פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

פורום מקצועי זה מיועד לשאלות, התייעצויות ושיתוף עבור כל מי שנושא האכילה, המשקל ודימוי הגוף מעסיקים אותו באופן שגורם לו סבל ופוגע באיכות חייו. כמו כן, מיועד הפורום למי שחש כי האכילה ממלאת תפקיד משמעותי בעולמו הרגשי. הפורום מיועד גם לאנשים אשר יקיריהם סובלים מנושאים אלה. במדינת ישראל, כמו בעולם המערבי כולו, חלה עלייה מתמדת בשכיחות הפרעות האכילה, במספר האנשים אשר מאבדים שליטה על האכילה והמשקל, ואשר מחשבותיהם ורגשותיהם מלאים בנושאים הקשורים לדימוי גוף ואוכל. אין הדבר מפתיע בעידן השפע בו האוכל הפך להיות מוקד תרבותי, כלכלי, ועסקי, ואשר אידיאל הרזון בו, אינו ניתן להשגה. פורום זה חשוב במיוחד בתקופה מורכבת זו, וינסה לתת מענה הולם לשאלות הקשורות במניעה והתמודדות עם הפרעות אכילה ואכילה רגשית, וסוגי טיפול אפשריים. למעבר לפורום לחצו כאן.
863 הודעות
718 תשובות מומחה

מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

חל איסור מוחלט על פרסום בפורום. ניתן להמליץ מתוך נסיון אישי על גופים טיפוליים מסויימים, אך יש לציין בהודעה כי מדובר בהמלצה על סמך חוויה אישית בלבד. אין לציין פרטי התקשרות של הגורם הטיפולי המדובר
20/03/2010 | 22:52 | מאת: ספיר

שלום גילי אני בת 16 ונוטלת למעלה משלושה חודשים כדורים משלשלים.. אני לא רזיתי אבל אני בטוחה שאם לא הייתי לוקחת אותם הייתי משמינה מאוד! יש לי הפרעת אכילה?

שלום ספיר נטילת משלשלים הנה מסוכנת והרסנית לגופך. אם את נוטלת את הכדורים על מנת שלא לעלות במשקל, הרי שאת סובלת מהפרעת אכילה כי את מוכנה לפגוע בגופך מתוך חשש לעלות במשקל. אני מציעה לפנות בדחיפות לטיפול אצל תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה ואולי גם לטיפול פסיכולוגי. יש בפורום רשימת אפשרויות לטיפול. עדכני אותי אם יש צורך בעזרה. גילי

19/03/2010 | 23:23 | מאת: אישתו

נראה לי שבעלי סובל מבולמיה, כבר די הרבה זמן אני רואה סימנים של הקאה בשרותים, לעיתים אני גם שומעת אותו.. לטענתו אני מגזימה וזה קורה רק לפעמים כשהוא אוכל יותר מדי(?). האם זוהי באמת בולמיה, מה התדירות, אם בכלל יש משמעות לכך, ומה עושים איתו איך אפשר לעזור לו?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך קשה לדעת מה הן העובדות מבחינת תדירות וסיבת ההקאות כי בעלך לא שתף אותך בכך. יש מקום לשתפו בכך שהבחנת כי משהו אינו כשורה ולהציע עזרה. אפשרות טובה היא לפנות יחד לטיפול זוגי בו תוכלו גם לבחון מה קורה מבחינת אכילה וגם מדוע התקשורת בינכם לא מאפשרת לפתוח את הדברים במלואם. בהצלחה

19/03/2010 | 21:44 | מאת: בעל מודאג

שלום, אשתי סובלת מהפרעות אכילה מזה 13 שנים. במשך 13 שנים היא נטלה כדורים משלשלים מסוג LAXADIN בכמויות גדולות מאוד. אשתי קבלה החלטה אמיצה מאוד להפסיק את השימוש בכדורים משלשלים לפני כ 10 ימים. לפני 6 ימים היא החלה להתנפח באזור הפנים הידים הרגליים והקרסוליים (כולל בצקות). החלטנו לבדוק את הנושא ועלינו לבית החולים שם החלו לבצע לה מספר בדיקות. בבדיקות הדם שבוצעו נמצא כי קיימת בעיה בתפקודי כבד ונמצאה כמות קטנה של חלבונים בדם. שאלתי האם זו הסיבה שאשתי החלה להתנפח? כמו כן כיצד אני יכול לעזור/לתמוך באשתי ברגעים קשים אלו?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך על העניין הרפואי בדבר הנפיחות איני יכולה לענות ויש להוועץ עם רופא. מבחינת תמיכה, נשמע לי שדרך טובה לעזור היא לשאול אותה מה יכול להקל עליה ולחזק אותה בתקופה זו. פעמים רבות כששואלים את האחר למה הוא זקוק, מקבלים הכוונה טובה ויכולים לעזור בצורה טובה יותר. בהצלחה.

16/03/2010 | 21:42 | מאת: כרמית

שלום אני בת 35 נ3+ מגיל 20 אני מקיאה רק כאשר אני אוכלת יותר מידי או מזון משמין גם אם לא בכמויות גדולות רוב הזמן אני משתדלת ולרוב מצליחה לאכול כמות מתונה ומשתדלת לאכול מזון בריא משקלי תקין תכיפות ההקאות יכולה להיות פעם בשבוע לעיתים פעם ביומיים והיו גם הפסקות של חודש ויותר אני מבלה הרבה מול המראה מרוכזת בגוף שלי ומאוד ביקורתית אבל אני גם שאני אוכלת יותר מידי זה לא בולמוס ואני גם לא מרעיבה את עצמי ההקאות כך אני חושבת פשוט עוזרות לי לשמור על המשקל ואני מרגישה הרגשת קלילות אם אכלתי ארוחה שהכבידה עלי האמת שאני לא ממש רוצה להפסיק וכלל לא מתייסרת רק קצת מפחדת על בלוטת התריס וכדומה איזה הפרעה יש לי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום כרמית הדפוס שאת מתארת הנו דפוס של התנהגות המפצה על אכילה בכמות שאת מתחרטת עליה, באמצעות פעולה שפוגעת בך, הקאה. זהו דפוס של הפרעת אכילה. הייתי מציעה לך למצוא דרך להפטר מהרגל זה, ורצוי בטיפול על מנת לטפל בדימוי הגוף ובעיסוק בו. אולי בשלב ראשון ניתן לפנות לתזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. את צודקת בכך שלהקאות יש מחירים פיסיים ופגיעות שונות, וזה מחיר כבד לשלם על משהו שניתן להשיג בדרכים אחרות. שיהיה בהצלחה גילי

14/03/2010 | 03:57 | מאת: לילך

גילי שלום רב, בני בן ה-4 הוא ילד מלא. מאז שהיה קטן היה אוכל יפה. אבל לאחרונה שמנו לב שמשהו לא נראה לנו כשורה כשהוא מסיים לאכול א.צהריים ישר הוא מחפש את הקינוח ואם הא יודע שיש איזה חטיף בארון או מעדן במקרר הוא לא יירגע עד שהוא יקבל אותו. כל הזמן הוא מדבר על אוכל, פותח את המקרר. אם חתכתי פירות לשלושת הילדים שלי הוא זה שתמיד מסיים ראשון וישר רוצה עוד או שחוטף מהצלחת של האחים שלו. כאילו הראש שלו כל הזמן חושב על אוכל. אם כולם מסתפקים בפרוסת עוגה אחת אז הוא תמיד רוצה עוד. אם אני מחלקת לילדיי חטיף זה לא מספיק לו והוא רוצה את כל השקית. ואם למשל אני נותנת לו שקית חטיף אני מבקשת ממנו שיחלק לאחים שלו הוא אוכל כל כך מהר כדי שחלילה לא יצטרך לחלק, הוא נותן להם אבל אוכל מהר. אם אנחנו הולכים להורים או לחברים אנחנו מבקשים שאת החטיפים/ עוגות/ מה שלא יהיה ישימו בשולחן גבוה כי אחרת הוא מסוגל לשבת סביב השולחן ולאכול ולא לזוז ממנו בעוד הילדים האחרים ממשיכים לשחק וזה לא מעניין אותם. הרבה פעמים כשמוצאים דברים אני צריכה להסיח את דעתו ולשחק איתו בחדר רק כדי שלא יראה מה הוציאו וכשאספו מהשולחן אני חוזרת איתו. אנחנו רואים אותו לעומת ילדים אחרים ילדי חברים, משפחה, חברים בגן וממש מבואסים מזה שהוא יותר כבד מאחרים, תמיד הוא מאחור בפעילויות, אין ספק שהכובד מקשה עליו. הוא הולך לשני חוגי התעמלות, אנחנו מקפידים לרכב על אופניים וללכת לגינה כדי שיוציא אנרגיה. אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם המצב הזה, האם להעיר לו, האם לתת לו? בעלי ואני מרגישים שכל הזמן אנחנו מתעסקים באוכל- כמה אכל, מה הוא אכל, מעירים לו וצריכים להיות על המשמר. ההתעסקות האינסופית הזאת. לעיתים ההורים שלנו מתערבים גם ונוצרים ויכוחים בנוכחות הילד סביב האוכל.אנו ממש אובדי עצות ולא יודעים איך להתמודד עם זה. האם זה נחשב להפרעת אכילה, כיצד ואם בכלל ניתן לטפל בגיל צעיר זה? תודה רבה, אשמח לכל תגובה ועצה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ערנותך מבורכת. המצב שאת מתארת והתגובות שלכם אליו יכולים להוות צומת משמעותית בהתפתחות של דפוסי אכילה ודפוסים רגשיים אצל בנך. אני מציעה להפנות את השאלה המפורטת והמקיפה שלך לפורום שנמצא בשכנות לפורום זה, פורום הפרעות אכילה בגיל הרך. http://www.doctors.co.il/forum-3540 אני חושבת שתוכלי לקבל שם מענה מקצועי ומתאים בהצלחה גילי

שלום לכולם אני מצרפת כאן רשימה של מקומות ציבוריים ופרטיים לטיפול בהפרעות אכילה. אין ברשימה זו משום המלצה על מקום זה או אחר, אלא ריכוז של אינפורמציה עבורכם. כל אחד צריך לברר מה מהמסגרות מתאימה לו מבחינה כלכלית ומבחינת התכנית שמוצעת במקום, ולבחון האם המקום עונה על צרכיו. אפשרויות טיפול בהפרעות אכילה: 1. ברוב קופות החולים קיימות לרוב יחידות לטיפול בהפרעות אכילה, דרכן ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי ותזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה, במחיר מסובסד. מדובר על טיפול מרפאתי ולא אשפוזי ויש לברר בקופת החולים הרלוונטית אל מי צריך לפנות לקבלת טיפול בהפרעות אכילה. 2. ניתן לקבל טיפול במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש המתמחות בהפרעות אכילה. במקומות אלה פועל צוות מנוסה ורב מקצועי המספק טיפול רגשי וליווי של תזונאית ואם יש צורך גם של רופא.מדובר על פגישות בתדירות של אחת לשבוע בד"כ. ישנן גם מחלקות בהן ניתן להתאשפז בעת הצורך. ניתן לפנות אל המרפאות והמחלקות הללו באופן ישיר ואין צורך בהפניה מקופת החולים: * בית חולים איכילוב :03-6974707 (יש מרפאה וגם מחלקה) * מחלקות בבית החולים תל השומר (ילדים ג') – 035302466 (בוגרים) 03-5305101/3 03-5303030 (לבקש מרפאת מבוגרים או מחלקה פסיכיאטרית למבוגרים או למתבגרים בהתאם לצורך). מרפאת חווה -תה"ש - מרפאה לבריאות הנפש של האשה- 03-6354029 * בית החולים אסף הרופא (ילדים ונוער) - 08-9779117/153 * מרכז שניידר (מח' ד' להפרעות אכילה) - 03-9253761 * הדסה עין כרם (מרפאה לבוגרים) -02-6777348 הדסה עין כרם מחלקה לבוגרים 02-6777181 אשפוז יום מתבגרים (מרכז העיר) טלפון: 6235059/4 – 02 מחלקת אשפוז מתבגרים (עין כרם): 02-6779191 * בית חולים סורוקה - 08-6400780 * בית חולים רמב"ם (פסיכיאטריה - הפרעות אכילה) - 04-8543031 # מרפאת הנוטרים – רעננה- דרך קופ"ח כללית * קופ"ח מכבי (המרפאה להפרעות אכילה) - 04-8477922 * שלוותה (מחלקה לנוער ולבוגרים) – הוד השרון, טלפון: 09-7478604 * גהה – בית חולים פסיכיאטרי, טלפון: 03-9258258 * מרכז שיקום נס ציונה (נוער) - 08-9384067/8 * גליל מערבי - 04-9850505 * קיבוץ גשר הזיו - 04-9828810 * מכון סאמט (מבוגרים) ירושלים - 02-6733548 * מרפאת נעורים לילדים ונוער (קופת חולים מכבי) ראשון לציון -03-9634780 *תחנת העמקים- גלבוע 04-6533239, 04-6533333 3. עמותות וארגונים פרטיים: * עמותת שחף – המפעילה קו מצוקה התנדבותי המקשיב, מספק אינפורמציה בנוגע לאפשרויות הטיפול הקיימות ומשיב על כל שאלה בנושא. טלפון: 08-9357035. * אביב – ארגון ישראלי להפרעות אכילה . * ת.ל.מ – תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה: המגישה עזרה, סיוע אבחון וטיפול בתחום בריאות הנפש למשפחות, זוגות, פרטים וילדים הסובלים מהפרעות אכילה ובעיות בתחום הנפש. 3. מרכזי טיפול ייעודיים בהפרעות אכילה: * תפנית – ירושליים, בית הכרם טלפון: 02-6525647. * שחף – קיבוץ נען טיפול בטכניקת החונכות המנוהל על ידי ד"ר מוריה גולן, טלפון: 08-9357035, 08-9351244. * נופית – המרכז לטיפול בהפרעות אכילה בקרב נוער ובוגרים, טלפון: 09-7447111, 09-7447222. * כפר עמית – טלפון: 04-6309209 * חוות הבריאות "מצפה אלומות" מציעה טיפול תומך בתהליך השיקום, סיגול תזונה נכונה ומאוזנת ואורח חיים תזונתי בריא לגוף ולנפש, טלפון: 04-6653364. # עוף החול - קיבוץ חצרים (היחיד בדרום) טלפון: 08-6474055 לבקש את מיכל # אגם - ת"א טלפון: 03-6447420 # שלבים - הרצליה פיתוח (פרטי. אשפוז יום) 09-9543507 בהצלחה לכולם, והעיקר, לא להרים ידיים, אלא למצוא את הטיפול הנכון עבורכם! גילי

13/03/2010 | 13:37 | מאת: אמא מודאגת

שלום לך, כבר זמן מה שבתי בת ה16 לא לוקחת כריך לבית הספר. בהתחלה היא אמרה שהיא תקום מוקדם ותכין לעצמה.. הקשבתי לרצונה. אבל אחרי זה היא לא הייתה לוקחת כלל והייתה לוקחת חטיף בריאות או תפוח. ואני מדברת על ימי לימודים ארוכים עד 2,3 בצהריים. עכשיו כאשר היא חוזרת מאימון בחדר כושר מאוחר בלילה היא נכנסת לחדרה נועלת אותו ולא יורדת לאכול. כל שאלה ששואלים אותה יש לה תירוץ מוכן וכל פעם סיבה אחרת. חשוב לציין שעד לפני חצי שנה היא ירדה במשקל ועכשיו היא העלתה קצת.. אבל לא רואים שהיא רזתה עוד. אני לא יודעת מה עובר עלייה כי כשאני רק שואלת אותה היא עונה בתוקפנות ולא מוכנה לשתף פעולה.. מה עליי לעשות?

שלום לך את מתארת שינוי בדפוסי האכילה וההתנהגות של בתך. ערנותך מבורכת ונחוצה. אם הערות שלך לאורך היום זוכות לתוקפנות, אני מציעה לך לקבוע שיחה מסודרת עם בתך ועם אביה אם הוא בתמונה. הייתי מציעה שלפני השיחה תגבשי מספר מטרות ומסרים שתרצי להעביר בשיחה. ראשית, חשוב להבהיר לילדה שברור לך שמשהו משתנה ושאינך יודעת מה השינוי ומה מקורו והשלכותיו ולשאול אותה בנועם ובאמפתיה, מה קורה. \ חשוב שבתך תבין שאת מנהלת את השיחה מתוך דאגה ואכפתיות ולא מתוך כעס או ביקורת. בנוסף לכך, הייתי מציעה שגם אם בתך תפתח אתך אתך את הדברים וגם אם לא, תעלי בפניה את האפשרות שהיא תפגש עם איש מקצוע על מנת שיבדוק איתה מה קורה לה והאם יש דרכים אחרות להשיג את המטרות שהיא מנסה להשיג. (אם היא מנסה לרדת במשקל התחילי מלהציע לה פגישה עם תזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה, ואם היא תדגיש בדבריה עניין של חוסר אהבה לגוף שלה, הציעי להתחיל במפגש עם פסיכולוג). סביר שבתך תתנגד אגב לשתי ההצעות הללו, ואז תצטרכי להחליט בינך לבין עצמך ובהתאם לקשר עם בתך ולמה שהיא תספר בשיחה, כיצד את רוצה לנהוג. ניתן לתת לדברים פרק זמן של "נסיון" לאחר השיחה ולראות מה קורה, ולהגיד לה שאם הדברים לא יתמתנו בפרק זמן של שבוע שבועיים, את תרצי שתפנו לטיפול. ניתן גם להגיד לה בשלב הזה שאת מחייבת אותה לפנות לטיפול ומצד שני ניתן להשאיר עניין זה פתוח. בעיני חשוב שהיא תבין שאת רואה, מרגישה, לוקחת אחריות עליה, ושלא תתני למצב לצאת משליטה. בתך בת 16 וגם אם יחסיכם טובים בד"כ, יש לך אפשרות לדרוש ממנה לקבל טיפול גם מבחינה חוקית אגב. אני מקווה שהדברים שכתבתי נותנים כיוון. אם יש צורך את מוזמנת להתקשר אלי ל 0544959060 או לפנות במייל gily.agar@gmail.com בהצלחה, גילי

אשמח למידע אודות מטפלות/ים מומחים בתחום הפרעות אכילה, רצוי באזור הדרום. ואם יש הדרכה הורית או קבוצת הורים באזור הדרום אשמח לשמוע על האפשרויות.

שלום לך המקומות שאני מכירה באזור הדרום נמצאים ברשימה שיש בפורום. אפרסם אותה שוב. אם לא תסתדרי את מוזמנת לפנות במייל gily.agar@gmail.com גילי

10/03/2010 | 21:35 | מאת: אבי

אני היום בן 30 עד גיל 26-27הייתי אוכל מעט והייתי רזה ,אפילו עם תת משקל. יום אחד החלטתי שאני יתחיל לאכול בכמויות וב3 השנים האחרונות עליתי מאוד במשקל ,היום שאני עם משקל שמעל הממוצע אני מרוצה בסה'כ ,אבל אני פוחד פחד מוות לחזור לעבר ובגלל זה אני ממשיך לאכול הרבה ,התחלתי להוריד את כמות האוכל ולעשות יותר ספורט כדי לשמור על גזרה סבירה ,מה שמצחיק שלפעמים בתת מודע אני מרגיש שאני עדיין האיש עם התת תזונה כמו ההיפך מאנרוקסיה או משהו בסגנון .

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אבי אתה מתאר יפה כיצד הדימוי הפנימי שלנו, מנותק פעמים רבות מהמציאות הנוכחית, ונשען ממצבים משמעותיים ומתמשכים בעברינו אתה אוכל כדי לא לחזור לתת התזונה. האם התייעצת עם תזונאית? יעוץ כזה יוכל לבחון מהן הכמויות וההרכבים התזונתיים שאתה זקוק להם על מנת לשמר את משקלך והחל מאיזו כמות האכילה אינה נדרשת אלא נובעת מחרדה לרזות מעניין לחשוב האם הרזון של פעם מייצג עוד חלקים בך שהיית רוצה להפרד מהם ולא רק רזון קונקרטי אני בטוחה שיש כאן בפורום בנות רבות שההודעה שלך מעורררת בהן תחושות שונות שהרי בד"כ הפרעות אכילה נובעות מנסיון לרדת במשקל, אך אני חושבת שקוראות יכולות להרוויח מהתיאור שלך שמלמד שהדברים הם כל כך פנימיים, שהגוף מסמל עבורינו כל מני דברים שהיינו רוצים להרגיש כלפי עצמנו, ושהמצב האובייקטיבי אינו העניין המרכזי אתה מוזמן להמשיך לכתוב, גילי

09/03/2010 | 17:35 | מאת: רעות

גילי שלום לפני שנתיים חליתי באנורקסיה והתאשפזתי בעקבות כך,אחרי השחרור מהאשפוז התחילו אצלי מה שנקרא בולמוסים מאוד קשים שבעקבותם התאשפזתי פעם שניה,השתחררתי מהאשפוז השני ועדיין הבולמוסים קשים מאוד.עליתי ממש הרבה במשקל אני גם מפחדת להישקל כי אני יודעת שזה יכניס אותי עוד יותר לדיכאון.כיום המצב שלי הוא כזה שהאוכל לגמרי מנהל לי את החיים ושולט בי שזה מגיע לאוכל אני חסרת אונים.כל שני וחמישי כמעט אני פוצחת בדיאטה חדשה עם הכי הרבה מוטיבציה ורצון להצליח אך תמיד נשברת בסופו של דבר ונכנעת לבולמוס.נמאס לי ורע לי מאוד,אני לא נמצאת בשום טיפול כרגע גם לא דיאטטי.אני אובדת עצות כי תמיד נראה לי שעכשיו אני יצליח אך תמיד נשברת שוב.חשוב לי גם להגיד שזה מתחיל בבולמוס אך לא מסתיים בזה שאני חוזרת לאכול נורמלי אלא נמשך באיבוד שליטה לגמרי ואכילה ללא הפסקה במשך כל היום מיותר לציין שאני מרגישה רע גם מבחינה גופנית וגם נפשית אין לי כח יותר להתמודד.והכי גרוע ברגע שאני מתחילה לאכול אני פשוט לא יכולה להפסיק וזה ממש לא אכילה מרעב. אין לי מושג מה לעשות.תעזרי לי...

06/03/2010 | 19:17 | מאת: רעות

אני בת 22 לפני שנתייים הייתי אנורקסית והתאשפזתי. שמצבי היתייצב התחילו לי בולמוסים נורא נורא קשים שבעקבותם התאשפזתי שוב.נכון להיום אני עדיין סובלת מבולמוסים ולא מצליחה לרדת במשקל כי הבולמוסים קשים מידי. אני כבר אובדת עצות ורע לי מאוד מה לעשות????

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רעות האם פרט לאשפוזים את נמצאת בתהליך טיפולי? גילי

07/03/2010 | 02:51 | מאת: רעות

גילי שלום!השתחררתי מאשפוז לפני שנה ועכשיו אני בבית אני מנסה לעשות דיאטות כי אני סובלת מעודף משקל בגלל הבולמוסים אך לא מצליחה להתמיד בשום דיאטה כי כל כמה זמן בא לי התקף אכילה שבסופו אני עולה את כל מה שירדתי ואף יותר .מיותר להגיד שאני מתוסכלת מאוד מהמצב ואין לי חיים. אני לא נמצאת בשום תהליך טיפולי. על מה תוכלי להמליץ לי שיוכל לעזור לי לצאת מזה?אודה לך מאוד אם תחזירי לי תשובה.

05/03/2010 | 19:22 | מאת: יעל

שלום גילי אני בת 16.. כנראה סובלת מהפרעת אכילה כבר כמה חודשים.. לא אובחנתי ולא התייעצתי עם אף אחד.. אבל אני כבר יודעת לבד.. אני בולמית 3-4 חודשים.. מאז אני נורא דיכאונית,כבר לא שמחה כמו שהייתי פעם חברות שלי מעירות לי שאני לא צוחקת יותר,מסתגרת בבית ובקושי יוצאת איתן.. אני לא שמה לב לשינויים האלה כי אני מתעסקת עם עצמי יותר מדי במקום לראות איך זה נראה מבחוץ.. רציתי לדעת אם זה משפיע ואם ההפרעת האכילה יכולה לגרום לדיכאון? תודה רבה.

שלום לך יעל אני מצטערת לשמוע על ה"תוספת" לחייך בחדשים האחרונים. הפרעת אכילה הנה פעמים רבות תוצאה של נושאים רגשיים קשים והיא בפני עצמה משפיעה לרעה כמובן על מצב הרוח בשל תחושות של חוסר שליטה, תסכול, עיסוק בנושא אכילה ומשקל והעדר כוחות. כל אלה וודאי מצטרפים לעניינים שמראש הביאו לכך שהפרעת אכילה תתפרץ. השאלה לדעתי אינה האם יש קשר בין הדברים אלא כיצד את מגיעה לטיפול כמה שיותר מהר על מנת לטפל הן בתחושות והן בהתנהגות סביב אכילה. יש בפורום רשימה של אפשרויות טיפוליות. אנא, אל תתני להפרעה הזו להשתלט על חייך ולהפוך להרגל הרסני, ארוך שנים ועיקש. אשמח לסייע לך להגיע לטיפול מתאים ואת מוזמנת לפנות אלי גם במייל gily.agar@gmail.com או בטלפון 0544959060 גילי

09/03/2010 | 13:54 | מאת: יעל

כתבתי לך במייל,תודה .

04/03/2010 | 17:49 | מאת: xxx

מקווה שזה המקום הנכון לשאול: הפסיכולוגית שלי אומרת לי שובושוב להתחיל טיפול תרופתי (לאנורקסיה, התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני כחצי שנה אחרי כשלוש שנות מחלה) וקשה לי להסכים. לאחרונה נראה שאין לי ברירה וכחלק מהתהליך חשוב לי לדעת מה האפקט של התרופות (תופעות לוואי? התמכרות? וכו') ואם הן אכן כ"כ חשובות (היא מדברת על תרופות לשחרור אובססיה למיטב ידיעתי) תודה רבה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך השאלה שלך מתאימה יותר לפורום פסיכיאטרי. שם יוכלו לענות יותר בעניין של תופעות לוואי והתמכרות (שלמיטב ידיעתי לא קיימת לתרופות נוגדות דיכאון). אני יכולה להגיד מנסיוני עם מטופלים, שתרופות נוגדות דיכאון יכולות לעזור במצבים שונים ולתת בסיס יציב יותר לעבודה הטיפולית. זה כמובן לא במקומה. ההתנגדות לתרופות הנה שכיחה אך מנסיוני הטיפולי (לא מתוך סטטיסטיקה מסודרת אלא מה"שטח"), רוב האנשים שהתלבטו, חששו, התנגדו- בסופו של דבר מודים על כך שהחלו להעזר בתרופות וחשים שהדבר נתן להם הזדמנויות חדשות והסיר מכשולים.בפרט כשמדובר באובססיות שקיומן בחיים טורד ומשתלט. מקווה שזה עוזר בהצלחה, גילי

04/03/2010 | 13:37 | מאת: רוני

היי שמתי לב שכל פעם אחריי ארוחה אני נהיה עיף מאוד רציתי לדעת אם ארוחה מלאה יכולה לעייף עוד יותר ממה שהיית לפני

היי רוני השאלה שלך הנה מתחום ביולוגי רפואי ולכן שווה להתייעץ עם רופא או בפורום רפואי, אך אני יכולה להגיד ששמעתי אצל אנשים רבים על עייפות לאחר ארוחה. כפסיכולוגית, אין לי מידע שמסביר את מקור התופעה או האם היא מעידה על עניינים אחרים שצריך לבדוק. שיהיה בתיאבון! גילי

04/03/2010 | 13:15 | מאת: ענת

שלום הבת שלי בת 5 שיש לה הפרעה התנהגותית באוכל היא לא אוהבת הרבה לאכול ישנם ימים שלמים שהיא לא אוכלת בכלל ואם היא ממש רעבה אז היא אוכלת בכמויות ממש קטנות טופלנו בעבר בשניידר באישפוז יום אבל המצב משם רק החמיר היא ילדה שמאוד מודעת לעצמה ואוהבת את עצמה ובתקופה האחרונה היא גם התחילה לדבר על זה היא מסתכלת כל היום מול המראה ובוחנת את כל הגוף שלה ואומרת" "אמא יש לי בטן שמנה וזה בכלל לא יפה" ואם היא רואה אותי אוכלת אז היא מעירה לי שאני יהיה שמנה ושזה לא יפה וגם עכשיו בזמן האחרון שהיא מכניסה משהו לפה אז היא אומרת שבא לה כל הזמן להקיא ושכואבת לה הבטן. בעבר תמיד רדפנו אחריה עם אוכל וגם שיחדנו אותה הרבה בשניידר דרשו מאיתנו להפסיק לרדוף אחריה ואמרו לנו שהיא תיהיה רעבה אז היא תוכל עכשיו הפחד שלי שהמצב לא התדרדר לאנורקסיה כי הבת שלי היא ילדה מאוד קשה באופי שלה וגם יש לה אנמיה קלה בגלל שהיא לא צורכת את המזון שהגוף זקוק לו היא לוקחת בינתיים ברזל אני לא יודעת מה לעשות עם המצב אני כל לילה חושבת על היום שהיא לא מכניסה כמעט כלום לפה שלה ומאוד מוטרדת מהעניין אשמח שתיעצו לי הנדון בתודה מראש ענת

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ענת נשמע אכן מצב מתסכל ומדאיג עבורך. אין לי עצות פרט לפניה לגורם מקצועי שילווה את התהליך ויעזור לבת שלך ולכם לשנות את הדפוסים הללו שנתקבעו. זו אולי תשובה מתסכלת בפני עצמה אך בעניין כזה קשה לתת "עצות" כי אותה התנהגות אצל ילדים שונים יכולה להעיד על עניינים שונים ולפעמים אפילו הפוכים ולכן צריך שהעצות תינתנה בהתאם להיכרות עם בתך ואתכם ולא באופן כללי. מה שבטוח- לא להזניח את זה. גם אם לא הייתם מרוצים במקום אחד, יש עוד אפשרויות רבות. אתם לא צריכים להתמודד עם זה לבד. זו מחלה לכל דבר ובדיוק כמו שלא הייתם מתמודדים לבד עם מחלה נפשית אלא פונים לעזרה, כך גם כאן. אל תקחו הכל על הכתפים שלכם. בהצלחה, גילי

02/03/2010 | 11:53 | מאת: מזי

בתי בת 15 סובלת מזה כמה חודשים מהפרעות אכילה. לפני כ-5 חודשים פנינו לשיחות באופן פרטי למטפלת ביביליותרפיסטית בגלל שינויים קיצוניים במצבי רוחה המתבטאים בחוסר תאבון, עצבות, הסתגרות בחדר והתבודדות.לאחרונה חלה התדרדרות בכל נושא האוכל והילדה מתבטאת במשפטים כמו"לא אוהבת את עצמה" "לא אוהבת את הגוף שלה" ומשפטים נוספים. המטפלת המליצה לנו לפנות למרפאות בהפרעות אכילה על מנת לקבל יעוץ משפחתי ופרטני עבור הילדה ועבורנו ההורים. לתדהמתי פניתי למספר רשויות ציבוריות בפקס ובטלפון ואלו נענו לי בשלילה כי מצבה של בתי לא מתאים למרפאות אלו. לכל המקומות הפרטים שאני פונה סכומי הכסף מאוד גבוהים. אני נואשת ולא יודעת מה לעשות. ראיתי את כל הרשימה של המרכזיים שפירסמת עוד לא קיבלתי מאף אחד מהם תשובה חיובית (לאלו שפניתי). אני מרגישה שלמי שאין יכולת פשוט נדחק לפינה. אודה לך באם תעזרי לי ותכווני אותי מה לעשות בינתיים הילדה סובלת בבית אוכלת בצורה לא נכונה ומעט מאד ביממה מחסירה הרבה מבית הספר בגלל שהיא לא מרגישה טוב ולא יציבה בכלל במצבי רוחה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מזי אני מופתעת ומצטערת לשמוע על כך שלא מצאת מענה עד כה בשירות הציבורי. לא ברור לי מה גורם לכך שלא הצלחת לקבוע תור לאף אחת מהמרפאות. את יכולה לפנות גם למרפאות ציבוריות לבריאות הנפש שאינן מתמחות בהפרעות אכילה ולנסות לקבוע תור דרכם. יתכן והן תוכלנה לתת מענה לפחות בשלב התחלתי. את מוזמנת לפנות אלי במייל gily.agar@GMAIL.COM או בטלפון 0544959060 כדי שאנסה להבין ממך יותר מה בדיוק נאמר לך במקומות אליהם פנית ולאן אולי ניתן עוד לפנות נשתמע, גילי

25/02/2010 | 14:00 | מאת: דנית

בתי בת כמעט 10 מז ומתמיד אוהבת לאכול תמיד רעבה .. אנחנו מסיימים ארוחת צהריים ומיד היא רוצה עוד משהו בארוחות תמיד מבקשת תוספות וביציאות אצל חברים מבקשת לאכול.עלי לציין שהבית מלא כל טוב אני לא מונעת ממנה דברים באופן קבוע אך כשמגזימה אני מעירה לה .היינו בעבר אצל דיאטנית מה שלא החזיק מעמד אני מנסה להסביר לה שהיא יכולה להעדיף אוכל אחר פחות משמין אך היא טוענת שלא אוהבת בנוסף שמתי לב שהיא אוכלת בחשאי מה לעשות....

שלום דנית אני ממליצה לך לפנות ליעוץ מקצועי אצל פסיכולוג/עו"ס המתמחה בהדרכות הורים ואם אפשר גם בהפרעות אכילה, וזאת על מנת לבחון יותר לעומק מה הדפוס המתקיים סביב אוכל וכיצד ניתן להשפיע עליו. בהצלחה

24/02/2010 | 07:46 | מאת: שולמית

שלום, אני בת 21, ואף פעם לא התעסקתי במשקל שלי או במה שאני אוכלת . תמיד הייתי במשקל ממוצע, עד השירות הצבאי שלי. אני לא יודעת מה נכנס בי אבל בשנה השנייה לשירות שלי היה לי רע עם עצמי והחלטתי שאני רוצה לרדת המשקל והתחלתי דיאטה קפדנית מאוד. רזית הרבה ובמהירות והייתי לטענת הסובבים אותי רזה מידי, וכולם סביבי התחילו להגיד לי שאני נראית 'רע'. אחרי הצבא טסתי ישר לחו"ל והשמנתי מאוד. אני לבד בחו"ל כרגע ועוברת אליי תקופה קשה של הקאות וכדורים ואני לא מצליחה לשמור ולהפסיק עם ההתקפות אכילה וזה משתלט עליי.

היי שולמית את כותבת שבצבא העיסוק במשקל החל סביב תחושה רעה. האם כעת כשאת בחו"ל תחושתך טובה? האם ייתכן שהסמפטום שמשתלט כרגע, מסמן לך משהו על המצב הנפשי הכללי? אני חושבת שעל הקאות אולי קשה יותר לשלוט אך על כדורים אפשר. נסי בתור התחלה להפסיק על הכדורים. בנוסף לכך, נסי למצוא דרכים לפרוק את הרגשות גם בחו"ל, כמו כתיבת יומן או בלוג באינטרנט וכמובן, מוזמנת להמשיך לכתוב כאן. איני יודעת מה הנסיבות בהן את בחו"ל אבל יש מצבים בחיים שבהם עדיף לעשות שינוי בתכניות ולטפל במשהו שבכל מקרה יצטרך להיות מטופל. עדכני גילי

23/02/2010 | 17:44 | מאת: מיואשת

שלום לך אני בת 47 שוקלת 115 לא מצליחה לרדת במשקל על כל קילו שיורד מוסיפה שניים אני עסוקה בחשיבה אובססיבית לפעמים במזון אני לא מצליחה לשלוט בכך וזה מתסכל אותי קשות יודעת מהם הבעיות הרגשיות שלי בנושא המזון אבל לא יכולה לקבל החלטה ולהתחיל לבצעה יש לך משהו שיכול לעוד אותי כיצד מגיעים להבנה ותובנה בנושא ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך נשמע מצב מתסכל ביותר. ישנו טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהפרעות אכילה אשר כולל לימוד של שליטה בדחפים לצד שינוי דפוסי חשיבה. נשמע לי שיכול להתאים. המרכז שאני מכירה שעוסק בתחום הוא מרכז חדש בתל אביב. אני מצרפת את הקישור http://www.cbtisrael.com/ שיהיה בהצלחה ואשמח לשמוע מה החלטת, איך מתקדם וכו'. גילי

22/02/2010 | 16:02 | מאת: אני

עברתי אונס ופגיעה מינית לפני שנים. אני דבוקה עם נכות של "הפרעות אכילה" - אכילת יתר ובולימיה . יודעת את ההיסטוריה של למה .. עדין לא מצליחה להרפות. נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר 4 שנים. ניסיתי ה-כל. את כל הדיאטות ולשווא- אני רק עולה ועולה ועולה. בינתים מבררת לגבי ניתוח קיצור קיבה. מה דעתך? האם ההפרעה יכולה לגרום להרס גם אחרי הניתוח ? יש מצב לצאת מזה? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך הצטערתי לשמוע על הטראומה הקשה שחווית ועל השלכותיה. במקביל לטיפול פסיכולוגי לעיבוד הטראומה והחלק הרגשי, יש ערך רב לליווי קוגניטיבי התנהגותי שבא לסייע לשנות את הדפוסים האוטומטיים סביב האוכל ברמה היומיומית. ישנו מכון לטיפול קוגניטיבי התנהגותי שמטפל בהפרעות אכילה (אוכל לתת לך את הפרטים במייל) וניתן לבצע תהליך שכזה במקביל לטיפול פסיכולוגי רגיל. אני ממליצה לנסות זאת לפני פניה לניתוח. במכון זה בנוסף לטיפול ההתנהגותי יש ליווי של תזונאית והמערך המשותף מניב תוצאות מרשימות. המייל שלי הוא gily.agar@gmail.com אשמח לשמוע ממך גילי

21/02/2010 | 22:04 | מאת: אופיר

גילי אני לא יודעת מה לעשות, יש לי סחרחורות וכואב לי כל הגוף, אבל אני לא מצליחה לאכול, כל פעם שאני מנסה יש לי בחילה עצומה ובא לי להקיא. לא יכולה לראות אוכל..לא יכולה בקושי לנשום. רע לי )": אופיר

היי אופיר אני מתייחסת למה שכתבת באופן קונקרטי ולא רגשי ולכן מה שנראה לי שאת צריכה לעשות זה לראות רופא. אני יודעת שלא תאהבי לשמוע את זה אבל נשמע שזה נחוץ

.

ניתן ליצור עמי קשר במייל gily.agar@gmail.com או בטלפון 0544959060 ולחשוב על טיפול אצלי או במקום אחר, בהתאם לצורך שלך. גילי

16/02/2010 | 20:00 | מאת: אופיר

לא אוכלת יותר עד שאתעלף, עד שאמות הלוואי שאמות

היי אופיר אני שומעת את כאבך ואת תקוותך להפסקתו. ברשותך אני מצטרפת לתקוותך שהסבל יגמר, אך לא באופן שאת מייחלת לו אלא על ידי החלמה. טוב לשמוע ממך גם אם ככה... גילי

15/02/2010 | 12:55 | מאת: שגית

שלום גילי אני צעירה בת 21. לפני כשנה,במהלך שירותי בצבא הייתי על סף אנורקסיה.הפסקתי לאכול כמעט בכלל.ירדתי 10 קילו,הייתי קצת מתחת לגבול התת משקל והייתי מרוצה מזה.טופלתי כמה חודשים אצל דיאטנית וחזרתי לאכול באופן מסודר ביותר תוך הקפדה (ואוססביות)על זמני ארוחות ועל סוג המזון.(היו סוגי מזון שלא הייתי מתקרבת אליהם בכלל.)שמרתי על המשקל הנמוך למשך תקופה די ארוכה.לאחרונה,עקב שינוי בשגרת היום יום שלי,(השחרור מהצבא)וגם בגלל שראיתי שאפשר לאכול בלי לעלות במשקל, התחלתי לזלול בלי סיבה כל מיני שטויות שיש בבית (רק מתוק).זה קורה לי סתם ככה,בלי שום סיבה.כל יום אני אומרת לעצמי די,אבל איכשהו חוזרת לזה.כבר עליתי כמה קילו.כל העניין יצא מכלל שליטה.אני נכנסת למטבח כדי לקחת תפוח ויורדת על כולו.אני חייבת לחזור לאכילה מסודרת ולא מצליחה.אני שונאת את עצמי כשזה קורה,אני מרגישה בנאדם קטן ואפס ובלי שליטה.אני נגעלת מעצמי ומהגוף שלי.זה מפריע לי לעבוד,להתרכז בדברים חשובים,והורס את חיי החברה שלי,שלא לדבר על קשר זוגי.אני כל כך רוצה להיות נורמלית ולא מצליחה,או לפחות לחזור להיות אובססיבית כמו שהייתי- רק לא לאכול כל כך הרבה.איך לחזור למשמעת שהייתה? איך לצאת מהמחלות האלה?אני מניחה שתמליצי לי ללכת לטיפול הבעיה שהדבר לא אפשרי כרגע.ולדעתי זה תהליך שאפשר לעבור לבד.אודה לך המון על העזרה וההתיחסות.

שלום שגית מדוע טיפול אינו אפשרי כעת? ישנן מרפאות ציבוריות לבריאות הנפש המתמחות בהפרעות אכילה בהן ניתן לקבל טיפול רגשי ו/או טיפול של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. את מבקשת ממני להמליץ על דרך להחלים מהפרעת אכילה אך מציינת שלדעתך זה תהליך שאפשר לעבור לבד. אם את מרגישה שאת יכולה לעבור תהליך זה לבד, עשי זאת, אך אם היה זה דבר פשוט הרי שהיית עושה אותו כבר. בעיני אין סיבה שלא לפנות לטיפול אם ההחלמה נמצאת בראש סדר העדיפויות שלך. יתכן שמשהו בך אינו רוצה ללכת לטיפול גם מתוך התחושה שאינך רוצה "לוותר" על החופש שמצאת כעת באוכל. אני ממליצה לך בחום לגשת למקום מקצועי ולבחון את האפשרויות העומדות בפנייך יחד עם איש מקצוע שיהיה בהצלחה גילי

09/02/2010 | 14:11 | מאת: יעל

שלום גילי, מאז הלידה של בתי השנייה (כיום בת 3 וחצי) העליתי במשקל בצורה קיצונית ולא בריאה.הדבר כמובן משפיע על כל מערכות היחסים שלי כדלקמן: חברים (ניתקתי קשרים), משפחה (לא רוצה לדבר או לפגוש בני משפחה), בן הזוג (אין שום יחסיים אינטימיים, מגע או מחוות של חיבה ואהבה מצדו), עצמי (לא משקיעה בעצמי, נמנעת מלהביט במראה, שונאת את עצמי באופן כללי). לאחרונה גם התפטרתי מהעבודה כי הרגשתי מותשת רגשית ופיזית. חשוב לציין, כי אני מתפקדת בבית ועם שתי הבנות עם כי בסוף היום לא מתחשק לי לעשות כלום חוץ מלרבוץ מול הטלוויזיה. אין לי ספק שההשמנה שלי היא סימפטום למצוקות נפשיות ורגשיות ולאחרונה עלתה במוחי המחשבה שאני פשוט בדיכאון (אולי אפילו בדכאון שאחרי לידה שלא טופל). הדבר שהכי בוער וחשוב לי כרגע הוא לצאת מהמצב הזה, אך אני חייבת עזרה באבחון מדוייק של הבעיה. אינני רוצה לפנות לדיאטנית או לשומרי משקל אם הטיפול הוא בכיוון אחר. אשמח אם תייעצי לי למי לפנות.

שלום יעל טוב שהחלטת למצוא גורם לאבחון מצבך על מנת לצאת מהמצב הזה. הכתובת הראשונה שלך להערכתי היא פגישה עם פסיכיאטר/ית על מנת לאבחן האם את מצוייה בדכאון והאם קיימת הפרעת אכילה. במידה ואת בדכאון יתכן שתחליטי להעזר בתרופות נוגדות דכאון על מנת לצאת מהמצב. הכתובת השניה שלך בין אם יוחלט על טיפול תרופתי ובין אם לאו, היא טיפול רגשי בשיחות,שמטרתו לטפל בסיבה הרגשית שהביאה לסמפטום העלייה במשקל. אלמנט שלישי שיוכל לעזור הוא חלק התנהגותי שקשור לאכילה, אשר בד"כ מקבל מענה אצל תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה, שנמצאת בקשר עם המטפלים האחרים ועוזרת לשלוט באכילה האימפולסיבית והרגשית. את כל אלה תוכלי לקבל באופן פרטי או דרך יחידות המתמחות בהפרעות אכילה בקופת החולים שלך, או במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש המתמחות בהפרעות אכילה בהתאם לאזור מגורייך. יש בפורום רשימה של מרפאות אלה שיהיה בהצלחה ועדכני מה קורה גילי

04/02/2010 | 17:19 | מאת: נשית

גילי שלום רב, קראתי את תגובותייך לכותבים בפורום והתרשמתי ממקצועיותך ואנושיותך. אני אישה בת 45 אם ל3, חויתי אובדן של תינוק בן שבוע לפני 15 שנה(הבנתי שאת מכירה היטב את התחום),אני עובדת ולומדת,אישה פעילה. לצערי בעית האכילה שלי מוצצת כל רגע של נחת. אני מותשת מהמצב שלי. ב-5 השנים האחרונות עליתי 25 ק"ג והמגמה עולה ועולה. לצערי שברתי את מחסום 3 הספרות. קראתי מאמר של ד"ר קורנבוים, רופאת משפחה שהתמחתה בהפרעות אכילה והבנתי שכנראה אני צריכה טיפול תרופתי על בסיס פסיכיאטרי,משום היותי אישה חרדתית . אלו מסגרות מתאימות היית ממליצה לי במסגרת קופת חולים מכבי? לא הייתי רוצה ללכת לטיפול פרטי משום שהוצאתי עשרות אלפי שקלים על ניסיונות אלו ואחרים והאמון שלי בעצמי ובשיטה החדשה-נגוז. האם המסגרת של מרפאת הפרעות אכילה בקופה יכולה לתת מענה נפשי ותזונתי? אשמח לשמוע ממך, נשית

שלום לך הצטערתי לקרוא על אובדנך. העובדה שציינת אותו בהקשר של הפרעת האכילה מזכירה שוב עד כמה אירוע טראגי יכול להמשיך ולחולל קושי בנפשינו גם שנים לאחריו. נשמע שאת אכן זקוקה לשילוב של טיפול רגשי ותזונאי יחד. המסגרות האפשריות ללא תשלום או בתשלום מופחת הן דרך קופת חולים (ביחידות להפרעות אכילה) או במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש המתמחות בהפרעות אכילה. יש בפורום הודעה מתאריך ה 16.1.10 (כמה הודעות מתחת לזו שפרסמת), ובה רשימת הטלפונים הרלוונטיים של מקומות שונים בהתאם למיקום גאוגרפי. מרפאות הפרעות אכילה בקופות יכולות לתת מענה נפשי ותזונתי בהחלט (אך הטיפול הנפשי דרכם הוא בתשלום), אך ניתן לשלב בין טיפול נפשי במרפאה ציבורית (ללא תשלום) לבין תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה מקופת החולים (תשלום סמלי). בד"כ שני הגורמים המטפלים יוצרים בינהם קשר מקצועי טלפוני על מנת להתוות קו טיפולי משותף. מקווה שזה עוזר. עדכני איך מתקדם. גילי

02/02/2010 | 13:49 | מאת: אופיר

הי גילי רציתי לומר לך תודה שאת פה תמיד, מקשיבה ותומכת. פניתי למרפאת הנוטרים, מיליתי שאלון באורך מגילה..נקווה שהם יעזרו..אני מפחדת שהם יפסלו אותי בגלל המשקל שלי ( שהם לא יאמינו לי שיש לי בעיה כי אני שמנה )..הם יכולים להגיד לי שהם לא נותנים לי שום טיפול כי לדעתם אני לא צריכה? את ממש מדהימה (: אופיר

03/02/2010 | 19:43 | מאת: אופיר

הי גילי רציתי לשתף בחוויה ממש לא נעימה שקרתה לי הבוקר עם המרפאה בנוטרים, המזכירה שם הביאה אותי לידי בכי. היא התקשרה להגיד לי שיש להם תור, ושישבו בחדר עוד שלושה סטודנטים לרפואה ושאני אתעלם מהם. אמרתי לה שלא נוח לי עם זה, מה שלי אישית נראה מאוד לגיטימי. מילא, אם הייתי שם פעם עשירית והייתי מרגישה בנוח, אבל אני עוד לא מרגישה בנוח ולא מתאים לי. נקודה. רק שלה זה כנראה לא היה מספיק, ומצאתי את עצמי צריכה להסביר לה שלוש פעמים, והיא פשוט לא הפסיקה להפעיל עליי לחת וגרום לי רגשות אשמה שאני מסבכת את העניינים. בסוף מצאתי את עצמי אומרת לה שהם סטודנטים מהאונ' שלי ולא מתאים לי שאני אפגוש אותם, והיא אשכרה התחילה להתווכח איתי על מס' הסטודנטים באונ' ומה הסיכוי שזה יקרה. בסוף התחלתי לבכות מרוב ייאוש וניתקתי. זה לא לגיטימי שלא בא לי להיות סטדי קייס? אני באה כדי לבקש עזרה ועוד לפני שהגעתי מפעילים עליי כזה לחץ. לא צריכה את זה..ממש לא! בקיצור, מרגישה אשמה ומעוצבנת. ): אופיר

אופיר היקרה. טוב שפנית למרפאת הנוטרים וגם שעמדת על כך שלא תחשפי לסיטואציה שאינה נוחה לך. מרפאת הנוטרים מצטיינת בטיפול מקצועי אך בשירותי מזכירות שלעיתים לוקים בחוסר רגישות... מהנסיון שלי אתם, כאשר נודע לצוות המטפל (עינת צוברי-ראש המרפאה) שכך התנהגה מזכירה, הצווות לוקח על כך אחריות, מתנצל ופועל בהתאם בנוגע לאותה מזכירה. אל תתני לאשה לא רגישה וחסרת משמעות לפגוע בצעד החשוב והנכון שאת עושה למען עצמך אשמח לעוד עדכונים. ולא. אין סיכוי שלא יתנו לך טיפול כי יחשבו שהמשקל שלך גבוה/נמוך מדי. בהצלחה!

לגולשי הפורום שלום אני כותבת הודעה זו בשל מספר הודעות שפורסמו על ידי גולשים, בהן הומלצו מטפלים או גופים כאלה ואחרים. פרסום מסוג זה אסור לפי כללי הפורום ופורטל "דוקטורס". אם מישהו מעוניין להמליץ על מטפל/ארגון מסויים, הוא יכול להעביר זאת דרך מייל באופן ישיר לנמען, או להעביר זאת לאדם המתעניין דרך המייל שלי gily.agar@gmail.com תודה מראש גילי

31/01/2010 | 20:27 | מאת: אמא

ביתי בת 27 לא רואה את יתרונותיה: חוכמה יופי חיה בצל של אחותה הצעירה שנדמה לה שיותר יפה. הגדולה מסוגרת, אין לה חברה ומעולם לא היה לה חבר. מאז התיכון יש לה שינויים קיצוניים במשקל. אני הבעתי בפניה את החשש שיש לה הפרעות אכילה אך היא מכחישה בתוקף. היום בבירור ראיתי סימנים שהקיאה. אולי אפילו רצתה שאגלה זאת אחרת היתה מעלימה את הסימנים. בעבר טופלה פסיכולוגית וגם טופלה תרופתית בשל OCD בצפרמיל. הפסיקה את התרופה בלי שום יעוץ אני ממש חרדה ולא יודעת איך לנהוג. אנא הנחי אותי מה עלי לעשות תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך תסכולך מהפער בין יתרונותיה הבולטים של בתך לבין חווייתה הפנימית הנו ברור. כפי שצויין בהודעה (שמחקתי כי לא מקובל להמליץ על מטפלים בפורום), טיפול לבתך היה הפתרון הטוב ביותר אך כפי שכתבת, היא אינה מוכנה לפנות. אני ממליצה לך בחום לפנות בעצמך לטיפול שיסייע לך להתמודד קודם כל באופן פנימי עם המצב המתסכל, ואולי גם יוכל לסייע לך לעזור לבתך. לא ניתן להבטיח זאת כמובן כי פעמים רבות לא ניתן לעזור לאדם שמסרב להיעזר, אך ללא ספק שווה לנסות. בברכה, גילי

04/02/2010 | 21:28 | מאת: אמא

30/01/2010 | 20:28 | מאת: הדס

שלום, הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי לא אוכלת כיוון שענינים אחרים על הפרק בתחום של שטיפת כלים, מטבח וכו' לא הושלמו. לא יודעת אם זה סוג של טקס אבל אם אין את התנאים האלה אני דוחה את האכילה המסודרת עד שהמשימה הושלמה וחוטפת פה ושם, אבל בהחלט מסוגלת להשאר רעבה וחלשה וחסרת מנוחה. אני לא יודעת אם הדחיה שנמשכת אפילו כמה ימים נגרמת בגלל האכילה- אבל האכילה נדחית כמו הרבה משימות שהיו אמורות להתבצע אחרי זאת של קודמתן. זה נראה לי משהו אובססיבי ולכן לא יודעת אם דווקא האכילה היא הדבר המרכזי פה.

שלום הדס. טוב שפנית. את מתארת שילוב בין "טקס" קבוע שיש בו פן אובססיבי, אך גם צמצום אכילה, שיכול להכלל בהדרה הרחבה של הפרעת אכילה. אני רואה את החיבור בין הדברים בכך שהאכילה מסמלת סיפוק של צורך, ואת מספרת שאינך מרשה לעצמך לספקו לפני שמלאת חובות אחרים. (הטקסים אם הבנתי נכון כוללים בעיקר מחוייבויות סביב המטבח ולא פעולות מהנות). ההגדרה היא חשובה אך חשוב יותר שתקבלי טיפול טוב לבעיה. נשמע לי שהסמפטום יחסית ממוקד ולכן אני צופה שתוכלי להעזר בטיפול באופן משמעותי ומהיר. מקווה שזה עוזר. מוזמנת לעדכן. גילי

26/01/2010 | 01:22 | מאת: סימה

היי גילי, יש לי מכרה מהעבודה שהתברר לי לפתע שסובלת מהפרעות אכילה אנורקסיה ובולמיה מזה מספר שנים. העניין התגלה לי לאחר שהתעלפה במשרדי ומשיחות איתה. מדובר בבחורה עם סיפור חיים קשה (מה שבוודאי יכול להסביר הרבה), מודעת לבעיה ורוצה לטפל אך משוכנעת שדיאטנית ותפריט מסודר הוא הפתרון (בעבר דיברה עם קב"ן ובהמשך הייתה בקבוצה מאוד לא אישית בתל השומר) ואני מנסה לשכנעה שטיפול נפשי הוא שיתן מענה, היא טוענת מנגד שאין לה כוח לעוד "חפירות" . א. האם אני טועה? דיאטנית תהיה יעילה יותר? ב. יש לך רעיון כיצד לסייע? היא מוכנה להשקיע אך אין לה הרבה כסף!!!! אודה לך על ההתייחסות, סימה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום סימה נשמע שאת חברה טובה ודואגת. הטיפול הנפשי בשילוב עם טיפול אצל תזונאית הוא הטיפול המומלץ להפרעות אכילה. הטיפול במרפאות ציבוריות המתמחות בהפרעות אכילה הנו ללא תשלום ויש רשימה באתר. אני מציעה לך להפנות אותה לרשימת המרפאות שיש בפורום (אולי תדפיסי ותתני לה) אך מעבר לכך, חשוב שתדעי שהאחריות לפנות לטיפול היא אחריות שלה והיא תצטרך לפעול בכיוון טיפולי כאשר יהיו לה הכוחות לכך או לשאת בתוצאות של הזנחת התחום. בתור חברה, אני מציעה לך להעביר לה עמדה ברורה שאת דואגת לה וחושבת שהיא צריכה להיות מטופלת, אך לשמור על קשר חברי ולא שיפוטי, אחרת היא עלולה להסתיר ממך מידע כדי שלא תפצירי בה. את מוזמנת לעדכן גילי

29/01/2010 | 00:39 | מאת: סימה

תודה רבה, נראה לי שזה מה שאעשה... האמת היא שאני לומדת מדעי ההתנהגות ונגענו בנושא בכמה קורסים, וזה פשוט מרגיש שזה תחום שההחלמה ממנו היא לא מוחלטת... ממש מלחמה אינסופית

25/01/2010 | 17:41 | מאת: סיוון

שלום גילי, אני בת 15 וחצי אני משתמשת בלקסעדין בערך כשלושה חודשים בהתחלה זה היה רק פעם בשבוע עכשיו זה הפך לכמעט כל יום! הפסדתי הרבה ימי לימודים בגלל זה.. אני לוקחת 4-10 ביום[תלוי בכמויות האוכל] עושה ספורט בנוסף לזה.. אני מפחדת נורא לעלות על המשקל ולראות מה המשקל, לכן אני לוקחת ולוקחת כדורים וחושבת שאולי זה מה שיעזור לי.. חברות שלי חושדות בי מאוד,מאיימות שיספרו ליועצת וכד'.. מה אפשר לעשות?

סיוון היקרה שלום לפי תיאורך, הנך סובלת מהפרעת אכילה. את חוששת לעלות במשקל, ועל מנת למנוע זאת, את נוטלת משלשלים ומרבה בפעילות גופנית, דבר המזיק לך. עלייך לפנות ב ד ח י פ ו ת לטיפול רפואי ונפשי. ראשית, נסי לדבר עם הורייך או עם מבוגר משמעותי אחר ולבקש מהם לא לכעוס או לשפוט אלא לנסות לעזור לך להשיג עזרה. בקשי מהם לגשת לרופא המשפחה יחד אתך ולבדוק האם נגרמו לגופך נזקים בשל המשלשלים. עלייך לנסות ולהפסיק את השימוש בהם לפני שיגרם לגופך נזק בלתי הפיך אם אין במשפחתך מבוגר שאת סומכת עליו, גם יועצת בית הספר יכולה להיות כתובת טובה. אם רעיונות אלה אינם מתאימים לך כתבי לי ונמשיך לחשוב יחד גילי

29/01/2010 | 13:17 | מאת: סיוון

שלום גילי, הבעיה היא שקשה לי נורא אבל נורא לפנות אליהם ולהגיד להם את הדבר הזה.. אני ממש יפיל עלייהם חתיכת פצצה .. אני מצד אחד יודעת שחשוב שמישהו מבוגר יידע מזה אבל מצד שני אני כן רוצה להמשיך עם הכדורים כי זה "מוחק" לי את הרגשות אשם-שאכלתי בעצם,מבינה? לאחרונה הגזמתי לחלוטין עם הכמויות של הכדורים אני מודעת לנזקים ומה זה עלול לעשות לי -עכשיו ובעתיד .. אני לא מצליחה להפסיק לקחת אותם.. כל יום אני אומרת " ממחר אני אוכל נכון ולא אצטרך לקחת אותם" ושוב קורה שאני אוכלת הרבה.. והספורט כבר לא עוזר לי.. אני בדילמה קשה נורא ! ואם אספר ליועצת מן הסתם שזה יגיע להוריי,אז מה עשיתי בעצם? תודה רבה , שבת שלום .

22/01/2010 | 08:48 | מאת: רות

הילד שלי נער בן 17 חווה גירושין בגיל שנתיים וחצי אני האמא הייתי בדיכאון עמוק ומתמשך הילד סגר את הפה הוא אוכל רק שוקו לחם וקורנפלקס יש לו תאבון אבל הוא מימיו לא טעם אוכל אחר. הוא סרבן טיפול מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רות השלב הראשון בטיפול במתבגרים הנו פעמים רבות הדרכת הורים. ייתכן שדרך טיפול עבורך שיתמקד בקשר עם בנך, תוכלי לשנות משהו בדינאמיקה הרגשית וגם בהתנהלות הקונקרטית בינכם, ולסייע לבנך. גם "סרבנותו" לטיפול יכולה להיות נושא במפגשים שלך, שהרי ישנן נסיבות בהן ההורים נדרשים לשים תנאי או גבול ברור ולחייב את הילד להגיע לטיפול, ואולי ה"סרבנות" שלו היא חלק מהסיפור של הקשר בינכם, שנגיעה בו תתחיל תהליך של שינוי. מקווה שלא יצא עמוס.. בקיצור, פני להדרכת הורים במרפאה ציבורית (ללא תשלום) או דרך קופת החולים (תשלום חלקי) או באופן פרטי והתחילי בתהליך. את מוזמנת לשאול עוד אם יש צורך וכמובן לעדכן. גילי

19/01/2010 | 14:35 | מאת: אור

גילי, הובחנתי כסובלת מתת-תזונה שאינה חמורה במיוחד. bmi=19 החלטתי לפנות לטיפול. ברצוני לדעת האם יש הבדלים בסוגי הטיפול/או בדברים אחרים בין פסיכולוג קליני לעו"ס קליני. תודה אור

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב על מנת שעו"ס יוכל לתת טיפול פרטני מסוג של פסיכותרפיה, עליו ככל שידוע לי להיות בעל תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית. בכל מקרה, בין אם מדובר במטפל עו"ס או בפסיכולוג, כדאי להגיע למישהו שמתמחה בהפרעות אכילה. שיהיה בהצלחה. גילי

19/01/2010 | 14:33 | מאת: מזל

גילי שלום, אבקש ואשמח לחוות דעתך, אני בת 26 גובה 1.67 משקל 51, נשירת שיער שלא נגמרת, לפעמים יש לי סיבובי ראש, ויטמינים מקבוצת B נמוכים, לחץ דם נמוך. חלשה. אכילה לא מסודרת. האם יש בעיה של הפרעות אכילה לפי הנתונים הנ"ל. תודה, מזל

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מזל אבחנה של הפרעת אכילה כוללת מדדים גופניים ונפשיים. ציינת כל מני מדדים גופניים בעיקר, אך לא כדאי על סמכם לקבוע אבחנה. אני ממליצה לפנות לרופא משפחה לבירור מצב גופני כללי וכן על מנת להעלות בפניו את השאלה האם את סובלת מהפרעת אכילה ולחשוב מהו הטיפול המתאים עבורך. שיהיה בהצלחה

שלום לכולם אני מצרפת כאן רשימה של מקומות ציבוריים ופרטיים לטיפול בהפרעות אכילה. אין ברשימה זו משום המלצה על מקום זה או אחר, אלא ריכוז של אינפורמציה עבורכם. כל אחד צריך לברר מה מהמסגרות מתאימה לו מבחינה כלכלית ומבחינת התכנית שמוצעת במקום, ולבחון האם המקום עונה על צרכיו. אפשרויות טיפול בהפרעות אכילה: 1. ברוב קופות החולים קיימות לרוב יחידות לטיפול בהפרעות אכילה, דרכן ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי ותזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה, במחיר מסובסד. מדובר על טיפול מרפאתי ולא אשפוזי ויש לברר בקופת החולים הרלוונטית אל מי צריך לפנות לקבלת טיפול בהפרעות אכילה. 2. ניתן לקבל טיפול במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש המתמחות בהפרעות אכילה. במקומות אלה פועל צוות מנוסה ורב מקצועי המספק טיפול רגשי וליווי של תזונאית ואם יש צורך גם של רופא.מדובר על פגישות בתדירות של אחת לשבוע בד"כ. ישנן גם מחלקות בהן ניתן להתאשפז בעת הצורך. ניתן לפנות אל המרפאות והמחלקות הללו באופן ישיר ואין צורך בהפניה מקופת החולים: * בית חולים איכילוב :03-6974707 (יש מרפאה וגם מחלקה) * מחלקות בבית החולים תל השומר (ילדים ג') – 035302466 (בוגרים) 03-5305101/3 03-5303030 (לבקש מרפאת מבוגרים או מחלקה פסיכיאטרית למבוגרים או למתבגרים בהתאם לצורך). מרפאת חווה -תה"ש - מרפאה לבריאות הנפש של האשה- 03-6354029 * בית החולים אסף הרופא (ילדים ונוער) - 08-9779117/153 * מרכז שניידר (מח' ד' להפרעות אכילה) - 03-9253761 * הדסה עין כרם (מרפאה לבוגרים) -02-6777348 הדסה עין כרם מחלקה לבוגרים 02-6777181 אשפוז יום מתבגרים (מרכז העיר) טלפון: 6235059/4 – 02 מחלקת אשפוז מתבגרים (עין כרם): 02-6779191 * בית חולים סורוקה - 08-6400780 * בית חולים רמב"ם (פסיכיאטרייה - הפרעות אכילה) - 04-8543031 # מרפאת הנוטרים – רעננה- דרך קופ"ח כללית * קופ"ח מכבי (המרפאה להפרעות אכילה) - 04-8477922 * שלוותה (מחלקה לנוער ולבוגרים) – הוד השרון, טלפון: 09-7478604 * גהה – בית חולים פסיכיאטרי, טלפון: 03-9258258 * מרכז שיקום נס ציונה (נוער) - 08-9384067/8 * גליל מערבי - 04-9850505 * קיבוץ גשר הזיו - 04-9828810 * מכון סאמט (מבוגרים) ירושליים - 02-6733548 * מרפאת נעורים לילדים ונוער (קופת חולים מכבי) ראשון לציון -03-9634780 3. עמותות וארגונים פרטיים: * עמותת שחף – המפעילה קו מצוקה התנדבותי המקשיב, מספק אינפורמציה בנוגע לאפשרויות הטיפול הקיימות ומשיב על כל שאלה בנושא. טלפון: 08-9357035. * אביב – ארגון ישראלי להפרעות אכילה . * ת.ל.מ – תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה: המגישה עזרה, סיוע אבחון וטיפול בתחום בריאות הנפש למשפחות, זוגות, פרטים וילדים הסובלים מהפרעות אכילה ובעיות בתחום הנפש. 3. מרכזי טיפול ייעודיים בהפרעות אכילה: * תפנית – ירושליים, בית הכרם טלפון: 02-6525647. * שחף – קיבוץ נען טיפול בטכניקת החונכות המנוהל על ידי ד"ר מוריה גולן, טלפון: 08-9357035, 08-9351244. * נופית – המרכז לטיפול בהפרעות אכילה בקרב נוער ובוגרים, טלפון: 09-7447111, 09-7447222. * כפר עמית – טלפון: 04-6309209 * חוות הבריאות "מצפה אלומות" מציעה טיפול תומך בתהליך השיקום, סיגול תזונה נכונה ומאוזנת ואורח חיים תזונתי בריא לגוף ולנפש, טלפון: 04-6653364. # עוף החול - קיבוץ חצרים (היחיד בדרום) טלפון: 08-6474055 לבקש את מיכל # אגם - ת"א טלפון: 03-6447420 # שלבים - הרצליה פיתוח (פרטי. אשפוז יום) 09-9543507 בהצלחה לכולם, והעיקר, לא להרים ידיים, אלא למצוא את הטיפול הנכון עבורכם! גילי

27/02/2010 | 05:46 | מאת: נאווה

אי את לא מזכירה את OA אכלנים אנונימיים ושיטת שנים עשר הצעדים?

16/01/2010 | 18:17 | מאת: רונית

שלום יש פה מישהו שיכול להסביר לי איך לצאת מהאובססיה החולה הזאת שנקראת הפרעות אכילה? אני בת 20 וחצי.רוב החברות שלי סובלות מזה שנים.חשבתי שלי זה לא יקרה ואני כבר כמעט שנה בזה חזק.נמאס לי זה חופר לי ומתיש אותי.אובססיה לגוף,להרזיה, לקלוריות ולאוכל.ובסוף אחרי תקופה של ספירה של פחות מ קלוריות של ירקות וקוטג' ליום התחזרות על שוקולד או עוגות או גלידה ואחר כך הסיבוב מתחיל מחדש..ואז שוב כל היום אני חושבת רק על הקילו בישבן שאני חייבת לרדת.זה כבר משעמם לי ובעיקר מפריע לי בחיים.ומה שמצחיק זה שאף פעם לא הייתי בעודף משקל..אני באמת בנכונות ובמוטיבציה לצאת מזה וניסיתי עשרות פעמים אבל כל פעם זה חוזר להתחלה. איך להפסיק לחשוב רק על זה? מישהו יודע?תודה מראש

רונית שלום את מתארת כל כך יפה את האנרגיה הרבה בהעיסוק האובססיבי באוכל ובמשקל גובה ממך. כמובן שגם הגוף נפגע ממצבי קיצון כמו אכילה מועטת ואכילה קיצונית. את שואלת איך אפשר לצאת מזה. אז ככה. יש לי חדשות טובות ורעות בעניין הזה. נתחיל בטובות: יש דרך לצאת מהמעגל האובססיבי של הפרעת אכילה וזה גם מאד משתלם לעשות את זה כי מפנה מרחב נפשי רב. החדשות הרעות הן שזה לא תהליך קצר ואין "פתרון קסם". העובדה שהבעיה אינה קיימת שנים פועלת לטובתך. הטיפול המתאים הוא טיפול המשלב שיחות עם פסיכולוג וליווי של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. ניתן לקבל טיפול שכזה דרך קופת חולים/דרך מרפאות ציבוריות מצויינות ללא תשלום/ באופן פרטי. אצרף שוב את רשימת המקומות הרלוונטיים. את מוזמנת להמשיך לעדכן כיצד את מתקדמת. גילי

23/01/2010 | 16:28 | מאת: רונית

זה אכן גובה ממני הרבה יותר מדי אנרגיה.מה גם שאני מאמינה שאין מקום להתעסקות המוגזמת הזאת במראה החיצוני, ואני מרגישה מאוד רדודה וריקנית בגלל ההתנהגות שלי וההתעסקות המוגזמת שלי בנושא.הייתי מטופלת כמה חודשים אצל תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה שעזרה לי לצאת ממצב של אכילה מועטת באופן שמסכן את בריאותי,אבל עדיין נשארה הכפייתיות ולא הצלחתי בעצם להגיע למצב של איזון.ומה שעוד יותר מפריע לי זה ההגזמה המופרזת (תמיד במתוקים) שנגרמת מהחסך.דבר שגורם לי להרגיש מאוד רע עם עצמי,ובעצם תמיד מחזיר אותי לשלב הדיאטה,מה שלא ממש נותן לי לחזור לאכילה ספונטנית.אומרים שבעיות אכילה בעצם מייצגות בעיות אחרות (כלומר נפשיות)ולכן בקרוב אתחיל טיפול אצל מטפלת המתמחה בעניין.אני מאוד רוצה לצאת מזה באמת שכל כך נמאס לי.תודה לך על התגובה.אני אופטימית ולאט לאט מתקדמת ומקווה לעדכן אותך בפעם הבאה על התקדמות משמעותית יותר.

15/01/2010 | 11:28 | מאת: אופיר

הי גילי שוב אני..כותבת פה כי אין אף אחד אחר שמקשיב לי..אוף, קשה לי מאוד. אני מנסה להמשיך לתפקד,לכתוב עבודות..ניסית לכתוב עבודה בלי לאכול יומיים? ועם כל האובססיות האלה. יש רגעים שאני פשוט רוצה למות, עושה לעצמי דברים הרסניים, מכאיבה לעצמי בצורות מטורפות, ואין לי למי לפנות. פעם היה מי שאמר לי שכשאני רוצה לעשות משהו לעצמי, שאתקשר. עכשיו אין..אני פשוט עושה, ואין מי שיעזור לי לעצור את זה כשזה מתפרץ. כואב לי

היי אופיר טוב שאת כותבת כאן. תקופה של כתיבת עבודות היא תקופה מלחיצה, ובצירוף עם קשיים קודמים לא פלא שאת במצב רגשי קשה. קשה לשמוע שאת מכאיבה לעצמך. אם לשוחח עם מישהו יכול לעזור לך את יכולה להתקשר 24 שעות לער"ן בטלפון 1201. יש להם גם צ'ט אישי בזמן אמת http://www.eran.org.il/ כמובן שזה לא במקום אנשים משמעותיים שדואגים לך בחייך אך זה יכול לעזור לתקופות קשות ועמוסות. את צריכה להיות גאה בעצמך אופיר, שחרף הקושיף האובססיות והרגשות ההרסניים, את ממשיכה לנסות לתפקד. זה אולי נראה בלתי אפשרי להרגיש אחרת אבל אני מקווה שבקרוב תרגישי קצת הקלה ותוכלי גם להתמלא בכוחות ולא רק להאבק כדי לשמור על ראש מעל המים. אני גאה בך על כך שאת לא מוותרת. גילי

14/01/2010 | 23:10 | מאת: רונה

גילי! אני צריכה די דחופה בנוגע לבעית אוכל שיש לי. אני מנסה להוריד.מנסה לרדת במשקל.אבל אני לא מצליחה.יש לי בעיית אכילה רגשית.אני כבר לא שולטת בזה.יום אחד אני ילדה טובה שומרת וחזקה.יום אחר זה פשוט נשבר לי.והקטע שזה לא מתוכנן.זה מצב כזה אימפולסיבי אני לא שולטת בזה.ואני לא יודעת מה לעשות.אני הולכת לחדר כושר.ואני עושה הרבה כושר.אבל מה זה שווה כשאני אוכלת בכמויות לאחר מכן וזה פשוט לא שווה?נמאס לי מהמצב.אני מרגישה שאיבדתי באמת שליטה.אני אוכלתואוכלת ואז אני מרגישה גועל ויש לי תחושה שאני רוצה להקיא.אני מרגישה מלוכלכת כל כך ואני מרגישה כל כך חלשה.זה פשוט מוריד לי את הבטחון.מוריד אותי כל כך למטה. אני צריכה לדבר עם בנאדם מוסמך לגבי זה.אולי נוכל לדבר בטלפון אם זה לא מפריע לך? אני כבר פשוט לא יודעת מה לעשות בעניין הזה.זה כבר במשך שנה.הדבר הזה.מטריף אותי כבר.אני מרגישה כבולה עם האוכל הזה.פשוט כבולה. אם רק תוכלי בבקשה ליצור עימי קשר בפל'.אני באמת אודה לך. אגב שמי רונה..ואני בת 17. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רונה את אכן זקוקה לעזרה מקצועית שתשלב טיפול רגשי ותזונאי. את מוזמנת להתקשר אלי ל 0544959060 או במייל gily.agar@gmail.com

12/01/2010 | 22:38 | מאת: מתוסכלת

לא עובר יום מבלי להסתכל על השומנים שיש לי בכל מקום אפשרי!הכאב הזה לא מפסיק!בכל מקום אני רואה את הבנות הרזות האלה היפות שנראות טוב!פעם כל יום כמה פעמים ביום הייתי מקיאה פשוט בלי סוף,הייתי מקיאה ומקיאה עד שכבר הייתה לי סחרחורת ושכבר לא היה מה להקיא רציתי למות תכננתי דרכים להתאבד אבל לא מימשתי אותם.היום אני כבר פחות מקיאה.פה ושם מידיי פעם.אבל לא כמו פעם.היום פעם בשבוע פעם בחודש אפילו שזה מעולה יחסית!אבל עדיין הכאב בלב לא עוזב אותי.אני מרגישה פשוט נורא עם עצמי אין לי ביטחון ואני לא יודעת מה לעשות.אני לא סומכת על עצמי ולכן אני לא מצליחה לסמוך על אף אחד!אני בת 17 ומכיתה ז' אני בערך ככה היום אני בכיתה יב'.יש לי חבר שאני מאוד אוהבת אבל בגלל התיסכולים והנפילות לדיכאון שיש לי בתדירות רבה מאוד זה גורם לי להתרחק ממנו ואני מפחדת מזה.אני לא יודעת מה לעשות איך לשנות את זה מה עושים!?!? הוא יודע פחות או יותר מה קורה איתי אבל עדיין לפעמים אני מתפרצת עליו וצועקת ורבה סתם ככה מעצבים שיש לי לא עליו!ומסכן הוא סופג וסופג אבל כמה אפשר לספוג?!אני לא רוצה שזה יימשך אני רוצה להירגע להרגיש טוב ולא כל יום לפחד לשים בגד צמוד מידיי או שמישהו ירים לי את החולצה ויראו לי את כל הבטן.אני מתביישת מהצורה של הגוף שלי מאיך שאני נראית. אני לא מצליחה לחשוב רק טוב זה ממש קשה!הכאב כל הזמן רוצה לפרוץ החוצה אבל הוא נשאר בפנים וזה אפילו יותר כואב!!אין דמעות..לרוב..אין כלום...אבל בפנים..זה כמו סערה נוראית הנשמה שלי קורסת!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך את מתארת תחושות כל כך קשות, בלתי נסבלות והרסניות כלפי עצמך. כתבת שחשבת על אובדנות ואני מקווה שיש אתך אנשים שיכולים לשמור שלא תפגעי בעצמך. דעי שבכל זמן שאת מרגישה שאת בסכנה לפגוע בעצמך, את יכולה לפנות לחדר מיון בביה"ח הקרוב למקום מגורייך ולשוחח עם איש מקצוע. כמו כן, את יכולה להתקשר למוקדי תמיכה טלפוניים או לאנשים קרובים.חשוב שתוודאי ברגעים הרגועים יותר, שאת לא בסכנה ממשית, ושתרחיקי מסביבתך אמצעים לפגיעה עצמית. האם את מצויה בטיפול כעת? נשמע לי שלחלוק עם אדם מקצועי את העוצמות והקושי, יכול לעזור במקצת ולפנות כוחות להמשך התמודדות. מה דעתך? גילי

14/01/2010 | 00:04 | מאת: מתוסכלת

הייתי אצל פסיכולוגית פעם ועכשיו אני שוקלת עם לחזור לזה.חבר שלי מאוד עוזר לי אבל לפעמים הוא לא יכול לדבר איתי בפלאפון וזה קשה

12/01/2010 | 19:05 | מאת: ילדה שמנה ועצובה:)

כל 16 השנים שחייתי, אהבתי לאכול,אבל עכשיו זה נהיה מוגזם. אני רוצה לשאול אותך האם יש להפרעה הזו קשר לכך שבמשפחה שלי מייחסים חשיבות רבה למשקל ולצורות אכילה? (ויש גם לא מעט הפרעות). מכניס אותי ללחץ לאכול לידם, מה שרק גורם לי לאכול הרבה יותר מהרגיל כשהם לא נמצאים... זו אשמתם או אשמתי? מה לעשות עם זה??

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך טוב שפנית. היחס לאוכל במשפחה משפיע כמובן על איך שאנחנו מרגישים. אם במשפחה היחס לאוכל מורכב, זה הגיוני ביותר שתרגישי תחושות של חוסר נוחות מולם בנושא האכילה וגם מול עצמך. אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול במרפאה ציבורית או פרטית, כדי להבין כיצד ומדוע האוכל הפך לנושא לא פשוט, ועל מנת לשנות זאת כדי שהמצב לא יחמיר. אין כאן עניין של אשמה כלל, אך יש לך את הכוח לקחת אחריות על המצב ולפנות למקום שיעזור לך להתחזק בנקודה הזו יש בפורום רשימת מרפאות ציבוריות ומרכזים לטיפול נפשי ואוכל גם לתת לך שם של מקום ספציפי בהתאם לצורך שלך במייל את מוזמנת לכתוב לי gily.agar@gmail.com גילי

10/01/2010 | 18:20 | מאת: girl interrupted

שוב טיפול לפני שאני נכנסת יש לי הרגשה שיהיה קשה אני פותחת ואומרת ששוב לא ישנתי. עוד ראיתי את השעה 3 בבוקר על השעון, ואלמלא הייתי לוקחת כדור שינה בטח גם את השעות שאחרי 3 עוד הייתי רואה. את שואלת אם אני חושבת שזה קשור לפגישות שלנו אני עונה שנדמה לי שכן אבל כל כך קשה לי להסביר לעצמי למה בדיוק את נורא רוצה שאני אנסה להסביר, ואני שוב מוצאת את עצמי נאנחת, חורקת שיניים, ולא יודעת מה להגיד ממש. לבסוף אני אומרת שהתכנים שעולים קשים לי, את אומרת משהו על כך שאני עוטפת את זה כל כך טוב, ולא אומרת את מה שאני חושבת, מרגישה, וואטאבר. מיד אני מרגישה שאני מחליקה לבור העמוק הזה, ובדיעבד אני מבינה שזה הכעיס אותי. את לא מבינה שכל כך קשה לי ושגם לעצמי אני לא מצליחה לתת תשובות? את אומרת שבתקופה של 3 החודשים האחרונים,מאז שחזרנו לטיפול, נתתי לך להיכנס לנושאים האלה של האוכל, ולאחרונה שוב נאטמתי, הסתגרתי בתוך עצמי. מה קרה? את שואלת אם התקדמת מהר ועמוק מידי אולי? ואני אילמת, אין מילים. במקומם כולי מלאה בערפל חונק. אני מנסה בכל הכוח לדבר, ומה שיוצא לי זה שאני כל כך מותשת מהדיבורים האלה על האוכל, ושאני כל כך מתוסכלת שאין פיתרון מיידי. ככה אני לא יכולה להמשיך! את שואלת איך אני רוצה שתעזרי לי, אם להתערב יותר? אולי פחות? אולי אחרת? ואני עדיין אילמת. את מוסיפה ואומרת שאת רואה שאני במצוקה, שאת לא יכולה ולא רוצה להתעלם מזה. את אומרת שקשה לעזור לי, שנורא קשה לי לקבל עזרה. "זה אישיו גדול" לדברייך. אני מרגישה ננזפת. למרות שאני משערת שזו לא הכוונה שלך. ואני רק הולכת ונאטמת יותר ויותר, מרגישה איך אני נסחפת בגל הכאב האיום הזה, ובכלל אין לי כוח לנשום. את אומרת שאת פה בשבילי. אני מיד סוגרת את העיניים עם הידיים, אלוהים, אני עומדת לבכות כל כך חזק. או שלא, כנראה שלא, רק בפנים, הכל רעמים וברקים, ואני עדיין לא מצליחה להוציא מילה מהפה, וגם לא דמעה אחת. אל תעזבי אותי, אני חושבת. אפילו שאני לא מצליחה להגיד כלום, אל תעזבי. רציתי בכלל לספר לך שלא אכלתי כלום היום. כל היום. יש לי סחרחורת, בא לי להקיא, הקיבה כואבת לי. אני רגילה לאכול כל כך הרבה. ועכשיו מרגיש שאת מקום האוכל בקיבה, האוויר בריאות, והדם בורידים תופס הכאב החד הזה. אוף, איזו פגישה מחורבת, אני חושבת לעצמי. את שם, מושיטה יד, ואני לא מצליחה לתפוס את היד שלך. את מציעה שביחד נברר את כל העובדות על ניתוח לקיצור קיבה, הניתוח שאני אומרת לאחרונה שוב ושוב שאולי זו הדרך היחידה, ואת נוטה מאוד לא להסכים איתי. אולי, אם זה מה שיחזיק אותי עכשיו, אולי כדאי לנו לנסות לברר – אם זה כן רלוונטי, או לא. אני אומרת שכרגע אני לא יכולה לקחת את זה על עצמי, שיש עוד דברים שאני צריכה לשאת. ואני מרגישה מבוהלת פתאום. איך בכלל אעמוד בניתוח?.... אני יוצאת, ומרגישה שהרגליים לא יכולות לסחוב אותי. מתיישבת על הספסל הראשון שני מוצאת, מתקפלת, כואבת, בוכה בשקט בלי דמעות, לבד. לבד לבד לבד. מרגישה מדממת. אני יושבת שם כמעט שעה, רועדת מקור. בסוף אני מכריחה את עצמי לקום וללכת לאוטו. יורדת לכביש, ומשתהה שם לכמה רגעים- אולי יבוא אוטו וייכנס בי בכל הכוח. הוא לא בא, ואני ממשיכה אל המכונית. אני עייפה עד מוות. נוהגת הביתה כמעט על אוטומט, נורא רוצה לעצום את העיניים, עוצמת לרגע, ומהר פוקחת. מזכירה לעצמי שאולי מינימום של שפיות עוד יש לי, ושאני יודעת שעל הכביש לא משחקים. עוד מעט אצטרך להיכנס הביתה, לראות את ההורים, ולהתנהג כאילו הכל בסדר. איך אני אצליח? נכנסת הביתה, אומרת שלום חטוף, ונעלמת בחדר. שלא יראו. שלא יראו! ומה עכשיו? לבד לבד לבד.

לקריאה נוספת והעמקה

היי הטיפול המשמעותי שלך ממשיך להיות משמעותי. וקשה. זו עבודה קשה אבל משתלמת...

14/01/2010 | 23:26 | מאת: girl interrupted

אני כבר לא ממש בטוחה אם הוא משמעותי או לא, הטיפול. אני חייבת לקלקל תמיד. היה כבר יותר טוב, הרבה יותר פתוח, היה אפשרי. עכשיו חנוק. מאז יום ראשון אני ממשיכה במגמת הרעב. לצום אני לא מצליחה, אבל הורדתי . אני רעבה כמעט כל הזמן. הבטן כואבת לי ממש פיזית, יש לי סחרחורות, בחילות. אני סובלת ונהנית מזה בו זמנית. גם אני יכולה לסבול רעב אם אני באמת מתעקשת. גם אני יכולה להרגיש את הקיבה שלי ריקה. מידי פעם, כשאני מרגישה את הכאב חד, אני חושבת לעצמי כמה מגיע לי, מגיע שיכאב. שיכאב לי חזק. וכבר 5 ימים שאני מביסה את הדחף לאכול כמעט לגמרי, כי מגיע לי להתענות. אני יודעת שזה לא יחזיק מעמד עוד הרבה זמן, אבל בינתיים אני מצליחה.

07/01/2010 | 19:45 | מאת: שירלי

כואב ועצוב לי.בא לי למות כבר,לנוח מעט. אני עייפה מהכל,עייפה מעצמי,עייפה מלקום בבוקר ואפילו מללכת לישון.האם אי פעם זה יעבור??

היי שירלי קשה להרגיש כך. אני מניחה עם זאת שהיו רגעים שהרגשת כך ולאחריהם באו רגעים אחרים. בוודאי שזה יעבור. הקושי הוא לשרוד את הרגעים הללו כשהם כאן. הידיעה שהם עוברים לא תמיד עוזרת כשכואב בהווה. מקווה שכשאת קוראת שורות אלה את כבר בהקלה מסוימת. שבוע טוב,גילי

30/12/2009 | 17:03 | מאת: רוני

מוקדש באהבה לכל אחיותי האנורקטיות! נוצה ברוח/ רמי קלינשיין כמו נוצה ברוח הפראית הוא לא ימצא אותך במקום שהיית לפעצים עולה בי הד קולך והוא בא והולך לפעמים את יודעת רק הבכי מזמן לזמן בא מתוך געגוע ישן.... כמו נוצה נלקחת עם הרוח מחלון פתוח לרווחה ורק ביקשת לנוח הוא לא ידע הוא לא שמע אותך בוכה כאילו לא נרגע קול צחוקך המשוגע לפעמים את יודעת רקהבכי מזמן לזמן בא מתוך געגוע אל מול עיני היית נוצה ברוח....

31/12/2009 | 15:43 | מאת: שירלי

רוני תודה על שחשבת עלי.לא הכרתי את השיר הזה של רמי קלנשטיין,אבל התחברתי מאוד למילים.שירלי.

30/12/2009 | 00:00 | מאת: היי שקטה

היי שקטה ריקי גל מילים: רחל שפירא לחן: יהודה פוליקר היי שקטה עכשיו הכל בסדר אפילו המחנק עומד להשתחרר זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן זה העולם שיש ואין עולם אחר היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האוויר נותן לה הגנה כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה. היי שקטה כמו לא עברת אף פעם כמו לא היית צרימה בנוף המטופח כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם כמו אלומת האור הנה מצאה אותך. היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האוויר נותן לה הגנה כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה. היי שקטה כמה אפשר לשטוח את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח כאילו השלווה היא חוף הבהלה. היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האוויר נותן לך הגנה כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה.

לקריאה נוספת והעמקה

בחירה מקסימה ומתאימה. תודה.

29/12/2009 | 22:16 | מאת: girl interrupted

ככה אני מרגישה. חסרת כוחות, פיזיים ובעיקר נפשיים. אין לי שום ספק, ואני כבר יודעת לזהות לצערי, שאני בדיכאון. אני מכירה את זה יותר מידי טוב מתקופות בחיים שלי, ובתקופה האחרונה, ובימים האחרונים הוא מחמיר. אני לא בטוחה שזה בכלל המקום הנכון לכתוב את זה, כי אני לא יודעת אם זה קשור להפרעות האכילה. ובעצם, בודאי שזה קשור. הכל קשור כך ואני לא יודעת איפה מה מתחיל ואיפה מה נגמר. אני מפחדת לכתוב את זה, בעיקר כי על סמך ניסיון עבר אני יודעת שזה משהו שאנשים מאוד לא אוהבים לקרוא ונבהלים ממנו, אבל פשוט בא לי למות. אין מילים אחרות שיכולות לתאר את זה. אני עייפה, אני אבודה, אני מפחדת, אני לא רואה איך אני יוצאת מזה. לא רוצה להרגיש יותר, לא רוצה לדבר יותר, לא רוצה לכאוב יותר. כרגע אני רק רוצה שקט. בשביל להסיר כל ספק אני מבהירה שאני לא מתכוונת לנסות לממש את הרצון הזה. (אם הייתי מתכננת, בטח שלא הייתי מספרת את זה פה או בכל מקום אחר). רע לי ברמות מטורפות. תפילת שחרית, ניסיתי להגיב לך, אבל כרגע לא מצליחה למצוא כוח. girl, שועוד איך interrupted ...

29/12/2009 | 22:50 | מאת: תפילת שחרית

ליבי יוצא אלייך... את מדברת מעמקי נשמתך, וזעקתך נשמעת אפילו מתוך המסך האילם. איך ניתן לעזור לך?! אני מזדהה איתך, מאד. יש תקופות כאלו, לעיתים הן ארוכות ונמשכות, שאין כלל כוח, בגוף, בנפש, אין אפילו רצון... נקודות שפל שכאלו, שקשה לראות איך אפשר לקום מהן בכלל. הייאוש, החידלון, חוסר הרצון - וודאי שהכל קשור בהפרעה. נכון שיש עוד גורמים שמשפיעים על חיינו, אך עבורך ההפרעה היא הכל והכל קשור בה, וכשהיא עוצמתית ושולטת על כל ימייך - וודאי שתחושי את ריפיון האחיזה. אני כ"כ מבינה אותך!!! גם אני הייתי שם למשך שבועות ארוכים. היום אני קצת למעלה משם. אבל רק קצת... אז איך, איך מעוררים רצון? כי הוא היסוד לעזרה עצמית, בכל תחום שהוא. אני קודם חייבת לרצות: לרצות להחלים, לרצות להפרד מההפרעה, לרצות לחיות חיים של טעם אמיתי, לרצות לאפשר לעצמי את הזכות להבריא - לרצות... אח"כ באות ההחלטות, הקבלות שלנו לגבי עצמנו, הצעדים המעשיים וכו'. אבל באין רצון - איך נפעל... זה הדיכאון - חוסר הרצון למשהו, או אולי הרצון לכלום... מתוקה - מה עושים? איך אוכל לחזק אותך? אני כ"כ רוצה... אולי - אולי אם רק תדעי שזו תקופה, זה יחלוף, עם תפילה, ואמונה, ותקווה, ולשמור על שביב של אור שיאיר לך את הקצה של מנהרת ההפרעה הקודרת הזו. אני יודעת, אהובה, החושך גדול ואיימתני, אבל יש אחריו אור עצום ובהיר. תרשי לעצמך, פיסה קטנה של תקווה שיבוא יום וגם את תזכי לאור הזה. תני לעצמך את החירות, לפחות במחשבה, להאמין שאת תחלימי ועוד תביטי לאחור על התקופה הזו - ותדעי שמתוך התהום הזו עלית וצמחת. מקווה שעזרתי, עדיין כואבת אותך... תכתבי לי, טוב?! בזה אני בטוחה: הכתיבה העוזרת, מאווררת, מאפשרת חלוקה של נטל ההפרעה שאנו חיות בה בבדידות נוראה ובבושה וכלימה. תכתבי - אני אחכה לך... לילה טוב

היי טוב שאת כותבת למרות חוסר הכוחות. מותר לכתוב שרוצים למות. וחשוב לסייג כמו שעשית שאין כוונה מציאותית בכך. הלוואי ויהיו רגעים, שעות וימים טובים יותר במהרה. הדכאון הוא ענן שחור. כמו שבחורף סוער קשה להאמין שיכול להיות חמסין מתישהו, אך בסופו של דבר יש אביב וקיץ וימים יפים, כך גם בדכאון. העובדה שהוא עושה קולות והרגשה של התנחלות אינסופית בחייך, אינה מעידה על העתיד. הוא ילך בסוף. פשוט עד אז, זה מאד מאד קשה ואני מאחלך שתמצאי הקלה בכל מני דברים ותשרדי את התקופה הזו. אנחנו כאן גילי

29/12/2009 | 20:51 | מאת: שימרית

אני כארבע שנים סבלתי מאנורקסיה בחצי שנה האחרונה ברוך השם העלית במשקל ומשקלי עומד על 48.5 כשגובהי 1.58. במשך שלוש וחצי השנים האחרונות לא קיבלתי מחזור. שאלתי היא מהן הבדיקות ע"מ לראות מצב הורמונלי (אציין כי הנני בתולה) ובנוסף מהם האפשרויות ע"מ לקדם קבלת מחזור בהקדם האפשרי בתודה מראש ובריאות הגוף והנפש

שלום שמרית עלייך לפנות לרופאת משפחה שתפנה אותך לאנדוקרינולוג על מנת לבצע בדיקות הורמונליות מתאימות. בהצלחה. גילי

29/12/2009 | 13:42 | מאת: שירלי

תודה על מה שכתבת לי.גם אני מזדהה עם הרבה ממה שאת כותבת. הלוואי ויכולנו להזדהות עם דברים יותר טובים.. אבל עד אז,חיבוק חוזר...שירלי.

29/12/2009 | 13:36 | מאת: שירלי

.לראשונה בכל מחלתי אני מפחדת.מרגישה יוצאת מאיזון,משליטה.ואולי זה לא נורא כ"כ,אולי בקרוב יגיע הסוף לייסורים חסרי היגיון. אני הולכת למיטה,אני חלשה ועיפה מאוד היום.רק רוצה לישון. ולא לקום לעולם.

לקריאה נוספת והעמקה

שירלי היקרה. את בתקופה של סבל. ראיתי שהיה לך קשה כשאחת הבנות לא הגיבה על דברייך ואני חושבת על כך שגם אני לפעמים לא כותבת מספר ימים בפורום ומקווה שברור לך שאם אין תשובה זה כי לא קראתי ולא כי אני מתעלמת. הקשר עם הפסיכולוגית נשמע משמעותי אך נשמע לי שאת בסכנה פיסית. האם תהיי מוכנה ללכת לרופא? למיון? למוקד חרום? אפילו כדי לקבל אינפוזיה של נוזלים ובדיקה שאינך בסכנת חיים? את מוזמנת ליצור עמי קשר במייל או טלפון אם תרגישי שאוכל לעזור במשהו gily.agar@gmail.com 0544959060

30/12/2009 | 13:53 | מאת: שירלי

תודה גילי על הרצון והנכונות אבל כנראה שאי אפשר ממש לעזור לי,מהסיבה שגם אני כשלתי במקום הזה. נראה לי שמגיע הרגע שצריך בו לוותר,לא מרצון,אלא מחוסר כוחות,מהתשה תהומית ורצון לחדול .לא רוצה להאבק יותר בכלום,כל חיי אני נאבקת בשביל משהו שלעולם לא יהיה שלי. ואין לי כוחות יותר או בשביל מה.הרסתי את עצמי בידיי שלי.כעת נותר רק לקוות שזה יסתיים בכמה שפחות כאב וסבל. לא האמנתי שיגיע היום שיכאב לי אפילו לנשום את האוויר.

29/12/2009 | 13:33 | מאת: שירלי

איילת,תודה על ההתייחסות.אכן יש בי חלק מאוד גדול כרגע שרוצה לחדול.אבל כפי שכתבתי בהמשך,החלטתי לא לוותר וחזרתי לטיפול. את המשלשלים אני לוקחת כבר שנים.מן קוקטייל של כמה כדורים(אבל לא אכתוב את שמם כאן כדי לא לעורר טריגר או רעיונות אצל מי מהבנות כאן) אבל צדקת לגביי הכמות.נהגתי לקחת את הכמות הזאת כל יום בלי קשר ישיר לכמה אכלתי,פשוט מן צורך להתרוקן מכל מה שמכביד עליי,חונק אותי מבפנים...מן הענשה עצמית שכזאת. אבל היום אני לוקחת פעם בשבוע לערך ומינון הרבה יותר נמוך.רק שבתקופות קשות אני חוזרת לשם,למקום המוכר אבל ההרסני..אני יודעת את כל זה,אבל התיעוב העצמי שלי משאיר אותי עדיין שם. אז תודה על הרצון לעזור.שירלי.

29/12/2009 | 13:48 | מאת: משהו נוסף

רציתי לציין שביני לבין הפסיכולוגית יש כימיה מדהימה,ואולי זה מה שהפחיד אותי כ"כ.תחושת התלות,ההזדקקות נוגעות במקומות לא פשוטים בעצמי ובעברי.המחשבה על להפסיק היתה פועל יוצא שברגע שפתחתי את הדברים שהומתו בעבר כדי לשרוד,זה גרם לרגרסיה במצבי הפיזי ובהחמרת הפרעת האכילה שלי.אז הטיפול הוא אכן יעיל ונכון,אבל מפחדת למות עד שיגיע לסופו.וכרגע זאת התחושה.תחושה שאני תלויה על הקצה וכל תזוזה לא נכונה בכיון מסוים יכולה להיות מסוכנת.

01/01/2010 | 22:45 | מאת: איילת גול

הי שירלי, תודה על הדברים. מעולה שהפחתת במשלשלים, גם משום שבעתיד (הקרוב) תיהי אחרי זה, ותירצי שיהיו לך יציאות כמו בן אדם נורמלי, תגלי מעי עצל, ועצירות נוראית. אז כל הכבוד. אני שמחה שעם הפסיכולוגית יש חיבור, ותזכרי, זה שאת משלמת לה לא אומר שהיא לא מעריכה ותופסת ממך, להיפך, בן אדם שבא לבעל מקצוע, הוא בא במטרה לעזור לעצמו, יש מודעות, יש כוונה, זה אומר שאת רואה עתיד טוב יותר. ואת לא תמותי עד שהטיפול יתפוס, כל טיפול הוא הדרגתי, ואין חוקיות לדברים, אבל תזכרי שלך יש את הכוח לשלוט על החיים שלך, אין לך תלות בפסיכולוגית ולא באף אחד, הדבר היחיד שכרגע את אולי מכורה לו זה האוכל - ה"סם", שלא תחליפי את ההתמכרות הזאת בהתמכרות לפסיכולוגית או כל דבר אחר, אלא להיפטר בכלל מהרגל התמכרות, אובססיביות. את יכולה ואת תיהיה חזקה ותיפטרי מהדבר הזה... שלך איילת

29/12/2009 | 18:35 | מאת: נשברתי

שירלי, אם אני הייתי אומרת לך שאת הורגת אותי בשתיקה שלך? אולי הורגת את עצמך אך קוברת אותי איתך, השתיקה היא הנוראית מכל, קשר השתיקה אליו הורגלתי, חוסר היכולת לנתק אותה, בעיקר מפחד שלא יהיו בפי הוכחות. גם אני חולה, גם אני מופרעת אכילה, וגם אני כל טריגר ריגשי עפה בטיסה ישירה לשם, מדממת ומבקשת לחדול, גם אצלי המוות יכול להיות רק עוד כדור ודי. אני נחנקת מחוסר התקשורת ומחוסר הכנות, מבינה את הכאב והפחד להיות חשופה, מבינה ומזדהה, מצד אחר מרגישה כ"כ קטנה ולא נחוצה, למה אני עם כל המורכבות ועם כל הקושי יכולה ואת לא? למה את לא יכולה ואני כן יכולה? וגם לי קשה שתדעי וגם לי זה לא ברור מאילו, למה אני צריכה להרגיש נחותה ממך כאן? לי מותר להודות בחולשות הכי מביישות שלי ואת לא? למה? כ"כ קשה לי להיות כנה, למה רק אני? למה למה למה תגידי לי למה? אני יכולה למות מזה שתדעי, אין לי לאיפה להוציא את זה אין לי ואני גומרת על עצמי, אני מתה מפחד מהמקום הזה וכרגע זה המקום שאני הכי זקוקה לו, אלחוש של כל התחושות וכל הפחדים כל הכאבים וכל האכזבות, אלחוש ואני לא רוצה אני נשבעת לך שאני לא רוצה

29/12/2009 | 18:58 | מאת: שירלי

אני לא מבינה למה את מתכוונת.ניסיתי לחשוב האם אנחנו מכירות,אבל לא נראה לי.אין לי חברות שיודעות על מחלתי,ואין לי חברות שחולות בהפרעת אכילה(או שאני מודעת אליה). מצטערת אם תשובתי זאת מאכזבת אותך,אבל אין לי דרך לעזור לך בזה. רק רוצה להגיד לך ששום דבר ואף אחד לא שווה שתהרגי את עצמך בשבילו.ואם מישהי גורמת לך לחוש כך,נתקי את הקשר איתה. מקווה שתמצאי את הכוחות לצאת מהמקום החשוך הזה,כפי שאני מקווה גם עבורי. שירלי.