פחד
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
גילי... אני בדיאטת הרעבה כבר חודש.. אני שונאת שונאת להקיא...זה הדבר שאני הכי שונאת בעולם.. היום אכלתי והרגשתי אחרי האוכל שאני פשוט משמינה..באותו הרגע ממש...כל כך התעצבנתי על עצמי ולא ידעתי מה לעשות עם התחושות האלו, אז הלכתי לשירותים וניסיתי להקיא...רציתי אבל גם לא רציתי (הגיוני?).. פחדתי שישמעו אותי, פחדתי מה יקרה אחרי זה...אבל לא הקאתי בסוף.. מה שהכי מפחיד אותי זה שלהקיא פתאום נראה פתרון ואופציה..איך אני עוצרת את זה? אני בטיפול אבל אני מפחדת להגיד את זה למטפלת שלי..שהיא לא תשלח אותי לפסיכיאטר.. גילי אני מפחדת..
היי לירז אני מבינה את תחושתך אבל טוב שלא הצלחת להקיא כי ההקאה הורסת את הגוף באופן בלתי הפיך. כמובן שגם ההרעבה שאת מתארת מסוכנת מאד. אני רוצה לעודד אותך לספר למטפלת שלך מבלי לחשוש שתפנה אותך לפסיכיאטר וזה כי לפסיכיאטר אין בדרך כלל מה להציע בנושאי הפרעות אכילה (אין תרופה שהוא יכול לתת כדי לטפל בהפרעות אלה). אני בטוחה שהמטפלת שלך תדע להתייחס לכך באופן מכבד ולעזור לך למצוא דרך אחרת להרגיע את התחושות הרעות שלא דרך הרעבה והקאה. את מפחדת לא מהדבר הנכון. הדבר המפחיד הוא לצערי שעלול להגרם לגופך נזק בלתי הפיך שיכול להתבטא גם בעוד כמה שנים, כשכבר תהיי אולי בריאה מבחינת הפרעת האכילה אך איברים אחרים בגוף עשויים לקרוס אז כי לא קבלו חומרים חיוניים כעת. הרבה נשים מתות מאנורקסיה הרבה שנים לאחר שהחלימו, אך נפטרות בגיל צעיר בגלל החוסרים שהצטברו בגוף. שתפי את המטפלת שלך בהקדם ופני גם לתזונאית ואולי לרופא לוודא שגופך אינו בסכנת חיים מיידית! עדכני מה קורה. גילי
מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
