תעזרו בבקשה!!!בבקשה!
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
היי שלום, יש לי אחות בת 42 אשר נמצאת כ-5 שנים בדיכאון שלא חולף היא נוטלת כדורים ונמצאת בטיפול פסיכולוגי, לפני כשנה לערך ניסתה להתאבד ואושפזה במחלקה הפסיכאטרית בתל- השומר אך לא היתתה מוכנה להישאר לאחר שאינה הייתה חייבת משום שלא הוגדרה כמסוכנת לעצמה עוד. לצערי הרב החודש ניסתה שוב וגם אז אושפזה במחלקה הפסכיאטרית שם שהתה מס' ימים אך גם לםלא הצלחה. היא משוחררת מהמחלקה כבר למעלה משבוע ימים, אך עדיין שוהה בדיכאון. אנחנו האחיות כבר לא יודעות מה ניתן לעשות מבחינת הביה"ח היא לא מסוכנת אך אני יודעת שאין ברצונה להמשיך לחיות, היא כל הזמן בוכה, נעזרת בכדורי שינה בכדי להירדם, עובדת לסירוגין, ולא מסוגלת לנהל אורח חיים תקיןלמעלה מ-5 שנים. כל השיחות עם הפסיכולוגית שאיתה לא עוזרות, הכדורים התרופתיים האלו לא מועילים בדבר, איך ניתן למנוע שניסיון כזה לא יחזור על עצמו, איך ניתן להשיב את שמחת החיים. אין יום שלא עובר עליה כרע, היא לא מסתכלת על התמונה כברורב, אפילו שיש תק' שזה נראה שזה מסתדר זו רק אשליה. מעבר לבעיה הזו יש לכך סיבות נוספות אחותי גרושה מזה שלוש שנים אם ל- 2 בנות אשר המשמורת על הילדים היא משותפת. יש לה בעיה נוספת של הימורים, היא נוטה לאבד את עצמה בהתמכרות הזו אשר לטענתה מוציאה אותה מהדיכאון ולאחר מכן שוקעת בו שוב. מה לעשות??.?אנא מכם תסייעו לי
אנא מכם אני מחכה לעצה
לא לאבד תקווה! אמנם- להיות בתוך דכאון קליני קשה כמו שתיארת לגבי אחותך- הוא מצב בו הנפש נמצאת כמו בתוך מלכודת עמוקה. בסבל הזה, הנפש סובבת בתוך חלל ריק מאחיזה, (וגירושין יכולים להחמיר את התחושה של בדידות גדולה וחוסר ערך עצמי) הנפש מחפשת דבר-מה להיאחז בו כדי לצאת "משם" אך תחושת האין-מוצא שולטת "באכזריות" וכדי לקטוע את הסבל הנורא הזה נוצר הדחף להתאבד. (בהתמכרות להימורים, יש "הצלחות קטנות" שכנראה נותנות לאחותכם תחושה רגעית של קורת רוח ומישחק של תקווה, אולי בגלל זה היא מוצאת שם הסחת דעת ממצבה) תפקידם של פסיכולוג/'ת הוא לזהות מה הן המחשבות וההרגשות בנפשה שגורמות לה לחוש כי בשום כיוון אין לה מוצא מן "המלכודת", ולהגיע או לגלות בשיחות איתה מהו הדבר שהכי חשוב לה בחיים, משהו שעבורו ממשיכים לחיות, לתפקד, לעשות, ולקבל מכך סיפוק ותחושת חיוניות. ייתכן וצריך למצוא לה פסיכולוג/'ת אחר/ת שתגיעה איתה אל מקום האחיזה. מכיוון שהיא אמא, האמהות היא מקום אחיזה מרכזי. יש תקווה: יש צורך בחיזוק תקיף של ההכרה והמחשבה אצלה שבנותיה זקוקות לה, והתאבדות היא פגיעה בהן ובכל מי שדואג ואוהב אותה, כמוכן. דבר נוסף הוא- להיות במחיצתה כדי שלא תשקע בתוך עצמה עם מחשבות האובדן, לדבר איתה כמה שיותר (לא משנה על מה, הדו-שיח מוציא את המחשבה מקפאונה ומחזיר אותה אל "העולם") להוציא אותה מן הבית לטיול או בילוי וכדו', ולא להשאיר אותה לבדה. {}
שלום רב בשביל לתת יעוץ מקצועי צריך לראות את התיק הרפואי שלה מהמחלקה. מה האבחנות, התרופות, מידת שיתוף הפעולה וכו'. בד"כ אחרי אישפוז ממליצים על טיפול מרפאתי שבו החולה מגיע פעם בשבוע למרפאה לשיחה עם פסיכיאטר. כדאי לפנות לפסיכיאטר המטפל בה במרפאה עם שאלה זאת. מה שבטוח שהבעיה שלה מורכבת מדי בשביל פסיכולוג וצריך פסיכיאטר שינהל את הטיפול בה. תזכרי גם שהסיכוי להחלמה תלוי גם בה- מידת המוטיבציה שלה להחלים ולהשתקם. בברכה
שלום, תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם, אם בכל זאת המצב מחמיר ומאוד קשה הייתי חושב שוב על אשפוז בתל-השומר ומנסה לשכנע אותה להשאר, אפשר לשקול גם אשפוז יום. כל טוב דר' גיורא הידש
