פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

פורום מקצועי זה מיועד לשאלות, התייעצויות ושיתוף עבור כל מי שנושא האכילה, המשקל ודימוי הגוף מעסיקים אותו באופן שגורם לו סבל ופוגע באיכות חייו. כמו כן, מיועד הפורום למי שחש כי האכילה ממלאת תפקיד משמעותי בעולמו הרגשי. הפורום מיועד גם לאנשים אשר יקיריהם סובלים מנושאים אלה. במדינת ישראל, כמו בעולם המערבי כולו, חלה עלייה מתמדת בשכיחות הפרעות האכילה, במספר האנשים אשר מאבדים שליטה על האכילה והמשקל, ואשר מחשבותיהם ורגשותיהם מלאים בנושאים הקשורים לדימוי גוף ואוכל. אין הדבר מפתיע בעידן השפע בו האוכל הפך להיות מוקד תרבותי, כלכלי, ועסקי, ואשר אידיאל הרזון בו, אינו ניתן להשגה. פורום זה חשוב במיוחד בתקופה מורכבת זו, וינסה לתת מענה הולם לשאלות הקשורות במניעה והתמודדות עם הפרעות אכילה ואכילה רגשית, וסוגי טיפול אפשריים. למעבר לפורום לחצו כאן.
841 הודעות
697 תשובות מומחה

מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

חל איסור מוחלט על פרסום בפורום. ניתן להמליץ מתוך נסיון אישי על גופים טיפוליים מסויימים, אך יש לציין בהודעה כי מדובר בהמלצה על סמך חוויה אישית בלבד. אין לציין פרטי התקשרות של הגורם הטיפולי המדובר
04/10/2018 | 18:05 | מאת: ליאור

היי, אני בת 16 וחצי ומאז ומתמיד הייתי ילדה רזה מאד המשקל הכי גבוה שלי היה 53 ואני בגובה 1.61 אני תמיד הייתי חולת שוקולדים ומאכלים לא בריאים, לא אוהבת ירקות ודברים כאלו ואוכלת רק שטויות בעיקר והייתי אוכלת מה שאני רוצה כמה שאני רוצה בלי לדאוג או לחשוב בשנה האחרונה התחלתי לפחד על המשקל שלי מבצקים, סוכרים וכל מה שגורם לי לעלות במשקל. פחדתי שבגלל שאני בגיל ההתבגרות זה יבוא לי בבום ויום יבוא וכל האוכל שאכלתי יתבטא בגוף שלי ובמיוחד שבמשפחה שלי אף אחד לא רזה כמוני ואפילו מלאים. בחופש הגדול המצב יותר התדרדר בדאגות שלי בגלל שידעתי שאני לא הולכת להזיז את הגוף הרבה בחופש והתחלתי להמעיט באוכל, במקום שלוש פעמים של נס ושוקולד, פחות מפעם אחת לפעמים לא הייתי אוכלת יותר מארוחה אחת ביום גם בגלל השעות המאוחרות שהייתי קמה ובעיקר מחשבת קלוריות על כמעט כל מאכל שנכנס לי לפה. אני התחלתי לצאת להליכות ולהתאמן הרבה יותר ולפחד מלהשמין הרבה יותר.. מעולם לא הייתי ואני לא בעד הרעבה וזה לא מה שהתכוונתי לעשות פשוט אכלתי פחות ממה שאני רגילה ממשקל 51 ירדתי ל46. האם אני מפתחת הפרעת אכילה? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני חושבת שחשוב לברר מדוע התחלת לחשוש למשקל שלך באופן קיצוני כזה פתאום. לא הייתי משאירה את זה ככה כי במשקל כמו שלך זה גם יכול להביא לבעיות בריאות וגם כי יש לפחד הזה סיבות רגשיות תמיד. את מוזמנת להתייעץ אתי בפרטי לגבי מה יתאים לך והיכן.

18/09/2018 | 11:54 | מאת: לירי

שלום יש לי התקפי זלילה בולמוסיים כבר הרבה שנים זה הולך ובא אני מחפשת מטפלת רגשית/קבוצה לטיפול באזור השפלה רחובות נסציונה יבנה גדרה תודה רבה

הי. את מוזמנת להתקשר במוצאי יום הכיפורים ואנסה לסייע לך. 0524491234.

13/09/2018 | 15:54 | מאת: אלירן

שלום, אני מחפש מקום לטיפול בבולימיה עבור בשביל מישהי בת 25+, אשפוז פתוח דרך קופת חולים כללית... אשמח להמלצות ועזרה לכל מי שיכול. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

אם מדובר בבולימיה מדוע אשפוז פתוח?

05/09/2018 | 09:48 | מאת: עמי

שלום רב, לאחרונה גיליתי כי חברתי סובלת מבולימיה בשנים האחרונות וכי היא הולכת ומחריפה. חברתי נמצאת במלכוד מכיוון והיא מתחילה בקרוב מכינה ללימודי רפואה (האבסורד...) ועכשיו תולה את חוסר הטיפול בכך שאינה רוצה שיופיע לכך תיעוד בתיקה הרפואי ואשר יפגע בחלומה להיות רופאה. אני לא יודע מה לעשות, אני חושש לחיה, התופעה קיימת מספר שנים וכבר קיים נזק, מחד, ברור שהבחירה הרציונלית הינה טיפול במחלה, אך מאידך הפגיעה בחלום שלה לא באה בחשבון מבחינתה, וכיוון שזו המטרה היחידה שלה בחיים, אני חושש שפגיעה במטרה עלולה לגרום לה נזק נפשי אשר יכול להביא לסכנת חיים.

לקריאה נוספת והעמקה

עמי שלום. מבלי להתייחס להצדקה או לאי ההצדקה של החשש שלך, אפשר לפנות לטיפול פרטי שבמקרה כזה אין כל סיכוי שאנפורמציה תהיה גלויה לגוף כלשהו.

תמיד ידעתי שאני שוקלת יותר מדי. אני נראית במשקל תקין אבל בפועל שוקלת 68-70 וגובה 165 סמ. תמיד אני עודה הרבה ספורט וגם היו לי בעבר דיאטות (ללא סוכר בכלל למשך כחודשיים) אבל אני ממש אוהבת מתוק ויש לי cravings. לפני שחושב חודשים אחרי שראיתי תמונות שלי מהים שנראיתי בהן נורא, הקאתי באותו שבוע כל יום אחרי האוכל פעם, פעמיים ביום בעזרת דחיפת אצבעות. מאז לפעמים לא הקאתי שלושה שבועות ולפעמים אני מקיאה כמעט כל יום או פעם בשבוע, לרוב אחרי שאני אוכלת שטויות. יש לי גם עצירות קבועה אז השתמשתי במשלשלים פעמיים. אני מפחדת שההקאות גורמות לעצירות, זה הגיוני? אני מעדיפה לא לספר על ההקאות לקרובים לי. גם לכתוב פה קשה מספיק..

לקריאה נוספת והעמקה

נועה שלום. התשובה היא כן. את סובלת מהפרעת אכילה. אני חושבת שמאד חשוב שתפני לטיפול ואם תרצי אוכל להפנות אותך לטיפול מתאים. רינה בלום 0524491234

אני לא עושה את זה באופן קבוע וזה לא שיש לי תסמינים של הפרעה, אני לא רזה קיצונית או בכלל. בעיקר דואגת אם זה מה שגורם לי לנפיחות בבטן ועצירות. יכול להיות?

הי, אני מעל 20 שנה עם אנורקסיה. אני לא במצב הקיצון שהייתי פעם וגם כבר אין לי פעולות "טיהור" כמו שהיו הרבה שנים, אני אחרי 2 ניתוחי וושט. מה שכן, אני מוגבלת ביכולת האכילה שלי, גם עקב הניתוחים וגם ההפרעה לוקחת חלק ואני מצמצמת. אני מניחה שאסור או לא מומלץ לרשום מספרים מדוייקים אז אנסה להסביר בצורה אחרת. אני אוכלת מידי יום כ-1000 קלוריות ואני בתת של כ 10-12% מהמינימום BMI 17. אני לוקחת ברזל וויטמינים. אני יכולה לחיות ככה רק תוהה עד כמה זה מסוכן, אם בכלל, מה הנזק שעלול להיגרם? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, המצב הוא שאת עדין לא מספקת לגופך את מה שנדרש לו לקיום תקין. לגבי הנזק הגופני עדיף שתשאלי רופאים.

06/08/2018 | 22:18 | מאת: מירן

היי, אני בת 16 וחצי מאז ומתמיד הייתי רזה, לא נוהגת לאכול בריא כמו ירקות ופירות ואוהבת שטויות כמו שוקולדים, מתוקים ואוכלת בכל שעה שבא לי אני נכנסת לשירותים לפחות פעם פעמיים ביום ותמיד הייתי נעה בין המשקל 53-48 ואני מטר 1.61 אני תמיד חשבתי שאני רזה ולא ייחסתי ככ חשיבות לזה או למה שאני אוכלת פשוט אכלתי בלי לחשוב אבל כבר שנה בערך שהתחלתי להכנס לדאגות של אני בתקופת ההתבגרות אולי השומן יבוא לי במכה אחת וישפיע עליי בעתיד? במשפחה שלי אני היחידה שרזה ככה שזה לא מ-גנים האם אראה גם כמוהם מתישהוא? אם אני צריכה לשמור על עצמי? אז בערך כמה חודשים הורדתי סוכרים מהשתייה שלי וחודשיים שבתחילתם הייתי במשקל 48.0 אני עושה הליכות פעם פעמיים בשבועיים ספורט בבית( לא רק על מנת לשמור על משקל, גם כדי לייצר שרירים במקומות שרציתי בלי קשר) והתחלתי לאכול פחות ולחשוב יותר על מה שנכנס לי לפה אני כן מתלבטת וחושבת פעמיים האם כדאי לאכול שוב עוד שוקולד שוב עוד מתוק ומוותרת התחלתי יותר לחשוב כרגע אני שוקלת 45.5 אני לא מרעיבה את עצמי ולעולם לא הייתי בעד דברים כאלו אבל אני מפחדת שזה לא טבעי כל המחשבות שלי והאם זה הגיוני לפחד שאשמין במכה אחת ושאני לא אשאר רזה ואראה בסופו של דבר כמו המשפחה שלי.. חייבת התייעצות

06/08/2018 | 22:19 | מאת: מירן

חשוב לי לציין שאני גם סופרת קלוריות כמעט לרוב לפני שאני אוכלת..

שלום לך מירן. במשפט אחד? המחשבות האלה מזיקות לך וכדאי שתנסי לחזור כמה שניתן למצב הקודם בו אכלת הכל לפי טעמך ולא הקדשת לכך מחשבה. אם את מתקשה לעשות זאת בעצמך אני ממליצה שתפני לטיפול.

17/07/2018 | 17:04 | מאת: גאיה

כדורים פסיכיאטריים מעלים במשקל גם אם לא אוכלים הרבה?

גאיה שלום, יש כדורים פסיכיאטריים מסויימים שגורמים לחלק מהאנשים לעלייה במשקל לתקופה מסויימת. זו לא עובדה גורפת ומאד תלויה בנטייה של האדם להשמנה, אורח חייו וכמובן גם סוג התרופה.

26/06/2018 | 09:29 | מאת: סמר

שלום רב אני בת 42 נשואה + 4 בדרך כלל בריאה אני כבר לוקחת תרופה נגד חרדות פאקסט 20 mg ארבעה חודשים המצב הנפשי טוב אבל יש לי עלייה במשקל בגלל חשק למשהו מתוק אוכלת תמיד אני רוצה לחזור למשקל הקודם לפני נטילת התרופה עם דיאטה שתעזור לי לחזור למה שהיתי קודם דרך אגב אני בעבר שקלתי 58 היום אני 63 עם גובה 163 אני מרגישה מליאה כל הזמן תעזרי לי ותציעי לי תוכנית הרזיה שאלך עליה ותתן תוצאות תוך כדי מהלך הטיפול אשמח לקבל תמיכה ועזרה תודה רבה.

02/04/2018 | 17:41 | מאת: ליאת

שלום ילדה בת 10 עם משקל של 100 קילו ניסינו דיאטות של קופת החולים לא עזר וגם תורים ארוכים מאוד בין תור לתור. לילדה יש מאמנת כושר אישית אך ללא שינוי . לילדה אין בעיה בבלוטת התריס. אני זקוקה לעזרה בבקשה אני מרגישה שאני מאבדת את הילדה שלי . הילדה שלי סובלת מבחינה חברתית וזה משפיע אליה מבחינה נפשית ולימודית ועוד .... הילדה כל הזמן רעבה ואוכלת בכמויות גדולות יחסית לגיל שלה בבקשה תעזרו לי מה אני צריכה לעשות ?

לקריאה נוספת והעמקה

ליאת שלום רב, אני חשה במצוקה הרבה בה את נמצאת. אני יכולה להתייחס לשאלתך כמובן אולם חסרה לי אנפורמציה חשובה. האם לא הצלחתם לווסת את פעילות בלוטת התריס בעזרת תרופות? ואם הפעילות של הבלוטה מאוזנת האם ישנן סיבות רגשיות נוספות שיכולות לגרום לאכילה רגשית? אני רוצה להזמינך להתקשר אלי טלפונית ואנסה לסייע לך כמיטב יכולתי. רינה 052-4491234

19/07/2018 | 10:28 | מאת: נדיה גרינשטיין כהן

לטפל בילדים בגיל של הבת שלך ללא מסגרת תמיכה רחבה, עבורה ועבור המשפחה, זה לא עניין פשוט. בהתאם למקום מגורייך, וגם אם נשמע שקיצוני, הייתי ממליצה לך לפנות לתה"ש מחלקת הפרעות אכילה לנוער או לבי"ח שניידר. אני לא אומרת שיש לבת שלך הפרעת אכילה, אבל פגישת אינטייק באחד המרכזים יכולים לתת לך מגוון רחב של אפשרויות טיפול לבת שלך. נשמע שהבת שלך צריכה מסגרת יותר אינטנסיבית.

הי. אני מתמודדת שנים עם נושא האוכל וההשמנה. והצלחתי בעזרת דיאטות שונות לרדת למספר שנים וחוזר... אפקט האוקורדיון... כעת שוב אני בתקופה רעה של השמנה שאני לא מצליחה לשלוט בה.. ואני מרגישה בשלה היום להישיר מבט ולהודות שלא מדובר בהשנה רגילה.אלא בעצם בהפרעת אכילה. ואני עונה על כל הקרטריונים שמאפיינים את תסמונת הזללנות. הבולמוסים הם על בסיס כמעט יום יומי!! ואני מצליחה לזהות לגמרי את המניע לאכילה הרגשית הזו... אני מטופלת שנים אצל פסיכותרפיסטית. (פעמיים בשבוע) ולאחרונה נוטלת פרוזק. השאלה שלי היא בעצם. איזו מסגרת טיפולית מתאימה לי? כי בעצם אני כבר מטופלת נפשית... ואנחנו עובדות על הכל... אבל בכל זאת אני מרגישה שאני צריכה משהו ממוקד לנושא הזה. שיהיה עקבי ויציב אך ורק לזה! מה נראה לכם מתאים לי? טיפול קבוצתי? פרטני? ובאיזה מסגרת? אני מירושלים. קופת חולים מכבי. ומעדיפה לא להוסיף כרגע תשלום כבד נוסף לסל הטיפולים הפרטיים שלי... תודה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

גלית שלום. אני לא יודעת באילו נושאים את עוסקת בטיפול שלך אבל כדאי לבדוק אם אפשר לעבוד בו על הקשר בין מצב רגשי לאכילה שנוצר והתחזק אצלך במהלך החיים . בירושלים יש את מרכז "קולי" להפרעות אכילה. אולי מתקיימת שם קבוצה שיכולה לסייע לך?

תודה על המענה המהיר! בדקתי באתר שלהם וזה נראה לי פחות מתאים... או קבוצה אינטנסיבית שלא מתאימה לי. או 10 מפגשי CBT. שזה פחות נראה לי... יש לך אולי עוד מידע על ירושלים?

היי גילה, קראתי את שכתבת, לא ברור האם כבר קיבלת מענה אבל אני חייב לומר ששתי האפשרויות שהצגת נשמעות נהדר ואולי כדאי להתנסות לפני שאת שוללת על הסף, אולי כבר התנסת ולכן את שוללת, לא כתבת למה שללת אז קשה לומר, בהצלחה רבה אני בטוח שיש פתרון לעניין :)

19/07/2018 | 10:22 | מאת: נדיה גרינשטיין כהן

נשמע שהמרכיב החסר הוא טיפול תזונתי עם דיאטנית קלינית שמתמחה בתסמונת הזללנות,.טיפול שלם צריך לכלול טיפול תזונתי שמתקמד בבעייה. לא כל דיאטנית מומחית בתחום. יש בקופ"ח בירושלים דיאטניות שיכולות להתאים לך.

31/01/2018 | 21:18 | מאת: גלית

הצילו!!!! קרה אסון!, ביום שני לפני יומיים בערב נשקלתי בשעה 21:00 והיום נשקלתי בשעה 21:00 באותו משקל אם אותם בגדים בדיוק. ועליתי מיום שני בדיוק 4.800 ק"ג במשקל. קיבלתי שוק אני בהלם ממש רועדת ממש טראומה! איך הגעתי למצב הזה? למה זה קרה לי? למה העונש הזה הגיע אלי? ביום שלישי היה בעבודה אירוע לכבוד סוף שנה עם כיבוד ואכלתי עוגות,קוראסונים,מאפים,עוגיות,שוקולדים,עוגות שמרים שוקולד בכמויות גדולות. והיום אכלתי בעבודה גם עוגות שוקולד, קיש בטטה, לחמניות עם גבינות וסלמון מעושן ואגוזים ופירות יבשים בגלל ט"ו בשבט היום אכלתי מלא פקאן מסוכר ובוטנים ואגוזים מסוכרים ופירות יבשים. יומיים של סיוט בגלל המסיבת סוף שנה בעבודה וגם בגלל ט"ו בשבט בעבודה. אני ממש כועסת על עצמי שאכלתי את כל הבצקים האלה והעוגות בלי לעצור ולחשוב ממש הייתי בעמוק. לא התאפקתי לא הצלחתי להתאפק לא הצלחתי נכשלתי נכשלתי. איך ה-4.800 ק"ג יכולים לרדת מהיומיים של הזלילות האלה? אכלתי לפחות 20 אלף קלוריות בכל יום ויומיים זה 40 אלף קלוריות . ממחר אני רועדת מחר רק שהאוכל לא יישתלט עלי. כי בחיים אני לא אצליח לצום! איך אפשר להוריד כמות כזאת עצומה של קלוריות?

לקריאה נוספת והעמקה

גלית שלום. מתוך כל מה שכתבת עולה שאת מוטרדת ופוחדת מאד מהשמנה. אין לי אפשרות לדעת מה ההסטוריה שיש לך עם אכילה ומה מצבך הבריאותי. אני יכולה לומר לך שאם את מוצאת את עצמך אוכלת בבת אחת כמויות גדולות מאד של אוכל זה אומר שיש גורמים רגשיים שמתערבים לך באכילה ושצריך להבין אותם ולטפל בהם. בכל מקרה לא נראה לי הגיוני לעלות במשקל כחמישה קילוגרם ביומיים. גם אם אוכלים המון .

מחפשת מטפלות באכילה רגשית באיזור כרמיאל ומשגב

08/07/2017 | 00:26 | מאת: אבי

שלום וברכה אני מקבל קצבת נכות נפשית 40% רפואי ו100% אי כושר לצמיתות ואני מעוניין להפחית את התרופות שאני לוקח בגלל תופעות לוואי.. (כמובן שאני יודע שצריך להיות במעקב של פסיכיאטר) רציתי לדעת האם ביטוח לאומי יכול לשלול ממני את הקצבה בגלל שאני לא לוקח את התרופות או לוקח מעט תרופות? כאילו הוא יכול להגיד שאם אני לא לוקח תרופות אז בעצם המצב שלי בסדר ואני לא צריך קצבה? האם הוא יכול לדעת איך שהוא שאני לא לוקח תרופות (אם הפסיכיאטר רושם את זה במחשב של המרפאה)? תודה מראש ..

לקריאה נוספת והעמקה

אבי שלום. לצערי אני לא מתמצאת בחוקים של הביטוח הלאומי. כדאי לשאול אולי בפורום של עורכי דין שמתמצאים בתחום הזה.

06/07/2017 | 18:38 | מאת: לימור

כבר שנים, ובשנה האחרונה התחלתי לקרוא המון פסיכולוגיה של האוכל ובולמוסים בפרט אבל כל זה לא נתן לי מענה לפתור אותם. אני יודעת שהבולמוסים קורים כשקשה לי ועוד כל מיני תחושות רגישות שליליות, ושהפתרון של האוכל עבורי הוא רק הסימפטום ולא הפיתרון,אבל מה אני אעשה ,ולזה לא מצאתי תשובה,שלשבריר השנייה שהאוכל המתוק נמצא בפה שלי ,זה גורם לי להקלה ויותר מזה,להנאה מאוד גדולה?אחכ אני מרגישה פיזית לא נעים,אבל הקטע שכשאני חווה רגש קשה והאוכל בפה,הוא מספק הנאה וירידה בלחץ לשניות האילו.ואם הוא מספק לי הנאה וירידה בלחץ למה שאני אוותר עליו או אפסיק אותו? כי אחכ הוא גורם לתחושה פיזית לא נוחה.....?? איך אני יכולה לפתור את המחשבה הספציפית הזאת ?

שלום לך לימור. מה שעושים בטיפול בבולמוסי אכילה בין היתר, הוא בדיוק את זה: מוצאים את המענים האחרים שאפשר לתת למצבי הלחץ והמצוקה, כדי להקטין את הצורך למצוא מפלט באכילה. את החיפוש הזה כל אחד עושה לעצמו.

07/07/2017 | 23:33 | מאת: לימור

הבולמוס מספק לי הנאה,למה שאני מראש ארצה לעשות משהוא אחר ? חוסר ההנאה באה רק אחרי כמויות האוכל ,,אבל לא ברגע האכילה עצמה...

14/06/2017 | 02:30 | מאת: רותי

היום אני בת 30. התחלתי באנורוקסיה שהייתי כמעט בגיל 16. אבל שהתבגרתי יותר, עליתי במשקל. בגילאי העשרים התחלתי לעשות ספורט(היה לי דרך לשלוט על המשקל שלי). אני אחת שמאוד אובסיסית בכל מה שקשור לעלייה במשקל. לצערי הרב עם הזמן פיתחתי התנהגות מגעילה והיא לעיסה ויריקה של אוכל. עשיתי את זה כמה שנים. ואני מרגישה שזה משפיע לי על המשקל. ואני עדיין סובלת מהתנהגות הזאת. מצד שני אני בטיפול פסיכולוגי( לנושא אחר ) ושם אני לא מעיזה לדבר על הפרעות האכילה שיש לי. מאוד קדה לי לדבר על זה. לא יכולה להגיד לפסיכולוג שלי שאני גם סובלת מהפרעות אכילה( בנוסף לכל מה שאני מדברת עליו שם). מאוד אשמח להמלצה.... האם אני חייבת לדבר על זה אם אני רוצה "להתרפא".?????.. תודה

כן רותי...כדאי מאד.

13/06/2017 | 23:16 | מאת: אור

היי רינה. ביום שבת האחרון בא לי התקף זלילה שנמשך עד עכשיו. במקרה שקילה מאותו יום (לפני ההתחלה של ההתקף) 58.6 קילו. היום כ78 שעות לאחר מכן... אותו משקל מראה: 64.8 קילו .. האם ייתכן שמרבית המשקל זה שומן שהצטבר? מה הגבול העליון של יכולת הגוף להשמין ב3 ימים? (הדיאטנית אמרה שלא בריא יותר מחצי קילו שבועי)

לא נראה לי הגיוני.

15/06/2017 | 10:25 | מאת: אור

זה מה שהמשקל הראה. המשקל (המכשיר) תקין... את מתכוונת שלא הגיוני שזה הרוב שומן? למרות שהיתנפחתי ?

לא נראה לי ..אבל מה שחשוב בכל מקרה לדעתי הוא איך את מטפלת בבולמוסים.

אני בת 30 גובה 1.68 משקל 54. לאחרונה באמצע הלילה אני מתעוררת מתוך שינה עם הרגשה של בטן עליונה מפוצצת. וכבר פעמיים עברתי לילות לבנים של הקאות יש לציין שאין לי כאבי בטן רק הרגשת מלאות יתרה. התזונה שלי היא בסדר אני כן משתדלת לאכול בריא, יש ימים שפחות. לרב שותה משקה מוגז דיאטטי. אני מאוד מפחדת שהדבר הזה שקורה לי בלילות האחרונים יהפוך לקבוע ואהיה אנורקסית, כי גם ככה אני מפחדת לאכול בערבים מהפחד שאקיא בלילה וכולם אומרים לי שאני רזה. בעבר סבלתי מחרדות אותן ליוו בחילות והקאות אבל אני לא בטוחה שזה המקרה, מכיוון שאני מתעוררת מתוך שינה ולא ליוו אותי מחשבות ופחדים לפני. מה יכולה להיות הבעיה? האם לגשת לרופא? יש משהו שאני יכולה לעשות כדי למנוע את זה?

לקריאה נוספת והעמקה

קודם כל רופא משפחה.

30/05/2017 | 03:18 | מאת: אור

שלום. אני מתמודד עם בעיות משקל. לא מצליח "לזרום" ולאכול רגיל. יש עליות וירידות. בעבר אנורקסיה. עד לפני חודש בולמוסים פעמיים בשבוע. לפני חודש חל שינוי ואני לא נמשך לבולמוסים. אלה אחת לחודש. סביב ה5000 קלוריות. היום אני קרוב לתת משקל. השאלה: אני לא יודע איך להגדיר את מצבי. כשאני קורה על אנורקסיה אומרים שזה במסגרת הרעבה. אך אינני מרעיב את עצמי. אני יורד במשקל בעקבות אכילת כ5 ארוחות קטנות ביום. בשילוב פעילות בחדר כושר. אז מה הכוונה תת משקל כתוצאה של הרעבה? האם אני נחשב מנותק מהתחושה? איך לשלוט בחוסר האיזון הזה? איך אפשר לרדת במשקל. ולא לעלות מהר?

לקריאה נוספת והעמקה

אור שלום, כשמדברים על הרעבה, מתכוונים למצב שבו אתה מעניק לגוף שלך פחות מזון ממה שהוא זקוק או שאתה מוציא יותר אנרגיה ממה שאתה צורך, באופן קבוע. אם אתה אוכל חמש ארוחות קטנות ביום ויחד עם כך עוסק הרבה בספורט וכתוצאה מכך יורד במשקל באופן קבוע, הגוף שלך נמצא בהרעבה. כיון שסיפרת שהתמודדת בעבר עם אנורקסיה וגם עם בולמוסי אכילה אני כן סבורה שכדאי שתעבור ברור לגבי הסיבות הרגשיות לבעיות אלה. יכול להיות שכבר עברת ולא סיפרת על כך בשאלתך. אשמח אם תפרט עוד.

01/06/2017 | 20:09 | מאת: אור

כן. הבעיה הרגשית קשורה לבית. לאמא שלי. היא לחצה עליי לאכול דברים. גם כשלא היו בריאים. היא הייתה עצבנית. ולא סבלנית. בצורה ברוטאלית הייתה מעבירה ביקורת על הרזון. ברוב זמן ההתבגרות שלי. אכלתי לרוב מתוך לחץ...מה שעניין אותי. זה פיתוח הגוף. ושמירה על חיוניות. אבל בבית מזניחים את עניין התזונה הבריאה. זה נחשב "לא נורמלי". למרות שאני משתדל לקחת אחריות, אני יוצא המוזר בבית. בסביבה הקרובה. רואים אותי כזה שמרזה בצורה לא יפה. לא נורמלית. דווקא במשקל הגבוה יותר לא הצלחתי לפתח ולשמור על הגזרה.. הנטייה שלי היא לרדת, לאו דווקא במתוך יוזמה שלי. ברמת העיקרון אני לא מתכנן לרדת. אלא לשמור על הבריאות. על חיטוב. על גזרה יפה. ולא הולך לי.

השאלה היא איזה טיפול עברת בבעיות אלה. אני סבורה שכדאי מאד.

טיפולים. שלא מרגיש איתם בנוח. בעבר טיפול פסיכיאטרי. כיום טיפול אצל דיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה... אבל אני מרגיש. שזה פחות לפי הרצון שלי ..אלה לפי "מודל" של הנורמה. וזה לא תואם את הרצון שלי...אני רוצה שהיא תלמד אותי. להימנע מבולמוסים...כליל .. ושהאכילה תהיה על אוטומט. וגם סבירה. שאוכל לשלוט. ויש לי רעיונות איך לעשות את זה...אבל את זה הדיאטנית לא למדה באוניברסיטה...

תראה שילוב של דיאטנית המומחית בהפרעות אכילה יכול להיות ממש טוב יחד ים פסיכותרפיה. ומה שחשוב כאן לדעתי הוא הגורמים לבעייה ולא הסמפטומים החיצוניים.

01/06/2017 | 22:05 | מאת: אור

נכון. הגורם לבעיה. זה העניין. אבל אני הולך לשיחות במרפאה לבריאות הנפש. זה לא משתלב.... זה לא עוזר.

תראה אור, אין לי אפשרות כמובן להתייחס לטיפול שאתה מקבל. נראה לי שהשליטה שלך בבולמוסי האכילה תושג אם וכאשר תדע כיצד להתמודד עם מה שמפעיל אותם. זאת ניתן להשיג בטיפול רגשי.

היי, אני סובלת מאוד מאוד מאוד מאכילה רגשית כבר למעלה מ-7 שנים. כל חיי מתרכזים באכילה. אני פוחדת ממש מתחושת רעב זה מכניס אותי ללחץ. הרבה בולמוסים מתחילים בגלל תחושת רעב קטנה שצצה. אני עסוקה בדיאטות בצורה אובססיבית ביותר, עסוקה בגוף שלי בצורה אובסססיבית ביותר, רוצה לרדת במשקל עוד ועוד למרות שהמשקל שלי תקין (52 קילו על 1.65). אני חושבת שאני הכי שמנה בעולם, אני נראית פשוט ענקית לעצמי. ואני בעיקר מרגישה מכורה. מכורה לאוכל, מכורה לבולמוסים, מכורה להתעללות בעצמי כנראה. אני לא מצליחה לדמיין את החיים שלי כבר בלי התחושות האלה וזה הכי עצוב לי בעולם. למה אני כל הזמן מסתובבת בתחושה שאני לא טובה מספיק ולא רזה מספיק ולעולם גם לא אהיה? אצלי זה הכל או כלום, אם אני אוכלת עוגייה קטנה אני אסיים את כל הקופסא. אם אני מחזיקה אכילה "נקייה" במשך יום-יומיים אני מרגישה כאילו משהו לא בסדר, כאילו עוד רגע אני אהרוס הכל וזה באמת מה שקורה- אני פשוט מכורה לאוכל בצורה קיצונית- כמובן שמדובר באוכל הלא בריא, המתוק, הממכר, המסוכן. למזלי העלייה במשקל איטית ולא מאוד מורגשת (לפני 3 שנים שקלתי 48- המשקל האידיאלי שלי). הייתי כבר במס' טיפולים שלא צלחו (כולל טיפול CBT שהבנתי שיעיל מאוד במצב כזה) אני כבר ממש מיואשת ולא יודעת מה לעשות. איך אפשר להתגבר על זה? מה כבר ביקשתי? לרדת 4 קילו מסכנים... אוף מרגישה כל כך כל כך רע. ריקנות אינסופית, עצבות ובדידות. תעזרו לי... בבקשה..

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ליאת. במשפט האחרון במה שכתבת יש את התשובה לשאלך: עצבות,ריקנות ובדידות. כל אלה מתבטאים בהפרעת האכילה שאת סובלת ממנה. פני לטיפול במסגרת שתתאים לך. פני אלי בהודעה או התקשרי ואעזור לך למצוא מסגרת טיפולית מתאימה . העובדה שטיפולים קודמים לא סייעו לך להרגשתך אינה אומרת שאין טעם לנסות שוב.

קראתי את המאמר של גילי אגר על אכילה כפייתית וריגשית.מזמן אני מודעת לכך שצריכה טיפול פסיכולוגי אך לא יודעת למי לגשת שעוסק בנושא ולא סתם למרוח זמן. אשמח להתיחסות ליאת

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ליאת. הבחירה תלוייהנגם בנוחות שלך: אזור המגורים, טיפול פרטי או ציבורי, ועוד שיקולים. פני אלי ואעזור לך בהפנייה.052-4491234

תודה על תגובתך המהירה,אצור איתך קשר בימים הקרובים ליאת

22/04/2017 | 15:39 | מאת: אופאל

שלום בחודשיים האחרונים אני לא מצליחה לאכול כשאני בסטרס למרות שאני מאוד רעבה. הבנתי ממקור שקראתי בגוגל שסטרס יכול לגרום לתחושת אובן רעב או משו. אבל יש מצבים שאני כן מרגישה רעב ובכל זאת כשהאוכל ניכנס לפה אני כאילו לא רעבה. ולא אני לא אנורקסית. פשוט בלחץ. מה ניתן לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

אופאל שלום. ללחץ נפשי יש כמעט תמיד השפעה על האכילה והתיאבון. במצב לחץ עוברים על הגוף תהליכים פיזיולוגיים שעלולים לגרןם לאי יכולת זמנית לאכול או אי תיאבון. אז ראשית, אם זה לא מאד שכיח זה לא נורא אם את מקפידה לשתות די נוזלים. אם זה שכיח, אני ממליצה שתלמדי טכניקות להפגת לחצים או שתעשי פעילויות שאת יודעת שעוזרות לך להפיג מתח.לדוגמא: ספורט, יוגה,מדיטציה, הליכה בים, אמבט חם, למעשה כל מה שעוזר לך.

05/04/2017 | 19:16 | מאת: חגית

אחרי ניתוח שרוול. ירדתי כמעט 30 קילו ב6 חודשים שזה סבבה. השאלה שלי היא לגבי הקאות .. . אני מקיאה בערבים-כמעט כל יום ,בכוונה-אם אני מרגישה שאכלתי הרבה או סתם , מגיע הערב ופתאום אני דוחפת הרבה אוכל כדי להקיא. האם זה נורמאלי?

לקריאה נוספת והעמקה

לא, לצערי את סובלת מהפרעת אכילה וזקוקה לטיפול פסיכולוגי אצל מומחה לבעיות אלה.

06/04/2017 | 07:42 | מאת: רוני

גם אם זה רק פעם ביומיים שלושה ורק הקאה אחת כל פעם?

כן לצערי.

05/04/2017 | 15:04 | מאת: אלמונית

היי, אני בת 16 וחצי, כבר במשך תקופה של כמה חודשים אני מקיאה את האוכל שלי בצורה מכוונת, שוקלת וסופרת קלוריות בצורה שכבר הפכה לאובססיה . כל דבר שאני מכניסה לפה , המוח שלי מנסה לומר לי שעשיתי טעות ואני מרגישה חרטה גדולה על כך . בנוסף, יש לי בעיה לאכול מול אנשים, ולכן יוצא מצב שיש ימים שאני לא אוכלת. המשקל שלי הוא תקין אך בכל זאת דימוי הגוף שלי מאוד נמוך והעניין לוקח חלק נכבד מהיומיום שלי .

05/04/2017 | 15:18 | מאת: אלמונית

שכחתי לציין שלאחרונה שמתי לב שאני מתחילה להרויד קבוצות מזון מן התפריט שלי, עברתי לטבעונות, גם מבחינה אידיאולוגית אבל גם כדי שיהיו לי פחות אופציות שאני יכולה לאכול. רציתי לדעת האם רצוי לבדוק את זה או שזה דבר נורמטיבי לגיל ההתבגרות? תודה מראש על המענה :)

שלום לך אלמונית. לצערי אני יכולה לומר לך שהבעיות שאת מתארת אינן תופעות רגילות של גיל ההתבגרות ושאת לדעתי צריכה לפנות לטיפול מקצועי אצל מישהו שמומחה לטיפול בהפרעות אכילה. אם תרצי שאעזור לך בכך את מוזמנת להתקשר 052-4491234.

מה יקרה למישהי שחולה 24 שנה עם אשפוזים חוזרים שלא עוזרים, תת משקל קל והקאות יומיות, כבר אחרי ניתוח בוושט ובעיה בתנועתיות הוושט. אין מזור לצאת מזה הקאות כל יום כאבים והקאת דם. כמה זמן נותר לחיות? מה יקרה בסוף? סרטן הוושט? למה לצפות? טיפולים לא עוזרים. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

האם תוכל/י לפרט אילו טיפולים עברת?

כן כמובן. הייתי 7 אשפוזים בתל השומר, פעמיים בקהילת הדרך (12 הצעדים), חצי שנה באגם בי"ח רעות, טיפולים אצל פסיכולוגים, פסיכיאטרים, רפואה אלטרנטיבית, היפנוזה, מלתעות, cbt, dbt וכל דבר אפשרי.. הניתוח שעברתי בוושט פונדופליקציה עזר לשנה וחצי בערך - אכלתי אוכל רך במנות קטנות בלי להקיא. ברגע שהרפלוקס חזר ובגדול יש הקאות בלתי רצוניות מלוות בדם וזה מעורר גם הקאות רצוניות, פחד מאוכל וצמצום, דימוי הגוף הולך ומחמיר (בשנה האחרונה כשלא הייתי מיד אחרי אשפוז אלא חודש אחרי ומעלה אז המשקל נע סביב 40-43. ירידה די מהירה אחרי אשפוזים). יש לי אזופגיטיס, גסטריטיס ועברתי מספר ביופסיות לאורך השנים האחרונות שהראו שיש לשונית ותאים לא טובים בוושט. מאז הביופסיה האחרונה הרפלוקס רק הולך ומתעצם עם כאבים חזקים בוושט והקאות דמיות. אני מקבלת הרבה שנים יוטירוקס עקב תת פעילות בלוטת התריס ותרופות נגד חומציות שממש גרמו לי לירידה בסידן ודלדול העצם. מקבלת תוספת סידן. אני תוהה אם אני מפתחת מחלה נוראית או כמה נותר לי לחיות אחרי כל כך הרבה שנים ועם מצב כל כך ירוד. אני רוצה לחיות ומיואשת. סליחה על האורך ותודה רבה.

06/04/2017 | 13:04 | מאת: גילי אגר

שלום לך. את שואלת מה צפוי לך מבחינה בריאותית אבל אני שומעת בין השורות כמה סבל וכאב נפשי חווית בשנים הללו. אין לנו ידיעה מה העתיד צופן אבל יש לנו מידת השפעה עליו, גם אם קטנה. אני מקווה שאת מומאת דרכים להיות טובה לעצמך בדברים הקטנים בחיי היומיום. בסופו של דבר כל רגע הוא הזדמנות לנסות ליצור משהו חדש וטוב. מאחלת לך שיהיו לך הרבה רגעים שכאלה.

אני מאמינה שהתכוונת לטוב בתגובה, תודה, אבל אני קוראת בין שורותיה הרמת ידיים וחוסר אפשרות לעזור. פרטתי כל כך הרבה כדי שאולי אי שם יש מישהו עם רעיון כלשהו עבורי.. לא כדי שישים חותם על תחושת הייאוש והיעדר מזור. מי שחיה במחלה הזו יודעת שאין מקום ל"דברים קטנים" שיעשו טוב.. המחלה חולשת על כל חלקה בחיים, קטנה כגדולה. שוב, מאמינה שהתכוונת לטוב, הלוואי והיה רעיון מהפכני למישהו, משהו שעדיין לא שמעתי עליו, מעט אור בתוך החושך. תודה בכל אופן

שלום לך שוב. שומעת את הכאב והפחד שאת חווה בשל מצבך הנפשי והפיזי. רוצה לשאול אותך, האם ניסית באופן ממש רציני טיפול Dbt? זה טיפול שעובד חזק על שליטה ב דחפים . הוא אורך בין שנה לשנתיים.

28/03/2017 | 22:08 | מאת: טלי

שלום רב. אשמח ואף אודה למענה לפנייתי. בתי בת 12+ מזה כ 4 שנים נמצאת בעליה מתמדת במשקלה (כיום: גובה- 142, משקל- 76). ניסינו הכל כמעט: דיאטניות, תרפיסטיות, רופא, מכוני כושר (אחרי שהלכה לשיעור או שניים,עזבה) וכו. - בתי ממש חרדה שלא יהיה לה מה לאכול בארוחת הצהרים של מחר בביהס. -בתי אינה מוכנה להסתפק בארוחה שאינה כוללת מנת בשר. -בתי אינה יכולה לדחות סיפוקים ולא לטעום חתיכה מעוגה שאפיתי לחברה. - בתי טוענת שאינה יכולה לעצור אכילה עד שהיא מרגישה ששבעה. איני יודעת ממה היא סובלת: אכילה רגשית/אכילה כפיתית ואשמח מאוד אם תוכלו לעזור ולכוון אותי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך טלי. לפני שאענה לך בהרחבה, האם תוכלי לומר לי אם ערכתם ברור פיזיולוגי ו/או הורמונלי כדי לוודא שאין בעייה רפואית?

חששתי מכך ולכן ערכנו בדיקות ואין בעיה. - אודה למענה והכוונה ככל שתוכלי.

לטלי שוב שלום, את סיפרת בשאלתך שהייתם כבר בנסיונות טיפול מגוונים, גם טיפול רגשי. אני לא מכירה כמובן את הנתונים של בתך ואת הרקע. אני רק יכולה לומר לך שכאשר מגיעה עלי לטיפול נערה שסובלת מתופעות שונות הקשורות לאוכל ולאכילה, אז אני מנסה לברר לגבי התחומים הבאים: הרגע המשפחתי הקשור להרגלי אכילה והחינוך לאכילה. רקע תורשתי משפחתי היכול להיות קשור לכך, המצב הרגשי של הילדה, יחסים בבית, יחסים מחוץ לבית, בעיות נוספות רגשיות שאולי היא סובלת מהן.. לכל מטופל קיים מצב סצפיפי שתורם לבעיות אכילה שנובעות תמיד ממצב פסיכולוגי אם לא ממצב גופני. ברור כזה ניתן לעשות כמובן רק עם איש מקצוע המומחה להפרעות אכילה ורצוי כמה שיותר מהר בשל גילה הצעיר. אם את זקוקה להכוונה יותר מעמיקה לגבי אופן הטיפול ולאן לפנות, את מוזמנת להתקשר אלי ואעזור לך בחפץ לב. מאחלת לכם כל טוב, רינה בלום 052-4491234.

15/03/2017 | 01:29 | מאת: נופר

אחרי הרבה שנים של עבודה על עצמי, ולא מעט טיפולים, אני בשליטה ואוכלת מה שצריך בלי אובססיות ובלי בולמוסים. והאוכל לא משתלט לי על החיים והכל טוב. אז יש לי בעיה אחת שכל פעם אני נתקלת בה מחדש: בבית הוריי אני לא מצליחה לשמור על אכילה נכונה. גם בכמויות וגם בסוג מזון. אני כבר הרבה שנים לא גרה עם ההורים. נמצאת וגרה עם בן זוג הרבה שנים, אז מגיעה מידי פעם לבקר את ההורים. מה דעתכן? את סוג המזון כנראה לא אוכל לשנות. אבל הכמויות ובכלל תחושת ה"איבוד שליטה". זה פשוט מרגיש לי מוזר שזה קורה. אפילו בבילויים וחופשות זה לא קורה לי. יש לי סלידה מכל מאכלי הג'אנק.

שלום לך. התופעה שאת מספרת עליה מאד נפוצה. הרי לכל הבעיות שיש לנו עם האכילה קיימות סיבות רגשיות, ולפעמים בבית ההורים יכולות להתרחש שתי תופעות: האחת היא שמשהו בבית ההורים מזכיר את הסיבה או הסיבות הרגשיות שגורמות לקשיים, והשנייה היא שבבית ההורים מרגישים לפעמים סוג של פורקן או רצון להיתמך ולהרפות, וזה מביא לתגובה באכילה. אני מציעה לך פשוט לא להיכנס ללחץ בגלל זה, הרי אינך גרה קבוע אצל ההורים, ולכן לשינוי זמני באכילה מדי פעם אין הרבה משמעות. למצוקה שאת נכנסת בכלל זה יש השפעה רבה הרבה יותר.

מרגישה מתוסכלת, אבודה, מבולבלת ובעיקר מיואשת... בקצרה, אני בת 29 וכל חיי סובלת מעודף משקל כאשר בתקופת מסוימות הצלחתי בדיאטות ותוכניות הרזיה ושקלתי משקל סביר ובריא. כעת אני בחופשת לידה ועליתי כבר (כולל משקל הריון) 20 קילו יותר ממה ששקלתי לפני שנה. אני בבית ולכן אוכלת יותר, אבל גם כשהייתי יוצאת לעבודה היתה לי בעיה שפשוט הדחקתי והכחשתי אותה. אני מרגישה שאוכל שולט בי. שאני לא יכולה לנצח את האוכל. שגם אם אתאמץ ואשמור, בערך פעם בשבוע יגיע הבולמוס, הוא יכול להימשך שעות, אני יכולה גם ללכת לישון ולקום למחרת ולהמשיך עם הבולמוס. אני מדברת על כמויות גדולות של פחמימות ברמה של חנק. אני כל הזמן חושבת על אוכל ומוטרדת מאוכל. כשאני בתוכנית הרזיה אני יכולה להיות מצטיינת ולהכין אוכל בריא וטעים, אבל הבולמוסים מציקים לי בראש ואני לא באמת רגועה, כמו שציינתי האוכל פשוט משתלט לי על החיים ולא נותן לי לשלוט בהם. הוא שולט, הוא קובע איך אני אראה, איך יהיה מצב הרוח שלי, איך יהיה הביטחון העצמי שלי. נמאס לי ואני רוצה לטפל גם בנפש הכואבת ולא רק בהיבטים של תזונאית. מה עושים? עם מי מדברים? האם יש תקווה למצב הזה?

לקריאה נוספת והעמקה

נטע שלום, אין ספק שלהתעסקות הבלתי פוסקת שלך באכילה ובחשיבה על אוכל, ישנן סיבות פסיכולוגיות. אמנם את מתארת שמאז ומתמיד סבלת מעודף משקל, שבהחלט יכול לנבוע מסיבות גנטיות חוץ מסיבות של הרגלי אכילה לקויים וסיבות רגשיות, אך ברור שבשל עודף המשקל הזה שליווה אותך התפתחו בעיות רגשיות שניתן לטפל בהן. אני בהחלט ממליצה לך לפנות לטיפול רגשי בהפרעות אכילה שיעשה ברור עמוק לגבי השורשים של הקשיים שלך ויתן להם מענה. אגב לנסיוני ואמונתי, טיפול כזה לא חייב להיות ארוך, הוא בהרבה מקרים יכול להיות טיפול קצר מועד שאורך כ-12 פגישות. את מוזמנת לפנות אלי בפרטי ואעזור לך למצוא טיפול מתאים לצרכייך. רינה בלום 052-4491234.

13/02/2017 | 11:57 | מאת: אוסנת

קודם כל אני נורא מעריכה את התשובה שלך וההתייחסות האמיתית והמושקעת לנושא. סיפרתי רק עוד חלק מהדברים זה ככ ארוך ומסובך יותר. הייתי בטיפולים שונים אחרי שהשתחררתי אבל הפסקתי כי אני לא רציתי. כיום ההורים שלי רוצים לקחת אותי באופן פרטי לפרו גור. אני הייתי מאושפזת גם בילדים אצל שטיין לפני. אבל כן מאוד חשוב לי לדעת אם זה בולמוס ולמה זה קורה? אשמח אם תעזרי לי בנושא הזה. השאלה הזאת מאוד מאוד מטרידה אותי ואני מפחדת מזה מכך דבר אחר. כי האכילה שלי הייתה ככ שונה פעם. לכיוון של האנורקסיה ולא להפך. אם פעם יכולתי להסתכל (סתם דוגמא- ) על הרכים בויקיפדיה של האמורקסיה וגם כי הייתי מאובחנת בזה.. ולהגיד עך כל אחד זה יש לי וזה יש לי. היום אני יכולה להסתכל על של אכילה רגשית ולהגיד על הרוב יש לי. למה זה התשנה? ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על אוכל ולרצות לאכול

לקריאה נוספת והעמקה

לאסנת שוב שלום, במקרים רבים בהם אדם סובל מהפרעת אכילה כלשהיא,מופיעים סמפטומים שונים של הפרעות בנוגע לאוכל: אכילה בלתי נשלטת, שאורכת ממספר שעות עד מספר ימים, אכילה בלתי נשלטת שלאחריה יש הקאות או פעולות אחרות שנועדות כאילו לנקות את האדם מהאוכל שאכל, הפסקת אכילה לזמן מסויים, עיסוק מוגזם בספורט , אכילה בררנית של סוגים מסויימים של מזון בלבד, עיסוק מוגזם בתזונה ועוד סמפטומים שונים ומגווונים שכולם מצביעים על כך שהאדם מתמודד עם בעיות רגשיות משמעותיות אשר האדם מתקשה למצוא להן פתרון ומתקשה להתמודד עימן ובמקום זה מבטא את הקשיים ביחסיו עם האוכל והאכילה. אני באמת חושבת שמה שחשוב עבורך נכון לעכשיו הוא לקבל עזרה רגשית מתאימה ולא לבזבז את כוחותיך בהגדרה כזו או אחרת של הפרעת האכילה שאת סובלת ממנה. אשמח לעזור במה שתראי לנכון, רינה בלום.

הייתי מאושפזת 3 שנים במחלקות סגורות להפרעת אכילה בעקבות אנורקסיה בלבד. (כשהייתי בת 16) ולפני היה לי אכילה רגשית ואז ירדתי במשקל משהו כמו 10 קילו כיום שוקלת 40 גובה 1.64. במשך כל התקופה אסרתי על עצמי מאכלים שונים ואקצר ואגיד שהייתי אוכלת בצהריים רק ירקות לחם וגבינה בערב וקןרנפלקס בבוקר אבל אז החלטתי לעשות לעצמי פינוקים פעם בשבוע לאכול מה שרוצה. מפה לשם זה הגיע לכל יום כמעט בשבוע ואז שבועיים הפסקה (חזרה לתפריט הרגיל- ירקות לחם קורנפלקס, בלי כלום מבחוץ) ושמתי לב שזה יצא משליטה. באותו היום שאני אוכלת בחוץ אני אוכלת רק שתי פרוסות עם שלוש כפות קוטג ומלפפון ואז אוכלת. אבל זה פשוט יוצא משליטה. אכלתי היום בצהריים עוגת שוקולד חמה גדולה במסעדה ו2 כדורי גלידה. חיכיתי עד הערב בשביל לאכול פיצה כי היום זה היום האחרון של המסעדות ואכלתי חצי מגש שאמא שלי הכינה התחיל משתי משולשים (השעה 1:44 בלילה כי אני לא נרדמת) ועכשיו אני מתלבטת אם לאכול גם עוגת ביסקוויטים כי בא לי ממנה ממש ולא אכלתי ממנה. הקטע שאני מפוצצת ואני פשוט יושבת ומחכה שיירד האוכל (בפעמים קודמות אפילו לא חיכיתי) הקיבה שלי עומדת להתפוצץ ופשוט המשכתי לאכול לא הפסקתי עם הפיצה וידעתי שכואבת לי הבטן. אני נורא מפחדת שזה אכילה רגשית. אני לא יודעת למה זה חזר לי. במשך שלוש שנים הייתה לי שליטה עצמית מטורפת לא משנה מה היה קורה לא הייתי נוגעת בכלום. לא דברים עם שמן לא פחמימות לא מטוגנים. גם אם זה היה תלוי שהעולם יקרוס, לא אוכל מבחוץ כלום! ועכשיו פשוט לא מצליחה לשלוט על האכילה. רק רוצה לאכול עוד ושנגמר עוד. למה זה קורה לי שוב? איך אפשר שזה יעלם? ואם אוכל את העוגת ביסקוויטים זה ייחשב כבולמוס?

לקריאה נוספת והעמקה

אדם רגיל אוכל ככה ביום? לא נכון?

ראי תשובתי למטה..

שלום לך אסנת, קראתי ממש בעיון כל מה שכתבת. עבר אלי הקושי הרב שאת מרגישה, ההתמודדות היומיומית שלך עם העיסוק האינטנסיבי הזה עם האוכל והאכילה. ברור לי אסנת שאת עדין מתמודדת עם בעיות לא פשוטות הקשורות לאכילה, להשפעה של האכילה על המראה החיצוני שלך, על מה שאופן האכילה שלך אומר על יכולת השליטה שלך, על "הנורמאליות " שלך בעיני עצמך, על השליטה שלך במה שקורה בחייך. לא כתבת בשאלתך האם מאז שאינך מאושפזת קיבלת טיפול פסיכולוגי או מעקב כלשהוא. נראה לי שזה ממש משהו שאת צריכה לעשות כדי להקל על עצמך להתמודד טוב יותר עם כל זה. אנשים שהיו באשפוז בשל אנורקסיה ושוחררו מאשפוז, בדרך כלל ממשיכים להתמודד עם המחלה הזו ש"בודקת" כל הזמן האם הם חזקים או חלשים, ומנצלת כל הזדמנות כדי לצוץ שוב ולהטריד ולהשפיע על חייהם. ממש לא כדאי שתתמודדי עם כל זה לבד. אם את זקוקה את יכולה לקבל ממני עצות והפנייה לטיפול שמתאים לך. לגבי שאלתך על ה"בולמוס". בולמוסי אכילה הם התקפי אכילה בלתי נשלטים שנמשכים בין כמה שעות עד כמה ימים. ממש לא נראה לי משנה האם את סובלת מבולמוסים . מה שנראה לי חשוב שתדעי שאת עדין נאלצת להקדיש זמן רב מיומך למחשבות על הדברים שאכלת או שתאכלי ומחשבות של חרטה על מה שאכלת וזה מה שגורם לך לסבל רב. את יכולה לקבל עזרה טיפולית ולצאת מהמצב הזה. את מוזמנת לכתוב לי למייל האישי או להתקשר. רינה בלום 052-4491234 narrativi@gmail.com

ודם כל אני נורא מעריכה את התשובה שלך וההתייחסות האמיתית והמושקעת לנושא. סיפרתי רק עוד חלק מהדברים זה ככ ארוך ומסובך יותר. הייתי בטיפולים שונים אחרי שהשתחררתי אבל הפסקתי כי אני לא רציתי. כיום ההורים שלי רוצים לקחת אותי באופן פרטי לפרו גור. אני הייתי מאושפזת גם בילדים אצל שטיין לפני. אבל כן מאוד חשוב לי לדעת אם זה בולמוס ולמה זה קורה? אשמח אם תעזרי לי בנושא הזה. השאלה הזאת מאוד מאוד מטרידה אותי ואני מפחדת מזה מכך דבר אחר. כי האכילה שלי הייתה ככ שונה פעם. לכיוון של האנורקסיה ולא להפך. אם פעם יכולתי להסתכל (סתם דוגמא- ) על הרכים בויקיפדיה של האמורקסיה וגם כי הייתי מאובחנת בזה.. ולהגיד עך כל אחד זה יש לי וזה יש לי. היום אני יכולה להסתכל על של אכילה רגשית ולהגיד על הרוב יש לי. למה זה התשנה? ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על אוכל ולרצות לאכול

13/01/2017 | 15:57 | מאת: אור

13/1/17.    12:00. אני עייף. חלש.  מוטרד.  עצבני.  מת לאכול משהו.  ואין לי מושג מה.  אני מתלבט אם להזמין הפוך בבית קפה הקרוב...ומוותר.  חושב על זה שוב.   ומוותר.   כי זה טריוויאלי.  לפני שאני מחליט אם סופית אם לקבוע עם חברים בטיילת.  ולאכול קפה ועוגה.  אולי גם ארוחה חמה .... אני מחליט לנסוע הביתה.   כדי לאכול בקטנה.  ולנוח.  ברגעים האלה עדיין אני מרגיש בתהליך של התכנסות בעצמי.  במחשבות על היחסים המעורערים שלי עם הבוס בעבודה.    אני מגיע הביתה.  רואה את אמא שלי.   ומבקש ממנה שתשב איתי לקפה לפני שהיא נוסעת לסופשבוע שלה בחדרה.  .. כמו ברוב המקרים...היא אומרת: אין לי זמן....לפחות אתה עובד?  אמרתי לה בזעם.  דייי דיי לדבר רק על עבודה וכסף.  מה עם הבריאות שלי...??   נראה שקשה לה.   כמה דקות אחרי זה מתחילות מחשבות על עצמי.  על זה שבא לי חופש.  בא לי חופש.  אני אומר לעצמי.  וניגש למקרר.   מתחיל לטעום מהסלט של אמא.   ואז... לוקח יוגורט דנונה 0%   מערבב עם הספירולינה ... וחצי תאנה מיובשת.  אוכל עוד מהסלט.  מרגיש לי ריקנות.  כאילו בא לי עוד.  במקום חיבוק מאמא.  אני יאכל פשוט עוד קצת ....במקום להיזכר באורון שתקף אותי אני פשוט יאכל עוד ביס מהמלוח...אולי עוד קצת מהמתוק ...ואז מלוח...ויצאתי משליטה.   אמוק אמיתי.   כל מה שאני לא מרשה לעצמי ביומיום נכנס לפה באגרסיביות . בלי חוקים. בלי מעצורים.  מתוק לא מספיק.  צריך עוד טעמים של מתוק.    כמה בורקיטות קטנות. ושוב מתוק..  ואז...תוך כדי שאני מחמם את החמגשית עם השניצל תירס והפתיתים ...אני מכין עוד נס ... כדי להבליע אותו בכריך עם ריבה... כריך עם ממרח שוקולד... ממרח לוטוס... לא משהו.   אבל בכל אופן.  אם כבר.  אז למה לא לטעום מהעוגיות שאני מסתכל עליהם כבר חודשיים בכל מיני מקומות ולא באלי לטעום אותם ... אולי הפעם זה יהיה מעניין.. אני הולך לחנות מתוקים וקונה עוגיות לואקר מכל מיני סוגים. ממרחית וריבת חלב....ובבית.  עוד כריך.  אני מפוצץ.  ואת התחושה הזאת אני מרגיש כחצי שעה אחרי שאני מתפרץ בבכי.   כמה דקות אחרי שאני נשכב על הספה מול הטלויזייה להפסקה.  הפסקה מוחלטת ...פתאום אני מאוד רגיש לדברים שהפנמתי המון זמן... אולי זה בגלל שאני לבד.  אצל ההורים.  ואני נזכר בכל מיני דברים..   שיואו זה גדול.  גדול ממני.      אני לא מחפש כלום.  לא מצפה כבר לשום דבר.  רק דבר אחד:  שליטה.    שליטה במובן החיובי.. כוחות להעצמה אישית.     מה עושים?

אור שלום, קראתי בעיון רב את כל מה שכתבת. הבנתי שאתה מתמודד עם קשיים רגשיים לא פשוטים של צורך בהתייחסות, באהבה, של קשיים בעבודה שאתה עוסק בה וחוסר סיפוק, של חוויות קשות שעברת ואולי לא עיבדת כמו שצריך. כמובן שכל הקשיים האלה מתבטאים באכילה הבלתי נשלטת שאתה חווה. התרשמתי שאתה מבין זאת גם בעצמך. האם פנית לטיפול פסיכולוגי עד כה? האם תרצה לעשות זאת? תכתוב לי על גבי הפורום הזה או בהודעה אישית. כולי תקווה כי תבחר לקבל עזרה רגשית כדי שיוקל לך.

כן. הבעייה שלא מסתדר. גם לטפל בעצמי וגם לסגור חובות. אני חייב ייעוץ אירגוני ריאלי. יש לך רעיון?

מצטערת זה לא התחום שלי.

20/01/2017 | 08:30 | מאת: אור

אז מה מומלץ לעשות במצב הנוכחי?

27/10/2016 | 14:58 | מאת: אנונימית

שלום אבקש המלצה לפיסיכאטר/ית באזור פתח תקווה שעם הסדר הכללית תודה רבה

מצטערת אבל אי אפשר במסגרת הפורום להמליץ על מטפל מסויים.

07/10/2016 | 01:05 | מאת: אנונימי

שלום וברכה אני בן 28 אני מעוניין לרזות בערך 20 קילו ואני צריך עזרה כי לבד נורא קשה לי אני מתחתן בערך עוד שנה ויש לי זמן לזה וסוג של דד ליין שוקל כרגע 107 גובה מטר 80 הייתי כמה פעמים בודדות אצל תזונאית אך זה לא העניין שאני לא יודע מה לאכול, העניין יותר שקשה לי נורא להתמיד, ביום יום, אני נורא אוהב מתוקים וזה מקשה עליי אני צריך מישהו שייתן לי הרבה חיזוקים וביטחון כל הזמן, כי לבד קשה לי מישהו שיעבוד איתי על צעדים קטנים קטנים והרבה חיזוקים ולעבוד על יעדים.. ניסיתי כמה פעמים להיות אצל חלי ממן אך כולן שם כמעט היו בנות ולא התחברתי כל כך, מה שגם אני איש של אחד על אחד וצריך יחס אישי כי זה יכול יותר לעזור לי השאלה לאן לפנות? פסיכולוג? מטפל cbt? או קאוצר? מאמן תזונה? משהו אחר? אני גר בפרדס חנה כרגע אני גם בלי קשר נמצא בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח בעקבות משבר ממושך שאני עובר.. אבל היא לא ככ עוזרת לי בעניין המשקל ולא כ"כ נותנת לי ביטחון/חיזוקים.. לרוב אנחנו מדברים וחופרים.. :\ וזה לא ממוקד מה צריך לדעתכם? אשמח לעזרה והמלצות :)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. ממה שכתבת אתה מתמודד תקופה ארוכה עם אכילה שאינך מצליח לשלוט בה ומרגיש תסכול רב. כדאי לדעתי שתעשה פעם ברור מעמיק לדבי הסיבות לכך ותראה מה ניתן לעשות כדי להקל עליך. כדאי לפנות לייעוץ אצל מטפל/ת המומחה/ית לבעיות הקשורות לאכילה. אתה מוזמן לפנות אלי בפרטי ואעזור לך למצוא פתרון מתאים.0524491334.

03/10/2016 | 19:58 | מאת: מיק

כבר הייתי בפורום בעבר..לא עשיתי עם זה כלום בסוף,לא זוכרת מה הגיבו לי,מה בחרתי לשתף..אבל צריכה טיפול..

03/10/2016 | 19:57 | מאת: מיק

שלום,הייתי רןצה להתחיל טיפול,להודות בכל מה שהראש שלי עסוק בו- מה כן הנכסתי מתי,מה היה בזה,כמה אני עכשיו,כמה אהיה בערב,איך אצא מהבית ככה וזה לא נגמר. מאוד צריכה עזרה..

09/09/2016 | 22:16 | מאת: מיטלו'ש

היי אני בת 33 וילדתי לפני שנה וחצי בערך... העליתי המון במשקל בזמן ההיריון וכל דיאטה /קבוצת תמיכה ודיאטנית שהייתי אצלה לא הצלחתי לרדת במשקל אני כל פעם חוזרת לכמויות גדולות של מתוקים ופחמימות בעיקר בזמנים של מחזור... אני יורדת ועולה באזור ה5 קילו ולא מצליחה לשבור את המחסום הזה ויש לי עוד המוןןןןןן לרדת..... !!! מיואשת נורא רוצה לחזור לעצמי זה פוגע לי בהרגשה הפיזית והמנטלית בזוגיות ובמצב הרוח אשמח לשמוע מה ניתן לעשות..... אני מרגישה שזה יושב על משהו רגשי וזה ממש חזק ממני

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. אם את מרגישה שהסיבה לקושי שלך לאכול על פי אמות המידה שלך היא רגשית, אני מציעה לך לעשות ברור רגשי אמיתי אצל מטפל המומחה בבעיות הקשורות חאכילה. לא רצוי וגם קשה מאד לעקוף את הסיבות הרגשיות. את מוזמנת ליצור עמי קשר טלפונית כדי שאוכל להמליץ לך בעניין .

שלום לכולם, שנים סובלת מאכילה רגשית ובולמוסי אכילה, לשמחתי ולצערי מעולם לא אובחנתי כי לא סובלת מעודף משקל משמעותי והכל נראה נורמלי. מחפשת קבוצה אינטרנטית (לא מפגשים-גרה בחול) ועיצות להתחיל לטפל בזה כי האנרגיה והמצב רוח ברצפה. יש לי שני ילדים ואני צריכה להיות חזקה אבל יש ימים שאני פשוט לא עוזבת את המקרר :-) אודה לכל עיצה שתתנו

לקריאה נוספת והעמקה

היי יקירה ראשית, טוב עשית כשכתבת. מצד אחד כמובן שטוב שאינך בעודף משקל ומצד שני זה מותיר אותך בתחושת בדידות ושקיפות מול הקושי, כי לא "רואים עלייך". אני במקרה במקרה בעלת מיזם שנקרא "טיפול קרוב - פסיכולוגים ומטפלים בשיחות וידאו לישראלים בעולם" שמטרתו לסייע לישראלים שגרים בחו"ל לקבל מענה מקצועי מהשורה הראשונה לקשיים. יש לנו בצוות כמה מטפלות שיכולות להתאים לצורך שלך ואשמח מאד אם תתרשמי מהאתר. אם יעניין אותך- כתבי לי שם. אנו מקיימים גם קבוצות אונליין מדי פעם אך כעת אין קבוצה פעילה בנושא זה. טיפול קרוב: www.tipulkarov.com

שלום רב. יש לי בעיה. יש לי OCD והפרעת חרדה. אני מאז גיל ההתבגרות פעם שמן ופעם יותר רזה. בשנים האחרונות מאז שגילו לי את זה יש לי בעיה. ברגע שאני מתחיל להיכנס לאורח חיים בריא - המחשבות הטורדניות והפרעות החרדה גדלות וגדלות ואז רק שאני אוכל אוכל שמן מאוד, ג'אנק וכו', מן הסתם, אז החרדות יורדות לגמרי. מה עושים כדי לפתור את הבעיה הזאת? אני עם כרס די שמנה ולא מצליח לשים לכרס השמנה סוף.אודה לעזרה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך וסליחה גדולה על כך שלקח לנו זמן רב לענות. היתה לנו תקלה וההודעה שלך נפלה בין הכסאות :( מקווה שעדיין רלוונטי. הדבר המרכזי שעליך לעשות הוא לטפל בראש ובראשונה בהפרעת החרדה. האוכל השמן הוא ה"פלסטר" שהנך מגייס לפצע המדמם הזה וזה עוזר באותו רגע אך כפי שכתבת לא פותר את הבעיה וגם מוסיף בעיה נוספת שהיא ההיבט של עודף משקל שמסכן את בריאותך. אני ממליצה לך לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי ולהתמודד עם נושא החרדות בראש ובראשונה. המון בהצלחה!!!

21/07/2016 | 23:24 | מאת: א

היי. שמי א בת 32. וכבר 12 שנה סובלת מהפרעות אכילה של 12 קילו למעלה ומטה. שנמשך שנה. ב3 חודשים מעלה 12 קילו ונשארת שם שנה. וב3 חודשים יורדת ונשארת שנה. לפני שנה הגעתי למצב של כמעט אנורקסיה 47 קילו . 1.62. היום אני שוב ב12 קילו יותר. אני בהתקפים של בולמוסי אכילה כבדים. רק מחכה להגיע הביתה מכל היום להיות לבד לתקוע את כל הבית . (מגיע ל3000 קלוריות גם באותו בולמוס) ולשבת על הספה. מה שקורה לאחרונה שיש לי ריפלוקס הקאתי... עולה לי האוכל. ורק אז אני נרגעת. למחרת אני קמה ועושה ספורט בטירוף!! צמה כל היום. עד צהרי היום שאוכלת עם קולגות ארוחה קטנה ומחכה לרגע שאגיע הביתה וחוזר חלילה. הבעיה שיש לי דפיקות לב מואצות. זעה מוגברת ודופק גבוה בתום הבולמוס. יש לנו עבר של לב וסכרת משפחתי. אני חייבת עזרה בהולה. אני בבהלה ואי שליטה מוחלטת. טופלתי בעבר בפסיכולוגים/ פסיכאטרים/ מכון טל/ נאטורפטים/ מכבי הפרעות אכילה. והכל חזר. ושילש את עצמו בעוצמה!. אין לי כסף ללכת לטיפול אחד על אחד. ואני לא יודעת מה לעשות???? זקוקה לעזרה.

לקריאה נוספת והעמקה

אין מנוס לדעתי מהצורך שתקבלי טיפול רגשי טוב. את יכולה לרשום לי את מקום המגורים שלך? אוכל להפנות איתך..

17/07/2016 | 00:45 | מאת: דורית

שבוע טוב מי דורית ואני סובלת מדיכאון ומהפרעת אכילה ויש לי משקל יתר רציני ורציתי לדעת האם ישנם כדורים שמורידים תיאבון? בתודה מראש דורית

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. תשובתי היא שגם אם ישנם כיום כדורים שמותרים לשימוש ויעילים בהפחתת תיאבון.. אני לא ממליצה לקחתם. הן כיון שהדבר לא יפתור בעיות הקשורות לאכילה אם קיימות והן כיון שהשימוש לא בריא לגוף.

29/06/2016 | 07:34 | מאת: רינת

שלום רב. שמי רינת אני אחרי גיל 40 בימים האחרונים אני מרגישה חוסר אנרגיה ומצב רוח ובגלל זה אני הולכת לחפש הרבה אוכל במקרר אני גם די שמנה לא מצליחה לעשות דיאטה וזה הכל נובע ואני יודעת את זה מתוך המצב רוח הירוד שאני עוברת אני גם חושבת שאני אוכלת לא נכון ואני מאוד אשמח עם תוכלי לתת לי עצה או לכוון אותי מה לעשות? מה לעשות עם אכילה רגשית עקב חוסר מצב רוח? אני מאוד אשמח עם תוכלי לעזור לי ואני אודה לך על זה.זה פעם ראשונה שאני בפורום ומקווה שזה הפורום הנכון לשאול אל החוסר מצב רוח.תודה מכל הלב אשמח למענה יום נפלא.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך רינת, אכילה מוגזמת בגלל מצב רגשי היא תופעה מאד נפוצה. היא קיימת כיון שנוצר קשר אצל האדם בין מצב רגשי לבין אכילה שיוצרת הסחת דעת מהרגשות שקשה להכיל אותם וגם מנחמת.. בטיפול רגשי אפשר להבין את הקשר הזה ואת הסיבות שלו וניתן למצוא את הדרך לאלטרנטיבות התנהגותיות במצב של עומס רגשי. בנוסף, אם את מרגישה מצוקה רגשית כבר זמן לא מבוטל, כדאי שתפני לקבל עזרה רגשית מקצועית. סביר להניח שאם תטפלי בסיבות למצוקה, גם המצב עם האכילה ישתפר.

28/06/2016 | 00:13 | מאת: דינה

שלום,לאחרונה בתי ירדה ממשקל 69 למשקל 57 במטר 71 בדיאטה ממוצעת. היא לא רוצה להפסיק,וגם שהפסיקה היא כל הזמן מסתכלת על הגוף שלה ומראה לי מקומות שיענו שם צריך להרזות.. מה זה אומר?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך דינה. תראי, זה לא נדיר ולפעמים לאחר שאנשים עושים מה שנקרא "דיאטה " קיצונית, שמתפתחת הפרעה הקשורה לאכילה. במקרים מסוימים מתמכרים להרגשה ולתוצאות של ההרזיה הקיצונית ולא מפסיקים גם כאשר מגיעים למשקל הרצוי. בשביל לענות לך יותר לעומק אני צריכה לדעת יותר על מצבה של בתך ועל ההסטוריה שלה בהקשר לאכילה ולמשקל היתר ולתגובה שלה לעניין משקל הגוף לאורך השנים. אם את ממשיכה להבחין שבתך מגבילה את התזונה שלה באופן חמור וממשיכה לרדת במשקל למרות שאין לה עודף משקל, אני מציעה וחושבת שחשוב שתפנו לעזרה מקצועית הספציפית להפרעות אכילה. אם יש לך צורך לקבל הפנייה למישהו מתאים את יכולה לפנות אלי טלפונית לנייד: 052-4491234 ואשמח לסייע לך. בברכת כל טוב ובריאות,

27/06/2016 | 21:38 | מאת: אנונימי

שלום וברכה, יש לי שאלה קצת ארוכה אני בן 28 לפני מס' חודשים עברתי אבחון פסיכולוגי מקיף ולבסוף נרשמה לי אבחנה של סכיזואפקטיב יש לציין שמעולם לא היה לי דיכאון קליני או מאניה (רק סימפטומים של דיכאון ולעתים ציקלותימיה) , ואצל כל הרופאים שהייתי (והייתי אצל הרבה..), מעולם לא נרשמו לי סימנים פסיכוטיים .. הייתי לפני כשנתיים באשפוזי היחיד (מרצון) של שלושה שבועות ושם אבחנו לי הפרעת אישיות גבולית ותלותית כרגע אני מטופל במרפאה ציבורית (מעקב פסיכיאטרי וטיפול פסיכותרפי שבועי) האבחנה של הסכיזואפקטיב נעשתה יחד עם הפסיכיאטר המטפל והפסיכולוגית, ויש לי הרגשה שהאבחנה הסכיזו אפקטיבית ניתנה לי גם בכדי שתעזור לי מול ביטוח לאומי (מפני שהם מסתכלים יותר על "מחלה" מאשר על הפרעת אישיות, והרופא שלי אמר לי גם שהוא רוצה לעזור לי, כי אני החלפתי המון מקומות עבודה בחיי.. ואין לי כ"כ יכולת להתפרנס ואני נכנס לחובות.. וגם חשוב לי התהליך השיקומי.. כמובן שהוא לא יגיד שהוא ישקר בשביל זה, אבל כוונותיו כלפיי טובות.. כך הוא אמר.. ואולי הוא החמיר קצת מאשר מה שזה באמת) תמיד האבחנה שלי עמדה על הפרעת אישיות גבולית, ורק לאחר האבחון הפסיכולוגי היא שונתה לסכיזואפקטיב באבחון יצא לי IQ 95 שמורכב מ-VIQ 106 ו-PIQ 81 החלק הביצועי "דפק" לי את התוצאה בגלל האפקט הדיכאוני לצערי שפגם ביכולתי לעבוד (עבודה די איטית) רשום ש"יש פוטנציאל טוב לאנליזה וסינתזה, אך כשצריך לבוא לידי ביטוי מעשי יותר יש קושי לממש אותו".. נראה שההאטה קשורה לאפקט הדיכאוני.. יכולת האבחנה בין עיקר לטפל נמצאה כנמוכה מהממוצע. בסגנון קבלת ההחלטות רשום שלא נכיר סגנון מובהק (חשיבתי או רגשי), דבר שיכול להביא להססנות ויכול להביא לקשיים בקבלת החלטות, בעיקר בסביבה מורכבת, כך שאני יכול להיות לעיתים בלתי צפוי לאחרים ולעצמי. עוד חלק חשוב שנרשם ומטריד אותי לגבי בוחן המציאות, רשום שם שיש בו פערים, ואל מול גירויים מובנים וברורים בהם אני לא מעורב רגשית, השיפוט ובוחן מציאות תקינים. ובמצבים ברורים פחות, עמומים או בעלי מטען רגשי, תתכן פגיעה בשיפוט. רשום שאני "יכול להיתפס כמוזר ובעל שיפוט לא תואם, ולעתים הסקת המסקנות יכולה להיות שרירותית עם נטייה להיתפס לפרטים שוליים ולפרש על פיהם את הסיטואציה באופן לא מספיק מדויק, ואז גם תתכן פגיעה בשיפוט.. ומבחינה בינאישית עולה הצפה רגשית וקושי להבין ולנהל את הסיטואציה באופן יעיל, ככלל מול מצבים רגשיים יכול להיות אימפולסיבי ולבטא רגש באופן עוצמתי, בלתי מווסת וסוער" הגנות עיקריות שאני משתמש בהן הן של ניתוק, הכחשה ונסיגה לעולם הפנימי.. הגנות ששומרות עליי מ"הצפת יתר" או "מפירוק" – כך רשום יש לציין גם שמשהייתי ילד היו לי קשיי התנהגות ושוחררתי מהצבא על הפרעת הסתגלות בילדותי עברתי דברים מאוד מורכבים (אימא שלי הייתה מכורה לסמים והתאבדה לפני מס' שנים, ועם אבא לא היה כל קשר, הורים שהתגרשו כשהייתי קטן) כרגע מנהל זוגיות בת שלוש שנים פלוס, וגם בקשר עם חברים (מעגל חברים די בסדר, משתדל ושומר על קשרים..) אני יודע שעליי להתמקד כמובן בחיובי ובתהליך השיקומי ושאבחנות הן לא דבר מוחלט, אך זה נורא מציק לי שהדביקו לי תווית של "חולה", גם אם זה במטרה לעזור לי והכוונה טובה.. מעולם גם לא היה לי ניסיון אובדני ממשי (אבל דיברתי על זה הרבה והראיתי סימנים בשביל "לאותת למצוקה" מהמשפחה) רציתי לשאול האם הפגיעה בבוחן המציאות כמו שרשום למעלה יכולה להיות גם אצל אנשים עם הפרעת אישיות (גבולית או תלותית)? והאם בוחן מציאות יכול להשתפר? או שהוא כרוני? יכול להיות שהיה פה איזה שהוא סוג של "מדרון חלקלק" באבחנה (גם אם הכוונה הייתה טובה)? כי אני לוקח את זה נורא ללב, וזה מקשה עליי מלהתקדם.. הרי מעולם לא הייתה לי אפיזודה פסיכוטית או הפרעה קלינית.. רק סימפטומים של דיכאון ו"חלק אפקטיבי בולט", אני יכול לדוגמא להרגיש טוב כמה דקות.. ואז פתאום להרגיש רע וכאוב ולכתוב המון ולשמוע מוזיקה ולקחת את הכאב למקומות רחוקים עד כדי מחשבות על מוות לעתים (למרות ששוב לא מימשתי אותן מעולם).. גם במשפחה לא הייתה כלל מחלת נפש (אמי הייתה מכורה לסמים כנראה גם מסוג של הפרעת אישיות שהייתה, אך לא ידוע על מחלה נפשית כרונית) אשמח לעזרה תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אנונימי, קראתי בעיון רב כל מה שכתבת אבל לצערי שאלת בפורום הלא נכון. הפורום כאן עוסק בהפרעות אכילה. ממש מתנצלת. מאחלת לך רק בריאות וכל טוב.

16/04/2016 | 12:12 | מאת: שיר

אני בת 25, כשהייתי בת 16 התחילו לי הפרעות אכילה- הייתי אנורקסית , לא אכלתי, ירדתי איזה 5 קילו (זה מה שהייתי צריכה) ושמרתי על זה קרוב לחצי שנה.. אז שאיבדתי את הגבולות.. התחלתי לאכול מלא ועליתי משמעותית במשקל מה שהוביל לדיכאון ,טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי וכדורים נגד דיכאון במשך שנה. לאט לאט השתחררתי מזה פחות או יותר.. האמת שזה לא מדויק כי ההפרעה תמיד קיימת בראש, ובשנים האחרונות המשקל שלי נע בין 49 ל53 ,אני יכולה לעלות 2 קילו ולרדת. כיום אני שוקלת 52 בערך (גובה 1.56) ואני מרגישה שאני אוכלת מתוך אכילה רגשית, שוב זה תמיד היה קיים -אבל בזמן האחרון זה קורה יותר, בשלושה ימים האחרונים אכלתי המון, בלי הכרה. אני אוכלת ואפילו לא רעבה. זה פשוט מתסכל.. הכל נובע מהרצון לרדת 2-3 ק"ג, אבל הבעיה שכשאני מתחילה דיאטה אני נשברת וכשאני נשברת אני לא מצליחה לחזור לתלם כ"כ מהר.. בקיצור זה מעגל שחוזר על עצמו והוא לא מפסיק.. החלטתי שאני מכירה בבעיה שלי ומתחילה לטפל בזה.. אז מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך שיר. לאכילה רגשית יש מן הסתם סיבות רגשיות. אם אף פעם לא עברת טיפול רגשי כדי להבין את הסיבות הללו ואז לדעת מה לעשות כדי לפתור את הבעיות הקשורות לאכילה, אולי זה הזמן לעשות זאת. יש כל מיני אפשרויות לטיפול רגשי בבעיות כגון אלה. אם את רוצה צרי עמי קשר בפרטי ואוכל להפנות אותך בהתאם לנסיבות שלך. 052-4491234. כל טוב ובהצלחה.

01/04/2016 | 15:13 | מאת: דורי

אני כבר שנים עם פחד לאכול מפחדת להחנק ולא לנשום זו טראומה מהעבר שקרה לי כמה פעמים פתחתי לזה טראומה ממש עד כדי כך שכבר 3 שנים אוכלת עם פחדים וגם זה אוכל רך אני הרבה לועסת ובסוף יורקת רזה המוןןןן אני רוצה לשוב לחיותתתתת אני בדיכאון חזק...היתי רוצה לדעת שיש אופטימיות וכדור כן יעזור השאלה איזה? מעולם לא לקחתי פחדתי שישפיע לא טוב.....זועקת לעזרה

שלום לך דורי, ברור שאת זקוקה לעזרה מקצועית. האם תוכלי להתקשר אלי לנייד ואפנה אותך לאיש מקצוע מתאים? 052-4491234

21/03/2016 | 22:02 | מאת: הילה

שלום רב אני בת 30 כל חיי הייתי שמנה אכילה ריגשית (בילדות עברתי התעללות מינית) בגיל 24 עשיתי דיאטה כסאח וירדתי 40 קילו מהר מאוד חליתי בבולימיה נורבוזה והייתי מטופלת שנה בהפרעות אכילה SBT וכדורים הטיפול לא צלח ונשלחתי לאישפוז שאליו לא התייצבתי עם הזמן נכנסתי להריון ילדתי את בני הבכור וכאילו המחלה נעלמה אחרי הלידה נכנסתי לדכאון עמוק העלתי 50 קילו בחזרה ואני ממשיכה לעלות עוד ועוד אני כל היום אוכלת אכילה ריגשית אין לי זמן לפנות לטיפול אני עם הילד בבית כל היום ולא עובד(ילד עם צרכים מיוחדים)... הרופא משפחה המליץ לי על ציפרלקס האם יש תרופה שתתאים לי כרגע יותר ?? שתעצור קצת את האכילה הריגשית? אציין שוב שאין באפשרותי לפנות לטיפול קוגנטיבי וכו תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הילה שלום, אם אין ברצונך לפנות לטיפול פסיכותרפי, את צריכה לדעתי לפנות לפסיכיאטר שמבין בהפרעות אכילה ולקבל ממנו עצות וסיוע, אולי תרופתי.

מגיעה ממסגרת דיור מוגן די עצמאית, אך הוציאו אותי ממנה כי אני לא אוכלת. מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית. הצוות בדיור המוגן אמר שאני צריכה מסגרת יותר כוללנית, וטיפול יותר אינטנסיבי, כי אני מזעיקה אותם למקרי חירום כל הזמן. מחפשת מסגרת/טיפול אינטנסיבי ושיש זמינות של הצוות בשעות לא שגרתיות, אך לא הוסטל או אשפוז על סוגיו. אני פשוט לומדת ולא רוצה להפסיק. יש חיה כזו? והאם מישהו שמע על בית צידה לדרך שברמת ישי? איך המקום? תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך שיר, אני יכולה להתייחס רק למשפט שכתבת בתחילת ההודעה שלך לגבי העובדה שאת לא אוכלת. האם את מקבלת טיפול כלשהוא בנושא האכילה? האם את זקוקה להדרכה להיכן לפנות? את יכולה ליצור אתי קשר בפרטי ואדריך אותך .052-4491234

11/01/2016 | 22:05 | מאת: מיטל

יומן אכילה: 6/1 - יום רביעי סלט ירקות 100 גרם טחינה רוטב שמן זית ולימון משקה דנכול רוטב אלף האיים 7/1 - יום חמישי סלט ירקות 100 גרם טחינה ברוקולי משקה דנכול רוטב אלף האיים 8/1 - יום שישי 4 פריכיות כוסמת 15 עגבניות שרי חתיכת עוגת שוקולד חתיכת לחם 100 גרם חלבה וניל אלפחורס עוגיית תמרים עוגיית אגוזים 2 עוגיות פלורנטין שוקולד רוגלעך עוגיית חלבה פרוסת עוגת שמרים שוקולד פרוסת עוגת שטרודל תפוחים פרוסת רולדת תמרים פרוסת רולדת גבינה 200 גרם אורז צהוב עם שמיר תפוחי אדמה שניצל קובה פרגיות יום שבת 2 פיתות חומוס לחמניית חלה ביצה קשה סלט ירקות סלט כרוב אדום במיונז מטבוחה בייגלה 2 פריכיות כוסמת יום ראשון הכי גרוע בגלל העצבים של יום שישי שזללתי קמתי בבוקר יום ראשון עם תאבון חזק!!! סלט ירקות רוטב אלף האיים חומוס סלט כרוב אדום במיונז 2 פיתות לחמנייה פריכיות ריזוטו 100 גרם 100 גרם שוקולד פקאן ושוקולד שקד 150 גרם רצועות הדר בשוקולד לחמניית דגנים גדולה עוגות במשקל 200 גרם עוגיות במשקל ואחר כך הרגשתי כל כך רע שבא לי להקיא ולא הקאתי!!! צרבת והרגשה רעה!!! צרבת חזקה ביותר הייתה לי!!! והיום בבוקר שתיתי כוס סחלב חם כוס חלב בטעם וניל כוס משקה שקדים פלפל אדום עגבנייה מלפפון 10 פריכיות דגנים וקופסא שלמה של קוטג' 1 אחוז וגבינת סימפוניה ועכשיו עליתי על המשקל וראיתי שעליתי מיום חמישי 3 קילו אני כל כך רציתי לרדת במשקל השבוע ביום רביעי חמישי עשיתי דיאטה והתחייבתי לאכול בריא ולא לגעת בבצקים ובשוקולדים ובמתוקים ולא עמדתי ביעד שהצבתי לי. נכשלתי אני כישלון!!!!!!! אני אפס אני לא יודעת מה לאכול מחר רק מפחיד אותי לחשוב על האוכל אני פוחדת מאוד זה שולט בי זה לא בשליטתי הבורקסים האלה!!! איך אני ארד ככה במשקל??? אני נראית כמו חבית שמנה הלוואי שהייתי יכולה להקיא את כל האוכל אחרי שאני אוכלת אבל הבעייה שאני לא מקיאה בכלל איזה כיף למי שמקיאה את האוכל ככה היא לא משמינה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך מיטל. קראתי כל מה שכתבת ובהחלט אני ממליצה לך לפנות לעזרה מקצועית. ספרי לי קצת האם פנית פעם לייעוץ או טיפול בענין? אני יכולה לעזור לך למצוא את העזרה שמתאימה לך. את מוזמנת גם להתקשר אלי לנייד אם יותר נוח לך לדבר טלפונית, 052-4491234.

היי חברים! בתור משתתף באו איי ישראל, החלטתי לכתוב בלוג שבו אני עובד את הצעדים. כרגע אני בצעד 4 של אכני יתר אנונימיים. הבלוג משתף את התהליך שאני עובר. מוזמנים לקרוא בכתובת הזו: http://myoaplate.blogspot.co.il/

08/12/2015 | 14:48 | מאת: נדב פלדמן

אני לא רעב ביכלל , שמח ומאושר מצב בריאותי תקיןמתאממן פעמיים שבוע לא אוכל פחמימות וסוכרים . אין לי חשק לכלום אני יכול לחיות רק ממים ,זה תקין ? למי פונים ? אולי זה בסדר?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך נדב, כדי שאוכל לענות לך ברצינות אני צריכה לדעת קצת יותר עליך ועל מה שקורה לך עם אכילה לאורך השנים ובתקופה האחרונה..האם יש שינוי רק לאחרונה? האם סבלת מבעיה דומה בעבר? אשמח אם תספר יותר ואתייחס. אתה יכול גם ליצור אתי קשר בפרטי ולשאול שאלות.052-4491234.

נדב, מצב כזה לא יכול להיות תקין אם הוא נמשך מעבר ליום או יומיים ובוודאי שלא אם זו לא הפעם הראשונה שאתה חווה מצב כזה. תיפנה לעזרה מקצועית בענין.

11/12/2015 | 23:09 | מאת: נדב פחדמן

אני לא אוכל פסיכולוגית ? יש לי אנרגיה רבה אני רץ והולך לפחות 6 קילומטר ביום ושותה 2 בקבוקי מי עדן שלמים .

23/12/2015 | 17:17 | מאת: שחף אלדר

היי, נכון שזה נשמע כאילו אין מצב שזה בריא אבל כבר יש מחקרים ועדויות שאהבה ושמחה מזינים אותנו יש גם דבר שנקרא חניכה פראנית זה ניקוי רעלים שעוברים ולומדים לחיות בלי אוכל אני אישית לא ניסיתי אבל זה נושא מעניין וישנם אנשים שחיים בלי לאכול, זו עובדה!!! מוזמן להתקשר אליי לדבר בנושא למרות שאני לא באמת מתמקצע בזה 0523688666 שחף