פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

פורום מקצועי זה מיועד לשאלות, התייעצויות ושיתוף עבור כל מי שנושא האכילה, המשקל ודימוי הגוף מעסיקים אותו באופן שגורם לו סבל ופוגע באיכות חייו. כמו כן, מיועד הפורום למי שחש כי האכילה ממלאת תפקיד משמעותי בעולמו הרגשי. הפורום מיועד גם לאנשים אשר יקיריהם סובלים מנושאים אלה. במדינת ישראל, כמו בעולם המערבי כולו, חלה עלייה מתמדת בשכיחות הפרעות האכילה, במספר האנשים אשר מאבדים שליטה על האכילה והמשקל, ואשר מחשבותיהם ורגשותיהם מלאים בנושאים הקשורים לדימוי גוף ואוכל. אין הדבר מפתיע בעידן השפע בו האוכל הפך להיות מוקד תרבותי, כלכלי, ועסקי, ואשר אידיאל הרזון בו, אינו ניתן להשגה. פורום זה חשוב במיוחד בתקופה מורכבת זו, וינסה לתת מענה הולם לשאלות הקשורות במניעה והתמודדות עם הפרעות אכילה ואכילה רגשית, וסוגי טיפול אפשריים. למעבר לפורום לחצו כאן.
863 הודעות
718 תשובות מומחה

מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

חל איסור מוחלט על פרסום בפורום. ניתן להמליץ מתוך נסיון אישי על גופים טיפוליים מסויימים, אך יש לציין בהודעה כי מדובר בהמלצה על סמך חוויה אישית בלבד. אין לציין פרטי התקשרות של הגורם הטיפולי המדובר
27/06/2010 | 12:50 | מאת: נואש

גילי אגר שלום לך, יש לי בן בגיל 17,משקלו 105.5 ק'ג היום ,גובה 180 . ומזה 5 חודשים הוא עולה במשקל בקצב מסחרר לא אוכל מאוזן, אבל לא פוסח על שום רגע באכילת בצקים,ממרח חומוס,וכו',,,זה המאכל שהוא אוהב,לא אוכל ירקות ,פירות,גבינות, לאחר מאמצים הסדרתי פגישה איתו עם דיאטנית לאחר 2 ביקורים הפסיק ללכת, למרות שיחות אישיות למצב בריאותו,ושיחה עם אחות ביה'ס לא עוזר כלום, נושא ביגוד מאוד מטריד מידה XXL אני מבקש עיצה מה עלי לעשות נואש? תודה,

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך נראה שיש כאן שני עניינים. האחד הוא דפוס האכילה של בנך שדורש טיפול, והשני הוא הקשר ביניכם או היכולת שלך להביא אותו לטיפול. מבחינת מקומות רלוונטיים, בנך זקוק לטיפול בהפרעות אכילה ולא רק לתזונאית, שכן דפוס האכילה שאתה מתאר אינו נשמע כמו בעיית מודעות לערך הקלורי של מזונות אלא אכילה רגשית חסרת שליטה. ישנן מרפאות ומחלקות של הפרעות אכילה לנוער בביה"ח הדסה עין כרם ותל השומר (ובעוד מקומות), אך אלו כתובות טובות להתחיל אתן. (אוכל לתת לך את הפרטים אם תזדקק). העניין השני והקשה יותר הוא שיתוף הפעולה של הבן. אם הפסיק ללכת לתזונאית כיצד נוכל לדעת שיהיה מוכן להגיע לטיפול? בעניין זה, אם בנך לא ישתף פעולה, מומלץ שתפנה בעצמך להדרכת הורים במקום ציבורי שמתמחה בהפרעות אכילה (או דרך קופת חולים או באופן פרטי) וזאת על מנת לבחון כיצד תוכל להביאו לטיפול מתוקף סמכותך כהורה וגם על מנת לעזור לך להתנהל מולו בבית במצב הזה. יש לציין, שגיל 17 הוא גיל שבו ההורה עדיין אחראי מבחינה חוקית על הטיפול בילדו,ויש לך מבחינה זו "קלף מיקוח" מולו. כשיגיע לגיל 18 לא תוכל לחייבו מבחינה חוקית לקבל טיפול ואז המצב מסובך יותר. אם יש שאלות ספציפיות יותר אוכל לענות גם במייל gily.agar@Gmail.com מוזמן לעדכן מה קורה בכל מקרה. גילי

23/06/2010 | 19:19 | מאת: משה

אני בן 22, בחודשיים וחצי האחרונים הורדתי במשקל, עשיתי דיאטה מלווה בהרבה חדר כושר, לא משהו מבוקר, היה לי אפילו שבוע אחד שאכלתי מעט. בכל מקרה בשבועיים האחרונים היו לי מין שני בולמוסים כאלו . היום אני מרגיש ממש תבוסה כי הדבר היחיד שעשיתי מהבוקר היה לאכול. קמתי (היום לא עבדתי) ואכלתי עד שכאב לי, הלכתי לישון ושום פעם קמתי ואכלתי,ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, אפשר לומר שאין לי איזשהו מאכל בבית שלא פגש את החיך שלי היום. עכשיו כבר נרגעתי (השעה 19:15), אבל אני ממש מפחד מזה. האם נשברה לי הדיאטה? מחר אני אגלה שעליתי במשקל? איך אפשר להילחם בזה? הרבה אומרים לי שאני מגזים ושאני כבר לא צריך לרדת במשקל אבל אני רוצה . ראוי לציין ששלשום עשיתי בדיקות דם והיום התוצאות חזרו תקינות, ככה שיש לי גושפנקה שלא התעללתי יותר מדי בגוף שלי. יש לי פגישה עם תזונאי אבל רק עוד חודש ואני לא יודע איך אני אסתדר בחודש בזה, התכנון שלי לשבוע הקרוב, בעקבות הבולמוסים הללו זה לחזור לעגבניות...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. איני רוצה להיכנס לתפריטים והרכבי מזון. מה שלי חשוב להתייחס אליו מתוך מה שכתבת היא העובדה ששינית את תזונתך באופן לא מבוקר וירדת במשקל, ושכעת אבדת שליטה על האכילה וחווית התקף אכילה שהוא כמובן מאד קשה מבחינה רגשית ולא בריא פיסית. עליך לפגוש תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. וחודש הוא זמן רב לחכות. אני מציעה שבינתיים תפנה לקופת החולים ותבקש תור דחוף או שאפילו תלך באופן פרטי למספר מפגשים. בנוסף לכך, נראה שיש צורך לבירור נפשי מעמיק יותר שיתן מענה לתחומים אחרים שמשפיעים על הרגלי האכילה, כגון דימוי גוף, תחושת שליטה בחיים ועוד. יש בפורום רשימה של מקומות לטיפול בהפרעות אכילה, בין היתר ללר תשלום. עדכן מה קורה. גילי 

משה. מחקתי מהודעתך פרטים ומספרים ספציפיים כמו שאני נוהגת לעשות וזה על מנת לא לעודד השוואות ו"תחרות" בין גולשים לגבי ירידה במשקל וכו.

אני לא אציין כמה כי את מעדיפה שלא.. בכל מקרה דווקא שמחתי שהמקרה הזה קרה לי כי ככה טעמתי בעצם מכל המאכלים ה"אסורים" וכל הבולמוסים נעלמו כלא היו (לבנתיים), בכל מקרה יום אחרי המקרה הייתי בצום 24 שעות, שתיתי רק דיאט קוקה-קולה וסודה ועכשיו אני ממשיך בדיאטה הרגילה (חוסך כמה שניתן בקלוריות). דיברתי עם הקופ"ח והם הקדימו קצת את התור.

23/06/2010 | 01:08 | מאת: איילת

שלום, אני בת 24 ומאז שאני זוכרת את עצמי יש לי הפרעות אכילה (מכירים את האמא שעושה דיאטה לילדה בת השלוש שלה? זאת אמא שלי...) כמה מדרכי ההתמודדות שלי עם כך היו (ועדיין) הקאות ונטילת כדורים משלשלים וכו', לאחרונה התחלתי להבין שהאכילה שלי נובעת מהמצב הריגשי שלי זאת מאחר שאני אוכלת גם כאשר אני שבעה וחסרת תיאבון לחלוטין, זה משהו שקורה בעיקר לקראת סוף היום כאשר אני מרגיה שהתמודדתי עם דברים קשים במהלך היום וכי כעת מגיע לי פיצוי על כך, גם אם אכלתי לפני שנייה... אני בטוחה שעצם זה שאני מודעת לכך שאני אוכלת מתוך בעיות רגשיות אמור לעזור לי קצת לסנן או להתגבר על זה אבל זה פשוט לא! זה כאילו שיש לי שני סוגי רעב, רעב פיזי ורעב נפשי וכמו שאני אוכלת כדי להרגיע את הרעב הפיזי, כדי להזין את הגוף ולתת לו מה שהוא צריך כך אני מרגישה צורך לאכול כדי להרגיע את הנשמה ולמנוע את הרגש, אולי אני אוכלת כדי לא להרגיש או כי האכילה גורמת לי להרגיש טוב... או שניהם... אני עוסקת הבספורט על בסיס יומיומי לפעמיים פעמיים ביום, זה משהו שאני באמת אוהבת אך זה לא עוזר לי למנוע את האכילה וכך אני נותרת יותר מתוסכלת כיוון שאני עושה הרבה ספורט אך מעלה במשקל... כמו כן פניתי לעזרה פסיכולוגית ואני נפגשת עם הפסיכולוג שלי כבר כמעט חודשיים אך אני לא מרגישה שאני יכולה לדבר איתו על הנושא הזה, עדיין לא... האם יש פה מישהו שיש לו איזו עצה איך להתמודד עם הבעיה הארורה הזאת? או מישהו שיכול לעודד ולעזור? תודה:)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך יש לי דרך מהירה לעודד אותך. ראשית, את מודעת למצבך. תארת מאד יפה את הרעב הרגשי והפיסי, כך שאת מסוגלת להבין ולהרגיש שהרעב נובע ממקור רגשי לעיתים (וזאת בניגוד לאנשים שלא יודו בפני עצמם שכך הדבר). בנוסף לכך, פנית לטיפול. אולי אינך מרגישה בטוחה להעלות נושא זה בטיפול, אך עצם ההחלטה לעזור לעצמך מבחינה רגשית, עשוייה לסייע לנושא האכילה. הרשי לי לעודד אותך להביא נושא זה לטיפול. האם את צריכה להתבייש בהתנהגות שאת לוקחת עליה אחריות ומגיעה עבורה לטיפול? זכרי כי לרוב האנשים יש חסרונות, בעיות וקשיים כאלה ואחרים, אך לא כולם נוקטים בצעד טיפולי על מנת לקחת אחריות על עצמם. את בדרך הנכונה. עדכני מה חשבת. גילי

24/06/2010 | 21:32 | מאת: איילת

שלום גילי, קודם כל תודה רבה על התגובה והתמיכה שלך! אני יודעת שהמודעות שלי לכך שאני אוכלת מצורך רגישי זה טוב אבל אני תוהה לעצמי במה אני יכולה להחליף את האוכל אם יש לזה תחליף בכלל? לגבי הפסיכולוג, נראה לי שאני באמת צריכה לאזור אומץ ולדבר איתו על הנושא, אני מקווה שאציח לעשות זאת ואם לא חשבתי אולי לנסות לעבור לפסיכולוג אחר...ושוב, תודה:)

לא ציינת האם את מטופלת אצל תזונאית, אך אם אינך, אני ממליצה בחום שטיפול של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה ילווה את התהליך. ליווי של תזונאית הנו הכרחי על מנת להצליח לשנות את הדפוסים המעשיים ולא רק את התחושות והרגשות. יש תזונאיות המתמחות בהפעות אכילה בכל קופת חולים. זה עניין מאד מהותי שיכול לקדם אותך מהר יותר. גילי

22/06/2010 | 20:08 | מאת: מורן

שלום, אני בת 15 ובחצי שנה- שנה האחרונה ירדתי . אך לאחרונה אני לא מצליחה לשמור על תפריט מאוזן וכל פעם שאני מתחילה לאכול אני זוללת מכל הבא ליד עד שהבטן מתנפחת ומתעוותת. כבר עליתי קילו וחצי ואני מרגישה נורא. רואים שהבטן גדלה ממה שהייתה ואני נורא מבואסת. אני נורא רוצה להוריד את הקילו וחצי האלה ולשמור על תפריט קבוע אבל אני פשוט לא מצליחה. בנוסף, אני נוזעת עוד 10 ימים ונורא חשוב לי להפטר מהקילו וחצי האלה עד אז. אני מרגישה שמנה ומנופחת כל הזמן עד שממש אין לי חשק לקום ולעשות משהו. מה עליי לעשות ? אשמח לתשובה [:

שלום מורן. את שואלת כיצד לרדת במשקל עד הנסיעה אך בעצם כותבת בפורום של הפרעות אכילה. בין השורות של מה שכתבת מסתתרת לדעתי הרגשה שלך שמשהו כאן לא בסדר. ירדת באופן קיצוני במשקל וכעת את חיה בפחד גדול לעלות במשקל. אני ממליצה לך לפנות לתזונאית המתמחה בהפרעות אכילה דרך קופת החולים, ולבדוק איתה את התפריט שלך. כמו כן, מומלץ לפנות לטיפול בשיחות שיעזור לך להתייחס למשקל ולאכילה באופן פחות קשה. מה דעתך? גילי

21/06/2010 | 15:43 | מאת: מירה

חולת צליאק, יש ימים שאני מרגישה מדוכאת מהעבודה והמלימודים ואז אני טורפת שוקולד עם פריכיות? האם זו אכילה רגשית . באופן ריגל אני אוכלת כפוף לתפריט של הידאטנית עם חריגות לכן או לכאן.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אכילה רגשית אינה אבחנה רפואית (כגון אנורקסיה) אלא תיאור של מצב בו האכילה נשלטת על ידי הרגש באופן בולט. שתי מילות מפתח בפנייתך הנן רלוונטיות לעניין הרגשי. כתבת שאת חוזרת "מדוכאת" מהעבודה וכן שאת "טורפת" מזון שאני מבינה שאסור על פי התפריט שמותאם לצליאק. כלומר, מצב רגשי מסויים מביא אותך לאכילה חסרת שליטה ועל כן תארת מצב שבו האכילה היא רגשית. נשמע שיטב לך אם תוכלי למצוא דרכים אחרות לנהל את הרגשות הקשים עמם את חוזרת הביתה לאחר העבודה, ותוכלי לעשות זאת בטיפול נפשי, לא בהכרח ארוך אם העניין מאד ממוקד. ייתכן שתוכלי לשתף את הדיאטנית שלך במצב, ותוכלנה לחשוב על שינוי בתפריט כך שבחזרתך הביתה תוכלי לאכול משהו שאת אוהבת, אך בתוך מסגרת ולא מתוך תחושה שאת טורפת ומאבדת שליטה. עדכני מה חשבת. גילי

22/06/2010 | 13:19 | מאת: מירה

אני אוכלת רק אוכל שקשור לצליאק, גם כשבא לי לאכול.לא אוכלת אוכל שאינו קשור לצליאק. הבעיה שאני אוכלת כמויות באותו יום מאותו דבר.אני נוטה לשמור יום למחרת.הייתי פעם אוכלת כמויות גדולות של שוקולד חלבי, ומאז הדיאטנית אזנה אותי עם פריכיות שוקולד. המשקל שלי באופן רדיל יציב עם נטיות להעלות עד קילו.

16/06/2010 | 20:59 | מאת: שלומית

שלום, אני בחורה בת 31 נשואה באושר, ואמא באושר לתינוקת בת שנה וחודש. אני עוסקת בהעצמת אנשים, במקצוע שמאפשר לי יום יום ללוות אנשים בדרך להגשמת החיים המיטבים שלהם. אני גאה להגיד שלמקום הזה הגעתי לאחר התגברות ארוכה ומאתגרת על ילדות והתגברות טראומטיות, בצל אירועים קשים ביותר. במהלך השנים נגמלתי בכוחות עצמי מהתמכרות לסיגריות (למעלה משתי חפיסות ליום במשך 15 שנים) והייתי על סף התמכרות לאלכוהול שהיווה מעין תרופה עבורי (למעלה מבקבוק יין ליום במשך כשנתיים). עשיתי זאת בין השאר בעזרת ספורט. מעט לפני החתונה התחלתי לעלות במשקל ולחוות בולמוסים של אכילה. במהלך ההריון- שהיה לא מתוכנן והגיע בהפתעה גדולה שטמנה בחובה התמודדות מאוד לא פשוטה- עליתי מאוד במשקל. דוקא לאחר ההסתגלות לאמהות ואהבה כנה וענקית לבתי, דוקא לאחר שבזוגיות נוצר ססטוס קוו מחודש, יציב ואוהב לאחר המעבר להורות, עליתי במשקל בצורה נוראית. מבחורה רזה וספורטיבית, העליתי קרוב לשלושים ק"ג במהלך שלוש השנים האחרונות. אני מרגישה כאילו החלפתי התמכרות בהתמכרות. הדפוסים זהים- מניפולציות כדי להשיג את "הסם", אני מסתירה מבעלי שאני אוכלת ממתקים ומזוןללא שליטה במהלך היום ועוד ועוד. מעבר לעובדה שלא זה המודלינג שאני רוצה להוות עבור ילדתי, הדבר שהכי כואב לי הוא שאנחנו מנסים להרות בשנית במשך שבעה חודשים ללא הצלחה. מסיבות רפואיות הופנתי לרופא המתמחה בטיפולי פוריות והוא אמר לי שכצעד ראשון עלי לרזות. למרות הכמיהה הגדולה מלתאר לילד נוסף, אני לא מצליחה לעשות את הצעד, להתחייב ולרזות. אני מתרצת בתירוצים שונים ומשונים. אני ממש מרגישה שבפן הספציפי הזה של חיי התייאשתי ואיבדתי אמונה שאוכל אי פעם לשוב ולהיות רזה. יתר על כן, קשה לי מאוד עם חוסר הכנות מול בעלי, ואולי גם באיזשהו מקום מרגישה מאוד בודדה, כי אני לא רוצה לשתף. אני מתביישת בעצמי מאוד ואני יודעת שבתווך הארוך יהיה להתנהגות הזו מחיר כבד מבחינת היחסים. בעלי לא מעיר לי על משקלי. הוא רק תומך וחושב איתי יחד איך אוכל לעשות זאת בגאון כשאני מעלה זאת ומזכיר לי על אילו דברים הצלחתי להתגבר במהלך חיי... אני מיחסת את ההתנהגות הזו לאיזושהי חבלה עצמית או שנאה עצמית לא פתורה וקשה לי מאוד עם אובדן השליטה. כרגע יהיה לי קשה מאוד מאוד מבחינה כלכלית ללכת לטיפול מסודר. אשמח מאוד לשמוע רעיונות נוספים או מחשבות לגבי המצב שתיארתי וכיצד אוכל לצאת ממנו. למרות הדברים הגדולים שתיארתי שעומדים לנגד עיני, אני לא מצליחה לעשות את השינוי לטובה. כל כך רוצה עוד ילד.. תודה על זמנכם..

לקריאה נוספת והעמקה
17/06/2010 | 21:39 | מאת: ליאור

כמה דברים שעזרו לי: אני פניתי לטיפול נטורופתי בקופ"ח, שזה טיפול שכולל שיחות (אפשר פעם בשבוע ואפשר גם פעם בכמה חודשים), על אורח חיים בריא ובפרט- הרגלי אכילה ותזונה נכונה ובריאה. אני ממליצה לך לברר על זה בקופ"ח שלך. זה בפיקוח של רופא, העלות נמוכה יחסית לטיפול פסיכולוגי. הפגישה הראשונה- פגישת הכרות היא שעה, ואח"כ הפגישות הן כל פעם חצי שעה. ואני כותבת לך כל מיני רעיונות וחומר למחשבה, דברים שאני מקווה שיוכלו לעזור לך: 1- קודם כל תעשי בדיקות דם, ועם התוצאות תגשי לרופא משפחה (או לנטורופת אם תלכי). יתכן שמשהו במידע הזה יכול לעזור לך להפחית את הצורך במתוקים, לדעת איפה הבעיה, כמו אם ישנם חסרים כלשהם (כמו למשל חוסר B12). 2- הגוף שלנו יכול להתרגל לטעמים חדשים, זה הכל עניין של ריריות הטעם. לכן אני מציעה לך למשל לקחת שבוע אחד (!) שבו את מתאפקת לגמרי מהתקפים של דברים מתוקים. את יכולה לעשות זאת, כשתדעי שאותו שבוע גם אמור להסתיים, אבל תוכלי לשים לב שלאחריו משהו ישתנה, הצורך כבר לא יהיה אותו הדבר. 3- מזונות עם ערך גליקמי נמוך (כמו למשל קטניות וחיטה מלאה) מתפרקים יותר לאט בגוף, ולכן כדאי לאכול מזונות כאלה כי הם גם יפחיתו את הצורך בדברים מתוקים (כמו שקורה להפך- ככל שאוכלים יותר מתוק, אז מרגישים צורך ביותר מתוק, פשוט תלות, או התמכרות- כמו שתיארת). 4- קירבה לדברים טבעיים- היות ואני יודעת שזה מה שעזר לי- אני מניחה שבהתקפים שתיארת מדובר בסופו של דבר במזון מאוד מלאכותי. העיצות שדיברתי עליהן למעלה בעצם מדברות על מזון פשוט וטבעי. אני מצאתי שקירבה לטבע עוזרת לי לרצות להתחבר כל פעם מחדש למזון פשוט וטבעי. לכן אם יש לך אפשרות להיות יותר בטבע, או אולי לאמץ כלב או חתול... נשמע מוזר אבל תחשבי על זה. ובהקשר הזה אני יכולה להגיד שמה שעוד עזר לי זה שפשוט למדתי גם על מערכות הגוף של האדם, ואז הבנתי בדיוק מה קורה לי כשאני נמצאת בתוך התקף אכילה, ולכן היום אני לא יכולה לעשות את זה לעצמי, כי אני פשוט יודעת איזה נזק בדיוק קורה לגוף, ואני לא מסוגלת לעשות לעצמי את זה. ועוד עיצה בהקשר הזה- אם יש לך התקף אכילה ויש לך אפשרות אז פשוט בכוח תקחי את עצמך לסיבוב של כמה דקות בחוץ, לשאוף אוויר ולהנות מהטבע וקצת ספורט. משהו שיאוורר אותך מאותו התקף וירגיע אותך. גם התינוקת יכולה לצאת איתך לסיבוב המרגיע. 5- ירקות- אחד הדברים שהנטורופתית אמרה לי והיה מאוד מעניין: הסיבה שבגללה אנשים לא מצליחים לשמור על דיאטות, היא שלאנשים אין את הסבלנות לחתוך ירקות... אז אותי זה הכניס ללהיות "דווקא זו שכן יש לה סבלנות" ומה שאני מנסה להגיד- זה שתנסי אולי דווקא "להתמכר" ללחתוך ירקות. מאוד מאוד מומלץ בכל ארוחה לאכול ירקות, ולהימנע מלאכול ארוחות בלי ירקות, כלומר כל הזמן צריך להתעסק בלחתוך מגוון ירקות. תחשבי על זה. 6- תכנון- תנסי כל ערב לתכנן ולרשום את היום למחרת מבחינת האוכל, כולל לחשוב על כל המקומות שבהם תהיי. אם למשל את נמצאת באיזשהו ארוע, אז תרשי לעצמך להנות ממנו גם מהאוכל, אבל בלי לאבד שליטה, לכן תגדירי לעצמך מראש. בכל אופן צריך להיות דבוקים לתכנון ולא לאכול דברים שלא היו רשומים בתכנון. 7- פירות- יש איזו טעות רווחת שחושבים שפירות וירקות זה אותו הדבר. חשוב לשים לב שזה לא כך. בפירות יש הרבה סוכר ולכן הם פחות טובים, מלבד תפוחים ואגסים, שאותם תרשי לעצמך כמעט כמו ירקות. 8- בכל אופן אני יודעת שלא בטוח שתוכלי מהרגע להרגע לעשות את כל השינויים. מציעה לך בהתחלה לנסות אלטרנטיבות אם יש לך פתאום חשק למתוק, או איזשהו התקף: אם בא לך משהו מתוק ומשביע (כמו עוגה או משהו כזה) אז פשוט תדאגי שיהיה לך בבית דבש וטחינה גולמית (כמובן אם את אוהבת), ותקחי שתי פרוסות לחם (רצוי מלא) באחת תמרחי את הדבש ובשנייה תמרחי את הטחינה הגולמית. עוד אלטרנטיבות- התפוחים והאגסים שכתבתי לך מקודם, וגם אפשר ירקות כמו עגבניות שרי, או מה שאת אוהבת ובא לך. זהו פחות או יותר, מקווה שהצלחתי לעזור לך. אל תתייאשי מהבעיה הזו. היא פתירה. בכל משבר תקחי נשימה עמוקה, ותשאלי את עצמך: "האם אני באמת חייבת לאכול את זה?" ופשוט בעזרת הנשימה העמוקה תרפי מהדבר שאותו עמדת להכניס לפה. שימי אותו בצד, תחזירי למקרר. לאט לאט תצברי תשובות שליליות, ואולי השאלה הזו גם כן תופיע פחות בחיים שלך. בהצלחה.

שלום שלומית את מתארת בצורה רהוטה כיצד את חווה את האכילה הרגשית כאזור המחבל בחייך ולא ניתן לשליטה. הכנות והכאב מתוכם את כותבת ניכרים, והשפעתם על הקוראים האחרים ניכרת בתשובתה הארוכה המפורטת והמגוייסת של ליאור אלייך. אני חושבת שאין פתרון קסם אך ההתמודדות עם המצב לא בהכרח תדרוש מאמצי על. השילוב המנצח במקרים כאלה מנסיוני הוא תזונאית טובה המבינה גם את החלק הרגשי, וכן טיפול נפשי. במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש הטיפול ניתן ללא כל תשלום ויש מרפאות המתמחות בהפרעות אכילה (יש רשימה בפורום, אם יש צורך אשלח לך). העובדה שמצב זה הנו מצב חדש מעודדת, כי ההרגלים עדיין לא מקובעים כמו לאחר שנים רבות של אכילה רגשית. אל תוותרי לעצמך ואל תתני למצב הזה להפוך לכרוני. אם משהו מבעבע מתחת לפני השטח ומוצא את דרכו בכל פעם באופן אחר- צריך להקשיב לו ולא להתעלם ממנו כי הוא מרים את ראשו כפי שאת רואה בכל פעם מחדש. עדכני מה חשבת גילי

21/06/2010 | 01:19 | מאת: שלומית

שלום גילי, תודה על ההקשבה ועל השיקופים המעצימים. אני לוקחת איתי כצידה לדרך את ההבנה שבזכות עזרה חיצונית והתמדה ניתן יהיה לעבור את זה... אחפש בפורום את הרשימה. ולליאור, תודה על היכולת לשתף מנסיונך ולהיות שם עבור מישהו אחר עם נכונות ענקית לעזור. זה מקסים מצידך ומחמם את הלב.

15/06/2010 | 08:31 | מאת: נטע

שלום, ראשית אני מתנצלת מראש שההודעה/שאלה שלי לא קשורה ישירות לנושא של הפורום, להפרעות אכילה או אכילה רגשית (למרות שגם מזה אני סובלת.. אבל ההודעה לא ממש קשורה) אבל זה כן קשור לפסיכולוגיה ואיכשהו הרגשתי הכי נוח לשאול את זה כאן. אז ככה: אני נמצאת בטיפול התנהגותי-קוגנטיבי מזה כ-10 חודשים. טיפול שאליו פניתי בעקבות קשיים חברתיים, קושי לפתח קשרים עם אנשים, בדידות כפועל יוצא מזה ותחושה של ריקנות. חלק מזה זה גם הקושי לפתח קשר זוגי. (אני כמעט בת 35 ומעולם לא היה לי בן זוג). אמנם בזמן הזה שאני נמצאת בטיפול הייתה איזושהי התקדמות, הרגשתי שאני מתחילה לעשות דברים, לפתח קשרים, אפילו ליצור הזדמנויות לפתח קשרים עם המין השני ולא ישר לברוח.. (אם כי אני עדיין בשלב של לברוח די בהתחלה..) מה שקורה וגורם לי לתסכול מסוים בטיפול הוא שלמרות שאני בקשר עם המטפלת כבר 10 חודשים ולמרות שהכרתי אותה גם לפני הטיפול הפרטני (תקופה קצרה בטיפול קבוצתי והרבה לפני זה קשר אינטרנטי) אני מוצאת שעדיין קשה לי לבטוח בה ב-100%. זה מתבטא בזה שעדיין יש דברים שקשה לי לשתף אותה בהם ודווקא הדברים שהכי מציקים לי. קורה לפעמים שבמהלך השבוע שעובר בין טיפול לטיפול יש מקרים שמציפים אותי רגשית, שאני רוצה ומתכננת להעלות אותם בפגישה הקרובה וכשהפגישה מגיעה אני נאטמת ולא מצליחה לדבר איתה על אותם דברים אלא מדברת איתה על דברים אחרים שאולי גם הם מציקים אבל פחות. כאילו יש לי עדיין חשש מלשתף אותה בדברים מסוימים, כי אני פוחדת מאיך שהיא תגיב, פוחדת שהיא לא תבין, פוחדת ממה שהיא תחשוב עליי וכו'. אני כותבת את ההודעה הזאת אחרי אתמול, ששוב יצאתי מפגישה כזאת בתחושה של פיספוס, שלא דיברתי איתה על הדברים שבאמת מציקים וכואבים. בגלל כל החששות האלה. אציין שבעבר הייתי בטיפולים אחרים, אצל מטפלים שאליהם מאוד נקשרתי והרגשתי הכי בטוחה איתם בעולם ויכולתי לשתף ולסמוך.. כך שאני לא חושבת שזאת בעיה כללית שלי של קושי בלפתח אמון. יכול להיות שזאת בעיה עם המטפלת הספציפית הזאת. (למרות שגם היו לי מטפלים אחרים לפניה שהיו לי איתם תחושות דומות). אשמח לשמוע מה דעתך על כך. נטע

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נטע היכולת לסמוך על מטפל ולהרגיש בנוח להביא חולשות שלנו לטיפול, היא שילוב בין היכולת הבסיסית שלנו לסמוך, האישיות שהמטפל מביא עימו לטיפול, והאינטראקציה בין שתי אלה, כלומר, האופן בו האישיות של המטפל הספציפי משפיעה על התחושה של המטופל הספציפי. אני חושבת שבראש ובראשונה יש ערך בכך שתשתפי את המטפלת בתחושות אלה. גם אם לא תספרי לה מה הם הדברים שלא נוח לך לשתף אותה בהם , תוכלי לדון איתה בתחושות שלך מולה. כיוון שהטיפול הנו קוגניטיבי התנהגותי ונעזר בכתיבה, תוכלי אולי לכתוב במהלך השבוע את אותם דברים קריטיים ולהחליט במהלך הפגישה אם תקראי אותם או לא בפני המטפלת. תוכלי אם תרצי להציע למטפלת להעביר לה את התכנים כתובים. לעיתים זה קל יותר. הנקודה המרכזית בעיני היא לא כמה את מרגישה מולה נוח באופן בסיסי, אלא כמה תוכלי להרגיש בנוח אחרי שתשתפי אותה בתחושות שלך, והאם תוכלנה להמשיך משם באופן שתרגישי איתו טוב יותר. בהצלחה!

16/06/2010 | 17:47 | מאת: נטע

האמת שבזמן הזה שאני בקשר איתה כבר היו לי כמה שיחות כאלו איתה, כאשר עלו אצלי תחושות לא נוחות, ספקות לגבי הטיפול והקשר שלי איתה, כן דיברתי איתה על כך ונראה שהדברים נפתרו.. אבל מסתבר שעדיין לא.. כי כאמור עדיין יש לי קושי איתה. ואני יודעת שזה יהיה קשה אבל באמת אנסה לשתף אותה בכך בפגישה הבאה. נטע

10/06/2010 | 19:23 | מאת: אילה

אני בת 26, הגובה שלי 1.60 ואני שוקלת 41, האם זה בעיתי?

שלום לך. הנתונים שכתבת מראים על משקל נמוך מהמשקל התקין בהתאם לגיל ולגובה. (מחקתי את המשקל שלך כי אני מעדיפה שלא יהיו נתונים ספציפיים בפורום). אני ממליצה לך לפנות בהקדם לרופא משפחה ואז לתזונאית בקופת החולים וזאת מפני שאלו נתונים אישיים שיש לבדוק באופן אינדוידואלי אצל כל אחד ולהבין אם הסיבה גנטית, רפואית או קשורה לתזונה. בהצלחה.

14/06/2010 | 12:19 | מאת: אילה

הפסיכולוגית והרופאה שלחו מכתב הפניה למרפאה להפרעות אכילה והם אמרו שהם לא יכולים לטפל בזה כי הנתונים הבריאותיים (bmi, לחץ דם, דופק) לא טובים לכן צריך לפנות למחלקה בביה"ח, מצד אחד הפסיכולוגית, הרופאה ובמרפאה אמרו שמדובר בסכנת חיים מצד שני התור לפגישת ה'אין-טק' בבית בחולים נקבע לעוד שבוע אז אני כבר לא מבינה...אני מרגישה מאוד חלשה, קשה לי לאכול- תמיד היו לי בעיות של לא לאכול מספיק, אבל אני לא חושבת שאני שמנה או רוצה לרזות ובטח שאני לא אוכלת הרבה ואז מקיאה בכוונה- שאלו הסימנים העיקריים של בולמיה או אנורקסיה, אז למה שולחים אותי לשם? ובכלל אני לא מבינה כל כך מה קורה כרגע...

04/06/2010 | 23:00 | מאת: שלי

שלום גילי. אני בת 26 ובגיל 17 החלה אצלי הפרעת אכילה. כיום מצבי אינו כה רע, כלומר, אני אוכלת בריא, עושה ספורט,מודעת לעצמי ולנזקים שאני מביאה על עצמי אם לא אוכל, משתדלת לא להגרר אחרי המחלה ונלחמת בעצמי יום יום כדי לשמור על משקל אידיאלי ולא לרדת יותר מדי. אני יודעת שכבר ממזמן הייתי צריכה לטפל בעצמי אצל מטפל מוסמך/פסיכולוג אך נמנעתי מכך כי לא הייתי בשלה לטיפול, לא הרגשתי שאני מסוגלת ללכת לטיפול. כיום כשהמודעות שלי גבוהה אני מעוניינת מאוד לטפל בעצמי. למרות המודעות אני מנהלת מלחמההיומיומית עם המחשבות על אוכל שמציפות אותי, אני חיה חיים לא טובים ונמנעת מהנאות החיים. עדיין מאוד קשה לי ואין לי ברירה אלא ללכת לטיפול., לכן אני פונה אלייך ושואלת: 1- האם את מטפלת בתחום של הפרעות אכילה? 2- אם לא, האם את יכולה להפנות אותי למטפל/ת שזהו תחומו/ה ושיוכל לעזור לי. חיפשתי באינטרנט אודות מטפלים כאלה אך הוצפתי בשיטות טיפול שונות ובמטפלים שונים כך שאינ ייודעת במי לבחור. מטפלים מאיזור אשדוד ועד תל אביב יהיו טובים לי מבחינת מרחק מביתי. המון תודה, שלי

שלום לך אני מטפלת בהפרעות אכילה ואשמח לשוחח אתך טלפונית ולראות מה הכתובת הטיפולית שיכולה להתאים לך בהתאם לאזור מגורייך ולצרכייך הטיפוליים. את מוזמנת להתקשר 0544959060 נשתמע, גילי.

02/06/2010 | 13:56 | מאת: סיגי

אני אמא לילדה בת 16 -אנורקסית כשנתיים (שנה בטיפול)עברנו את "מכבי" ואת "רמבם"בחיפה הראשון זוועה השני חצי נחמה.שמעתי על קוטצין(מאמן) -האם שמעת על תפיסה המדברת על אימון החשיבה מחדש ,אם כן האם יש משהו בחיפה ששמעת על הצלחתו?או כל כיוון חדש שיש אפשרות להעזר בחיפה.(לא גישת ההפחדה והאיומים-מנסיון זה מקלקל)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך לצערי איני מתמצאת במקומות ספציפיים באזור חיפה. הגישה שאני מכירה לשינוי דפוסי חשיבה, היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. מעטים המטפלים שמשתמשים בשיטה זו להפרעות אכילה. המטפלים שעברו הכשרה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי מאוגדים בארגון בשם איט"ה, ושם ניתן לראות רשימת מטפלים לפי אזורים. עלייך לבדוק באופן ספציפי האם המטפל עבר הכשרה גם בטיפול באנורקסיה בגישה זו. בהצלחה! גילי

31/05/2010 | 08:12 | מאת: דנה

גילי שלום, אני אמא לילד בן 9. לפני שנה וחצי פניתי לדיאטנית כיוון שהאוכל שלו היה מאד לא מגוון (בייחוד שניצלים ופחמימות) והוא עלה משקל. כרגע הוא אכן אוכל יותר מגוון, וגם רזה באופן יחסי. הבעייה היא שהוא התחיל לפתח תופעות של לאכול בהסתר (כשאנשים זרים בסביבה. ארוחות משפחתיות הוא אוכל רגיל), והוא מדבר הרבה על כך שהוא שמן. האם זה צריך מאד להדאיג? איך לטפל? כשאני מנסה להסביר לו שהוא לא שמן - מה שנכון - הוא מגיב בכעס תודה דנה

שלום לך נשמע שהתפתחה דינאמיקה מורכבת סביב אוכל בבית. איני רוצה לענות לך על האם צריך לדאוג או שלא אלא פשוט להמליץ לפנות לטיפול. בשלב הראשון פני להדרכת הורים אצל מטפל המתמחה בהפרעות אכילה בילדים. יתכן שהדרכת ההורים תספיק, ויתכן שהמטפל ירצה לפגוש גם את בנך. בכל מקרה רצוי לערב גורם מקצועי כדי למנוע התקבעות של הבעיה. בהצלחה!

כיום אין מענה אשפוזי או מרפאתי לסובלים מהפרעות אכילה בכל מרחב הדרום והמתמודדים פונים למחלקות השונות במרכז ובצפון במטרה לקבל טיפול חיוני זה. הנסיעות הארוכות והנטל הכלכלי הכרוך בכך מקשים על ההתמודדות ועל תהליך ההחלמה. בנוסף, בעקבות עומס הפניות במרכז, הם נאלצים להיכנס לרשימות המתנה ולהמתין במשך חודשים לטיפול. בזמן זה מצבם הרפואי והנפשי מתדרדר. אנו מאמינים כי בחברה מתוקנת ראוי שכל אדם הסובל מהפרעות אכילה יזכה לקבלת מענה אשפוזי ומרפאתי בקרבת מקום מגוריו ללא קשר למצבו הסוציו-אקונומי ומיקומו הגיאוגרפי. במהלך התקופה האחרונה נעשו פניות רבות במטרה לקבל תשובות על חוסר המענה בדרום, אך לא הייתה התקדמות ממשית. לאור זאת ועל מנת לקדם את הנושא יתקיים מיצג מחאתי ביום שני ה-14/6/2010, בין השעות 10:00-12:30, ברחוב בן טבאי 2 בירושלים מול משרד הבריאות לינק לקבוצה בפייסבוק: טיפול בהפרעות אכילה - גם לדרום מגיע http://www.facebook.com/?sk=messages#!/group.php?gid=102442037673&ref=ts *** תודה לסטודנטים לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת בן גוריון על האכפתיות ועל הארגון ולכל מי שתומך ומסייע!*** לפרטים נוספים, הערות, הצעות, או כל דבר אחר – ניתן לפנות לשחר (shacharalon@walla.co.il) או לויקי דרך הקבוצה בפייסבוק. דרכי הגעה לבאים מתחנה מרכזית ת"א: לקחת קו 405 מרציף 607 לתחנה מרכזית ירושלים. לצאת מהתחנה המרכזית, לחצות את רחוב יפו ולקחת קו 21/21א. לרדת בתחנת גן העיר ברחוב המלך ג'ורג'. לקחת קו 22 מתחנת גן העיר עד לתחנת חוות הנוער בשדרות ש"י עגנון. לחצות את הכביש ולהיכנס לרחוב בן בבא. משרד הבריאות מצוי בבן בבא פינת בן טבאי. לבאים ממסוף ארלוזרוב ת"א: לקחת קו 480 מרציף 2 (במתחם האוטובוסים של אגד) לתחנה מרכזית ירושלים. לצאת מהתחנה המרכזית ולחצות את רחוב יפו ולקחת קו 21/21א. לרדת בתחנת גן העיר ברחוב המלך ג'ורג'. לקחת קו 22 מתחנת גן העיר עד לתחנת חוות הנוער בשדרות ש"י עגנון. לחצות את הכביש ולהיכנס לרחוב בן בבא. משרד הבריאות מצוי בבן בבא פינת בן טבאי. לבאים ממרכזית חוף הכרמל - חיפה: לקחת קו 940 בשעה 07:40 מרציף 6 לתחנה מרכזית ירושלים.לצאת מהתחנה המרכזית ולחצות את רחוב יפו ולקחת קו 21/21א. לרדת בתחנת גן העיר ברחוב המלך ג'ורג'. לקחת קו 22 מתחנת גן העיר עד לתחנת חוות הנוער בשדרות ש"י עגנון. לחצות את הכביש ולהיכנס לרחוב בן בבא. משרד הבריאות מצוי בבן בבא פינת בן טבאי. לבאים ממרכזית המפרץ - חיפה: לקחת קו 960 בשעה 07:00 מרציף 15 לתחנה מרכזית ירושלים. לצאת מהתחנה המרכזית ולחצות את רחוב יפו ולקחת קו 21/21א. לרדת בתחנת גן העיר ברחוב המלך ג'ורג'. לקחת קו 22 מתחנת גן העיר עד לתחנת חוות הנוער בשדרות ש"י עגנון. לחצות את הכביש ולהיכנס לרחוב בן בבא. משרד הבריאות מצוי בבן בבא פינת בן טבאי. לבאים מתחנה מרכזית באר שבע: לקחת קו 470 ב07:00 מרציף 2 לתחנה מרכזית ירושלים. לצאת מהתחנה המרכזית ולחצות את רחוב יפו ולקחת קו 21/21א. לרדת בתחנת גן העיר ברחוב המלך ג'ורג'. לקחת קו 22 מתחנת גן העיר עד לתחנת חוות הנוער בשדרות ש"י עגנון. לחצות את הכביש ולהיכנס לרחוב בן בבא. משרד הבריאות מצוי בבן בבא פינת בן טבאי. לבאים מתחנה מרכזית עפולה: לקחת קו 953 בשעה 06:30 (שעה משוערת בלבד) מרציף 2 לתחנה מרכזית ירושלים. לצאת מהתחנה המרכזית ולחצות את רחוב יפו ולקחת קו 21/21א. לרדת בתחנת גן העיר ברחוב המלך ג'ורג'. לקחת קו 22 מתחנת גן העיר עד לתחנת חוות הנוער בשדרות ש"י עגנון. לחצות את הכביש ולהיכנס לרחוב בן בבא. משרד הבריאות מצוי בבן בבא פינת בן טבאי. הערה: על מנת לא לשלם פעמיים באוטובוסים בתוך ירושלים, מומלץ לשמור את כרטיס הנסיעה ולתת אותו לנהג בקו האוטובוס השני אותו אתם לוקחים. כרטיס זה (שנקרא כרטיס מעבר ועלותו 6.20) מאפשר נסיעה חופשית באוטובוסים בתוך העיר במשך 75 דק' בעלות של נסיעה אחת בלבד.

25/05/2010 | 19:52 | מאת: לא אני

אני בת 22, גובה 167, . לפני 10 חודשים משקלי היה גבוה יותר. התחלתי בדיאטת כסאח, לאט לאט הוספתי מאכלים שונים וקלוריות, אבל כל הזמן הזה הצריכה הקלורית שלי הייתה מקסימום קלוריות. כרגע אני צורכת כ-קלוריות ויורדת בקצב אני חושבת המון על אוכל, מתכננת את הארוחות בקפידה רבה, מודדת כל מה שאני אוכלת ובודקת קלוריות של מאכלים. למרות שכבר אומרים לי שאני רזה מדי אני לא רואה את זה, כל מה שאני רואה זה את העור הרפוי על הבטן והרגליים שאני רוצה להוריד. בהתחלה, משקל היעד שלי היה 60, כשהגעתי אליו רציתי לרדת עוד, להגיע ל-52, עכשיו אני רוצה לרדת ל-50...המשך הירידה במשקל חשוב לביטחון העצמי שלי, קשה לי להסביר את זה... מבחינה בריאותית יש לי כמה מן הסימפטומים של אנורקסיה: אין לי מחזור כבר כמה חודשים, כל הזמן קר לי, יש לי עצירות, פיתחתי אובססיות (לניקיון וסדר למשל), אני מחביאה את "האוכל שלי" במקרר ופוחדת שיאכלו אותו וכ'ו.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. ראשית אני מתנצלת על שמחקתי כמה פרטים מהודעתך. בפורום אני משתדלת שלא יהיו כתובים נתונים מספריים על משקל, קלוריות וקצב ירידה במשקל. את מתארת סימפטומים רבים הקשורים להפרעות אכילה מסוג אנורקסיה, בנוסף לירידה דראסטית במשקל. עלייך לפנות בדחיפות לרופא על מנת שיבדוק את מצבך הגופני וכן לפנות לטיפול נפשי בהפרעות אכילה. יש רשימת מקומות בפורום. בהצלחה.

25/05/2010 | 09:48 | מאת: מאיה

סוף סוף החלטתי לפנות לטיפול. רציתי לשאול אם מישהו פה יכול להמליץ על פסיכולוג טוב שעובד עם מכבי. נתנו לי רשימה של כמה אבל אין לי מושג מי טוב, מי פחות. תודה רבה.

שלום. לצערי אין אפשרות להמליץ דרך הפורום על מטפלים ספציפיים. בהצלחה!

24/05/2010 | 00:21 | מאת: מתוקה

האם תסמונת השחלה הפוליציסטית גורמת לאכילה רבה ובילתי נישלטט? ומה ניתן לעשות כדי להחלים מזה?

שאלתך צריכה להיות מופנית לרופא. בהצלחה

22/05/2010 | 15:27 | מאת: אורנה

היי גילי חשבתי לפתוח חדר בצאט של וואלה ששמו יהיה דיאטה ושם תוכלנה נשים לשוחח על דיאטה ..תמיכה. עצות טיפים ועידוד כל מי שמוכנה להצטרף או לקחת חלק בעניין מוזמנת לכתוב למייל שליorna0101@walla.co.il

שיהיה בהצלחה

20/05/2010 | 22:09 | מאת: יעל

שלום, רציתי לשאול האם יש אמת בבסיס הטענה שאנורקסיה היא "מדבקת", שחברות לאנורקסית בסיכון גבוה יותר לפתח את ההפרעה בעצמן? תודה יעל

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יעל מהידע שלי, יש אכן תופעה של "הדבקות" באנורקסיה בין חברות. העיסוק במשקל ובמראה הנו מאד חברתי ותחרותי, ומקרים רבים של הפרעות אכילה פורצים בבת אחת בקרב קבוצת חברות או קבוצה של בנות שמתעמלות באותה קבוצה. כיוון שאני מניחה ששאלתך אינה כללית אלא ספציפית על מישהי שאת מכירה את מוזמנת לפרט. גילי

20/05/2010 | 18:57 | מאת: ליאת שוב

בעלי כבן 27 סובל מעודף משקל הוא גבוה 193 ומשקלו כ102 לאחר ירידה של 22 קילו מגופו הוא אוכל בצורה כפייתי כול היום אוכל ואוכל בצורה מחרידה וזה מגעיל אותי הגישה שלו לאוכל והצורה בכלל החזרתי שלו לאוכל אוכל וסובל מהתקפי רעב תמדים מה עלי לעשות מבלי להעליב אותו אני ניגעלת לשבת לידו בשולחן ולאוכל ואני מוצאת את עצמי כול הזמן מבקרת אותה על צורת האכילה שלו שהוא מסייים בשניה מתנהג כאילו אוכל רק שלו וכאילו לא ישאר יותר אף פעם אוכל מה עלי לעשות.??? וחוץ מזה איך לא מעבירים לילד גישה כזו כייתי לאוכל .?? ואיך גורמים לכך שלא יהיה בנינו פיצוצים על אף המצב הגועלי הזה.? כול הענין הזה התחיל אצלו בגיל הבגרות ששם היה צעיר ורזה היה ספורטאי מצטיין שלפתע בשל בעיה בראותי הפסיק עם זה וכעת ושהכול תקין אני רוצה לשמוע על ספרוט ככל אנא עיזרי לי בבקשה והוא עצבני נורא שמערים לו על כך

20/05/2010 | 18:55 | מאת: ליאת

בעלי כבן 27 סובל מעודף משקל הוא גבוה 193 ומשקלו כ102 לאחר ירידה של 22 קילו מגופו הוא אוכל בצורה כפייתי כול היום אוכל ואוכל בצורה מחרידה וזה מגעיל אותי הגישה שלו לאוכל והצורה בכלל החזרתי שלו לאוכל אוכל וסובל מהתקפי רעב תמדים מה עלי לעשות מבלי להעליב אותו אני ניגעלת לשבת לידו בשולחן ולאוכל ואני מוצאת את עצמי כול הזמן מבקרת אותה על צורת האכילה שלו שהוא מסייים בשניה מתנהג כאילו אוכל רק שלו וכאילו לא ישאר יותר אף פעם אוכל מה עלי לעשות.??? וחוץ מזה איך לא מעבירים לילד גישה כזו כייתי לאוכל .?? ואיך גורמים לכך שלא יהיה בנינו פיצוצים על אף המצב הגועלי הזה.? כול הענין הזה התחיל אצלו בגיל הבגרות ששם היה צעיר ורזה היה ספורטאי מצטיין שלפתע בשל בעיה בראותי הפסיק עם זה וכעת ושהכול תקין אני רוצה לשמוע על ספרוט ככל אנא עיזרי לי בבקשה ותודה

שלום ליאת את מתארת בכנות רבה את התחושות הקשות שלך מול אכילתו הרגשית של בעלך. את שואלת מה ניתן לעשות. במישור של בעלך, הוא יכול ללכת לטיפול נפשי ולהלחם במצב, אך הוא צריך לרצות זאת. מבחינתך, נדרשת עבודה פנימית או בטיפול על התחושות שהתנהגותו מעוררת בך. הדבר המשמעותי ביותר יכול להיות במקרה זה השילוב בין השניים. ייתכן שאם בעלך יבין באופן עמוק כמה קשה לך לראותו פוגע בעצמו, זו תהיה מוטיבציה בשבילו ללכת לטפל בעצמו. יתכן שעל מנת לעשות זאת, תרצו לפגוש מטפל זוגי למספר פגישות (את יכולה לפנות בעצמך ואז לצרף אותו) על מנת שיהיה מישהו שיתווך את התחושות הקשות באופן בונה. בנוגע לספרות- אני לא מכירה ספרות לסיוע לבני זוג של אכלנים רגשיים אם כי את צודקת מאד בכך שבני הזוג סובלים לא פחות וזקוקים לסיוע. האם תשובתי עוזרת? גילי

15/05/2010 | 23:16 | מאת: שני

שלום ברצוני לדעת איזה תרופה את ממליצה לחולת בולימיה מזה כ-12 שנה היא היתה מטופלת בכל מקום אפשרי אצל טובי הרופאים והיא נותלת בשנתיים הארחונות את תרופת הציפרלקס ואין כל שינוי האם יש תרופה אחרת שאת ממליצה נראה שהשינוי מהתרופה משפיע רק על מצב הרוח האם יש טיפול טוב יותר הכוונה תרופתי? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך איני רופאה ולכן על שאלתך יכול לענות רק פסיכיאטר. ציפרלקס הנה תרופה נוגדת דיכאון ולאו דווקא תרופה לבולימיה. באופן כללי הטיפול התרופתי בבולימיה שנוי במחלוקת אך לא מדובר בד"כ על ציפרלקס אלא על תרופות אחרות. פני לפסיכיאטר עם שאלתך. הרבה בהצלחה

13/05/2010 | 22:42 | מאת: נועם

שלום גילי,רציתי לדעת אם אפשרי לבוא לטיפול אצלך? ובאיזו שיטה את מטפלת והתמחות וכו'.. אשמח לקבל תשובה. תודה ושבת שלום

שלום נועם אשמח לענות על השאלות באופן אישי. ניתן ליצור עמי קשר במייל gily.agar@gmail.com או בטלפון 0544959060 . גילי

10/05/2010 | 22:53 | מאת: מאיר

מי מוסמך לטפל ברגשות חסומים,רעלים שהצטברו בגוף ואני זקוק לפורקן,תודה

היי מתאים לשאול בפורום רפואה אלטרנטיבית. בהצלחה, גילי

10/06/2010 | 11:30 | מאת: חנה

אני מחפשת מטופל לעבודת גמר בטיפול חסימות בתת מודע עפ"י שיטת אריאן לב. נראה לי שמאוד מתאים לטיפול ברגשות חסומים. אם אתה מעוניין, נא לפנות למייל.

09/05/2010 | 14:40 | מאת: נטע

שלום לכולם כתבתי כאן בפורום בעבר על הנטיה שלי למצוא נחמה באוכל, בעיקר כשזה מגיע לאירועים חברתיים ותקשורת עם אנשים. אזכיר בקצרה שהבעיה העיקרית שאני סובלת ממנה היא קושי ביצירת קשרים, בדידות, ביישנות וכו'. בשנה + האחרונות אני מוצאת את עצמי נאבקת לא רק עם המשקל אלא בכלל עם הנטיה שלי לאכילה רגשית, אכילה מוגזמת של ג'אנק פוד ובעיקר ממתקים. אחרי תקופה מסוימת שהצלחתי לשמור וירדתי במשקל, עכשיו שוב חוזרת האכילה הרגשית. אני שוב מחסלת חפיסות שוקולד שלמות, חבילות עוגיות וכו'. אני שמה לב שזה קורה לי בעיקר כאשר אני בעבודה ואין לי חשק לעשות דברים שקשורים לעבודה (שזה בעיקר להתקשר ללקוחות, לדבר עם אנשים). זה קורה גם כשאני כועסת על משהו או מישהו, כשאני נזכרת במשהו שמכעיס אותי, מתוך כעס אני ישר הולכת אל חפיסת השוקולד שלידי ומחסלת את כולה. תמיד אני אומרת לעצמי שהפעם אשתדל לשמור, אני לוקחת מראש אוכל בריא שאני מכינה בבית לעבודה אבל בנוסף לאוכל הבריא אני תמיד חייבת לקנות איזה ממתק בעבודה. איך מתגברים על הפיתוי הזה של למצוא נחמה באוכל? אשמח לתגובות.

לקריאה נוספת והעמקה

היי נטע התשובה שלי היא כמו תמיד, פתרון מעמיק (טיפולי) ולא פתרון קסם... ממליצה בחום במקרים כאלה על טיפול רגשי ותזונאית ואולי אפילו על טיפול ממוקד בדחיית סיפוקים מול אוכל (טיפול קוגניטיבי התנהגותי באכילה רגשית). אני מבינה שכעת את רוצה "טיפים" נקודתיים, שגם להם יש ערך רב (בתהליך טיפולי התזונאית מסייעת בטיפים כאלה, או הפסיכולוג אם מדובר בטיפול התנהגותי). טיפים כאלה אכן מתאים לקבל ממשתתפי פורום אחרים, ואני מזמינה את כולם לתרום מנסיונם. בהצלחה! גילי

10/05/2010 | 06:12 | מאת: נטע

תודה על התגובה. לא ציינתי בהודעה הקודמת, אבל אני נמצאת בטיפול. אני לא כל כך מדברת עם המטפלת על עניין האכילה אלא יותר על הבעיות עצמן, שגורמות לאכילה. (הקושי ביצירת קשרים וכו'). הטיפול הוא בשיטת סכמה תרפיה ונכון לעכשיו הוא יותר התנהגותי. הטיפול הוא לא פשוט ולמרות הקושי אני משתדלת לעשות דברים, לבצע את המשימות שניתנות לי.. אבל בכל זאת, כתבתי אתמול את ההודעה הנ"ל אחרי חיסול של חפיסת שוקולד שלמה... אני כמובן לא מצפה לקבל טיפול דרך האינטרנט אבל באמת הייתי שמחה לטיפים, אם יש כאלה..

08/05/2010 | 10:37 | מאת: אiרי

היי גילי לאחר דין ודברים קשים עם קופת חולים מאוחדת הצלחתי לקבל טופס 17 לתל השומר דרך רופא המנהלה. וביום ראשון 2.5 בקרתי במחלקה להפרעות אכילה שוחחתי כשעה עם פסיכולוגית... ועוד שעה עם דיאטנית ובאותם שיחות נאמר לי שטיפול פסיכולוגי להפרעות אכילה ניתן רק לאחר אישפוז במחלקה... ובמקרה שלי אוכל לקבל באותה מסגרת רק יעוץ דיאטטי ... ותשובה לעניין הטיפול אקבל תוך שבועיים... אז אני רואה שגם מכאן לא תבוא הישועה... אשמח אם תוכלי להנחות אותי כיצד להמשיך ולהתקדם

לקריאה נוספת והעמקה

היי אורי על המקרה הפרטי אני מעדיפה שנתכתב במייל gily.agar@gmail.com יש לציין שקיים טיפול מרפאתי להפרעות אכילה במרבית המקומות גם לא לאחר אשפוז. אני מציינת זאת לטובת הקוראים האחרים.

07/05/2010 | 14:19 | מאת: אנונימית

שלום גילי,אני נערה בת 16 וחצי לא אובחנית כבולמית עד כה אך הקאתי מספר פעמים ונטלתי כמויות גדולות של כדורים משלשלים במשך כשלושה-ארבעה חודשים.. אינני רוצה לטפל בזה.. כלומר אני אפסיק לבדי עם הכדורים אבל בקשר לשאר - ממש לא רוצה לפנות לטיפול.. מה שאומר שיחות פסיכולוגיות וכל זה.. הוריי יודעים מכל הסיפור.. שאלתי היא אם הם יכולים להכריח אותי להמשיך בטיפול?אם הם יכולים ממש לאלץ אותי לעשות דברים בניגוד לרצוני..

שלום לך. מבחינה חוקית הורייך אחראיים לבריאותך ויכולים לחייב אותך לקבל טיפול. עם זאת, אני מקווה שאת יכולה בכל זאת להרגיש שטיפול יכול לתרום לך במשהו, ולפנות לטיפול לא "בכוח" אלא מתוך רצון להרגיש יותר טוב. גם אם אינך רוצה לשנות את התנהגויות האכילה שלך, וודאי יש דברים אחרים בחייך שתוכלי להפיק תועלת משיחה עליהם ותמיכה. לא יודעת אם אני עונה בדיוק למה שאת שואלת... עדכני, גילי

שלום לכולם אני מצרפת כאן רשימה של מקומות ציבוריים ופרטיים לטיפול בהפרעות אכילה. אין ברשימה זו משום המלצה על מקום זה או אחר, אלא ריכוז של אינפורמציה עבורכם. כל אחד צריך לברר מה מהמסגרות מתאימה לו מבחינה כלכלית ומבחינת התכנית שמוצעת במקום, ולבחון האם המקום עונה על צרכיו. אפשרויות טיפול בהפרעות אכילה: 1. ברוב קופות החולים קיימות לרוב יחידות לטיפול בהפרעות אכילה, דרכן ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי ותזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה, במחיר מסובסד. מדובר על טיפול מרפאתי ולא אשפוזי ויש לברר בקופת החולים הרלוונטית אל מי צריך לפנות לקבלת טיפול בהפרעות אכילה. 2. ניתן לקבל טיפול במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש המתמחות בהפרעות אכילה. במקומות אלה פועל צוות מנוסה ורב מקצועי המספק טיפול רגשי וליווי של תזונאית ואם יש צורך גם של רופא.מדובר על פגישות בתדירות של אחת לשבוע בד"כ. ישנן גם מחלקות בהן ניתן להתאשפז בעת הצורך. ניתן לפנות אל המרפאות והמחלקות הללו באופן ישיר ואין צורך בהפניה מקופת החולים: * בית חולים איכילוב :03-6974707 (יש מרפאה וגם מחלקה) * מחלקות בבית החולים תל השומר (ילדים ג') – 035302466 (בוגרים) 03-5305101/3 03-5303030 (לבקש מרפאת מבוגרים או מחלקה פסיכיאטרית למבוגרים או למתבגרים בהתאם לצורך). מרפאת חווה -תה"ש - מרפאה לבריאות הנפש של האשה- 03-6354029 * בית החולים אסף הרופא (ילדים ונוער) - 08-9779117/153 * מרכז שניידר (מח' ד' להפרעות אכילה) - 03-9253761 * הדסה עין כרם (מרפאה לבוגרים) -02-6777348 הדסה עין כרם מחלקה לבוגרים 02-6777181 אשפוז יום מתבגרים (מרכז העיר) טלפון: 6235059/4 – 02 מחלקת אשפוז מתבגרים (עין כרם): 02-6779191 * בית חולים סורוקה - 08-6400780 * בית חולים רמב"ם (פסיכיאטריה - הפרעות אכילה) - 04-8543031 # מרפאת הנוטרים – רעננה- דרך קופ"ח כללית * קופ"ח מכבי (המרפאה להפרעות אכילה) - 04-8477922 * שלוותה (מחלקה לנוער ולבוגרים) – הוד השרון, טלפון: 09-7478604 * גהה – בית חולים פסיכיאטרי, טלפון: 03-9258258 * מרכז שיקום נס ציונה (נוער) - 08-9384067/8 * גליל מערבי - 04-9850505 * קיבוץ גשר הזיו - 04-9828810 * מכון סאמט (מבוגרים) ירושלים - 02-6733548 * מרפאת נעורים לילדים ונוער (קופת חולים מכבי) ראשון לציון -03-9634780 *תחנת העמקים- גלבוע 04-6533239, 04-6533333 3. עמותות וארגונים פרטיים: * עמותת שחף – המפעילה קו מצוקה התנדבותי המקשיב, מספק אינפורמציה בנוגע לאפשרויות הטיפול הקיימות ומשיב על כל שאלה בנושא. טלפון: 08-9357035. * אביב – ארגון ישראלי להפרעות אכילה . * ת.ל.מ – תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה: המגישה עזרה, סיוע אבחון וטיפול בתחום בריאות הנפש למשפחות, זוגות, פרטים וילדים הסובלים מהפרעות אכילה ובעיות בתחום הנפש. 3. מרכזי טיפול ייעודיים בהפרעות אכילה: * תפנית – ירושליים, בית הכרם טלפון: 02-6525647. * שחף – קיבוץ נען טיפול בטכניקת החונכות המנוהל על ידי ד"ר מוריה גולן, טלפון: 08-9357035, 08-9351244. * נופית – המרכז לטיפול בהפרעות אכילה בקרב נוער ובוגרים, טלפון: 09-7447111, 09-7447222. * כפר עמית – טלפון: 04-6309209 * חוות הבריאות "מצפה אלומות" מציעה טיפול תומך בתהליך השיקום, סיגול תזונה נכונה ומאוזנת ואורח חיים תזונתי בריא לגוף ולנפש, טלפון: 04-6653364. # עוף החול - קיבוץ חצרים (היחיד בדרום) טלפון: 08-6474055 לבקש את מיכל # אגם - ת"א טלפון: 03-6447420 # שלבים - הרצליה פיתוח (פרטי. אשפוז יום) 09-9543507 בהצלחה לכולם, והעיקר, לא להרים ידיים, אלא למצוא את הטיפול הנכון עבורכם! גילי

29/04/2010 | 20:09 | מאת: שירלי

אין לי כבר כוח לחיות,אני כל כך קרובה לסיים את החיים האלה.. התחלתי טיפול בהפרעות אכילה לפני כשבועיים והפסיכולוגית עושה בינתיים רק איבחון,הטיפול עצמו עוד לא החל.. היא ביקשה ממני להפסיק עם הכדורים המשלשלים ועשתה איתי מעין חוזה שלא אפגע בעצמי עד הפגישה הבאה. אני התאפקתי שבועיים לא לגעת בשום כדור. ועכשיו הלכתי וקניתי חבילה חדשה כמו מטומטמת..ובטח אתעורר באמצע הלילה ואמא שלי תשמע שאני בשירותים וישר תדע שלקחתי כדורים.. חתכתי את עצמי בידיים מרוב שנאה עצמית ! אני לא יכולה להתאפק ולחכות כמה שבועות עד לפגישה עם הפסיכולוגית-מיום ליום המצב שלי נעשה יותר גרוע. אין לי כוח ללכת לבית הספר,אין לי כוח לדבר עם אף אחד כולם חופרים לי[אני מבינה שזה מדאגה] אבל שיעזבו אותי בשקט !! אני רוצה למות באמת שאני רוצה ל מ ו ת ! יותר מאי פעם אני דבוקה למחשבה הזו .. היועצת שואלת אותי כל יום אם הכל בסדר ואם אני עומדת בהבטחה שלי לא לגעת בשום דבר ולא לפגוע בעצמי ואני אומרת לה שהכל בסדר,חברות שואלות אותי אם הכל בסדר וכמובן שהתשובה היא "כן ברור" אבל מבפנים אני שבורה,קרועה,מתה !

לקריאה נוספת והעמקה
29/04/2010 | 21:33 | מאת: ccc

בטח שאת יכולה!!! בתור אמא כל מה שאני יכולה לבקש ממך הוא, שתדברי ממש עכשיו עם אמא שלך. גם אם נדמה לך שהיא כועסת עלייך או מאוכזבת ממך את חייבת להבין שאת הדבר הכי חשוב עבורה! גם אם התגובה הראשונית שלה תהיה כעס (לא יודעת אם יש סיבה בכלל) הרי שמיד אחר כך היא תבין כמה היא בת מזל שדיברת איתה, ונתת לה את הצ'אנס לעזור לך. אני מבינה שאת חשה חוסר אונים מוחלט, אז ב ב ק ש ה דברי איתה, ואל תפגעי בעצמך בשום אופן! אם תסתכלי לאחור על הסיטואציה בעוד זמן מה, לא תביני אפילו למה הגבת בכזו חריפות...

לפגישה עם היועצת את יכולה לדבר עם אנשים פה ובפורום השני של דוקטורס

שירלי היקרה תחילת טיפול מעורר פעמים רבות המון תחושות ורגשות, וקשה להתמודד אתם כאשר הטיפול רק בתחילתו ובטח ובטח אם הוא רק בשלב האבחון. אני מציעה כפי שכתבו כאן שתשתפי את אמך במצב, ושיחד, תתקשרנה לפסיכולוגית על מנת לספר לה מה את עוברת כרגע. סביר להניח שהיא תוכל להתחיל בטיפול בדחיפות אם תבין את חומרת המצב או להפנות אותך למקום אחר לטיפול מיידי. אם יש לך דחפים לפגוע בעצמך שאינך יכולה לשלוט בהם, את תמיד יכולה להגיע לחדר מיון של אחד מבתי החולים ולשוחח עם איש מקצוע כפתרון חירום. אם אוכל לעזור במציאת כתובת שתוכל לתת לך מענה יותר מהיר במידה והפסיכולוגית לא תתן פתרון כזה, את מוזמנת לפנות אלי ב gily.agar@gmail.com או בטלפון 0544959060 האמיני לי שגם מהמצבים הכי קשים ושחורים אפשר לצאת, לראות אור יום, ולשמוח שנשארת בחיים ושלא פגעת בעצמך עדכני מה קורה גילי

25/04/2010 | 19:58 | מאת: אסתי

אני מנסה כל הזמן להתחיל לשמור ולא מצליחה כלל, נופלת כל הזמן וזה מתסכל מאד, אני חחיבת לשמור כולסטרול לחץ דם גבוה וסכרת גבולית וכבר יותר מגבולית ,אני מאד זקוקה לתמיכה על בסיס יומי כלומר לדבר עם מישהי כל פעם שאני לא מצליחה מה עושים? ממש מיואשת.

שלום לך נשמע שאת זקוקה למסגרת לנהל בה את התזונה שלך. את יכולה לפנות לתזונאית ולבדוק אתה אפשרות לשיחה טלפונית יומית, או לפנות בנוסף לכך לקבוצת תמיכה של פעם פעמיים בשבוע שם תוכלי גם להכיר אנשים שיאפשרו תמיכה הדדית מעבר לשעות הפעילות של הקבוצה. אפשרות נוספת היא שילוב של תזונאית עם חונכ/ת בתשלום (סטודנטית לפסיכולוגיה או לתזונה) שיעזרו לך עם ההתמודדות היומיומית בשיחות ואולי גם מפגשים. אם תרצי לחשוב יחד על דרך למצוא משהו מהנ"ל את מוזמנת לפנות אלי במייל gily.agar@gmail.com בהצלחה גילי

27/04/2010 | 06:46 | מאת: אסתי

תודה רבה לך על התשובה המהירה והעוזרת ותומכת.

22/04/2010 | 21:01 | מאת: me

אני בעלת בלוג שעוסק בעיקר בהפרעות אכילה. אני מאוד דואגת לאחת הקוראות שלי- ילדה בת 15 גובה 161 שירדה מ70 ק"ג ל30 וקצת תוך מספר חודשים. להורים שלה לא אכפת ממנה ולמעשה נדמה לי כאילו לאף אחד לא באמת אכפת מה קורה איתה. אני ממש רוצה לעזור לה, אבל אין לי איך. אני כל היום חושבת עליה ובאמת פוחדת שהיא תמות בכל רגע נתון. בבקשה תנסי לעזור לה איכשהו. זה קישור לבלוג:http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674103&year=2010&month=4

23/04/2010 | 00:15 | מאת: me

פניתי לערן ואח"כ למשטרה והם שלחו ניידת. אני מקווה שהיא תהיה בסדר.

23/04/2010 | 17:45 | מאת: me

המשטרה בסוף לא עשו כלום. היא אמרה לי שהיא רוצה ללכת לאישפוז אבל זה מרגיש כאילו הכל באוויר. מה אפשר לעשות כדי לעזור לה?

21/04/2010 | 20:58 | מאת: לא משנה

אני כותבת לך עכשו בעיניים דומעות.האוכל שולט בי.יש לי התקפי זלילה של2000 קלוריות ליום בעיקר בלילה ולבד.זה רע כל כך.אני לא מסוגלת להקיא כי זה מגעיל אותי.אבל אחר כך אניצמנ כמה ימים.ומה שהכי מטריף אותי זה שאני חותכת את עצמי.הירכיים שלי מלאות צלקות וחתכים וגם הזרועות.אני לא נגעלת שאני מסתכלת על זה זה מרגיש לי טוב.כאילו זה מגיע לי.אני רק מדמיינת את הטעם של הזלילה ולמחרת בא לי שוב.אבל אני משתוקקת להיות רזה מאוד.הכל מבלבל אותי.אין לי כוחות.אני בודדה ומפחדת להשמיןיצאתי לא מזמומהאנורקסיה כאילו ממש קרוב לשם.ועכשו רק רע לי

לקריאה נוספת והעמקה
22/04/2010 | 08:50 | מאת: עדי

הי, אני לא מכירה אותך, אבל מהתיאור שלך, הלב שלי בוכה.. תהיי חזקה, החיים עוד לפניך!

שלום לך. אכן מציף וכואב לשמוע כמה רע לך. הטלטלות של זלילה וצום משפיעות לא רק על הגוף אלא גם על הנפש ומקצינות בוודאי תחושות קשות שקיימות שם מלכתחילה. את פוגעת בעצמך באופן פיזי והדבר מעיד על העוצמה של הכאב, השנאה העצמית וחוסר האונים למצוא דרך טובה יותר להקל על הכאב. האם את מצויה בטיפול? חשוב שתנסי למצוא דרך לווסת את הרגשות הללו בדרך אחרת שאינה פגיעה עצמית. אני יודעת שזה קשה. אבל את לא יכולה ולא צריכה לכלות את עצמך. האם יש משהו שאוכל לעשות כדי לעזור? גילי

26/04/2010 | 14:11 | מאת: גול

קוראים לזה "סדנת מהות". אני עשיתי ואני ממליצה - החיים שלך יישתנו. אני לא משווקת מטעם אף אחד - סתם בחורה. תני לעצמך מתנה, מותק - מגיע לך.

21/04/2010 | 19:20 | מאת: שני

בתי בת ה-15 "עסוקה מאוד" בחיי החברה ואינה מוצאת זמן לאכול. אוכלת לרוב מוצרי חלב, לא נוגעת בלחם, ואם אוכלת משהו בשרי אחרי 2 ביסים מרגישה "מפוצצת, וכאבי בטן. מה עושים? שני

שלום לך קשה לדעת מה עושים כי צריך להיות בטוחים מה מקור הבעיה. יתכן שבתך אכן לא מחוברת לתחושת הרעב ושובעת מהר, יתכן וקיימת בעיה רפואית של חוסר תיאבון (פעילות חריגה של בלוטות שונות), ויתכן שמדובר בחשש לעלות במשקל וצמצום אכילה. הייתי מתחילה בפגישה עם רופא המשפחה לבדיקות כלליות, אשר גם תשקפנה לה שאת מבחינה בכך שממעטת באכילה וגם תוכלנה לתת תמונת מצב רפואית. בנוסף לכך, כדאי לקבוע פגישה עם תזונאית טובה , שתעזור לבתך לדעת מה היא אמורה לאכול בגילה על מנת לשמור על משקל גוף תקין ועל אורח חיים בריא. מקווה שהיא תשתף פעולה. אם תציגי זאת כמשהו שיעזור לה לשמור על המשקל הרצוי מבחינתה תוך אכילה בריאה איני רואה סיבה שתסרב. בהצלחה! עדכני איך הלך. גילי

21/04/2010 | 09:24 | מאת: איציק כהן

אני אבא בני בין ה 19 שחולה כבר שלוש שנים אנא עזרו לי לעזור לו

21/04/2010 | 12:04 | מאת: רועי

שלום איציק אתה כותב במעט מילים אך כנראה שמסתתר מאחוריהן הרבה כאב. האם תרצה לפרט קצת יותר? גילי

20/04/2010 | 16:33 | מאת: TAL

שלום בני בן ה 8 חודשים, לא מוכן לאכול פירות או מרק ירקות רק בקבוק סימילק, וזה בערך כחודש וחצי עד חודשיים. לפני זה הוא היה אוכל וטועם בלי בעיה. התחיל את הטעימות מגיל 4 חודשים. לא יודעת מה לעושת???

שלום לך אני מציעה לך להתייעץ בטיפת חלב, אצל רופא הילדים או בפורום של תינוקות. איני בקיאה בנושאים אלה. בהצלחה! גילי

16/04/2010 | 21:29 | מאת: מאיה

אני לא יודעת מה לעשות. לפני כחודש השתחררתי משרות בצה"ל. בתחילת השירות הייתי שבוע בבית ושבוע בבסיס. בשבוע בבסיס הייתי בהתחלה שומרת, לאחר מכן זה עבר למצב שהייתי אוכלת רק ירקות ולבסוף למצב של תפוח ביום. לא היה לי קשה מאוד לשמור כי האוכל בצבא לא "מרגש". בבית הייתי מגיעה ומרשה לעצמי לאכול הכל, יותר מבדרך כלל. בחצי שנה האחרונה של שירותי עברתי לעשות חמישה ימים בצבא וסופי שבוע בבית. בצבא הייתי ממשיכה לאכול תפוח ביום ובסופי שבוע הייתי אוכלת המון, בעיקר במוצאי שבת כשידעתי שאני חוזרת לשבוע בצבא, הייתי דוחפת כל מה שרק אהבתי ויכולתי.הייתי אצל דיאטנית אך היא אמרה שאין לה מה לעשות בעניין ושיש צורך בטיפול פסיכולוגי. פניתי לקב"ן, רק בחודש האחרון לשירותי הוא האמין לי והבין שבאמת יש לי בעיה. הוא אמר שהוא מקווה שזה יפחר עם השחרור שלי. כיום החיים שלי פשוט סובבים סביב אוכל, אני משתדלת לאכול בריא ומתכננת מראש תמיד מה לאכול. אני משתדלת גם לעשות ספורט. במהלך השבוע, כשאני לבד אני אוכלת מסודר, ירקות, פחמימות וחלבונים אבל כשאני נמצאת עם חבר שלי או שיש ארוחה משפחתית אני פשוט אוכלת מה שאני אוהבת והרבה מזה. אם אני אוכלת משהו קטן משמין אני כבר נסחפת ואוכלת הכל מהכל בהמשך כל היום (בעיקר בלילה), אני לא מסוגלת לשלוט בזה. לדוגמא:לפני יומיים יצאנו למסעדה, לא אכלתי הרבה במסעדה (כדי לשמור) אבל יצאנו ואכלתי גלידה, כשחזרתי הביתה החלטתי שעדיין יש לי חשק לשוקולד ופשוט אכלתי את כל השוקולד שהיה בבית. אחרי שיש לי בולמוסי אכילה כאלה אני מתחרטת עליהם. האוכל פשוט מנהל לי את החיים, אם לצאת או לא (כדי לא לאכול בחוץ), אם אני לא נראית טוב או מרגישה ששמנתי זה הורס לי את כל היום. אם אני ידעת שאני הולכת לארוחות עם אנשים אני פשוט מפחדת. לפעמים יש לי יותר מדי שליטה ולפעמים אני פשוט נכנעת לכל אוכל שיציעו לי. אני כל כך מתוסכלת ואיני יודעת מה לעשות. האם זו הפרעת אכילה? האם זבאמת יעבור עוד מעט כמו שכולם אומרים? תודה.

22/04/2010 | 10:27 | מאת: גילי אגר

מאיה היקרה. את מתארת יפה כיצד המחשבות על אוכל ועל המשקל, מחלחלות לאט לאט לתודעה, משתלטות על עולמך הפנימי, מגבילות ומתישות אותך. יתכן ואת עונה על כל הקריטריונים של הפרעת אכילה (מספר קריטריונים טכניים), אך גם אם לא, ברור שאת סובלת וזקוקה לעזרה. אני לא מאמינה בדברים ש"יעברו עוד מעט" מעצמם, ומעדיפה לא לסמוך על זה. אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול דרך אחת מהאפשרויות שמפורטות בפורום (יש הודעה שלי עם רשימת אפשרויות), ולהתחיל בדרך שתפנה לך יותר מקום פנימי למחשבות ורגשות אחרים פרט לאלה שסובבים סביב אוכל. אשמח לסייע לך במציאת מקומות ספציפיים אם תצטרכי. בהצלחה בינתיים והמשיכי לעדכן. גילי

22/04/2010 | 16:31 | מאת: מאיה

דבר ראשון תודה רבה על התגובה. אשמח לקבל עזרה במציאת מקומות. אני מניחה שהבעיה שלי אינה עד כדי כך חמורה בכדי לפנות למרכזי טיפול וכיוון שהייתי מטופלת לאחרונה אצל תזונאית והיא לא עזרה לי אני מניחה שהפתרון היחיד הוא פסיכולוג להפרעת אכילה. אני חברה בקופת חולים מכבי ומתגוררת במרכז. למי אני יכולה לפנות? תודה רבה.

15/04/2010 | 22:37 | מאת: גוליה

היי, רציתי לשאול מה ניתן לעשות\ לא ניתן, כשיש "כוויה" בשפתיים שנוצרה כתוצאה מאכילה מוגזמת, כנראה- כלומר, שפתיים שורפות, ולשון ונהיה כבר צבע קצת כהה בשפתיים- וגם שיניים נפגעו קשה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. מבחינה רפואית עליך להתייעץ עם רופא עור בעניין הכוויה. אך בין השורות של שאלתך מסתתר תאור של הפרעת אכילה קשה שפוגעת בגוף ובנפש. אני ממליצה לך בחום בנוסף לפניה אל רופא העור, למצוא לעצמך מסגרת טיפולית (יש בפורום רשימת אפשרויות לטיפול), ולא לתת למחלה לנהל את חייך. תרגישי טוב! גילי

13/04/2010 | 14:01 | מאת: דנה

שלום, יש לי חברה טובה בת 30 שסובלת מהפרעת אכילה כבר 12 שנה. בעבר היתה מאושפזת בתל השומר ומטופלת ברמב"ם כיוון שאנחנו מהקריות. בשנים האחרונות היא לא מטופלת בשום מסגרת ורק לאחרונה גילינו שהמצב שלה כבר הגיע לזה שהיא לא מצליחה לעכל שום אוכל. היא היתה אוכלת המון ואז מקיאה במשך שנים אבל עכשיו גם אם היא אוכלת משהו קטן היא מקיאה אותו - בנוסף היא מתעמלת בצורה אובססיבית בחדר כושר. היא בחורה מאוד פעילה, עובדת במשרה מלאה, גרה לבד אך יש לה בן זוג כבר שנה ויש לה אותנו שאנחנו חברות טובות שלה אבל כמה שאנחנו לא מדברים איתה ומנסים לעזור לה - ההרגשה שהיא לא רוצה לעזור לעצמה - היא מסרבת ללכת לטיפול אפילו במסגרת טיפול יום או לפנות לפסיכולוג כי היא אומרת שהיא לא מאמינה במסגרות האלו כיוון שזה לא עזר לה בעבר. אנחנו דואגים לה מאוד ופוחדים שיקרה לה משהו - אני בעבר סבלתי גם מהפרעת אכילה והייתי אנורקסית ואני רואה את הסימנים האלה אצלה - איך אפשר לעזור לה אם היא לא רוצה לעזור לעצמה ? היא אמרה שהיא מוכנה לשקול ללכת לקבוצת תמיכה - את חושבת שזה יעזור ? והאם את מכירה קבוצות כאלה באזור מגורינו - קריות חיפה ? נשמח לקבל כל עזרה כי פשוט קשה לעמוד מהצד ולראות אותה הורסת את עצמה והיא לא מבינה את זה תודה, דנה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דנה מתנצלת על העיכוב בתגובה שלי. הקושי לראות אדם סובל ותחושת חוסר האונים שמתלווה לכך הם עצומים. נשמע שחברתך התברכה בך כחברה אכפתית ואוהבת. לעיתים דרך טובה לנסות ולשכנע אדם לטפל בעצמו היא להראות לו כמה סבל וכאב הוא גורם לסביבתו, ולבקש ממנו שילך לטיפול עבור האנשים שאוהבים אותו, אם לא עבור עצמו. זה לא תמיד מצליח ואני מניחה שאולי היא גם שמעה ממך דברים כאלה בעבר. אם היא מוכנה לשקול משהו - קחו זאת בשתי ידיים. אם קבוצת תמיכה מתאימה לה- אז זה קצה חוט של שיתוף פעולה מצידה. אני לא מכירה קבוצות כאלה בחיפה אך בוודאי יש. שווה לבדוק עם העמותה הישראלית למניעת הפרעות אכילה. את מוזמנת לפנות אלי במייל ואנסה לחפש קבוצה יחד איתך. בהצלחה. גילי

12/04/2010 | 18:42 | מאת: אiרי

היי גילי תוך כמה זמן המזון המיותר שאנו אוכלים הופך לשומן בגוף... האם זה מידית... או שהתהליך לוקח ימים ושבועות...? והאם השומן החדש נשרף ביתר קלות משומן שיושב שנים על הגוף?

השאלות הללו צריכות להיות מופנות לתזונאית או רופא. נסי בפורומים של תזונה או רפואת משפחה. בהצלחה

10/04/2010 | 17:02 | מאת: חנה

רציתי לדעת אם ניסיון להקיא[כמה פעמים]אך ללא הצלחה יכול להעיד על הפרעת אכילה? מתי מישהו מוגדר כ"בעל הפרעת אכילה"? אם יש מישהו שהוא לקח כמה פעמים כדורים משלשלים וניסה להקיא-זה נקרא בולימיה? ואם יש מישהו שהוא צם כמה פעמים אבל הוא לא נמצא בתת משקל-זה גם נקרא הפרעת אכילה כלשהי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום חנה ההגדרות להפרעת אכילה מישתנות בין אנשים שונים. שאלת הרבה שאלות מאד נקודתיות. נסיונות להקיא, צום ונטילת משלשלים כדרך להמנע מעליה במשקל, מעידים על חרדה גדולה ביותר מעליה במשקל הגוררת התנהגויות מסוכנות, ולכן מחייבים טיפול. השאלה האם זה נופל לקטגוריה זו או אחרת היא שאלה מורכבת ולא ניתן לענות עליה כך, אבל טיפול נחוץ הרבה פעמים גם במקרים שאינם מוגדרים בדיוק כהפרעת אכילה אך עדיין גורמים לאדם סבל ונזק. בהצלחה, גילי

06/04/2010 | 15:25 | מאת: שירי

הי, שמי שירי, בת 25. מגיל ילדות אני נלחמת עם המשקל שלי ועם הדימוי העצמי. היו שנים בהם הייתי מאוד רזה, שנים בהם קצת מלאה ושנים שנעתי בין לבין. בגלל המלחמה שאינה פוסקת נגד ההשמנה המאיימת סיגלתי לעצמי איסורים רבים. מאז ומתמיד אני מתמודדת עם מצבי רוח קשים המשפיעים עלי מאוד והיום בכל פעם שאני אוכלת משהו משתנה לי ישר המצב הרוח ואני נהיית דיכאונית. למרבה הצער הימים בהם המצב רוח מרומם הם הימים ללא אוכל. כאשר יש לי יום חשוב או תוכניות להן אני מצפה אני כבר יודעת מראש שזה יהיה יום ללא אוכל כדי שלא יהרס לי המצב רוח... דבר נוסף שאני נתקלת בו בחצי שנה האחרונה הוא שכשאני לבד אני אוכלת והרבה. כשאני בסביבת אנשים אני לא אוכלת בכלל וטוב לי וכשאני מגיעה הביתה או נמצאת לבד אני מסוגלת לאכול ולטרוף כמויות גדולות. כך שנוצר מצב שאני מפחדת להיות לבד.. אני נמנעת מלהגיע הביתה לבד או להגיע הביתה ללא תכנון מקדים לגבי יציאה זריזה שוב. אני מודעת לכל אך לא מצליחה להתמודד עם זה... אשמח לתמיכה או לעצה.. אני כבר מיואשת ועייפה ובטוחה שהגוף שלי סובל עוד יותר...

לקריאה נוספת והעמקה

שירי היקרה את מתארת שנים של סבל, איסורים וייסורים. אולי אשמע מעט בנאלית, אבל... מה עם טיפול? למה שלא תפני למרפאה המתמחה בהפרעות אכילה וקשיים רגשיים סביב אוכל, ותשוחחי עם מישהו שיעזור לך להקל על עצמך את היומיום? את נשמעת בחורה אינטיליגנטית ואני בטוחה שתוכלי להרוויח מטיפול. מה דעתך? גילי

07/04/2010 | 04:31 | מאת: שירי

חשבתי לפנות לעזרה אבל אני מתביישת לדבר על זה, אני לא מסוגלת לשבת מול מישהו ולדבר על זה. זו הסיבה שאני מסתתרת מאחורי המקלדת. אני גם לא ממש מכירה או יודעת לאן לפנות, תוכלי אולי לעזור לי ולכוון אותי לעבר מקום שייתן לי מענה נעים לבעיה?

04/04/2010 | 21:05 | מאת: אiרי

אני סובלת מבולימיה קשה שנים רבות בולמוסים אדירים זלילה של אלפי קלוריות בפרק זמן קצר מאוד ... ואין לי שליטה על הכמויות אדירות שנכנסות אל פי הקאות.. משלשלים...כאבים בכל הגוף.. דפיקות לב חזקות..כבדות ומחנק.. עצב.. דיכאון... ואיבוד שליטה..וחוסר אונים... והסבל והנזק שנגרמים לי ולסובבים אותי הוא אדיר לא מדובר בבחורה צעירה אלא באישה בת 50.. אשר עובדת ומתפקדת ומגדלת ילדים ולמרות הכל האוכל גדול וחזק ממני.. והוא מנהל לי את החיים.. ניסית כל דיאטה אפשרית... כי לא הייתי מודעת לבולימיה..וסברתי שזאת בעיה רגילה של אכילת יתר היום אחרי טיפול פסיכולוגי של שנתיים חדרה לתודעתי המחלה.. אך אין לי כלים להתמודד איתה.. ולצערי הטיפול הפסיכולוגי הסתיים לפני כשנתיים פניתי ל"אגם" הגעתי אליהם בעקבות כתבה בעיתון לאשה... על טיפול חינמי בהפרעות אכילה... ההבטחות היו גדולות הוזמנתי למספר ראיונות ... ונמצאתי כמתאימה לתוכנית... המתנתי לטלפון שלהם כדי להתחיל בטיפול ותליתי המון תקוות בעניין...והמתנתי בצפיה דרוכה לטיפול המתנתי זמן רב לתשובה... ואף התקשרתי כדי לשאול מה מתקדם ואז...... יצרה איתי קשר...ואמרה .... שלא נותרו מקומות בטיפול החינמי...ושאין מה לעשות ואם אני מעונינת בטיפול להפרעות אכילה ... זה יעלה לי 1000 ש"ח לחודש מיותר לציין ... שלא יכולתי לעמוד בתשלום הזה... והטיפול מעולם לא התחיל והרגשתי פגועה ומרומה..... וההתדרדרות לא אחרה לבוא.. בולומסים הקאות הרס עצמי מוחלט לפני מספר שבועות פניתי לתל השומר למחלקה להפרעות אכילה.... שם ביקשו ממני לשלוח פקס המתאר את הבעיה ובעקבות הזמנה שלהם להגיע למרפאות החוץ עם טופס 17 הפקס נשלח לפני מספר שבועות טרם התקבלה תשובה פניתי לקופת החולים בבקשה לקבלת טופס 17 ושם נתקלתי בסרוב... נאמר לי שגם במרפאה עצמה מתקיימת תוכנית להפרעות אכילה שמלווה בפסיכיאטר ובדיאטנית קלינת... והמפגשים הם שבועיים ועלות כל התוכנית 500ש"ח לחודש הסברתי שאני לא יכולה לעמוד בתשלום... ומדוע אני צריכה לעמוד בנטל הזה אם בתל השומר הטיפול הוא חינמי... אבל כלום לא עזר... והם עומדים בסרובם אני חייבת לציין שאני אם חד הורית המגדלת 2 ילדים ממשכרות אחת ללא מזונות וללא עזרה... ולמרות הכל מנסה להלחם במחלה הנוראה... ומנסה לקבל עזרה אך כלום לא עוזר אנא עיזרי לי אiרי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך תמיד מתסכל שאדם שעושה צעד למען עצמו ופונה לטיפול נתקל בקשיים בירוקרטיים. יש רשימה של מרפאות שונות באתר בהודעה מה 13.3, לרבות מרפאת הנוטרים ברעננה אם את שייכת לקופ"ח כללית. הייתי מציעה: 1.לחזור לתה"ש טלפונית או בפקס ולספר על הסירוב של קופת החולים שלך ולראות מה הם יכולים לעשות (אולי הם יכולים לשלוח אליהם בקשה או לקבל אותך ללא טופס 17) 2. לפנות לשאר המרפאות הציבוריות המתמחות בהפרעות אכילה לפי הרשימה שיש בפורום, בהן הטיפול ללא תשלום 3.להמשיך לבדוק את העניין הבירוקרטי של קופת החולים שלך בדרגים הגבוהים (זו חוצפה גדולה מצידם) 4. לשקול אשפוז מלא (שהוא תמיד ללא תשלום) לתקופה מסויימת אם זה אפשרי מבחינת הילדים שלך. בהדסה עין כרם ישנה מחלקה המטפלת גם בהפרעות אכילה באשפוז מלא והם מקבלים לדעתי מכל הארץ אם את רוצה, את מוזמנת לשלוח לי את אזור מגורייך וקופת החולים שלך ואולי אוכל לעזור באופן יותר ספציפי מוזמנת לפנות גם במייל gily.agar@gmaul.com נשתמע, גילי

07/04/2010 | 18:04 | מאת: אiרי

היי גילי תודה על העזרה אבל אני צריכה פרטים יותר ספציפיים לגבי המרפאה שאכל לפנות אליה אני גרה ברמת גן חברה בקופת חולים מאוחדת ת.ל. .1960 ילדי בני 18 13.5 ואני לא יכולה להתאשפז אין מי שידאג להם שניהם תלמידים בבית ספר לצערי אני לא ניידת אודה לעזרתך אורנה

30/05/2010 | 15:54 | מאת: רקדנית

הית ההודעה שלך מאוד ריגשה אותית והיא אכן מציאותית ונכונה אני חולה כבר 15 שנה גם כן ואני יודעת שאכן אין זה קל טפל בהפרעות אכילהת אני נמצאת במצב שהתייאשתי מהכלת עצוב ממשיכה להיות חולהת חולה בסתר וכולם בטוחים שאני הכי שמחהץ זו מפלצת איומה ש קיימת בנו צריך להילחם!!!!!!!1 מלחמה שהיא אכן קשה ת מי יודע נקווה שעוד יום אחד ננצח! בהצלחה! אני!

04/04/2010 | 17:52 | מאת: שני

שלום,אני בת 18 וחצי,. התחלתי דיאטה לפני שנה וחצי וירדתי מאז 30 קילו. הגעתי למצב של כמעט אנורקסית- המחזור פסק וכמעט לא הייתי אוכלת כלום. הייתי נראית גרוע. למזלי, ההורים שלי לקחו אותי לדיאטנית ושם הבנתי שאני על סף אנורקסיה ואם לא אתחיל לטפל בעצמי עכשו- זה יהיה בלתי נשלט. התחלתי לאכול יותר ולאט לאט עליתי במשקל (בערך 3 קילו). הבעיה היא שאני במשך שנה הייתי צמודה בצורה לא נורמלית לתפריט שקיבלתי בתחילת הדיאטה, וברגע שהירפתי ממנו, כשהייתי צריכה לעלות במשקל, התחלתי להתלהב שפתאום "מותר" לי לאכול הכל, ועכשו אני אוכלת בלי להסתכל בכלל מה אני אוכלת ואני גומרת את זה בטילים והרבה פעמים זה גם בסתר ומתוך בושה ופחד שיתפסו אותי. חוצמזה, אני לא יכולה לדוגמא לקנות לי חבילת וופלים ולאכול רק 2-3 מתוכם, זה כאילו מישהו מכריח אותי לסיים את זה עד הסוף גם אם לא בא לי כבר. מה זה נקרא? ואיך אפשר להתגבר על זה? האם אפשר להתגבר על זה לבד בלי לפנות לטיפול מבחוץ? אשמח לדעת תשוב05תך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שני את מתארת מעבר קיצוני בין תקופות שונות בהן אסור הכל או מותר הכל, ואכן מדובר בתופעה מוכרת. לאחר שהיית צמודה לתפריט זמן רב, אין לך הרגלים בנוגע להתנהלות ללא תפריט, וזה בצירוף תחושת החופש הפתאומית מביא לאכילה לא מסודרת ולא מבוקרת. למרות שבקשת דרך להתגבר ללא טיפול, אני חושבת שעליך לפנות בדחיפות לסיוע של תזונאית, אולי אפילו זו שעזרה לך בעבר, וגם לטיפול רגשי מקיף יותר שיעזור לשנות לא רק את המעבר בין ההרגלים השונים אלא גם יעזור לך להבין מדוע האכילה אצלך תופסת מקום מרכזי, ומה היא באה למלא. טיפול יוכל לסייע גם בקושי לווסת אכילה ולאכול רק מספר וופלים מחבילה, ולהבין מה שם לא מאפשר לך להסתפק בפחות מחבילה שלמה. יש רשימת אפשרויות טיפוליות בהודעה מתאריך ה 13 למרץ. על כל פנים, אם בחייך התרחשו שינויים כה קיצוניים במשקל, לצערי את בסיכון גבוה להמשיך בדרך זו ללא טיפול מתאים וחבל שההישגים היפים שהשגת ירדו לטמיון. בקיצור, עם טיפול מתאים תוכלי לתעל את האנרגיות שיש לך למקומות טובים עבורך. בהצלחה! גילי

04/04/2010 | 02:40 | מאת: לילך

אני מעוניינת להתייעץ איתך כדי שתגיד לי אתה אחת ולתמיד מה לעשות: אני לא אגיד שיש לי הפרעות אכילה כי אין לי,אבל אני מאוד אובססיבית בנוגע למשקלי ובנוגע למראה גופי.., אובססיה זו דיי נעלמה לאחרונה ,ולאחרונה שמנתי עכשיו התאוריה הראשונה שלי להשמנה היא הפסקת אימונים ל3שבועות, אני שחקנית כדוריד בת 17,נפצעתי ..ואני מאמינה שבגלל שאני בלי אימונים קבועים למשך 3שבועות גרמו לי כך להשמין,אני עדין לא יודעת כמה השמנתי אך אני רואה זאת,הפנים קצת התעגלו לי יותר מבעבר,הרגליים קצת,הישבן קצת..הכל קצת מקצת.. דבר זה מאוד מדכא אותי,אני ממש בוכה מזה,אני כל יום אומרת לעצמי "טוב אני לא אוכל,רק ארוחה ביום"אבל אז אני תופסת את עצמי אוכלת בלילה,אך אני לא אוכלת כבר ממתקים /חטפים ושטויות,אלא יותר בכיוון של האוכל חשבתי להתחיל דיאטת ירקות,ז"א רק ירקות במשך תקופה,אך האם זה ישנה ?האם כך ארזה? תבין,אני כבר לא מסתכלת על המשקל כי אני יודעת שמסת שריר יותר כבדה ממסת שומן,אני מתסכלת יותר על היקפים ועל מדידת בגדים.. אני באמת שכבר מתוסכלת,ולא יודעת מה לעשות בנוגע לזה,הייתה לי תקופה של חצי שנה שהייתי אוכלת ארוחה ביום וכתוצאה מכך הקיבה שלי "הצטמקה"-וכך התרגלתי לאכול פחות והתוצאות היום בהתאם.. אך גם תקופה זו נעלמה וגם ה"גוף היפה"נעלם,מה עלי לעשות?? ניסיתי פעם פעמיים להקיא אך הגעתי למסקנה שזה לא בריא וזה לא בסדר לעשות זאת, מה עוד אני צריכה לעשות כדי להרזות?? אני לא אוהבת להסתכל במראה ולראות את הפרצוף שלי ,שהוא שמן,וכל הגוף..זה נורא מתסכל אותי.. תודה והמשך יום טוב

שלום לילך צר לי לשמוע על פציעתך בספורט ועוד יותר על כך שהיא גררה שינויים בגופך שמסבים לך סבל ותסכול. זהו זמן מצויין עבורך לפנות לתזונאית! התרחש שינוי באורח החיים שלך מבחינת ספורט, את מנסה לסגל לעצמך צורות אכילה שונות ומשונות על מנת לרדת במשקל, אך בגלל שהן לא מאוזנות הן נגמרות ב"כשלון" שגורר תסכול. עליך לפנות לתזונאית שתרגישי חיבור אליה, והיא תוכל לעזור לך להבין מהי דרך האכילה הבריאה והמתאימה ביותר לתקופה זו על מנת לשמור על שובע והנאה מאוכל וגם כדי לשמור על משקל תקין. בהצלחה! גילי

02/04/2010 | 15:41 | מאת: אורטל

היי גילי אני עובדת בבית מרקחת, ושמתי לב שיש אצלנו לקוחה שקונה באופן קבוע כמות גדולה של משלשלים. אני יודעת גם שהיא מתייצבת כל בוקר להישקל. אני חושבת שיש לה בעיה, ואני פשוט לא יודעת מה לעשות. כמובן שאני לא יכולה לדבר איתה, כי היא "רק" לקוחה, אבל אני מרגישה שלהמשיך למכור לה את החומרים ולהתעלם מזה זאת התנהגות לא אנושית, ואני לא מסוגלת להעלים מזה עין. מצד שני, אני לא יודעת מה לעשות... יש לך רעיון?

שלום אורטל תבורכי על ערנותך האם משלשלים אלה דורשים מרשם רופא? אם כן, תוכלי ליצור קשר עם הרופא שרושם אותם, אך גם במקרה זה וגם במקרה שתרצי לפנות למשפחה של הלקוחה (אם מדובר בקטינה) עליך לבדוק מה הנהלים האתיים בתחום הרוקחות. יתכן שיש לך חובה לדווח על מקרים כאלה וייתכן שממש אסור לך להעביר מידע שכזה. לכל סקטור יש קוד אתי וחוקי סודיות וחסיון רפואי בעניינים שכאלה. זו תשובה מתסכלת אך לעיתים צריך לבדוק מההיבט הזה. בכל מקרה, לדבר איתה אני חושבת שמותר לך בכל מקרה. ניתן אולי להזמין אותה לשיחה בחדר צדדי, באווירה נינוחה ככל שניתן, ולשתף אותה בכך שראית שנוטלת כמות גבוהה של משלשלים מסיבותיה שלה, והאם מודעת לכך שיש לשימוש שכזה השלכות רפואיות קשות (תוכלי וודאי לספר לה מהידע שלך). תוכלי להצטייד דרך הפורום (בהודעה מתאריך 13.3.10 ברשימת מקומות שמטפלים בהפרעות אכילה) ולתת לה את הנייר. להגיד לה שגם אם זו לא בדיוק הפרעת אכילה וכו', שאולי כדאי שתנסה להעזר כדי לא לפגוע בעצמה. מקווה שזה יעזור. ושוב, כל הכבוד לך. גילי

07/04/2010 | 21:58 | מאת: אורטל

בינתיים דיברתי עם הרוקחים שעובדים אצלנו, רובם אמרו שאין מה לעשות, אבל אחד מהם אמר שהוא דיבר איתה, ושהם סיכמו על חבילה אחת לשבוע... אני לא יודעת אם זה משנה משהו. הוא אמר שהיא חייבת להמשיך להשתמש בגלל הכמות הגדולה שהיא צרכה עד כה. אני לא יודעת אם הוא דיבר איתה על הפן הנפשי. אלה לא כדורים עם מרשם, אז אין רופא לערב. אולי אני טועה. אולי באמת יש לה איזה בעיה בעיכול. הבנתי גם שיועצת הטבע שלנו ניסתה להציע לה סיבים תזונתיים. אני לא יודעת. אני כשלעצמי לא רוקחת, אלא רק עובדת שם. אוף. זה מצב נורא מתסכל.

שלום בגיל הינקות והילדות כמו בגיל הנעורים עד גילאי העשרים סבלתי מאנורקסיה ובולמיה קשים ביותר. שתי הפרעות אלו נעלמו לחלוטין וללא זכר אחרי טיפול הומאופתי. דניאל

אני מופתעת לשמוע, אך טוב שזה עבד עבורך

11/04/2010 | 19:41 | מאת: ד"ר אדית דניאל ND PHD

הרבה מאוד בנות שפונות להומאופתיה יוצאות מהמחלה בקלות יחסית יש על כך עדויות רבות לא רק שלי השאלה היא אם בוחרים ומוכנים לראות אותם או לא -יש לי הרגשה שבנות בחורות ונשים מקבלות עידוד יורת חזק לבחור לראות את הסבל ולא את האור בקצה המנהרה - החברה מעודדת אותם בצורה ישירה ועקיפה להישאר חולות ותלויות במחלה ובמטפלים רבים שונוים כי זה משרת אינטרסים חברתיים. כלכליים ומשרת את מעמד האישה לכיוון ההפוך שלו. כך נשים מוכשרות מחוננות ואינטליגנטיות נשארות בעייתיות וכך החברה רושמת לעצמה וי בקטע של נשים לא יכולות להצליח ולהיות בעלות מעמד בריא חזק זהה לגבר כולל מהסיבה הזאת שהן מזיקות לעצמן פיזית ונפשית בעידודו החברה כמובן. אנורקסיה ובולמיה הם מוצר שהחברה יצרה כדי להקטין נשים. מי כמוני יודעת. בברכה דר אדית דניאל ND PHD בברכה דר אדית דניאל

01/04/2010 | 17:10 | מאת: גלית

שלום לך מזה כחמש שנים אני אוכלת רק כפעם בשבוע אוכל מוצק והכל מהכל במשך השבוע אני שותה כשלוש פעמים ביום אייס קפה. אני מודעת לכמות הסוכר אך יש לציין שאין לי סוכר רק מעט כולסטרול כללי 245. רציתי לשאול אם צם שכזה מזיק לבריאות. יש לציין גם שכאני אוכלת אני משתדלת לאכול הכל גם אוכל בריא וגם מתוקים מפני שאני יודעת שזהו זה רק יום אחד בשבוע ומחר הצם מתחיל וכך חוזר חלילה. רק כך אני מרגישה שאוכל לשמור על המשקל שלי. אחכה לתשובתך בתודה גלית

שלום גלית צומות שכאלה כמובן פוגעים בבריאותך ועליך ליידע את רופא המשפחה שלך בהרגלי התזונה שלך ולבצע בדיקות מקיפות לבחון אילו חסרים קיימים בגופך. אך מעבר לכך, נשמע שקיים אצלך פחד גדול מפני עליה במשקל עד כדי דפוסים כה נוקשים, ובעניין זה עלייך לטפל מהכיוון הנפשי, באחת מתוך האפשרויות המוצעות באתר באחת ההודעות (מתאריך ה 13 למרץ). בהצלחה

שלום גילי, בתי בת 20 בקרוב, סבלה מאנורקסיה מאז גיל 15, ולאחר אשפוז קצר שהסתיים בסירוב לאשפוז מצידה "עברה" לבולימיה. היא עובדת כיום ומאוד מוערכת במקום עבודתה, אבל הבולימיה והדיכאונות אינם מרפים, אלא להיפך. היא אוכלת כמויות אדירות, רמת ההגיינה שלה מתחת לאפס, נתונה למצבי רוח מתחלפים באופן קיצוני, אבל מסכימה ומשתפת פעולה בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי (תרופתי). היא מסרבת לטיפול מערכתי ובעיקר לדיאנטנית, לדבריה "אני אתגבר לסד", מה שהוכח כבר למעלה מכל ספק שהוא בלתי אפשרי! היא סובלת מחרדת כישלון, ולכן לא לומדת ונמנעת ממבחנים שיכשירו אותה ללימודים ומכל מבחן מכל סוג. אני נואשת. הוצאות המזון עבורה מגיעות ל-4,000 ש"ח לחודש!!! ובנוסף דרישותיה ממני לסיוע בכל דבר ועניין כ"מובן מאליו", וכשאינה מקבלת מה שרוצה היא נכנסת לדיכאון, בוכה, כועסת וכו'. מה עושים???? איך אפשר לצאת מהמלכוד הזה?? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום תמר אני מצטערת לשמוע על המלכוד הכואב והיקר נפשית וכלכלית. נשמע לי שנדרשת עבודה מערכתית= משפחתית. כיוון שישנם דפוסים בינכן שמשפיעים כפי שאת מתארת על מצב רוחה של בתך (וככל הנראה גורמים לך לפחד לאכזב אותה שמא מצבה יחריף), וכיוון שדפוסיה של בתך משפיעים באופן ישיר על מצבך הנפשי והפיננסי, אני מציעה שבתיאום עם הפסיכולוגית של בתך, תקיימו טיפול משפחתי. בטיפול הפסיכולוגי, תפקידה של המטפלת הוא להיות קשובה לתחושותיה של בתך, ולא לעמת אותה באופן חזק עם דרישות המציאות. לכן לא מתאים שהמטפלת שלה תייצג אותך מולה. אך צריכה להיות כתובת של מישהו שמחזיק בתמונה המשפחתית, עוזר לך להתנהל עם בתך וגם לה. אפשרות טובה היא שאת תהיי בהדרכת הורים במקום שבו בתך מטופלת או במקום אחר, על מנת שתקבלי הנחייה ותמיכה לצעדים שקשה לך לבצע בקשר. החדשות הטובות הן שככל הנראה הדפוסים שמפריעים לך (התלותיות של בתך), ישחררו אותה בסופו של דבר וישפיעו לטובה גם על המצב הכללי שלה. צפויה עבודה לא קלה אך מהקצת שכתבת ברור לי שיש מה לשנות ולשפר ושהשינוי יכול להוביל להבדל משמעותי בדינאמיקה. את מוזמנת לכתוב עוד אם רוצה לחשוב יחד על אפשרויות טיפוליות מתאימות להדרכה עבורך. בברכה, גילי

06/04/2010 | 10:53 | מאת: תמר

גילי שלום, התגובה שלך מפיחה בי רוח חיים ותקווה!! אז ראשית - תודה רבה!! ולגבי הצד המעשי: בתי מתנגדת נחרצות לטיפול רב-מערכתי ולטיפול משפחתי בפרט. כבר ניסינו בעבר במסגרת האשפוז וטיפול במח' להפרעות אכילה והיא לא שיתפה פעולה ומתנגדת מאוד. אין לי ספק שהיא זקוקה למישהו "חזק" שיאחז במושכות, ייתן לה תחושה של "החזקה" אך לא "פגיעה" כפי שהיא חווה כאשר אני מנסה "לעשות שרירים" מולה. אבל השאלה היא: איך????? איזו מסגרת תוכל להתאים?? איך מוצאים מישהו / משהו שהיא תהיה מוכנה לשתף פעולה עם טיפול כזה? משיהו/י שתסמוך עליו?? זו עיקר הבעיה. האם יש לך רעיון? עצה? שם או כתובת של מישהו/י שיוכל לעזור?? אודה לכל פירור מידע ועזרה. מצבנו נואש כיום, לאחר שנים של מלחמה מתסכלת ומתישה במחלה האיומה שבתי אינה מוותרת עליה בשום אופן. תודה מראש!!!!!

08/07/2010 | 09:59 | מאת: אמא של

אני קוראת ומבינה שאני לא לבד. אחרי שלוש שנים של התמודדות עם הילדה עדיין אין החלמה. גם בתי לא מוכנה בעצם לקבל עזרה או גבולות של טיפול דיאטני. גם אנחנו מוציאים אלפי שקלים והדבר מבחינתה הוא ברור ורגיל.

24/03/2010 | 23:22 | מאת: אסתי

היי ושלום. אני בת 28.5. אני נראת טוב בסה"כ אך מעוניינת לרזות 5 קג. אני שוקלת 60 והגובה שלי 170. לפני מס חודשים התחלתי להקיא ארוחות שאני בוחרת להקיא מתוך בחירה. ז"א אם אכלתי במסעדה וקינחתי בעוגה אני אומרת לעצמי: "אוקיי, מקסימום אני אקיא את הארוחה אח"כ בבית" זה תלוי אם בא לי. ממש כך. אינני זוללת ארוחות כפייתית, אלא אוכלת כרגיל, איני מוכרחה להקיא, אלא בוחרת לעשות זאת ובקלות יכולה גם שלא להקיא. בהתחלה היה לי קשה להקיא וממש סבלתי מזה, אך בחודשים האחרונים זה די קל. לכן זה נראה לי פתרון קל. ירדתי 2 קילו בינתיים. השאלה היא: האם הקאות מכוונות, מפעם לפעם, נגיד הקאה אחת כל יומיים מסוכנות לבריאות ועלולות להביא לנזק? האם זו מתכונת טובה לפתח בולמיה? מפני שאני ממש עם האצבע על הדופק ועושה זאת מתוך בחירה (אולי לא תקינה) אך בכל זאת זה פתרון שקל לי. או שמא הקאה של קינוח המלא בסוכר, כגון גלידות ועוגות או בורקס אפילו עדיפה? הלא אלו מאכלים לא בריאים. האם ייתכן שאולי אני מפתחת בולמיה מבלי לדעת? תודה רבה אסתי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אסתי טוב שהרשת לעצמך לשאול את עצמך ואותי את השאלות שלך בפתיחות, על מנת שלא לפתח דפוס הרסני וקבוע. ובכן. הקאה יזומה על מנת שלא לעלות במשקל, היא בפני עצמה סימפטום של הפרעת אכילה, גם אם אין התנהגויות אחרות הקשורות לאכילה. הסיבה לכך היא, שהאדם המקיא אוכל לפני ההקאה כמות שאינו מעוניין בה (או מתחרט עליה לאחר מכן) לעיתים ללא יכולת לשלוט (לא במקרה שלך), והפחד לעלות במשקל הוא כה גדול, עד שהאדם מעדיף לנקוט ב"פתרון" הרסני, לא נעים ומסוכן, ובלבד להרגיע את החשש לעלות במשקל. את כותבת בעצמך שההקאות היו קשות לך בהתחלה, ועדיין, יזמת אותן. כלומר, היית מוכנה לשלם מחיר כבד ובלבד שלא לחוש את החרדה מפני עליה במשקל. חשוב שתדעי. הקאות "מדי פעם" מסוכנות גם הן. להקאות ישנן השלכות בריאותיות נרחבות, ביניהן התערערות איזון האשלגן בגוף, נזק לשיניים מהמגע התכוף עם חומצות הקיבה, סכנה לקרעים בוושט ועוד. מסוכנת ביותר העובדה שיש בהקאות משהו "ממכר" שהולך ונהיה קל כפי שתיארת. זו אכן דרך לפתח בולימיה חריפה יותר. השלב הבא הוא אכילת כמויות גדולות יותר והקאתן. העניין הממכר בהקאות קשור להקלה שאת אולי מרגישה לאחר ההקאה. הקאה אינה רק עניין פיסי של חישוב קלוריות אלא גם ובעיקר עניין נפשי שבא לסייע לווסת רגשות שקשה לנו להתמודד עמם. תחושת השליטה המדומה ולעיתים גם תחושת ההקלה הפיסית לאחר ההקאה, כל אלה גורמות לכך שתדירות ההקאות הולכת וגוברת ושקשה להפסיקן. אני מציעה לך להפסיק מיידית את ההקאות ואם אינך מצליחה לעשות זאת בעצמך, לפנות לטיפול. את מוזמנת לעדכן גילי

01/04/2010 | 08:07 | מאת: אסתי

ראשית תודה עבור תשובתך. באמת קיים חשש להשמין, ובתוך תוכי לא בא לי להפסיק להקיא, אך אני בחורה בריאה נפשית (נראה לי...) ולא אסכים לפגוע בגופי. הדבר שהכי מרתיע אותי אלו הם קרעים בוושת.. האם הקאות כה מעטות עלולות לגרום לכך??? יש לי מן חוק כזה, אם עברו יותר משעתיים אני פשוט לא מקיאה, כי אז החומציות נוראית, אלא מקפידה להקיא ממש בסמוך לארוחה וזה קל. אני כן יכולה לומר שאני מרגישה 'ריקה' אחרי ההקאה והבטן אינה נפוחה וזה כייף. אני מרגישה קלילה. עיניין הוא שאני פשוט לא רוצה להפסיק, כי זה פשוט פתרון טוב לשדיאטה ולשמירה על המשקל. כל היום אני אוכלת כרגיל ורק בערבים, אם אכלתי ארוחה משמינה, אני מקיאה אותה. אין לי זלילות, לא מפריע לי להקיא כבר, ולמרות שאני יודעת שעלי להפסיק עם זה, כי ההקאות עלולות להביא לנזקים פיזיים, עדיין אני לא רוצה להפסיק. זה נורא ידכא אותי אם אצטרך להפסיק כי אז וודאי אעלה במשקל. או שאצטרך לצום כפי שפעם נהגתי לעשות. במצב הזה אני אוכלת כרגיל ולפעמים כשיש סיבה מוצדקת לכך אני בוחרת להקיא. ולפעמים יש גם ימים שאני לא מקיאה כלל. מה דעתך בכל זאת? ומה הסיכוי האמתי לקרוע את הוושת? תודה רבה!!!

03/05/2010 | 01:35 | מאת: מולאן

אסתי את מעלפת מצחוק מעלפתתתת הממ אני בטוחה שגילי נתנה לך תשובה טובה ממני אני רק אגיד לך שהלוואי שהייתי במצב שלך כי זה נראה שאת עוד בהתחלה ויכולה לצאת מזה בקלות יחסית אבל שתדע שעם הזמן זה הופך להרגל וזה מסתבך עם הזהות שלך עד שלא ברור לך באיזה צד את ומי מקיים את מי. אני מאחלת לך בהצלחה וטוב שהתעוררת מהר

23/03/2010 | 23:49 | מאת: רן

גילי שלום, מהיום שאני זוכר את עצמי אני שמן. היום אני בן 31 ועדיין שמן. אני לא מצליח לסיים דברים עד הסוף, אני היום בלימודים בארה"ב וגם את זה אני מזניח.אני מנסה להוריד במישקל ולא מצליח. אני מנסה להבין מאיפה כל זה נובע. תודה

שלום רן מתנצלת שלקח לי זמן לענות אתה כותב דברים רבים ושליליים על עצמך. אתה כותב שאתה "שמן". זו מילה קשה שדרכה אני יכולה ללמוד על האופן שבו אתה רואה את עצמך. הרי יש אנשים בעודף משקל משמעותי שלא יקראו לעצמם שמנים, ויש כאלה במשקל תקין או נמוך שיכנו עצמם "שמנים". אתה גם כותב שאינך מסיים דברים עד הסוף. גם כאן אני מניחה שיש שילוב בין מציאות, של קושי להתמיד, לבין מעגל שנכנסת אליו בכך שאתה מגדיר את עצמך כמי שלא מסיים דברים עד הסוף. אני מכירה אותך דרך ההודעה שכתבת לי, ואותה לדוגמא סיימת עד הסוף... אני מניחה שיש עוד דברים שהצלחת לסיים אך החוויה שלך היא של חוסר יכולת להתמיד. הרצון שלך להבין מאיפה כל זה נובע הוא רצון מבורך והוא יכול להיות גם תחילתה של דרך של התפכחות ושינוי. האם היית אי פעם בטיפול פסיכולוגי? בטיפול כזה יש מקום לבחון מהיכן דפוסים ותחושות שלנו נובעים, ובאמצעות הבנה ותהליכים בטיפול, לשנות בהדרגה חלק מהדפוסים ולקבל באהבה חלק מהם, שלא ניתן לשינוי. אתה מוזמן לכתוב מה דעתך על פניה לטיפול ונוכל לחשוב יחד כיצד הכי טוב עבורך להיות מטופל בארה"ב (אם עברית שפת האם שלך כדאי למצוא מטפל ישראלי בסביבתך, ואוכל לנסות לעזור גם בזה). מחכה לשמוע ממך גילי

21/03/2010 | 22:34 | מאת: דלית

גילי שלום שמי דלית ואני בת 35 אמא לילדה בת 3.5 ותינוק בן 3 חודשים. מגיל הנעורים אני סובלת מהפרעת אכילה בעבר הייתי בולמית,בהריון הראשון סבלתי מדכאון ומהרעבה סוג של אנורקסיה קלה.והיום אני 20 ק"ג עודפים אחרי לידה ואני בדכאון.האוכל מדבר אלי דפוסי התנהגות של אכילה בסתר וחיפוש אחרי חומרים בעיקר סוכר וקמח מביאים אותי לחוסר יעילות ותחושה שאני בירידה קוגניטיבית גדולה.קשה לי לאסוף את עצמי אני מרגישה מסוממת מהאוכל ולא מסוגלת להפסיק. אני לא יודעת אם יש קשר לדכאון אחרי לידה או שזה קשור לאוכל. על פניו אני מתפקדת מתארגנת מטפלת בילדים אך בפנים אינני מאושרת לא טוב לי וזה מעגל קסמים שאני לא יודעת איך לשבור אותו.אני כבר 6 שנים פוקדת את הקבוצות של או אי אבל כרגע אין לי כוחות אפילו ללכת לקבוצה.לאחרונה חשבתי על טיפול תרופתי. שאלתי: איך זה עובד? מהו הטיפול התרופתי בהפרעות אכילה. אני מניקה והאם זה לא מפריע? ואיך בכלל מגיעים לאיש טיפול מתאים.(אני גרה בצפון הרחוק) תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דלית ראשית, אני מתנצלת על הזמן שלקח לי לענות לשאלתך החשובה. את מתארת מהלך ארוך שנים של הפרעת אכילה הלובשת ופושטת צורות שונות. התחושה שאינך מאושרת כעת, יכולה להוות סיבה לאכילה הרגשית שאת מספרת עליה, והיא יכולה להיות גם תוצאה של אכילה רגשית, אשר גורמת לך להרגיש חסרת שליטה ולא מאושרת. בד"כ, זה באמת מעגל קסמים כפי שתיארת. לפני הטיפול התרופתי, תהיתי האם היית או שאת מצויה בטיפול נפשי כלשהו. הטיפול הנכון בהפרעת אכילה , הוא שילוב של מספר גורמים: טיפול פסיכולוגי (רגשי), טיפול של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה (ולא כזו שתגיד לך את המובן מאליו), ובמידת הצורך, גם טיפול תרופתי. גם בדכאון בלבד, מומלץ שלא לטפל רק באמצעות תרופות. בעיני יש מקום להערכה פסיכיאטרית על מנת להבין האם את נמצאת במצב של דכאון אך גם אם תקבלי טיפול תרופתי, לצערי הוא לא יפתור את הדפוסים שהתרגלת אליהם. רק פסיכיאטר יוכל לענות לך ביסודיות על השאלות לגבי הנקה וכו'. הסדר שבעיני עליך לנהל את הדברים כפי שאני רואה אותם הוא: פניה לפסיכיאטר בראש ובראשונה, פניה לתזונאית וכן טיפול נפשי. ניתן לקבל בד"כ את כל אלה במרפאות ציבוריות או פרטיות המתמחות בהפרעות אכילה. ישנה מרפאה ציבורית בצפון, באזור הגלבוע, אשר עוסקת גם בהפרעות אכילה ושמה, "תחנת העמקים". http://www.hebpsy.net/community.asp?id=2 מקווה שזה מספיק קרוב לך. אם לא, ניתן למצוא פסיכיאטרים, תזונאיות ומטפלים בהפרעות אכילה גם דרך קופת החולים בה את חברה. מקווה שזה עוזר. שיהיה המשך חג טוב. את מוזמנת לעדכן מה חשבת ולכתוב לי במייל אם יש צורך בעוד הכוונה gily.agar@gmail.com

שלום הציבור לא מודע ורצוי לידע שבין שאר סוגי הטיפולים ההומאופתיה מטפלת בכול סוגי הפרעות האכילה ללא יוצא מין הכלל בהצלחה מרובה. אני סבלתי ממכלול התופעות כשלך ובדרגה הכי חמורה על גבול המוות תמידית הדבר היחידי שהבריא אותי לחלוטין בכול הרמות של כול התופעות האלו ברמה הריגשית מחשבתית התנהגותית פיזית היה ההומאופתיה. בהצלחה דניאל

20/03/2010 | 23:57 | מאת: זוהר

יש לי בעיה ,אני בחור שמן 160 ק"מ גובה כ 182 אני מתנפל על האוכל כשאני לחוץ,עצבני,חרד אני מטופל ע"י פסיכולוג ופסיכיאטר בגלל חרדות ולחץ האם זה סתם צירוף מקרים או שיש מחלה או הפרעה נפשית כזו אשמח למענה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום זוהר נשמע שנפשך מצאה דרך לווסת ולהרגיע רגשות דרך אוכל. אתה וודאי יודע שהבעיה עם הדרך הזו היא שהשפעתה פגה מהר, היא משאירה אותך עם תחושת חוסר שליטה ויאוש, ומשפיעה לרעה על בריאותך ומשקלך. אני ממליצה לשוחח עם הפסיכולוג או הפסיכיאטר על עניין זה, המוגדר כהפרעת אכילה לכל דבר. ישנם טיפולים הממוקדים ביכולת לפתח שליטה באכילה ויתכן שתוכל להוסיף טיפול כזה על מנת לעצור את ההרגל הזה. מה דעתך? גילי