נישואין- האם זו פשרה עבורי?

שלום רב, שמי שרון בת 27. אני ובן זוגי יחד כ-שנתיים ולפני שנה אף נישאנו. במהלך חיי היו לי מערכות יחסים ארוכות טווח של 4 ו-3 שנים אך למרות זאת כשפגשתי את בן זוגי הנוכחי הוא הציע לי נישואין כעבור 4 חודשים וכמובן שעניתי בחיוב. בן זוגי הוא אדם מדהים, הוא טוב לב,הוא חכם, מאוד מפרגן לי ומאוד אוהב אותי.הוא מחמיא לי המון ואני חושבת שאנחנו מאוד עוזרים להתפתחות האישית האחד של השני. עם זאת, אני מרגישה שיש עננה שחורה שמעיבה על אושרי. למרות שהייתי יכולה להגדיר את עצמי כאישה בעלת השכלה מאוד רחבה (יש לי תואר ראשון ושני בתחום הפסיכולוגיה ) ורבת שנים אני לא מצליחה להתגבר על החיבה שיש לבן זוגי בהתעניינות כלפי נשים אחרות. ההתעניינות הזו כוללת את ענייו האוננות, הסתכלות ברחוב והתעניונת בנשים אחרות וכדומה. ראוי לציין כי האוננות כבר לא מפריעה לי וככל שעובר הזמן השיח האישי שלי עם עצמי גרם לי להבין שהאקט הזה לא נובע מרצון להיות עם אחרת בניגוד למה שהרגשתי בהתחלה. מין הסתם שגם אני וגם בני אדם רבים נוקטים באוננות וזה דבר טיבעי. אך עם התובנה ה"עמוקה" הזאת אני לא מצליחה להתגבר על רוחות הפשרה שאני חשה כשבן זוגי מתבונן בתאווה בנשים אחרות- בשר ודם. אני מרגישה שהוא לא רק מתבונן, הוא גם חוקר, מתעניין בהן וזה דוחק בי לחשוב שאולי אני חיה בסוג של מצב שבו הסביבה אומרת לי "כולם מסתכלים, כולם מאוננים וכו'" ואני כאילו מקבלת דברים שלא נוח לי איתם. בני האדם הם לא מושלמים אבל האם עליי להשלים עם כל הפשרות שנובעות כתוצאה מכך? אולי אני לא בנויה למערכת הזאת של נישואין אם אני כל הזמן מחפשת סיבות לברוח ממנה...

הי יובל, הנה התשובות: 1. מפריע לי שהוא מסתכל על נשים אחרות בתהייה כזאת שמשדרת עניין מעבר להסתכלות הפיזית. כלומר, זה לא שהוא רק מסתכל על החיצוניות וממשיך הלאה, אלא הוא תוהה על קנקנן של נשים אחרות. 2.אני חוששת שהוא לא שלם עם ההחלטה שלו לחיות איתי את חייו לא בגלל שאני חוששת שהוא ילך אלא יותר גרוע, יחיה את חייו בלב לא שלם אפילו אם זה לכמה דקות בכל פעם. 3. כן הוא יודע. באופן כללי אני הערתי מספר פעמים אבל אחרי שכתבתי לך את ההודעה בפורום הייתי מאוד נסערת ופתחתי את הנושא בצורה ממש גלויה שאינה משתמעת לשתי פנים כולל העניין של תחושת הפשרה שאני מרגישה. הוא אמר לי שאולי זה נראה שהוא מסתכל על נשים אחרות אבל הוא ממש לא והוא אוהב רק אותי ושלם עם הבחירה שלו וחושב שאני הכי מהממת וחכמה בעולם, כבר הבהרתי שהוא יודע לפרגן (או להתחנף..). בכל מקרה הוא אומר שאני מדמיינת אבל הזכרתי לו שהיו מספר פעמים ששוחחנו על הנושא והוא אמר לי שלפעמים הוא רואה נשים וחושב האם הן היו מתאימות לחייו אילולא אני הייתי קיימת הוא גם אמר שהתשובה בכל המקרים הייתה לא. אבל לי מפריע שיש כאן תהייה ובזבוז זמן על מישהי אחרת שאינה קשורה בכלל. באופן כללי יש לנו מערכת יחסים מאוד כנה ואנחנו מדברים על המון דברים. אני מהתחלה הטוותי מדיניות שבה מספרים הכול וחולקים הכול גם אם זה רע או כואב, כי אני מאמינה שאת הרוב הדברים כן אפשר לפתור בשיחה כנה ואמתית ולכן יש לי מידע על כך מיני תהלכי מחשבה של בן זוגי כמו על המחשבה שלו על נשים אחרות. 4. אני לא יודעת מה הייתי רוצה שיקרה כי אני לא אדם שמציב אולטימטום למצבים,כלומר, אני לא הייתי אומרת דבר כמו "אם תמשיך להסתכל לא נהיה ביחד" או "זה אני או איקס", אני פשוט לא כזאת. הייתי רוצה שהתובנה תבוא ממנו והוא לא יחשוק או יבחן נשים אחרות אבל כמו שאתה יודע אין לי שליטה על כוח המחשבה של אדם אחר. 5. הייתי מגדירה את הקשר שלנו כקשר של אהבה, כנה, אמיתי, חזק ומאוד תורם להתפתחות האישית של שני הצדדים. אולי זאת קלישאה אבל אני מרגישה שהחיים שלנו מתפתחים ביחד כמו צמח קטן שצומח לגובה וגדל ומתעצם בצורה מאוד חיובית. אנחנו מאוד מזינים אחד את השני. כמובן שאין דבר מושלם ולכל אחד יש את החסרונות שלו אבל בסה"כ הכללי הקשר מאוד חיובי.

שרון היקרה, קראתי את שתי ההודעות שלך, ואין ספק שאת מודע לעצמו ומודעת לתהליכי הנפש. לכן, קודם כל, הייתי מציעה לך לנסות ולהתבונן על המצב שאת מתארת מבחוץ, כאילו הוא לא קשור אליך אלא למישהו אחר. אם הייתה באה אליך חברה והייתה מספרת לך את הסיפור הזה, מה היית מציעה לה לעשות? כיצד עליה לנהוג? לגופם של דברים. ראשית, כתבת שאחרי 4 חודשים הוא הציע לך נישואין ואת "כמובן" הסכמת. מדוע זה כל כך מובן מאליו להסכים להצעת חתונה אחרי שאת מכירה מישהו ארבעה חודשים? מדוע בחרת להכניס את המילה "כמובן"...? שנית כתבת שהוא יודע לפרגן ואז הוספת "או להתחנף". האם את מאמינה בפרגון שלו? האם את מרגישה שהדברים אמיתיים או שיש כאן הצגה כלשהי? לפרגן זה דבר בעל קונוטציה חיובית ולהתחנף זה משהו בעל קונוטציה שלילית. נדמה שבאיזשהו מקום עמוק אצלך את מטילה ספק בכנות שלו. את בוודאי מודעת לכך, שרוב הגברים, ללא קשר למידת אהבתם או מחויבותם לבת הזוג, הם יסתכלו על נשים אחרות. ונדמה לי שאם זה אין לך בעיה. כנראה שאת מרגישה שההסתכלות שלו טומנת בחובה משהו אחר... ועם זה קשה לך להשלים. למרות שאת מתארת את הקשר ביניכם כקשר טוב, המושתת על אהבה, כנות, הערכה וכו', באיזשהו מקום את לא באמת סומכת עליו. וכאן הבעיה לדעתי. כי הרי אם היית סומכת עליו במאה אחוז, לא באמת היה מפריע לך שהוא מסתכל. האם יכול להיות שמי שלא באמת בטוח בנכונות הקשר הזה, זו את...? אהיה כאן עבורך אם תצטרכי אותי. דניס בארט מאמנת קוגניטיבית-התנהגותית, מומחית לחשיפת חסמים אישיים 054-5275037 את בוודאי מודעת

דניס היי, לפני שאני אענה לשאלות ששאלת יש לי מה לומר. מצד אחד אני יודעת ומודעת לכך שאני חשדנית. לא פעם ולא פעמיים חשדתי בבני זוג שלא בצדק. מצד שני אני אדם שפועל בחייו לפי האינטואציות שלו נטו. אני מאוד אוהבת להקשיב לעצמי ולבחור את הדרך שלי בעצמי כי אני יודעת שבמקרה שלי, עבור החיים שלי, אני ברוב המקרים עושה מה שנכון וטוב לי כשאני מקשיבה לעצמי ולא לאחרים. מעבר לזה אני חושבת שאני מאוד פיקחית ויש לי חוכמת חיים וניסיון וגם ידע מקצועי להתמודד עם מצבים. כתוצאה מההיכרות שלי עם עצמי, נוצר מתח בין שני הקצוות הללו שמצד אחד אני חשדנית ומצד שני אני שואלת את עצמי מדוע האינטואציות שלי אומרות לי לא לסמוך? יש פה קונפליקט פנימי שספק אם אני אוכל לפתור. כעת לשאלותייך: ראשית,אם חברה תבוא ותספר לי את אשר תיארתי לא יודעת מה אענה לה כי אם הייתי יודעת כבר הייתי עונה לעצמי. אולי הייתי מנסה לברר מדוע הדברים קורים, האם יש להם ביסוס וכדומה. שנית, בחרתי להכניס את המילה "כמובן" כי אני לא חושבת שיש אדם מקסים ממנו בעולם ואני מאוד שמחה שהוא שלי- אז זה היה נראה לי ברור שאני אסכים להצעה. שלישית, אני חושבת שהוא באמת מאמין במחמאות שהוא מחלק לי ורואים שהוא עושה זאת מרצון לפרגן ולאהוב אבל לפעמים אני יודעת שהוא עושה שימוש בטקטיקה הזאת על מנת לרכך אותי או להתחמק מדברים שלא נוח לו לדבר עליהם. רביעית, אני לא הכחשתי לרגע שמי שלא סומך זאת אני. אני לא חושבת שבן זוגי לא בטוח בנכונות הקשר הזה אלא אני חושבת שהוא בטוח ב-100 אחוזים בהימצאות שלו איתי. הוא גם אמר לי שעד שהוא פגש אותי הוא כמעט התייאש מלמצוא מה שהוא מחפש באישה ואני הייתי קרן אור בחייו.זה שכתבתי את מה שכתבתי בפעם האחרונה בזמן של סערת רגשות- זה נכון אבל גם הנקודה שהעלת היא נכונה-אני אכן לא סומכת עליו במאת האחוזים. אני מאוד חשדנית ואני חושבת שזה בא ממני כי למיטב הבנתי וזווית הראייה שלי מעולם לא ניתקלתי בסיטואציה שבן הזוג שלי שיקר לי. עם זאת, הוא אדם יחסית מסוגר שנפתח עם הקשר ואני חושבת שיש עוד כברת דרך ארוכה לשנינו מבחינות רבות- בנוגע אליו זה ברמת הפתיחות ובנוגע אליי זה ברמת מתן האמון. אני לא יודעת מאיפה הרגשות האלה באים, למה אני כל כך לא סומכת על אנשים ומרגישה שאני יכולה לסמוך רק על עצמי, מאוד הייתי רוצה לגלות, זה היה חוסך ממני המון סבל וצער.אגב, זה שסומכים על מישהו לא אומר שעדיין מרגישים טוב עם ההסתכלות שלו על "אופציות אחרות"...