פורום פסיכותרפיה

13420 הודעות
11967 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכותרפיה

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורה של מנהלת הפורום. 2. הפורום נועד לתת מענה לטווח רחב של מצבים בהם קיימת מצוקה רגשית. ניתן להתייעץ בו לגבי גילאים שונים ובנושאים מגוונים כגון: הפרעות חרדה, דיכאון, קשיים חברתיים, קשיים בגיבוש הזהות המינית, מצבי משבר, קשיים ביצירת קשר ועוד. בנוסף יינתן בפורום יעוץ לגבי פנייה לטיפול או לגבי התלבטויות בתוך התהליך הטיפולי. 3. בעת הפנייה יש לציין גיל, מצב משפחתי, ורקע קצר על הבעיה. 4. אבקש להקפיד על שפה נאותה וכבוד הדדי. הודעות שאינן נאותות יימחקו. אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בעיה.
21/09/2015 | 01:54 | מאת: מיכל

שלום אני בת 32, עברתי טיפול פסיכולוגי-פסיכיאטרי במשך שנה.. בו אובחנתי עם הפרעת אישיות (לא נאמר לי עם מה זה משולב), אני מרגישה שהבאתי את עצמי למצב שהסביבה שונאת אותי או לא מעוניינת בקשר.. רוב החברים שלי נתקו איתי קשר. חשבתי שאני יצרתי את זה, אולי באמת יצרתי את זה.. יתכן ואני בעצמי התרחקתי, כי מילאתי את החיים שלי ביותר עבודה ופחות סיטואציות חברתיות שאני משתתפת בהן, יצרתי המון קשרים עם אנשים ובשלב כלשהו כנראה היה קשה לטפח את כולם במיוחד שאני מהטיפוסים המתבודדים. כלומר, אני טיפוס ידידותי ובדכ לא חושפת את עצמי על ההתחלה, זה מושך אנשים... ואז הם לומדים להכיר אותי ומתאכזבים. אבל זה מרגיש וגם הבנתי עם הזמן שזה הדדי, אני מרגישה בברור שחברים לא מעוניינים להיות איתי בקשר קרוב. היו כאלה שאמרו שאני מרוכזת בעצמי, אומרים שהתחומי עניין שלי מצומצמים, שאני לא רואה אותם וכו. בהתחלה כשאמרו התעלמתי אבל ככל שהשנים עברו יותר אנשים אמרו והתחלתי להאמין שזה נכון, אני מנסה להבין באמת איך זה יכול לקרות, מנסה מאוד לטפל בעצמי.. מנסה להיות קשובה לאחרים, לא תמיד זה מצליח.. מרגישה שבסביבה לא מבינים ולא רוצים להבין הפסקתי את הטיפול כי לא היה לי זמן... המטפל רצה שאעבור תהליך של טיפול דינמי, וזה כלל להגיע כמעט כל יום לטיפול, מעין לעבור תהליך שיקומי חברתי - בנוכחות מטופלים נוספים. לא יכלתי לוותר על החיים שהשגתי, על העבודות והלימודים... והלחיץ אותי להיות עם אנשים אחרים באותו טיפול. כי פחדתי על הפרטיות שלי. אז הפסקתי את הטיפול.... האמת היא שאני לא מרגישה שיש בהכרח טיפול למצב שלי מנסה מאוד להבין מה ואיך אני פוגעת באנשים. להיות בסיטואציות מלאכותיות עם אנשים שנמצאים בטיפול דינמי לא בטוח שזה יעזור... אנשים באופן כללי, בחיים עצמם לא משתפים פעולה... מרגישה הרבה צביעות וחוסר אמת... אני חושבת שאני בנאדם טוב, ושאכפת לי מאנשים, יש בי רגישות.. אבל מרגישה שאף אחד לא רואה את זה. ולכן אני גם לא בטוחה שיש טיפול למצב שלי כי אנשים לא מאמינים בכלום, הם לא נותנים צאנס.... וזה כמעט תמיד מגיע לאותה נקודה בסופו של דבר.. אני מרגישה שאני נותנת הרבה מאמץ עם אנשים שלא יכולים או לא יודעים להעריך, או שרוב האנשים מחפשים את הקל ולא את הסיבוכים אז בלאו הכי הם לא מעוניינים בקשר עם אדם כמוני. אז למה לטרוח? אולי לא כל האנשים צריכים טיפול? אולי יש אנשים שבהכרח נגזר עליהם להיות כאלה ואין סיכוי לתקן אותם? אני לא ילדה ואני חושבת שיש כישורים שבגיל מסוים כבר אי אפשר ללמוד, למשל כישורים חברתיים... שהייתי רוצה שיהיו לי אבל זה לא כמו ללמוד לבשל... זה משהו שהוא כל כך בסיסי, כמו שפה שבגיל מבוגר יותר קשה ומסובך יותר לרכוש מאשר בגיל צעיר... גם רוב הקשרים הרומנטיים שלי נגמרים בצורה לא טובה (הבחירות שלי גרועות וכשאני מנסה לגשש בחירה טובה זה נגמר לא טוב מהצד השני.. בסופו של דבר אני מוצאת את עצמי בקשרים עם אנשים מסובכים, כי האנשים הלא מסובכים הם כאלה שמתרחקים... אז הגעתי למסקנה שאולי אני לא צריכה יותר קשרים חברתיים ולא צריכה לנסות להכיר בן זוג פוטנציאלי..) כשמנסים להפגש איתי אני אמצא תירוצים אחרים, אני לא רוצה לאכזב אף אחד ולא רוצה שיכאב לי

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכל כתבת הרבה ומעומק ליבך וחשוב לי לענות לך משום שאני מרגישה שאת בצומת מאד חשובה שחבל שתפספסי. היית בטיפול שנה, זה לא הרבה זמן במונחים טיפוליים, בודאי כאשר מדובר על איזשהו קושי שאדם מסתובב איתו חיים שלמים. אני שומעת ממה שכתבת כעין הבנה חלקית, את נעה בין הבנה שיש משהו שאת עושה שגורם לדברים לבין אמירה- האנשים סביבי לא בסדר. האמת היא שהחיים מורכבים וגם מערכות יחסים וגם אנחנו ולכן יש אפשרות שגם הבחירות שלך שגויות לעיתים ושגם יש משהו שאת מביאה לאינטראקציה שמשתחזר. אני חושבת שחשוב שלא תפרשי כעת מהכל ומכל ההבנות ושתמשיכי לטפל בעצמך, תמשיכי את התהליך שהתחלת. להגיד שהכל קשור לאחרים ושאין תקווה זה חבל. את צעירה החיים לפנייך. נצלי אותם. לא יודעת איך תבחרי לטפל בעצמך אבל קבוצה לכישורים חברתיים או קבוצה בכלל בהחלט יכולה לעזור אולי מטפל אחר, גישה אחרת, איני יודעת..אבל מקווה שתעשי זאת. חג שמח ליאת.

אני מעוניינת להבין את הסיבות שמונעים מילד לדבר בהיותו בבית הספר. הוא בוחר לשתוק באופן מוחלט ובבית הוא כן מדבר.. הילד היום הוא בכיתה י והוא כזה מכיתה גן חובה

היי סנא כדאי להעלות את השאלה בפורום פסיכולוגיה קלינית של הילד אבל קשה לדעת את הסיבה מבלי להכיר את הילד ואם זה נמשך כ"כ הרבה זמן אניחושבת שכדאי לשקול טיפול רגשי כי כנראה יש קושי אמיתי. ליאת.

09/09/2015 | 15:47 | מאת: ע

מה זה אלוהים? מה הקשר בין אלוהים לדת? האם אני חייב להיות דתי בשביל להאמין באלוהים? האם אני חייב להיות דתי ולקיים תרי"ג מצוות בשביל להאמין שקיים בורא לעולם? לא מאמין בכלום, מיואש, העולם הזה מבלבל, פעם אני קורא על הדת ועל ה', ואז מקבל חיזוק, ואז אומר שוב "אז אם זה ככה, למה כולם לא מאמינים? ויש אתאיסטים?" ואז הולך לקרוא על אתאיזם, וגם אומר שזה לא מוחלט, ויש צד אחר, כול היום אני בבלבולים, לא יודע במה להאמין, אין לי כוח לכלום, אין לי שאיפות, האם הבעיה שלי היא רוחנית? דתית? נפשית? פסיכיאטרית? האם הכול בעצם זה אותו דבר? לא יודע כבר מה יעשה אותי מאושר, כסף, משמעות בחיים, לא מאמין בכלום, אין לי דרך, כול דבר שאומרים לי, או דרך שאומרים לי ללכת בה, אני ישר מביע ניגוד של "מה לא טוב בדרך הזאת", ושיש עוד דרכים.. וזאת לא הדרך הכי טובה ללכת בה.. זאת לא ה"אמת המוחלטת", ואז אומרים שלי שאין דבר כזה "אמת מוחלטת", וצריך לבחור, וכול אחד בדרך שלו, אז מאיפה אני אקבל את העוגן שלי? איך אני יודע איזו דרך הכי טובה בשבילי ללכת בה? מאיפה אני מתחיל? אין לי ביטחון, אין משמעות בחיים.. הכול מעורפל, הכול סימני שאלה, איפה אני אמור לחפש את האמת שלי? לקלף את הקליפות שמעליי, להגיע לגרעין הפנימי שלי, האם להתחיל ללמוד קבלה? לפעמים אני סתם מוצא את עצמי קונה דברים חומריים בשביל למלא איזה ריק ריגשי.. שמתמלא ברגע ואז שוב חוזר להיות ריק.. פעם הייתי הולך לשיעורי תורה, שם היה לי קצת מעניין וכיף, ואז הפסקתי, כי אוליי הכל "פסיכולוגי", ומספיק להיות בן אדם טוב, ולא צריך להיות "דתי".. אבל אז אני שואל את עצמי מה זה להיות בן אדם טוב? מה זה טוב בכלל? מי ידריך אותי? מי הבן אדם המושלם ששווה לקחת ממנו דוגמא? מצד אחד אני אוהב את החיפוש והשאלות האלה.. כי אומרים שעצם החיפוש זה כבר המציאה, מצד שני זה מתסכל, שוחק ומייאש אותי.. :\ אני גרוע בלהתמיד בדברים.. לא יודע מה לעשות כבר אין לי כוח אפילו להתחיל לחפש, לחקור, להגיע להאמת, מיואש מלכתחילה..

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך ע אני אכן שומעת בלבול גדול אבל בתוך כל הבלבול הזה נראה לי שהכי משמעותי זה לשאול את עצמך שתי שאלות פשוטות. האחת- האם טוב לך? השנייה- אם לא, מהו באמת מקור הכאב? אני חושבת שאתה מבלבל קצת בין מחשבות פילוסופיות, אמונה דתית ורגשות. מקור הכאב שלנו הוא בדר"כ ברגשות ובמחשבות ולא בהבנות אינטלקטואליות. לכן כדי להרגיש טוב יותר צריך לפנות לשם והרבה פעמים כדי להבין ולטפל באותן כאב כדאי להגיע לטיפול. ליאת.

הי ליאת רציתי לשאול האם יש משמעות לכך שאורך השעה הטיפולית הוא 50 דקות.וכמו כן האם יש משמעות לרוח שלוקח המטפל בין מטופל למטופ שהוא 10 דקות? תודה

היי יעלי שאלה חשובה. נדמה לי שזהו פרק זמן שהגיעו אליו כנראה די במקרה שבו חשבו שגם יקרה איזשהו תהליך טיפולי משמעותי אך לא עמוס ומציף מדיי וגם המטפל יוכל לנוח לעכל ולעבד בין פגישה לפגישה. אני יודעת שיש מטפלים שהחליטו על פרק זמן קצר יותר או גם ארוך יותר... ליאת

01/09/2015 | 01:35 | מאת: שון

שלום אני אספר בקצרה אני טיפוס מאוד חרדתי ובזמן האחרון פיתחתי חרדת בריאות פעם זה נקודת חן וםעם ורידים בחזה ועכשיו ראיתי מזמן כבר באמנון לוי את הבחור עם ניוון השרירים ונכנסתי לחרדה נוראית ופחד נוראי הייתי אצל נירולוגית מומחית שהיא הדקה אותי גופנית ותודה לאל רשמה שהבדיקה יצאה תקינה עכשיו יש לי שאלה האם לחץ ממושך וחרדה ממושכת יכולה לגרום לממש כאבים פיזים יש לי כבר כמה זמן מין כאב ביד שמאל וכמו חולשה כזה והרגשת כמו זרמים אי נוחות חרדה יכולה לגרום לכאב יד? יש לי כל מיני כאבים בגוף שהולכים ובאים.. אבל בעיקר ביד שמאל.. האם חרדה ממושכת יכולה לשלוח סימנים על הגוף הכוונה ככה לגרום לכאב שרירים חולשה התכווציו וכל זה? גם אם אני מרגישה כביכול פחות לחוצה הסימנים עדיין יכולים להשאר? אני כבר נורא מפחדת... חרדה שהיא ממושכת וכל כך הרבה זמן יכולה לגרום לכאבים גופניים של ממש כאבים?

לקריאה נוספת והעמקה

היי שון, בהחלט יתכן שחלק מהכאבים שאת מרגישה מקורם נפשי. מציעה לנסות ללכת לטיפול קוגנטיבי התנהגותי סביב הנושא זה יכול מאד לעזור לך. ליאת

29/08/2015 | 12:48 | מאת: אנונימי

היי. אני משקרת הרבה ובהגזמה. שיקרתי שהחבר הקודם שלי היה מכור להרואין והיה מכה אותי והמצאתי לעצמי חיים כפולים. באמת דברים נוראיים. אני לא ידעתי למה אני עושה את זה עשיתי את זה כי יכולתי. שיקרתי לגבי העבודה של אבא שלי, המוצא שלי, ואפילו על זה שאני עיוורת צבעים. הגעתי למצב שאני משקרת כמעט על כל דבר. ממציאה סיפורים שבחיים שלא קרו, עם אנשים שבכלל לא קיימים. לא באמת חשבתי שיש לכל השקרים שלי חשיבות חשבתי שזה סתם שקרים לבנים כאלה שלאף אחד לא אכפת. לפני כמה זמן דיברתי עם אחד החברים שלי ועלה בשיחה על שקרנים פטולוגים וזה הפעם הראשונה ששמעתי שיש לזה שם. ואז התחלתי קצת יותר לקרוא על זה ואני מפחדת שזה מה שאני. אני רוצה לשנות את זה בעצמי. אני לא יודעת מה אני אבל אני כרגע מאורסת לאהבת חיי, לחבר הכי טוב שלי. ולא מגיע לו שתיהיה לו חברה כזאת. אז החלטתי שאני מפסיקה לשקר. ואמרתי לעצמי אם אני לא מצליחה להפסיק זה כניראה משהו מעבר לרצונות שלי. מאז שהחלטתי את זה עצרתי את עצמי מלהגיד הרבה שקרים. אבל לא מספיק. אני עדיין משקרת פה ושם. אני באמת מאמינה שאני יכולה לצאת מזה ולהיות הבת זוג הכי טובה לבן זוג הכי טוב. אבל לדעתי אני צריכה קצת עזרה חיצונית בשביל באמת להיגמל מזה. קראתי שלשקרים פוטולוגים אין באמת רגשות אשמה לגבי השקרים שלהם. ובגלל שלי יש אולי זה מה שמפריד אותי מהם. מצד שני אני משקרת נורא בטבעיות ואף אחד לא מצליח לראות את זה עלי אז אני לא באמת יודעת. רציתי לדעת אם יש אולי קבוצת תמיכה לאנשים כאלה כי אני יודעת שברגע שיהיה לי מישהו שהוא גם כמוני ואני יוכל לספר לו הכול ולהתמודד עם זה איתו ביחד אני יצליח לצאת מזה. עד עכשיו אף אחד מהחברים שלי לא יודע ששיקרתי לו על כל כך הרבה דברים, אף אחד בעולם הזה לא באמת מכיר אותי. אני מתה לספר הכול לארוסי אבל אני כל כך מפחדת שהוא יעזוב אותי. הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים שלי ואני לא מוכנה לאבד אותו בגלל טימטום שלי. בבקשה תעזרו לי אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות. אני מפחדת ללכת.עם זה לפסיכולוג כי זה כתם לכל החיים ואני מפחדת שאיכשהו זה יצא החוצה וארוסי יגלה על זה.

לקריאה נוספת והעמקה
06/09/2015 | 00:08 | מאת: אחת

שלום.. גם אני כזו. מילה במילה. הסיפור שלנו דומה,גם הרגשת הנפרדות בשל קיומן של רגשות האשם. חיים כפולים..הכל. מנסיון,כל פורום בו שפכתי את הדבר הזה החוצה,התקיל אותי בתגובה מזלזלת וחסרת הבנה. לא מקצועית ולא מנחמת.. ונשארתי עם זה מאוד לבד. ומניסיונך,את יודעת על איזה לבד אני מדברת ועם איזה לבד אני מזדהה. אני ניסיתי ללכת לטיפולים ולהודות בזה ולא הצלחתי. כי זו מחלה/תכונה/הפרעה נוראית מלאה בבושה ואין לה תמיכה באמת. אין מי שיבין שאנחנו אנשים טובים ורגילים,עושים דברים מלאי משמעות. אנשים כמו כולם. ומשהו בדרך השתבש. ונשארנו מכל זה רק שקרנים.. הלוואי וליאת תתן לך תשובה שתספק אותך מעבר ל"לכי לטיפול"...הלוואי שגם אני אקבל קצת אור מתגובתה ומהאומץ שלך. בהצלחה.

היי אחת מרגישה כאב רב במה שאת כותבת, בגלל ההבנה עד כמה זה עמוק/מקשה/מפריע בחיים ובעצם אני חושבת שאת אומרת גם שההליכה לטיפול היא כבר צעד גדול מאד מהטיפול כי צריך להודות בבעיה ואני מבינה זאת לחלוטין. מצד שני, אולי כדאי להתייחס לשקרנות כמו אל התמכרות. וכמו בכל התמכרות אכן לוקח זמן לאדם, להודות, לומר ואז גם להגיד: רוצה שינוי. לכן, לא תמצאי אף אחד שיגיד לך שאפשר לטפל בזה ללא התהליך אותו רשמתי קודם....למרות שברור לי שהית רוצה שזה יהיה יותר קל. אני לגמרי מסכימה איתך שגם אדם מכור/שקרן יכול להיות לגמרי אדם טוב בהרבה אספקטים אחרים של חייו אבל האספקט השקרני הוא אספקט מפריע ובעיקר- סובל. אז אולי בכל זאת אפשר אחרת? ליאת.

היילך שקרים תמיד מתגלים בסוף ולכן אני חושבת שמאד מאד כדאי לקבל טיפול. הפחד מלקבל טיפול נשמע לי קשור בדיוק לאותו המקום שבו את משקרת, הפחד להיות מי שאת, מה שאת, באמת מבלי לפחד כ"כ מה יחשבו או מה יגידו. ליאת

27/08/2015 | 00:11 | מאת: דינה

שלום, הנני בת34 בחורה שנורא רוצה זוגיות וחתונה וזה עדיין לא מצליח לי, שמיותר לציין שאני בעלת אינטלגנציה ואופי ומודעות עצמית מאד גבוהים. מרגישה מאד מוכנה לחתונה .. סיימתי טיפול שנמשך חמש שנים אצל פסיכותרפסתית שעסק בעיקר על הקשר שלי עם אמא, וכל מיני תהליכים ונקודות לא כל כך טובות שעברתי בבית וכמובן על עניין הזוגיות, אבל בשורה התחתונה זה עדיין לא קורה עם כל הרצון המודע ,וכנראה יש עדין חסימות ,פחדים שלא ברור לי עד כמה הם חזקים מושרשים בתוכי שמונעים ממני להתקדם.שלא משנה כמה דייטים אעבור וקשרים זה לא יצליח,וזהמאד מתסכל ,תמיד מוצאת סיבה להתנגד ולהתרחק מהקשר מהדייט, כי לבד אני הרבה יותר משוחררת חופשיה ,,,מצד שני לא בא לי להשקיע עוד כסף ועוד זמן ועוד... עייפתי מזה ומאוכזבת שבעזרת טיפול לא צלחנו. מצד שני אני מתלבטת מה יותר מקצועי לאיזה כיוון ללכת? לאיש מקצוע (פסיכולוג, פסיכותרפיסט..) או שיש כל מיני אנשים שמתעסקים בנושאים אלה שמציעים את עצמם באינטרנט( מתמחים וחסרי השכלה .) לא בא לי להמשיך את הלבד,רגשית אני יודעת שאני חסומה אז מה עושים ,איזה תהליך צריך כאן..?האם יש טיפים איך לפתוח את הלב והנשמה ולהכניס גבר לחיי בצעדים קלים או שלדעתך צריך למשל תהליך קצר נוסף כדי להשיג את מה שנשמתי רוצה...?

היי דינה לצערי אני לא מכירה פתרונות שהם פתרונות "קסם" בנושאים מורכבים. אולי צריך אכן מדי פעם להחליף סוג טיפול או מטפל כי כל תהליך הוא שונה וכל מטפל מביא איתו משהו אחר. עדיין אין מנוס לדעתי מלהמשיך ולטפל בעצמך וכמובן להמשיך להשאר אופטיטמית בנוגע לכל- הן בנוגע לזוגיות והן בנוגע להצלחת טיפול. ליאת

24/08/2015 | 19:33 | מאת: הדר

שלום רב, כשילדתי את ביתי הבכורה לפני 6 שנים, חוויתי דכאון אחרי לידה. בעזרת טיפול פסיכותרפיסטי וטיפול תרופתי, יצאתי מזה. הבעיה שמאז ועד היום אני על טיפול תרופתי. הכדורים עושים לי טוב והאמת שאני פוחדת להפסיק. כמו כן, הגוף שלי התמכר אליהם. במידה ואני מספספת כדור או שניים, הגוף שלי חווה תופעות פיזיולוגיות כגון סחרחורות, מצב רוח ירוד וחנק של בכי בגרון. התרופה נקראת ונלפאקסין xr של טבע. האם זה מסוכן לקחת אותה כל כך הרבה זמן או שאין מניעה וכל עוד זה עוזר לי להמשיך? מבחינתי לקחת כל החיים. תודה לעונים

לקריאה נוספת והעמקה

היי הדר השאלה שאת שואלת קשורה לייעוץ תרופתי ולכן חשוב שלא תתיעצי על גבי האינטרנט אלא עם פסיכיאר מטפל, בליאת

23/08/2015 | 12:30 | מאת: מיכ

מקווה שאת בסדר...רק רציתי לומר שאני עוד פה, מציצה מדי פעם אבל לא ממש מעיזה לכתוב איך אני...ולשתף כי לא ממש יודעת מתי תהיי.....ולוקח המון זמן לתשובה. (לא מאשימה חלילה)פשוט מבחינתי, קשה לחכות לתשובה. אז תודה על הזמן שהקדשת ומקדישה, את אישה יקרה! עזרת ועוזרת מאוד להבין את מה שעברתי....הרבה אושר ובריאות, מיכל

היי מיכ, אני פה וזה בסדר שאת כותבת ומשתפת...מבינה, ליאת

17/08/2015 | 03:15 | מאת: גיא

אני לא מצליח ליצור קשרים חברתיים. אשמח להמלצה על טיפול מתאים.

היי גיא פשוט לפנות לטיפול..:) אני בטוחה שתוכל להעזר, ליאת

16/08/2015 | 21:58 | מאת: ע

הי יש לי פסיכולוגית ממש טובה ,חיבור טוב מרגישה פתיחות וחשק להיתקדם.לפעמים זה גם קשה כי מרגישה מעין תלות.אם היא בחופש אז איך אשרוד שבוע בלי לספר לה מה קורה?..אני גם מתקשה לפעמים להבין אם היא מצד אחד האדם הכי קרוב לי אבל מצד שני היא לא חברה ואני לא יכולה לדבר איתה או להתקשר מתי שבא לי וזה מאוד קשה הדיסוננס הזה.לפעמים אני רוצה להפסיק כי הקשר הטוב הזה הוא גם קשה שאני יודעת שזו לא חברה וזה מאוד מבלבל.ברור שאני לא אפסיק מצד אחר כי היא עוזרת לי אז אני ממש מבולבלת .איך פרויד לא חשב על ההשלכות?:) יש עיצה איך להיכנס לפרופורציה אם אפשרי בכלל?תודה...

היי ע אני מבינה את תחושותייך ואת הבלבול אכן יש קרבה אכן זו לא חברה, לעיתים לא פשוט להבין זאת. זה לוקח זמן. לפעמים זה גם מפחיד כפי שכתבת. ליאת

09/08/2015 | 18:09 | מאת: דני

שלום,יש לי שאלה. אני מטופלת במרכז המתמחה בתחום מסויים. המטפלת שלי יצאה לחופש של חודשיים ו לא חשבתי שיהיה לי קשה בכלל,זה לא עלה על דעתי למרות שהציגה בפני שעלול להיות לא פשוט. עכשיו שבועיים אחרי שנסעה אני מרגישה רע מאוד ומאוד לבד. היא שלחה מייל מיוזמתה ודרשה בשלומי. אבל אני לא רוצה להפריע לה וחושבת ויודעת כמה החופש חשוב. גם לי.. אני תוהה,עד כמה זה אתי/מוזר/הגיוני/ריאלי,לקבוע פגישה עם המטפלת הקודמת שלי? רק אדגיש שעזבתי את הטיפול איתה רק מהסיבה שפחות יכלה לעזור לי בתחום שהייתי צריכה בו עזרה אך מעבר לזה היה בנינו קשר מאוד מאוד חזק למשך כמה שנים. אך לא ראיתי אותה לפחות שנתיים ולא החלפנו מילה בזמן הזה.. אשמח לדעתך המהירה כי קשה.. תודה, דני (בת)

היי דני אני לא בטוחה שהעניין פה הוא האתיות אלא השאלה האם פגישה עם המטפלת הקודמת אכן תועיל באמת? זה כמו למלא איזשהו חלל במשהו העיקר למלא ואולי אותו משהו כבר אינו מתאים כפי שאת כותבת. נורא קשה להשאר לעיתים עם חלל. באמת קשה ולכן מבינה אותך, יש לנו רצון עז למלא אבל האתגר הוא לנסות להכיל בכל זאת את המקום הזה של החסר ולדעת שעוד מעט המטפלת חוזרת, אולי גם בכל זאת תשלחי לה מייל אם תראי שממש קשה לך אני בטוחה שגם אם היא בחופשה היא תבין ותענה. ליאת.

09/08/2015 | 11:16 | מאת: ליהי

איך אפשר לקבל תשובה לא בפורום? תודה, ליהי

היי ליהי ניתן לפנות אליי למייל liat@liatbaroz.co.il ליאת

06/08/2015 | 09:29 | מאת: מיכ

מקווה שאת בטוב...הזמנים הולכים ומטמעטים בנראות שלך כאן. בכל מקרה רוצה לשתף שאני בטוב, ויש המון שינויים חיוביים, אני שומרת על עצמי מבחינת משקל, לומדת לאזן! מרגישה טוב עם עצמי ומחוברת לגוף ולנפש יותר מתמיד....מבולבלת קצת מהטוב אבל מגיע לי טוב!! ועכשיו מתחילה לחשוב על פרידה למרות שלא דובר על כך כלל בטיפול...אני פוחדת, פוחדת מלהפרד, שלא אסתדר לבד..שלא יהיה למי לפנות.איך נפטרים מתלות במטפל? זה מסובך.....אני עדיין תלויה בה.....מחכה לפגישות, האם זה ישתנה אי פעם גם??? ואוכל להפרד בשלווה????? יש דרך שהתלות תפסק כבר??

מיכ יקרה, מתנצלת שוב על העדרותי הפעם, כרגע הכל בסדר, תודה שאת שמה לב ומתעניינת. אני מבינה את התחושות הסותרות שמחד את דווקא מרגישה שיפור ומאידך- זה מוביל להרגשה שאולי תהיה פרידה וזה לא קל. אני לא חושבת שאם נפרדים אי אפשר לשוב ולפנות למטפל זה לא שהוא נעלם...חשוב לזכור זאת. לפעמים גם מתחילים בכך שמורידים את מינון הפגישות נגיד נפגים פעם בשבועיים ועוד. ליאת

04/08/2015 | 20:15 | מאת: שירה

אני אדם כל כך לא אופטימי. ביקורתית,כוחנית,תחרותית,אגואיסטית..למה בן אדם נוצר להיות מפלצת שכזו..ואם כזו,למה אני צריכה להיות כל כך מודעת לזה? קשה לי עם עצמי. האם יש קשר בין זה שהייתי ילדה שההורים שלה היכו אותה לבין מה שאני מרגישה? אני בקשר טוב עם אבא למרות שהוא אלים כלפיי לפעמים גם היום..קשה לי לכעוס עליו אבל בימים האחרונים אני חושבת על ההקשר והשאלה הזו הרבה מאוד.. מפחדת לשאול אותו כי אמא שלי החליטה שהיא לא רוצה יותר לחיות והיא לא בחיים. ואני מפחדת שזה יכאב לו אם אשאל..

לקריאה נוספת והעמקה

היי שירה, בהחלט עלול להיות קשר בין התחושות שלך כלפי עצמך (הקשות) לבין חווית האלימות משום שמה שאת עושה שהוא שאת "אלימה" כלפי עצמך וזה דבר מאד קשה. במידה ואינך בטיפול הייתי ממליצה לך לפנות לקבלת עזרה, ליאת

22/08/2015 | 10:56 | מאת: התיחסות

היכולת שלך לזהות את מצבך וההקשרים שלהם לאלימות שחווית הוא נדיר. רוב האנשים שחוו מצב זה ויש בהם את כל מה שתארת בדכ כלל לא מזהים את הבעיה מתוך עצמם באופן מוגדר ומופרד מובדל. היכולת שלך לעשות כך מעידה על בגרות נפשית ומודעות. ללא זה בכלל לא ניתן לקדם פתרון. רוב האנשים במצב זה נתקלים בקשיים שמעוררת התנהגותם עם מגעם עם הסביבה. קשיים מלחמות וכו. תחרותיות והשגיות הם לוא דווקא תכונות שליליות. אבל התפסיה שזה בא על רקע בעייתי כלכך מצריכה עיבוד. אלי ות מתמשכת בילדות זה קושי שמפר את ההתפחות הטבעית של האדם. בנוסף במצבך את חייבת לקדם הפסקת אלימות כלפיך כיום! תביע אי הסכמה לכך. יש דרכים לפתרון. כל עוד את נמצאת במסגרת כזו זה מזין את התסכול והאלימות הפנימית שלך באופן שתארת. זה לא יגמר כי זה מזין אחד את השני. נצלי את יכולת המודעות שלך הנדירה ותכיני תוכנית פעולה עם יעדים. לא ציינת גיל. אבל קודם כל לצאת ממגע יוםיומי עם אב אלים מיעד. מעבר למקום אחר.זה צעד ראשון. אחר כך נפשך תרגע ואז תוכלי למצוא כלים ועזרה. בהצלחה.

26/07/2015 | 18:11 | מאת: עמי גרשון

אני נתקל בקשיים למצוא מטפל באיזור המרכז (חולון,ראשון). חלק לא עונים, חלק לא עובדים כבר עם מכבי וחלק עם המתנה של מספר חודשים מה עושים ? המלצות , ו/או המלצות על מטפלים לCBT התנהגותי/קוגנטיבי. תודה

היי עמי, אתה מוזמן להשאיר כתובת מייל פה ואולי יגיעו לכאן המלצות בהצלחה ליאת

24/07/2015 | 15:17 | מאת: שאלה

היי, אם יש מישהו שאומר שהיהודים שנרצחו בשואה הם כביכול אשמים, והוא מעביר עליהם ביקורת שלא עשו שום דבר והיו פחדנים, מה זה אומר עליו? מעבר לזה, הוא משווה בין האמירה שהוא לא יכול לשפוט אותם מבלי להיות במקומם לכך שהוא גם לא יכול לשפוט את היטלר... האם אלו נחשבות מחשבות לגיטימיות? לטענתו מי שחושב שאי אפשר להאשים את היהודים הוא לא מספיק בשל ועמוק כדי להבין על מה הוא מדבר ובעצם, לטענתו, הסיבה היחידה לכך שלא מאשימים אותם היא כי "לא נהוג להאשים את הקורבן ולתת ביקורת עצמית". כמו-כן, הוא מצדיק מאד את האימרה "הם הלכו כצאן לטבח". זה פשוט גורם לי להרבה כעס ואינני מצליחה להבין אותו. בעיני הדברים האלה שהוא אומר הם נוראיים וזה ממש בושה לדבר ככה.. האם זה נורמלי? כלומר, האם פשוט זו דעתו וזהו או שמדובר בתופעה עם שם? אטימות? חוסר רגש? משהו? קשה לי מאד פשוט לקבל שככה מישהו חושב הוא גם לא מוכן להקשיב לשום טענה אחרת תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך תראי...לכל אדם הזכות לכל מחשבה כל עוד הוא לא בהכרח מממש אותה. אני גם לא יכולה להגיד אם הוא "נורמלי" או לא כי לא מכירה את האדם אבל בהחלט חושבת כמוך שאלו מחשבות ביזאריות ומעוותות. ליאת

24/07/2015 | 03:29 | מאת: רוני

לפני כמה שנים הייתי בטיפול פסיכותרפיה במסגרת קופת חולים. אם אני חותם לחברת ביטוח על טופס ויתור סודיות רפואי, האם זה אומר שייחשפו פרטים מהטיפול עצמו או רק עצם זה שהייתי בטיפול?

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך תחשף רק העובדה שהיית בטיפול לא תכניו, ליאת

23/07/2015 | 15:35 | מאת: שאלה.

האם מחשבה על כך שהחיים זמניים ממילא ואין טעם בהם כי כל יום זהה ליום קודם ורק קשה יותר, והמחשבה שכל יום יכול להיות יום אחרון שלנו (בעקבות מחלה של אדם קרוב-שהחלים) עברו כבר 4 שנים. אך המחשבות לא פסקו ובפועל יש קושי בחזרה לעבודה ופעילות יומיומית. ניסיתי טיפול עם פסיכולוגית שהסתבך ובמקום לדבר על הנושא והחרדות מצאתי את עצמי מתעסקת ביחסיה של המטפלת כלפי. איני יודעת מה לעשות .מאד קשה לי בימים אלו.

היי לך יש לי תשובה פשוטה: לנסות מטפלת אחרת שתתאים לך. חושבת שבמצבים של דכאון אין טעם רב בהתעסקות ביחסים עם המטפלת, (וזו דעתי בלבד) ליאת

23/07/2015 | 13:15 | מאת: גילי

ליאת שלום, מזה תקוםפה שאני חשה חוסר אונים בהקשר של משבר אישי שאני עוברת. אני בת 27, סטודנטית לתואר ראשון. יש רגעים שאני ממש מרגישה חסרת אונים בנוגע למצב שאני מצאת בו על אף שאני בטיפול קוגנטיבי כבר שלושה חודשים. יש רגעים ביום שתחושת חוסר האונים תוקפת אותי וממש קשה לי להתמודד עמה וזה ממש מכבה אותי ואני יכולה להרגיש את הכאב אפילו על גופי. אלו רגעים ממש קשים. הייתי רוצה לדעת אם יש איזו המלצה או תרגיל משהו שאני יכולה לעשות על מנת להקל על עצמי ולהעביר את התחושה הקשה אפילו במעט? תודה גילי

לקריאה נוספת והעמקה

היי גילי, מבינה את תחושותייך וטוב שאת בטיפול. מציעה להעלות את השאלה בפני המטפלת אבל באופן כללי יש כל מיני טכניקות להתמודד עם רגשות: למשל, דווקא לתת לחוסר האונים להיות בך ולא לברוח ממנו עד שעובר, טכניקת המינדפולנס שזה סוג של מדיטציה, או גם טכניקות קוגנטיביות של מעבר למחשבות מסוג אחר, ליאת

22/07/2015 | 21:52 | מאת: מה עושים?

שלום ליאת, אנונימית ולילך. מודה שחששתי להיכנס לכאן לקרוא. ימים כל כך קשים. והרגשתי שיש תגובות שלא אצליח לשאת כרגע. אז אני דבר ראשון שמחה שהמילים של כולכן היו אמפתיות ומבינות. העובדות הפשוטות הן שהיא לא ידעה אותי. שתמיד כשביקשתי שנחשוב מה יהיה עם החוב, ואולי אוריד פגישות, היא שכנעה אותי להישאר ושהכל יהיה בסדר. לא שמעתי מילה על העלאת מחיר. ומעבר לכך היא אף אמרה שאם יהיה לי קשה להחזיר את החוב היא תבוא לקראתי, ותדאג שלא אפגע מכך. (כל זה בשלב שלא עבדתי). את צודקת לילך, אכן מבחינתי הנפשית הטיפול שלי כבר לא איננו. וצדקת במילותיך שזה דו כיווני. היה משפט שאמרה לי בטעות בשבועיים הללו, ושרף את ליבי. והוא מהדהד לי בעקבות מה שאמרת. שלפני שנה וחצי רצתה שאבוא ולא חשבה כלל על הכסף. אך כעת היא חושבת ממקום רציונלי והמבט שלה על הכל משתנה. המשפט הזה הוא רק סמל לתהליך שלם שעובר בינינו. שהוא רובו התרחקות שלה. היא אומרת שהפכתי להיות נודניקית ומציקה, שקשה לה איתי. ושבעבר היתה מאוד קשורה אלי אך דברים השתנו. ואני מרגישה שיש אפשרות שהעניין הכספי הוא דרך שלה לומר לי שלום ולא להתראות. ואכן זו אבדה קשה מידי עבורי. היא היתה כל עולמי. היה בינינו קשר מיוחד מאוד. אין לי דרך לספר אפילו עד כמה. אני שבורה. וממשיכה להאחז בה. לא יודעת מה לעשות עוד. נאחזת בה, ולא מסוגלת לראות את ההתנכרות שלה אלי. כתבתי לה שני צ'קים (ביקשתי הלוואה מחברה שריחמה על המצב, עד כמה שנורא לספר). אבל כלום לא נרגע. הבנתי שהבעיה הרבה יותר גדולה. זהו רק סימפטום. וככל שהיא מתרחקת, אני הופכת לנואשת יותר. צריכה אותה יותר, זקוקה לה כמו אויר לנשימה. והיא נעלמת יותר ויותר. לא מסוגלת אפילו לחשוב על סיום הטיפול.

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך כל מה שיכולה לומר הוא שאני מאד מבינה את כאבך הקשה והבלתי נסבל. אולי צריך לרחת איזו תקופה של פרספקטיבה פנימית כדי להרגיש את הדברים קצת יותר מרחק, ליאת

14/08/2015 | 16:18 | מאת: לילך

היי שוב, כאב לי לקרוא את מה שכתבת.. אני מכירה מאוד את המצבים האלה, שלמרות שכבר רע מאוד, "התמכרנו" לסיכוי לאהבה מאותו גורם מזיק, ואנחנו ממשיכים לדפוק ולדפוק על אותה דלת סגורה, גם כשאנחנו מרגישים שאנחנו ממאיסים את עצמנו, וגם כשזו לא התנהגות שמתאימה לנו. מכירה מאוד. אני כל כך מאחלת לך לכעוס... הכעס לפעמים מאפשר לתפוס מרחק ולהסתכל על זה מהצד. ואני שמחה שאת משתפת ולא נשארת לבד עם התחושות הקשות האלה.. בשלב הזה, לפחות ממה שאת מספרת על מה שהיא אומרת לך, זה לא נשמע כמו טיפול יותר. פסיכולוגית שאומרת למטופלת שהיא נודניקית ומציקה היא פסיכולוגית שכבר לא מטפלת בך. היא לא מצליחה להיות שם בשבילך יותר, ועם כל הכאב שזה כנראה מסב לך, היא כבר יותר מזיקה ממטפלת. כנראה שקרה משהו ביניכן שלא מאפשר לה לחזור לטפל בך, לחזור להיות אובייקט להשלכות עבורך. אני חושבת שזה גם מוזר שפסיכולוגית אומרת שבעבר היא הייתה מאוד קשורה למטופל.. משהו באמירה הזאת צורם לי קצת.. כאילו לא קשור לטיפול.. ברור שפסיכולוגים נקשרים למטופלים שלהם, אבל זה פשוט לא משהו שאומרים. כי הטיפול שהיא מאפשרת לא אמור להיות קשור לאם היא אוהבת אותך או לא, ועד כמה, ואם היא נקשרה אליך או נפרמה ממך, וזה לא צריך לעניין את המטופל אם בעבר היא הייתה קשורה ועכשיו כבר לא. זו סתם אמירה פוגענית ולא מקצועית. כאילו היא לא מודעת לכוח שלה כמטפלת, ולעוצמת הפגיעה של מילים כאלה ממנה. אני יודעת שאלה מילים קשות מצידי, אבל אנא.. דאגי לעצמך ועזבי את המטפלת החולה שלך. אני חושבת שאת נשאבת לאובססיה קטנה כלפיה, ובעתיד יצא ממך המון כעס ותסכול על שנשארת שם איתה בכוח. היא לא עושה לך טוב יותר, גם אם בעבר הייתה כל עולמך ונתנה לך המון. הלוואי שתרגישי גם את שעם כל האהבה שהייתה, הטיפול הזה כנראה הסתיים. הלוואי שתצליחי לבחור בעצמך את המקומות שטוב לך בהם, ולהחזיר לעצמך את השליטה על חייך. להחליט בעצמך מה טוב לך. המון בהצלחה! ליבי איתך, לילך

18/07/2015 | 23:25 | מאת: מיכ

לא יודעת מתי תראי.....בכל זאת רוצה לדעת, למה קשה עם שינויים חיוביים? האם גם לאחרים זה קורה שמייד חוזרות למקום המדכא אחרי משהו משמח? לא יודעת מה קרה..כל כך שמחתי והרגשתי אהובה ופתאום כאב לי נורא הראש, התכסתי בשמיכה ואמרתי לכלם ללכת....ונשארתי לבד...לא בטוחה שזה מה שרציתי אבל זה מה שיצא לי....זה קורה??למה??????מרגישה יותר אהובה ושיכולים כן לקבל אותי..אבל כאילו פתאום הרגשתי נורא.....למה זה קורה????

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ כן בהחלט, לעיתים קשה עם שינויים חיוביים לא פחות מאשר עם שליליים. שינוי הוא שינוי והוא דורש הסתגלות, חשיבה אחרת, לפעמים מפחיד לקוות ולצפות ויש משהו נוח ברע המוכר, ליאת

16/07/2015 | 12:40 | מאת: מיכ

אורזת את שארית חיי, מנסה לעטוף בעטיפה יפה, את העבר, את לוח רשמיי, את שאריות הזיכרון שלא נמחק את אותה התקופה שחלפה... מציירת בגוונים הנודדים על פני הדף מייצרת זיכרון אחר, חדש, מאיר, זיכרון של שייכות לעתיד, ממסגרת בצבע זוהר, בהיר, מגלה מחדש את אשר היה שם תמיד. לוקחת בקלות, נרדמת על ענן, מרחפת כמו מלאך המשאיר סימן, את יקיריי נושאת על כפיים, לעיתים נבהלת ואחורה צועדת, וכך משפחה שלמה נוצרת... מתגעגעת אלייך...מקווה שאת בסדר ושומרת על עצמך ויש שדואגים לך..

היי מיכ חמודה אכן נימה אופטימית מאמצת אותה גם ! הכל בסדר תודה :) ליאת

15/07/2015 | 18:55 | מאת: מיכ

היי, מהו מטופל אידיאלי מבחינתך? כזה שיודע להפיק את המירב מהטיפול? כזה שלא צריך להזדקקק כלכך? להתלות? מרגישה שאני מאכזבת אותה בתור מטופלת.....ובכלל אני לא אמורה לרצות (מלשון ריצוי) אותה נכון? אז למה מרגישה דפוקה וצורך להתנצל כשמשתמשת בתקשורת בין פגישות :( או בכלל מולה?.... אוף בכל זאת רוצה שתעני מהו מטופל אידיאלי? תודה מראש, מיכל

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ באמת שאין דבר כזה "מטופל אידיאלי" :) מטופל בא לטיפול כי קשה לו ולכן זה ברור שהמטרה היא לא בהכרח לשבת וללקק דבש בטיפול. אולי אם אנסה בכל זאת לענות משהו אז אני חושבת שמטופל בדר"כ "מתאים" לטיפול כאשר יש לו יכולת לאינטרוספקציה פנימית, ליאת

11/07/2015 | 20:15 | מאת: בלה

הי ליאת, האם חלה "התיישנות" על הקשר בין מטפל למטופל? הכוונה - האם אחרי X שנים שבו נגמר הקשר הטיפולי ביניהם אפשר לבסס קשר חברי או שזה בלתי אפשרי לחלוטין? תודה מראש, בלה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי בלה האמת היא שאיני יודעת, מניחה שאפשר לקרוא על העניין בחוקי האתיקה. אבל אם מניחה לרגע בצד את חוקי האתיקה אני חושבת שזה די בעייתי לפתח יחס חברי ואף עלול לפגוע בטיפול גם אם עבר זמן מאז נערך. אני חושבת שבהחלט אפשר לשמור על עדכונים ובכלל לשמור על קשר אבל חברי?... ליאת

09/07/2015 | 06:14 | מאת: מה עושים?

היי ליאת וכולם. אני מטופלת 5 שנים. החל מאמצע השנה השלישית לטיפול לא עבדתי במשך כמעט שנה (פוטרתי). המטפלת הציעה שאשאר כרגיל, ושאשלם כשאחזור לעבוד. כשנלחצתי איך אחזיר חובות עצומים (אנחנו נפגשות כמה פעמים בשבוע) אמרה שאין לי מה לדאוג וחשוב לה שאבוא. חזרתי לעבוד והחזרתי את הכסף (כמה עשרות אלפים) בכך שפדיתי סכום כסף שהיה כולו חיסכון (לא שלי, הוענק לי). מעבר לזה אין לי עוד כסף. הבעיה היתה שהיא החליטה שהיא מעלה את הסכום באופן רטרואקטיבי על אותה תקופה. וכך נוצר לי חוב נוסף שלא שיערתי של כמה אלפים. כעת אני באולטימטום - לשלם את החוב כלשונה או שהטיפול נפסק (אם לא אשלם בשלושה פגישות הקרובות). הסברתי לה שהתשלומים החודשיים פלוס תשלום חוב שלא ציפיתי - אין לי אפשרות (ואף פירטתי כי היא חשדה שאני לא דוברת אמת לגבי המשכורת שלי). אך לא עוזר. היא טוענת שלמטופלים תמיד קשה לשלם, ולא מתייחסת לכך שעד עכשיו תמיד שילמתי עוד לפני סוף החודש (חוץ מהתקופה בה לא עבדתי). במיוחד מטרידה הטענה שלה שהתשלום הוא תמונת ראי לכך שכמו שהייתי רוצה לא להגיע לטיפול ו"לשלם" בנפשי את שגיאות הסביבה שלי, כך אני לא רוצה לשלם את השגיאות שהיא עשתה לגבי הכסף. (ההעלאה אחורה). ברגע שהיא עוטפת את זה בהסברים פסיכולוגיים היא לא מסכימה לשמוע כלום, וטוענת שהיא יושבת בחרדה מולי בגלל החוב שלטענתה אני חייבת. וכן, היא יודעת ששינתה את מה שסוכם. חוץ מההרגשה האיומה לנוכח ההתנהלות ממי שהיא האדם הכי קרוב אלי בשנים האחרונות, אינני יודעת מה לעשות. להתלונן עליה לוועדת האתיקה - הטיפול יגמר באותו רגע. ומצד שני - לתת צ'ק שאין לי יכולת בשום דרך לשלם ושאני יודעת שאין לי חוב כזה - הורג אותי מבפנים. אנא עצתך או עצתכם (ואשמח למשהו שהוא יותר מ"הבנה" או אמפתיה... סליחה על הבקשה. אני חשה זקוקה לעזרה שתיתן לי "פתח"). יעל

10/07/2015 | 15:34 | מאת: אנונימית

היי יעל, לא ממש הבנתי מה הכוונה שהיא החליטה באופן רטרואקטיבי להעלות את הסכום. האם היא לא יידעה אותך על כך קודם, כאשר היא אמרה שזה בסדר להגיע ללא תשלום ושתשלמי בעתיד? לדעתי יש להפריד בין "הטיפול" שהוא החלק ה"פסיכולוגי" לבין החלק הכספי . וכסף לפעמים זה רק כסף. אני לא חושבת שיש עניין לגשת לוועדת האתיקה, כי זכותה לדרוש איזה מחיר שתרצה...ולא חושבת שיש כאן הפרה של חוקי האתיקה. לדעתי, אם את מעוניינת להמשיך להיות מטופלת אצלה, והדרישה שלה היא שתשלמי את ההפרש - אין לך הרבה מה לעשות. את צריכה לשלם וזהו. רק תוודאי שה"תקל" הזה לא יכרסם באמון ביניכן, ואז הטיפול שלך ייפגע וחבל. לעומת זאת, אם את מתעקשת שאינה צודקת ולא יכולה להשלים עם הדרישה הזו. אז קחי בחשבון שתצטרכי למצוא מטפלת חדשה. וזה לא פשוט. שיקול שלך.. מבינה אותך שמדובר בהרגשה איומה ופגיעה רצינית באמון

היי יעל, קראתי את שכתבת ואני בהחלט מבינה את התסכול ואת ההרגשה שנעשה משהו לא תקין. בהסתמך על מה שאת כותבת (וזה חשוב משום שאיני מכירה את עמדת הצד השני) זה לא תקין לבקש החזר רטרואקטיבי על העלאת הטיפולים במידה ולא סוכם על כך מראש. את צודקת שאין פה מקום להסברים פסיכולוגיים, זה עניין קונקרטי ומציאותי מאד. מה שתעשי עם זה זה כבר לא יכולה לומר לך פרט לכך שחושבת שבהחלט צבינה כמה המצוקה קשה. ליאת

14/07/2015 | 23:58 | מאת: לילך

היי יעל, אני אמנם קוראת מבחוץ, ולא מכירה כלל את הדינמיקה ביניכן או את הצד שלה, אבל ממה שאת כותבת נשמע לי שהטיפול ממילא נגמר... זה נשמע שסביב נושא התשלום נשבר האמון של שתיכן אחת בשנייה. גם אם תסכימי ותצליחי לשלם את יתרת החוב שהיא טוענת שנותרה, האם תהיי מסוגלת להמשיך להיעזר בה באותו אופן? לסמוך עליה שהיא הוגנת וישרה? האם היא עדיין יכולה להמשיך להיות אובייקט להשלכות עבורך? בעיניי זה לא חוקי (עזבי אתי) להעלות את מחיר הפגישה רטרואקטיבית, בלי להודיע מראש שתהיה העלאה. נסי לחשוב על סיטואציות אחרות בחייך, בהן את משלמת על שירות או טיפול.. בשום מקום זה לא קורה. אני הייתי שמה בצד את ההיבטים הפסיכולוגים שהיא מציעה, וחותרת לסיום הטיפול- עם הבטחה שאת החוב תשלמי במלואו, גם אם זה יהיה אחרי סיום הטיפול, למעט הסכום שהוסיפה רטרואקטיבית. ממש סיטואציה קשה!! ליבי איתך.. לילך

שלום, בתיבת 7 ילדה חכמה, מקובלת חברתית . לאחרונה החלה בסיפורים דימיוניים כגון: שחברה שלה עצרה את הזמן בעזרת מיצמוץ, שהיא מפחדת מילדה נוספת- שהצמה שלה מפחידה עם סיכות שדומות לקוצים בצבע דם ודרקון מקדימה. כמו כן בזמן שסיפרה לי היו לה דפיקות לב מואצות. בנוסף היא מספרת שיש לה מחשבות לא טובות לגבי העתיד. מדיי פעם יש לה התקפי זעם אך היא נירגעת. אשמח לחוות דעת בנושא. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך אמא חושבת שהכי טוב אם תעלי את שאלתך בפורום פסיכולוגיה קלינית של הילד באתר דוקטורס, ליאת

30/06/2015 | 13:26 | מאת: 9

איך מפסיקים לחשוב על סקס

היי לך למה להפסיק לחשוב על זה? הכל עניין של מינון. אם המינון אינו מפריע לדברים אחרים בחיים אז אין שום בעיה. אם המחשבה היא טורדנית ומפריעה כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית. ליאת

26/06/2015 | 17:56 | מאת: שאלה

שלום רב,אני נמצאת בזמן האחרון בתקופה מאוד לחוצה ואני מאוד חרדה,הרופאת משפחה שלי המליצה לי לקחת אסיול 5 מג כדור ליום ו רסיטל 20 חצי כדור ליום,אני לוקחת כבר 3 ימים אך אני מרגישה לא טוב ומרגישה סחרחורות ואני מרגישה כמו הר געש שעומד להתפוצץ ושהחרדות לא פוסקות,האם זה מסוכן?האם זה הגיוני בגלל השימוש בכדורים?תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך זו שאלה שהיא רפאית ולכן מאד חשוב שתבדקי את התשובה עם רופאת המשפחה ואולי עדיף אף עם פסיכיאטר (אפשרי לגשת דרך הקופה) ליאת

21/06/2015 | 20:21 | מאת: מיכ

איך פרט קטן בזיכרון יכול להכאיב? פרט קטן, לא חשוב, זניח, מעורר בי משהו אחר, פרט קטן, טפשי ומעצבן... פרט קטן שלא נשכח כנראה הוא בתוכי פרט המחשב צעדיו ויוצא בחסות החשיכה. פרטים רבים נשכחו, הוזנחו והוברחו ממחשבות, והוא החצוף מקובע בזיכרון, מתעורר ומציף כנחשול... אתעטף בשיריון ערוכה לקראתו, אחייך לי בשקט כממתיקת סוד, אתייצב מולו בלהט להוציאו מתוכי אערוך נגדו קרב עם כל הטוב שבי....

היי מיכ, תודה ששיתפת,פרט קטן "גדול"... ליאת

19/06/2015 | 19:07 | מאת: מיקה

היי מיכל, ראית ששאלת את ליאת לגבי חשיפה הדרגתית בטיפול... אני תרגלתי זאת קצת עם המטפלת שלי אני חושבת שזה יכול לעזור, ובאופן כללי מאמינה בכל השיטות ההתנהגותיות שמכוונות להתמודדות עם חרדה ושבירת ההימנעות. בהצלחה!

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיקה מסכימה! ליאת

מחפש המלצות על פסיכולוגיות קליניות שעובדות עם קופ"ח מכבי באיזור המרכז - בקעת אונו, פתח תקווה, רמת גן ואם היא טובה ארחיק גם עד תל אביב. חשוב לי שהיא לא תהיה מבוגרת מדי (אך גם לא צעירה בתחילת דרכה) כי גם ככה קשה לי מאוד להיפתח ואני מרגיש שיהיה לי עוד יותר קשה להיפתח לפסיכולוגית מהדור הקודם שלא מדברת בשפה שלי.. אשמח לכל המלצה ו\או עזרה!

היי אבנר לא ניתן להעביר המלצות על גבי הפורום מוזמן להשאיר כתובת מייל אולי ישלחו לך המלצות לשם בהצלחה :) ליאת

11/06/2015 | 17:11 | מאת: מיכ

שאת לא כאן...נעדרת הרבה :( האם יש מצב שתחזרי לאותה תדירות? כמובן בלי לדעת מה קורה איתך בחייך הפרטיים. ושאלה, האם חשיפה עוזרת? בטיפול קוגנטיבי התנהגותי הכוונה? האם צריך חוזק של מטופל במיוחד? יש לי הרגשה שהיא חושבת שאני יכולה כי יש המון שינויים לטובה אצלי והיא הציעה. מתי מציעים את זה? לי קשה עם השינויים אפילו שהכל לטובה...

היי מיכ, אני משתדלת מאד ובהחלט מנסה בהתאם ליכולתי. מבינה את הצורך בחשיפה ובנוכחות. לפעמים חשיפה בהחלט עוזרת משום שהיא מארגנת איזו מציאות חשובה למטופל, לפעמים היא קשה ואם לא עושים אותה בזמן ובאופן הנכון מטופל יכול שלא להכילה ואולי אפילו תהרס איזו פנטזיה (של המטופל לגבי המטפל) שחשובה לטיפול. שורה תחתונה- לפעמים חשיפה נעשית במצבים של בלית ברירה (מצד המטפל) ולפעמים כשיש ברירה השיקול הוא- האם החשיפה היא לטובת המטופל? ומה הוא ירוויח מזה? השאלה איפה את והיא נמצאות בנקודה זו. ליאת

15/06/2015 | 21:11 | מאת: מיכ

לא התכוונתי להאשים...בטוחה שאת עונה כשאת יכולה...(גם קצת דואגת לך..)תודה על התשובה שמובילה להבנה טובה יותר תהליכים בטיפול(כמו תמיד:))אני התכוונתי לחשיפה למשהו שנרתעים ממנו ועושים תרגילים כדי שלא אהיה חרדה מכך יותר :) אבל גם לחשוף בטיפול דברים זה קשה והתשובה שלך נותנת לי כיוון... האם צריך חוזק מסויים או תקופה טובה כדי להשתמש בשיטה זו? והאם כל אחד יכול וזה לא גורם להחמרה דווקא? כי אני בתקופה טובה והיא חושבת שכדאי...

08/06/2015 | 01:35 | מאת: מאי

היי ליאת, המון המון זמן לא כתבתי פה.. מה שלומך? האמת שאין לי משהו יותר מידי חשוב להגיד.. סתם רציתי לקפוץ להגיד לך שלום :) ואולי גם לספר שכבר עוד מעט 4 שנים בטיפול.. התהליך קשה אבל מרגישה שהוא עוזר לי מאוד.. הקשר עם המטפלת מעולה ומיטיב.. וכבר תקופה ארוכה יחסית מגבשת דעה שטיפול פסיכולוגי משתלם וטוב!! מקווה שימשיך ככה.. נשתמע ;) מאי

הי מאי איזה כיף לשמוע ממך ואיזו דרישת שלום נחמדה. נעים לשמוע שאת יכולה לתת מקום גם לטוב, ולרוגע שבשיגרה ולא רק (כמו רובינו...) כשקשה או בוער או מציק. מאחלת לך שימשיך כך ואף יותר! ליאת

07/06/2015 | 09:24 | מאת: מישהי

תודה,התשובה שלך מעודדת.. קשה לי לחשוב איך לבקש או להסביר..או לשאול אותה או את המרכז.

היי מישהי בדרך כלל הכי פשוט והכי ישיר עובד הכי טוב..נסי את זה :) ליאת

07/06/2015 | 02:45 | מאת: h

שלום, עד לפני 7 חודשים הייתי אשה נורמטיבית: נשואה+3 ואקדמאית. בעקבות מקרה שעברתי בעבודה חדשה לאחר הסבה מקצועית שבה השקעתי לא מעט זמן וכסף, אני נמצאת מזה כ- 7 חודשים בדיכאון עמוק. נכון להיום, אני מטופלת ב-3 תרופות שונות נוגדות דיכאון, נמצאת במעקב קבוע אצל פסיכיאטר ופסיכולוגית. אני נמנעת מכל מפגש חברתי בגלל שאני לא רוצה לשמוע איך אנשים אחרים מצליחים בחיים ונהנים ומסתגרת רוב הזמן בבית, כי רק כאן אני מרגישה בטוחה. אפילו בעלי שמנסה לתמוך בי עד כמה שהוא יכול כבר מיואש ממני כי הוא מרגיש שהוא צריך לתרץ בכל פעם למה אני לא מגיעה איתו למפגשים משפחתיים והוא נתון ללחץ מצד הוריו שלא מבינים את מצבי, וזה כמובן בנוסף ללחץ הכלכלי שמופעל עליו מאחר והוא המפרנס היחיד כרגע את כולנו והוריו כנראה מפעילים עליו לחץ נוסף בכיוון הכלכלי. מה אפשר לעשות כדי לצאת מזה מעבר למה שאני עושה כרגע? אני לא יכולה לצאת לעבוד כרגע בגלל שסף הריכוז שלי הוא אפסי וכך גם הביטחון העצמי. בעקבות חוסר-היכולת שלי לתפקד בכלל ולעבוד, מצבנו הכלכלי מדרדר. אני מאוד מיואשת מאוד מזה שאני לא מצליחה למצוא את עצמי ומזה שהרוב לא מבינים אותי ומהלחץ שמופעל עליי. תודה מראש

היי לך אני שומעת שאת עוה בעצם את מה שצריך לעשות במקרים כאלו ואת מטופלת אצל פסיכולוגית ופסיכיאטר שזה טוב. נשמע שצריך אולי להאמין בתהליך הטיפולי שאת עוברת ולפתח תקווה (ואני יודעת שזה קשה כנמצאים בדכאון) שהתקופה הקשה תעבור ושתצאי מזה.סבלנות. נשמע גם שחלק מהלחץ שאת חווה הוא בעקבות חוסר הבנה של הסובבים אותך את המצב. הרבה פעמים גם אנשים קרובים אינם מבינים לעומק דיכאון מהו ולכן מאד מאד חשוב כן לנסות ולהסביר שבעצם כמו בכל מחלה דרוש זמן החלמה וריפוי ולא ניתן הכל לעשות. למקד לעצמך מי האנשים שמולם את חשה שלא בנוח(הבעל? הוריו? ) ואם לא ניתן להסביר אז ...לפחות לנסות לשים את האשמה העצמית שאינה תורמת לכלום- בצד. שולחת אופטימיות ורוח חיובית! ליאת

04/06/2015 | 16:35 | מאת: מישהי

שלום,אני מטופלת כבר שנה וחצי במרכז שמתמחה בנושא מסויים. הגעתי אליו לאחר טיפול אצל פסיכולןגית פרטית שהרגשתי שהנושא איתו אני מתמודדת,גדול עליה ושהיא לא מצליחה לעזור לי. יחד עם זאת,עזרהלי בהרבה דברים אחרים,הטיפול איתה נמשך כשנתיים והקשר בינינו היה מאוד טוב ונכון עבורי. היה לי מאוד קשה לעשותאת המעבר ממנה אל המרכז. היום,אחרי שאני בלעדיה כבר שנה וחצי והיא לא יצאה לי מהסיסטם בכלל בכלל (רק במחשבות,לא ראיתי אותה ולא דיברתי איתה בכלל כל הזמן הזה),ואני במקום קצת קצת יותר טוב אבל עדיין מורכב וקשה ביומיום,יש בי מחשבות חזקות עד כדי שכמעט מסמסת לה אם אוכל לחזור להיות מטופלת שלה. רציתי לשאול מה רע יכול לקרות אם אהיה מטופלת גם אצלה וגם במרכז,שכן הם מספקות לי צרכים שונים ועוזרות לי בצורה שונה..? מה דעתך על הכפילות הזו ולמה אם בכלל זה לא מקובל? תודה רבה;)

היי מישהי לגישתי (אבל זו דעתי) תמיד בוחנים כל מקרה לגופו. נכון שבגדול יש לעיתים בעייתיות כשאר משלבים שני טיפולים, מצד שני, לפעמים זה כן הולך במקביל בדיוק משום שכל אחד מספק ועוזר למשהו אחר. במידה והמטפלת שלך גמישה ומאמינה גם בגישה זו האם יכולה להיות אפשרות למשל שתפגשי איתה במינון שאינו גבוה במקביל לטיפול במרכז? האם יש מקום לבדוק איתה את זה? ליאת

03/06/2015 | 17:45 | מאת: מיכ

היית פה יותר...אני קצת דואגת לך, מקווה שאת בטוב וזה רק מעומס במקום אחר....גם היית חולה ואחר כך לא חזרת כרגיל...בכל אופן את חסרה לי, תבואי?

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ, מרגישה משאלתך כמה את מאד רגישה ואף שמה לב לכל פרט ופרט, ואת צודקת, רק שלא הכל יכולה לפרט פה :) בכל מקרה, לא לדאוג! אני בסדר. ליאת

07/06/2015 | 18:34 | מאת: מיכ

שאי אפשר לפרט....אני מאוד אוהבת את התשובות שלך הרגישות לכלם. תודה על ההקשבה וההבנה.מקווה שתהיי פה יותר. מיכל

02/06/2015 | 23:25 | מאת: מיכ

רגליים עייפות, יחפות עוברות בין שורות ובתים, נזכרת איך פעם נכתבו המילים כשעוד היה טעם לכתוב אותן כשהן עזרו להקשיב ללב, לראות לנשימה... מה נשאר לי מאותה הכתיבה? זיכרון ישן ונייר מוכתם בערימה. חלקו נעלם אך לא לגמרי שוכב הוא מתחת להריסות בית ילדותי אין איש שראה או הקשיב לליבי.... רגליים קטנות, בוחנות, פוחדות, מהססות לצעוד בחדרי הצללים, לפתוח שוב את עולם המילים. את הצוהר שנפתח כעת אחתום, אסגור את ליבי ואותו אאטום... בין כותלי הבתים הרוח מהדהד, המילים והשורות מתרחקות לאיטן, לא אעז שוב לחטוא בכתיבה, האומץ חושב אם לשוב, הלב לא נותן את מפתחותיו ליבי מהסס, האם הכל היה לשווא? כתבתי את השיר הזה אבל הוא לא מתייחס רק למילים של כתיבה אלא בכלל למילים בטיפול....לקשר איתה.מרגישה קצת אבודה שהצוהר נפתח אמנם אבל קשה להפתח ועד מתי?????? כמה שנים???????לעולם???? ואיך בוחנים זאת?????? ממשיכים ללכת כל שבוע?????? עושים הפסקה??????מה עושים?????

היי מיכ לפעמים בתוך "האין מילים" יש גם הרבה מילים. להיפתח זה תהליך שבו לפעמים זזים קדימה ולפעמים אחורה ועדיין יש איזשהו רצף זו לא נקודה שצריך להגיע אליה אלא דרך מתמשכת, ליאת

02/06/2015 | 22:14 | מאת: מיכ

להסביר את ההתנהגות המוזרה שלי אולי יש לך כיוון...אני תלויה בה..כשרע לי היא היחידה שאני כותבת לה בסמס או מדברת בפגישה לא עם חברות..לא מסוגלת. וזה חבל...הרגשתי רע ביקשתי עוד פגישה אבל בסוף ביטלתי אותה כי השעה הייתה כזו קשה עבורי היא תגיע באיחור אני צריכה לצאת מוקדם הרגשתי שאין טעם לחצי שעה...לא יודעת לפתע בכלל חושבת על פרידה...שכבר אי אפשר תקופה ארוכה להיות ככה..לבזבז משאבים וכסף...ולמרות התקדמות עדיין רע לי בתקופןת...אוף לא יודעת מה לעשות איך אדע אם יכולה לבד...הרי לכאורה אני לא מסוגלת לבד....לנסות..האם יש דבר כזה תקופת צינון??? הפסקה??? תמיד זה חיב להיות או פרידה או טיפול???

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ אין חוקים...לפעמים אפשר לעשות הפסקה או למנן פגישות. נשמע לי שידיעה זה כבר חצי הדרך לשינוי ואני מבינה את הרצון לאפשר לעצמך להתמך ולהזדקק גם לאחרים ולא רק לה, ליאת

27/05/2015 | 14:48 | מאת: מטופלת

הי אני מטופלת כבר שנה וחצי וכעת החלטתי יחד עם המטפלת שלי על סיום טיפול. אני מרגישה שאני לא מצליחה לסיים ולהיפרד ממנה. קשה לי הפרידה הזו ואני מאוד מבולבלת. מדוע זה קורה לי? מה עושים כדי להקל על הפרידה?

היי לך מטופלת פרידות הן תמיד מורכבות ואפשר לומר שאפילו שנפרדים "בטוב" לעיתים קרובות זה קשה. אנחנו בני האדם מעצם טיבנו לא ממש אוהבים פרידות והרבה פעמים גם קשה לנו להתמודד איתן. גם במקרה כזה שהחלטתן יחד על סיום טיפול אני מניחה שזה עדיין קשה. אולי כי היא ליוותה אותך תקופה וזה היה משמעותי? אולי כי קרו דברים בתקופה זו, איני יודעת מניחה שאת יודעת יותר... כדי להקל על הפרידה אפשר למשל לעשות אותה בהדרגה, או להפגש בתדירות פחות גבוהה, או להקדיש מספר פגישות לפרידה או לנסות ולסכם יחד איתה את הדברים הטובים או גם הפחות טובים שקרו בתקופה שהיית מטופלת. (ועדיין פרידות זה בדר"כ לא נעים..) ליאת

25/05/2015 | 13:30 | מאת: מיקה

היי ליאת, אני בטיפול. כשהייתי ילדה (לא זוכרת בדיוק באיזו כיתה), היה אדם נחמד שהיה משחק כדורגל ליד בית הספר שלי. הוא תמיד היה חביב כלפיי וחייכן, ואפילו היה מראה לי חתולים ומלמד אותי איך ללטף אותם. חיבבתי אותו וחשבתי שהוא איש נחמד. ואז, באחת הפעמים, ואני אפילו לא זוכרת מה בדיוק קרה ואיך..הוא נגע בי אני רק זוכרת שהחצאית שלי הייתה זרוקה על הרצפה, ושלא יכולתי לסבול את הריח שלו והרגשתי שאני פשוט נחנקת מזה! ולא יכולה לנשום...אבל לא אמרתי לו כלום....אני חושבת שלא הבנתי מה הוא עושה, אני עדיין לא מבינה לגמרי מה קרה ואני גם לא כל כך זוכרת. אני רק זוכרת שהפריע לי שהוא לא מדבר איתי, נגעלתי מהבעת הפנים החולמנית שלו ומהגוף הזה שלו ומהריח, ורציתי שהוא ידבר איתי. אני חושבת שפחדתי ממנו והרגשתי חסרת אונים. ועכשיו קשה לי שבעלי לא מדבר איתי כשאנחנו ביחד, וקשה לי עם המגע שלו והגוף שלו, למרות שאני אוהבת אותו מאוד. אני חושבת שזה קרה לי כמה פעמים (זוכרת לפי הבגדים שלבשתי, שהיו שונים) ואני לא מדמיינת.. אף פעם לא סיפרתי לאף אחד (כואב לי שהקשר עם אימא שלי לא הכי קרוב), וכיום אני לא מצליחה לספר גם למטפלת. איך אפשר לשבת בחדר קטן ולדבר על כאלו דברים? האוויר ייגמר לי ולא יהיה לי מה לנשום. אני ארגיש חנוקה ואבהל! אני פוחדת מהמטפלת ולפעמים בתחילת המפגש שהיא יוצאת מהחדר, אני רוצה לסגור את הדלת ולמנוע ממנה להיכנס. אני מבולבלת! ולא מבינה מה אני צריכה לעשות...האם לספר לה? האם ללכת למפגש? אולי לתת לה לקרוא את ההודעה הזאת? איך אני יכולה לשמור על עצמי מפניה? אני מחבבת אותה מאוד. אני פשוט מרגישה מוצפת וחייבת להוציא את זה ממני. חייבת לספר כבר ולהגיד. ורק בכתיבה אני מצליחה. אני רוצה לעזוב את הטיפול, אבל מרגישה שהגעתי לנקודת האל חזור. ושאני חייבת להתמודד עם הידיעה הזו שהדבר הזה קרה לי. ואני לא יודעת איך...אני מרגישה כמו ילד קטן שרוצה לחצות את הכביש, ויש מכוניות מרעישות ומבהילות מכל עבר, וכל המחשבות האלו והזיכרונות הם פשוט עושים לי "רעש" בראש. אני לא מסוגלת להתרכז בעבודה ומפחדת ליפול לעצב ודכדוך וחוסר ריכוז כזה...ובעיקר מרגישה ילדה קטנה וטיפשה ופחדנית - וקשה לי לקבל שאני כזו! אני רוצה להרגיש בוגרת ושקולה והחלטית. יש לי ילדים ועבודה ואחריות! לא יודעת מה אני...אפשר להיות גם וגם? תודה רבה על ההקשבה

לקריאה נוספת והעמקה
27/05/2015 | 21:22 | מאת: sigal

כן קחי את הכתוב ותני למטפלת. לא את לא ילדה קטנה את ילדה שנפגעה ולא את לא אשמה....

היטי מיקה נראה שהגעת לנקודה בטיפול שמחד את מרגישה שהדברים צריכים לצאת החוצה ומאידך זה מפחיד ומבלבל וכואב להעלות את הדברים הללו ואז יש איזשהו רצון לברוח מהטיפול. לכולנו יש חלקים שהם גם ילדיים וגם בוגרים ובטיפול אנחנו נוגעים בכל החלקים הללו באופן שיהיה מכיל ומרפא ולא מאשים. מה שקרה לך אכן אינו באשמתך, ויחד עם זאת את הולכת עם זה באופן מובן עד היום וזה מלווה אותך וטיפול הוא בדיוק המקום לנסות לרפא את הפצע הזה ואת מה שעברת או לפחות לעבד אותו... כפי שכתבה לך סיגל פה למטה אולי אכן יעזור אם תכתבי את הדברים ותראי למטפלת במידה וקשה לומר אותם... ליאת

25/05/2015 | 01:07 | מאת: חסוי

שלום רב במהלך חיי נתקלתי לא פעם במקרי אלימות קשים באחד מהמקרים התנפלו עליי קבוצת אנשים והכו אותי היום אני בן 26 ובכל פעם שאני שומע קולות גבוהים צעקות רואה אנשים שנראים לי מפוקפקים או נמצא במקומות הומי אדם אני נכנס למין מצב שהלב מתחיל לפעום מהר אני מזיע ורוצה רק לברוח למקום שקט התופעה ממש מפריעה לי למהלך חיי התקינים ברצוני לדעת איך והיכן אוכל לקבל טיפול שיתאים לי ואוכל לחזור להיות בתחושת בטחון תודה מקווה לשמוע תשובה בהקדם

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך, אתה מתאר תגובה שיכולה להיות מה שאנו מכנים תגובה פוסט טראומתית לאותה טראומה שעברת למול אלימות בעברך. ניתן לטפל בזה ואף רצוי במידה וזה מפריע להתנהלותך היומיומית ומעכב אותך. הייתי ממליצה על טיפול דינאמי בנושא, או אפשרי גם לנסות emdr ליאת

24/05/2015 | 21:03 | מאת: עדן

בת 28,מטופלת אצל פסיכולוג קליני בערך שנה. פעם בשבוע. תוך כדי הטיפול,הדיכאון החריף והרגשתי שאני חייבת לעשות משהו. אמרתי למטפל שלי שהחלטתי לנסוע. זו הייתה החלטה די מהירה וספןנטנית אבל גם בלי הרבה ברירות. הרגשתי שאני לא יודעת מה יהיה איתי והייתי חייבת לברוח משם. הוא נבהל וניסה לשכנע אותי לא לנסוע ואמר שאני צריכה להיות קרובה. שאלתי למי בדיוק? והוא אמר שאני צריכה להיות קרובה לטיפול. ביקש שאשמור על קשר ואגיד לו מה איתי. במייל בטלפון או בהודעות אבל שאמצא את הדרך לתקשר. שלא אעלם. ביקשתי לשלם לו באותה הפגישה האחרונה על כל הפגישות האחרונות למרות שהיה אמצע החודש. הוא אמר שאני יחזור קודם כדי לשלם לו. אני באירופה כבר שבועיים וחצי. לפני שבוע שלחתי לו מייל וסיפרתי לו מה איתי. וגם הוספתי שאם הוא יכול לומר לי כמה אני צריכה לשלם לו כי מטריד אותי שאני חייבת לו ולא יודעת מתי אחזור. והוא לא ענה לי כבר שבוע למייל..שלחתי לו אתמול מייל נוסף לוודא שהוא קיבל. הוא לא ענה... זה הגיוני?

היי עדן יכולות להיות הרבה סיבות שלכל שהמטפל עוד לא ענה. אני מאמינה שיענה לך וגם אם במקרה לא נסי לא לקחת זאת אישית אולי יש לו את הסיבות שלו שאינן קשורות אלייך. נסי להמשיך וליהנות מהטיול ואולי קחי זאת כזמן גם למחשבה עם עצמך, ממה ברחת, למה..והאם לא נכון אכן לחזור ולהתמודד עם הדברים בטיפול? טיפול זה לא תמיד רק דבר קל ונעים, לפגוש את עצמנו במראה זה לפעמים קשה כואב ומתסכל. לפעמים יש נקודות בטיפול שמגיעים למקומות "נמוכים" דווקא כשפוגשים את הדברים החשובים בתוכנו,אבל אחרי שצולחים אותם התחושה הרבה הרבה יותר טובה ... ליאת

22/05/2015 | 01:02 | מאת: גלי

ליאת שלום, אשמח לחוות דעתך, אני בת 35 סובלת מהרבה מאד דברים: הפרעת אישיות גבולית, דיכאון, קשיים לתפקד שאני נאבקת בלהכריח את עצמי להתקלח, קושי להחזיק את עצמי כלכלית- עובדת רק שלוש שעות ביום, עודף משקל שרק הולך ומחמיר, ולא נראה באופק שאני מתקרבת ליעדים שהייתי רוצה כמו זוגיות וילדים. לאורך השנים הלכתי לפי הספר וידעתי שההמלצה הטובה ביותר היא שילוב של טיפול ותרופות, ואכן מגיל 18 עד היום אני מטופלת בהרבה מאד תרופות ובמעקב אצל פיסיכיאטר, ונמצאת בטיפול נפשי אינטנסיבי לרוב של שלוש פעמים בשבוע. ולמרות כל זאת הכל תקוע. כל ניסיון שלי להתקדם ולשנות משהו ולצאת קצת מאזור הנוחות מיד גורר אחריו משבר ענקי. ועוד דבר חשוב, אני נמצאת כבר בטיפול השלישי שלי, השניים הראשונים התייאשו, וכעת אחרי שש שנים בטיפול הנוכחי היא אמרה לי גם שהתייאשה. אז אני שמה כרגעבצד את הכאב הזוועתי בלשמוע את זה פעם אחר פעם ולחוות את הנטישה ואת חוסר האמון שיהיה טוב יותר.... ואני מנסה באמת רציונלית לשאול את עצמי מה עכשיו. אני מנסה טיפול פסיכולוגי ותרופות כ"כ הרבה שנים בלי שיפור (מלבד תקופה של שנה וחצי שהיתה במגמה חיובית אך בהנץ המשבר הראשון הכל קרס), אולי אני צריכה לחשוב על משהו אחר ואני לא יודעת על מה. מה שאני מרגישה שאני נורא צריכה זו החזקה רגשית או פיזית... אני מתמוטטתמהחשבה שהמטפלתשליעכשיו המשיכה הלאה והיא לא מזיקה אתי יותר..... כאלו בפנטזיה אם הייתי מצליחה להרגיש שמישהו חושב עלי אוהב אותי רוצה את טובתי היתי מצליחה להרגע ולהשתפר.... אבל זה לא קרה בכמעט עשרים שנות טיפןל... אז מה עשיו? יש לךרעיונות.? עוד טיפול... שאני בחרדה עכשיו שאף אחת לא תסכם לקבל מטופלת עם רקורד כמו שלי.... או משהו אחר ואז מה? תודה ליאת, אני אהבתלקרא את התשובות הרגישות שלך

לקריאה נוספת והעמקה

היי גלי, מבינה את הקושי הרב שעולה בין השורות ואת התחושה שדברים תקועים. זו תחושה מתסכלת ומייאשת. שני דברים נשמעים לי כחשובים מאד במה שכתבת. האחד. מהי כוונתך שאת אומרת שהמטפלת התייאשה? האם התייאשה משינוי או התייאשה בכלל? לעיתים יש לקבל את העובדה שלא כל טיפול מוביל לשינוי אלא שיש טיפולים שמטרתם היא אכן החזקה תמיכה והכלה...האם את זה המטפלת כן יכולה לתת? דבר שני, נשמע שדווקא את יודעת מה את מחפשת להרגיש, את האיכפתיות של המטפל, את התחושה שלא מתייאשים, את העובדה שרוצים בטובתך, האם אינך מרגישה זאת בטיפול הנוכחי? חושבת שזו נקודה ששווה מאד להתעכב עליה בין עם המטפלת הנוכחית ובין אם לבסוף תגיעי למטפלת חדשה כי זה כנראה ה-מהות שאולי משם גם יתחיל השינוי? ליאת

26/05/2015 | 23:48 | מאת: גלי

הי ליאת. ותודה על תשובתך. אני אנסה לענות לשתי הנקודות שהתיחסת... הנקודה הראשונה, של הטיפול התמיכתי, אין למטפלת בעיה שאשאר לטיפול תמיכתי, היא אומרת שזה מבחינתה הכי קל... אבל אני לא מצליחה לוותר על התקווה שישתפר. היא גם אומרת שאין לה בעיה להמשיך כמו שעכשיו היא נפגשת איתי ומקבלת כסף והיא פשוט חושבת שזה מחויבותה לומר לי שהיא לא עוזרת לי... ובטח תגידי עכשיו שטיפול תמיכתי יכול להיות זמני עד ששינוי יהיה יותר אפשרי... נראה לי מדכא להיות בטיפול שלא מאמין שאני יכולה לצאת מהמיטה ונועד רק להקל על פצעי הלחץ... כמטאפורה... ולנקודה השנייה, אני אף פעם לא מצליחה להרגיש את ההחזקה והקשר שאני כ"כ צריכה, לדברי המטפלת זאת הבעיה שלי, כלומר זה לא שהטיפול לא היה מספיק טוב אלא שלי אין את הרצפטורים להרגיש את זה... כך שמה זה יעזור טיפול אחר? כ"כ כואב לי היאוש שלה ממני... ואני חוזרת ושואלת אותך, אז מה עושים? עוד טיפול? או משהו אחר? היית מקבלת על עצמך מטופלת כמוני?

היי גלי חושבת שחשוב שהמטפלת תאמר לך מה כן היא חושבת שיעזור. יכול להיות שהיא חושבת למשל ששינוי של מטל בהכרח יעשה איזשהו שינוי גם אצלך ואז היא בסך הכל די הוגנת איתך למרות שאני מבינה את תחושותייך. מטפל חדש בא גם הוא עם אנרגיות חדשות, אולי תקווה חדשה? אני לא חושבת שזה אומר שאף מטפל לא ייקח אותך כעת לטיפול , ממש לא, אולי חשוב לנסות למצוא בעזרת המטפלת הנוכחית שלך מהו הכיוון שמתאים כעת.. ליאת

18/05/2015 | 23:48 | מאת: בלה ווסלי

בני הבכור התחתן בגיל 40 עם אשת עסקים ולהם נולד ילד חמוד שהוא נכדי. ככרגע היא לא אי. עובדת ומטפלת בילד ובני עובד אך לא מרשה לאישתו לבשל מהפחד שתלכלך הוא לא נותן לילד לזחול מעבר לחדר שלו לסלון כדי שהוא לא יתלכלך כמובן שצריך להוריד נעלים שזה לא מטריד אותי קורה ביפן וקוריאה אך הוא כל הזמן עם מגבת וספריי לנקיון המשפחה כבר לא מבקרת כי צריך לשבת ולא לזוז שלא לדבר על בן דודו הגדול ממנו בשנה. הוא לא ככה כשהוא בא לבית של מישהו אחר אבל אז הוא לא מרשה לילד להתקרב לספה מסויימת שמה הכלב היה שם. מה אפשר לעשות אני חוששת שהוא יכניס חרדות בילד ויסגור את המרחב שלו מה אפשר לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום בלה אני לגמרי מבינה את חששותייך וטוב שאת כאמא וסבתא שמה לב לעניין. שומעים את דאגתך הכנה לנכד. הייתי מציעה לך לנסות לשוחח עם בנך על הנושא בעדינות מתוך נסיון להביא את נקודת המבט של הנכד. יש טיפול רגשי לנושא של אובססביות לנקיון לרוב טיפול קוגנטיבי התנהגותי והוא די ממוקד ולא ארוך אבל צריך הבנה מצד בנך שיש בעיה ושיתוף פעולה שלו עם הנושא. במידה ואת מרגישה שאת לא האדם הנכון לנהל איתו שיחה כזו והקשר עם הכלה טוב אולי כדאי להפעיל אותה? שוב מתוך אמירה שהכל סביב טובתו של הנכד. או לחשוב על כל אדם שנראה לך שיכול להגיע לליבו של בנך. ליאת

14/05/2015 | 00:38 | מאת: חופית

היי ליאת איך מתמודדים עם סיום כפוי של טיפול רגשי ממושך מצד המטפל? זה לא נעשה מבחירה חופשית שלו אבל אני מרגישה קצת אבודה. אני לא כועסת עליו אבל אני מרגישה שלא זכיתי לסיים ולסכם את הטיפול שהיה משמעותי מאוד עבורי בשנים האחרונות ושינה (לטובה) את מי שאני מקצה לקצה. מה דעתך?

היי ח7פית, אני מבינה את שאלתך ואת התחושה משום שלא קל להתמודד עם פרידה שכזו גם אם נעשתה שלא באשמתו. לעיתים אין לנו שליטה על הדברים ואז באמת נותר לעשות איזו עבודה למול עצמך. אולי חשוב שתקחי עימך את כל השינויים שעברת לטובה ותזכרי אותם וגם את ההבנה שלעיתים פרידות לא מתרחשות כפי שהיינו רוצים שיקרו וגם זה חלק מהחיים. במידה ואת מרגישה צורך בהמשך טיפול האם חשבת על פנייה לטיפול חדש? ליאת.

19/05/2015 | 14:43 | מאת: חופית

אין לי כוחות או אמצעים להשקיע בפגישות שכל מטרתן יהיה להסביר למטפל החדש מי אני מה עברתי וכו...

13/05/2015 | 14:29 | מאת: טלי

שלום, אני מטופלת בציפרלקס 10 מג מעל 5 שנים עקב התקפי פאניקה.הרגשתי מצויין במהלך השנים מלבד פעם או פעמיים של נפילות עקב מחלות קלות . אני מאוד היפוכונדרית ולכן כל שינוי בריאותי מורגש בנפש. אני הייתי חודש עם נזלת , ליחה ושיועלים ורופאת משפחה נתנה לי אנטיביאטיקה זינט,(ברוכיטיס שלא טופל) תחילה פחדתי תופאות לווי מאנטיביאטיקה הזאת שמעולם לא לקחתי, לאחר מכן פחדתי שחליתי במחלה נוראית כמו מחלת ריאות סופנית (למרות שאיני מעשנת) או משחפת (למרות שכולם הסבירו לי ששיעול עם ליחה ירוקה ונזלת אינם תסמינים של שחפת), בקיצור אני עם חרדות קשות , חוסן תאבון וקשי שינה. איך אני יוצאת מזה? האם השינה תחזור? האם התאבון יחזור? בבית יש לי 3 ילדים ובעל

לקריאה נוספת והעמקה

היי טלי לעיתים רק טיפול תרופתי אינו עוזר לבד וכדאי לתמוך בעצמך ולטפל בעצמך גם דרך טיפול פסיכולוגי. יש טיפולים ממוקדים בחרדות כפי שאת מתארת אולי יותר בכיוון של טיפול קוגנטיבי או טיפול התנהגותי. אלו לא טיפולים ארוכים אך יעילים. ליאת

12/05/2015 | 02:08 | מאת: אנונימי

חשוב לי לדעת מה של התופעה שאני מתאר ואם יש טיפול תרופתי? אני בחור כבן 20 עם ocd אבל זאת לא הבעיה.. מה שמפריע לי אני רוב היום אדיש מופנם ובקושי מצליח להשתלב בשיחות חוסר באנרגטיות חוסר במרץ.. וזה בכלל לא מה שאני נהנה ממנו... הקטע הוא שבסיטואציות מסוימות אני משתנה (לא בשליטה ולא תמיד) נגיד אם אני ממש מתעצבן מאוד אז אחרי זה אני יכול להיות בן אדם מאוד אקטיבי מרכז הענינים בשיחות מרובות אנשים ובדיוק הפוך מאדיש ומופנם הופך להיות הבן אדם הכי לא ביישן אלא הפוך הטיפוס המצחיק האקטיבי זה שכולם שומעים לו ואנרגטי.. זה קורה לי חא רק שאנח מתעצבן ממש אלא גם נגיד הייתי בטוח שאני יחמיץ משהו ופתאום שוב נהייצי כזה זה לא קורה הרבה וזה לא בשליטה שלי וממש מפריע לי שאנו לא תמיד ככה ושזה לא בשליטתי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לאנונימי אני לא יכולה לאבחן אותך דרך מדיה זו אבל לחפי מה שנשמע לי ישנה הרגשה שאולי יש איזשהו דיכאון סמוי שאתה נמצא בו. במידה ומה שתיארת מפריע לך וגורם לך לקשיים/הסתגרות /המנעות אני מציעה לטפל בבעיה ולפנות לטיפול רגשי ליאת

10/05/2015 | 11:50 | מאת: השואל

שלום, האם ניתן להפנות אותי לאתר עם מאגר מטפלים, שכולל את עלויות הטיפול ? תודה מראש

היי לך איני מכירה מאגר כזה.. ליאת