פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

היי אשמח להמלצה לפסיכולגית ילדים בשוהם והסביבה. לילדה בת 8 (פחד מכשלון. ביטחון עצמי)

בוקר טוב. בני בכיתה ה, בקרוב בן 11 ילד רגיש, ילד טוב שלא מחפש בלאגנים.. השנה עבר בית ספר עקב מעבר דירה, בשבועיים הראשונים היה מאושר ואמר: "כולם חברים שלי...נחמדים.כייף לי...." פתאום הכייף הפך לסיוט "לא משתפים אותי, לא מזמינים. לא יוצרים קשר..." בפעילות בצופים חווה אלימות פיזית מילד מהכיתה. כנראה "הבריון של הכיתה" למחרת סרב ללכת לבית הספר . וביקש/דרש שאדבר עם האמא של הילד. וכך עשיתי. יום לאחר המיקרה לא הסכים ללכת לבית הספר, רק יום לאחר מכן קם כרגיל ויצא לבית הספר. באותו היום הבן שלי חזר הביתה וסיפר שאותו ילד הטריד אותו מינית. בהפסקה נתן לן מכה באיבר המין. ואחר כך שוב סטירה בישבן. הבן שלי לקח את זה קשה מאוד! (כנראה נקמה ששוחחתי עם האמא), סיפרתי למחנכת. ויום למחרת הגעתי אל היועצת. (המנהלת לא היתה) שוחחו עם הבן שלי. שסיפר בדיוק מה קרה. סיפר שלא יכול היה להחזיר ולהעיף אותו מימנו. כי :"קפאתי, קיבלתי צמרמורת, ראיתי שחור....." הבן שלי ללא ידיעתי וביוזמתו התקשר למשטרה. פנו אלי לאמת. הבטיחו שיצלצלו אלי קצין נוער. אבל לצערי עדיין לא פנו שוב. מאז המיקרה הבן שלי מסרב כבר כמה ימים ללכת לבית הספר. הילד הפוגע מגיע לבית הספר כרגיל.לא הושהה.דבר הזוי,לדעתי. היתה שיחה עם ההורים שלו. בית הספר מנוע מלספר לי מה דרכי הטיפול. אך טוענים שהמיקרה עבר לפיקוח .ומטופל.(בושה. לטענת הפיקוח זאת לא הטרדה מינית..). לטענתי הבן שלי לא מוגן עדיין בבית הספר. ואם הילד השני כרגיל בבית הספר לא נעשה כלום. אז גם היום הילד שלי בבית. טוען שלא מרגיש טוב. ורע לו בבית הספר. אני חסרת אונים לא יודעת מה לעשות. לתת להתמודד?להעביר בית ספר ? . אני בודקת טיפטל פסיכולוגי/טרפיה באומנות או משהו כזה. ובנוסף חוג להגנה עצמית. האם לדעתך ליצור קשר עם המשטרה? להעביר בית ספר? זה נכון לאפשר לילד להישאר בבית? או דעתך בכלל על המצב. אודה לך מאוד

בתי מתגוררת בניין יורק מטעם העבודה לתקופה קצרה. נכדתי בת שנה וחצי. בתי שואלת לגבי הנכדה היא מוקפת בילדים של חברים אך הם לא בגילה ממש. עד כמה משמעותי בגיל הזה להתרועע עם תינוקים בטווח גילה? היא נהנת מאוד מחברת ילדים גדולים יותר גיל 3-5 היא מדברת ומשחקת יפה

ילד בן שנתיים וחצי לא משתתף בגן בשום פעילות. שנה שעברה היה במשפחתון של 5 ילדים ויצר קשרים יפים עם הילדים. השנה הולך לגן חדש של ילדים מפותחים ממנו ורובם גם גדולים ממנו, כ 20 ילדים בגן. הילד לא רוצה להשתתף בכלום. לדוגמה: בריכוז לכל הילדים נותנים אביזר (מקלות לתיפוף לדוגמה) , לא מוכן לקחת את האביזר. לא רוצה לצייר או ליצור (בבבית אוהב יצירה). לא משחק עם ילדים אחרים. יושב בצד ולא רוצה לעשות שום דבר. צמוד לבקבוק שלו (שהוא תמיד הנחמה שלו). הוא לא בוכה בפרידות, ובבית נשאר ילד שמח. יש לציין שגם בסיטואציות אחרות, לא בגן, ניתן לראות שהוא נרתע מקבוצות גדולות ומהמולה. למשל בגינת שעשועים, אם יש ילדים אחרים על המגלשה, הוא לא רוצה ללכת בטענה "שיש שם ילדים". מה כדאי לעשות? חשבתי להעביר אותו לגן אחר בו הוא יהיה בין הגדולים. אבל הגן הזה יהיה רק לשנה, כי הוא רק עד גיל 3.

הילדה שלי בת שנתיים עוד שבועיים עברה לקבוצה של גדולים 25 ילדים חוץ מעוד 3 ילדים כולם חדשים , בדיוק במצב זהה, ואני לא יודעת איזה פתרונות עוד להציעה לגננת חוץ ממה שכבר ציינת , היא יושבת יום שלם בגן על הכיסא ולא מוכנה לשתף פעולה חשוב לציין היא הכי קטנה בגן מבחינת גיל ומשקל, בבית לא השתנה כלום מבחינת התנהגות צוחקת משחקת לבד וביחד, ישנה מצוין. לא יודעת אם לתת לזה זמן וכמה זה נכון (מקסימום) או שכדאי להעביר למסגרת יותר אינטימית ? תודה רבה מראש על התשובה (אמא מודאגת)

שלום רב, בני עלה השנה לכיתה י' בבית ספר יוקרתי. בגלל המגמות הוא נותר רק עם חבר אחד שהכיר לפני כשלוש שנים בחטיבת הביניים. הטיולים בבית הספר הזה מאוד קשים לו, לא מבחינת הליכה (14קמ ליום) אלא מבחינת האוכל שצריך להביא לכל הימים אוכל ולהכין בבוקר את האוכן לבד לאותו יום. יצא לטיול ולפנות בוקר התחיל לכתוב לי כי הוא לא בנוי לטיולים האלה (זה היה גם בשלוש השנים הקודמות) ושהוא מרגיש בודד ורוצה לעבור בית ספר. בני אובחן כילד מחונן וכל השנים היה מוקף בחברים. בחטיבת הביניים היו לו מס' חברים שאיתם מדי פעם נפגש. לאחר הטיול קבעתי תור אצל יועצת בית הספר אליו רוצה לעבור והוא ישב מולה והשיב לשאלותיה. היא ראתה את התעודה ואמרה שיוכל לעבור למגמה אותה ביקש ללא מבחן. וכך למחרת עבר בני לבית הספר החדש. כאן פגש חברי ילדות שלמדו איתו ביסודי ונראה שנחמד לו שם. השאלה שלי היא האם פעלתי בפזיזות? יש לציין שבסוף כיתה ז כשראיתי שהוא לא כל כך התחבר לחברים הצעתי לו לעבור לבית הספר הזה אליו עבר עכשיו הוא עשה מבחנים וכמובן עבר אותם אך לא רצה לעבור. כרגע זה בא ממנו וביקש לעבור. האם עשינו מעשה נבון? קצת חבל לי שפספס את בית הספר בו היה. האם שיקול הדעת שלו ובקשתו במפורשות לעבור הם סיבה מספקת או שהייתי צריכה לברר יותר לעומק את כוונתו ולשקול נניח אולי לעבור כיתה? הצעתי לו פעם אחת לעבור כיתה אך סירב. תודה על תשובתך.

שלום רב, בתי בת 12 וחצי עלתה השנה לכיתה ז' בחטה"ב. בתקופת החגים שהינו כמה שבועות בחול ומאז שחזרנו לפני כשבוע והגעתה לבית הספר החדש, אני לא מכירה את הילדה שלי. מילדה מלאה בבטחון עצמי ומנהיגה חברתית היא הפכה לילדה עצובה שלא מפסיקה לבכות. כל ויכוח קטן עם חברה מוריד אותה וגורם לה לדכאון, היא לא זזה ממני וכל הזמן מחפשת את קרבתי וקרבתו של בעלי ומנסה לרצות אותנו, היא לא מפסיקה לדבר ומתהלכת בבית בחוסר מנוחה ובעיקר לא מפסיקה לדבר על העניינים החברתיים שכה מטרידים אותה וזאת למרות שיש לה קשרים חברתיים רבים הן בביה"ס והן מחוצה לו. האם לייחס זאת למעבר? האם אלה תגובות נורמאליות לשינוי? האם להמתין ולתת לזה סיכוי לעבור מעצמו או לגשת לטיפול? אני רק רוצה לציין שגם המעבר מהגן לכיתה א' היה מאוד מאוד קשה. אודה מאוד לתשובות. בברכה, גלי

ברצוני לשאול לגבי בני הבכור נולד עם טמפרמנט .אך לאחרונה החל להיות עצבני מאוד וצריך ל״העסיק אותו עם כדור על מנת שיהיה רגוע . איני יכולה לשבת עימו במסעדה או לצאת עימו לקניות . אני עומדת על שלי ולא מוותרת לו וקונה לו מה שהוא רוצה למרות שהוא משתולל. לאחרונה הוא היה עימנו בחו״ל בחגים וסדר היום שלו השתבש.. ייתכן וזה קשור לזה ? אשמח לעיצה כיצד לעזור לו להתמודד עם תיסכוליו והתנהגותו ה ״עצבנית ״

שלום! ביתי בת השלוש וחצי התחילה לפחד מכדורים (בעיקר כדורי פיזיו גדולים) לפני שבוע וחצי. באופן פתאומי ובלי סיבה כשהייתי בבית של הוריי היא התחילה לצרוח ולרעוד ולבקש מההורים שלי להכניס את כדורי הפיזיו בחדר ולסגור את הדלת. כשהגענו הביתה היא גם פחדה מהכדורים הרגילים שהיו בבית , למרות שמעולם לא התייחסה אליהם. גם בגן הגננת התקשרה מופתעת וסיפרה שברגע שיצאו לחצר וראתה כדור היא התחילה לצרוח וביקשה שייסגרו את הכדור במחסן. ניסיתי להבין איתה אם מישהו הפחיד אותה עם כדור או שמישהו פגע בה עם כדור והא טוענת שלא. הפחד העיקרי שלה הוא מכדורים גדולים והיא בלחץ כשגדול מתגלגל. זה כאילו היא רואה מפלצת מה לעשות?

תודה רבה :-)

שלום לך אשתי ואני החלטנו להתגרש לפני כחודש סיפרנו על כך לפני כשבוע לשתי בנותינו בנות ה 7 ו ה10 הקטנה איכשהו הפנימה את זה אולי בגלל שהיא פחות מבינה או בגלל שהיא יותר מופנמת . הגדולה לקחה את זה יותר קשה, אנחנו מדברים איתן המון על זה, על כך שאני יאלץ לעזוב בקרוב. אני מנסה לשתף אותן בתהליך של המעבר . עדיין קשה לי עם זה שהן סובלות וכואבות את הפרידה. אשמח לעזרה או יעוץ בנושא. בברכה ותודה מראש

תודה רבה לך. שבוע טוב

שלום , לבן שלי בן ה 10 יש פחד להיות בבית לבד לפני כמה חודשים חשב שדפקו בדלת ( או שחלם ) ומאז הוא מפחד בעבר לא היה לו בעיה להישאר לבד. לדעתי גם קצת מתפנק , השאלה שלי זה האם להשאיר אותו בבית למרות שלא ממש מסכים או שכדאי לפנות למישהו ?

ילד בן 7, מאוד חכם, מסתדר עם ילדים בכיתה ויש לו חברים, אובחן במבחני אריקה לנדאו בציון גבוה (אחוזון 98) בדרך כלל הכל בדר אבל במצבים שהוא פתאום לא מכיר אף אחד, יכול לסרב להכנס לסיטואציה, למשל תחרות שחמט עירונית שהיתה במקום אחר ממה שהכיר. הכנו אותו שיש שם ילדים אחרים. הוא לא הכיר אף אחד, זמן ההתארגנות בתחרות היה ארוך מהרגיל והיה בלאגן. וברגע האמת לא הסכים להכנס לתחרות להשתתף. למרות כל המאמצים והשכנועים. כאשר נמצא עם חבריו לכיתה משחק איתם והכל בסדר. זה קורה רק במצבים שלא מכיר את המקום ואת המשתתפים האחרים האם יש לו בעיה שצריך לטפל בה?

היי , הילדה שלי בת 3 , השנה נכנסה לטרום חובה והגננת אומרת שהילדה לא רוצה לצבוע או לצייר .. כל דבר שהיא שמה לה על השולחן היא לא רוצה לעשות , עושה אבל לא בהתלהבות , לוקח לה זמן , ותמיד רוצה לשחק רק במשחקים . בבית היא כבר תקופה לא רוצה לצבוע, אף פעם לא ממשיכה לצבוע את הציור שהתחילה .. חשוב לציין שהיא מחזיקה את הצבעים בצורה יפה ובמידה ואני מבטיחה לה שתקבל משהו אחרי הצביעה היא צובדת ממש פה ! (אפילו ההבטחות לא תמיד עובדות) מה לעשות ?

חזרנו ברגע זה מאירוח אצל חברים...בתי בת השנה וחצי לאורך כל האירוח צרחה ובכתה. בתחילה פחדה מזרים למרות שאת הרוב הכירה .., לאחר מכן הפריעו לה דברים רבים. ו היינו צריכים לראות מה איתה . היו עוד הרבה ילדים שהיו שקטים ונהנו יחדיו...כבר לא נעים לי מהתנהגותה כמובן שאני מותשת ולא נהנת כמעט מהחברים .מה שמפריע לי זה 1. איך מפסיקים את ההרגל שפיתחה - הצווחות שלה ? זה פשוט בלתי נסבל כל דבר שמפריע לה היא צווחת . אנחנו מנסים לדבר איתה על מה שמפריע לה היא מבהירה אל ממשיכה לצווח. 2 היא פוחדת מזרים משום מה וגם מהחברים שהכירה פחדה ולקח לה זמן להשתחרר ולשחק זה לא היה בעבר... 3. האם פינוק יתר זה שאנחנו נענים לצרכיה וקשובים לה גורם לה להתנהג כך ואיך אפשר אחרת ? תודה ומועדים לשמחה

שלום רב, אני היום חייל, אבל יש שאלה מוזרה שמציקה לי כבר שנים רבות. השאלה הזו אולי נשמעת מוזרה אבל אשמח למענה רציני. אגש ישר לעיניין. כשהייתי ילד בכתה ג' עברתי לבית ספר חדש עקב מעבר מקום מגורים. הסתדרתי טוב עם שאר הילדים בבית ספר החדש (אף פעם לא הייתי כוכב חברתי אבל היו לי מספר סביר של חברים נחמדים) והייתי מצטיין בלימודים. סה"כ תקופה יפה, עם זאת יש זכרון שממש זכור לי מהתקופה הזאת. בערך פעמיים בשבוע הייתה מגיעה אלינו לבית ספר מורה לשירה ושרה שירים עם התלמידים. משום מה תמיד כשהיא שרה (בדר"כ שירים עצובים) התחלתי לבכות. הייתי מכסה את הראש בין הידיים כדי שהילדים האחרים לא יראו את הדמעות וכולם היו חושבים שנרדמתי או שסתם לא שמו לב אליי. הרבה פעמים הייתי פשוט יוצא מהכיתה והולך לבכות במקום מוסתר או הולך הביתה. תוך כדי הכתיבה אני נזכר בכל הפעמים שבכיתי. זה היה ממש באופן שיטתי ולא אירוע בודד וחד פעמי. הרבה פעמים הייתי מתקשר להורים בוכה וכשהם היו לוקחים אותי הביתה הייתי מספר להם שקרים על זה שילדים הציקו לי כדי להצדיק את הבכי. עוד משהו ראוי לציון זה שמגיל קטן (4-5) ההורים התעצבנו על זה שאני בוכה וקראו לי בכינויים מעליבים כדי "לחשל" אותי ולגרום לי לא לבכות. כיום אני לא בוכה כמעט בכלל. היו לי מצבים שראיתי סרטים עצובים וקצת דמעתי אבל זה בתדירות של בערך פעם בשלושה חודשים- וגם אז, הדמעות רצוניות ואם ארצה אוכל להתגבר עליהם. בתיכון הייתה לי תקופה קצת קשה עקב עניין אחר, אבל לא בכיתי בתדירות שעולה על 3-4 פעמים בשנה בממוצע (פחות בשנים האחרונות, יותר בשנים הראשונות לתיכון) וגם שם אני לא חושב שהיה מדובר על בכי בלתי נשלט בחלק גדול מהמקרים, ותמיד היה מדובר בבכי "מוצדק" (בשל סיבות רציניות יחסית ולא בגלל שיר שטותי). עד היום פשר הבכי שלי בכתה ג' נסתר מעיניי והייתי שמח להבין מה קרה שם. אשמח למענה לגבי התופעה אם קיימת בספרות המקצועית או לניסיון לאבחן את מהות התופעה. תודה רבה וחג סוכות שמח!!

תודה רבה על המענה!

היי שאלה לגביי, אני כן מקובלת בחברה. כי יש לי כוח ביטחון ואופי. אבל הקשרים שלי לא אמיתיים. קשרים בגלל שאני חזקה... בחופשה ובחגים לא מחפשים אותי...אבל כן נדבקים ומתקרצצים אלי בתיכון כל יום. אני סובלת ועצובה כשאני לבד, כי אין לי קשר אמיתי של אהבה..נמשכת למי שלא רוצה הלכתי ליועצת, היא אומרת שאני סובלת מהפרעה בויסות הרגשי...אני יכולה להיתקף בזעם בגלל משהו שלאחר מכן נראה שולי. לא מצליחה לשלוט ברגשות. דרמה קווין מוקפת בחברים בהפסקה כולם סביבי כי הם נהנים מהדרמות שלי ..אבל לא באמת. בקיצור אני בבעיה. אני רוצה קשרים אמיתיים סוף כל סוף מה לעשות?

הי, אני מקווה שזה הפורום המתאים.. אם לא, אשמח שתפנו אותי למקום המתאים. אז ככה, אני בן 17, בריא לחלוטין נפשית ופיזית. כרגע בחופש בבית ומחכה לתחילת לימודים במסלול עתודה. בחודש האחרון היו לי שלוש הרטבות במיטה. הפעם הראשונה הייתה לפני שלושה שבועות בערך, השנייה לפני שבוע והשלישית לפני יומיים. בפעם הראשונה התייחסתי לזה כאל טעות ושייכתי את זה לעובדה ששתיתי הרבה מים לפני השינה.. אבל זה קרה כבר פעמיים נוספות וזה ממש מטריד אותי (וגם מסובך להסתיר את זה לוגיסטית). ההרטבה הכי מאוחרת שאני זוכר חוץ מההרטבות היא באיזור כתה ו' (לפני כ6 שנים). הרטבה חד פעמית וגם אז הפתיעה אותי מאוד. חשוב לי לציין שלא היו מאורעות חריגים בתקופה האחרונה בכלל, אלא דווקא להפך. החיים שלי הרבה יותר רגועים ומספקים מאשר לפני כמה חודשים כשהייתי בשיא הלחץ של הבגרויות. אני לא כל כך מקפיד על שעות שינה קבועות, זה קשור לזה? בכל אופן, אני מאוד חושש שזה יקרה שוב. אתם יודעים ממה זה נובע? איך למנוע מקרים כאלה להבא?

ביתי בת שנתיים וחצי, גמולה כבר חצי שנה בלי פספוסים. בשבוע האחרון היא התחילה לעשות פיפי מכוון במיטה אחרי שהולכת לישון - היא מורידה את המכנסיים והתחתונים, שמה בצד, מפנה את השמיכה ועושה פיפי. אחר כך באה אלי בשמחה שהיא עשתה פיפי במיטה. בהתחלה הסברתי לה שהיא צריכה ללכת לשירותים (היא יודעת), כשזה המשיך בימים אחרים ניסיתי שיטה אחרת - כעסתי. גם זה לא עבד. עכשיו אני מנסה להתעלם, פשוט להחליף מצעים ולהחזיר למיטה. מה לעשות? איך להגיב לכך? לכעוס? להתעלם? ברור לי שהיא רוצה תשומת לב (מקבלת המון). תודה

מתוסכלת מהמצב, תינוק אלים בן 1.7 מעז לדחוף כל הזמן את בתי בת השנה במעון. התינוק ממשפחה בעייתית אבא בחו"ל אמא בארץ עם עוד ילדים. דיברתי עם האמא כמה וכמה פעמים לא עוזר כלום. דיברתי עם הגננת עזר קצת..אבל כשהגעתי לגן היום שוב דחף אותה! בתי תינוקת מלאת שמחה חברותית ופעילה. היא זורמת בגן ומשחקת יפה . לא מעוניינת שבגללו ילדתי תפתח פחדים. היא זוכה להמון תשומת לב חיובית מכולם! איך אחשל אותה מולו? מה נותר לי לעשות? ממש כואבת לי הסיטואציה.מה אעשה ?

הבת שלי רק בת שנה ! מדובר בתינוק אלים ! הגננת אמרה שהיא מודעת למצב ובקשר עם האמא יש לציין שהאבא ברח לחו"ל והאמא אחרי לידה לכן מתחשבים בה ! ראיתי מול עיני שהוא דחף אותה והם אמרו לו אסור: לא יפה..לקחו אותו לצד השני לשחק זהו. הבת שלי כשהוא דוחף אותה פורצת בבכי תמרורים אבל שוב הולכת לכיוון שלו לשחק ... הבת שלי פעילה אוהבת כדור מאוד. והוא דוחף אותה בגסותו היא שוב חוזרת לשחק בכדור. עם האמא אי אפשר לדבר מדוכאת מתוסכלת יש לה תאומים אחרי לידה והבן שלה משתולל. דווקא הבת שלי כן יודעת לדרוש ולעמוד על שלה. למה בגן היא הקורבן שלו? איך אני אלמד אותה להיות אסטרטיבית בגיל כזה צעיר?<יש לה צורך חברתי מפותח היא גם מדברת יפה...כולם אומרים שהיא מפותחת לגילה. שאלתי כיצד אני כאמא עלי לנהוג? להעביר אותה למקום אחר? למה בעצם לילדים אחרים הוא כמעט לא נטפל ואליה כן??והכי מפריע לי שהיא מתקרבת לעברו שוב ...בבקשה עזרי לי זה מדיר שינה מעיניי. כשאני שואלת את הגננת איך היא? היא תמיד אומרת דברים חיובים עליה לא מספר לבד שהוא דחף אותה.ובטח שלא מתכוונות לטפל בו במיוחד מרחמות על האמא

בתי בת 5, בגן חובה, ילדה חכמה, מקסימה ומצחיקה אך עם בעיות התנהגות: היא מציקה לילדים אחרים בגן ולאחיה הקטן בבית, ועל אף פניות שתפסיק בהתנהגות היא כאילו "נאטמת" וצריך להשתמש בכוח מילולי לעתים אף הפרדה פיזית כדי שתחדל ואז חוזר חלילה. היא הייתה באבחון בהתפתחות הילד של מכבי כבר בגיל 3 ואובחנה בעלת קושי בויסות חושי - היינו כבר אצל מרפאה בעיסוק גם בפרטני וגם בקבוצה קטנה, אך ללא הועיל ונראה שלאחרונה אף נהיה גרוע יותר. השגנו סייעת לגן לשעות הבוקר וזה מרגיע אותה, אבל בצהרון אין סייעת ואז חלה הדרדרות ומתקשרים אלינו כדי שנקח אותה ואף מגיע למצב שלא מוכנים שהיא תישאר יותר בצהרון כל עוד לא תהיה לה סייעת גם במשך הצהרון. כדי להשיג את הסייעת הלכנו לפסיכאטרית שרשמה שהיא סובלת מחרדה, אבל לא ממש נתנה לנו כלים להתמודד עם זה. ההדרדרות התחילה עוד בסוף שנת הלימודים הקודמת וזה אותו גן כך שעל פניו זה לא משהו שקשור לתחילת שנת הלימודים החדשה. אנחנו עובדי עצות וזה משפיע עלינו בכל תחומי החיים, כולל פגיעה בתפקוד במקום העבודה. לא יודעים למי לפנות, המכון להתפתחות הילד לטעמנו לא נותן מענה הולם ולא אבחן באופן מלא.

בני בודקת גבולות כל הזמן רוצה לגעת בכוונה בתקע חשמלי אני אומרת לו בנחישות ״אסור אמא לא מרשה׳ והוא ממשיך אז אני עושה פרצוף כועס ואומרת שוב אסור ! בקול רם יותר ! הוא צוחק אבל אני מבהירה לו בפניי שאני לא צוחקת אן משחקת לבסוף הוא מפסיק . שאלתי אם זו הדרך ?

שלום, בני בן 10, לאחרונה החל לדבר איתי על יחסים עם בנים ( מאז שקרא שאחד השחקנים האהובים עליו יצא מהארון, ובנוסף נתקל בסצנה בסדרת טלויזיה, המיועדת לגילו שבה יש שני בני מתנשקים), טוען שזה מאוד מטריד אותו, נהיה מאוד מבולבל ועצבני, ניסיתי להסביר לו את משמעות המילה "הומו" והוא טוען שהוא לא חושב שהוא הומו, אבל יש לו כל הזמן מחשבות על הסצנה שהוא ראה , לטענתו זה מלחיץ אותו כל פעם שהוא נזכר בסצנה הזו . האם כדאי לפנות ליעוץ או שזה תופעה של בני גילו שמתחילים לגלות את המיניות שלהם וכו'?

שלום ירדן, בתי, בת שנה וחודשיים מתעוררת כל לילה בבכי כמה פעמים... לפחות 7 פעמים ..זה ממש פוגם בשינה שלי. בדכ היא נרגעת עם מוצץ או שמיכי .. או בקבוק . בתחילה חשבתי שזה יעבור לבד אך זה נמשך רצוף מעל חודש ומעורר בי תהיות על מה הבכי הזה מרמז? וכיצד לנהוג?

שלום, בני בן 3.4 שנים הוא נכנס לגן עייריה ומעולם לא היה בגן לפני. הוא ילד מפונק חכם ונחמד מאוד אבל כעת משנכנס לגן לראשונה הוא החל לנשוך ילדים בשבוע כבר פעמיים. הוא היה נושך בבית גם אבל לרוב את ההורים )אותנו( רק עם הוא משתולל או תוך כדי התלהבות של משחק שמשתוללים וכאלה והיה נרתע... כעת הגננת מודיעה שהוא נושך ואין לי מושג איך להתמודד עם כך... אני מפחדת שלא יהיו לו חברים ויוציאו אותו מהגן מה עושים?

שלום, מדובר באחיינית שלי. הורייה גרושים, לאמא היה חבר במשך תקופה ארוכה עד לא מזמן. הילדה כבר במשך תקופה ארוכה משתמשת באלימות מילולית לא רק של קללות אלא גם ממש ללחוץ על נקודות רגישות במיוחד כלפי האמא. מצד שני האמא לא נשארת חייבת. הילדה לא מעוניינת ללכת לייעוץ. זה ממש בקצרה, אשמח לדעת איך אפשר להמשיך.

שלום וברכה, אני מרגישה שהבן שלי לא מצליח להתחבר בצורה טבעית אם ילדים , הוא עכשיו בכיתה א׳ בעיר חדשה כשהוא לא מכיר אף ילד מהגן ולא מצליח להתחבר משאני תמיד רואה שלילדים אחרים זה בא מאד בטבעיות הוא לא כלכך מצליח... אבל משמלחיץ אותי זה שנראה שלא כלכך אכפת לו והוא מאושר לבד. או לפחות זה משהוא אומר לי, לא נראה לי שבאמת כיף לו לבד פשוט יש לו קצת אגו...אני אומרת לו ומנסה להדריך אותו איך להתחבר אבל כנראה שזה לא מצליח לו. הוא ילד מקסים ואבל נראה שלילדים אין עניין בו משום מה , הוא לא כלכך ספורטיבי וקצת אדיש אפילו..איך אני יכולה לעזור לו? ניסיתי להזמין כמה ילדים הביתה ובינתיים לא היה כלכך שיתוף פעולה מצד ההורים..פשוט עצוב לי מאד כי הוא אומר לי שכל ההפסקות הוא לבד.. איולי אני אומרת לו את הדברחם הלא נכונים מלחיצה אותו, אני לא יודעת ? מה אני יכולה לעשות לעזור לו?

ילדה בת שנה ו-7, נכנסה לגן בספטמבר - שנה שנייה בגן, אך גן אחר. מאז היא לא מפסיקה לבכות כל ערב, ונצמדת אלי, ומתקשה ללכת לישון, מתעוררת בלילה ...ולא אוכלת בערב. היא הייתה די צמודה אלי גם לפני, אך עכשיו זה נהייה קיצוני, לא מוכנה להתקרב לאף אחד אחר, נראה כאילו היא מבוהלת מאנשים אחרים. מרגיש כמו חרדת נטישה. איך אפשר לדעת אם זה תקופתי? אם צריך לעשות עם זה משהו?

בתי המתבגרת נמצאת בלחץ סביב תחילת שנה ושינויים בכיתות ועקב זה סביב המצב החברתי. בנוסף במשך שנים נמנעת מלישון מחוץ לבית כאשר בשנתיים האחרונות לא מוכנות לצאת גם לטיולים הכוללים שינה. כל שינוי מלווה בלחץ . לדעת שמדובר בתלמידה מצטיינת וספורטאית תחרותית. זקוקה להמלצה למטפלת באיזור שוהם

הנני גרושה כשנה אם ל 2 בנות בגילאי 1.5 ו 3.5 הגרוש שלי מבודד חברתית, ביישן לא יודע להתנהל חברתית, וזה גם הסיבה לגירושין. בנותיי אצלו פעמיים בשבוע, אוסף אותן מהמעון והגן, עד למחרת בבוקר. הוא בן יחיד ואמא שלו שגם מבודדת חברתית עוזרת לו ומדברת עלי בשליליות עם בנותיי... (חמותי לשעבר אשה חרדתית וקשהמאוד מבודדת אפילו לא בקשר עם משפחתה ) אני דואגת לבנותיי, הם אוהבות חברה הגדולה ממש זקוקה לחברות, כל הזמן אני רואה שיש להם השפעה רבה מאביהם ומהסבתא..וכמה שאני חברותית. עדין יש עלי מעמסה כבדה של הטיפול היחידי בהם, לא מוצאת זמן להזמין חברות בשעות שהם ערות.. ובשבת אנחנו מסורתיים, לא נוסעים נשארים עם משפחה קרובה. שאלתי: במצב הנוכחי הקיים, איך אפיק את הטוב ביותר עבור הבנות? יש הדרכה מומלצת בתחום הזה? איך אשמש להם דוגמא חיובית חברתית שתהיה תואמת לגיל

הי ירדן ביתי בת ה 4 החליטה יום בהיר אחד שהיא לא אוהבת כריך עם גבינה שמוגש כל יום בגן . חשוב לי לציין שזאת ילדה שגם ככה אין לה מגוון של מאכלים שהיא אוהבת, מה שמשאיר אותה בבוקר עם אופציה לכריך בלי כלום ( בגן נותנים גבינה לבנה חומוס ועוד אפשרות שמשתנה כל יום: טוסט, סלט ביצים, טונה וכו) רק ביום שיש טוסט הילדה אוכלת ונהנת. גם בבית מגוון המאכלים שהיא אוכלת מצומצם ביותר והיא אפילו לא מוכנה לנבות ולטעום משהו חדש. אני בילדותי גם הייתי כזאת ולצערי נשארתי ככה עד היום וממש לא בא לי שביתי תהיה כזאת גם. לגבי מתוקים כמובן שאין בעיה והילדה מוכנה לאכול כל היום עוגות ועוגיות. שאלתי היא כזאת: האם להסביר לה שבמידה ולא תאכל את הכריך בגן בבית לא תהיה זכאית למתוקים או שלשחרר את הילדה ואולי בעתיד זה ישתנה?

כיצד ניתן לעזור?, או כיצד ניתן לשחרר את הרגלי הבן שלי ? הוא מתרפק על 2 חברים בלבד. הקשרים בניהם טובים, אך אני רואה שהם אינם מספקים אותו. הוא עצוב לעיתים קרובות, יש כלפיו גישה חיובית חברתית, הוא לא מפתח קשרים חדשים משום מה. מקדימה תודה לתגובה

שלום רב, הבן שלי בן 15 מגיל קטן מתעורר מידי פעם בלילה מדבר, מתהלך, עושה דברים מתוך שינה. כרגע יש לו מהבית ספר טיול למספר ימים והוא מפחד ללכת שלא יתעורר מתוך שינה. מה ניתן לעשות על מנת לוודא שהוא לא יתעורר במהלך הלילה? תודה.

היי ירדן, במהלך חופשת הקיץ בתי בת ה 4 שנים, נחשפה למשחק מחשב מפחיד בתלת מימד, במהלך ביקור בקניון באיזור של משחקי המחשב. ( אני ובעלי ראינו ילדים נכנסים קודם לפננינו לתא המשחק וחשבנו שזהו משחק נחמד) במהלך המשחק שהיה בתא חצי סגור עם וילון ובחברת כל המשפחה (כולנו ישבנו יחד בתא), נשמע קול מאוד חזק מהמשחק לרבות תזוזת הכיסא בשל תלת המימד. הילדים הגדולים נבהלו ונרגעו מהר. בתי הקטנה הגיבה בתגובה מאוד קיצונית של צרחות , רעד בכל הגוף והרגשתי שליבה דופק ממש חזק. היא הייתה מאוד מפוחדת , רצתה רק על הידיים, שלא נעזוב אותה ובכתה הרבה. כמובן שברגע שהגיבה ככה, הוצאנו אותה מייד מהאיזור ומהמשחק והסברנו לה שזה היה באמת מפחיד אבל שזה רק משחק . עברו מאז מספר ימים אבל גם בעלי וגם אני חושבים שהילדה מגיבה לכל דבר בפחד מוגזם. אם עד האירוע היא הייתה הולכת לבד לשירותים, עכשיו רק איתנו ושנחכה איתה עד שתסיים. היום לרגע חשבה שאני משאירה אותה לבד בשירותים, והתחילה לצרוח קצת באיבוד שליטה עד שהסברתי לה שאני לא עוזבת ושלא אעזוב אותה תוך כדי חיבוק. אנחנו חוששים שמשהו קרה לה בעקבות ה"טראומה" שחוות במשחק המחשב. האם צריך לטפל בעניין ואם כן כיצד?

הבת שלי החלה ללכת למעון, נותרתי ביום הראשון לראות את התנהגותה, הבאתי את הכדור שהיא קשורה אליו, התנהגותה הפתיעה אותי היא עמדה על שלה ורדפה אחרי תינוק בן שנה וחצי שלקח לה את הכדור! מבלי לבכות או לבקש את עזרתי .. אהבתי את הביטחון שהפגינה . רק מה שהפריע זה שהיא הגיבה ברגזנות לשאר הילדים שלקחו לה את הכדור עד ששמעתי את אחת האימהות אומרת...איזה עצבנית״ לבסוף שיחקה בשלווה עם עצמה . שאלתי אם הרגזנות בגיל כזה מקובלת ?

בת 10 מרגישה לא טוב לפני פתיחת שנת הלימודים, סובלת חברתית. בשנה שעברה ביום הולדתה עשיתי טעות נוראית מבחינתה, הזמנתי את הכיתה שלה שמונה 32 תלמידים ליום הולדת הפתעה שעשיתי. הגיעו רק 11 והיא נעלבה מאוד . אני בדעה שצריך לעבור יישוב, שהיא צריכה להתחיל מחדש בבית ספר אחר בעלי מתנגד טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לה ? אני זוכרת שבילדותי סבלתי מאוד חברתית במגמה מסויות שהעבירו אותי הורי. וכשעברתי מגמה שם נהנתי מאוד הילדים והיו לי חברויות. מה הורה יכול לעשות שהילד שלו יהיה מקובל? האם זה קשור בחוגים או באווירה בבית?

שאלתי בקשר לבן שלי בן שנה וחודש. כל היום דורש פעילות. אם לא מעסיקים אותו או מטיילים איתו הוא צורח. זה מתיש ומתסכל מאוד ואם הוא רואה ילדים לא משנה באיזה גיל הוא רוצה לשחק איתם. כל ילד ברחוב הוא מצביע ורוצה אני כאבא אמור לספק לו חברה כל היום? אמור כל היום לשחק איתו? הצרחות שהוא צורח כשלא מתייחסים אליו לא נסבלות . חושש שזה מעיד על בעיה גדולה . מנסיונך ומומחיותך לאן לפנות ? ייתכן שזה אוטיאזם ? המצב מתסכל מאוד אני גרוש והילד אצלי 3 פעמים בשבוע אני לוקח אותו לגינה משתדל מעל ומעבר אבל זה לא מספק אותו

בוקר טוב לפני כשבוע חזרנו אני ובעלי מטיול של כ15 ימים בזמן הזה הילדים היו אצל הסבים והסבתות שלהם. מאז שחזרנו הבן הקטן מרביץ לאחותו (בת 5) משתולל בוכה צורח על כל דבר שלא מקבל מציק לה זורק את עצמו על הריצפה ודופק את הראש בקיר אני מאמינה שיש לו ריגרסיה כי לא היינו מלא זמן  ראוי לציין שגם לפני כן היה מתנהג כך אבל זה היה פחות קיצוני  זה עכשיו ממש מסוכן ואני לא יודעת מה לעשות איך להרגיע אותו אני מוצאת את עצמי רק מתעצבנת בנסיון להפריד בניהם שהוא מציק לה או מרביץ לה מנסה להעסיק אותו בדברים אחרים כגון כדור פאזל וכו והוא ממצא ממש מהר ומבקש טלויזיה

ירדן שלום, בתי אהובתי מפחדת לעמוד. היא בת שנה בדיוק ..תינוקת קסם שמחה, פעילה,מבינה עניין ... גדלה עם הרבה חום ואהבה .. מבטאת את רצונותיה. רק בזה היא נתקעת, ממש פוחדת מטפסת מנסה ואז בוכה. שאלתי האם זה דורש טיפול פסיכולוגי? האם לשחרר ולתת לה לעמוד מתי שתצליח על אף הפיגור ? יש לציין שהיא סובל מגמישות יתר בירכיים מה שמקשה עליה את העמידה. ופיסוק רחב מעט שניהם מעכבים הליכה לפי האורטופד. אשמח להמלצתך בברכה הילה

הי ירדן, אני מקווה שהשאלה שלי מתאימה לפורום הזה אני בת 30, אם למספר ילדים קטנים. כרגע בטיפול פרטני שלי במשך כשבעה חודשים עקב פגיעה שעברתי בילדות. במהלך השיחות עם המטפלת הנוכחית יצא לי הרבה להעלות את הקושי שלי בקשר עם בתי בת ה-7 (הילדה הבכורה שלי). אנחנו לא מסתדרות בכלל ומאוד קשה לי לפתח כלפייה אמפתיה או לנהל עימה שיחה נעימה שאינה כוללת כעס. כמובן, שזו בעיה בהתנהלות שלי. זה ברור לי מאוד. ואני יודעת שהבת שלי סובלת ומושפעת לרעה מהמצב. (רוצה להדגיש שאני לא אם מתעללת או משהו בסגנון, אלא משפחה נורמטיבית) בתי מצידה גם מגיבה לי לא טוב .אני חשה שאני לא חשובה עבורה והיא מתעלמת ממני הרבה פעמים. וזה הופך להיות גלגל. שאלתי את המטפלת שלי , שהיא מטפלת משפחתית, אם ישנה אפשרות לטיפול משותף שלי ושל הילדה. (דיאדי?) והיא מסרבת ואומרת שזה לא נכון עבור אף אחת. היא המליצה לי על מטפלת נפרדת לכך, אבל מדובר בהוצאה מאוד גבוהה (אני עצמי בטיפול פרטי). כך שכרגע אני מבינה שאני צריכה לתעדף. יש לך אולי איזשהו כיוון מחשבה עבורי מה ניתן לעשות? תודה מראש

ירדן שלום בתי בת 18 בעוד חודשיים בערך...ילדה מקסימה וטובה, ללא יותר מידי בעיות, למעט העובדה שהיא בת יחידה לי ( הורים גרושים) ונכדה יחידה להוריי כל חייה למעשה קיבלה את מלוא תשומת הלב מאיתנו, ולכן כיום היא סופר מפונקת בחודשים האחרונים, החלתי קשר עם בחור מקסים, והתחלנו לדבר על מעבר לדירה משותפת הוא אבא ל 3 ילדים שגדלים איתו, ומתגורר בעיר מגורים הרחוקה בכחצי שעה נסיעה מעיר המגורים הנוכחית שלי כיום. ובשל אילוצים, אני זו שאאלץ לעבור לשם ולא הפוך. בתי מתנגדת בכל התוקף לעניין יש לציין שייתכן שהעליתי את הנושא מוקדם מידי, שכן מדובר רק לאחר שבתי תתגייס, שזה בעוד יותר מחצי שנה יתרה מזו, בתי גם עדיין לא הספיקה להכיר אותו ממש, וטרם פגשה את ילדיו אך כל פעם שאני מעלה את הנושא זה נגמר בריב קל ובהצהרה חד משמעית מצדה שאם אני רוצה אני מוזמנת לעבור לגור איפה שבא לי, היא נשארת פה ומבחינתה תגור עם הוריי. ברצוני לציין כי אין לי שום כוונה לעשות דבר כזה, ומבחינתי בלעדיה אני לא הולכת לשום מקום מה עלי לעשות על מנת להקל עליה את השינוי הזה ואיך עלי לעשות זאת? כי כרגע אני נתקלת בעיקר בסירוב חד משמעי ואיני יודעת מה לעשות אודה לעזרתך בעניין ל.

בתי בת שנתיים עדינה ורכה,חוזרת מהגימבורי ומהגן עם שריטות . כשאני איתה ראיתי איך מושכים לה בשיער והיא לא עושה דבר..איך אלמד אותה להגן על עצמה? שמתי לב כשפונים אליה היא עושה פרצוף של מתביישת. זה דורש טיפול? להוציא ולהעביר לגן אחר עד גיל 3 יועיל ?

שלום, לאור מה שכתבת לי החלטתי לשים לב להתנהגותה בבית . השבת הזו היה אירוע משפחתי ומלא ילדים מהמשפחה באו. ראיתי שבתי משחקת יפה מאוד איתם עומדת על שלה ויודעת לבטא את רצונה! כולם התרשמו ממנה לטובה אמרו שהיא משוחררת . חברתית השאלה היא אם זה בגלל שהיא היתה בסביבה אוהדת? בבית היא בפירוש יודעת לעמוד על שלה ולבטא רצונותיה . האם ייתכן שעם זרים גמורים היא מאבדת את בטחונה ? כיצד ניתן לחזק ביטחון לבת שנתיים? האם יעזור ו מומלץ לרשום אותה לחוגים?

לגבי האגרסיה היא מבטאת בבית לדעתי בחברה של זרים הבעיה אשמח לדעת מה אוכל לעשות לחזקה

שלום ירדן, קוראים לי גאולה חד הורית, ילדתי את בני בגיל 40 אין לי תמיכה משפחתית, בת יחידה עם אבא חולה סיעודי. עושה כמיטב יכולתי עבור בני . הוא בן שנה ושמונה חודשים. מטעמי עבודה עברתי להתגורר במקום בו אין כמעט ילדים ויש לי רגשי אשמה כבדים, מדובר בילד חברותי שפורח בחברת ילדים ואני חשה שאני מונעת זאת ממנו ... אני משתדלת לקחת אותו אחר הצהריים לחברת ילדים בבוקר הוא נמצא אצל מטפלת שלוקחת סכום נמוך אך אין ילדים נוספים עימו.הוא אוהב אותה מאוד ומשחק עם בנה הגדול . שאלתי : עד כמה זה מזיק לבני? יש לי קשרים חברתיים יציבים אני נפגשת עם חברותיי אך ילדיהם גדולים מבני. אשמח לקבל עיצה כיצד לנהוג במצב המורכב שלי. מהי התנהלות נכונה ?

שלום, אנחנו הורים לילד בן 3 אשר מגדלים אותו במסגרת הורות משותפת. רק לאחר גיל שנה הילד התחיל לישון אצלי (האבא) והחלוקה היא כ 4-5 ימים בשבוע עם האימא ו 2-3 ימים איתי שזה כולל הוצאה מהגן ולינה. בערך מגיל שנה וחצי התחילו להתגלות אצל הילד קשיי פרידה אשר באו לידי ביטוי בבקרים בגן אשר בכל המקרים הילד נרגע אחרי מס' דקות , אך בנוסף חווינו קשיי פרידה וסצנות בכי בימים אשר אני (האבא) אוסף את הילד מהגן או ישירות מהבית של אימא. זה בא לידי ביטוי בבכי וצרחות ושהילד ממש בורח ממני ומלווה במשפטים כמו "לא אבא, רק אימא" וכו'. לרוב אחרי הפרידה ומס' דקות של בכי הוא נרגע אך לאחרונה נתקלנו במקרים שהבכי נמשך זמן רב ומאוד קשה להרגיע את הילד. בימים המועטים בהם אנחנו ההורים נמצאים איתו שנינו ביחד הוא נצמד רוב הזמן לאימא ומעוניין שרק היא תטפל בו. ללא ספק הילד מאוד מחובר לאימא אך חשוב לציין שאחרי שהילד נרגע אצלי אנחנו יכולים לבלות ימים שלמים ושמחים ללא בעיות מיוחדות. אשמח לדעת האם זה משהו תקין ושאמור לעבור בשלב כלשהו ומה ניתן לעשות בזמן הפרידה על מנת להקל על הילד. תודה מראש

היי אני לא יודעת אם זה המקום, אבל יש לי בעיה מאוד קשה.. אני בת 20 וממש ממש מכורה לאצבע בפה.. לא לאגודל אלא לאצבע.. מהיום שבו הורידו לי את המוצץ אני היתי עם אצבע בפה מאז שאני זוכרת את עצמי אפילו מהמעון.. אני ממש מכורה זה ממש מבאס לי את האיכות חיים במקום לעשות דברים אני פשוט נמשכת להרגע עם האצבע בפה זה ממש ממכר אותי וכל יום שעובר אני מרגישה שההתמכרות גוברת וזה פשוט מבאס אותי לגמריי, זה התמכרות של שנים ואני עם מוטיבציה אדירה להפסיק את ההתמכרות אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה! זה אולי נשמע קל לקריאה אבל המצב ממש קשה! וגם עוד משהו שמצחיק שהתמכרתי בנוסף לאצבע בפה זה לקחת חלק מהשיער שלי מקדימה ופשוט להריח אותו תוך כדיי האצבע בפה אני כבר תקופה של חצי שנה מכורה ל״הרחת שיער״ שזה מגיע ביחד עם האצבע.. זה נשמע בדיחה אבל זה באמת המצב שלי חוץ מזה אני ילדה מאוד בוגרת אחראית וחכמה ורוצה להתפטר מההתמכרות הזאת כי היא הורסת לי את השגרה ואת כל מה שאני רוצה לעשות.. ההתמכרות משחררת לי הורמונים של רוגע ועצלנות מה עליי לעשות?

היי, יש לי שני ילדים בני 7 ו-8 וכשהם מבקרים את אביהם יש שם ילדה (שלו) נוספת בת 3 והיא "מכפכפת" את הבת שלי. בהתחלה יעצתי לבת שלי להתרחק, אח"כ אמרתי לה שתדבר אליה בטון תקיף ותגיד לה שאסור להרביץ ותתרחק ממנה אבל עדיין הבת שלי מתלוננת ש"הכיפכופים" ממשיכים. מה עוד אני יכולה להגיד לה לעשות חוץ מלדבר עם אבא שלה שלא עוזר? תודה

שלום לכולם , אני שוקלת ללמוד פסיכולוגיה ויש לי כמה שאלות בנוגע לשכר משך ההתמחות ומבה עוסקים בהתמחות. אשמח להתייעצות בפרטי עם מי שמחפש התמחות או התחיל , מחפש עבודה או התחיל וגם עם כאלה שכבר שנים בתחום . תודה ויום מקסים !

הבת שלי עוד לא שנה . בחודש האחרון רוצה רק את אימא כל הזמן כל היום ובוכה מכל אחד! משפחה חברים ילדים מכולם היא בוכה המצב הפך בלתי נסבל אפילו כמה דקות עם סבתא היא בוכה... אשתי טיפלה בה מרגע שנולדה, לא היתה אצל מטפלות לא עברה טראומה .. אז כיצד הגענו למצב הזה ? יש דרך לשחרר ???

ביתנו בת כ-שנתיים, מגיל שבעה חודשים לא הסכימה שבעלי ירים אותה והיתה צורחת ממש כמו עם אדם זר, היום בגיל שנתיים ממש יש ריחוק רגשי ממנו, לא מעוניינת בקרבתו. היא ילדה חברותית שמחה אבל לא סופרת את אבא שלה... ( חייבת לציון שאביה -בעלי אדם שקט סגור מאוד אוהב מסור ומשקיע. מאוד אוהב את הילדה אבל כן שומר ממנה דיסטנס. נלחץ מהבכי שלה....היום היה אירוע עם חברים וכשהלכתי לרגע היא בכתה, חבריי ניסו להרגיע אותה ולהגיד לה הנה אבא...והם סיפרו לי לאחר מכן שאמר "אל תביאו אותה אליי אצלי היא תבכה יותר" זה הפריע לי מאוד וכאן הבנתי שיש בעיה רצינית שדורשת טיפול...איך את ממליצה לטפל בככך? האם הנחיית הורים יעזור לו? טיפול פסיכולוגי?? איך אחבר בין בתי לאביה ????? אודה להתייחסותך המקצועית

בני בן שנה וחודשיים דעתן מאוד, מתעקש בבכי עד כדי הקאה שאוציא אותו מהמיטה שלו כמה שאני רגישה לבכי שלו, נאמר לי מפורשות ע"י מומחה שלא לוותר לו....לא להיכנע לבכי. אלא להוציא אותו מהמיטה להרגיע אותו ולהחזיר. אבל לא לתת לבכי שלו לנהל אותי. חזרתי הביתה וניסתי ליישם והוא פשוט התעקש לצאת מהמיטה, הקיא בכה..ואני עמדתי שם הרמתי אותו עודדתי אותו וניסתי להחזיר...לא עזר עד שנשברתי והרדמתי אותו בעגלה. רוצה מאוד לעשות את הדבר הנכון, מה לעשות ? האם באמת נכון לתת לו לבכות כשאני לידו מנחמת אותו? האם זה אכן מזיק להיכנע לבכי?

שלום רב, אנו משפחה הורים פלוס 3 ילדים . אח בוגר בן 19 , חייל נער בן 15 ונערה בת 13.. היום מתמודדים עם נער בן 15 מרדן שלא מקשיב לקול ההיגיון...אך כדאי שאתן קצת רקע...מדובר בנער מבריק בעל אינטיליגנציה גבוהה תלמיד בכיתת מופ"ת מצטיין החל בשנה האחרונה לאחר ששמן באימוני כושר הראויים להערכה ועשה מהפך מדהים בגופו.בסהכ ילד רציני אמין בתחילת החופש נרשם לעבודה ועבד קשה מאוד בחווה חקלאית בכל הענפים ואף נהנה מכך...יחסינו עברו תהפוכות לאורך השנים...היה מחמל נפשי ילד מצחיק שטיפחתי ובכל מקום קצר מחמאות על יכולותיו ועל אישיותו הכובשת.. בכיתה ה' שלא בטובתו, מחנכת כיתתו הרעיפה תשומת לב חריגה כלפיו והקימה עליו את חבריו לכיתה שגייסו את הוריהם למאבק נגד מחנכת הכיתה ותיפקודה הכללי ובין השאר על העדפותיה הברורות...כך לאחר 4 שנים ביסודי ששמו הלך לפניו והיה ה'נסיך' קיבל מעמד של מנודה ומוחרם. אני אימו פתחתי במערכה חסרת מעצורים בניסיון לעזור לו בכל דרך תקפתי את המערכת באזלת ידה בכיתה ו' התגייסתי לראשת ועד ההורים ויצאתי מגידרי בהפעלת הכיתה בפרויקטים יזומים כאלה ואחרים. מידי יום היה מגיע בטענות כאלה ואחרות. על אלימות על חרם על אלימות מילולית על העלבות על מורים ומורות...כהורה באופן ברור נטיית הלב היא לגונן על ילדך...אך התחלתי לשים לב שגם הוא תורם למצב ויש בו רגישות יתר לכל דבר והעצמה של מצבים אותם מציג בפניי...לאחר שנתיים קשים מנשוא שבעקבות נידויו כל המשפחה נודתה כולל האחות הקטנה(אנו מתגוררים בקהילה קטנה) עלה לחטהב לכיתת מופת שנתנה גושפנקה ליכולות שלו ...כבר שחשבנו שאנו פונים לאופק חדש...שוב החלו להתגלות בקיעים בהתנהלותו החברתית וכדי לקצר ולתמצת אומר שמתחיל קשר וזה מסתיים במפח נפש....עברנו למקום חדש...ביקשתי ממנו שישמור על פרופיל נמוך ולא עברו 10 ימים מבואנו ולאחר שקיבלוהו באהבה ובחפץ לב הוא מגיע לדין ודברים קשה עם המנהיג המקומי ושוב הוא מנודה ומוחרם על ידי כולם. .. לבני למרות מעלותיו יש אישיות יהירה ופוגענית ולשון משתלחת כשהוא לא מבין למרות נסיונותיי הרבים להסביר לו שהחברה לא מקבלת אנשים שמנפנפים בנוצותיהם כל הזמן....היום לאחר שסיים כיתה ט' בהצטיינות ולאחר שעבד יפה ואנו ההורים התרשמנו כל כך לטובה מדבקותו במטרה למרות הקושי (ילד מפונק שמעולם לא נטל חלק במטלות הבית ...)שבאמת האמנו שהוא נועד לגדולות ושהדרייב שלו להשגת יעדים מוכיח זאת. בתקופה זו קמתי עימו מידי בוקר (6) הכנתי את ארוחותיו המפנקות ואביו הסיעו מידי יום לעבודה ואף החזיר אותו .הקשר ביננו היה כייפי . כמובן שתמכתי במשטר האימונים שלו לכן הייתי צריכה להכין ארוחות מידי יום ובכמויות...עבודה לא קלה... באחד הימים כשכאב לי לראותו ספון בחדרו הצעתי לו לבוא עימנו לטיול למרות חוסר רצונו בסוף התרצה ונהנה מאוד מאוד .למחרת בהליכותיו הרבות למקרר נשאר עם מקרר פתוח לא מעט זמן והערתי לו על כך יותר נכון נזפתי בו....כאן כבר דרכתי על 'פצע פתוח' הגיב בכעס ונעלם לחדרו...בהמשך היום בעלי ואני התווכחנו על איזה נושא והוא התערב וצידד בבעלי ...אמרנו לו שבשיחות הורים יואיל נא בטובו לא להתערב ואז משום מקום ירה לעברי את פשוט תת רמה אישה תת רמה חזר על כך מספר פעמים. גם אני וגם בעלי הגבנו בכעס...זו הלשון המשתלחת שדובר בה...לפני כחצי שנה במקרה דומה שבו הערתי לו להשאיר מזון לאביו...הוא צרח עליי הלוואי שתמותי ושתשרפי...כמובן שאמירות כגון אלה מייסרות אותי ממש ואני מנתקת קשר עימו ומפסיקה לדבר עימו..כנל גם במקרה האחרון שהודעתי חד משמעית שאני לא מוכנה לעשות עבורו דבר ובוודאי לא לדבר איתו...3 ימים לאחר מכן עזב את העבודה ושבוע לאחר מכן התחיל לבקש ללכת לפנימיה ושהסיבה שהוא לא רוצה לחיות איתי באותו בית...אני לא אימא רגילה לטוב ולרע...אימא שמתחזקת בית לעילא חדרי ילדים הם ממלכות שלהם יש להם תנאים הכי טובים לצמיחה וללמידה זמינות ההורים ונוכחות בחייהם היא גבוהה ביותר ואין פה עניין של הזנחה או התעללות חלילה...אני גם לא מהססת להודות בטעויותיי וכמה מיקרים ירדתי להתקוטטות מילולית בלתי נעימה עימו...יחד עם זאת ילדים לא מגיעים להישגיו ללא תמיכה סיוע ודחיפה של הוריהם... תלמיד מצטיין עולה למגמות יוקרתיות נכנס למסלול קדם אקדמאי רוצה להרוס את עתידו בגלל קשיים שברור לי ולבעלי שאין שום קשר למה שמתרחש בבית אלה יותר לכיוון חברתי או פחדים עתידיים בריחה מהתמודדות ולחץ הם מאפיינים מובהקים בהתנהגותו בעבר...כרגע מתעקש שהוא לא הולך לביס ורוצה פנימיה בכל מחיר ואי אפשר לדבר עימו בנושא ובעלי משתדל לדובבו...הסיבה כביכול זו אני אך איני תמימה מכדי להבין שאין ידי במעל בנושא זה אני פשוט הכי קרובה אליו וזו שמכירה אותו הכי טוב... .מספיק לראות את צורת החיים שלו שבה כל צרכיו הבסיסיים ממולאים עד תום ומעבר להבין שיש דברים שמתרחשים מאחורי הקלעים. כל החופש לא הזמין חבר אחד לבית...לא יצא עם חברים לבילוי... כרגע לא יודעים מה לעשות עמנ למנוע את הסחף וההחלטות המוטעות שהוא נוטל שעלולות להשפיע על כל חייו.. מודה לך מאוד על קריאתך אשמח לקבל כיוון sos איך כרגע אני מורידה אותו מהעניין ומכוונת אותו לקראת שנהל החדשה שבפתח תודה

שלום:) בן 2.5 לא אוהב "להמסר" בהסדרי ראיה. אך במשך הראיה הוא בסדר. מה אפשר לעשות?

כלום. לא יודע מה לעשות