מחקר חדש מבדיל דכאון מכאב נפשי:

ציטוט: "לא כל הסובלים מדיכאון לוקים בכאב נפשי ולא כל הסובלים מכאב נפשי לוקים בדיכאון. " "האדם מכיר את התנהלות הכאב, מה קורה מתי, מה עוזר לו ומה לא עוזר לו, ממה צריך להיזהר". מאת לימור טבת 5/6/2004 " "מחקר חדש מגלה שלא דיכאון אלא כאב נפשי הוא הגורם מספר אחת להתאבדות. כאב נפשי, המאופיין בין השאר ברגשות שליליים עזים ובלתי נשלטים, עלול להוביל להתאבדות יותר מאשר דיכאון. גם לסובלים מדיכאון יש מחשבות אובדניות, אבל הן פחות מובילות למעשים. כך עולה ממחקרים שעשו פרופ' ישראל אור-בך, פסיכולוג קליני מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, ועמיתו פרופ' מריו מיקולינסר. השניים חיברו שאלון המזהה מהו "כאב נפשי". לדברי אור-בך, לא כל הסובלים מדיכאון לוקים בכאב נפשי ולא כל הסובלים מכאב נפשי לוקים בדיכאון. מחקרים הראו שיש חפיפה בשיעור של כ-40% בין השניים. לדברי אור-בך, המטרה בהגדרה נפרדת לכאב נפשי היא לנסות למצוא דרך להקל את הכאב ולמנוע התאבדות. "הטפטוף האפור של האימה שחילחלה מן הדיכאון קיבל אופי של כאב גופני, אלא שאין זה כאב שאפשר להגדיר אותו (...) יהיה זה יותר מדויק לומר כי הייאוש, בגלל תעלול מרושע כלשהו שהנפש מעוללת למוח, הולך ונהיה דומה למצוקה השטנית הקיימת בעת הימצאות במאסר בחדר מחומם באופן מוגזם (...) הואיל ואין מפלט מן הסגר המחניק הזה, הקורבן מתחיל לחשוב ללא הרף על חידלון". כך מתאר ויליאם סטיירון, בספרו "חשיכה נראית" (בעברית, הוצאת פרוזה, 1996), את הכאב שהוא כינה "הייאוש שמעבר לייאוש". לדברי אור-בך, תיאורו של סטיירון בספר הוא למעשה תיאור של כאב נפשי, ועל בסיסו הורכב השאלון לזיהוי כאב כזה. "דיכאון היא מחלה של אובדן ושיבוש החיוניות, שמתבטאת באובדן האנרגיה", אומר אור-בך. "לפעמים מדובר בעוררות יתר ולפעמים בתת עוררות. הפגיעה בחיוניות מתבטאת באובדן התיאבון או תיאבון יתר, אובדן משקל או עלייה דרסטית במשקל, וחוסר יכולת ליהנות". מאפיינים נוספים לדיכאון: מצב רוח ירוד ועצבות, הפרעות שינה, תחושת חוסר ערך עצמי, מוטיווציה ירודה, אטיות בדיבור ובחשיבה, חוסר שקט ועצבנות, עלייה או ירידה קיצונית בתשוקה המינית, אובדן עניין בעבודה ובחברה, קושי בריכוז ובלבול בחשיבה. לכאב נפשי יש תסמינים השונים ברובם מאלה של דיכאון. לדברי אור-בך, מדובר בשינוי פנימי שלילי, שמתלווים לו רגשות שליליים עזים מאוד ובלתי נשלטים, המשנים את חוויית העצמי. תשעה מאפיינים עיקריים יש לכאב הנפשי: תחושת אובדן שליטה, תחושה כי הכאב אינו הפיך ולא ישתנה לעולם, הצפה רגשית, חוסר יכולת לאהבה עצמית עם תחושת נטישה ודחייה, זרות וניכור פנימי, קיפאון רגשי, בלבול וקשיים בחשיבה, ריחוק חברתי (רצון להיות לבד) וריקנות. לדבריו, בעבר פסיכולוגים תיארו תחושות של כאב נפשי אבל לא הגדירו אותן. אור-בך אומר כי סטיירון מתאר בספרו ייאוש שאין ממנו מוצא - תחושה כאילו יש בפנים ישות רעה המצמיתה את התקווה. לדברי אור-בך, שיא הכאב הנפשי הוא מעין חוויה של טירוף, אך אין זה בהכרח אובדן שפיות אלא יותר תחושה שהאדם מתפרק ומאבד את השליטה על חייו. "יש אנשים הסובלים מכאב נפשי נורא ללא דיכאון במובן הקליני. הם מתפקדים ומראים חיוניות. אי אפשר לראות את זה עליהם, ואז יום אחד הם מתאבדים וסביבתם נותרת בהלם", אומר אור-בך. השאלון המודד כאב נפשי שפיתחו אור-בך ומיקולינסר הורכב על בסיס שאלות שהוצגו ל-513 נשאלים. השאלון פורסם לראשונה לפני כשנה במגזין "behaviour Suicide AND life threatening" היוצא לאור בארה"ב. לאחר הרכבת השאלון ביצעו שני החוקרים מחקר בהשתתפות 35 אנשים שניסו להתאבד בעבר, 30 הסובלים מדיכאון ומאושפזים בבתי חולים, ו-30 אנשים בריאים. כל תשעת המאפיינים העיקריים של כאב נפשי נמדדו בכל הקבוצות לפי סולם מ-1 עד 5. בשאלה על "תחושת אובדן שליטה על העולם הפנימי", בעלי נטיות התאבדותיות הגיעו לממוצע של 3.43, הממוצע לדיכאוניים היה 2.33, ואילו ממוצע הבריאים היה 1.89. בשאלה על "תחושת ריקנות", בעלי נטיות התאבדותיות הגיעו לממוצע של 2.78, הממוצע של הדיכאוניים היה 1.6 ואילו הממוצע של הבריאים היה 1.3. גם בשאלה על "תחושת ייאוש שאינו הפיך" הממוצע של בעלי נטיות התאבדותיות היה 3.86, הממוצע של הדיכאוניים היה 2.68, ושל הבריאים 2.42. יש כמה שיטות לטפל בכאב נפשי ובאובדנות, אומר פרופ' אור-בך. שיטה אחת, השיטה הקוגניטיווית-הביהוויוריסטית, מכוונת להפריד בין מרכיבי החוויה הקשה - למשל, מחשבות שליליות מסוימות המלוות את הרגשות הקשים. מנסים להפריד בין מחשבה לרגש. עם זאת, כשאדם מצוי בשיא הכאב הנפשי לא ניתן לטפל בו בדרך זו; רק לאחר שהוקל לו אפשר ללמד אותו להתמודד עם הקושי העלול לבוא בעתיד. לדברי אור-בך, הוא מטפל בשיטה קלינית יותר, היורדת לעומק הכאב. המטרה היא לחוות את הכאב עד תום, להבין מהיכן התחיל ומה היתה מטרתו במקור. עצם הנגיעה בעומק הכאב משנה את ארגון הנפש, הוא מסביר. "האדם מכיר את התנהלות הכאב, מה קורה מתי, מה עוזר לו ומה לא עוזר לו, ממה צריך להיזהר". לאנשים בעלי נטיות אובדניות יש להציע גם תרופות. " " http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=6886&sivug_id=5

שלום דוקטור - וכמובן כל הקוראים, מה דעתך על ההבחנה הזאת בין דכאון לבין כאב נפשי? אתה מכיר עוד מחקרים כאלה? על פניו נראה לי הפרדה קצת מלאכותית. אני אשמח לדעת מה אתה חושב. תודה נעמה

שלום, כמובן שיש צורך לקרוא את כל המחקר ולבדוק האם באמת האבחנה של "כאב נפשי" היא מוגדרת מספיק. יש לנו קושי באבחון של סכנה אובדנית ואם ימצא כלי נוסף שיכול להעיד על סכנה אובדנית ממשית-כאב נפשי אז המחקר עשוי להיות חשוב מאוד. אני חושב שבחוש כולנו יכולים להבין מהו "כאב נפשי" אבל השאלה האם אפשר גם לכמת (מלשון כמות), למחקר? הידש

למידה מהנה לך חמוד