פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

פורום מקצועי זה מיועד לשאלות, התייעצויות ושיתוף עבור כל מי שנושא האכילה, המשקל ודימוי הגוף מעסיקים אותו באופן שגורם לו סבל ופוגע באיכות חייו. כמו כן, מיועד הפורום למי שחש כי האכילה ממלאת תפקיד משמעותי בעולמו הרגשי. הפורום מיועד גם לאנשים אשר יקיריהם סובלים מנושאים אלה. במדינת ישראל, כמו בעולם המערבי כולו, חלה עלייה מתמדת בשכיחות הפרעות האכילה, במספר האנשים אשר מאבדים שליטה על האכילה והמשקל, ואשר מחשבותיהם ורגשותיהם מלאים בנושאים הקשורים לדימוי גוף ואוכל. אין הדבר מפתיע בעידן השפע בו האוכל הפך להיות מוקד תרבותי, כלכלי, ועסקי, ואשר אידיאל הרזון בו, אינו ניתן להשגה. פורום זה חשוב במיוחד בתקופה מורכבת זו, וינסה לתת מענה הולם לשאלות הקשורות במניעה והתמודדות עם הפרעות אכילה ואכילה רגשית, וסוגי טיפול אפשריים. למעבר לפורום לחצו כאן.
861 הודעות
718 תשובות מומחה

מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

חל איסור מוחלט על פרסום בפורום. ניתן להמליץ מתוך נסיון אישי על גופים טיפוליים מסויימים, אך יש לציין בהודעה כי מדובר בהמלצה על סמך חוויה אישית בלבד. אין לציין פרטי התקשרות של הגורם הטיפולי המדובר
25/10/2011 | 21:07 | מאת: רוני

שלום רב אני בחור בין 36 במשך השנה וחצי האחרונות העלתי כ12- קג נוספים.לדעתי בגלל האובדן הקשה שחוויתי שבמשך שנתיים איבדתי את שני הורי. אני שם לב גם כאשר יש לי יום רווי מתח בעבודה אני אוכל בלי חשבון. לציין שבעבר היו הצלחות בדיאטה,מה גם שזה מאוד עוזר לי חברתית. מה לעשות קשה להכיר בת זוג שאני רוצה , עם 12קג נוספים. מה דעתך? בכבוד רב רוני

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רוני. אני משתתפת בצערך על האובדנים הקשים שחווית בזמן כה קצר. אני חושבת שיש מקום לפנות לטיפול רגשי לפני שפונים לאפיקים של דיאטה. כפי שאתה כותב, ישנו כנראה קשר בין הקושי הנפשי שאתה חווה לבין העליה במשקל. בטיפול תוכל לעבד את האובדנים ולמצוא אפיקים חדשים לפנות אליהם בזמן של מתח בעבודה או כאשר רגשות קשים עולים. כל אחת מהאפשרויות הכתובות בהודעה שלי מתאריך ה 20 לאוקטובר יכולה להתאים, אך עבורך בשלב זה הייתי ממליצה קודם כל על טיפול רגשי ורק בהמשך אם יהיה צורך, גם על פניה לתזונאית. אם תרצה סיוע במציאת כתובת מתאימה אתה מוזמן לפנות אלי ב gily.agar@gmail.com או ב 0544959060. גילי

22/10/2011 | 21:38 | מאת: שואלת

הי גילי, בשבוע האחרון כמו שסיפרתי לך, התחלתי לעשות ספורט... אני רצה מלא. אמא שלי יודעת שאני הולכת לרוץ כי היא שואלת לאן אני הולכת ואני אומרת לה... למרות שאני אומרת להליכה. לפני כמה ימים היא אבה איתי על האוכל... בעיקרון אני משקרת לה מלא וממציאה ארוחות אבל היא לא מאמינה לי והיא יודעת שאני אוכלת רק פעם אחת ביום.... היא אמרה לי , בצרחות , שאני הורסת לה את הבריאות, את הכול ושאין לה שום נחת ממני בשום תחום. היום חזרתימריצה והכנתי לי אוכל... בלי שמן בכלל. היא בדקה אחרי את האוכל וראתה בסירים שאין שמן... היא התקשרה אליי אחרי שעתיים בצרחות מטורפות... אפילו לא הקשבתי.., היא לא נותנת לי לעשות כלום! כלהזמן היא מסתכלת על כל צעד שאני עושה, מעירה כל הזמן... גם אםמה שאני עושה לא נראה לה יש דרך להגיד, לשאול... היא ישר צורחת וזה מפחיד אותי... מפחידאותי שמישהו יקח לי את הדיאטה הזאת... זה רק גורם לי להתבצר בעמדה שליולאנטי מטורף... היא מאיימת עלי כלהזמן שהיא תזרוק אותי מהבית.... אנילאמבינה למה ככה היא מתנהגת????? זה לא שהיא ניסתה כמה פעמים לדבר איתי בצורה רגועה, להראות שהיא דואגת בצורה שפויה... ישרצרחות היא פשוט גורמת לי לשנוא את עצמי, כי שום דבר שאני עושה לא טוב לה... זה החיים שלי ואני רוצה לחיות אותם בדרך שלי, גם אם היא שגויה... אוףףףףףףף

שלום לכולם אני מצרפת כאן רשימה של מקומות ציבוריים ופרטיים לטיפול בהפרעות אכילה. אין ברשימה זו משום המלצה על מקום זה או אחר, אלא ריכוז של אינפורמציה עבורכם. כל אחד צריך לברר מה מהמסגרות מתאימה לו מבחינה כלכלית ומבחינת התכנית שמוצעת במקום, ולבחון האם המקום עונה על צרכיו. אפשרויות טיפול בהפרעות אכילה: באופן כללי מומלץ שהטיפול יכלול טיפול רגשי (פסיכולוגי) ןטיפול של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. ניתן להשיג שילוב זה במספר דרכים: 1. באופן פרטי- פניה לפסיכולוג פרטי ותזונאית פרטית. 2. ברוב קופות החולים קיימות לרוב יחידות לטיפול בהפרעות אכילה, דרכן ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי ותזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה, במחיר מסובסד. מדובר על טיפול מרפאתי ולא אשפוזי ויש לברר בקופת החולים הרלוונטית אל מי צריך לפנות לקבלת טיפול בהפרעות אכילה. 3. ניתן לקבל טיפול במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש המתמחות בהפרעות אכילה. במקומות אלה פועל צוות מנוסה ורב מקצועי המספק טיפול רגשי וליווי של תזונאית ואם יש צורך גם של רופא.מדובר על פגישות בתדירות של אחת לשבוע בד"כ. ישנן גם מחלקות בהן ניתן להתאשפז בעת הצורך. ניתן לפנות אל המרפאות והמחלקות הללו באופן ישיר ואין צורך בהפניה מקופת החולים: * בית חולים איכילוב :03-6974707 (יש מרפאה וגם מחלקה) * מחלקות בבית החולים תל השומר (ילדים ג') – 035302466 (בוגרים) 03-5305101/3 03-5303030 (לבקש מרפאת מבוגרים או מחלקה פסיכיאטרית למבוגרים או למתבגרים בהתאם לצורך). מרפאת חווה -תה"ש - מרפאה לבריאות הנפש של האשה- 03-6354029 * בית החולים אסף הרופא (ילדים ונוער) - 08-9779117/153 * מרכז שניידר (מח' ד' להפרעות אכילה) - 03-9253761 * הדסה עין כרם (מרפאה לבוגרים) -02-6777348 הדסה עין כרם מחלקה לבוגרים 02-6777181 אשפוז יום מתבגרים (מרכז העיר) טלפון: 6235059/4 – 02 מחלקת אשפוז מתבגרים (עין כרם): 02-6779191 * בית חולים סורוקה - 08-6400780 * בית חולים רמב"ם (פסיכיאטריה - הפרעות אכילה) - 04-8543031 # מרפאת הנוטרים – רעננה- דרך קופ"ח כללית * קופ"ח מכבי (המרפאה להפרעות אכילה) - 04-8477922 * שלוותה (מחלקה לנוער ולבוגרים) – הוד השרון, טלפון: 09-7478604 * גהה – בית חולים פסיכיאטרי, טלפון: 03-9258258 * מרכז שיקום נס ציונה (נוער) - 08-9384067/8 * גליל מערבי - 04-9850505 * קיבוץ גשר הזיו - 04-9828810 * מכון סאמט (מבוגרים) ירושלים - 02-6733548 * מרפאת נעורים לילדים ונוער (קופת חולים מכבי) ראשון לציון -03-9634780 *תחנת העמקים- גלבוע 04-6533239, 04-6533333 4. עמותות וארגונים פרטיים: נותנים מענה מקיף ולעיתים באשפוז חלקי * עמותת שחף – המפעילה קו מצוקה התנדבותי המקשיב, מספק אינפורמציה בנוגע לאפשרויות הטיפול הקיימות ומשיב על כל שאלה בנושא. טלפון: 08-9357035. * אביב – ארגון ישראלי להפרעות אכילה . * ת.ל.מ – תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה: המגישה עזרה, סיוע אבחון וטיפול בתחום בריאות הנפש למשפחות, זוגות, פרטים וילדים הסובלים מהפרעות אכילה ובעיות בתחום הנפש. 5. מרכזי טיפול ייעודיים בהפרעות אכילה: * תפנית – ירושליים, בית הכרם טלפון: 02-6525647. * שחף – קיבוץ נען טיפול בטכניקת החונכות המנוהל על ידי ד"ר מוריה גולן, טלפון: 08-9357035, 08-9351244. * נופית – המרכז לטיפול בהפרעות אכילה בקרב נוער ובוגרים, טלפון: 09-7447111, 09-7447222. * כפר עמית – טלפון: 04-6309209 * חוות הבריאות "מצפה אלומות" מציעה טיפול תומך בתהליך השיקום, סיגול תזונה נכונה ומאוזנת ואורח חיים תזונתי בריא לגוף ולנפש, טלפון: 04-6653364. # עוף החול - קיבוץ חצרים (היחיד בדרום) טלפון: 08-6474055 לבקש את מיכל # אגם - ת"א טלפון: 03-6447420 # שלבים - הרצליה פיתוח (פרטי. אשפוז יום) 09-9543507 בהצלחה לכולם, והעיקר, לא להרים ידיים, אלא למצוא את הטיפול הנכון עבורכם! גילי

20/10/2011 | 12:30 | מאת: חברה דואגת

תפסתי את חברי בן ה30 מקיא לאחר ארוחת חג. אני יודעת שיש לו בעיות עם משקל והוא בדיאטה אך עניין ההקאות חדש וזר לי. שאלתי אותו לפשר ההקאה אך הוא אמר שהעמיס יותר מדי אוכל . יש לציין שזו לא פעם ראשונה שאני שומעת אותו מקיא אך זו פעם ראשונה שדיברתי איתו על זה . מה עושים? האם הוא צריך עזרה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אם בן זוגך מקיא כדרך להתמודד עם אכילת יתר הוא אכן צריך לפנות לעזרה כי ההרגל מסוכן גם נפשית וגם פיסית. נסי למצוא דרך להסביר לו שאת רוצה שיפנה לטיפול מתוך דאגה לבריאותו ורצון לשמור עליו ועל הקשר שלכם בריא וללא סודות. ישנה רשימה של אפשרויות לטיפול בהפרעות אכילה שאפרסם מיד. מקווה שמשהו יתאים. גילי

הי לכולם, אני שי, אני בת 23, ביליתי (כמו לא מעט אנשים) את מירב שנותיי היפות (וגם הפחות יפות) בהפרעות אכילה מגוונות. היתה שם אכילה כפייתית, בולמיה וגם הרעבות תקופתיות. אם להוסיף לזה חוסר פעילות גופנית והמון סטרס וכעס על עצמי לא הייתי הבחורה הכי בריאה על אדמותינו ;) אז פתחתי בלוג שמתאר את התהליך שאני עוברת בדרך לחיים בריאים ומאוזנים, את הטריקים שלי, הדברים שעושים לי טוב ונותנים לי פוש להמשיך. אתם מוזמנים להכנס ולהרשם. http://fit-batata.blogspot.com/

לקריאה נוספת והעמקה

אני רוצה לברך את שי על הדרך האמיצה שעושה, על הבלוג המקסים ועל הנכונות לשתף אותנו. בהצלחה! גילי

16/10/2011 | 12:40 | מאת: סיגלית

תודה על המענה, אני בדרך כלל זוכרת מה שאכלתי או שאכלתי, אבל ההליכה למקרר היא היא הרגל בבית. יש לציין שאני בחופשה במלון זה לא קורה. משיחות עם חברים הם אומרים שזה מוזר... בלילות הרבה פעמים יש לי חלומות רעים (תיק נפרד..)

שוב שלום אני מציעה לך לפנות לטיפול כי נשמע שבלילה באים לידי ביטוי דחפים ופחדים שאת לא מוצאת להם מענה במהלך היום, ושנתך נפגעת. האם היית בטיפול כלשהו? גילי

19/10/2011 | 15:31 | מאת: סיגלית

תודה, אך לא אמרת הרבה... אנא הסבירי יותר אני בתחילת טיפול, מה לדעתך בטיפול יכול לעזור לזה? האין זה הרגל משונה שסיגלתי לעצמי? מה לדעתך האכילה משרתת? אני בעלת תואר שני במדעים מדויקים אז צריכה להבין הכל דרך הראש... קראתי שיש הפרעה כזו של אכילה בלילה (עשיתי GOOGLE ) ובפורום אחר של הפרעות אכילה אנא רופא לאכול פחמימות מורבות וחלב חם לפני שינה.

16/10/2011 | 01:46 | מאת: שואלת

גילי, אני מצטערת ששוב אני כותבת...אני חייבת להוציא החוצה את מה שצורח אצלי בפנים.. את לא חייבת להגיב...זה באמת בסדר גמור ואם אני מגזימה עם ההודעות רק תגידי.. הצילווווו אני שמנה..... אני לא יכולה יותר....אני לא יודעת מה לעשות עוד כדי לרזות.. חזרתי עכשיו מ-5 ק"מ ריצה...וזה בכלל לא עזר לי... אני מרגישה שאני רק הולכת ומשמינה.... ואני באמת חייבת לרזות עוד.. אני מרגישה שהבטן שלי גדולה ואני שונאת אותה.. והרגליים שלי..בא לי לנסר אותם כבר!!!! אני לא רוצה לאכול יותר...זהו...האוכל זה האויב שלי... לא רוצה נמאס לי!!! אני כל כך עצבנית עכשיו...למה אכלתי היום!!!למה????? איזה מטומטמת אני!!!! בא לי לצרוח!!!! אני חייבת ללמוד איך להקיא.... אני כבר לא יודעת מה לעשות.. אני פשוט סובלת... אני חייבת לרזות אני שמנה...למרות שכבר אני בתחילתו של תת משקל..אבל זה בכלל לא מה שקורה במציאות התת משקל הזה...אני חייבת לרזות. זהו מהיום מעט קלוריות אני מקציבה לעצמי... טוב, זהו...הוצאתי.. תודה על המקום.. לילה טוב :(

18/10/2011 | 22:21 | מאת: שואלת

גילי, אני שואלת את השאלה הזאת עם כל כך הרבה כאב, פחד וייאוש- אבל נראה לי שהגיע הזמן... אני מפתחת אנורקסיה?

שלום לך היום בדומה לכינוי שבחרת לך, את באמת שואלת משהו משמעותי ביותר. אני חושבת שאת ללא ספק מפתחת הפרעת אכילה. אני לא זוכרת מה כתכת לגבי טיפול, אבל אין ספק שהוא יכול להקל עלייך ולעצור את ההתדרדרות. את מתארת עומס רב של עצב, חרדה וכעס עצמי בחשיבתך, ואני סבורה שמגיע לך להרגיש יותר טוב ושזה גם אפשרי. את מוזמנת להמשיך לכתוב כאן כל הזמן, אך אנא השתדלי לא לנקוב במספרים ספציפיים (כמות קלוריות) או משקל ספציפי כי זה משהו שאני משתדלת למחוק מההודעות של כולם כדי למנוע "תחרות" או השוואה. נשתמע!

14/10/2011 | 20:13 | מאת: אתי

שלום, בני בן 5 אובחן כ- PDD עם תפקוד גבוה בשנה שעברה. נמצא בגן תקשורתי ועובד עם קלינאית תקשורת בגן ובאופן פרטי מזה כשנתיים וחצי. התחיל לעבוד אחה"צ בשיטת ABA בחודש יולי האחרון. למרות שהעבודה הקשה משתלמת הן מבחינה תקשורתית הן מבחינה שפתית. התחיל להגות מילים שלמות רק לפני כחודשיים, בתחום האכילה אין שיפור. אינו מעוניין להיחשף לאוכל מוצק למרות שבגן , אצל הקלינאית ובבית משתתף בארוחות. מסרב בתוקף לאכול ולנסות אוכל מוצק ורק אוכל דייסות אפילו לא אוכל מוצק אחר. אנא עזרי לי, אני מאוד מודאגת מכך שאין התקדמות בתחום הזה. עלי להדגיש כי אני אם חד הורית.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב אני ממליצה לך לפנות לפורום הפרעות אכילה בגיל הרך שבו תוכלי לקבל תשובה יותר ספציפית לגיל זה ולאבחנה של בנך. הרבה בהצלחה

13/10/2011 | 19:19 | מאת: אנונימי

איך מתמודדים עם בחילות והקאות הנובעות מהצפת רגשות אהבה? אני לא אדם לחוץ וגם לא אחד שנלחץ בקלות, כל פעם שאני מתאהב אני חש בחילות וגם לא מסוגל לאכול בצורה תקינה. מפגש עם בת זוגתי על כיבה מלאה סופו בהקאה. אני אדם בריא תודה לאל, התופעה ממש מקשה עליי וגורמת לי לאי נעימות ומונעת ממני את הנאות חיי האהבה. איך מתמודדים? למי אני צריך לפנות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך תופעת ההתאהבות ידועה בהשפעתה על מערכת העיכול (בעיקר חוסר תיאבון) ולחץ ידוע בהשפעתו על מערכת העיכול לכוון של שילשולים והקאות. אני חוששת שכשאתה מתאהב אתה חווה ערבוב של שתי התופעות הללו.. הייתי מציעה לך לפנות לפסיכולוג כי אני משערת שההקאות אכן מעידות על רמת הלחץ שאתה מצוי בה בתחילת קשר ושייתכן שיש לה עוד השפעות.

15/10/2011 | 18:55 | מאת: אנונימי

תודה על המענה, האם טיפול בהיפנוזה יביא לפתרון או בכלל מתאים לבעיה?

13/10/2011 | 14:06 | מאת: נועה

אני בת 18 וכמה שנים כבר סובלת מדיכאון ובלגאן באכילה (התחיל בדיאטות-ואחריהן בולמוסים, והפך לאכילה אובססיבית במשך כל היום, התעסקות בלתי פוסקת בזה שאני שמנה, וכמובן עלייה במשקל- קילו מאז שהתחלתי להתעסק בדיאטות בגיל 15). הלכתי לאיבחון אצל פסיכיאטר ואמרתי לו שאני מתביישת באיך שאני נראית והכל. הייתי במצב מאוד רע באותה שיחה, אמרתי שאין לי כוח לצאת מהבית ולעשות שום דבר. הוא אמר שאני צריכה אישפוז והוא לא רואה פיתרון אחר. אני לא יודעת אם אשפוז זה מה שיתאים לי. הסתכלתי באינטרנט ובפורום הפרעות אכילה,םolבx וראיתי הרבה ביקורות שליליות, הרוב שם אנורקסיות עם בעיית דימוי גוף קשה. אצלי המקרה שונה, אני פשוט הולכת לאוכל אוטומטית כל פעם וכבר לא מצליחה לעצור את זה, וכתוצאה מכך סובלת מעודף משקל ומתחושת כישלון שהולכת ומתגברת, וכמו כן מדיכאון שאני בספק אם הוא נובע מהאכילה בלבד. השאלה שלי, היא- יש טעם להטיל ספק באבחנה שהוא נתן (שאני זקוקה לאישפוז), האם כדאי לי להתאמץ ולחפש דרכים חלופיות? ניסיתי פסיכולוגים, אפילו אחת שמתמחה באכילה, ושום דבר לא באמת עזר (גם כדורים אנטי דכאוניים). באמת אשפוז זה הפיתרון היחיד? אני לא רואה את עצמי מסתדרת במקום כזה.

לקריאה נוספת והעמקה
13/10/2011 | 22:41 | מאת: אכלנית כפייתית

שלום לך, קראתי את הודעתך ומאוד הזדהיתי איתך. אני גם כן מס' שנים מתמודדת עם דיאטות למיניהן ועסוקה בהן המון. גם אני העליתי 20 ק"ג ונכנסתי לסחרחרה שלא ידעתי איך לצאת ממנה. התביישתי לצאת, לעשות דברים. התכנסתי בתוכי וזללתי ללא יכולת להפסיק. נכנסתי מהמצב הזה לדכאון ולקחתי תקופת מה ציפרלקס (תרופה אנטי דכאונית) והמשכתי להשמין (שמעתי שגם חלק מתרופות נוגדות הדכאון גורמות לעליה במשקל) ואז..שמעתי על או.אי. שמעתי עליהם מחברה. התחלתי ללכת לפגישות והתחלתי לעבוד על פי התוכית שלהם. אני בתוכנית חודשיים וחצי וירדתי 10 ק"ג ! מרגישה כבר הרבה יותר טוב,התחלתי לצאת וגם זה משפר את ההרגשה. יש להם אתר. לא זוכרת את הכתובת . את יכולה להקליד בגוגל או.אי HOW (חברה שלי הביאה אותי לאו.אי how ,כך הם קוראים לעצמם) בעקבות זאת גם התחלתי לשוטט באינטרנט (דרך גוגל) בתוכנית שלהם באופן כללי.נכנסתי ל12 הצעדים-שהם עובדים לפי שיטה זו) ואת יודעת מה ? לא איכפת לי כל כך לפי מה הם עובדים. אצלי אני רואה תוצאות בשטח וזה מאוד מעודד אותי.(וזה גם לא עולה לי כסף) בהצלחה רבה לך!

הפתרון שהוצע כאן הוא סוג של קבוצות תמיכה למי שמגדיר עצמו כאכלן יתר כפייתי. השיטה מבוססת על תכניות של גמילה מסמים ומאלכוהול ומתנהלת על ידי חברים בקבוצה ולא על ידי איש מקצוע. חשוב לדעת זאת על מנת לקבל החלטה. ישנם אנשים שסוג התהליך הזה,והתמיכה הקבוצתית והשלבים השונים שעוברים עוזרים להם (ביניהם להעביר את השליטה על האוכל למאמן מתוך הקבוצה ולעדכן אותו בכל מה שאוכלים, לנסות להמנע ממאכלים שנוטים לגרור בולמוס ועוד). אין לי בעד או נגד להגיד על השיטה פרט לכך שהיא לא מתאימה לכל אחד כמו כל דבר, וכן העובדה שלא ברור האם ניתן לשמור על ההישגים מבלי להמשיך ללכת לקבוצה (דבר שבד"כ כן קורה בטיפול)

טוב שכתבת. חשוב לי לדייק. אשפוז אינו אבחנה אלא רעיון לפתרון. האבחנה היא סוג של הפרעת אכילה או אכילה רגשית. מה הבעייה העיקרית שאת מנסה לפתור כעת? את הקושי לשלוט באכילה? ישנן דרכים שונות לטפל בבעיה זו אבל היתרון של אשפוז הוא האינטנסיביות. אמרת שלא היית מסתדרת ב"מקום כזה" אבל אשפוז מרצון הוא מצב בו את מגיעה כדי לקבל טיפול ספציפי בבעיה שלך ולשאר האנשים אין כל כך הרבה רלוונטיות אלייך. את יכולה להתחבר אם את רוצה אך אני מכירה בנות עם הפרעת אכילה שהתאשפזו ויצרו לעצמן שם תקופה של טיפול והתאוששות מבלי קשר למקרים האחרים במקום האשפוז. אם חלילה היית שוברת את הרגל ומתאשפזת במחלקה אורטופדית, לא היה משנה לך מה הסיבה שאחרים מאושפזים אלא היית מקבלת את הטיפול שמתאים לך. כך גם כאן. אשפוז עוזר מעצם העובדה שאין לך מקרר ושהארוחות מוגשות באופן מסודר, ומקום שמתמחה בהפרעות אכילה מסייע לך להקנות הרגלים חדשים עד לשחרור. זה כמו סוג של איתחול שעושים למערכת כדי להתחיל משהו חדש.

13/10/2011 | 09:13 | מאת: סיגלית

שלום. בשנות ה 30 כל השנים כשמתעוררת משינה (גם אם זה שעה בצהרים אחרי ארוחה), או הכי קשה בלילה מספר פעמים ורצה למקרר. משקל: השמנה קלה, בסמן האחרון העלתי המון מאכליה בליה של מה שיש במקרר.. מה הסיבה והפתרון?

לקריאה נוספת והעמקה

היי סיגל שאלה מרכזית להבנת המצב היא האם האכילה מתרחשת באופן מודע או שהיא מתרחשת בצורה שדומה להליכה מתוך שינה, סהרוריות, ואין לך בכלל זכרון שאכלת אך ה"עדויות" במטבח או אנשים אחרים מספרים לך על כך. אלו שני מצבים שונים. עדכני. גילי

12/10/2011 | 19:06 | מאת: שואלת

הי גילי.. מקווה שהחגים עוברים לך בכיף :) גילי, אני הפכתי להיות הבנאדם הכי עצבני ביקום.. אני כל הזמן עצבנית... כל דבר קטן מעצבן אותי.. לפעמים אני כל כך עצבנית שאני לא יודעת פיזית איך להתמודד עם זה..בא לי להרביץ לעצמי פשוט.. כולם אומרים שאי אפשר לדבר איתי...שאני חולת עצבים...אני כל הזמן רבה עם כולם... מבחינתי זה מעולה, כי ככה כולם מתרחקים ממני וזה מה שאני רוצה.. שקט..שיעזבו אותי..ושישכחו ממני... אני מרגישה שכאילו איבדתי את היכולת להתמודד עם דברים...כל דבר קטן מוציא אותי מאיזון...אני גם לא רוצה ליותר להתמודד עם שום דבר...אין לי כוחות ושום רצון... ואני גם לא סובלת את עצמי יותר בכלל... ואני ממשיכה לרדת במשקל...אבל משום מה אני מרגישה שאני משמינה ואז אני אפילו לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה... למה אני כל כך עצבנית?????

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך האם יש לך השערות לגבי למה את עצבנית? חשוב לציין שידוע שצמצום או העדר אכילה תורם את תרומתו הפיסיולוגית ליצירת עצבנות. אילו סיבות נוספות את יכולה להעלות בדעתך? בירכת אותי בנוגע לחגים. האם ייתכן שהם תורמים להרגשה?

13/10/2011 | 19:22 | מאת: שואלת

הי גילי, אני חושבת שהסיבה העיקרית לעצבים שלי זה מרעב והשנאה לעצמי. אבל אני מיום ליום לא סובלת את עצמי יותר ויותר.. רוצה להיות עוד יותר רזה...אבל אני מרגישה שאני משמינה יותר.. לא יכולה להתמודד עם שום דבר שהוא מעבר לדיאטה שלי ולאוכל שלי.. אני מרגישה שאני יותר ויותר רוצה להתנתק מהעולם.. שלא ידברו איתי ושלא ישאלו אותי שום דבר.. וכן...גם החגים מקשים עליי.. אני אוהבת את התקופה הזאת מאוד מאוד...אבל היא מלווה בכל כך הרבה אוכל וארוחות והמשפחה שרק מציקה לי עם האוכל, שזה פשוט קשה מאוד.. התחושות האלו שסיפרתי לך עליהן, שאיך שאני אוכלת אני ישר מרגישה שהגוף שלי מתרחב ואני משמינה, אז זה עדיין קורה ואני לא יכולה להתמודד עם זה...זה כל כך מעצבן אותי....אני לא יכולה להסביר אפילו כמה.. כבר התחלתי לחלום על אוכל...על אוכל שבא לי לאכול.. גילי, לא טוב לי..רע לי.. אני גם לא מצליחה להקיא...אני מנסה מלא..אבל לא מצאתי דרך להקיא את הכל..יוצא רק טיפה..אוף זה היה עוזר לי כל כך.. בא לי לפעמים להיות בלתי נראית..ככה יהיה הכי קל..

08/10/2011 | 20:06 | מאת: רק אני לא

למה ההודעות שלי נמחקו?

כי היתה בהן נימה תוקפנית שאינה ברוח הפורום

05/10/2011 | 17:06 | מאת: hory

אני לא יודעת אם תוכלי לעזור לי בכך, אך אני לא מוצאת כרגע אפשרות למענה יותר טוב. אני סובלת מהפרעת אכילה ומטופלת בטיפול פסיכולוגי פעמיים בשבוע כשנה, שהינו משמעותי עבורי. לאחר שכנועים רבים התחלתי גם טיפול דיאטני, ומהרגע שקיבלתי על עצמי את התפריט בתחילת הטיפול, נפרדתי מהבולמוסים לשלום. לטיפול הדיאטני לא התחברתי בכלל ומצאתי שאפילו כשאני כן משתפת בקשיים והדיאטנית מנסה לעזור לי, בפועל אני מרגישה שאין טעם בדבריה לגבי. כאילו אין משהו בדברים שלה שמוסיף לי יותר מהדיון שלי עם עצמי, והתחושה שלי היא של בזבוז זמן. אני לא נותנת לה במובן מסויים לעזור לי, כי אין לי כל כך אמון ביכולת שלה באמת לעזור לי. רציתי לעזוב את הטיפול הדיאטני כבר כחודש לאחר שהתחלתי כשהרגשתי שאני מתמודדת עם התפריט ומעבר לכך זה לא תורם לי. בסופו של דבר בעצת הפסיכולוגית המשכתי בטיפול ולו בשל הספק שאם אפסיק את הטיפול הדיאטני הבולמוסים יחזרו. לאחר כחודש וחצי הדיאטנית יצאה לחופשה של 3 שבועות ונותרתי ללא תמיכה, והפלא ופלא זה לא שינה לי והמשכתי בדרכי שלי. ואז שוב חשבתי לעזוב, כי הנה הוכחית לעצמי שהמעקב הוא לא משמעותי מבחינתי להתמודדות, אך שוב נשארתי. לפני כשבועיים (אחרי 4 חודשי טיפול), הייתי בטיפול דיאטני והרגשתי שזהו, שאין לי כוח לבוא יותר, שזה מיותר מבחינתי, שהקושי הנפשי בלאפשר לעוד מישהו להיות שותף לטיפול בי, לא מצדיק את המאמץ. וביקשתי הפסקה מהטיפול. כמובן שהדיאטנית דאגה וניסתה ממש להניא אותי ולשכנע אותי להמשיך ולו בתקופת החגים, לדבר על זה וכו'. אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר, שאני לא רוצה יותר.וזהו.ההחלטה התקבלה. אז עכשיו אני כבר שבועיים מתמודדת לבדי, מוצאת בתוכי את הכוחות, מכריחה את עצמי להשתדל עבור עצמי כל פעם מחדש. ולמרבה הפלא, אני מרגישה שדווקא עכשיו יותר נכון וטוב לי..ואני באמת ממשיכה בתהליך. בהתחלה היו לי חרדות מאוד גדולות והתחלתי לצמצם ולצמצם, עד שהבנתי לאן אני הולכת ולקחתי אחריות על עצמי. הבעיה היא שכולם חושבים שנכון שאחזור לטיפול הדיאטני זה או אחר, שאני כן עדיין צריכה מישהו שם שיחזיק אותי.אני מבינה למה, כי כולם מונעים מהחשש שאחזור לתקופה הכל כך שחורה שהייתי בה לפני כן ולא רוצים לקחת ולו את הסיכון הקטן ביותר..אבל בתחושתי אין לי צורך בכך. יצא לי לדבר עם חברות שמטופלות גם בשל הפרעות אכילה, ושמעתי שאצלם הטיפול הדיאטני הוא ממש לא רק טכני של שקילה ומעקב על התפריט, אלא של התמודדות מול התפיסות והמחשבות המעוותות שההפרעה מפתחת בתוכינו.כאשר הטיפול הוא כזה באמת יש לכך ערך גדול, אך אצלי גם ככה הטיפול תופס מקום טכני בלבד, אז מה הטעם? מקווה שתצליחי להבין.. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. קודם כל, כל הכבוד על ההישג הנפלא! הבנתי לגמרי מה את אומרת. אני חושבת שחשוב שתקשיבי לתחושות שלך ואם את רואה שהטיפול הנוכחי לא מוסיף אז תוכל להפרד מהתזונאית הזו. אני מסכימה עם סביבתך שהישגים כאלה קשה לשמר לעיתים ללא המשך של הטמעה. אולי תוכלי לעשות עם עצמך ועם הפסיכולוגית "הסכם לא כתוב" של מה הם הסימנים שאם יתרחשו- יהיו סימן לכך שכדאי לחזור לטיפול של תזונאית. ייתכן שבלי קשר לתנאים אלה יבוא יום שבו תרצי להיעזר בתזונאית אחרת המתמחה בהפרעות אכילה, אשר תוכל לסייע לך גם עם מחשבות והרגלים מורכבים יותר ולא תהווה רק עניין טכני. לסיכום, אם את מצליחה כעת לבד את לא חייבת ללכת, כל עוד את נוקטת באחריות במקרה שתהיה תקופה של נסיגה, וכל עוד את מבינה שייתכן שאצל תזונאית אחרת תוכלי אולי להתרם יותר ואולי אפילו היית רוצה להמשיך בתהליך עם מישהי משמעותית יותר, גם בשלב הזה. בהצלחה!

05/10/2011 | 14:23 | מאת: מורן

שלום, אשמח לקבל המלצה לספר טוב בנושא הפרעות אכילה בכלל ואכילה כפייתית בפרט. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

את יכולה להתחיל בספר "נשים אוכלות את עצמן" של מירה דנה ומרילין לורנס, על אנורקסיה בולמיה ואכילה כפייתית. אני אוהבת את הספר "הפחד לתפוס מקום" של איתן בכר, שמדבר אמנם על אנורקסיה בעיקר אך עורך את ההקבלה גם לאכילת יתר ולבולימיה. קריאה מהנה. שתפי מה חשבת.

03/10/2011 | 18:39 | מאת: פולאנקה

שלום גילי אני בת 18 ומאז שאני בת 9 אני התחלתי להשמין, אני התחלתי בלאכול מול הטלויזיה, והיום זה כל פעם שמשעמם או עצוב. לאחרונה התחלתי ללכת לדיאטנית של הקופת חולים. אבל אני עדיין מתקשה להיפטר מההרגל המגונה ולשלוט בהתקפי האכילה האלה ואני די מובכת להגיד לה שאני לא שולטת בעצמי. אם תוכלי רק לתת איזשהו טיפ, משהו שייתן לי את המשמעת העצמית הזאת. אני מאוד אעריך אתזה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ראשית אציין שעלייך להרשות לעצמך לספר על הקושי לשלוט, שהרי זה מה שהתזונאית תנסה לעזור לך בו וזה גם מה שהיא מצפה לשמוע. אם אין קושי לשלוט, אין קושי לרדת במשקל.... התזונאית מכירה היטב את המצב המתסכל של חוסר שליטה באכילה, והיא שם כדי ללמד אותך לשלוט. טיפ ראשון שהיא אולי תתן לך, הוא לנהל יומן אכילה. כתבי ביומן את השעה בה את אוכלת, מה הסיטואציה (מול הטלויזיה, בחצר...), מה את מרגישה וחושבת (לדוגמא: אני עצובה וחושבת שאני ילדה רעה) והכי חשוב: לכתוב מה את אוכלת! באכילה קשה לשלוט אבל הכתיבה היא תוספת לכך. ולכן את כן יכולה להחליט לכתוב. זה בדרך כלל משפיע לטובה. הכתיבה על הרגשות עוזרת, והכתיבה של מה את אוכלת עוזרת לשלוט. שיהיה בהצלחה. עדכני. גילי

03/10/2011 | 18:07 | מאת: שואלת

גילי סליחה שאני כותבת המון...אבל מה אני אעשה את ממש עוזרת לי!! אתמול הייתי באירוע...אכלתי ב7 וחצי בערב..אחרי שלא אכלתי 25 שעות... אכלתי ממש מהר... סיימתי לאכול ואז הלכתי לשירותים וניסיתי להקיא כמה פעמים אבל לא הצלחתי...נראה לי שפחדתי.. ככה במשך שעתיים כל שניה אני הולכת לשירותים ומנסה להקיא.. בסוף עוד אכלתי קצת ואז זהו..היו לי כאבים בבטן שחשבתי שאני מתעלפת בעוד שניה...ואז הלכתי והקאתי הכל.. ואז שקט....הקלה... אבל אז הרגשתי קר ורציתי באותו הרגע פשוט להיות במיטה, בבית אחרי מקלחת בחושך..ולבכות.. וגם אחרי שהקאתי הרגשתי שממש השמנתי..פשוט ככה..הבטן שלי נהייתה ענקית, הרגליים.. היום נשקלתי וירדתי עוד קילו השבוע..אז זה קצת הרגיע אותי..אבל אני עדיין מרגישה את השומנים מאתמול.. מחר הפגישה, לספר לה? זה לא כזה נורא היה להקיא...

04/10/2011 | 00:27 | מאת: שואלת

שוב ניסיתי להקיא...הקאתי ממש טיפה...נראה לי שהבנתי מתי הזמן הנכון להקיא. אפילו שהמשקל הראה קילו פחות, אני נשבעת לך שהגוף שלי גדל והשמין.. אבל איך זה יכול להיות??? זה גומר אותי מעצבים.. אני עייפה כל כך... העיניים שלי עייפות..הגוף עייף... כואב לי בפנים..עמוק.. אני מרגישה שאני בתוך בועה משלי..אני לא רוצה לתת לאף אחד להתקרב..לא בוטחת באף אחד.. אני לא מובנת...לעצמי כבר ממזמן, אבל גם לא לאחרים.. גילי אין לי כוח יותר... כל יום זה יום מלחמה...כל יום אחרי האוכל מתחילה סערה...באיזה דרכים אני יכולה כבר להפסיק אותה?? אני מבינה שהקאה זו לא הדרך...אבל לא אכפת לי שזה לא בריא וכל היתר..זה מקל עליי..זה עוזר לי...זה מפסיק את העצבים שאני מרגישה שהשמנתי.. אוףףףףףףף אבל מזל שיש לי אותך... תודה שאת כאן.

עדכני איך היה! גילי

04/10/2011 | 22:45 | מאת: שואלת

הי גילי, סיפרתי לה היום... אבל עשיתי את זה בחמש דקות האחרונות... ולקח לי בערך 5 דקות להצליח להוציא את זה מהפה שלי, ככה שלא היה זמן לדבר על זה ולא כלום... תודה שדירבנת אותי לספר לה, אני באמת חושבת שזה חשוב שהיא תדע... מצד אחד לא רציתי לגעת בזה יותר מדי ובגלל זה נראה לי שחיכיתי עד הסוף, אבל מצד שני, אחרי שסיפרתי וראיתי שלא קרה שום אסון, אז בא לי להמשיך לדבר איתה על זה.. אבל בסדר, נחכה עוד שבוע... גם היום רציתי להקיא, אבל אמא שלי הייתה בבית והיא בטוח הייתה שומעת.. גילי בא להיות באיזה חדר או מקום או לא יודעת מה שאני ארגיש שם הכי בטוחה בעולם.... שיהיה לי שקט בנפש ושהלב יתמלא בחזרה בקצת תקווה... ושהכאב בפנים ילך ויעזוב. תודה

02/10/2011 | 02:37 | מאת: רחלי

שלום גילי, הי אני רחלי בת 28, רציתי לשאול האם יש מצב שהגוף משמין כתוצאה מהפרשת איסולין בעת יריקה של אוכל. אני נוהגת לירוק דברי מתיקה לפני בליעתם (על מנת להינות משני העולמות ולא להשמין) במקביל אני אצל דיאטנית ואוכלת דיאטה מאוזנת של 1200 קלוריות ליום וגם עושה ספורט. אך לא מצליחה לרדת... יש לציין שאני אחרי ירידה של 20 קילו בשנתיים האחרונות... האם ייתכן כי בשל האכילה יריקה מופרש אינסולין ברוק שגורם להשמנה? או האם ייתכן שאני משמינה איכשהו מהיריקות הללו (אני לא בולעת בוודאות שום דבר) אני ממש מיואשת מעניין התקיעות במשקל ולא יודעת מה עוד לעשות... יש לציין שאני גם בכושר די טוב...

היי רחלי טוב שפנית. לצערי על העניין הפיסיולוגי אינני יודעת לענות לך. אני לא יודעת בדיוק מה הוא האופן שבו אינסולין מופרש והאם הוא משמין אם כי יש הגיון בדברייך. רציתי דווקא להתייחס לפתרון היריקה שמצאת. האם את שלמה איתו? אני מבינה למה הוא לכאורה מאפשר להנות משני העולמות והוא אולי קל יותר כעת מוויתור על רזון או וויתור על מזון, אבל אני נוטה לחשוב שהוא פתרון בעייתי לאורך זמן שמותיר אותך בכל זאת עם תחושה שאת שבויה של המזון ושאת נאלצת להתנהל איתו באופן חריג. האם יש בך תחושה כזו? גילי

02/10/2011 | 19:36 | מאת: רחלי

תודה על תשובתך, אני כלל לא שלמה עם ההרגל המגעיל שסיגלתי לעצמי... אך אני די מיואשת מהמצב... ואם אני לפחות לא יורדת במשקל לאחר מאמצים רבים, אז לפחות שאהנה קצת מהטעם מהדברים שאסורים לי... אם טיפה אני חורגת מהתפריט שלי או מפסיקה ספורט אני מיד מעלה במשקל... אני לא מצליחה לחשוב על פיתרון טוב יותר.. ממש מיואשת ומרגישה שכל האנרגיות החיוביות שבי מופנות לכיוון המשקל והתקיעות בו...

27/09/2011 | 21:50 | מאת: שואלת

הי גילי אתמול הייתי אצל הדיאטנית. היא לא מתמחה בהפרעות אכילה. בעיקרון היא רק הזדעזעה לשמוע על הדיאטה והסבירה לי על הנזקים שאני עושה לגוף שלי. היא שקלה אותי. אחכ אמרתי לה שאני לא רוצה להשמין בשום אופן ורוצה לרדת עוד קצת. אז ביקשתי ממנה תפריט לדיאטה ?נורמלית'. בהתחלה היא אמרה לי שהמשקל שלי נמוך מאוד (ממש בגבול של תת משקל) ושאסור לה לתת לי תפריט לדיאטה. בסופו של דבר שכנעתי אותה, כי אמרתי לה שאם היא לא תעזור לי אני פשוט אמשיך עם הדיאטה שאני עושה. היא אמרה לי לחזור אליה בעוד חודש למעקב. לקחתי את התפריט שהיא נתנה לי,... זה נראה לי המון אוכל. גילי אני לא רוצה לתת פתח לארוחות נוספות,... זה כאילו הכל יצא משליטה ברגע שאני אוסיף עוד אוכל.. גם עצם ההוספת אוכל תגרום לי להשמין בטוח ואני ממש מפחדת מזה... אוף לא יודעת עכשיו מה לעשות... משום מה הדיאטה של הארוחה אחת ביום הולכת ונהיית יותר קלה, מה שעוד יותר גורם לי לרצות להמשיך אותה. ביומיים האחרונים קצת הגזמתי עם האוכל ואני מרגישה שהשמנתי מאוד... אז אחרי שהבטן שלי תחזור להיות שטוחה שטוחה והכל יהיה בשליטה אז אני אחשוב על התפריט... גילי ישר אחרי שאני אוכלת אני מרגישה פיזית בגוף שנוצרים לי סימני השמנה ושאני משמינה באותם רגעים כולם אןמרים לי שזה לא ייתכן ושאני לא נורמלית.. ושהכל בראש שלי ושזה פסיכולוגי...כמו שיש אנשים שמתלוננים על כאבים ואז נותנים להם בלי שהם יודעים סוכרזית ואומרים להם זזאת תרופה ואז הכל עובר להם... מבינה??? אבל אני באמת מרגישה את זה וזה פשוט גומר אותי מעצבים.. אפילו אם אני רק חושבת על אוכל אני מרגישה שאני משמינה...בגלל זה אני שונאת לאכול כי ישר אחרי ביס אחד אני מרגישה שאני משמינה וזה יכול להיות בכל מיני מקומות אני באמת מרגישה את זה בגוף, זה לא מחשבה זו תחושה פיזית חזקה... גילי מה את חושבת על כל זה??? את רואה אף אחד לא מבין כלוםםםםם נפגשתי עם המטפלת שלי

לקריאה נוספת והעמקה

היי. עניתי לך גם על התגובה הקודמת (תקראי). זה לא שאף אחד לא מבין כלום אבל תזונאית של הפרעות אכילה תעזור לך להסתגל לאט לאט לתוספות קטנות בתפריט כך שלא תרגישי שהכל יוצא משליטה. עשי מאמץ להשיג תור לתזונאית כזו דרך קופת החולים. האם ההורים יודעים על הקשיים שלך? אני שוב ממליצה לספר הכל למטפלת שלך. אם היא תחשוב שיש צורך להיעזר בפסיכיאטר (אני יודעת שאת שונאת את האפשרות הזו) אז היא תסביר לך לאיזו מטרה ותחשבו יחד. התחושה שמשמינים מיד לאחר אכילה היא אופיינית למצב זה. התחושה שאת מרגישה את סימני השמנה נוצרים (את מתכוונת ל"סדקים" בעור?) היא תחושה לא כל כך תקינה לצערי. אני חוששת שמכל הדברים דווקא התחושה הזו היא המדאיגה ביותר ומצריכה כן שמישהו מקצועי ישמע זאת יותר בפירוט. אל תחששי לשתף. כולם רק רוצים לעזור לך. אני כאן. המשיכי לכתוב ואענה ביום ראשון. גילי

28/09/2011 | 00:36 | מאת: שואלת

הי גילי, ההורים שלי יודעים שעשיתי דיאטה (אחרי שסיפרו להם בגלל שכמעט התעלפתי יום אחד) אבל אני משקרת להם שהפסקתי איתה..הם רואים שרזיתי מאוד ואמא שלי כל הזמן בודקת אם אכלתי..לצערי אני משקרת לה, כי היא לא תבין את זה בחיים... אני מאוד מאוד סגורה ובמיוחד איתם ואני לא מספרת להם שום דבר... אני אקבע תור לתזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה, כי אני באמת מרגישה שאני נשאבת עמוק לתוך הדיאטה הזו מיום ליום... בקשר למה שאני מרגישה איך שאני אוכלת, אז כן אני מתכוונת לסימני השמנה (סדקים בעור), אבל אני לא רואה אותם ממש פיזית, אלא אני מרגישה שזה קורה.. גילי אני נשבעת לך שמשהו בגוף שלי קורה איך שאני אוכלת, זה לא "בראש"..זה באמת פיזית.. וזה מוציא אותי מדעתי שלאף אחד אחר זה לא קורה גם.. למה זה לא תקין? תוכלי להסביר קצת יותר? רק אם תוכלי.. בעיקרון, כשהגוף שלי שבע אני מרגיש שאני השמנתי ושאני צריכה לרזות ושהגוף שלי לא מרגיש טוב מרוב חולשה כי לא אכלתי יום שלם והבטן שלי שטוחה לגמרי, אז אני מרגישה טוב עם עצמי ורזה..בגלל זה בכל פעם שאני אוכלת זה פשוט מוציא אותי מאיזון.. אני יודעת שכולם רוצים לעזור לי, אבל עדיין אני מרגישה שזה אני מול כולם.. טוב, אז אחרי שחפרתי לך... אני רוצה להגיד לך שעשית לי משהו בלב.. לי זה מרגיש מאוד מאוד קשה להראות כזו אכפתיות והקשבה לאדם שלא מכירים ועוד דרך האינטרנט...ובגלל זה אני חייבת להגיד לך שאת מדהימה.. אני לא יודעת אם את מבינה עד כמה ההבנה הזו שאת נותנת וההכוונה עוזרות לי....הלכתי לאיבוד לגמרי בתוך עצמי ואת מצליחה קצת להחזיר אותי לדרך.. באמת אני רוצה להגיד לך כל כך הרבה תודה...פשוט שימחת אותי מאוד.. שתהיה לך שנה טובה ושמחה תמיד, והלוואי שהשנה תקבלי בחזרה את כל מה שאת מעניקה לאחרים.. מעריכה את הכל מאוד מאוד.. מור

25/09/2011 | 22:01 | מאת: שואלת

גילי אני עומדת להתפוצץ מרוב שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי! ניסיתי לאכול בארוחה הבודדת שלי היום פחות אוכל מברגיל.... אבל אחרי שסיימתי לאכול לא הצלחתי לעצור את עצמי והמשכתי והמשכתי... לא הגזמתי ביחס לאנשים רגילים....אבל ביחס אליי זה המון ועכשיו אני פשוט שונאת את עצמי, אני מרגישה ברגע זה בכל הגוף שאני משמינה וזה גומר אןתי! הבטן כבר לא שטוחה אני רותחת מעצבים שכבר כואב לע בגוף בגלל זה אני על סף בכי ניסיתי להקיא אבל לא הצלחתי.... זה כואב להקיא מרצון אני לא מסוגלת לסבול את עצמי יותר בא לי לצרוח מעצבים אין לי עם מי לדבר, כי אף אחד לא מבין את זה ואותי וזה פשוט נורא אם אני אגיד לחברות שלי שהשמנתי הם ייגידו לי שמשהו לא בסדר אצלי ושהן לא רוצות לשמוע יותר... אני לא יודעת מה לעשותת אני רוצה לא לאכול עכשיו יומיים, אבל הגוף שלי לא מתפקד גילי תעזרי לי בבקשה, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי יותר.

היי קודם כל עשית כבר דבר טוב מאד בכך שכתבת. האם יכול להיות שיעזור לך לכתוב איך את מרגישה? לפעמים זה יכול להקל על התחושה הזו, שעומדים להתפוצץ ושהגוף כואב מכעס. הכתיבה קצת משחררת. אני מציעה לך כן להמשיך לאכול אבל לפנות לתזונאית שתוכל לעזור לך להבין איזו כמות את יכולה לאכול ולא לעלות במשקל. חשוב שזו תהיה תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. אני שוב מזכירה שחשוב שתשתפי בכך את המטפלת שלך למרות שזה קשה. המשיכי לכתוב כאן! מחכה לשמוע מה שלומך. גילי

26/09/2011 | 00:37 | מאת: שואלת

23/09/2011 | 11:27 | מאת: בת מודאגת

מזה שנים מספר אנו מודעות להתקפים בולמים אצל אבינו (הקאה לאחר בליסה). לאחרונה מינון ההתקפים עלה לרמה כמעט יומיומית. אנו שומעות את ההקאה אך הנושא "מוקצה" מדיבור. יש לציין כי אחותי סבלה במשך כ-10 שנים מהבעיה וזכתה לעידוד מצד ההורים (!), דבר שמבטא את יחסם לנושא. האם קיים סיכון לחייו של אבי כתוצאה מהתנהגות זו? (בן 63, בעל בריאות תקינה בדרך כלל, אדם פעיל מאוד - הליכות, שחייה וכו'). כיצד ניתן להביא את הסיכון לידיעתו והאם יש דרך נכונה לפעולה - להערכתך?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. הצערתי לקרוא על המצב המורכב. בהקאות ישנם סיכונים רבים אך רק רופא יכול להעריכן אצל אדם ספציפי. אני מציעה לגייס רופא משפחה אם יש, חבר קרוב או בן משפחה שאביך מחשיב את דעתו ולנסות להיעזר בהם גדי לרתום אותו ללכת לבדיקה רפואית וגם לטיפול בבולימיה. באופן כללי הקאות יכולות לגרום למחסור בחומרים חיוניים לגוף, לפגוע בושט וכן, גם לפגוע באופן מסכן חיים. אולי תוכלי בתור התחלה להדפיס מהאינטרנט חומר על הנזקים הבריאותיים של בולימיה ולהניח במקום בולט בבית ולקוות שאביך יקרא. עם זאת, ידיעת הסיכונים אינה מספיקה ומרבית הסובלים מבולימיה ממשיכים להקיא גם כשיודעים את הסיכונים מתוך קושי גדול לשלוט במנהג הזה. מה עמדתה של אמך? האם היא תוכל להיות גורם מסייע ברתימתו לטיפול? עדכני. גילי

21/09/2011 | 15:48 | מאת: לא חשוב

היי, כתבתי לך תגובה למטה בקשר לאכילה רגשית, וכנראה שלא ראית אותה. שאלת אותי בקשר לטיפול - אז הייתי בטיפולים פסיכולוגיים בשילוב של תזונאית. אני מאזור המרכז

לקריאה נוספת והעמקה

שוב שלום שווה לך בהחלט לנסות להתמודד עם הבעיה באמצעות טיפול נוסף. ייתכן ותרצי לנסות הפעם טיפול קוגניטיבי התנהגותי המתמקד בשינוי ההרגלים והמחשבות האוטומטיות והנו יעיל באכילה רגשית

שלום לכולם. אני שמחה לבשר על פתיחתה של קבוצת אינפורמציה ותמיכה בת 7 מפגשים להורים שילדיהם חולים באנורקסיה. הקבוצה תונחה על ידי והיא חלק מפרוייקט להב"ה (למען הורים בשביל הילדים) שיזם עידו פרוים, תלמיד י"ב ויזם חברתי שהחלים מאנורקסיה. הקבוצה תציע כלים מעשיים, דרכי התמודדות והכוונה מקצועית לצד אוזן קשבת ותמיכה חברתית. נגע בקשיים שונים בהתמודדות היומיומית, בהתלבטויות, ברגשות האשם תוך חשיבה משותפת על פתרונות מתאימים. התכנית תתקיים באשדוד או בראשל"צ (מיקום סופי ימסר בהמשך) וההשתתפות הנה בתשלום סמלי ומותנית בראיון אישי. למידע נוסף ויצירת קשר ניתן לפנות בכתובת המייל הבאהle.ha.va@walla.com אני מציעה לגולשות הפורום להציע להוריהן להשתתף בקבוצה שכזו כדי להקל על התקשורת במשפחה ועל ההחלמה המשותפת. להשתמע, גילי

21/09/2011 | 01:18 | מאת: שואלת

הי גילי, תודה על התגובה :) אני בטיפול כבר חצי שנה...קצת קשה לי להיפתח למטפלת שלי ולדבר איתה, כך שאני מניחה שזה מאט את ההבנה למה כל זה קורה לי ואת הדרך לעזור לי...קשה לי לתת לה לעזור לי.. אני מרגישה שאיבדתי שליטה על הכל.. אני לא מבינה מה קורה לי בכלל.. לא מבינה כבר מי אני...כל כך השתנתי בתקופה האחרונה.. אני יושבת עכשיו וכותבת לך ואני כל כך רעבה שפשוט בא לי לבכות... אני לא מבינה את עצמי...לא מבינה יותר כלום..עייפה ומותשת נפשית כבר..כל כיום הוא יום הישרדות...לשרוד את החולשות, הסחרחורות ולשדר לעולם שהכל בסדר.. אני מרגישה שאני נסחפת לתוך מקום עצוב ורע...

שוב שלום. זו אכן מערבולת שקל להסחף אליה. אסור לשכוח שהרעב עצמו משפיע לרעה על ההרגשה הפיסית וגם על מצב הרוח. אין לך ברירה אלא לשתף כי את עלולה להגיע למקומות גרועים וקשים יותר.

20/09/2011 | 15:33 | מאת: MORE

המרכזים ברמב"ם ובתל השומר לא נקראים יעודיים לטיפול בהפרעות אכילה?

אני חושבת שהם כן

19/09/2011 | 23:51 | מאת: לירז

גילי... אני בדיאטת הרעבה כבר חודש.. אני שונאת שונאת להקיא...זה הדבר שאני הכי שונאת בעולם.. היום אכלתי והרגשתי אחרי האוכל שאני פשוט משמינה..באותו הרגע ממש...כל כך התעצבנתי על עצמי ולא ידעתי מה לעשות עם התחושות האלו, אז הלכתי לשירותים וניסיתי להקיא...רציתי אבל גם לא רציתי (הגיוני?).. פחדתי שישמעו אותי, פחדתי מה יקרה אחרי זה...אבל לא הקאתי בסוף.. מה שהכי מפחיד אותי זה שלהקיא פתאום נראה פתרון ואופציה..איך אני עוצרת את זה? אני בטיפול אבל אני מפחדת להגיד את זה למטפלת שלי..שהיא לא תשלח אותי לפסיכיאטר.. גילי אני מפחדת..

לקריאה נוספת והעמקה

היי לירז אני מבינה את תחושתך אבל טוב שלא הצלחת להקיא כי ההקאה הורסת את הגוף באופן בלתי הפיך. כמובן שגם ההרעבה שאת מתארת מסוכנת מאד. אני רוצה לעודד אותך לספר למטפלת שלך מבלי לחשוש שתפנה אותך לפסיכיאטר וזה כי לפסיכיאטר אין בדרך כלל מה להציע בנושאי הפרעות אכילה (אין תרופה שהוא יכול לתת כדי לטפל בהפרעות אלה). אני בטוחה שהמטפלת שלך תדע להתייחס לכך באופן מכבד ולעזור לך למצוא דרך אחרת להרגיע את התחושות הרעות שלא דרך הרעבה והקאה. את מפחדת לא מהדבר הנכון. הדבר המפחיד הוא לצערי שעלול להגרם לגופך נזק בלתי הפיך שיכול להתבטא גם בעוד כמה שנים, כשכבר תהיי אולי בריאה מבחינת הפרעת האכילה אך איברים אחרים בגוף עשויים לקרוס אז כי לא קבלו חומרים חיוניים כעת. הרבה נשים מתות מאנורקסיה הרבה שנים לאחר שהחלימו, אך נפטרות בגיל צעיר בגלל החוסרים שהצטברו בגוף. שתפי את המטפלת שלך בהקדם ופני גם לתזונאית ואולי לרופא לוודא שגופך אינו בסכנת חיים מיידית! עדכני מה קורה. גילי

19/09/2011 | 21:18 | מאת: לימור

הי גילי. רציתי לשאול משהו. לפני חודשיים בערך הייתי פוצעת את עצמי. לא בצורה רצינית. הפגיעה עצמית הפסיקה אבל אז התחילה לי הפרעת אכילה. רציתי לדעת אם יש קשר בין הדברים... תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לימור. אני מצטערת לשמוע על שתי התופעות כי הקשר ביניהן הוא עדות לקושי נפשי שמתבטא באופן חיצוני. אני ממליצה לך לפנות לטיפול בהקדם ולהשתחרר לא רק מהסמפטומים (פציעה והפרעת אכילה) אלא גם מהסיבות שהובילו להם. בהצלחה

19/09/2011 | 14:19 | מאת: שואלת

הי גילי, כתבתי לך כמה הודעות למטה ושאלתי האם זו התחלה של הפרעת אכילה.... אני עדיין ממשיכה עם הדיאטה הזו של ארוחה אחת ביום... רק אם אני לא מרגישה טוב אז אני לוקחת ביס קטן ממשהו כדי לא להתעלף... כולם משגעים אותי ואומרים לי שמאוד רזיתי ושאני נראית לא טוב וחיוורת וכו......אני מרגישה שרזיתי, בעיקר על הבגדים, ואני גם רואה קצת,,, אבל כולם מסביבי מתנהגים כאילו אני הבנאדם הכי רזה בעולם ואני שונאת את זה....התגובות האלו פשוט גורמים לי לא לסבול את עצמי....החברות שלי סיפרו למשפחה שלי על הדיאטה הזו ומאז כל הזמן בודקים מה אני אוכלת וכמה וזה מוציא אותי מדעתי.... אני יותר לא אספר שום דבר על עצמי לחברות שלי ולאף אחד כי אי אפשר לסמוך עליהן יותר.....וזה לא מעניין אותי שהן עושות את זה כ הן דואגות לי...ומה שיוצא זה שאני משקרת לכולם כי אני ממשיכה עם הדיאטה ואני לא רוצה שאף אחד ידע.... אני מוכנה ללכת לדיאטנית אבל אני אקבל את מה שהיא תגיד לי רק אם היא תבטיח לי שאני לא אעלה במשקל ושהבטן שלי תישאר שטוחה. אני גם רוצה לרדת עוד איזה שני קילו... אני כרגע שוקלת 54... אני עדיין חושבת שיש לי איפה להוריד.... פשוט אני מרגישה שפתחתי חזית מול כל העולם ואני צריכה להילחם עם כולם....ואני כל כל כל כל הזמן חושבת על אוכל....לפעמים בא לי לאכול בטירוף, לפעמים אני שונאת אפילו לראות אוכל,,,,,וני כבר לא יודעת איך להתמודד עם זה... אני באמת מפחדת לחזור לאכול כי אני בטוחה שאני אזמין וזה מוציא אותי מדעתי המחשבה הזו,,, אין מצב...  

20/09/2011 | 00:32 | מאת: אני

היי, תקשיבי, את חייבת לעשות עם זה משהו דחוף, ואת יודעת את זה. את חייבת ללכת לטיפול ולקבל עזרה. את לא יודעת כמה אני מבינה אותך - לפני זמן מה גם אני הייתי במצב כזה! בדיוק מה שאת מתארת. את חייבת להילחם במחשבות הטורדניות האלה, כי אין ספק שהן חסרות כל בסיס. אל תתני להן להשתלט עלייך, תהיי חזקה. לפני ששמים לב בכלל ניכנסים כל כך עמוק למקום הזה, ומתחילים לאבד את האחיזה בהגיון. פתאום את מוצאת את עצמך מתנהגת בצורה לא הגיונית כלל, ואת מודעת לזה שמשהו לא בסדר, אך את לא מצליחה לנטרל את המחשבות האלה, הרגשיות, שלפיהן את לא מספיק רזה ושצריך להוריד מפה עוד ומשם עוד - בסוף הן שולטות בך. תקשיבי, זה לא נגמר טוב, ממש לא! אם תמשיכי להרעיב את עצמך, את רק תחלשי ותאבדי כל טיפת אנרגיה שיש לך, את המצב רוח, גם את השליטה בעצמך. אחרי הרעבה כזאת, הנפש והגוף שלך יישברו בסוף. את תהיי כל כך רעבה, הגוף שלך יהיה זקוק למזון נואשות, והוא יעשה הכל כדי להשיג אותו. בסופו של דבר הוא מתחיל לשלוט בך! הגוף לא יכול להתקיים זמן רב בלי אוכל. זה מה שקרה לי - באיזשהו שלב התחלתי לבלוס אוכל בכמויות - כי הוא היה זקוק לו כל כך. ואז זו בעיה שכל כך קשה לצאת ממנה!!! תאמיני ליי.. את חייבת ללכת מיד לקבל עזרה, תעשי את זה! המצב הזה רק הרס לי את החיים.

לצערי נשמע שמצבך ביחס לאכילה מחמיר. אין סיבה שתהליך עם תזונאית יגרום לעליה במשקל מעבר למשקל שתקבעי איתה. נשמע שמצבך הנפשי מושפע לרעה מהמצב והמצב יכול להיות יותר גרוע ולפגוע בתפקוד שלך בתחומי חיים רבים. עלייך לפנות בדחיפות לקבלת טיפול נפשי וטיפול אצל תזונאית אצל מטפלים המומחים בהפרעות אכילה. יש רשימת אפשרויות כפי שציינתי. עלייך לפעול בדחיפות מפני שמצבך עשוי להחמיר מבחינה נפשית וכמובן שגם גופנית. עדכני. גילי

היי גילי, רציתי לדעת כיצד ניתן להשיג פסיכולוג קליני המתמחה בהפרעות אכילה (אם יש כאלה) למבוגרים דרך קופת חולים מכבי. את יודעת מה הפרוצדורה? האם צריך אישורים מיוחדים או שכל מי שרוצה יכול לגשת לקבל טיפול? מה העלויות של זה דרך קופת חולים? וכל מידע לגבי טיפול פסיכולוגי יהיה טוב + המלצות לפסיכולוגים שאת מכירה. תודה :)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך עליך לפנות למוקד של מכבי. אני לא בקיאה בבירוקרטיה של כל קופה וקופה, אך לכל קופה יש יחידה של הפרעות אכילה. בררי במוקד האם עליך לעבור דרך רופא המשפחה או שלא. אם אני לא טועה יש מיון טלפוני במכבי והם מפנים לפסיכולוגים מתאימים. אני בכל מקרה לא יכולה להמליץ אבל גם לא מכירה מישהו ספציפי שם. המלצות פחות חשובות. הכי חשוב שתרגישי בנוח מול מי שתפגשי. עדכני אם הסתדר. גילי

08/09/2011 | 19:32 | מאת: דנה

הי גילי.יש לי שאלה קצת מוזרה. נכון נוצרים בגוף שלנו סימני מתיחה/ השמנה? אז בזמן שזה קורה לי אני ממש מרגישה את זה...באותו הרגע בדיוק. כמו זרמים כאלן קטנטנים במקומות שזה קורה. רציתי לדעת אם יש דבר כזה? כי שאלתי את כל החברות שלי וכולן הסתכלו עלי כאילו ברחתי מאיזו מחלקה סגורה...באותו הרגע שזה קורה, אני מעסה את זה או משפדפת את את המקום עד שזה עובר....אני מקווה שהבנת אותי ולמה שהתכוונתי. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך דנה. אני מבינה למה את מתכוונת אך אני לא סמכות לענות בעניין הזה ואני גם לא יודעת להעריך אם זה הגיוני או לא... עלייך להתיעץ עם רופא עור. לעיתים מרגישים תחושות בגוף או בעור מתוך יובש או מסיבה אחרת ואולי זה מה שאת מרגישה. את מוזמנת לעדכן מה גילית. גילי

06/09/2011 | 19:48 | מאת: מיכל

בני בן ה6 כל הזמן רעב כשלא טוב לו או שהוא כועס או שהוא מצוברח או משועמם הוא מחפש התנחמות באוכל אני מנסה להעביר לו את זה בדרכים שונות אך הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה עכשיו , כמעט אחרי כל ארוחה הוא חייב קינוח אך הוא שותה רק מים ולא אוכל שוקולדים או קורנפלקים בטעמים והוא עדיין שמנמן מה עושים? שכחתי לציין שעלה השנה לא' אך לא חושבת שזה מה שמשפיע מכיוון שבחופש הגדול בלי מסגרת היה יותר גרוע ואף עלה במשקל

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב. אני מציעה לך לפנות לפורום טיפול בילדים או הפרעות אכילה בילדים. את לא מתארת הפרעת אכילה אך מומחה בתחום יוכל לתת עצה יותר מתאימה לגילו. בהצלחה!

שלום שמי אדם, ובמסגרת עבודת התזה שלי, בפסיכולוגיה קלינית, אני עורך מחקר העוסק במאפייני אישיות, הרגלי אכילה והשמנה. למחקר דרושים מתנדבים הסובלים מעודף משקל. מתנדבים שימצאו מתאימים, יתבקשו לענות על שאלון מקוון, שאורך כ-12 דקות. המשתתפים יכנסו להגרלה, בה יוכלו לזכות בתווי קנייה על סך 100 ¤. המחקר הוא אנונימי הנתונים שייאספו הינם חסויים, והם יישמרו כך שסודיות תשובותיכם תישמר בצורה מלאה. אנו מקווים כי תוצאות המחקר יסייעו להבנה של הרגלי אכילה בעייתים, ובכך, בתקווה, יוכלו לשפר את הטיפול שניתן לאנשים הסובלים מהם. הניסוי נערך במסגרת המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. להשתתפות בניסוי גברים - http://livesample.co.il/mod/questionnaire/view.php?id=946 נשים- http://livesample.co.il/mod/questionnaire/view.php?id=947 ולבירורים אדם לאוב: adamlaub@hotmail.com

04/09/2011 | 23:18 | מאת: לא חשוב

שלום, אני סובלת מאכילה רגשית כבר תקופה ארוכה. ניסיתי כבר הכל כדי להימנע מכך ולהפסיק, אך ללא שום הצלחה או התקדמות ולו המזערית ביותר לשינוי והקלה. הלכתי לטיפולים, שלא הועילו כלל. אני כל-כך מיואשת, ואיני מה ניתן לעשות שלא עשיתי. אני מתחילה לחשוב שהבעיה הולכת להיתקע איתי לנצח, וזה ממש מתחיל להפחיד ולהלחיץ אותי - מה שכמובן מרחיק אותי מפתרון. אולי אני באמת נשמעת דרמטית מדי - כמו שכמה מטפלים כבר הספיקו להגיד לי. יצא לי כמה פעמים לשמוע מהם שמה שאני חווה זה בכלל לא נורא כל כך כמו שאני מתייחסת לזה, אבל באמת שאני מאד מתוסכלת ואובדת עצות. זו בעיה שמטרידה אותי עד מאד, ואולי לאחרים זה נראה לא רציני, אך בשבילי זה מטרד חונק ומתיש מכל בחינה. מה עושים?

שלום וסליחה שלקח לי זמן לענות. אשמח לשמוע באיזה סוגי טיפול היית כדי לנסות לכוון, כמו גם מה גילך ומקום מגוריים (אזור כללי)

09/09/2011 | 12:45 | מאת: לא חשוב

היי, הייתי בטיפולים פסיכולוגיים בשילוב של תזונאית. אני מאזור המרכז

30/08/2011 | 17:03 | מאת: שואלת

הי גילי, אני בת 24 ובחודש האחרון ירדתי במשקל, בערך ארבעה קילוגרמים..לא עשיתי דיאטה ולא שום דבר..פשוט ירד לי התיאבון..כששמתי לב לזה שירדתי במשקל, בערך לפני שבוע, אז כאילו פתאום נהייתי מודעת לזה ועכשיו אני מפחדת להשמין בחזרה ואפילו בא לי להמשיך לרזות (אני שוקלת 56 והגובה שלי הוא 1.70) ואני מרעיבה את עצמי..לא אוכלת כלום (רק שותה מים) עד הערב..ובערב אני אוכלת ארוחה אחת...וזהו ככה עד למחרת...בגלל זה אני חלשה כל הזמן ובלי אנרגיות בכלל...אבל אני לא רוצה לאכול..אני יודעת שאני חייבת ובגלל זה אני אוכלת את הארוחה האחת ביום, כדי להצליח לתפקד.. אני בטיפול פסיכולוגי, המצב הרגשי שלי לא הכי משהו בתקופה האחרונה ובגלל זה נראה לי גם שירדתי במשקל... אבל רציתי לדעת האם זו תחילתה של הפרעת אכילה? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

היי האם זו התחלה נוכל לדעת רק לאחר שיהיה או לא יהיה המשך מהסוג הזה, וכדאי כמובן שלא. אני ממליצה לך לפנות בדחיפות לתזונאית המתמחה בהפרעות אכילה (דרך קופת חולים או באופן פרטי) אשר תוכל לסייע לך לשמור על משקלך או לרדת עוד אך באופן שפוי ובריא מבלי לגלוש להפרעת אכילה שיכולה כידוע לא רק להביא לסימפטומים כפי שתארת אלא לנזקים ארוכי טווח לגוף (ללב, לפריון הגוף) ולמרבה הצער מובילה פעמים רבות למוות (לוא דווקא למוות מרזון, אך מכך שהגוף לא מקבל חומרים שהוא זקוק לו עשויים לקרוס איברים פנימיים גם שנים לאחר ההחלמה). שמרי על עצמך ושתפי כמובן את המטפל/ת שלך בכך. מקווה שלא יהיה לך עוד צורך לבקר כאן אבל אם כן את מוזמנת. גילי

28/08/2011 | 01:59 | מאת: אוסנת

שלום גילי, יש לי שאלה מאוד נקודתית... אני בת 25, בתהליך ארוך מאוד ומיגע הצלחתי להשיל מעלי 20 ק"ג. נותרו לי עוד 8 ק"ג שלא רוצים לרדת. אני במעקב עם דיאטנית ובשלושה חודשים האחרונים השלתי רק 3 ק"ג וזאת לאחר ספורט אינטנסיבי ורמת וכמות קלוריות קטנה מאוד. מבוקר עד ערב אני שבויה במחשבות על הדיאטה, המשקל ובעיקר כעס ותיסכול על הגוף שלא מראה תוצאות הוגנות למאמצים שאני משקיעה. כמו כן, במהלך ה-3 חודשים אני עושה טיפולים להצרת היקפים במקביל לספורט... שאלתי היא האם ייתכן כי המחשבות הבלתי פוסקות על הדיאטה תוקעות ועוצרות את הגוף בירידה? כי הגוף בסטרסס? יש לציין שהמחשבות הללו לא גורמות לי לאכול יותר.. אלא לדיכאון כללי וכעס על גופי... תודה רבה,

שלום לך. ראשית, כל הכבוד על ההישגים היפים שלך! השאלה שלך מעניינת ואין עליה תשובה פורמאלית ככל שידוע לי. יש קשר בין סטרס למטאוליזם וזה יכול אולי להשפיע בעקיפין. מה שבטוח, זה שהמחשבות הבלתי פוסקות עוצרות את היכולת שלך להנות ממה שהשגת עד כה. לפעמים הגוף צריך להתרגל למשקל חדש לפני שיש עוד ירידה וזה בסדר. לדעתי חבל שתסבלתי כעת במאמצים אינטנסיביים להשיג משהו שאולי יכול להגיע במעט סבלנות ועם פחות מאמץ. האם את נמצאת גם בטיפול רגשי? שינוי כה גדול במשקל גורר גם שינויים בדימוי העצמי ובדפוסי החשיבה ואולי תוכלי להתרם מליוי כזה בתהליך. חבל שמתוך כעס על עצמך ועל גופך על הקילוגרמים הנותרים- תשארי מתוסכלת ותזכרי את התקופה הזו כתקופה בלתי נסבלת. מקווה שזה עוזר במשהו. מוזמנת לעדכן מה חשבת. גילי

26/08/2011 | 16:16 | מאת: אחד

שלום לגילי ולגולשים, אני מתמודד עם הפרעת אכילה המתבטאת בהתקפי זלילה, לרבות אכילה מהירה. בשבועות האחרונים אני גם סובל מנדודי שינה קשים, המלווים רעב קיצוני ואכילה. עם זאת, ה-BMI שלי הוא עדיין בגבולות עודף משקל ולא OBESITY, אני מנסה לשמור על ארוחות קבועות ובריאות ועוסק בפעילות גופנית סדירה ודי רבה. לאחרונה הזמינה אותי ידידה, הסובלת בבירור מעודף משקל ניכר ומחוסר שביעות רצון קיצוני ממשקלה, לארוחה לחגוג את יום הולדתי. בשיחה שקיימנו אתמול סיפרתי לה על נדודי השינה המלווים התקפי רעב ועל הביקור הקרוב שאני מתכנן בעניין אצל רופאת המשפחה (בפירוש לא ביקשתי להתייעץ איתה אלא לכל היותר לפרוק). היא העלתה את האפשרות שאני סובל מהפרעות אכילה ותיארה בצורה ממש קשה, שלא לומר משפילה, את צורת האכילה שלי בבית הקפה בו נפגשנו, ממש תיאורים פיגורטיביים ומפורטים ובנוסף, דיברה בצורה מטיפנית, כמי שאין לה כל נגיעה לנושא ("פעם ראשונה שראיתי אדם אוכל ככה", "אנשים בד"כ משאירים קצת, אוכלים ברוגע..."). הייתי הלום ובאותו רגע שיתפתי פעולה. בנוסף, היא תיארה את עצמה כדוגמא ומופת בענייני אכילה, סיפרה שהיא מפסיקה לאכול בשש בערב ולא רעבה למחרת, אמרה לי מה אני צריך לעשות וכו' (לכל היותר, שאלתי אותה איך זה שהיא 'מלאה' אם היא מקפידה כל כך). אחרי השיחה הרגשתי רע מאוד. היא גם אמרה שהיא "לא נוהגת להיכנס לאנשים לצלחת", אך הואיל ופתחתי בנושא (ממש סיפרתי בעיקר על נדודי השינה) היא הרשתה לעצמה. התאפקתי עד היום עד שכתבתי לה מייל קצר האומר שהיא הצליחה לקלקל את הארוחה שהזמינה אותה אליה ושהייתי מצפה ממי שמתמודד עם עודף משקל בעצמו לגלות יותר הבנה. לא אלאה אתכם בהתכתבות אך הואיל ואני מכיר את עצמי כמי שנפגע בקלות, שאלתי היא האם "הגזמתי" או שמא מדובר בחוסר טאקט ו/או בחוסר מודעות עצמית של ידידתי שעשתה בעצמה בערך את כל הדיאטות ועסוקה מאוד באכילה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי הידידה אמרה דברים באופן לא כל כך עדין, ואתה רגיש לנושא ונפגעת. בכל מקרה, זה לא משנה אם אתה רגיש במיוחד כי גם אם כן, זכותך לבקש מחברים שיהיו זהירים בדבריהם אליך בנושאים מסויימים גם אם אנשים אחרים לא היו נפגעים מהם. אם אתה נמצא בטיפול שווה לשתף את המטפל/ת באירוע ולחשוב עליו קצת יותר לעומק. בכל מקרה, אין זה מפתיע שהידידה הגיבה כך לנושא שהיא רגישה לגביו בעצמה, שהרי אחרת היא אולי לא הייתה מבחינה בכך כלל, ובטח שלא מגיבה באופן כל כך רגשי. It takes one to know one... שיהיה בהצלחה. גילי

21/08/2011 | 19:09 | מאת: טלי

שלום, לביתי יש הפרעות בקשב וריכוז, כבר ניסינו הכל.. באמת! הראיתי לה גם פוסט שמישהי כתבה וממש מוצא חן בעיניי (הפוסט למי שמעניין אותו- http://www.shgiot.com/2011/07/%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%A7%D7%A9%D7%91-%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%96/) ואנחנו כנראה בדרך לנסות מקום חדש שאנחנו מקווים שיעזור לה.. בכל אופן, אני שמה לב שלאחרונה בגלל ההפרעות קשב היא מאוד מתקשה בלימודים,ונכנסת לדכאונות אחד אחרי השני בגלל ציונים ומצב חברתי רעוע. תהיתי האם זה יכול לעורר מצב של הפרעות אכילה בנוסף? אני לא מאוד מבינה בזה אז זו יכולה להסתמן כשאלה של "צעירים" אבל באמת שמעניין אותי..

לקריאה נוספת והעמקה

היי טלי. אני לא כל כך מבינה מהיכן נובעת השאלה... נשמע שיש מספר בעיות כרגע שאתם מנסים לטפל בהם. אולי תוכלי לשאול את עצמך מדוע מטרידה אותך דווקא האפשרות להתפתחות של הפרעת אכילה כאשר אם אני מבינה נכון- אין סימפטומים רלוונטיים כרגע. אם אכן אין סימפטומים, אני מציעה לך להתמקד בקשיים הנוכחיים ולא לחשוש מתוספות שלשמחתינו אינן באופק כעת... בהצלחה, גילי

18/08/2011 | 19:36 | מאת: עומרי

שלוםשמי עומרי ואני סטודנט בן 28. אני מתמודד עם הפרעות אכילה ובעיות של דימוי הגוף מגיל מאוד צעיר, בגיל 12 כבר התחלתיאת הדיאטה הראשונה שלי כי החזה שלי לא פרופורציונאלי בייחס לשאר חלקי הגוף. אציין שהוריי בדיוק התגרשו באותם שנים והוחלט שאני ואחיי נשאר אצל אבי. גם אבא סובל מבעיית השמנה הוא שמן מאוד והוא אוכל בכמויות גדולות מהרגיל ולמרות שהוא הולך לחדר כושר בבקרים הוא לא מצליח להוריד אפילו קילו אחד. אני חושב שהדימוי של אבא הוא אחד הדברים שהכי השפיעו עליי בתור מתבגר ועד היום. בגיל 15 כשהעיסוק בדימוי הגוף הפך לאובססיבי יותר ויותר כך היה לי גם קשה לעצור את העלייה במשקל, הפכתי לילד מדוכא נורא שבוכה כל יום אחרי שהוא חוזר מבית הספר ואני זוכר את התקופה הזאת כסיוט שרק רציתי שייגמר כבר! קצת לפני גיל 16 הקאתי בפעם הראשונה וזאת הייתה לדעתי נקודת המפנה המשמעותית בחיי. הייתי אוכל כמויות אדירות של מזון ואבא שלי פשוט לא הבין לאן כל האוכל נעלם. אבי הוא מהאבות שלא היו הכי מעורבים בחיי הילדים כי הוא פשוט אדם כזה ואי אפשר לשנות. הייתי המון לבד בבית לא היה לי עם מי לדבר וגם אני הפכתי לאדם מאוד מופנם וסגור. ההקאות המשיכו עד גיל 22 ואני לא יודע איך אולי מכוח עליון הצלחתי להפסיק להקיא בכוחות עצמי ועד היום 6 שנים עברו בלי להקיא אפילו לא פעם אחת. אך התלות באוכל עדיין קיימת אני נאבק כל יום כדיי לא להכנס להתקף של בולמוס אכילה. עברתי שניי ניתוחים להקטנת החזה ועם הזמן צצים עוד ועוד איזורים בגוף שמפריעים לי מבחינה פרופוציונאלית ואני מקבל תגובות לא נעימות מהסביבה. אציין שמתחת לבגדים, לא נראה כאילו יש לי בעיה ועוד אציין שלא הורדתי חולצה בחיי כשהיו סביבי אנשים. נמאס לי כבר שהאוכל שולט לי בחיי נמאס לי מהדכאונות ומהמחשבות הפסימיות שלא עוזבות אותי, התחלתי לקחת פלוטין 60 מג בהמלצת פסיכיאטר ובמקביל הייתי בטיפול פסיכולוגי שנתיים דרך קופת החולים. שום דבר מהם לא עזר אני מנסה בכל דרך אפשרית להיכנס לתלם בחיי ולא מצליח. אני מתחיל לחשוב שאבוד לי כבר ואני כבר נמצא בגיל מאוחר יחסית כדי לעשות שינוי מהותי בחיים. לאור מה שכתבתי מה היית ממליצה לי לעשות? איפה לדעתך המקום בו אוכל באמת לעבור שינוי משמעותי בחיים. אני ממש אובד עצות בשלב הזה. אני כרגע מחכה לתשובה מהמחלקה לטיפול בהפרעות אכילה רמב"ם אך איני יודע אם הטיפול שם יעזור לי. מה לדעתך אני צריך לעשות? תודה וסליחה על אורך ההודעה...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום עומרי שמחתי שכתבת את כל מה שכתבת, כי ניתן היה לראות דרך כך שאתה מלא תובנה,וגם להבין היטב מה אתה מבקש. מטבע הדברים וההכשרה שלי, הדרך שאני מכירה לטפל בדימוי גוף, דימוי עצמי ותלות באוכל- היא באמצעות טיפול פסיכולוגי. מה שחשוב זה למצוא מטפל שיש לך חיבור איתו ושאתה מרגיש שמבין אותך. ישנן גישות טיפוליות שונות. הגישה הקוניטיבית התנהגותית- מאפשרת טיפול קצר וממוקד יותר בדרך כלל, מתמקדת במחשבות שליליות ולא רציונליות שאינן עוזרות לנו וכן בהתנהגות, כלומר בשינויים התנהגותיים שעשויים לשפר את התמונה הכללית של ההרגשה והתפקוד. הגישה הדינאמית מתמקדת במתן מקום לחוויה הרגשית, הבנת מקורותיה ושינוייה דרך הקשר הטיפולי. ישנם גם מטפלים המשלבים. בכל מקרה מחקרים הראו שאיכות הקשר הטיפולי היא שתקבע את הצלחת הטיפול. גילך אינו מדאיג ברמה של שינוי, אך תארת קשיים סביב מוקדים שונים וייתכן שעל מנת להרגיש שינוי בקצב מספיק מהיר, תרצה להתחיל בטיפול אינטנסיבי יותר מאשר פעם בשבוע (פעמיים זו תדירות שהרבה מטפלים אפילו מחייבים להתחיל איתה בחדשים ראשונים). שווה לנסות את המרפאה ברמב"ם או לחפש מטפלים טובים אחרים המתמחים בתחום (אוכל לנסות לסייע בכך). בכל מקרה, המוטיבציה שלך היא גורם משמעותי ביצירת השינוי וגם העובדה שכוחותיך אפשרו לך להפסיק להקיא. אתה מוזמן לכתוב איך מתקדם ומה דעתך, ובטח שלא להתייאש בשל גילך שאם יורשה לי להגיד, הוא לא כל כך מבוגר... להשתמע, גילי

24/08/2011 | 08:51 | מאת: עומרי

גילי תודה רבה על המענה המפורט והמתחשב, עודדת אותי ואשמח לקבל ממך כל עזרה שאוכל לגביי סוגי הטיפול השונים. הדאגה שלי היא אכן למצוא את הטיפול והמטפל המתאימים לי אני יודע שאסור לי להתייאש בגלל שטיפולים אחרים לא הצליחו אבל אני לא יודע מאיפה להתחיל בחיפוש. הכוונה כרגע זה מה שאני צריך, ברגע שאדע שאני במקום הנכון לי ושמקום זה באמת ייתן מענה לצרכיי הקוגניטיביים וההתנהגותיים אוכל לרכז את כל האנרגיות (פעמיים אפילו שלוש פעמים בשבוע) כדי שבאמת אוכל לעבור שינוי בריא ומשמעותי, אני בשלב נחוש ולא נואש (בניגוד לפעמים קודמות) של חיפושים ובהחלט הייתי רוצה לשמוע את חוות דעתך לגביי והמלצתך על טיפולים שונים וגם על האפשרות להפגש איתך לייעוץ אם יש אפשרות כזאת. שוב תודה על ההקשבה ןהסבלנות

שלום לכולם. בשבוע הקרוב 17.8-24.8 לא יהיה מענה שלי בפורום. ניתן להעלות שאלות ואענה ב 24.8 בברכה, גילי

שלום לכולם אני מצרפת כאן רשימה של מקומות ציבוריים ופרטיים לטיפול בהפרעות אכילה. אין ברשימה זו משום המלצה על מקום זה או אחר, אלא ריכוז של אינפורמציה עבורכם. כל אחד צריך לברר מה מהמסגרות מתאימה לו מבחינה כלכלית ומבחינת התכנית שמוצעת במקום, ולבחון האם המקום עונה על צרכיו. אפשרויות טיפול בהפרעות אכילה: באופן כללי מומלץ שהטיפול יכלול טיפול רגשי (פסיכולוגי) ןטיפול של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. ניתן להשיג שילוב זה במספר דרכים: 1. באופן פרטי- פניה לפסיכולוג פרטי ותזונאית פרטית. 2. ברוב קופות החולים קיימות לרוב יחידות לטיפול בהפרעות אכילה, דרכן ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי ותזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה, במחיר מסובסד. מדובר על טיפול מרפאתי ולא אשפוזי ויש לברר בקופת החולים הרלוונטית אל מי צריך לפנות לקבלת טיפול בהפרעות אכילה. 3. ניתן לקבל טיפול במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש המתמחות בהפרעות אכילה. במקומות אלה פועל צוות מנוסה ורב מקצועי המספק טיפול רגשי וליווי של תזונאית ואם יש צורך גם של רופא.מדובר על פגישות בתדירות של אחת לשבוע בד"כ. ישנן גם מחלקות בהן ניתן להתאשפז בעת הצורך. ניתן לפנות אל המרפאות והמחלקות הללו באופן ישיר ואין צורך בהפניה מקופת החולים: * בית חולים איכילוב :03-6974707 (יש מרפאה וגם מחלקה) * מחלקות בבית החולים תל השומר (ילדים ג') – 035302466 (בוגרים) 03-5305101/3 03-5303030 (לבקש מרפאת מבוגרים או מחלקה פסיכיאטרית למבוגרים או למתבגרים בהתאם לצורך). מרפאת חווה -תה"ש - מרפאה לבריאות הנפש של האשה- 03-6354029 * בית החולים אסף הרופא (ילדים ונוער) - 08-9779117/153 * מרכז שניידר (מח' ד' להפרעות אכילה) - 03-9253761 * הדסה עין כרם (מרפאה לבוגרים) -02-6777348 הדסה עין כרם מחלקה לבוגרים 02-6777181 אשפוז יום מתבגרים (מרכז העיר) טלפון: 6235059/4 – 02 מחלקת אשפוז מתבגרים (עין כרם): 02-6779191 * בית חולים סורוקה - 08-6400780 * בית חולים רמב"ם (פסיכיאטריה - הפרעות אכילה) - 04-8543031 # מרפאת הנוטרים – רעננה- דרך קופ"ח כללית * קופ"ח מכבי (המרפאה להפרעות אכילה) - 04-8477922 * שלוותה (מחלקה לנוער ולבוגרים) – הוד השרון, טלפון: 09-7478604 * גהה – בית חולים פסיכיאטרי, טלפון: 03-9258258 * מרכז שיקום נס ציונה (נוער) - 08-9384067/8 * גליל מערבי - 04-9850505 * קיבוץ גשר הזיו - 04-9828810 * מכון סאמט (מבוגרים) ירושלים - 02-6733548 * מרפאת נעורים לילדים ונוער (קופת חולים מכבי) ראשון לציון -03-9634780 *תחנת העמקים- גלבוע 04-6533239, 04-6533333 4. עמותות וארגונים פרטיים: נותנים מענה מקיף ולעיתים באשפוז חלקי * עמותת שחף – המפעילה קו מצוקה התנדבותי המקשיב, מספק אינפורמציה בנוגע לאפשרויות הטיפול הקיימות ומשיב על כל שאלה בנושא. טלפון: 08-9357035. * אביב – ארגון ישראלי להפרעות אכילה . * ת.ל.מ – תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה: המגישה עזרה, סיוע אבחון וטיפול בתחום בריאות הנפש למשפחות, זוגות, פרטים וילדים הסובלים מהפרעות אכילה ובעיות בתחום הנפש. 5. מרכזי טיפול ייעודיים בהפרעות אכילה: * תפנית – ירושליים, בית הכרם טלפון: 02-6525647. * שחף – קיבוץ נען טיפול בטכניקת החונכות המנוהל על ידי ד"ר מוריה גולן, טלפון: 08-9357035, 08-9351244. * נופית – המרכז לטיפול בהפרעות אכילה בקרב נוער ובוגרים, טלפון: 09-7447111, 09-7447222. * כפר עמית – טלפון: 04-6309209 * חוות הבריאות "מצפה אלומות" מציעה טיפול תומך בתהליך השיקום, סיגול תזונה נכונה ומאוזנת ואורח חיים תזונתי בריא לגוף ולנפש, טלפון: 04-6653364. # עוף החול - קיבוץ חצרים (היחיד בדרום) טלפון: 08-6474055 לבקש את מיכל # אגם - ת"א טלפון: 03-6447420 # שלבים - הרצליה פיתוח (פרטי. אשפוז יום) 09-9543507 בהצלחה לכולם, והעיקר, לא להרים ידיים, אלא למצוא את הטיפול הנכון עבורכם! גילי

16/08/2011 | 18:03 | מאת: דניאלה

אני בת 26, בולמית מזה כ-8 שנים. מעולם לא טופלתי בעבר. כיום יותר ויותר אני מרגישה שזה מפריע לאורח חיים תקין ובעיקר לנפש. איך מטפלים? ללכת לפסיכולוג? תזונאית? קבוצת תמיכה? דרך הקופ"ח? באופן פרטי? איך אני מבררת מי מטפל ספציפית בבעיות אכילה באזור שלי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ראי את ההודעה שפרסמתי כרגע. בהצלחה!

12/08/2011 | 12:41 | מאת: אדם

למחקר פסיכולוגי העוסק במאפייני אישיות, הרגלי אכילה והשמנה, דרושים מתנדבים הסובלים מעודף משקל. מתנדבים שימצאו מתאימים, יתבקשו לענות על שאלון מקוון, שאורך כ-12 דקות. המשתתפים יכנסו להגרלה, בה יוכלו לזכות בתווי קנייה על סך 100 ¤. המחקר הוא אנונימי הנתונים שייאספו הינם חסויים, והם יישמרו כך שסודיות תשובותיכם תישמר בצורה מלאה. אנו מקווים כי תוצאות המחקר יסייעו להבנה של הרגלי אכילה בעייתים, ובכך, בתקווה, יוכלו לשפר את הטיפול שניתן לאנשים הסובלים מהם. הניסוי נערך במסגרת המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. להשתתפות בניסוי גברים - http://livesample.co.il/mod/questionnaire/view.php?id=946 נשים- http://livesample.co.il/mod/questionnaire/view.php?id=947 ולבירורים אדם לאוב: adamlaub@hotmail.com

01/08/2011 | 23:26 | מאת: יונית

שלום, אני בת 31 ובעבר סבלתי מהפרעות אכילה -אנורקסיה ובולמיה.כיום אני אוכלת רגיל ולשמחתי הפסקתי עם ההקאות .העניין הוא שבמשך שנים השתמשתי בכדורים משלשלים וכעת קשה לי להפסיק. אני לוקחת כדור אחד מסוג יובסלקס מדי יום.אני מאוד רוצה להפסיק, לא מזמן התחתנתי ואני מעוניינת להיכנס להריון. בעלי לא יודע דבר על ההתמכרות שלי.למי אוכל לפנות? אני מתביישת לדבר עם רופאת המשפחה שלי שמכירה אותי שנים..

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך יונית. אני מציעה לך לבקש הפנייה לרופא גסטרולוג או ללכת למישהו כזה באופן פרטי, כשמה שחשוב הוא שזה יהיה אדם שידוע לך שהוא אנושי ונחמד. אני חושבת שתצטרכי לעבור בעזרתו תהליך הדרגתי של גמילה. מבחינת רופאת המשפחה, אני חושבת שאת יכולה לסמוך עליה שאם היא מכירה אותך שנים דעתה עלייך לא תשתנה בגלל משהו כזה, אך אם לא נעים לך לשתף תוכלי לבקש ממנה הפניה לגסטרולוג ולהגיד שאת סובלת משילשולים מבלי לפרט מדוע, ורוצה להבדק. את מוזמנת לעדכן. ומזל טוב על החתונה ועל ההריון שבדרך! גילי

31/07/2011 | 20:39 | מאת: hory

היי גילי, יצא לי כמה פעמים להיכנס לכאן ולהתייעץ איתך לגבי הטיפול שלי בהפרעת האכילה. האמת שרק רציתי להגיד תודה. לפני כמה חודשים מאוד התלבטתי האם להתחיל טיפול תזונתי במקביל לטיפול הפסיכולוגי, אחרי ניסיון מר קודם. והדברים שלך גרמו לי לתת צאנס וקצת אמון, ולהתחיל מחדש. בסופו של דבר, אני כחודשיים בטיפול תזונתי, ואכן השיפור מאוד משמעותי. בחודשיים האלו היה לי רק בולמוס אחד ושתי הקאות. כמובן ששום דבר לא מושלם, אבל גם זה משהו. אז רציתי להגיד לך תודה, ולהגיד שלפעמים רק מילה אחת קטנה יכולה להיות מאוד משמעותית עבור מישהו מהצד השני של המחשב. תודה ותמשיכי לעשות רק טוב!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. אני מאד מאד שמחה לשמוע! מאד משמח שטרחת לכתוב כאן ולעדכן. לפעמים גם מילת תודה של מישהו מהצד השני של המחשב יכולה לעשות הרבה טוב. :) בהצלחה! גילי

http://www.nofit.org/Default.asp?sType=2&PageId=9619#

29/07/2011 | 12:51 | מאת: אדם

לניסוי פסיכולוגי העוסק במאפייני אישיות, הרגלי אכילה והשמנה, דרושים מתנדבים הסובלים מעודף משקל. מתנדבים שימצאו מתאימים, יתבקשו לענות על שאלון מקוון, שאורך כ-12 דקות. המשתתפים יכנסו להגרלה, בה יוכלו לזכות בתווי קנייה על סך 100 ¤. המחקר הוא אנונימי הנתונים שייאספו הינם חסויים, והם יישמרו כך שסודיות תשובותיכם תישמר בצורה מלאה. אנו מקווים כי תוצאות המחקר יסייעו להבנה של הרגלי אכילה בעייתים, ובכך, בתקווה, יוכלו לשפר את הטיפול שניתן לאנשים הסובלים מהם. הניסוי נערך במסגרת המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. להשתתפות בניסוי גברים - http://livesample.co.il/mod/questionnaire/view.php?id=946 נשים- http://livesample.co.il/mod/questionnaire/view.php?id=947 ולבירורים אדם לאוב: adamlaub@hotmail.com

23/07/2011 | 09:39 | מאת: הילה

היי גילי, אני לא יודעת אם זה נחשב הפרעת אכילה, אבל אני בת 26, עברתי פגיעה מינית מתמשכת בילדות. נמצאת בטיפול כבר הרבה זמן ומנסה לעבד את הדברים שחוויתי. יש לי בעיה עם אוכל. אני לא מצליחה להכניס לפה שום דבר רך. אוכלת רק אוכל מוצק. לא גבינות, לא מעדכני חלב, לא ממרחים למינהם, לא רטבים. נוסף על כך אני צמחונית. האכילה שלי כנראה ממש גרועה, כי אני סובלת מעודף משקל משמעותי למרות שאני לא אוכלת המון... כנראה אוכלת לא נכון. אוכל מעורר אצלי גועל. איך ניתן לטפל בזה? תודה, הילה

לקריאה נוספת והעמקה

היי הילה אני כואבת לשמוע את מה שעברת בילדותך. יחס אמביוולנטי לאכילה עשוי בהחלט להיות תוצאה של פגיעה מינית בילדות. אם הנך מטופלת בטיפול רגשי בו את מעבדת את שחווית, הייתי מציעה שתפני במקביל לתזונאית המתמחה בהפרעות אכילה, מישהי רגישה ומבינה שתוכל לסייע לך לגוון את התפריט באופן שיהיה גם אפשרי מבחינת הרגשתך וגם בריא. ייתכן כי בהמשך תוכלי לבצע יחד איתה או במסגרת של טיפול קוגניטיבי התנהגותי חשיפה הדרגתית לסוגי מזונות שונים. הכוונה היא שבהדרגה הגועל שמאכלים מסויימים מעורר יפחת תוך שאת מתנסה בטעימה של כמות מזערית. לאחר שירד הגועל הכמות תוכל לעלות בהדרגה. אך גם אם לא, תזונאית תוכל לפחות לוודא שבתפריט המוצקים יש מספיק מכל מה שאת צריכה. אני מכירה מישהי מעולה שאני סומכת עליה מאד המקבלת במודיעין גם דרך מכבי וגם באופן פרטי. אם תרצי אשמח לקשר בינכן. המייל שלי הוא gily.agar@gmail.com שיהיה שבוע טוב. גילי

27/07/2011 | 10:02 | מאת: איריס

הילה שלום, את מספרת על חוויה קשה שמשפיעה על היבטים רבים בנפש, כולל דימוי גוף, יחס לגוף, אמון ועוד. אני מאמינה שאת עובדת על נושאים אלה בטיפול. לעתים עדיין נשארים דברים לא מודעים שיכולים לבוא לידי ביטוי בתופעות כגון סלידה מאוכל רך. נשמע כאילו יש לך טראומה כלשהי שקשורה לאוכל רך. במקרה כזה טיפול בטכניקת EFT למשל יכול לסייע מאוד. לפרטים נוספים את מוזמנת לפנות אליי. בהצלחה! איריס פסיכולוגית שיקומית מומחית

17/07/2011 | 19:05 | מאת: נימי

הי גילי, הגעתי לפורום הזה במקרה ואני מקווה שתוכלי לעזור לי. אני אחרי ירידה גדולה במשקל (קרוב ל-40 ק"ג) אך בגלל מעבר דירה לאזור חיפה עזבתי את קבוצת התמיכה ואני לא מצליחה למצוא משהו שעונה על הצרכים שלי כאן. בזמן האחרון האכילה הרגשית שלי חזרה ובגדול וממש קשה לי לשלוט בה. אני מרגישה שאני רוצה להצטרף לקבוצה טיפולית שעוסקת באכילה רגשית ובמה שיושב מתחת לה ולא על האכילה עצמה. הייתי רוצה קבוצה טיפולית בשילוב אומנויות אבל גם קבוצה רגילה תעזור לי (לא שומרי משקל וכו'). האם את מכירה קבוצה שכזו באזור חיפה/חוף הכרמל? מקווה שתוכלי לעזור לי תודה מראש נימי

לקריאה נוספת והעמקה

היי נימי טוב שאת מחפשת לך מקום חדש לטיפול מסוג זה. אינני מכירה קבוצה שכזו אך אני אפרסם מודעה באתר פסיכולוגיה עברית (אתר של פסיכולוגים) על מנת לבדוק אם מישהו מכיר קבוצה שכזו, ואעדכן אותך בהקדם. גילי

אנא כתבי לי למייל כדי שיהיה לי את המייל שלך לעדכן כשיהיו תשובות. גילי

21/07/2011 | 10:37 | מאת: נימי

הי גילי, תודה על המאמצים למצוא עבורי קבוצה לטיפול באכילה רגשית. ביקשת ממני לכתוב לך למייל על מנת שתוכלי לעדכן אותי בהמשך אבל לא מצאתי באתר את כתובת המייל שלך. תוכלי לשלוח לי אותה? תודה ויום טוב! נימי

17/07/2011 | 00:23 | מאת: ליאור

בחודשיים האחרונים אני לא מסוגלת לאכול כלום.אני אוכלת כמות מסוימת ומרגישה מאוד לא טוב,לעתים אפילו מקיאה.אף פעם לא הייתי אכלנית גדולה אך כמות המזון שאני צורכת ירדה משמעותית וגם רזיתי מאוד.ניסיתי כל מיני שיטות כמו לאכול לאט יותר וללעוס את האוכל לפחות 30 פעם לפני הבליעה אך כל זה לא עזר...

כתובתך הראשונה והדחופה היא רופא טוב. עליך לשלול אפשרות רפואית למצב לפני שמניחים שמדובר בבעיה רגשית. אם ישללו הסיבות הרפואיות תוכלי לפנות לטיפול בהפרעות אכילה. אל תתמהמהי עם הפניה לרופא, רצוי גסטרולוג. בהצלחה! גילי

16/07/2011 | 20:57 | מאת: מים

לפני 4-5 שעות שתיתי הרבה מאוד מים מאוד מהר והגעתי למצב שאני רוצה להקיא, אבל לא הקאתי[התאמנתי הרבה מאוד והזעתי המון ואז כשחזרתי הביתה פשוט שתיתי מים כמו מטורף]. נתתי כמה שעות מנוחה לקיבה ועכשיו כל פעם כשאני שותה קצת מים [מינרלים\מיץ\חלב\כל נוזל] יש לי בחילה. ממה זה נובע ומתי זה יעבור?

שלום לך. יש להפנות את השאלה לרופא. בהצלחה בספורט ולא לוותר על שתיה. גילי