צרות במשפחה

אחותי הגדולה התגרשה לפני כ-4 שנים. לאחר נישואים בני כמעט 20 שנה. עוד לפני שהתחיל תהליך הגירושים שלה (בערך 4-5 שנים לפני) התחילו בני המשפחה להרגיש בשינויים התנהגותיים אצלה. התקפי חרדה מלוים בכאבי בטן ודפיקות לב אובחנו עוד לפני 5 שנים אצל רופא המשפחה. התפרצויות זעם מלוות בצעקות מטורפות ולפעמים גם קללות נוראיות. לאט לאט היא נתקה קשר עם כל חבריה, בני משפחה הרחוקים, ובשנים האחרונות גם איתנו האחים, ההורים ואפילו ילדיה (שלמזלם כבר בוגרים מספיק בכדי לעזוב את הבית). מאחרי כל ניתוק קשר צץ סיפור פראנואידי של התנכלות לה, קנאה בה או ניסיון לקשור קשר נגדה בגלל שהיא מוצלחת, שאין לו אחיזה כלשהי במציאות. מיותר לומר שעשינו עשרות ניסיונות בהתחלה להבין אותה ואח''כ פשוט להיות איתה בקשר כדי שלא תיוותר לבד- אך ללא הצלחה!! במהלך עשר השנים האחרונות היא גם לא הצליחה למצוא עבודה שתוכל להתמיד בה יותר משבועיים שלושה. וכך היא נותרה בודדה בדירתה מסרבת בתוקף לכל ניסיונות ליצור עימה קשר. ופשוט שונאת שנאה תהומית את כולם. כמובן שכולנו כבר ניסינו לרמוז או פשוט לומר לה שכדאי לה לבדוק אפשרות של טיפול נפשי אך היא משוכנעת שאין שום דבר לא בסדר בהתנהגותה.. נוסף לכך הדירה שבה היא גרה עומדת להמכר (במסגרת הסכם הגירושין עליו חתמה) ולאור חובות כספיים שעשתה יישאר לה מעט מאוד כסף - סכום שיספיק בקושי לשכר חודשי למס' שנים ולכלכלה צנועה. כעת, היא מסרבת לחתום על מכירת הדירה ולכן תקנס בעשרות אלפי דולרים וכנראה שהדירה תמסר לכונס נכסים ושאחותי תפונה משם בכוח. פרט לכך שאני דואג לה (חושש שמיאוש תנסה להתאבד) אני רוצה למנוע ממנה להפסיד עוד כסף, ואת ההשפלה של להיות מפונה בכוח. הייתי רוצה לדעת מה כדאי לנו כמשפחתה לעשות כדי לעזור לה . האמת היא שלא ידענו למי לפנות וכיוון שברור שהיא סובלת מאיזו שהיא בעיה נפשית חשבתי שאולי אתה תוכל לייעץ לנו .. בתודה מראש על כל סיוע, בני

שלום לך, אני "אחת הכותבות בפורום" ותשובתי היא "סתם תשובה לא מחייבת" , אבל אולי אוכל לסייע לך במשהו... בחלק מהמכתב שלך , אני לחלוטין מזדהה, ברמה האישית- עם אחותך "האבודה" דווקא. לדעתי, ומניסיון אישי, כדאי לכבד את ההחלטות שלה והרצון שלה לפסק זמן- לפרק זמן מסויים או לתמיד. דבר נוסף, לפי דעתי, ושוב מניסיון אישי, חלק מהתקפות הזעם שלי, נראות כחסרות הגיון, אבל לדעתי, מסתתר מאחוריהן הגיון רב... ומי שבודק היטב עצמו, גם מוצא הגיון, שלפעמים קשה לו להודות בו.... וזה קרה לי עם בני משפחה שלי, ועם בעלי.... כן. הפסיכולוגית שלי מבינה אותי היטב - ואני כמובן מבינה את עצמי, היטב. ואת דרכי. ולסיכום- 1. מקווה שלא הרגזתי אותך- זו לא הכוונה, 2. מקווה שדרכי, אתה מצליח להבין , ולו במעט, את אחותך 3. מילת המפתח היא -כבוד להחלטותיה של אחותך- 4. אם יש לך ולמשפחה קצת כסף, תעזרו לה בשעת צרה..... כל טוב, ושלום. שיבא.

לבני דעתי שונה מהדיעה של שיבא, אני חושב שאם באמת אין מי שיכול להשפיע על אחותך ולנסות ולהביא אותה לכך שתדאג לעצמה, הדברים מספיק חמורים כדי לעורר דאגה. יתכן שכעת הזמן לפעול ביתר אסרטיביות, ללחוץ עליה בצורה חד משמעית שהיא חייבת להגיע לבדיקה אצל פסיכיאטר, ואם אינה מסכימה אז אצל פסיכיאטר פרטי. במידה ולא תצליחו כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המחוזי באזורכם, אולי בכל זאת הוא יסכים לאשר בדיקה פסיכיאטרית כפויה. מדובר בבדיקה ולא באשפוז. אני מקווה שאחרי הבדיקה של פסיכיאטר תהיו חכמים יותר. גם מהבחינה החוקית, במידה והיא סובלת ממחלה נפשית אז החוק הרבה יותר גמיש אתה. כל טוב דר' גיורא הידש