ילד בן 2.10 בטיפול קלינאית
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום ילדי היקר עבר לפני כחצי שנה ניתוח כפתורים לאחר דלקות חוזרות ונוזלים. מאז הניתוח ישנו שיפור אדיר בשפה והיום מדבר שוטף. בחצי שנה האחרונה נפגש עם קלינאית, ע"מ לסגור את הפער. עד לפני כחודש המפגשים היו נהדרים ומהנים. לאחרונה, כל מפגש בני מבקש מהקלינאית ללכת, מנסה לאיים שירים ידיים או לנשוך, לא באמת רוצה. הוא בפירוש מבקש שלא תבוא. הפגישות חוזרות על עצמן, ללא מקוריות או משחקים חדשים. הקלינאית קצת אנמית ולא מביעה הרבה רגש. היא ממליצה בעקבות התהגותו לפנות לטיפול רגשי ומרפאה בעיסוק. השאלה מה לדעתך לעשות? תודה
מוסיפה שטוענת שיש לו גם טווחי קשב קצרים וסף תיסכוך נמוך.
שלןם רב, לא כתבת לי שום דבר על בנך מלבד על האינטראקציה בינו לבין קלינאית התקשורת ועל חוות דעתה. לא כתבת למשל איך הוא בגן? במפגשים? מה חושבות עליו הגננות ובעיקר מה את חושבת עליו והאם את מתחברת למשהו ממה שאמרה הקלינאית. אז בהנחה שכל שאר האזורים בחייו של בנך הם ללא קושי (פחות או יותר), אני מציעה לך להניח לבנך לנפשו. כל פעוט בן שנתיים וחצי הוא בעל סף תסכול נמוך וטווחי קשב קצרים...זה נורמאלי. אין שום סיבה או צורך לגשת איתו לטיפול רגשי מה גם שטיפול רגשי בילדים מתחיל רק בגיל 5 לערך. אם לדעתך יש צורך בהמשך תרגול שפתי, אני מציעה לך לקבל מהקלינאית הזו שמכירה את בנך הדרכה, כלים והכוונה ולהמשיך לעבוד איתו בעצמך בבית אם כבר לא נעים לו איתה. שנה טובה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
