מה דעתכם?

האם שינה של אח ואחות מעל גיל 25 באותה המיטה כאשר הגיעה לבקר אותו מחו"ל כיוון שיש רק חדר אחד בבית היא הגיונית? והאם כיוון שמדובר בבית עם חדר 1 כאמור (הסלון הוא גם חדר השינה) והאחות מתלבשת שם גם כאשר האח בסביבה ולא נראה מוזר שהוא עשוי "כולה לראות לה את הציצים", האם גם זה הגיוני? בקיצור, אני כבר לא יודעת אם משהו אצלי דפוק שזה נראה לי חולה, או שמא צדקתי כשעזבתי מערכת יחסים עם איש מדהים בגלל שלא יכולתי להתמודד וגם לא יכולתי לשקף לו עד כמה זה קשה לי וכאשר כבר העזתי לומר משהו הדברים יצאו מפרופורציה ובסופו של דבר אני יצאתי "הרעה" בסיפור כי "ניסיתי להרחיק בניהם"...

שלום יובל, סליחה שגם אני מגיבה רק עכשיו, אחרי הפרידה הייתי חייבת לנסוע קצת לנקות את הראש... תודה על תגובתך. אתה צודק שפחות חשוב מה חושבים, אבל יצאתי עם תחושות כל כך קשות שכבר פקפקתי בהבנה שלי... היחסים בניהם קרובים מאוד בגלל נסיבות חיים שמפאת פרטיותם לא אפרט כאן, למשל כשהייתה מגיעה לארץ (היא גרה בחו"ל) היה מובן מאליו שהם כל היום ביחד, היא ישנה אצלנו, הוא לוקח ומחזיר אותה ממקומות ואנחנו מבלים יחד כמעט כל רגע. הקטע שזה לא הפריע לי, ההיפך, היה ממש כיף, עד למקומות שציינתי, כיוון ששם הרגשתי שאני חולקת את "הגבר" שלי עם אישה אחרת. היות וערך המשפחה הוא אחד הערכים החשובים בעיניי, היה לי חשוב מאוד שהיחסים בניהם יהיו קרובים, הרגשתי שאני מכבדת אותה כל כך (נתתי לה לישון איתנו באותו החדר בגלל הנסיבות, דבר שחברותיי אמרו שהן מלכתחילה לא היו מאפשרות למשל), שאני מנסה לקרב ולהתקרב ושלא רק שנסיונותיי לא מוערכים, אלא שמזלזלים בי, ובסופו של דבר הרגשתי שביטלתי את עצמי. היות וראיתי את העתיד שלי איתו (כבר דיברנו על להתחתן), היו דברים שפשוט לא יכולתי לקבל, אני מודעת לכך שאני אדם שמרן, אך לא נראה לי שלעמוד על כך שתתלבש באמבטיה זה דבר כל כך שמרני לבקש, הגם שלא ממש ביקשתי- רמזתי שזה מפריע לי, עד שיום אחד פשוט התפרצתי כי כבר לא יכולתי יותר לשאת את זה שהיא לא מכבדת אותי ויותר מזה, שהוא לא משדר לה כמה היחסים ביננו חשובים לו. מסתבר שהוא דיבר איתה אח"כ והסביר לה שהיא צריכה להיות יותר רגישה לזוגיות ביננו ואני כ"כ שמחתי שהוא עמד לצידי, אבל אח"כ היא עשתה שרירים ולא באה לישון אצלינו בפעם הבאה שהגיעה לארץ ובסופו של דבר כשנפרדנו, אחת הטענות הייתה שאני לא קיבלתי אותה ושהרחקתי בניהם. כמובן שלא נפרדנו רק בגלל מערכת היחסים שלהם, אך הנוכחות שלה הייתה כל כך עצומה שרק היום אני מבינה שהייתה לה השפעה כמעט מכרעת על היחסים שלנו ושלמעשה שאר הקשיים נבעו, בעיקר, מהקושי הזה שגרם לי להרגיש חסרת ביטחון בקשר. אציין כי זו הפעם הראשונה שאני מוצאת את עצמי "לא מסתדרת" עם משפחה של בן זוג, תמיד הייתה הרמוניה עם המשפחה ( עם בני הזוג אולי פחות (: ). אני אוהבת אותו, עדיין, ומרגישה שבורה כל כך, הייתה לנו זוגיות יפה והקשיים היו קשיים שנכפו מבחוץ, ולא קשיים ישירים ביננו כביכול. אני מרגישה שהחשש שלו מלאבד את אחותו גרם לו לוותר עלינו. שוב תודה, מבולבלת.