פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

היי, בימים האחרונים הבן שלי, בן 3.5 מבקש ממני פתאום שאנקה לו איזה צעצוע כי ילד אחר נגע בו, או במקרה אחר אמר את זה לגבי סבתא שלו. הוא לא עושה מזה סיפור גדול אבל אותי זה די מדאיג מאחר וזה נשמע לי כמו ניצנים של OCD - הפרעה שממנה אני סבלתי שנים רבות עד שטופלה בגיל בוגר (לפני שהוא נולד). בתור ילדה (גדולה יותר ממנו) גם אני הייתי מתנהגת בצורה הזו ואף חמורה יותר. איך אני יכולה למגר את ההתנהגות הזו? מה אפשר לעשות? תודה מראש

שלום קוראים לי שרון ואני בת 16 אני פוחדת מהחושך ולהיות לבד בבית בחושך יש לילות שאני לא מצליחה להירדם עד שהשמש עולה כדי להירדם הדלקת האור לא עוזרת לי אני מרגישה תמיד שמישהו צופה בי אני מרגישה כאילו כול שנייה הולכת לקפוץ עלי מפלצת ומתחילה לבכות ולהילחץ אני פוחדת לעצום עניים כי אני מרגישה שיש משהו מעליי (אני ישנה על הבטן) אני חייבת לעשות משהו כדי להרפות מהפחד הזה עצות ?

שלום רב, בני בן ה7 עלה השנה לכיתה א אחרי שנה נוספת בגן כדי להתחזק ריגשית. בני ילד חששן, די ביישן, לא עצמאי כל כך ומרבה לבכות מאז ומעולם. לפני הכניסה לביהס עבר משבר שכלל פחדים, הרבה בכי וקושי בהרדמות. אך שלושה שבועות אחרי תחילת השנה כבר הסתגל וכיום מאוד אוהב את ביהס, יש לו הרבה חברים והוא בסהכ שמח. בתקופה האחרונה, לפני כשבועיים בערך התחיל לחשוש ברגע שמחשיך הוא מבקש שנלווה אותו לשירותים ונשאר איתו בחדר רחצה כשמתקלח אך מעבר לזה הכל כרגיל, לפני כשלושה ימים הפחד ממש משתלט עליו ומהרגע שמחשיך הוא נכנס למצוקה ואומר שהוא מפחד ולא יודע למה, לא רוצה לאכול ארוחת ערב וכמובן כל הזמן צמוד אלינו מפוחד. חייבת לציין שאני חרדתית מטופלת בssri ומאוד מתקשה לראות אותו כך. בשיחות עם אמהות אחרות נאמר לי שזה שלב בהתפתחות וזה נורמאלי. לי זה נראה קיצוני... מאוד אשמח לעצה והדרכה. תודה רבה

אימצנו כלבה לפני חודשיים מאס או אס חיות עיקרנו אותה נתנו לה בית חם אבל כשלנו יש שלושה ילדים בבית והרחבה בכל הזדמנות נושכת ונושמת אם מנסים להעמיד במקומה לצערי הרב הוחלט להפרד מהכלבה מאחר ועלויות אילוף אינו ברות מימוש הייתי רוצה לדעת מה לומר לילד בכדי שיכאב לו כמה שפחות מעצם הפרידה מה עליי לעשות

שלום, אנחנו משפחה שבה 3 ילדים בני עשרה, ילד כמעט בן 5 ותינוקת בת שנה ורבע. הילד בן ה 5 היה מקסים, חייכן, שובב, נח וחברי עד ללידתה של הקטנה. הוא מאוד חיכה לה ואוהב אותה מאוד. מחבק אותה הרבה, מחכה לשחק איתה ומביע כלפיה תמיד רק חום. אך התנהגותו כלפי שאר בני המשפחה השתנתה בקיצוניות. הוא חווה המון התקפי זעם ארוכים מאוד. מתפרץ בבכי של תסכול מכל דבר קטן. נראה כאילו ממש מחפש ריב עם אחיו הבוגרים כל הזמן. מרביץ הרבה בבית. יש גם פעמים רבות שהוא פשוט מתנתק. אנחנו מדברים איתו, ללא הסחות דעת, נראה שהוא מקשיב ופשוט לא מגיב. כמו בבועה. מיותר לציין כי אנחנו מרעיפים עליו אהבה. מחבקים המון ואומרים לו שאנחנו מאוד אוהבים אותו. מפרידים אותו לפעמים מהשאר לבילוי אישי איתנו ןמנסים בכל דרך לא להפחית מהיחס שהיה רגיל אליו. אך עברה יותר משנה והמצב רק מסלים ונהיה בלתי נסבל עד שאי אפשר כמעט להיות במחיצתו. כל 5 ד יש פיצוץ. אודה על עצה...

שלום לכולם, אני מתלבטת ואשמח לקבל עזרה ממכם. תלמיד שקיבל עכשיו את תוצאות המבדק הפסיכודדקטי ובו כתוב שישנה לקות למידה לא מילולית, לקות למידה בחשבון, קושי בתפקודים ניהוליים וקושי גרפומוטורי, האם הוא יכול להמשיך ללמוד בכיתה רגילה עם שעות שילוב ותמיכה רחבה אחר הצהרים של הוראה מתקנת לטיפול רגשי?

שלום, האם אדם בוגר יכול להעיד על עצמו כעל אינטרוברטי, על סמך הבנה שלו את המציאות שבה גדל, ועל סמך ההבנה של מאפייני התנהגות וחשיבה שעל פיהם הוא נוהג בחייו? האם ניתן להפוך מאדם אינטרוברטי לאדם "נורמלי" קרי, ללא הפרעה זו? תודה יעקובי

שלום, הקטן שלי בן שנה. אביו ואני נפרדנו לפני כחודש. יש לציין כי לא פשוט לו, בוכה המון ולא היה יכול להישאר לבד לרגע, קושי רב בפרידה ממני והישארות בגן (שלא היה קודם לכן). האם נכון להעביר אותו גם גן באותה תקופה של הפירוד (כיוון שעברנו לעיר אחרת) או שכדאי להמתין עם זה?

שלום ירדן, אני מאוד מודה על הייעוץ וההכוונה שאת מעניקה לנו ההורים המבולבלים...אני נעזרתי בך לא פעם וזה תמיד מחזק ומלמד. תודה! אני היום במקום מאוד טוב כאמא וכאישה ואני מרגישה את ההשפעה של כך על ילדיי ובעיקר על ביתי הגדולה בת ה-6. גיליתי בתהליך שעברתי עם עצמי שהרבה מן הפחדים שלי (לא הכל :) ) התממסו לגביה ושאני צריכה לשחרר... והיום אני זוכה לראות את ההשקעה של עבודה ארוכה והתמדה עיקשת... ביתי תעלה לכיתה א' בשנה הבאה ואני מאוד נרגשת עבורה ועבורי. הילדה פשוט בולטת ומנהיגה בגן. הגננת נותנת לה המון אחריות בגן ומעודדת אותה. חברתית היא בולטת מאוד וכולם רוצים להיות בקרבתה, אפילו הבנים. ילדה שמחה וכיפית, עם חוש הומור שאני מאוד אוהבת אצלה, אינטלגינציה ריגשית מאוד מפותחת לגילה ויכולות קוגנטיביות מאוד מאוד גבוהות. היא כותבת וקוראת. יושבת עם ילדים בקבוצות בגן ועוזרת להם. אני מרגישה שהשנה הזו היא התעצמה מבחינה רגשית וחברתית ואני פשוט מאושרת. כאמא שתלטנית שמאוד אוהבת להיות עם יד על הדופק, אני רוצה לדעת איך אני מכינה אותה לכיתה א' בצורה הטובה ביותר. בית ספר זה לא גן. זה מקום חדש שיכול להיות מפחיד ומאיים. הייתי רוצה להתחיל איתה היום תהליך על מנת שתגיע לכיתה א' בטוחה, חזקה ושלוה. לא הייתי רוצה שכל מה שהיא חווה היום יעלם אלא יגדל וימשיך גם בבית ספר. אני לא יכולה להצביע על קושי או בעיה שיש כיום עם ביתי או שהיא מתמודדת. אני גם לא חוששת מידי מהמעבר לא', אלא יותר ממקום של להעניק לה עוד כלי או להכין אותה טוב יותר למעבר הזה. בלימודים זה יותר ברור לי והיא יושבת פעמיים בשבוע על תרגילים ועבודות. הייתי שמחה לדעת מהבחינה הרגשית מה לדעתך הם הדברים שצריך לשים לב אליהם, לחזק, לבדוק, לברר, לטפח לקראת המעבר לכיתה א. מודה לך ומעריכה מראש כל הדרכה, ייעוץ והכוונה.

שלום רב. הבן הבכור שלנו בן 5.5. יש לנו ברוך ה' עוד 2 ילדות קטנות ממנו. הוא ילד ממש טוב. נשמה טובה. הוא גם מאד חכם עם אינטלגנציה רגשית מאד מאד גבוהה. היום שחקנו את משחק האסוציאציות. שכל אחד אומר מילה והשני צריך להגיד את הדבר הראשון שעולה לו בראש. אז אני אמרתי את שמו והוא אמר "לא אוהב את עצמו". כמובן שעצרתי והתחלנו לדבר על זה והוא אמר בפשטות שהוא לא אוהב בעצמו. שאלתי מה הוא לא אוהב בעצמו והוא אמר "כלום". חשוב לציין שהוא ילד מאד אהוב. אנחנו מרעיפים עליו ים של אהבה ובכל הזדמנות אומרים לו שאוהבים אותו. גם הגננת אמרה שהוא מאד מאד אהוב ע"י החברים בגן. היא כן אמרה שהוא לא משתף ופחות פונה אליה אבל שעם החברים הוא כל היום באינטראקציה. הוא מאד רגיש ופגיע. וישנן פעמים שהוא אומר שבא לו למות והוא יהרוג את עצמו. זה היה נראה לי סתם מניפולציה (היה אומר אחרי שלא קיבל משהו בד"כ) אבל אחרי מה שאמר היום... אני כבר לא יודעת מה לעשות. אשמח לדעתכם. תודה

שלום רק לאחרונה בני התחיל להביע עניין בבות (חייות פוורה). הוא בן שנה ושמונה חודשים. הוא איתי בבית מקבל הרבה חום ואהבה. יש רגעים של עצבנות ומשברים אך בודדים. לאחרונה הוא מבקש שאני אתן חיבוק לבובות שלו ולהגיד להם שאני אוהבת אותם. ניסתי להסביר לו שהוא אחרי על הבובות שלו ושהוא יחבק ולא מרפה עד שאני מחבקת לו את הבובות. הוא אפילו דורש שאני אניק את הבובות שלו. הוא עוד יונק. אני לא יכולה להבין מה ההתנהגות הזו ומה גורם לו להתנהג כך. אשמח להסבר ועצה תודה

שלום, רציתי בבקשה להתייעץ, ביתי הבכורה בת 4 וחצי רגישה מאוד מיום לידתה. כיום הנושא מאוד שקוף למרית עין, לדוגא , אם רואה ילד ללא הורים ישר שואלת היכן הם ולמה הילד מסתובב לבד, אם רואה בטלוויזיה / רחוב ילדים שרבים אפילו בצחוק נכנסת לחרדות ורוצה ללכת מאותו המקום. רעש חזק מרתיע אותה ועוד הרבה דברים מסביב. 1. רציתי לברר מה ניתן לעשות בנושא, כיצד ניתן לטפל? 2. קראתי שצריך להעצים אותה ולתת לה ביטחון עצמי גבוהה להתמודד ולבטא את רגשיותה , איך ניתן לעשות זאת? האם חיית מחמד יכולה לעזור לנו? אשמח לתגובה תודה רבה חלי

ביתי נגמלה בקיץ לפני העליה לגן בעודה כמעט בת 3. הגמילה היתה טובה אך לא מושלמת לטעמי מעולם. מאז ועד היום (למעט אולי חצי שנה מיד לאח כ הגמילה) הילדה סובלת מבריחת שטן באופן תדיר בלילה (רק בלילה). אם אנחנו לוקחים אותה בזמן בעאך 3-4 שעות אחרי שהלכה לישון היא קמה יבשה. פעמים רבות אנחנו מפספסים את הרכבת וביתנו ממשיכה לישון עד הבןקר בלי להרגיש בכלל שברח לה. מה הסיבות לכך ומה הפתרונות כלומר, דרכי הטיפול.תודה מראש...

שלום רב, בני בן ה9 ילד שמח וחברותי. לפני כחודש בערך, חבר שלו המציא סיפור שגנבים פרצו להם לבית ומאז התחיל הבלגן... הוא התחיל להתעורר בלילות , ממש בהתקף חרדה (רעד, הזיע, התקשה לנשום), מתקשה לחזור לישון, מבקש לבוא לישון אצלנו במיטה. מסרב להישאר לבד בבית. גם בשעות היום, מדמיין רעשים ונכנס ללחץ מכל פיפס קטן. ניסנו להסביר לו בצורה הגיונית אך נראה ששום דבר לא עוזר. חשוב לציין שלעולם לא היו בעיות שינה קודם לכן, נהפוכו הוא ילד שמאד אהב לישון והיה ישן עמוק מאד מבלי ששום דבר היה מצליח להפריע לו. האם נשמע לך שזה יעבור מעצמו או שיש צורך בהתערבות רצינית יותר?! תודה מראש

שלום רב, בני בן ב 6.5 (אוטוטו 7) בכיתה א לאחרונה קצת לפני שנכנס לכיתה א , משקר המון. בכל מיני נושאים אפילו חסרי חשיבות, מספר שהרביצו לו, שלא מרגיש טוב, שרואה מטושטש ונתקע בקירות (לקחנו אותו לבדיקת ראיה והרופא לא הצליח לבצע אותו כי הילד טען שלא ראה כלום) שעורי בית משחקי מחשב טלויזה הוא רואה בלי שום בעיה , משקר לחברים על אירועים שלא קראו, עושה איתי שעורי בית מעבר לעמודים הנדרשים, אנחנו מנסים להבין במה מדובר אנחנו לא מרגישים שאנחנו מחסירים ממנו תשומת לב, יש לו אומנם אח קטן אך הוא מקבל המון תשומת לב חום ואהבה. אני רוצה גם לציין שלאחרונה הייתה גם תקופה שהוא הרס המון דברים, הרס חולצות , קרע מכנסים, קילקל רוכסנים של תיקים , שבר צעצועים. הוא לא אלים, הוא ילד טוב מתנהג יפה ובנעימות עושה שעורי בית וחבר טוב אודה לעצה, מדוע זה יכול לקרות וכיצד מטפלים?

היי, יש לי שני ילדים בן בן 7.5 ובת בת 6.5, הם משחקים יפה, מדברים ועושים כל דבר ביחד אבל לפעמים הם מכפכפים אחד את השני וזה קו אדום מבחינתי אני לא נותנת עונשים, מה אני יכולה להגיד על מנת להרתיע כדי שלא יעשו את זה ?אין לי בעיה שיריבו רק בלי ידיים. תודה

היי ,הבן שלנו בן שנתיים ובחודש האחרון נוהג לחפש שיער באופן מכוון ברצפה,מלפף סביב המוצץ ומכניס לפה.זה קורה מס פעמים ביום בגן וגם בבית. בשבוע האחרון הוא גילה שהוא יכול פשוט למשוך שיער מבלי לתלוש מהראש שלו יחד עם המוצץ ואז להכניס לפה. מה ניתן לעשות ולמה זה קורה?

שלום.. אני בהריון בחודש תשיעי ויש לנו ילדה בת 4 ובן שנתיים. ביתי עברה תהליך בריפוי ועיסוק לפני כמה חודשים עקב שימוש אינטנסיבי בפה והמצב השתפר מאד. הייתה רגועה , אחראית, מקשיבה לנו, משחקת יפה וכו.. לאחרונה, התנהגותה השתנתה מקצה לקצה. היא לא מוכנה להתלבש בבוקר לבד אלא אם אלביש אותה והכל מלווה בצעקות ובכי. אך אני לא מוותרת .רבה עם אחיה על כל שטות. לא מקשיבה לי ולבעלי ועושה הכל דווקא. יש אצלנו גבולות ברורים לכל דבר והסביבה אומרת לי שלקראת הלידה אני צריכה להגמיש אותם כי הילדה חרדה למצב החדש. אני מוצאת את עצמי מתגמשת בדברים עקרוניים לי כמו- לא מוכנה לקחת את התיק שלה לגן וצורחת ברחוב, לא מוכנה להפשיל שרוולים באוכל, לא מפנה מהשולחן ולא מוכנה לשטוף ידיים. אציין שהכל מלווה בבכי ובצעקות כאילו מה קרה. היא מאד חכמה ומקשיבה להכל. אני אוספת אותה ב 14:00 מהגן והיא אוכלת בבית.גם בארוחות צהריים היא עושה המון בעיות והכל קשה עם בכי ועצבים. אך לאחרונה אמרתי לה שאני לא מוכנה יותר למה שהיא עושה לי אחרי הגן ושארשום אותה לצהרון בגן. היא נלחצת מזה אבל אני כבר לא יודעת איך לנהוג איתה . אני לקראת לידה והיא מדברת בלי הפסקה על התינוק ועל הטיפול בו. עם מי אלך לבית חולים כשהוא יצא מהבטן והאם הוא יבכה, יהיה לבוש וכו.. אני מבינה שהציפייה קשה ואפילו גורמת לחרדות אך כיצד עלי לנהוג? זה נכון להמשיך עם הגבולות או להתגמש כמו שאומרים לי? תודה רבה סליחה על האורך

שלום בני בן שש ויש לו אחות בת שנה . כשלוקחים את התינוקת לאמבטיה והוא רואה אותה עירומה הוא מנשק אותה בטוסיק ונוגע בו ואומר איזה טוסיק שמנמן וחמוד. לא ראיתי חס וחלילה אובססיביות לזה .האם תקין ?

שלום,בני בן חמש וחצי ובזמן האחרון הוא מרגיש כישלון,וגם הגננת שמה לב לזה. הוא מפחד ממה שאחרים יגידו ויחשבו על הציור שלו, מסתיר ממני ציורים, מפחד להגיד משהו או ללבוש משהו כי אחרים יצחקו עליו. הוא ילד מאוד מקובל מהמובילים בגן , ותמיד היה ילד חיובי. הוא ילד טוב ואוהב. נורא אוהב את אחותו הקטנה (בת עשרה חודשים) . לא ראיתי קנאה ממנו עד היום. וגם אם לפעמים הייתה אז הוא ידע לבוא ולהסביר אותה ולהגיד שהוא מרגיש שמתייחסים יותר לקטנה. איך משפרים את הביטחון העצמי? האם זה קשור לחוסר סבלנות שלי כאמא? הרבה פעמים אנחנו גוערים בו ,נו כבר , תעשה, כבר,נו מה אתה לא יודע לשים נעליים? או לדוגמא..אם לא תצחצח שיניים אז ילדים אחרים יצחקו שיש לך ריח לא טוב בפה(כי מן הסתם הסברים על חורים לא ממש עובדים) אני מבינה שזה משפיע,מבינה את הטעות .. אני אשתדל לשים לב למה שאני עושה ואומרת,השאלה איך מתקנים את הערך העצמי שלו עכשיו? תודה מראש

יש לי בן בן 5 וחצי שהוא החיים שלי ואני אוהב אותו מאד!!! הוא אוהב יותר לשחק עם משחקים של בנות, בובות, אלזה פוני קטן וכו'. כשנכנסים לחנויות צעצועים הוא תמיד נקסם מהצבעים של משחקי הבנות. הוא משחק גם במשחקי בנים אבל יותר אוהב משחקים של בנות. אני סובל מזה מאד ומצד אחד קונה לו בובות כשהוא מבקש בחנות מצד שני היו פעמים שהוא הרגיש שאני לא אוהב את זה, הוא נבון, לפעמים הוא עושה פעולות שאני רואה שהן בשביל לרצות אותי. כמו לבקש ממני קלפי כדורגל כשאני יודע שהוא לא ממש מתעניין. אם כי היום הוא כבר משחק איתי לפעמים כדורגל ממקום שהוא מחובר ורוצה..מה שלא היה בהתחלה. אני מקבל אבל זה קשה לי. התשוקה הזאת שלו למשחקים של בנות מרגישה לךי כמו איום על זהותו המינית. עם עצמי אני משלים לפעמים עם כל האפשרויות למרות שזה קצת מכאיב לי. כצחקו עליו בגן וראיתי שהוא קצת סובל סבלתי אני, אך חשבתי שאולי זה ישנה..במקום הוא אומר שהוא לא יספר להם שהוא אוהב לשחק עם הבובות וכו'. ממש קשה לי.

שלום רב במי ילד מחונן הן 14. בזמן האחרון הולך לישון בשעות מאוחרות לדעתי וקשה לו לקום בבוקר. כמו כן יש לפעמים פעם או פעמיים בחודש שלא הולך לבית הספר. כשמעירים לן זה לא ממש מזיז לן והוא לא מקשיב. אני רבה איתו לעיתים קרובות והוא ענה שאניח לו מחייו האומללים. היום חשבתי על כך וזה התחיל להטריד אותי. האם יש מקום להילחץ? כאילו הוא מרגיש גדול ולא מקשיב לי או לאביו אנא יועצי לי מה לעשות תודה מראש

שלום, תינוק בן 7 חודשים, האבא התחיל לראות יחד עם האם לפני חודש וחצי, שבוע שעבר לראשונה לקח מהגן ללא האם, כעת מעוניין לקחת מהגן אליו הביתה, נסיעה של חצי שעה לכל כיוון. התינוק מעולם לא היה בבית האב ורגיל לחזור לביתה האם, האם זה סביר לתינוק או יותר מידיי שינוים, מה גם שהתינוק לא מגיב טוב לנסיעות ארוכות.

שלום, ביתי בת 6.5 הלומדת בכיתה א' החלה להתלונן לאחרונה על כאבי בטן, עשינו בדיקות שיצאו תקינות. הכניסה לכיתה א' עברה בצורה חלקה, אבל עכשיו היא לא מרוצה מבחינה חברתית ולא מעוניינת להזמין חברות הביתה (למרות שהרבה בנות רוצות בחברתה). ניסיתי להבין מה מציק לה האם משהו שקשור לבית הספר או לבית אבל היא לא יודעת לשים את האצבע ואני מניחה שהיא מוטרדת ממס' דברים ביחד(גם בלילה יש לה פחדים מחושך). דיברתי עם המורה ואפשרתי לה להישאר בבית כשאמרה שלא מרגישה טוב, עכשיו אני מנסה לשמור לה על שיגרה של בית ספר וצהרון (גם אם אני מוציאה אותה יותר מוקדם) ואח"כ בית. התלונות על כאבי הבטן הפכו גם לכאבי ראש סחרחורות ובחילות. נראה לי שהיא סובלת מחרדה. איך אני יכולה לעזור לה ? תודה

ילדה בת 12 לא יכולה לישון בזמן סביר ולעיתים נשארת ערה עד השעה אחת בלילה הטענה שאינה יכולה להירדם ... אשמח לעצות? האם יש לפנות לייעוץ קליני?

תודה אבל המקרים קצת שונים , מדובר על ילדה שנכנסת למיטה בסביבות תשע וחצי אולם מתקשה להירדם ולפעמים נשארת עד אחרי חצות. לרוב היא רוצה שמישהו ישן בחדר אצלה ותמיד דואגת ורוצה שאמא לא תירדם לפניה , קרה כבר כמה פעמים שהייתה נשארת אחרי אחת ואז הייתה סוחבת את אחותה הקטנה אליה למיטה ורק אחרי זה היא נרדמת. האם זה מדאיג ? האם מצריך טיפול?

שלום,אנסנ להסביר בקצרה ואשמח לקבל ייעוץ בנושא, הבת שלי בת 4 וחצי, חכמה מאוד ובעלת קליטה מהירה יודעת את האותיות ומתקדמת מאוד בכתיבה,דיברה מגיל עשרה חודשים. לאחרונה הרגשתי שהיא חוזרת מהגן עצבנית ובכיינית בימי הולדת של הגן נצמדת אליי ותמיד נראת מפוחדת מהילדים. התייעצתי עם הגננת והיא אמרה שלדעתה היא סובלת מחוסר בטחון שיש לה רק חברה אחת בגן ושמאוד קשה לה ליצור חבריות ושהיא לא משתובבת ותמיד רוצה לרצות את כולם. מפחדת שלא "ילשינו לגננת" וכו... בבית היא ילדה שמחה יש לה אחות בת 3 הן נורא אוהבות לשחק יחד אבל היא גם מאוד מקנאה. כל מילה שאני אומרת לקטנה אני חייבת לפנות גם אליה אחכ כי אני קולטת את המבט שלה.פניתי לרופא המטפל בקופת חולים והוא אמר לי לפנות לפסיכולוג ילדים.שהוא לא מזהה בעיה ואולי זה עניין של אופי. אני גם לא חושבת שהמצב גרוע אבל רוצה להיות רגועה שהכל בסדר ואם לא אז לטפל בהקדם. האם כדאי לי לפנות לטיפול?

שלום יש לי ילדה בת 12 ילד בן 11 לא מוכנים ללכת לשון כמו שאני דורשת ב 9 הם רוצים לראות טלווזיה איתי ארוץ 2 עד 11 לארך ניסיתי שילכו לשון כי אני מחליטה אבל אז הילדה בוכה שלא נרדמת עד 2 בלילה מה לעשות אני ממש עובדת עיצות וגם הילדה אומרת כל החברים שלי מדברים למחרת על התוכניות ואני מרגישה לא שייכת.............

לילד קשה במהלך היום והמורה אומרת שהוא נראה עייף . בבקר הם קמים מיד ללא בעייה

שלום רב, ראשית כל אני מתנצלת על אורך המכתב אך חשוב לי שתתקבל תמונה נרחבת... אני אם לילדה מקסימה בת 4. מלידה התפתחותה הייתה תקינה ומגיל צעיר ביותר גילתה כישורים קוגניטיביים מפותחים מאוד (יכולת אבחנה וקליטה מהירה, הסקה, חשיבה לוגית ויכולת זיכרון מדהימה! ) מגיל קטן מאד התרגלה לתשומת לב רבה מהסביבה, עד גיל שנה וחצי אמי שמרה עליה ופינקה אותה, השקיעה בה רבות ולאחר מכן נכנסה לגן והתאקלמה יפה. במשך השנים הגננות ציינו כי היא ילדה חכמה, אטרקטיבית, משתפת פעולה, שמחה ורגועה. כיום היא במסגרת עד ארבע ונהנית מאד! המצב המשפחתי יציב, בעלי ואני טיפוסים שמחים והאירה בבית רגועה. אנו מעניקים לה הרבה חום ואהבה ואוהבים אותה מאד. מצבנו הכלכלי בסדר, לילדה יש חדר גדול ומשחקים רבים. וכעת לבעיה... ברוב התחומים (לבוש, אכילה וכדומה) היא מגלה עצמאות רבה אך אינה יודעת להעסיק את עצמה כלל. ברגע שאיני מתעסקת איתה היא ממש מאבדת כל רסן. מציקה ומנדנדת ומגלה חוסר אונים מוחלט. אני אוהבת לשחק יחד ולהשתעשע יחד (משחק משותף, יצירה, סיפור לפחות אחד ביום) אך איני יכולה להיות צמודה אליה כל הזמן והיא אינה מאפשרת רגע מנוחה. אני מרגישה כי זה עובר את גבול הטעם הטוב ובטוחה כי המצב מצריך שינוי. ניסיתי מספר אסטרטגיות ללא הצלחה. התחלתי לשחק איתה והסברתי לה מראש כי בעוד כך וכך קוביות/ ציורים אני אפנה לעיסוקיי ואני סומכת עליה שהיא תדע להמשיך לבד/ הכנו מבצע וכו. אך ללא הועיל. לאחר מספר ניסיונות שכשלו ומתוך ייאוש איימתי עליה כי ילדה שלא יודעת לשחק לא צריכה כל כך הרבה משחקים וכדאי שנתרום אותם לילדים אחרים...בחופשות המצב מחריף וגורם לתסכול רב ואווירה שלילית. חשוב לי לציין כי התנהגות תלותית זו באה לידי ביטוי רק כאשר אנחנו בבית לבד, כאשר היא מתארחת/ מארחת חברים איני מעניינת אותה כלל. בעלי גם כן מסכים איתי בנוגע לחומרת המצב הוא לא נמצא בבית בדרך כלל אחרהצ כך שאינו מתמודד עם זה. אשמח מאד לקבל עצות כיצד להתמודד

שלום, יש לי 2 בנות בגילאי 21 ו20 ביתי בת ה20 עברה הפלה לפני 4 חודשים (היה לה נסיון מיני ראשון עם החבר ושכחה במהלך החודש לקחת גלולה) אנחנו מאוד רוצים שהיא תספר לאחותה הגדולה, אך היא חוששת מהתגובה שלה כלפיה, מכיוון שאחותה מאוד ביקורתית ושיפוטית...אך חשוב לנו שלא יהיו סודות במשפחה (ביתי זו שעברה הפלה אמורה לטוס לחודש לחול בעוד שבועיים וחשוב שתספר להלפני הטיסה) אין לנו בעיה ששני הבנים שלנו לא ידעו בשלב זה בני 13 ו16....אנחנו משפחה חמה, מלוכדת, מלומדת ולא האמנו שאצלנו זה יקרה-איך אומרים יכול לקרות במשפחות הכי טובות.... 1. האם נכון הדבר שאחנו רוצים שביתי תשתף את אחותה? 2. יחד עם זאת אנחנו קצת מודאגים מתגובתה של אחותה ומה העניין יעשה לה-קצת רגע על ביתי הבכורה אין לה שום ניסיון בזוגיות ולא מיני, הבטחון שלה לא גבוה....וביתי הקטנה שונה מאוד ממנה (לפעמים וקחת אפילו את הפוקוס)....אשמח לתגובה

שלום רב, בתי בת 13 מאוד חברותית וגם יכולה להיות עצמאית מאוד. אני מהצהריים בבית כך שכמעט תמיד אני שם בשבילה והקשר ביננו קרוב מאוד.מאוד קשורה אלי. הבעיה היא שבכל פעם שאני יוצאת מהבית נגיד לחוג או לצאת עם חברה והיא נשארת עם אחותה זמן קצר אפילו ולעיתים רחוקות לבד לזמן מה , היא מוודא איתי מראש שאהיה זמינה לה ודוגמת אותי מדי פעם בטלפונים. בקרוב היא צריכה לצאת לטיול שנתי עם שינה וככל שמתקרב זמן הטיול ואני מניחה שגם בהשפעת ארועים ששומעים בחדשות, היא פנתה אלי בשאלה של מה יקרה אם תמות בטיול..?. ושיש לה הרגשה רעה ושתמיד היא צודקת בהרגשה. עניתי לה שיש לה הרגשה רעה גם כשאני יוצאת מהבית ותמיד אני חוזרת ובטיול מאחר ומדובר בלינה ויומיים מחוץ לבית זה יותר מוגבר החשש אז יש הרגשה כבדה יותר אז זה טיבעי שתחשוש יותר מהרגיל. אמרתי לה שאני אף פעם לא מכריחה לצאת לטיול זה משהו כייפי שהיא תחליט עליו. אבל ציינתי שאפשר למות גם בבית מלהחליק במקלחת.. ולכן מה שחשוב זה שנעשה מה שאנחנו אוהבים ונמשיך לחיות. אחכ ביקשה שאהיה זמינה לה במשך כל הטיול כולל בלילה והסכמתי. ודיברה על מה שאכין לה כשתחזור...קצת יותר מעודד. שאלה עוד כמה שאלות על מה תעשה אם אני ימות ואיך תרגיש ומה אני יעשה אם היא תמות ואני אמרתי שאהיה עצובה ובטח אבכה אבל אחכ אזכר רק ברגעים היפים ואחייך ואמשיך למצות ולהנות מהחיים והיא שמחה ושכך גם כדאי לה לנהוג. אשמח לשמוע דעה לגבי האם הילדה עוברת תהליך טיבעי ונורמלי או שחריג והאם הכרחי טיפול בעניין או שמספיק שיחות כאלו ביננו. והאם עניתי לה בסדר וכיצד מומלץ לנהוג בעניין הטיול. מודה מראש .

שלום ירדן, לא יודעת אם זה הפורום הנכון אך מנסה.. יש לי ילד בן שנתיים שכבר מגיל שנה בערך דופק ומטיח את ראשו בכרית/מזרון כאשר מנסה להרדים את עצמו וגם באמצע הלילה ממשיך עם זה דקות ארוכות בחוזקה הדבר הולך וניהיה ממש מטריד . מדוע עושה את זה? ולמי צריך לקחת לאיבחון? תודה רבה

תודה על תגובתך.. הוא רק מטיח את הראש בעוצמה בכרית או במזרון כשהולך לישון כשאני מנסה לעצור אותו הוא עושה יותר חזק ולא מפסיק . ואז הוא נירדם ובאמצע הלילה מתוך שינה שוב חוזר על אותה התנהגות של מלמולים ומטיח את ראשו לכיוון הכרית במהירות. איך אפשר לעצור התנהגות זו?

אין שום התנהגות חריגה נוספת . רק הדבר הזה כשהוא הולך לישון וגם במהלך הלילה מתוך שינה חוזר על אותה פעולה.

אני הייתי שמה בדחיפות האזנה על גופו שזה חוקי היום בגני ילדים ואצל חסרי ישע !!! בגן הילדים דואגת שסביבתו תהיה כמה שיותר בבית ושיהיה שקט ורגוע סביבו .. וכן בודקת אצל רופא מומחה כי זה לא בגדר הנורמה חד משמעית !! מטה מאבק אירגון שיכול לעזור עם מכשיר כזה או בקניה בעלי אקספרס בקלות הם מכשירים מעולים שכל אמא צריכה כיום

שלום, רציתי לדעת האם גרייה מינית שמתאפיינת בשכיבה על הבטן וחיכוך , היא בגדר התנהגות תקינה לבחורה בת 20+. מהם הגורמים לגריה מינית? ואיך נגמלים? תודה.

מהם הגורמים לאוננות? איך יתכן שיש בנות שמגיל קטן עושות פעולות אלה, ובנות שאפילו בגיל מאוחר לא? תודה רבה.

שלום, אנחנו אמורים לעבור דירה בקרוב לעיר אחרת. שני ילדיי בגילאי שנה וחודשיים ושנתיים וחצי נמצאים במעון, בקבוצת המעון של הקטן 16 ילדים ובקבוצה של הגדולה 30 ילדים. המעונות בעיר אליה אנחנו עתידים לעבור מלאים והמעון היחיד שמצאתי בעל כיתות קטנות. 8 ילדים בערך בכל קבוצה. רציתי לדעת מה דעתך על מעבר לגן קטן יותר בעל אופי אחר. ובאופן כללי על מעבר במהלך השנה, ביתי בת השנתיים וחצי ילדה פיקחית ונבונה, גמולה, מדברת שוטף אך מעט ביישנית. האם כדאי לנסות לדחות את המעבר לספטמבר, מה שיצריך מגורים אצל ההורים או בבית זמני מכיוון שאנחנו נאלצים לצאת מהדירה שלנו בקרוב, או מעבר לבית הקבוע בעיר אחרת ולעבור גן במהלך השנה? אני ממש לא מצליחה להחליט מה הדבר שיהיה הכי טוב לילדיי. תודה מראש.

היי, רציתי לשתף ואולי לקבל עידוד ממכם.. אני בת 18 ובזמן האחרון, מאז שהתחלתי את שנת הלימודים של כיתה יב התחלתי להיות מבואסת/ בדיכאון לעיתים קרובות יותר. בכיתה ט בתיכון היו לי הרבה חברות ביחס לעכשיו, הייתי נראת יותר טוב(בדיעבד),יותר מטופחת,יותר קרובה לחברות.. לאט לאט עם השנים כשהגעתי לכיתה יב התדרדרתי.. עליתי 10 קילו בפחות משנה, לא שמרתי על קשר עם החברות מהאזור שלי(שהן די סנוביות ואני לא באמת מתחברת אליהן יותר מידי), לא מדברים איתי ככ בנים,אני לא יוצאת בערבים ויש לי רק חברה אחת שאיתה בדרכ אני עושה הכל אבל בישבילה אני לא החברה היחידה הכי טובה,יש לה עוד חברות טובות שלדעתי היא אפילו יותר מתחברת אליהן כי הן יותר בסגנון שלה מאשר אני. בכל מקרה הבנתי שהכל נובע מהעודף משקל שיש לי.. המבנה גוף שלי רחב,מאז שאני זוכרת את עצמי אני בדיאטות או מנסה להיאבק במשקל,אבל בתקופה האחרונה הגעתי לק״ג שלא חשבתי שאגיע.. בעקבות כך אני לא קונה בגדים שהייתי חולמת לקנות כי אני יודעת שזה לא יראה עליי טוב, אני לא יוצאת עם חברות כי אינלי מה ללבוש ואינלי גם יותר מידי חברות..אני לא מדברת עם בנים כי אני לא נראת טוב ואינלי את הביטחון.. ואחרי הכל אני בת 18 וזה הגיל שהכי צריך לנצל,לפני הצבא להנות ולחיות כאילו אין מחר,ללבוש דברים יפים,להכיר בנים וכל זה ואין לי את זה.. הגינסים שלי כבר נקרעים עליי ויש לי רק 2.. אני לא מצליחה לרדת במשקל למרות שאני עושה אימון פעמיים בשבוע כבר חודשיים או שלושה, לא מצליחה לשמור על תזונה, תמיד נופלת לאיזה בולמוס.. בקיצור אני ממש מדוכאת שאני מפספסת תקופה כזאת בגלל משקל..מרגישה שמתחבאת בתןכי ילדה פילפלית שרוצה לצאת ולהנות ולהשתגע, ופשוט המראה מוריד לי את הביטחון והחשק.. אשמח לעידוד

שלום רב, ביתי בת 6.5. ילדה מקסימה, פיקחית ונבונה! החלה כיתה א ועל פי הרשמים מבית הספר - הרשמים הם מאוד מאוד חיוביים הן חברתית והן לימודית. מזה כמה שנים שיש מופע של טיקים שמשתנים מעת לעת ומתקופה לתקופה אבל נראה שהם תמיד שם, בשנים אחרונות. זה יכול להיות מספר טיקים במקביל- משחק עם עיניים, מתיחת כפות ידיים, הרמת כתפיים ומשחק עם הרגליים ומן קולות מוזרים או כחכוך בגרון וגם אנפןף והזזת האף. בתקופות מסוימות כל הטיקים מופיעים יחד ולעיתים רק חלקם ולעיתים יש רגיעה מכולם אבל זה די נדיר... עברנו אבחון רב"ע ונמצא שקיימים קשיים בויסות החושי- תחושתי ומטופלת בריפוי בעיסוק. רגשית אנחנו מוצאים שהיא מתקשה להתמודד עם מצבי תסכול וקושי ונוטה לוותר לעצמה או לא להאמין ביכולותיה, גם בדברים שכבר הצליחה לעשות בעבר באופן עצמאי. כמו כן, היא מתקשה בכניסה למקומות חדשים אבל גם במקומות מוכרים שהם חלק משגרת חייה (לדוגמא- אני מחזירה אותה אחרי טיפול לצהרונית והיא מבקשת שאכנס ולוקח לה כמה רגעים לשחרר לי את היד ולבקש שאלך). בכלל יש תחושה שהיא נבהלת בקלות וחוששת ומודאגת ונלחצת בקלות. אבל גם יודעת לדובב ולעודד את עצמה ויש לא מעט פחדים שהצליחה להתגבר בעזרתנו (לדוגמא פחד ממעליות) אבל גם כאלה פחדים- לעיתים אנחנו שוב רואים מופע של פחד חוזר אבל היא מינורי מבעבר. נתתי את התיאור בדבר האבחון והפחדים כדי להשלים את התמונה... חשוב לי לציין שבנוסף לריפוי בעיסוק אנו מתכננים להתחיל טיפול רגשי בתנועה. אז ככה שאנחנו עם ה'יד על הדופק' אבל מה בנוגע לטיקים? רופאת הילדים בזמנו אמרה לנו שזה מופיע אצל הרבה ילדים ופשוט להתעלם. אבל זה כבר כמה שנים שהטיקים עוד כאן... אשמח לשמוע את דעתכם. בברכה, ראלי

שלום רב, אני אם לילד בדיוק בגיל של בתך ויש אצלו בדיוק את אותם סימנים שתיארת, הלכנו לפסיכיאטרית בבית חולים (לפני שנה) שאבחנה שיש לו תסמונת טורט. ואכן כל מה שאמרה זה באמת כך טיקים שתארת שהולכים ובאים . אז אולי כדאי לבדוק שוב. רופאי משפחה לא מבינים בזה. שהיינו אצל רופאת המשפחה היא אמרה שזה רגשי וזה יחלוף לבד וזה לא נכון. תסמונת טורט היא מולדת והיא לכל החיים.

שלום, ישל י ילד בן 8 שלאחרונה יש לו מחשבות על להרוג. זה עולה לו פתאום הוא לא יכול להסביר מדוע , זה נורא מעציב אותו ( הוא מציין) סיפר לי אתמול לפני השינה כשהיינו במיטה שפתאום עלתה לו מחשבה על כך שהוא הורג את החתול שלנו ( חתול שהוא מאוד אוהב אותו ) וזה העציב אותו נורא. כשהתחלתי לשאול אותו שאלות אז הוא סיפר לי שאתמול רצה להרוג את סבתא . לקח סכין במטבח ועמד ליד הדלת וחיכה לה אבל אחר כך התחרט. ( סבתא יצא מהבית לכמה דקות והשאירה אותו לבד, הוא ביקש ממנה שתשאיר טלפון נייד על מנת לשחק בזמן העדרותה - היא סירבה ולכן הוא ככה התעצבן . אני מאוד נבהלתי ממה שהוא סיפר ולא יודעת מה לעשות. אני לא חושבת שזה תקין. אני יודעת שיש מחשבות אבל כאן היתה פעולה של לקיחת סכין ! אמיתית! מה עושים ?

שלום רב, בני בן ה-3.5 מתקשה להיגמל מחיתולים כבר זמן מה ואני אובדת עצות. התחלנו בתהליך הגמילה בקיץ כחודש לאחר שעברנו דירה. דיברנו איתו על כך שנפרדים מהחיתול, שהוא ילד גדול והוא מסוגל לעשות את צרכיו בשירותים ואפילו הראינו לו דוגמה אישית ולקחנו אותו איתנו לשירותים. לצערי הרב כשניסינו לגמול אותו הוא היה בוכה בצרחות אימים כאשר היה מפספס בתחתונים והיה מתאפק במשך שעות ולא עושה. לאחר התייעצות הבנו שיש להניח לו לזמן מה ולחזור לגמילה שוב. חזרנו שוב לתהליך ושוב ללא הצלחה. חשוב לציין שלא כעסנו עליו כשפספס ואנחנו מראים לו שאנחנו מאמינים בו ושהוא יכול ומסוגל. השנה הוא התחיל גן עירייה ובגן הוא עושה את צרכיו באסלה ללא כל בעיה. בבית הוא לא מוכן בכלל לשבת על האסלה וגם לא על הסיר. אם הוא יושב אז הוא לא עושה כלום ומתלונן שהוא רוצה לרדת. לפני מספר ימים דיברנו איתו שוב על נושא הגמילה ושאלנו אותו ממה הוא מפחד. כששאלנו אם הוא מפחד להיפרד מהצרכים שלו הוא השיב בחיוב. הסברנו לו שזה בסדר לפחד וגם לאן הולכים הקקי והפיפי אחרי שהם יוצאים. היום הוא עשה קקי בחיתול בחדר השירותים והראיתי לו איך נראה הקקי שיצא וניגבתי לו בשירותים. נפרדנו מהקקי יפה ואמרנו שלום. השאלה היא האם יש עוד מה לעשות כדי לעזור לו בתהליך? כבר קשה לי להתמודד עם זה ואני לא יודעת מה עוד אפשר לעשות..תודה

קודם כל תודה רבה על תשובתך! הרווח היחידי שאני מצליחה לחשוב עליו שהילד שלי מקבל הוא עניין השליטה. הוא רוצה להחליט לבדו מה לעשות ומתי (לא רק בנושא הגמילה) וזה בסדר, אך הוא לא מביע כל רצון או יוזמה לעשות את צרכיו באסלה ללא שכנוע שלנו או קבלת פרס. הבעיה היא שכשאשר הוא לא מוכן לעשות את צרכיו באסלה הוא מבקש חיתול ומסוגל להתאפק במשך זמן רב עד שמגיע למצוקה ואין ברירה אלא לשים לו חיתול. זה מרגיש לי שהוא שוב חוזר אחורה ולא מתקדם.. אנחנו כל הזמן משבחים אותו על התנהגות טובה, מאוד מעודדים אותו לעצמאות ומאוד תומכים בו בתהליך, אך לא מצליחים לגרום לו לעשות את צרכיו בבית.. לא יודעת מה לעשות כדי לעזור לו :-(

שלום רב, בני בן 4.5, ילד בעל לב זהב, אוהב, חם ורגיש. לי נראה שהוא נוטה ללטף, לגעת ולהתקרב יתר על המידה. זה בעיקר קורה איתי, בד"כ נוגע בי כשהוא מאחוריי - ברגל, בגב, לפעמים גם בישבן, אוסתם מושך בבגדים, וזה לא נעים לי. אני מנסה להסביר לו שזה מגע שיותר יתאים כשתהיה לו בעתיד, כשיתבגר, חברה או אישה, ובכלל להסביר בנוגע לגבולות ושלכל אדם גוף פרטי משלו. איך להסביר זאת בלי לפגוע? אני מוטרדת האמת גם כי יש לו עכשיו אחות קטנה, תינוקת, אותה הוא מאוד אוהב, אוהב להתקרב אליה (מתקרב אליה קרוב לפנים), ואני מפחדת שחלילה בעתיד, מתוך תמימות של ילד ורצון לקרבה, יעשה גם משהו מיני. האם הקרבה הפיסית הזאת זה משהו שאמור להדאיג? או שזה משהו נורמלי שקורה בגיל הזה ועובר? תודה מראש, אלמונית.

שלום, בתי בת ה-5 כל הזמן גונבת. בהתחלה זה התחיל מכמה סיכות של אחותה הגדולה, אח"כ עבר למשחקים ובובות של אחותה ושל חברות או רכוש הגן. כל פעם אנחנו מוצאים אצלה בתיק משהו שלא שייך לה.. והיום לראשונה תפסתי אותה על גניבת כסף מהסלסלה במטבח שבאלי השאיר בה כסף. אני מותרדת נורא מהעניין הזה ולא יודעת כבר איך להסביר לה שתבין שאסור לגנוב. ניסינו לדבר איתה הרבה פעמים, הסברנו לה שאסור לקחת דברים שלא שייכים לה ואפשר לקבל עונש חמור על כך וזה פשוט לא מעניין אותה ולא עוצר אותה. היא מבינה שהיא עושה משהו לא בסדר אבל בכל זאת ממשיכה.. היא גם מאוד אגרסיבית. על כל "לא" שהיא מקבלת היא מתחילה לצרוח ולריב, היא גם כל הזמן רבה עם כולם בבית ומרביצה לאחים שלה ונראה כאילו בכוונה גורמת לכולנו להתעצבן ואז ממשיכה להתנהג כאילו לא קרה כלום. אין יום שעובר רגוע איתה. מה עלינו לעשות? למי לפנות שיעזרו לנו? תודה מראש

שלום, בני בן ה6 לא מצליח להביא דוגמאות עצמו כשאנחנו משחקים משחקי מילים...אני אומרת לו משולש מזכיר לי..... והוא צריך לומר כמו מה המשולש..הוא אומר רק מה שהוא רואה, לא מביא דברים מהדמיון. על מה זה יושב? זיכרון? קטגוריזציה? אני רוצה להבין את הקושי כדי שאוכל לעזור לו. לאיזה תחום זה שייך?

אני תלמיד כיתה יב. במבחן שהתקיים בכיתתי המורה הבוחן השיב בחלק השני של הבחינה רק לשאלות של הבנות בכיתתי, לאחר שבחלק הראשון של הבחינה השיב לכלל תלמידי הכיתה. הדבר לא מצא חן בעיניי כלל משום שלתלמידת כיתתי הוא ענה על שאלותיה וכשאני וחבריי הצבענו בכיתה וביקשנו את עזרתו, הוא לא ענה לנו. כעבור מספר רגעים שוב הצביעה תלמידה מהכיתה והמורה ענה לה. כשאני הצבעתי שוב נתקלתי בתשובתו של המורה: אני לא עונה לשאלות. חבר אחר מהכיתה הצביע, וגם לו המורה סירב לענות. החבר שהצביע אמר למורה: בגלל שאני לא עושה לך עיניים אתה לא עונה לי? שוב הצביעה תלמידה לעזרת המורה, אשר השיב לשאלתה. כשאני הצבעתי, נעניתי בסירוב: תסתדרו לבד. כשחזרתי למקומו שאלתי את המורה בקול רם: בגלל שאין לי ציצים אתה לא עונה לי? בתום הבחינה ניגשה התלמידה לרכז השכבה וסיפרה לו בבכי את הסיפור. כעבור שעה קלה הוזמנתי לבירור אצל הרכז והיועצת ונאמר לי שזאת הטרדה מינית. לדיבריהם, פגעתי ברגשותיה של התלמידה. כל ניסיון שלי להסביר את האפליה בכיתה עלה בתוהו. הרכז ענה לי שאני חי בסרט ושהדיעה שלי לא מעניינת אותו.ואז הוא החל להתלהם ולצעוק בקולי קולות על התנהגותי. אני ממש מאוכזב שזכיתי ליחס כזה אשר במקום להתייחס לאמירה שלי כבעיה ממשית של אפליה בכיתה בין הנים לבנות, הם בוחרים להתעלם מהבעיה ולכנות אותי "שונא בנות". מחר הוריי ואני מוזמנים לשיחה אצל מנהלת. מה יהיה? האם באמת ייפתח נגדי תיק על הטרדה מינית?

שלום, יש לי בת (3.6) היא אינטליגנטית ומתוקה לפני 4 חודשים היינו אצל בית סבתא,הייתה מסיבה .. היא הייתה משחקת עם שאר הילדים בחוץ כשבן דודה שלה שהוא גדול ממנה ב חודשיים הכניס אותה לתוך הבית בלי לשים לב וכנראה בקש ממנה להתפשט והיא בכלל לא נמנעה כשנכנסתי ראיתי אותה במצב זה ?נבהלתי... צעקתי..דיברתי אתה .. גם אמא שלו דברה עם הבן שלה . מאז המפגשים עם אותו ילד פחתו אבל כיוון והיא אחות שלי אז נפגשים מדי פעם ומאז אני כל הזמן ערנית ושמתי לב שהילד מתנהג אחרת??.. כשהבת שלי נכנסה לגן אחד הילדים שם היה ילד שתמיד היה אומר לי שהוא אוהב את הבת שלי מאוחר יותר מישהי מהמורות אמרה לי שהיא שמה לב להתנהגויות לא מקובלות בגן וביניהם שהילד הזה ניסה לפתוח את החולצה של הבת שלי והושיב איתה על הרגליים שלו, התעצבנתי מאוד דברתי עם המורה. המורה פתחה את הנושא "איך לשמור על הגוף שלנו" עם הילדים .. גם אני דיברתי עם הבת שלי ותרגלנו כמה סיטואציות. אני מדי פעם מבקרת אותה בגן מעבירה כל מיני פעילויות דבר שנתן לבת שלי יותר בטחון. השאלה שלי היא האם התגובות שלי למה שקרה נכונות ? מה אני אמורה לעשות על מנת להעצים את האישיות שלי והעלאת הבטחון העצמי שלה. וגם מה שחשוב האם ההיכנעות של הבת שלי באותם מקרים שעברו מעידות על משהו שקרה לה או באישיות שלה?

בני בן 3 והגננת אמרה שאינו משתתף הרבה מילולית בגן. כשאני שמה אותו מתחבא מאחוריי או רץ לעיסוקיו אך לא לגננות. גם כשמגיעים לסבא וסבתא לא רוצה לומר שלום או שיפנו אליו וישר אומר דיייי, וכשנוח לו לדבר מתחיל.

ירדן שלום רב, בני בן השש החל לתלוש את הריסים שלו לפני כשלושה חודשים.(החל כיתה א') כרגע המצב הוא שכבא לא נשארו לו ריסים אז הוא החל לתלוש שערות מהגבות. שוחחתי איתו על זה הראתי לו תמונות שלו "לפני ו"אחריי", ניסנו ליצור טבלה שבא הוא יקבל פרס יום יומי במידה ולא ימשיך בכך. אך זה לא עוזר. מה עשוים? בברכה, מיטל ברכה

אני אמא של תלמיד מכיתה י. בכיתתו לומדת תלמידה אשר נותנת לבני שיעורים פרטיים אחרי צהריים. התלמידה ניגשה ליועצת וסיפרה כי בני דניאל דחף את איבר מינו לפיה של התלמידה בזמן שלמדו ביחד בבית. בני מכחיש זאת מכל וכל. כעבור שבוע הגיע האבא של התלמידה לדבר איתי והציב לי אולטימטום, או שאני אוציא את בני מבית הספר או שהוא מגיש תלונה במשטרה. אני לא יודעת מה לעשות? כרגע כל השכבה יודעת מהסיפור וקוראת לבני אנס. אני לא רוצה שהשם של בני יוכתם אם האבא יפנה למשטרה. מה לעשות?

אמי חולה סופנית. היא ואבי (שגם חולה וזקן) הדבר היחיד בעולמן של בנותיי למעט אנוכי נ(יחידנית) בנותיי בנות 4 ו2.8 כיצד עלי לנהוג? איך להכינן (כשאני מתייפחת בעצמי) וכשיגיע הרגע- מה לומר להן? תודה

הי בני בן השבע נוטה להתפרצויות זעם או "התמוטטויות עצבים קטנות" כפי שאני מכנה אותן. כל סוג של ויכוח או עימות יכול להצית אותן, וחומרת התגובה שלו כלל אינה קשורה לחומרת הסיטואציה. המורה שלו העירה את תשומת ליבי לארוע שבו לאחר עימות עם ילד אחר בהפסקה, כאשר התקבלה גירסתו של הילד השני, הוא החל לבכות בהסטריה ולהתפרע, כשנתבקש להירגע ולהיכנס לשיעור היא מצאה אותו על ריצפת השרותים בוכה וצורח. זו תקרית שקרתה השבוע, אבל תקריות דומות (תגובה של בכי היסטרי לסיטואציה) כבר קרו מספר פעמים במהלך השנה.למעט ההתקפים יש לו חברים בבית הספר, והוא מצטיין בלימודים. ברור לי שאי אפשר להציע טיפול דרך פורום ולכן שאלתי היא למי פונים? פסיכולוגית? עובדת סוציאלית? אנחנו במצב כלכלי די דחוק ולכן אני לא רוצה לפנות לאפיקי טיפול יקרים שעשויים לא להיות אפקטיבים.האם הוא בכלל צריך טיפול?

שלום, אני גרה כרגע בראשון לציון והילדה שלי בת 5 וחצי נמצאת כאן בגן חובה,אנחנו עוברים עוד חודש וחצי לחולון והשאלה שלי היא: האם כדאי עכשיו באמצע השנה להעביר אותה לגן בחולון או לחכות ישירות לספטמבר ולהעלות אותה לכיתה א כאשר היא לא מכירה שם אף אחד?

הילד איבד את אביו, ובמקביל עלה לכיתה א'. בחודשים הראשונים לאחר האירוע הטרגי, הוא התנהג בצורה יחסית רגילה. אך בזמן האחרון מתחיל להראות סימני מצוקה רגשית - גזר לעצמו את השיער בבית הספר, יצא לשוטט במהלך שיעור, הרטיב במיטה, מבקש תשומת לב מהמורה ומהמאמן בכדורגל (רוצה להיות העוזר שלהם), מספר מדי פעם שקרים קטנים כדי להתחמק מדברים ועוד. אני מבינה, כמובן, שיש חסך של דמות אב או בכלל דמות גברית בחייו. השאלה היא איך ניתן, אם בכלל, להתגבר על כך, להתגבר על הקשיים שלו יחד ולהחזיר אותו לתלם. חשוב לציין שלמרות כל האמור, הוא ילד אהוב על חבריו ושמקבל שבחים מהמורה על לימודיו. הוא למד לקרוא יפה מאוד והוא מתקדם מצוין.

שלום לכן, בני הבכור בן 8.5 ויש לו אחות בת 5.5 כבר זמן רב יש לו פחדים מכל מיני דברים ששומע, גם אמיתיים וגם לא. למשל פיגועי הדקירה, חדשות, סרטונים ומשחקים מפחידים שחברים בצהרון מראים לו ועוד. הפחדים גורמים לו להתעורר בלילות ולבוא אלינו, לפחד ללכת לשירותים גם ביום, לפחד להיות בחדר שלו ועוד. לפני כחצי שנה עברנו דירה וזה רק החמיר. הוא כל זמן מספר שמפחד שיבואו להרוג אותו. בעלי ואני מנסים להסביר לו מה אמיתי ומה לו. לא להסתיר מידע אך כן לתת רק את הפרטים שהוא צריך לדעת. לעיתים רמת הפחדים קצת יורדת ואז שומע עוד משהו וזה שוב מוצף. הדבר מאוד מפריע בהתנהלות היומיומית ולדעתי הוא לא ישן טוב. אנחנו מאבדים סבלנות. הוא ילד ממש חכם והציונים שלו טובים, חברותי מאוד והולך לחוג כדורגל ומצטיין בו. זו תופעה ידועה בגיל הזה? האם כדאי לקחת אותו לפסיכולוג? האם לתת עוד זמן? אשמח לשמוע חוות דעתכן תודה רבה