נגישות
נגישות

פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

פורום מקצועי זה מיועד לשאלות, התייעצויות ושיתוף עבור כל מי שנושא האכילה, המשקל ודימוי הגוף מעסיקים אותו באופן שגורם לו סבל ופוגע באיכות חייו. כמו כן, מיועד הפורום למי שחש כי האכילה ממלאת תפקיד משמעותי בעולמו הרגשי. הפורום מיועד גם לאנשים אשר יקיריהם סובלים מנושאים אלה. במדינת ישראל, כמו בעולם המערבי כולו, חלה עלייה מתמדת בשכיחות הפרעות האכילה, במספר האנשים אשר מאבדים שליטה על האכילה והמשקל, ואשר מחשבותיהם ורגשותיהם מלאים בנושאים הקשורים לדימוי גוף ואוכל. אין הדבר מפתיע בעידן השפע בו האוכל הפך להיות מוקד תרבותי, כלכלי, ועסקי, ואשר אידיאל הרזון בו, אינו ניתן להשגה. פורום זה חשוב במיוחד בתקופה מורכבת זו, וינסה לתת מענה הולם לשאלות הקשורות במניעה והתמודדות עם הפרעות אכילה ואכילה רגשית, וסוגי טיפול אפשריים. למעבר לפורום לחצו כאן.
858 הודעות
715 תשובות מומחה

מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

חל איסור מוחלט על פרסום בפורום. ניתן להמליץ מתוך נסיון אישי על גופים טיפוליים מסויימים, אך יש לציין בהודעה כי מדובר בהמלצה על סמך חוויה אישית בלבד. אין לציין פרטי התקשרות של הגורם הטיפולי המדובר
05/07/2019 | 20:54 | מאת: לי

שלום.בני נולד עם רפלוקס והרבה להקיא בגיל שנה טופל בסירופ זאנטאק והיה תקופה שפחד להיכנס לכסא אוכל בכללי כל מחלה שיעול מגרה גג רפלקס ויכול להקיא בקלות .היה לחץ מצידי חזק בקטע של האוכל כעסתי שלא אוכל ...(☹☹☹טעות... ובגיל יותר מאוחר לא רצה לנסות מאכלים חדשים בכלל אוכל סוג אוכל מסוים .בגיל 7 התחיל לומר את כועסת בגלל אוכל אני לא רוצה לאכול...מסרב . לא תמיד יש ימים ויש ימים שמסכים כבר אני מנסה לא לעשות מזה סיפור לשחק לסםר סיפור תוך כדי . לשים קטשופ רוטב פיצה וכולי לשבת לאכול מולו לשבת לעשות ארוחות שישי ביחד לאכול ביחד מרגישה ממנו הבנתי שהוא רוצה לשלוט באןכל ולהחליט אז אני מנסה להיות רגועה לא להילחץ כשלא אוכל לא להראות לו שזה מפריע לי אבל חוששת מהפעמים שהוא מסרב שחלילה לא יתפתח ליותר מצב חמור שלא יפתח אנורקסיה כי כרגע עם אציע לו קוראסון או עוגיה עם שוקולד או פיתה עם שוקולד יסכים לזה במקופ אוכל.מודאגת נורא מה לעשןת שלא ידרדר מלבד להוריד לחץ. תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך לי. אני ממש ממליצה לך לפנות להדרכת הורים כדי לנסות למנוע התפתחות של הפרעת אכילה. ברור על פי התיאור שלך שההתנהגות שלך בנוגע לאכיחה של בנך גרמה לו למצוקה וחהימנעות מאכילה. אפשר לתת לך הדרכה במספר מועט של פגישות כדי שתדעי איך לנהוג ואיך לא לשגות.

אני רוצה להדגיש לך בנוסף שהטיפול צריך להיות בשלב זה רק דרכך. חשוב שאת תשני את ההתייחסות.

24/05/2019 | 03:06 | מאת: שירי

היי, מאז ומתמיד הייתי ילדה רזה מאד( היחידה במשפחה) תמיד אכלתי מה שרציתי מתי וכמה שרציתי וחשוב לי לציין שאני מאד אוהבת שוקולדים ומתוקים ולא אוכלת בריא או דיאטטי במיוחד הגובה שלי הוא 1.61 והמשקל הכי גבוה שאי פעם הגעתי אליו היה 52 בערך. לפני כשבעה חודשים משהו השתנה במחשבה שלי והתחלתי לפחד להשמין מאז התחלתי לבדוק קלוריות ולהמעיט בשוקולדים ובהנאות כאלה ואחרות אני עושה חישובים כמו "אם אני אוכלת בערב ארוחה גדולה כמו שניצל וצ'יפס( או כל אוכל משמין אחר) אז אני אצום עד הערב או אוכל ממש טיפה" התחלתי לחשוב הרבה על אוכל, על משקל. אני מוצאת את עצמי תמיד חושבת על אוכל ועל איך להעסיק את עצמי כדי לא לאכול סתם יש לי שעות קבועות יחסית לכל דבר אם זה ארוחת צהרים או סתם לשתות נס ומשהו מתוק אני אוכלת בעיקר פרכיות וגבינות ועושה שיקולים שונים ומשונים על מנת לאכול כמה שפחות קלוריות( למרות שאני כבר לא סופרת קלוריות בכלל ויש שינוי ענק בתהנהגות שלי לאורך שבעת החודשים האלו) אני לעולם לא הרעבתי את עצמי( חוץ מלא לאכול אם אני אוכלת משהו משמין בערב) ולעולם לא הקאתי או משהו כזה אבל ללא ספק ירדתי במשקל והפכתי לרזה יותר ממה שכבר הייתי( והייתי) כתוצאה מזה ואפילו נהיו לי בעיות במחזור. כיום אני שוקלת 43 האם זו הפרעת אכילה רצינית? אני יכולה לשלוט בה?

לקריאה נוספת והעמקה

שירי שלום. על פי התאור של מה שאת מרגישה ועושה את זקוקה לעזרה של איש מקצוע מומחה להפרעות אכילה. המשקל שלך גם ממש נמוך ואת זקוקה לסיוע. אם את מעוניינת אוכל להפנות אותך על פי רצונך ואזור מגורייך. התקשרי או כתבי לי.0524491234

14/05/2019 | 20:09 | מאת: מיילי

היי, יש לי הפרעת אכילה שאני חייבת לגמור הכל מהצלחת מבלי להשאיר פירור. וגם אם מתחילה לכאוב לי הבטן אני חייבת לסיים את מה שהתחלתי לאכול. בנוסף אני צמחונית ולא אוהבת תחליפים אז אוכלת המון שטויות. איך אוכל לעבוד על עצמי בנושא?.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך מיילי. אני לא בטוחה לגבי ההגדרה שלך . הרבה אנשים קבלו חינוך על פיו לא משאירים אוכל בצלחת ולמרות שזה חינוך מצער למדי אין בהכרח מדובר בהפרעת אכילה. באשר לבררנות שלך לגבי מזון, ניתן למצוא לכך פתרונות בעזרת תזונאי.

בת 24 גובה 176 משקל 48. בעברי סבלתי מהפרעת אכילה, חשבתי שהבראתי ולפני כמה חודשים גיליתי שירדתי במשקל דרסטית.. בערך חצי שנה לא מצליחה לעלות.. ידיד שלי מנסה לשכנע שאגש לטיפול אך אני לא מרגישה חולה. האם המשקל הזה באמת ככ בעייתי? האכילה שלי דיי מאוזנת ויש לי מחזור סדיר.

לקריאה נוספת והעמקה

טל שלום. משקלך ממש נמוך אבל אין לי אפשרות לדעת מה מצבך הבריאותי ללא בדיקות רפואיות שכדאי לדעתי שתעשי. רצוי שתוודאי שאת אוכלת כיום באופן מספק .

בנוסף לתשובתי הראשונה אני רוצה להמליץ לך לערוך ברור מדוע חלה הירידה הדרסטית במשקל לאחרונה. האם את חושבת שבאמת תזונתך מאוזנת פחות או יותר או שמא אינך רואה את הדברים נכונה? הברור הזה חשוב במיוחד לאור העובדה שסבלת בעבר מהפרעת אכילה.

07/03/2019 | 09:14 | מאת: אתי

אני כיום בת 27 מגיל 3 עברתי פגיעה מינית שנמשכה כמה שנים . עד היום אף אחד לא יודע מה עברתי לא שיתפתי,הנחמה היחידה שהייתה לי ויש לי עד היום זה אוכל הגעתי למשקל מאוד קיצוני. כולם מסביבי יודעים ללעוג לי ולצעוק תעשי דיאטה אף אחד לא באמת יודע מה אני עוברת בתוך תוכי. אשמח לדעת למי אוכל לפנות כדי לטפל בבעיה.. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אתי שלום. ברור שאת צריכה לפנות לאדם מקצועי כדי לטפל בפגיעה המינית וההשלכות שלה בחייך. אני צריכה לדעת קצת יותר מה מתאים לך. את מוזמנת לפנות אלי במייל narrativi@gmail.com או טלפונית 0524491234 ויעזור לך למצוא משהו מתאים.

שלום, להלן הנתונים עלי: גיל: 27 גובה: 1.90 משקל: 57-58 פעילות: רוב הזמן יושב מול המחשב(8+ שעות ביום) ולא עושה ספורט. הערכה אישית כמה קלוריות אני אוכל ביום: 1400-1500 קלוריות. יש לציין שאני במודעות מלאה שאני נמצא בתת משקל נמוך מאוד וסביר מאוד להניח שזה קשור לזה שאני לא אוכל מספיק עקב הרגלי תזונה במשך שנים שגורמים לי להרגיש שובע מהר מאוד. השאלה שלי היא כזו: אני רוצה להציב לעצמי מטרה שהיא להרגיל את עצמי לאכול יותר ולהיות דבק לרף קלוריות שאני אצטרך להגיע אליו כל יום. השאלה היא כמה קלוריות אני צריך לצרוך ביום במצבי הנוכחי כדי לעלות בקילו כל שבוע-שבועיים? אני מדבר נכון לעכשיו בעלייה ברקמות השומן ולא השריר בתור שלב ראשוני. בהמשך כשאראה עלייה במשקל אשלב אימונים.

לקריאה נוספת והעמקה

שלמה שלום. שאלות כאלה ניתן לשאול תזונאי שיכול לעסוק בהרכב המזון באופן ספציפי.

10/02/2019 | 11:45 | מאת: תמר יהל

הי, אני חושבת על משקל הגוף קצת אובססיבי , שוקלת 53 , גובה : 160 , אחרי ארוחה מלאה אני נגעלת , יכולה לפעמים לעקוף על ארוחה , אני לא עושה שום אקט כגון הקאה , משלשלים, וכדומה, באופן כללי נגעלת משומן באזור ירחיים, אני מטופלת אצל פסיכולוגית אבל מעולם לא פתחתי את הנושא כי קשה לי . האם יש סיבה לדאגה ? אולי זה עניין חברתי שקיים אצל כולנו -הנשים, (בת 23)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך תמר. את צודקת שכמעט אין אישה וגם כמעט אין גבר, שהנושא של משקל לא מטריד אותו. נכון שההשפעה החברתית כאן גדולה מאד. ובכל זאת אם את מרגישה את מה שתארת, כן כדאי לדבר ולבדוק את הנושא בעיקר כיון שאת מדלגת על ארוחות לפעמים. חשוב גם לדעת באילו מצבים רגשיים את מרגישה ופועלת ככה וממתי התחלת להבחין בזה.אם יש לך מטפל אז את יכולה להתייעץ. אם את זקוקה למטפל ספציפי לבעיות אכילה אוכל להמליץ לך. מאחלת לך כל טוב.

18/01/2019 | 15:11 | מאת: אייל

שלום רב !! אני מקווה שהפורום כאן יענה לי על בקשתי ושאלתי . אז ככה אתחיל שאני נוטל תרופות פסיאטריות עם הטבה טובה . . כמו"כ נוטל כל בוקר נקסיום 40 מ"ג . ביקשתי מהרופא להפחית לי מינו ן ל 20 מ"ג מינון זה נוטל כבר ב 4 ימים האחרונים אציין שהכדור היא נגד צרבות מהם סבלתי . שאלתי היא האם אני אסתדר עם כמות שכזו ? דבר נוסף עקב נטילת תרופה בשם לפונקס שגורמת לי ביו הי תר לעצירות ממש קשה וכרונית .. אשמח לקבל מכם עצה להמשך כי זה מאוד מגביל אותי . תודה רבה למשיבים שבת שלום

לקריאה נוספת והעמקה

הי אייל. סליחה אבל זה באמת לא הפורום שעוסק בנושאים האלה.

12/12/2018 | 15:09 | מאת: הפרעת אכילה כפייתית

היי אני בת 23, כל חיי התעסקתי בגוף ובמשקל שלי. תמיד תסכל אותי שאני לא משיגה את הגוף שאני חולמת עליו. לפני שנתיים התחילו לי התקפי אכילה והקאות והיום ההקאות כבר הפסיקו. אני לא מקיאה יותר, אבל ההתקפים נשארו אני נכנסת להתקף שמגיע כל יום! ויכול להימשך לאורך ימים. ההתקף כולל בתוכו כמויות מאוד גדולות של אוכל כשבסוף אני מפוצצת ועם כאבי בטן. אני כבר לא בולמית אבל האובססיה הזו לאוכל ( בד״כ מה ״שאסור״ לי ביום יום- מטוגן, מתוק,חטיפים וכו) מתישה אותי. אני רוצה לחזור לאכול רגיל.. בלי להיבהל אם אכלתי חצי קוביית שוקולד ש״אסורה״ אני לא יודעת כבר מה לעשות.. זה גומר אותי. ניסיתי טיפולים אצל אנשי מקצוע אבל הניטור עצמי בעזרת טבלה וכל מיני שיטות לא עבד. יש טיפול אלטרנטיבי? טיפול שלא כולל הוצאה של אלפי שקלים? חייבת עזרה.. מיואשת מיואשת מיואשת. תודה ענקית ...............................................................................

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. את מתארת מצב של בולמוסי אכילה קשים למדי שאת סובלת מהם. אני מרגישה את הקושי הגדול שלך ומצטערת מאד שהטיפולים אליהם פנית לא סייעו לך. אין ברירה אלא למצוא טיפול פסיכולוגי שיוכל לטפל בסיבות הרגשיות של הבולמוסים. אם את מעוניינת בטיפול ממוקד אני יכולה להפנות אותך. ליצירת קשר 0524491234.

02/12/2018 | 15:14 | מאת: אנונימית

היי..כבר מעל כמה חודשים שאני נמצאת במרדף אחרי עצמי אני חייבת לציין שכל חיי הייתי רזה מאד מאד ולא עולה במשקל יותר מידי הייתי תמיד בסביבות חמישים כשהגובה שלי הוא מטר שישים. אני חיה על שוקולדים ועל דברים לא בריאים כל כ"כ ואפילו לא אוהבת ירקות. הייתי אוכלת יותר מ3 שוקולדים ביום ולא מחשבנת על שום אוכל שנכנס לי לפה גם אם זה היה אפילו לאכול פיצה אחרי שוקולדים וסופגניות לצורך הדוגמא.באמת לא היה לי חשיבה או אכפתיות. בסביבות החופש הגדול התחלתי לפחד על עצמי ועל המשקל שלי פחדתי לעלות במשקל בבום בגלל גיל ההתבגרות ולחשוב שאני אשמין ולא אשאר ככה לתמיד התחלתי לחשב כל קלוריה שנכנסה לי לפה, הורדתי את כמות השקולדים לאחד ביום ולפעמים מוותרת על ארוחות רק כדי לא לעבור את ה950 קלוריות ביום ולאפשר לעצמי לאכול שוקולד או משהו מתוק במסגרת הקלוריות האלו. תמיד הייתי אוכלת ארוחות מלאות ובמקביל שוקולדים ושטויו בלי לחשוב אם לוותר על משהו. התחלתי לוותר על ארוחות או על מתוקים כדי שזה לא יעלה על כמות הקלוריות ירדתי ממשקל של 48 ל43.4 כרגע אני במלחמה עם עצמי אני כל יום אומרת לעצמי "היום את אוכלת מה שבא לך" "היום את לא מחשבת ואת אוכלת גם אם זה יעלה את ה1200 קלוריות ביום. ואני פשוט לא מצליחה השוקולדים זה ההנאה שלי וזה סוג של התמכרות ואף פעם לא השמנתי בגלל זה או סבלתי בגלל זה ועכשיו אני פשוט במלחמה על כל אוכל שנכנס לי לפה ולא יודעת מה לעשות אני כל הזמן מפחדת שאני אשמין פתאום במיוחד שאני הרזה היחידה במשפחה ושזה לא גנטי מהמשפחה שלי.. נמאס לי מהחישובים

לקריאה נוספת והעמקה

חשוב לי לציין שגם המחזור מאחר לי החודש וחצי...

שלום לך אנונימית. ההתעסקות הרבה שלך בעניין המשקל והקלוריות היא עניין שיש להבין מדוע היא נוצרה ואז לראות איך מקטינים אותה. במקרים רבים היא נוצרת בגיל ההתבגרות גם בגלל השפעות סביבתיות וחברתיות. גם במקרה כזה כדאי לקבל ייעוץ שיעזור לך לעצור את התהליך הזה.בדקי עם מי את יכולה לדבר על הנושא ואם את זקוקה להפנייה כתבי לי.

שלום, אני בן 28, 1.91 מ' ו58 ק"ג. מדובר בתת משקל קיצוני שאני סובל ממנו עוד מימי היסודי ועד היום. הרופאים תמיד אמרו לי שעם הגיל אני אשמין, אבל אני לא רואה אפילו התחלה לכך. שמתי לב לאורך השנים שהרגלי התזונה שלי על פי התאבון מגיעים בסביבות 1700-2000 קלוריות ביום, אך נדמה שאני לא שותה מספיק. זה ככה לאורך שנים. יש ימים אני רק שותה 1 ליטר מים. השאלה שלי היא האם התייבשות היא גורם שיכול לפגוע בעלייה במשקל? האם יש לזה השפעה שלילית או שמא במצב שלי עדיף לא להפריז עם מים כי זה יכול לגרום לי לעלות במשקל עוד יותר? יש לציין כשהייתי ילד ובגיל ההתבגרות עברתי אינסוף בדיקות ודיאטות ניסיוניות ע"י דיאטניות ולצערי כלום לא עזר. מבחינת כושר גופני אני נמנע מלהתאמן מתוך פחד שאני ארזה מזה עוד יותר. כמו כן, איני סובל מאנורקסיה ואני במודעות מלאה שמצב המשקל שלי קיצוני כלפי מטה ואני מייחל לעלות במשקל, משום שזה פוגע בדימוי גוף שלי.

לקריאה נוספת והעמקה

תיקון קטן מההודעה הקודמת: "או שמא במצב שלי עדיף לא להפריז עם מים כי זה יכול לגרום לי לעלות במשקל עוד יותר?" הכוונה הייתה שזה יגרום לי לרדת במשקל.

אריק שלום. אני חושבת שחשוב מאד לבריאות לשתות מספיק מים. אני לא חושבת שכדאי לערב את מצב המשקל שלך עם כמות המים שאתה שותה. בהתייחס לפעילות הגופנית, היא לא בהכרח מביאה לירידה במשקל וגם היא חשובה מאד בהרבה מובנים. מה מצבך הבריאותי? האם אתה מבצע בדיקות שגרתיות? אם הכל תקין אני לא רואה סיבה לדאגה. יש אנשים שתמיד רזים וכדאי לקבל את עצמך. אולי מספר פגישות עם מטפל רגשי יכולות לעזור בעניין.

מצבי הבריאות לכאורה תקין מהיסטוריית הבדיקות שעשיתי לאורך השנים. שכן, לפי מחשבון BMI הגובה והמשקל שלי מגיעים לציון של 15.9 שנחשב לקיצוני כלפי מטה ואף נאמר במחשבון עצמו שאנשים בטווח הזה הרבה יותר פגיעים בריאותית. אני כבר שנים נמנע ממקומות שאני צריך לחשוף את הגוף שלי. נקודת השבירה הייתה לפני כ5 שנים בים כשראיתי את המבטים מסביב נחרדים מהרזון. אני אישית התרגלתי למראה שלי, אבל המבטים וההערות של הסביבה מזכירים לי שהמראה שלי חריג וזה מוריד לי את הביטחון העצמי. אשמח לדעת איזה סוג של פעילות גופנית ביתית יכולה לעלות לי את מסת הגוף מבלי להביא אותי למחסור בקלוריות בשל תאבון שנמוך מכמות הקלוריות שאני שורף.

הי אריק, אני אמנם לא מנהלת הפורום אבל כן יכולה להגיד לך בוודאות שהסיבה לתת המשקל היא הכמות הקלורית הנמוכה מאוד שאתה צורך. אתה צריך לאכול לפחות (לפחות!!!) 2600 קלוריות ביום כדי לקיים את הגוף והגובה שלך, ויותר אם אתה רוצה לעלות במשקל. זה קשה מאוד ויכול להיות שאתה צריך ליווי של תזונאית (מפגשים שבועיים) בשביל זה

שלום תמר, ניסיתי מלא פעמים לאלץ את עצמי לאכול מעבר לתיאבון שלי ובמקרה הטוב זה החזיק 2-3 ימים. התחושה של אכילה על בטן מלאה היא של נפיחות לא נעימה. מסקרן אותי לדעת איך ליווי של פגישות עם דיאטנית יכולים לעזור לי להתגבר עם תחושת הנפיחות שנובעת מאכילה ללא תיאבון על בטן מלאה. האם יש שיטות כדי להגביר את התיאבון? פעם אמרו לי שספורט מגביר תיאבון, אבל אני תמיד חושש שגודל התיאבון לא יתעלה על גודל הקלוריות שאני אשרוף בפעילות גופנית ואז אני אאבד עוד יותר משקל.

אמא שלי מכניסה אוכל לפה, לועסת, ויורקת חזרה. יש לציין שהבדיקות דם לא תקינות, חסר לה מלא ויטמינים, היא נמצאת פעם בשבוע בבית חולים באשפוז יום רק--- לקבלת ויטמינים (דרך הווריד) הרופאים לא יודעים שזה מה שהיא עושה. אבל היא אומרת ומסלפת שהיא בסך הכל ""אוכלת מעט"" גובה 1.52 מישקל 50 האם ישנה אפשרות "להלשין עליה?" יש לציין ש- באישפוז יום נתנו לה תפריט דיאטת השמנה. והיא לא מיתייחסת. יש לציין שאימי נורמטיבית לחלוטין. ללא דיכאון- גם לא בעבר. פעלתנית מאוד. מה אני עושה? למי ליפנות? פוחדת/ חוששת. אימי אומרת תמיד שאסור שיידעו מזה. ופעם אחת שסיפרתי לחברה- היא לא דיברה איתי יומיים- מה שבחיים לא קרה. חייבת עיצה!!!!!!!! אין לי כל כך אפשרות להלשין. ואבא שלי סוג של אובד עצות.

לקריאה נוספת והעמקה

מצטערת אני אבל אמך אדם בוגר והרצון לפנות לטיפול אמור להיות שלה בעצמה. אי אפשר לכפות על אדם טיפול חוץ ממקרים חריגים שמתקבל צו לטיפול כפוי.

27/11/2018 | 00:49 | מאת: אני

היי אז ככה כל הזמן כל הזמן!!!!! אומרים לי שאני אנורקסית. כל הזמן. ולא ניראה לי שעובר יום כזה בלי שאומרים לי את המילה הזו. המורה שלי (אני סטודנטית) תמיד מוציאה מהפה לה את המילה הזו. וממציאה שאני איזו חולה. בקיצור: תמיד אומרים לי תעלי במשקל יהיה בסדר... תיראי טוב...וכו'...= לא הולך. אני מנסה דיאטות- ויורדת הכל חזרה (שעליתי בקושי 1.5 קילו) אני אוכלת בכמויות מאוד קטנות. שבעת מהר. קשה לי להעמיס. וגם בין ארוחה לארוחה אני מאוד מאוד שבעה. אני בת 19 (ממש עוד כמה ימים...) גובה-1.53. שוקלת- 36. אם אפשר לא לציין את המשקל בפורום- פוחדת שייקחו מודל לחיקוי. (בתור ילדה הייתי נכנסת לפורום מסוג זה, והייתי לוקחת מודל לחיקוי במשקל) תודה רבה. ומקווה בעזרת ה' לעלות קצת= ל ב ד ! ! !

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אני. הייתי מבקשת להבין ממך ממתי את זוכרת שאת מתמודדת עם שאלת המשקל והאכילה. השאלה החשובה היא לא המשקל עצמו אלא האם את נמנעת או מגבילה את האכילה שלך ומהן הסיבות לכך. מצפה לתשובתך.

27/11/2018 | 13:40 | מאת: אני

היי תודה שהחזרתלי תשובה מהר. אז ככה אני לא אשקר. אני כן מונעת מעצמי לאכול פה ושם ואני מגבילה את עצמי גם שאני לא תמיד שובעת מהר, אבל ברוב המקרים אני שובעת מהר. ואנין לי תאבון ברוב המקרים. אבל במקרים קיצוניים כמו שקורה לא מעט= אני מרגישה שהמחשבות שולטות לי על האכילה- ז"א: אם יש לי יום שבו קרה משהו עם חברה או סתם מורה התעצבנה עלי ....או כל משהו כזה- אני אוכלת בקושי כי אין לי ביכלל תאבון. הייתה לי תקופה שנה שעברה שבה הייתי מקיאה מרצוני אחרי הארוחות או במקום ארוחת ערב הייתי מקיאה וככה זה היה גורם לי לבחילה ולחולשה. ולא הייתי מכניסה כלום לפה והולכת לישון. זו הייתה תקופה של כל כמה ימים במשך חודשיים שלושה- בערך. יצאתי מזה לבד. אני מיזמן לא שם. ולא מוכנה להקיא יותר מרצוני רק כדי להרזות. ויש לציין שזה היה ליפני כמעט שנה או אפילו פחות. והורי לא יודעים מכלום- וכמובן לא מוכנה שיידעו. האם אני ניקראת אנורקסית? או מה זה ניחשב? ומה את מייעצת לי לעשות? תודה רבה רבה. מחכה לתשובה.

24/11/2018 | 05:03 | מאת: נעמה

אני פשוט לא מאמינה שיש מוצא. ובכל זאת. חייבת לשאול האם יש דרך להפסיק את הגלגל הזה של ההקאות? בעבר הייתי נבהלת נורא מהבולמוס והקיא והכל והיה מזעזע אותי. היום אני לא מפסיקה. נכנסת לעמוק שיכול להימשך ברצף של ימים. ורק אוכלת ומקיאה. וככה נראה גם הפרצוף שלי. אני מוטשת ומטושטשת. למה לקום בבוקר? למה לצאת מהמיטה לעוד יום? אפילו תפוח מכניס אותי לרצף אכילה והקאות. משתדלת פשוט לשתות במשך היום כדי לא להיכנס ללופ. מצד שני לא מצליחה לישון רצוף בלילה . קמה מתוך שינה למקרר. תחושת החוסר שליטה פשוט הורגת אותי. כרגע 4 בבוקר הקאתי כבר 3 פעמים היום והאחרונה לתוך פח בחוץ ולא הכל יצא. ואני יודעת שנשאר לי שוקולד נוזלי בבטן. שמסרב לצאת. ונמאס לי להילחם אז אני פשוט שוכבת מובסת ומחכה שכל השוקולד יסיים להתפרק לי בגוף. ולמה תמיד הכל זה מלחמה. ומחר עוד יום ואין כוח. רוצה לפרוש מהמשחק הזה כבר ופשוט לא יודעת איך !!!!!!!!!!?! וכבר שנתיים שאני מחרבנת מים וגם לא מצליחה להתאפק עם זה עד לשירותים בדרך-כלל . וזה לא מצחיק. וזה לא מצחיק.

לקריאה נוספת והעמקה

נעמה שלום. אני חושבת שאת ממש זקוקה לטיפול דחוף בבולימיה . הטיפול צריך להיות רגשי קודם כל על ידי מטפל/ת מוסמך להפרעות אכילה. אעזור לך בהפנייה אם יש צורף.

26/11/2018 | 18:55 | מאת: יעל

יש מטפלת רגשית נהדרת שעזרה לבת משפחתי לצאת מבולימיה. קוראים לה טל אור והנייד שלה 0547223712

17/11/2018 | 23:01 | מאת: שי

שלום לאחרונה התחלתי לתהות לגבי המשקל שלי.. מאז ומתמיד הייתי ילדה נורא נורא רזה תמיד הייתי שומעת יציאות כמו "איזו רזה את כמו שלד" "תשמיני קצת" ותמיד אכלתי כל מה שבא לי, המון שוקולדים ביום ודברים מתוקים ובכלל, כל מה שבא לי מבלי לדאוג מבלי לעשות פעילות ספורטיבית מסוימת. ואף פעם לא השמנתי בכלל. הגובה שלי הוא 1.61 והמשקל הכי גבוה שהגעתי אליו אי פעם היה 53 חשוב לי לציין שהמשפחה שלי בכלל לא כמוני וכולם מלאים או משמינים הרבה כשאוכלים הרבה. אני היחידה שכזו במשפחה.. ולאחרונה התחלתי לפחד לגבי זה ולפתח סוג של הפרעת אכילה והמעטטתי באוכל שלי בגלל שאלות שלא מצאתי אליהן תשובות איך זה שאני רזה ולא משמינה, הרי זה לא מגנים כי המשפחה שלי לא כמוני האם כל מה שאכלתי יתפרץ בגיל גדול ואשמין בבום האם בגלל גיל ההתבגרות אני פתאום אהיה שמנה ? השאלות האלו גרמו לי לפחד על המשקל שלי ולאכול פחות וכרגע אני שוקלת 46 אני יודעת שזה לא בסדר אבל הפחד פשוט משתלט עליי האם כן יש תשובות לשאול האלו שאני שואלת את עצמי? חייבת עזרה תודה רבה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך שי. מחשבות בלתי פוסקות על השמנה ופחד להשמין הם סמפטומים של הפרעת אכילה. אני ממליצה לך לפנות לייעוץ בעניין כי כבר עכשיו את במשקל מאד נמוך והמצב מסכן ממשית את בריאותך. אם את מתקשה למצוא טיפול מתאים פני אלי בפרטי ואפנה אותך.

29/11/2018 | 19:41 | מאת: שי

היי, חזרתי להתייעץ לגבי משהו תמיד הייתי יחסית חלשה וחסרת ויטמינים אבל לאחרונה אני מרגישה כמו קפיצות בשרירים ביידים וברגליים, הידיים קצת רועדות ויש לי חולשה( קפיצות שבעבר הרגשתי אבל לא בתדירות כמו היום) זה יכול להיות קשור לתת תזונה ותת המשקל שלי? חשוב לי לציין שבבדיקם דם האחרונה שלי היה לי גם קצת מחסור בוויטמין די.

זאת שאלה להפנות לרופא המשפחה שלך.ועדיף לא לדחות.

היי, אני חייל בן 20, סובל כבר 5 שנים מטעם מר בפה, ריח רע ויובש בפה שמלווה אותי 24/7. באזרחות ביקרתי אצל רופאים רבים ואף אחד לא מצא את המקור לבעיה. היום אני יודע ובטוח כמעט במאה אחוזים שהבעיה נובעת ממחלה או חוסר תקפוד או זיהום כלשהו שיש לי בגוף או באחת המערכות ואני יודע גם שאני נורא רגיש לאוכל ואחרי שאני אוכל סוכרים ופחמימות הטעם מוגבר. 5 שנים שאני חי בחוסר ביטחון בפני אנשים עקב הטעם והריח, המחלה הזו הורסת לי את החיים וגורמת לי לאבד שפיות. המערכת הצבאית עושה ממני צחוק ומסרבת לעזור. בבקשה אם באפשרותך לעזור לי ולייעץ לי אילו בדיקות לעשות ,לאילו רופאים לפנות או מה עליי לעשות אני יותר מאשמח. תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך יומי. ריח רע מהפה עלול לנבוע מכל מיני סיבות פיזיולוגיות. אולי יובש בפה, אולי סוגי מזון, אולי בעייה כלשהיא בחניכיים, אולי בעיות בדרכי העיכול שהו יחסית נדירות למיטב ידיעתי. . רצוי שתפנה לרופא פנימי טוב או רופא משפחה טוב שיכול להפנות אותך לבדיקות הנדרשות. את מצב החניכיים בדקת? איך הרגלי צחצוח הפה אצלך?

שלום רב, בת 48 ב5 שנים האחרונות אני אוכלת עד הרגשת התפוצצות לא אנושית, בסיום הארוחה אינני יכולה לזוז ולעיתים לנשום, לרב בסיום הארוחה אחשוב על הביס הבא ולרב גם אייסים את זה ואוכל המון אוכל (כמעט כמו לכל היום) בזמן הארוחה. כל היום אני חושבת על אוכל, הפכתי לבור ללא תחתית. האוכל שאני אוכל נחשב כבריא (אוכלת המון ירקות, פירות, לחם מלא, יוגורטים, הבית לא מכיל מתוקים למעט עוגהבסופ"ש ובחגים)הבעיה היא בכמיות. בראש עובר לי זה הזמן להפסיק, את שבע, מלאה...במציאות אני ממלאת עוד צלחת ומסיימת הכל אפילו שבין הביסים אני כבר מרגישה מפוצצת אני ממשיכה וממשיכה וממשיכה עד התפוצצות לא הגיונית. עושה ספורט (כשעה אופני כושר, איינני נוהגת והולכת המון ברגל), כמובן שבסיום מעבר להרגשת הגועל מכמיות האוכל יש הרגשת גועל מעצמי על שעשיתי את זה לעצמי! חפשתי טיפול בקופת חולים כללית אבל מסתבר שאין פסיכולוג לאכילה אלא רק לילדים. מה עלי לעשות? בבקשה עזרו לי

לקריאה נוספת והעמקה

בבקשה התקשרי אלי ואםנה אותך לטיפול מתאים. 0524491234

שלום לך לי. את סובלת מבולמוסי אכילה קשים על פי התאור שלך. רוצה שתדעי שיש לכך טיפול שלרוב מביא להקלה משמעותית ואפילו לאי הופעה של הבולמוסים. הסיבות הן תמיד רגשיות וכדאי לברר ולטפל בהן.

04/10/2018 | 18:05 | מאת: ליאור

היי, אני בת 16 וחצי ומאז ומתמיד הייתי ילדה רזה מאד המשקל הכי גבוה שלי היה 53 ואני בגובה 1.61 אני תמיד הייתי חולת שוקולדים ומאכלים לא בריאים, לא אוהבת ירקות ודברים כאלו ואוכלת רק שטויות בעיקר והייתי אוכלת מה שאני רוצה כמה שאני רוצה בלי לדאוג או לחשוב בשנה האחרונה התחלתי לפחד על המשקל שלי מבצקים, סוכרים וכל מה שגורם לי לעלות במשקל. פחדתי שבגלל שאני בגיל ההתבגרות זה יבוא לי בבום ויום יבוא וכל האוכל שאכלתי יתבטא בגוף שלי ובמיוחד שבמשפחה שלי אף אחד לא רזה כמוני ואפילו מלאים. בחופש הגדול המצב יותר התדרדר בדאגות שלי בגלל שידעתי שאני לא הולכת להזיז את הגוף הרבה בחופש והתחלתי להמעיט באוכל, במקום שלוש פעמים של נס ושוקולד, פחות מפעם אחת לפעמים לא הייתי אוכלת יותר מארוחה אחת ביום גם בגלל השעות המאוחרות שהייתי קמה ובעיקר מחשבת קלוריות על כמעט כל מאכל שנכנס לי לפה. אני התחלתי לצאת להליכות ולהתאמן הרבה יותר ולפחד מלהשמין הרבה יותר.. מעולם לא הייתי ואני לא בעד הרעבה וזה לא מה שהתכוונתי לעשות פשוט אכלתי פחות ממה שאני רגילה ממשקל 51 ירדתי ל46. האם אני מפתחת הפרעת אכילה? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני חושבת שחשוב לברר מדוע התחלת לחשוש למשקל שלך באופן קיצוני כזה פתאום. לא הייתי משאירה את זה ככה כי במשקל כמו שלך זה גם יכול להביא לבעיות בריאות וגם כי יש לפחד הזה סיבות רגשיות תמיד. את מוזמנת להתייעץ אתי בפרטי לגבי מה יתאים לך והיכן.

18/09/2018 | 11:54 | מאת: לירי

שלום יש לי התקפי זלילה בולמוסיים כבר הרבה שנים זה הולך ובא אני מחפשת מטפלת רגשית/קבוצה לטיפול באזור השפלה רחובות נסציונה יבנה גדרה תודה רבה

הי. את מוזמנת להתקשר במוצאי יום הכיפורים ואנסה לסייע לך. 0524491234.

13/09/2018 | 15:54 | מאת: אלירן

שלום, אני מחפש מקום לטיפול בבולימיה עבור בשביל מישהי בת 25+, אשפוז פתוח דרך קופת חולים כללית... אשמח להמלצות ועזרה לכל מי שיכול. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

אם מדובר בבולימיה מדוע אשפוז פתוח?

05/09/2018 | 09:48 | מאת: עמי

שלום רב, לאחרונה גיליתי כי חברתי סובלת מבולימיה בשנים האחרונות וכי היא הולכת ומחריפה. חברתי נמצאת במלכוד מכיוון והיא מתחילה בקרוב מכינה ללימודי רפואה (האבסורד...) ועכשיו תולה את חוסר הטיפול בכך שאינה רוצה שיופיע לכך תיעוד בתיקה הרפואי ואשר יפגע בחלומה להיות רופאה. אני לא יודע מה לעשות, אני חושש לחיה, התופעה קיימת מספר שנים וכבר קיים נזק, מחד, ברור שהבחירה הרציונלית הינה טיפול במחלה, אך מאידך הפגיעה בחלום שלה לא באה בחשבון מבחינתה, וכיוון שזו המטרה היחידה שלה בחיים, אני חושש שפגיעה במטרה עלולה לגרום לה נזק נפשי אשר יכול להביא לסכנת חיים.

לקריאה נוספת והעמקה

עמי שלום. מבלי להתייחס להצדקה או לאי ההצדקה של החשש שלך, אפשר לפנות לטיפול פרטי שבמקרה כזה אין כל סיכוי שאנפורמציה תהיה גלויה לגוף כלשהו.

תמיד ידעתי שאני שוקלת יותר מדי. אני נראית במשקל תקין אבל בפועל שוקלת 68-70 וגובה 165 סמ. תמיד אני עודה הרבה ספורט וגם היו לי בעבר דיאטות (ללא סוכר בכלל למשך כחודשיים) אבל אני ממש אוהבת מתוק ויש לי cravings. לפני שחושב חודשים אחרי שראיתי תמונות שלי מהים שנראיתי בהן נורא, הקאתי באותו שבוע כל יום אחרי האוכל פעם, פעמיים ביום בעזרת דחיפת אצבעות. מאז לפעמים לא הקאתי שלושה שבועות ולפעמים אני מקיאה כמעט כל יום או פעם בשבוע, לרוב אחרי שאני אוכלת שטויות. יש לי גם עצירות קבועה אז השתמשתי במשלשלים פעמיים. אני מפחדת שההקאות גורמות לעצירות, זה הגיוני? אני מעדיפה לא לספר על ההקאות לקרובים לי. גם לכתוב פה קשה מספיק..

לקריאה נוספת והעמקה

נועה שלום. התשובה היא כן. את סובלת מהפרעת אכילה. אני חושבת שמאד חשוב שתפני לטיפול ואם תרצי אוכל להפנות אותך לטיפול מתאים. רינה בלום 0524491234

אני לא עושה את זה באופן קבוע וזה לא שיש לי תסמינים של הפרעה, אני לא רזה קיצונית או בכלל. בעיקר דואגת אם זה מה שגורם לי לנפיחות בבטן ועצירות. יכול להיות?

הי, אני מעל 20 שנה עם אנורקסיה. אני לא במצב הקיצון שהייתי פעם וגם כבר אין לי פעולות "טיהור" כמו שהיו הרבה שנים, אני אחרי 2 ניתוחי וושט. מה שכן, אני מוגבלת ביכולת האכילה שלי, גם עקב הניתוחים וגם ההפרעה לוקחת חלק ואני מצמצמת. אני מניחה שאסור או לא מומלץ לרשום מספרים מדוייקים אז אנסה להסביר בצורה אחרת. אני אוכלת מידי יום כ-1000 קלוריות ואני בתת של כ 10-12% מהמינימום BMI 17. אני לוקחת ברזל וויטמינים. אני יכולה לחיות ככה רק תוהה עד כמה זה מסוכן, אם בכלל, מה הנזק שעלול להיגרם? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, המצב הוא שאת עדין לא מספקת לגופך את מה שנדרש לו לקיום תקין. לגבי הנזק הגופני עדיף שתשאלי רופאים.

06/08/2018 | 22:18 | מאת: מירן

היי, אני בת 16 וחצי מאז ומתמיד הייתי רזה, לא נוהגת לאכול בריא כמו ירקות ופירות ואוהבת שטויות כמו שוקולדים, מתוקים ואוכלת בכל שעה שבא לי אני נכנסת לשירותים לפחות פעם פעמיים ביום ותמיד הייתי נעה בין המשקל 53-48 ואני מטר 1.61 אני תמיד חשבתי שאני רזה ולא ייחסתי ככ חשיבות לזה או למה שאני אוכלת פשוט אכלתי בלי לחשוב אבל כבר שנה בערך שהתחלתי להכנס לדאגות של אני בתקופת ההתבגרות אולי השומן יבוא לי במכה אחת וישפיע עליי בעתיד? במשפחה שלי אני היחידה שרזה ככה שזה לא מ-גנים האם אראה גם כמוהם מתישהוא? אם אני צריכה לשמור על עצמי? אז בערך כמה חודשים הורדתי סוכרים מהשתייה שלי וחודשיים שבתחילתם הייתי במשקל 48.0 אני עושה הליכות פעם פעמיים בשבועיים ספורט בבית( לא רק על מנת לשמור על משקל, גם כדי לייצר שרירים במקומות שרציתי בלי קשר) והתחלתי לאכול פחות ולחשוב יותר על מה שנכנס לי לפה אני כן מתלבטת וחושבת פעמיים האם כדאי לאכול שוב עוד שוקולד שוב עוד מתוק ומוותרת התחלתי יותר לחשוב כרגע אני שוקלת 45.5 אני לא מרעיבה את עצמי ולעולם לא הייתי בעד דברים כאלו אבל אני מפחדת שזה לא טבעי כל המחשבות שלי והאם זה הגיוני לפחד שאשמין במכה אחת ושאני לא אשאר רזה ואראה בסופו של דבר כמו המשפחה שלי.. חייבת התייעצות

לקריאה נוספת והעמקה
06/08/2018 | 22:19 | מאת: מירן

חשוב לי לציין שאני גם סופרת קלוריות כמעט לרוב לפני שאני אוכלת..

שלום לך מירן. במשפט אחד? המחשבות האלה מזיקות לך וכדאי שתנסי לחזור כמה שניתן למצב הקודם בו אכלת הכל לפי טעמך ולא הקדשת לכך מחשבה. אם את מתקשה לעשות זאת בעצמך אני ממליצה שתפני לטיפול.

17/07/2018 | 17:04 | מאת: גאיה

כדורים פסיכיאטריים מעלים במשקל גם אם לא אוכלים הרבה?

גאיה שלום, יש כדורים פסיכיאטריים מסויימים שגורמים לחלק מהאנשים לעלייה במשקל לתקופה מסויימת. זו לא עובדה גורפת ומאד תלויה בנטייה של האדם להשמנה, אורח חייו וכמובן גם סוג התרופה.

26/06/2018 | 09:29 | מאת: סמר

שלום רב אני בת 42 נשואה + 4 בדרך כלל בריאה אני כבר לוקחת תרופה נגד חרדות פאקסט 20 mg ארבעה חודשים המצב הנפשי טוב אבל יש לי עלייה במשקל בגלל חשק למשהו מתוק אוכלת תמיד אני רוצה לחזור למשקל הקודם לפני נטילת התרופה עם דיאטה שתעזור לי לחזור למה שהיתי קודם דרך אגב אני בעבר שקלתי 58 היום אני 63 עם גובה 163 אני מרגישה מליאה כל הזמן תעזרי לי ותציעי לי תוכנית הרזיה שאלך עליה ותתן תוצאות תוך כדי מהלך הטיפול אשמח לקבל תמיכה ועזרה תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך סמר. לפעמים כשנגרמת עלייה במשקל בכקבות נטילת תרופות מסוג זה , אפשר לנסות ולהחליף את התרופה לתרופה אחרת . מכל מקום אני לא דיאטנית ולא עוסקת בתפריטים.

02/04/2018 | 17:41 | מאת: ליאת

שלום ילדה בת 10 עם משקל של 100 קילו ניסינו דיאטות של קופת החולים לא עזר וגם תורים ארוכים מאוד בין תור לתור. לילדה יש מאמנת כושר אישית אך ללא שינוי . לילדה אין בעיה בבלוטת התריס. אני זקוקה לעזרה בבקשה אני מרגישה שאני מאבדת את הילדה שלי . הילדה שלי סובלת מבחינה חברתית וזה משפיע אליה מבחינה נפשית ולימודית ועוד .... הילדה כל הזמן רעבה ואוכלת בכמויות גדולות יחסית לגיל שלה בבקשה תעזרו לי מה אני צריכה לעשות ?

לקריאה נוספת והעמקה

ליאת שלום רב, אני חשה במצוקה הרבה בה את נמצאת. אני יכולה להתייחס לשאלתך כמובן אולם חסרה לי אנפורמציה חשובה. האם לא הצלחתם לווסת את פעילות בלוטת התריס בעזרת תרופות? ואם הפעילות של הבלוטה מאוזנת האם ישנן סיבות רגשיות נוספות שיכולות לגרום לאכילה רגשית? אני רוצה להזמינך להתקשר אלי טלפונית ואנסה לסייע לך כמיטב יכולתי. רינה 052-4491234

19/07/2018 | 10:28 | מאת: נדיה גרינשטיין כהן

לטפל בילדים בגיל של הבת שלך ללא מסגרת תמיכה רחבה, עבורה ועבור המשפחה, זה לא עניין פשוט. בהתאם למקום מגורייך, וגם אם נשמע שקיצוני, הייתי ממליצה לך לפנות לתה"ש מחלקת הפרעות אכילה לנוער או לבי"ח שניידר. אני לא אומרת שיש לבת שלך הפרעת אכילה, אבל פגישת אינטייק באחד המרכזים יכולים לתת לך מגוון רחב של אפשרויות טיפול לבת שלך. נשמע שהבת שלך צריכה מסגרת יותר אינטנסיבית.

הי. אני מתמודדת שנים עם נושא האוכל וההשמנה. והצלחתי בעזרת דיאטות שונות לרדת למספר שנים וחוזר... אפקט האוקורדיון... כעת שוב אני בתקופה רעה של השמנה שאני לא מצליחה לשלוט בה.. ואני מרגישה בשלה היום להישיר מבט ולהודות שלא מדובר בהשנה רגילה.אלא בעצם בהפרעת אכילה. ואני עונה על כל הקרטריונים שמאפיינים את תסמונת הזללנות. הבולמוסים הם על בסיס כמעט יום יומי!! ואני מצליחה לזהות לגמרי את המניע לאכילה הרגשית הזו... אני מטופלת שנים אצל פסיכותרפיסטית. (פעמיים בשבוע) ולאחרונה נוטלת פרוזק. השאלה שלי היא בעצם. איזו מסגרת טיפולית מתאימה לי? כי בעצם אני כבר מטופלת נפשית... ואנחנו עובדות על הכל... אבל בכל זאת אני מרגישה שאני צריכה משהו ממוקד לנושא הזה. שיהיה עקבי ויציב אך ורק לזה! מה נראה לכם מתאים לי? טיפול קבוצתי? פרטני? ובאיזה מסגרת? אני מירושלים. קופת חולים מכבי. ומעדיפה לא להוסיף כרגע תשלום כבד נוסף לסל הטיפולים הפרטיים שלי... תודה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

גלית שלום. אני לא יודעת באילו נושאים את עוסקת בטיפול שלך אבל כדאי לבדוק אם אפשר לעבוד בו על הקשר בין מצב רגשי לאכילה שנוצר והתחזק אצלך במהלך החיים . בירושלים יש את מרכז "קולי" להפרעות אכילה. אולי מתקיימת שם קבוצה שיכולה לסייע לך?

תודה על המענה המהיר! בדקתי באתר שלהם וזה נראה לי פחות מתאים... או קבוצה אינטנסיבית שלא מתאימה לי. או 10 מפגשי CBT. שזה פחות נראה לי... יש לך אולי עוד מידע על ירושלים?

היי גילה, קראתי את שכתבת, לא ברור האם כבר קיבלת מענה אבל אני חייב לומר ששתי האפשרויות שהצגת נשמעות נהדר ואולי כדאי להתנסות לפני שאת שוללת על הסף, אולי כבר התנסת ולכן את שוללת, לא כתבת למה שללת אז קשה לומר, בהצלחה רבה אני בטוח שיש פתרון לעניין :)

19/07/2018 | 10:22 | מאת: נדיה גרינשטיין כהן

נשמע שהמרכיב החסר הוא טיפול תזונתי עם דיאטנית קלינית שמתמחה בתסמונת הזללנות,.טיפול שלם צריך לכלול טיפול תזונתי שמתקמד בבעייה. לא כל דיאטנית מומחית בתחום. יש בקופ"ח בירושלים דיאטניות שיכולות להתאים לך.

31/01/2018 | 21:18 | מאת: גלית

הצילו!!!! קרה אסון!, ביום שני לפני יומיים בערב נשקלתי בשעה 21:00 והיום נשקלתי בשעה 21:00 באותו משקל אם אותם בגדים בדיוק. ועליתי מיום שני בדיוק 4.800 ק"ג במשקל. קיבלתי שוק אני בהלם ממש רועדת ממש טראומה! איך הגעתי למצב הזה? למה זה קרה לי? למה העונש הזה הגיע אלי? ביום שלישי היה בעבודה אירוע לכבוד סוף שנה עם כיבוד ואכלתי עוגות,קוראסונים,מאפים,עוגיות,שוקולדים,עוגות שמרים שוקולד בכמויות גדולות. והיום אכלתי בעבודה גם עוגות שוקולד, קיש בטטה, לחמניות עם גבינות וסלמון מעושן ואגוזים ופירות יבשים בגלל ט"ו בשבט היום אכלתי מלא פקאן מסוכר ובוטנים ואגוזים מסוכרים ופירות יבשים. יומיים של סיוט בגלל המסיבת סוף שנה בעבודה וגם בגלל ט"ו בשבט בעבודה. אני ממש כועסת על עצמי שאכלתי את כל הבצקים האלה והעוגות בלי לעצור ולחשוב ממש הייתי בעמוק. לא התאפקתי לא הצלחתי להתאפק לא הצלחתי נכשלתי נכשלתי. איך ה-4.800 ק"ג יכולים לרדת מהיומיים של הזלילות האלה? אכלתי לפחות 20 אלף קלוריות בכל יום ויומיים זה 40 אלף קלוריות . ממחר אני רועדת מחר רק שהאוכל לא יישתלט עלי. כי בחיים אני לא אצליח לצום! איך אפשר להוריד כמות כזאת עצומה של קלוריות?

לקריאה נוספת והעמקה

גלית שלום. מתוך כל מה שכתבת עולה שאת מוטרדת ופוחדת מאד מהשמנה. אין לי אפשרות לדעת מה ההסטוריה שיש לך עם אכילה ומה מצבך הבריאותי. אני יכולה לומר לך שאם את מוצאת את עצמך אוכלת בבת אחת כמויות גדולות מאד של אוכל זה אומר שיש גורמים רגשיים שמתערבים לך באכילה ושצריך להבין אותם ולטפל בהם. בכל מקרה לא נראה לי הגיוני לעלות במשקל כחמישה קילוגרם ביומיים. גם אם אוכלים המון .

מחפשת מטפלות באכילה רגשית באיזור כרמיאל ומשגב

08/07/2017 | 00:26 | מאת: אבי

שלום וברכה אני מקבל קצבת נכות נפשית 40% רפואי ו100% אי כושר לצמיתות ואני מעוניין להפחית את התרופות שאני לוקח בגלל תופעות לוואי.. (כמובן שאני יודע שצריך להיות במעקב של פסיכיאטר) רציתי לדעת האם ביטוח לאומי יכול לשלול ממני את הקצבה בגלל שאני לא לוקח את התרופות או לוקח מעט תרופות? כאילו הוא יכול להגיד שאם אני לא לוקח תרופות אז בעצם המצב שלי בסדר ואני לא צריך קצבה? האם הוא יכול לדעת איך שהוא שאני לא לוקח תרופות (אם הפסיכיאטר רושם את זה במחשב של המרפאה)? תודה מראש ..

לקריאה נוספת והעמקה

אבי שלום. לצערי אני לא מתמצאת בחוקים של הביטוח הלאומי. כדאי לשאול אולי בפורום של עורכי דין שמתמצאים בתחום הזה.

06/07/2017 | 18:38 | מאת: לימור

כבר שנים, ובשנה האחרונה התחלתי לקרוא המון פסיכולוגיה של האוכל ובולמוסים בפרט אבל כל זה לא נתן לי מענה לפתור אותם. אני יודעת שהבולמוסים קורים כשקשה לי ועוד כל מיני תחושות רגישות שליליות, ושהפתרון של האוכל עבורי הוא רק הסימפטום ולא הפיתרון,אבל מה אני אעשה ,ולזה לא מצאתי תשובה,שלשבריר השנייה שהאוכל המתוק נמצא בפה שלי ,זה גורם לי להקלה ויותר מזה,להנאה מאוד גדולה?אחכ אני מרגישה פיזית לא נעים,אבל הקטע שכשאני חווה רגש קשה והאוכל בפה,הוא מספק הנאה וירידה בלחץ לשניות האילו.ואם הוא מספק לי הנאה וירידה בלחץ למה שאני אוותר עליו או אפסיק אותו? כי אחכ הוא גורם לתחושה פיזית לא נוחה.....?? איך אני יכולה לפתור את המחשבה הספציפית הזאת ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך לימור. מה שעושים בטיפול בבולמוסי אכילה בין היתר, הוא בדיוק את זה: מוצאים את המענים האחרים שאפשר לתת למצבי הלחץ והמצוקה, כדי להקטין את הצורך למצוא מפלט באכילה. את החיפוש הזה כל אחד עושה לעצמו.

07/07/2017 | 23:33 | מאת: לימור

הבולמוס מספק לי הנאה,למה שאני מראש ארצה לעשות משהוא אחר ? חוסר ההנאה באה רק אחרי כמויות האוכל ,,אבל לא ברגע האכילה עצמה...

14/06/2017 | 02:30 | מאת: רותי

היום אני בת 30. התחלתי באנורוקסיה שהייתי כמעט בגיל 16. אבל שהתבגרתי יותר, עליתי במשקל. בגילאי העשרים התחלתי לעשות ספורט(היה לי דרך לשלוט על המשקל שלי). אני אחת שמאוד אובסיסית בכל מה שקשור לעלייה במשקל. לצערי הרב עם הזמן פיתחתי התנהגות מגעילה והיא לעיסה ויריקה של אוכל. עשיתי את זה כמה שנים. ואני מרגישה שזה משפיע לי על המשקל. ואני עדיין סובלת מהתנהגות הזאת. מצד שני אני בטיפול פסיכולוגי( לנושא אחר ) ושם אני לא מעיזה לדבר על הפרעות האכילה שיש לי. מאוד קדה לי לדבר על זה. לא יכולה להגיד לפסיכולוג שלי שאני גם סובלת מהפרעות אכילה( בנוסף לכל מה שאני מדברת עליו שם). מאוד אשמח להמלצה.... האם אני חייבת לדבר על זה אם אני רוצה "להתרפא".?????.. תודה

כן רותי...כדאי מאד.

13/06/2017 | 23:16 | מאת: אור

היי רינה. ביום שבת האחרון בא לי התקף זלילה שנמשך עד עכשיו. במקרה שקילה מאותו יום (לפני ההתחלה של ההתקף) 58.6 קילו. היום כ78 שעות לאחר מכן... אותו משקל מראה: 64.8 קילו .. האם ייתכן שמרבית המשקל זה שומן שהצטבר? מה הגבול העליון של יכולת הגוף להשמין ב3 ימים? (הדיאטנית אמרה שלא בריא יותר מחצי קילו שבועי)

לא נראה לי הגיוני.

15/06/2017 | 10:25 | מאת: אור

זה מה שהמשקל הראה. המשקל (המכשיר) תקין... את מתכוונת שלא הגיוני שזה הרוב שומן? למרות שהיתנפחתי ?

לא נראה לי ..אבל מה שחשוב בכל מקרה לדעתי הוא איך את מטפלת בבולמוסים.

אני בת 30 גובה 1.68 משקל 54. לאחרונה באמצע הלילה אני מתעוררת מתוך שינה עם הרגשה של בטן עליונה מפוצצת. וכבר פעמיים עברתי לילות לבנים של הקאות יש לציין שאין לי כאבי בטן רק הרגשת מלאות יתרה. התזונה שלי היא בסדר אני כן משתדלת לאכול בריא, יש ימים שפחות. לרב שותה משקה מוגז דיאטטי. אני מאוד מפחדת שהדבר הזה שקורה לי בלילות האחרונים יהפוך לקבוע ואהיה אנורקסית, כי גם ככה אני מפחדת לאכול בערבים מהפחד שאקיא בלילה וכולם אומרים לי שאני רזה. בעבר סבלתי מחרדות אותן ליוו בחילות והקאות אבל אני לא בטוחה שזה המקרה, מכיוון שאני מתעוררת מתוך שינה ולא ליוו אותי מחשבות ופחדים לפני. מה יכולה להיות הבעיה? האם לגשת לרופא? יש משהו שאני יכולה לעשות כדי למנוע את זה?

לקריאה נוספת והעמקה

קודם כל רופא משפחה.

30/05/2017 | 03:18 | מאת: אור

שלום. אני מתמודד עם בעיות משקל. לא מצליח "לזרום" ולאכול רגיל. יש עליות וירידות. בעבר אנורקסיה. עד לפני חודש בולמוסים פעמיים בשבוע. לפני חודש חל שינוי ואני לא נמשך לבולמוסים. אלה אחת לחודש. סביב ה5000 קלוריות. היום אני קרוב לתת משקל. השאלה: אני לא יודע איך להגדיר את מצבי. כשאני קורה על אנורקסיה אומרים שזה במסגרת הרעבה. אך אינני מרעיב את עצמי. אני יורד במשקל בעקבות אכילת כ5 ארוחות קטנות ביום. בשילוב פעילות בחדר כושר. אז מה הכוונה תת משקל כתוצאה של הרעבה? האם אני נחשב מנותק מהתחושה? איך לשלוט בחוסר האיזון הזה? איך אפשר לרדת במשקל. ולא לעלות מהר?

לקריאה נוספת והעמקה

אור שלום, כשמדברים על הרעבה, מתכוונים למצב שבו אתה מעניק לגוף שלך פחות מזון ממה שהוא זקוק או שאתה מוציא יותר אנרגיה ממה שאתה צורך, באופן קבוע. אם אתה אוכל חמש ארוחות קטנות ביום ויחד עם כך עוסק הרבה בספורט וכתוצאה מכך יורד במשקל באופן קבוע, הגוף שלך נמצא בהרעבה. כיון שסיפרת שהתמודדת בעבר עם אנורקסיה וגם עם בולמוסי אכילה אני כן סבורה שכדאי שתעבור ברור לגבי הסיבות הרגשיות לבעיות אלה. יכול להיות שכבר עברת ולא סיפרת על כך בשאלתך. אשמח אם תפרט עוד.

01/06/2017 | 20:09 | מאת: אור

כן. הבעיה הרגשית קשורה לבית. לאמא שלי. היא לחצה עליי לאכול דברים. גם כשלא היו בריאים. היא הייתה עצבנית. ולא סבלנית. בצורה ברוטאלית הייתה מעבירה ביקורת על הרזון. ברוב זמן ההתבגרות שלי. אכלתי לרוב מתוך לחץ...מה שעניין אותי. זה פיתוח הגוף. ושמירה על חיוניות. אבל בבית מזניחים את עניין התזונה הבריאה. זה נחשב "לא נורמלי". למרות שאני משתדל לקחת אחריות, אני יוצא המוזר בבית. בסביבה הקרובה. רואים אותי כזה שמרזה בצורה לא יפה. לא נורמלית. דווקא במשקל הגבוה יותר לא הצלחתי לפתח ולשמור על הגזרה.. הנטייה שלי היא לרדת, לאו דווקא במתוך יוזמה שלי. ברמת העיקרון אני לא מתכנן לרדת. אלא לשמור על הבריאות. על חיטוב. על גזרה יפה. ולא הולך לי.

השאלה היא איזה טיפול עברת בבעיות אלה. אני סבורה שכדאי מאד.

טיפולים. שלא מרגיש איתם בנוח. בעבר טיפול פסיכיאטרי. כיום טיפול אצל דיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה... אבל אני מרגיש. שזה פחות לפי הרצון שלי ..אלה לפי "מודל" של הנורמה. וזה לא תואם את הרצון שלי...אני רוצה שהיא תלמד אותי. להימנע מבולמוסים...כליל .. ושהאכילה תהיה על אוטומט. וגם סבירה. שאוכל לשלוט. ויש לי רעיונות איך לעשות את זה...אבל את זה הדיאטנית לא למדה באוניברסיטה...

תראה שילוב של דיאטנית המומחית בהפרעות אכילה יכול להיות ממש טוב יחד ים פסיכותרפיה. ומה שחשוב כאן לדעתי הוא הגורמים לבעייה ולא הסמפטומים החיצוניים.

01/06/2017 | 22:05 | מאת: אור

נכון. הגורם לבעיה. זה העניין. אבל אני הולך לשיחות במרפאה לבריאות הנפש. זה לא משתלב.... זה לא עוזר.

תראה אור, אין לי אפשרות כמובן להתייחס לטיפול שאתה מקבל. נראה לי שהשליטה שלך בבולמוסי האכילה תושג אם וכאשר תדע כיצד להתמודד עם מה שמפעיל אותם. זאת ניתן להשיג בטיפול רגשי.

היי, אני סובלת מאוד מאוד מאוד מאכילה רגשית כבר למעלה מ-7 שנים. כל חיי מתרכזים באכילה. אני פוחדת ממש מתחושת רעב זה מכניס אותי ללחץ. הרבה בולמוסים מתחילים בגלל תחושת רעב קטנה שצצה. אני עסוקה בדיאטות בצורה אובססיבית ביותר, עסוקה בגוף שלי בצורה אובסססיבית ביותר, רוצה לרדת במשקל עוד ועוד למרות שהמשקל שלי תקין (52 קילו על 1.65). אני חושבת שאני הכי שמנה בעולם, אני נראית פשוט ענקית לעצמי. ואני בעיקר מרגישה מכורה. מכורה לאוכל, מכורה לבולמוסים, מכורה להתעללות בעצמי כנראה. אני לא מצליחה לדמיין את החיים שלי כבר בלי התחושות האלה וזה הכי עצוב לי בעולם. למה אני כל הזמן מסתובבת בתחושה שאני לא טובה מספיק ולא רזה מספיק ולעולם גם לא אהיה? אצלי זה הכל או כלום, אם אני אוכלת עוגייה קטנה אני אסיים את כל הקופסא. אם אני מחזיקה אכילה "נקייה" במשך יום-יומיים אני מרגישה כאילו משהו לא בסדר, כאילו עוד רגע אני אהרוס הכל וזה באמת מה שקורה- אני פשוט מכורה לאוכל בצורה קיצונית- כמובן שמדובר באוכל הלא בריא, המתוק, הממכר, המסוכן. למזלי העלייה במשקל איטית ולא מאוד מורגשת (לפני 3 שנים שקלתי 48- המשקל האידיאלי שלי). הייתי כבר במס' טיפולים שלא צלחו (כולל טיפול CBT שהבנתי שיעיל מאוד במצב כזה) אני כבר ממש מיואשת ולא יודעת מה לעשות. איך אפשר להתגבר על זה? מה כבר ביקשתי? לרדת 4 קילו מסכנים... אוף מרגישה כל כך כל כך רע. ריקנות אינסופית, עצבות ובדידות. תעזרו לי... בבקשה..

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ליאת. במשפט האחרון במה שכתבת יש את התשובה לשאלך: עצבות,ריקנות ובדידות. כל אלה מתבטאים בהפרעת האכילה שאת סובלת ממנה. פני לטיפול במסגרת שתתאים לך. פני אלי בהודעה או התקשרי ואעזור לך למצוא מסגרת טיפולית מתאימה . העובדה שטיפולים קודמים לא סייעו לך להרגשתך אינה אומרת שאין טעם לנסות שוב.

קראתי את המאמר של גילי אגר על אכילה כפייתית וריגשית.מזמן אני מודעת לכך שצריכה טיפול פסיכולוגי אך לא יודעת למי לגשת שעוסק בנושא ולא סתם למרוח זמן. אשמח להתיחסות ליאת

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ליאת. הבחירה תלוייהנגם בנוחות שלך: אזור המגורים, טיפול פרטי או ציבורי, ועוד שיקולים. פני אלי ואעזור לך בהפנייה.052-4491234

תודה על תגובתך המהירה,אצור איתך קשר בימים הקרובים ליאת

22/04/2017 | 15:39 | מאת: אופאל

שלום בחודשיים האחרונים אני לא מצליחה לאכול כשאני בסטרס למרות שאני מאוד רעבה. הבנתי ממקור שקראתי בגוגל שסטרס יכול לגרום לתחושת אובן רעב או משו. אבל יש מצבים שאני כן מרגישה רעב ובכל זאת כשהאוכל ניכנס לפה אני כאילו לא רעבה. ולא אני לא אנורקסית. פשוט בלחץ. מה ניתן לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

אופאל שלום. ללחץ נפשי יש כמעט תמיד השפעה על האכילה והתיאבון. במצב לחץ עוברים על הגוף תהליכים פיזיולוגיים שעלולים לגרןם לאי יכולת זמנית לאכול או אי תיאבון. אז ראשית, אם זה לא מאד שכיח זה לא נורא אם את מקפידה לשתות די נוזלים. אם זה שכיח, אני ממליצה שתלמדי טכניקות להפגת לחצים או שתעשי פעילויות שאת יודעת שעוזרות לך להפיג מתח.לדוגמא: ספורט, יוגה,מדיטציה, הליכה בים, אמבט חם, למעשה כל מה שעוזר לך.

05/04/2017 | 19:16 | מאת: חגית

אחרי ניתוח שרוול. ירדתי כמעט 30 קילו ב6 חודשים שזה סבבה. השאלה שלי היא לגבי הקאות .. . אני מקיאה בערבים-כמעט כל יום ,בכוונה-אם אני מרגישה שאכלתי הרבה או סתם , מגיע הערב ופתאום אני דוחפת הרבה אוכל כדי להקיא. האם זה נורמאלי?

לקריאה נוספת והעמקה

לא, לצערי את סובלת מהפרעת אכילה וזקוקה לטיפול פסיכולוגי אצל מומחה לבעיות אלה.

06/04/2017 | 07:42 | מאת: רוני

גם אם זה רק פעם ביומיים שלושה ורק הקאה אחת כל פעם?

כן לצערי.

05/04/2017 | 15:04 | מאת: אלמונית

היי, אני בת 16 וחצי, כבר במשך תקופה של כמה חודשים אני מקיאה את האוכל שלי בצורה מכוונת, שוקלת וסופרת קלוריות בצורה שכבר הפכה לאובססיה . כל דבר שאני מכניסה לפה , המוח שלי מנסה לומר לי שעשיתי טעות ואני מרגישה חרטה גדולה על כך . בנוסף, יש לי בעיה לאכול מול אנשים, ולכן יוצא מצב שיש ימים שאני לא אוכלת. המשקל שלי הוא תקין אך בכל זאת דימוי הגוף שלי מאוד נמוך והעניין לוקח חלק נכבד מהיומיום שלי .

05/04/2017 | 15:18 | מאת: אלמונית

שכחתי לציין שלאחרונה שמתי לב שאני מתחילה להרויד קבוצות מזון מן התפריט שלי, עברתי לטבעונות, גם מבחינה אידיאולוגית אבל גם כדי שיהיו לי פחות אופציות שאני יכולה לאכול. רציתי לדעת האם רצוי לבדוק את זה או שזה דבר נורמטיבי לגיל ההתבגרות? תודה מראש על המענה :)

שלום לך אלמונית. לצערי אני יכולה לומר לך שהבעיות שאת מתארת אינן תופעות רגילות של גיל ההתבגרות ושאת לדעתי צריכה לפנות לטיפול מקצועי אצל מישהו שמומחה לטיפול בהפרעות אכילה. אם תרצי שאעזור לך בכך את מוזמנת להתקשר 052-4491234.

מה יקרה למישהי שחולה 24 שנה עם אשפוזים חוזרים שלא עוזרים, תת משקל קל והקאות יומיות, כבר אחרי ניתוח בוושט ובעיה בתנועתיות הוושט. אין מזור לצאת מזה הקאות כל יום כאבים והקאת דם. כמה זמן נותר לחיות? מה יקרה בסוף? סרטן הוושט? למה לצפות? טיפולים לא עוזרים. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

האם תוכל/י לפרט אילו טיפולים עברת?

כן כמובן. הייתי 7 אשפוזים בתל השומר, פעמיים בקהילת הדרך (12 הצעדים), חצי שנה באגם בי"ח רעות, טיפולים אצל פסיכולוגים, פסיכיאטרים, רפואה אלטרנטיבית, היפנוזה, מלתעות, cbt, dbt וכל דבר אפשרי.. הניתוח שעברתי בוושט פונדופליקציה עזר לשנה וחצי בערך - אכלתי אוכל רך במנות קטנות בלי להקיא. ברגע שהרפלוקס חזר ובגדול יש הקאות בלתי רצוניות מלוות בדם וזה מעורר גם הקאות רצוניות, פחד מאוכל וצמצום, דימוי הגוף הולך ומחמיר (בשנה האחרונה כשלא הייתי מיד אחרי אשפוז אלא חודש אחרי ומעלה אז המשקל נע סביב 40-43. ירידה די מהירה אחרי אשפוזים). יש לי אזופגיטיס, גסטריטיס ועברתי מספר ביופסיות לאורך השנים האחרונות שהראו שיש לשונית ותאים לא טובים בוושט. מאז הביופסיה האחרונה הרפלוקס רק הולך ומתעצם עם כאבים חזקים בוושט והקאות דמיות. אני מקבלת הרבה שנים יוטירוקס עקב תת פעילות בלוטת התריס ותרופות נגד חומציות שממש גרמו לי לירידה בסידן ודלדול העצם. מקבלת תוספת סידן. אני תוהה אם אני מפתחת מחלה נוראית או כמה נותר לי לחיות אחרי כל כך הרבה שנים ועם מצב כל כך ירוד. אני רוצה לחיות ומיואשת. סליחה על האורך ותודה רבה.

06/04/2017 | 13:04 | מאת: גילי אגר

שלום לך. את שואלת מה צפוי לך מבחינה בריאותית אבל אני שומעת בין השורות כמה סבל וכאב נפשי חווית בשנים הללו. אין לנו ידיעה מה העתיד צופן אבל יש לנו מידת השפעה עליו, גם אם קטנה. אני מקווה שאת מומאת דרכים להיות טובה לעצמך בדברים הקטנים בחיי היומיום. בסופו של דבר כל רגע הוא הזדמנות לנסות ליצור משהו חדש וטוב. מאחלת לך שיהיו לך הרבה רגעים שכאלה.

אני מאמינה שהתכוונת לטוב בתגובה, תודה, אבל אני קוראת בין שורותיה הרמת ידיים וחוסר אפשרות לעזור. פרטתי כל כך הרבה כדי שאולי אי שם יש מישהו עם רעיון כלשהו עבורי.. לא כדי שישים חותם על תחושת הייאוש והיעדר מזור. מי שחיה במחלה הזו יודעת שאין מקום ל"דברים קטנים" שיעשו טוב.. המחלה חולשת על כל חלקה בחיים, קטנה כגדולה. שוב, מאמינה שהתכוונת לטוב, הלוואי והיה רעיון מהפכני למישהו, משהו שעדיין לא שמעתי עליו, מעט אור בתוך החושך. תודה בכל אופן

שלום לך שוב. שומעת את הכאב והפחד שאת חווה בשל מצבך הנפשי והפיזי. רוצה לשאול אותך, האם ניסית באופן ממש רציני טיפול Dbt? זה טיפול שעובד חזק על שליטה ב דחפים . הוא אורך בין שנה לשנתיים.

28/03/2017 | 22:08 | מאת: טלי

שלום רב. אשמח ואף אודה למענה לפנייתי. בתי בת 12+ מזה כ 4 שנים נמצאת בעליה מתמדת במשקלה (כיום: גובה- 142, משקל- 76). ניסינו הכל כמעט: דיאטניות, תרפיסטיות, רופא, מכוני כושר (אחרי שהלכה לשיעור או שניים,עזבה) וכו. - בתי ממש חרדה שלא יהיה לה מה לאכול בארוחת הצהרים של מחר בביהס. -בתי אינה מוכנה להסתפק בארוחה שאינה כוללת מנת בשר. -בתי אינה יכולה לדחות סיפוקים ולא לטעום חתיכה מעוגה שאפיתי לחברה. - בתי טוענת שאינה יכולה לעצור אכילה עד שהיא מרגישה ששבעה. איני יודעת ממה היא סובלת: אכילה רגשית/אכילה כפיתית ואשמח מאוד אם תוכלו לעזור ולכוון אותי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך טלי. לפני שאענה לך בהרחבה, האם תוכלי לומר לי אם ערכתם ברור פיזיולוגי ו/או הורמונלי כדי לוודא שאין בעייה רפואית?

חששתי מכך ולכן ערכנו בדיקות ואין בעיה. - אודה למענה והכוונה ככל שתוכלי.

לטלי שוב שלום, את סיפרת בשאלתך שהייתם כבר בנסיונות טיפול מגוונים, גם טיפול רגשי. אני לא מכירה כמובן את הנתונים של בתך ואת הרקע. אני רק יכולה לומר לך שכאשר מגיעה עלי לטיפול נערה שסובלת מתופעות שונות הקשורות לאוכל ולאכילה, אז אני מנסה לברר לגבי התחומים הבאים: הרגע המשפחתי הקשור להרגלי אכילה והחינוך לאכילה. רקע תורשתי משפחתי היכול להיות קשור לכך, המצב הרגשי של הילדה, יחסים בבית, יחסים מחוץ לבית, בעיות נוספות רגשיות שאולי היא סובלת מהן.. לכל מטופל קיים מצב סצפיפי שתורם לבעיות אכילה שנובעות תמיד ממצב פסיכולוגי אם לא ממצב גופני. ברור כזה ניתן לעשות כמובן רק עם איש מקצוע המומחה להפרעות אכילה ורצוי כמה שיותר מהר בשל גילה הצעיר. אם את זקוקה להכוונה יותר מעמיקה לגבי אופן הטיפול ולאן לפנות, את מוזמנת להתקשר אלי ואעזור לך בחפץ לב. מאחלת לכם כל טוב, רינה בלום 052-4491234.

15/03/2017 | 01:29 | מאת: נופר

אחרי הרבה שנים של עבודה על עצמי, ולא מעט טיפולים, אני בשליטה ואוכלת מה שצריך בלי אובססיות ובלי בולמוסים. והאוכל לא משתלט לי על החיים והכל טוב. אז יש לי בעיה אחת שכל פעם אני נתקלת בה מחדש: בבית הוריי אני לא מצליחה לשמור על אכילה נכונה. גם בכמויות וגם בסוג מזון. אני כבר הרבה שנים לא גרה עם ההורים. נמצאת וגרה עם בן זוג הרבה שנים, אז מגיעה מידי פעם לבקר את ההורים. מה דעתכן? את סוג המזון כנראה לא אוכל לשנות. אבל הכמויות ובכלל תחושת ה"איבוד שליטה". זה פשוט מרגיש לי מוזר שזה קורה. אפילו בבילויים וחופשות זה לא קורה לי. יש לי סלידה מכל מאכלי הג'אנק.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. התופעה שאת מספרת עליה מאד נפוצה. הרי לכל הבעיות שיש לנו עם האכילה קיימות סיבות רגשיות, ולפעמים בבית ההורים יכולות להתרחש שתי תופעות: האחת היא שמשהו בבית ההורים מזכיר את הסיבה או הסיבות הרגשיות שגורמות לקשיים, והשנייה היא שבבית ההורים מרגישים לפעמים סוג של פורקן או רצון להיתמך ולהרפות, וזה מביא לתגובה באכילה. אני מציעה לך פשוט לא להיכנס ללחץ בגלל זה, הרי אינך גרה קבוע אצל ההורים, ולכן לשינוי זמני באכילה מדי פעם אין הרבה משמעות. למצוקה שאת נכנסת בכלל זה יש השפעה רבה הרבה יותר.

מרגישה מתוסכלת, אבודה, מבולבלת ובעיקר מיואשת... בקצרה, אני בת 29 וכל חיי סובלת מעודף משקל כאשר בתקופת מסוימות הצלחתי בדיאטות ותוכניות הרזיה ושקלתי משקל סביר ובריא. כעת אני בחופשת לידה ועליתי כבר (כולל משקל הריון) 20 קילו יותר ממה ששקלתי לפני שנה. אני בבית ולכן אוכלת יותר, אבל גם כשהייתי יוצאת לעבודה היתה לי בעיה שפשוט הדחקתי והכחשתי אותה. אני מרגישה שאוכל שולט בי. שאני לא יכולה לנצח את האוכל. שגם אם אתאמץ ואשמור, בערך פעם בשבוע יגיע הבולמוס, הוא יכול להימשך שעות, אני יכולה גם ללכת לישון ולקום למחרת ולהמשיך עם הבולמוס. אני מדברת על כמויות גדולות של פחמימות ברמה של חנק. אני כל הזמן חושבת על אוכל ומוטרדת מאוכל. כשאני בתוכנית הרזיה אני יכולה להיות מצטיינת ולהכין אוכל בריא וטעים, אבל הבולמוסים מציקים לי בראש ואני לא באמת רגועה, כמו שציינתי האוכל פשוט משתלט לי על החיים ולא נותן לי לשלוט בהם. הוא שולט, הוא קובע איך אני אראה, איך יהיה מצב הרוח שלי, איך יהיה הביטחון העצמי שלי. נמאס לי ואני רוצה לטפל גם בנפש הכואבת ולא רק בהיבטים של תזונאית. מה עושים? עם מי מדברים? האם יש תקווה למצב הזה?

לקריאה נוספת והעמקה

נטע שלום, אין ספק שלהתעסקות הבלתי פוסקת שלך באכילה ובחשיבה על אוכל, ישנן סיבות פסיכולוגיות. אמנם את מתארת שמאז ומתמיד סבלת מעודף משקל, שבהחלט יכול לנבוע מסיבות גנטיות חוץ מסיבות של הרגלי אכילה לקויים וסיבות רגשיות, אך ברור שבשל עודף המשקל הזה שליווה אותך התפתחו בעיות רגשיות שניתן לטפל בהן. אני בהחלט ממליצה לך לפנות לטיפול רגשי בהפרעות אכילה שיעשה ברור עמוק לגבי השורשים של הקשיים שלך ויתן להם מענה. אגב לנסיוני ואמונתי, טיפול כזה לא חייב להיות ארוך, הוא בהרבה מקרים יכול להיות טיפול קצר מועד שאורך כ-12 פגישות. את מוזמנת לפנות אלי בפרטי ואעזור לך למצוא טיפול מתאים לצרכייך. רינה בלום 052-4491234.

13/02/2017 | 11:57 | מאת: אוסנת

קודם כל אני נורא מעריכה את התשובה שלך וההתייחסות האמיתית והמושקעת לנושא. סיפרתי רק עוד חלק מהדברים זה ככ ארוך ומסובך יותר. הייתי בטיפולים שונים אחרי שהשתחררתי אבל הפסקתי כי אני לא רציתי. כיום ההורים שלי רוצים לקחת אותי באופן פרטי לפרו גור. אני הייתי מאושפזת גם בילדים אצל שטיין לפני. אבל כן מאוד חשוב לי לדעת אם זה בולמוס ולמה זה קורה? אשמח אם תעזרי לי בנושא הזה. השאלה הזאת מאוד מאוד מטרידה אותי ואני מפחדת מזה מכך דבר אחר. כי האכילה שלי הייתה ככ שונה פעם. לכיוון של האנורקסיה ולא להפך. אם פעם יכולתי להסתכל (סתם דוגמא- ) על הרכים בויקיפדיה של האמורקסיה וגם כי הייתי מאובחנת בזה.. ולהגיד עך כל אחד זה יש לי וזה יש לי. היום אני יכולה להסתכל על של אכילה רגשית ולהגיד על הרוב יש לי. למה זה התשנה? ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על אוכל ולרצות לאכול

לקריאה נוספת והעמקה

לאסנת שוב שלום, במקרים רבים בהם אדם סובל מהפרעת אכילה כלשהיא,מופיעים סמפטומים שונים של הפרעות בנוגע לאוכל: אכילה בלתי נשלטת, שאורכת ממספר שעות עד מספר ימים, אכילה בלתי נשלטת שלאחריה יש הקאות או פעולות אחרות שנועדות כאילו לנקות את האדם מהאוכל שאכל, הפסקת אכילה לזמן מסויים, עיסוק מוגזם בספורט , אכילה בררנית של סוגים מסויימים של מזון בלבד, עיסוק מוגזם בתזונה ועוד סמפטומים שונים ומגווונים שכולם מצביעים על כך שהאדם מתמודד עם בעיות רגשיות משמעותיות אשר האדם מתקשה למצוא להן פתרון ומתקשה להתמודד עימן ובמקום זה מבטא את הקשיים ביחסיו עם האוכל והאכילה. אני באמת חושבת שמה שחשוב עבורך נכון לעכשיו הוא לקבל עזרה רגשית מתאימה ולא לבזבז את כוחותיך בהגדרה כזו או אחרת של הפרעת האכילה שאת סובלת ממנה. אשמח לעזור במה שתראי לנכון, רינה בלום.

הייתי מאושפזת 3 שנים במחלקות סגורות להפרעת אכילה בעקבות אנורקסיה בלבד. (כשהייתי בת 16) ולפני היה לי אכילה רגשית ואז ירדתי במשקל משהו כמו 10 קילו כיום שוקלת 40 גובה 1.64. במשך כל התקופה אסרתי על עצמי מאכלים שונים ואקצר ואגיד שהייתי אוכלת בצהריים רק ירקות לחם וגבינה בערב וקןרנפלקס בבוקר אבל אז החלטתי לעשות לעצמי פינוקים פעם בשבוע לאכול מה שרוצה. מפה לשם זה הגיע לכל יום כמעט בשבוע ואז שבועיים הפסקה (חזרה לתפריט הרגיל- ירקות לחם קורנפלקס, בלי כלום מבחוץ) ושמתי לב שזה יצא משליטה. באותו היום שאני אוכלת בחוץ אני אוכלת רק שתי פרוסות עם שלוש כפות קוטג ומלפפון ואז אוכלת. אבל זה פשוט יוצא משליטה. אכלתי היום בצהריים עוגת שוקולד חמה גדולה במסעדה ו2 כדורי גלידה. חיכיתי עד הערב בשביל לאכול פיצה כי היום זה היום האחרון של המסעדות ואכלתי חצי מגש שאמא שלי הכינה התחיל משתי משולשים (השעה 1:44 בלילה כי אני לא נרדמת) ועכשיו אני מתלבטת אם לאכול גם עוגת ביסקוויטים כי בא לי ממנה ממש ולא אכלתי ממנה. הקטע שאני מפוצצת ואני פשוט יושבת ומחכה שיירד האוכל (בפעמים קודמות אפילו לא חיכיתי) הקיבה שלי עומדת להתפוצץ ופשוט המשכתי לאכול לא הפסקתי עם הפיצה וידעתי שכואבת לי הבטן. אני נורא מפחדת שזה אכילה רגשית. אני לא יודעת למה זה חזר לי. במשך שלוש שנים הייתה לי שליטה עצמית מטורפת לא משנה מה היה קורה לא הייתי נוגעת בכלום. לא דברים עם שמן לא פחמימות לא מטוגנים. גם אם זה היה תלוי שהעולם יקרוס, לא אוכל מבחוץ כלום! ועכשיו פשוט לא מצליחה לשלוט על האכילה. רק רוצה לאכול עוד ושנגמר עוד. למה זה קורה לי שוב? איך אפשר שזה יעלם? ואם אוכל את העוגת ביסקוויטים זה ייחשב כבולמוס?

לקריאה נוספת והעמקה

אדם רגיל אוכל ככה ביום? לא נכון?

ראי תשובתי למטה..

שלום לך אסנת, קראתי ממש בעיון כל מה שכתבת. עבר אלי הקושי הרב שאת מרגישה, ההתמודדות היומיומית שלך עם העיסוק האינטנסיבי הזה עם האוכל והאכילה. ברור לי אסנת שאת עדין מתמודדת עם בעיות לא פשוטות הקשורות לאכילה, להשפעה של האכילה על המראה החיצוני שלך, על מה שאופן האכילה שלך אומר על יכולת השליטה שלך, על "הנורמאליות " שלך בעיני עצמך, על השליטה שלך במה שקורה בחייך. לא כתבת בשאלתך האם מאז שאינך מאושפזת קיבלת טיפול פסיכולוגי או מעקב כלשהוא. נראה לי שזה ממש משהו שאת צריכה לעשות כדי להקל על עצמך להתמודד טוב יותר עם כל זה. אנשים שהיו באשפוז בשל אנורקסיה ושוחררו מאשפוז, בדרך כלל ממשיכים להתמודד עם המחלה הזו ש"בודקת" כל הזמן האם הם חזקים או חלשים, ומנצלת כל הזדמנות כדי לצוץ שוב ולהטריד ולהשפיע על חייהם. ממש לא כדאי שתתמודדי עם כל זה לבד. אם את זקוקה את יכולה לקבל ממני עצות והפנייה לטיפול שמתאים לך. לגבי שאלתך על ה"בולמוס". בולמוסי אכילה הם התקפי אכילה בלתי נשלטים שנמשכים בין כמה שעות עד כמה ימים. ממש לא נראה לי משנה האם את סובלת מבולמוסים . מה שנראה לי חשוב שתדעי שאת עדין נאלצת להקדיש זמן רב מיומך למחשבות על הדברים שאכלת או שתאכלי ומחשבות של חרטה על מה שאכלת וזה מה שגורם לך לסבל רב. את יכולה לקבל עזרה טיפולית ולצאת מהמצב הזה. את מוזמנת לכתוב לי למייל האישי או להתקשר. רינה בלום 052-4491234 narrativi@gmail.com

ודם כל אני נורא מעריכה את התשובה שלך וההתייחסות האמיתית והמושקעת לנושא. סיפרתי רק עוד חלק מהדברים זה ככ ארוך ומסובך יותר. הייתי בטיפולים שונים אחרי שהשתחררתי אבל הפסקתי כי אני לא רציתי. כיום ההורים שלי רוצים לקחת אותי באופן פרטי לפרו גור. אני הייתי מאושפזת גם בילדים אצל שטיין לפני. אבל כן מאוד חשוב לי לדעת אם זה בולמוס ולמה זה קורה? אשמח אם תעזרי לי בנושא הזה. השאלה הזאת מאוד מאוד מטרידה אותי ואני מפחדת מזה מכך דבר אחר. כי האכילה שלי הייתה ככ שונה פעם. לכיוון של האנורקסיה ולא להפך. אם פעם יכולתי להסתכל (סתם דוגמא- ) על הרכים בויקיפדיה של האמורקסיה וגם כי הייתי מאובחנת בזה.. ולהגיד עך כל אחד זה יש לי וזה יש לי. היום אני יכולה להסתכל על של אכילה רגשית ולהגיד על הרוב יש לי. למה זה התשנה? ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על אוכל ולרצות לאכול

13/01/2017 | 15:57 | מאת: אור

13/1/17.    12:00. אני עייף. חלש.  מוטרד.  עצבני.  מת לאכול משהו.  ואין לי מושג מה.  אני מתלבט אם להזמין הפוך בבית קפה הקרוב...ומוותר.  חושב על זה שוב.   ומוותר.   כי זה טריוויאלי.  לפני שאני מחליט אם סופית אם לקבוע עם חברים בטיילת.  ולאכול קפה ועוגה.  אולי גם ארוחה חמה .... אני מחליט לנסוע הביתה.   כדי לאכול בקטנה.  ולנוח.  ברגעים האלה עדיין אני מרגיש בתהליך של התכנסות בעצמי.  במחשבות על היחסים המעורערים שלי עם הבוס בעבודה.    אני מגיע הביתה.  רואה את אמא שלי.   ומבקש ממנה שתשב איתי לקפה לפני שהיא נוסעת לסופשבוע שלה בחדרה.  .. כמו ברוב המקרים...היא אומרת: אין לי זמן....לפחות אתה עובד?  אמרתי לה בזעם.  דייי דיי לדבר רק על עבודה וכסף.  מה עם הבריאות שלי...??   נראה שקשה לה.   כמה דקות אחרי זה מתחילות מחשבות על עצמי.  על זה שבא לי חופש.  בא לי חופש.  אני אומר לעצמי.  וניגש למקרר.   מתחיל לטעום מהסלט של אמא.   ואז... לוקח יוגורט דנונה 0%   מערבב עם הספירולינה ... וחצי תאנה מיובשת.  אוכל עוד מהסלט.  מרגיש לי ריקנות.  כאילו בא לי עוד.  במקום חיבוק מאמא.  אני יאכל פשוט עוד קצת ....במקום להיזכר באורון שתקף אותי אני פשוט יאכל עוד ביס מהמלוח...אולי עוד קצת מהמתוק ...ואז מלוח...ויצאתי משליטה.   אמוק אמיתי.   כל מה שאני לא מרשה לעצמי ביומיום נכנס לפה באגרסיביות . בלי חוקים. בלי מעצורים.  מתוק לא מספיק.  צריך עוד טעמים של מתוק.    כמה בורקיטות קטנות. ושוב מתוק..  ואז...תוך כדי שאני מחמם את החמגשית עם השניצל תירס והפתיתים ...אני מכין עוד נס ... כדי להבליע אותו בכריך עם ריבה... כריך עם ממרח שוקולד... ממרח לוטוס... לא משהו.   אבל בכל אופן.  אם כבר.  אז למה לא לטעום מהעוגיות שאני מסתכל עליהם כבר חודשיים בכל מיני מקומות ולא באלי לטעום אותם ... אולי הפעם זה יהיה מעניין.. אני הולך לחנות מתוקים וקונה עוגיות לואקר מכל מיני סוגים. ממרחית וריבת חלב....ובבית.  עוד כריך.  אני מפוצץ.  ואת התחושה הזאת אני מרגיש כחצי שעה אחרי שאני מתפרץ בבכי.   כמה דקות אחרי שאני נשכב על הספה מול הטלויזייה להפסקה.  הפסקה מוחלטת ...פתאום אני מאוד רגיש לדברים שהפנמתי המון זמן... אולי זה בגלל שאני לבד.  אצל ההורים.  ואני נזכר בכל מיני דברים..   שיואו זה גדול.  גדול ממני.      אני לא מחפש כלום.  לא מצפה כבר לשום דבר.  רק דבר אחד:  שליטה.    שליטה במובן החיובי.. כוחות להעצמה אישית.     מה עושים?

אור שלום, קראתי בעיון רב את כל מה שכתבת. הבנתי שאתה מתמודד עם קשיים רגשיים לא פשוטים של צורך בהתייחסות, באהבה, של קשיים בעבודה שאתה עוסק בה וחוסר סיפוק, של חוויות קשות שעברת ואולי לא עיבדת כמו שצריך. כמובן שכל הקשיים האלה מתבטאים באכילה הבלתי נשלטת שאתה חווה. התרשמתי שאתה מבין זאת גם בעצמך. האם פנית לטיפול פסיכולוגי עד כה? האם תרצה לעשות זאת? תכתוב לי על גבי הפורום הזה או בהודעה אישית. כולי תקווה כי תבחר לקבל עזרה רגשית כדי שיוקל לך.

כן. הבעייה שלא מסתדר. גם לטפל בעצמי וגם לסגור חובות. אני חייב ייעוץ אירגוני ריאלי. יש לך רעיון?

מצטערת זה לא התחום שלי.

20/01/2017 | 08:30 | מאת: אור

אז מה מומלץ לעשות במצב הנוכחי?

27/10/2016 | 14:58 | מאת: אנונימית

שלום אבקש המלצה לפיסיכאטר/ית באזור פתח תקווה שעם הסדר הכללית תודה רבה

מצטערת אבל אי אפשר במסגרת הפורום להמליץ על מטפל מסויים.

07/10/2016 | 01:05 | מאת: אנונימי

שלום וברכה אני בן 28 אני מעוניין לרזות בערך 20 קילו ואני צריך עזרה כי לבד נורא קשה לי אני מתחתן בערך עוד שנה ויש לי זמן לזה וסוג של דד ליין שוקל כרגע 107 גובה מטר 80 הייתי כמה פעמים בודדות אצל תזונאית אך זה לא העניין שאני לא יודע מה לאכול, העניין יותר שקשה לי נורא להתמיד, ביום יום, אני נורא אוהב מתוקים וזה מקשה עליי אני צריך מישהו שייתן לי הרבה חיזוקים וביטחון כל הזמן, כי לבד קשה לי מישהו שיעבוד איתי על צעדים קטנים קטנים והרבה חיזוקים ולעבוד על יעדים.. ניסיתי כמה פעמים להיות אצל חלי ממן אך כולן שם כמעט היו בנות ולא התחברתי כל כך, מה שגם אני איש של אחד על אחד וצריך יחס אישי כי זה יכול יותר לעזור לי השאלה לאן לפנות? פסיכולוג? מטפל cbt? או קאוצר? מאמן תזונה? משהו אחר? אני גר בפרדס חנה כרגע אני גם בלי קשר נמצא בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח בעקבות משבר ממושך שאני עובר.. אבל היא לא ככ עוזרת לי בעניין המשקל ולא כ"כ נותנת לי ביטחון/חיזוקים.. לרוב אנחנו מדברים וחופרים.. :\ וזה לא ממוקד מה צריך לדעתכם? אשמח לעזרה והמלצות :)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. ממה שכתבת אתה מתמודד תקופה ארוכה עם אכילה שאינך מצליח לשלוט בה ומרגיש תסכול רב. כדאי לדעתי שתעשה פעם ברור מעמיק לדבי הסיבות לכך ותראה מה ניתן לעשות כדי להקל עליך. כדאי לפנות לייעוץ אצל מטפל/ת המומחה/ית לבעיות הקשורות לאכילה. אתה מוזמן לפנות אלי בפרטי ואעזור לך למצוא פתרון מתאים.0524491334.