נגישות
נגישות

פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

פורום מקצועי זה מיועד לשאלות, התייעצויות ושיתוף עבור כל מי שנושא האכילה, המשקל ודימוי הגוף מעסיקים אותו באופן שגורם לו סבל ופוגע באיכות חייו. כמו כן, מיועד הפורום למי שחש כי האכילה ממלאת תפקיד משמעותי בעולמו הרגשי. הפורום מיועד גם לאנשים אשר יקיריהם סובלים מנושאים אלה. במדינת ישראל, כמו בעולם המערבי כולו, חלה עלייה מתמדת בשכיחות הפרעות האכילה, במספר האנשים אשר מאבדים שליטה על האכילה והמשקל, ואשר מחשבותיהם ורגשותיהם מלאים בנושאים הקשורים לדימוי גוף ואוכל. אין הדבר מפתיע בעידן השפע בו האוכל הפך להיות מוקד תרבותי, כלכלי, ועסקי, ואשר אידיאל הרזון בו, אינו ניתן להשגה. פורום זה חשוב במיוחד בתקופה מורכבת זו, וינסה לתת מענה הולם לשאלות הקשורות במניעה והתמודדות עם הפרעות אכילה ואכילה רגשית, וסוגי טיפול אפשריים. למעבר לפורום לחצו כאן.
859 הודעות
715 תשובות מומחה

מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

חל איסור מוחלט על פרסום בפורום. ניתן להמליץ מתוך נסיון אישי על גופים טיפוליים מסויימים, אך יש לציין בהודעה כי מדובר בהמלצה על סמך חוויה אישית בלבד. אין לציין פרטי התקשרות של הגורם הטיפולי המדובר
25/04/2013 | 20:28 | מאת: ריקי

שלום רב, חברתי בת 25 החלה דיאטה לפני כשלושה חודשים. כיום כולם מעידים כי משהו השתנה בה. התעסקות אובססיבית באוכל, זמני ארוחות, ספורט וכיו"ב. עם זאת מודעות לגוף- אין דימוי גוף מעוות, יד יעדים ברורים, אך לצד זה היא השתנתה כליל. ירידה ברמות מצב רוח, ירידה רמות תפוקה בעבודה, בסדר וארגון, ביחסי אנוש (נעלמו כליל)...האם למרות שזו לא אנורקסיה ולא בולמיה (היא כן אוכלת אך באופן מסודר וספירת קלוריות אובססיבית לחלוטין)מדובר בהפרעת אכילה? הסממן הבולט- ההתעסקות סביב האוכל והתוצרים של כך- שצויינו לעיל. האם זו הפרעת אכילה? ריקי

לקריאה נוספת והעמקה

היי ריקי להפרעות אכילה יש הגדרות שונות לפי ספרים שונים במדינות שונות- אך זה לא באמת חשוב כי ברור שגם מי שמקיים רק חלק מהקריטריונים להפרעת אכילה- סובל וזקוק לטיפול. לדוגמא אחד הקריטריונים לאנורקסיה הוא היעדר מחזור. אך יש בנות הסובלות מאנורקסיה, שהמחזור לא נעלם להן כי לוקחות גלולות. האם הן לא סובלות מאנורקסיה בשל כך? מובן שהן כן. כמובן שגם במקרה של חברתך מדובר בהפרעה שקשורה לאכילה וכנראה לעוד דברים והיא צריכה לקבל טיפול בדחיפות. יש רשימת אופציות טיפוליות בעמוד זה ותוכלי להיעזר בהן. בהצלחה לך ולה.

24/04/2013 | 19:36 | מאת: טל

גילי שלום, אני בת 28. התייעצצתי כאן לפני זמן מה (שנה? שנתיים?) בנוגע לבעיות האכילה שלי. שקלתי 115 ק"ג, עם אכילה בררנית מאד והמנעות ממגוון רחב של מאכלים (גועל מאוכל רך ונמרח, צמחונות, המנעות ממוצרי חלב ועוד ועוד כשברקע פגיעה מינית מתמשכת מילדות). המלצת לי על תזונאית מתאימה וגם על חשיפה הדרגתית למזון. רציתי מאד, אבל פחדתי מאד ולא הצלחתי לפנות לשום מקום. לפני חמישה חודשים הסתבכתי עם דלקת גרון חריפה ואושפזתי בבית חולים. בלי לשאול אותי עשו לי הרבה בדיקות דם (שגם מהן נמנעתי עד כה). האשפוז בבית חולים והחוויה הרפואית האינטניבית והמפחידה שעברתי שם נתנו לי ניעור רציני ומייד התחלתי לחשוב פעמים על כל דבר שהכנסתי לפה. התחלתי לרדת במשקל ורופאת המשפחה הפנתה אותי לדיאטנית (כי הטריגליצרידים היו גבוהים..). מאז אני נמצאת במעקב של דיאטנית בקופת חולים וירדתי יותר מ-18 ק"ג במשקל... העניין הוא שהדיאטנית הזו לא מבינה כלום בבעיות אכילה, יש לזה חסרונות ויתרונות... במקום להרחיב את אפשרויות המזון צמצמתי אותן (לתפריט דיאטטי), אני יורדת נהדר, אבל זה מתיישב בדיוק על הבעיה שגם ככה יש לי. קל לי מאד לצמצם בסוגי מזון. אז אני לא יודעת. לא יודעת אם צריך בכלל להתעסק בזה או לא, אם בדיקות הדם כרגע בסדר ואני יורדת במשקל.. אולי זה פשוט מספיק.

לקריאה נוספת והעמקה

היי טל וסליחה על העיכוב. כמובן שמתוך הנחה שהצמצום באכילה מעיד על קושי כלשהו שהאוכל הוא רק סמפטום שלו- חשוב שתטפלי בחרדה מאוכל שאת חווה גם אם את במשקל שאת מרוצה ממנו ובדיקות הדם תקינות. "מספיק" זה עניין של החלטה שלך. אף אחד לא יקבע עבורך אם את תעשי מאמץ לשפר את עולמך ואת הרגשתך או שלא. אל תצפי מרופאת המשפחה או מגורם אחר להאיץ בך לעשות זאת- כי עבורם אולי בדיקות הדם משביעות רצון. להערכתי את עדיין יכולה להנות מטיפול בלי קשר לבדיקות הדם ולמשקל, ולהרגיש טוב יותר מבפנים. גילי

23/04/2013 | 22:27 | מאת: טל

היי אני בת 23 בקרוב. לפני שנה חזרתי מטיול פחות 7 קג ממשקלי (עקב מחלה והייתי תת משקל) מאז חיי עסקו רק במשקל והסובבים נכנסו לי לצלחת. בחודשים האחרונים העלתי לפחות 7 קג וקשה לי עם זה לכן אני לא אוכלת הרבה ביום. השינה שלה ממש לא סדירה אז כל פעם שאני מתעוררת אני פושטת על המקרר ואוכלת מלא וישר יורקת אחר כך. התחלתי טיפול מקצועי אבל נראה לי שהכל חסר תקווה.. יש המלצות? ובנוסף אם אני יורקת את האוכל הוא עדין מחשב כקלוריות לגוף?

לקריאה נוספת והעמקה

היי טל. למה חסר תקווה??? זה מאד הגיוני שהגוף חוזר למשקל הקודם לאחר מחלה. זה מנגנון שמגן עליו וזה בסדר. האם את עוסקת גם בפעילות גופנית? פעמים רבות זה פתרון שמסייע להרגשה ולחיבור לגוף מבלי צורך להתעסק עם אוכל. בנוגע ללעיסה ויריקה- אין לי באמת מידע על ההשפעה של זה מבחינה קלורית אבל נפשית זה בטח לא משאיר אותך עם הרגשה נעימה. עדכני איך הטיפול מתקדם. גילי

02/05/2013 | 12:49 | מאת: טל

חסר תקווה מבחינה פסיכולוגית אולי גם שאני לא רעבה יש לי את הצורך להכניס משהו לפה ולירוק אותו. יחסית אני לא אוכלת הרבה במהלך היום ואני מבינה שהגוף שלי צריך עוד אנרגיה אבל בגלל שאני לא מצליחה להתנער מהרגלי היריקה אני פועלת בהתאם. ולצערי אני עדין עולה במשקל. אני עושה פעילות גופנית ועובדת קשה אבל שום דבר לא מצליח למנוע את העלייה. כשאני נכנסת לבולמוס אני לא מצליחה לצאת מיזה למרות שאני יודעת שזה רע. אני כבר לא יודעת מה לעשות

22/04/2013 | 22:50 | מאת: טלי

שלום! לפני כחודש - במהלך ארוחה לבני (בן 9) "נתקע" חלקיק של מלפפון בגרון. למרות שלא הייתה לו תחושת חנק - תפס את האירוע כטראוומתי מאוד. במהלך שבוע ראשון היה לו קושי רב בבליעת המזון ואף פניתי עמו לרופאת ילדים אשר המליצה על טיפול בקלמנרוין למשך כשבועיים.לציין כי במשך הזמן חל שיפור בבליעתו - אוכל את שלושת הארוחות היומיות - עם זאת הארוחות עדיין נמשכות זמן רב מהרגיל ועדיין נראה כי חושש מבליעה.בשיחה עמו אמר כי לפעמים מרגיש קצת עצוב ופוחד עקב מחשבות על אוכל.עם זאת אציין כי כשאוכל ממתקים האהובים עליו הבעיה נעלמת כלל.מה עלי לעשות - לדאוג ולפנות לעזרה או להניח לו? אודה מאוד לקבל תשובה לשאלתי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. ראשית, טוב שהאירוע נגמר כך. ניתן להבין את הבהלה שלו והוא מנסה להתנהג באחריות כדי לא לחוות זאת שוב. עולים בדעתי כמה דברים חשובים: 1. מה שחשוב זה לוודא שקיימת מגמה של שיפור- ואת מציינת שכן, כלומר שככל שהזמן עובר- הוא חוזר לאכול באופן יותר ויותר רציף. אם מגמה זו משתנה- אז יש סיבה להתערבות של פסיכולוג קוגניטיבי התנהגותי לילדים. 2. שימי לב שהוא לא נמנע מלאכול מלפפון. אחד הדברים שחשוב לבדוק לאחר אירוע טראומטי זה שלא מפתחים המנעויות מדברים שקשורים לאירוע. במקרה הזה הוא עשוי להמנע מאכילת מלפפון/ מאכילה במקום שזה קרה בו וכו'. 3. נסי להסיר את הפוקוס מהאכילה. כלומר, גם אם אתם משפחה שאוכלת באופן מסודר ללא טלויזיה, הרשי לו לצפות בטלויזיה תוך כדי אכילה או לעסוק בפעילות אחרת כדי שהפוקוס על האכילה ירד. 4. אחד הדברים המפחידים בחנק הוא תחושת חוסר האונים. יש לי רעיון שאת צריכה לבדוק איך הוא מרגיש לך לפי ההיכרות עם עצמך ועם בנך, אבל אולי יכול לעזור לו לדעת מה צריך לעשות במקרה של חנק. עצם הידיעה שיש מה לעשות עם משהו קורה- מאפשרת לנו להיזהר פחות בנסיון למנוע את ההתרחשות שלו. כמובן שלא כדאי להציף אותו במידע מפחיד על חנק, אבל אם היית יכולה למצוא מישהו שמבין בתחום שיסביר לו בצורה נעימה וקלילה מה לעשות אם זה קורה שוב- אולי זה היה מקל עליו. עדכני איך הולך, גילי

23/04/2013 | 22:29 | מאת: טלי

מודה לך מאוד על התייחסותך המהירה לשאלתי.

21/04/2013 | 18:16 | מאת: עליסה בארץ המראות

היי גילי, נתקעתי בפינה ואני לא יודעת מה לעשות , איך לצאת מזה. מחשבות, זכרונות, תחושות, הבליל של כל אלה, מביא לכך שאיני מסוגלת לעבור בדיקה אצל רופא נשים. הוא, מבחינתו, לא מוכן לחדש לי את המרשם לגלולות בלי בדיקה. לא מסוגלת. לא יכולה. לא רוצה. אבל צריכה את המרשם הזה. גם ככה זה כל כך אברסיבי ובלתי אפשרי. איך אני אמורה לעשות זאת מתוך אולטימטום? איך נוצר מצב ששוב הרצון שלי לא תואם את האחר ועדיין לשני יש יותר כוח? (לא קשורה לחלוטין לנושא הפורום, אבל מבחינתי כן... סליחה אם לא היה במקום )

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך עליסה היקרה :) את בוודאי לא צריכה להבדק מתוך אולטימטום! מצד שני, חשוב שתמצאי דרך בה תוכלי לשמור על בריאותך הנשית מבלי שזו תהיה חוויה אברסיבית וחודרנית. התמודדות הרופא עם התנגדותך מלמדת שאינו רגיש דיו, ואני מציעה לך לחפש לעצמך רופאת נשים בעלת רגישות לנושאים מיניים או בעלת הכשרה בסקסולוגיה. מצאתי רשימה שיש בה גם גניקולוגיות בעלות הכשרה כזו, ואני בטוחה שניתן למצוא עוד המלצות http://www.itam.org.il/SiteFiles/1/4163/54682.asp אם תמצאי מישהי טובה תמליצי לי שאדע להכניס אותה לרשימת המומלצות שלי. בהצלחה!

19/04/2013 | 15:25 | מאת: אירית

יש לי שאלה האם מצב בו אני אוכלת לדוגמא פיצה וכל כמה ביסים רגילים אני לוקחת ביס לועסת אותו ויורקת אותו למפית כדי שאף אחד לא ישים לב וככה עם כל המאכלים שאני אוכלת, האם זו הפרעת אכילה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. מבחינת הגדרה יבשה זו אולי לא בהכרח נחשבת להפרעת אכילה בעיקר אם אינך בתת משקל, אך מבחינת הבנה נפשית- זו בהחלט הפרעת אכילה. לא עצם הפעולה אלא הסיבה לפעולה. ההתנהלות הזו מבטאת את העובדה שלא הצלחת למצוא מצב בו את אוכלת כמות שאת שבעת רצון ממנה. את כנראה חשה שאינך יכולה לוותר על האכילה או שאינך מרוצה ממשקל גופך וזה ה"פתרון" שמצאת. מה שאותי כאשת מקצוע מעניין -זה לטפל בהרגשה שיושבת בבסיס ההתנהגות הזו. אני ממליצה לך לפנות לטיפול ולהבין מה ההתנהגות הזו מבטאת. גילי

23/04/2013 | 01:50 | מאת: Tal

אני מזדהה עם מה שכתוב. אני לא ישנה טוב ומתעוררת כמה פעמים בלילה ויורדת לאכול. אני נתקפת בבולמוסים. אמנם אני לא בולעת את האוכל אלא יורקת אבל אני מודעת שיש לי בעיה.. פשוט נכנסתי למעגל שאני לא מצליחה לצאת ממנו

08/04/2013 | 12:41 | מאת: מיכל

לאחרונה שמנו לב שהבת שלנו בת 16 וחצי מרזה עוד ועוד ועם שיחה עם המאמנת שלה וגם איתה התברר שאכן היא בחודשי וחצי האחרונים רזתה מאד ואף מודעת לזה שיש לה בעייה מאז שגילינו היא מנסה לאכול אבל לא ממש מצליחה להתגבר על מה שזה גורם לה חוסר שינה .מוטרדת ממה שאכלה וכדומה ולכן אני רוצה לקחת אותה למספר שיחות לפני שהמצב יחמיר עוד יותר.האם יש למישהו המלצה לפסיכולוג שמתמחה בנושא אנורקסיה באזור ראשון - לציון - נס ציונה ? האם עדיף דארך קופת חולים? זה לא יותר מסורבל ? אם כי בוודאי זול יותר ? השאלה אם זה יירשם לה ואז יפריע לה בשירות צבאי ? אשמח לתגובות ועזרה

לקריאה נוספת והעמקה

היי. את מוזמנת לכתוב לי בפרטי ואוכל לחשוב אתך. באופן כללי לקופות החולים יש יחידות שמתמחות בהפרעות אכילה והטיפול דרכן זול יותר באופן משמעותי מהטיפול הפרטי והוא ברמה טובה מאד. gily.agar@gmail.com

שלום לכולם אני מצרפת כאן רשימה של מקומות ציבוריים ופרטיים לטיפול בהפרעות אכילה. אין ברשימה זו משום המלצה על מקום זה או אחר, אלא ריכוז של אינפורמציה עבורכם. כל אחד צריך לברר מה מהמסגרות מתאימה לו מבחינה כלכלית ומבחינת התכנית שמוצעת במקום, ולבחון האם המקום עונה על צרכיו. אפשרויות טיפול בהפרעות אכילה: באופן כללי מומלץ שהטיפול יכלול טיפול רגשי (פסיכולוגי) ןטיפול של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. ניתן להשיג שילוב זה במספר דרכים: 1. באופן פרטי- פניה לפסיכולוג פרטי ותזונאית פרטית. 2. ברוב קופות החולים קיימות לרוב יחידות לטיפול בהפרעות אכילה, דרכן ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי ותזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה, במחיר מסובסד. מדובר על טיפול מרפאתי ולא אשפוזי ויש לברר בקופת החולים הרלוונטית אל מי צריך לפנות לקבלת טיפול בהפרעות אכילה. 3. ניתן לקבל טיפול במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש המתמחות בהפרעות אכילה. במקומות אלה פועל צוות מנוסה ורב מקצועי המספק טיפול רגשי וליווי של תזונאית ואם יש צורך גם של רופא.מדובר על פגישות בתדירות של אחת לשבוע בד"כ. ישנן גם מחלקות בהן ניתן להתאשפז בעת הצורך. ניתן לפנות אל המרפאות והמחלקות הללו באופן ישיר ואין צורך בהפניה מקופת החולים: * בית חולים איכילוב :03-6974707 (יש מרפאה וגם מחלקה) * מחלקות בבית החולים תל השומר (ילדים ג') – 035302466 (בוגרים) 03-5305101/3 03-5303030 (לבקש מרפאת מבוגרים או מחלקה פסיכיאטרית למבוגרים או למתבגרים בהתאם לצורך). מרפאת חווה -תה"ש - מרפאה לבריאות הנפש של האשה- 03-6354029 * בית החולים אסף הרופא (ילדים ונוער) - 08-9779117/153 * מרכז שניידר (מח' ד' להפרעות אכילה) - 03-9253761 * הדסה עין כרם (מרפאה לבוגרים) -02-6777348 הדסה עין כרם מחלקה לבוגרים 02-6777181 אשפוז יום מתבגרים (מרכז העיר) טלפון: 6235059/4 – 02 מחלקת אשפוז מתבגרים (עין כרם): 02-6779191 * בית חולים סורוקה - 08-6400780 * בית חולים רמב"ם (פסיכיאטריה - הפרעות אכילה) - 04-8543031 # מרפאת הנוטרים – רעננה- דרך קופ"ח כללית * קופ"ח מכבי (המרפאה להפרעות אכילה) - 04-8477922 * שלוותה (מחלקה לנוער ולבוגרים) – הוד השרון, טלפון: 09-7478604 * גהה – בית חולים פסיכיאטרי, טלפון: 03-9258258 * מרכז שיקום נס ציונה (נוער) - 08-9384067/8 * גליל מערבי - 04-9850505 * קיבוץ גשר הזיו - 04-9828810 * מכון סאמט (מבוגרים) ירושלים - 02-6733548 * מרפאת נעורים לילדים ונוער (קופת חולים מכבי) ראשון לציון -03-9634780 *תחנת העמקים- גלבוע 04-6533239, 04-6533333 4. עמותות וארגונים פרטיים: נותנים מענה מקיף ולעיתים באשפוז חלקי * עמותת שחף – המפעילה קו מצוקה התנדבותי המקשיב, מספק אינפורמציה בנוגע לאפשרויות הטיפול הקיימות ומשיב על כל שאלה בנושא. טלפון: 08-9357035. * אביב – ארגון ישראלי להפרעות אכילה . * ת.ל.מ – תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה: המגישה עזרה, סיוע אבחון וטיפול בתחום בריאות הנפש למשפחות, זוגות, פרטים וילדים הסובלים מהפרעות אכילה ובעיות בתחום הנפש. 5. מרכזי טיפול ייעודיים בהפרעות אכילה: * תפנית – ירושליים, בית הכרם טלפון: 02-6525647. * שחף – קיבוץ נען טיפול בטכניקת החונכות המנוהל על ידי ד"ר מוריה גולן, טלפון: 08-9357035, 08-9351244. * נופית – המרכז לטיפול בהפרעות אכילה בקרב נוער ובוגרים, טלפון: 09-7447111, 09-7447222. * כפר עמית – טלפון: 04-6309209 * חוות הבריאות "מצפה אלומות" מציעה טיפול תומך בתהליך השיקום, סיגול תזונה נכונה ומאוזנת ואורח חיים תזונתי בריא לגוף ולנפש, טלפון: 04-6653364. # עוף החול - קיבוץ חצרים (היחיד בדרום) טלפון: 08-6474055 לבקש את מיכל # אגם - ת"א טלפון: 03-6447420 # שלבים - הרצליה פיתוח (פרטי. אשפוז יום) 09-9543507 בהצלחה לכולם, והעיקר, לא להרים ידיים, אלא למצוא את הטיפול הנכון עבורכם! גילי

09/03/2013 | 18:03 | מאת: hi

היי, אני בת 30 עם הסטוריה של הפרעת אכילה. כל הזמן חוששת לאכול בגללל חשש להיות שמנה ולכן מזה שנים המשקל שלי יורד ועולה ויוד ועולה, פעם בתת משקל, פעם יציב וחוזר חלילה. כיום אני במצב של משקל נמוך אך גם זה אחרי שעליתי מעט במשקל כי הייתיח הרבה יותר רזה. הוסת חזרה לאחרונה וידוע שבזמן ווסת יש תחושת נפיחות, כבדות והצטברות נוזלים. כל זה גורם לי לתחושה שאני מאוד שמנה וזה מעסיק אותי כל היום ומתסכל נורא וגורם לי שוב לצמצם בכמות האוכל. מה תוכלי לומר לי כדי להרגיע אותי ואייך אוכל "לסדר" את הראש? נמאס לי כבר וקשה לי נורא. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך וסליחה שלקח לי זמן לענות. האם היית בטיפול כלשהו בעבר? אני סבורה שתהליך טיפולי יכול לסייע לך מאד "לסדר את הראש" וגם את הלב. ישנה רשימת אפשרויות לטיפול שפרסמתי בתאריך 19.9. את יכולה להסתכל שם ואם לא תסתדרי תחזרי אלי.

20/03/2013 | 11:50 | מאת: הי שוב

היי גילי תודה על התשובה אך לא מצאתי את רשימת האפשרויות לטיפול שפרסמת ב 19.3 תוכלי בבקשה להדריך אותי כיצד לגשת? ולשאלת- מעולם לא הייתי בטיפול משום שאין לי יכולת כלכלית לממן טיפול פסיכולוגי/תמיכתי למרות שאני יודעת שאני צריכה ושזה הפתרון לבעיה שלי. אין מה לעשות.... זה המצב. תודה מראש ויום טוב

27/02/2013 | 16:15 | מאת: גלית

שלום, אני בת 30, סובלת מהפרעת אכילה כפייתית כבר יותר מ- 10 שנים. בשנים האחרונות יש שיפור וכמובן שהמודעות מאוד עוזרת, אך ההפרעה לא נעלמה ואני מתקשה כבר להתמודד איתה. היא מחמירה בתקופות קשות, כמו זה שאני חווה כרגע (אני מחוסרת עבודה וזוגיות) ואני כבר אובדת עצות. ישנן תקופות שנדמה לי כי אני מצליחה להתגבר עליה אבל כל הזמן חוזרת לאותו מקום..נמאס לי להתעסק בזה, נמאס לי להיות מוטרדת מזה ואני חייבת עזרה. ניסיתי לברר על קבוצות תמיכה למרות שעזרה מסוג כזה פחות מתאימה לי..אני לא בטוחה שנוח לי לשתף קבוצה שלמה בנושא הזה... אשמח מאוד לקבל המלצות לעזרה בנושא זה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך יש לי המלצה מעולה למישהי שעושה טיפולים מאד ממוקדים ויעילים בנושאים אלה. שמה רינה בלום והיא מטפלת בגישה שנקראת גישה נרטיבית שהיא גישה מאד מעשית ומכבדת כלפי המטופל. מצרפת קישור לאתר שלה. תוכלי להתרשם שם מדברים שכתבה ולמצוא את פרטיה. אם תרצי הפניות נוספות או אחרות את מוזמנת לפנות אלי במייל gily.agar@gmail.com http://www.hebpsy.net/community.asp?id=53

שלום, אני מחפשת מטפל/ת באכילה רגשית ובולימיה באיזור ירושלים, לא בהדסה - היחס שלהם קר ומגעיל. תודה!

היי נטלי פני אלי בפרטי ואשמח להמליץ לך על מטפלות שאני מכירה ומעריכה בירושלים. gily.agar@gmail.com

17/02/2013 | 23:56 | מאת: אריאל

לא הבנתי איך זה עובד אני יכולה לאכול ביום בדיוק את הכמות קלוריות שהגוף שלי שורף ביום?

אני חושבת שעלייך לפנות לתזונאית שתוכל לסייע לך

16/02/2013 | 21:33 | מאת: מישל

שלום רב אני מעוניין ביעוץ ראשוני יש לי בת בגיל 14 מיזה חודש וחצי הבחנו בשינוי כמות האוכל המעטה מידי יום מה גם בירידה במישקל מידי פעם שאנו לוחצים וכועסים לפתע אוכלת צהריים ושוב למחורת הכמות שוב יורדת למשל נס קפה ושלוש עוגיות בבוקר, צהריים בורקס 1 שני חטיפים בערב נס ופרוסה. המצב מדאיג אותי .אודה מאוד לקבל כיוון כיצד להתחיל לטפל תודה 0527371199

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מישל את מוזמנת ליצור עמי קשר 0544959060

13/02/2013 | 22:12 | מאת: הפרעת אכילה

שלום רציתי לשאול שאלה, לפני משהו כמו 10 חודשים שקלתי 110 קילו, אני 185. באותו הרגע הבנתי שזהו, בקושי בגדים עולים עלי ופשוט נמאס לי, לאט לאט התחלתי להפחית בארוחות, שותה רק נס בבוקר בלי עוגיות בצהריים חצי צלחת של האוכל שאמא הכינה ובערב משתדל לא לאכול כלום\איזה פרוסה קטנה עם תה. ירדתי ב10 חודשים האלו 20 קילו, וזה הגיע עד לימים שלא אכלתי כלום מהבוקר עד הערב. ותאמת אני ממש מרוצה מזה שירדתי כלכך הרבה והמחמאות מהסביבה לא מפסיקות להגיע וזה נותן עוד מרץ להפסיק לאכול. בתקופה האחרונה התחלתי לאכול יותר מדי ועליתי 5 קילו, אני שוקל היום 95 ולמשקל ההתחלתי אני ממש לא מתכוון לחזור והתחלתי להרעיב את עצמי שוב כדי להוריד את מה שעליתי+עוד כמה קילוגרמים שיהיה במשקל תקין. אם אני אוכל בערב איזה טוסט קטן כי היה לי חשק לאחר הטוסט יש לי המון חרטות על כך, ויום לאחר מכן אני מפצה על כך שאני לא אוכל ארוחת צהריים. האם כרגע אני מוגדר כמישהו עם הפרעות אכילה? האם במצב שאני כרגע אוכל לרדת מתחת לסף ה80? או שפשוט הגוף יעצר כי הוא חושב שהוא במצוקה כלשהי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב! מבלי להכנס להגדרות של כן או לא הפרעת אכילה, ברורים שני דברים: 1. יש לך כוח רצון רב ויכולת לחולל שינוי בחייך. 2. כעת אין לך את הכלים לבנות לעצמך הרגלים יציבים שיאפשרו גם תזונה בריאה וגם הרגשה טובה. לכן, עליך לפנות בהקדם לתזונאית המומחית בהפרעות אכילה. תזונאית כזו הנה מומחית הן בצד התזונתי והן בצד הרגשי התנהגותי. ניתן להשיג תזונאית כזו דרך קופ"ח ואם יש צורך אסייע לך למצוא. תזונאית כזו תוכל לסייע לך למצוא את שביל הזהב ואת הדרך הטובה ביותר להשתמש בכוח הרצון האדיר שלך לטובת תהליך בריא ומספק. בהצלחה!!!

24/02/2013 | 23:25 | מאת: הפרעת אכילה

אני לא יכל לפנות דרך קופת חולים לתזונאי בגלל שאני כרגע חייל, וכיודע חיילים לא מבוטחים בקופות חולים. מה הדבר שאפשר לעשות במצב כזה? להמשיך בדרך שלי עד שאשתחרר או שיש אפשרות לקבלת הפנייה לתזונאי או משהו כזה? מקווה שאת מבינה בכל העניין של הצבא ושוב תודה על התשובה

24/01/2013 | 22:16 | מאת: שירה

הי גילי, שמי שירה ומגיל 11 אני סובלת מהפרעת אכילה ששינתה צורתה לאורך השנים (אנורקסיה, אכילה כפייתית, בולמיה). כיום אני מעל גיל 30 ומזה מספר שנים אני יחסית מאוזנת מבחינת המשקל, האכילה ומבחינה רגשית (לאחר טיפול שעברתי). לפני כחצי שנה התחלנו לנסות להיכנס להריון. ניסיונות אלו היו לאחר תקופה ממושכת שבה דחיתי זאת, בשל החרדה הקיצונית מפני שינויים בגופי. גם כאשר כבר החלטתי להתחיל, זה היה בשל הלחץ מ"השעון הביולוגי", וזה עדיין היה מלווה בפחד נוראי. לפני מספר ימים גיליתי שאני בהיריון ומאז חוויתי חוסר יציבות קיצונית מבחינת האכילה (בולמוסים במשך מספר ימים), מבחינת התפקוד (חוסר יכולת ללמוד) ומבחינה רגשית (דיכאון, חרדה, תשישות פיזית ונפשית וקשיי שינה). אני מרגישה חוסר אונים ולא יודעת איך להתמודד עם זה. מעבר לכך, הכי קשה לי ההרגשה של הלבד בתוך זה. אני מרגישה שאין אף אחד (כולל בעלי) שיוכל להבין את גודל הקושי שאני עוברת, כי מבחוץ זה נראה אולי אפילו שטחי. מאד יעזור לי אם תאמרי לי האם יש כלים להתמודדות עם הפרעות אכילה בזמן היריון ומהם? ובכלל, מה את ממליצה לי לעשות. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

שירה היקרה העובדה שהצלחת להתאזן מבחינה רגשית ומבחינת הסימפטומים מעידה על כוחות רבים בתוכך. אני מבינה שטיפול שעברת סייע לך להתחבר אליהם ועולה בדעתי שזה זמן מצויין עבורך להיעזר שוב בטיפול שיוכל לסייע לך לארגן את רגשותייך ואת תגובותייך באופן שיהיה לך יותר נכון. פרסמתי רשימת אפשרויות לטיפול בתאריך 19.9.2012, אשמח להמליץ לך על מישהי ספציפית פרטית אם תרצי, ואם את מרגישה בנוח לחזור למטפל/ת הקודמת שלך זה אולי משהו ששווה לשקול. עדכני מה חשבת. גילי

08/02/2013 | 20:59 | מאת: לי

קוראים לי לי אני בת 16 וחצי כבר כשנה ומשהו אני סובלת מסוג של הפרעת אכילה יש לי בולמוסי אכילה תמי הייתה לי התעסקות עם דיאטות כבר מגיל 9 אבל בשנה וחצי האחרונה עברתי סוג של משבר עשו עליי מין חרם בכיתה סבלתי ממש הרגשתי בודדה והתחלתי לאכול בהתחלה זה היה קצת ואחרי זה הפך להרגל התחלתי לאכול מלא שטויות ואפילו אוכל אבל בכמויות התחלתי להשמין קצת ולהיות בדיכאון והייתי במרפאה להפרעות אכילה וזה לא ממש עזר הייתי שם המון זמן ירדתי במשקל בלל צומות ועליתי מאז ני כל הזמן מאבדת את עצמי אני לא מצליחה לשלוט בכמויות של האוכל ולאכול מאוזן אשמח אם מישהו יתן לי עצה תודה לי

היי לי נשמע שאת סובל שנים רבות. ההמלצה שלי היא לפנות שוב לטיפול. גם אם בטיפול הקודם לא קבלת את מה שהיית צריכה- זו לא סיבה לא לחפש פתרון שיתאים לך. הרי אם היית זקוקה לשמלה מסויימת ולא היית מוצאת אותה בחנות הראשונה שנכנסת אליה, האם היית מגיעה למסקנה שלא ניתן למצוא את השמלה הזו? גם כאן, אין סיבה לא להמשיך לחפש. יש היום המון סוגים של טיפולים ומטפלים שיכולים להקל עלייך ולעזור לך. בין היתר, ניתן לקבל טיפול כזה בשלום מוזל בקופת החולים. אם תרצי אשמח לכוון אותך לפי מקום מגורים. gily.agar@gmail.com

24/01/2013 | 14:18 | מאת: שני

לסדרה דוקומנטרית שאני עובדת עליה אני מחפשת אישה בגילאי 20-45 שעברה תהליך ירידה משמעותי במשקל, בסביבות ה- 40 קילו ומעלה, שיכולה להוות השראה לנשים נוספות. אשמח אם תפנו אליי המלצות. ניתן להשאיר הודעה ב- shanihelmer@gmail.com, או להתקשר ל- 054-9096015. תודה. שני

יש לציין שהמודעה פורסמה באישורי. גילי

23/01/2013 | 20:38 | מאת: שיר

ערב טוב אני יודע שזה נראב כאילו אני מחפש את הגרוש מתחת לפנס אבל בלית ברירה גם זה הולך אני מוצא את עצמי לרוב על טייס אוטומטי בקשר לאוכל, אני יכול לא לאכול יום שלם כי אני לא רעב וברגע שאני פותח את הפה כאילו משהו מתחיל ופשוט לא מסתיים, אני פשוט לא מפסיק לאכול. (לצורך הענין התהליך המתואר יכול לקרות גם בשש בבוקר). עכשיו אחרי שפשוט התייאשתי מהכל אין דבר יותר מתסכל מלאכול בלי הבחנה ולרוב גם בלי תחושת רעב אני מחפש את הפתרון האחר (ביו פידבק פסיכולוג דיאטות שונות ואפילו משונות כבר ניסיתי). זה יכול להיות תרופות (כל אבל כל תרופה שנמכרת בבית מרקחת של קופ"ח), זה יכול להיות תרופה אלטרנטיבית, זה יכול להיות נקודה באצבע השמאלית של הרגל שבגלל שאני לא דורך עליה נכון כל רעיון שאפשרי (ואשר רופאת המשפחה שלי לא תתעלף בגללו). תרגישו חופשי התייאשתי תבורכו

לקריאה נוספת והעמקה

היי התחנה שלך היא תזונאית טובה המתמחה בהפרעות אכילה. נראה לי שהיא תוכל לתת מענה טוב ואם לא אז לכוון אותך הלאה. בהצלחה!

13/01/2013 | 20:31 | מאת: שחר

שלום אני בת 35 וסובלת מדיכאון מג'ורי שמאוזן בתרופות שמלווה גם ב22 שנים מהפרעות אכילה. בתחילה זו היתה אנורקסיה, לאחר מכן בולמיה וכבר זמן רב אני סובלת מבולמוסי זלילה כפייתיים. (ללא הקאות) עליתי בשנתיים האחרונות 32 ק"ג ואני כבר אובדת עצות ומיואשת. אם בעבר הייתי מסוגלת לצום תקופות ארוכות ולהוריד את מה שהעליתי הרי שהיום איני מסוגלת וגם מודעת להרסנות שבדבר. בנוסף - כתוצאה מסיבות בריאותיות - איני יכולה לעסוק בספורט. ממש אשמח אם תמליצו לי על דיאטנ/ית טובה שמתמחה גם בהפרעות אכילה. תודה רבה שחר

לקריאה נוספת והעמקה

היי שחר מה מקום מגורייך?

13/01/2013 | 00:12 | מאת: מיכל

אני בת 54 גובה 1.59 שוקלת 94 קילו. האכילה שלי בעיקר בשעות הערב המאוחרות. אוכלת מכל הבא ליד. בלילה סובלת מצרבות נוראיות, לא מפריעה לי להמשיך ולאכול. שונאת את הגוף... לא מסוגלת להכניס את עצמי לדיאטה [שמירה].בעברי עשיתי דיאטות וירדתי. כן מצליחה להתלבש כל יום יפה לעבודה [לא מזניחה את עצמי] מדוכאת מאוד מהמצב. הייתי בטיפול קוגניטיבי [ לא רק בעניין האוכל] לא עזר דבר. כל הסובבים אותי מתחשבנים בכמות; קלוריות... אני פשוט אוכלת ,וכל יום האמירה: ממחר... בחוץ אני אוכלת מעט [מתבישת לאכול הרבה]. והכי גרוע ז, השומן ה מפריע לילדי. מה לעשות???? חיבת פיתרון - דחוף!!

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכל אני מצטערת לשמוע על הסבל שלך. פעמים רבות אנשים כותבים הייתי בטיפול ושום דבר לא עזר. למרבה הצער, טיפול פסיכולוגי לעיתים יכול לקחת זמן כדי להשיג את מטרותיו ולעיתים צריך לחפש את הטיפול הנכון. יש מישהי שאשמח להמליץ לך עליה שעושה טיפולים מאד יעילים קצרי מועד, ואם הקצר מועד לא מספיק- ניתן להאריך. שמה רינה בלום ואני מכירה היטב את עבודתה המקצועית. מצורף אתר שלה ובו פרטים http://www.hebpsy.net/community.asp?id=53

06/01/2013 | 22:37 | מאת: הללי

שלום רב! אחי בן ה21 מציג אכילה בקווי אורתורקסיה- נמנע כליל ממאכלים שאינם פירות מזה כחודשיים, לפני כן תזונתו הוקצנה והידרדרה מאכילה רגילה אל צמחונות וטבעונות, וכרגע מסרב לאכול כל דבר שאינו "בריא"= לכן צורך רק פירות. גובהו 1.70 ומשקלו 50 קילו. הוא מתגורר בחו"ל, אנחנו פועלים כרגע לדחוף אותו לגשת לטיפול- שאלתי היא כיצד מומלץ לנהוג במקרה זה? האם להמשיך ולדחוף אותו לשלב מאכלים שאינם מאוד חורגים מהקו הנוקשה שאימץ, לדוגמה- לשלב מעט לחם בכל יום (הוא עדיין מסרב לכך כרגע)? לקבל כרגע אכילה שמושתת אך ורק על פירות כל עוד יעלה את הצריכה הקלורית כך שלא ימשיך לרדת במשקל? תודה רבה!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לכם. לנסות לשכנע אדם לאכול באופן שונה מזה שהחליט שנכון לו, זה מתכון לכשלון. זה נכון כשהאדם חי קרוב וגם כשהוא רחוק. אחיך זקוק לטיפול שיעזור לו להבין מדוע נכנס לסחרחסת ה"בריאות" הזו, וגם יקבל סיוע מעשי מתזונאית לגוון בהדרגה מחדש את התפריט שלו. מנסיוני, כשהמשפחה מנסה לשכנע, זה רק מרחיק. עליכם לשקף לו שאתם דואגים, אך יודעים שיש לו בעיה ושזה לא נתון לשליטתו כרגע. וזה באמת המצב כפי שזה נשמע. אני כותבת כאן כמנהלת פורום הפרעות אכילה אך הקמתי מיזם בשם "טיפול קרוב", המעניק טיפול פסיכולוגי לישראלים בעולם בעברית (באמצעות הסקייפ). אם תהיו מעוניינים, יש במיזם פסיכולוגית מומחית בהפרעות אכילה, ונוכל לצרף גם תזונאית. זה עמוד הפייסבוק שלנו https://www.facebook.com/tipulkarovIsrael?ref=hl וזו כתובת המייל שלי אם תהיו מעוניינים לבדוק את האפשרות הזו tipulkarov@gmail.com בכל מקרה, בהצלחה! גילי

07/01/2013 | 06:34 | מאת: הללי

מודה לך מקרב לב ואכן נעזר בך!

03/01/2013 | 11:47 | מאת: דידי

שלום רב אני אנורקסית, לפחות מבחינת המחשבות שוקלת 45 ק"ג ומרגישה שמנה רוצה לשלוט בגוף שלי ולהחליט אם אני משמינה ואיפה כל פעם כשיורדת במשקל (הגעתי ל-42 ק"ג) שואפת לחזור למשקל הזה לא יודעת איך לצאת מהפלונטר דידי

לקריאה נוספת והעמקה

היי דידי החדשות הרעות הן שאין פתרון מהיר וקל , אך החדשות הטובות הן שהעובדה שאת מודעת למצבך ורוצה עזרה תוכל לעזור לך בדרך לשינוי המצב. בהודעה מתאיך 19.9.2012 יש רשימת מקומות בהם תוכלי לקבל טיפול משולב של שיחות עם אנשי מקצוע שונים שיוכלו לעזור לך. אני כאן אם תצטרכי עזרה במציאת מקום ספציפי. בהצלחה, גילי

28/12/2012 | 21:34 | מאת: ליאור בניון

אז ככה הייתי שוקל 95 לבין 90 ובמשך שלוש חודשים הורדתי והגעתי ל66 קילו,איך הורדתי? כול יום הייתי רץ 3 קילומטר לבין 4 קילומטר חאיר הריצה מכון כושר וכול היום לא אוכל כלום כלום ממש כלום הייתי עושה לעצמי שביתת רעב יום יומית הייתי שותה הרבה מים הרבה ומדיי פעם אכל טונה או ביצה משהו שיש בו ברזל וכו אבל זה היה ממש לעיתים רחוקות. ולבסופו של דבר אני חושב שגרמתי לעצמי נזק שכך כול דבר שאני אוכל אני מקיא אותו וגמרתי לזה לסגר של הקיבה שלי והרגלתי אותה לא לאכול כלום כול דבר קטן שאני אוכל אני מרגיש שהבטן שלי היתנפחה ותחושה של השמנה ואז אני הולך להקיא פשוט ככה ואז ניהיה לי יותר גרוע התחיל להיות לי מין תחושות כאלה שבאות אלי כול יום כמה פעמים ביום זה יכול גם מהבוקר וכול שעה של יום איך ההרגשה? תחושה של אני לא מרגיש אל אמא שלי כלום לא אל החברה שלי לא לדודים לא לאף אחד אני מרגיש תחושה שלא באלי כלום והעצבים שלי מי כול דבר ניהיה לי עצבים ???אני רוצה לדעת עם זה מהאכילה או שזה קשור למשהו אחר?????

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ליאור. נשמע שהנפש שלך התישה את הגוף והגוף התיש את הנפש. קשה להפריד בין שני החלקים. התחלת לרדת במשקל כנראה כי היה לך רע, וההרגשה הזו הביאה אותך לירידה קיצונית במשקל שגם היא עושה רע. אתה זקוק לפנות בדחיפות לבירור רפואי אצל רופא המשפחה ולטיפול פסיכולוג. חשוב שתתחיל אצל רופא המשפחה שלך כדי לבדוק אם יש נזק גופני. בהודעה מתאריך 19.9.2012 יש רשימה של מקומות מתאימים לטיפול כזה, וחלק גדול מהם בחינם ואליהם תוכל לפנות לאחר ביקור אצל רופא המשפחה. בהצלחה, גילי

24/12/2012 | 23:57 | מאת: שירה

פניתי לפני כן לפורום שלא עזר לי אולי גם לא התאים מאז שנאנסתי אני עם הפרעות אכילה כבר כמה חודשים שלא לדבר על זה שזו פעם שניה הפעם כבר לא יכולה לאכול וגם לא לשתות דברים שאני אוהבת אם לפני חודש עוד יכולתי לשתות קולה היום איבדתי את חוש הטעם המצב הגופני מדרדר במהירות אישפוז אין סיכוי שאני אתן לרופאים לחבר לי זונדה ולתת לי אוכל שהם בוחרים אני אוכלת כדי להחזיק מעמד קצת אבל לא נהנית מכלום מיץ וקולה לא טעימים לי אך אני בכל זאת לא שותה מים כבר שבועייים אלא דוחפת בכוח קולה ושוקולד כי יש בו סוכר עזרי לי בבקשה לצאת מהמצב שירה

לקריאה נוספת והעמקה

שירה היקרה אני כואבת לקרוא על התקיפות הנוראיות שעברת, ועל ההשפעה שלהן. אני יכולה להבין איך פורום אחר לא עזר לך כי את מתארת שפגעו בך כך שאת צריכה שמישהו יעזור מקרוב, יקשיב, יחבק, יכיל, ויאכיל בהדרגה, בכבוד לגוף שלך ולחוש הטעם. בפורום קשה לתת מענה שמצליח לגעת בכזו רמה, ובמובן הזה אני מתנצלת מראש אם תצאי לא מסופקת. אני חושבת שאת זקוקה לטיפול לא רק סביב האכילה אלא כדי שיעזרו לך לרפא את פצעי הנפש שנגרמו לך! הגוף שלך לא מוכן להכניס לתוכו כלום כי פלשו אליו. אין לך חוש טעם כעת כי כנראה שהחשק שלך, הרצון לטעום, להתנסות, קבלו מכה אנושה בזמן האונס. עבור כל אלה את ראויה לקבל טיפול מסור, מקצועי, חם וקשוב. אני כן מעודדת אותך לפנות למקום שיכול לעזור לך להחלים מהטראומה. זה לא פייר שאנשים שפגעו בך כך , יטו את החיים שלך מהמסלול שלהם ויהרסו לך עוד שנים יפות שיכולות לבוא. אנא כתבי לי במייל מהיכן את בארץ,בת כמה את והאם היית בטיפול קודם, ואנסה לכוון אותך למקום מתאים gily.agar@gmail.com

21/12/2012 | 23:03 | מאת: לילך שיר

הסינגל האינטרנטי "מעיין" - שמדבר על הפרעות אכילה וזכה ליותר מ-3,000 כניסות ביו-טיוב - בגירסת האלבום החדש. השיר נכתב בהשראת ספרה של הדוגמנית מעיין קרת "הנשים היפות" ומוקדש לכל הנשים היפות באשר תהיו.. http://www.youtube.com/watch?v=BeVurHDNuFM מקווה שאוכל לגעת. לילך

לקריאה נוספת והעמקה

היי לילך יוזמה מקסימה וחשובה, והביצוע פשוט מרגש, מגיע ישר ללב. אני חושבת שאת יכולה באמת לגעת באמצעות השיר והקול. המון בהצלחה! עדכני אותנו כשיש הופעה :)

21/12/2012 | 12:23 | מאת: אלמוני

נדמה לי שראיתי אותך בערוץ 2, מדברת על טיפול וירטואלי. זאת היית את?. (אם כן, אז את מקסימה). אני אוכל מתוך שיעמום וכעס ופחד. זה ברור לי. אני אפילו מודע לזה בזמן אמת. אבל אני פשוט לא מצליח להפסיק. אני יודע שזה אידיוטי - וממשיך. קשה לי להבין את זה. אז רציתי לשאול אותך: למה למרות ההבנה הרציונאלית הזאת, אני ממשיך?. איך להפסיק?. הייתי שמח שתתני לי המלצות שאפשר ליישם מיד. תודה.

תודה על המחמאה :) כולנו עושים דברים למרות ההבנה הרציונלית של מה "נכון" לעשות. זו השפעת התת מודע שלנו, של רצונות סותרים ובעיקר, של תפקידים שיש להתנהגויות מסויימות בחיים שלנו. כיוון שלמרבה השמחה אתה מספר שאתה מודע להתנהגויות בזמן אמת, ומודע למצב באופן כללי, מה שכדאי לך לנסות לעשות הוא בשני מישורים: 1. מניעה- לעשות רשימה של מצבים מועדים להתקף (זמנים מסויימים, מקומות מסויימים, רגשות, מאכלים), לעבור עליהם אחד אחד ולבדוק איך אתה יכול לצמצם כל אחד מהם בשבוע הקרוב. 2. לקראת התמודדות בזמן אמת- לשבת בזמן רגוע (לא במהלך התקף)ולחשוב ולכתוב רשימת פעולות שנוהגות למשוך את תשומת לבך באופן מאד מאד משמעותי וגם של פעולות שלא מאפשרות להתקף להמשיך להתקיים. דוגמאות של אנשים אחרים: לצאת מהבית, לרוץ, לצעוק, לשמוע מוסיקה חזקה, להתקשר לאדם ספציפי ולדבר איתו, לצייר, לשחק עם בעל חיים, להדליק את המחשב ולראות סרט מאד עוצמתי וכו'. לאחר שהרשימה מוכנה, בדוק האם יש דברים שאתה יכול להכין על מנת שכל האפשרויות ברשימה יהיו זמינות (לקנות מוצרים ליצירה/ להוריד סרט אהוב וכו'). ואז, הרגע החשוב ביותר הוא הרגע שאתה מבין מה קורה ולא מצליח לעצור. אם הגעת לרגע כזה (דבר שיקרה פחות ופחות ככל שתשקיע בסעיף המניעה)- עליך רק לזכור לנסות את הרשימה ולראות מה קורה. אשמח לעדכונים. גילי

25/11/2012 | 10:04 | מאת: nijntje

שוב זה קורה לי. אני לא מבינה מה יש בימי ראשון ששונה מיתר ימות השבוע. קמתי ב6:30 בתחושת רעב ומלאות (הבטן מקרקרת מרעב אבל אני מרגישה שהיא מלאה באוכל). התחלתי לפני 20 דקות לאכול את דגני הבוקר שאני צריכה לאכול בארוחת הבוקר ושוב עולה בי הצורך העז הזה בבולמוס. אני אוכלת את דגני הבוקר וקשה לי לעצור. תוך כדי שאני כותבת את זה, יצאתי החוצה והנחתי את שקית הדגנים מחוץ לחדר. האמת היא שזה ברור למה דווקא בימי ראשון- יום ראשון הוא היום היחיד בשבוע בו אני אוכלת גם דגני בוקר (חוץ ממעדנים קפואים, ירקות ו..... מרשמלו שרוף לחלוטין). קשה לי להתנגד לרצון הזה לאכול הכל. אני אפילו לא שומרת את הדנים בחדר. הסטודנטית בחדר הסמוך "שומרת" עליהם וכל ראשון בבוקר היא נותנת לי חבילה של פייבר1 (225 גרם). אם היא לא היתה שומרת לי על הדגנים, הייתי יכולה לחסל גם 6 חבילות ביום. מוקדם יותר היום כבר שקלתי ברצינות לבקש ממנה את כל החבילות ולעשות עליהן בולמוס... בבוקר אני צריכה לאכול בסביבות ה60 גרם פייבר1 ולשתות צ'יקו עם חלב. אכלתי חלק וגם הוצאתי חלק לשקית אוכל שממנה אני יאכל בשיעור (שאליו אני מאחרת). כשאני אוכלת ליד אנשים, אני מצליחה לאכול יותר בשפיות. קשה לי לאכול לבד. אני יודעת שהשקית הקטנה הזו לא תספק אותי לבד אבל יכולה להשביע אותי כשאני בחברה. אני מוזרה... ביום שישי האחרון הייתי עם חברות, אז גם אכלתי קצת קוטג' 5% (רק את החלק הנוזלי) ופטרייה עם קוטג' וגבינה צהובה 5% ו2 שטוחים (בייגלה). קצת קשה לי להבין למה אני צריכה אישפוז. אני באמת לא במצב רע- אני אמנם אוכלת מאוד מוזר אבל אוכלת יחסית הרבה קלוריות ביום. מצד שני המצב הזה מחרפן אותי- אני תלוייה באוכל, אני נשלטת על ידיו, אני אוהבת אותו ושונאת אותו, אני חולמת עליו בלילה, מסתכלת שעות על מאכלים, יוצאת החוצה ומצלמת כל מאכל מיוחד\יפה שאני רואה. אני מסתובבת בסופר, מסתכלת על מאכלים ויוצאת רק עם יוגורט, ירקות ומרשמלו (שאותו אני אשרוף) בשקית. אני כל כך רוצה לאכול במבה. כבר שנים שבא לי שוב לאכול גלידת ווניל עם שברי במבה או אולי במבה עם יוגורט או במבה עם חלב מתוק. אני גם מאוד אוהבת שלווה (חיטה תפוחה) ועוגי. כמה שנים שלא אכלתי עוגה ואני כל כך אוהבת עוגות גבינה. לפני חודשיים ישבתי עם ידיד שלי בארומה וטעמתי מטארט הגבינה שהוא הזמין. האמת היא שהוא הזמין את זה במיוחד בשבילי כי הוא יודע שאני אוהבת עוגות גבינה (הוא רק לא מבין שאני גם מאוד פוחדת מהן). מזל שהייתי איתו כי לבד העוגה היתה טובעת לה בקשה או סתם נזרקת לפח מהר לפני שאני אספיק לפתח עליה בולמוס. לקחתי חתיכה מהגבינה הפנימית, שבין הגבינה החיצונית לבצק, עם מזלג קטן ו..וואו! זה היה הדבר הכי טעים שאכלתי מימי. או שאולי הדבר הכי טעים מזה שנים. אני מתגעגעת לאכילה נטולת פחד. אני רוצה להיות חופשייה. אני רק לא מבינה- יש כל כך הרבה בנות על סף מוות שמחכות לאישפוז. ישנן הרבה בנות שלא אוכלות ימים שלמים או שמקיאות כל מה שהן אוכלות. אני לא שניהם. אני מקפידה לא להיות רעבה מדי (כי אז הבולמוס הופך לirresistible) ואני גם מאוד משתדלת לא להקיא (כי אני כבר יודעת איזה כאב ראש ילווה אותי כל היום ובכלל, כבר יש לי 2 כתרים בגלל השחיקה החומצית שהתפתחה). אני אמנם לא נורמלית, אני חייה בפחד ואוכלת מוזר. הדיאטנית טוענת שהיא לא מצליחה לעזור לי, למרות שהרבה פעמים נדמה לי שאם רק הייתי יותר אמיצה היינו יכולות ביחד לעשות התקדמות רצינית. אולי אני לא באמת רוצה לקחת את עצמי בידיים? אולי "הצורך" הזה באישפוז הוא לא יותר מחוסר רצון להתמודד עם הקשיים. מה שאני מנסה לעשות הוא להעביר את האחריות למישהו אחר- אני לא רוצה מספיק להביא את עצמי לאכול לפי התפריט, אז אני רוצה שאחות בבית חולים תקגיח עליי ותתן לי את האומץ. ועכשיו חפרתי בפורום נידח. עכשיו סיימתי לכתוב דבר שטחי ממש כמו שאני כותבת בבלוג. רציתי להעביר את כל מה שכתבתי לבלוג, רק חבל שלא מרשים לי שם לכתוב בעברית.

26/11/2012 | 10:24 | מאת: nijntje

אתמול נגמר בסוף בלי בולמוס אבל הייתי מאוד רעבה במשך כל היום. אכלתי הרבה אבל תחושת הרעב לא עברה. הבוקר תחושת הרעב עדיין לא נעלמה. אני אוכלת את ארוחת הבוקר שלי. החלטתי גם היום לאכול מהדגנים וכנראה שאני יאכל מהם גם מחר (פריווילגייה השמורה לי רק כי לא עשיתי בולמוס). השאלה היא אם תוספת הפחמימה הזו לתפריט, אולי היא זו שגורמת לרעב? ע"פ כל כלל הגיוני ההיפך הוא הנכון, אז כנראה זו תחושה טבעית של גוף ה"מתקיים כבר שנים בתנאים של תת תזונה" (לדברי הדיאטנית)

היי חמודה. אני שמחה שאת כותבת כאן. זו הפעם השניה שאת כותבת דברים קשים שאת חווה ולאחר מכן בהודעה אחרת ממתנת, "מרגיעה" אותי. את לא "לא נורמלית" אך את סובלת סבל גדול ממחשבות טורדניות על אכילה. אשמח להמליץ לך על טיפול קצר מועד טוב שאני סבורה שיוכל לעזור לך. אנא פני אלי בפרטי gily.agar@gmail.com להשתמע, גילי

22/11/2012 | 03:10 | מאת: יקירה

היי,אני בת 27...חושבת כי יש לי הפרעת אכילה.לפני שאסביר על מה מדובר,אספר ממה היא נובעת. ובכן, כל חיי הייתי נערה מלאה(לא שמנה ) מאז שחרורי מצה"ל ירדתי קרוב ל20 קג והפכתי להיות אדם רזה. הצלחתי לשמור על ההישג קרוב לחמש שנים. חמש שנים בהן הייתי מאוד שלמה עם עצמי ועם הגוף שלי...הייתי מאוד מחוזרת ודאגתי לטפח עצמי תמיד. הכרתי בחור עמו יצאתי שנתיים..שנתיים שהיו לא קלות עבורי...כי אמנם הייתה אהבה ,אך ההתאמה ביננו הייתה גרועה..לא הסתדרנו בכלל. בשנה השניה של הקשר אפילו היינו אמורים לתחתן וביטלנו הכל.כשהבנתי שהבחור לא בשבילי,החלטתי שאני מתקדמת הלאה בחיים שלי ואכן כך היה במשך כחודשיים(שזה היה פרק זמן יחסית ארוך של שנינו בנפרד) עברתי להתגורר בעיר אחרת,החלטתי שאני מתנתקת מכל מה שקשור אליו... כמובן שהוא לא בדיוק הניח לי .... ולאחר כחודשיים,החלטת שאני נותנת לו צ'אנס.הכל היה מקסים וורוד... היה לי נורא כיף...נסענו לחופשה יחד...ושם בעצם התחיל הסיוט. במהלך החופשה,הרגשתי שמשהו לא תקין אצלי בגוף וניגשתי לרכוש ערכה ביתית של היריון....וגיליתי שאני בהיריון מאותו הבחור. בהתחלה הראה כי הוא תומך..אך ידעתי שבמקרה זה עליי לעשות הפלה כי הזוגיות שלנו מעולם לא הייתה יציבה ולא רציתי להרוס לשנינו את החיים. הוא החליט כי הוא מתנער מההפלה-דבר ששבר אותי..כי הרגשתי שאני מתמודדת לבד... גם כספית,גם ריגשית... וזה פשוט ריסק אותי. באותה תקופה התחלתי לעלול קצת במשקל בגלל שכל היום רק נשנשתי ואכלתי... התחלתי גם לשתות אלכוהול לעתים קרובות.... כדי "לשכוח" הרגשתי כ"כ רע שפשוט לא ידעתי מה לעשות, למי לפנות...הרבה התקפי בכי,כעס,לא עבדתי כמעט חודש וחצי....חשבתי שכשאחזור לעבודה ... אז גם אחזור לעצמי. מה שלא קרה..עליתי כמעט 10 קג בשנה הזו.... היו תקופות שירדתי בגלל הרעבה ... אבל בשורה התחתונה עליתי המון במשקל. הביטחון שלי ירד לריצפה . מרגישה מכוערת דימוי עצמי נמוך.... לפעמים אפילו מקיאה.... מסתגרת ... והאמת אני כבר לא יודעת מה לעשות? אני מרגישה שאני פשוט לבד... לא יודעת איך לשלוט על זה ... ואני מנסה!!! לפנות לטיפול-אין לי תאפרות.. אשמח לשמוע עצתך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך יקירה. אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה מה לכתוב כי שני תחומי ההתמחות שלי הם הפרעות אכילה ואובדן הריון וכאן את כותבת כל כך יפה על הקשר האפשרי ביניהם... נראה לי שאת מבינה נכון כי הכאב על האובדן, הבלבול, האכזבה הם כה עוצמתיים שנפשך מצאה לה דרך לרכך אותם באמצעות אכילה. מבחינת הנפש שלך- היה זה צעד חכם והגנתי בפני רגשות שלא היו לנפשך כלים להתמודד אתם. וכעת, הדבר שיכול לסייע לך מאד- הוא למצוא מסגרת טיפולית לעבד בה את אותם רגשות ולקבל כלים אחרים לרכך אותם. במקביל תוכלי אולי להיות בליווי אצל תזונאית המומחית בהפרעות אכילה, תזונאית שלא סופרת קלוריות ונותנת תפריטים אלא עוזרת לנתח אירועים רגשיים של אכילה לא נשלטת וכיצד ניתן להמנע מהם. ישנן מרפאות ציבוריות נפלאות לבריאות הנפש של האשה הן באיכילוב והן בתה"ש, וגם במקומות אחרים בארץ ותוכלי למצוא בהן מענה מקיף ללא תשלום. עדכני מה חשבת, גילי

27/11/2012 | 23:16 | מאת: יקירה

היי....ראשית,מודה לך מאוד על התגובה העניינית. בנוגע להצעתך...לגשת לטיפול..ישנן שלוש בעיות האחת-אין לי את היכולת הכלכלית לממן טיפול מן הסוג הזה,דבר נוסף,אני לא מעוניינת ש"טיפול נפשי" יהיה חלק מהפיתרון מאחר ואינני רוצה שזה יופיע בתיק הרפואי שלי (אני מניחה שזה מה שיקרה במידה ואפנה) דבר אחרון,אני מתכוונת לטוס בע"ה בחודש הקרוב ולנסות את מזלי בחו'ל(גם כדי להתרחק קצת מהכל)..כך שטיפול לא ממש יהיה אפקטיבי בפרק זמן כ"כ קצר. הבעיה עליה סיפרתי לך,היא אחת מיניי רבות...כי עברתי חיים לא קלים בכלל.אם זה,כאשר איבדתי את אחותי בתאונת דרכים,גם חייתי עם אב אלכוהליסט,גם אמי חלתה בסרטן השד,גם ביטול החתונה,ההיריון,ההפלה ובכלל ההתמודדיות בין משבר למשבר לא היו קלות עבורי. אני מאמינה שאולי התרחקות מהסביבה אליה אני רגילה...קצת תקל עליי...כמו שאומרים "משנה מקום-משנה מזל"...כולי תקוה שאכן יהיה כך....ושבסופו של דבר הנפש שלי,שהיא באמת כבר נורא נורא עייפה....תחלים ויהיה בסדר. עדיין אופטימית:) שוב,מודה לך מאוד... שיהיה לך ערב נפלא:)

19/11/2012 | 20:05 | מאת: אמא מאוד מודאגת

בתי, צעירה בת 30 סובלת מהשמנת יתר, אשר מחמירה בהדרגה בעשר השנים האחרונות. הגם שהזדהתה עם האבחון של "אכילה רגשית", היא מתקשה לקחת אחריו על חייה (גם בתחומים נוספים) ולא מגייסת את המוטיבציה להתגבר על אכילת היתר וההתמכרות לג'אנק פוד. בשנים האחרונות, בזבזה סכומי עתק על קניית אוכל. בתי החלה טיפול במרפאה להפרעות אכילה, אך ניתן לראות שאינה מגוייסת לתהליך. היא סובלת, אך למרות זאת אינה מתגברת על תחושת העדר שובע, אכילה מרובה ואכילה בסתר. חשוב לציין, כי היא נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים, לאו דווקא בשל הפרעת האכילה, אלא קשיים אחרים ואיני רואה שינוי משמעותי. מה לדעתך ניתן לעשות? ניתוח לא נראה לי מתאים, ללא הבגרות והמוטיבציה טרם התהליך. מיכל

לקריאה נוספת והעמקה

במקרה שתיארת אני יכולה להמליץ על טיפול בגישה הנרטיבית. בגישה זו עוזרים לאדם להגדיר באופן מאד מאד ברור מה הן ההשפעות של ההפרעה ובמה היא חוסמת אותו. תהליך זה פעמים רבות עוזר לגייס רצון להפטר מההפרעה באופן קצת חדש, ויכול מאד לעזור. יש לי המלצה על אנשי מקצוע בעניין הזה. אפשרות נוספת, היא תהליך שקשור לאכילה רגשית שניתן לעשות באופן קבוצתי במסגרות שונות שבנויות כהרצאות ולא כטיפול. כל אחד עובר את התהליך עם עצמו בהכוונה של המרצה. אם תרצי פרטים על האפשרויות את מוזמנת לפנות אלי ל gily.agar@gmail.com

18/11/2012 | 08:22 | מאת: nijntje

יש לי תפריט שאני אף פעם לא אוכלת על פיו. אני לא מצליחה ללמוד בלי לאכול. אני לא מקבלת מחזור והאוסטיאופורוזיס לא עובר. אני תמיד אוכלת יותר מדי. אני בתת משקל תמידי אבל גם תמיד נפוחה מיותר מדי אוכל. אין לי גבולות. רציתי עכשיו לאכול בפעם הראשונה דגני בוקר לבד. הדיאטנית שלי קוראת לזה "חשיפה". כמה מפתיע שעכשיו אני כותבת כאן רק כדי להעביר את הזמן כדי לא להקיא את זה. אני מרגישה שאכלתי יותר מדי. הפתרון? לאכול הכל ולהקיא. למזלי (?) מנעתי מעצמי כל אפשרות להקאה בטוחה אז אין לי את האומץ לאכול עוד. אני משתגעת מהמצב, משתגעת מעצמי, רוצה אישפוז אבל גם רוצה חיים. כבר יותר מ10 שנים שאני חייה בהפרעה של אכילה כפייתית.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. הצטערתי לקרוא על הסבל שלך. פתרון שדומה לאשפוז אך משאיר לך חיים כפי שכתבת- הוא אשפוז יום. במרכז "אגם" שבאזור המרכז ניתן לקבל טיפול מאד מקיף ואינטנסיבי במחיר מאד מוזל. שווה לך לבדוק, במקביל לתהליך עם התזונאית. עדכני. גילי

20/11/2012 | 10:24 | מאת: nijntje

תודה על התגובה. כתבתי את זה ברגע של לחץ. הייתי מטופלת בעבר באגם אבל טיפול יום לא מסתדר עם הלימודים שלי. כרגע אני עומדת לפני אינטטיק בתל השומר. בעקרון אני מקווה לקבל אישפוז במהלך חופשת הסמסטר אבל אני מוכנה לאפשרות של אישפוז על חשבון הלמודים (רק אם המנחה באוניברסיטה יסכים לאפשר לי להמשיך את המחקר למרות האישפוז). אותו יום בסוף נגמר בזה שאחרי כמה שעות אכלתי עוד בערך 100 גרם פייבר1 ובסביבות ה15 יוגורט והקאתי אותם פעמיים (באמצע ובסוף). אחר כך יצאתי לרכיבה על האפניים. זאת היתה הקאה אחרי מספר שבועות ללא הקאות. בדיוק בגלל הסיבה הזו אני מפחדת לאכול לבד מאכלים שהם לא יוגורט קפוא וירקות- אני לא שולטת בעצמי וזה כמעט תמיד נגמר בבולמוס... אני יודעת שהבולמוסים הם חלק מהתהליך אבל נורא קשה לי לחוות אותם....

20/11/2012 | 10:26 | מאת: nijntje

שכחתי לציין שכתבתי את ההודעה הראשונה בזמן של סערת רגשות- אני אמנם מרגישה שאני אכלנית כפייתית אבל האבחנה הרשמית היא אנורקסיה נרבוזה

חברי פורום יקרים. אלה ימים לחוצים וקשים לכל מי שחי במדינה הזו. במצבי לחץ אנו נוטים להשען על מה שאנו רגילים שמרגיע אותנו- ופעמים רבות זה... אוכל. הבעיה העיקרית היא שהאכילה בסופו של דבר גורמת לנו להרגיש בחוסר שליטה בעוד שאנו רוצים להרגיש יותר בשליטה. אני מציעה לכל אחד ואחת מכם בראש ובראשונה להקיף את עצמו (במציאות, או בטלפון או בפייסבוק) באנשים שהוא אוהב ושיכולים להרגיע אותו ולחלוק איתו את התחושות הללו. נסו לחשוב מה יכול לעזור לכם ברגע שנשמעת אזעקה או כשאתם נחשפים למידע קשה בחדשות. האם ייתכן שאתם יכולים דווקא לעסוק בפעילות אהובה אחרת? האם ייתכן שאתם יכולים לעשות נשימות של הרפייה? לחבק מישהו? לשתות כוס מים? פעמים רבות אם יש ילדים בסביבה, כדאי להצחיק אותם, להפוך את המצב למעין "משחק" עבורם, ובכך- גם להרגיע את עצמנו. אני מאחלת לכולנו שהימים הללו יגמרו ונחזור כולנו לשגרת חיינו, אך גם בימים הללו אל תשכחו לדאוג לעצמכם ולבריאותכם בצורה הטובה ביותר! האוכל מטרתו העיקרית אינה להרגיע אותנו אך אל תשכחו כן להנות מאכילה של מזון שאתם אוהבים, בכמות שמתאימה לכם ובהרגשה טובה, מבלי לגלוש לרגשות אשם או להמנעות מדברים שאתם אוהבים. לילה שקט לכולנו! גילי

03/11/2012 | 11:09 | מאת: אבי

שלום. שמי אבי ואני בן 21 ושוקל 130 קילו. אני לא מבין בזה, אבל אני חושב שאני סובל מהפרעות אכילה. אני כל היום חושב על אוכל ואוכל הרבה. אני מסיים למשל את ארוחת הבוקר, אחרי כמה דקות אני שוב חוזר למטבח לאכול. כולם בבית המומים ממני. אני חייב להספיק לאכול יותר מידי אבל זה מאוד קשה. ניסתי הרבה הרבה דיאטות חיים שלי, הצלחתי להוריד בשקל אבל שוב - העלתי. אני חושב שאם אמצא פיתרון לבעיה של האכילה ככה אוכל להרזות, הבעיה שיש לי שאין לי תחושת שובע, אני יכול לאכול ולאכול .. מה אני יכול לעשות? תודה רבה

שלום אבי. כל הכבוד שהחלטת לבדוק אפשרות לשינוי בתחום שמפריע לך. אני בטוחה שתהליך שיבחן את תחושת הרעב שלך מהיבט גופני ונפשי יוכל לסייע לך מאד מאד. בהודעה מתאריך 19.9 בפורום זה, כתבתי על האפשרויות השונות לטיפול במצבים אלה. אני מציעה שתבחר בדחיפות אפשרות טיפולית מתוך האפשרויות הללו. אם אינך מסתדר אתה מוזמן לפנות ואסייע לך לבחור מקום ספציפי. שבוע טוב, גילי

04/11/2012 | 07:30 | מאת: אבי

29/10/2012 | 11:09 | מאת: נינה

היי, אני בת 22 וכבר מגיל 13 היו לי בעיות עם משקל ודימוי גוף שלילי..אני מאובחנת בציקלותימיה וסוג של בולמיה - בולמוסים, הרעבות ומעט הקאות..הייתי מטופלת אצל פסיכולוג ופסיכיאטר וגם לקחתי כדורים. היום אני נשואה שנה וגילינו שנכנסתי להריון..זה מאוד משמח אותי אבל עצם המחשבה על כל תהליך ההשמנה בזמן ההריון ולאחר הלידה לא נותנים לי להנות.. האמת שכבר די הפסקתי להקיא וגם את הכדורים הפסקתי (על דעת עצמי..) והצלחתי לשמור בערך על איזון.. הבעיה היא שדימוי הגוף השלילי לא עבר וזה תמיד מכניס אותי לדכאונות ואני מפחדת שזה ישפיע על העובר או שאני אחזור להקאות והרעבות.. מה אני יכולה לעשות..? אודה לעזרתך...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נינה. נשמע לי שזה זמן אידיאלי לפנות לטיפול בשיחות שממוקד בדימוי הגוף, בחשש מהשמנה ובשינויים במצבי הרוח. במקביל, מומלץ מאד שתהיי בתהליך אצל תזונאית שמומחית בהפרעות אכילה. תרוויחי כך שני דברים: 1. תלמדי כיצד לזהות את המחשבות המכניסות אותך למצבים קשים סביב אוכל וכיצד לשנות את ההתנהגויות ההרסניות. 2. תקבלי הדרכה כיצד לעבור את ההריון מבחינת תזונה באופן בריא לעוברך ולך ומבלי להיות בהכרח בעודף משקל. בנוגע להפסקת התרופות מומלץ להוועץ בפסיכיאטר שלך. מבחינת הטיפול בשיחות ואצל תזונאית- יש רשימה של אפשרויות טיפוליות בתאריך ה 19.9 בהצלחה ושיהיה במזל טוב. גילי

25/10/2012 | 21:45 | מאת: אנונימית

גילי שלום, אני בת 17 ועד לפני שנה היייתי נוהג להקיא.אני הפסקתי עם זה לחלוטין בכוחות עצמי מזמן והיום אני אוכלת נורמאלים. למרות שהפסקתי עם ההקאות נשארו בי כל התסמינים של בולמיה של התקפי אכילה בלתי נשלטים וקשה לי לאכול בחברת הורי בשל הכמויות הגדולות. אני גם כן לומדת פסיכולוגיה בהיקף של 5 יחידות בגרות ואני יודעת שזה נובע מצורך ריגשי ולא מצורך של רעב. אני ממש זקוקה לעזרה להתמודדות עם זה אבל ללא צורך בעירוב של ידיעת ההורים או יועצת בית הספר ולהיוותר אנונימית. יש לך עצה או הכוונה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך וכל הכבוד על הדרך שעשית ועל זו שאת רוצה לעשות. יש הודעה שפרסמתי מתאריך ה 19.9 שיש בה את כל האפשרויות שיכולות להתאים לך לפי מקום מגורים ותקציב כלכלי. אם לא תמצאי משהו חזרי אלי ונחשוב. שבת שלום, גילי

25/10/2012 | 21:41 | מאת: צמ

מממ

19/10/2012 | 11:42 | מאת: אוכל בררן

שלום אני בן 17 וסובל מבעיות אכילה בררנית (לא אוכל דברים רבים כמו: בשר,דגים,ירקות,רוב סוגי הפירות) אני רוצה להתחיל לאכול דברים אלה גם בשביל הצבא וגם בשביל הבריאות אני מחפש כבר מספר ימים רופא או משהו שמטפל בבעיות כאלה ואני לא מצליח למצוא (רק רופאים לבעיות בגיל הרך אני מוצא)הייתי שמח אם היית יכולה להגיד לי את סוג הרופאים שמטפלים בבעיות כאלה או אפילו להמליץ לי על אחד

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אני לא בטוחה שרופא זה הכיוון אלא דווקא תזונאית המומחית בהפרעות אכילה. אשמח לקשר אותך לאחת. אנא פנה אלי בפרטי gily.agar@gmail.com

שמי הדס, אני סובלת מבולמוסי אכילה בלתי נשלטים, זה כאילו הגוף שולט בי ואין לי את הכוחות לעצור, בנוסף אני סובלת מאכילה לילית, אני מתעוררת באמצע הלילה בעייפות מוחלטת וחייבת לאכול משהו, זה נראה לי ביזארי וחולני. יש לי עודף של 30 ק"ג, אני סובלת מזה כבר כמה שנים, זה מאוד פוגע באיכות חיי ובדימויי העצמי שלי. תוכלי לומר לי מה הטיפול המתאים לשתי בעיות אלו? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום הדס הייתי פונה בתור התחלה לפסיכולוג/מרפאה המתמחים בהפרעות אכילה באופן כללי. שם יוכלו לתת טיפול משולב לשתי הבעיות או להפריד לשני טיפולים שונים. הייתי ממליצה שזו תהיה מרפאה בה יש גם פסיכולוגים וגם רופאים כי חלק מהבירור סביב אכילה לילית מצריך לעיתים גם בדיקות רפואיות. תוכלי למצוא רשימת מרפאות על פי מקום מגורים בהודעתי מה 19.9 בהצלחה!

07/10/2012 | 17:49 | מאת: סובלת

שלום, אני סובלת מבולימיה כב כמה שנים, אך ללא פעולות ההיטהרות. לעתים אני לא אוכלת הרבה ביום שאחרי התקף רק משום שאינני רעבה בשל כמות האוכל הגדולה שאכלתי בהתקף. אני מעוניינת בטיפול פסיכולוגי, אך מכיוון שאני מובטלת אין באפשרותי לשלם סכום גדול. אשמח להמלצה על טיפול שאיננו יקר במיוחד. תודה.

שלום לך. כל הכבוד על ההחלטה לטפל בבעיה שמקשה עליך. בהודעה כאן מתאריך 19.9 ישנה רשימה של אפשרויות טיפול מצויינות ללא תשלום כלל בהתאם למקום מגורים. מקווה שתמצאי שם משהו מתאים. עדכני אם לא מסתדרת. בהצלחה, גילי

08/10/2012 | 06:57 | מאת: סובלת

ראיתי את הרשומה מיד אחרי שפרסמתי את פנייתי :).

04/10/2012 | 19:20 | מאת: .

לעולם לא אצליח להפסיק לאכול.

04/10/2012 | 19:23 | מאת: .

כי אני כישלון, לא מצליחה בכלום.

04/10/2012 | 19:25 | מאת: .

יהיה לי רע לנצח.

04/11/2012 | 15:09 | מאת: המצטט

אם אתר חושב שאתה ווינר, או אם אתה חושב שאתה לוזר - בכל מקרה אתה צודק.

04/10/2012 | 00:12 | מאת: מיכל

שלום, הייתי מטופלת אצל פסיכולוגית קלינית במשך שנתיים ללא קשר לבעיות אכילה, כלומר לא ממש דברנו על זה, כל חיי הייתי שמנה העלתי והורדתי במשקל, נאבקתי בו תמיד.בתחילת הטיפול ולאורך השנה הראשונה עליתי הרבה במשקל, אחר כך הלכתי לדיאטנית (משהו שעשיתי לראשונה בחיי) וירדתי במשך שנה ממש יפה וגם הבעיות שבאתי לטיפול התחילו להסתדר במקביל.... לפני חודשיים סיימתי את הטיפול ושוב אני מוצאת את עצמי עולה במשקל....וכאילו לא ממש אכפת לי וזה קורה לי המון..רק אחרי שאני עולה הרבה אני נזכרת להבהל ולרדת שוב....... השאלה שלי איך שומרים על משקל לאורך זמן? האם זה נקרא הפרעה? כי זה לא בריא..וזה לא אנורקסיה ולא בולמיה.מה זה בדיוק לעלות ולרדת כל הזמן? מעולם לא הקאתי או נגעלתי מעצמי. אני יודעת בדיוק מה עליי לאכול (אבל לא ממש מצליחה לווסת) עזבתי גם את הדיאטנית כי התחלתי לעלות ובכלל לא התאים לי ללכת סתם אם אני לא מתכוננת להשקיע. וגם איך יודעים שהאכילה היא רגשית? כלומר ברור לי שכשרע אני אוכלת, אבל גם כשמשעמם או לפעמים סתם בלי סיבה...ונמאס לי מהלופ הזה לעלות ולרדת ואני לא מסוגלת לשמור על משקל קבוע לאורך זמן. מה את מייעצת לי לעשות? תודה מראש מיכל.

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכל וברוכה הבאה לפורום. ברגע שאת מתארת שיש שינוי באכילה כתוצאה ממצב רגשי, הרי שזו אכילה רגשית. לכל אדם יש אגב מידה של אכילה רגשית השאלה האם המשקל מושפע באופן משמעותי ואת מתארת שכנראה שכן. אני חושבת שזה שלב נהדר עבורך לפנות לתזונאית המומחית בהפרעות אכילה ואכילה רגשית. משפט כמו שכתבת "לעלות ובכלל לא התאים לי ללכת סתם אם אני לא מתכוננת להשקיע" אינו רלוונטי במקרה של תזונאית שהתמחותה היא אכילה רגשית. תזונאית טובה המומחית באכילה רגשית עוזרת לגייס את הכוחות להשקעה, דבר שאינו נכון אצל תזונאית "רגילה" שיכולה לעזור בעיקר לאדם שהגיע עם הכוח והמוטיבציה להשקיע. לפיכך אני מציעה לך לפנות למישהי שזו הכשרתה. אשמח להמליץ לך על תזונאיות כאלה בהתאם לאזור מגורייך. gily.agar@gmail.com

04/10/2012 | 08:34 | מאת: מיכל

האם יש תזונאיות כאלה דרך קופת חולים? או משהו לא יקר?

היי, אני בן 21 כיום ואספר את הסיפור בקצרה: הייתי נער מאוד שמן, רזיתי בצורה לא מבוקרת עד שזה הגיע לאנורקסיה חמורה ואשפוז, כלום לא עזר עד שהתחילו לי התקפי אכילה ואכילה רגשית והעלתי הרבה במשקל, כיום אני בדיאטות און אנד אוף אבל המשקל הוא לא האישיו פה אלא יש לי בעיה חמורה עם אוכל ובכלל חוסר ביטחון עצמי וכיוצא בכך, יש לי בעיה עם אוכל ואני נוטה לאכול עד כדי כאב הרבה מאוד פעמים ואני פשוט לא מצליח להתגבר על זה לבד, רציתי לדעת היכן באזור אשדוד אולי תוכלי להמליץ על מטפל\ת?(מכר הפנה אותי לכאן והמליץ!).

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך וכל הכבוד שאתה מעוניין לטפל במה שמקשה עליך! לצערי אני לא מכירה מישהו ספציפי באשדוד. אני ממליצה לך לעבור על הרשימה שפרסמתי בתאריך ה 19.9 ואם לא תמצא שם משהו מתאים- לפנות לקופת החולים שלך ולבקש טיפול פסיכולוגי בהפרעות אכילה. לכל קופת חולים יש היום יחידה כזו עם פסיכולוגים פרטיים המתמחים בנושא והטיפול בתמחור מוזל. בהצלחה, גילי

30/09/2012 | 06:16 | מאת: לידור

היי אני בת 26, גובה 170 משקל 64, עד לפני חודשיים שקלתי 57 קילו הייתי בשליטה על הכול, יש לי הפרעת אכילה מאוזנת, ובכלל אני מכורה נקייה מקוקאין ועוד..... לפני חודשיים הפסקתי לעשן סיגריות ולמרות זאת במשך חודש עליתי רק שני קילו והייתי בשליטה, בחודש האחרון העליתי 5 קילו נאי לא מצליחה לשמור על כלום, אני לא מרוכזת בעבודה, אני לא מרוכזת בכלום, אני לא מפסיקה לפתוח ולסגור את המקרר... אני מרגישה ששוב הראש שלי גונב אותי למחשבות של הקאה, שימוש במשלשלים, אחרי שאני כבר חמש שנים לא מקיאה... זוהי הפעם הראשונה בחמש השנים האחרונות שאני לא מצליחה לשלוט בעצמי. מרגיש שכל העבודה העצמית שלי נהרסת, האם זה יסתדר מעצמו, האם אני צריכה להמתין ובסוף זה יירד, האם זה באמת הפסקת העישון או שפשוט איבדתי שליטה על הכול. אני כבר לא יודעת כלום... איך אני אוכל להיכנס להריון, אם ככה אני מגיבה להשמנה... אני נגנבת חשבתי שאחרי כ"כ הרבה זמן שאני לא מקיאה ולא משתמשת בסמים אני לא אחשוב על אוכל, אבל זה לכל החיים, ובהשמנה אחת הכול מתחיל לקרוס כמו מגדל קלפים... עבודה של חמש שנים תרד לטמיון כי החלטתי להפסיק לעשן ומשם הכול אבוד..... אני כבר לא בטיפול במשך שלוש שנים... אני גם לא יכולה ללכת כי אני חיה בסין ואין לי למי לפנות כאן.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לידור קיימת אפשרות לקבל טיפול באמצעות סקייפ. אם זה יכול לעניין אותך אנא פני אלי בפרטי. את חייבת שמישהו יעזור לך לעצור את כדור השלג ולהוציא החוצה את הכוחות שבוודאי יש בך אם הצלחת להגמל מקוקאין gily.agar@gmail.com

08/10/2012 | 10:34 | מאת: ...

שלחתי לך בפרטי הודעה מקווה שדברים ישתנו... בינתיים נראה לא מבטיח... הדברים התדרדרו במהירות, לקח לי כמה שנים להתייצב והכול נהרס בדקות... לא בדיוק מאמינה באלוהים, אבל לא יזיק לי אחד כזה עכשיו

היי נתקלתי באתר שיש בו שיטות ורעיונות לאיזון אכילה רגשית, וגם אפשרות לקבל למייל הנחיות לתחילת התהליך ללא תשלום. אני לא מכירה את הסדרה או המחבר אבל קראתי מעט מהקדמת הספר ונראה היה לי שווה להעיף מבט. לשיקולכם, גילי http://www.royhenig.com/

27/09/2012 | 20:28 | מאת: רוני

שלום, אני בת שמונה-עשרה,ואני סובלת מעודף משקל חמור. אני מאוד רגישה ואני עוברת תקופות לא פשוטות בחיי,ומשנה מצבי רוח מהר מאוד. כאשר אני עוברת חוויה רגשית שהיא קשה אני אוכלת בשביל להרגיע את הכאב הנפשי,איני יודעת איך להפסיק. יותר מכך,אני אוכלת כשאני לא רעבה אלא שהאוכל פשוט טעים לי ואני אוכלת כמות גדולה מאוד כל שעה וחצי כמעט. אני לא יודעת איך בדיוק להפסיק כי אני חושבת שאני יכולה אבל קשה לי ואין לי מושג מה לעשות.. תודה מקרב לב.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רוני יש בהחלט דרך לפתור זאת באמצעות טיפולים מסוגים שונים. את צעירה וישנן שנים רבות לפנייך אשר כדאי שתוכלי להנות מהן מבלי שאוכל ינהל את חייך ויפריע לך. ישנה הודעה מתאריך 19.9 שמסבירה באופן כללי על אפשרויות הטיפול השונות. בנוסף, אם תרצי- אוכל להפנות אותך למישהו בהתאם למקום מגורייך אם תפני אלי ב gily.agar@gmail.com

28/09/2012 | 13:14 | מאת: רוני

תודה רבה על עזרתך אך איני יכולה להרשות לעצמי טיפולים מקצועיים בשל העלות. אולי יש דרך אחרת? -נניח דרך פורום,גם תמיכה ודיבור על הנושא יעזרו לי מאוד.

שלום לכולם אני מצרפת כאן רשימה של מקומות ציבוריים ופרטיים לטיפול בהפרעות אכילה. אין ברשימה זו משום המלצה על מקום זה או אחר, אלא ריכוז של אינפורמציה עבורכם. כל אחד צריך לברר מה מהמסגרות מתאימה לו מבחינה כלכלית ומבחינת התכנית שמוצעת במקום, ולבחון האם המקום עונה על צרכיו. אפשרויות טיפול בהפרעות אכילה: באופן כללי מומלץ שהטיפול יכלול טיפול רגשי (פסיכולוגי) ןטיפול של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. ניתן להשיג שילוב זה במספר דרכים: 1. באופן פרטי- פניה לפסיכולוג פרטי ותזונאית פרטית. 2. ברוב קופות החולים קיימות לרוב יחידות לטיפול בהפרעות אכילה, דרכן ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי ותזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה, במחיר מסובסד. מדובר על טיפול מרפאתי ולא אשפוזי ויש לברר בקופת החולים הרלוונטית אל מי צריך לפנות לקבלת טיפול בהפרעות אכילה. 3. ניתן לקבל טיפול במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש המתמחות בהפרעות אכילה. במקומות אלה פועל צוות מנוסה ורב מקצועי המספק טיפול רגשי וליווי של תזונאית ואם יש צורך גם של רופא.מדובר על פגישות בתדירות של אחת לשבוע בד"כ. ישנן גם מחלקות בהן ניתן להתאשפז בעת הצורך. ניתן לפנות אל המרפאות והמחלקות הללו באופן ישיר ואין צורך בהפניה מקופת החולים: * בית חולים איכילוב :03-6974707 (יש מרפאה וגם מחלקה) * מחלקות בבית החולים תל השומר (ילדים ג') – 035302466 (בוגרים) 03-5305101/3 03-5303030 (לבקש מרפאת מבוגרים או מחלקה פסיכיאטרית למבוגרים או למתבגרים בהתאם לצורך). מרפאת חווה -תה"ש - מרפאה לבריאות הנפש של האשה- 03-6354029 * בית החולים אסף הרופא (ילדים ונוער) - 08-9779117/153 * מרכז שניידר (מח' ד' להפרעות אכילה) - 03-9253761 * הדסה עין כרם (מרפאה לבוגרים) -02-6777348 הדסה עין כרם מחלקה לבוגרים 02-6777181 אשפוז יום מתבגרים (מרכז העיר) טלפון: 6235059/4 – 02 מחלקת אשפוז מתבגרים (עין כרם): 02-6779191 * בית חולים סורוקה - 08-6400780 * בית חולים רמב"ם (פסיכיאטריה - הפרעות אכילה) - 04-8543031 # מרפאת הנוטרים – רעננה- דרך קופ"ח כללית * קופ"ח מכבי (המרפאה להפרעות אכילה) - 04-8477922 * שלוותה (מחלקה לנוער ולבוגרים) – הוד השרון, טלפון: 09-7478604 * גהה – בית חולים פסיכיאטרי, טלפון: 03-9258258 * מרכז שיקום נס ציונה (נוער) - 08-9384067/8 * גליל מערבי - 04-9850505 * קיבוץ גשר הזיו - 04-9828810 * מכון סאמט (מבוגרים) ירושלים - 02-6733548 * מרפאת נעורים לילדים ונוער (קופת חולים מכבי) ראשון לציון -03-9634780 *תחנת העמקים- גלבוע 04-6533239, 04-6533333 4. עמותות וארגונים פרטיים: נותנים מענה מקיף ולעיתים באשפוז חלקי * עמותת שחף – המפעילה קו מצוקה התנדבותי המקשיב, מספק אינפורמציה בנוגע לאפשרויות הטיפול הקיימות ומשיב על כל שאלה בנושא. טלפון: 08-9357035. * אביב – ארגון ישראלי להפרעות אכילה . * ת.ל.מ – תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה: המגישה עזרה, סיוע אבחון וטיפול בתחום בריאות הנפש למשפחות, זוגות, פרטים וילדים הסובלים מהפרעות אכילה ובעיות בתחום הנפש. 5. מרכזי טיפול ייעודיים בהפרעות אכילה: * תפנית – ירושליים, בית הכרם טלפון: 02-6525647. * שחף – קיבוץ נען טיפול בטכניקת החונכות המנוהל על ידי ד"ר מוריה גולן, טלפון: 08-9357035, 08-9351244. * נופית – המרכז לטיפול בהפרעות אכילה בקרב נוער ובוגרים, טלפון: 09-7447111, 09-7447222. * כפר עמית – טלפון: 04-6309209 * חוות הבריאות "מצפה אלומות" מציעה טיפול תומך בתהליך השיקום, סיגול תזונה נכונה ומאוזנת ואורח חיים תזונתי בריא לגוף ולנפש, טלפון: 04-6653364. # עוף החול - קיבוץ חצרים (היחיד בדרום) טלפון: 08-6474055 לבקש את מיכל # אגם - ת"א טלפון: 03-6447420 # שלבים - הרצליה פיתוח (פרטי. אשפוז יום) 09-9543507 בהצלחה לכולם, והעיקר, לא להרים ידיים, אלא למצוא את הטיפול הנכון עבורכם! גילי

לחברות וחברי הפורום. אתם כותבים כאן פעמים רבות ברגעים קשים של תסכול וייאוש, אך חשוב לזכור שזו לא התמונה כולה. רציתי לאחל לכולכם, שהשנה תביא אתה תחושות נעימות של קבלה עצמית, חוסר שיפוטיות וחמלה על עצמכם. שלצד שינוי, טיפול והתפתחות תזכרו גם לאהוב את מה שיש, להסתכל על מה שהייתם רוצים שישאר כפי שהוא ועל מה שגורם לאחרים לאהוב אתכם. תודה על השיתוף שלכם כאן. שלכם, גילי

15/09/2012 | 11:08 | מאת: נעה

אני נעה בת 18 - גובה 1.54 משקל 49 לפני כמה חודשים (שקלתי 53 בערך..)התחלתי בתהליך של ירידה במשקל בכוונה לעשות את זה בדרך הבריאה. אני משתדלת לעשות ספורט 6 פעמים בשבוע ובהתחלה גם השתדלתי לאכול אוכל בריא ולאו דווקא רק מופחת קלוריות.. במהלך הדרך אני חושבת שקצת נדפקה לי החשיבה.. פתאום רציתי לאכול פחות קלוריות ביום (800 ככה) וכשזה לא הלך כעסתי על עצמי הבעיה הגדולה התחילה לפני כחודשיים כשאכלתי במסעדה עם חבר יותר מדיי ובבית הרגשתי כל כך רע עם עצמי שהצלחתי להקיא את הכל. שנאתי את ההרגשה ולא רציתי לחזור על זה אבל בפעמים הבאות שאכלתי משהו שהצטערתי עליו לא יכולתי שלא להשתמש בכלי של ההקאה..אני לא יכולה להגיד שיש לי ממש בולמוסים של המון המון אוכל אבל כן לפעמים אני מוצאת את עצמי אוכלת לא מרעב כל מיני שטויות בבית ואז מתחרטת על זה (ומקיאה).. השיא היה בפעם היחידה שאכלתי משהו בידיעה שאני אקיא את זה (מה שבדרך כלל ממש ממש לא נכון כי אני לא רוצה להקיא ואני אומרת לעצמי שאני לא אעשה את זה) ואותה פעם הייתה ממצוקה רגשית שהרגשתי באותו יום.. ממש בכיתי ואכלתי ..סתם! אני רוצה להפסיק להקיא ולא סתם להגיד "פעם אחרונה" כל פעם..אני באמת באמת מפחדת שייפגעו לי השיניים אבל בשביל להפסיק אני גם חייבת לסדר את האכילה שלי.. אני לא רוצה לספר למשפחה כרגע, לא כי אני לא רוצה עזרה זה פשוט מסובך אני מעדיפה לעזור לעצמי השאלה איך..

19/09/2012 | 08:32 | מאת: שוש

שלום נעה שנים הייתה לי הפרעת אכילה והחלמתי ואשמח אם תכתבי לי למייל ואתן לך פרטים לגבי הטיפול שעברתי אצל מטפלת בקריות naor22111@walla.com

היי נעה מתנצלת שלקח לי זמן לענות. אני חושבת שאת אכן זקוקה לעזרה כדי שהמצב לא ילך ויחמיר עוד. להקאות ישנן השלכות מאד קשות על הבריאות וכמובן שעל הנפש. ישנה רשימת אפשרויות לטיפול בהפרעות אכילה ואני אפרסם אותה מחדש בראש הפורום. עדכני אם יש צורך בעזרה נוספת במציאת מקום מתאים. גילי

10/09/2012 | 21:22 | מאת: אוהבת לאכול

שלום! אני בת 26, עברתי משברים נפשיים קשים במהלך השנים האחרונות ובנוסף סבלתי מ"חרדת עבודה" ולכן לא עבדתי. ברוך השם השתפר מצבי וסוף סוף התחלתי לעבוד! אך הבעיה היא שמרוב מתח ולחץ מהעבודה אני אוכלת בלי סוף..! עליתי 2 קילו בשבועיים בלבד שאני עובדת!! שום דבר אחר לא מצליח להרגיע אותי כמו אוכל. מה לעשות? איך אני מפסיקה את זה??

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך וכל הכבוד על השינויים שעברת! ראשית, נסי להבחין ואז לכתוב מה הם הרגשות שאת מרגישה כשאת פונה לאוכל ומה המחשבות שלך. אם את מזהה רגש שלילי כלשהו נסי לחשוב על משפט שימתן אותו לפני שאת פונה לאוכל. לדוגמא: את מבחינה שיש לך חשק עז לאכול עוגיות. שאלי את עצמך וכתבי על ניר תשובה לשאלות הבאות: מה אני מרגישה כעת? מה אני חושבת כעת? מה אני רוצה שהעוגיות יגרמו לי להרגיש? לאחר שענית על שאלות אלה, נסי לחשוב על 3 דרכים שהיו יכולות להשיג את ההרגשה הזו אם לא היה קיים אוכל בעולם. 3 דברים שהיית יכולה לעשות/לחשוב/לדמיין/לבקש ממישהו, שהיו עוזרים לך להגיע להרגשה שהיית רוצה להרגיש כרגע. ואז, נסי משהו מהדברים הללו. לאחר מכן סביר שהחשק לאכול יהיה קטן יותר ותוכלי להסתפק בפחות אוכל או לא תזדקקי לו בכלל. ואם את רואה שקשה לך למצוא את הכיוון בעצמך, אני ממליצה לך לפנות לטיפול אצל תזונאית מומחית להפרעות אכילה, שתוכל לעזור לך להסתגל למצב החדש מבחינה רגשית ומבחינת תזונה. אם אינך בטיפול נפשי אני ממליצה גם לפנות לטיפול כדי שתוכלי לעשות את כל השינויים הללו עם הכי הרבה תמיכה וליווי. בהצלחה, גילי

04/09/2012 | 14:17 | מאת: עמית

אני יודע שאת בחופש. תהני. כשתוכלי, אנא עני לי... אז ככה. עשיתי את הלא יאמן, והתחלתי להתאמן בספורט. המדריך, שהוא גבר מהדור הישן, קבע לי תפריט מאוזן ולוח זמנים לפעילות גופנית מאומצת. הורדתי בעזרתו מספר קילוגרמים גדול. זה הביא אותי למחשבות. במשך כל הטיפול הפסיכולוגי לא הורדתי גרם. לעומת זאת, משטר האימונים הפיזי נותן תוצאות מרשימות בשטח. בלי לדבר על זה, בלי לנתח, בלי לשתף ברגשות. פשוט להתאמן חזק ולא להיתפתות למאכלים מזיקים. כלומר, שינוי מבחוץ - פנימה. שינוי בהתנהגות - שמניב תוצאות. לא יודע איך להתייחס לזה שהפגישות עם הפסיכולוגית לא הביאו תוצאות מעשיות, ולעומתן, האימונים כן. אני נזהר לא להגיד שהפסיכולוגיה לפעמים לא רלבנטית, ושיטה אחרת עדיפה - אבל זה נראה כך, בהקשר הזה. ברור לי שהפסיכולוגיה עוזרת לאנשים רבים, אני עצמי משתמש בכלים שלה בהכוונה של אנשים אחרים ובהרצאות. אבל באופן נקודתי, לי בהקשר הנתון היא לא עזרה. הייתי צריך איזה "גבר גבר" שיבעט לי, מטאפורית, בתחת. לא יודע איך להבין את זה.

היי עמית שאלתך חשובה מאד מאד. ראשית, ברכות על הצעד ועל ההישגים היפים. אז ככה. הרגלי חיים הם דבר שמשתרש מאד עמוק ומאד קשה לשנותו תמיד. עם פעילות גופנית ואכילה הדבר קשה כפליים כי אלה טבועים בנו אבולוציונית באופן שמעודד עקביות ולא שמעודד שינוי, ועל כן אם התרגלנו לאכול תפריט מסויים ולהיות בפעילות מסויימת, הגוף "מתוכנת" לא לעשות לנו חיים קלים כשנרצה לשנות את אלה. יתרה מכך. שינוי באלה לעיתים מחזיק לזמן קצר, ובהמשך נסוגים להרגלים הישנים. שים לב שעד כה לא דברתי כלל על המקומות הרגשיים המורכבים יותר. אם אנו מניחים שלאכילת יתר ולעודף משקל יש בסיס רגשי, הרי שנדרשים שני דברים כדי לשנותם. האחד, הוא העבודה הרגשית על המקום שעד כה "נזקק" לעודף המשקל "ייצר" אותו ו"השתמש" באכילה הרגשית. ללא אלה הרי שלא נוכל להתחיל בתהליך שינוי, ואם נתחיל בתהליך ממוקד- הנפש תמצא דרך לסכל אותו בהמשך ולהחזיר את הגוף למצב הישן. ברגע שהחלק הרגשי מתחיל להיות מעובד, הרי שנחוץ ואף הכרחי החלק השני שקשור לידע ומשמעת בשינוי אורח החיים. את שני אלה הטיפול לא יכול לספק ולכן כמעט תמיד תהליך זה מגובה בליווי של תזונאית ולעיתים גם במלווה בתחום אימון הכושר. העניין המהותי הוא שבלי שני המרכיבים הללו, התהליך לא יכול להצליח לטווח ארוך. לדוגמא, האם שאלת את עצמך כיצד דווקא כעת התאפשר לך להביא את עצמך למקום שהגדרת כ"לא יאומן", להתגבר על קושי ולבצע פעילות גופנית מבלי שהנפש שלך תהרוס זאת? הרבה פעמים לאחר תקופה של "רק" שיחות (אשר לא שורפות קלוריות גם לצערי האישי אגב), עושה המטופל צעד אקטיבי אל עבר תזונאית או פעילות גופנית. הרי אפשרויות אלה היו שם לרשות האדם גם קודם רק שהוא לא הצליח להביא את עצמו לפנות אליהן. אני רואה ביכולת שלך להתאמן כעת משהו המשכי לטיפול ולא סותר. ייתכן שאתה מבין יותר לעומק מדוע אתה רוצה בשינוי, ייתכן שהנוכחות של המטפלת בחייך מאפשרת לך להתמודד טוב יותר עם הקושי שבפעילות הגופנית ואולי להאמין בעצמך יותר, ייתכן וחלק מהמקומות שעד היום האוכל פתר מקבלים פתרונות אחרים ועוד. לסיכום, טיפול פעמים רבות מדשן את הקרקע אל עבר שינויים שהמטופל עושה בסופו של דבר בכוחות עצמו מחוץ לחדר הטיפולים. אשמח לשמוע מה חשבת. גילי

26/08/2012 | 22:03 | מאת: מיכל

שלום, אי סובלת מהשמתנת יתר עם קושי ניכר לרדת במשקל ברור שבשל אכילה ולא משום סיבה אחרת, שקלתי לעשות ניתוח אבל אני לא חושבת שזה יעזור כי אני לא אוכלת מרעב וגם לא כמויות גדולות, אני בין ההפרעות אכילה המדוברות אבל ברור לי שיש לי הפרעה, לאן לדעתך עלי לפנות

שלום לך פרסמתי הודעה עם אפשרויות טיפול שונות, בתאריך ה 29 לפברואר. את מוזמנת לעיין בה. אם תצטרכי עוד עזרה אשמח לכוון אותך. גילי

24/08/2012 | 17:58 | מאת: חסוי

המצב רוח שלי משתנה לפי מה שאני אוכלת, כאשר יש יום שאני אוכלת בריא(ולא הרבה) אני מרגישה בנוח עם עצמי ויש לי מצב רוח, לעומת זאת בימים שאני אוכלת הרבה אני מרגישה נורא. נוסף, תמיד כאשר אני אוכלת ארוחת צהריים מיד לאחר מכן אני לוקחת לי משהו מתוק, וכאשר אני מתחילה עם הדברים האלו אני לא מצליחה להפסיק. הייתי שמחה עם היית נותנת לי איזושהי עצת מוטיבציה או בכלל טיפ כיצד אפשר להקטין את הכמויות כיוון שבעצמי אני לא שולטת בהם, או בכלל איך אפשר להפסיק עם זה לגמריי אומנם זה יחסר לי אבל אני ירגיש הרבה יותר טוב בלעדייהם.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. אני מציעה לך לפנות לתזונאית המומחית באכילה רגשית או לבדוק בפורום הפרעות אכילה שמנוהל על ידי עדי מילר, תזונאית. את זקוקה להכוונה בעניין הקונקרטי של אכילה ותזונאית תוכל לסייע בכך. עם זאת, אני מציעה שתשקלי פניה לטיפול, אפילו קצר, על מנת לעזור לך לנתק בין האכילה שלך לבין ההרגשה. על כולם זה משפיע אך הקשר הישיר וההשפעה הברורה שאת מתארת הם הזדמנות להבין מדוע הערך העצמי שלך אינו עומד יציב בפני עצמו. כלומר, גם אם עניין האכילה יפתר, הייתי מציעה לבדוק מה מבחינה נפשית גורם לכך שהערך העצמי משתנה באופן מהיר (במקרה הזה בגלל אוכל אבל אולי מעוד דברים). בהצלחה, גילי