בולמיה?

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה ואכילה רגשית

09/06/2011 | 09:07 | מאת: אמא

שלום בתי בת 16, מאוד רזה, ותמיד היתה כך, אך יש לה כרס. היא בד"כ אוכלת טוב, גם דברים מזינים וגם משמינים. מדי פעם שמעתי אותה אומרת שהיא שמנה , כאשר היא מחזיקה את הכרס שלה. היא הולכת פעמיים בשבוע לחוג ג'אז, אבל לא אובססיבית לגבי ספורט, והרבה פעמים מחסירה שעור כי לא בא לה או שיש לה תכניות אחרות. בערב החג היינו אצל משפחה לארוחת חג. גיסתי ספרה אחרי הבקור שהיא נכנסה לשירותים כאשר בתי היתה שם וראתה אותה מחזיקה את הבטן וצופה בעצמה במראה, אחרי שבתי יצאה היא נכנסה אחריה ואמרה שראתה שיירי קיא . היא התקשרה בבהלה לספר לנו. אני כמובן נכנסתי לפניקה ואתמול צפיתי בה במשל היום. היא אכלה ארוחת צהריים, כולל קינוח ולא היתה בשירותים בכלל, כל הזמן עד הערב הייתי בהאזנה לראות אם היא נכנסת לשירותים ולא שמעתי אותה. בערב בשעה 8 היא אמרה שהיא רעבה ובקשה ארוחת ערב, אכלה את הכל ושוב, לא בקרה בשירותים. ניסיתי קצת לדובב אותה ולראות מה היא מבינה בקשר לתופעה, לחרדתי היא ידעה שבולמיה זו מחלה שהחולה בה גורם לעצמו גרוי להקיא. הסברתי מתוך שלוה וכנותנת מידע בלבד שהתופעות שבאות בעקבות התופעה הן חמורות ומסוכנות. ניסיתי לומר לה שהכרס שלה באה בגלל התפתחות מינית ושהמשקל הכולל שלה הוא בעצם מתחת לנורמה, כך שאם כבר היא צריכה להעלות משקל ולא לרדת. מה דעתך? מה צריך לעשות? נראה לך שיש לה בעיה? האם צפיה בה במשך יום אחד יכולה להוכיח שאין לה בעיה? האם היא היתה הולכת לשירותים מיד אחרי הארוחה, אם היתה בעיה? אני יודעת ששתי חברות שלה מהכתה היו שמנות ורזו בצורה דרסטית, האם זה יכול להשפיע עליה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך תשומת הלב שלך לשינויים שעוברת בתך הם משמעותיים ואני בטוחה שכך גם עבורה. על השאלות הקונקרטיות (האם בהכרח היתה מבקרת בשירותים לאחר ארוחה, האם יום אחד של מעקב מספיק וכו') אין תשובה ברורה. לעיתים ההקאות מתחילות דווקא באירועים קיצוניים (ובמובן הזה ייתכן שבארוחה בתך "התפתתה" לאכול יותר מבד"כ ואולי גם הרגישה שהמשפחה בוחנת את המראה החיצוני שלה והדבר עשוי היה להוביל לאירוע של הקאה גם אם זה לא קורה על בסיס יומי) אני מציעה לך לדבר עם הבת שלך על מה שמציק לה, באופן לא שיפוטי ולא מבוהל ומבלי לנסות להסביר לה אחרת. אמרי שראית שהיא עסוקה בבטן שלה, ותשאלי מה היא מרגישה מבלי לנסות לשכנע אותה שזה יעבור או שהיא במשקל תקין. היי אמפטית למה שהיא מרגישה מבלי לנסות לגרום לה להרגיש אחרת. אמרי לך שחשוב לך לעזור לה להיות שמחה יותר. לכן אם הנושא מפריע לה, יש מקום להציע פניה משותפת לתזונאית. לא כי היא בהכרח צריכה לרדת במשקל אלא כדי שיהיה מעקב ודרך בטוחה יותר לעשות שינוי שכזה ללא שימוש בהתנהגות הרסנית. אם תתרשמי שהיא במצוקה, תוכלי להציע לה לשוחח עם איש מקצוע על מנת שתרגיש טוב יותר. הדגש שלך צריך להיות הרצון שהיא תרגיש טוב יותר עם עצמה ולא תהיה עצובה, ולא החשש שהיא בולימית. איך נשמע לך? גילי

מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית