פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום יש לי ילד בן חמש ותשעה חודשים, כשהיה בגיל שלוש וחצי נעלמתי מחייו לתקופה של 3 חודשים בשל מצב בריאותי, (הוא ראה אותי שלוש פעמים בשבוע ודיבר אתי בטלפון כל יום), לאחרונה כשבני הדודים מזמינים אותו לישון אצלם הוא נרתע ומתחיל לבכות שהוא רוצה את אמא, או כשהוא נשאר עם דוד/דודה ואמא הולכת לאנשהו הוא מתחיל לבכות, האם יכול להיות קשר בין אז להיום? בתודה מראש גלי
הי גלי, האם יכול להיות קשר את שואלת, ייתכן...מי יכול לומר בוודאות, אף אחד, אבל מה שבטוח הוא שכמעט כל מה שאנו חווים בחיים האלה, בוודאי אם החוויות הן משמעותיות, משפיע עלינו ומותיר עלינו את רושמו בצורה זו או אחרת. אם תרצי להמשיך ולהתייעץ בנושא, כיתבי לי שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
ביתי בת 8 סובלת מקושי של ויסות רגשי ויכולת דחיית סיפוקים ברמה נמוכה מאוד , ילדה מאוד מאוד רגישה לסיטואציות חברתיות שלא מאפשרות לה "לזרום". נוטה להתקפי זעם ואגרסיות ללא שליטה. הקושי הזה מביא אותה לבעיות חברתיות בבית הספר. הייתי מבקש המלצה על פסיכולוגית ( אישה ) ילדים באזור רמת גן - גבעתיים שתוכל לעזור לה לפתור את הבעיה.
אני חושבת שמנהלת הפורום מקבלת ברמת גן. מומלצת!
ממש קשה לי החופש איתו. הוא לא מעסיק את עצמו לבד. אני משאירה לו משחק מסבירה לו והולכת. כמה דקות והוא קורא לי ככה כל הזמן. מה אעשה? היכן טעיתי שזו התוצאה? הוא בן יחיד אני בהריון כרגע הלכתי לטיפול ושם המטפלת ! האשימה אותי שאני לא נותנת מרחב!~ זה ממש לא נכון...אשמח למרחב אני מתערבת כשהוא עושה משהו שמחייב התערבות
הי דברת, ילדים הם שונים אלה מאלה בכל כך הרבה תכונות..יש כאלה שמעסיקים עצמם יותר, יש כאלה שפחות, ועלי לומר לך שילדים רבים בני שנתיים בהחלט מתקשים "להעסיק את עצמם לבד". כדי לעזור להם לפתח את היכולת הזו, כדאי לתת לו לתרגל את המיומנות הזו כאשר את נוכחת וזמינה, אך לא ממש משחקת איתו. כזה מין מצב שאת חצי שם וחצי לא, להבדיל ממצב שבו את לא פנויה בכלל (נניח עסוקה בעבודות הבית). נכון שלמעשה גם כאן את בעצם נדרשת להקדיש זמן ולאת מתפנה לעיסוקים אחרים, אבל זה מה שצריך לעשות כדי ללמד אותו להיות לבד ולהנות מהלבד הזה. מהלבד הזה לומדים להנות בנוכחות אמא שכאמור קצת נמצא וקצת לא - וזוהי מיומנות פסיכולוגית חשובה מאוד! לגבי ההאשמה שחווית מצד המטפלת. אני מעודדת אותך לבטא את התחושה הלא נעימה הזו מולה ולנסות להבין למה התכוונה בדיוק כאשר אמרה לך את זה, ולבטא גם מדוע אינך מסכימה. בכל מקרה, תזכרי דברת שבנך עדיין בגיל שהוא מאוד זקוק לך, וזה באמת הולך להיות מאתגר עם שניים..אני מניחה שגם המחשבה הזו קצת מלחיצה ומאיצה את רצונך ש"כבר יגדל ויהיה עצמאי יותר". אל תשכחי שכנראה גם בנך מגיב להריון שלך ואולי זה מגדיל את הרצון והצורך שלו להיות איתך..כן כן, הרבה גורמים, משפיעים ומושפעים..לא פשוט דברת היקרה, מתוך התיאור שלך את לא טעית בשום דבר.. ולא עשית משהו לא בסדר..כאמור ילדים רבים בגיל הזה נוהגים כך, ובמובן הזה, את לא לבד. איך אומרים, צרת רבים.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
הי. יש לי ילדה בת חמש. לפני שמונה חודשים נולד לה אח . ילדה מאוד חכמה. חברותית..ו...מאוד עקשנית. לאחרונה אנו חווים איתה הרבה קשיים ..בעיקר בקטע של התנתקות מדברים. למשל.. הולכים לגינה. הולכים לסבתא ..הכל בסדר עד שמגיע רגע שצריכים ללכת.אז היא לא רוצה ללכת. מתחילה לבכות ולצרוח..כך זה כל הזמן. היום היתה כל היום אצל סבתא. בערב אבי החזיר אותה הביתה כל הדרך באוטו בכתה וצרחה במשך חצי שעה ..יש לציין שפורצת בבכי הרבה פעמים. לדוגמא כאשר לא קונים לה מה שרוצה בקניון...ובכלל כשלא נותנים לה מה שמבקשת..היום הקטן בכה לבקבוק ובאותו זמן היא רצתה שאהיה איתה . פשוט בכתה צעקה והרביצה לי... יש לציין שהיא ילדה מאוד רגשית. מה עושים איתה
הי אפרת, הדבר הכי טוב לעשות במצבים כאלה הוא להכין אותה שוב ושוב ושוב ולהזכיר לה כמה פעמים איך הדברים עומדים להראות ולהתרחש. אפשר גם לשאול אותה באופן משחקי אם היא זוכרת איך עומד להראות היום "בואי נראה אם את זוכרת מה עושים היום, מה בא קודם, מה אח"כ" וכיוב'. למשל "היום אנחנו נלך לסבתא, אנחנו קודם נאכל ארוחת צהריים, אח"כ נלך לטיול, אח"כ את תנוחי קצת, וכשתקומי אמא ואבא יחזירו אותך הביתה". כאשר תתעורר משינה, להזכיר לה כיצד יראה המשך היום, וגם כרבע שעה לפני, לעזור לה להתארגן ולהזכיר את זמן הפרידה. כנל לגבי קניות, בילויים וכיוב'. זה מצריך אתכם ההורים לתכנן תכניות ברורות, כדי שגם לה הכל יהיה ברור. הכנה כזו שמועברת באופן בהיר, שלא נתונה למשא ומתן (אבל מראש מתחשבת בצרכיה והעדפותיה), ושנעשית באופן נעים ולא תוקפני או כעסני, אמורה לסייע מאוד לביתך במה שנקרא "מעברים", בהם היא מתקשה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
שלום שולח שאלה מאייפון מקוה שתקלט שאלה לגבי אשתי היא יתומה מאם מגיל 8 וגם לפני כן אמא שלה אושפזה לסירוגין ככה שלא היה לה אמא. אחרי טיפולי פוריות רבים היא נכנסה לה
המשך .., אחרי טיפולי פוריות קשים התעברה עם תאומים שכיום בני שנה וחודשיים . הבעיה היא שאשתי משקיעה בהם את נשמתה מסורה אוהבת .. בקושי מגיעה לעצמה ... לדעתי הטיפול הזה גורם לתאומים להיות מפונקים וקשים יותר כי כל בכי היא קופצת. ולא רק זה היא כל היום איתם לא חזרה לעבודה וערב קורסת מעייפות ואני לוקח אותם לגינה בצהריים מקלח מאכיל ומשכיב אותם. לדעתי ולדעת אמי זה שלא היתה לה אימא גורם לה להשקיע יותר מדי וזה יכול להיות לא בריא עבורה ועבור התאומים. אני רוצה שתיקח זמן לעצמה מה דעתך אשמח
הי ירון, אתייחס לשאלתך בשני חלקים. ראשית, התאומים עדיין מאוד קטנים ובהחלט זקוקים לטיפול רגיש קרוב ומסור. כמו כן אימהות רבות מחליטות לא לחזור לעבודה במהלך השנה הראשונה לחיי התינוק, ולטפל בשני תאומים בגיל הזה..אפשר לומר שלהצליח "להגיע לזמן לעצמך" היא משימה כמעט בלתי אפשרית. אני שמחה לשמוע שאתה שותף בהורות ומקפיד לבלות איתם זמן במהלך היום שיאפשר לאישתך "להגיע לעצמה", והעצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך בעניין הזה הוא פשוט לעשות יותר מזה (ולגייס גם קרובי משפחה נוספים אם אפשר) כך שהיא באמת תוכל להתפנות לעצמה. לגבי השפעת יתמותה על אימהותה. אני בהחלט מסכימה איתך שחוויות התפתחותיות טראומטיות כאלה, משפיעות מאוד על סגנון ההורות שלנו(ובעצם כולנו מושפעים מהמודלים של ההורות שספגנו בילדותנו). אינני יודעת לומר בוודאות האם מה שאתה מתאר כרגע הוא פועל ישיר של זה, או של המצב המציאותי המאתגר בו היא נמצאת כאם לתאומים כ"כ קטנים. מניסיוני טיפול עבורה, וספציפית סוג טיפול שנקרא "טיפול בהורות" יוכל לסייע לאישתך להבין את ההשפעות שספגה בילדותה על הסגנון ההורי שלה, באופן מספיק מעמיק בשביל שתוכל גם לבחור איזה מין אמא היא רוצה להיות, ומה נכון לה ולילדיה במציאות העכשווית והממשית שלה (להבדיל מלפעול באופן קצת עיוור מתוך החסכים שלה למשל). ירון אל תוותר על תחושת הבטן שלך, ועודד אותה לפנות לטיפול משל עצמה. הקישור שעשית הוא מאוד נכון, ורק בחינה מעמיקה שלה את החוויות שעברה, תוכל להובילה לבצע לשינויים מהותיים שיהיו טובים לה ולמשפחתכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
שלום בני בן חמש, יש לו קושי רב להתמודד עם תסכולים. עד לפני שנה מצבים הכי קטנים היו מכניסים אותו לתסכול גדול, הוא היה נכנס ללופ של בכי, צרחות, שכיבה על הרצפה, ביטות ונשיכות ולא מצליח להרגיע את עצמו. כל סשן כזה לפחות חצי שעה, כמה פעמים ביום. בסיומו היה מותש פיזית ונפשית. בשנה האחרונה חל שיפור רב ולדעתי זה ירד לפעם בשבוע, משהו כזה. עדיין יש בכי וצרחות אך בד''כ מצליח להרגיע את עצמו בטכניקות שונות, למשל חיתול, דובי או מוצא לעצמו משחק מרגיע כמו פאזל. אחרי שנרגע הוא אומר שנרגע. או מבקש שנעזור לו להרגע. שנה חדשה בפתח והוא עובר למסגרת חדשה עם גננת חדשה, ואנחנו לא יודעים איך יתמדוד עם המצב החדש ובוודאי עם תסכולים חדשים. באופיו הוא ילד שנד בין קצוות - בד''כ הוא שמח מאוד, חברותי מאוד (יש לו המון חברים, בטחון עצמי) אבל כשהוא מתוסכל זה מוריד לו את הביטחון והוא אומר דברים כמו "אני לא רוצה לחיות" או "אי אפשר ככה יותר". סתם דוגמא, עדיין מתסכל אותו שיש לו פיפי כל יום... השאלה האם לדעתך צריך להפנות אותו לטיפול רגשי דרך הקופה? איך יודעים מה הכי יתאים לו? הוא מאוד אוהב יצירה והבעה אבל לא יודעת האם זה יתן לו כלים להתמודדות עם תסכול. הוא ילד פיזי מאוד, אוהב לרוץ, לרקוד, מוחצן מאוד האם יש משהו נוסף שאפשר לעבוד איתו בבית כדי להכין אותו למסגרת החדשה והקשה שתהיה לו? לא היינו רוצים שיתפרק ו/או שילדים אחרים ילעגו לו בגלל זה. תודה
הי יעל, מניסיוני כדי לסייע לילדים בגיל הזה להתמודד טוב יותר עם תסכול, הכי כדאי שהעזרה תגיע מההורים. האו עדיין ילד קטן שיכול וזקוק להוריו כדי להצליח להשיג ללמוד ולהתאמן בוויסות רגשי והתנהגותי. בנוסף רצוי לבחון היטב האם קיימים גורמים "אובייקטיבים" מעוררי מתח בסביבה הביתית/חינוכית,ואז לפעול באופן ישיר להפחיתם ( כלומר לא רק לצפות ממנו להתמודד איתם בהצלחה). אני אישית חסידה של מפגשי "הדרכות הורים" שעל אף השם המתעתע, זה הרבה יותר מהדרכה גרידא, אלא בחינה משותפת מעמיקה של הילד, קשייו, הסביבה המשפחתית, הדפוסים ההוריים וכל זאת במטרה לבדוק כיצד אפשר לסייע לילד עם קשייו ולהיות עבורו באופן המיטיב ביותר. בכל מקרה כצעד ראשון זוהי המלצתי, בהמשך אפשר לשקול טיפול פרטני עבורו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
חמותי שומרת על בני הנכד שלה פעמיים בשבוע כמה שעות... שמתי לב כשקורה משהו לקטן שלנו לדוגמא: מקבל מכה בטעות מצעצוע... חמותי בכדי לנחם אותו לוקחת את הצעצוע אומרת פויה ונותנת לו מכות ואז היא נרגע. לדעתי זה ממש לא חינוכי, ומלמד את הילד להכות. לא מוצא חן בעיניי כלל. הסברתי לה, והיא הניפה יד בביטול ואמרה "שטויות אין בזה רע " מה דעתך המקצועית? הנושא הזה מטריד אותי
הי רביד, אפשר לדבר הרבה על שיטות הסבתא למינהן..ולמי מאיתנו אין "סבתא" ששומרת על הנכד..ובינינו- איזה מזל שיש סבתא וסבא! לפעמים אין ברירה אלא לאפשר את "דרך הסבתא"- שהיא בעצם מוגבלת בזמן וגם באפקט על הילד ו"להתנחם בכך" שאצלינו בבית אנחנו ננהג כמו שאנחנו רואים לנכון, ושאלו הן ההשפעות המעצבות והמשמעותיות ביותר שהילד סופג. עכשיו לעניין עצמו, אני נוטה מאוד להסכים עם כל מה שאתה אומר. אני חושבת שההתרגעות של בנך נוכח תגובת הסבתא נובעת מכך שבאופן מסוים, הסבתא מבטאת אמפטיה לכל מה שקורה לו. כלומר היא מראה לו שהיא מבינה שמשהו כאב לו/עצבן אותו ע"י כך שמכה בחפץ, היא מראה לו שהיא יודעת מה הדבר/חפץ שגרם לו לאי נעימות, והיא מראה לו שהיא פועלת בנידון. את כל אלה אפשר לעשות בלי האקט של המכות. למשל אם נופל ומקבל מכה מהשולחן אפשר לומר: אוי, זה כואב - כואב ביד (לגעת ביד), לא נעים/מעצבן כ"כ לקבל מכה מהשולחן (בטון עצבני אם התעצבן, או רך אם בוכה) - ולגעת בשולחן. ככה הכל קורה רק מינוס המסר האלים.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
בתי בת שנה ועשרה חודשים כשאני אומרת לה לא או אסור. היא ..עושה דווקא ומחייכת שאלתי מה ניתן לעשות <? היא דווקא עושה מה שאני אומרת לה שאסור.. אשמח להמלצה
שלום, ביתך נמצאת כרגע בשלב התפתחותי של יצירת נפרדות ובדיקת גבולות. את מצידך נדרשת להיות ברורה ועקבית, לא לוותר לה אבל גם לא לכעוס עליה. כאשר היא מתעצבנת ומוחה על הגבולות שאת מציבה, אפשרי את המחאה, ואפילו נחמי אותה - אבל כאמור אל תוותרי לה. זה ריקוד בין הטיפות..אף אחד לא אמר שלהיות הורה זה קל..(: כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
בוקר טוב הבת שלי בת שנתיים מאוד מפותחת מדברת כל הדיבור אך קצת שקטה,,יש לי אחיין שהוריו התגרשו והוא קצת מגיב האלימות ומכות לכל דבר קטןן,, אנחנו כמשפחה רוב הזמן ביחד. אני מרגישה שהוא קצת אלים עם הילדה שלי ונותן לה מכות ומושך אותה בשיער היא לא מצליחה להחזיר לו החא בוכה בצד או באה אליה אני מחבקת אותה ואומרת לה שאני שומרת עליה וגם שהיא צריכה להגן על עצמה.. השאלה שלי זה לא יפגע לה בביטחון העצמי או בדימוי העצמי ואיך אפשר לחזק ילדה שקטה בתוך חברת ילדים ??
הי איילה, אם בן המשפחה אלים כלפיה באופן נשנה, אני מציעה שתדברי על כך עם הוריו ותבקשי מהם בעדינות אך בבהירות לשים לב לזה ולהתייחס לזה. לגבי שאלתך - איך אפשר לחזק ילדה שקטה בחברת ילדים - זו שאלה מאוד כללית, ולפעמים גם ילדים "שקטים" יודעים להסתדר היטב ולדאוג לעצמם. אם ברצונך את יכולה לפרט יותר על ההתנהלות של ביתך בתוך חברת ילדים ולחדד את השאלה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
שלום ירדן אומנם אני כבר ילדה גדולה.. (40) אך מתקשה במערכת היחסים מול אימי ומול המשפחה (2 אחים, אבי נפטר) אשמח לשמוע את דעתך, מקווה שזה בסדר. . אני גרה לבד, מפרנסת את עצמי, לא נעזרת במשפחה בכלל (כלכלית אין מסוגלות), לומדת לתואר נוסף, עובדת במשרה מלאה, מחפשת זוגיות ומנסה לעשות דברים חשובים בעיני שלא עשיתי מסיבות רבות בגיל צעיר יותר. אני נלחמת ונאבקת להשיג כל דבר בחיי, שום דבר לא בא לי בקלות (מוגבלות כלכלית ועוד). תפיסותי לאורך השנים השתנו, עזבתי את בית ההורים תרתי משמע, כלומר פיזית אך גם שיניתי דפוסים שגדלתי עליהם שכן הבנתי שהם חוסמים אותי בכל מיני תחומים. משפחתי רואה בי חריגה ומורדת בדפוסי המשפחה שחונכתי. לצערי כולם באותה תפיסה שאותה "מנהיגה" אימי ואם אני לא נוהגת לפי הציפיות אני נענשת וליתר דיוק, מנודה . אף אחד לא מתקשר אלי, אף אחד לא מגיע לבקר. אני מתאמצת להגיע לפחות פעם פעמיים בשבוע לביקור אך רוב הזמן כועסים עלי ומתלוננים תלונות רבות. האוירה לא נעימה מבחינתי רוב הזמן. אין תקשורת ושיח טבעיים ורגילים. יש הרבה ציפיות ממני אך שום ציפייה ממני לא מתמלאת בצד שני כלפיי. וכשאני אומרת להם שהם לא יכולים לדרוש ממני כל כך הרבה כשהם לא פועלים כך התשובה שאני אשמה , זה בגלל ההתנהגות שלי. למרות שאני זאת שמתאמצת לבוא לביקור, אני זו שמתקשרת לשאול מה נשמע ורוב הזמן מסננים אותי .מצפים ממני לשתף בכל דבר, למשל בכל פעם שאני יוצאת לדייט (בהתחלה שיתפתי ואז אמרתי שאני כבר גדולה מספיק ואחראית מספיק ושאשתף כשיהיה דייט רציני שימשיך לאורך זמן אך זה לא מקובל) למרות שאותי כמעט ולא משתפים ולא מעדכנים בכל מה שקורה (מהסיבה שאם אני רוצה לדעת אני צריכה לבוא יותר). אם הלכתי לרופא ולא שיתפתי מראש שאני מתכננת ללכת כעסו מאוד עד כדי כך שהתעלמו ממני והלכו למרות שעמדתי וניסיתי לשוחח איתם. אני מרגישה , לאחר ניסיונות רבים לאורך הרבה זמן, שאין שום דרך שתספק אותם. תמיד אני נתפסת כלא מספיק בסדר , תמיד יש סיבה לכעוס עלי כי אני שונה ופועלת באופן שונה במגוון נושאים. אני בסדר, רק כשאני מבטלת את חיי לטובת המשפחה. אני מצידי מנסה לשלב את הכל ביחד, זה קשה לי מאוד, ואמרתי זאת אך אין הבנה מצידם. אני כועסת מאוד על התנהגותם שנמשכת הרבה זמן, אני נמצאת כרגע בתקופה לחוצה מאוד של מבחנים ועבודות ועוד כל מיני דברים מטרידים, ולכן החלטתי לא להתקשר ולא להגיע לביקור עד שירגע לי הלחץ אך ידוע לי שגם זה טריגר לכעס רב מצידם כלפי (אף אחד לא יצר ולא יצור איתי קשר אם אני לא אזום, כבר חלפו כשבועיים ). אם אני מגיעה לביקור לפי יכולתי אז אני ננזפת שזה לא מספיק, ושאני לא דואגת ולא אכפת לי מהם. אם אני לא מגיעה זה לא בסדר. הם מצפים לדרך מסויימת וכל דרך אחרת היא לא מקובלת ושלילית. אין להם יכולת לכבד את דרכי ורצונותי ורגשותי. נגמרו לי כל הדרכים להתנהל במערכת היחסים הזו. אני לא רואה כיצד אפשר לנהל תקשורת עם משפחה כשרק צד אחד מנסה לתקשר והשאר לא עושים שום ניסיון לתקשורת ולו בסיסית ביותר. אין שום נכונות מצידם לפנות לגורם מקצועי. פעמים רבות ציינתי כי אני לא כופה דבר על אף אחד, כל אחד פועל לפי אמונתו וכך גם אני. אני לא מסוגלת להכיל יותר כעסים ותלונות וציפיות מוגזמות במיוחד כשאין הדדיות אפילו מינימלית. אך מאידך אני לא דוגלת בניתוק קשרים משפחתיים. אשמח לשמוע את חוות דעתך והמלצותייך. תודה רבה.
הי נטע, את אכן "ילדה גדולה" אבל כפי שאת מספרת, התקדמות הגיל אינה מתירה את הקשרים המשפחתיים (וגם טוב שכך) וגם לא פוטרת אותנו מבעיות משפחתיות. אז ראשית אני רוצה לומר לך שאני באמת שמחה לשמוע שהצלחת לייצר נפרדות פיזית ממשפחתך - את עברת לגור בבית משלך, את מכלכלת את עצמך, מצליחה להגשים את השאיפות שלך, וזה נשמע שכל זאת משיגה במו ידייך וללא תמיכה מצד משפחתך. על כל זה מגיע לך כל הכבוד! יחד עם זאת נטע, להצליח להשיג נפרדות רגשית מהמשפחה, היא משימה מורכבת הרבה הרבה יותר, וזה נשמע לי שזוהי המשימה העיקרית שצריכה לעמוד לפנייך בשלב זה בחייך. אין ספק שלמרות העזיבה שלך את הבית, את עדיין מושקעת מאוד בכל מה שקורה במשפחתך ומושפעת עמוקות מהטענות והתלונות שמופנות כלפייך. הרבה מהמשאבים הרגשיים שלך מושקעים שם ואני מאמינה שזה גם מקשה עלייך להצליח לקיים קשרים משמעותיים ואינטימיים "בחוץ" (כמו זוגיות למשל). את יודעת נטע, כאשר החוץ לא רוצה ובעיקר לא יכול להשתנות, הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות, בהנחה שאין רצון לנתק קשר (ואני לחלוטין מבינה ותומכת בך בעניין הזה) הוא לשנות את הגישה והעמדה שלנו ביחס למה שקרה בחוץ, ואז גם הרגשות שלנו אל מול מה שקורה, יוכלו להיות הרבה פחות טעונים ועוצמתיים. המשמעות של זה עבורך היא כאמור - השגת נפרדות רגשית ממשפחתך, ואני בהחלט מציעה לך להעזר בטיפול רגשי לצורך כך. כמו כן העברת המשאבים הנפשיים שלך ממשפחתך אל עבר יצירת קשרים משמעותיים מחוץ למשפחה - בפרט קשר זוגי משמעותי, תוכל גם כן לעזור לך להעביר את כובד המשקל הרגשי ממשפחתך אל עבר הקשר החדש שתרקמי, אולם כמו במעגל קסמים, קיים סיכוי שכל עוד לא תצליחי לייצר נפרדות רגשית מספקת ממשפחתך - את תתקשי לקיים קשר זוגי משמעותי. נטע, כואב ועצוב לשמוע שכך משפחתך מתייחסת אלייך, ולא רואה את כל הכוחות המדהימים שלך. זה כ"כ עצוב וקשה שזה ממש מצריך איזשהו תהליך התאבלות על החסך הגדול הזה, גם בשביל שתצליחי בסופו לקבל אותם כפי שהם ולהיות פחות מושפעת מהטענות שלהם. כפי שאמרתי, אני מציעה לך בחום להעזר בליווי רגשי לצורך כך, ואני גם חושבת שזה מגיע לך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
ירדן כל כך נכון כתבת. הרבה אנרגיה אני משקיעה בכל הסיפור המשפחתי. אנרגיה שחשובה לי למטרות נוספות.... זמן רב אני מנסה, להתעלם מתלונות, לא להגיב וכו' אבל האוירה הטעונה והמורכבת מותירה אותי בתחושה לא נעימה, רוב הזמן. אז כנראה שאכשהו צריך להתמקד במטרות החשובות. הקושי הזוגי נובע מעוד סיבה שאני מתחילה להבין אותה... ומקווה ל"שחרר" גם אותה. כמובן שזה לא מיידי כמו רוב התהליכים הנפשיים.. תודה רבה על תשובתך! נטע
הנני גרוש+תינוק בן שנה, פעמיים בשבוע הוא אצלי..לא מצליח להרדים אותו. משעה 20:00 אחרי מקלחת עד אחרי חצות הוא לא נרדם...משחק מתהפך עומד ... חשוב ללנו לשמור על שגרת יום קבועה. ושינה מזמן מה יכולות להיות הסיבות ש אצלי הוא לא נרדם?(גם לגרושתי קשה להרדים הוא ילד עם מרץ) אך אצלה הוא ישן יותר מוקדם וכן גם כשהוא נרדם הוא מתעורר בלילה לבקש מוצץ בקבוק ולא ישן ברציפות יש לו מיטה קבועה צעצועים קבועים גרושתי מתגוררת לידי הוא לא עבר טראומה ..כי הגירושין היו מכובדים ככל האפשר..מה תוכלי לייעץ לי?
שלום אלעד, אם אני מבינה נכון, מה שקורה אצלך, קורה גם אצל אימו, רק שאצלך הוא נרדם בקושי רב ב12, ואצלה בקושי רב באזור 11...? זה נשמע שאלו הם כרגע הרגלי השינה שלו. אינני יכולה לייעץ באופן יעיל מכאן כיצד לשנותם כי לשם כך יש צורך בתמונה הכללית - איך נראית כל שגרת יומו. לפעמים צריך לקצר את שעות שנת הבוקר או הצהריים. לוודא שהתינוק פעיל מספיק במהלך היום, להדגיש את טקסי ההשכבה ורק לאחר מכן לחשוב כיצד הכי נכון להתמודד עם יקיצות הלילה. אני מאמינה שפגישה או שתיים של הדרכת הורים תוכל לסייע לכם מעט, אולם קח בחשבון שגם בגיל שנה, תינוקות רבים עדיין אינם ישנים טוב/רצוף/נרדמים מהר, ושזו פשוט תקופה כזו לא פשוטה, שגם היא עוברת בסופו של עניין.. כלך טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
שלום רב, אני גרושה ומ2009 חיה בנפרד מאבי ילדיי. אני אם לשלושה ילדים:בן 22.5,בן 18 ובת 12.5. כיום-אני מתגוררת במרכז וביתי מתגוררת עימי (באישור ובתמיכת אבא שלה) ושני בניי מתגוררים בצפון (מקום מגוריי האב) בני הבכור גר עימנו כחצי שנה ולפני חודש חזר לצפון. הבן הבכור שירת בצבא כשנה והשתחרר עקב פציעה ברגלו-שהתגבר עליה.(כיום הוא בריא פיסית ) מאז שחרורו מהצבא,לא מצא עדיין את "שביל הזהב" .....לא מתמיד בשום מקום עבודה,מרבה לעשן גראס.....ומתקשה להתערות בחברה. בנוסף לכך (או אולי כתוצאה מכך) בשנה האחרונה הוא רב עם אחיו ללא הפסקה -מריבות שאף הגיעו לידי אלימות מצידו!! לכן הגיע למרכז (ל"צינון" הרוחות ובתקווה שישתלב במקום עבודה וכו'-כאמור,הנסיון לא צלח) לצערי-הבן הצעיר יותר עזב את בית אביו לפני כחודש,מאחר ואינו רוצה להתעמת עם אחיו,אך-הבן הבכור,ממשיך בדרכיו ומסרב לקבל טיפול פסיכולוגי (אבל כן נפגש עם פסיכיאטר ) האבא של הילדים,שנמצא נכון להיום בצפון (בשנים האחרונות שהה הרבה במרכז במסגרת עסקיו) לא משתף איתי פעולה כ"כ: הצעתי שנלך יחד לייעוץ,מאחר ולדעתי שורש הבעיה בין הבנים נעוצה בהתנהלות לא נכונה של אבא שלהם איתם (וסביר להניח שגם שלי) אבל ,לא קרה כלום בעניין.... מה גם שלטענתי-הבעייה הגדולה ביותר של בני הבכור היא ההתעסקות האינסופית שלו בעישון הגראס ולכן לא מתפקד כלל(לא מחפש עבודה,ישן ביום,ער בלילה ועצבני כשהוא לא תחת השפעת הגראס...) והגרוש שלי לא מסכים איתי גם בזה!! למי עליי לפנות כדי לקבל עזרה וייעוץ במצב זה? האם יש דרך לפתור את המריבות בין שני הבנים,לפני שזה ייגמר באסון??? תודה מראש,אמא מודאגת.
שלום לך אמא מודאגת, קראתי בעיון את התיאור שלך את הדברים, ועלי לומר שאני נוטה להסכים איתך לפחות בעניין הפניה המשותפת שלכם ההורים לייעוץ. לצערי, מאחר ובנך חי עם אביו בבית, הוא כרגע בעל השפעה רבה יותר ממך על בנך, ולכן אם אינו מוכן להיות מעורב באופן אחר בחייו של בנו ו/או ללכת איתך לייעוץ משפחתי, המצב קרוב לוודאי לא ישתפר, אלא אם כן המוטיבציה תגיע פתאום מהכיוון של בנך. מעבר לזה, לא פירטת מדוע אביו אינו מוכן לשתף איתך פעולה, איז מין טיפול פסיכיאטרי בנך מקבל, והיכן אם בכלל, כן משתפר ועושה דרך, ובכלל זה לאן עבר לגור בנך האמצעי? את מוזמנת להרחיב אם תרצי, בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
שלום ירדן, ראשית- תודה על תשובתך המהירה לפנייתי הקודמת. לצערי,אין כ"כ התקדמות ושיפור במצמב מהפעם האחרונה שכתבתי לך .... רציתי לדעת האם ישנו מענה טלפוני /ייעוץ למשפחות המתמודדות עם בן משפחה שנמצא במשבר נפשי?? ואם יש-האם תוכלי להמליץ לי על גורמים אילו? אני מרגישה שאני חייבת להתייעץ עם איש מקצוע בעניין בני הבכור . תודה גדולה,יפית.
שלום ביתי בת ה 6 .סובלת מאילמות סלקטיבית אנחנו מטופלים באופן פרטי אצל מטפלת בתחום זה ,מזה 10 טיפולים.... עד כה יש שינויי מאוד זעיר אך אפשר להגיד שכמעט ואין שיפור חוץ מהמטפלת,כשהילדה יוצאת לעולם הרחב שוב מתכווצת ומסתגרת.... הטיפול מתמשך ואף יקר ללא שינויי משמעותי והשאלה שלנו האם לפנות לפסיכולוג קליני לילדים?או לגורם אחר? כי על פניו נראה שמה שעכשיו אנחנו עושים לא ממש עובד..... תודה מירב
שלום מירב, בתוך עולם הטיפולים הנפשיים, שיפור קל שמושג תוך עשרה מפגשים זה לא רע בכלל.. מעבר לזה, אני מציעה שאת הלבטים והשאלות שלכם תפנו כרגע למטפלת שלכם לפני שאתם עושים החלטה משמעותית כמו לעבור טיפול, או לפחות כחלק מהחלטה שכזו. באופן כללי אני מציעה לכם להתאזר בסבלנות כרגע וכאמור לשתף את המטפלת בקושי שלכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
היי מעוניינת להכניס את בני האהוב בן שנה וחודשיים למשפחתון עליו קיבלתי המלצות . הבעיה היא שהמחיר מוזל מפני שהמשפחתון שלה בדירה לא גדולה..אין מרחב גדול למשחקים. יש מרחב בינוני עם צעצועים. האם זה יכול להזיק לתינוק לשהות במרחב כזה עד 16:30 9 שעות ברציפות? חוץ מזה אני מרוצה מאוד מהמטפלות זה קטן עם יחס חם
הוספה לשאלה. במשפחתון יש רק 3 תינוקות הגננת ומטפלת חמה כדאי?
הי תמר, אלו הם החיים לא? מתפשרים במטרה לעשות את הבחירה הכי מתאימה וטובה עבורנו בזמן נתון ובהניתן האפשרויות הקיימות. האם מרחב קטן עשוי להסב לה נזק? כנראה שלא. האם יעורר תסכול? כנראה שכן, ותסכול יתעורר גם בלי קשר לגודל המרחב. בכל מקרה, לפי דברייך, מבין האופציות הקיימות, ההרגשה היא שזו האופציה הכי טובה.. אז לכי עם תחושת הבטן שלך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
שלום, אנו הורים לשלושה מתוקים בגילאי 7, 3 ותינוק בן שבעה חודשים. אנו רוצים לטוס לשבוע ללא הילדים. הילדים יהיו שלושתם יחד אצל הורי עליהם אני סומכת ואין לי שום חשש להם אצלם. הגדולים יתגעגעו ללא ספק ואולי אף יבכו לפעמים אך להם אני לא דואגת. אני סומכת עליהם שהם מבינים ויתמודדו. החשש שלי הוא מההשלכות שעלולות או לא עלולות לקרות כתוצאה מהנסיעה. האם זה עלול לגרום נזק לתינוק? מה ההמלצה? תודה
הי מיכל, תשובות רבות נכתבו כאן בדיוק לשאלה זו שלך לאורך השנים שהפורום הזה קיים, גם על ידי וגם על ידי אנשי מקצוע נוספים ומצוינים. אני מציעה לך לעיין בתשובות על ידי הקלדת המילה "חופשה" במפתח החיפוש, כדי להצליח לגבש דעה משלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
שלום ירדן, זו לא הפעם הראשונה שאני מתייעצת עמך ואשמח גם הפעם לתובנות והעצות שלך. ביתי בת ה-6 היא ילדה סופר אינטלגנטית. בוגרת מאוד לגילה שכלית. ילדה שהיא מנהיגה באופייה ומאוד דומיננטית. אנו גרים בשכונה מתוחמת שהשכנים הם גם חברים שנפגשים מידי יום. יש אינטרקציה מאוד ברורה בין החברים בקבוצה שמידי פעם האינטרקציה משתנה בהתאם למי שנמצא בה. ישנה ילדה/חברה בת 9.5 שהיא הגדולה שבקבוצה באופן משמעותי משאר הילדות שהן סביב גיל ה-6. ישנם יחסי אהבה- שנאה בין ביתי לילדב בת ה-9. כשהן לבד הן יכולות לשחק נהדר ולהנות, אך כשכל הקבוצה נמצאת ובעיקר ילדה ספציפית אחרת, היחסים בינהם טעונים ומתחילות מחנות בתוך הקבוצה. מאז ומתמיד זה היה ככה ולעיתים ביתי גם הייתה מוצאת את עצמה לבד והיה לה לא פעם קשה. עם הזמן למדה גם להעסיק את עצמה. אני נוהגת לא להתערב באינטרקציות בין החברים כי אני מבינה שהקשרים בינהם משרתים צורך כלשהיא, אז אני משתדלת רק לשוחח איתה על איך שהיא מרגישה ומה היא חושבת שהדרך הטובה להתמודד... לאחרונה אני שמה לב שהיא נהייתה כוחנית כלפי חברותיה ומפגינה מעט אגרסיביות מולן שזה לא אופייני לה. כשוחחתי איתה על כך ואמרתי לה שזה בטח לא נעים לחברות שלה, אז היא אמרה לי" אמא את יודעת למה אני ככה? כי כש-X ׁ(הילדה) נמצאת, בגלל שהיא הכי גדולה, היא חושבת שהיא כאילו המלכה והיא הכי חכמה... וכולן הולכות אחריה...". היא לא אמרה את זה אבל היא בעצם מקנאה בילדה שגדולה ממנה וכשהיא נמצאת היא מרגישה שהיא תופסת את המקום שלה. אמרתי לביתי שאני קודם כל גאה בה שהיא לא נוהרת אחרי כל אחד רק בגלל שהוא יותר חכם או גדול, אלא מקשיבה להגיון שלה. הסברתי לה שיש כל מיני סוגים של מנהיגים. יש מנהיג שדואג לחבר את כולם ויש שמפלג את כולם וחבל שמצב הדברים ככה. המלצתי לה להתמקד בעצמה ובדרכים יצירתיות לקרב את הבנות אליה ולמצוא את המקום שלה כי אפשר שכולן יהנו ביחד. ברור לי שלא הכל תלוי בילדה שלי ולרוב מי שמפלג את הקבוצה זו הילדה הגדולה, אבל חשוב לי לחזק את ביתי ולתת לה כלים להתמודד עם סיטואציות חברתיות כאלה כי מחר זו יכולה להיות ילדה מהכיתה. מה אני אמורה לומר לה? איך אני עוזרת לה לעבד רגשות? איך אני מעניקה לה כלים להתמודדות? תודה רבה רבה מראש!
הי שלומית, מה אומר ומה אוסיף..? כל מילה מיותרת. זה נשמע שאת יודעת היטב את מלאכתך כאמא, ובזכותך - וכמובן גם בזכות מי שהיא - ביתך מצליחה להתנסות בתפקידים חברתיים שונים, לומדת, חוקרת ועם המון חופש לשתף אותך וגם ללמוד ממך ודרכך. את תומכת באקספולרציות החברתיות שלה אבל גם מספקת לה נקודות מבט שונות על עצמה ועל סביבתה ועל האפשרויות השונות הקיימות עבורה. נדמה לי שחוץ מאשר לחזק אותך ולעודד אותך להאמין בעצמך ולהמשיך להנות ממנה ומהתפקיד הכ"כ מאתגר מעניין ומרגש הזה - אימהות, אין לי מה להוסיף לך:) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
היי, לא יודעת איך להפסיק את ההרגל החדש שרכשה בתי התינוקת בת 11 חודשים..בכל פעם שהיא רוצה משהו או שהכדור בורח לה היא צורחת...מלידה אני ואביה מספקים את כל צרכיה מיידית מדוע בחרה עכשיו לצרוח? האם זה מהמשפחתון? ובנוסף בכל פעם שהיא מתמודדת עם תסכול במשחקיה בעלי עוזר לה ואני חושבת שעליה להתמודד לבד מה נכון? תודה
שלום מאיה, זו הדרך של ביתך לבקש עזרה כרגע. ממה הסגנון מושפע בדיוק - אין לדעת, אבל המציאות היא שזה המצב. לא כדאי לתת לה לצרוח את נשמתה, ומדוע לא לעזור למישהו שמבקש עזרה בעצם? אני מציעה לך לתמלל את רצונותיה - ברח לך הכדור? את רוצה את המוצץ? אני אעזור לך. להעביר את הדגש מ"לעשות במקומה" אל עבר ללמד אותה את השפה, ולתווך באופן מסויים את רגשותיה ורצונותיה. מטרה חשובה נוספת תהיה לעזור לה לשאת תסכול בצורה טובה יותר, כי בהכרח יהיו פעמים שלא תוכלי למלא אחר מבוקשה, למשל אם היא רוצה לשחק בכוס הזכוכית שעל השולחן. אז עלייך לומר "אי אפשר..זה ישבר..אני מצטערת" ובהחלט לספק ניחום והרגעה. ככה ביתך תלמד שרצונותיה נשמעים וחשובים, היא תתחיל ללמוד דרכים נוספות לבטא אותם, וגם תלמד שלא כל דבר היא תוכל לקבל, אבל שאמא ואבא בהחלט ערים לתסכול שזה מייצר ואף מסוגלים לנחם ולהרגיע כשזה קורה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
תודה לך ירדן על תשובה מקצועית.וחשובה אנהג כך
שלום רב, מבקשת את עזרתכם ביתי בת 10,וסובלת מבעיות רגשיות קשות,כרגע לומדת בבית ספר חינוך מיוחד,אחרי כל האבחונים שעשינו והתייעצות עם כל מיני מומחים ,המלצה לשלוח אותה לפנימיה טיפלו עת לצערי, האם יכולים להמליץ לי על פנימיה טיפולית מומלצת ,חשוב לי לציין שבחינת שגילית ולימודית אין לה שום בעייה,הבעייה היא ,התנהלות איתה בבית זה בלתי אפשרית תודה
שלום מעיין, אני מציעה לך לבחון היטב מול העובדות הסוציאלית, את המאפיינים של כל פנימייה הנשקלת ביחס אליה. לי אישית אין המלצה לצערי, מפאת חוסר היכרות מספק. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044
שלום, הבת שלי בת 4 סיפרה לי שעשתה פיפי בגן עם דלת פתוחה ואז הגיע אחד הילדים (בן 4) כשהרימה את המכנסיים,שאל אותה אם עשתה פיפי או קקי והראה לה את הבולבול שלו.היא אמרה לו שגם לאח שלה התינוק יש בולבול. הסברתי לה שבפעם הבאה יש לסגור את הדלת,שזה הגוף הפרטי שלה ולאף אחד אסור לגעת בה או לראות אותו. כיצד עליי לנקוט בנוסף? אני מאוד בלחץ ממה שקרה.האם יש סיבה להילחץ? האם להעביר אותה לגן אחר (הילד הזה ממשיך איתה בגן גם שנה הבאה)? תודה
הי דקלה, בגיל הזה סקרנות לגבי גוף האדם, ובמיוחד לגבי אברי המין, הוא דבר טבעי ותקין. לכן אינני בטוחה שמה שארע שם הוא לא פשוט סיטואציה תמימה וטבעית שמבטאת בדיוק את זה. אני בהחלט מציעה לך לשוחח על המקרה עם הגננת, לשמוע ממנה כיצד היא מבינה את האירוע, ואולי לבקש ממנה לחדד את נושא הפרטיות בגן באותה הזדמנות. לתחושתי אין צורך להיכנס לפאניקה (שממילא לעולם לא עוזרת). את פועלת נכון בכך שאת מלמדת את ביתך את המשמעות של פרטיות ובעלות על גופה, אולם שימי לב שאינך מעבירה אליה מסרים "מלחיצים" בהקשר הזה, במיוחד כאשר סביר להניח שלא ארע כאן אירוע חריג או בעל אופי פוגעני. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
שלום, ביתי בת 19 עברה הפלה לפני שנה וחצי מחבר שהיה לה שנתיים בנוסף הוא הדביק אותה בוירוס הפפילומה (רופא הנשים עשה לה בדיקת פאפ),אנחנו מאוד מודאגים ומקווים שזה יחלוף במהרה...השאלה שלי, לביתי יש חבר חדש כחצי שנה, האם נכון לה לשתף אותו בהפלה שעברה וגם בעניין הוירוס? (היא מודעת לכך שתצרך לבקש ממנו שישתמש בהגנה כדי שהוא לא ידבק)
שלום אפרת, ראשית אני מציעה שתתיעצו עם רופא הנשים שלה, ותקבלו דעה רלוונטית לא פחות משלי באשר לכיצד כדאי לנהוג במצבים של נשאות מחלות וחשוב מכך, ידע רב על המחלה שיאפשר לביתך לגבש דעה מושכלת. לגבי ההפלה, אני חושבת שזוהי החלטה חשובה ששווה לתת עליה את הדעת. כדאי לחשוב ולשקול לעומק מתי ואם בכלל ביתך מעונינת לספר. אני מציעה שתתחילו לשוחח על הנושא בינכן, דווקא לא במטרה להגיע לשורה תחתונה.. לחקור את תחושותיה ביחס לכל העניין הזה למשל כיצד מרגישה עם כל מה שקרה היום, כיצד חושבת שתרגיש אם תספר, האם היא חושבת שיהיה לזה אפקט, האם בכלל רוצה לספר, ואם כן באיזה שלב של היחסים. אפשר כמובן לדבר על איזו השפעה הייתה לחוויה הזו עליה באופן כללי ובמילים אחרות לעבד ולעבד עוד ועוד את החוויה הזו ביחד איתה. בקיצור, אני מציעה לישון על זה חודש חודשיים שלושה..אין לה לאן למהר. כשהרגשות יהיו מעובדים יותר, אני מאמינה שהיא תדע טוב יותר מה רצונה לעשות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
שלום. בני בן ה6 עם בעיות התנהגות קשות. כבר 3 וחצי שנים נוטל ריספונד שלא ממש מועיל. לומד בחינוך מיוחד. בנוסף אובחן עם דיספרקסיה. בגן הוא מתנהג יחסית יפה אך בבית הוא אלים, שובר דברים. אי אפשר לצחוק איתו כל דבר מעצבן אותו. יש ימים שהוא יחסית בסדר ויש ימים הפוכים. יש לו ימים שיש לו אנרגיה ויש ימים הפוכים. הוא לא כל כך חברותי ואין לו חברים. יש ימים שאיןצלו תיאבון ויש ימים שיש לו יותר מידי. הייתה תקופה שהוא סבל מכאבי ראש וירידה במשקל אך כל הבדיקות יצאו תקינות. הוא אמור לעבור איבחון פסיכיאטרי בקרוב כדי לשקול להחליף תרופה. השאלה שלי האם פסיכיאטר יכול לדעת לפי מה שההורים מספרים מה עובר על הילד? אני ממש דואגת ומתוסכלת שהוא ככה. מה יכולה להיות ההתנהגות הזאת? יכול להיות שזה סוג של אוטיזם או דבר אחר?
שלום חן, פסיכיאטר בהחלט יכול לאבחן ילד על פי דיווח ההורים בנוסף להתרשמות אישית מהילד. למעשה כך זה נעשה. עם כל הקושי, אני מציעה שתתאזרו בסבלנות ותפנו את כל השאלות החשובות שלכם אל הפסיכיאטר שיפגוש אתכם מאחר ולי, ממקום הימצאי, בוודאי לא תהיינה תשובות מספקות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
שלום רב.בני הוא ילד חכם וחברותי מאד אך הוא נורא אלים הוא נותן לי כאפות וזורק עלי דברים ועל אחותו הגדולה שהוא כועס מתחיל לשבור דברים וצעצועים וצוחק!!בבקשה עזרו לי אני מודאגת ולא ישנה בלילה מרוב המחשבות האם צריך בדיקה אצל מומחה?
שלום הגר, כל הילדים בגילאים האלה עדיין זקוקים להוריהם שיסייעו להם לווסת את רגשותיהם והתנגויותיהם. לכן תמוה מעט בעיני מדוע הגעת מזה אל צורך בבדיקה ובאבחון. מאחר ואינך אמא בפעם הראשונה, אני מציעה לך לא להתעלם מתחושת הבטן שלך ולפנות באופן אישי לפסיכולוג/ית ילדים ולהתייעץ. גם אם זו רק פגישה אחת, תוכלי לצאת ממנה קצת יותר רגועה ואולי עם כיוון חדש להתמודדות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, ביתנו בת כ- 4.5 חודשים, אנו שוקלים נסיעה זוגית לחו"ל ל-4 לילות בעוד מספר שבועות (היא תהיה ב"ה בת 5 חודשים ושבוע). יחד עם הצורך במנוחה וזמן זוגי, אני חרדה כי נסיעה כאמור תסב לה נזק כלשהו, ולו הקטן ביותר על אף שהיא תהיה בטיפולן האוהב של הסבתות. מאוד מתלבטת, אודה להתייחסותך המקצועית
שלום, מספר שאלות ברשותך. מהם דפוסי האכילה שינה - האם את מניקה? אם כן באיזו תדירות? האם ישנה איתך במיטה? בחדר? האם את שוהה בבית איתה? האם היא מראה סימנים לתחילתה של חרדת פרידה? כמה פעמים בשבוע היא רואה את הסבא וסבתא שאמורים לטפל בה? אודה להרחבה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
תודה רבה. איני מניקה. טרם הבחנתי בסימנים ראשוניים כאמור... היא ישנה בחדר שלנו אך במיטתה. נוכח שגרת יום מסודרת אליה היא מורגלת, היא לא מתעוררת בלילה. היא רואה כפעם בשבוע את הסבתא ובימים הקרובים ננסה לראות איך תגיב ללילה אחד איתה...
בהמשך למענה לשאלותיך, אעדכן כי אתמול עשינו ניסיון- ביתנו נשארה לישון אצל הסבתא (אצל זו שתשמור 3 לילות- בתוכנית שתי הסבתות מתוכננות לשמור אחת לילה אחד ואחת שלושה). הקפדנו שיהיו איתה כל הצעצועים שלה, הלול שלה, אפילו הסבון והשמפו- שהכל יהיה דברים שהיא מכירה ללא שינויים מיותרים. מסרנו לסבתא את סדר היום המדויק והארוחות והיא פעלה ממש על פיהם- מסרה שהיא אכלה כרגיל והתעוררה בבוקר עם חיוכים כרגיל ללא שומדבר חריג. כשבאנו כבר ב-12 גם הכל היה בסדר. חוצמזה שהיה לי מזעזע לישון בבית בלעדיה והיה לי נורא קשה... הכי אני מפחדת שהיא תכעס עליי/ לא תאהב אותי כבר ותעדיף את הסבתא... אובדת עצות... כי מאידך מבינה שכן חשוב לצאת ולהתאוורר (אני עדיין בחופשת לידה). אודה...
אמא יקרה, אני מבינה לליבך. הצורך בזמן חופשי וזוגי הוא חזק כמעט מנשוא בתקופה זו, ומאידך הצורך לדאוג לשלמות התינוק הרך חזק לא פחות. אני חייבת לומר לך שלהבנתי מבחינה פסיכולוגית-נפשית, לא, לא בהכרח יהיה קל לתינוקת שלך. זאת אני גורסת מתוך האינטואיציה האימהית הפרטית שלי ומתוך ידע מקצועי. עם זאת ברור כי "הנזק" אינו קולוסאלי או "בלתי הפיך". לכן ההחלטה היא לגמרי שלך ולמעשה איש לא באמת יוכל לעזור לך בהחלטתך. אם את בכל זאת מחליטה לנסוע, ואין באפשרותך לקחת איתך את התינוקת, עמלי על כך שהקשר עם הסבתות המטפלות יהיה תכוף מעתה ועד הנסיעה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום רב, אשמח לקבל את עזרתכם. בעלי ואני אובדי עצות מול בני המתבגר שסיים לפני למעלה מחודש את כיתה י"ב, ומאותו רגע הוא הופך יום ולילה וכל היום יושב בחדר ומשחק במחשב (לטענתו גם לומד נושאים כלליים שמעניינים אותו, כמו תכנות וכיו"ב). נכון להיום תאריך הגיוס שלו הינו בדצמבר. שאלתי היא האם אני יכולה "להכריח" אותו לצאת לעבוד על ידי הפעלת סנקציות כמו לקיחת המחשב. "הרביצה" ואי המעש מוציאה אותי מדעתי. הוא כל היום מבטיח ומציב יעדים חדשים ולא עומד בהם. ומשקר על הדרך. אשמח להמלצה. תודה אמא אובדת עצות
הי אורית, את מדברת על עבודה, אבל מצבו של בנך נשמע מטריד באופן כללי. מה עם חברים? פעילויות מלבד ישיבה מבודדת בחדרו? האם הוא מתקשר איתכם? אילו יחסים אתם מקיימים איתו? ייתכן שבנכם זקוק לעזרתכם באופן אחר. אודה להרחבה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
שלום אשתי עזבה את הבית לפני כחודשיים עם הילדים (בן 11, תאומות בנות 3.10) . לעומת הילד הגדול שניתן להסביר לו , הילדות לא מבינות . הבנתי מפרודתי שהיא הסבירה להן שאני גר אצל סבתא , אך בכל פעם שאני רואה אותן הם שואלות אותי "שוב אתה הולך ?". חסרה להן ההבנה שזה מצב חדש - לדעתי הן מבינות את זה כמשהו זמני ולא כמצב קבוע. מבחינת פרודתי הן לוקחות את זה טוב , מבחינתי זה נחווה כאבדן (אחת הבנות כבר אמרה לילדה אחרת "לי אין אבא"). שאלתי היא , איך מסבירים לילדות בגיל כזה - במושגים שיבינו ? תודה שמעון
שלום שמעון, אני מסכימה איתך על כך שיש לקיים עם ביתך שיחה ולהסביר לה במושגים שתבין את מה שהתרחש. כרגע זה לא נשמע שהדבר נעשה באופן מספק. אני מציעה שקודם כל אתה ואם ילדייך תקיימו בינכם שיחה/כמה שיחות בה תחשבו יחד איזה מין מסר אתם רוצים להעביר (וזה תלוי כמובן במצב בינכם - האם זה מצב קבוע, זמני). חשוב מכך עליכם להבהיר לעצמכם את הסדרי הראייה, לפחות לתקופה הקרובה, כדי שתוכלו לנסוך בילדיכם וודאות באשר לאיך ייראו חייהם מעתה ואילך. הדבר הזה לא פחות חשוב מהמסר המועבר באשר ל"מה קרה בינכם". הדינמיקה שביתך תקלוט בינך לבין אימה, חשובה אף היא. אם תצליחו להראות להם שאתם עדיין מצליחים להיות יחד "בטוב" גם אם נפרדתם, שאתם שניכם חולקים בהירות והסכמה, ושהמסר המשותף המגיע משניכם הוא אחיד, ילדיכם יוכלו להיות רגועים יותר ולעכל את המתרחש בצורה טובה יותר. כמובן שיש להגיע לשיחה פתוחים וערוכים לענות על שאלות באופן שמותאם לגילה, ולהישאר עם האצבע על הדופק בנוגע לתגובות שונות שיכולות לעלות עם הזמן. מספר פגישות הדרכה עם פסיכולוג/ית ילדים יוכל לעזור לכם במשימה הלא פשוטה הזו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום הבן שלי בן שנה וחמישה חודשים. הכנסתי אותו לגן לפני חודש בערך ובשבוע האחרון הוא התחיל לתת לעצמו מכות בראש וזה מרעיד אותי. אני מחבקת אותו ומנשקת אותו כל הזמן ולא ברור לי למה הוא עושה דבר כל כך קשה. אתמול פשוט התחלתי לבכות כשראיתי זאת שוב. אני לא בטוחה אם משהו לא בסדר איתו או שמשהו קרה בגן.. דבר נוסף.. לפני שהכנסתי אותו לגן הוא אמר לפחות 20 מילים ועכשיו הוא אומר רק אמא ואבא. אני ממש דואגת.. מה לעשות כדי שהבן שלי יחזור לעצמו?
שלום סיוון, נסי להתרכז ולשים לב באילו מצבים הוא נותן לעצמו מכות בראש - האם זה כשהוא מתוסכל? עייף? מתרגז? במידה וכן, אלו הן תופעות שבהחלט מאפיינות את הגיל הזה, ועלייך פשוט להרגיע אותו בכל דרך אפשרית - בעזרת מילים, מגע וכיוב'. לגבי הדיבור - ילדים מגיבים באופנים שונים בכניסה ראשונה לגן. בהחלט ייתכן שזה מבטא קשיי הסתגלות. אני מציעה לך לקיים שיחה רצינית עם הגננת על מנת להבין לעומק כיצד בנך מרגיש ומתנהל בגן. לחשוב איתה ביחד כיצד ניתן לנסוך בו תחושת ביטחון גדולה יותר, ואם הדבר אפשרי, בתקופה הקרובה לקצר את זמן השהייה בגן כדי להפוך את הכניסה שלו להדרגתית יותר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
בוקר טוב, הבת שלי בת שנתיים וחודשיים, לפני ארבעה ימים התחלנו גמילה. כבר מהתחלה הראתה יכולת יחסית להתאפק ולא היו לה הרבה בריחות. בימים הראשונים היא נמנעה מלשבת בסיר או בישבנון ועכשיו היא יושבת אך לא מצליחה לשחרר את צרכיה. היא מגיעה למצב של התאפקות במשך שעות (השיא היה 10 שעות!!) עד שכואב לה מאוד ובורחת לה כמות רצינית. גם כשהיא עם טיטול בשעות הערב ובלילה היא לא עושה, הוא נשאר יבש והיא קמה כאובה מהתאפקות ומצליחה לעשות רק לאחר שאנו מרגיעים אותה. אשמח לעצה- מה לעשות עם ההתאפקות הזו והקושי לשחרר צרכים גם בטיטול? האם ההתאפקות יכולה לעשות נזק לגוף? האם הדבר מעיד על חוסר מוכנות? תודה רבה רבה על העזרה
שלום שנהב, את כתבת בעצמך - מילת המפתח כאן היא הרגעה. היא צריכה הרבה מאוד מאותה הרגעה שאתם מספקים לה, לפני, תוך כדי, אחרי. יש להרגיע, לעודד, לספר סיפורים על הקקי והפיפי. לומר לה שאתם מקבלים ממנה מתנה, שאתם שומרים על זה, המשיכו להרגיע אותה באותו האופן שמצליח ונסו להיות רגועים. שבו איתה ליד הסיר, ספרו לה סיפורים, שבו על הסיר למשך כמה דקות לפעמים בלי קשר לפיפי, ועשו פעילות נחמדה תוך כדי - משחק, טלוויזיה. אם לאחר שבועיים היא עדיין מתאפקת במשך שעות רבות, אפשרו לה לעשות קקי בחיתול בשלב זה, והתמקדו רק בפיפי (זו עצתי למרות שיש דעות לכאן ולכאן). בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
חבר שלי גדול ממני בחמש שנים ועושה תואר באחד המבחנים שלו הוא ביקש עזרה ממני דרך הפלאפון במהלך המבחן ועזרתי לו. אני יודעת שזה אסור ופסול אך ידעתי שלא יעשה זאת שוב ושזה חד פעמי ורציתי לעזור לו. אבא שלי גילה את זה והתעצבן מאוד. צעק עליי שאני צריכה להחליף חבר ושהוא לא יממן לי כלום יוצר אם יכלה שעזרתי לו בעוד משהו בלימודים שלו גם מחוץ למבחן. בנוסף הוא אמר לי להיפרד ממנו ושלא אייס להביא אותו הביתה שוב ושאם כן הוא יעשה סצינות ויעיף את חבר שלי מהבית. אני לא יודעת מה לעשות, הבטחתי שזה לא יקרה שוב ואמרתי לו שלא ידעתי שזה עבירה חמורה גם בשבילי... עכשיו הוא כועס מאוד ולא מוכן לקבל את חבר שלי יותר לאחר שכבר קיבל אותו ושמח על הקשר כי ראה שאני מאושרת אני לא רואה אותנו נפרדים בקרוב ואני באמת אוהבת את חבר שלי, איך אוכל לנהל איתו קשר כשאבא שלי כל כך אנטי, לא אוכל להביא אותו הביתה והכל בגלל פליטת פה של אמא שלי שסיפרה לו
שלום, הבן שלי בן שנתיים, הוא תאום, מאד ביישן ומופנם בגן. תמיד בצד בשקט, ילדים לוקחים לו משחקים מהיד והוא לא מתנגד להם וגם לא בוכה, הוא יכול לשבת על הרצפה ולשחק עם עצמו וילדים מדלגים מעליו והוא לא מגיב. הוא גם לא יוצר קשרים עם חברים, אלא תמיד משחק לבד, היחידה שהוא מתקשר איתה בגן ומשחק איתה זאת אחותו התאומה. (היא מאד חברותית). כשהגננת מדברת איתו הוא עונה מאד בלחש. בבית הוא לא ככה בכלל, משחק יפה עם אחיו הגדול בן 3.5 ועם אחותו התאומה, יודע גם לריב איתם ולעמוד על שלו. לדוגמא באחת הפעמים שהגעתי לאסוף אותם הגננת אמרה לי, תראי איך התאומה שלו מתחילה איתו ומנסה לגלגל אותו (בקטע של משחק) והוא יושב ולא מגיב. הוא היה נראה ממש עצור, ומפחד או מתבייש להגיב. לעומת זאת בבית הם משתוללים ביחד וקופצים אחד על השני, אין מצב כזה שהוא נשאר פאסיבי. אשמח לשמוע את דעתכם, תודה מראש
שלום יעל, בגיל שנתיים ילדים עדיין לא ממש משחקים אחד עם השני, אלא יותר אחד ליד השני. הם אמנם מקיימים בינהם אינטראקציות חברתיות, ומעדיפים לשחק עם גדולים מהם שיודעים להתאים עצמם אליהם, אולם המשחק בין השווים הוא עדיין משחק יותר עצמאי. טוב לשמוע שבבית הוא משחק עם אחיו ובגן גם עם אחותו שהיא דמות מוכרת ואהובה מן הסתם, אלו הם סימנים חיוביים, אולם כפי שכתבתי בני שנתיים פעמים רבות נראים מהצד כאילו הם בתוך עולמם הפרטי/משחקים "כל הזמן לבד". אני כן מציעה לך לך לקיים שיחה רצינית יותר עם הגננת, ולא כזו שבדרך אגב, ולשמוע ממנה התרשמות רחבה יותר. האם למשל היא חושבת שהוא ילד מבודד? במצוקה? סובל? חרד? לא תקשורתי? בררי מה היא מנסה לומר לך בעצם. בקשי שתתאר את ההתנהגות שלו לאורך כל היום ובמצבים שונים (האם מאותת על צרכיו, כמה מדבר, האם משתתף בפעילויות, האם מקיים אינטראקציות עם ילדים אחרים). אינני בטוחה שיש מקום לדאגה כאן אולם כפי שאמרתי, בקשי תיאור מפורט מהגננת ואז גבשי את דעתך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום וברכה, מדובר על ילדה בת 12 וחצי, חסרת בטחון מאוד.. מכיתה ג' נפגעה עשרות פעמים מחברות שהייתה איתן בקשר.. ותמיד הן אלה שפגעו בה תוך כדי ניתוק הקשר ממנה.. עד היום כבר כשהיא עולה לכיתה ח' היא עדיין מתקשה להשיג חברה. היא מתאמצת להגיע לזה שתהיה לה חברה טובה אפילו רק אחת.. אבל עדיין אין לה.. היא ילדה חכמה ואינטיליגנטית מאוד. יש לה המון כעסים על החברה שלא מקבלת אותה. כמה שהיא משתדלת ועדיין לא מצליחה להיות מקובלת גם בכיתה. היא מאוד עצובה בגלל המצב הזה. והרבה פעמים היא שואלת אותנו ואת עצמה למה היא במצב הזה? היא מאוד צמאה לחברות. התחילה טיפול אצל מטפלת דרך דימיון מודרך. בינתיים ארבעה טיפולים. אני רוצה לשאול האם זהו הטיפול שמתאים לה? או שצריך טיפול של פסיכולוגית מוסמכת? תודה אמא מודאגת
שלום לך, בכנות אומר לך כי אינני באמת מכירה את שיטת הטיפול הזו כדי לחוות דעה, אולם בעיני כדאי לפנת לטיפול מעמיק יותר (טיפול רגשי/פסיכולוגי) ולאפשר לביתך מקום משלה בו תוכל לעבד את כל הדברים הקשים שעוברים ועברו עליה, ואולי למצוא דרך חדשה להתמודד איתם. בנוסף אתם ההורים תוכלו לקחת חלק בטיפול (בתצורה מתאימה) ולבדוק כיצד תוכלו לתמוך בה. חשוב לומר, אינני פוסלת את האפשרות שהטיפול הזה עוזר לה, כדאי לך לבדוק איתה מה קורה שם ואיך היא מרגישה בתוך התהליך הזה. אם היא חשה כי היא נעזרת, אפשר להמתין לתום תקופת הטיפול ואז לפנות לטיפול רגשי אצל מטפל ילדים מוסמך כמו למשל פסיכולוג/ית קליני, מטפלים באמנות, עובדים סוציאלים קליניים - שהנם בעלי ניסיון בטיפול בילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
בתי בת ה13 סובלת מחרדה חברתית אין לה חברות. היא נמנעת מפעילויות חברתיות ויש לה דיעה שלילית על ילדים. היא אינה מודה בכך שיש לה בעיה. אני רוצה לקחת אותה לטיפול אך היא מסרבת כיצד אני יכולה לעזור לה? תודה
שלום נילי, התשובה שנתתי לשואלת מתחתייך, נכונה גם במקרה שלך. אם קיימת התנגדות מצד הילד לקבל טיפול שאמור לסייע לו - ואל מול זה ישנו חוסר אונים של ההורים, כדאי לפנות להדרכת הורים כדי לחשוב ביחד באילו דרכים ניתן יהיה לסייע לילדכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
הבת שלי בת 12.5 מטופלת בכדורים בגלל דיכאון. מה עושים כשהיא מתנגדת בכל תוקף לקחת את הכדור?
שלום חורשה, אם ביתך שרויה במצב דכאוני, אני מניחה שישנם קשיים נוספים ורבים שאתם כמשפחה נאלצים להתמודד איתם ומולם, לא רק סירובה לקחת את הטיפול התרופתי. אני ממליצה בחום על הדרכת הורים עבורכם עם פסיכולוג/ית קלינית. אני מאמינה שזה דבר שיוכל לתמוך בכם להמשיך להיות הורים אחראיים וסמכותיים מולה, שמצליחים לשמור עליה ולטפל בה בכל מצב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, יש לי שני ילדים בני 7+8, אנחנו גרושים כבר מס' שנים עם בתים שונים מאוד ותפיסת עולם שונה. הדבר גורם בילבול אצל הילדים, לעיתים כשהם חוזרים הביתה אני מרגישה לחץ של שאלות/בקשות מהצד שלהם. הרבה מהדברים שנאמרים/מתבצעים בבית השני לא מקובלים עליי איך ניתן להקל על הילדים במצב הזה ? מה אפשר להגיד להם? תודה
שלום, בכנות?תשובתי היא להשתדל מאוד מאוד לשים בצד את המחלוקות ואת הילדים לשים במרכז. להיפגש ולחשוב ביחד איך אתם מגשרים על הפערים למען ילדיכם, לפחות בנושאים החשובים לכם ביותר. האם זה אפשרי? בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, בני בן ה-8 שואף לעצמאות להישאר בבית לבד, לרדת לגינה לבד עם אופניים או בלי, או אם זה ללכת לבית הספר לבד. כיום הוא בבית ספר ובצהרון. בכיתה שלו יש ילדים עם פלאפון שמתנהלים לבדם...והוא רוצה גם. האם נכון להתחיל דברים אלו בגיל 8? תודה
שלום, בגיל 8, כמו בכל גיל, אפשר ורצוי לתתת לילד לפתח את העצמאות שלו בהתאם לשלב בו הוא נמצא, במיוחד כשזה מגיע מהילד. הדבר אף מעיד על התפתחות תקינה. כמובן שצריך להקדיש מחשבה למה מאפשרים ואיך עושים את זה. ההכנה המקדימה שצריכה להגיע, ההדרגתיות והמידתיות. קשה לי להנחות אותך בדיוק בדיוק מה ואיך, מאחר והדברים גם מאוד תלויים בתפיסות ההוריות שלכם, בסביבת המגורים, בילד הפרטי שלכם וביכולות שלו וכיוב' (למשל אם רוצים להתחיל להשאיר את הילד לבד בבית: חשוב להדריך את הילד היטב כיצד נוהגים בבית במצבים שונים ,או במקרי חירום, לעבור יחד על תרחישים שונים, למי מתקשרים, במה מותר לגעת ובמה אסור וכיוב'. לאחר מכן לתת לו להישאר בבית למשך 5- 10 דקות כשההורה הולך למקום קרוב כמו למשל למכולת, וההתקשרות עימו אפשרית נניח דרך הטלפון). בהחלט כדאי להקדיש לעניין מחשבה אמיתית ומעמיקה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
היי, הבן שלי ואני לצערי הרב מאוד לא מסתדרים. אני אוהב אותו מאוד, הוא מתקרב לגיל 13. אני בן 48. אני לא מחפש מי אשם. אני מחפש נינוחות ויחסים אב בן נורמליים. הוא תוקף אותי מילולית, אני דמות לא חזקה בבית, אשתי היא הדומיננטית. אם קורה משהו קטן, נניח הוא שוכח את המכשיר הנייד במקום מסויים, הוא מתחיל לצעוק, להאשים כולם ולהשליט טרור בבית גם על אחותו הגדולה. איתי זה מגיע לצעקות שלו כלפיי, טוען שאני שקרן ורמאי ואומר לפעמים שאני מרביץ לו ואומר שאני אבא חרא. זה ישמע מוזר, הוא ילד טוב וחביב אבל עצבני מאוד ואני לא מצליח להבליג להתפרצויות שלו ורב איתו. האמא טוענת שאני צריך לוותר לו כי זה האופי שלו, אני לא מסוגל אני מרגיש שוויתור יעשה לו עוול וידרדר אותו. אני לא ממש יודע מה לעשות. תודה מראש.
שלום דניאל, חככתי בדעתי מאיזה כיוון לענות לך, ואחרי שחשבתי הגעתי למסקנה שההמלצה החד משמעית שלי אליכם היא הדרכת הורים עבורך ועבור אישתך, מאחר והבעיה איננה רק היחסים הבעייתיים שלך עם בנך, אלא האופן בו הבית כולו מתנהל, ההחזקה ההורית שאתם מצליחים לספק או לא לספק, האופן בו אתם מבינים את הצרכים של ילדיכם, הפערים בהבנות ובגישות החינוכיות בשלכם וכיוב'. במצבים בהם אין הורים שמאוחדים בינהם, לפחות ברמה בסיסית, ילדים נוטים "להישמט" ויכולות להתפתח בעיות שונות, פרטניות או בעיות ביחסים ועוד. ממליצה בחום לא להמתין עם זה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום אודה על מענה מקצועי, כמו שאני עוקבת בפורום, ומקווה לקבל מעט הבנה בנושא. בני בן כמעט שנתיים. ילד עליז, חייכן, שמח, טוב לב. מאוד מאוד מאוד רגיש, ולא כמניפולציה. למשל- כשתינוק בוכה בסביבתו- הוא בוכה איתו. כשקוראים בספר שהאריה בכה- הוא נהיה עגמומי וכמעט בוכה כשהוא עוש המשהו אסור כמו למשל לשחק במים בשירותים ואני מבקשת בטון פסקני מרחוק להפסיק, הוא רץ אליי בוכה ורוצה שארים אותו. אם מוכרת בחנות אומרת לו אפילו בחיוך אסור להכניס לפה - הוא כמעט בוכה לא רק זה אלא שעד לפני כמה חודשים הוא כל כך אהב והיה חברותי לכולם ובחודשים האחרונים *רק עם בני גילו* הוא חששן, בוכה, מסרב להתקרב, ילד מגיע בגינה למתקן שהו אנמצא בו, הוא נסוג, ואפילו ראיתי שהוא קופא במקום הוא אחד משני תאומים ודווקא את אחיו הוא קורע בשריטות ונראה שכאילו מאהבה, שהו אלא מתייחס לזה שאחיו בוכה בכי קורע לב. שאלותיי: - איך מתנהלים עם ילדון רגיש כזה? כל אמירה פסקנית ובטח טון צועק כשאני עצבנית - אני נרגישה שהוא מתפרק, שזה מתקבל אצלו בחוסר פרופורציה והוא זועק לעזרה שארים אותו וארגיע. לצערי אני בעצמי עייפםה ועצבנית לפעמים ולא יכולה תמיד נ לנקוט בטון יציב ורגוע בבקהש להפסיק משהו. שנית, איך להגיב כשהוא עם בני גילו זרים, להתערב, להגיד הוא חמוד ורוצה לשחק איתך, או מה? ואיך להגיב כשמוכרת למשל אומרת לו אסור או פויה, מבחינתה בנחמדות.. אני מיד אומרת אל תגידי לו את זה, אצלנו אני אל אומרת הרבה לא וכאלה, והי אמתנצלת בפניו ומלטפת או שלפעמים זה לא אפשרי. ואחרון, היחס שלו לאחיו, הוא קורע אותו, אחיו מלא בשריטות. מה עושים? תודות!
שלום אלה, את מתארת לי את בנך - וכל שאני שומעת הוא שהוא ילדון חמוד, ייחודי ומיוחד, כמו כל ילד, עם צרכים ספציפיים משלו, וצרכים התפתחותיים שמשתנים כל הזמן, ושזקוק לאמא שתענה לצרכים שלו כמיטב יכולתה - זה הכל. לא הייתי מתייגת אותו כרגע כרגיש במיוחד, או חששן, מאחר ובנך נמצא בגיל שהשינויים הקוגניטיביים הם כ"כ מהירים, עד כי לפעמים קשה לילד להסתגל אליהם רגשית. לפעמים הפחד עולה ונהייה דומיננטי, לפעמים הנזקקות, לפעמים החרדה..אבל בעיקר יש בלבול וחוסר הבנה, והתפקיד שלך כהורה הוא להכיל עבורו את כל הרגשות האלה, כדי לעזור לו להתייצב, ולהבין קצת יותר טוב את העולם סביבו, כמו גם את עצמו, לפני השינוי ההתפתחותי הבא. את לא צריכה לשנות את העולם עבורו, אלא לעזור לו להתמודד עם העולם. אל תפחיתי את מידת ה"לא" עבורו, אלא קודם כל הפנימי בעצמך שהכל בסדר עם לשמור עליו דרך הצבת גבולות ולאווים, וששום דבר נורא לא קורה- גם אם מתחיל לבכות. הגיבי לתגובה שלו בחמלה ובאהבה, תוך תיווך המצב. למשל אם מוכרת אומרת לו משהו שמבלבל אותו רגשית, והוא מתחיל לבכות, חבקי אותו, אימרי לו שהכל בסדר, שאת שם איתו. שיש דברים שמותר לגעת בהם, ויש דברים שאסור ושהכל בסדר..פשוט נחמי אותו והיי אותו בפשטות ובלי דרמה. זה כל מה שנדרש ממך. בגינה, כבדי את רצונו להתרחק באופן זמני מילדים בני גילו. היי איתו שם את, שחקי איתו את. תבדקי אם הוא מתעניין באותם ילדים, ספרי לו מה הם עושים, ואל תלחיצי אותו להצטרף. אם הוא יצליח להרגיש נינוח ובטוח, הוא יתקרב מחדש בעצמו. ואחרון חביב, לגבי אחיו. שוב יש צורך בתיווך. אימרי לו שלא עושים כך, אלא מלטפים הראי לו איך. הפרידי בינהם אם את רואה שלאחיו לא נעים, ואימרי לו שזה לא נעים. אם הוא בוכה, שוב, נחמי אותו והסבירי שלא כך עושים..וחיזרי על כך שוב ושוב, ברוך ובאהבה. הכי חשוב אלה, האמיני שהכל בסדר. שהנוכחות החומלת והסבלנית שלך תעזור לו להתגבר גם על רגשות של פחד חרדה ובלבול שעולים אל מול גבולות ואיסורים ושבעצם הכל בסדר.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
תודה רבה לך. פישטת את הדברים ומקווה שאצליח ליישם. לבי מפגשים עם ילדים אחרים, הבנתי שגם חלק מהחששות שלו זה כי הם אל נפגשים הרבה עם ילדים אחרים (הוא ואחיו התאום). הם גדלים בבית. השבוע הגברתי אתהמינונים ואנחנו יוצאים לגינה בשעות שיש ילדים. שמתי לב שהוא כן ניגש לאחרים יותר ועם חלק משחק בשמחה גדולה. אבל יש מקומות שקשה לו מאוד. למשל חוטפים לו צעצוע- הוא בוכה.בכאב. או שהוא נמצא במתקן וילד אחר בא - הוא מפנה לו את המקום מיד. אני מצידי כשאני לידו אז אני אומרת לו אפשר ביחד, ומסבירה לו שהנה אפשר להיות על המתקן ביחד. או שאפשר לקחת חזרה את הצעצוע. אני יודעת שאמורים אל להתערב אבל אני רמגישה שהוא כן זקוק לי. מה נכון לעשות? חייבת לציין שלפעמים לא נעים לי להתערב, למשל, ילד לקח לו צעצוע מהיד (ששייך לכולם במשחקייה), לא נעים לי לקחת המילד חזרה, מצד שני הבן שלי בוכה ומרגיש עוול ומצפה ממני לעזרה. או שהילד שלי מתוק כזה, מיד נותן צעצועים משלו ומיד אדיב, ולא תמיד משיבים לו חזרה ובכלל אני לא רוצה שהו איבין שהדרך לאחרים היא בויתור. שיחשוב קודם על מה שטוב לו ונעים לו ואחכ על הסביבה. גם הוא וגם אחיו בכלל לא אגוצנטריים, באמת. אולי לאחרונה התחילו לריב על צעצועים (גיל שנתיים) אבל גם זה לא דומיננטי. ואני רוצה לחזק אצלו בעיקר שירגיש בטוח לשחק! להנות! בלי לחשבן ולהסס ולחשוב פעמיים כשיש ילד אחר באזור. אני חוששת שזה משהו שהעבתרי לו ממני. כי מפגשים עם ילדים אחרים בפארק מכניסים אותי למתח רב. , ולכן המפגשים עם ילדים אחרים דלילים יחסית. אני במתח כל כך גבוה במילא מזה שאני צריכה להשגיח על שני פעוטות בני כשנתיים ועל מתקנים שונים וכשמעורבים עוד ילדים אני בכלל בסטרס שלא יפגעו בהם שלא ידחפו, שלא יקחו להם משהו מהיד, של א יביאו צעצוע שהילדים שלי ירצו ויתחיל בכי (קרה לפנייומיים, בכי היסטרי של שניהם שרצו יחד לעלות על אופניים של ילדה (שדווקא היתה בסדר עם זה), אבל שניהם צורחים כלאחד מכיוון שני. בכי שנגמר בזה שניתקתי את שניהם מהאופניים ובגללש הם חזרו אליהם שוב- והכנסתי אותם בכח לעגלה והלכנו משם, שזה קלקל את כל החוויה). בקיצור, אשמח להנחייה מה לעשות באינטראקציות שלהם עם ילדים אחרים. גם מול עצמי וגם בין הילדים שלי לאחרים. תודה רבה אלה
שלום רב, בני בן ה 7, בכתה א', ילד נבון וסקרן מאוד לגילו. זה משהו כמו חצי שנה שהילד מאוד חסר בטחון, מתנהג בחשש ולא מוכן להתרחק מאיתנו כהורים וממני בפרט. אתן הקדמה קצרה, בנובמבר האחרון נסענו אני ובעלי לברצלונה, לחמישה ימים (פעם ראשונה לבד) והוא נשאר עם אחיו הבוגר ממנו בחמש שנים, אצל חברה שלי יומיים ולאחר מכן הם עברו לחמתי. הם מאוד נהנו שם וסיפרו לנו חוויות חיוביות. אבל מאז (אני לא יודעת להצביע אם זה המקרה או הזמן המדויק) פחות או יותר שהוא לא מוכן לשחרר, בקושי הולך לחברים, לא מוכן ללכת לימי הולדת, בימי שישי אנחנו צרכים לחכות לו צמוד לכתה כי הוא חושש להאבד, הוא גם מזכיר את זה הרבה, בהקשר הזה מוכרחה לציין שלא נראה לי שזה קשור להסתגלות בית ספר, יש לו חברים שם והוא נהנה ללכת לבית ספר. בנוסף ארע מקרה נוסף שלפני מס' חודשים כשבאתי לקחת אותו מבית ספר ביום שישי לא מצאתי אותו והוא סוג של נאבד כמה ד', משהו שהוסיף לטראומה שלו. כעת אנחנו נוסעים אני ובעלי ללילה לסופ"ש ואחרי שהודענו לו את זה הוא פשוט הקיא מהלחץ, התחיל לבכות וממש נכנס לסוג של היסטריה. אנחנו אובדי עצות, נותנים להם מה שרק אנחנו יכולים, אנחנו נמצאים איתם הרבה ומרגישים שהם לא משחררים, בעיקר הקטן כאמור. הוא מאוד מפונק ובגלל שהוא הקטן הוא גם מרגיש את זה טוב ואולי אפילו מנצל את זה מעט. איך עלינו לפעול כעת לפני הנסיעה ? איך בכלל ? נודה על מס' כלים מיידים שיעזרו לנו כרגע. יום נפלא והמון תודות.
שלום ליאת, אומר לך בכנות מצערת שבעיני לפחות הנסיעה כרגע איננה הדבר הנכון לעשות, כל עוד לא טיפלתם כראוי בנושא החרדה שהתעוררה אצל בנכם אי שם לפני חצי שנה. לדעתי הנסיעה כעת עוד תחריף ותקצין את המצב, ואינני חושבת כלל וכלל כי מדובר במניפולציה מצד בנכם אלא בחרדה עמוקה ואמיתית. אין זה אומר שאני נגד חופשות בלי הילדים מעת לעת, בוודאי בגילאי הילדים שלכם, אבל המצב כרגע הוא שאצל בנכם קיימת חרדה עמוקה וצרכים רגשיים שטרם קיבלו מענה מזה זמן רב ולכן אני מעודדת אתכם לבחון את המצב לעומק. הייתי מתחילה בהדרכת הורים אצל פסיכולוג/ית ילדים ובהמשך שוקלת טיפול פרטני עבור בנכם. אם אתם נחושים לנסוע, אז אני מניחה שברור לכם שקשר רציף יהיה חשוב - טלפונים, סקייפ, לוודא שנשאר במקום המועדף עליו (חבר, סבים, בבית בהשגחת מישהו מוכר) וכיוב'. הרגיעו אותו ככל יכולתכם טרם צאתכם, והתכוננו "לשנס מותנייים" כאשר תחזרו.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
ראשית, המון תודה ירדן, על התשובה הפרטנית והמקצועית. שאלה לי, האם בשל אירוע בודד כמו נסיעה כזו כפי שתיארתי יכולה להתפתח חרדה כל כך עמוקה ? ועוד דבר קטן, האם הפינוק שנתתי כל השנים, לא משחק לרעתי כעת ? תודה ליאת
הי ליאת, אירוע בודד עשוי לעורר פחדים עמוקים ש"התחבאו" שם קודם, או לחילופין צירוף נקודתי של הנסיעה לצד אירועים נוספים שאולי ארעו באותו הזמן (פנימיים או חיצוניים), יכול בהחלט ליצור תגובה חריפה. לגבי פינוק, תשמעי, אני לא כ"כ יודעת למה את מתכוונת כשאת אומרת פינוק. זו באמת מילה מבלבלת, וכשרוצים לבחון השפעות על ילדים, כדאי לבחון כמה שיותר היבטים משפחתיים ואישיותיים. זו הסיבה שהמלצתי על הדרכת הורים, כדי שתוכלו לבחון באופן רחב ומעמיק את כל ההשפעות השונות על בנכם, ואת האופן המיטבי להיות עבורו מעתה והלאה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום ביתי בת 7 ומסיימת כיתה א. היא התקבלה לבית ספר יוקרתי בעיר ואני תוהה איך ומה לעשות. במקרה היא שמעה אותי משוחחת על בית הספר הזה (ללא קשר אליה) והיא אמרה לי :"אמא, תלמדי את שם, אני ממש אוהבת את הבית ספר שלי!" היא עברה מגן של 3 שנים עם אותו צוות לבית ספר רק עם 2 חברים בנים ובעצם התחילה הכל מחדש. במהלך השנה התפתחו טיקים קוליים שבאים והולכים בגלים. היא עדיין מתמודדת עם פרידה שלנו ההורים מלפני שנה וחצי (עוד כשהייתה בגן). הפרידה הייתה ממקום טוב שלנו ההורים אבל האב עבר משבר גדול בחצי שנה הראשונה. לסיכומו של דבר, היא התקבלה לבית ספר אחד הטובים בארץ ואני תוהה מה לעשות. אני והאבא רוצים שתלמד בבית הספר שהתקבלה, כיוון ששיטת הלימוד שם מעודדת לסקרנות ולמידה אוטודידקטית בניגוד לבית הספר הקיים שבו היא סוג של חיילת (הלמידה המסורתית המונהגת היום בבית הספר, אבל קשה שלא להתייחס לכל המעברים והשינויים שעברה ובכלל, היא מבטאת אהבה גדולה לבית הספר הקיים ומצליחה מאוד מאוד בלימודים. היא גם אוהבת את החברים לכיתה ואת המורים. היא חשה שם מוגנת ובטוחה בעצמה. אשמח להכוונה וגם הצעות/רעיונות- איך לדבר איתה על המעבר ולהפחית התנגדות
שלום לילי, זה נשמע שביתך עברה לא מעט בשנים האחרונות, וכרגע נמצאת במקום טוב בו היא חשה נינוחות וביטחון. אני בהחלט מבינה את רצונכם להעבירה לבית ספר איכותי יותר, ואף יכולה להזדהות מאוד עם רצונכם, אולם בשלב זה בעיני לפחות, חשוב יותר לחזק את ביתכם , את תחושת הביטחון שלה בעולם, ולתת לה להנות מהפירות שהשיגה בעמל כה רב. תשקלו לדחות בשנה או שנתיים את המעבר הזה, לזמן בו תהיה חזקה יותר מפנים. במידה ואתם "נעולים" על המעבר כרגע, כל שתוכלו לעשות הוא להסביר לה את מניעיכם, לקחת אותה כמה פעמים לבקר בבית ספר כזה, אולי להכיר לה ילד או שניים שלומדים שם שיוכלו לספר לה על חווית הלימוד במקום, בתקווה שזה יגביר את המוטיבציה שלה לעבור. בעיני, כדאי כבר מלכתחילה לומר לה שבסוף הבחירה תהיה בידה (אולם קחו בחשבון שייתכן שאחרי כל זה, היא עדיין תבחר להישאר במקומה, מנגד ומניסיון, זה יכול להגדיל את הסיכוי שהיא תבחר לעבור. לשיקולכם). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
מה עושים אם לילד בן 15. גרושה. לילד ב עיות רגשיות. קשות למשל השחתה של ציוד בבית התפרצות התמכרות למחשב הסתגרות והאבא לא מסכים לטיפול פסיכולוגי תודה
שלום רונה, מציעה לך לפנות ישירות לשירותי הרווחה ולהתייעץ. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
הי, בתי בת שנתיים וחודשיים, מעולם לא היתה במסגרת של גן/מעון... היא היתה בבית עם מטפלת (שבמקרה היא גיסתי) היא ילדה מקסימה ובוגרת מאוד ומבינה כל מה שאומרים לה. הבעיה היא שהיא מפחדת בטירוף מצעקות של ילדים אחרים, תמיד היינו הולכים לג׳ימבורי ולגני שעשועים ולכל מיני אטרקציות של ילדים כך שהיתה לה מאז ומתמיד אינטראקציה עם ילדים רק לא באופן קבוע ולא עם אותם ילדים. היא נכנסת בעוד כמה ימים לגן ואני מאוד חוששת שלא תתאקלם בעיקר בשל כמה סיטואציות שהיינו בהם לאחרונה עם כמה ילדים שהיא מכירה ובכל פעם שילד צרח והתפרע היא נכנסה להיסטריה ובכי עם השתנקויות ממש. אני מאוד מודאגת ולא יודעת איך לגרום לה להפסיק לפחד מילדים אחרים וכמובן שאני חוששת מאוד מההסתגלות שלה בגן. אשמח לעצה מקצועית איך להתנהג איתה ומה לעשות בנידון. תודה מראש
שלום דידי, ביתך אינה רגילה לרעש והמולה של ילדים. היא שהתה רוב חייה בסביבה שקטה ונינוחה, וטבעי למדי שתגובתה תהיה כזו. עם זאת אינני חושבת שהדבר בהכרח ישפיע בטווח הארוך על הסתגלותה לגן, ואני די בטוחה שבמוקדם או במאוחר, ביתך תתרגל, במיוחד אם בגן ישנן דמויות רגישות, שידעו לעזור לביתך לווסת את עצמה, למשל על ידי לקיחתה לפינות שקטות יותר מעת לעת, הענקת חיבוקים ומגע וכיוב'. עד כניסתה לכן אני מציעה לך להגביר את התדירות של ביקורים במקומות רועשים (גינות, ג'ימבורי), כאשר את או דמות מטפלת אחרת (אבא, גיסתך) נוכחים. במקביל וודאי שההשתלבות בגן תהיה הדרגתית ככל האפשר (להתחיל בשעה, לאחר יום שעתיים, וימים קצרים ככל האפשר בתקופה הראשונית, כשאת זמינה ונמצאת בקרבת מקום). כדאי כמובן גם לבקר במסגרת כמה פעמים לפני תחילת השנה, ולהכיר לה את המקום ואת הדמויות המטפלות. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
בני בן 7 מטופל אצל פסיכולוג . האם מקובל שהילד יהיה עם הפסיכולוג לבד בחדר ,ועם דלת נעולה? אשמח לדעת מה נהוג .
שלום, בהחלט כן (דלת סגורה, לא בהכרח נעולה עם מנעול ומפתח,..אבל בהחלט סגורה). גם בנך בן השבע זקוק לפרטיות, ובהנחה שבחרת עבורו מטפל שאת סומכת עליו, את יכולה להיות רגועה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
בני בן 7 מטופל אצל פסיכולוג האם מקובל שהילד יהיה עם הפסיכולוג לבד בחדר עם דלת נעולה? אשמח לדעת מה נהוג ?כי מפריע לי שהדלת סגורה ובכלל נעולה .
היי שלום רב אני הגעתי לכאן מכיוון שאני חסרת אונים של ממש תחילת שנה מתקרבת בצעדי ענק ואני בחרדה נוראה האם לשלוח לגן פעוט שיהיה בן 3 בספטמבר או שימשיך להשאר בבית האם זה יזיק לו מבחינה חברתית נפשית התמודדות עצמאית בעולם בלי אימא הילד שלי גדל בבית וגדל מצויין ילד נבון רגיש ומתוק מתראה כמה פעמים בשבוע עם ילד אחד שניים ולא קבוצה גדולה של ילדים כמו בגן הלחץ מהסובבים גדל ככל שהילד גדל וסוג של הרמת גבה מה לא תשלחי לגן ? אני לא יודעת אם אעשה לו נזק או שזה בסדר אין לי כבר מי להתייעץ ואני חסרת אונים כל עניין הגן פשוט לא מסתדר לי כרגע אולי בהמשך שיראה שיותר זקוק לחברה אם יכנס בגיל מאוחר יותר הוא יחווה יותר קשיים ? האם זה טעות מבחינתי להשאיר אותו עוד בבית ? מצטערת על האורך והשאלות מחפשת הכוונה מקצועית ולא שטחית של ״ הוא חייב כבר גן וכדומה תודה רבה.
שלום מאיה, בכל התיאור שנתת, הלבטים, הלחצים, השאלות..לא כתבת לי מה להרגשתך, לדעתך, בתחושת הבטן שלך - למה ילדך זקוק? האם לדעתך הוא רוצה ואולי זקוק לחברת ילדים באופן יותר נרחב וקבוע? האם את מתרשמת שטוב לו בבית כפי שהוא אולי שבעצם לך יותר שקט ורגוע כשהוא בבית, תחת השגחתך. חישבי היטב על שאלתי, וקחי לך אפילו יום יומיים לשם כך. כאמור, אני מבקשת שתשתפי אותי קודם כל במה את חושבת שהילד זקוק לו, לעומת למה את זקוקה (וזה לא בהכרח אותו הדבר), ונמשיך משם.. ירדן
קודם כל תודה רבה על תשובתך אני בוודאי חושבת שהוא מחפש חברה בתדירות. יותר גבוהה ולא כמו שאני יכולה ומצליחה להשיג לו אאבל מתראה עם ילדים ומאוד אוהב בבית ועושים פעילויות וכו אבל עומד בפניו חסרונות מול יתרונות ברור שאני רוצה להמשיך ולגונן עליו כמה שאפשר השאלה אם יהיה עוד שנה בבית אם זה יזיק לו אני רוצה אולי שיהיה יותר עצמאי יותר מדבר יותר מבין כדי להכיל את עניין הגן יכול להיות שאני טועה אני כרגע ממש אנטי הגן כנראה בגלל הלחץ שלי ומה שאני זקוקה לו זה שאחליט לבני את הדבר הכי נכון ולגעת שאם אשאיר אותו בבית לא יעשה לו נזק מבחינה החברתית הוא מאוד חברתי עם זאת מאוד רגיש ורואים שלא נמצא הרבה בתקלים עם ילדים שזה ברור לי שהבית ספר לזה זה בעיקר בגן .תודה רבה
הי מאיה, תראי, את שואלת אם עוד שנה בבית תעשה "נזק", אז התשובה היא לא. רוב בני דורנו והדור לפנינו נשארו בבית עד גיל גן חובה או קצת לפני, ולא קרה שום נזק מיוחד. יחד עם זאת אינני יודעת אם זה צריך להיות השיקול המרכזי שלך בהחלטה אם להכניסו או לא להכניסו לגן כרגע. לדברייך בנך זקוק ליותר חברה, ואף מעוניין בה. זהו אכן גיל שהצרכים החברתיים מתעוררים בשיא חדש, ואינם כפי שהיו חצי שנה או שנה קודם. ילדים בגיל הזה כבר מתחילים לשחק יחד, ולא רק זה לצד זה, ולכן זהו בהחלט צורך התפתחותי שקיים בו. שנית, זה נשמע שאת מסתכלת על הגן כאל זירת קרבות ומאבקים בלבד, אולם זוהי איננה כל התמונה. זהו גם מקום מהנה, בו חווים חוויות משותפות, יוצרים חברויות, זה מקום שמספק עניין אתגר וסיפוק, ומרבית הילדים שמחים ללכת לגן בכל יום. לפני שאת מחליטה החלטה סופית, נסי למשל לבקר במסגרות קטנות יותר, או לשקול מסגרת של חצי יום בלבד, כך שבין לשלוח לגן לבין להשאיר בבית - יש עוד כמה אופציות. יש דבר נוסף וחשוב מאוד שאני רוצה לומר לך. אני שומעת עד כמה את אוהבת את בנך, רוצה לשמור עליו ולגונן עליו מפני כל רע, ומוכנה לצורך כך להשקיע הרבה מאוד משאבים, וזה באמת מרשים וראוי להערכה. עם זאת מבין השורות זה נשמע שהחרדות שלך הן אלה שמכתיבות את האופן בו את מקבלת החלטות ביחס לבנך. אני מציעה לך לנסות יותר להאמין בבנך- שהוא מסוגל להתמודד, שהוא יכול להסתדר. שיש לו את כל מה שצריך כדי להצליח. שחברת ילדים היא אינה בהכרח רק זירת קרב ומריבות. החרדות האלה שמכוונות אותך כרגע, עשויות להשפיע עליו בעתיד, ולנסוך בו עמוק בפנים תחושה עצמית של חוסר מסוגלות - הוא עשוי להאמין שהוא באמת לא מסוגל להתמודד ולא יוכל לדעת שבעצם החרדות הן שלך ואולי ולא באמת שייכות אליו.. קחי בחשבון שזו יכולה להתפתח לבעיה... הדרכת הורים היא מקום טוב לעבד חלק מהדברים האלה, וכדאי לפנות כבר עכשיו ולהקדים תרופה למכה שאולי אולי תבוא. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
קודם כל ממש תודה לך את נותנת מענה מהלב . לא רק מקצועי כן החרדות שלי מובילות אותי הרבה בעיקר שזה ילד ראשון ואהוב רוצה להיות בטוחה שאני שולחת אותו כמה שיותר מוכן וחזק לגן בגל מצב התכוונתי להכניס לחצי יום ולא ליום שלם אבל עדיין זה לא מפחית את החששות ואחותי שנה שניה לומדת גננות דברים זהים מאוד אמרה לי בכל החלטה שאעשה המון תודה על העזרה ,
שלום. אני אם יחידנית לבן 8. חיים בקיבוץ שהוא ביתי מילדות. בני הוא אחד מהילדים הדומיננטיים והמנהיגים בשכבת גילו. יש לו חוש הומור וחוש "חברתי", אהוב על מרבית הילדים, מוקף חברים. ילד מדהים !!! (-: לפני 4.5 שנים עברנו מדירה קטנה לבית גדול יותר שבניתי. בתחילה היו לו מעט פחדים (לעבור בין חלקי הבית) שעברו די מהר. לאחרונה (למעלה מחודש !) התחיל לפחד שוב בעקבות חלוםמפחיד שחלם על גנב שבא לבית וניסה לרצוח אותנו..... (אני משתדלת לסנן בבית תכנים... לא רואים כמעט חדשות וכיו"ב) ומאז הוא ממש מפחד לעבור מחדר לחדר (רק כשיש חברים בבית הוא משוחרר יותר) רגיש לכל רעש.. מעיר אותי בלילה ללוות לשירותים ובכלל מבקש ליווי רוב הזמן. הבנתי שהסברים רציונאליים לא משכנעים. נוקטת בגישת שיחות וחיבוקים אבל זה לא משתפר ואני חוששת שיחמיר )-: (אגב הוא מבקש למעלה משנה אבא... ומפנטז על אחים.... חייבת לציין שעניין היחידניות הוא בהשלמה מלאה, לא התפשרות. אני טיפוס שעושה הכל בעצמו) איך אני אמורה לפעול בעניין הפחד ?
שלום יעל, לפני שאענה, אשאל כמה שאלות רקע נוספות שעולות אצלי לאור שאלתך ושאולי יעזרו לתת קריאת כיוון. אילו דמויות דומיננטיות נוספות קיימות בחייו? סבא, סבתא, דודים, דמויות גבריות? עד כמה הנוכחות שלהן עקבית, מורגשת אצלו. שנית, מה עם הפחדים והחרדות שלך? האם ישנם כאלה? כיצד והאם בכלל לדעתך הם באים לידי ביטוי? האם את בעצמך היית רוצה זוגיות חדשה? ממתינה להרחבה שלך, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
אין הרבה דמויות גבריות... דוד (גיס) ובן דוד חייל אותם הוא רואה פעם בשבוע שבועיים אבי (סבו) נפטר לפני חצי שנה. דוד ובן דוד שלי איתם אנחנו מתראים רק לעיתים רחוקות. אנחנו מתראים על בסיס יומיומי עם אבות של חברים ושכנים ופה ושם עם ידיד או שניים שלי. אני עובדת בחברה "גברית" והוא פוגש את חבריי לעבודה ושומע אותי משוחחת איתם מדי יום. הקשר עם חברי העבודה קרוב ו"משפחתי". אין לי בן זוג רק פרטנר פונקציונלי שהוא לא מכיר (מכיר את שמו וראה תמונות שלו אבל לא נפגשו). אני נמצאת במקום שרוצה בן זוג אבל אין לי "כלים" לפעול בכיוון ואני מרגישה שאני מדי עצמאית ומדי עמוסה כך שאין אפילו קצה חוט לעשות צעד בכיוון. אגב משפחתנו כבר דור שלישי עם מיעוט נוכחות גברית ...
הי ירדן... השלמתי כמה פרטים כפי שהעלית. אשמח לשמוע ממך
הי יעל, בשאלתי התענינתי אם יש דמויות נוספות במשפחה, נשיות או גבריות - שהן קבועות ומשמעותיות בחייו. את התייחסת רק לדמויות גבריות. בכל מקרה, קולגות לעבודה וכיוב', גם אם קרובות מאוד, אינן יכולות לספק את תחושת הביטחון שילדך זקוק לו. לכן אם ישנן דמויות משפחתיות נוספות - נשים או גברים, מציעה לחזק את נוכחותם בחייו, ולהעביר את המסר שהטיפול בו, גם אם הוא בעיקר תפקיד שלך, הוא בעצם תפקיד שבאופן מסוים חולקים בו כל בני המשפחה הקרובה. מסרים מסוג זה לצד חוויה של קרבה רבה מצד בני המשפחה המורחבת, יכולים לנסוך בו ביטחון שאולי ירגיעו חלק מהפחדים העמוקים שעולים בו. עכשיו מהם אותם פחדים? תראי, לפעמים שלבי התפתחות טבעיים, עשויים בפני עצמם לעורר כל מיני חוויות רגשיות, בינהם גם פחדים וחרדות. בנך נמצא בשלב שהתרחקות גוברת מהבית היא מקובלת וטבעית (לישון אצל חברים, החברה הופכת יותר ויותר דומיננטית וכיוב') וזה בפני עצמו יכול להשאיר אותו לא שקט במידה והוא מרגיש עמוק בפנים שה"בית" שלו" או את בתור הבית שלו, אינה ערוכה לכך. זה יכול לעורר פחד עמוק ולא מודע שמשהו רע יקרה בהעדרו, ולעורר כמיהה שיהיה עוד מישהו איתכם בבית, שיעזור לספק את אותה החזקה משפחתית לה הוא זקוק, כדי להמשיך ולהתפתח באופן טבעי - קרי לפתח יותר נפרדות ועצמאות. מנגד, ייתכן שבדיוק אותה כמיהה ל"אבא חדש" גם היא מעוררת חרדה מסוימת - מחד כמיהה לכך, מאידך חרדה שאולי מישהו כזה יתפוס את מקומו או יזיק לכם. שימי לב שאני מספקת לך כיווני מחשבה, ובעצם ממליצה לך בחום לגשת להדרכת הורים כדי לעבד חלק מהאפשרויות האלה, ולבחון ביחד כיצד ניתן להרגיע את הפחדים העמוקים שמתעוררים אצל בנך ולספק מענה לצרכיו הרגשיים כרגע. לפעמים רק להבין לעומק ולהדהד את אותם פחדים, מספיקים כדי להרגיע את החרדה. את לא תהיי חייבת לעשות שום דבר קונקרטי מידי, אבל כן יש צורך בהבנה מעמיקה יותר של מה שעובר עליו, וגם כמובן מה שעובר עלייך (למשל נוכח רצונך בבן זוגו, נוכח התבגרותו וכיוב') לטובתו בהווה וגם בעתיד. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
המון תודה !
שלום יד לנו ארבע ילדים הקטן בגיל 6 הגדול בגיל 11 אשתי כל הזמן אומרת להם אם לא תעשה כך תקבל שתי סטירות אם לא תלך לישון תקבל סטירה וכך הלאה מבקש חווח דעתכם על העניין תודה
שלום, אלו הם בעצם איומים באלימות והם יכולים לעורר בילדים, ובכל אחד בעצם, חרדה, אנטגוניזם, פחד, תסכול, כעס, תחושת השפלה ועוד, והם כמובן אינם יעילים, בטח לא בטווח הארוך. מניסיוני הם בדרך כלל מבטאים רמות גבוהות של מתח וחוסר אונים מצד ההורים ולכן אני מציעה הדרכת הורים כדי לחשוב מחדש על שיטות החינוך והגידול, וגם כדי למצוא תמיכה חיצונית לקשיים העצומים שתפקיד ההורות יכול לפעמים להעמיד בפני כל אחד מאיתנו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
מחפשת כבר שבועות פסיכולוגית ילדים ברחובות. רוצה המלצות של פציינטים. תודה מראש
היי, הבן שלי בן 12.5 בערך, תלמיד טוב בבית הספר מקובל חברתית, אך כל פעם שהוא משחק ומפסיד הוא מתחיל לקלל ולעיתים שובר דברים בבית ואף מרביץ לי ולאישתי בצורה אלימה מאוד. כמובן שאנחנו לא מחזירים ומנסים להרגיע אותו אך האלימות מצידו גוברת וזה גם משפיע על שאר האחים. מה אפשר לעשות??? תודה
שלום אבי, אני שומעת שהמצב כרגע חמור למדי. בנכם מבטא מצוקה ממשית ומתקשה לשלוט על דחפיו, בעוד אתם ההורים מתקשים להציב לו גבולות ולהענות לצרכיו הרגשיים. מציעה לכם לפנות בדחיפות להדרכהת הורים אצל פסיכולוג/ית קלינית של ילדים ונוער, ובמידת הצורך לשקול ביחד עם המטפל/ת טיפול גם עבור הנער. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
הוא כבר בטיפול מספר שבועות הוא אובחן כבעל קושי בויסות רגשי. הוא מתחיל להביע גם התנגדות לטיפול... מה לגבי CBT לילדים? יש לך איזה רעיון? תודה
הי, העניין הוא איך לעזור לו להתמיד בטיפול הקיים, ולא לעבור מטיפול לטיפול. שנית טיפול ריפוי בעיסוק אינו מספיק, אתם ההורים זקוקים להדרכת הורים אצל מטפל רגשי המתמחה בילדים. בכל מקרה האתגר כרגע הוא לעודד אותו להמשיך בטיפול הקיים ולתמוך (לפעמים באסרטיביות) גם ברגעים בהם הוא רוצה לברוח..עליכם להעלות את הנושא הזה מול המטפל/ת והיא תנחה אתכם כיצד לסייע לו. דרך אגב, להתרשמותי, CBT אינו מתאים לבנכם בשלב זה. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שאלתי היא: בני בן ה-9 בכיתה ג' ולאחרונה חלה הידרדרות בהתנהגות שלו בבית הספר. עושה מה שהוא רוצה, מה שלא בא לו הוא לא משתתף ולא עושה, חוטף התקפי זעם שמרגיזים אותו ולמעשה מרשה לעצמו לעשות מה שבא לו. אני חושש כי אחת הסיבות לכך זאת העובדה שהוא נמצא בעימותים יומיומיים בלתי פוסקים עם האמא שדורשת ממנו להשתתף בעבודות הבית ולהתנהל נכון בערב והדברים מגיעים לכדי צעקות והתקפי זעם כמעט מדי יום. מה ניתן לעשות בנידון?
שלום איתי, לצורך העניין, ובהעדר כל מידע אחר, אני אצטרף להשערתך שמדובר ביחסים מתוחים עם האמא. אם כך כדאי לפעול כדי לשנות את היחסים עם האמא, ולמצוא דרך אחרת לגייס אותו לבצע את המטלות שלו. נסה לדבר עם אישתך, לשתף אותה במחשבותייך וביחד להגיע ל"תכנית עבודה" אחרת. תוכלו כהורים גם גם לפנות להדרכת הורים אם יש קושי ממשי לשנות דפוסי התנהגות קיימים, והיחסים כבר מתוחים מידי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
הי ירדן, יש לי ילדה בת 4 מקסימה עד שהיא מתעצבנת. ואז היא צורחת, עלינו , על האחים שלה (בן 11 ובת 8 שמעולם לא הגיבו בכזו קיצוניות) שנעזוב אותה, שנפסיק לדבר איתה גם אם לא מדברים איתה, בוכה ולפעמים גם מכה את עצמה. ניסינו כל דרך- להתעלם, לכעוס, להסביר בנועם שלא צועקים, להעניש. כלום לא עוזר. זה קורה בד"כ כשהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה למשל ללבוש שמלה מסוימת לגן , לצפות בטלביזיה רק בתוכנית אחת שהגדרנו מראש- ברגע שכיבינו היא מתחילה לבכות ולצרוח עד שמתייאשת או שאנחנו מתייאשים ואז מחבקים אותה והיא נרגעת. באופן כללי היא מאוד קשורה אלינו, כשאנחנו יוצאים יכולה לבכות הרבה אפילו אם נשארת עם דמות מוכרת ואהובה כמו סבא/סבתא. בגן אין כזו התנהגות. מה אפשר להגיד או לעשות כדי להמנע מתגובות כאלה קיצוניות?
שלום מורן, אני אישית נוטה לחשוב שהתנהגויות כאלה דורשות מאיתנו ההורים חשיבה מעמיקה על ילדינו. אני לא מאמינה באף אחת מהשיטות האלה שציינת ככזו שעומדת בפני עצמה - התעלמות, כעס, ענישה. כפי שאת נוכחת לראות בעצמך-זה לא עובד. הבת שלך נשמעת מאוד לחוצה, מוצפת, מתוסכלת, וזה שההתנהגות הזו אינה עולה בגן, לא בהכרח מצביעה על כך שאין לה קשיים בגן - למשל אולי היא מתאפקת שם כל היום ו"משחררת" בבית? אז בתור התחלה הייתי מציעה לך להפגין אמפטיה עמוקה אליה ברגע שהיא מאבדת עשתונות "אני שומעת שמאוד קשה לך עכשיו להפסיק לראות טלוויזיה - את מאוד רוצה וצריכה את זה עכשיו נכון?" בקשי תגובה ממנה, תדאגי לקבל אישור על כך שהיא רואה שאת מבינה אותה. לאחר מכן המשיכי ואימרי, אני מצטערת אבל כרגע אני צריכה לכבות את הטלוויזיה, אנחנו צריכים להתחיל להתארגן עכשיו.." ואפשר להציע חיבוק ולהפגין הזדהות עם הקושי שלה. ייתכן שהיא תמשיך למחות ולכעוס, אבל אני מאמינה שאם היא באמת תרגיש שאת מבינה אותה ורואה את המצוקה שלה, התקף הזעם יהיה חלש וקצר יותר. כל מטרתה הוא להראות לך שמשהו קשה לה, ושהיא במצוקה, אפילו יותר מאשר לקבל את אותו הדבר עליו היא לכאורה נלחמת באותו הרגע. מעבר לזה, הקדישו מחשבה למה שזה לא יהיה שמטריד את ביתכם. אולי היא זקוקה ליותר תשומת לב, זמן איכות איתכם ההורים, אולי משהו קשה לה בגן..חישבו עליה, וכמובן כשתבינו מה הצורך שלה, פעלו כדי להענות לו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום רב בני בן 7. משתעל שיעול נבחני כבר כחודש וחצי. השיעול יבש כמו נביחת כלב. תמיד במהלך היום ,אף פעם לא בלילה. הוא יודע לחקות את השיעול באופן מדויק. כשמעירים לו משתעל שוב ושוב. מה עושים?זה יכול להיות משהו רפואי? אני מודאגת אומרת לעצמי שזה יעבור ואז אני מרגישה שאני מזניחה משהו. מה עושים??
שלום מיכאלה, חשוב מאוד קודם כל לגשת לרופא ולשלול בעיות בריאותיות לפני שפונים לחשוב על התחום הנפשי. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
