פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

פורום מקצועי זה מיועד לשאלות, התייעצויות ושיתוף עבור כל מי שנושא האכילה, המשקל ודימוי הגוף מעסיקים אותו באופן שגורם לו סבל ופוגע באיכות חייו. כמו כן, מיועד הפורום למי שחש כי האכילה ממלאת תפקיד משמעותי בעולמו הרגשי. הפורום מיועד גם לאנשים אשר יקיריהם סובלים מנושאים אלה. במדינת ישראל, כמו בעולם המערבי כולו, חלה עלייה מתמדת בשכיחות הפרעות האכילה, במספר האנשים אשר מאבדים שליטה על האכילה והמשקל, ואשר מחשבותיהם ורגשותיהם מלאים בנושאים הקשורים לדימוי גוף ואוכל. אין הדבר מפתיע בעידן השפע בו האוכל הפך להיות מוקד תרבותי, כלכלי, ועסקי, ואשר אידיאל הרזון בו, אינו ניתן להשגה. פורום זה חשוב במיוחד בתקופה מורכבת זו, וינסה לתת מענה הולם לשאלות הקשורות במניעה והתמודדות עם הפרעות אכילה ואכילה רגשית, וסוגי טיפול אפשריים. למעבר לפורום לחצו כאן.
860 הודעות
717 תשובות מומחה

מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

חל איסור מוחלט על פרסום בפורום. ניתן להמליץ מתוך נסיון אישי על גופים טיפוליים מסויימים, אך יש לציין בהודעה כי מדובר בהמלצה על סמך חוויה אישית בלבד. אין לציין פרטי התקשרות של הגורם הטיפולי המדובר
16/03/2011 | 21:40 | מאת: סיון

היי גילי זאת שוב אני... רציתי לשאול אותך איך מעלים את הנושא הזה בטיפול. מה אומרים? מה להגיד? אני נורא מבולבלת בקשר לכל הנושא בכלל. זה מפריע לי? זה לא מפריע לי? אני רוצה לרזות? אכפת לי מאיך שאני נראית? לא אכפת לי? נורא קשה לי בכלל להגיד את המילים האלה. כל המילים שקשורות בתזונה ובאוכל. ואני מפחדת נורא. ואני לא רוצה להגעיל, ואני לא יודעת איך אני יכולה להעלות את זה ושאח"כ עדיין יחשבו עליי דברים חיוביים. מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

היי סיון. החשש "להגעיל" או להרתיע את המטפלת מאד מאד הגיוני, כי מדובר בעניין שעבורך הוא מוקד של המון רגשות, מחשבות וכאב. איני יודעת אם זה יעזור לך לשמוע, אבל אני חייבת להגיד לך בכנות מלאה, בתור מי שמקשיבה להרבה סיפורים אישיים בנושא הפרעות אכילה, ובתור מי שעובדת בהרבה צוותים שעוסקים בתחום זה, שמעולם לא הרגשתי גועל ומעולם לא שמעתי תגובה שכזו מצד מטפל. אני לגמרי יכולה להבין מדוע את חוששת אך אולי זה יעזור לך לדעת שזה לחלוטין בא מהמשקל שאת נותנת לנושא הזה ולא מהצורה שבה המטפלת תתפוס את מה שתספרי. לעיתים יכול לעזור בטיפול לכתוב מכתב למטפלת ובו לפתוח את הנושא. מקווה שזה עוזר גילי

16/03/2011 | 23:32 | מאת: סיון

תודה על התגובה אני יכולה להבין שלא מרגישים גועל נוכח הפרעת אכילה, גם אני לא נגעלתי מעולם כשחברות שלי שסבלו מזה שיתפו אותי (אנורקסיה :-/). אבל איכשהו הצד השני של הסקאלה שונה. ןגם - זה לא ממש הפרעת אכילה (נזכרתי עכשיו במערכון של ארץ נהדרת על אודטה, "אני שונאת שמפריעים לי לאכול" :)). זה משהו אחר, אני חושבת. אני לא יודעת בדיוק מה. יש לי עוד כמה ימים להתבשל עם המחשבה מה בדיוק אגיד ואיך אעלה את הנושא, אם בכלל. כמו שאני מכירה את עצמי אני אקשקש דברים לא קשורים במשך 40 דקות, אעלה את הנושא בדקה האחרונה, אברח מיד בתום הפגישה ולא אעלה את זה יותר לעולם.

07/03/2011 | 09:29 | מאת: מרינה

רציתי לדעת איך מטפלים באכילה רגשית.תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מרינה את שואלת במשפט קטן שאלה גדולה. באופן כללי המענה הטיפולי לאכילה רגשית צריך לכלול טיפול רגשי (פסיכותרפיה) וכן התייחסות התנהגותית לאכילה (תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה). יש בפורום רשימה של אפשרויות טיפוליות שפרסמתי בתאריך 8.12 בהצלחה!

04/03/2011 | 22:35 | מאת: חן

שלום,הייתי רוצה לדעת האם שיבולת שועל זה משמין. יש לי בבית שיבולת שועל שכתוב על השקית שלה 400 ומשהו קלוריות ל-100 גרם. זה הרבה לא?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. עלייך להתייעץ עם תזונאית. בהצלחה!

02/03/2011 | 23:12 | מאת: ויקה

שלום,אני 1.54 בת 16.5 . לפני כחצי שנה השתחררתי מאשפוז בגלל אנורקסיה עם תפריט מסודר ומאורגן. אפשר להגיד כי יצאתי מהאנורקסיה ואני אוכלת מה שאני רוצה ללא כל חשש,לאחר השחרור שלי התחלתי לקבל מחזור סדיר ולא עליתי יותר במשקל למשך כמה חודשים. לאחרונה,אני על אותו תפריט,ושמה לב כי אני עולה במשקל ללא שום הסבר,וכמו כן אין לי מחזור כחודשיים. האם יש איזשהוא קשר בין הדברים? האם בגלל שאין לי מחזור יש איזשהוא שיבוש בגוף ולכן אני עולה במשקל? כמו כן אני שותה במהלך היום הרבה קפה ותה,האם זה גם יכולה להשפיע איכשהוא על העלייה הלא מוסברת במשקל?

לקריאה נוספת והעמקה
02/03/2011 | 23:14 | מאת: ויקה

שכחתי לציין שאני שותה את הקפה ותה ללא סוכר.

שלום לך. כל הכבוד על הדרל שעשית! חשוב לי לציין שמחקתי מספר נתונים בהודעתך כי אני מעדיפה שלא יהיו בפורום מספרים מדוייקים, אך זה בסדר גמור שכתבת אותם. לעניינינו. עליך לבדוק עם גניקולוג מדוע אינך מקבלת מחזור ועם תזונאית מדוע הנך עולה במשקל. יכולים להיות מספר סוגי קשרים בין הפסקת מחזור לעלייה במשקל: הריון (גם אם הנך מקיימת יחסי מין מוגנים), אגירת נוזלים בגוף בשל מחזור שמאחר, ועוד. אני מציעה שתבדקי זאת באופן מקצועי וכמובן הכי חשוב , לשלול את האפשרות שאת בהריון. בהצלחה! גילי

01/03/2011 | 13:59 | מאת: אני

תינוקת בת שלושה שבועות שאוכלת בעיקר תחליף חלב תוך כדי האכילה היא מוציאה כמות גדולה שנראה כאילו היא אוגרת בפה כך שאני לא ממש מצליחה לשים לב כמה היא אכלה כי הכל נרטב מסביב ניסיתי כמה בקבוקים אוונט טומי טיפי ביפרי ומאם כי חשבתי ששוני בזרימה יעזור לזה אבל זה לא משתנה אודה לך על כל הכוונה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב עלייך להוועץ עם יועצת הנקה או אחות טיפת חלב. בהצלחה! גילי

01/03/2011 | 13:59 | מאת: אני

תינוקת בת שלושה שבועות שאוכלת בעיקר תחליף חלב תוך כדי האכילה היא מוציאה כמות גדולה שנראה כאילו היא אוגרת בפה כך שאני לא ממש מצליחה לשים לב כמה היא אכלה כי הכל נרטב מסביב ניסיתי כמה בקבוקים אוונט טומי טיפי ביפרי ומאם כי חשבתי ששוני בזרימה יעזור לזה אבל זה לא משתנה אודה לך על כל הכוונה

02/03/2011 | 20:04 | מאת: מור

היי, באיזו זווית את מחזיקה את הבקבוק? התינוקת שלי בת חודש וחצי וגם אוכלת מבי-פרי, אני מחזיקה את הבקבוק מקביל לרצפה. אם לא כל הפטמה מלאה והיא צריכה קצת לינוק כדי להוציא, כמעט לא נשפך. בהצלחה!

28/02/2011 | 21:34 | מאת: סיון

גילי מקווה שזה בסדר שאני כותבת שוב היום בעבודה קרה משהו שמאוד הכעיס אותי ופגע בי. בדרך כלל כשאני חווה רגשות שליליים בעבודה אני מטיילת למטבח לנשנש משהו. היום לא. היום לא רציתי ללכת לאכול כדי להירגע. להיפך. היום הדחף היה לא לאכול. לא אכלתי בכלל. דילגתי על ארוחת הצהריים. כאילו באמצעות הלא לאכול אני מוכיחה שאני לא אפס כמו שהם אולי חושבים עליי. אני לא כישלון. גילי, אין לי כוח. אני רק רוצה להשיג שליטה ולאכול כמו בנאדם נורמלי, בצורה מסודרת. מה אני עושה?

לקריאה נוספת והעמקה

סיון כמובן שזה בסדר שאת כותבת שוב! נשמע לי את מאד בשלה לטיפול אצל תזונאית ולטיפול רגשי. הרצון שלך לאכול בצורה מסודרת הוא מאד הגיוני וזו מטרה צנועה ואפשרית. ישנה מודעה עם אפשרויות לטיפול במסגרות שונות. כדאי למנף את המוטיבציה שהתעוררה בך להשגת שינוי כמה שיותר משמעותי וכמה שיותר מהר. המשיכי לכתוב! גילי

01/03/2011 | 20:49 | מאת: סיון

תודה אני אצל תזונאית כבר יותר משנה ואצל פסיכולוג יותר משנתיים... היא לא ממש מבינה את הקושי שלי (מה הבעיה, היא אומרת לי, פשוט אל תאכלי, פשוט תאכלי בזמנים מסודרים, את פשוט צריכה כוח רצון) ואיתו אני לא ממש יכולה לדבר על זה... לפעמים מעלה את הנושא ואז בורחת. אני קצת חושבת שאולי היא צודקת ופשוט חסר לי כוח רצון לשנות. את חושבת שאפשר לעשות הפרדה בין אוכל לרגש?

27/02/2011 | 15:23 | מאת: מאיוש

אני יודעת שאני אוכלת אכילה-רגשית. הטיפול שעברתי אצל פסיכולוגית שאין לה הכשרה בהפרעות-אכילה - לא עזר ולהיפך - המצב החמיר מאוד, כאילו שהכאב כל-כך הציף אותי ואין לו לאן להתנקז - אלא לאוכל... אני מוצאת את עצמי בבולמסי-אכילה נוראיים והם רק הולכים והופכים לתכופים יותר. מצד אחד - אין לי כבר כוח "לחפור" בנפש שלי או יותר נכון בעבר שלי - אך מצד שני - אני לא יכולה להמשיך ככה! אשמח להפנייה לדיאטנית או לבעל/ת מקצוע עם התמחות בתחם האכילה-הרגשית - באיזור עמק יזרעאל או ברדיוס שקרוב אליו. תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך לצערי איני מכירה אנשי מקצוע באזור הצפון ולכן הדבר הטוב ביותר הוא שתפני לקופת החולים שלך ותבקשי הפניה ליחידה להפרעות אכילה דרכה תוכלי לקבל פסיכולוג ותזונאית המתמחים בהפרעות אכילה. גילי

25/02/2011 | 14:16 | מאת: סיון

היי גילי ראיתי מה כתבת למשתתפת אחרת בפורום לגבי יומן אכילה, ומאוד התחברתי לזה, נשמע לי שזה יכול לעזור גם לי. הבעיה היא שניסיתי לכתוב בו ואני לא כל כך יודעת מה לכתוב רוב הזמן... אם אני יושבת ורואה טלוויזיה ובא לי לנשנש משהו, אז מה זה? איזה תחושה זה? איזה תחושה זה יכול לתת לי? מה אני אמורה להרגיש אחרי? אני יודעת שאני לא "אמורה" להרגיש שום דבר מסוים אחרי, אני פשוט לא כל כך יודעת מה לכתוב. אשמח לתשובתך, כי היומן הזה נתן לי תקווה חדשה לשיפור ושליטה בריאה, ועכשיו אני מרגישה שאולי אני עושה את זה לא כמו שצריך. (אציין שבעבר הדיאטנית שלי נתנה לי לנהל יומן אכילה, שכלל רק מה אכלתי ומתי, אבל כיוון שידעתי שזה הולך אליה די ערכתי אותו, מתוך בושה. היומן הזה הוא לעיניי בלבד ואני מרגישה שהוא ממש יכול לעזור לי).

לקריאה נוספת והעמקה

שלום סיון טוב לשמוע שהרעיון מצא חן בעינייך ועודד אותך! בשאלתך החשובה נתת לי אתגר לכתוב משהו מסודר על כתיבה ביומן אכילה, ואולי אנסה בהמשך לכתוב לגביו באופן מקיף יותר ולהעלות לפורום. אני מעתיקה לכאן את הקטגוריות של יומן האכילה כפי שכתבתי בהודעה הקודמת לטובת קוראות נוספות, ואנסה לענות לך דרך הקטגוריות הללו: מה האירוע+יום ושעה (לדוגמא:יום א, 12:00 בצהריים, יושבת לראות "האח הגדול") -מה אני חושבת: (לדוגמא: "בא לי לאכול משהו/איזה כייף לבחורה הזו כי היא רזה/אין לי כוח ללכת מחר לעבודה") -מה אני מרגישה: (לדוגמא:"משעמם לי/עצוב לי/אני מתרגשת/אני מפחדת") -מה התחושה שאני רוצה להשיג באמצעות האכילה כעת: (לדוגמא:"אני רוצה להיות שמחה/ זה ירגיע אותי/זה יתן לי מרץ ללכת לעבודה") -האם אכלתי ומה אכלתי: (לדוגמא:"אכלתי שני תפוחים") -מה הרגשתי לאחר האכילה: (לדוגמא: "עדיין משעמם לי/אני מרגישה יותר שבעה ורגועה) באופן כללי, הרגע שבו את מרגישה שבא לך לנשנש מול הטלויזיה שייך לקטגוריה של "מה חשבתי". עוברת לך בראש מחשבה שבא לך לנשנש. זה השלב שבו את אמורה לנסות להשהות את האכילה ולבדוק מה את מרגישה. רגשות יכולים להיות: שעמום, עצב, בדידות, ריקנות, התרגשות, כעס, שמחה, תסכול וכו'. על מנת לזהות מה הרגשת, תוכלי לנסות ולהתחקות אחרי המחשבות והרגשות שקדמו לחשק לאכול ולכתוב גם אותן. מה הזכיר לך מה שראית בטלויזיה? האם חשבת על משהו שקשור לעצמך בעקבות זאת? כאשר את חושבת שתקומי ותקחי לך אוכל מסויים, מה את רוצה להשיג באמצעותו? אנו לא רגילים לפרק כך את הפעולה של החשק לאכול והאכילה עצמה, אך זו מטרת היומן. התחושה לאחר האכילה משמעותית. אם לא הרגשת שינוי, כתבי ביומן "מרגישה כמו קודם, משועממת וכו'". לעיתים מרגישים אשמה/שמחה ועוד. אם תחושתך לא השתנתה, הרישום הזה יסייע למוח להפנים את העובדה שהאכילה לא באמת מסייעת לשינוי ההרגשה ולאחר כמה רישומים כאלה הדחף לגשת לאכול צפוי להצטמצם אם יומן האכילה דבר אלייך, את יכולה לקבוע פגישה או שתיים עם תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה שתוכל לכוון אותך בכתיבת היומן. אני גם אפנה לתזונאית שאני מכירה ואבקש ממנה לכתוב משהו על יומן אכילה ואבקש ממנה רשות להעלות זאת לפורום. המשיכי לעדכן! גילי

26/02/2011 | 21:12 | מאת: סיון

תודה רבה על התשובה, גילי האכפתיות שלך מרגשת ונוגעת ללב בינתיים המשכתי בסוף השבוע לכתוב (מתוך מחשבה שגם אם אני לא יודעת בדיוק מה לכתוב, אולי בכל זאת יצאו דברים שישכילו אותי), ובאמת יש כמה רשומות שנובעות מרגשות תסכול (כמו למשל בשעה שאני לומדת ומרגישה שאני לא מבינה כלום ושאני סתומה). אני מאוד מקווה להצליח להתמיד גם בהמשך השבוע, כשאני עסוקה יותר בענייני עבודה ולימודים, כי יש לי הרגשה שאכלתי במהלך הסופ"ש פחות ממה שאני אוכלת בדרך כלל... או לפחות מבוקר יותר. תודה רבה ואני אשמח לקרוא את מה שהתזונאית תכתוב שבוע טוב סיון

24/02/2011 | 19:49 | מאת: נטלי

הי. אני עומדת בפני כמה שינויים שמערערים את עולמי ובתור בחורה שסובלת מהפרעות אכילה מגיל ההתבגרות (ואף לפני זה...)הדבר מתבטא באכילה שהלכה ו"התחרפנה " בזמן האחרון. הדברים כוללים פרידה ממישהי שמאוד יקרה לי .נדמה שנפער חור גדול מאין כמוהו בנשמתי .חור שהראה והמחיש לי עד כמה אני בודדה ומשועממת בחיי האישיים. אינני יודעת איך להמשיך בתלם האכילה ע"פ ההחלמה עד שאבנה /אמלא את חיי ואצוק לתוכם משמעות ותוכן..איך לחיות בתוך הואקום עד ש...ללא התפרעות באכילה?! אני סובלת מ הפרעת אכילה התקפית ואכילה רגשית וכפייתית-יש לציין למודת טיפולים וכד'..

לקריאה נוספת והעמקה

היי נטלי. הצטערתי לקרוא על הפרידה שחווית. מהאופן בו הכותבת ניכר שאת מכירה את עצמך היטב, ומודעת לקשר שבין מצב רגשי קשה כפי שמתבקש מפרידה מאדם יקר, לבין ערעור האכילה. אני מציעה לך בחום לא להמתין ולפנות לתזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה (יש לי המלצה על שתיים טובות במודיעין ואור יהודה). יש גם תזונאיות מומחיות לכך דרך הקופה. זה פתרון פשטני אבל סופר יעיל לתקופה שבה צריך "פיגומים" על מנת לחזק את המבנה שעומד כעת מול אתגר של סערה רגשית מקווה שזה עוזר גילי

שלום, שמי שחר אני בת 19, סבלתי מאנורקסיה מגיל 15 עד גיל 18.5 (מבחינת משקל נמוך מאוד) ועכשיו בגלל שעליתי הרבה במשקל ואני כבר במשקל תקין, אני מאוד מאוד מדוכאת. אני סובלת ממחשבות אובדניות, סיוטים, חוסר רצון לעשות כלום בעצם. אני בטיפול פסיכולוגי וגם אצל דיאטנית, ומנסה כבר הרבה זמן לרדת במשקל בצורה נכונה עם ספורט, אך המשקל לא משתנה,הוא תקוע- כנראה בגלל הטראומה של הגוף. עכשיו אני מרגישה שאני חזרתי לנקודת ההתחלה של המחלה, ואני רק רוצה להפסיק לאכול עוד פעם, או פשוט למות. אני כבר לא יודעת מה לעשות ואף אחד לא מבין את המצב, במיוחד ההורים שלי שרק רוצים שאסיים שירות לאומי.

לקריאה נוספת והעמקה

שחר היקרה. עשית כברת דרך משמעותית אם הצלחת להגיע למשקל תקין וטוב שעשית אותה, אך למרבה הצער אינך נהנית מהישג זה אלא ליהפך. את סובלת ממנו כעת מאד עד כדי רצון להפסיק לאכול או חלילה למות. אני חייבת להגיד שזהו שלב מוכר ומשמעותי בדרך שלך להלחמה מלאה. אני יודעת שקשה לך להאמין לי כעת, אבל, יכול להיות מצב, בו המשקל הנוכחי יפריע לך פחות. אולי לא תהיי מרוצה ממנו ב100%, אך ייתכן שלא תרגישי את גופך ככל כך בלתי נסבל. לשם כך עלייך להמשיך בטיפול הפסיכולוגי (בהנחה שאת חשה שהוא מקום שמתאים לך), אבל הייתי מציעה להוסיף טיפולים משלימים שמסייעים להתיידד עם הגוף מחדש. אני כל כך מקווה שאת לא קוראת את זה וחושבת לעצמך שגם אני לא מבינה אותך. אני מאד מאד מאד מבינה. אני רק מנסה לעזור לך להבין שעל מנת להרגיש טוב יותר, לווא דווקא ירידה במשקל היא הפתרון ולראייה, אני מניחה שגם כשמשקל גופך היה נמוך יותר, לא היית מרוצה ממנו. טיפולים שיכולים לסייע הם: טיפול בתנועה, הידרותרפיה (טיפול במים), רכיבה טיפולית על סוסים, תרפיה באמנות. אני גם מציעה לך לחפש תחום אחר שאת יכולה לבטא דרכו את תחושותייך, כגון כתיבה, מוסיקה או אמנות. כל אלה יעזרו לך להסיט את מוקד תשומת הלב מהגוף לתחומים אחרים, ויהפכו את הירידה במשקל לפחות בוערת. ייתכן שתקופה כזו של הפוגה בשנאה לגוף שלך תקל עלייך, ואז תוכלי לשקול מחדש האם את אכן רוצה לרדת במשקל או שיכולה להגיע לפשרה עם המשקל הנוכחי. אם משהו ממה שכתבתי לא הרגיש לך מתאים חשוב לי שתכתבי לי את זה. מחכה לשמוע ממך גילי

23/02/2011 | 23:30 | מאת: שחר

גילי תודה רבה שעניתלי כל כךמהר! אני מבינה את כל מה שאת אומרת, הבעיה היא שאני מוסיקאית וניסיתי להיעזר בזה ובעוד הרבה דברים אחרים על מנת לשפר את המצב, ושום דבר לא עוזר. אני גם מרגישה שחזרתי לנקודת ההתחלה של המחלה. אני גם באה מבית מאוד בעייתי, וכרגע לצערי אני עדיין גרה עם ההורים. הפסיכולוגית שלי חושבת שאני צריכה להיעזר בטיפול תרופתי נגד הדיכאון, ולכן היא קבעה תור בשבילי עם פסיכיאטרית, בשבוע הבא. זה פשוט הורס לי את החיים, חוץ מהכל יש לי גם הפרעות שינה קשות וסיוטים. יש לך דעה מסויימת בקשר לטיפול תרופתי? אשמח לשמוע..ותודה רבה!

22/02/2011 | 10:22 | מאת: אילנית

הגובה שלי 168 משקל 51 52 לאחר לידה הורדתי 15 קילו שהעלתי בעת הריון תוך שבועיים תמיד הייתי 52 קילו וכשהעליתי ל56 הרגשתי שמנה עכשיו אני כן רוצה לעלות במשקל אבל פוחדת מלהשמין יותר מדי. כי אני מרגישה עייפה רוב הזמן גם במצב של עייפות יתר ועצבנית אני לא כל כך אוכלת יש לפעמים אכילה רגשית גם. יותר דברים מתוקים איך אני אעלה במשקל בלי פחד מהשמנה אחרי מחור הרגשתי בקושי שאני עומדת על הרגליים, אז לא חשבתי על השמנה אכלתי הכל

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אילנית. נראה לי שהודעתך נקטעה באמצע. נשמע שכדאי לך לפנות לרופא משפחה על מנת לבדוק את מקור העייפות מבחינה רפואית. בנוסף לכך, יש מקום לקבל ממנו הפנייה לטיפול פסיכולוגי בתחום הפרעות האכילה, שכן גם אם אינך סובל מהפרעת אכילה של ממש, הרי שנושא זה מעסיק אותך, מתיש אותך ולא מן הנמנע שיש לו קשר גם לעייפות ממנה את סובלת. בנוסף, מומלץ לפנות לתזונאית על מנת לבנות תפריט מאוזן ובריא. בהצלחה,גילי

22/02/2011 | 00:34 | מאת: שירה

אני בת 47 נשואה + 3 במשך כ 25 שנים העליתי כ 40 קילו. ניסיתי הכול מכל וכל. באמת הכול. האם יכול להיות שאני צריכה לקבל טיפול תרופתי המטפל בכפיתיות? את זה עוד לא ניסיתי. מה דעתך? יש שמנים שמטופלים בדרך זו?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שירה. צר לי לקרוא שאת קוראת לעצמך "שמנה"... נשמע שאת באמת נאבקת שנים רבות. איני מכירה את האפשרות של טיפול בכפייתיות נגד אכילה רגשית, ולרוע המזל הטיפול האנטי כפייתי (ממשפחת ה SSRI) גורר פעמים רבות עלייה בתיאבון ולכן גם במשקל. ישנן תרופות להפחתת תיאבון ולשם כך עלייך להתייעץ עם פסיכיאטר המתמצא בטיפול תרופתי בהפרעות אכילה, אך יש לציין למען שאר הקוראים שזהו באמת המוצא האחרון כי יש לתרופות הללו תופעות לוואי משמעותיות. האם ניסית טיפול קוגניטיבי התנהגותי לטיפול באכילה כפייתית? פעמים רבות טיפול ממוקד בסמפטום ההתנהגותי (טיפול הכולל חשיפות ואימונים לעמוד בפני פיתויים שונים), יכול לסייע. את מוזמנת להמשיך לכתוב כאן עד שנמצא פתרון שיתאים לך. גילי

08/03/2011 | 00:02 | מאת: help

היי, אי במצב כבר ממש לא טוב באמת שאני מרגישה שאני כבר לא יודעת מה לעשות, אני סובלת מהפרעת אכילה בכל מיני מצבים שונים : לחץ, חרדה, תסכול, שעממום, כעס , בדידות, עצבות. כל רגש אצלי ניהיה מבוטא באכילה, אני כבר ממש מתוסכלת מזה , ושאני רוצה לברוח ממצב מסויים או מרגש מסויים אני פשוט אוכלת ללא הפסקה עד שמעירים לי על זה ואח"כ אני סובלת מבחילות נוראיות וכאבי בטן ואני ממש לא מרגישה טוב. ובחיים שלי לפני זה לא סבלתי מהפרעות אכילה תמיד ידעתי לבטא מצויין כל רגש שיש לי והייתי אוכלת רק במצבי רעב, בחודש- חודשיים האחרונים אני לא יודעת מה השתבש, באמת שאני מוטרדת ,צובה, מוטרדת ומרגישה שאני כבר לא יודעת מה לעשות . אני רוצה לשוב ולנהל מערכת יחסים בריאה עם האוכל כמונ שהייתה לי כל חיי. פתאום זה ניהיה כל כך קשה לבכות למרות שמבפנים אני מרגישה שהנפש שלי זועקת.ואני ממש מפחדת מלהשמין ולהעלות במשקל עם התקפי האכילה האלה.בהתחלה עוד הייתי אופטימית וכל פעם אחרי התקף הייתי מעודדת את עצמי קמה ואומרת לעצמי שממחר מתחילים מחדש ואין יותר התקפים ואוכלים מסודר והיו ימים שמשש הצלחתי עד שהיה מגיע איזה יום שפשוט הרס הכל והמעגל חוזר וחוזר על עצמו, אני לי כבר מה לעשות חוץ מלהיות מתוסכלת. אני ממש מרגישה שהמצב הזה כבר קשה לי מידי בסכ"ה אני רוצה להגיע למקום הזה למקוםמ העמוק הזה שנמצא אצלי בנשמה, בנפש ולהרגיש מחוברת אליו ולהבין אותו ואת הגוף שלי, ואני מרגישה שכל פעם זה להתמודד לבד , בבקשה תחזרי תשובה בהמשך , מה אנ י יכולה לעשות אני כבר ממש מבואסת.

19/02/2011 | 11:19 | מאת: דפנה

שלום גילי אחותי בת 32, לדעתי סובלת מהפרעת אכילה. היא הורידה במשקל לאחרונה מתוך כוונה (לא שהיתה מלאה), היא כל יום מבצעת פעילות גופנית, יש פעמים שהיא מסוגלת לאכול חצי חבילת עוגיות עם הקפה, ואחר כך עוד דברים (היא לא מקיאה,יש לה פובית הקאות) וימים שהיא אוכלת אך ללא פחמימות למשל ,עוף עם ירקות וכו'. היא עסוקה באוכל קלוריות ופעילות גופנית כל היום. יש לה חוסר ברזל כבר כמה שנים, ובי 12 בעבר לקחה ברזל אך זה ניפח אותה והיא לא לוקחת יותר. היא מדוכאת ונראית לא טוב בימים האחרונים (חיוורון) היא לא מוכנה ללכת לרופאה,או ליעוץ. האם יש דרך לגרום לה להגיע לרופאת המשפחה או לגורם רלוונטי אחר ? היא חברת קופת חולים כללית. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. נשמע שאת אחות מעורבת וטובה. אם אני מבינה נכון ממה שאת כותבת, אחותך אינה במצב של תת משקל והיא כן אוכלת (למרות שעסוקה בקלוריות) ובמובן הזה יש לך מרחב לחשוב כיצד לנסות ולשכנע אותה לפנות לטיפול. השאלה הקשה ביותר ששואלים אותי כאן היא איך לגרום למישהו להגיע לטיפול. זו שאלה קשה כי זה מאד אינדווידואלי לכל אדם וגם כי אדם שלא מוכן לעזור לעצמו קשה מאד לשכנע אותו לעשות אחרת. הרבה פעמים מה שיכול לעזור זה ההבנה של האדם שהוא פוגע באחרים דרך האופן שבו הוא מזיק לעצמו. לדוגמא, אם לאחותך יש ילדים (או אם היא רוצה שיהיו לה), תוכלי להגיד לה שאם היא פוגעת בבריאות של עצמה, הילדים שלה עלולים להפגע מזה בטווח הרחוק. אני לא יודעת מה טיב היחסים בינכן והאם אחותך דואגת לעצמה באופן כללי, אבל אם את מרגישה בנוח, נסי לשתף אותה בכך שאת מודאגת ונסי לפנות אל הקושי שלה. ממה שאת מתארת אני מניחה שגם לאחותך קשה עם המחשבות הטורדניות על אוכל, ולכן תוכלי אולי להציע לה לפנות לטיפול לא כדי לעלות במשקל אלא כדי להרגיש יותר טוב, להפחית מחשבות על אוכל, ואולי אף לפנות לתזונאית על מנת לסייע לה לשמור על המשקל שהיא רוצה בדרך בריאה. נסי לא להעביר מסר שמטרת הטיפול היא להפסיק את התהליך שלה, אלא לסייע לה לעשות אותו בצורה בריאה ועם פחות סבל. את גם מוזמנת להראות לה את ההתכתבות שלנו. מקווה שזה עוזר. גילי

08/03/2011 | 00:16 | מאת: help

היי, שכחתי לציין שלפני שהתחליה האכילה הרגשית , ירדתי במשקל וכבר 3 חודשיים אין לי מחזור מה שמוסיף עוד יותר למתח ,דאגה תסכול מבחינתי מה אפשר לעשות גם בנוגע לזה?

13/02/2011 | 15:46 | מאת: לימור

הגובה שלי הוא 1.65 ואני שוקלת 49 האם אני אנורקסית? וניסיתי לאכול המון אבל לא הצלחתי (לא הרגשתי או הייתי רעבה)... ויש לי חלק מהתסמינים של התופעה הזו: כאבי ראש סחרחורות, רצון להקיא, כאבי בטן ואפילו אני לפעמים מרגישה שיש לי כאבים בחזה... מה עושים אני מפחדת שזה יחמיר.. הורי יודעים על זה והם מאוד מחריכים אותי לאכול. מה עושים?! אם אפשר אני ישמח לקבל את התשובה באתר הזה (מטעם סיבות אישיות...) תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך קשה לדעת ממה שאת כותבת האם את סובל מהפרעת אכילה (שהבסיס שלה הוא פחד לעלות במשקל), או שאת חשה חוסר תיאבון מסיבות בריאותיות או מסיבה נפשית אחרת (כגון חרדה) שיכולות להתאים לתסמינים שציינת. התסמינים שציינת חייבים בראש ובראשונה בדיקה של רופא משפחה על מנת לאבחן ממה את סובלת ולשלול סיבה רפואית לפני שמניחים שקיימת סיבה נפשית לתחושות שלך. פני אל רופא המשפחה בהקדם לבירור כללי, תארי לו את הסמפטומים שלך, בצעי את הבדיקות שיתן לך והמשיכי משם. אם הרופא יתרשם שאת תקינה מבחינה בריאותית ושהבסיס לסמפטומים ולחוסר התיאבון הם נפשיים- את מוזמנת לחזור ולהתייעץ כאן. בהצלחה! גיילי

12/02/2011 | 16:51 | מאת: אופיר

שלום גילי כתבתי פה פעם בתקופה מאוד מאוד רעה בחיי..הגעתי למשקל מאוד נמוך וניסיתי לשים קץ לחיי.מאז המצב קצת השתפר מהבחינה שאני כן עובדת ועליתי במשקל וגם לוקחת תרופות אנטי דיכאוניות.. אבל בחודש האחרון אני מרגישה שוב החמרה, שוב עצובה כל היום, אין לי כוח לעשות כלום או לדבר עם אף אחד, אני לא רוצה לאכול כי דוחה את עצמי ויש לי מחשבות רעות.. הטיפול שלי נגמר לפני כמעט שנה מצידו של המטפל אחרי הרבה מאוד שנים, והיה לי קשה להתגבר עליו, ועדיין לא הצלחתי לחלוטין. אבל מה שעוד יותר מקשה עליי הוא שניסיתי למצוא מטפל אחר, אבל אף אחד לא מוכן לטפל בי, בגלל שהיו לי ניסיונות אובדניים בעבר. ניסיתי כבר כמה מטפלים מכמה מסגרות שונות (דרך המטפלים של כללית מושלם ), באופן פרטי וכו..וכל פעם שאני יוצאת מפגישה ראשונה או שנייה אחרי שדחו אותי כי הם לא רוצים לקחת אחריות על מצב כזה..מרגישה שמשהו בי משתתק..שאף אחד כבר לא רוצה לשמוע או להיות שם בשבילי, שאני סחורה פגומה מדי בשביל שמישהו יטפל בי..מייאשת..מקרה אבוד. וגם כל פעם לפתוח את הפצעים לפני אדם זר ואז להישאר עם זה לבד...אני כל כך עייפה..כל כך לבד..מה עושים? בבקשה אל תגידי לי לפנות למרפאה לבריאות הנפש..ניסיתי גם שם, למרות שהיו לי הרבה הסתייגויות ( גם שזה מובל לשנה, גם החוסר פרטיות והאוירה הפחות אישית אחרי שנים בטיפול פרטי )..בסוף התקשרה אליי מטפלת משם וקבעה איתי פגישה, אבל יום לפני התקשרה מזכירה ואמרה שהיא חולה ושתתקשר שבוע הבא לקבוע שוב..זה היה לפני חודשיים והיא לא חזרה אליי..כולם מוותרים עליי אופיר

לקריאה נוספת והעמקה

היי אופיר מצטערת לשמוע ששוב את עצובה, אך צריך להיאחז בתקופה הטובה שהייתה לך על מנת לדעת שזה אפשרי! העובדה שאדם עשה נסיונות אובדניים בד"כ אינה מונעת טיפול.האם יתכן שנוצר רושם שאת מצוייה בסיכון אובדני של ממש גם בעת הפניה שלך למטפלים? פעמים רבות מטפלים מבקשים לקיים חוזה עם המטופל, שלא יפגע בעצמו כאשר הוא בתקופת הטיפול. האם את מרגישה שתוכלי לקיים חוזה כזה? אם כן, עלייך להגיד זאת למטפל/ת הבאים, ואין סיבה שלא תתקבלי לטיפול. אם את מרגישה שאת עשויה לפגוע בעצמך שוב באופן אימפולסיבי, אולי כדאי לחשוב על מסגרת טיפולית אינטנסיבית ביותר שתסייע לך לשמור על עצמך מפני הדחפים האובדניים. את מוזמנת לפנות אלי במייל gily.agar@gmail.com ואולי אוכל להפנות אותך למישהו ספציפי בהתאם למקום מגורייך מחכה לשמוע ממך גילי

14/02/2011 | 08:58 | מאת: הכללית

צר לי שכך את מרגישה. אשמח ליצור עימך קשר ולתת לך יחס אישי לשם מציאת פתרון משותף לקבלת טיפול יעיל בסוגיות שהעלאת בפורום. את מוזמנת לפנות עם פרטי קשר למייל להלן onlineservice@clalit.org.il ונחזור אלייך בהקדם האפשרי רק בריאות, יערה, נציגת כללית

12/02/2011 | 15:50 | מאת: דנה

גילי שלום, אני בת 30 ובעבר סבלתי מהפרעות אכילה. בתחילה אנורקסיה ואח"כ בולמיה. כיום אני מרגישה בשליטה למעט עניין היציאות. אני משתמשת קבוע ב"יובסלקס אן.ג'י" טבליה אחת ביום אחרת אין לי יציאות. אף אחד אינו יודע על הבעיה שלי כולל בן זוגי ואני רוצה להגמל אך בדיסקרטיות המרבית. מה את ממליצה לי לעשות???

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אני שמחה לשמוע על ההתמודדות המוצלחת שלך עם הפרעת האכילה! בנוגע למשלשלים, את מתארת מצב רפואי של היעדר יציאות ללא משלשלים. על כן עלייך לפנות לרופא מתאים (גסטרולוג) ולספר לו שזה המצב. אני מניחה שהוא יוכל לסייע לך לקיים תהליך הדרגתי של גמילה לרבות תחליפים טבעיים.בהצלחה! גילי

09/02/2011 | 23:51 | מאת: ר.י.

ההתכתבות הזאת רק גורמת לי יותר ויותר להבין שאין שום דבר בעולם שיכול להוציא אותי מדיכאון וכל מה שכרוך בו. תודה, היה נעים

אני מצטערת לשמוע שכך את מרגישה. אם תרגישי אחרת את מוזמנת להמשיך לשתף כאן. גילי

07/02/2011 | 22:19 | מאת: ר.י.

אני חייבת להודות שכבר לארוחת הערב ששתי למלא דף בפנקס אבל זה רק תיסכל אותי יותר לכתוב שאני מגעילה את עצמי. את חושבת שזה מה שאני אמורה להרגיש?.... כי בינתיים זה לא כיף. בקשר לרשימה של דברים שאני אוהבת לעשות, ברגעים שאני רוצה לאכול כל הדברים שאני אוהבת לעשות נבעטים באגרסיביות מהמחשבות שלי. לתזונאית ולטיפולים שונים כרגע אין באפשרותי ללכת, כבר כתבתי קודם. בנוגע לתרופות, נניח ויש לי גישה חופשית, ישירה וחוקית לחומרים נקיים בודאות, עדיין לא תמליצי? (אני מניחה שלא, הייתי שמחה לדעת למה)

לקריאה נוספת והעמקה

היי כל הכבוד שכתבת ביומן האכילה! המשיכי לנסות עם הכתיבה ביומן עוד כמה ימים. נסי לראות האם נוצרת בהדרגה השהייה של הפנייה לאוכל. גם אם ההרגשה רעה בהתחלה, יומן אכילה בד"כ מסייע להפחתת האכילה האימפולסיבית גם חומרים "נקיים" הנם בעייתיים כי הקנאביס (אני מניחה שעל זה אנו מדברות), בנוסף להשפעותיו על תיאבון (לכאן או לכאן) נוטה להקהות תחושות רעות, ובכך מוריד את המוטיבציה של האדם לתהליכים של שינוי ושיפור. יש מחקרים שמראים זאת, יש מחקרים שמראים אולי ההיפך, אך אני יכולה להגיד שמהנסיון הקליני שלי, ההשפעה של חומרים אלה על יכולתו של אדם להשתפר באופן אמיתי, היא השפעה דומיננטית ושלילית. בנוסף לכך, יצא לי לראות מטופלים ששימוש בקנאסים לאחר תקופה מסויימת הוציא החוצה מחלה פסיכיאטרית שהייתה רדומה (כגון סכיזופרניה או הפרעה בי פולארית), התפרצות שגרמה לנזקים ארוכי טווח ולצורך לטיפול תרופתי מאסיבי בהמשך החיים. אני מצרפת לינק על השפעות שונות של קנאביס http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4019855,00.html המשיכי לכתוב ביומן ועדכני. גילי

07/02/2011 | 13:54 | מאת: ר.י.

שאלה אחרונה, מכיוון שלא הגבת להודעה הקודמת שלי. מאחר ואת לא דאטנית אני לא בטוחה שתהייה לך תשובה אבל כמישהי שמתעסקת בזה האם יש לך טיפים כלשהם להנעת המחשבות מאוכל לדברים אחרים? (אני יודעת שלאנורקטיות יש אחלה רעיונות אבל אני בכוונה לא רוצה להכניס את עצמי שוב לאתרים שלהן, הכוונה שלי היא לאכול בריא ונכון, ולא להגיע לקיצוניות) תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אני מתנצלת שלא עניתי על ההודעה הקודמת. לעיתים כאשר מוסיפים הודעה לשירשור קודם, אני מפספסת את זה, בניגוד להודעה חדשה שמופיעה באדום בתחילת הפורום כמו שעשית כעת (תמיד עדיף לעשות כך). לשאלתך, הקודמת, ישנן תרופות שמפחיתות את הדחף לאכילה. הן דורשות בירור ומחשבה עם פסיכיאטר, ויש להן לעיתים תופעות לוואי מסויימות, אך זה עדיף מאשר לעשות "טיפול עצמי" בחומרים נגישים אך בלתי חוקיים כפי שציינת, וזה כי כידוע לך, החומרים הנסחרים באופן לא חוקי, עשויים להיות מהולים ברעלים שונים, הם ממכרים, יש להם השפעה מובהקת של ירידה במוטיבציה של אדם לטפל בעצמו מבחינות שונות, ולא כדאי להיות תלויים בהם, גם בגלל הנ"ל, וגם כי יש בהם לעיתים קרובות מחסור בשוק.... התאמה של תרופות פסיכיאטריות (לא רק לדיכוי תיאבון, אלא לעיתים גם לטיפול בדיכאון או אפילו בהפרעות קשב), נותנות פעמים רבות אפקט דומה לאפקטים ה"חיוביים" של חומרים ממכרים בלתי חוקיים, אך בתרופות החוקיות מנוטרל אלמנט ההתמכרות, ידוע מהו בדיוק החומר הפעיל וניתן להשיג את התרופות תמיד בלי תלות בגורמים לא ידועים... אני שוב ממליצה לך על תזונאית לקבלת טיפים מהסוג שאת זקוקה לו וזה כדי לראות מה מתאים לך (כבר ראית שלפחות דבר אחד שגורם לרוב האנשים לרעב-גורם לך לשובע, ולכן חשוב שהפתרונות יהיו מותאמים אישית) מה שאני כן יכולה להמליץ לך עליו, הוא ניהול יומן אכילה, אותו תמלאי בכל פעם שאת חושבת על אוכל, או אוכלת : יומן שיש בו עמודות של: -מה האירוע+יום ושעה (לדוגמא:יום א, 12:00 בצהריים, יושבת לראות "האח הגדול") -מה אני חושבת: (לדוגמא: "בא לי לאכול משהו/איזה כייף לבחורה הזו כי היא רזה/אין לי כוח ללכת מחר לעבודה") -מה אני מרגישה: (לדוגמא:"משעמם לי/עצוב לי/אני מתרגשת/אני מפחדת") -מה התחושה שאני רוצה להשיג באמצעות האכילה כעת: (לדוגמא:"אני רוצה להיות שמחה/ זה ירגיע אותי/זה יתן לי מרץ ללכת לעבודה") -האם אכלתי ומה אכלתי: (לדוגמא:"אכלתי שני תפוחים") -מה הרגשתי לאחר האכילה: (לדוגמא: "עדיין משעמם לי/אני מרגישה יותר שבעה ורגועה) יומן שכזה אמנם קשה ליישום לעיתים, אך יעילותו גבוהה מאד בהבנת מה קורה לך וגם בהפחתת האכילה. באופן כללי מוטב שתעשי לך רשימה של דברים שאת אוהבת לעשות ותנסי להסיח את הדעת באמצעותם בעת הצורך (בזמנים שהאכילה תופסת מקום מרכזי). היומן נראה אולי מסובך אבל אני מאד מאד מאד ממליצה לך לנסות ולראות. אין לי מה להפסיד . עדכני מה חשבת גילי

05/02/2011 | 23:26 | מאת: דלית

זו פעם ראשונה שאני כותבת פה. אני כל כך מזועזעת,והנושא כל כך קשור לפורום הזה... אני סובלת מעודף משקל, כל חיי הייתי עם עודף משקל אך בעשר השנים האחרונות הוא הרבה יותר קיצוני. כל חיי אני מנסה להתמודד עם הנושא ללא הצלחה. אני כבר זמן רב שמה לב (ובדיעבד, כבר כשהייתי קטנה זה קרה) שאימי פשוט מפתה אותי לאכול כל הזמן. מצד אחד היא אומרת שזה לא בריא וכו' ומצד שני היא זו שמפתה אותי וגורמת לי לאכול. לפני כמה ימים קרה מקרה שבו היא פשוט שמה לי על השולחן לאכול משהו שאני אוהבת בלי שבקשתי. אבי ואחי שאלו אותה למה את מוציאה לה את זה, והיא לא ענתה.ואני ברוב טפשותי אכלתי ממנו למרות שלא רציתי, למרות שהבנתי בדקות האלה שזה מה שהיא רוצה שאני אעשה. אני מרגישה רע, מאוד רע. פתאום אני קולטת בצורה קיצונית שאמא שלי מזיקה לי! אני מרגישה כמו ילדה שהתעללו בה. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה . היא רוצה שאני אהיה שמנה, יותר ממה שאני כבר. אני לא גרה איתה כבר הרבה שנים, אגב. אני ממש מזועזעת, לא יודעת איך להתמודד עם הגילוי הנוראי הזה. למרות שאני כבר הרבה זמן קולטת את זה ומבינה את זה לאור סיטואציות אחרות. הייתי רוצה לשמוע את דעתך. תודה.

דלית היקרה. שלום לך. נשמע שעברת תהליך חשוב בתקופה האחרונה, והוא ההבנה שהאכילה (הן המתן שלה על ידי אמך והן הקבלה שלה על ידך), הנן בעלות משמעות רגשית הקשורה לדינאמיקה בינכן. הגילוי הזה הנו מסעיר ומאיר דברים שידעת על עצמך באור אחר וחדש. חשוב לי להגיד (לא ציינת האם את בטיפול רגשי), שבתוך טיפול גילויים שכאלה מהווים בסיס לצמיחה ולהחלמה, כאשר עושים בהם שימוש בונה. נשמע שהבנת שלאמך יש צורך להאכיל אותך, ושנבהלת ממשמעות אחת אפשרית, והיא שאמך מנסה לגרום לך לשמר את ההשמנה שלך. יש לציין שקיימות אפשרויות נוספות שיכולות להשתלב או להחליף את המשמעות הזו, לדוגמא, שאמך אינה מרגישה שיש לה מספיק הזנה לתת לך מבחינה רגשית, ולכן יש לה צורך לתת לך אוכל מזין ואהוב באופן קונקרטי. גם זו השערה והכל בהתאם לקשר שלכן. אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול בנקודה זו ולהשתמש בגילוי הזה כדי למנף את ההתמודדות שלך על האכילה, עם דימוייך העצמי ועם הקשרים המשפחתיים שממשיכים להיות מורכבים לרוב האנשים, גם שנים לאחר שעוזבים את הבית באופן פיסי. מה דעתך? גילי

07/02/2011 | 18:46 | מאת: דלית

תודה על תגובתך. אני נמצאת בטיפול 5 שנים, אך לא הרביתי לדבר על נושא האוכל. לאחרונה הוא עולה בהקשרים שונים. כמובן שאביא את הנושא לפגישה הקרובה. אפשרות מעניינת העלית, אך לא מתאימה לחלוטין. אימי אוהבת לפטם, יותר מאשר להאכיל עוד מגיל ינקות.. באותה סיטואציה היא הגישה לי קינוח משמין, לא הייתי קוראת לזה מאכל מזין.. מורכב ומבלבל אותי.

05/02/2011 | 22:12 | מאת: הוד

אוי איזה תהום, הגעתי למצב שבחיים לא חשבתי והאמנתי שאגיע אליו. כל פעם אחרי שאוכלת בכפייתיות מנסה בכוח להקיא אך לצערי (ושמחתי) משום מה הגוף שלי לא מאפשר לי בדרך הרגילה.. הגרון כבר כואב ומגורה כולו, אבל אפילו זה לא יכול לעזור לי. מה יהיה עם החיים האלה. האמת שאני גרה במודיעין, וכתבת לי שיש לך המלצה לדיאטנית טובה שמתמחה בהפרעות אכילה ממודיעין..אשמח לקבל. בכלל לא חושבת עדיין להתחיל, אבל למקרה שאתחרט עדיף שיהיה לי. תודה.

הוד היקרה הדיאטנית באמת מאד מאד מומלצת. אשמח להעביר לך את שמה במייל. השאירי כאן מייל או שלחי לי הודעה ואחזור אלייך. גילי gily.agar@gmail.com

03/02/2011 | 19:04 | מאת: נירה

אני סטודנטית בת 23, וכבר שלוש שנים שאני חיה עם הבולמיה- לצד תקופות טובות ולצד תקופות פחות טובות.. כרגע אני נמצאת בתקופה לא פשוטה שכוללת הרבה חרדות ומתחים שרק מחריפים את המחלה הנוראית שלי, דיכאונות צום של ימים שלמים וכמובן הדייטים הלא פוסקים עם האסלה.. לאחרונה שמעתי על תרופה בשם פרוזאק בהקשרים של בולמיה.. רציתי לדעת מה דעתך? והאם ניתן לקבל מרשם אצל רופא משפחה או שיש צורך בפסיכיאטר וכו'..

לקריאה נוספת והעמקה

היי נירה אני מצטערת לשמוע על הסבל הרב שנגרם לך. לא ציינת האם היית בטיפול כלשהו בכלל (טיפול פסיכולוגי/תזונאית). פרוזאק הנו תרופה נוגדת דכאון ואינה הטיפול השכיח בבולימיה (לעיתים היא אפילו מגבירה תיאבון). כך או כך אני לא בעד לקבל תרופות פסיכיאטריות מרופא משפחה. פני אל קופת החולים שלך וקבעי תור למרפאה להפרעות אכילה, שם תוכלי לקבל טיפול מתאים ואם יהיה צורך אז גם תרופתי. בהצלחה, גילי

03/02/2011 | 14:21 | מאת: איילת

זהו אין לי כוח יותר להמשיך להיות כנה..זה לא עוזר לי ולא מוביל אותי לשום הצלחה כל פגישה מדברים על אותו הדבר,מנסים לגרום לי לעשות שינוי ולעשות צעד אחד אפילו.. ואין לא הולך לי כל מה שאני עושה זה להמשיך להקיא את ארוחת צהריים אחרי בית הספר[בבוקר אני לא אוכלת אף פעם].. לעשות ספורט אחה"צ באופן קבוע ואז בערב לאכול שוב ולהקיא עוד הפעם ככה היום שלי מתנהל ! אפילו הלימודים לא נכנסים באמצע אין לי כוח ללמוד ורצון להשקיע בכלל.. איך אפשר לצאת מהבור הזה? זה לא אפשרי !! אוףף אני כל כך כועסת על עצמי שנכנסתי לזה.. :\

היי איילת אני מציעה לך להחליט על פרק זמן ממש ממש ממש ממש קטן שבו תעשי משהו אחר. לדוגמא, החליטי על 4 או 5 דקות ביום, בהן את קוראת משהו שקשור ללימודים, או עושה משהו שאינו סובב סביב אכילה ופעילות גופנית. לא יותר מ5 דקות, אבל כל יום. אם 5 נשמע הרבה התחילי אפילו ב2 דקות, אבל משהו קטן וקבוע שתתחילי להכניס לשגרת החיים שלך. מה דעתך? סמכי עלי שיש לזה ערך ושיש סיבה שאני מציעה את זה גם אם זה נראה זמן קצר נורא

03/02/2011 | 13:47 | מאת: רונית

אני בולמית בת 40!!!!!! סובלת מהדרק הזה כבר שנים! השאלה שלי היא פיזיולוגית! בשנתייים האחרונות הבטן שלי נפוחה כרונית. זאת אומרת שמה שאני לא עושה כולל ירידה במשקל התעמלות וכו' הבטן תמיד נשארת נפוחה. האם יש השפעה להקאות היוםיומיות הללו על הנפיחות בבטן? והאם זה הפיך? כלומר אם אלוהים יאהב אותי יום אחד ואפסיק להקיא האם הנפיחות תרד? באם התשובה חיובית אני מאוד רוצה לדעת כיצד זה משפיע (מה התהליך שקורה בגוף), לא רק אם כן או לא. אני זקוקה לתשובה הזו כמו אויר לנשימה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך על מנת לקבל תשובה בעניינים פסיולוגים עלייך לפנות לרופא. אני ממליצה על רופא מטבולי (המתמחה בחילוף חומרים) שיוכל לבחון האם ההקאות יצרו חסר בחומרים חיוניים לגופך או כל נזק אחר שגורם לנפיחות. מקווה שלא תוותרי גם על אפשרות להרפא מהבולימיה ולחיות חיים יותר מאוזנים. את מוזמנת לכתוב כאן! גילי

06/02/2011 | 10:03 | מאת: רונית

הי גילי, אני מנסה להפתר מהדרק הזה כבר שנים. לא מצאתי את הטיפול שיעזור לי, כולל שיחות אצל פסיכולוגית. אולי את יכולה להמליץ לי על מטפלת שמתמחה בבולמיה באיזור חדרה. אני מתה לצאת מזה, זה השתלט לי על החיים והפחד הכי גדול שלי שאעביר זאת לבנותי בלי מתכוון.

31/01/2011 | 23:12 | מאת: הוד

כבר לא מכירה את עצמי.. נכון שבמשך שנה הצלחתי להוריד 15 ק"ג, אבל הנה תוך חודש וחצי הצלחתי לעלות חזרה 5 ק"ג, והיד עוד נטויה..והפה עוד פתוח.. וכל יום רק גרוע יותר מקודמו. מרגישה שאיבדתי את עצמי, שנכנעתי לכוחות אחרים..ורק רוצה שמשהו אחר ייקח אחריות על חיי שיהווה מחסום לפי. לא מצליחה לבחור עבור עצמי, והכל תהום אחת גדולה. כל פעם מחדש, מאמינה בעצמי, ועד הערב שוב אכולת אכזבות, כאב, גועל ותיאוב. איך הגעתי למצב שכזה? אף אחדלא יאמין עלי אם יידע..הנפילה לאכילה אינסופית בלי יכולת לעצור, לחשוב ולבחור. כבר לא חושבת שיש מישהו בעולם שיוכל לעזור לי, הכל לשווא. אפילו כבר לא מצליחה לחוות הצלחות קטנות. האם יש מוצא? האם ייתכן מרפא? רוצה שמשהו יושיט לי יד גואלת, אך היא איננה. אפילו הטיפול הפסיכולוגי אינו מסוגל באמת להועיל למקולקלת שכמותי.

היי הוד יקרה נשמע שעובר עלייך יום מאד מאד מאד קשה :( אני חושבת שהעובדה שירדת 15 ק"ג ממשקלך מעידה על כוחות רבים שיש לך כדי לעזור לעצמך, ומולם יש גם כוחות שמפריעים. ( לגבי שאלתך בנוגע לתזונאית, אני דווקא נוטה שכן לערב תזונאית דווקא כשהמצב מחמיר אבל אולי יש למטפלת שלך סיבה ספציפית בגללה היא חושבת שזה לא מתאים כעת. אני בעד לערב עוד גורם שיעזור לך להחזיק את העניינים) אני מאד מאד מקווה שהטיפול באמת יצליח לאט לאט להוות מקום שנותן לך כוח, גם אם זה כרוך במגע עם כאב הרבה פעמים. כשאני קוראת שוב את מה שאת כותבת על הצורך שמישהו אחר יקח את השליטה על האכילה אני חושבת עוד יותר שזו בדיוק בדיוק הפונקציה שתזונאית אמורה למלא, ואם היא מתמחה בהפרעות אכילה וטובה במה שהיא עושה (יש לי המלצה על מישהי מעולה במודיעין)- אז באמת יש תחושה של הקלה, ושיש מישהו נוסף שעוזר המשיכי לעדכן גילי

30/01/2011 | 11:04 | מאת: איילת

גילי קראתי את התגובה שלך ואני באמת מודה לך! קודם כל,אני נמצאת בטיפול קצת יותר משלושה חודשים. המטפלים שלי סבורים שאני יכולה לצאת מזה בלי אישפוז הם כנראה לא מבינים כמה שקשה לי היום אני הולכת לפסיכאטר אחרי שלא הייתי אצלו חודש והוא ייראה לפי יומן האכילה שההקאות רק גברו וההרגשה הכללית שלי ממש ירודה. אני לא יודעת כבר מה להגיד להם או איך להסביר להם שאני מרגישה שזה לא עוזר והמצב רק מחמיר. אני לא מסוגלת לפתוח את נושא האישפוז בפני ההורים שלי ככה סתם הם בטוח יסרבו ויגידו שאני מסוגלת להתמודד בלי זה.. הם די בורים בעניין הזה אפשר להגיד. אני מרגישה ממש לא טוב נפשית ופיזית הנזקים של ההקאות מתחילים לצוץ להם פתאום אחרי כמה חודשים העייפות גוברת,שיער נושר בכמויות אדירות,כאבים איומים בגרון ובבטן ושלא נדבר על הנזקים הנפשיים שהם הרבה יותר קשים לי למרות כל זה,משום מה עדיין אני רוצה להישאר ככה ולא להתמודד ולצאת מזה. אני לא יודעת להסביר למה ואיך.. אבל ככה נוח לי ואני מרגישה שאם זה לא אישפוז שיעזור לי לא להקיא אז אני מעדיפה בלי טיפול ולהישאר ככה..

איילת היקרה. זה מאד מאד בוגר מצידך להבין שאת זקוקה לאשפוז. הורייך צריכים להעריך את כנותך מול עצמך. אם אינך יכולה לפתוח זאת מול ההורים, וגם אם כן, עלייך לדבר על כך בראש ובראשונה עם הפסיכיאטר שלך ועם הפסיכולוג/ית שלך. אין אפשרות למנוע ממך את המענה הזה. לרוב הורים רוצים לאשפז את הילד והילד לא מוכן. כאן זה הפוך.... עלייך להסביר להורייך שזה צעד שמטרתו שתשתפרי ולא להיפך. הוא לא מעיד על חומרת המצב, אלא על רצונך להשתפר. עמדי על כך מול הפסיכיאטר ומול הורייך. הרי לשם כך נועדו מחלקות אלה! כל כך נדיר למצוא בחורה שמוכנה להתאשפז מרצונה מתוך הבנה שזה מה שהיא זקוקה לו! כל הכבוד לך. אני מקווה שתצליחי להבהיר להם את הדברים. אל תחשבי על הורייך, לא על איך זה יראה מבחוץ ולא על שום דבר פרט למה שאת מרגישה שאת צריכה. אלה החיים שלך ואת משלמת את המחירים הכבדים על כל יום נוסף שממשיך כך. עדכני! גילי

30/01/2011 | 20:08 | מאת: איילת

גילי ,חזרתי עכשיו מביקור אצל הפסיכאטר..והוא עדיין סבור שאני צריכה להמשיך ולהתמודד בסביבה הטבעית שלי ושלא צריך למהר ולהתאשפז. הוא טוען שאני עדיין לא מבינה מה אני עושה ואני צריכה עכשיו להתאמץ ולצאת מזה ולא להשאב עוד יותר ואני מסבירה לו ואני אומרת לו שתכלס אני לא מצליחה! לא הולך לי ! וכן לפעמים לא מתחשק לי ושבאישפוז ההקאות לא יהיו ונכון יש סיכון שזה יחזור לאחר האישפוז כשאחזור הביתה אבל לפחות זה יכול למנף אותי קדימה ויכול לתת לי צ'אנס.. כי כרגע זה לא הולך והוא גם אמר שהוא יכניס אותי לרשימת ההמתנה בתל השומר והוא לא עשה את זה.. וסתם מעצבנת אותי הגישה שלו..ובכלל לא מבינים אותי ומקשיבים לי ובאמת שיש ימים שאני רוצה לצאת מזה ואני חושבת לעומק מה באמת יעזור לי וכרגע רק אישפוז יכול לעזור..ואני כבר ניסיתי הכל ניסיתי לטפל בכל מיני שיטות וכבר לא מעט זמן.. ומבחינתו ומבחינת ההורים זה נקרא "להרים ידיים" אין לי עם מי לדבר.. אני לגמרי לבד בתוך זה.. ובאמת שקשה לי לא יודעת מה לעשות,באמת

29/01/2011 | 12:44 | מאת: הילה

שלום רב, אני בת 48,מצליחנית בכל התחומים בחיי,מלבד אחד- אכילה כפייתית.עברתי טיפול פסיכולוגי ארוך וטיפולים הומופטיים ואחרים לטיפול בבעיות קשב וריכוז ובבעיות אחרות לשביעות רצוני.אינני יכולה מלהימנע מחוסר מנוחה שמביא אותי לאכול גם כאשר אינני רעבה.ניסיתי כמעט הכל,כולל כדורים להורדת תיאבון שעזרו מאוד,אך אינם בריאים לאורך זמן.שוקלת היפנוזה עמ"נ להפחית בבולמוסי האכילה.מה דעתכם?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום הילה לצערי אין לי נסיון בנושא של היפנוזה כדרך להתמודדות עם אכילה רגשית, אך אם תפני לאדם מוסמך ורציני בתחום ההיפנוזה, תוכלי להתייעץ עמו האם מנסיונו יש מקום לשקול הפנוזה במקרה זה. אם תחליטי לפנות לאפשרות זו, אשמח לשמוע את חוות דעתך לאחר הטיפול. בהצלחה! גילי

03/03/2011 | 17:34 | מאת: אכלנית כפייתית

גם אני אכלנית כפייתית כמוך. שום טיפול פסיכיאטרי (כולל אשפוז ממושך במחלקה להפרעות אכילה) או פסיכולוגי (מעל 20 שנה) לא עזר לי לטפל בבעיה שלי. אני יודעת שיש אחרים שזה כן עוזר להם, אבל המקום היחיד שעוזר לי ומציל אותי לא רק גופנית אלא גם ובעיקר רגשית זה OA. אני ממליצה לך מאוד לגלוש באתר שלנו ולראות אם זה מתאים לך. זו אינה הודעה פרסומית, משום שאיננו גובים תשלום עבור השתתפות בקבוצות, ואין אצלנו אנשי מקצוע. רק מכורים לאוכל שעוזרים למכורים אחרים. http://www.oa-israel.org/

27/01/2011 | 19:24 | מאת: מאיה

אני חייייייבת שמישהו פה יתן לי שם של כדורים משתנים ללא מרשם רופא!!!! אני יודעת שזו לא המטרה של הפורום אבל אני חייבת אם אני לא יקנה אני לא יודעת מה אעשה לעצמי:\ בבקשה בבקשה אני לא מוצאתת באיטרנט שם של תרופה משתנת ללא מרשם רופא!!!

לקריאה נוספת והעמקה

מאיה שלום. הגעת לפורום נכון מצד אחד אך לא נכון מצד שני. הפורום הזה נועד לתמוך בך מול קושי הגדול שאת מתמודדת איתו. אם את חשה צורך דחוף בכדורים סימן שמצבך הרגשי מאד סוער ואת רוצה פתרון מיידי. אך בפורום זה לא תקבלי עצות כיצד להשיג את הכדורים שבסופו של דבר גם פוגעים בך בצורה מסוכנת ביותר! את מוזמנת לכתוב על הרגשות שלך אם תרצי. אשמח לשמוע. גילי

27/01/2011 | 17:09 | מאת: איילת

אני בת 17 ומקיאה כבר לא מעט זמן. נמצאת בטיפול אינטנסיבי אבל לא עוזר כי אני כנראה לא מעוניינת בלצאת מזה. רציתי לשאול אם הגיוני שאחרי הקאה אני מרגישה שהלב שלי דופק במהירות?כאילו אני אחרי ריצה או משהו כזה... ? אשמח לתשובה,תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום איילת. אני מצטערת לשמוע שמצבך לא משתפר תחת הטיפול הנוכחי ולכן יש צורך לשקול האם זה הטיפול שמתאים לך. האם את גם תחת ליווי של תזונאית וגם בטיפול רגשי? על כך פנים, במקרים בהם הטיפול לא עוזר להפסיק ניתן לשקול אשפוז במחלקת הפרעות אכילה לתקופה קצרה. בנוגע לשאלת דפיקות הלב אחרי הקאה עלייך להתייעץ עם רופא אך בהחלט ייתכן שאלה אחד מהתסמינים של הנזקים הרבים שהקאה גורמת לגוף. אני מציעה לך לשקול עם מי שמטפל בך אולי כדאי להוסיף טיפול נוסף או לשקול משהו אינטנסיבי יותר. בהצלחה, גילי

29/01/2011 | 19:37 | מאת: איילת

היי גילי,אני נמצאת במעקב של דיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה בנוסף לפסיכותרפיסטית ולפסיכאטר מומחה להפרעות אכילה.. שום דבר לא עוזר ואני גם מרגישה שלא יעזור-כי אני זו שלא רוצה להתמודד ולצאת מזה. ההורים שלי מבחינתם כל עוד אני הולכת לטיפול ולפגישות אז אני בסדר ואני יחזור לעצמי מהר. הם לא מבינים שלא טוב לי ככה ושזה עושה לי רק גרוע יותר. ואני לא יודעת איך להסביר את זה אבל מאז שהתחלתי בטיפול המשולש הזה אז המצב רק החמיר,ההקאות רק גברו והמצב הנפשי גם כן החמיר. הדיאטנית אמרה שאם המצב לא ישתפר היא תאלץ להמליץ על אישפוז בפני ההורים . יש לי תחושה שהם יתנגדו לזה באופן חד משמעי וגם אני מפחיד אותי להכנס לאישפוז,להיות סביב בנות רזות כל היום,כל היום רק לדבר ולחוות את ההפרעה.. אך מצד שני אני יודעת שתהיה לי שם השגחה צמודה וכך לא אוכל להמשיך להקיא. אני נמצאת בבילבול ובדילמה מאוד גדולים !!! אני מזניחה את הלימודים בבית הספר בינתיים,עצבנית מאוד,חברות שלי כבר לא יודעות מה לענות לי ומה להגיד לי.. הן אומרות לי שהן כבר אמרו הכל ושמכאן אני צריכה לפעול.. אני לא מוצאת תמיכה משום מקום ומשום איש.. אני הולכת לישון בוכה וקמה בוכה.. אין לי טעם כבר לקום בבוקר.. אין לי כוח לכלום !!!!!

27/01/2011 | 01:26 | מאת: ר.י.

שלום גילי, אני בת 21 וסובלת מהפרעות אכילה מעל לשבע שנים. זה נע בין אכילה תחת משטר דיקטטורי, ל-אי אכילה, לאכילה כפייתית (יתר על המידה), להתעמלות מוגזמת, ושוב אכילה מוקפדת מדי עד אי אכילה, ושוב אכילה רגשית וכן הלאה וכן הלאה... כמובן שהרבה יותר קל פיזית להתמודד עם אכילה יתרה מאשר עם רעב בלתי פוסק ולכן הפרקים הארוכים יותר היו בסימן אכילה מוגזמת. פסיכולוגים מעולם לא הצליחו לעזור לי לפתור *אף* בעיה בחיי ולכן אני מרגישה חסרת אונים, שאין לי יותר למי לפנות ואני לעולם לא אצא מהגלגל הספציפי הזה. נכון להיום אני מוצאת את עצמי אוכלת כמויות בלתי סבירות של אוכל ומציפה את עצמי בקלוריות, שומנים ואני מאמינה שבעיות כולסטרול יתווספו בהמשך. יתר על כך בשיא הבולמוסים מתעצמת הפרעת הנשימה, בחילה, דיכאון (-סלידה עצמית, אכזבה, שנאה, חוסר אונים וכל היוצא בזה) אני אובדת עצות ומיואשת, כל המחשבות שלי אפורות וסובבות סביב הדבר הבא שאוכל, נמאס לי לחיות ככה, אולי בטעות יש לך רעיון קצת יותר מעשי לבחורה במצבי מלכל שאר האנשים שנקרו בדרכי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך! כתיבתך משקפת לא רק את המעגל הקשה שנקלעת אליו אלא גם את חוש ההומור שנחנת בו, האינטיליגנציה והשפה היפה. אולי אצליח למצוא בטעות כמה רעיונות :) אני לא יודעת מה ניסית כבר, אבל אכתוב כיצד אני רואה את הדברים ותוכלי להגיב ונחשוב יחד. הבעיה שלך מורכבת: מאלמנט רגשי (כפי שכתבת: סלידה עצמית, אכזבה, שנאה, חוסר אונים) מאלמנט התנהגותי (דפוסי אכילה קיצוניים ולא יציבים) ומשיתוף פעולה הדוק בין שני הנ"ל (השפעה של הרגשות על האכילה ושל האכילה על הרגשות). הדרך היחידה לצאת ממצב זה היא לקיים תהליך טיפולי שמתייחס לשני האלמנטים האלה גם בנפרד וגם ביחד. כלומר: חייב להיות בתמונה מטפל, שמסייע לך להבין את רגשותייך ומלמד אותך לווסת אותם בדרכים חלופיות פרט לאכילה. וחייבת להיות בתמונה תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה, שתסייע לך לארגן את האכילה בצורה שלוקחת בחשבון את הנטיה שלך לקיצוניות, ותסייע לך לרכוש מחדש הרגלים תזונתיים מתונים ויציבים. ושני אלה חייבים להיות בקשר מקצועי בינהם. ולמה זה כל כך חשוב? כי כרגע הנפש שלך מתרגמת סערות רגשיות להתנהגות הרסנית באכילה. ולכן טיפול רגשי ללא ליווי של תזונאית עשוי לגרור החמרה בסמפטומים, ואילו טיפול של תזונאית בלבד יגרור שינויים רגשיים שיחבלו בתהליך. השאלה היא רק באיזו מסגרת תעשי את השילוב בין השניים. זו דעתי. אשמח לשמוע מה חשבת. גילי

30/01/2011 | 01:34 | מאת: ר.י.

הלוואי וחוש הומור, אינטיליגנציה ושפה יפה היו המרכיבים לאושר... לא כל כך נוח לי לכתוב ככה בפורום אף על פי שזה חסוי, אבל אני אשתדל. ניסיתי כל מיני צבעים של פסיכולוגים, וטיפולים ורבליים בעיקר. (מגיל 14 ועד תום שירותי הצבאי-20) תמיד הצלחתי לסבן אותם במילים יפות וכואבות אבל אף פעם לא הצלחתי לדבר על מה שאני מרגישה בהווה, יש לציין שכך נהגתי גם בפגישות עם הקבנית שקבעתי מרצוני החופשי. לא סתם כתבתי בהודעה הקודמת שסיוע רגשי לא עובד עלי, המוח שלי מתוחכם מדי כדי לתת לאנשים לחדור את חומות הברזל שמגינות עד חונקות את הלב שלי. לכן אני נוטה לפקפק בטיפול רגשי לצד תזונאית. אני לא אשקר, לא הפתעת אותי בתגובה, אבל בכל זאת את בעלת הנסיון, אז אקח לתשומת לבי את מה שכתבת ואולי בעתיד אפעל בהתאם. בכל אופן בזמן הקרוב אין באפשרותי לגשת לטיפולים. מודה לך על ההתייחסות. אה, אגב, אני יודעת שאולי לא יהייה סמכותי מצידך לענות על השאלה הבאה לכן את מוזמנת להתעלם, אבל שמתי לב שכשאני מעשנת (לא סיגריות, לצורך העניין) אני לא מתעסקת עם אוכל להבדיל משאר בני התמותה, האם יש כדורים או משהו שנחשב חוקי בארץ ונותן אפקט זהה?

03/03/2011 | 17:38 | מאת: אכלנית כפייתית

גם לי לא עזר שום טיפול, לא פסיכולוגי ולא פסיכיאטרי, באספקט של הפרעת האכילה שלי. האם שמעת על קבוצת אכלני יתר אנונימיים? אנחנו אנשים שמכורים לאוכל ומטפלים בעצמנו בעזרת 12 הצעדים (מבוסס על תכנית 12 הצעדים של אלכוהוליסטים אנונימיים). איננו אנשי מקצוע ואיננו גובים תשלום עבור השתתפות בקבוצות. אני מזמינה אותך להכנס לאתר שלנו ולראות אם זה מתאים לך. אין הרשמה או דמי חברות ולא צריך להודיע לאף אחד לפני שמגיעים. http://www.oa-israel.org/

25/01/2011 | 09:16 | מאת: הוד

גילי, שלום! קודם כל תודה רבה על התייחסותך.. האמת היא שאחד הדברים שהכי מציקים לי בטיפול, הוא ההרגשה שאין נגיעה בדברים עמוקים, במה שגורם להפרעה, אלא יותר התעסקות בהפרעה עצמה. כמו סקירה איך היה לי השבוע, ותובנות אישיות שלי.. אני יודעת שבטיפול פסיכולוגי העיקר זה מה שהמטופל מביא, ולכן לכאורה אולי אני אשמה בזה שמבחינתי אין נגיעה במה שמעבר לאוכל.ועדיין זה מתסכל. ניסיתי לדבר על זה עם המטפלת והיא קיבלה את הדברים, אבל אמרה שמבחינתה כל ההפרעה מספרת סיפור הרבה יותר עמוק שראוי שניתן לו את המקום שלו וכו'. הבעיה שמבחינתי זה לא מספר שום סיפור ולא נוגע בשום משהו עמוק, כשהטיפול נוגע רק ברובד הזה. זה מתסכל אותי ומוציא לי את הסבלנות. בגלל כל זה אני לא מרגישה שהטיפול משמעותי עבורי, והרבה יוצא לי לחשוב מה הטעם בו בכלל. המטפלת רוצה שאעבור לפעמיים בשבוע ולכאורה שזה יעמיק את הקשר, וישנה אותו. אבל מבחינתי זה אבסורד, כי אם אני מרגישה שפעם בשבוע זה בזבוז זמן וחסר משמעות, מה אעשה שם פעמיים בשבוע?? אוסיף שאני כן מרגישה שהמטפלת ממש מבינה אותי, אבל העיסוק הוא לא בדברים ורגשות משמעותיים. וכאילו אין רצף, אלא כל פעם תבואי ותגידי מה עובר לך בראש.. ולכן אני נמצאת במקום שאני שוקלת להפסיק את הטיפול, אך יחד עם זאת יכול להיות שהעיסוק הוא רדוד בגללי. ואז שום טיפול שבעולם לא יהיה יותר מעמיק ומשמעותי עבורי. תודה על התייחסותך.. הוד.

לקריאה נוספת והעמקה

היי הוד אני חושבת שטוב שפתחת את תחושותייך בטיפול שאת נמצאת בו. אם אמרת את הדברים באופן ברור כפי שכתבת אותם כאן, אז אני מאמינה שהמטפלת שלך הבינה, ועשתה מה שהיא יכולה כדי שתרגישי אחרת. בטיפול אין נכון ולא נכון אבל אני חושבת שיש משמעות להרגשה הכללית שהטיפול נותן ולפי מה שאת מתארת אם הבנתי נכון, ישנו תסכול שקשור לאופי השיחה ותחושה שלא מצליחים להגיע למשהו יותר משמעותי ואינך יודעת אם טיפול אחר יגרום לך להרגיש אחרת. הדעה שלי בעניין זה, ועלי לציין שלא כל הפסיכולוגים יסכימו איתי היא שלעיתים כדאי לנסות משהו אחר ולראות כיצד מרגישים. טיפול כמו הרבה דברים בחיים הוא שילוב של מה שאת מביאה ומה הצד השני מביא, ובעיקר, מה נוצר מתוך האינטראקציה הזו. לעיתים חיבור מסויים מוציא משהו מסויים וחיבור אחר מוציא מאיתנו משהו אחר. כמובן שיש דברים שנביא איתנו לכל קשר טיפולי. איך יודעים? הדעה שלי היא שמנסים. לא קל לעבור טיפול אבל חצי שנה היא טווח זמן מייצג לפחות על מנת לדעת אם התחושה הכללית שאת יוצאת מהטיפול איתה, היא מספיק קרובה למה שאת זקוקה לו. זה לא אומר משהו שלילי על המטפלת ואני בטוחה שהרווחת הרבה גם מהטיפול כפי שהוא התנהל. מצד שני, חשוב לי לציין שצריך לקחת בחשבון שאולי הדיבור הוא קונקרטי כי אין תזונאית בתמונה, שתפקידה הוא בדיוק לדבר על מה אכלת השבוע וכו, ואולי אם היא הייתה לוקחת את החלק הזה, הייתן מתפנות לדבר על עניינים אחרים.יש משהו בסמפטום הזה שהוא כל כך ממלא ומתסכל שאני מניחה שיש לך צורך לדבר עליו ואולי זה צובע את כל התמונה ולא נותן לדברים אחרים לעלות. אם את כן רוצה לתת לטיפול הזה עוד סיכוי אולי כדאי להתחיל בשילוב של תזונאית בתכנית הטיפולית שלך (דבר שלדעתי הוא הכרחי בכל מקרה) ולראות האם זה משפיע על הטיפול בצורה שמאפשרת דיבור יותר מעמיק. מקווה שלא בלבלתי אותך... עדכני מה חשבת. גילי

30/01/2011 | 15:02 | מאת: הוד

האמת שלא בילבלת, אך אני נוטה בשלב זה לא להחליף טיפול.. מאוד קשה לי לפתוח את הסיפור שלי לפני עוד אדם, ויש בי תקווה שכן מתפתח בטיפול משהו חדש..בתקווה שיהיה טוב יותר. לא מאמינה שאם אעזוב את הטיפול יהיה בי כוחות נפש להתחיל משהו חדש. כעקרון דיברנו על נושא התזונאית, אך הפסיכולוגית חושבת שבמצב שאני מצוייה בו כיום זה שלב מוקדם מדי להכניס עוד משהו.. בתחילת הטיפול שהייתי במצב רגשי הרבה יותר טוב, היא זו שדחפה לכך.. אך לצערי היום אני במצב הכי גרוע שההיתי אי פעם, ודווקא היא אמרה שאולילא נכון כרגע..עדיין.. יכול להיות הגיוני? תודה- הוד

22/01/2011 | 22:52 | מאת: הוד

שלום, אני בת 22 וסובלת במשך השלוש שנים האחורונת מאכילה כפייתית, שגררה עליה של 20 ק"ג.(בעקבות קושי נפשי שנאלצתי להתמודד איתו) עד לשלב זה בחיי הייתי ילדה שאהבה רק לאכול בריא, ומתוך בחירה. לפני כחצי שנה התחלתי טיפול פסיכולוגי, אך לצערי מרגישה שדווקא בתקופה זו ההפרעה נהייתה יותר חריפה ויותר תדירה. אני חוששת שהטיפול לא מועיל לי, אך המטפלת מנסה להגיד לי שדווקא זה שהקושי מגיע לידי ביטוי זהו חלק מהתהליך. אין לי השוואה מכיוון שבחיים לא הייתי בטיפול, ולכן לא יודעת אם להפסיק את הטיפול. מרגישה שכאשר טיפלתי בעצמי, הצלחתי להיות במקום יותר טוב. בעבר היא הציעה לי לשלב טיפול תזונתי, אך מרגישה שאין טעם.שוב משהו יגיד לי מה לאכול, ולא יחדש לי כלום. כלומר, יש לי את כל הידע מניסיון העבר, ובכלל כי הנושא קרוב לליבי. אשמח לקבל עצה. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב. כל הכבוד שפנית לטיפול על מנת להתמודד על הקושי. אני מסכימה מאד שדווקא נגיעה בתכנים משמעותיים בתוך הטיפול מחריפה את הסמפטום (האם את אכן מרגישה שהטיפול נוגע במקומות משמעותיים?) ולכן, טיפול באכילה רגשית חייב חייב חייב ליווי של טיפול תזונאי וזה בדיוק בגלל שאם האכילה היא הביטוי לרגשות, אז כמובן שהעמקה בטיפול תחריף את הסמפטום בשלב הראשון. תפקיד הטיפול התזונאי (אצל תזונאית שמתמחה בהפרעת אכילה) הוא לעזור לך לזהות מחשבות, רגשות ומצבים שמביאים לאכילת יתר, ומציאת פתרונות קונקרטים למנוע את הפנייה לאוכל, בין היתר דרך תפריט מסודר אבל לא רק. זו ממש לא עבודה של "ספירת קלוריות" אלא עבודה על הקשר בין הרגשות לאוכל, אך באופן מעשי. כך תוכלי להתפנות בטיפול לגעת ברגשות מבלי לחשוש מהביטוי המיידי שלהם באכילה. השאלה המרכזית היא האם את חווה את הטיפול הנוכחי כמשמעותי ובעיקר, האם את חשה בנוח עם המטפלת ומרגישה שהיא מצליחה להבין אותך. בכל מקרה, בין אם בטיפול הזה ובין אם באחר, את חייבת ליווי של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. מקווה שעזרתי. ואל תרימי ידיים! אם עדיין לא היית אצל תזונאית כזו, רוב הסיכויים שהיא תוכל לעזור לך באופן משמעותי. בהצלחה! גילי

10/01/2011 | 21:10 | מאת: שירלי

שלום, בן דודי חוזר לארץ אחרי שהות ממושכת של מעל 10 שנים בחו"ל, כיוון שחלה הידרדרות במצבו ולאחר אשפוז בבית חולים. לטענתו כבר שלושה חודשים שאינו מקיא. הבנתי שהטיפול בבתי חולים בארץ נעשה ברובו חינם (ראיתי בהודעות קודמות), אך אינני בטוחה שהמצב זהה לאדם שבעשור האחרון לא היה בארץ ולכן גם לא משלם תקופה ארוכה ביטוח לאומי. הוא במצבי נפשי לא טוב ואבי אמור לטוס בקרוב לחו"ל כדי להביאו לארץ. האם תוכלי לומר לי מה האפשרויות שעומדות בפנינו לטפל בו? האם בבתי החולים יטפלו בו למרות שלא שילם ביטוח לאומי? אולי יש אפשרויות אחרות לתת לו טיפול? אשמח למענה. תודה, שירלי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שירלי. אני חושבת שישנן מרפאות מסויימות שנותנות טיפול גם למי שאינו תושב הארץ. לא הצלחתי להבין מהודעתך אם הוא אזרח ישראל. אם כן לא צריכה להיות שום בעיה לדעתי, אך יש לבדוק מול המרפאות הספציפיות. מהיכן אתם בארץ? במידה ואינו תושב הארץ, אני ממליצה לך ליצור קשר עם ביה"ח הדסה עין כרם- מחלקה או מרפאה פסיכיאטרית ולשאול שם כי לדעתי יש סיכוי שהם יכולים לתת מענה גם למי שאינו תושב הארץ, ואם לא אז לפחות להסביר לך מה עושים במקרה כזה. הרבה בהצלחה. המשיכי לשאול אם הדברים לא מסתדרים. גילי

07/01/2011 | 10:27 | מאת: אני

אני לוקחת 3 כדורי פריזמה בערב, כל יום, ז"א 60 מ"ג, רציתי לשאול אם אפשר לחלק את זה לשלוש פעמים ביום- בבוקר, בצהריים ובערב? האם תהיה לזה השפעה יותר טובה יותר ממושכת ומאוזנת?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב שאלתך יכולה לקבל מענה רק על ידי פסיכיאטר. נסי בפורום פסיכיאטריה. בהצלחה

03/01/2011 | 16:47 | מאת: ח.א

אני בת 40 נשואה באושר ואמא ל- 3 ילדים מקסימים, יש לי 5 ק"ג עודף במשקל,שנים אני נלחמת בזה. יש איזה מטרה באופק , אני מציבה לי מטרה ועומדת בה ומורידה יפה, לאחר שהשגתי את המטרה שוב חזרה.. זה מתבטא באכילה מרובה, אני טיפוס ספורטיבי, עושה פעילות גופנית וניראית טוב אבל בתקופה שלכאורה אין לי מטרה ואני כל כמה ימים זוללת בלי הכיר (בסתר כמובן) אני מרגישה נורא עם עצמי. זה משהוא בלתי נשלט. איך אפשר לטפל בזה? דיאטנית לא תעזור, אני יודעת בדיוק מה לאכול ומה לא ומתי, אני מאוד ממושמעת ויש תוצאות, אבל שוב מגיע הרגע הבלתי נשלט.. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. את כותבת על חמישה ק"ג שמציקים לך, אך הדבר המשמעותי שניבט מבין מילותייך הוא תחושת חוסר השליטה שמתלווה לאכילה בתקופות מסויימות והבושה שאת חשה עד כדי אכילה בסתר. בהקשר זה בהחלט ניתן וכדאי לטפל במצב. אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול רגשי אצל מטפל המומחה בהפרעות אכילה ואכילה רגשית. ישנן אפשרויות טיפול בהודעה מהימים האחרונים בפורום. בהצלחה! גילי

29/12/2010 | 19:21 | מאת: בתיה

לא מצליחה לעשות דיאטה למרות שאני חייבת בשל בעיות בריאותיות , אני מאד זקוקה לתמיכה רגשית בנושא ולא יודעת היכן אוכל למצוא אותה , הייתי מעדיפה אולי אם יש באינטרנט,אני גרה באזור חדרה ,אשמח לכל עזרה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ישנה רשימת מקומות רלוונטיים בהודעה מתאריך 8.12.10. איני מכירה קבוצות תמיכה באינטרנט אך שווה לחפש בגוגל. בהצלחה!

22/12/2010 | 12:30 | מאת: ימית

שלום, אני אוהבת לאכול והאוכל מוצא מקום די מרכזי בחיי... אני נוטה לאכול שוקולד או פחמימות כשאני עצבנית או מדוכאת לפעמים עד כדי בחילה...פעם אכלתי גם כל מה שבא ליד כשהייתי עצבנית, אני מרגישה שאני חייבת להיות שבעה תמיד...שונאת להיות רעבה...האם יש פה משהו רגשי או משהו גם מעבר לכך שדורש טיפול?...בתקופות קשות אני מעלה במשקל ובתקופות יותר טובות אני מצליחה לשמור דיאטה...אני מלאה אבל יש שינויים במשקל יותר מאשר שמירה יציבה...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ימית. נשמע שהאכילה שלך מושפעת מרגשותייך באופן שאת עצמך אינך מרוצה ממנו, ולכן יש מקום לחשוב על טיפול לשיפור המצב. ישנה רשימת אפשרויות טיפוליות בתאריך 8.12.10 הכותרת היא אמנם מקומות לטיפול בהפרעות אכילה אך המקומות מתאימים גם לטיפול במצבים מתונים יותר. בהצלחה, גילי

16/12/2010 | 20:49 | מאת: דינה

אני בת 43, אכלנית כפייתית מעל 30 שנה. יש לי שאלה שמטרידה אותי. תמיד היו לי שינויים קיצוניים במצב רוח. כשהוא היה ירוד תמיד התנחמתי באוכל וכך עד היום. איני צריכה לספר לכם כמה זה משפיע על איכות החיים.זה נכון שעדיין לא ניסיתי טיפול רגשי רציני, אבל תהיתי, האם יכול להיות מצב של חוסר כימי מסוים במח שגורם למצב רוח הירוד? האם זה משהו שאפשר לשלול לפני שמשקיעים את הנשמה בטיפול התנהגותי? אני באופן אישי ניסיתי את התזונה המורכבת מפחמימות מורכבות, ויותר ארוחות קטנות (בפיקוח מקצועי), ניסיתי 5HTP להעלאת הסרוטונין במח וגם היפריקום. כל זה לא עזר לי. האם יכול להיות מצב שטיפול התנהגותי לא יעזור אם יש בעיה שהיא לגמרי פיסיולוגית? אולי אני קצת רוצה שתהיה בעיה כזאת...שתיפטר בעזרת כדור (אני יודעת שזה נורא!) תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דינה. המשאלה שהבעיה תפטר באמצעות כדור היא ברורה. יתכן שיש לך חוסר ויסות רגשי שיש לו בסיס פסיולוגי ושיש טעם להוועץ עם פסיכיאטר לבחון את האפשרויות התרופתיות לסייע לויסות הרגשי. עם זאת, סמפטומים הקשורים באכילה נרשמים בגוף באופן חזק, ולכן יתכן ואף סביר שגם אם ימצא שיש טיפול תרופתי לויסות רגשי עבורך, תזדקקי לסיוע והכוונה בפן ההתנהגותי על מנת למגר את האכילה הרגשית. מעבר לשני אלה, נראה לי שטיפול רגשי יכול מאד לסייע בתהליך, להזיז אבני נגף שמפריעות לתהליך, להבין קצת יותר מה הנפש שלך מחוללת ומה היא מנסה להגיד, ולהשתפר תוך הבנה של התהליך. ישנה רשימה של אפשרויות טיפוליות מתאריך 7.12.10 נשמע לי שאין לך מה להפסיד ויש לך הרבה מה להרוויח מפניה לטיפול. בהצלחה! גילי

15/12/2010 | 21:25 | מאת: א

האם יש תזונה למניעת דיכאון מתון ומיגרנות? או שהטיפול הוא תרופתי בלבד? הדיכאון מלווה לעיתים בבולמוסי אכילה באדם מבוגר עצמאי שמתפקד ברמה סבירה. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב הרפואה הסינית והנטורופתית בכלל, מאמינה כי ישנם תפריטים שיכולים להשפיע על מחלות כרוניות וגם על מצבים נפשיים. לשם כך עליך להוועץ עם נטורופת. עם זאת, בולמוסים מעידים על עניין רגשי נוסף, ולכן הייתי מציעה לך בשלב הראשון לפנות לנטורופת וגם לטיפול בשיחות, ולבדוק אם זה משפר את הדכאון ללא צורך בתרופות. כל זה נכון רק במידה ואתה מרגיש שיש לך מרחב ואוויר לנסות תהליך איטי יותר. אם לא, ואם יש פגיעה מאסיבית בתפקוד או חלילה מחשבות אובדניות, יש לפנות ליעוץ פסיכיאטרי מידי. שיהיה בהצלחה. גילי

שלום לכולם אני מצרפת כאן רשימה של מקומות ציבוריים ופרטיים לטיפול בהפרעות אכילה. אין ברשימה זו משום המלצה על מקום זה או אחר, אלא ריכוז של אינפורמציה עבורכם. כל אחד צריך לברר מה מהמסגרות מתאימה לו מבחינה כלכלית ומבחינת התכנית שמוצעת במקום, ולבחון האם המקום עונה על צרכיו. אפשרויות טיפול בהפרעות אכילה: 1. ברוב קופות החולים קיימות לרוב יחידות לטיפול בהפרעות אכילה, דרכן ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי ותזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה, במחיר מסובסד. מדובר על טיפול מרפאתי ולא אשפוזי ויש לברר בקופת החולים הרלוונטית אל מי צריך לפנות לקבלת טיפול בהפרעות אכילה. 2. ניתן לקבל טיפול במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש המתמחות בהפרעות אכילה. במקומות אלה פועל צוות מנוסה ורב מקצועי המספק טיפול רגשי וליווי של תזונאית ואם יש צורך גם של רופא.מדובר על פגישות בתדירות של אחת לשבוע בד"כ. ישנן גם מחלקות בהן ניתן להתאשפז בעת הצורך. ניתן לפנות אל המרפאות והמחלקות הללו באופן ישיר ואין צורך בהפניה מקופת החולים: * בית חולים איכילוב :03-6974707 (יש מרפאה וגם מחלקה) * מחלקות בבית החולים תל השומר (ילדים ג') – 035302466 (בוגרים) 03-5305101/3 03-5303030 (לבקש מרפאת מבוגרים או מחלקה פסיכיאטרית למבוגרים או למתבגרים בהתאם לצורך). מרפאת חווה -תה"ש - מרפאה לבריאות הנפש של האשה- 03-6354029 * בית החולים אסף הרופא (ילדים ונוער) - 08-9779117/153 * מרכז שניידר (מח' ד' להפרעות אכילה) - 03-9253761 * הדסה עין כרם (מרפאה לבוגרים) -02-6777348 הדסה עין כרם מחלקה לבוגרים 02-6777181 אשפוז יום מתבגרים (מרכז העיר) טלפון: 6235059/4 – 02 מחלקת אשפוז מתבגרים (עין כרם): 02-6779191 * בית חולים סורוקה - 08-6400780 * בית חולים רמב"ם (פסיכיאטריה - הפרעות אכילה) - 04-8543031 # מרפאת הנוטרים – רעננה- דרך קופ"ח כללית * קופ"ח מכבי (המרפאה להפרעות אכילה) - 04-8477922 * שלוותה (מחלקה לנוער ולבוגרים) – הוד השרון, טלפון: 09-7478604 * גהה – בית חולים פסיכיאטרי, טלפון: 03-9258258 * מרכז שיקום נס ציונה (נוער) - 08-9384067/8 * גליל מערבי - 04-9850505 * קיבוץ גשר הזיו - 04-9828810 * מכון סאמט (מבוגרים) ירושלים - 02-6733548 * מרפאת נעורים לילדים ונוער (קופת חולים מכבי) ראשון לציון -03-9634780 *תחנת העמקים- גלבוע 04-6533239, 04-6533333 3. עמותות וארגונים פרטיים: * עמותת שחף – המפעילה קו מצוקה התנדבותי המקשיב, מספק אינפורמציה בנוגע לאפשרויות הטיפול הקיימות ומשיב על כל שאלה בנושא. טלפון: 08-9357035. * אביב – ארגון ישראלי להפרעות אכילה . * ת.ל.מ – תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה: המגישה עזרה, סיוע אבחון וטיפול בתחום בריאות הנפש למשפחות, זוגות, פרטים וילדים הסובלים מהפרעות אכילה ובעיות בתחום הנפש. 3. מרכזי טיפול ייעודיים בהפרעות אכילה: * תפנית – ירושליים, בית הכרם טלפון: 02-6525647. * שחף – קיבוץ נען טיפול בטכניקת החונכות המנוהל על ידי ד"ר מוריה גולן, טלפון: 08-9357035, 08-9351244. * נופית – המרכז לטיפול בהפרעות אכילה בקרב נוער ובוגרים, טלפון: 09-7447111, 09-7447222. * כפר עמית – טלפון: 04-6309209 * חוות הבריאות "מצפה אלומות" מציעה טיפול תומך בתהליך השיקום, סיגול תזונה נכונה ומאוזנת ואורח חיים תזונתי בריא לגוף ולנפש, טלפון: 04-6653364. # עוף החול - קיבוץ חצרים (היחיד בדרום) טלפון: 08-6474055 לבקש את מיכל # אגם - ת"א טלפון: 03-6447420 # שלבים - הרצליה פיתוח (פרטי. אשפוז יום) 09-9543507 בהצלחה לכולם, והעיקר, לא להרים ידיים, אלא למצוא את הטיפול הנכון עבורכם! גילי

לענייות דעתי הרשימה לא מעודכת וחבל מאד. ישנם ברשימה מקומות שאיגם קימים ואחרים שאינם מתמחים בהפרעות אכילה,תחום שאינו פשוט להתמודדות וטיפול. בהצלחה לכל אלה שפיתחו מודעות ורוצים בטיפול, בבחירת המקום המקצועי המתאים יקודמו אפשרויות ההצלחה.

שלום, ביתי בגיל ההתבגרות סובלת מהפרעת א קראתי על השיטה הזו ורציתי לדעת האם יש מרכזים העובדים לפי שיטה זו בארץ. תודה, ארז

שלום רב איני מכירה את השיטה. צירפתי רשימת אפשרויות לטיפול בהפרעות אכילה, ותוכלו להיעזר בה במידה ולא תמצאו טיפול בשיטה שאתם מחפשים. בהצלחה

04/02/2011 | 02:38 | מאת: לי

במחלקה להפרעות אכילה ברמב"מ בניהולה של פרופ' יעל לצר מטפלים בשיטה .

02/12/2010 | 09:05 | מאת: שיר

שלום, אני בחורה צעירה בת 21. אני לא סובלת מעודף משקל קיצוני כרגע אך אני המשקל שלי נמצא במגמת עלייה תמידי, בתקופה האחרונה- עליתי 8 קילו בזמן דיי קצר. אני חושבת שאני סובלת מאכילה רגשית, יש לי התקפי אכילה שאני ממש בחוסר שליטה ואוכלת המון,אני חושבת הרבה על המשקל ואני מנסה להרזות ולא מצליחה.אני אוכלת הרבה בצורה חולנית כשאני בהתקף אכילה. אני לא כל כך יודעת למי אפשר לפנות, הכרתי את המונח אכילה רגשית מקריאה באינטרנט והנחתי שאני סובלת מהפרעה שכזו. למי אפשר לפנות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שיר. טוב עשית שקראת על הנושא ושהחלטת לתת לעצמך את ההזדמנות להרגיש טוב יותר באמצעות טיפול. כתבתי הודעה חדשה עם רשימת אפשרויות לטיפול תחת הכותרת "אפשרויות לטיפול בהפרעות אכילה". הרשימה מתאימה גם לאכילה רגשית, רק שאין מספיק תוים בכותרת כדי להוסיף את המילים "אכילה רגשית"... אז שיהיה בהצלחה

27/11/2010 | 19:13 | מאת: פאולה

אני בת 44 כל חיי עשיתי דיאטות שומרי משקל מרזי מורית דיאטיקנית מלתעות כדורים ושתיה מיוחדת תה טיבטי וכיו' לפני כ 5 שנים עשיתי גם ניתוח טבעת...... שום דבר לא עוזר. הדבר היחידי שעזר זה הקאות בתקופה שהקאתי את האוכל רזיתי מאוד והייתי נראת טוב מאוד אבל השיניים התפוררו לי העור הפך להיות מכוער. אז אני עוברת בין תקופות של אכילה כפיתית ולאחר מכן לצום מוחלט מבולמיה לאנורקסיה.... היום אני שמנה שמנסה להקיא אבל בגלל הטבעת המטומטמת שיש לי בבטן קשה לי להוציא את האוכל היא נקרעה כבר פעם אחת ועשיית ניתוח נוסף. אני בדכאון בגלל איך שאני ניראת יש לי בעל חתיך ( נשואה פעם שניה ) אני חוששת שהוא יעזוב אותי. לא יודעת מה לעשות ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך פאולה. הצטערתי לשמוע על הסבל הנפשי והפיסי שאת עוברת כל כך הרבה שנים. דברת על שלל דיאטות וטכניקות פיסיולוגיות להרזיה, אך האם היית בטיפול נפשי? טיפול מתאים יוכל לעזור לך לטפל בבעיה שמובילה לסמפטומים האלה, ויתכן שלאחר הערכה פסיכולוגית אפשר יהיה להמליץ לך אפילו על טיפול התנהגותי ממוקד שיעזור לך לפתח קודם כל שליטה בבולמוסים ובהמשך לעבוד על המקור שלהם. מה דעתך? גילי

23/11/2010 | 07:44 | מאת: קוהלת

יכולים לגרום להפרעות בקצב הלב. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יש להפנות שאלה זו לפורום גסטרולוגיה או קרדיולוגיה בניהול של רופא מומחה. בהצלחה

22/11/2010 | 12:58 | מאת: רון

מחפש טלפון של מחלקה להפרעות אכילה לילדים האם מחלקה זה מטפלת בבעיות אכילה כפיתית עקב מצב ריגשי?

שלום רון באיזה גיל מדובר? אם מדובר על פחות מגיל 12, אין הרבה מחלקות פסיכיאטרים לילדים בגיל זה והדבר תלוי באזור המגורים. בנס ציונה יש מחלקה לילדים וגם מחלקה לנוער מעל גיל 12. בהדסה עין כרם יש מחלקה ייחודית להפרעות אכילה לנוער, אולי מקבלים גם ילדים. מהו אזור המגורים? הטיפול במחלקה מתאים גם להפרעות כפיתיות עקב מצבים נפשיים שונים. עדכן אם יש צורך בעוד עזרה. גילי

19/11/2010 | 14:12 | מאת: יעל

למה אכילת מתוקים כמו גלידה , שוקולד, מרגיע? חולת צליאק בת 48. לצערי קשה לי לותר על המתוק. מאוד קשה.

שלום לך. לאכילת מתוק יש השפעה פסיולוגית על הגוף והמוח, עליה תוכלי לקרוא מעט במאמר לא מדעי אך מעניין http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3028374,00.html אבל, להערכתי, הקושי לוותר על מתוק וההרגעה הנלווית למתוק נובעים במידה רבה מאד מאד מהתיוג הפסיכולוגי שיש למאכלים אלה כמאכלים מנחמים, מפצים, משמחים וכו'. הרי גם פעילות גופנית גורמת להרגעה ולהפרשת חומרים "משמחים" במוחנו, ועדיין, לרובנו קל יותר לאכול מתוק מאשר לקום ולבצע פעילות גופנית, גם אם ההשפעה של שתיהן על מצב הרוח דומה...

21/11/2010 | 10:57 | מאת: יעל

.

17/11/2010 | 18:04 | מאת: האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה ביולוגית

האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה ביולוגית מזמין אתכם ליום עיון בנושא השמנה והפרעות אכילה – מהמעבדה לקליניקה ובחזרה שיתקיים ביום ה', 30 בדצמבר 2010, במרכז הרב תחומי לחקר המוח ע"ש גונדה (גולדשמיד), אוניברסיטת בר אילן. תוכנית מפורטת באתר האיגוד www.isbp.org.il

תודה, נשמע מרתק!

17/11/2010 | 17:16 | מאת: תמרה

ערב טוב , שמי תמי אני בת 28 ויש לי שאלה או יותר נכון בקשה לעצה מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי הפרעות אכילה אני מאד שמנה (80 קג על 158 ס"מ)הבעיה שלי היא שאני אף פעם לא רעבה היתי כמה שנים בולימית וכנראה פגעתי בבלוטות הטעם אז גם רוב המזון לא טעים לי ועדיין אני אוכלת בלי הפסקה אני אוכלת כמויות מטורפות של אוכל וזו הבעיה אני לא יכולה לקחת כדורים להורדת התאבון כי אין תאבון אני פשוט אוכלת כל הזמן לא נהנת מהאוכל אבל לא מפסיקה עצה? :-) תודה רבה וסופ"ש נעים

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. את מתארת בעיה מתסכלת אך כותבת בכותרת "בלי פסיכולוגים"... טיפול פרטני הוא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם בעיות מסוג זה. אני ממליצה לך לפהנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי בהפרעות אכילה, שם תקבלי כלים לשלוט באופן התנהגותי באכילה שלך ולשים לעצמך גבולות מתוך בחירה. קשה לי לתת עצה אחרת פרט לכל שכל האמצעים כשרים על מנת שתרגישי טוב יותר, גם אם זה כרוך באי נעימות ראשונית של פניה לפסיכולוג... מה דעתך?

18/11/2010 | 10:55 | מאת: תמרה

בוקר טוב , הסיבה שרשמתי בלי פסיכולוגים כי אני כבר לא במצב יאוש אלה במצב השלמה אני מספרת מדי פעם בכל מיני פורומים כשנהיה ממש ממש רע ובדרך כלל לא מאמינים לי או לא מתייחסים אליי ברצינות אני רשימת הפרעות מהלכת בולימית בעבר חותכת את עצמי דיכאון השמנה פרנויה אבל אני עובדת ומחייכת ומקשיבה לבעיות של אחרים ומנסה לנהל את חיי ואנשי מקצוע פשוט לא מתייחסים ברצינות לא מאמינים שאדם עם כל כך הרבה בעיות יכול לחיות חיים נורמלים יחסית :-) אז בלי טיפול כי זה מעייף נוגדי דיכאון עושים לי רע ודיבורים לא ממש עוזרים כי אני גם ככה לא בחורה סגורה ומדברת על הכל בלי בעיה ולכן טיפול הוא לא רלוונטי בשבילי ניסיתי כמה פעמים . טוב בכל מקרה המון תודה ושיהי סופ"ש נפלא

18/11/2010 | 15:58 | מאת: שירן

תמרה שלום לך. אני רוצה מאוד לעזור לך כי אני גם הייתי במצב כמו שלך בדיוק, הייתי בולמית ועד היום יש לי הפרעות אכילה. ואני רוצה מאוד להמליץ לך על טיפול של התזונאית שלי מיטל כדורי שעזרה לי לצאת מהמצב הזה ועד היום אני נעזרת בה בכל בעיה שיש לי בנושא. את לא צריכה שום פסיכולוג תיכנסי לאתר של מיטל כדורי ותיצרי איתה קשר היא תעזור לך!

שלום לגילי אגר, אני בת 38 לאחר 3 לידות האחרונה לפני כ-11 חוד' אני עדיין מניקה את בני. אני כבר כשנתיים לא עובדת, מכיוון שהאסטמה החמירה עם השנים. לפני כ-8 שנים שקלתי 49-53 ק"ג. מאז ילדתי פעמיים ותוך כדי הריונות נאלצתי לקבל מינון של סטרואידים מאוד גבוה הן בכדורים והן לוריד והן במשאפים. כידוע קורטיזונים-גורמים להגברת התיאבון והשמנת יתר. היום אני שוקלת 88 ק"ג ואני לעולם לא שבעה. אולי זה רגשי כי כל אדם באשר הוא מתמודד ועובר קשיים במהלך חייו, אני לעומת זאת מתמודדת באמצעות חוש ההומור שלי עם כל קושי או משבר בחיי. האוכל הוא באמת מאוד זמין כשנמצאים בבית, אבל עדיין גם כשאני בחוץ אני חושבת על אוכל ותוך כדי אכילה אני חושבת מה אני אוכל אח"כ, ואם פעם התיאבון שלי היה קטן והיו משכנעים אותי לאכול, היום אי אפשר לעצור אותי. כל מה שאני אוכלת טעים לי ולצערי זה אכן משפיע על הדימוי העצמי שלי, אני מטפחת את עצמי ועדיין מוצאת בגדים להתלבש ותאמינו לי ב-5 דק', אני מטפחת את עצמי, אך עדיין בתוך תוכי אני רוצה להרזות ואני נבוכה לעמוד ליד רזות ממני ואני מרגישה הרבה יותר מבוגרת מגילי. מה דעתך בנושא?

שלום לך. קשה לדעת אם הטריגר לתיאבון המוגבר היה הסטירואידים או לא, אבל כעת את מתמודדת עם תחושה שאת רוצה לרדת במשקל ושאין לך לכאורה דרך לעשות זאת. אני ממליצה בחום שתפני לתזונאית טובה. אם הדבר חשוב לך, ואם תמצאי תזונאית שתוכלי לעבוד אתה בנוחות- תוכלי למצוא דרך להשיג את מטרתך. יש דרכים לרדת במשקל ולשלוט בתיאבון מוגבר גם אם הוא תוצאה של נטילת תרופות. גם טיפול רגשי יכול לסייע לתהליך כמובן. עדכני מה חשבת. גילי