חוסר טאקט או פגיעות-יתר?

שלום לגילי ולגולשים, אני מתמודד עם הפרעת אכילה המתבטאת בהתקפי זלילה, לרבות אכילה מהירה. בשבועות האחרונים אני גם סובל מנדודי שינה קשים, המלווים רעב קיצוני ואכילה. עם זאת, ה-BMI שלי הוא עדיין בגבולות עודף משקל ולא OBESITY, אני מנסה לשמור על ארוחות קבועות ובריאות ועוסק בפעילות גופנית סדירה ודי רבה. לאחרונה הזמינה אותי ידידה, הסובלת בבירור מעודף משקל ניכר ומחוסר שביעות רצון קיצוני ממשקלה, לארוחה לחגוג את יום הולדתי. בשיחה שקיימנו אתמול סיפרתי לה על נדודי השינה המלווים התקפי רעב ועל הביקור הקרוב שאני מתכנן בעניין אצל רופאת המשפחה (בפירוש לא ביקשתי להתייעץ איתה אלא לכל היותר לפרוק). היא העלתה את האפשרות שאני סובל מהפרעות אכילה ותיארה בצורה ממש קשה, שלא לומר משפילה, את צורת האכילה שלי בבית הקפה בו נפגשנו, ממש תיאורים פיגורטיביים ומפורטים ובנוסף, דיברה בצורה מטיפנית, כמי שאין לה כל נגיעה לנושא ("פעם ראשונה שראיתי אדם אוכל ככה", "אנשים בד"כ משאירים קצת, אוכלים ברוגע..."). הייתי הלום ובאותו רגע שיתפתי פעולה. בנוסף, היא תיארה את עצמה כדוגמא ומופת בענייני אכילה, סיפרה שהיא מפסיקה לאכול בשש בערב ולא רעבה למחרת, אמרה לי מה אני צריך לעשות וכו' (לכל היותר, שאלתי אותה איך זה שהיא 'מלאה' אם היא מקפידה כל כך). אחרי השיחה הרגשתי רע מאוד. היא גם אמרה שהיא "לא נוהגת להיכנס לאנשים לצלחת", אך הואיל ופתחתי בנושא (ממש סיפרתי בעיקר על נדודי השינה) היא הרשתה לעצמה. התאפקתי עד היום עד שכתבתי לה מייל קצר האומר שהיא הצליחה לקלקל את הארוחה שהזמינה אותה אליה ושהייתי מצפה ממי שמתמודד עם עודף משקל בעצמו לגלות יותר הבנה. לא אלאה אתכם בהתכתבות אך הואיל ואני מכיר את עצמי כמי שנפגע בקלות, שאלתי היא האם "הגזמתי" או שמא מדובר בחוסר טאקט ו/או בחוסר מודעות עצמית של ידידתי שעשתה בעצמה בערך את כל הדיאטות ועסוקה מאוד באכילה.