שלום גילי

שלוםשמי עומרי ואני סטודנט בן 28. אני מתמודד עם הפרעות אכילה ובעיות של דימוי הגוף מגיל מאוד צעיר, בגיל 12 כבר התחלתיאת הדיאטה הראשונה שלי כי החזה שלי לא פרופורציונאלי בייחס לשאר חלקי הגוף. אציין שהוריי בדיוק התגרשו באותם שנים והוחלט שאני ואחיי נשאר אצל אבי. גם אבא סובל מבעיית השמנה הוא שמן מאוד והוא אוכל בכמויות גדולות מהרגיל ולמרות שהוא הולך לחדר כושר בבקרים הוא לא מצליח להוריד אפילו קילו אחד. אני חושב שהדימוי של אבא הוא אחד הדברים שהכי השפיעו עליי בתור מתבגר ועד היום. בגיל 15 כשהעיסוק בדימוי הגוף הפך לאובססיבי יותר ויותר כך היה לי גם קשה לעצור את העלייה במשקל, הפכתי לילד מדוכא נורא שבוכה כל יום אחרי שהוא חוזר מבית הספר ואני זוכר את התקופה הזאת כסיוט שרק רציתי שייגמר כבר! קצת לפני גיל 16 הקאתי בפעם הראשונה וזאת הייתה לדעתי נקודת המפנה המשמעותית בחיי. הייתי אוכל כמויות אדירות של מזון ואבא שלי פשוט לא הבין לאן כל האוכל נעלם. אבי הוא מהאבות שלא היו הכי מעורבים בחיי הילדים כי הוא פשוט אדם כזה ואי אפשר לשנות. הייתי המון לבד בבית לא היה לי עם מי לדבר וגם אני הפכתי לאדם מאוד מופנם וסגור. ההקאות המשיכו עד גיל 22 ואני לא יודע איך אולי מכוח עליון הצלחתי להפסיק להקיא בכוחות עצמי ועד היום 6 שנים עברו בלי להקיא אפילו לא פעם אחת. אך התלות באוכל עדיין קיימת אני נאבק כל יום כדיי לא להכנס להתקף של בולמוס אכילה. עברתי שניי ניתוחים להקטנת החזה ועם הזמן צצים עוד ועוד איזורים בגוף שמפריעים לי מבחינה פרופוציונאלית ואני מקבל תגובות לא נעימות מהסביבה. אציין שמתחת לבגדים, לא נראה כאילו יש לי בעיה ועוד אציין שלא הורדתי חולצה בחיי כשהיו סביבי אנשים. נמאס לי כבר שהאוכל שולט לי בחיי נמאס לי מהדכאונות ומהמחשבות הפסימיות שלא עוזבות אותי, התחלתי לקחת פלוטין 60 מג בהמלצת פסיכיאטר ובמקביל הייתי בטיפול פסיכולוגי שנתיים דרך קופת החולים. שום דבר מהם לא עזר אני מנסה בכל דרך אפשרית להיכנס לתלם בחיי ולא מצליח. אני מתחיל לחשוב שאבוד לי כבר ואני כבר נמצא בגיל מאוחר יחסית כדי לעשות שינוי מהותי בחיים. לאור מה שכתבתי מה היית ממליצה לי לעשות? איפה לדעתך המקום בו אוכל באמת לעבור שינוי משמעותי בחיים. אני ממש אובד עצות בשלב הזה. אני כרגע מחכה לתשובה מהמחלקה לטיפול בהפרעות אכילה רמב"ם אך איני יודע אם הטיפול שם יעזור לי. מה לדעתך אני צריך לעשות? תודה וסליחה על אורך ההודעה...

גילי תודה רבה על המענה המפורט והמתחשב, עודדת אותי ואשמח לקבל ממך כל עזרה שאוכל לגביי סוגי הטיפול השונים. הדאגה שלי היא אכן למצוא את הטיפול והמטפל המתאימים לי אני יודע שאסור לי להתייאש בגלל שטיפולים אחרים לא הצליחו אבל אני לא יודע מאיפה להתחיל בחיפוש. הכוונה כרגע זה מה שאני צריך, ברגע שאדע שאני במקום הנכון לי ושמקום זה באמת ייתן מענה לצרכיי הקוגניטיביים וההתנהגותיים אוכל לרכז את כל האנרגיות (פעמיים אפילו שלוש פעמים בשבוע) כדי שבאמת אוכל לעבור שינוי בריא ומשמעותי, אני בשלב נחוש ולא נואש (בניגוד לפעמים קודמות) של חיפושים ובהחלט הייתי רוצה לשמוע את חוות דעתך לגביי והמלצתך על טיפולים שונים וגם על האפשרות להפגש איתך לייעוץ אם יש אפשרות כזאת. שוב תודה על ההקשבה ןהסבלנות