התאוששות לאחר פרידה מבן זוג

שלום, אני בת 33, בעלת סיפור חיים מאד מורכב. בשנים האחרונות עברתי שיקום משמעותי מטראומות קשות שעברתי ושיקמתי את חיי. כיום אני מתפקדת, יש לי קריירה משמעותית ומספקת, אני לומדת וחייה את חיי בשלום יחסית. לפני חצי שנה היעזתי לראשונה מזה שמונה שנים להיכנס לקשר, והרגשתי שהקשר נתן לי המון, הבנתי שטוב לי להיות בזוגיות. הקשר הסתיים שלא מיוזמתילפני כחודש ומאז אני מנסה להשתקם ומאד קשה לי. אני מרגישה בדידות איומה, מעבר להבנות ותובנות שעולות בי בעקבות הפרדה אני גם מרגישה שמשהו בסיסי בי עצוב ומיואש מהמאבקים הבלתי פוסקים הפוקדים את חיי. הפעם , לשם שינוי זו התמודדות שקורית לרבים מאיתנו ושונה בכך מהותית מחוויות העבר שלי. אני מנסה להתגבר על הכאב ולהמשיך קדימה ולא מוצאת את הכוחות. יודעת שאני רוצה להימצא בתוך קשר זוגי אך רק מרגישה כל הזמן בודדה. אין לי מושג איך ומה לעשות על מנת להיפתח יותר, להגיע למצב בו תתאפשר מציאת בן זוג. חיפשתי רעיונות שונים כיצד להתמודד עם הבדידות הקיצונית שמרגישיםאחרי חיים עם בן זוג והכל נראה טפל. מה עושים אנשים המעוניינים בקשר ואתרי ההכרויות אינם מזמנים להם את האנשים המתאימים? אני טיפוס שקט ביישנית ומתקשה למצוא את עצמי בסצנות הבילוי הרגילות לבני גילי (פאבים וכד') ואין לי מושג אם בכלל יש מה לעשות על מנת לשנות את מצבי, או שמא אני צריכה פשוט לחכות ולהשקיע בתחומים אחרים? אביגייל

שלום רב, לפני כחודשיים בן זוגי נפרד ממני לאחר שנה של זוגיות. הזוגיות איתו היה הדבר שלו ייחלתי הרבה זמן עד כה היו לי 2 מערכות יחסים לפני אך החיבור שנעשה לי איתו לא שומות לקודמם. כל כך אהבהתי אותו וכל כך רציתי שיהיו לו טוב. ברגע שהוא נפרד ממני, כל כך סבלתי מתסמינים של בכי מתפרץ, דיכאון, כאבי ראש, בחילות, תיאבון ירוד ולאחר כשבועיים הכאב החד והתסמינים הפיזיים ירדו אך כעת נותרתי אם כאב מאוד גדול. אני עדיין בוכה כל יום, אני פוחדת מהעתיד יש לי מחשבות שליליות לגבי עצמי ולגבי מה שאני רוצה, אני לא יוצאת מהבית רק אם אני חייבת כמו: להוריד את הכלב, לימודים וזהו. אני רוצה לדעת מתי זה יעבור וכמה כוחות זה ידרוש ממני אני פשוט די מיואשת ופוחדת מהכאב שלא מרפה