פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

פורום מקצועי זה מיועד לשאלות, התייעצויות ושיתוף עבור כל מי שנושא האכילה, המשקל ודימוי הגוף מעסיקים אותו באופן שגורם לו סבל ופוגע באיכות חייו. כמו כן, מיועד הפורום למי שחש כי האכילה ממלאת תפקיד משמעותי בעולמו הרגשי. הפורום מיועד גם לאנשים אשר יקיריהם סובלים מנושאים אלה. במדינת ישראל, כמו בעולם המערבי כולו, חלה עלייה מתמדת בשכיחות הפרעות האכילה, במספר האנשים אשר מאבדים שליטה על האכילה והמשקל, ואשר מחשבותיהם ורגשותיהם מלאים בנושאים הקשורים לדימוי גוף ואוכל. אין הדבר מפתיע בעידן השפע בו האוכל הפך להיות מוקד תרבותי, כלכלי, ועסקי, ואשר אידיאל הרזון בו, אינו ניתן להשגה. פורום זה חשוב במיוחד בתקופה מורכבת זו, וינסה לתת מענה הולם לשאלות הקשורות במניעה והתמודדות עם הפרעות אכילה ואכילה רגשית, וסוגי טיפול אפשריים. למעבר לפורום לחצו כאן.
860 הודעות
717 תשובות מומחה

מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

חל איסור מוחלט על פרסום בפורום. ניתן להמליץ מתוך נסיון אישי על גופים טיפוליים מסויימים, אך יש לציין בהודעה כי מדובר בהמלצה על סמך חוויה אישית בלבד. אין לציין פרטי התקשרות של הגורם הטיפולי המדובר
09/11/2010 | 18:22 | מאת: אני

אני בת 28 ואמא לשלשה ילדים.לאחר הלידה השלישית לפני 4 שנים התחילה לי הפרעת אכילה.הורדתי עוד ועוד אוכל וישתמשתי במשלשלים.פניתי לאיכילוב והם אמרו לי לפנות לתל השומר.(בזמנו שקלתי כ-48 קילו אני 1.64)לא פניתי לתל השומר ומאז אני עולה ויורדת במשקל.מעלה 7 קילו בחודש ומורידה 8 קילו חודש לאחר מכן.אני משתמשת בלעקסדין 6-8 כדורים ביום (ומפסיקה ליומיים)כל עליה במשקל גורמת לי דכאון נורא.ותחושת כישלון.כרגע אני על הפנים מאחר ובחודש האחרון העלתי 5 קילו(בעיקבות בולמוסים חסרי שליטה)אני נרגעת קצת רק לאחר שאני משתמשת במשלשלים.אני רוצה למות.אני מנסה לשנות בגלל ילדי אך זה חזק והורס את חיי אני אמא טובה ומנסה לתת לילדי את הכל אך עכשיו אני מותשת.צר לי על ילדי שיש להם אמא דפוקה.מה לעשות?אני רוצה למות.

שלום לך. אני מתנצלת על הזמן שלקח לי לענות להודעתך הדחופה. את מתארת מצב רגשי קשה. האם את מטופלת כעת אצל פסיכיאטר או פסיכולוג? ישנן מרפאות ציבוריות שנותנות טיפול ללא תשלום, הכולל טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי, דיאטני והדרכת הורים. מהו אזור מגורייך? גילי

18/11/2010 | 15:09 | מאת: אני

תודה על תגובתך. אני גרה באזור המרכז אשמח לדעת היכן ניתן לטפל בבעיה .חייבת לשים את הפרשה הזו מאחורי כי אני מאבדת את דעתי.

02/11/2010 | 21:33 | מאת: אילנה

יש לי בעיית אכילה אני לא יודעת מה לעשות אני לא יודעת איך לעצור את זה אני פוחדת.אני בחורה צעירה,בתור מתבגרת הייתי קצת מלאה ואף פעם לא זה לא העסיק אותי.בשלב מסוים זה התחיל להעסיק אותי ועשיתי דיאטה די קיצונית, נהייתי רזה,בקושי הייתי אוכלת והוריי שלחו אותי לתזונאית שדי הפחידה אותי. חזרתי לאכול לאט לאט בצורה ספונטנית.נהיה לי דחף היסטרי למתוק והתחלתי לאכול המון מתוקים בלי שליטה ואז גם סתם "לנשנש" בלי סיבה בלי רעב ובלי גבול. אני נורא רוצה לאכול מסודר ולרדת במשקל (הוא בגדר התקין אבל עליתי יותר מ10 קילו אני נראית לא טוב וכולם מעירים לי) אני לא מצליחה. אני רושמת לי תפריטים, כל מיני "מוטיבציות" ומבטיחה לעצמי פרסים על כל קילו שאצליח לרדת, אני יודעת בערך את כל מה שרשום על נושא הדיאטות ברשת.אני לא מצליחה לעשות כלום. זה משגע אותי לפני שנה יכולתי לעמוד בכל פיתוי. אני רק מעלה במשקל. מה שמוזר זה שבאמת אני לא צריכה "פיצוי" על כלום יש לי כל מה שאפשר לבקש בלי עין הרע משפחה, זוגיות, חברות, עבודה טובה וכו'. אני כל כך רוצה לרזות ומפריע לי מאוד מה אנשים אומרים ורואים וחושבים.אני בחוסר ביטחון נוראי במראה שלי ובגוף שלי ועם כמה שזה רדוד זה מפריע לי כל דקה בכל דבר.אני מניחה שתפני לטיפול אבל אני לא יכולה לגשת לטיפול.אין לי כסף לזה,זמן לזה, ואני מתביישת מהסביבה הקרובה שלי בעניין.מה אפשר לעשות חוץ מטיפול?מה יכול לעזור? מצטערת על אורך הפנייה ותודה על כל מענה.

שלום לך. מדוע אינך רוצה לפנות לטיפול? נשמע לי שטיפול יכול לתרום רבות לבטחון העצמי שלך ולעיבוד תחושות שמביאות אותך בסופו של דבר לפנות לאוכל ולהתקשות לעמוד בתפריטים. קיימות אפשרויות טיפוליות שונות, החל מטיפול במרפאה ציבורית לבריאות הנפש, טיפול שאינו בתשלום, או דרך קופ"ח בתשלום חלקי, או באופן פרטי. הייתי מציעה לך להשתמש במצב כאיתות של הנפש שלך שמשהו אינו במיטבו, ולפנות לטיפול. בהצלחה, גילי

02/11/2010 | 14:39 | מאת: יעל

הגעתי למצוקה קשה מאוד כתוצאה מהפרעת האכילה.. יש לי מחשבות אובדניות שמטרידות אותי יום יום התחלתי טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי במקביל וביקשו ממני להתחייב שלא אפגע בעצמי,היה לי קשה מאוד,היא ראתה את הקושי בעיינים שלי כשביקשה ממני לענות לה על כל מיני שאלות שקשורות לאובדנות.. הייתה אופציה שעלתה אבל היא ממש אופציה האחרונה שהיא רצתה לגעת בה..לאשפז אותי. מה ההשלכות שיכולות להיות לנערה בגילי[בת 17] שמתאפשזת בבי"ח פסיכיאטרי עד שהאובדנות תרגע.. מה קורה עם הבית ספר? צבא? החיים שאחרי? זה לא יכול להרוס לי את החיים?

לקריאה נוספת והעמקה

יעל היקרה טוב עשית שפנית לטיפול. מחשבות אובדניות יומיומיות הן וודאי חוויה קשה שגורמת לך סבל רב, ואולי אפילו מהווה סכנת חיים אם יש חשש שתפגעי בעצמך. אשפוז פסיכיאטרי פעמים רבות מהווה פתרון טוב לתקופה בה המחשבות האובדניות לא נותנות מנוח. זו גם הזמדנות טובה לטפל באופן אינטנסיבי ומנותק משאר החיים, בקשייים שמטרידים, על מנת לחזור לחיים עם יותר כוחות ותקווה. במהלך אשפוז, ניתן לעבוד על החומר הלימודי בקשר עם בית הספר, באמצעות מורות הנמצאות במסגרת האישפוזית. בתי הספר בדרך כלל סובלניים ומסייעים בהשלמת החומר. מבחינת צבא והחיים שאחרי, כל מקרה לגופו. מה שבטוח, שמצב מתמשך של הפרעת אכילה ומחשבות אובדניות, עשוי לגרום לנזק משמעותי ביותר בתחומי חיים שונים ולכן בשיקול כללי עדיף לפעמים לעשות עצירה על מנת לשפר את המצב ולא להמשיך במסלול כמו שהוא עם הקשיים הרבים שאת חווה. זו דעתי. טבעי שתחששי משינוי שכזה. אני מציעה שתדוני בתחושות האלה עם הפסיכולוגית שלך שאולי תעזור לך בעשיית הצעד הזה אם תרצי. בהצלחה, גילי

01/11/2010 | 09:43 | מאת: ציפוש

אני אשה בת 61 עמוד השדרה- צפיפות העצם 1.429 % מהממוצע של שיא מסת עצם 117 T-SCORE 1.7 + הצפיפות: אוסטרופניה קשה L1 ,תקינה L4 ימין שמאל ימין ירכיים - צפיפות העצם בצוואר הירך 0.952 0.946 0.979 % מהממוצע של שיא מסת עצם 97 97 100 T-SCORE 0.2 0.3 0 ? % מהממוצע 106 106 108 T SCORE TOTAL HIP 0.5 0.1 0.3 הצפיפות:תקינה RT תקינה LT מה דעתכם על תוצאות הבדיקה? תודה

שלום לך עלייך להתייעץ עם רופא המתמחה בצפיפות העצם. בברכה, גילי

31/10/2010 | 19:07 | מאת: נועם

אני כבר 4 שנים בולמית, אושפזתי במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר. את האישפוז סיימתי לאחר חודשיים לפני כשלוש שנים, לקחתי באופן קבוע ציפרמיל,ציפרלקס, רסיטל, ועוד 2 תרופות שאת שמן אני לא זוכרת. אני זוכרת שלפני האישפוז שלי הייתי בטיפול אצל פסיכאטר ופסיכולוגית שלא כל כך היו מותאמים בנהם. הפסיכאטר רצה לתת לי את התרופה טופומקס. הפסיכולוגית התנגדה לכך בכל תוקף. אני סטודנטית עכשיו, ולצערי הרב, הלחץ והמתחים מגבירים את הרצונות שלי לבולמוסים ולהקאות. אני מרגישה פיזית את הנזקים שנגרמים לי בזמן האחרון יותר מתמיד. בנוסף גם קראתי שהתרופה מיועדת למיגרנות, משהו שאני גם סובלת ממנו. השאלה שלי היא כזאת, האם יש לך מושג אולי למה הפסיכולוגית שלי התנגדה לתרופה בכל תוקף?, האם זו תרופה פסיכוסומטית (נראה לי ככה קוראים לתרופות נוגדות דיכאון :\ ), מה תופעות הלוואי שלה, האם אני צריכה מרשם מפסיכיאטר או שמספיק רק רופא משפחה? האם יש סכנה כלשהיא לנתילה ממושכת של התרופה- זאת אומרת, צורת הנתילה שלה היא כמו נגיד רסיטל? באופן קבוע יום יום?, והאם את היית ממליצה לי לקחת תרופה זו. אלו שאלות די קריטיות כי אני באמת שרוצה להפסיק להקיא, אבל אני לא מצליחה... אני פשוט לא מצליחה, ואני רוצה להמשיך בחיים הרגילים שלי בלי לפחד שבוקר אחד אני לא אתעורר כי באמצע הלילה קיבלתי דום לב. תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך נועם. ניכר שחשוב לך למצוא פתרון לקושי ולסבל שלך על מנת לנהל את החלקים הבריאים והטובים בחייך, ושאת מוכנה להתאמץ לשם כך. איני רופאה ולכן איני רוצה לכתוב על תופעות לוואי של תרופות כאלה ואחרות. יתכן שהתנגדותה של המטפלת נבעה ממחשבה שכדאי לטפל בבולמוסים ובהקאות באופן התנהגותי (ללמוד לאכול לפי תפריט, למנוע פניה לאוכל בשל מחשבות קשות) ובאופן רגשי (הבנת הרגשות הקשים ופירוקם בדרכים אחרות) ולא באמצעיים תרופתיים. למיטב הבנתי גם טופמקס אינה תרופת פלא שפותרת את כל המעגל של אכילה רגשית, אלא מדכאת את התיאבון. דיכוי כזה בלבד לא בהכרח מספיק כדי לעצור את הדחף לאכול שעל פי רוב מראש אינו נובע מרעב או תיאבון. כך או כך, טוב תעשי אם תפני לפסיכיאטר שבקיא בתחום הפרעות האכילה ותתייעצי איתו לגבי הטיפול המתאים לך. קיימות היום מסגרות המספקות טיפול קוגניטיבי התנהגותי לשליטה על הדחף לאכול ולהקיא, ולעיתים יכולים לתת מענה ממוקד למצב כמו שאת מתארת. מקווה שעזרתי, את מוזמנת לכתוב אם יש צורך בעוד חשיבה. גילי

28/10/2010 | 21:45 | מאת: קרין

חזרתילהקיא אתמול אחרי חצי שנה שהפסקתי. קניתי היום כדורים משלשלים. התחלתי טיפול פסיכולוגי והולכת לאיבחון פסיכיאטרי.. אני לא יודעת אם שבוע הבא לציין את מה שנעשה אתמול.. בנוסף, יצא לי דם בהקאה עכשיו. אני ממש לא יודעת מאיפה זה בא לי פתאום ?! רק אתמול חזרתי להקיא.. וכבר דם? מה? איך ? למה? זה ממש הלחיץ אותי והפסקתי מיד עם ההקאה.. ממה זה? ומה עלול לקרות לי?

28/10/2010 | 21:46 | מאת: קרין

שכחתי לציין שאני בת 16 וחצי..

שלום לך. עליך לציין בפירוש את מה שקרה. יתכן שהפניה לטיפול העלתה מחדש את הסמפטומים האלה. בכל מקרה עלייך לגשת לרופא לבדוק את נושא הדם ולא להזניח את זה! אולי יש "יתרון" בכך שהמצב הגיע מהר לדם בהקאה מהבחינה שזה יעזור לך לראות עד כמה הפעולה של ההקאה היא הרסנית. מקווה שתפני לטיפול רפואי בהקדם ושתרגישי טוב. גילי

26/10/2010 | 18:36 | מאת: בת 27

ערב טוב , אני נמצאת בבעיה די קשה מבחינת האוכל ... זאת הפעם הראשונה שזה קורה לי ... לא יודעת מה לעשות ? ואיך לעצור את המעגל הזה ? זה ממש בעיה רצינית בשבילי ! ואיני יודעת איך להתמודד איתה ... אולי תגידו לי כמו המשפחה (שמחה מאוד מהשינוי) שזה בסדר וטוב לי , לא יקרה כלום אם תעלי 10 ק"ג במשקלך ואפילו מצוין - תהיה יותר יפה ! את האמת , אני מפחדת להגיד לפסיכיאטר על המצב כי אולי יגיד לי כמו משפחתי וחוץ מזה אני מאמינה בזה שתרופה שמוציאה אותך מדיכאון היא תשפר את התיאבון ותגרום לעליה במשקל ... אז כך המצב ... מכיוון שאני סובלת מדיכאון לקחתי בהמלצת פסיכיאטר כדורים וזה כבר ארבעה חודשים ... המצב הנפשי לא השתנה הכל אותו דבר חוץ משינו אחד שהוא עליה בתיאבון בצורה מוגזמת . כל הזמן היד בפה , כמעט ולא מוציאה אותה , אפילו בלילה אני קמה מהשינה לשירותים ואז אוכלת משהו קטן ... את האמת אני למרות המצב אוכלת בריא – ירקות ופירות בצורה מוגזמת (יותר מ-3 ק"ג ) כרכרים , וארוחה אחת גדולה (שהיא בישול של אמא ) ... ומכיוון שיש לי קיבה קטנה( כבר שנים ולא אוכלת הרבה ונמצאת בתת משקל וגם כן עברתי לפני שנתיים כריתה חלקית של הקיבה בגלל כיבים מדממים ) , ואז אחרי האוכל סובלת מכאבי בטן , נפיחות בבטן , בחילות והקאות (איני גורמת להקאות ) , נכון שרוב האוכל לא נשאר בקיבה אבל זה כואב לי ! ... את האמת איני מפחדת מעליה במשקל (למרות שעדיין לא עליתי שום קילו ) אבל המצב מדאיג אותי ומשאיר אותי או אוכלת או בשירותים מקיאה ! אז... בבקשה ... האם יש איזהשהי דרך לצאת מזה ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. עלייך להיות מטופלת באופן דחוף אצל תזונאית קלינית שמתמחה בסוג הניתוח שעברת! תוכלי למצוא תזונאית דרך קופת החולים. היא תוכל לעזור לך לבנות תפריט מתאים ולשלוט בדחף לאכול. אם הדבר לא ישתנה ייתכן ותצטרכי להחליף כדורים. בכל מקרה שתפי את הפסיכיאטר בהקדם במצב ופני לטיפול אצל תזונאית. בהצלחה. גילי

24/10/2010 | 14:56 | מאת: שמואל

שלום רב לפני כחצי שנה התחלתי טיפול באנטומין תרופה שמעוררת תאבון כי הייתי בתת משקל אני מאוד מרוצה מהתוצאות עליתי 10 ק"ג אבל אני רציתי לדעת ביום שאני יפסיק לשתות את התרופה הזאת אני יחזור למשקל שהיה לפני התרופה?

שלום לך עליך להוועץ עם הרופא שרשם לך את התרופה על מנת להבין כיצד היא משפיעה על התיאבון והמשקל. ייתכן שלאחר שתפסיק ליטול אותה, תצטרך להיעזר בתזונאית על מנת לבנות תפריט לשמירה על המשקל. בהצלחה! גילי

20/10/2010 | 10:58 | מאת: חייבת עעזרה

אני מודעת לזה שיש לי הפרעת אכילה רגשית אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות לגבי זה: במה שונים האנשים שלא חולים במחלה הזו? למה הם לא פונים לאוכל כנחמה??האם יש הבדלים בינינו ולמה זה כך? אני יכולה לבוא עם רעב לא מוסבר ע"י זה שאני מדמיינת לי את הזלילות שהייתי עושה שזה מגעיל במובן מסוים אבל ה""אושר" שזה הסב לי באותו רגע וההנאה יכולים למשוך אותי לזה שוב. איך אפשר להמנע מזה? איך אפשר (אני מדברת עפ פסיכולוגית אז חוץ מזה.......) לפחות להוריד את זה....מה לעשות תרגילי חשיבה מה בדיוק?? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך את שואלת הרבה שאלות, דבר המעיד על רצונך העז לעשות שינוי. אני חושבת שאין פתרון אחד לכולם. עלייך לראות מה עוזר לך לפנות פחות לאוכל, ואני מקווה שבטיפול שלך הנושא הזה מקבל מקום מרכזי. אנשים הם שונים אחד מהשני, וגם האנשים שפונים לאוכל כנחמה שונים מאד זה מזה. אני מציעה לך לעסוק פחות בהשוואה לאנשים אחרים ויותר בלמצוא דרכים שמתאימות לך להקל על התחושות הקשות. מוזמנת לעדכן. גילי

09/10/2010 | 08:42 | מאת: רחלי

שלום אני בת 25 ואני סובלת מאכילה כפייתית...מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי התקפי אכילה בהא אני מחביאה מזון אוכל במהירות ואז כמויות עצומות אפילו אם אני כבר לא מרגישה טוב וזה כבר לא טעים!!! אני בדרך כלל לא אוכל ליד אנשים! אני שונאת שמבקרים את הרגלי האכילה שלי!אני מאוד מפחדת לדבר עם פסיכולג או מומחה! אני לא רוצה להקרא משוגעת או לקבל כדורים! אבל לאחרונה אני קוראת עלזה יותר יותר והרבה כותבים שאוכל כפייתי לא ירפא בעצמואלא אם יק ל טיפול!!? נאם זה נכון? זה משתלט לי על החיים! אני מרגישה ב-?היי? אחרי כל האוכל שאניצורכת ואז מייד אני בדרך כלל נרדמת..ולא יכולה לתפקד במשך היון..פיזית קשה לי וגם זהמכניסאותילדיכאון! אני שוקלת בערך 63 שזה לא כזה הרבה למה שאני אוכלת! אניהמשקל שלי עולה ויורד בהבלים של עשר קילו בתקופות קצרות! אף אחד לא מבין את הצורך הזה לפני שאני אוכלת!! זה משתלט עליי! אני מפחדת להודות בזה! מפחדת להיות בקבוצה של הלא נורמאליים!! מה הפיתרון האידיאלי??! האם יש מרפא??! אני לא

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך רחלי. ניכר שאת סובלת וחבל להמשיך במצב זה רק מתוך חשש מהשתייכות לקבוצה בעלת הגדרה זו או אחרת. איני רואה במצבך מצב "משוגע" כי אם מצב של סבל שניתן להפסיקו באמצעות טיפול מתאים. טיפול פסיכולוגי ודיאטני (שהוא הטיפול המומלץ במצבך) הנו טיפול שאנשים רבים בוחרים להשתמש בו גם במצבים שאינם חמורים, וזאת על מנת לשלוט באכילה רגשית בצורה טובה יותר. אין בכך משום תיוגך בקבוצה של "לא נורמלים" או "משוגעים". להיפך. פניה לטיפול מלמדת על יכולת בוגרת להודות במקומות בעצמך שזקוקים לחיזוק ושיפור, ועל לקיחת אחריות. יש בפורום המלצות כיצד ניתן להגיע לטיפול בהתאם למקום מגורייך. אם תזדקקי לעוד עזרה במציאת כתובת מתאימה, את מוזמנת לפנות אלי שוב כאן או במייל. יש מרפא, אבל את חייבת לבחור בו על מנת להרפא. המון המון בהצלחה. גילי

07/10/2010 | 08:12 | מאת: מיקה

האם יש כדור שעוזר לשלוט באכילה כפיתית?

שלום לך. ישנם כדורים המסייעים בהפחתת דחפים ודיכוי התיאבון, אך אין זו הדרך המומלצת לטיפול באכילה כפייתית בדרך כלל, בעיקר כי כדורים אלה נושאים עמם תופעות לוואי קשות. אני מציעה לך לקבוע פגישת ייעוץ עם איש מקצוע המתמחה באכילה כפייתית כדי למצוא את הפתרון המתאים עבורך. גם אם נעשה שימוש בטיפול תרופתי, אין זה פתרון פלא ויש להשקיע מאמצים בשינוי הרגלים. בהצלחה.

05/10/2010 | 08:04 | מאת: me

היי, לפני שנה וחצי סיימתי טיפול בהפרעת אכילה בולימיה. מחלה ארורה שהחלה אלי מגיל הבגרות.. היום..כשאני בת 26.. אני מרגישה שחוזרים לי התסמינים.. שאני מתחילה לחשוב אותו הדבר ולפעמים אף לבצע..

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. לצערי עלי למחוק את השמות של המטפלים שציינת כי לא מקובל להמליץ או לבקש המלצה על מטפלים ספציפיים בפורום. אני יכולה להגיד לך, שכל מטפל שעבר הכשרה מקיפה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, אמור להיות רשום באיגוד איט"ה, האיגוד הישראלי לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (ניתן לבדוק באתר שלהם מי שייך אליהם). ואם המטפלים הללו עברו הכשרה כזו, אז כל אחד מהם יתאים, ונסי לבחור לפי נוחות גאוגרפית, שיחת טלפון או פגישה ראשונה והתרשמות שלך. שיהיה בהצלחה! גילי

09/10/2010 | 12:40 | מאת: חיפושית

היי, אם התסמינים מוכרים לך מהעבר אז את יודעת מה מצפה לך בהמשך....ואת רוצה להימנע מכך. מה עשית בעבר? מה עזר לך לטפל בבולימיה?

04/10/2010 | 01:12 | מאת: רוית 1

אני בת 27 , התחתנתי לפני 3 חוד', כל ילדותי ונעוריי הייתי רזה מאוד - אף פעם לא היה לי נוח עם הגוף שלי ולמרות שהייתי מחוזרת ומוחמאת. בחודשים האחרונים אני אוכלת בלי שליטה כמויות אדירות של אוכל , אחריהם ממתקים ושוקולדים וקולה וגם כשאני לא רעבה- אני תמיד מוצאת מה לאכול אני אוכלת עד לרמה שאני מרגישה כבר אי נוחות והבטן כואבת (אני לא מקיאה), אני כאילו כל היום חושבת מה לאכול ומה לאכול אחרי שאני יסיים את האוכל וכך הלאה. אני מאוד מתביישת בזה - אחי העיר לי באחת הארוחות המשפחתיות והסב את תשומת ליבי. בהתחלה חשבתי שזה כנראה הלחץ של החתונה אבל החתונה עברה ואני הוספתי 12ק"ג בתקופה קצרה, אני מעשנת ולא מתעמלת או עובדת בצורה פיזית. ניסיתי כל מיני דיאטות ואני פשוט לא מצליחה וזה רק מייאש אותי יותר וגורם לי "לפצות" את עצמי בכמויות גדולות יותר של אוכל.. אני יודעת שזה מפריע לבעלי הטרי- ואני מוצאת את עצמי אוכלת בפרטיות - ולא לפניו. אני מרגישה ממש מתוסכלת ולא מצליחה לעצור את זה - כאילו זה יותר חזק ממני. כאילו "התמכרתי" לאוכל או לבטן המפוצצת והכואבת.. איך אפשר לעצור את זה? ניסיתי לאכול ארוחות קטנות מהבוקר - גיליתי שזה רק פותח לי את התיאבון ממש מוקדם.. ואז אני אוכלת המון כל היום. ניסיתי לחפש מידע באינטרנט ואז גיליתי את המושג "אכילת יתר כפייתית", תמיד חשבתי שיש אנורקסיה או בולימיה, איך ניתן לטפל בבעיה בהקדם ולהחזיר את השליטה על חיי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רוית. ניכר שאת סובלת סבל רב מאובדן השליטה, וזה מובן. לא ניתן להתעלם מהחפיפה בין התקופה שחלפה מאז החתונה לבין התקופה בה חל שינוי קיצוני בדפוסי האכילה שלך. הדבר מביא אותי לשער שקיימים נושאים רגשיים שעולים סביב החתונה, וכך הם מקבלים ביטוי. אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול נפשי שיעזור לך לעשות סדר בדברים, ובמקביל לתזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה ואכילה רגשית, אשר תסייע לך להחזיר את השליטה במובן המעשי. לדעתי בשלב בו את נמצאת, לא כדאי לוותר על טיפול שיעזור לך להבין מה קרה בחדשים האחרונים שעשה כזה שינוי. אשמח לעזור לך למצוא כתובת טיפולית מתאימה אם תבחרי בכך. גילי

02/10/2010 | 03:16 | מאת: ארז

שלום, רציתי לבקש את עזרתך להבין משהו. במדריך כתוב שבולימיה נרבוזה: "ההפרעה אינה מתרחשת רק בתקופות של אנורקסיה נרבוזה". מה זה אומר? תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ארז אשמח אם תצרף את הנוסח המלא באנגלית ושתצרף את הפסקה כולה. תודה

אחרי הרבה שנים, סוף סוף אני מודה שיש לי בעיה כזאת זה פשוט כי אני כבר לא יכולה להתעלם מזה יותר.. נמאס לי לגרום לעצמי נזק סתם אני סה"כ אדם בריא שאוהב את החיים אני מחפשת אנשים עם בעיה דומה כי אני יודעת בדיוק למה אני אכלנית כפייתית: אין לי אוזן קשבת ומישהו שאוכל לספר לו/ה את כל הקשיים ולכן אני פונה לאוכל. אם יש מישהו עם בעיה דומה שמחפש/ת ידידות כנה ותמיכה הדדית כמוני מוזמנים לכתוב לי shaknai@walla.com אגב, אל תייעצו לי לפנות לאנשי מקצוע - כבודם במקומם מונח אבל זה לא מה שאני מחפשת כרגע.

לקריאה נוספת והעמקה

לשקנאית יוזמתך ברוכה. אני חושבת שתמיכה הדדית היא אכן גורם משמעותי בהחלמה. מקווה שתמצאי שותפים טובים לדרך! גילי

20/09/2010 | 12:13 | מאת: שושיק

סתם תמיד ידעתי שאני לא לבד, אבל כשאני לבד אני אוכלת, ממתיקה את בדידותי, ממתיקה את חוסר המעש

היי שושיק. את מוזמנת להשתמש בפורום כמפיג בדידות בכל עת! שתהיה שבת שלום, גילי

10/11/2010 | 00:00 | מאת: אואית

מקווה שמותר לי לכתוב את זה פה, כי זה לא פרסום, זו עמותה ללא רווחים. הם פשוט מצילים את חיי, כאכלנית כפייתית ותיקה מאד. הכתובת שלנו http://www.oa-israel.org/ מוזמנת ברצון! זה לא עולה כסף ולא שוקלים אותך שם. זו לא תכנית דיאטה. זו תכנית רוחנית על בסיס 12 הצעדים, כמו שיש אלכוהוליסטים אנונימיים אנחנו אכלני יתר אנונימיים. בואי. תני לעצמך צ'אנס.

12/09/2010 | 01:13 | מאת: יריב

שלום, לאחרונה מספר אנשים קרובים העירו לי שלדעתם החברה שלי סובלת מאנורקסיה, מה שלבסוף הביא אותי לפורום זה. עלי לציין שאנחנו מכירים יותר משנה אבל יוצאים רק כארבע חודשים ואין ספק שבשנה האחרונה היא ירדה לא מעט במשקל וגם ברה עליה שנה לא פשוטה מבחינה אישית. במצבה כיום אין ספק שהיא צריכה להעלות במשקל והיא שמעה את זה גם ממני וגם מחברים אחרים. להלן כמה נתונים בסיסיים: היא בת 30 בעלת מבנה גוף קטן וצר וגובה של 1.58 מטר. לצערי אין לי מידע מדוייק על משקלה והייתי שמח לדעת מה המשקל המומלץ לבחורה בנתונים האלה. היא מתאמנת באופן סדיר כחמש פעמים בשבוע כשעתיים כל פעם, בד"כ ביקראם יוגה או פילאטים ואירובי. לדבריה היא מאוד נהנית להתאמן והאימונים מסייעים לה להפיג את המתח לאחר העבודה. אין ספק שהנקודה הבעייתית היא התזונה שלה, היא נוהגת לאכול רק דברים בריאים וכמעט ללא שומנים ופחמימות, עיקר התזונה מבוססת על ירקות, גבינת קוטג' 1% שומן, יוגורטים ללא שומן, חזה עוף או דג רזה, ביצים וקופסאות טונה במים. כמו כן היא מרבה בשתיית נוזלים בעיקר מים תה או משקאות דיאט. למרות זאת עליי לציין שהיא אוכלת מס' ארוחות ביום ולא עושה רושם שבארוחות עצמם היא סופרת קלוריות, אבל היא נמנעת מלאכול בחוץ או לאכול אוכל שלא היא הכינה. אני די בטוח שהיא לא הולכת ומקיאה לאחר האוכל, כמו כן היא לא סובלת מדימוי עצמי נמוך ונכון לחודשים האחרונים המחזור שלה יחסית סדיר (ייתכן שגם בהשפעת הגלולות). בזמן האחרון דיברנו על הנושא מספר פעמים והיא יודעת שהדבר מפריע לי ולפחות כלפיי חוץ היא אומרת שגם בעינייה היא רזה מדי. על פניו עושה רושם שהיא עושה מאמץ להעלות במשקל אבל קשה לי לדעת מה קורה כשאני לא במחיצתה ומקריאה בפורומים הבנתי שחולות אנורקסיה משכללות את אומנות השקר. אשמח לקבל עצה או הפנייה לגורמים שיוכלו לעזור לנו בהתחשב בעובדה שהיא בוגרת ואין לי ממש אפשרות לכפות עלייה לראות רופא לפחות לא בשלב זה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יריב. ניכר שאתה בקיא בפרטים הנוגעים לתזונה של חברתך. אני לא מצליחה להבין האם היא מצוייה במשקל שמסכן את בריאותה, אבל אם היא אוכלת מספר ארוחות ביום סביר שהיא לא בסכנת חיים. מה מפריע לך במצב הנוכחי? האם היא רזה מדי לטעמך מבחינה אסתטית? האם אתה חושש שהיא חולה? אני חייבת להודות שהדאיג אותי הניסוח שלך לגבי העובדה שאינך יכול לכפות עליה לראות רופא בשלב זה כי היא בוגרת. בת זוגתך בת 30, ואתם יוצאים ארבעה חדשים. בוודאי שאינך יכול לכפות עליה דבר, ולמעשה גם לא לדרוש ממנה. אתה יכול להביע דאגה, להציע פתרון ואם התנהלותה אינה נראית לך,או שהמראה שלה אינו לטעמך, אתה רשאי להפרד ממנה, אך בהחלט אין לך את הזכות להכריח אותה לטפל בעצמה, בפרט אם היא אינה מעוניינת בכך. אם עברה על זוגתך שנה קשה ואם היא ירדה במשקל בין אם מתוך הפרעת אכילה ובין אם מתוך הקושי שחוותה, אכן כדאי שהיא תטופל, אך שוב, לא כדי שאתה תהיה מרוצה מהמראה שלה ורגוע שהיא מטופלת, אלא כדי שהיא תרגיש טוב. בהצלחה

11/09/2010 | 22:54 | מאת: רונן

בני הגדול בן 17.5. מינקות האוכל היה גורם משמעותי בחייו ותמיד אכל הרבה, תמיד הרבה מעבר להמלצות התזונה התואמות לגילו. בשנה האחרונה הוא כבר לא אוכל הרבה, אלא המון, פשוט כמויות בלתי נתפסות. הוא מחסל לבד ובקלות כמויות אוכל שאנחנו מכינים ל 4-5 אנשים לפחות. העיסוק שלו סביב האוכל אובססיבי. כל סדר היום שלו נבנה סביב מה הוא יאכל ומתי. לזכותו יאמר: א. הוא מודע מאוד לנושאים של תזונה ומקפיד מאוד על אכילה של מזון בריא. מרבה לאכול סלטים, מזונות לא מעובדים, מזונות דלי שומן, נמנע לחלוטין מממתקים ובכלל מודע לנושא הבריאות. ב. הוא איננו שמן. להיפך, הוא עוסק בספורט והוא נראה מצוין. אז איפה הבעיה?? אנחנו מוטרדים מכמויות האוכל שקשה לנו מאוד לעמוד באספקה שלהן ועוד יותר אנחנו מוטרדים מהתגובות שלו כשאין אספקה של מזון בקצב שהוא דורש. אם הוא לא מקבל את הארוחה עליה בנה בזמן, הוא עלול לקבל התקף זעם ממש כמו תינוק. אף כי לטענתו הצורך האובססיבי שלו באספקה אינסופית של ארוחות נובע מרעב, קשה לנו להאמין שאדם יכול להיות כל כך רעב, כל כך הרבה פעמים ביום. אנחנו מאמינים שהצורך נובע בשל הרצון לנפח שרירים (חדר כושר), נושא שאנחנו מתנגדים לו, חושבים שהוא לא בריא ולא ראוי. אנחנו חוששים שהוא מתרגל לאכול כמויות לא סבירות של אוכל, מעמיס על מערכת העיכול שלו כמויות לגמרי מוגזמות של מזון שגורמות נזק גופני ארוך טווח, ושיבוא יום שהגוף לא יוכל כבר לעבד את כמויות המזון הללו ויתחיל להפוך אותן למאגרי שומן. אנחנו די אובדי עצות איך להתמודד איתו, אם לאפשר לו להמשיך לאכול את הכמויות שהוא רוצה (כמו 3-4 אנשים ממוצעים בלי שום הגזמה), או לשים לזה גבול ואז לא ברור איך. קשה להתמודד עם הקביעה הנחרצת אני רעב, זו תחושה סוביקטיבית והוא כאמור נראה מצוין, לא סובל כלל מעודף משקל, אז למה להלחם בו? מצד שני קשה לראות ילד אחד אוכל מזון של ארבע. האם זו הפרעה? האם אין הפרעה אבל בתגובות שלנו אנחנו יוצרים הפרעה? אודה להתייחסויות.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רונן. אני רוצה להתייחס לכמה נקודות. ראשית, עצם העובדה שבנכם מתעסק באוכל באופן אובססיבי ושהמחשבה עם אוכל טורדת אותו באופן תמידי, הנה נקודה המעידה על בעייתיות, וטוב ששמתם לב לכך. בנוסף לכך, כתבת שבנך אוכל כמויות עצומות של מזון ועדיין רזה. אני שואלת את עצמי האם יתכן שבנך עוסק בספורט באופן אובססיבי או מסתיר התנהגויות מפצות אחרות (כגון הקאות) שמסבירות כיצד הוא אינו עולה במשקל חרף אכילת מזון רב. העניין הנוסף המשמעותי הוא האופן שבו בנכם מגיב כשאינו מקבל את המזון שרוצה, ואתה מתאר התקפי זעם שאינם תואמים את גילו. אני חושבת שקיימת בעייתיות כלשהי שקשה באופן זה להעריך מה היא, אך היא דורשת טיפול. הייתי מציעה לכם לפנות לייעוץ, בשלב הראשון בלעדיו, ובהמשך לצרף אותו ולנסות לגייס אותו לקבל טיפול על מנת לסייע לו וגם למצבכם המשפחתי. יש רשימת אפשרויות טיפוליות בפורום. אם תזדקקו לעזרה במציאת כתובת מתאימה בהתאם לאזור מגוריכם אתם מוזמנים לפנות אלי. טוב עשיתם שפניתם ואתם לא יוצרים בכך הפרעה אלא מפגינים התייחסות הורית נכונה! גילי

לכל אורחי הפורום! שתהיה שנה טובה ומתוקה! כולנו מתמודדים בחיינו עם אתגרים קטנים וגדולים, מוכרים ובלתי צפויים. וההתמודדות רצופה פעמים רבות קושי, תסכול וייאוש. אני מאחלת לכל אחד ואחת, שלצד ההתמודדות והמאמצים, תצליחו לראות את הפרי שהם נושאים, את ההתחזקות שהם מייצרים ואת האפשרות לעתיד טוב יותר שהם טומנים בחובם. זו גם הזדמנות להגיד תודה לכל הכותבים והמשיבים, אשר דרך השיתוף שלהם, מלמדים זה את זה ואותי, על חוויות פנימיות, על זוויות הסתכלות חדשות ובמידה רבה גם על תקווה. שנה טובה! גילי

25/08/2010 | 10:24 | מאת: גלית ש.

מכיוון שבקבוצה שלי אין מאמנים פנויים, מחפשת מאמנים פנויים מכל מקום בארץ. האימייל שלי: shingalit@gmail.com תודה רבה! גלית

19/08/2010 | 23:43 | מאת: איילה

שלום אני בת 27, וסובלת נורא מתחום התזונה בחיי. בשנה האחרונה העליתי 12 קילו רק מהלחץ של בעלי שארזה. מרוב שהוא מבקש ממני להתאמץ ולרזות (1.60 מטר 68 אחרי שהעליתי) אני רק הולכת ומשמינה. בכל הזדמנות כשאיננו יחד, כלומר בשעות העבודה אני ממש מנצלת כל הזדמנות לאכול. גם אם אני לא רעבה אני תמיד אקנה (ועל הדרך גם אבזבז על כך המון המון כסף) המון שטויות שאני לא בהכרח בכלל רוצה לאכול ואוכל בכל זאת רק כדי "לנצל" את ההזדמנות שהוא לא רואה ולא יכול להאיר לי. בסופו של דבר אני רק מעלה במשקל, מוציאה המון כסף ומאוד מתוסכלת מכך שאני אוכלת בכלל בלי חשק ומצד שני לא מרגישה שליטה על כך למרות הפרדוקס כי כל זה בכלל מתחיל מעניין של שליטה. אני לא יכולה לסבול כשאני מרגישה שהוא מנסה לשלוט לי בצלחת ובסופו של עניין מאבדת שליטה על עצמי. אני מאוד רוצה להפסיק עם ההתנהגות הזו ולא יודעת איך לעשות זאת. לאחרונה ראינו כתבת טלוויזיה על אכלנים כפייתיים ובאותו רגע נכנסתי להתקף חרדה ולא הצלחתי לנשום . בעלי היה בטוח שמדובר בהתקף אסתמה רגיל שלי אך אני הרגשתי רגשית כי זה התפרץ מהצפייה בכתבה ומתוך ההרגשה שכביבול נחשפתי, למרות שכשניסיתי לדבר איתו הוא ביטל אותי בבוז מכיון שהוא בטוח שהפרעות אכילה הן רק של אנורקסיות ואני רחוקה מהמצב הזה. אני לא רגילה להיות כל כך גדולה, זה מפריע לי מאוד ובכלל ההתנהגות הזו שלי קשה לי. מאיפה מתחילים? אני מאוד רוצה לעבוד על עצמי עם עצמי ולא לערב אותו או אנשי מקצוע.תודה

שלום איילה. לאורך קריאת ההודעה שלך חשבתי לעצמי שאני יודעת מה אני רוצה לכתוב לך, וכך המשכתי לחשוב עד השורה האחרונה בה כתבת שאת לא רוצה לערב אנשי מקצוע... את מתארת כל כך יפה כיצד הדינאמיקה שלך עם בעלך, והתגובה הרגשית שלך להערות שלו מעוררות אצלך מנגנון של "דווקא" שמביא אותך לאכול ללא שליטה ולהרגיש רע. על מנת לפרק את המנגנון, את זקוקה להבינו לעומק ולראות כיצד ניתן לנטרל אותו. בנוסף לכך, ייתכן ששינוי בתזונה הבסיסית שלך (שלא בזמן התקף אכילה),יוכל לסייע לך לפתח יותר שליטה באכילה באופן כללי. אבל הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא בדרך משותפת עם איש מקצוע, שנתון כל כולו להקשבה לדברייך, מחשבה משותפת וחיזוק בתהליך הקשה של שינוי פנימי. מדוע אינך רוצה לתת לעצמך את האפשרות הטובה ביותר לעצור את כדור השלג הזה? לדעתי, גם אם היית מצליחה ללמוד לשלוט באכילה כרגע (ואולי אכן תצליחי), עדיין יש צורך להבין את התגובה החזקה שמתעוררת בך מול ביקורת של בן זוגך, שהרי ביקורת מגיעה לאורך החיים בתחומים שונים, ואת תצטרכי להתמודד עם תגובתך לביקורת שלו גם בנקודות אחרות. אני מציעה לך לשקול שוב את עניין העזרה המקצועית. אם תרצי, את יכולה לשתף מדוע אינך רוצה לערב גורם מקצועי. את בעלך אגב, אין הכרח לערב בתהליך אם זה לא מתאים לך. גילי

15/08/2010 | 14:50 | מאת: רווית

כל כך נמאס לי שהאוכל הוא המרכז של חיי. למה אני בורחת אליו בכל פעם שאני מרגישה רע?? למה לא למשהו אחר, שלא פוגע בי כל כך?! אני כל כך מקנאה באנשים שאוכלים אך ורק כשהם רעבים פיזית, רק כשהגוף דורש ולא הראש והרגש. יש להם עיסוקים ותחביבים בחיים, לפעמים הם אפילו שוכחים לאכול מרוב תעסוקה והסיפוק העצמי שיש להם בחיים. ומה איתי?! כל החיים אני אכלנית רגשית. גם אם היו לי תחביבים בעבר, הפרעת האכילה שבשנה האחרונה התפתחה לכיוונים נוספים (BINGE EATING, צומות, הקאות) רמסה גם אותם. רוב היום אני חושבת על אוכל, רק בעבודה, בזמני לחץ כשאין זמן לחשוב על שום דבר ורק ליהיות מפוקסת, לרגע קט המחשבות בראשי לא סובבות סביב אוכל. אני יודעת בידיוק ממה נובעת האכילה הרגשית, אני לא צריכה פסיכולוג שיעזור לי להבין את הסיבה, אני רק צריכה מישהו שיעזור לי להתמודד עם הבעיות שלי בדרך שלא קשורה לאוכל. שיעזור לי להשיב לאוכל את תפקידו המקורי בחיי - תזונה, צורך הישרדותי מבחינה פיזית בלבד. האם זה אפשרי? האם אפשר לעשות מהפך כל כך גדול, סוויץ' במוח...ולהבריא לגמרי. לא רוצה דרכים להתמודד, שיטות להשתלט על עצמי, רוצה להבריא לגמרי!!! בבקשה תגידו את האמת, זה אפשרי? ואיך?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך הדבר אפשרי בהחלט בשילוב של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה וטיפול פסיכולוגי מתאים. שילוב זה יכול לסייע לך להשיב את השליטה המחשבתית והפיסית בכל מה שקשור לאוכל. פסיכולוג מטרתו לא רק להראות לך מה הגורמים לאכילה הרגשית אלא לסייע לך באופן נקודתי לבחון כיצד את יכולה לפעול אחרת כשקשה לך ולא לפנות לאוכל. את יכולה לפנות למסגרת של הפרעות אכילה בקהילה (מרפאה ציבורית או קופת חולים) ולקבל שם שילוב של תזונאית וטיפול פסיכולוגי. בהצלחה. גילי

20/08/2010 | 07:31 | מאת: נופ

קראתי את ההודעה שלך ובכלל לא התכוונתי להשאיר תגובה אבל ההודעה שלך נגעה בי בדיוק במקומות הנכונים.אני גם ככה ואני יודעת שיש לי אכילה כפייתית ורגשית ואני אוכלת כדי לא להתמודד עם המחשבות שרצות לי בראש. למה אני כותבת את זה כי מצאתי תרופה לעצמי.אין כמו טיול בשעת השקיעה! נכון הליכה,אבל למטרת הנאה פשוט לטהר את הראש לכי בקצב שלך עם או בלי מוזיקה אני אוהבת לצאת בין 7 ורבע לוחצי אין הרבה אנשים והשקיעה במיטבה. זה יוריד לך את החשק למזון לא הכרחי וירגיע אותך. אף פעם לא אהבתי שאמרו לי שדיאטנית יכולה לעזור לי כי הן אף פעם לא עזרו אחרי הכל קל מאוד לנטוש את התפריט שלהן והן גם ככה מאפשרות בו יותר מדי אוכל שהוא לא כזה טעים. בכל מקרה אחרי חודשים שלילות שלמים הייתי זזה מפטרלת בין הספה למטבח זה מה שגרם לי להפסיק אני לא קוראת לזה ספורט.אני הולכת למען הכיף האישי שלי:)) בכל מקרה שיהיה בהצלחה:)

שלום נופ אני חושבת שמההודעה שלך ניתן ללמוד עד כמה חשוב שאדם ימצא לעצמו את הפתרון שמתאים לו. פעילות גופנית אכן מסייעת לתהליכים נפשיים אבל אני מעוניינת להרחיב את הרעיון שלך לרעיון הכללי לפיו כל אחד יכול לנסות למצוא משהו שיסייע לו להתמודד עם קשייו טוב יותר. תחביב/שינוי קטן באורח החיים/היכרות עם אנשים חדשים/פעילות גופנית ועוד. כל הכבוד לך שמצאת מה עובד בשבילך. המשיכי להנות מההליכות והשקיעות היפות. גילי

15/08/2010 | 14:17 | מאת: אישה

לפני כחצי שנה היחיתצי כ-20 קילו פחות , הייתי בתכנית מסודרת והכל עבד יפה , כשסיימתי את התכנית הרזייה העליתי את הכל ואני מאוד מתוסזכלת חוסר ביטחון,סקס במקום ועדיפות אחרונה שונאת חנויות בגדים ובגד ים אין לי כבר הרבה שנים מה לעשות ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ככל הנראה ירדת במשקל במסגרת זמנית שאינה מציעה ליווי לאחר תהליך הירידה במשקל, וזה דבר בעייתי. אם הצלחת לרדת במשקל ולשמור עליו במסגרת, מוטב שתחזרי למסגרת בריאה של תזונה נכונה. אני ממליצה שתפני לתזונאית המתמחה בהפרעות אכילה בקופת החולים שלך, ותכנסי שוב לתכנית מסודרת אתה. אך הפעם, וודאי שאת מקנה לעצמך הרגלים באופן מספיק חזק לפני שאת נפרדת מהתזונאית. בהצלחה גילי

15/08/2010 | 08:52 | מאת: אמא מודאגת

שלום רב, בתי בת 14 סובלת מהפרעת אכילה... היא אוכל כמויות, גונבת אוכל וכשהיא לבד בבית היא גם מכינה לה כל מיני דברים מחומרי גלם שיש בבית. גובהה 1.55 מ' ומשקלה כ-80 ק"ג!!! אנחנו מאוד מודאגים וגם היא מודעת לבעיית ההשמנה שלה, קשה לה עם זה, היא לא מצליחה לאסוף כוחות כדי להתמיד בדיאטה ומודה שאוכל הוא הנחמה שלה... מעין מעגל ייסורים כזה שבו היא אוכלת, משמינה, נכנסת לדיכאון וממשיכה לאכול שוב. אין לה כמעט חברות ועכשיו בזמן החופש זה מעציב אותה מאוד כך שיש עוד "סיבה" לאכול... מיותר לציין שקשה וכואב לי לראות אותה סובלת, זה משפיע גם עליי ואני די עצובה ומדוכאת בזמן האחרון. היא לא מוכנה ללכת לייעוץ ו/או למסגרת של שמירת משקל. מה עושים?? אני דואגת לעתיד שלה. דואגת לבריאות שלה ולחיי החברה שלה, מפחדת שהיא תיכנס לדיכאון מהבדידות החברתית הזאת!! בבקשה עזרה! תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך צר לי לשמוע על הסבל של בתך. בתך זקוקה ללא ספק לטיפול מיידי, נפשי ורפואי. מצבה מסכן לא רק את נפשה וחיי החברה שלה, אלא גם את בריאותה. כקטינה, אתם ההורים אחראיים לבריאותה (גם מבחינה חוקית), ויש לכם היכולת לחייב אותה לקבל עזרה. אם אתם תהיו נחושים וברורים בדרישה הזו, תוכלו להביאה לטיפול. אם עדיין תסרב, יש לכם אפשרות לפעול לפי חוק הנוער ולהפעיל הליך של בדיקה רפואית כפויה דרך פקידת הסעד. כולי תקווה שלא תצטרכו להגיע לכך. אתם יכולים להסביר לבתכם שבדיוק כפי שהייתם מחוייבים מבחינה חוקית להשיג לה טיפול לו הייתה חולה, או להשיג לה מזון לו הייתה רעבה, כך אתם מחוייבים לדאוג לבריאותה במצב זה ואחרת אתם נחשבים הורים מזניחים שלא מספקים לבתם הקטינה את הטיפול הרפואי שהיא זקוקה לו ובכך שותפים לפגיעתה העצמית. אני מקווה כאמור שזה יספיק כדי להביאה לבדיקה אצל רופא משפחה ומשם ליחידה להפרעות אכילה. בהצלחה רבה. גילי

20/08/2010 | 07:38 | מאת: נופ

כפי שזה נשמע,הבת שלך מסכנה ומה שבאמת עצוב שהיא עדיין צעירה אז זה כנראה משהו שהיא למדה מהבית. אם את באמת רוצה לעזור קחי אותה בחיוך ותתחילו לעשות הליכות ביחד. אולי תוך כדי הפעילות יהיה לה את האומץ לספר לך מה הסיבה האמיתית שמפריעה לה וגורמת לה לאכול בחוסר שליטה שכזו.

12/08/2010 | 17:55 | מאת: יעל

הי, לאחר שנים של ייסורי נפש בשל משקלי הכבד, עשיתי דיאטה מבוקרת עם קבוצה וירדתי 25 ק"ג. אני נראית טוב, צעירה (מתחת ל-30) ומקבלת המון מחמאות. הבעיה היא, שתמיד הייתי אוכלת במין התקפים איומים כאלה ואז "מענישה" את עצמי. ממש מכאיבה לעצמי פיזית, או בוכה שעות ומקללת את כל העולם... לפעמים הייתי אוכלת ומרגישה מושפלת. ועכשיו, אחרי שכבר הגעתי ליעד, אני מרגישה כמו תחושה ממכרת- רוצה עוד ומרגישה ממש ממש שמנה!! אני לובשת ג'ינס במידה 40-38 ומרגישה הר אדם!! בראש אני מבינה אבל בלב.. ממש לא. אני מרגישה מכוערת!! חושבת מהבוקר עד הלילה מה אני אכול, אני נשקלת משהו כמו 4 פעמים ביום, עסוקה בהשוואות לבנות אחרות... אני לא חושבת שיש לי הפרעת אכילה. אני מרגישה שאני בשליטה ולא איבדתי אותה. ואני גם כן אוכלת. פשוט מרגישה אשמה ויום אחרי זה אוכלת ללא פחמימות... כדי לאזן. אני בטיפול פ]סיכולוגי, המטפלת שלי היא אישה יפה ומטופחת ואני מתביישת עד טירוף לספר לה את תחושותיי. אבל כן הייתי רוצה לא להתעסק כ"כ הרבה סביב האוכל. ואולי זה כי לא התרגלתי עדיין למראה החדש שלי...? אוף. את יכולה לכוון אותי? אני ממש באיבוד.... ):

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. קודם כל, כל הכבוד על השינוי שחוללת בחייך. המשפט שהכי בלט לי בכתיבה שלך הוא המשפט על הפסיכולוגית המטופחת שלך, אותה את מתביישת לשתף בתחושותייך. אגיד על כך שני דברים. האחד הוא שאין דבר מתסכל יותר עבורי לשמוע, מכך שמישהו הולך לפסיכולוג אך חושש לספר לו את כל מה שמטריד אותו. זה הטיפול שלך ומטרתו לסייע לך במקומות הכי קשים. את צריכה למצוא דרך לגייס אומץ ולשתף בתכנים אלה. הדבר השני קשור לדבר הראשון. העובדה שהמראה המטופח של הפסיכולוגית שלך מהווה גורם המקשה עלייך, הוא עניין חשוב לדבר עליו גם כן! התחושות של המטופל כלפי המטפל ומה שהוא מייצג, הן חלק חשוב ומבורך בטיפול. פסיכולוגים לומדים רבות על העבודה עם תכנים אלה, ואגלה לך סוד מקצועי, הם גם פעמים רבות מאד מקווים שהמטופל יגיד להם משהו כזה, כי אלו בדרך כלל תכנים שאפשר לעבוד איתם ולקדם בעזרתם את המטופל מאד. סביר להניח שאם תמצאי דרך לדבר על התחושות שלך מול המטפלת (אפילו לפני שתספרי לה את כל מה שאת מתביישת לספר)- זה בפני עצמו יפתח דלת לדיבור מעמיק. הרי שימי לב, שאת חשה בושה במראה שלך במקומות רבים בחיים. הטיפול רק משקף את התחושות האלה. את מניחה שכל מי שרואה אותך חושב שאת מכוערת ומניחה שכך גם חושבת המטפלת המטופחת שלך. אבל בעצם, אולי היא מרגישה ממש אחרת? אולי היא בעצמה חשה מכוערת? אולי היא מעריכה מאד את השינוי שעשית בחייך? ההנחה שלך שהיא נגעלת ממך היא חלק ממה שעליך לטפל בו. לכן, אני מציעה לך לשתף אותה בבושה שלך מולה, ואני מניחה שהיא לא רק תשמח, אלא גם תגיד על כך דברים שיהיו לך משמעותיים ויעזרו לך להתמודד עם כל אותם תכנים שהעלית שקשורים לענישה העצמית אחרי אוכל, לרצון להמשיך לרזות וכו. מקווה שזה עוזר. תעדכני. גילי

11/08/2010 | 20:14 | מאת: מיואשת

שלום, אני בת 24 ובערך מגיל 13 אני מתמודדת עם בעיות משקל. מעולם לא הייתי שמנה אני תמיד נעה בין נראת טוב למלאה. הבעיה שלי היא התקפי האכילה, אני יכולה לשמור על דיאטה קפדנית במשך זמן אך לפחות פעם בשבוע אני נשברת ואוכלת מכל הבא ליד. אני קוראת המון בנושא ועוד לא הגעתי לפתרון שנראה אולטימטיבי בשבילי. אין לי בעיות במשפחה, הורים שכפו עלי דיאטה או אכילה בשום תקופה בחיים, אני סטודנטית ונמצאת בזוגיות מוצלחת. אני מוצאת את הבעיה הזו כבעיה היחידה בחיי. יש לציין שאני אדם שמח ואנרגטי עד מפולת האכילה הנוראית שבה אני הופכת לעצבנית, אנטיפטית ונמנעת מיציאה מהבית לכל מטרה שהיא. התקף האכילה בד"כ כולל אכילה עד התפוצצות של כל מה שנחשב לא בריא- שוקולד, עוגיות, קרקרים, גלידות בין אם טעים לי ובין אם לא. אני מאוד אוהבת לאכול בריא ואין לי בעיה עם דיאטות בריאות (ומאוד לא דוגלת בדיאטות קיצון למיניהן) אני באמת לא מוצאת מה הסיבה לזלילה הנוראית הזו שתוקפת אותי פעם בשבוע לפחות. - אני צריכה עצות מאיפה להתחיל, אני יודעת ובטוחה שאני אוכל לטפל בעצמי ולא רוצה להמשיך כך כל ימי חיי זה חייב להיפסק!! תודה מראש:)

שלום לך. טוב לשמוע שבתחומי חיים רבים את מסופקת וחשה שמחה ואנרגטית. התקפי האכילה שאת מתארת פוגעים באיכות חייך, הם אינם נשלטים ואינך יודעת מה המקור להם. ציינת שאת אוכלת בצורה קפדנית כל השבוע, ואז "נשברת" ואוכלת דברים "אסורים". להערכתי, העובדה שכל השבוע נחווה כהתאפקות אחת גדולה, מביאה לצורך שלך להתפרק בהתקף. אם התפריט של היה מאוזן יותר, וכולל גם ממתקים בצורה מאוזנת, סביר שלא היית מגיעה להתקפים הללו. כתבת שאת רוצה לעזור לעצמך אך נשמע לי שבמקרה זה יש ערך להיעזר באיש מקצוע. במקרה שלך, אכן מעניין להבין מה תפקידם של התקפים אלה בתוך החיים המלאים והטובים שאת מתארת. הכתובת הראשונה שלך לדעתי היא תזונאית להפרעות אכילה שתבחן אתך כיצד ניתן להגמיש את התפריט שלך כך שיכלול עוד דברים שאת אוהבת, מבלי שיתפסו כאסורים. עם זאת, להערכתי במקרה שלך אסור לוותר גם על טיפול רגשי שיעזור לך להבין את המשמעות העמוקה יותר של הנטיה שלך לשלוט באכילה אז "להשבר". סביר שיש לכך משמעות פנימית המשפיעה גם על תחומי חיים אחרים. מקווה שזה עוזר. גילי

11/08/2010 | 20:00 | מאת: אורטל

10/08/2010 | 20:22 | מאת: אילה

אני ברשימת המתנה למרפאה בהדסה, לדבריהם רק בעוד כשלושה חודשים יתפנה מקום, אני רוצה לעלות במשקל כדי להרגיש טוב אבל לא מצליחה לאכול,פשוט מלאה כל כך. מה אפשר לעשות?

שלום לך אילה עד שתתקבלי לטיפול במרפאה, את מוזמנת לפנות לתזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה דרך קופת החולים שלך. תזונאית המתמחה בתחום זה מסייעת להתמודד גם עם הקושי הרגשי המתלווה לאכילה ועוזרת להקנות הרגלים התנהגותיים חדשים שיקלו עלייך. אני מכירה מישהי מצויינת המקבלת בירושלים דרך "מכבי" אם זו במקרה קופת החולים שלך. אם לא, בכל קופה יש יחידה המתמחה בתחום זה. את מוזמנת לפנות אלי במייל אם אוכל לעזור עוד gily.agar@gmail.com בהצלחה , גילי

04/08/2010 | 15:22 | מאת: הילה

היי, יש לי שאלה לא כל כך ספציפית, מקווה שזה בסדר... העיסוק באוכל ובמשקל הוא תופעה רווחת של החברה שלנו. רוב רובן של הנשים יגידו שהן לא מרוצות מהמשקל שלהן, שהן באיזושהי דיאטה, שאוכל הוא נושא שמעסיק אותן. ועולה בי השאלה – איפה עובר הקו בין התנהגות נורמטיבית להתנהגות שדורשת שינוי? כשמדובר במקרי הקיצון קל להצביע עליהם ולומר שיש כאן בעיה, אבל מה עם "התחום האפור"? איך ניתן, כשהנורמה היא עיסוק די אובססיבי באוכל, להצביע על התנהגות כאובססיבית יתר על המידה?

שלום לך. שאלתך המעניינת יכולה לפתוח פתח לדיונים נרחבים והצגת עמדות וגישות שונות. עם זאת אענה בקצרה ומנקודת המבט ממנה אני רואה את הדברים. אותי כמטפלת מעניין האם לאדם המדובר נגרם סבל מהעיסוק הספציפי שלו באוכל ומראה חיצוני. גם לדברים "נורמטיבים" יש מופעים ותצורות ביטוי שונות אצל אנשים שונים. לכן, הגבול עובר בעיני במקום שבו לאדם נגרם סבל או פגיעה באיכות החיים מבחינה פיסית או רגשית בשל עיסוקו במזון ומראה. מה דעתך?

05/08/2010 | 01:35 | מאת: הילה

אהבתי את הפשטות החכמה שבתשובה שלך. אבל בכל זאת, נשארתי קצת לא מסופקת... הרי, חלק מהעניין הוא ש"ליופי יש מחיר" ו"בשביל יופי צריך לסבול", ככה שגם הפגיעה באיכות החיים היא פועל יוצא של העיסוק האובססיבי. נדמה לי שהסיבה שנשארתי לא מסופקת היא שבעצם אני שואלת שאלה גדולה יותר, שחורגת קצת לתחום הפילוסופי – איך מכמתים סבל של בני אדם, ואיך אפשר בכלל למדוד נורמטיביות של קושי? אני לא מצפה לתשובה לשאלות האלו, אני גם לא חושבת שיש ממש תשובה... סתם כבר תפסתי טרמפ ועשיתי לעצמי איזה סדר במחשבות ובתהיות, שחור על גבי לבן. :-) תודה על התשובה, ועל ההזדמנות להרהר.

04/08/2010 | 14:20 | מאת: נמאס לי

אני אוכלת ואוכלת ממלאה את עצמי באוכל (לא משנה איזה)עד שאני חשה בחילה עזה. מפסיקה נושמת מתפללת שאהיה מסוגלת להקיא את זה למרות שלא הקאתי מאז גיל 10. (אני בת 35) ומבטיחה לעצמי לא לאכול יותר כך. אבל מיד כשהבחילה עוברת אני חוזרת למקרר ושוב ושוב... אני בטיפול פסיכולגי בגלל דברים אחרים וממש חוששת להעלות את הסוגייה החדשה שהתפתחה לה שם לאט לאט אבל בגדול. זה משתלט עליי. הלוואי ויכולתי להקיא.!!!!!!! מה עושים????

שלום לך. נתחיל במה לא עושים. לא מקיאים. התקפי האכילה שאת מתארת חייבים לעלות בטיפול, והם אולי גם קשורים תכנים שעולים בו. יתכן שזו דרכך להקל על תחושות קשות ויש להעזר בטיפול למציאת דרכים חלופיות. הקאה לא תפתור לך את הבעיה כי אם תוסיף שלל בעיות בריאותיות ורגשיות נוספות. נסי למצוא את האומץ לשתף בטיפול בעניין זה . הטיפול הוא הרי עבורך ומידע שכזה הנו חיוני להתקדמותך. מקווה שזה עוזר. גילי

בעקבות טראומה והחשש להשמין, התנסיתי ביריקה של מתוק, ואז משתחרר האינסולין וגורם לגוף להשמין. איך נגמלים מאכילה כפייתית, ריגשית, שמשפיעה על תפקוד בחיים, בעזרת תרופות, הפחד הוא שתרופות מסויימות גורמות להשמנה בעצמן. האם נוסה סוג שלא משמין? שלא גורם תופעות לוואי של התנפחות או אחר, דכאון וכו'

שלום טלי. שאלת מורכבת ואם הבנתי נכון את שואלת בעיקר על תרופות. בעניין זה עלייך להתייעץ עם פסיכיאטר או עם רופא המתמחה במטבוליזם (חילוף חומרים). מומלץ להעזר גם בטיפול פסיכולוגי מתאים (או טיפול רגשי ארוך טווח או קוגניטיבי התנהגותי ממוקד) וזאת על מנת לסייע לך לשנות הרגלים בהתאם להמלצת הרופא. בהצלחה

28/07/2010 | 20:26 | מאת: ממני

אני אמא לשלושה ילדים בת 37 סובלת מאנורקסיה. בעבר אושפזתי בתה"ש 3 פעמים, כעת אני במצב של אשפוז, אך רשימת ההמתנה בתה"ש ארוכה מאוד, אנא עזרי לי למצוא מקום אחר בו אוכל לקבל טיפול אשפוז או עדיף אשפוז יום, מידי. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך מצורפת בפורום (בהודעה שלי מתאריך 19/7/2010) רשימה של מסגרות לטיפול בהפרעות אכילה, כולל מקומות אשפוז. אני מקווה שתמצאי שם משהו מתאים. גילי

26/07/2010 | 01:59 | מאת: שלגיה

שלום רב, בת 35 אמא, גובה 1.65 משקל יורד... בעקבות PTSD נמצאת בסחרור ובכוונה לשלוט בגוף ובנפש נקלעתי לסוג של אנורקסיה. מטופלת ע"י פסיכולוג ופסיכיאטר שנתן לי גם זיפרקסה בכוונה לעודד את התאבון אך כל זאת ללא הטבה. האם ישנו שלב בו ממליצים על אישפוז במקום טיפול במרפאה? אם כן, מה הקריטריונים? כיום אני אוכלת סלט גדול בערב וגם אז לפני כן אני לוקחת לקסעדין... אני מאד מפחדת! תודה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך שלגיה. טוב שאת פונה לעזרה ומנסה לעצור את הסחרחרה שנקלעת אליה. אשפוז יכול לבוא בחשבון בכל מני מצבים. קריטריון עקרי להחלטה על אשפוז הוא רצונו של המטופל לשהות במסגרת אינטנסיבית שתסייע לו לקחת את עצמו בידיים ולעצור את ההתדרדרות. במובן הזה, לא נדרש משקל מסויים כדי להתאשפז אלא מחשבה משותפת של ושל המטפלים שלך, שאשפוז יכול לתת לך כעת את מה שאת צריכה. את מספרת שמעורבת גם טראומה בסיפור חייך, כך שייתכן שאשפוז טוב יוכל לסייע להרגיע את המערכת גם בתחום הזה. בשל גילך, אשפוז במקרה שלך יהיה מתוך הסכמה מלאה שלך ולכן תוכלי גם להפסיקו אם לא תרגישי שאת מקבלת מענה לצרכייך. מנסיוני, אשפוז יכול לתת הרבה אם יש שיתוף פעולה בין הצוות למטופל. בהצלחה. אם תצטרכי להתייעץ עוד את מוזמנת כאן, במייל gily.agar@gmail.com גילי

28/07/2010 | 02:56 | מאת: שלגיה

25/07/2010 | 23:04 | מאת: תהל

אני רוצה לשתף במלחמה האישית שלי שמלווה אותי היום,היום זו היא המלחמה שלי מול עצמי בלבד. הכל התחיל בגיל 10, כשבתמימותי, בלי כוונה מודעת, סיימתי לאכול בשעה 5 אחה"צ. כשיום אחד בלי שום הכנה מראש אבא תפס אותי הושיב אותי בשולחן ונתן לי סנדוויץ עם גבינה לבנה וזיתים וליד זה כוס חלב וכל זה בשעה 8 בערב, הוא אמר לי שעד שאני לא מסיימת את הסנדוויץ אני לא קמה מהשולחן, אמא הלכה לחדר ולא התערבה. הסתכלתי על הסנדוויץ וגוש עמד לי בגרון, נגעלתי, בכל ביס מיררתי בבכי, ירקתי הכל ביד תוך כדי חשש שאבא לא יראה מה אני עושה. הצלחתי, כל הביסים סיימו את דרכם בידי, את הכוס חלב שתיתי. כש"סיימתי" זרקתי הכל ישר לפח ורצתי לספר לאמא מה עשיתי, שהאוכל לא נבלע לי, שהגרון חסום. אמא נבהלה ונכנסה לחרדה מה שגרם לה להלחיץ אותי ולאיים שיש לי שבוע להתחיל לאכול. היא לקחה אותי והתחילה לתקתק עניינים, כל יום בשעה 8 בער במשך שבוע התחלנו ברבע פרוסה עם גבינה למשך שבוע ימי כאשר אם אני עומדת במשימה אני מקבלת 10 שקלים, כבעור שבוע עברנו לחצי פרוסה למשך שבוע, ועוד 10 שקלים, כעבור שבוע פרוסה שלמה וכן הלאה... עד שהגענו לסנדוויץ שלם והקיבה שלי חזרה להכיל אוכל. בתום ה"תהליך" אני "חזרתי" לעצמי ואמא חזרה לשגרה אחרי שבמשך חודש הפכתי לכוכבת, כל תשומת הלב הופנתה אלי ולאכילה שלי. זה מצא חן בעיניי ומאז המשכתי כל פעם בקטנות, העיקר שיהיה קשור לאוכל, השתדלתי להזיק לעצמי, תפסתי טרמפ על עניין האוכל. יש אחד שכדי למשוך תשומת לב ודאגה יחתוך את עצמו, יתמכר לסמים או לאלכוהול, אני מצאתי את ה"שיטה" שלי האוכל. שלא תבינו לא נכון היתה לי אהבה ותשומת לב אין סופית, רק שבאותה תקופה נולדה אחותי הקטנה,אחרי שבמשך 8 שנים הייתי בת יחידה כשמעליי 2 אחים גדולים, הייתי הכוכבת וזה נלקח ממני, כל העסק של האוכל התחיל ממשהו שנעשה לא במודע והפך לדפוס שהשתלט על חיי, רק שהיום אין לי על מה להילחם, היום זה הרבה יותר פשוט, היום אם אני רוצה להרגיש כוכבת או להתפנק לי סתם ככה בכיף, אני פשוט דורשת ומקבלת. כילדה בת 10 זה לא היה כזה ברור שזה מה שצריך לעשות, השגתי את מה שרציתי אבל השגתי את זה ברע. היום אני בת 25, עדיין נלחמת בבעיית המשקל, אבל נלחמת כי זה הרגל, זה דפוס שמלוה אותי כ"כ הרבה שנים בלי שהבנתי למה, בהסתכלות לאחור והבנה מאיפה זה הגיע, איפה ולמה הכל התחיל, יותר קל לי לעמוד מול עצמי ולקבל את עצמי כמו שאני, בהבנה ובידיעה שזו שנלחמת בעצמה היום היא אותה ילדה בת 10 שאין צורך שתעשה את זה לעצמה יותר, היום אם חסר לה משהו יש לה מספיק משל עצמה ואם לא, אז היא תמיד יכולה לדרוש....

שלום תהל. תודה על השיתוף הכן והמעניין. ניכר שיש לך תובנה לשורשים של התנהגותך ושאת מצוייה בתהליך של התחזקות והחלמה. שיהיה בהצלחה. אני בטוחה שנתת להרבה קוראות חומר למחשבה. גילי

27/07/2010 | 23:23 | מאת: תהל

שלום גילי. תודה. האמת שכן אני מאוד מאמינה שלכל בעיה יש שורש, אבל צריך לחפש ולהיות מסוגל להתמודד עם העבר כדי לקבל את התשובות. זה לא תהליך פשוט, זה להתמודד עם תחושות של אותה ילדה בת 10 שהיא בעצם אני כיום, ממש להיכנס ולחזור לשם, אבל אני חושבת שברגע שהרמתי ידיים ונכנעתי במלחמה הזו מול עצמי, החלטתי להודות שיש לי הפרעת אכילה ושהיא לא נובעת מדימוי עצמי נמוך שנוצר לי עם השנים, אלא היא באה ממקום אחר ושאם אני באמת רוצה לצאת מזה אני חייבת לחזור לנקודת המוצא.אז שוב תודה והלוואי באמת שהסיפור שלי יתן לבנות/בנים חומר למחשבה.

23/07/2010 | 00:57 | מאת: לא יודעת

ערב טוב גילי, איני יודעת אם קיימת תשובה לשאלה שלי, אולי זה מסוג הדברים שאני צריכה לחשוב עליהם עם עצמי. אני בת 27, סובלת מהפרעות אכילה יותר מעשור. ב-3 שנים האחרונות - אנורקסיה פעילה כשבמהלכן התאשפזתי וקיבלתי טיפול במספר מסגרות אך ללא הצלחה. כיום, אחרי התדרדרות פיזית משמעותית, אני שוב ניצבת בפני צומת, מתלבטת אם לנסות להתאשפז שוב. הלחץ מהסביבה עצום, הם דואגים, אני עדיין מרגישה שמנה. מצד אחד הגיעו מים עד נפש - מתקשה מאוד לתפקד, מרגישה רע. מצד שני חוששת ובין היתר לא רוצה לעצור את החיים. כרגע אני עדיין מצליחה איכשהו לעבוד וללמוד, אומנם לא אפקטיבית, אבל לפחות למראית עין עושה זאת. אני תוהה אם אוכל לעשות משהו בכוחות עצמי, האם אני מספיק חזקה כדי להתגבר על החרדות מהאוכל. במצב הנוכחי אף מסגרת מרפאתית לא תוכל לקבל אותי ואשפוז נראה כמו אופציה מאוד קיצונית.לא מסוגלת לקבל החלטה...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אם את יודעת שמסגרת שאינה אשפוז לא תקבל אותך, ואם את זקוקה לעזרה, אז אשפוז אינו בהכרח אופציה רעה או קיצונית. באשפוז מרצון, את יכולה להסביר מה הם הצרכים שלך, ולקבל מענה כמה שיותר טוב למה שאת צריכה. אל תתייחסי לזה כעצירה של החיים אלא כ"תחנת תדלוק" כדי להמשיך בחיים. הרי אם היית טסה לחודשיים לחו"ל לא היית מרגישה שעצרת את חייך. אז מדוע אשפוז שיכול לשפר את העתיד ולהקל עליך הוא עצירה בחיים? לעתים אשפוזים הם חלק מהחיים. זה לא נעים אולי לחשוב על זה כך, אבל אם זה נותן לך איכות חיים לפרק זמן ממושך לאחר האשפוז, זה בהחלט שווה את ההשקעה. חשוב לבדוק עם זאת מדוע הישגי האשפוזים לא נשמרים ולדאוג שהפעם תהיי בליווי מתאים לאחר השחרור כדי שתוכלי לשמור על הישגי האשפוז. את שואלת האם יש אלטרנטיבה. האם את נמצאת בטיפול פסיכולוגי ותזונאי בהפרעות אכילה כעת? אם לא, אולי ניתן לנסות טיפול כזה לפני האשפוז, אך אם אף מקום מרפאתי לא מוכן לקבל אותך אז האופציה היא טיפול פרטי או דרך קופת החולים אך יתכן שאם מצבך קיצוני, גם מטפל פרטי ימליץ על אשפוז. אני מזכירה לך שוב שאשפוז במקרה שלך הוא מרצון ולכן אם תרצי להפסיקו תמיד תוכלי. האם יש לך מה להפסיד? מקווה שעזרתי במשהו. מוזמנת להמשיך לכתוב ולעדכן. גילי

24/07/2010 | 19:35 | מאת: לא יודעת

את בהחלט צודקת שאין מה להפסיד, שאולי העצירה הזו היא סוג של "תחנת תדלוק" שתאפשר תפקוד תקין יחסית. טופלתי במספר מסגרות, אך בכל המקרים הוחלט על הפסקת הטיפול ביוזמת הצוות והומלץ על אשפוז. בין היתר, הייתי גם אצל מטפלים פרטיים. אחת הפסיכולוגיות שטיפלה בי בעבר איפשרה להתחיל טיפול ללא ליווי של דיאטנית, אך במפגשים שלנו ניסתה לדחוף אותי לכיוון הזה. כשהסכמתי מצאתי את עצמי נדחית שוב ושוב וכך הטיפולים שלנו הסתיימו בהמלצה על אשפוז. גם ניסיונות הפנייה שלי למסגרות טיפול ייעודיות להפרעות אכילה הסתיימו בדחיה. עד שהיה מקום שהסכים לקבל אותי בצורה חריגה - אכזבתי והוכחתי שלא הייתי ראויה לאמון שהם נתנו בי. כעת אני ללא טיפול. כדי לחזור לשם עליי להגיע ל-BMI 16 ולהוכיח שאני מסוגלת להיות אחראית לארוחות מסודרות. הלוואי שהייתי מסוגלת להוכיח לעצמי ולכולם שזה אפשרי לבד, אבל המציאות מוכיחה אחרת. מנסה לחשוב במונחים של שיפור, אבל מוצאת את עצמי חושבת יותר במונחים של הישרדות, סוג של מאבק יומיומי לסיים את היום בלי ליפול. היכולת שלי לתפקד הולכת ואוזלת, מוצאת את עצמי מתקשה לבצע פעולות בסיסיות ועדיין מרגישה שמנה ופוחדת מאוכל. מצד אחד אני יודעת שאשפוז יכול לעזור, מצד שני זה מפחיד אותי. לו הייתה אפשרות להשתחרר מאשפוז מבלי להגיע למשקל היעד "שלהם", זה היה מאוד מקל. זו למעשה נקודת הכשל שלי. מגיעה למשקל שהם רוצים - נלחצת - מחליטה לרדת קצת ובמתינות - ואז איכשהו, כל פעם מחדש, מוצאת את עצמי בסחרחורת המטורפת הזו, כשהמצב הפיזי רק הולך ומחמיר. במילים אחרות, אם הייתי יכולה לעשות את זה לבד/במסגרת שאינה אשפוז - יכלו להתפשר איתי על משקל נמוך מזה של תל השומר. משקל כזה היה פחות מלחיץ אותי ואז הסיכוי לשמור עליו היה גבוה יותר. הבעיה שכל עוד אין בי משמעת עצמית - אני בסוג של פלונטר מהבחינה הזו. ב-3 חודשים האחרונים ירדתי ביותר מ- ק"ג (ממשקל שגם ככה לא הגיע ל"תקין", אני לא מצליחה לעצור וגם לא תמיד בטוחה שאני באמת רוצה. אבל (ואולי זו הנחמה) - אני יודעת ומבינה שזה מה שהכי נכון לעשות. רק צריכה את הכוחות כדי לאסוף את עצמי ולהודות שאני זקוקה לעזרה (וחשוב מכל - להיות באמת פתוחה לקבל את העזרה הזו).

22/07/2010 | 20:11 | מאת: ממני

הי, האם משהו היה באשפוז בהפרעות אכילה בהדסה (אנורקסיה) ויכול לספר לי על הטיפול שם? מה סדר היום וכו' תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך תוכלי בנוסף לתשובות שתקבלי כאן, ליצור קשר טלפוני עם המחלקה בהדסה ולשאול את כל השאלות, כמו גם לקבוע ראיון לצורך היכרות עם המקום ומחשבה האם הוא מתאים לך. ראיון כזה אינו מחייב אותך להתאשפז. הטלפון במחלקה הוא 02-6777181. בהצלחה

21/07/2010 | 20:36 | מאת: -----

אני מאוד רוצה לקבל טיפול בהפרעת אכילה. אני נמצאת רק בתחילת הדרך ועוד לא נכנסתי לזה עמוק (אכילה רגשית ובולמוסים) אבל כבר איבדתי שליטה כמעט לגמרי ואני מבינה שלבד אני לא אצא מזה. אני גרה באיזור חיפה ואני יודעת שברמב"ם יש מרפאה להפרעות אכילה אבל הבעיה היא שמסיבה שאני לא אפרט אני לא יכולה לפנות למרפאה הזו, למרות שהיא הכי נוחה לי. יש עוד מרפאות ציבוריות בחיפה? או שהברירה היחידה שיש לי היא לפנות לקופת החולים שלי? וקראתי שזה כרוך בתשלום? באיזה סכום מדובר אם כן? תודה כמו כן, הייתי רוצה לדעת האם יש איזו קבוצת תמיכה לאנשים שמתמודדים עם אכילה רגשית ו"תלות" באוכל (לא נראה לי שOA מתאים לי כי מדובר באכילה כפייתית וזה משהו אחר)?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ישנן מרפאות ציבוריות נוספות באזור חיפה והצפון אך איני יודעת מי מהן מטפלת גם בהפרעות אכילה. את זה תצטרכי לברר באופו טלפוני. אני מצרפת את הרשימה של המוסדות הציבוריים בצפון, בקישור הבא אותו תעתיקי ותכתבי בשורת הכתובת www.hebpsy.net/mitmahim/uXIp5K1Oh6hdBP9Gmnoy.doc בנוגע לתשלום בקופת החולים, עליך לברר על הקופה שלך. בהצלחה, גילי

20/07/2010 | 15:20 | מאת: נטע

כמה פעמים אני רוצה לצעוק לעצמי את הצעקה הזאת, את ה"די!!" הזה אבל זה לא עוזר. למען האמת אני לא יודעת אם אני כותבת במקום הנכון, לא יודעת עד כמה אפשר לקרוא לזה "הפרעת אכילה", מה שבטוח קשה לי לשלוט על האכילה שלי, אולי "אכילה רגשית" יותר מתאים פה. בכל אופן התזונה שלי מאוד לא מאוזנת ויש לי נטיה לנשנש ולאכול דברים משמינים לאורך כל היום. אני רואה את עצמי הולכת ומשמינה, מבטיחה לעצמי שהפעם אשמור ובכל זאת שוב ושוב מוצאת את עצמי הולכת לקיוסק הקרוב או לגלידריה הקרובה וכו'. כך יוצא שאני גם מבזבזת המון כסף על שטויות וגם פוגעת בבריאות שלי. ובכל זאת לא מצליחה לעצור את זה. למרות כל ההבטחות שאני מבטיחה לעצמי. הזמן הקריטי ביותר הוא בעיקר כשאני בעבודה, מה שקורה רוב ימות השבוע. אני עייפה ו/או משועממת, רוצה קצת "להתאוורר" מהעבודה ואז מרגישה צורך במתוק. ובעוד ועוד מתוק. אני אמנם לוקחת אוכל מהבית לעבודה אבל זה לא עוזר, בנוסף לאוכל שאני לוקחת אני עדיין מנשנשת עוד שטויות וכך הולכת ומשמינה ופוגעת בבריאות שלי. איך שמים לזה סוף? אציין שאני נמצאת בטיפול, הנושא הזה כבר עלה בו, אם כי לפעמים אני מרגישה שהמטפלת לא ממש מבינה אותי בעניין הזה, לפעמים היא מנסה להיות תזונאית ולתת לי ייעוץ תזונתי כאשר היא בעצם פסיכולוגית ולא דיאטנית או תזונאית. בהתחלה היא הציעה לי לאכול את המתוק ה"בריא" יותר (כמו למשל פירות יבשים) וזה הצליח לכמה זמן אבל עם הזמן אני חוזרת להרגלים הישנים והמזיקים. עד מתי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נטע את מתארת מצב מתסכל אך בהחלט בר פתרון. עליך לפנות לתזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. תזונאית שכזו אינה רק מייעצת על תפריט (כי כולנו יודעים שירקות יותר בריאים מגלידה), אלא מסייעת בוויסות האכילה, בהפרדת האכילה מרגשות שונים (עצב, שעמום) ועוזרת להקנות הרגלי אכילה נשלטים. ניתן לפנות לתזונאית כזו דרך קופ"ח או באופן פרטי. אל תוותרי. חבל. גילי

שלום לכולם אני מצרפת כאן רשימה של מקומות ציבוריים ופרטיים לטיפול בהפרעות אכילה. אין ברשימה זו משום המלצה על מקום זה או אחר, אלא ריכוז של אינפורמציה עבורכם. כל אחד צריך לברר מה מהמסגרות מתאימה לו מבחינה כלכלית ומבחינת התכנית שמוצעת במקום, ולבחון האם המקום עונה על צרכיו. אפשרויות טיפול בהפרעות אכילה: 1. ברוב קופות החולים קיימות לרוב יחידות לטיפול בהפרעות אכילה, דרכן ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי ותזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה, במחיר מסובסד. מדובר על טיפול מרפאתי ולא אשפוזי ויש לברר בקופת החולים הרלוונטית אל מי צריך לפנות לקבלת טיפול בהפרעות אכילה. 2. ניתן לקבל טיפול במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש המתמחות בהפרעות אכילה. במקומות אלה פועל צוות מנוסה ורב מקצועי המספק טיפול רגשי וליווי של תזונאית ואם יש צורך גם של רופא.מדובר על פגישות בתדירות של אחת לשבוע בד"כ. ישנן גם מחלקות בהן ניתן להתאשפז בעת הצורך. ניתן לפנות אל המרפאות והמחלקות הללו באופן ישיר ואין צורך בהפניה מקופת החולים: * בית חולים איכילוב :03-6974707 (יש מרפאה וגם מחלקה) * מחלקות בבית החולים תל השומר (ילדים ג') – 035302466 (בוגרים) 03-5305101/3 03-5303030 (לבקש מרפאת מבוגרים או מחלקה פסיכיאטרית למבוגרים או למתבגרים בהתאם לצורך). מרפאת חווה -תה"ש - מרפאה לבריאות הנפש של האשה- 03-6354029 * בית החולים אסף הרופא (ילדים ונוער) - 08-9779117/153 * מרכז שניידר (מח' ד' להפרעות אכילה) - 03-9253761 * הדסה עין כרם (מרפאה לבוגרים) -02-6777348 הדסה עין כרם מחלקה לבוגרים 02-6777181 אשפוז יום מתבגרים (מרכז העיר) טלפון: 6235059/4 – 02 מחלקת אשפוז מתבגרים (עין כרם): 02-6779191 * בית חולים סורוקה - 08-6400780 * בית חולים רמב"ם (פסיכיאטריה - הפרעות אכילה) - 04-8543031 # מרפאת הנוטרים – רעננה- דרך קופ"ח כללית * קופ"ח מכבי (המרפאה להפרעות אכילה) - 04-8477922 * שלוותה (מחלקה לנוער ולבוגרים) – הוד השרון, טלפון: 09-7478604 * גהה – בית חולים פסיכיאטרי, טלפון: 03-9258258 * מרכז שיקום נס ציונה (נוער) - 08-9384067/8 * גליל מערבי - 04-9850505 * קיבוץ גשר הזיו - 04-9828810 * מכון סאמט (מבוגרים) ירושלים - 02-6733548 * מרפאת נעורים לילדים ונוער (קופת חולים מכבי) ראשון לציון -03-9634780 *תחנת העמקים- גלבוע 04-6533239, 04-6533333 3. עמותות וארגונים פרטיים: * עמותת שחף – המפעילה קו מצוקה התנדבותי המקשיב, מספק אינפורמציה בנוגע לאפשרויות הטיפול הקיימות ומשיב על כל שאלה בנושא. טלפון: 08-9357035. * אביב – ארגון ישראלי להפרעות אכילה . * ת.ל.מ – תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה: המגישה עזרה, סיוע אבחון וטיפול בתחום בריאות הנפש למשפחות, זוגות, פרטים וילדים הסובלים מהפרעות אכילה ובעיות בתחום הנפש. 3. מרכזי טיפול ייעודיים בהפרעות אכילה: * תפנית – ירושליים, בית הכרם טלפון: 02-6525647. * שחף – קיבוץ נען טיפול בטכניקת החונכות המנוהל על ידי ד"ר מוריה גולן, טלפון: 08-9357035, 08-9351244. * נופית – המרכז לטיפול בהפרעות אכילה בקרב נוער ובוגרים, טלפון: 09-7447111, 09-7447222. * כפר עמית – טלפון: 04-6309209 * חוות הבריאות "מצפה אלומות" מציעה טיפול תומך בתהליך השיקום, סיגול תזונה נכונה ומאוזנת ואורח חיים תזונתי בריא לגוף ולנפש, טלפון: 04-6653364. # עוף החול - קיבוץ חצרים (היחיד בדרום) טלפון: 08-6474055 לבקש את מיכל # אגם - ת"א טלפון: 03-6447420 # שלבים - הרצליה פיתוח (פרטי. אשפוז יום) 09-9543507 בהצלחה לכולם, והעיקר, לא להרים ידיים, אלא למצוא את הטיפול הנכון עבורכם! גילי

אני אעתיק לפה הודעות שרשמתי בפורום אחר: 1. לפני שנה התחלתי דיאטה, במהלך שנה השלתי חצי ממשקל גופי. זו לא הייתה דיאטה מאוזנת ומאוד מוגבלת, גם כמותית וגם מבחינת הערכים התזונתיים. עכשיו אני רואה את הפגיעה שגרמתי לעצמי: הפסקת המחזור, פגיעה בזיכרון וכ'ו. לפני חודשיים-שלושה, כשהגעתי לכמעט תת משקל ועדיין המשכתי לרדת, החלטתי להוסיף לתפריט עוד ארוחה וגם דברים שלא הרשתי לעצמי עד כה. אבל הכל במסגרת הקלורית היומית כמובן. זה כלל חטיף שוקולד פעמיים בשבוע. ככה המשכתי כחודשיים. במשך השנה הזאת קרו לי בולמוסים כמה פעמים, במרווח של חודשים זה מזה. כמה פעמים בודדות וזהו, למחרת קמתי והמשכתי כרגיל. לפני כחודשיים-שלושה גם התחלתי להקיא אחרי בולמוס, לא תמיד ולא תמיד גם ההקאה הייתה "מוצלחת". גם זה קרה לא הרבה. אבל לפני חודשיים, פתאום, איבדתי שליטה לגמרי! במהלך חודש יוני, בכל שבוע היו לי שני בולמוסים (בחלקם בלבד הקאתי), היו כמה בולמוסים מתוכננים, הלכתי לחנויות וקניתי לי ממתקים וחטיפים וכ'ו, וכ'ו... לפני 4 שבועות בערך השליטה שעוד איכשהו הייתה לי בשאר הימים נמוגה גם היא! ומאז אני לא יכולה להפסיק לבלוס! 4-5 ימי בולמוסים בשבוע! הכמויות שאני בולסת לא הגיוניות! ויש לי משיכה לא מוסברת לבוטנים, שוקולד, עוגיות למיניהן ולחם כמובן (וזה לא שאהבתי במיוחד את הדברים האלה כשהייתי שמנה). כבר עליתי בסביבות 8-10 ק"ג (קשה להעריך כי הבטן שלי לא ריקה כשאני נשקלת) וכל יום אני אומרת לעצמי "מחר דיאטה". היום קמתי, ראיתי את הבוטנים והמתוקים שיש לי בבית ושוב לא הצלחתי להימנע מלבלוס אותם. איך החזקתי מעמד שנה בדיאטת כסאח, עם מעידות בודדות בלבד ופתאום איבדתי שליטה בצורה קשה כל כך? יכול ליהיות שהגוף "השתלט" לי על המוח אחרי ההרעבה שעבר והוא שואף להעלות כמה שיותר במשקל? מה עלי לעשות? איך לעצור את הזלילות האלו? אני רוצה לרדת את כל מה שהעלתי ואז לשמור על המשקל. האם אני אכלנית כפייתית? האם הדרך היחידה היא טיפול פסיכולוגי? חשבתי ללכת לפגישה של OA, אולי שם יעזרו לי, מה אתם אומרים? 2. אני חושבת שאני חייבת לקבל כבר טיפול מקצועי באכילה רגשית או הפרעת אכילה (כל דבר שיגרום לי להפסיק לברוח אל האוכל כשרע לי ולהפסיק ליהיות מכורה לאוכל). האם אפשר לעשות את זה דרך קופת חולים ללא תשלום? אני צריכה רק טיפול פסיכולוגי, נכון? אני חברה בקופת חולים לאומית. מה האפשרויות העומדות לפני? אני מאוד רוצה לצאת מהמעגל ההרסני הזה, ליהיות שמנה, לרזות עד תת משקל, להשמין, לתכנן עוד דיאטת כסאח... כל החיים שלי, מאז הילדות ועד היום האוכל הוא נחמה בישבילי, תמיד הייתי שמנה וגם בשנה הזאת שרזיתי, נשארתי שמנה בראש ובלב ועכשיו השמנתי 10 ק"ג ואיבדתי שליטה על האכילה... אני יודעת שהכל נובע מהמון בעיות רגשיות וכאבים שאני סוחבת איתי עוד מהילדות, זה וגם הבדידות איתה אני מתמודדת כבר 8 שנים. כל מה שאני רוצה זה שאוכל יהיה בישבילי רק אוכל. אמצעי לשרוד ולא שום דבר אחר. אין לי בכלל תמיכה מהמשפחה (הכוללת רק אמא ואחות), כשאני בולסת אמא שלי צועקת עלי, כשאני אומרת לה שאני רוצה שהיא תעזור לי, היא אומרת "הכל אצלך בראש". אני לגמרי לבד. בבקשה תעזרו לי. אני במצב נפשי מאוד קשה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך את מתארת סבל מתמשך ופגיעה באיכות החיים מבחינה פיסית ונפשית. האפשרות הטובה ביותר בשבילך היא פניה למרפאות או מחלקות ציבוריות המתמחות בהפרעות אכילה. במרפאה שכזו, יערכו לך ראיון ויתאימו לך טיפול המשלב טיפול פסיכולוגי וטיפול של תזונאית כל אלה ללא תשלום. ייתכן ויומלץ לך על אשפוז אך לא בהכרח. דרך קופת חולים ניתן לקבל טיפול גם כן אך הוא כן בתשלום. אני מצרפת בהודעה הבאה את רשימת המקומות המתמחים בהפרעות אכילה. פני למקום המתאים לך בהתאם למקום מגורייך. אם תזדקקי לעוד הכוונה, המשיכי לכתוב כאן או פני אלי במייל gily.agar@gmail.com בהצלחה. גילי

13/07/2010 | 22:33 | מאת: א.

רציתי ליצור איתך קשר בנוגע לתזונאית, אולם מעט מהססת. מכיוון שלא ברור לי מה "תפקידה בכוח"ואיך היא אמורה לעזור? הרי אני לא זקוקה לתפריט אחר. כל הבעיה היא האימפולסיביות שלי שמתבטאת באכילת כמות גדולה במשך זמן קצר וזה נובע מאי שקט פנימי או לחלופין מדכדוך. אז אם תוכלי להסביר איך היא אמורה לעזור במקרה שלי , אם עודך חושבת כך? תודה ולילה טוב.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך תזונאית טובה המתמחה בהפרעות אכילה, תפקידה בדיוק לעזור לך למצוא דרכים להפריד בין הרגשות והמחשבות לבין דפוסי האכילה. לתפריט יש חלק בכך אך ישנם מרכיבים נוספים וחשובים בטיפול התזונאי. טיפול נפשי כללי לטיפול במצב הרגשי מומלץ גם הוא אבל זה לא במקום טיפול ממוקד בדפוסי האכילה. מקווה שזה עוזר. גילי

09/07/2010 | 15:03 | מאת: מורן

שלום אני בת 24 ואני אוהבת לאכול. לצערי לעיתים קרובות אני נמצאץ במצב של אכילה עד כאב. אני אוכלת כל דבר שיש בבית ולמרות שאני שבעה ומפוצצת אני ממשיכה. אני מתביישת לפעמים לאכול ליד אנשים ולפעמים מחביאה אוכל כדי שא יראו אותי. בסיום הבולמוס אני מרגישה רע עם עצמי וביום שלמחרת אני כמעטא ולא אוכלת כלום וכך אני חיה את חיי בשנה האחרונה - בולמוס,הרעבה, בולמוס, הרעבה... אני לא בחורה שמנה ( גובה - 1.63 משקל - 58). בשנה האחרונה עליתי חמש קילו. הרגלי האכילה הנוראיים הללו התחילו בשנה האחרונה ואני לא יודעת אם זו הפרעה, האם אני אצא מזה ואיך אני חוזרת לחיים שהיו לי?? נמאס לי להרגיש אכזבה, גועל, חוסר חשק לצאת ונמאס שהאוכל שולט בי ולא אני שולטת בו. תודה רבה ושבת שלום

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מורן דפוס האכילה המתסכל שאת מתארת הנו בהחלט סוג של הפרעת אכילה (גם אם לא מתאים ל"סטריאוטיפ" של הפרעת אכילה). על מנת לצאת ממצב זה עלייך לפנות לטיפול אצל תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה, שתלמד אותך מה הן הכמויות שעלייך לאכול וכן כיצד להתנהג כאשר מגיע הדחף הרגשי לבולמוס. במקביל לכך, עלייך לפנות לטיפול נפשי, גם כן אצל מי שמתמחה בהפרעות אכילה, וזאת על מנת לטפל במצבים הרגשיים אשר מתבטאים באכילה. כך, דרך הטיפול במקור להתנהגות וכן בהתנהגות עצמה- תוכלי לחזור לחיים בריאים יותר מבחינה פיסית ונפשית. את השילוב של תזונאית ומטפל רגשי בהפרעות אכילה תוכלי למצוא במרפאות ציבוריות המתמחות בכך (ללא תשלום), דרך קופות החולים (בתשלום סמלי) או באופן פרטי. יש רשימה של מקומות באתר. אם תזדקקי לעוד הכוונה את מוזמנת לפנות אלי כאן או במייל gily.agar@gmail.com בהצלחה! גילי

08/07/2010 | 08:53 | מאת: אמא של

האם מישהי שיצאה מbingel eating disorder תהיה מוכנה לשתף ולעודד את הבת שלי שסובלת מההפרעה כבר שלוש שנים?

שלום לך הודעתך היצירתית מלמדת על התגייסותך לעזור לבתך. האם בתך נמצאת בטיפול בו מישהו יכול לתת לה פרספקטיבה על הפרעת האכילה ולתת לה תקווה שניתן להחלים? האם היא מעוניינת להחלים? את מוזמנת לספר קצת יותר. גילי

08/08/2010 | 08:56 | מאת: עדי

ברצוני לעזור ואני מאמינה שבתי שהחלימה תהיה מוכנה להרתם

08/07/2010 | 01:37 | מאת: אחר בגיל ההתבגרות

08/07/2010 | 01:42 | מאת: אחר בגיל ההתבגרות

(רשית אני לא יודע עם הגעתי לפורום הנכון.. ) כיום אני שוקל 56 ק' ואני בן 12 עכשיו כל פעם שאני אוכל משהו ואני שוועה אז אני חייב לאכול עוד כאילו אני ימות מחוסר אכילה . ואני מסרב לאכול יותר מ 1000 קלוריות ביום. אז השאלות שלי ככה: מה לעשות? כמה קלוריות אני צריך לאכול כיום כדי לשמור על המשקל ולא לעלות? האם אני צריך מישהו שיעזור לי?

שלום לך נשמע שהאכילה הפכה למשימה מסובכת וקשה בשבילך. אני מציעה לשתף את הוריך בקושי שלך לדעת כמה עליך לאכול, ושתפנו יחד לתזונאית בקופת החולים שמתמחה בהפרעות אכילה ואולי גם שתפנו יחד לטיפול משפחתי. אשמח לעזור אם יהיה צורך. אתה גם יכול להראות להורים את ההודעה שלך ושלי וכך להתחיל לדבר אתם על הנושא. בהצלחה. אתה מוזמן לכתוב כאן מה החלטת לעשות. גילי

05/07/2010 | 06:53 | מאת: בת 27

בוקר טוב , את האמת לא יודעת מאיפה להתחיל , זה נורא קשה , מצב גרוע , ייאוש , תסכול וחוץ מזה אני מודה שבשנה האחרונה אני נמצאת בדיכאון כרוני וקשה , וכל ההקדמה היא חדשה .......אני בשנה האחרונה ירדתי יותר מעשרים ק"ג - היום אני נמצאת בתת משקל 35ק"ג:155ס"מ ( אין לי תיאבון או מיטובציה לאכול - כמובן לא עשיתי דייט ביוזמה אלא אין חשק לשום דבר כולל האוכל הדיכאון שולט עלי בצורה גדולה , אין לי כוח לשום דבר , בקושי שאוכלת כמו תינוק קטן שאפילו הוא אוכל יותר טוב ממני ..... אין לי חשק לדבר , לקרוא , לצאת מהבית , לאכול אפילו מקלחת פעם ב.... זה נורה מסובך וקשה . איני מתפקדת כרגיל , כל היום שוכבת במיטה מול הטלוייזיה שלא יודעת לפעמים במה מדברים ?!!!\ בקשר לאוכל - מרגישה שהא רעל והורג אותי - נסיתי פחיות האזנה כמו אינשור בטעמים שונים אבל זה לא עוזר ... מה אפשר לעשות ?!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך כמה קשה לסבול כל כך הרבה. את זקוקה למסגרת טיפולית אינטנסיבית, והדבר העיקרי שאני חושבת עליו הוא אשפוז. ישנן מחלקות פסיכיאטריות נעימות וטובות בארץ, שלאחר ההתגברות על הרתיעה הראשונית מהמילה "אשפוז", ניתן להיעזר בהן על מנת לטפל בבת אחת במכלול של בעיות, כפי שאת מתארת. זהו אכן לא מצב תקין ואין סיבה שלא תצליחי להכניס לחייך קצת יותר צבעים ותקווה. הדכאון הוא שחור ומשתלט, אבל יש היום כל כך הרבה טיפולים יעילים כנגדו, שחבל לתת לו להכריע. אם תרצי לחשוב על מקומות ספציפיים או ליווי בתהליך הבירורו או הפניה אליהם, את מוזמנת ליצור עמי קשר במייל gily.agar@gmail.com או בטלפון 0544959060

03/07/2010 | 13:24 | מאת: מה

שלום, לא יודעת אם זו הפרעת אכילה, רזה כל חיי אבל גם בדכאון ממושך , במצבי דכאון קשים פשוט נמנעת מלאכול כי אין תאבון, יודעת ומרגישה רזה, לא מתוך כוונה להרזות. מכיוון שהדכאון שמווסת איכשהו ע"י תרופות שורה על פני כל חיי- זה חלק מהרוטינה שלי ההפסקות האלה של האכילה או אכילה מצומצמת (אני גם לא שותה במצבים אלה), יורדת במשקל עד לתת משקל- ואחרי תקופה שוב חוזרת לאכול בצורה מסודרת. האם זה יכול להחשב להפרעת אכילה- כי זו רק תוצאה נלווית של הדכאון ולא הכוונה הראשונית. חייבת רק לציין שיש בי איזשהי הנאה לראות את עצמי מאוד רזה במצבים אלה- יש בזה משהו קליל וטהור, לא לרצות אוכל ולא להזדקק לו יותר כמו איזה טקס הטהרות והתעלות- שאני מעל לכל החומר הזה, גאה על היכולת הזו לשלוט- אבל זו לא שליטה כי אין בי שום רעב וצורך במזון.

שלום לך צר לי לשמוע שאת בסבל מתמשך. בנוגע לשאלתך, כדי לאבחן הפרעת אכילה באופן "קלאסי", נדרש מרכיב של חרדה לעלות במשקל ורצון לרזות. את לא מתארת את אלה, ומספרת שהרזון הוא תוצאה של חוסר תיאבון האופייני לדכאון. עם זאת, התיאור שלך לגבי ההנאה ביכולת לשלוט ולא להזדקק היא תוכן שמעיד שבכל זאת לאכילה או להעדר האכילה יש משמעות רגשית בעבורך. נשמע שאת יכולה להעזר בטיפול רגשי "רגיל" ולאו דווקא בטיפול שמתמקד בהפרעת אכילה. עם זאת, מומלץ לערב תזונאית כדי לחשוב כיצד במצבי הדכאון תוכלי בכל זאת לשמור על תזונה מתאימה, שהרי ידוע שתזונה לקויה גם גורמת לדכאון ויתכן שנכנסת למעגל קסמים שכזה. מקווה שזה עונה לך על מה שניסית לברר

29/06/2010 | 22:54 | מאת: אבודה

שלום, אני בת 44 ובעברי בולימיה קלה - התקפי אכילה והקאות בתדירות לא יומיומית. בשנה האחרונה חזר אי השקט והעצבנות שמחזירים אותי להתקפי אכילה כביכול כדי להרגיע את עצמי ואז כמובן מרגישה רע הן נפשית (חרטה) והן פיזית (בחילה) והכל "נרגע" רק לאחר שמקיאה. זאת גם לא בתכיפות גדולה (אולי פעם בשבוע-פעם בחודש) נמצאת בטיפול פסיכולוגי כמה שנים ובמקביל סובלת מחרדות שלאחרונה התחזקו בנושאי מוות ופחד מזקנה ומאובדן קרובים. אציין שאין לי שום כוונה לרזות , האכילה מתחילה כנורמלית כשאני רעבה והבעיה שבזמן עצבנות לא מרגישה מהר שאני שבעה ורק לאחר שמגיעה לשלבי "התפוצצות" מפסיקה לאכול . לא יודעת אם הפסיכולוגית מנוסה מספיק בתחום הזה. היא לא מייחסת לזה חומרה או חשיבות ומתייחסת יותר לעניין החרדתי ואולי הצדק עימה. אבל... אודה לך מאד אם תחווי את דעתך המקצועית והאישית בעניין. בברכה,

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך בקשת שאחווה דעה מקצועית ואישית אך לא מיקדת במה בדיוק. אם את בטיפול פסיכולוגי משמעותי, ועדיין קיימים התקפים שכאלה, אני ממליצה לך לפנות במקביל, לתזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. היא תוכל לסייע לך לבחון את ההתקפים ולראות כיצד ניתן למנוע אותם, באופן התנהגותי. עוד אפשרות היא פסיכולוג קוגניטיבי התנהגותי המתמקד בהתקפי אכילה, וגם זאת במקביל לטיפול שלך. פעמים רבות סימפטום שמושרש בנו מופיע למרות טיפול פסיכולוגי משמעותי, ולכן כדאי למגר אותו באופן נקודתי.

03/07/2010 | 22:49 | מאת: אבודה

הרבה תודה על תשובתך. אולי לא הייתי ברורה כי גם לי לא כל כך ברור אם הטיפול הפסיכולוגי מטפל בחרדות שבין היתר גם גורמות להתקפי האכילה או שהוא עצמו מעורר את החרדות... מאד מאד מתביישת להיחשף בפני עוד ועוד אנשי מקצוע ודי מיואשת מהנושא הזה ומהכל. אך זו כבר בעיה שלי. תודה .

27/06/2010 | 23:50 | מאת: מילקיוש

היי. אני בת 24 ובעבר שקלתי 100 קג על מטר 75 ועם הזמן פשוט ירדתי 45 קג שהצלחתי לשמור עליהם די הרבה זמן כמעט 6 שנים בלי מאמץ גם הירידה הייתה בלי מאמץ זה פשוט קרה . מה שכן לפני שנה אובחנתי כאלכוהוליסטית והייתי בקהילה טיפולית שם עליתי קרוב ל30 קג ועזבתי את המקום . אחרי שנה נקיון וירידה של 12 קג חוויתי משבר והיה שבוע בו הרגשתי ממש מגעיל על זה שאני עדיין מלאה בסביבות ה70 קג והתחלתי להקיא אבל הפסקתי אחרי יומיים וסיפרתי את זה למטפלת שלי והיא החליטה לשלוח אותי לאישפוז במקום שמטפל בתחלואה כפולה יעני אישפוזית. בקיצור לאחרונה חזרתי לשתות והתחילו לי בולמוסי אכילה שזה אומר שאני אוכלת נגיד 3 פעמים ביום עד 4 אבל ארוחות כאילו ממש גדולות עד שאני מתפוצצת ועליתי קצת במשקל ואני מרגישה ממש רע עם זה בא לי כאילו ממש למות אחרי הארוחות האלה אני לא מקיאה אמנם אבל אני הולכת לשתות . בקיצור לא יודעת הכל התחיל להתערבב לי שאני כבר לא יודעת אפילו אם זו הפרעת אכילה זה פשוט מרגיש כמו חתיכת חור שחור בבטן שלא מתמלא לא עם אוכל לא עם אלכהול ולא עם שום דבר ולא רק שזה לא מתמלא אלא שתחושות האשמה והגועל רק יוצרות ריקנות גדולה יותר ורצון פשוט לגמור עם כל החרא הזה . אין לי מושג אם אחזיק מעמד עד האישפוז גם שם אני מתה מפחד להשמין.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך צר לי לשמוע על תחושותייך הקשות בימים אלה. נשמע שאשפוז יכול להיות זמן טוב לעצור את תחושת הערבוב והבלבול שאת חשה כעת, ולבחון דברים בסביבה בטוחה. כך גם תוכלי להתנקות מהשימוש באלכוהול בסביבה תומכת. מבחינת החשש מעליה במשקל באשפוז אין לך מה לדאוג, כי כל עוד את לא בתת תזונה, התפריט שיתאימו לך באשפוז יהיה תפריט בריא ומאוזן, שאין סיבה לעלות במשקל ממנו. נשמע לי שמה שאת צריכה כעת זו תקווה ותמיכה לעבור את הזמן עד האשפוז. לשם כך, נסי להיעזר במי שאת יכולה וסומכת עליו, כתבי כאן ושתפי את המטפלת שלך בסערה שאת נמצאת בה. מקווה שזה עוזר. עדכני. גילי

28/06/2010 | 19:56 | מאת: מילקוש

הלוואי והייתי מסוגלת לדבר עם המטפלת שלי . פשוט עשיתי יותר מדי בלגנים ועשיתי דברים ואמרתי דברים שאני מתביישת בהם אני בלל לא מסוגלת לחזור למרכז שבו אני מטופלת מבושה בחיי. יש לי קטע מוזר כזה שאני נחשפת יותר מדי ואז מתביישת כנראה בגלל החומות שלי . זה דבר שנורא מקשה עלי להיות בטיפול . מה שכן בינתיים אין עם מי לדבר אז אני משתדלת לעבור את התקופה במינימום נזקים . אבל אני כבר מתחילה להיות מיואשת ממש לא טוב לי שאני בטיפול ולא טוב לי כשאני ברשות עצמי. תודה על ההקשבה ..

27/06/2010 | 12:50 | מאת: נואש

גילי אגר שלום לך, יש לי בן בגיל 17,משקלו 105.5 ק'ג היום ,גובה 180 . ומזה 5 חודשים הוא עולה במשקל בקצב מסחרר לא אוכל מאוזן, אבל לא פוסח על שום רגע באכילת בצקים,ממרח חומוס,וכו',,,זה המאכל שהוא אוהב,לא אוכל ירקות ,פירות,גבינות, לאחר מאמצים הסדרתי פגישה איתו עם דיאטנית לאחר 2 ביקורים הפסיק ללכת, למרות שיחות אישיות למצב בריאותו,ושיחה עם אחות ביה'ס לא עוזר כלום, נושא ביגוד מאוד מטריד מידה XXL אני מבקש עיצה מה עלי לעשות נואש? תודה,

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך נראה שיש כאן שני עניינים. האחד הוא דפוס האכילה של בנך שדורש טיפול, והשני הוא הקשר ביניכם או היכולת שלך להביא אותו לטיפול. מבחינת מקומות רלוונטיים, בנך זקוק לטיפול בהפרעות אכילה ולא רק לתזונאית, שכן דפוס האכילה שאתה מתאר אינו נשמע כמו בעיית מודעות לערך הקלורי של מזונות אלא אכילה רגשית חסרת שליטה. ישנן מרפאות ומחלקות של הפרעות אכילה לנוער בביה"ח הדסה עין כרם ותל השומר (ובעוד מקומות), אך אלו כתובות טובות להתחיל אתן. (אוכל לתת לך את הפרטים אם תזדקק). העניין השני והקשה יותר הוא שיתוף הפעולה של הבן. אם הפסיק ללכת לתזונאית כיצד נוכל לדעת שיהיה מוכן להגיע לטיפול? בעניין זה, אם בנך לא ישתף פעולה, מומלץ שתפנה בעצמך להדרכת הורים במקום ציבורי שמתמחה בהפרעות אכילה (או דרך קופת חולים או באופן פרטי) וזאת על מנת לבחון כיצד תוכל להביאו לטיפול מתוקף סמכותך כהורה וגם על מנת לעזור לך להתנהל מולו בבית במצב הזה. יש לציין, שגיל 17 הוא גיל שבו ההורה עדיין אחראי מבחינה חוקית על הטיפול בילדו,ויש לך מבחינה זו "קלף מיקוח" מולו. כשיגיע לגיל 18 לא תוכל לחייבו מבחינה חוקית לקבל טיפול ואז המצב מסובך יותר. אם יש שאלות ספציפיות יותר אוכל לענות גם במייל gily.agar@Gmail.com מוזמן לעדכן מה קורה בכל מקרה. גילי

23/06/2010 | 19:19 | מאת: משה

אני בן 22, בחודשיים וחצי האחרונים הורדתי במשקל, עשיתי דיאטה מלווה בהרבה חדר כושר, לא משהו מבוקר, היה לי אפילו שבוע אחד שאכלתי מעט. בכל מקרה בשבועיים האחרונים היו לי מין שני בולמוסים כאלו . היום אני מרגיש ממש תבוסה כי הדבר היחיד שעשיתי מהבוקר היה לאכול. קמתי (היום לא עבדתי) ואכלתי עד שכאב לי, הלכתי לישון ושום פעם קמתי ואכלתי,ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, אפשר לומר שאין לי איזשהו מאכל בבית שלא פגש את החיך שלי היום. עכשיו כבר נרגעתי (השעה 19:15), אבל אני ממש מפחד מזה. האם נשברה לי הדיאטה? מחר אני אגלה שעליתי במשקל? איך אפשר להילחם בזה? הרבה אומרים לי שאני מגזים ושאני כבר לא צריך לרדת במשקל אבל אני רוצה . ראוי לציין ששלשום עשיתי בדיקות דם והיום התוצאות חזרו תקינות, ככה שיש לי גושפנקה שלא התעללתי יותר מדי בגוף שלי. יש לי פגישה עם תזונאי אבל רק עוד חודש ואני לא יודע איך אני אסתדר בחודש בזה, התכנון שלי לשבוע הקרוב, בעקבות הבולמוסים הללו זה לחזור לעגבניות...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. איני רוצה להיכנס לתפריטים והרכבי מזון. מה שלי חשוב להתייחס אליו מתוך מה שכתבת היא העובדה ששינית את תזונתך באופן לא מבוקר וירדת במשקל, ושכעת אבדת שליטה על האכילה וחווית התקף אכילה שהוא כמובן מאד קשה מבחינה רגשית ולא בריא פיסית. עליך לפגוש תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. וחודש הוא זמן רב לחכות. אני מציעה שבינתיים תפנה לקופת החולים ותבקש תור דחוף או שאפילו תלך באופן פרטי למספר מפגשים. בנוסף לכך, נראה שיש צורך לבירור נפשי מעמיק יותר שיתן מענה לתחומים אחרים שמשפיעים על הרגלי האכילה, כגון דימוי גוף, תחושת שליטה בחיים ועוד. יש בפורום רשימה של מקומות לטיפול בהפרעות אכילה, בין היתר ללר תשלום. עדכן מה קורה. גילי 

משה. מחקתי מהודעתך פרטים ומספרים ספציפיים כמו שאני נוהגת לעשות וזה על מנת לא לעודד השוואות ו"תחרות" בין גולשים לגבי ירידה במשקל וכו.

אני לא אציין כמה כי את מעדיפה שלא.. בכל מקרה דווקא שמחתי שהמקרה הזה קרה לי כי ככה טעמתי בעצם מכל המאכלים ה"אסורים" וכל הבולמוסים נעלמו כלא היו (לבנתיים), בכל מקרה יום אחרי המקרה הייתי בצום 24 שעות, שתיתי רק דיאט קוקה-קולה וסודה ועכשיו אני ממשיך בדיאטה הרגילה (חוסך כמה שניתן בקלוריות). דיברתי עם הקופ"ח והם הקדימו קצת את התור.

23/06/2010 | 01:08 | מאת: איילת

שלום, אני בת 24 ומאז שאני זוכרת את עצמי יש לי הפרעות אכילה (מכירים את האמא שעושה דיאטה לילדה בת השלוש שלה? זאת אמא שלי...) כמה מדרכי ההתמודדות שלי עם כך היו (ועדיין) הקאות ונטילת כדורים משלשלים וכו', לאחרונה התחלתי להבין שהאכילה שלי נובעת מהמצב הריגשי שלי זאת מאחר שאני אוכלת גם כאשר אני שבעה וחסרת תיאבון לחלוטין, זה משהו שקורה בעיקר לקראת סוף היום כאשר אני מרגיה שהתמודדתי עם דברים קשים במהלך היום וכי כעת מגיע לי פיצוי על כך, גם אם אכלתי לפני שנייה... אני בטוחה שעצם זה שאני מודעת לכך שאני אוכלת מתוך בעיות רגשיות אמור לעזור לי קצת לסנן או להתגבר על זה אבל זה פשוט לא! זה כאילו שיש לי שני סוגי רעב, רעב פיזי ורעב נפשי וכמו שאני אוכלת כדי להרגיע את הרעב הפיזי, כדי להזין את הגוף ולתת לו מה שהוא צריך כך אני מרגישה צורך לאכול כדי להרגיע את הנשמה ולמנוע את הרגש, אולי אני אוכלת כדי לא להרגיש או כי האכילה גורמת לי להרגיש טוב... או שניהם... אני עוסקת הבספורט על בסיס יומיומי לפעמיים פעמיים ביום, זה משהו שאני באמת אוהבת אך זה לא עוזר לי למנוע את האכילה וכך אני נותרת יותר מתוסכלת כיוון שאני עושה הרבה ספורט אך מעלה במשקל... כמו כן פניתי לעזרה פסיכולוגית ואני נפגשת עם הפסיכולוג שלי כבר כמעט חודשיים אך אני לא מרגישה שאני יכולה לדבר איתו על הנושא הזה, עדיין לא... האם יש פה מישהו שיש לו איזו עצה איך להתמודד עם הבעיה הארורה הזאת? או מישהו שיכול לעודד ולעזור? תודה:)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך יש לי דרך מהירה לעודד אותך. ראשית, את מודעת למצבך. תארת מאד יפה את הרעב הרגשי והפיסי, כך שאת מסוגלת להבין ולהרגיש שהרעב נובע ממקור רגשי לעיתים (וזאת בניגוד לאנשים שלא יודו בפני עצמם שכך הדבר). בנוסף לכך, פנית לטיפול. אולי אינך מרגישה בטוחה להעלות נושא זה בטיפול, אך עצם ההחלטה לעזור לעצמך מבחינה רגשית, עשוייה לסייע לנושא האכילה. הרשי לי לעודד אותך להביא נושא זה לטיפול. האם את צריכה להתבייש בהתנהגות שאת לוקחת עליה אחריות ומגיעה עבורה לטיפול? זכרי כי לרוב האנשים יש חסרונות, בעיות וקשיים כאלה ואחרים, אך לא כולם נוקטים בצעד טיפולי על מנת לקחת אחריות על עצמם. את בדרך הנכונה. עדכני מה חשבת. גילי

24/06/2010 | 21:32 | מאת: איילת

שלום גילי, קודם כל תודה רבה על התגובה והתמיכה שלך! אני יודעת שהמודעות שלי לכך שאני אוכלת מצורך רגישי זה טוב אבל אני תוהה לעצמי במה אני יכולה להחליף את האוכל אם יש לזה תחליף בכלל? לגבי הפסיכולוג, נראה לי שאני באמת צריכה לאזור אומץ ולדבר איתו על הנושא, אני מקווה שאציח לעשות זאת ואם לא חשבתי אולי לנסות לעבור לפסיכולוג אחר...ושוב, תודה:)

לא ציינת האם את מטופלת אצל תזונאית, אך אם אינך, אני ממליצה בחום שטיפול של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה ילווה את התהליך. ליווי של תזונאית הנו הכרחי על מנת להצליח לשנות את הדפוסים המעשיים ולא רק את התחושות והרגשות. יש תזונאיות המתמחות בהפעות אכילה בכל קופת חולים. זה עניין מאד מהותי שיכול לקדם אותך מהר יותר. גילי