פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

פורום מקצועי זה מיועד לשאלות, התייעצויות ושיתוף עבור כל מי שנושא האכילה, המשקל ודימוי הגוף מעסיקים אותו באופן שגורם לו סבל ופוגע באיכות חייו. כמו כן, מיועד הפורום למי שחש כי האכילה ממלאת תפקיד משמעותי בעולמו הרגשי. הפורום מיועד גם לאנשים אשר יקיריהם סובלים מנושאים אלה. במדינת ישראל, כמו בעולם המערבי כולו, חלה עלייה מתמדת בשכיחות הפרעות האכילה, במספר האנשים אשר מאבדים שליטה על האכילה והמשקל, ואשר מחשבותיהם ורגשותיהם מלאים בנושאים הקשורים לדימוי גוף ואוכל. אין הדבר מפתיע בעידן השפע בו האוכל הפך להיות מוקד תרבותי, כלכלי, ועסקי, ואשר אידיאל הרזון בו, אינו ניתן להשגה. פורום זה חשוב במיוחד בתקופה מורכבת זו, וינסה לתת מענה הולם לשאלות הקשורות במניעה והתמודדות עם הפרעות אכילה ואכילה רגשית, וסוגי טיפול אפשריים. למעבר לפורום לחצו כאן.
860 הודעות
717 תשובות מומחה

מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

חל איסור מוחלט על פרסום בפורום. ניתן להמליץ מתוך נסיון אישי על גופים טיפוליים מסויימים, אך יש לציין בהודעה כי מדובר בהמלצה על סמך חוויה אישית בלבד. אין לציין פרטי התקשרות של הגורם הטיפולי המדובר

שלום, אני בת 36 וסובלת כבר שנים רבות מאכילה רגשית. כלומר אני לא בולמית או אנורקסית, גם לא יודעת עד כמה אם בכלל אני יכולה להגדיר את עצמי כ"אכלנית כפייתית" אך אני בהחלט מכורה לג'אנק פוד וממתקים, בעיקר שוקולד. קורה לי לפעמים שאני מחסלת חבילות של עוגיות או ממתקים אחרים ואוכלת אותם גם בלי קשר לתחושת רעב. ואז פעמים רבות אני סובלת מבעיות בעיכול כתוצאה מכך, כאבי בטן ולפעמים גם הקאות לא יזומות.. זה בנוסף לעודף המשקל שאני סובלת ממנו כתוצאה מהאכילה הרגשית. אני יודעת שדיאטה לא תעזור כאן ואולי אפילו תחריף את המצב. (בעבר עשיתי דיאטה מאוד מתונה, ממש לא דיאטת כסאח, אלא שמירה על אכילה נכונה ובריאה, בלי להגביל את עצמי מבחינת סוגי מזון וכו' וירדתי בצורה איטית ומתונה, עד שהגיעה שוב תקופה של בולמוסים שהביאו להשמנה, כפי שקורה בעצם בכל דיאטה). ואני חושבת כבר הרבה זמן לפנות לטיפול נפשי-פסיכולוגי בעניין אך לא יודעת לאן לפנות. כי מצד אחד אין לי "הפרעת אכילה" על פי הספר מה שנקרא. ומצד שני אני כן חושבת שהבעיה שלי היא רגשית ומשם צריך לטפל בה. אני חושבת על מטפל מסוים, שחברה שלי הייתה אצלו, כאשר היא הופנתה אליו בגלל בולמיה שהיא סבלה ממנה. אני לא מכירה את אותו מטפל וכמובן זה שהוא היה טוב בשבילה לא בהכרח אומר שהוא יהיה טוב גם בשבילי, אבל אני חושבת עליו כי הוא בכל זאת טיפל בה בעניין הפרעת אכילה אז כנראה שהוא יוכל לעזור גם לי.. מצד שני הבעיה שלי היא כאמור אחרת, למרות שגם היא קשורה לאכילה.. אשמח לשמוע מה דעתכם והאם לדעתכם על פי מה שתיארתי כאן באמת טיפול פסיכולוגי יוכל לעזור לי?

לקריאה נוספת והעמקה

היי נטע רק עכשיו ראיתי ששאלת אותי על מכבי. טיפול בהחלט יכול לעזור לך ובפרט אצל מטפל שמתמחים גם בהפרעות אכילה ואכילה רגשית. במכבי אחראית על הטיפול בהפרעות אכילה ואכילה רגשית מישהי בשם יעל נרדי, ואני בודקת אתה אם ניתן לתת את הטלפון הישיר שלה. בכל מקרה ניתן להגיע אליה דרך מוקד מכבי. היא יושבת במטה שלהם. תוכלי לקבל טיפול מוזל אצל פסיכולוג פרטי שמומחה בתחום שעובד עם מכבי. מרפאה ציבורית לחלוטין שרלוונטית לך היא תל השומר או איכילוב, אך יש לבדוק אתם האם הם מקבלים מאזורים נוספים. תמיד ניתן גם ללכת לטיפול פרטי לגמרי, ויש לי המלצות אם תצטרכי. בהצלחה, גילי

יעל נרדי Nardi_y@mac.org.il 03-9541300

ערב טוב לכולם, ובמיוחד לך גילי המקסימה (שתמיד מוכנה לעזור), אני עידו, סובל לשעבר מאנורקסיה ושגריר ארגון LEAD- ארגון לפיתוח מנהיגות. במסגרת הארגון אני מוציא לפועל פרוייקט חברתי שמתעסק בבעיה מסויימת. כאחד שחווה הפרעת אכילה מהי על בשרו, אני מודע לקשיים החברתיים (שלרוב נובעים מבורות) המתלווים לקשיים הפיסיים והמנטליים. פעמים רבות חששתי לספר את הסיפור שלי מחשש שיתייגו אותי, מחשש שייגעלו ממני. פעמים רבות אמרו לי- "אל תספר, שלא יחשבו שאתה ....". http://dl.dropbox.com/u/60694959/%D7%90%D7%91%D7%97%D7%95%D7%9F%20%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%9D%20%20%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%A8%D7%93.doc החלטתי לשים קץ לבעיה זו, ולשם כך אני צריך את עזרתכם. אני מזמין אתכם להיכנס ללינק מעלה, לקחת ארבע דקות כדי למלא את השאלון, לשלוח אותו חזרה ל (le.ha.va@walla.com),ולעזור לי להוביל שינוי בנושא זה (תודה לגילי על שעברה על השאלון ואישרה לפרסמו בפורם זה). יש לציין שהשאלון מופנה לסובלים וסובלים לשעבר מאנורקסיה ובולמיה. אשמח לקבל כל עזרה אפשרית, ובכלל, אם מישהו רוצה לשאול שאלות, או סתם צריך אוזן קשבת- עידו, להב"ה le.ha.va@walla.com

היי לכולן. נותרו שני מקומות פנויים בקבוצה טיפולית בנושא הפרעות אכילה שאני עומדת להנחות עם רינה בלום המקסימה בחולון, בימי שישי בבוקר. הקבוצה, בת 12 מפגשים בגישה הנרטיבית, תתן דרך הסתכלות אחרת על הבעיה, תאפשר חיבור לכוחות, איתור חוזקות מאבק יעיל בהפרעת האכילה או באכילה הרגשית ויצירת "סיפור חדש" ליחסים עם האוכל. הקבוצה תמנה מספר מצומצם של משתתפות ותלווה במשוב אישי מהמנחות לכל אורך התהליך. עלות הקבוצה ל-12 מפגשים הינה 2500 ¤. אני יודעת שזה לא מעט אבל חייבת להגיד שכל מי שנחשף לגישה הטיפולית הזו נתרם באופן משמעותי. לפרטים נוספים והרשמה, ניתן ליצור קשר איתנו: רינה בלום- 052-4491234 narrativi@gmail.com גילי אגר- 054-4959060 gily.agar@gmail.com מי שמגיעה דרך הפורום הזה תקבל "הנחת חברים" של 10% מחכה לשמוע מכן!

11/02/2012 | 16:51 | מאת: ליאן

היי גילי, אני בת 17 וחצי וכבר 3 שנים וחצי אני עוסקת הענייני התזונה של לרדת במשקל. כעקרון זה התחיל בכך שרזיתי בצורה קיצונית, ירדתי בערך 23 קילו בזמן קצר בגיל 14. לא הייתי שמנה אך לא הייתי מרוצה מהמראה החיצוני וירדתי. בדיקות הדם היו בסדר גמור, לא היו בעיות אך התגובות של החברה היו כמה רזיתי ושאני אנורקסית ועקב זה התחלתי לעלות במשקל וליפול הדיכאון עמוק- אכלתי ללא גבולות, לא הייתי הולכת לבית הספר, בוכה המון וכדומה. ואחר כך הייתה תקופה שעוד פעם רזיתי אבל שלמה עם עצמי אף פעם לא הייתי. תמיד חשבתי שאני שמנה. היום אני מנסה להתמודד עם זה אבל זה לא הולך לי . אני לא יוצאת בגלל הבושה של כמה שעליתי, לובשת רק בגדים רחבים כמו לא יודעת מה! (בנתיים עוד חורף אבל מה אחר כך?????) זה היה חודש וחצי של 15 קילו וזה רק ממשיך. בדיקות הדם תקינות אבל אני לא תקינה. אני מדוכאת בצורה מגעילה וזה נמאס! אני רואה פה בנות שאומרות ששנים הן עם הבעיה הזאת. אני לא רוצה את המצב הזה!!! כבר לא יודעת לאן לפנות . הייתה לי פסיכולוגית אבל זה לא עזר זה רק בילבל אותי יותר ממה שאני. יש לך איזו הצעה בשבילי? כבר אני לא יודעת כמה נמוך זה יכול לרדת(או לעלות כבר במצב שלי)

לקריאה נוספת והעמקה

היי ליאן. כל הכבוד שהחלטת שאינך רוצה ומוכנה שהפרעת האכילה תלווה את חייך. יש לי רעיון עבורך. אנא פני אלי במייל gily.agar@gmail.com

07/02/2012 | 14:31 | מאת: מור

אני מודעת על כל הקשור להפרעות אכילה יש קיצוניות ויש פחות, במקומות שבדקתי הטיפול בקיצוניות בלבד על פי מספר שאלות ששאלו אותי, אני זקוקה לעזרה, חושבת כל הזמו על אוכל אוכל כחמש קופסאות מסטיקים ללא סוכר, פעם בשבוע אוכלת ולמחר לוקחת משלשלים המירוץ הזה להיות מושלמת פשוט נורא חייבת עזרה איפה אוכל לקבל עזרה במסגרת שאוכל לעבור אותה תקציבית תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מור. כל הכבוד שכתבת כאן כדי לקבל עזרה! כדי להפנות אותך למקום אצטרך לדעת מה הגיל שלך ובאיזה אזור את גרה. אם לא נוח לך לכתוב בפורום את הפרטים האלה את יכולה לכתוב לי במייל gily.agar@gmail.com מחכה לשמוע ממך בהקדם. גילי

07/02/2012 | 06:34 | מאת: לימור

לגילי המקסימה, במקרה או שלא במקרה הגעתי לפורום וברצוני לומר שמזה זמן רב לא נתקלתי באדם ומטפלת כה מסייעת, אמפטית, רגישה לזולת ובעלת נכונות לעזור. את נפלאה ומדהימה. אין לי מילם לכן אני מקצרת((-:לימור

תודה רבה. כייף לשמוע שכך את מרגישה כאן. את מוזמנת לכתוב בכל עת. גילי

06/02/2012 | 03:37 | מאת: אלי

זה המצב בעולם כולם מחפשים אך להרזות ואך הגוף שלנו יראה למחרת ובכל רגע , חברות טיפוח ויופי משקיעים מליונים בנסיונות ומחקריםעל מנת לתת מענה קל ומקובל לגופינו ונפשינו , הגוף שלנו נולד ובנויי לזוז ולעבוד ולשרוף אנרגיה מתמדת , היום זה אחרת אנחנו יושבים ונחים ואוכל בשפע,(כולנו חולים

06/02/2012 | 01:24 | מאת: שואלת

הי גילי, אז מחר אני מתאשפזת בתל השומר.. אני בדיוק בהכנות אחרונות, לא מצליחה להירדם. המחשבות רצות בטירוף..מרוב שיש כל כך הרבה מחשבות כאילו הגעתי למצב שהפסקתי להרגיש. כאילו מישהי אחרת הולכת לשם מחר ואני רק מכינה לה את התיק ואת מה שהיא צריכה.. בכמה מילים, אני רק אספר שבחודשיים האחרונים העליתי את כל מה שירדתי ואפילו עוד טיפה יותר..כמובן שהחיים שלי הפכו להיות ניסיון לחזור למשקל הנמוך וכל יום הוא סיוט בלתי פוסק. פשוט לחיות בתוך מעגל של צומות, בולמוסים וכל השאר... אני לא באמת רוצה שההפרעה תעבור לי, אני כן רוצה להפסיק לעלות במשקל ולאזן את האכילה המשוגעת הזאת. מפחיד אותי לוותר על זה. אם את זוכרת, אמרתי בהתחלה שאני רוצה שקט, בתוך חדר שמבודד מהעולם הזה. ונראה לי שאולי עכשיו יהיה לי את השקט הזה..ואת זה אני באמת רוצה. מקווה שיהיה בסדר. רציתי להגיד לך תודה מאוד גדולה על כל החודשים האחרונים שבהם אפשרת לי לספר ולשתף לך מה עובר עליי ואיך אני מרגישה. מבחינתי נתת לי מקום. מקום אחר ושונה שלא ממש קיבלתי בשום מקום אחר. התשובות שלך גרמו לי להבין הרבה דברים ולהסתכל על המצב שלי מנקודות מבט שונות ואני באמת שמחה שהצלחתי להיות יותר מודעת למצב ובעזרת זה לתת לעצמי לקבל את העזרה שאני צריכה. אז מהלב, באמת תודה ענקית על כל התמיכה, על המילים שעזרו, שהבינו, שהאירו, שקיבלו, שהקשיבו ושנתנו לי את ההרגשה שאני לא לבד עם הדבר הזה. את מדהימה ומקסימה!!! וכיף לי שזכיתי בעזרה שלך.. בתודה על הכל הכל השואלת :)

לקריאה נוספת והעמקה

לשואלת היקרה. תודה על התודה :) רגשת אותי. אני מקווה שזו באמת תחילתה של דרך טובה יותר עבורך, בדרך לשקט ושלווה פנימיים. אנא עדכני כשאת יכולה מה שלומך ואיך הולך לך. אני כאן ושמחה לשמוע ממך תמיד. בהצלחה ענקית! גילי

"מה הסיפור שלך עם האוכל?"- קבוצות לטיפול בהפרעות אכילה ואכילה רגשית, על פי הגישה הנרטיבית לכל חברות וחברי הפורום. אני שמחה לבשר על פתיחתה של קבוצה לטיפול בהפרעות אכילה בהנחייתי ובהנחיית אשת מקצוע נוספת. אשמח לראות אנשים מפורום זה בקבוצה, ולהציע הנחה של 10% למי שמגיע דרך הפורום. רבים מאיתנו מתמודדים עם הפרעות שונות הקשורות לאוכל ולאכילה, ביניהן : אכילה רגשית, בולימיה, התמכרות לאכילה, אכילה בלתי נשלטת ובולמוסי אכילה. הפרעות אלה קשורות כולן לסיבות רגשיות, למצוקות ולחיבור לא רצוי בין רגשות ואכילה. הגישה הנרטיבית מציעה טיפול מובנה, יעיל וממוקד בבעיות אלה. בקבוצה טיפולית בת 12 מפגשים, לומד כל משתתף להכיר את הסיפור שרקם סביב אוכל, למצוא את הגורמים להפרעת האכילה אצלו, להבין איך היא פועלת ומשפיעה עליו, ובעזרת כלים אלה, לומד לנטרל ולנצח את הבעיה וליצור "מערכת יחסים" חדשה עם האכילה. חלק משמעותי מהעבודה בקבוצה מתרחש בכתיבה ובחשיבה עצמאית ולכן הקבוצה יכולה להתאים גם למי שאינו מעוניין לחשוף את כל סיפורו בפני הקבוצה. כל קבוצה טיפולית מונה מספר מצומצם של משתתפים (בין 5-8 משתתפים), ומלווה במשוב אישי מהמנחות לכל אורך התהליך. הקבוצות מונחות על ידי שתי נשות מקצוע מומחיות בטיפול בהפרעות אכילה, המביאות כל אחת את נקודת המבט שלה : גילי אגר- פסיכולוגית קלינית ומרצה בעלת הכשרה וניסיון נרחב בטיפול בהפרעות אכילה, מנהלת פורומים של אכילה רגשית והפרעות אכילה בפורטל "דוקטורס" ו"בטיפולנט". רינה בלום- עובדת סוציאלית,מטפלת נרטיבית, מומחית ובעלת ניסיון רב בטיפול בהפרעות אכילה, מנהלת "הקליניקה לטיפול נרטיבי". מיקום, הרשמה ועלות ההשתתפות בקבוצה הקבוצות מתקיימות בימי שישי בבוקר, באזור המרכז. עלות הקבוצה ל-12 מפגשים הינה 2500 ¤. אורך כל מפגש הוא שעה וחצי. התשלום יתבצע מראש לכל 12 המפגשים ויוכל להיעשות בשתי המחאות (אחת לתחילת הקבוצה ואחת לאמצעה). לפרטים נוספים והרשמה, ניתן ליצור קשר עם המנחות: רינה בלום- 052-4491234 narrativi@gmail.com גילי אגר- 054-4959060 gily.agar@gmail.com

הייתי רוצה לדעת האם יש אפשרות להשתתף בסדנה כזו, או לחלופין טיפול של אחד לאחד, דרך האינטרנט(מאחר ואני גרה בחו"ל)? תודה.

03/02/2012 | 22:59 | מאת: ליאת . ט

היי אני בסוג של דיאטה כבר 6 חודשים הגובה שלי הוא 164 ואני שוקלת 47 . לפני 6 חודשים ירדתי 5 קילו . אני עסוקה כל הזמן במשקל שלי ואני שוקלת את עצמי כל יום . אני גם מודדת את גופי בסרט מדידה אני נכנסת לבדוק תBMI שלי מדי שבוע בערך .. אני אוכלת סנדוויץ' בבוקר וטוסט בצהריים . בערב אני בדרך כלל לא אוכלת הרבה לפני כמה חודשים הפסקתי לאכול בשר . רק בשבתות אני אוכלת מתוך כבוד לאמא שלי שסוג של מכריחה אותי לאכול את זה שאני מרגישה שאני אוכלת יותר מדי אני מקיאה את זה כרגע אני כבר שבועיים לא מקיאה כי הבטחתי לחבר שלי וזה גורם לי לאכול פחות בחודש שעבר לא קיבלתי ווסת ונראלי שבגלל שלקחתי גלולה חד פעמית אז קיבלתי באיחור של בערך 10 ימים אני רוצה לדעת ולשאול האם אני בהתחלה של המחלה או שיש לי הפרעת אכילה מסוימת אשמח לתשובה ממני ליאת .

שכחתי לציין שאני בת 16 וחצי

היי ליאת נשמע שאת עוברת תהליך שאינו טוב עבורך, כי הגוף והאכילה הולכים ותופסים מקום יותר ויותר גדול בראשך. מהבחינה הזו יש לך הפרעת אכילה ויש צורך לפנות לטיפול שיעזור לך עם המחשבות האלה בלי קשר למשקל שלך. ייתכן שגם הפסקת המחזור קשורה לירידה במשקל ואז המצב חמור יותר כי הוא פוגע בך פיסית ומסכן את היכולת שלך להביא ילדים בעתיד. אנא פני לטיפול. יש רשימת אפשרויות לטיפול ללא תשלום בפורום ואם תרצי עזרה במציאת מקום ספציפי אנא פני אלי במייל. גילי

"מה הסיפור שלך עם האוכל?"- קבוצות לטיפול בהפרעות אכילה ואכילה רגשית, על פי הגישה הנרטיבית לכל חברות וחברי הפורום. אני שמחה לבשר על פתיחתה של קבוצה לטיפול בהפרעות אכילה בהנחייתי ובהנחיית אשת מקצוע נוספת. אשמח לראות אנשים מפורום זה בקבוצה, ולהציע הנחה של 10% למי שמגיע דרך הפורום. רבים מאיתנו מתמודדים עם הפרעות שונות הקשורות לאוכל ולאכילה, ביניהן : אכילה רגשית, בולימיה, התמכרות לאכילה, אכילה בלתי נשלטת ובולמוסי אכילה. הפרעות אלה קשורות כולן לסיבות רגשיות, למצוקות ולחיבור לא רצוי בין רגשות ואכילה. הגישה הנרטיבית מציעה טיפול מובנה, יעיל וממוקד בבעיות אלה. בקבוצה טיפולית בת 12 מפגשים, לומד כל משתתף להכיר את הסיפור שרקם סביב אוכל, למצוא את הגורמים להפרעת האכילה אצלו, להבין איך היא פועלת ומשפיעה עליו, ובעזרת כלים אלה, לומד לנטרל ולנצח את הבעיה וליצור "מערכת יחסים" חדשה עם האכילה. חלק משמעותי מהעבודה בקבוצה מתרחש בכתיבה ובחשיבה עצמאית ולכן הקבוצה יכולה להתאים גם למי שאינו מעוניין לחשוף את כל סיפורו בפני הקבוצה. כל קבוצה טיפולית מונה מספר מצומצם של משתתפים (בין 5-8 משתתפים), ומלווה במשוב אישי מהמנחות לכל אורך התהליך. הקבוצות מונחות על ידי שתי נשות מקצוע מומחיות בטיפול בהפרעות אכילה, המביאות כל אחת את נקודת המבט שלה : גילי אגר- פסיכולוגית קלינית ומרצה בעלת הכשרה וניסיון נרחב בטיפול בהפרעות אכילה, מנהלת פורומים של אכילה רגשית והפרעות אכילה בפורטל "דוקטורס" ו"בטיפולנט". רינה בלום- עובדת סוציאלית,מטפלת נרטיבית, מומחית ובעלת ניסיון רב בטיפול בהפרעות אכילה, מנהלת "הקליניקה לטיפול נרטיבי". מיקום, הרשמה ועלות ההשתתפות בקבוצה הקבוצות מתקיימות בימי שישי בבוקר, באזור המרכז. עלות הקבוצה ל-12 מפגשים הינה 2500 ¤. אורך כל מפגש הוא שעה וחצי. התשלום יתבצע מראש לכל 12 המפגשים ויוכל להיעשות בשתי המחאות (אחת לתחילת הקבוצה ואחת לאמצעה). לפרטים נוספים והרשמה, ניתן ליצור קשר עם המנחות: רינה בלום- 052-4491234 narrativi@gmail.com גילי אגר- 054-4959060 gily.agar@gmail.com

01/02/2012 | 08:29 | מאת: נטע

האם יש תאריך או שזה תלוי במידת ההיענות?

היי נטע הקבוצה צפויה להתחיל בחודש וחצי הקרובים. אם מתאים את מוזמנת לפנות אלי במייל. גילי

31/01/2012 | 23:18 | מאת: hory

שלום, אני מחפשת דיאטנית קלינית שמתמחה בהפרעות אכילה ומקבלת באופן פרטי בגבעת שמואל-רמת גן- תל אביב- פתח תקווה.. היה לי ניסיון כושל בעבר, ואני ממש מנסה לתת צ'אנס מחדש, ולכן חשוב לי שזו תהיה מישהי שבאמת טובה במה שהיא עושה.. אם תוכלי לכוון אותי זה יעזור לי מאוד.

היי סליחה שלקח לי זמן לענות היה משהו מוזר עם ההודעות ולא ראיתי כמה מהן. יש לי המלצות מעולות עבורך. אנא פני אלי במייל gily.agar@gmail.com גילי

31/01/2012 | 12:25 | מאת: יעל

אני בת 23 "הפרעת האכילה" התחילה אצלי בגיל עשר - לפי מה שהגדירו אותי הפסיכיאטרים - זה התחיל באכילת יתר עד גיל ארבע עשרה אז זה הפך לבולימיה עד גיל תשע עשרה זה הפך לאנורקסיה... אני התאשפזתי בגלל הפרעת אכילה - שאגב אין לי - לשנה מגיל תשע עשרה עד גיל עשרים ועליתי המון במשקל משלושים ושתיים קילו עד לשישים קילו ואני מטר שבעים... ממש פיל שנאתי את כל העולם במיוחד את ההורים שלי שאישפזו אותי ואת הפסיכיאטר שהצליח לאשפז אותי בכפייה אחרי שנכנסתי לפסיכוזה עקב המצב ויותר מכל שנאתי את עצמי... יצאתי מבית החולים וירדתי חמישה עשר קילו תוך פחות מחודש... הם איימו עלי שאם אני אמשיך לרדת במשקל שהם יאשפזו אותי עוד פעם וישימו לי זונדה עוד פעם... אז עליתי לחמישים קילו ותנדנדתי בין חמישים לארבעים ותשעה קילו... אבל אז קרה דבר נוראי אני התאשפזתי בבית חולים פסיכיטרי למשך כמעט שנתיים - לא בגלל תת משקל חמור - ונתנו לי תרופה שהעלתה אותי שלושים קילו!!... אני לא מאמינה שהגעתי למשקל הזה כל מה שרציתי זה למות ואני עדיין לא יכולה לחיות עם המשקל הזה... לא מזמן יצאתי משם אז בחודש האחרון ירדתי חמישה עשר קילו ואני רוצה להגיע לשקול עשרים קילו אז יש לי דרך ארוכה עד היעד... אנ לא חושבת שיש לי הפרעת אכילה הם סתם מעללים עלילות... אני ממש שמנה ומכוערת גם כששקלתי שלושים ותשעה קילו הרגשתי שמנה ושנאתי את עצמי אז כמה וכמה היום... הייתי נותנת הכל גם במכיר של למות בעיקר שאני אגיע למשקל היעד... אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי ומעקב פסיכיאטרי ואני ממש בדיכאון בגלל המשקל אני מתביישת לצאת כי כולם יראו כמה אני שמנה שלא מצליחה לשלוט בעצמי ויחשבו שאני כל היום זוללת וטוחנת ולא מסתכלת על עצמי במראה מרוב גועל מכל השומנים שיוצאים ממני ומשחיטה את הגוף שלי... אני אוכלת כמעט רק ירקות אבל הירידה במשקל נעצרה וזה כל כך מתסכל... אני לא רוצה ללכת לדיאטנית כי אין לי כוח לריב איתה ושתביא לי תפריט של אלף קלוריות כשאני עכשיו בקושי מגיעה לבין מאתיים לחמש מאות קלוריות ביום... עשיתי ספורט אבל כבר אין לי כוח מרוב דיכאון אין לי אנרגיות לעשות כלום... אף אחד לא מבין אותי אפילו לא הפסיכולוג שלי... אני יודעת למה כל זה התחיל ואני יודעת מה הסיבה שאני רוצה להיראות כמו ילדה קטנה ושכל העצמות היפות יבלטו - זה התחיל כתוצאה מהתעללות מינית קשה מצד הדוד שלי מגיל ארבע עד גיל שתים עשרה וכלל דברים שקשורים לפה אז מאז אני נגעלת מהפה ומכל מה שנכנס לשם כי הוא מתלכלך ונהיה טמא ומגעיל כמו הגוף שלי... אני ממש חייבת לרדת במשקל הכי מהר שאפשר והכי הרבה שאפשר... ממש קשה לי להרגיש כל כך שמנה עד כדי כך שאני שוקלת להתאבד... אין לי כוח יותר לריב עם ההורים כדי לאכול... להקיא כל דבר שנכנס לגוף שלי לעיתים נדירות ובכמות מצומצמת אני רק רוצה שיעזבו אותי לנפשי זה הרבה לבקש? אני אובדת עצות - איך אני אגיד להורים שלי שאני כבר לא ילדה ושיעזבו אותי בשקט כבר?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. אני כל כך מתנצלת שלקח לי זמן לענות. הייתה בעיה עם ההודעות ולא ראיתי חלק מהן. אני מצטערת לשמוע על ההתעללות המזעזעת שעברת ואת צודקת במאה אחוז שהיא הסיבה העיקרית לקושי שלך עם אוכל. אולי יעזור לך לנסות להתייחס לכך שתשארי בחיים ותצליחי בהם, כנקמה ונצחון מול הדוד הנוראי הזה. אולי יום אחד תוכלי גם לתבוע אותו, לדאוג שהאמת תצא לאור והוא יהיה מושפל וישב בכלא ואילו את תוכלי לקבל ממנו פיצוי כספי גבוה באמצעותו תוכלי להשיג לעצמך דברים שאת אוהבת, אולי אפילו דיאטנית אישית שתעזור לך להיות במשקל שאת רוצה ואולי תוכלי לעזור לבנות אחרות שחוו את מה שחווית. אבל לשם כך את צריכה להשאר בחיים. ואם תשקלי 20 קילו זה לא יקרה. כשמרגישים תחושות בלתי נסבלות כלפי הגוף הדבר הכי טוב שניתן לעשות זה להתעסק במשהו אחר. אתן לך דוגמא. אם מישהו חס וחלילה הופך להיות נכה. מצב נתון שאין מה לעשות איתו. אז לאחר שהוא מעכל את זה, אם הוא ינסה לעשות דברים שלא קשורים לנכות שלו (לדוגמא לקרוא, לראות סרטים, לשוחח עם חברים וכו')תסכימי איתי שסביר שהוא ירגיש טוב יותר מאשר אם הוא יסתכל על תמונות מהתקופה שלא היה נכה, ישווה את עצמו לאנשים הולכים וכו'. נסי לקבל את העובדה שאת שונאת את הגוף שלך ושאת מרגישה שמנה כעובדה. זה כנראה לא הולך להשתנות גם אם תרזי ותגיעי ל 20 ק"ג. וכעת קבלי את זה שיש לך גוף שאת לא סובלת, ונסי לראות אם יש דברים בחייך שלא קשורים לגוף שלך ושאת לא צריכה להתמודד איתו כשאת עושה אותם. לאחר תקופה כזו תתחזקי ותרגישי קצת יותר טוב. את חייבת להשאר בחיים כדי שהאמת על דוד שלך תצא לאור. אין סיבה שאת תהיי בכלא הפנימי שלך (או בקבר) ושהוא יסתובב חופשי

שלום חליתי באנורקסיה בזמן שזה עוד לא היה מחלה נפוצה, ב1967 , בהולנד, ארץ הולדתי. אחרי אשפוז בב"ח רגיל (36 קג עד 50 קג, לקח 6 שבועות)), האנורקסיה הפך לבולימיה: משליטה טוטלית הגעתי לאי-שליטה טוטלית. אני מזהה עם הכל שכתוב על אנורקסיה ובולימיה, על הסבל, האתימות והיאוש. יצאתי מזה כשנולדה ביתי הבכורה (אחרי טיפול פוריות, תוצאה של האנורקסיה), ולמזלי נולדו לי סה"כ 6 ילדים בריאים ויפים. אבל לעולם לא יוצאים מזה ב-100%: ההתעסקות עם אוכל, הדג'וקים נשארים, אבל לרוב אםשר לחיות עם זה. אבל עדיין אפשר לדבר על "הפרעות אכילה", קלים. שורה תחתונה: אם אוכל לעזור למישהי שהיום שנאבקת, שצריכה תמיכה, חיזוק, אוזן קשבת, אשמח לנסות. אוכל להבין אותה מניסיון אישית.

לקריאה נוספת והעמקה

מה אני אצטרך להתמודד עם זה לנצח..? איך אפשרי להגיע למצב שהעליות והירידות יפסיקו?! תמיד כשחשבתי שזהו אני כבר יציבה, נפלתי שוב... אין לי כוח לזה יותר

היי בהחלט ישנם מקרים רבים בהם ההתעסקות באכילה נפסקת לחלוטין ואין לה זכר. זה מאד אינדוידואלי ואני מציעה לא להסיק מסקנות ממקרה אחד למשנהו. בהצלחה!

מרגש שאת מוכנה לעזור למתמודדות מתוך נסיונך. תודה!

30/01/2012 | 16:19 | מאת: ממי

כל החיים שלי היו לי עליות וירידות במשקל, עד שהגעתי ל110 קילו אז עשיתי ניתוח טבעת אני כיום שוקלת 60 קילו אבל הבעיה של האכילה הכפיתית שלי לא נפתרה.. רק שהיום אני אוכלת ומקיאה בתירוץ שיש לי טבעת. פשוט כבר אין לי כוחות להקאות האלה, יש לי סחרחורת תמידית ועיפות כרונית. אשמח אם תעזרו לי למצוא איזה קורס או סדנא בקיצור כל מה שיכול לעזור. תודה מראש.

היי ממי יש לי רעיון למשהו שיכול להתאים לך אנא צרי קשר במייל gily.agar@gmail.com להשתמע! גילי

28/01/2012 | 19:19 | מאת: hory

כתבתי פה בעבר מהתהום הכי עמוק שהייתי בה וגם לאחר שהצלחתי לעמוד קצת על ההר ולהשקיף מלמעלה.. אבל שוב, כי מעגל שאין ממנו מוצא, מרגישה איך רגליי נשמטות, איך משבוע לשבוע היציבות באכילה שהיתה לי מתערערת למשך זמן רב יותר מהשבוע הקודם, ואיך הנשימה הופכת קשה יותר ויותר. ודווקא עכשיו, אני באמת לא יכולה להתמודד עם זה..זה גדול עליי וכל כך לא הוגן. אני באמת מנסה ומשתדלת ומשקיעה את כל כולי בטיפול נפשי ותרופתי, על אף הקושי העצום, על אף הרצון להרים ידיים ולהרפות מהכל. נלחמת נגד עצמי, והמלחמה לא שווה שום דבר. שוב נופלת לאותו בולמוס אכזר ורודן, לאותה אכילה שאין בה אותי ואין בה כלום חוץ מחיפוש, לעיסה ובליעה חסרת טעם, ומלאת כאב וסבל. האמנתי שכבר יהיה אחרת, שכבר אחרת, שאני יכולה לדבר על הכל בלשון עבר.. שלפחות את האתגר הזה פיצחתי, שאפשר להוריד מעמסה אחת מהגב שנשבר, אך לא. בסופו של דבר, זה מה שיש בתוכי ואין לי לאן לברוח. אני פוחדת ולא רוצה להפסיד את מה שהשגתי במאמץ כה רב בשנה האחרונה..באמת שאני לא מסוגלת להתמודד עם זה בשנית. אני יודעת שכולם יגידו שאני צריכה לחזור לטיפול דיאטני שיעזרו לי, שתהיה לי תמיכה, אך ניסיתי. באמת שהייתי שם. אפילו ניסיתי מס' חודשים אצל שתי דיאטניות מצויינות ושונות, אך אף אחד לא מצליח לעזור לי באמת.. ובסוף אני נותרת לבדי, כישלון. כישלון.

לקריאה נוספת והעמקה

היי איזו הרגשה נוראית ! אני לא מזהה את הכינוי שלך ולא מצליחה לקשר לכתיבה קודמת שלך אבל נשמע שאת נאבקת הרבה זמן. בכל תהליך יש עליות וירידות. מקווה שלא תאפשרי לירידה הזו להטעות אותך ולייאש אותך. יהיו ימים בהירים יותר. מבטיחה.

29/01/2012 | 14:30 | מאת: hory

תודה גילי על ההתייחסות ועל החיזוק.אני מתארת לעצמי שאת לא יכולה לזכור כל אדם שכתב כאן, וזה בסדר. אני מרגישה שהכל קורס מסביבי ואני לא מצליחה לעצור את התהליך הזה שמתעצם מרגע לרגע, ומשותקת מרוב פחד.אני מרגישה שלעולם זה לא ייגמר ושאין מכאן מוצא, והחרדה חונקת אותי ולא מרפה.. אני פשוט לא יודעת מה לעשות.

שלום לכולם אני מצרפת כאן רשימה של מקומות ציבוריים ופרטיים לטיפול בהפרעות אכילה. אין ברשימה זו משום המלצה על מקום זה או אחר, אלא ריכוז של אינפורמציה עבורכם. כל אחד צריך לברר מה מהמסגרות מתאימה לו מבחינה כלכלית ומבחינת התכנית שמוצעת במקום, ולבחון האם המקום עונה על צרכיו. אפשרויות טיפול בהפרעות אכילה: באופן כללי מומלץ שהטיפול יכלול טיפול רגשי (פסיכולוגי) ןטיפול של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. ניתן להשיג שילוב זה במספר דרכים: 1. באופן פרטי- פניה לפסיכולוג פרטי ותזונאית פרטית. 2. ברוב קופות החולים קיימות לרוב יחידות לטיפול בהפרעות אכילה, דרכן ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי ותזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה, במחיר מסובסד. מדובר על טיפול מרפאתי ולא אשפוזי ויש לברר בקופת החולים הרלוונטית אל מי צריך לפנות לקבלת טיפול בהפרעות אכילה. 3. ניתן לקבל טיפול במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש המתמחות בהפרעות אכילה. במקומות אלה פועל צוות מנוסה ורב מקצועי המספק טיפול רגשי וליווי של תזונאית ואם יש צורך גם של רופא.מדובר על פגישות בתדירות של אחת לשבוע בד"כ. ישנן גם מחלקות בהן ניתן להתאשפז בעת הצורך. ניתן לפנות אל המרפאות והמחלקות הללו באופן ישיר ואין צורך בהפניה מקופת החולים: * בית חולים איכילוב :03-6974707 (יש מרפאה וגם מחלקה) * מחלקות בבית החולים תל השומר (ילדים ג') – 035302466 (בוגרים) 03-5305101/3 03-5303030 (לבקש מרפאת מבוגרים או מחלקה פסיכיאטרית למבוגרים או למתבגרים בהתאם לצורך). מרפאת חווה -תה"ש - מרפאה לבריאות הנפש של האשה- 03-6354029 * בית החולים אסף הרופא (ילדים ונוער) - 08-9779117/153 * מרכז שניידר (מח' ד' להפרעות אכילה) - 03-9253761 * הדסה עין כרם (מרפאה לבוגרים) -02-6777348 הדסה עין כרם מחלקה לבוגרים 02-6777181 אשפוז יום מתבגרים (מרכז העיר) טלפון: 6235059/4 – 02 מחלקת אשפוז מתבגרים (עין כרם): 02-6779191 * בית חולים סורוקה - 08-6400780 * בית חולים רמב"ם (פסיכיאטריה - הפרעות אכילה) - 04-8543031 # מרפאת הנוטרים – רעננה- דרך קופ"ח כללית * קופ"ח מכבי (המרפאה להפרעות אכילה) - 04-8477922 * שלוותה (מחלקה לנוער ולבוגרים) – הוד השרון, טלפון: 09-7478604 * גהה – בית חולים פסיכיאטרי, טלפון: 03-9258258 * מרכז שיקום נס ציונה (נוער) - 08-9384067/8 * גליל מערבי - 04-9850505 * קיבוץ גשר הזיו - 04-9828810 * מכון סאמט (מבוגרים) ירושלים - 02-6733548 * מרפאת נעורים לילדים ונוער (קופת חולים מכבי) ראשון לציון -03-9634780 *תחנת העמקים- גלבוע 04-6533239, 04-6533333 4. עמותות וארגונים פרטיים: נותנים מענה מקיף ולעיתים באשפוז חלקי * עמותת שחף – המפעילה קו מצוקה התנדבותי המקשיב, מספק אינפורמציה בנוגע לאפשרויות הטיפול הקיימות ומשיב על כל שאלה בנושא. טלפון: 08-9357035. * אביב – ארגון ישראלי להפרעות אכילה . * ת.ל.מ – תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה: המגישה עזרה, סיוע אבחון וטיפול בתחום בריאות הנפש למשפחות, זוגות, פרטים וילדים הסובלים מהפרעות אכילה ובעיות בתחום הנפש. 5. מרכזי טיפול ייעודיים בהפרעות אכילה: * תפנית – ירושליים, בית הכרם טלפון: 02-6525647. * שחף – קיבוץ נען טיפול בטכניקת החונכות המנוהל על ידי ד"ר מוריה גולן, טלפון: 08-9357035, 08-9351244. * נופית – המרכז לטיפול בהפרעות אכילה בקרב נוער ובוגרים, טלפון: 09-7447111, 09-7447222. * כפר עמית – טלפון: 04-6309209 * חוות הבריאות "מצפה אלומות" מציעה טיפול תומך בתהליך השיקום, סיגול תזונה נכונה ומאוזנת ואורח חיים תזונתי בריא לגוף ולנפש, טלפון: 04-6653364. # עוף החול - קיבוץ חצרים (היחיד בדרום) טלפון: 08-6474055 לבקש את מיכל # אגם - ת"א טלפון: 03-6447420 # שלבים - הרצליה פיתוח (פרטי. אשפוז יום) 09-9543507 בהצלחה לכולם, והעיקר, לא להרים ידיים, אלא למצוא את הטיפול הנכון עבורכם! גילי

30/01/2012 | 12:29 | מאת: נטע

שלום גילי, הסתכלתי ברשימה ורציתי לשאול האם ידוע לך אם בראשון לציון (או הסביבה הקרובה) קיימת מרפאה להפרעות אכילה אצל מבוגרים? לפי מה שראיתי קיימת מרפאה כזאת רק לילדים ונוער. אני בת 36 ומעוניינת לטפל באכילה הרגשית שלי ובהתמכרות לג'אנק פוד וממתקים, מבוטחת במכבי כאמור אך לא יודעת לאן לפנות בעניין.

18/01/2012 | 09:43 | מאת: נדיה

שלום, אני בת 23 ובשנה אחרונה עברתי שינוי פיזי, במשקל והצרת הקיפים, אני מרגישה שכל המטבוליזם והגוף שלי השתנה, לטובה. ההרזיה לא הייתה מכוונת תחילה אך לאחר שראיתי תוצאות התחלתי לשמור ולהקפיד, המשכתי להרזות בעיקר ע"י אי אכילה. הירידה במשקל חצתה את גבול הטעם הטוב והתחלתי לאכול קצת יותר, אני עדין שומרת על הרזון, זה מאוד חשוב לי ואני מאוד שלמה עם עצמי עכשיו. אני כל הזמן חוששת שאני מזיקה לגוף שלי ע"י עשיית מעשים לא בריאים, כמו אי אכילה במשך חצי יום ואז אכילה מוגזמת. לאחרונה שמתי לב לתזוזה קיצונית בשיניים שלי, האם זה קשור להרזיה? אני כן משתדלת לאכול דברים בריאים ואין לי שום כוונה לרזות יותר אלא לשמור על המצב הקיים. אשמח לדעת האם יש קשר בין השיניים לירידה במשקל ועם מי אני יכולה להיוועץ ע"מ לדעת האם אני פועלת נכון עם הגוף שלי או לא. תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

היי נדיה פני בדחיפות לרופא שיניים המומחה בחניכיים לבדוק עניין זה וכן לתזונאית שתוכל לסייע לך לאכול באופן שלא יזיק לגופך הן מבחינת כמות והן מבחינת פיזור האכילה על פני היום. ישנן תזונאיות דרך כל קופות החולים. בהצלחה

17/01/2012 | 16:08 | מאת: ענת

ולצאת מהאכילה הרגשית. ממליצה על מי שעזרה לי מאד: http://www.talor.to/a47-יומן-הבולמיה-של-ר-ש

07/01/2012 | 15:10 | מאת: ג'ס

שלום, רציתי לדעת האם ישנם דרכים להשמין בפנים. אמי רזתה מאוד בעיקר בפנים בתקופה האחרונה ללא דיאטה כלשהי אלא לא במכוון כלל. האם יש לך עצות בעניין? תודה מראש, שיהיה המשך שבוע נעים.

שלום רב. יש להתיעץ עם רופא על מנת להבין מדוע ירדה במשקל, ולהתייעץ עם תזונאית בנוגע לעליה במשקל. בהצלחה

02/01/2012 | 17:45 | מאת: שואלת

הי גילי, קודם כל תודה על מה שכתבת לי על ההודעה האחרונה.. רציתי לבקש ממך עזרה,ככל הנראה האשפוז יהיה כבר בשבוע הבא.. יש לי אח בן 13, והייתי מאוד רוצה לספר לו בעצמי על האשפוז ועל הבעיה.. נראה לי בטוח שהוא יודע שקורה משהו, כי בכל זאת זה משפיע על כל הבית. אני פשוט מפחדת שהשיחה הזאת תהיה לו טראומטית באיזשהו אופן ותחרט אצלו כמשהו רע... אז רציתי לדעת, עד כמה כדאי לי לספר לו ואיך להגיד, ועד כמה באמת להיכנס לעומק העניין. אם בכלל.. ואיך להרגיע אותו שלא ייפחד... תודה רבה :)

היי. הייתי מציעה שהשיחה תתקיים בנוכחות הורייך או לאחר התייעצות אתם, וניתן לשים דגש בשיחה על מה שתפיקי מהאשפוז ועל הדברים הטובים שתקבלי בו (יהיו שם אנשים שילמדו אותי לאכול בצורה יותר בריאה, חוגים ופעילויות שיעזרו לי לשפר את מצב הרוח שלי). את יכולה להגיד באופן כללי שבתקופה האחרונה לא הרגשת כל כך טוב והיית קצת עצובה, ושאת נוסעת למקום שהוא כמו חופש עם אנשים טובים שיכולים לתת לך עזרה וכוח להתחיל דרך חדשה. אני חושבת שאם תציגי את הדברים כבחירה שלך במשהו שהוא טוב עבורך, סביר שאחיך לא יבהל ואולי אף יקח מזה דוגמא לכך שאדם צריך לקחת אחריות על חייו ולמצוא את הפתרונות שיקדמו אותו. שיהיה הרבה הרבה בהצלחה. עדכני איך הולך לך.

30/12/2011 | 00:35 | מאת: מירב

ערב טוב גילי, הבן שלי בן 3.5 פשוט לא אוכל אוכל המוגדר כנורמלי. האוכל היחיד שמוכן פתיתים לבנים, פסטה לבנה, אורז לבן לעיתים בתוספת קוטג'. גם סנדוויץ או עם קוטג' או דבש.. אם חלילה מגלה משהו בתוך הואכל כמו תבלין אגוז מוסקט בוכה שיש לו "ליכלוכים" ומסרב לאכול. בעבר היה אוכל שניצלים, צ'יפס, בולונז, טוסטים, אך לאט לאט החל לדחות את האוכל עד שהגיע למצב שסיפרתי - כיום. עשיתי לו בדיקות דם, שהראו שהכל בסדר כולל ברזל ויטמינים אך לדעתי זה בלל שאני נותנת לו כל יום דובוני וויטמים (מולטי ויטמין וויטמין סי). כמובן שגם לא נוגע בפירות, ירקות, בשר עוף וכו. לעיתים אני מצליחה להוסיף לו כף מרק עוף (רק מהמים) לתוך הפתיתים או האורז אבל שוב אם רק מגלה משהו אפילו תבלין ירוק - הוא לא יגע בזה יותר. יש לו עוד ארבעה אחים בבית שאוכלים בסדר גמור (אחותו הגדולה לא אוכלת גם כן פרות וירקות מגיל קטן אבל לפחות אוכלת דברי אחרים ומגוונים). בבית יש תמיד ארחת צהריים בייתית שאני מכיה לשאר הילדים וכנ"ל גם ארוחות ערב המוגשות שלולחן בשעה קבועה. אני אובדת עיצות, חסרת אונים ופשוט לא יודעת מה לעשות. הבנתי שיש מרפאה להפרעת אכילה בשניידר. האם מומלץ? בנוסף בזמן האחרון, מידי פעם, טוען שעושים שיש לו רעש באוזניים אם הטלויזיה מוגברת או שמישהו צועק. האם זה קשור? האם קשר לוויסות ריגשי? גילי, אנא כווני אותי מה לעשות. אני ממש מתוסכלת. הרבה תודה לך !!!!!!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מירב. אני מפנה אותך בשמחה לידיה המקצועיות של ד"ר הדס אבני, רופאה המומחית לתחום זה ומנהלת פורום הפרעות אכילה לגיל הרך. העתיקי את שאלתך לשם בדיוק כפי שכתבת ואני בטוחה שתקבלי מענה מקצועי. הנה הקישור לפורום. בהצלחה http://www.doctors.co.il/forum-3540

28/12/2011 | 23:57 | מאת: שואלת

הי גילי, הרבה זמן לא כתבתי... אני אעדכן מה קורה איתי :) אז ככה, עליתי 7 קילו בערך... כל יום אני מנסה לא לאכול וכמובן שזה נגמר בבולמוס ענק.. בא לי למות שעליתי כל כך הרבה...אני כאילו לא מאמינה שזה הגוף שלי.. כל יום הוא סבל..סיוט...כאילו הוא נמשך שנה.. איבדתי שליטה לגמרי.. כל כך רוצה להיות בתת משקל.. רזה..דקיקה..בלי "כלום" מעליי..חייבת להוריד הכללל.. כנראה שאני אתאשפז...בת"ש הם חושבים שגם כדאי.. אבל אני מצד אחד רוצה להתאשפז..אבל מצד שני מפחדת שהם ייקחו לי את זה.. כי "זה" הפך להיות המרכז של החיים שלי, הדבר שעליו אני חושבת 99.9% מהזמן שלי (גם בחלומות)... מה אני אהיה בלי זה? זאת הבריחה שלי..הבועה שבניתי לעצמי..וחוץ מזה שאני משמינה ממנה כרגע (וזה הפחד הכי גדול שלי), טוב לי בתוכה.. אוף גילי אני כל כך רוצה להיות רזה...את לא יודעת כמה.. מצד אחד אני מפחדת לשים נענע בתה ולשטוף ידיים עם סבון כי אולי יש בזה קלוריות וזה ייכנס לגוף שלי..וכמה שעות אחרי זה אני אוכלת בלי הכרה... וכבר אין לי כוח...אין זה מפחיד להתאשפז..נכון?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. הגיוני לפחד לפני אשפוז, שהוא שינוי מבחינות רבות. מצד שני היתרון באשפוז הוא שבנוסף להחלמה הפיסית, יעזרו לך למצוא "מי את ללא ההפרעה" ולהרגיש שיש לך זהות ומקום גם כבריאה. מקווה שיעבור בצורה טובה ויעילה. בהצלחה. גילי

21/12/2011 | 11:40 | מאת: \יהב

הי אני בת 33 עם ילדים ובהריון כבר שנים מתעסקת במשקל אוכלת מסודר אך פעם בחודש ולעיתים חודשיים מקיאה באופן יזום( בדרך כלל זה מלווה אחר כך בתחושה שאולי אני בולימית ולמה עשיתי זאת ). אני לא אוכלת אכילה כפייתית ומקיאה כי מרגישה שאכלתי יותר מדי ואני אשמין- זו המחשבה , זה קורה אחת לחודש למרות שהיתה תקופה שפעם בשבועיים הקאתי וזה עבר כבר שלוש שנים שזה מדי פעם. ברור לי שזו לא בולימיה לפי הספרים אך זה לא בריא וזה משהו רגשי . האם ניתן לטפל בכך? אני לא רוצה את זה .האם כמטפלת זו הגדרה לבולימיה ועליי לפנות למטפל בבולימיה או בהפרעת אכילה ?זה מפחיד אותי ,אני לא רוצה לחיות כך ואני מבינה שיש משהו רגשי שגורם לזה. אני רוצה לטפל בזה . תודה על הכל אשמח לתגובה.

21/12/2011 | 15:23 | מאת: יהב/

שכחתי רק - אציין כי הלכתי לפסיכולוג וכששוחחתי על כך הוא אמר שזו לא בולימיה ושלבד אני צריכה להחליט להפסיק להקיא פעם ב...ובמקום זה להרשות לעצמי פעם בשבוע להתפנק במשהו משמין בלי רגשות אאשם. האם כדאי ללכת לתזונאית או לטיפול בהפרעה כי למרות שזה לא על בסיס קבוע זה לא בריא ואחרי כמה שנים אני מבפנים רוצה לשים את זה מאחורי כי אני באמת יכולה , ההקאה לא משחררת אותי ולא התמכרתי לזה אז חבל שיהיו לי נזקים עתידיים. היום אני מבינה גם שיש לי בעיה וגם פעם בחודש זה לא בסדר , האם ישהמלצה למטפל כשלהו באור השרון מרכז ?תודה רבה

היי. אני מברכת על רצונך לנקש את ההתנהגות הזו מחייך ולא לתת לה להתקיים גם אם היא מופיעה "רק" לעיתים רחוקות. הייתי ממליצה לפנות לאיש מקצוע בתחום הפרעות האכילה (למרות שזו לא ההגדרה המדוייקת של בולימיה), והשאלה האם לפנות לתזונאית המומחית בהפרעות אכילה או לפסיכולוגית המומחית בהפרעות אכילה קשורה למה את רוצה להשיג כעת. פסיכולוגית צפויה לסייע לך להבין את מקור ההתנהגות לצד הנסיון לצמצם אותה, בעוד שתזונאית צפויה לסייע בעיקר במניעת המצבים של ההקאה עצמה, אך עם פחות תובנה לגבי מקורות עמוקים שלה. הכל תלוי בהאם מתאים לך לפתוח דברים ולחזק גם תחומים אחרים בחייך או שאת רוצה משהו מאד מאד ממוקד שמתאים יותר לתזונאית. להמלצות על אנשי מקצוע אנא כתבי לי למייל gily.agar@gmail.com

אני חושבת שאת נורא חכמה. בגלל זה אני רוצה לשאול אותך שאלה שלא קשורה לנושא. זה קשור למשהו שראיתי פעם ברחוב: אישה בערך בת חמישים הלכה ברחוב. ניגש אליה גבר וליטף לה את החזה. היא בעטה לו בביצים והלכה. לדעתך, היא נהגה נכון כשבעטה לו בביצים?. באותו מצב, גם את היית בועטת לו בביצים?. בבקשה תעני לי

היי אני שמחה שאת נתרמת מתשובותיי. לא ברור לי מה הכוונה שמאחורי שאלתך. דעתי האישית על התנהגות זו או אחרת אינה רלוונטית. אני משתדלת לענות מתוך ידע מקצועי ולא מתוך דעתי האישית. אוכל לענות באופן כללי, שלכל אדם יש זכות להגן על עצמו במקרה שהוא מותקף באופן כלשהו לרבות באופן מיני. אם יש אפשרות רצוי כמובן לערב את המשטרה ולהמנע ממצב שיכול לסכן את הנפגע כגון הגררות לקטטה. מקווה שזה עוזר. גילי

18/12/2011 | 11:58 | מאת: עדי

שלום גילי אני פונה בקשר לאימי, היא בת 58, לפני כשלוש שנים פוטרה מעבודתה ומאז החלה להשמין מאוד ברור לנו שזה מגיע ממקום של חוסר, חשוב לציין כי הפסיקה לעשן לפני כיותר מחמש שנים היא אוכלת ללא הפסקה ובכמויות גדולות, מנסה לעשות ספורט אך לא מתמידה היא מודעת למראה החיצוני שלה ובאמת שרוצה להרזות אך לא מצליחה, לעיתים יש לה התקפות אכילה בלילה מהמקרר היא לא נהנית מהאוכל וכועסת על עצמה אחרי שאוכלת הרבה. אנחנו לא תורמים לזה וכועסים מאוד כאשר היא אוכלת. היא הלכה לדיאטנית פעם פעמיים וגם בזה לא התמידה. קשה לה מאוד להתמיד בכל דבר שקשור לספורט או לגוף שלה. מה עלינו לעשות? היא לא תלך לטיפול כי זה יגע לה במקומות רגישים שאני לא חושבת שהיא תרצה לפתוח. אנא עזרתך...

היי עדי נשמע שאמך תוכל להיעזר בכל מני סוגים של תמיכה והכוונה. אני חושבת שטיפול לא בהכרח חייב לגעת במקומות רגשיים. תוכלו להסביר לה שהטיפול הוא במטרה לעזור לה לגייס כוח רצון לשמור על בריאותה. בכל מקרה, חשוב שתהיה מלווה על ידי תזונאית מומחית בהפרעות אכילה. ניתן למצוא שילובים כאלה של טיפול ותזונאית ברשימת האפשרויות שציינתי בהודעה מתאריך ה 20 לאוקטובר. בנוסף, עומדת להפתח קבוצה בהנחייתי (ראי מודעה מה 8 לדצמבר) שיכולה לתת מענה ממוקד לבעיה. עבור כל אחד מהמקרים אמך צריכה לגלות רצון מינימלי לבדוק אפשרות לשינוי. מקווה שזה עוזר. גילי

18/12/2011 | 04:00 | מאת: אלעד

גילי שלום. שמי אלעד ואני מעסה ספורט ויועץ כושר ברשת מועדוני כושר גדולה במרכז.אני סטודנט לספורט-תרפיה ושיקום ולאחרונה התחלתי יותר להבחין בתופעה שללקוחות רבים קשה להתאושש מטיפול או אימון כושר אישי ..החלטתי לחקור את העיניין ,כהרגלי, ולאחר כמה נבירות במאמרים נוצרה אצלי ההשערה כי חלק מלקוחותיי מצויים תחת סטרס וככל הנראה סובלים מחרדות (למרות שבשאלון הבריאות שאני ממלא רובם הגדול לא מודה בכך) . אני כותב בימים אלה מאמר באתר האינטרנט שלי אודות הקשר בין מצב נפשי לכושר ההתאוששות של האדם. הייתי מעוניין לדעת את ההסבר להאטה שבהתאוששות אדם תחת סטרס וחששות לעומת אדם רגוע ושלו, האם המתאושש ה"לחוץ" כמעט ולא נותן לגוף להאושש? האם זה תלוי תהליכים כימיים במוח ? אשמח לקבל גם חומר אמפירי. בתודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אלעד אין לי הפניות למאמרים בנושא אך אני בטוחה שתוכל למצוא באינטרנט שפע של מידע בתחום. בהצלחה.

15/12/2011 | 15:21 | מאת: ע.

הסיפור שלי פשוט מאד וגם מסובך מאד. אני בן 33. לפני כעשר שנים בקושי אכלתי, בגלל מצב רוח ירוד. הגעתי לתת תזונה ונראתי "עור ועצמות". כשהבנתי שאני קרוב לסכנה בריאותית - פשוט התחלתי לאכול הרבה. ומאז לא הפסקתי. אני שוקל כרגע 102 קילו. אני אוכל כמויות מטורפות כדי לא לחזור למצב ההוא של תת תזונה. רציונלית, אני יודע שזה מטורף. שהגעתי כבר לעודף משקל, ואני רחוק מאד מאד מתת תזונה. ובכל זאת אני ממשיך... אני יודע שזה לא הגיוני. אינטואיטיבית זה מזכיר לי את האנשים שיצאו ממחנות ההשמדה מזי רעב, והתחילו לאכול כמויות אדירות - עד סכנת חיים. מקווה שאת מבינה את האנלוגיה המשונה... אשמח לשמוע ממך מחשבות, תובנות או ניתוח של מצבי. איך את מבינה אותו?. ברור לי שאני במצב לא טוב. המון תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ע נתחת כל כך יפה את מצבך. האכילה שלנו מספרת פעמים רבות סיפור פנימי ובמקרה הזה היא מספרת על הפחד לאבד שליטה על המשקל מהכיוון של רזון וסכנת חיים. מעבר להבנה אני מציעה לך מאד לפנות לטיפול פסיכולוגי ובמקביל לטיפול של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. בטיפול תוכל לרכך את החשש הכבד שמקנן בתוכך מאיבוד מחודש של המשקל ואולי גם להבן מדוע הוא תפס כאלה מימדים, והתזונאית תוכל לתת לך תפריט תוך הבטחה ומעקב משותפים על כך שאינך מגיע למצב רזון שאינו בריא לך. אם תרצה לחשוב ביחד על כוון טיפולי אתה מוזמן ליצור איתי קשר. ישנה בפורום רשימת אפשרויות לטיפול שתוכל להיעזר בה. מוזמן לעדכן מה חשבת. גילי

10/12/2011 | 17:22 | מאת: נטע

אני מצטערת אם זה לא במקום כי זה לא קשור לפורום. קראתי כאן מהמקום של בעיות עם אוכל והרגשתי שהמענה שלך קרוב ועדין וקיוויתי לפנות בשאלה קצת אחרת. מה גם שקיבלתי איזה רושם של עיסוק נשי מצידך בהפרעות אכילה ובהפלות וחשבתי שאולי יהיו לך דברים לומר. סליחה אם חרגתי. הגוף שלי מתנהג כאילו עברתי פעם תקיפה מינית. גם הנפש, אפשר לומר. אבל הזיכרון וההיגיון הבריא שלי לא. הפיצול הזה מבלבל ואני לא מצליחה להבין אותו. יכול להיות שהגוף שלי ממציא חוויה? הוא כואב, נרתע ממגע, מעלה בי חרדה נוראית בכל הנוגע למין ומיניות. בסיטואציות מיניות אני מרגישה כאילו הוא לא שייך לי, עולים בי תסריטים נוראיים למה שעומד לקרות. גם הנפש פצועה, מלאה בחרדות ודיכאון. כביכול הכל מתיישב טוב עם הסיפור הזה, שבעצם לא היה. אני מרגישה שהשתגעתי והגוף חווה דברים של מישהי אחרת. מה הולך איתי? (ואם בכל זאת לקשר לנושא הפורום, הגוף שלי זר והייתי רוצה שיעלם. שיפסיק.)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נטע, וטוב שכתבת. את מתארת תחושות של ניתוק מהגוף ושל חרדה שאכן אופייניות לנפגעות תקיפה מינית. אני יכולה להגיד שני דברים בהקשר הזה. האחד הוא (ואני מקווה שלא להבהיל אותך), שתקיפה מינית פעמים רבות "נמחקת" מהתודעה שלנו במנגנון שנקרא דיסוציאציה. נפגעות רבות נזכרו בפגיעתן רק לאחר שנים רבות. במובן זה ייתכן שהתרחשה פגיעה שאינה נגישה לך בזכרון אלא רק בתגובות הגוף. אפשרות שניה היא שנושא המיניות נתפס אצלך כמסוכן מבלי שהתרחשה פגיעה מינית בעברך, אלא מתוך תשומת לב שלך ורגישות לנושא. כדי להסביר אתן דוגמא מאנשים שחווים חרדת טיסות. ישנם אנשים שחוששים מטיסות, חולמים על התרסקות מטוסים וחווים התקפי חרדה בטיסה, וזאת מבלי שהם נכחו אי פעם בתאונת מטוס. התוכן פשוט "נדבק" אליהם או שהם "נדבקו" אל התוכן. לפעמים ניתן לקשר את התוכן של התרסקות מטוסים לעברם ולתפיסותיהם ולפעמים לא. אז ייתכן שקרה משהו בעברך שאינך זוכרת כעת, אך ייתכן גם שהנפש שלך מסיבות שעדיין לא ידועות לך ואולי גם לא תהיינה ידועות, ה?ב?חינה במורכבות שיש במיניות ובפוטנציאל לפגיעה שהיא טומנת בחובה,ומגיבה אל הנושא בחרדה. כך או כך, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול על מנת להקל על התחושות הקשות. אם הן משפיעות כך על חייך מגיע לך לטפל בהן מבלי קשר להבנה של מה גרם להן. מקווה שזה עוזר. הרגישי נוח לשאול עוד. גילי

"מה הסיפור שלך עם האוכל?"- קבוצות לטיפול בהפרעות אכילה ואכילה רגשית, על פי הגישה הנרטיבית לכל חברות וחברי הפורום. אני שמחה לבשר על פתיחתה של קבוצה לטיפול בהפרעות אכילה בהנחייתי ובהנחיית אשת מקצוע נוספת. אשמח לראות אנשים מפורום זה בקבוצה, ולהציע הנחה של 10% למי שמגיע דרך הפורום. רבים מאיתנו מתמודדים עם הפרעות שונות הקשורות לאוכל ולאכילה, ביניהן : אכילה רגשית, בולימיה, התמכרות לאכילה, אכילה בלתי נשלטת ובולמוסי אכילה. הפרעות אלה קשורות כולן לסיבות רגשיות, למצוקות ולחיבור לא רצוי בין רגשות ואכילה. הגישה הנרטיבית מציעה טיפול מובנה, יעיל וממוקד בבעיות אלה. בקבוצה טיפולית בת 12 מפגשים, לומד כל משתתף להכיר את הסיפור שרקם סביב אוכל, למצוא את הגורמים להפרעת האכילה אצלו, להבין איך היא פועלת ומשפיעה עליו, ובעזרת כלים אלה, לומד לנטרל ולנצח את הבעיה וליצור "מערכת יחסים" חדשה עם האכילה. חלק משמעותי מהעבודה בקבוצה מתרחש בכתיבה ובחשיבה עצמאית ולכן הקבוצה יכולה להתאים גם למי שאינו מעוניין לחשוף את כל סיפורו בפני הקבוצה. כל קבוצה טיפולית מונה מספר מצומצם של משתתפים (בין 5-8 משתתפים), ומלווה במשוב אישי מהמנחות לכל אורך התהליך. הקבוצות מונחות על ידי שתי נשות מקצוע מומחיות בטיפול בהפרעות אכילה, המביאות כל אחת את נקודת המבט שלה : גילי אגר- פסיכולוגית קלינית ומרצה בעלת הכשרה וניסיון נרחב בטיפול בהפרעות אכילה, מנהלת פורומים של אכילה רגשית והפרעות אכילה בפורטל "דוקטורס" ו"בטיפולנט". רינה בלום- עובדת סוציאלית,מטפלת נרטיבית, מומחית ובעלת ניסיון רב בטיפול בהפרעות אכילה, מנהלת "הקליניקה לטיפול נרטיבי". מיקום, הרשמה ועלות ההשתתפות בקבוצה הקבוצות מתקיימות בימי שישי בבוקר, ובשני מוקדים באזור המרכז, בהתאם למיקום של מרבית הנרשמים (בחולון או סמוך לנתניה). עלות הקבוצה ל-12 מפגשים הינה 2500 ¤. אורך כל מפגש הוא שעה וחצי. התשלום יתבצע מראש לכל 12 המפגשים ויוכל להיעשות בשתי המחאות (אחת לתחילת הקבוצה ואחת לאמצעה). לפרטים נוספים והרשמה, ניתן ליצור קשר עם המנחות: רינה בלום- 052-4491234 narrativi@gmail.com גילי אגר- 054-4959060 gily.agar@gmail.com

04/12/2011 | 23:44 | מאת: רות

שלום. שמי רות ואני נמצאת בתהליך הרזיה קבוצתי קרוב לחמישה חודשיםץ השלתי כבר 17 קילו אך העליתי חזרה 3. במהלך התקופה הקפדתי יפה בתהליך והייתי מאוד מרוצה מהתוצאותץ לאחרונה החלו שוב לתקוף אותי בולמוסי האכילה הנוראיים שכל כך רציתי כבר לשכוח מהם...אחרי ירידה יפה אני שוב מרגישה שאני מאבדת שליטה על עצמי ומתחילה לעלות אט אט. אני עדיין בקבוצה אך כבר חושבת לא ללכת כי אני מתביישת מהעלייה כל שבוע. אני יודעת בוודאות שהבולמוס נובע ממצבים רגשיים אך לא מצליחה להתנתק מזה ולהמשיך הלאה...צריכה עזרה לפני שאני יחזור שוב למצב בו הייתי!!!

לקריאה נוספת והעמקה

היי רות כל הכבוד על הישגיך! קבוצות הרזיה מתמקדות בדרך כלל בירידה במשקל ולא במניעה של תוצרי לוואי של הירידה ביניהם הבולמוסים. אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול בנושא הבולמוסים במקביל לקבוצת ההרזיה. אפשרי אצל פסיכולוג או איש מקצוע המומחה בהפרעות אכילה. במודעה שפרסמתי ב4.12 יש פרטים על קבוצה לטיפול ממוקד בהפרעות אכילה ואכילה רגשית בהנחייתי ובהנחיית אשת מקצוע נוספת, שיכולה לתת מענה לתופעות הללו בתהליך של 12 מפגשים בקבוצה אינטימית. אשמח לסייע עוד אם יש צורך גילי

"מה הסיפור שלך עם האוכל?"- קבוצות לטיפול בהפרעות אכילה ואכילה רגשית, על פי הגישה הנרטיבית רבים מאיתנו מתמודדים עם הפרעות שונות הקשורות לאוכל ולאכילה, ביניהן : אכילה רגשית, בולימיה, התמכרות לאכילה, אכילה בלתי נשלטת ובולמוסי אכילה. הפרעות אלה קשורות כולן לסיבות רגשיות, למצוקות ולחיבור לא רצוי בין רגשות ואכילה. הגישה הנרטיבית מציעה טיפול מובנה, יעיל וממוקד בבעיות אלה. בקבוצה טיפולית בת 12 מפגשים, לומד כל משתתף להכיר את הסיפור שרקם סביב אוכל, למצוא את הגורמים להפרעת האכילה אצלו, להבין איך היא פועלת ומשפיעה עליו, ובעזרת כלים אלה, לומד לנטרל ולנצח את הבעיה וליצור "מערכת יחסים" חדשה עם האכילה. חלק משמעותי מהעבודה בקבוצה מתרחש בכתיבה ובחשיבה עצמאית ולכן הקבוצה יכולה להתאים גם למי שאינו מעוניין לחשוף את כל סיפורו בפני הקבוצה. כל קבוצה טיפולית מונה מספר מצומצם של משתתפים (בין 5-8 משתתפים), ומלווה במשוב אישי מהמנחות לכל אורך התהליך. הקבוצות מונחות על ידי שתי נשות מקצוע מומחיות בטיפול בהפרעות אכילה, המביאות כל אחת את נקודת המבט שלה : גילי אגר- פסיכולוגית קלינית ומרצה בעלת הכשרה וניסיון נרחב בטיפול בהפרעות אכילה, מנהלת פורומים של אכילה רגשית והפרעות אכילה בפורטל "דוקטורס" ו"בטיפולנט". רינה בלום- עובדת סוציאלית,מטפלת נרטיבית, מומחית ובעלת ניסיון רב בטיפול בהפרעות אכילה, מנהלת "הקליניקה לטיפול נרטיבי". מיקום, הרשמה ועלות ההשתתפות בקבוצה הקבוצות מתקיימות בימי שישי בבוקר, ובשני מוקדים באזור המרכז, בהתאם למיקום של מרבית הנרשמים (בחולון או סמוך לנתניה). עלות הקבוצה ל-12 מפגשים הינה 2500 ¤. אורך כל מפגש הוא שעה וחצי. התשלום יתבצע מראש לכל 12 המפגשים ויוכל להיעשות בשתי המחאות (אחת לתחילת הקבוצה ואחת לאמצעה). לפרטים נוספים והרשמה, ניתן ליצור קשר עם המנחות: רינה בלום- 052-4491234 narrativi@gmail.com גילי אגר- 0544959060 gily.agar@gmail.com

26/11/2011 | 20:46 | מאת: לאה דוד

קודם כל תודה על ההתייחסות אשמח אם תוכלי לייעץ לי איך עליי לנהוג כי אומנם אני נוטלת תרופות פסיכיאטריות אבל במיוחד אוכלת על רגשות איך אפשר להימנע מכך תודה על תשומת לב ועזרה

26/11/2011 | 20:51 | מאת: לאה דוד

אומנם אני נמצאת בתהליך של דיאטה אך בזמן האחרון לאחר שעד לפני כחצי שנה הצלחתי לרדת מאוד יפה כרגע העלתי במשקל וזה מאוד מאוד מעציב אותי וגורם לי להרגשה ולדימוי עצמי נמוך אני ממש ממש אוכלת על מה שאוכל אותי וזה חבל לי אודה לך על התייחסותיך

היי לאה זה באמת שתרגישי עצב ושדימוייך העצמי נמוך. אם הצלחת עד לפני כחצי שנה לרדת, סימן שיש בך כוחות שיכולים לאפשר לך לשמור על משקלך. מאד קשה להתמודד עם אכילה רגשית ללא טיפול. בהודעה שפרסמתי בתאריך 20.10 יש רשימה של מקומות המתמחים בהפרעות אכילה ואכילה רגשית. מומלץ לפנות לאחד מהם. אם את כבר בטיפול, נסי לשתף את המטפל/ת בעניין. בכל מקרה, בנוסף לטיפול פסיכולוגי, מומלץ להיות אצל תזונאית המומחית באכילה רגשית והפרעות אכילה. יש כאלה בכל אחד מהמקומות שמצויינים בהודעה מה 20.10 וגם לקופות החולים יש כיום תזונאיות המומחיות בכך. נסי לפנות לאחד מהמקומות הללו ולקבל את העזרה שנראה שתוכל לתת לך יותר שקט. גילי

24/11/2011 | 20:21 | מאת: מישהי

אני בת 19, חיילת.ועייפה שאין דברים כאלה. היתה תקופה בטירונות שרזיתי 2 קילו אחר כך עליתי אותם בסדיר כי התנאי שירות שלי הסתדרו וגם הבנות היו שונות מהטירונות מה שאיפשר לי להרגיש בטוח ולאכול טוב גם פחות התביישתי- משקלי עמד על קילו גובה 1.59 השירות אותו שירות, גם בתפקיד שלי לא ממש השתנה עדיין פקידה עבודות משרד לפעמים יותר לחץאך בגדול סביר, לוקחת תתרופות נגד חרדה ציפרלקס 10 מ"ג לפעמיים מדלגת על צהריים או שאני לוקחת משו ממזון מהיר סלט וירקות מבושלים .לפני כמה זמן( לפני שרזיתי) אמר לי מישו (איזה ידיד)שקצת השמנתי כמובן שנעלבתי אבל אני יודעת שבוודאי הוא לא התכוון שאני יהיה פסיכית ובטח שלא עם הפרעות אכילה, רק התכוון שישמור על עצמי ממתקים וחטיפים ואני דווקא חושבת אהבתי עד היום.. התגלגלו העניינים דרך לא דרך ורזיתי כיום אני קילו על 1.59 ואף אחד לא מבין אותי וכנראה שגם לא יבינו לעולם, האנשים במשרד שחלקם מציעים שיאכל ארוחת בוקר טובה כדי שלא ירד במשקל עוד ועוד , ועד אחת שנוגעת לי בעצמות ואומרת את ממש רזית העצמות וממששת אותן ואני שמכחישה כל קשר (וימשיך להכחיש) כי זאת אני וזהו זה האישיות שלי ואני לא יכולה לשנות אותה בן יום וזה לא פייר שעושים לי ככה. אני לא רוצה להאמין ולחשוב שבגלל שהוא אמר לי ככה אז רזיתי ככה מלא ואני לא אוכלת טוב. מאמינה שזה אני בגלל הדימוי העצמי הנמוך שיש לי קשה לי לאכול רגיל, מה את חושבת בתור נסיון עם הפרעות אכילה ? ההורים שלי כועסים עליי, גם אבא שלי אמר לי שאני מטומטמת וטיפשה בגלל שאני לא אוכלת טוב וכל זה , הם לא מבינים אותי אף אחד לא מבין. גם אנשים אחרים נגיד שואלים למה רזיתי אין לי מה לענות להם, מה אני יכולה לענות להם? אני הולכת לעו"ס לשיחות פעם בשבוע בשביל דימוי עצמי נמוך וקושי חברתי, כבר דיברתי איתה על הירידה במשקל וכל זה והיא כמעט בקושי עוזרת לי בזה. מה את מציעה לעשות? סה"כ אני מחפשת שקט , מנוחהלנפש וכל ההערות האלה לפעמיים לא נותנות לי שקט וגם מכניסות אותי ללחץ . סליחה על האורך ומחכה לתגובה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך נשמע ששילוב של כל מני גורמים הביא אותך לצמצם את אכילתך ולרדת במשקל. בד"כ יש רגע שאנו זוכרים בתור הרגע שבו הכל התחיל (כמו מה שאמר הידיד שלך) אך זה רק רגע שמסמל משהו שכנראה היה שם גם קודם וחיכה להזדמנות לצאת. אז אני באמת לא חושבת שזה רק בגלל מה שהוא אמר. לדעתי את חייבת לפנות לאחד המרכזים לטיפול בהפרעות אכילה שם תפגשי בפסיכולוגית ודיאטנית שיבינו אותך ולא יגידו לך שאת טפשה שאת לא אוכלת. ישנה רשימה שפרסמתי בתאריך ה 20.10 עם אפשרויות שונות לטיפול. זה יכול להיות במקביל לפגישות עם העו"ס בצבא. אם לא תסתדרי עם מקום את מוזמנת לפנות אלי במייל או בטלפון ואעזור לך למצוא מקום ספציפי. בהצלחה, גילי

23/11/2011 | 23:42 | מאת: משהי שנמאס לה

הי אני כבר לא יודעת מה לעשות .אני בת 27 מוגדרת כבולמית אנורקטית נמצאת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי כבר שנים כל כך רוצה להפסיק להתעלל בגוף שלי אבל כל לילה בולסת מחדש..הבטן שלי כל כך כואבת כבר אין לי כח להקיא אבל אני לא מצליחה להפסיק את ההתנהגות המטורפת הזאת הרסתי בצורה שיטתית את כל מה שהיה לי בחיים לא מצליחה לבנות אותם מחדש הבולמיה לא מאפשרת לי אני מרגישה כל כך אבודה ולבד אני לא לא רוצה למות אבל נראה לי שזה הדבר היחיד שיכול להפסיק את המעגל הדמוני שאני מסתחררת בתוכו לא יודעת כבר מה לעשות

שלום לך. אני מצטערת לשמוע כמה סבל את חווה, ונראה שדרוש פתרון קיצוני כדי לעזור במצב קיצוני. הדבר שחשבת עליו הוא המוות, כמשהו שיפסיק את המעגל הדמוני. זה פתרון קיצוני מדי לטעמי, מה גם שכיוון שעד כה אף אחד לא חזר לספר לנו מה קורה אחרי המוות, אין לנו בדיוק הבטחה שיותר רגוע לאחריו... אני הייתי מציעה לך בחום לשקול תקופת אשפוז. אם הגוף שלך רגיל להתנהגות של אכילה והקאה, קשה מאד לעצור זאת רק בדרך של כוונה והבנה בטיפול. הגוף שלנו מתרגל לדפוסי אכילה באופן מאד מאד מאד נוקשה, וקשה לשנותם ללא שינוי סביבה ועזרה אינטנסיבית. הייתי מציעה לך אשפוז לפרק זמן כלשהו, כשהמטרה היא שינוי דפוסי האכילה בסביבה שלא תאפשר לך לאכול ולהקיא. זה קצת כמו העקרון של גמילה. הגוף שלך צריך קודם כל "להתנקות" מהדחף הזה ולאחר מכן להתרגל למצב חדש. תוכלי אולי להמשיך בטיפול הפסיכולוגי שלך בזמן האשפוז ובוודאי שלאחריו. שינוי הסביבה מאד משמעותי בהפסקת המעגל המרשע הזה, והוא שווה את אי הנעימות הכרוכה באשפוז. אני כאן אם תרצי לחשוב עוד יחד. ואנא ממך, מוות יהיה כניעה למעגל הזה וכאמור, לא מבטיח לך שקט. נסי להמשיך בהחלמה מתוך ידיעה שכאן, בחיים שאנחנו מכירים, ידוע על אנשים שהרגשתם השתפרה לאחר תהליך טיפולי, ועל כאלה שניסו להתאבד וכמה שנים אחר כך אמרו תודה על כך שהם נשארו בחיים ושהם חיים אותם בשמחה. גילי

26/11/2011 | 22:41 | מאת: זקוקה לעזרה

תודה שהגבת להודעה שלי... אני לא מסוגלת לאשפז את עצמי..לפני כמה שנים הייתי מאושפזת והחזקתי שם מעמד 5 שבועות כואבים.כל חווית האשפוז הרגישה לי כסוג של התעללות .לא מסוגלת לעבור זאת שוב. היה מקום אחד שבאמת עזר לי אבל הוא נסגר...כרגע היחסים שלי עם המטפל לא כל כך טובים,אחרי 5 שנות טיפול.לא הגעתי אליו כבר כמה שבועות מאיזושהי סיבה פתאום לא נוח לי לדבר איתו.אז כל הסמפטומים שלי התעצמו..במיוחד חוסר השליטה שלי ומרגישה כל כך לבד...מנסה להסתיר ככל יכולתי את הרגשתי האמיתית מההורים שלי

23/11/2011 | 17:18 | מאת: שואלת

הי גילי, הייתי היום באבחון...והפסיכולוגית חושבת יותר לכיוון שאני צריכה להתאשפז על מנת לאזן את כל האכילה שלי.. אני אמרתי לה שבגלל הלימודים שלי במכללה אני מעדיפה שלא להתאשפז אלא להגיע פם בשבוע לדיאטנית. הבעיה היא שאני מנסה עד אחהצ לצום ואני מצליחה ואז אני נשברת ואוכלת ואוכלת ולא מצליחה לעצור את עצמי...אני יכולה לאכול עד הלילה...וכבר אני בכלל לא רעבה, לא רוצה לאכול, נגעלת מאוכל, רוצה להרוג את עצמי על זה שאני שמנה ומגעילה...מרגישה רגשות אשם בטירוף.. היא אמרה לי ששם ישמרו עליי שאני לא יאכל בלי הכרה... אוף אני לא יודעת מה לעשות...אני לא רוצה לדחות את הלימודים בשנה ולסיים את התואר מאוחר.. אבל גם אני חושבת שאני לא באמת יעמוד בתפריט שהדיאטנית תביא לי..יש בי משהו שפשוט לא מסוגל לאכול בבוקר ובצהרים..אפילו אם אני רוצה..אני לא מסוגלת להשתחרר מהקטע הזה של הצום.. מה את חושבת שאני יכולה לעשות? היא אמרה לי שהיא תדבר עם הדיאטנית והן יעשו הערכת מצב ושמחר היא תתקשר אליי.. אז אם את יכולה לעזור לי?? אני יודעת שזה קשה לעזור לי מבלי להכיר אותי לעמוק ודרך האינטרנט...אבל באמת עד כמה שאת יכולה.. תודה רבה

23/11/2011 | 18:03 | מאת: שואלת

עוד משהו... היא אמרה לי שאם לא אשפוז אז לבוא לקבוצה בפעם בשבוע ולפגישה עם דיאטנית.. 3 חודשים להיות מאושפזת נראה לי ממש הרבה זמן מהבחינה הזו שאני לא חושבת שהמצב שלי עד כדי כך קשה שצריך את כל הזמן הזה..לדעתי יספיקו שבועיים או משהו כזה לחזור לאיזון.. מה את חושבת על האישפוז?

24/11/2011 | 14:04 | מאת: שואלת

גילי, אני השתגעתי. פשוט ככה. הפסיכולוגית התקשרה אלי ואמרה לי שהיא חושבת שבאמת אפשר לחכות עם האשפוז ושאני אתחיל מעקב את דיאטנית ואבוא לקבוצה. אח"כ היא התקשרה שוב ואמרה לי שבעצם לא כדאי שאני אהיה בקבוצה כי זה לא הרבה זמן ההפרעה והיא חושבת שהקבוצה תחריף את המצב. אז נשארתי רק עם הדיאטנית. אני אגיד את האמת, אני פשוט התאכזבתי. אני אפילו לא יודעת ממה...אבל מאוד התאכזבתי. מצד אחד זה בעצם אומר שהמצב שלי לא חמור וזה מדרבן אותי מאוד להמשיך ולהדרדר. מצד שני אני לא רוצה לבוא פעם בשבוע לדיאטנית כי אני חייבת לרדת במשקל והיא כבר הודיעה לי שזה לא יקרה ושאפילו אני אעלה. מצד אחר, אם כמה שזה נשמע הכי מסכן בעולם, משהו בי רצה את האשפוז הזה. משהו בי רצה שהיא תגיד את המילים האלו, אבל כמובן שאפילו בזה אני לא מספיק טובה ואני סמרטוט והבנאדם הכי חלש בעולם שלא מסוגל להביא את עצמו למצב יותר קשה. אבל הבנתי מה אני רוצה. אני רוצה להיות אנורקסית. אבל אנורקסית ראויה. שהמצב הבריאותי שלי ידרדר מאוד, שאני לא אצליח בכלל לתפקד בשום דבר ואז האשפוז יהיה הכרחי. אז זו המטרה החדשה שלי להיום..להיות אנורקסית. אם אין לך מה להגיב ואם שיגעתי אותך לגמרי והגזמתי לגמרי ועברתי את כל הגבולות אם מה שהבאתי לפה, אני אבין באמת. תודה.

21/11/2011 | 17:27 | מאת: שואלת

הי גילי, היה משהו בהודעה שלך, בנוסף למצבי המזוויע, שגרם לי לקבל החלטה. נראה לי שהוא פשוט חיכה לי, יצרתי קשר עם תל השומר, לאינטק, והצלחתי להשיג תור להמשך השבוע. אני חושבת שהפחד להשמין והתקווה שאולי שם אני אצליח לשמור על המשקל התקין שלי ואולי אפילו לרזות עוד קצת (או שאני ממש חיה בסרט), אבל בצורה שפויה ונורמלית, זה מה שמאוד מדרבן אותי ללכת לשם. מרוב עצבים ושנאה עצמית וגועל מהשומן שיש לי בגוף, השבוע שרטתי את עצמי..אבל זה קרה רק פעם אחת. גילי את יכולה להגיד לי, אם את יכולה ועד כמה שאת יודעת, מה הולך שם? אני מפחדת... מפחדת ממלא דברים, מלעשות שינוי, מלהיפתח מהר לאנשים שאני לא מכירה, ממה שיהיה הלאה וכו' וכו'... אבל הכי אני מפחדת זה שיגידו לי שאין לי שום דבר רציני, או שיגידו לי שזה לא מספיק כדי "להתקבל" אליהם..יש מצב כזה? בינתיים, אפשר לקבל ממך מילים חמות ומרגיעות עד ליום רביעי? :) עשרות, מאות, אלפים, עשרות אלפים ומיליון תודה, על הכל.

שוב שלום! כל הכבוד על הצעד הגדול!!!! כל מה שאת מתארת הם חששות הגיוניים ממקום חדש. את לא חייבת להיפתח מהר אלא רק לשתף פעולה. את תמיד יכולה להגיד למטפלים שלך שם שיקח לך זמן לשתף ואני בטוחה שזה יהיה מובן גם להם. ממה שאני יודעת יש בתל השומר צוות מיומן ומקצועי. לא סביר שיגידו שאת "לא מתקבלת" אבל ישנם סוגים שונים של אינטנסיביות של טיפול והוא ייקבע בהתאם לצורך שלך. את עושה צעד מאד מאד מאד חשוב ואני מאד מתרגשת מכך שהוא מתרחש בין היתר לנגד עינינו, כשגם אני וגם שאר הקוראות יודעות כמה אומץ זה דרש ממך. הרצון לשמור שם על משקלך ואולי עוד לרדת באופן שפוי הוא רצון הגיוני וייתכן שהוא גם יתאפשר. שיהיה המון המון בהצלחה בינתיים :) גילי

22/11/2011 | 00:33 | מאת: שואלת

הי גילי, כיף לשמוע את העידוד ואת המילים הטובות. מאוד כיף.. אני רק מקווה לא לאכזב אף אחד :) אני מקווה שילך בסדר ושאני אצליח לצאת מהטירוף הזה שנכנסתי אליו.. תודה על כל התמיכה בתקופה האחרונה, תודה שאפשרת לי לשפוך את כל מה שהיה לי על הלב..והיה המון!!! אני יודעת ששמעת (גם קראת) את זה מלא פעמים, אבל את מדהימה! אני אעדכן איך היה :)

20/11/2011 | 01:44 | מאת: לאה דוד

אני השמנתי עקב נטילת כדורים פסיכיאטרים וגם עקב מצב נפשי של חרדות ומתח

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לאה את מוזמנת לכתוב עוד על מצבך ואם יש משהו שתרצי בו עזרה. גילי

18/11/2011 | 17:16 | מאת: שימרית

שלום שמי שימרית וכל חיי הייתי בנאדם רזה.לפני שנה החלה להתפתח אצלי בעיה של אכילה כפייתית דבר ששמתי לב אליו רק עכשו. בשנה האחרונה ירדתי 5 קילו היה לי נורא קשה לרדת אותם כי אני בנאדם שאוכל הכל כל הזמן ובכמויות גדול ללא יכולת שליטה ואפילו בהיחבא.אני כל הזמן חשה רעבה וכל זמן חושבת על אוכל זהו דבר מוזר כי אני אדם רזה ולא מבינה למה יש לי את זה. חבר שלי אומר שאני גרגרנית אבל אני מרגישה שזה משו מעבר,כי אני מסוגלת מהבוקר כל היום לשבת ולאכול וגם חושבת על זה כל הזמן.זה מאוד מפריע לי אני רוצה להתייחס לאוכל כדבר הישרדותי ובשבילי בלי אוכל קשה לי מאוד. איך אפשר לאבחו את הבעיה הזו ואיךאפשר לטפל בה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך שמרית את מתארת את הסבל המתלווה לאכילה כפייתית, וכנראה שסביבתך אינה מכירה בכך בגלל שדווקא ירדת במשקל וכי הקשיים הללו הרבה פעמים מוסתרים ונסתרים לסובבים. עלייך לפנות לאבחון ואם תרצי גם לטיפול פסיכולוגי באחת מן האפשרויות המצויינות בהודעתי מתאריך ה 20.10 תחת הכותרת אפשרויות לטיפול בהפרעת אכילה. אותם מקומות יכולים לסייע גם באכילה רגשית וכפייתית. תצטרכי לבחור בין טיפול פרטי בתשלום מלא, טיפול דרך קופת חולים בתשלום חלקי או במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש ללא תשלום, בהן הטיפול מקצועי ויסודי בהחלט. שיהיה בהצלחה. גילי

18/11/2011 | 17:13 | מאת: שימרית

14/11/2011 | 12:01 | מאת: נטע

שלום, אני בת 36 וסובלת כבר זמן רב מאוד מאכילה רגשית והתמכרות לג'אנק פוד וממתקים. בעבר הייתה לי תקופה שעשיתי דיאטה מאוזנת ומתונה וירדתי במשקל באופן איטי ובריא אבל אחר כך התחילה לי עוד פעם תקופה של אכילה רגשית, בעיקר ממתקים אבל גם ג'אנק פוד אחר ועליתי שוב במשקל אפילו יותר מכמה ששקלתי לפני הדיאטה. פחות מפריע לי המשקל, יותר מפריע לי תופעות אחרות שהן תוצאה של אכילה לא בריאה: עייפות וחוסר ריכוז, סחרחורות וכו'. אני יודעת שהבעיה שלי היא רגשית ולכן דיאטה לא תעזור כאן. אבל הייתי רוצה לדעת איך מטפלים באכילה רגשית בטיפול פסיכולוגי? האם דרך שינוי הרגלים/התנהגויות? (כלומר דרך קבלת משימות, למשל להפחית בהדרגה את הממתקים או לעשות משימות שימנעו ממני לאכול שלא לצורך?) או בדרך אחרת? אני פשוט כבר מיואשת ומתחיל להמאס לי מזה שאני גורמת לעצמי נזקים. אשמח לתגובה.

לקריאה נוספת והעמקה
14/11/2011 | 12:11 | מאת: נטע

גילי שלום, אחרי שקראתי את הודעתך מה-20 באוקטובר לגבי אפשרויות טיפול, רציתי לשאול אם את יודעת באופן ספציפי לגבי קופת חולים מכבי. אני עדיין לא חברה בקופה הנ"ל ועוברת אליה בחודש ינואר. רציתי לדעת אם כחברה חדשה בקופה אוכל לקבל שם טיפול באכילה הרגשית שלי או שיש תקופת המתנה למבוטחים חדשים? (מכיוון שאני עדיין לא חברה בקופה אני לא יודעת אם אני עוד יכולה לשאול שם, לכן אני שואלת פה).

שוב היי האחראית על הפרעות אכילה ואכילה רגשית ב"מכבי" היא יעל נרדי. את יכולה ליצור אתה קשר ישירות ולברר אם קיימת תקופת המתנה וגם לעמוד עמה בקשר למציאת מישהי מתאימה עבורך. היא מאד נחמדה ויסודית 03-9541300 בהצלחה, גילי

שלום לך נטע הטיפול הרגשי בהפרעות אכילה יכול להתבצע במסגרת ציבורית, קופת חולים או פרטית בהתאם לרצונך ולתקציב. ישנן מסגרות המפורטות במודעה שלי מתאריך ה 20.10 ואותן מסגרות שמטפלות בהפרעות אכילה מטפלות גם באכילה רגשית. החלק ההתנהגותי שתיארת (קבלת משימות) מתקיימת בדרך כלל במקביל לטיפול הרגשי אצל תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה וזה תפקידה. מוזמנת להמשיך להתיעץ אם יש עוד צורך. גילי

13/11/2011 | 15:00 | מאת: שלי

בבקשה שמישהו יעזור לי! אני כבר לא יודעת מה קורה לי, התחלתי לפני חודשיים דיאטה וירדתי יפה 4 קילו, אבל פתאום התחילו לי בעיות קשות באכילה- אני מוצאת את עצמי לפעמים אוכלת בלי שליטה, כל מה שבהישג ידי! כבר קרה לי כמה פעמים שהקאתי באופן יזום אחרי כן. אני כל היום רק חושבת על מה אני אוכל, כמה, איך ומתי!!! אני כל כך מפחדת, זו פשוט לא אני! כל חיי הייתי רזה ולפני 3 שנים נקלעתי לשנה מאוד קשה שהכניסה אותי לדיכאון עמוק, והתחלתי לקחת גלולות שגרמו לי לעלות במשקל באותה שנה. אלו 7 קילוגרמים מיותרים שממררים לי את החיים!!! איך אני יוצאת מזה?!

שלום שלי חשוב שתעצרי את כדור השלג הזה בזמן לפני שיהפוך לגדול יותר ויותר. את מוזמנת לפנות לטיפול מידי דרך אחד מהמקומות המפורטים במודעה שפרסמתי בתאריך ה 20.10 ולקבל עזרה בהקדם. בהצלחה, גילי

10/11/2011 | 22:36 | מאת: רע מאוד

גילי, אני לא יכולה יותר... כואב לי כל הגוף כי אכלתי כמו מטורפת היום... בא לי להקיא מעצמי... אני פשוט נגעלת ממה שנהיה ממני. זהו, איבדתי שליטה לחלוטין. אפילו להיות אנורקסית אני לא מצליחה להיות. אני רוצה להגיע לבית חולים, לישון באיזה חדר, בחושך, לבד... וככה יהיה לי שקט. זה מה שאני רוצה. זה נשמע מזעזע, אני יודעת. אבל אני כרגע יושבת וחושבת על זה שאולי אני אחתוך את עצמי ואז אני אצטרך תפרים ואז אני אגיע לבית חולים.. אבל זה רק מחשבות בנתיים.. אני לא רוצה למות, אבל לא מעניינים אותי החיים יותר ואין לי שום מושג איך לחיות אותם יותר.. עייפה עד כאב. ממני, השואלת.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך נשמע שמאד מאד קשה לך ואת מיואשת. המשאלה להיות בחדר שקט ובטוח בתוך בית חולים אינה מצריכה פגיעה בעצמך. את יכולה לשקול לפנות לתקופה מסויימת לאשפוז כדי להרגע ולצבור כוחות. אוכל לעזור לך למצוא מקום מתאים אם תצטרכי. את מוזמנת ליצור קשר כאן. גילי

16/11/2011 | 02:14 | מאת: שואלת

תודה על זה שאת עונה לי.. קודם כל, אני לא זוכרת אם כתבתי לך אבל אני בת 25..אז אם זה משנה משהו אשמח לדעת.. כמה דברים שעלו לי- 1. בגלל שנראה לי שההפרעה מתחלפת לי, אז אני מרגישה שנכשלתי..שנכשלתי להיות אנורקסית... אני כל הזמן מנסה לחזור לצומות ולרדת במשקל כי עליתי 3 קילו ואני לא יודעת איך לחיות איתם...אז אני ממש מתביישת בגלל שנכשלתי..ואני בטח לא עומדת בשום קריטריון, אז אני מפחדת שגם לפה אני לא מספיק "טובה" ואם לא יקבלו אותי? 2. מה זאת אומרת אשפוז לתקופה מסוימת? ממש מלא? כל הזמן? אני אגיד לך את האמת, יש בי משהו שמאוד רוצה...אבל זה אומר שכל הלימודים שלי יהרסו עכשיו...ואני לא רוצה שזה יקרה. לא רוצה לדחות בשנה ולא להפסיק אותם. גילי שום דבר אחר לא מעניין אותי- רק שאני לא אשמין ואעלה במשקל...שאני ארזה עוד. זה הטעם לחיים שלי כרגע לרזות. מעבר לזה כלום.. אני כל כך מפחדת להעלות במשקל.. בשבוע האחרון בגלל שהכל יצא לי משליטה ואני אוכלת הרבה יותר (זה היה זמני בלבד- אני חוזרת ממחר לארוחה אחת ביום) אז אני עליתי קצת ופשוט אני איבדתי את השפיות מרוב שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני מתגעגעת לחולשות שהייתי מרגישה, לעצמות בממש בלטו, לזה שהיה לי ממש קשה לקום פיזית בבוקר מהמיטה, או ללכת ממקום למקום... אני יודעת שזה נשמע מטורף לגמרי, אבל אני רוצה להרגיש את הדברים האלו...לא יודעת איך להיות בלי זה וכבר שכחתי איך החיים שלי היו לפני. למרות שלא מדובר בהרבה זמן בכלל...3 חודשים. אוףףףף נגמרים הכוחות... מה נעשה גילי?

שלום שמי אדם, ובמסגרת עבודת התזה שלי, בפסיכולוגיה קלינית, אני עורך מחקר העוסק במאפייני אישיות, הרגלי אכילה ועליה במשקל. למחקר דרושים מתנדבים הסובלים מעודף משקל. מתנדבים שימצאו מתאימים, יתבקשו לענות על שאלון מקוון, שמילויו אורך כ-12 דקות. המשתתפים יכנסו להגרלה, בה יוכלו לזכות בתווי קנייה על סך 100 ¤. המחקר הוא אנונימי -הנתונים שייאספו הינם חסויים, והם יישמרו כך שסודיות תשובותיכם תישמר בצורה מלאה. אנו מקווים כי תוצאות המחקר יסייעו להבנה של הרגלי אכילה בעייתים, ובכך, בתקווה, יוכלו לשפר את הטיפול שניתן לאנשים הסובלים מהם. הניסוי נערך במסגרת המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. להשתתפות בניסוי גברים - http://livesample.co.il/mod/questionnaire/view.php?id=946 נשים- http://livesample.co.il/mod/questionnaire/view.php?id=947 ולבירורים אדם לאוב: adamlaub@hotmail.com

04/11/2011 | 19:06 | מאת: ליאן

שלום, רציתי לדעת האם שנים של אכילה מצומצמת, שאיפה לרזון קיצוני והתעסקות ללא הרף במשקל ובאוכל, אך שמירה על משקל תקין (BMI-19.53) עדיין מעידים על אנורקסיה? הרי שהמחלה הזו מביאה לאובדן משקל משמעותי וכן לתת משקל.. אודה לתשובתך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. מבחינה אבחנתית "יבשה", הסמפטומים שתיארת יקבלו עפ"י ספר האבחנות הפסיכיאטרי הגדרה של ה"פרעת אכילה לא ספציפית" (EDNOS) ולא של אנורקסיה נרבוזה, אך מבחינת ההבנה הקלינית, הסבל שנגרם לגוף ולנפש והתכנית הטיפולית, לא יהיה הבדל גדול בין מצב זה לבין מצב שמוגדר כתת משקל ( BMI = 18) אם השאלה מתארת את מצבך הרי שמומלץ שתפני לטיפול בלי קשר למשקל על מנת להפוך את נושאי המשקל והאכילה לפחות מרכזיים בחייך. בהצלחה! גילי

08/11/2011 | 16:31 | מאת: ליאן

התיאור של ההפרעה הוא אכן עליי. התיאור הוא בגדול, לא הזכרתי הרבה דברים נרואיים שגורמים לסבל פיזי ונפשי משמעותי.. שאלתי את זה, כי אני יודעת שיש בעיה, אבל לא הצלחתי להתמקד בהגדרה, לפעמים שמגדירים לך משהו ומעמידים לך אמת מסויימת מול העיניים, אז איכשהו זה מצליח לזעזע אותך ולחלחל פנימה, כנראה שמשהו בי דפוק, כי לצערי, למרות האבחנה המקצועית..אני עדיין לא מצליחה לראות את הטיפול באור חיובי. בכל אופן תודה!

02/11/2011 | 22:04 | מאת: שואלת

הי גילי, הרגע היה לי את הבולמוס הראשון שלי... אני מרגישה כל כך שפויה וכל כך כיף לאכול... אבל אני מרשה לעצמי רק עכשיו... ככה יהיו לי כוחות נפשיים להמשיך עם ההרעבות וככה הרעב הבלתי פוסק הזה קצת יירגע... אני כל כך מפחדת לאכול ומפחדת שאני לא אצליח לחזור מחר לצום...

שלום לך. בולמוסים הם כמובן עניין לא פשוט אבל אני רואה בכך התקדמות במובן שמשהו בך היה מוכן להרשות לעצמך להיות מוזנת, אפילו לרגע. אני מקווה שתמצאי את הדרך לאכול באופן שירגיש לך לא עמוס מדי אך מספיק מזין ומרגיע, כך שתזדקקי פחות לבולמוסים. עדכני איך את מרגישה ואין טעם להרעיב את עצמך. גם אם אוכלים הרבה יותר ממה שרגילים ביום אחד, זה לא משהו שעולים ממנו במשקל גם אם לא צמים

gily.agar@gmail.com 0544959060

אני לומדת בחו"ל , ומהלחץ בלימודים ,קשיי השפה , החברים ועוד קשיים נוספים שמצאתי את עצמי מתמודדת פה אני מרגישה שאני אוכלת בלי סוף . אין לי בעיה לטרוף חבילה שלמה של שוקולד או ביסקוויטים בבת אחת , קורנפלקס או סתם קרקרים, חבילה שלמה של לחם . אני בדיאטות מאז שאני ילדה קטנה, ותמיד הייתי מלאה-שמנה, תמיד ניסיתי דיאטות , רק פעמיים בחיים הצלחתי להרזות לתקופה .עכשיו אחרי שעשיתי דיאטה נורא איטית ולקחתי אותה כאורח חיים במשך שנה באופן ביקורתי ולא מוגזם, בחודש וחצי השמנתי את כל מה שרזיתי .כמעט הכל. אני הולכת לחדר כושר כל יום (לא הפסקתי חוץ מתקופת מבחנים או שהייה בארץ) . אבל אני מוצאת את עצמי אוכלת בבוקר ממתקים ואחר הצהריים עד הערב אני לא מפסיקה לנשנש. אני כל הזמן צריכה משהו .לא משנה אם אני לומדת או לא ,ואני לא מצליחה להגיד לא לממתקים ! אז אני לא קונה ובכל זאת , אם אין לי אני לוקחת מהשותפים . לא מצליחה לשלוט על עצמי פשוט. ואז גם לפני השינה , אני נכנסת למיטה רואה סדרה ושוב פעם מוצאת את עצמי במטבח כדי לקחת משהו לנשנש. איך אני מחזירה את השליטה לידיים שלי ?

היי אשמח אם תוכלי לכתוב לי מייל ואענה לך בפרטי gily.agar@gmail.com שבוע טוב, גילי

26/10/2011 | 14:29 | מאת: לגילי

הי גילי, רציתי לבקש ממך אם את יכולה למחוק את ההודעה שכתבתי (2 הודעות למטה), אין לי מושג למה כתבתי את זה...ברור לי שזה לא קשור ולא מתאים בכלל להפנות את הדברים אלייך. אני מצטערת...זה לא היה בכוונה. תודה רבה. מה"שואלת".

לשואלת. אוכל למחוק את ההודעה אך היא הייתה מתאימה מאד לפורום. לא הגבתי עליה כי לא הייתה בה שאלה וחשבתי שרק רצית לשתף ושאולי דווקא חברים אחרים בפורום יוכלו להגיב ולכתוב לך. אני רואה עכשיו שבכותרת פנית אלי ולכן אולי הייתי צריכה להגיב בכל מקרה. אני מתנצלת. חשבי עד מחר אם את רוצה שאמחק ואם כן אעשה זאת. שיהיה שבוע טוב ואנא המשיכי לשתף כאן. אני לא תמיד מגיבה כשאין שאלה ברורה אך אני בהחלט קוראת וכך גם אנשים רבים אחרים. גילי

30/10/2011 | 00:04 | מאת: שואלת

הי גילי, הייתי בטוחה שעברתי את כל הגבולות עם הודעה הזו ושאת לא רוצה לענות לי.. אני מצטערת שחשבתי ככה... אני יודעת שלא שאלתי שום דבר.. רק רציתי להוציא החוצה כי הייתי בשיא העצבים והריבים. עם עצמי אני יודעת (או שלא) איך להתמודד, אבל עם מה שקורה עם המשפחה שלי והסביבה, אין לי שום מושג וחשבתי שאולי תוכלי לעזור לי.. זה בסדר גמור, לא קרה כלום...זה רק מראה עד כמה אני לא מצליחה לבטא את מה שאני רוצה יותר בכלללל... שיהיה שבוע טוב :)

30/10/2011 | 17:53 | מאת: שואלת

גילי, עוד משהו... את חושבת שאני צריכה ללכת לאבחון הפרעות אכילה? בעיקרון אני בטיפול פסיכולוגי...זה מספיק? ואם אני אשאל את הפסיכולוגית שלי גם את השאלה הז היא תיעלב לדעתך? מה את חושבת? בזמן הזה שלא עדכנתי, אני יכולה להגיד לך שהמשקל שלי ממשיך לרדת, אני מצמצמת יותר באוכל ומגבירה את הצומות... ומרגישה שאני משמינה עם כל קילו שיורד...מטורף אני יודעת..אבל ככה אני מרגישה באמת...שאני צריכה לרזות עוד. אשמח לשמוע מה דעתך, תודה :)

25/10/2011 | 21:07 | מאת: רוני

שלום רב אני בחור בין 36 במשך השנה וחצי האחרונות העלתי כ12- קג נוספים.לדעתי בגלל האובדן הקשה שחוויתי שבמשך שנתיים איבדתי את שני הורי. אני שם לב גם כאשר יש לי יום רווי מתח בעבודה אני אוכל בלי חשבון. לציין שבעבר היו הצלחות בדיאטה,מה גם שזה מאוד עוזר לי חברתית. מה לעשות קשה להכיר בת זוג שאני רוצה , עם 12קג נוספים. מה דעתך? בכבוד רב רוני

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רוני. אני משתתפת בצערך על האובדנים הקשים שחווית בזמן כה קצר. אני חושבת שיש מקום לפנות לטיפול רגשי לפני שפונים לאפיקים של דיאטה. כפי שאתה כותב, ישנו כנראה קשר בין הקושי הנפשי שאתה חווה לבין העליה במשקל. בטיפול תוכל לעבד את האובדנים ולמצוא אפיקים חדשים לפנות אליהם בזמן של מתח בעבודה או כאשר רגשות קשים עולים. כל אחת מהאפשרויות הכתובות בהודעה שלי מתאריך ה 20 לאוקטובר יכולה להתאים, אך עבורך בשלב זה הייתי ממליצה קודם כל על טיפול רגשי ורק בהמשך אם יהיה צורך, גם על פניה לתזונאית. אם תרצה סיוע במציאת כתובת מתאימה אתה מוזמן לפנות אלי ב gily.agar@gmail.com או ב 0544959060. גילי