פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
היי יש לי ילד בן 3 עם עיכוב שפתי וריגשי הוא לא מדבר והתקשורת שלו קצת נמוכה כן וודע לבקש מה שרוצה מבין אותנו לא ברמה של ילד בן 3 אבל יש הבנה נכנס בתחילת השנה לגן התפתחותי יש נושא שמאוד מפריע לי לפני מספר חודשים הוא הראה ממש התקדמות חיקה תנועות גוף משירים בטלויזיה רצה לשחק עם חבר מהגן מה שבדרך כלל היה לו קשה ממש רצה לתת לו יד התחבק איתו נהנה בחברתו עם אחיניות שלי שגדולות ממנו מאוד אהב לשחק ולהיות בחברתן שהיה רואה ילדים גדולים ממנו היה נהנה להצטרף אליהם היה רואה את הכלב של השכנים ומשחק איתו לאחרונה מזה כחודשיים הוא נסגר לא מעניינים אותו כלבים וחתולים פחות נהנה עם אחיניות שלי וכבר לא מתלהב להצטרף לילדים שגדולים ממנו מה שמטריד אותי שהוא כן עשה שינוי כן נפתח והראה התקדמות ופתאום נסגר ממה יכול להיות הקושי הזה האם זו בעיה רגישית שנובעת מחוסר יכולת לדבר?האם אלו יכולים להיות סימנים לבעיית תקשורת? בגן מספרים שהוא ממלא אחר הוראות ומשתדל לעשות מה שמבקשים אשמח לקבל הכוונה
הי, אני מניחה שהילד עבר אבחון התפתחותי, במידה ולא אפשר וכדאי לערכו דרך מכונים להתפתחות הילד. שם תוכלי לקבל תשובה באשר לחשד לקשיי תקשורת, המצריכים טיפולים ספציפיים וככל שיעשו מוקדם כך התועלת שתופק תהיה רבה יותר והאפשרויות לתיקון ושיפור גדלות. קחו בחשבון שייתכן ומדובר בשלבים התפתחותיים טבעיים. ילדים גדלים, מבינים יותר ובעקבות כך לפעמים נסגרים, חוששים יותר מבעבר. העניין הוא שלא אוכל לאבחן דבר מרחוק.. אני מציעה לכם להתייעץ עם פסיכולוג/ית קליני/התפתחותי או מטפל המתמחה בגיל הרך כדי שתוכלו להרגיע את דאגותיכם. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, בתי בת 16 סובלת מכמה בעיות. בעיה חברתית - אנחנו גרים בשכונה עם המון ילדים בגילה והיא לא מוצאת אף ילדה שמתאימה לה. לטענתה או שהיא לא מעוניינת באף אחת או שהן לא רוצות אותה. בבית ספר יש לה ילדים שהיא מדברת איתם רק בבית הספר ואחרי בית ספר אין אף אחד. אחרי בית הספר היא כל היום משחקת במחשב מול ילדים שאותם היא לא מכירה וזה הקטע החברתי שלה. בחופשים היא לא יוצאת מהבית כמעט בכלל. חוץ מזה אין לה מוטיבציה לכלום, כל הזמן עייפה וחסרת אנרגיה. לא מרוצה מכלום , הכל רע לה. כל הזמן מתלוננת שלא מרגישה טוב (כאבי בטן, ראש ולא יודעת להסביר את מה שהיא מרגישה). בקושי אוכלת (מאוד רזה). סבלה מחרדות וטופלה בשיטת CBT שעזרה לחרדות שלה. אנחנו אובדי עצות ולא יודעים למי לפנות למקרה שלה (רופא, פסיכולוג, פסיכיאטר) אודה להכוונתך ועזרתך.
הי לילך, אני בהחלט מבינה את דאגתך. ייתכן שביתך סובלת גם מחרדה חברתית. אני ללא ספק מציעה לך לעודד אותה לגשת לשיחות עם פסיכולוג/ית קלינית או מטפל רגשי מוסמך אחר המתמחה בטיפול במתבגרים. השיחות יוכלו להקל עליה, היא תרגיש מובנת, פחות לבד, וגם יאפשרו לה עם הזמן לסגל כלים ומיומנויות חברתיות. מרגע שהיא מסכימה, כדאי שהפגישה הראשונה תתקיים תוך זמן קצר, אל תחכו עם זה. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום וברכה. בני בן ה4 הוא ילד שמח,עם עולם דימיון מעניין ופורה. מקובל וחברותי מאוד, הגננת מתארת אותו כמנהיג, מפגין ביטחון רב, מדבר, עומד על שלו,אסרטיבי. גם מבחינה וירבאלית הוא מפותח על אף כל זאת, אני חשה לעיתים רבות שהוא נדבק אלי , ותלוי בי. הדבר מתבטא בכך שפיזית הוא נשען עלי רבות ונמרח עלי( דבר שלעיתים נעים ולעיתים לא נוח ומגביל). הוא מרבה לקרקר סביבי ומתקשה מיוזמתו לקחת פסקי זמן לעצמו. בימי הולדת או בבית הכנסת הוא מסרב לעזוב לי את השימלה ואם כן יעתר לשחק עם חבר, זה יהיה בתנאים מסוימים או חברם ספציפיים ביותר. לעיתים אני מניחה גבול ברור והוא מצידו נענה למשל: אני אומרת לו שעכשיו אני זקוקה לזמן לעצמי והוא מצידו מכבד זאת ומשחק עם עצמו. העניין שכל פעם הוא זקוק לתזכורת מחדש, הוא לא מוכן מיוזמתו לקחת לעצמו זמן לעצמו ואני נאלצת לבקש או לדרוש כל פעם מחדש. הענין הנוסף שאני מרגישה שריבוי הפעמים שאני מבקשת אותו לא להצמד אלי כעת או לא להישען עלי או לא לקפוץ עלי חזק או לא להכניס ידים לפנים שלי כל אילו משדרים לו דחיה מסויימת- ממנה אני משתדלת להימנע. אני מודה באמת באמת באמת אני מנסה לנטרל כעס שזה מעלה בי( למה אתה נצמד כל כך"אני צריכהאויר") ולדבר ממקום נקי. אך א. לא תמיד מצליחה. ב.הוא כאילו דורש שאגיע לקצה... כמו כן התנהגויות אילו שלו משתחזרות מול אחיותיי, דודות שלו שגם יכולות לחוש בover שהוא דורש. אך במקריםאחרים הוא יהיה אסוף ונעים. בהקשר לכך או לא הוא לרוב לא מסופק ממה שהוא מקבל תמיד ירצה עוד ועוד כמו בור ללא תחתית עוד ממתקים עוד בילוי עוד תוכניות במחשב....התחושה שלי שהוא מתקשה להנות ממה שמקבל ותמיד נשאר צמא ורעב( במובן הסימבולי ) עם זאת הוא ילד מאוד רגיש לסביבה ויכול להיות אמפטי בצורה מרגשת ויוצאת דופן( אמא את תנוחי ואני אדאג לשחק עם נטע.. אמא אל תתאמצי אנ יקח לך את התיק...) . הניגודיות הזו לא נתפסת לי ואני בעצמי לא יודעת כיצד ואיך להגיב. מה לעשות עם הדביקיות שלו כשהיא קוראת ומה לא לעשות...כמו כן בלא מעט מקרים שאני מבקשת אותו ללכת ולשחק הוא בוחר לשכב במיטה עם מוצץ. תודה רבה, שלומית
שלום שלומית, בנך נשמע כמו ילד בן 4 מוכשר, חכם, רגיש, בוגר, אמפטי וגם נזקק, תלוי, ילדי - הכל כרגיל וכמו שצריך להיות. השאלה היא איך את מגיבה ונענית לצרכיו. ראשית הייתי מציעה לך להקדיש לו זמן שאינו בין לבין עיסוקים אחרים, אלא זמן ממשי שלך ושלו בו עושים את מה שהוא בוחר לעשות - וזו נקודה מאוד חשובה. אל תשחקו משחק קופסא אם לא בא לו ..הזמן הזה יאפשר את סוג הקירבה לה הוא זקוק והוא יחרט אצלו כזמן איכותי וקרוב לאמא אותו הוא מקבל כי זו זכותו לקבל וכי גם אמא רוצה בזה, ולא כי הוא דורש, מתחנן וגם מרגיז תוך כדי. אם זה יצליח להתקיים, לך יהיה גם יותר קל להציב את הגבולות היכן שפחות נוח לך. חשוב שתפנימי שבהחלט מותר לך לומר לו מה נעים ומה פחות, וחשוב שתוכלי לעשות את זה עם מינימום אשמה, כי למרבה הפלא, אם תבדקי טוב, דווקא אשמת הסירוב היא זו שלפעמים מעלה את הכעס. למשל "לא נעים לי שאתה נוגע ככה בפנים, בוא ניתן חיבוק במקום", או "כרגע אמא צריכה זמן לעצמה/עסוקה, בוא נחליט שאתה נמצא עם עצמך עכשיו ובעוד חצי שעה נתכרבל קצת יחד על הספה". לסיכום, אם את תצליחי להרגיש פחות מבולבלת לגבי צרכיו - האם נורמאליים או לא - והתשובה שלי שהם כן, ואם תצליחי להקדיש לו זמן איכות יום יומי (אפילו 25 דקות) ותצליחי לנטרל קצת את האשמה שלך - הכל יראה אחרת. זו עבודה ללא ספק...אבל זה הכיוון הכללי. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, בעלי ואני רוצים לנסוע לשלושה ימים ( שני לילות) בלי התינוק שלנו בן ה3 חודשים . הוא יישאר אצל סבא וסבתא. האם נסיעה כזו עשויה לגרום לו לעצב, כעס או חרדות? אני ממש חוששת . תודה,
הי טלי, באופן אישי אני ממליצה לקחת את התינוק, במיוחד בגילאים האלו ובמיוחד אם הוא יונק. אני מניחה שאנשים שונים יחשבו אחרת, כנראה שאין כאן נכון או לא נכון רק מה שאת מחליטה לעשות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
מחפשת עזרה לבת שלי אולי בגלל שהיא ילדת סנדביץ . היא מרצה את הסביבה והמשפחה, יותר מדי רוצה בקשרים נותנת הרבה מעצמה, מחמיאה יותר מדי. במשפחה קוראים לה לקקנית לצערי, בגלל הצורך האדיר שלה לרצות, נכנסתי לווטצאפ הפרטי שלה, ואני נחרדת אותו התנהגות גם עם חבריה לכיתה, היא הרודפת ..המחמיאה, הטובה, המוכנה לעזור תמיד. למה הילדת סנדביץ שלי יצאה כזו נואשת??
שלום לך, ראשית אני רוצה להודות לך על הכנות בכתיבה שלך ולומר לך ששאלתך מאוד חשובה גם עבור הורים אחרים שקוראים את הפורום הזה. עלי להודות ששאלתך העציבה אותי. ביתך הנואשת שכ"כ משתדלת לרצות, את משפחתה שלה רחוקה מלרצות... היא מכונה לקקנית ונואשת.. דעי לך שלאורך השנים נכתבו ספרים ותיאוריות על איך להתחבב על אנשים, להשיג חברים והשפעה. חלק מהדרכים בהחלט מכוונות להבעת עניין מוגבר בזולת, נכונות לעזור, ומוכנות לשים את האחר במוקד. זה נשמע שלביתך יכולות מרשימות, וחבל שאי אפשר לראות אותן ואף לשבח אותה עליהן.אני חושבת שזו כנראה חלק מהבעיה. ברגע שלא מקבלים מענה לצרכים רגשיים מסוג זה בבית, הופכים נואשים למצוא אותו בחוץ.. עצתי - תאהבו אותה בדיוק כפי שהיא, חזקו אותה על הכוחות שלה, וגם על הרצונות והכוונות הטובות. תאהבו ותקבלו אותה. נקודה. בלי תנאים. קל יותר לומר מלעשות..אפשר וכדאי לגשת ליעוץ הורי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
האם ערך עצמי של הורה עובר לילד? למשל הורה עם ערך עצמי ירוד לגבי עצמו אבל משקיע בחיזוקים האם הערך הנמוך של ההורה עובר לילד.? או שיכול לצאת עם ביטחון עצמי
הי ספי, תיאורטית...הכל יכול לקרות. פסיכולוגיה אנו מדע מדויק ובכל מקרה גם אם היה, ישנם כאן אין ספור גורמים שנכנסים למשוואה. אם את שואלת אותי, כהורה ולא רק כספיכולוגית, כשיש ספק אין ספק. אם את חושבת שמשהו בעמדות שלך ביחס לעצמך עוברים או עלולים לעבור לילדייך, גשי להדרכת הורים בגישה דינמית אצל פסיכולוגית קלינית, ופרגני לעצמך ולילדייך את אחת המתנות הכי גדולות שתוכלי לתת וכמובן לקבל. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום, אודה מאוד לשמות מטפלים רגשיים או פסיכולוגים לילדים מומלצים באזור רמת גן/קרית אונו, שעובדים בהסדר עם קופת חולים כללית. הילד שלי הוא בן תשע. תודה רבה
היי אני בכללית קודם לרשימת מטפלים נכנסים לכללית או בגוגל תרשמי קלי קלות . ואז המטפל צריך לשלוח בקשה לקופת חולים ורק אם מאשרים הטיפולים יחלו.
הי שיר, את מוזמנת לשלוח הודעה עם מייל פרטי אליו יוכלו גולשים הפורום ואני לשלוח לך המלצות. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום ירדן, קוראים לי ליאור אב חד הורי לבן 4 . הוא לא משוחרר ,ולא מתחבר, רכושני מאוד לדברים שלו ולא חולק. מתקשה בגינה עם הרבה ילדים. הכל נותן לבן שלי הכל :צעצועים אופניים ,. כל חלום שלו מתגשם והוא עדין שקט ולא משוחרר . תודה
שלום ליאור, אני רוצה לספר לך שההתנהגות שאתה מתאר בהחלט תואמת גיל, אז אפשר פחות לדאוג. שנית, לא כל הילידם דומים, חלקם יותר משוחררים, חלקם פחות..זה בסדר..השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא האם הילד מבטא מצוקה. דבר נוסף שאני רוצה לומר לך הוא שעל אף החלומות הפשוטים של ילדים (ממתקים וצעצועים) מה שהם באמת זקוקים לו זה מענה לצרכיהם הרגשיים (והפיזיים כמובן). אני לא יודעת אם ישנם קשיים אחרים שאתה חווה איתו, אבל בהחלט חשוב שלא תישאר עם התחושה הזו שמה שאתה נותן אף פעם לא מספיק או לא מספק, כי זה בפני עצמו יכול להשפיע לרעה על הרגשתו, גם אם שום דבר מזה לא נאמר לו ישירות, הדברים האלה עוברים לילדינו היטב ללא מילים. לסיכום ליאור, חשוב להשכיל וללמוד את השלבים ההתפתחותיים, ומה מאפיין כל שלב, ותמיד אפשר וחשוב להתייעץ בנוגע לזה. זה יעזור לך קצת פחות לדאוג וקצת יותר לסמוך על הכוחות הטובים של הטבע האנושי.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום רב, אני אב לילד בן 3 שעבר השנה לגן טרום טרום חובה, ראוי לציין שמדובר במעבר מסגרת ראשון. יש אחות גדולה (כיתה ב) שסבלה בעבר מקשיי הסתגלות נורמליים ומידתיים, כגון בכי בבוקר וכו'. במקרה. הנוכחי בחרתי לציין את כותרת בנושא כאי הסתגלות היות ונכון להיום לאחר שבועיים במסגרת אנחנו חווים אפס הסתגלות או הסתגלות מאד קשה שמתבטאת בבכי רצוף מהרגע שבו אנחנו מגיעים לגן ועד שאנחנו באים לאסוף את הילד, בהמלצת הגננת אנחנו מקצרים את השהות ומגיעים לאסוף אותו לאחר ארוחת הצהריים וזאת כדי להקל במעט על הסבל שהוא חווה. הילד כן מוכן מעט לאכול בגן (נחמה), מאידך לא נרגע במהלך כל שעות השהיה בגן, לא משתתף, לא משחק, כלום! כמובן יש השפעה לאחר שעות הגן ואנחנו סובלים יחד עם הילד התפרצויות זעם במהלך היום, סיוטי לילה. את ההגעה לבוקר אני מלווה לבדי כדי לא להוסיף בלבול. אוסיף שאשתי מגלה לעתים קצת חרדות ולחץ אבל לעניות דעתי ברמה סבירה של אם דואגת ואוהבת. נכון להיום לאחר שבועיים במסגרת החדשה אני לא רואה שום שיפור ומוטרד מאד מהנושא, אבקש עצתך איך נכון לנהוג? מהם הצעדים שיש לנקוט בהם? לדעתי הילד חווה משבר אמיתי. אנחנו מדברים איתו לא מעט בנושא, מעודדים ותומכים ככל הניתן. תודה מראש
שלום רב, כאשר מדובר בבעיה אקוטית, כפי שאתה מתאר, לצערי התיעצות בפורום מעין זה אינו מספק. כפי שאתה אומר, וכנראה בצדק, בנך חווה משבר אמיתי, לכן בשטח הגן הייתי לוקחת את העניין צעד קדימה ומקיימת פגישות משותפות עם הפסיכולוגית של הגן ובהחלט שוקלת פגישות יעוץ הורי עם פסיכולוג קליני, חינוכי או מטפל רגשי אחר המתמחה בהדרכת הורים. כאמור לייעץ מרחוק מרגיש לי במצב זה לא מתאים ולא אחראי.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
בת שנתיים הפכה לדבק כל היום מחפשת אותי . לא היתה כך קודם, לא יודעת איך להגיב לזה . זה הופך להיות מעיק ומטריד. התחילה גן חדש חשבתי שזה קשור, אבל בגן אומרים שהשתלבה נהדר, אפילו מהמשפחה הקרובה שאהבה תמיד היא לא מוכנה ללכת רק אמא אמא. בבקשה עזרתך ..
הי סיגלית, בדיוק ברגעי מעבר, שינוי וקושי, הילדים הקטנים ירצו ויזדקקו לקרבת האם. זה טבעי ונורמאלי, גם אם ההסתגלות לגן היא טובה. ייתכן והיא משקיעה הרבה משאבים נפשיים לצורך הסתגלות ובבית זקוקה לתגבור בהרגשת הביטחון. את זה את כאם בהחלט תוכלי להעניק לה. אז קחי נשימה עמוקה, ותתגייסי למען ביתך עוד חודש חודשיים. האמיני לי שזה שווה את המאמץ כי כך היא תוכל להמשיך ולבסס תחושת ביטחון בעולם ולפני שתשימי לב זה, כנראה, יעבור לה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום. אנו זוג נשוי 10 שנים.יש לי בת 7 ובת שנתיים ן3 חודשים. לאחרונה לגדולה יש התפרצויות של התנהגות אלימה ולא ברורה מלווה בחוסר משמעת כלפי אחותה וכלפינו. זה מתחיל בריבים עם אחותה הקטנה על צעצוע או משהו אחר שהיא רוצה לקחת לאחותה ומתפתח לצביטות וסטירות בין האחיות. שאנו מנסים להפריד או לתת עיסוקים לבנות שיפסיקו לריב או מנסים למצוא מה הצורך של הגדולה על מנת שתרגע היא לא מוכנה לשום הצעה שלנו. בשלב מסויים אני או אשתי מאבדים סבלנות ומסלקים אותה לחדרה. היא מסתגרת בחדרה ושמנסים לדבר איתה לא רוצה לפתוח או שפותחת את הדלת ומייד רצה וסוגרת את עצמה בחדר אחר. אתמול ממש הגזימה ועשתה בלאגן בחדר שלה ובעוד חדרים שעברה בבית.יש לציין שבמקרים אלו אנו לא מאפשרים לה לגשת לטבלט או לטלוויזיה.בשלב מסויים נראה שהיא כאילו נעולה על לא להקשיב ולהתפרע לא משנה מה נציע.ומתפרעת. לאחר כמה זמן שאנו רואים שהיא ממשיכה אז שוב מסלקים אותה לחדה תוך תפיסה בזרועה שלה. לאחר כמה זמן מנסים לדבר איתה ואז היא מתחילה לבכות והכל עובר כלא היה. יש לציין שהיא ילדה מקסימה .תלמידה מעולה.מאוד מקובלת.אוהבת את אחותה הקטנה מאוד.עוד יש לציין שבמהלך ההתפרצויות הללו שקורות משהו כמו פעם בשבועיים-שלושה היא תמיד בהתחלה מכנה את אחותה "דנה מעצבנת" בתגובה לשאלה שלנו מה קרה. מה ניתן לעשות? ההרגשה שלי ושל אשתי שהיא ממש לא שולטת בהתנהגות שלה וכך גם אנחנו במצבים הללו. תודה
שלום שי, אם זה קורה רק אחת לשבועיים שלושה, אז אני מניחה שלא מדובר בבעיה אקוטית לכן אני מציעה שבזמני ההתפרעות תנהגו כפי שאתם נוהגים, כלומר העבירו מסר ברור שאתם לא מרשים להרביץ, קחו אותה לחדרה ושהו איתה שם עד שנרגעת. אם מתפרעת, חבקו אותה חזק -חיבוק כזה שגם מונע התפרעות. האקטים האלה שהצעתי מכוונים לא רק לענישה, הרתעה או הפרדת כוחות, אלא מסייעם לה לווסת את עצמה ולהרגע. הדגש הוא שאתם צריכים להיות נוכחים כלומר להיות איתה ברגעי איבוד השליטה כדי לשמור שלא תצא משליטה - בתוכה ובחוץ. אני גם מציעה לא לדבר איתה יותר מידי בזמן השהייה בחדר, רק לומר לה שהיא כרגע בחדר כי הרביצה והיא צריכה להרגע, ושאתם שם ביחד איתה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום ירדן, פורום נהדר, וחשוב מאוד . תשובות איכפתיות ! לכן רציתי לשטוח כאן את בעייתי הקשה. גרושה שלוש שנים בעלי סובל מהפרעה טורדנית כפייתית כך אובחן ocd ... זו גם הסיבה לגירושין לא יכולתי עוד לשאת זאת . יש לנו בת אחת בת ארבע ! כשהיא נולדה הגרוש שלי כל הזמן חשש שיקרה לה משהו מתוך שינה, וכתוצאה מזה בקושי ישן ...הוא לקח כדורים אבל עדין המשיך לחפור כל הזמן עם חרדה לגבי הילדה.. הבעיה שלי כיום, הגרוש נכנס לו טורדנות לראש שהבת שלנו סובלת בגן מילדים , הסברתי לו שהיא יודעת. להסתדר ולדבר אך הוא בשלו. מגיע לגן בהפתעה, בגינה שם לב לכל ילד. 3 ימים בשבוע איתה ואני חוששת שיהרוס לה את הביטחון , והחרדות שלו ידביקו אותה. נמאס לי אך אני נאלצת בהוראת בית המשפט לחלוק איתו את הילדה. כמה זה עלול להזיק לילדה שלנו אם היא נחשפת אליו 3 פעמים בשבוע? לבנתיים לפי הגן היא מתפקדת מצוין חברותית רגועה נינוחה . ועוד שאלה חשובה: כיצד ניתן לדעת אם הילדה לקחה מהגנטיקה של אביה את ההפרעה הטורדנית? ואם ניתן לטפל בזה מוקדם?
הי לירון, תודה על המילים החמות! כיף לשמוע :) קודם כל זה נשמע שביתך לא מאוד מושפעת כרגע כי לראיה היא נינוחה, חברותית רגועה, כלומר הכל בסדר.. אני מבינה את דאגתך העתידית, לפעמים החרדות שלנו כהורים אכן יכולים להשפיע על ההרגשה של ילדינו, אבל אל תשכחי שיש לה אותך, ואת תמיד תוכלי לעזור לה להבין מה היא מרגישה, מה היא רוצה... בנוסף חשוב מאוד שאת תוכלי לשמור על קור רוח ופרופורציות, אחרת יהיו לה שני הורים חרדים- אחד עם OCD, ואחת שחרדה שהיא תידבק בזה...:) בכל מקרה כרגע זה נשמע שהכל טוב, אז פשוט נסי להנות מהמצב וממנה ותסמכי על זה שיש לה אותך לתיווך, להסבר וכיוב'. לגבי גנטיקה, אי אפשר באמת לענות על זה, כל ההפרעות הן בד"כ שילוב של גנים וסביבה, לא ברור מה המינונים. אבל אם את מבחינה בסימפטומים שנדמים לך חרדתיים, תמיד תוכלי לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג/ית ילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום ירדן, אנחנו הורים ל 2 בנים בני שנתיים וחצי וארבע וחצי בעלי בד״כ מסור ומשקיע את נשמתו בבנים כל הזמן לוקח אותם לפעילויות, לגן,הכל ..אבא מעורב מאוד! רק שבזמן שהם צריכים לישון ומתחילים להשתולל הוא מאבד את הסבלנות שמאפיינת אותו, וצורח עליהם לפעמים כשהם ממש מגזימים . הם לא נבהלים ממנו אך מפריע לי שזו האווירה שהם ילכו לישון בה . הוא מתעצבן ומחזיר אותם למיטה . גם לא נעים לי מהשכנים הצעקות אמרתי לו שזה לא יעיל להתנהג ככה הוא טוען שהוא מותש .. מדהים אותי ולכן אני שואלת אותך, שמעולם בשום סיטואציה לא ראיתי אותו מתעצבן עליהם או עלי ככה בצעקות רק בזמן השינה. זה רק מושך את זמן השינה כי הם עושים הכל לקבל תשומת לב שלילית . איך יוצאים מהלופ הזה ? איך ניתן להגיע לשינה נעימה בלי כל הכעסים על התנהגותם?תודה בברכת שנה טובה לך
הי יערה, הנקודה שאני רוצה להאיר לכם כאן הוא הצורך החשוב בוויסות עצמי, במיוחד כאשר אנחנו נמצאים עם ילדים. בעלך נותן את נשמתו במהלך היום ובלילה לא נשאר לו מה לתת ..לכן עצתי היא שתעשו חלוקה קצת אחרת של המשאבים, כך שגם במהלך היום הוא יוכל "לנוח מהם" מעט (למשל לא צריך לשחק איתם כל רגע ורגע, אפשר לעודדם לשחק עם עצמם, או שהמשחקים יהיו קצת יותר "קלים ונינוחים להורים". אפשר גם לעשות "תורות" של מנוחה קצרה בין ההורים). אפשרות נוספת היא שתעשו חלוקה כזו שאת ההשכבות את לוקחת על עצמך ופוטרת אותו מזה. בכל מקרה ברור שאם נותנים הכל עד השעה שמונה, לא ישאר כלום בשמונה..וויסות עצמי, וויסות עצמי, וויסות עצמי...זה שם המשחק:) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
פרידון ירדן היקרה, לאבא שלי יש תסמונת אספרגר וזה מתבטא אצלו, בין היתר, בקושי משמעותי בפן החברתי. מסיבות כאלה ואחרות, הסכמנו שהוא יגור איתנו וכעת אנחנו - בעלי, בני אבי (סבא) ואני - תחת אותה קורת גג כבר שנה וקצת. מאז שהבן שלנו נהיה בן שנה, והחל להיות יותר מודע לסביבה, לחקות אנשים, ליצור אינטראקציות וכדומה, בעלי ואני התחלנו לחשוש שמא ההתנהגות האנטי-חברתית של הסבא, לאורך זמן, יכולה להשפיע לרעה על בנינו בכל מיני רבדים. על כך רצינו להתייעץ איתך ולדעת האם באמת הדבר יכול ליצור אצלו מטענים רגשים שליליים או שמא לא צפויה לכך השפעה שלילית על הילד. בקצרה, ניתן לומר שהסבא מתעלם מהילד כל עוד הוא יכול, לא עונה לו כשילד ניגש אליו וקורא לו ״סבא״, עובר לידו מבלי להסתכל עליו, סוגר עליו דלתות כשהוא מנסה להיכנס לחדר כי הוא לא רוצה שהוא יכנס וכו׳.. גם כשאני מבקשת מסבא להקדיש זמן ספציפית לילד - במקום להיות איתו באינטראקציה הוא מתחיל לשיר לעצמו ולגמרי לא שם לב לילד.. הילד יכול ממש לצאת מהחדר שהם נמצאים בו ביחד מבלי שסבא ישים לב כי הוא עסוק בלסדר צעצועים או בלשיר לעצמו במקום לשחק/להשגיח על הפעוט.. עשיתי איתו כמה שיחות על זה וממש הסברתי לו הכי מפורט שאני יכולה מה אני מצפה שיעשה ואיך צריך להתנהג עם הילד, אבל זה לא עוזר. אפילו פעם אחת לדוגמא - אמרתי לו שאני מצפה שכאשר הילד פונה אליו ואומר ״סבא״ - אני מבקשת שיעצור את מה שהוא עושה (למשל מכין לעצמו אוכל), יסתכל לו בעיינים, ויגיד משהו חזרה - כמו ״כן״, ״היי״, נפנוף לשלום, משהו.. ושאם הוא עסוק מידי בשביל זה (זה התירוץ שלו רוב הזמן) אז שיעבוד מחוץ לבית באותו יום (הוא עובד מהמחשב). אבל גם זה לא עזר, ואחרי פעם אחת שאמר לילד ״שלום״ כשהילד פנה אליו, הוא לא עשה זאת שוב כשפנה אליו שוב כמה דקות מאוחר יותר, בטענה שהוא כבר ענה לו קודם לכן ולכן לא צריך לענות לו שוב. לסיכום, אחרי התקרית הזו ואחרי ניסיונות חוזרים ונשנים למצוא פתרון ללא הצלחה, ומתוך הנחה שלא ניתן לשנות את סבא. אנחנו נשמח להבין האם באמת התעלמות כזו של דמות אהובה עבור ילד יכולה להשפיע לרעה לאורך זמן והאם כדאי, למרות הקושי, למצוא סידורי מגורים אחרים. הערות: הסבא נמצא בבית 6 ימים בשבוע ועובד מהבית, הילד עוד לא בגן וגם הוא בבית מרבית השבוע. הילד מאוד אוהב את סבא ומתרגש לראות אותו. נכון לתקופה זו הם מבלים יחד כחצי שעה פעמיים בשבוע. מספר האינטראקציות של הילד שמסתיימות בהתעלמות מצד הסבא יכולות לנוע בין 4-12 פעם ביום, כל יום. תודה רבה!!
הי אילנית, דילמות שנוגעות לבני משפחה הן הרבה פעמים כואבות וקשות. מתחת לכל מה שתיארת, זה נשמע שאת כאילו ניצבת בפני בחירה - בין אביך לבין בנך. אני טוענת שלא כך הדבר. את יכולה להמשיך ולדאוג לאביך, להיות לו בת טובה ונאמנה, לארח לו לחברה ולהיטיב איתו בהרבה מאוד דרכים גם אם את בוחרת לשכן אותו בדירה אחרת. לגבי בנך, אם תחליטי להשאיר את אביך בבית, תצטרכי לעסוק הרבה מאוד בתיווך בהסברה ובחינוך של בנך באשר למצבו של אביך, מגבלותיו ויכולותיו. תצטרכי אולי להנהיג כללים וחוקים מסוימים בבית (כי לצפות או אפילו לבקש מאביך להיות שונה מכפי שהוא, כנראה לא יניב הרבה..). כפי שאת רואה, לא אני זו שתפתור לך את הדילמה לצערי..ולפעמים בחיים הדברים האלה מוחלטים על פי המגבלות והכוחות שלנו אנו...אני מציעה לך לבדוק עם עצמך למה -את- מסוגלת, ולקחת את זה כשיקול נכבד בהחלטתך. לסיכום אילנית, הנקודה שלי היא שחשוב שתהיי נאמנה לא רק לאביך או לבנך, אלא גם לעצמך (למה את מסוגלת ומה את באמת רוצה) כי אחרת אני מבטיחה לך, יגמרו לך מהר מאוד הכוחות הנפשיים, וכולם יצאו מופסדים... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
הבת שלי חזרה מהגן עם כתם כחול ! לשאלתי הגננת אמרה שהיא נתקעה בשולחן ! כשמדובר בשולחן פלסטיק ... כמובן שהוצאתי אותה מהגן במהירות כרגע היא איתי. ילדה עם ביטחון עצמי מפותחת וחברותית כמה קריטי שהיא תהיה עד החגים אצל מטפלת ואחרי זה אחפש גן חדש? מה חשוב בגן חדש לבדוק היא בת שנה ו 7 חודשים!!!~
הי אירית, אם אינך בטוחה ורגועה במסגרת בה היא נמצאת, חפשי מסגרת חדשה וזה הדבר הכי חשוב כרגע. בעיני מה שחשוב לחפש במסגרת חינוכית טיפולית הוא מטפלות שאת יכולה לסמוך עליהן - בראש ובראשונה! ילדים בערך בגילה (גם גנים רב גילאיים זה בסדר) איתם תוכל לבוא באינטראקציה, וכל השאר הוא בונוס. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום, הבן שלי בן 3 ו-4 חודשים. אפשר להגדיר אותו כילד מאד חכם אבל רגיש. השבוע התחיל גן חדש אחרי שנתיים במשפחתון. ביום הראשון אשתי נשארה איתו את כל השעתיים ולקחה אותו ומהיום שני אנחנו משאירים אותו לחצי יום. כשמוסרים אותו לגן הוא בוכה, אבל בגן עצמו יש שיפור מיום ליום. הבעיה היא בבקר לפני הגן - איך שהוא מתעורר הוא חוזר בבכי על אותו הדבר כל הבוקר: ״בבקשה תקחו אותי מוקדם״ ודברים מהסוג הזה, לא משנה כמה פעמים אנחנו אומרים לו שכך יהיה. בנוסף הוא התחיל להתעורר שעה קודם (כנרה בגלל לחץ?). האם זה בגדר הסביר מבחינת ההסתגלות לגן או שיש פה משהו שדורש טיפול? תודה רבה, משה
הי משה, לפי תיאורך זה נשמע לי לגמרי סביר. עם זאת לא הייתי פוסלת הגעה לקראתו, אולי לקחת אותו קצת יותר מוקדם מהרגיל בזמן הקרוב. מעודד לשמוע שבגן בסה"כ טוב לו ושיש שיפור מיום ליום. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום רב, בני בן ה7.5 ילד מאוד פיקח(מבין ורוצה להבין יותר) חשוב לו מאוד להצליח בכיתה😏 הוא מאוד אוהב חשבון ואפילו ביקש במשאלה לדעת השנה שברים. מאידך נורא רגיש. לוחם צדק ויושר . וילד שמאוד מקשיב ועוזר. נורא מהר הבכי מגיע מהמון סיבות, אם מרגיש תסכול שלא מבינים, אם חבר ענה לו משהו שלא לשביעות רצונו, אם לא הספיק להעתיק מהלוח בכיתה, ואפילו עם רב עם אחותו נעלב מהר מאוד. אנו רוצים לפנות לאיזה טיפול ולא יודעים מהיכן להתחיל. נשמח ליעוץ שנה טובה
הי נטע, לי זה נשמע שבנך יוכל להפיק תועלת רבה מטיפול רגשי. כדאי שזה יהיה עם מטפל מוסמך המתמחה בטיפול בילדים. כחלק מהטיפול תקבלו הדרכת הורים בתדירות משתנה. הטיפול יכול להינתן על ידי פסיכולוג קליני, מטפל באמנויות (בעל תואר שני עדיף) או עובד סוציאלי קליני. רצוי כאמור שכולם יהיו בעלי ניסיון בעבודה עם ילדים. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שאלה לגבי הבן שלי הוא בן שנתיים, התחיל גן חדש פרטי לפני 3 ימים. לפני הגן גדל עם אשתי בבית והיה עם ביטחון עצמי פעיל ומאושר. מאז כניסתו לגן הוא בוכה הרבה הוא מאוד קשור לבובת מיקי מאוס והם איבדו לו את זה בגן ורק אחרי חיפושים שלי בגן הוא נמצא בעגלה בחוץ של אחד הילדים . הגננת אומרת לו לפני הזמן שאנחנו עומדים לבוא כתוצאה מזה אחד ההורים שבא לפני הבהיל את הבן שלי שאני לא בא והוא בכה וצרח כשבאתי זה לא חלף לו גם מתוך שינה הוא התעורר ובכה. יש לי עוד בן בגיל שנה הוא בבית עם אשתי ..בהתחלה הבן שלי כן אהב את הגן והלך בשמחה ואז משהו השתבש התעניינתי מה קורה אמרו שלא קרה לו דבר. לא יודע אם כדאי לי להמשיך לקחת אותו לגן הזה אן להחליף .. הפריע לי שהם איבדו לו את המיקי מאוס שהוא מאוד קשור אליו ולא מצאו אותו בעיני זה מעיד על בעייתיות מסוימת. אני מתלבט אם להמשיך לשלוח אותו עד אחרי החגים ואז להעביר לגן אחר או לתת צ’אנס ומה אומר בחרדת נטישה שהוא פיתח לפני כן היה בטוח בעצמו והשתלב נהדר בחוגים שאשתי לקחה אותו זה יכול לסמן על התעללות ?
הי ליאור, כניסה לגן והישארות בגן הרחק מאמא ואבא, מהמקום הבטוח שהוא הכיר כל חייו, מצריך תהליך התאקלמות והסתגלות מאוד שונה מהתאקלמות לחוג, ולכן מטבע הדברים יעלו קשיים והתנגדויות, וכל זה יכול להחשב חלק מתהליך הסתגלות טבעי. העניין שחשוב להדגיש כאן הוא החשיבות הגדולה והרבה שיש לבדיקת מסגרת חינוכית טיפולית טרם הכנסת הילד לגן. חשוב לעשות את כל הבדיקות והבירורים האפשריים וזה כולל קבלת המלצותמהורים שונים, ביקורים בזמנים שונים, יצירת התרשמות אישית מעמיקה (ככל האפשר) מהצוות וכיוב'. רק אז אתה כהורה תוכל להכיל את הקשיים הטבעיים העולים כחלק מתהליך הסתגלות ראשוני שכזה כדי שתוכל לספק לבנך את התמיכה לה הוא זקוק ולשדר לו את הביטחון שהוא צריך להרגיש ממך. בלי זה, הוא יתקשה מאוד להסתגל למקום חדש. אינני יודעת אם זה המצב ואם עשית את כל הבדיקות הללו, אולם ללא ספק נשמע שבטחונך במקום התערער לחלוטין. המלצתי לעת עתה היא להשהות את שליחתו לגן, וביצוע כל הבדיקות הרלוונטיות ללא דיחוי, גם של הגן הנוכחי וגם של גנים אחרים פוטנציאליים. רק אחרי שאתה תרגיש ביטחון מלא במסגרת, שלח את בנך לגן. ולשאלתך - האם זה יכול להעיד על התעללות..כולנו היום מאוד רגישים לנושא, ובצדק. לא הייתי דשה בזה, זה רק יכניס אותך לחרדה. פעל לפי המלצתי והקפד להכניסו הפעם למקום שאתה שלם איתו. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
הילד בן 5 צובט את הצוואר, זה כנראה הרגל שמרגיע אותו. יש לו כבר סימן אדום שם. מה אפשר לעשות כדי להפסיק את ההרגל הזה? יש למלא לפחות 20 תווים.
הי ירון, הניחוש שלי, מתוך מיעוט המידע הוא שהבן שלך כנראה סובל ממתח ניכר. חשוב מאוד לבחון היטב מהם גורמי המתח בחייו ולפעול בהתאם. זה בתורו ירגיע גם את ההתנהגויות מהסוג הזה שנועדו להפחית מתח באופן שאינו מיטיב עימו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
בן 3 ילד עדין נפש שמעולם לא הרים את ידו על איש ילד טוב מתנה בכנות הבעיה שהוא נכנס לגן ציבורי ולשם הגיעו גם כמה ילדים בודדים אלימים משכונת מצוקה ואני לחוצה. שלא יתנכלו לבן שלי, לבנתיים הם מכים אחד את השני. חשוב לציין שהבן שלי מרוצה שם הצוות של הגן מאוהב בו ובצדק מה עלי לעשות במצב הנתון ?
שלום לך, גילויים של אגרסיביות ואני מניחה שגם אלימות במידה כזו או אחרת, נוכחים בכל גן, זאת משום שאגרסיה היא חלק טבעי ואף חשוב מהטבע האנושי. יחד עם זאת חשוב לבדוק שהגננות ערות לנושא ושהן מרגישות שהנושא תחת שליטתן. אני מציעה שכדי שתצליחי להרגע, להרגיש בטוחה עם צוות הגן וכך תוכלי גם לשדר לבנך מסרים של ביטחון - שזה למעשה הדבר הכי חשוב - העלי את הנושא עם הגננות במטרה שתוכלי להשיג לעצמך קצת יותר ביטחון ושלווה מכך שכל הנושא מטופל כראוי ותחת שליטתן ושבנך בידיים בטוחות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
בוקר טוב ירדן, בתי הלכה בפעם הראשונה השבוע לגן בכיל שנתיים . לפני כן היתה אצל מטפלת קבועה אשת חינוך בפנסיה והיא ממש פרחה אצלה.. שאלתי לגבי הגן שבחרתי עבורה, חשבתי לתומי שעדיף שאשלח אותה לגן פרטי עם מעט ילדים על מנת שהמעבר יהיה קל עבורה .. אך אני נוכחת כיום שזו טעות מאחר ובגן יש רק 15 ילדים רובם קטנים מגיל שנתיים ורק כמה ילדים בודדים בגיל שנתיים שלוש הקטנים יותר בני שנה שנה וחצי .. בתי שהיא חכמה וחברותית ומשתלבת די משחקת שם לב וזה כואב לי כי רובם אינה בגילה .. האם עלי להעבירה לגן עם 25 ילדים אך כולם בגילה ..? מה עלי לבחון בכן החדש ? ממש מעוניינת להבין מה חשוב כי זוהי בתי הבכורה תודה
הי הילה, קודם כל שיהיה בהצלחה! להיות אמא בפעם הראשונה זו חוויה מרגשת מאוד וההתרגשות נמשכת ומתעצמת בכל מעבר. את עוברת עם ביתך את הכל בפעם הראשונה ומטבע הדברים יעלו שאלות ספקות ובלבול. לדעתי הילה, מה שחשוב במסגרת חינוכית טיפולית, במיוחד לפעוטות בגילה, הוא יחס אישי, מטפלות רגישות וחמות שאת סומכת עליהן והאפשרות להיות באינטראקציה עם ילדים אחרים. בעיני טווח הגילאים שציינת הוא סביר לגמרי, כמה פעוטות בגילה, כמה שצעירים בחצי שנה..תוך זמן קצר הפערים בין כולם יצטמצמו עוד יותר. שנית קחי בחשבון שפעוטות בגילה לא ממש משחקים אחד עם השני אלא יותר זה לצד זה עד בערך גיל שלוש, לפעמים לפני. בקיצור הילה, את יכולה להיות רגועה, ואפילו להנות מכך שביתך בין הגדולות ותוכל מתוקף כך להרגיש "בוגרת" ואפילו קצת יותר בשליטה שם..;) בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום רב, ביתי, בת חמש, ילדה רגישה מאוד ועדינה מאוד. שני דברים מדאיגים אותי: ראשית, בזמן האחרון מספרת לי שלעתים מרגישה דחף לנהוג באלימות, כלפיי וכלפי אביה וסבא וסבתא שלה. היא "התוודתה" על כך בבכי ומתוך מצוקה איומה, וסיפרה שמידי פעם, מרגישה צורך להכות אותנו. (היא מעולם לא עשתה את זה,וציינה את זה ב"וידוי"- אמרה שמרגישה כך אך לא מממשת את זה. שאלתי אותה האם זה קורה כשאנחנו אוסרים עליה לעשות משהו, או בזמן שיש איזשהו חיכוך, אך אמרה שלאו דווקא. יש לציין שבמהלך החופש הגדול שהתה כמה ימים בקייטנה עם ילד אלים, שהפחיד אותה מאוד. שנית, היא מתארת חלומות בהם אנשים מתים בזמן האחרון. תיארה אפילו פעם סצנה של מוות המוני, מין מגיפה. רציתי לשאול האם תופעות כאלה נורמליות לגילה, או שיש פה משהו מעורר דאגה? תודה
הי אביבית, אני מהמטפלים שפחות מייחסים משמעות גדולה לשאלה האם זה נורמאלי או תואם גיל..ובכל זאת אענה לך שכן. העניין הוא שלא כולם עוברים את זה כך ומה עושים כאשר זה כן קורה, זו השאלה. זה שמשהו תואם גיל יכול אולי להפחית מעט מהחרדה אצל הורה אבל לא פותר אותו מהתייחסות. ראשית אני מתרשמת מאוד לטובה מהיחסים בינכן. זה מרשים מאוד איך שביתך מדברת ומשתפת, ואני מעודדת אותך להמשיך בכיוון הזה. לאפשר לה לספר ולדבר כמה שרק אפשר, כדי שתוכלי את לשמוע ולהבין יותר מה מטריד אותה בתוך כל הנושא הזה. דרך הקשבה קרובה, תוכלי ללמוד מה קשה לה..האם היא במתח סביב שינויי מסגרת למשל, האם מדובר בעניין שלא לגמרי ברור לה מולכם ההורים, האם היא בחרדה סביב היכרות גוברת עם נושא המוות, האם זה באמת פחד שעלה כתוצאה מהאלימות שראתה בילד ההוא, או אולי זה פחד מהאגרסיה שלה עצמה. כל אלו הם נושאים שונים, וחשוב שההתיחסות תוכל להיות מדויקת. למשל, אם מדובר בפחד שלה מההרסנות שלה, מהאגרסיה שלה, אז אפשר לעשות לזה נורמאליזציה, לומר שכולם לפעמים כועסים וזועמים, שלפעמים לכולם מתחשק להרביץ ולהכות, ואפשר אפילו לספק לה שק איגרוף...הנקודה היא שרק אחרי שתביני היטב מה באמת קורה שם, תוכלי גם להתייחס בהתאם. הקשבה מעמיקה ומתמשכת, לא שיפוטית, מכילה שגם לא רצה לספק פיתרונות, תוכל לספק לה רגיעה והקלה ולך הבנה טובה יותר, לפעמים די בזה בשביל לייצר הטבה... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום ירדן ותודה על התשובה, אני כותבת אליך שוב מכיוון שבינתיים יש התפתחויות חדשות בהתנהגות ביתי שמדאיגות אותי. בשבועות האחרונים היא מרבה לשאול אותי ואת בעלי שאלות, שנדמה שמה שעומד מהן הוא חרדה. השאלות פעמים רבות לא רציונליות והיא חוזרת עליהן פעמים רבות, כאילו תשובתנו לא מספקת אותה והיא רוצה לשמוע שוב ושוב את התשובה (למשל: "נגעתי בלכלוך על הרצפה ואחר כך הכנסתי את היד לעין. זה בסדר?" או: "אני מפחדת שנדבקו לי המספרים למכנסיים כשישבתי על הרצפה" - למרות שאנחנו מראים לה שאין לה כלום על המכנסים. שואלת שוב ושוב.) לעתים דבר זה גורר התקף היסטרי ממש, בו משך דקות ארוכות היא בוכה בחוסר שליטה. מדובר באיבוד שליטה שמעולם לא ראיתי אצלה כמותו, והוא יכול להמשך זמן רב. ברקע, בזמן האחרון, כמה התפתחויות - אני ובעלי נסענו, כל אחד בנפרד, לכנס בחו"ל והיא נשארה עם אחד מאתנו למשך כמה זמן. (הפרידה ממני הייתה מאוד יוצאת דופן - זה לא קורה כמעט בכלל). שנית, עברה לגן חובה עם ילד אלים, שהיה איתה כמה ימים בקייטנה בחופש הגדול, ממנו פחדה מאוד. שלישית, אנחנו מנסים לגמול אותה משימוש במוצץ משך היום - וזה גורם למתח רב אצלה - רגילה הייתה "להירגע" עם המוצץ. כבר הבנתי שאינך אוהבת לענות בתשובות של "תקין" או "תואם גיל", אבל אני מודאגת מאוד, ומצד שני לא רוצה, אם אין באמת צורך, להתחיל בטיפול. האם הסיפור הזה דורש פנייה לעזרה מקצועית באופן מיידי, או שאפשר לחכות עוד כמה שבועות כדי לראות לאן נושבת הרוח? תודה
שלום, הבת שלי בת 3 ו 9 חודשים, ילדה מבריקה ומיוחדת במינה. היא ילדת סנדוויץ לאח בן 6 ולאחות בת 10 חודשים. התחלתי לגמול אותה בגיל שנתיים ו7 חודשים בערך (מה שהיה קשה מלכתחילה ולא ניתן לומר שהיא הייתה גמולה לחלוטין והיא עדיין עם טיטול בלילה),בעודי בהריון היא הייתה מרטיבה באופן יומיומי כאשר הפעמים שהלכה לעשות בשירותים היו אחת ל...והרוב בתחתונים....כבר עברה כמעט שנה ויש עליות ומורדות,ובעיקר מורדות,וזה פשוט לא מפסיק...היא מראה "אהבה" אלימה לאחותה ומציקה לה באופן תמידי.. אני ממש מתקשה כי שום שיטה (להחליף ולשתוק,לתת לה להחליף לבד,להעניש ולכעוס,לחבק ולהגיד לא נורא...) כלום לא עובד. היא מתחילה גן עירייה, עצתך בבקשה.
הי אילנה, אני יודעת שתהליך גמילה שנמשך כ"כ הרבה זמן יכול להיות מייאש ומתיש עבור ההורה...יחד עם זאת מתוך התיאור שלך לתחושתי ישנם דברים חשובים יותר שצריך לתת עליהם את הדעת. זה נשמע לי שביתך לא מקבלת מענה על איזשהו צורך עמוק. העובדה שהיא אוהבת באלימות אולי מעידה על כך שחסר לה משהו בקשר איתכם ההורים, זמן, תשומת לב לחלקים מסוימים שבה. העובדה שמעולם לא נגמלה כראוי אף היא עשויה להעיד על צורך רגשי לא מסופק (בהנחה שנשללו בעיות פיזיולוגיות). זה אחד המקרים שאני באמת מציעה לך להתייעץ באופן אישי ולהעזר בהדרכת הורים. לחשוב יחד מה חסר שם, מה עוד צריך לקרות שלא קורה, לקבל חידוד ודגש שלא נמצא.. לפעמים די בשלוש ארבע פגישות כדי להאיר עיניים ולהעזר. כמובן שהשאיפה היא שכתוצאה מכך גם הגמילה תגיע וזה בפני עצמו יעיד על וויסות רגשי טוב יותר אצל ביתך ועל מצב רגשי מאוזן יותר. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום ירדן, מודה לך על תשובתך המקצועית והמהירה. חשוב לי לציין שהייתי במפגש אחד להדרכת הורים בו הוסבר לי שצריך להניח לזה לחלוף בכך שלא נביע כעס אלא נסביר שהפיפי מקומו באסלה,ובשעה שהיא מפספסת לציין שזה לא בסדר ולתת לה להחליף לעצמה,ללא התניות וללא עונשים...מבחינת חוסרים,אנחנו משתדלים לתת לה את מלוא תשומת הלב ואנחנו הורים שנותנים המון חום ואהבה ולעיתים,אני מודה,לי קצת קשה יותר ההתמודדות מאחר וה"דווקא" מתבטא בהכל.בכל פעם שאני שולחת אותה להתפנות היא אומרת שאין לה וכמה דק לאחר מכן היא עושה על עצמה...חשוב לציין שהיא עושה על עצמה רק פיפי...אנחנו נותנים לה מחמאות אין סופיות ומדגישים לה שהיא אהובה למרות הכל...אבל עדיין יוצא לי לכעוס לא מעט פעמים ולהגיד לה שזה לא נעים ליהיות בריח של פיפי ומאיימת להחזיר טיטול או לחזור לגן של קטנים...הדרכת הורים זה הפתרון היחיד לעצתך? תודה רבה
הי אילנה, התשובה היא כן, אבל כנראה שלא הדרכה הורית מהסוג שהיית בה, לא כזו שמתמקדת בנתינת עצות, אלא הדרכה על ידי פסיכולוג/ית קלינית של ילדים, המתמחה גם בהדרכת הורים (או מטפל רגשי מוסמך אחר העובד בשיטה "דינמית" ובעל ניסיון בהדרכה הורית). הדרכה שתאפשר לך להבין ולעבד חלק מהרגשות השליליים שלך כלפיה (שעולים אל מול ההרטבות הנשנות), שתעזור לך להבין מה חסר לביתך למרות כל החום והאהבה שהיא מקבלת. לתחושתי יש כאן התנהגות שהיא עם צבע "דווקאי", מחאתי, כעוס..שמיועדת להשיג משהו, לבטא משהו..מה זה המשהו הזה, צריך לגלות, ולכן בעיני זו לא בעיה של גמילה כשלעצמה. שימיו לב, אני אומרת את כל זה בהנחה ששללתם בעיות רפואיות, חשוב להיזהר ולא להניח הנחות פסיכולוגיות לפני שאלו נשללו. כל טוב ובהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום אילנה, אנחנו חווים משהו מאד דומה כרגע ומעניין אותנו לשמוע מה קורה עם הבת שלך היום... תודה.
שלום ירדן, לפני השאלה חייבת לכתוב מעט רקע. אמו של בעלי לא רצתה אותי בשום פנים ואופן לקשר עם בנה עשתה ככל יכולתה להרוס את הקשר כיום חזרה להיות עמי בקשר לראות את נכדתה היחידה בת שנתיים . רק שבעלי הולך אליה לבד איתה והיא חוזרת משם עצבנית בכיינית צורחת ולא נרדמת בלילה כרגיל אין לי מושג מה קורה שם... שאלתי את בעלי הוא אומר שהכל טוב .. מדובר באשה רעילה מאוד שהסביבה מתרחקת ממנה כאש . ולא בוחלת בדבר . אני חייבת פעול בנדון מה ניתן לעשות ? האם להתעקש ללכת איתה לביקורים הללו ? האם ייתכן שהיא מדברת עלי רעות עם הנכדה דבר שגורם לבתי ללחץ בכי ועצבים? בתי מבינה הכל ומאוד חכמה ומפותחת רגשית לגילה
הי מוריה, את מעלה עניין סבוך עם השפעות הדדיות רבות, חלקן הגדול לא מודעות לנפשות הפועלות. דעי שלפעמים מספיקה מתיחות קלה בין הצדדים בכדי לייצר מתיחות אצל ילדים, זה בכלל לא חייב להיות מסר ברור וישיר של הסתה השמצה וכיוב'. יכול גם להיות שאי הנוחות שלך מכך שהיא נוסעת לשם בלעדייך, מייצרת אצלה מתיחות, וזאת עוד לפני שהיא בכלל יוצאת מהבית... הנקודה שלי היא שלא לגמרי ברור מה משפיע פה על ביתך. ברמה הקונקרטית אני מציעה לך פשוט להצטרף לביקורים. אין בכך שום פסול...נהפוכו, אולי זה יעזור קצת לשפר את היחסים בינך לבין החמים. ברמה העמוקה יותר את צריכה להבין שהמתיחות בינכם תשפיע על ביתך בצורה כזו או אחרת, ואני בהחלט מציעה לך לשאוף להגיע איתם ליחסים מאוזנים ומכבדים (לא חייבים להיות קרובים). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום . כל נושא המיניות של הילד בן ה8 שלי מאוד מטריד אותי . לפני שנה בערך שיחק שלא ביוזמתו במשחק מיני עם ילדה בת גילו - הראתה לו והוא הראה לה. גילינו את זה כשהוא ביקש , הפעם כן ביוזמתו , מילדה אחרת את אותו הדבר . ניסינו לשוחח על זה בנועם ובלי היסטריה אבל כן יצא טיפה היסטרי , בעיקר בגלל ששיקר לנו בהתחלה . מאז שנה שלמה לא התעסקנו עם זה עד שלא מזמן היה מקרה שבו הוא וחברה אחרת שלו נגעו אחד בשני ( בעודם לבושים ) באברי המין . ביוזמתו. הפעם ממש ברוגע דיברתי איתו על העניין והוא נסגר מיד וממש התבייש . מבין את זה שאנחנו נוגעים רק בעצמנו בגיל הזה ולא באחרים. לפני כמה ימים הוא וחבר לקחו בובה , שמו אותה על המיטה והוא ניסה ללמד את החבר מה לעשות איתה ( לשכב עליה לגעת בה , משהו בסגנון ) . הם לא נגעו אחד בשני אבל עשו את זה בחשאיות . והפסקתי את המשחק - קצת בגימגום. אמרתי שמשחקים שקשורים לנגיעות כל אחד עושה בפרטיות. אבל ברור לי שזה יכול רק לעודד אותו לעשות עוד ועוד מהמשחקים האלה . התקשורת ביננו פתוחה מאוד אבל בנושא הזה הוא נבוך ונסגר. ואני ככל הנראה חופרת ... אני יודעת שאולי כשאני הייתי קטנה המשחקים האלה היו יותר מקובלים אבל כרגע הם מאוד בעיתיים ויוצרים היסטריה ,אני רואה את זה בסביבתו וחוששת מאוד שימשיך עם זה . אני מאוד לחוצה וכבר לא יודעת אם ההתנהגות שלו נורמלית או חריגה , אם התגובה שלי נורמלית או חריגה . אשמח לכל עזרה . ( הלכתי להדרכ. הורים בנושא אבל הרגשתי שלא חידשו לי כלום. ואני תוהה האם צריך לשלוח אותו לשיחות. חוששת ליצור אצלו בעיה )
הי נילי, ראשית אשתף בכך שאני תמיד מעט מופתעת מכך שלמרות שאנשים נמצאים או היו בטיפול, עדיין פונים אלי להתייעצות. מה אוכל אני להציע מרחוק עם קומץ של פרטים שאיש מקצוע לא הצליח להציע פנים מול פנים ולאור מידע רחב ומפגשים אישיים? את גם אומרת שלא חידשו לך דבר, אז מה אוכל אני לחדש אני תוהה.. ההתרשמות שלי היא שמדובר בילד מאוד מיני שייתכן שחשוף או נחשף בעבר באופן לא מותאם לתכנים מיניים או מיניים לא הולמים. חשוב לבחון את העניין היטב מכל הכיוונים (האם מדובר באנשים שפגש, תכנים במדיה וכיוב') וזה אומר גם לבדוק מולו היטב וביסודיות, גם אם קשה לו. צריך להסביר לו בעדינות וברגישות את חשיבות הנושא וזה בפני עצמו מצריך לפעמים התיעצות הורית עם איש מקצוע. שנית, בשל גילו המסרים אודות "משחקים מיניים" צריכים להיות ברורים ובראש ובראשונה שזה אסור בתכלית האיסור. בגילאים האלה אי אפשר לצאת מנקודת הנחה שישנה הסכמה בין כולם על הפעולות הללו, ולכן את חייבת להטיל וטו על ההתנהגות הזו ולהסביר לו באופן ברור שההתנהגות הזו יכולה להחשב בגדר התנהגות פוגענית ושיש לכך השלכות. מנגד חשוב לדבר איתו ולהסביר לו מה בהחלט מקובל ורצוי שיעשה כדי להקל על עצמו וכאן אני מתכוונת שצריך לדבר איתו באופן גלוי ובהיר על אוננות, על כמה שזה טבעי, בריא נורמטיבי ולהדגיש שגם הדחפים שלו הם כאלה - השאלה היא מה אפשר לעשות איתם בשלבים שונים של החיים. כמו כן הייתי גם בודקת האם הילד נתון ללחצים רגשיים/חברתיים חריגים ובהחלט לא שוללת טיפול רגשי עבורו בליווי הדרכת הורים. מקווה שסייעתי, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום, לפני כחודש בני בן ה-6 כמעט התחיל להגיד שהוא אוהב טוסיק וציצי. הוא בלי הרף נוגע לי בטוסיק ובחזה. אני מסבירה לו שזה לא יפה ולא נעים לי אבל הוא ממשיך ולא עוזב אותי לרגע בבית. זה מציק לי מאוד ומדאיג. האם יש לי ממה לדאוג? מה ניתן לעשות?
הי עינת, את מוזמנת לקרוא את ההתכתבות שלי עם שרון "ילד בן תשע נוגע בחזה שלי", ממש כמה שאלות מתחתייך. מעבר לכך את מתארת שבנך פשוט מתעלם מבקשותייך החוזרות ואולי גם כאן ישנו קושי שחשוב להתייחס אליו. מדוע הוא מתעלם מבקשותייך? מדוע לדעתך אינו מצליח לעמוד בגבולות שאת מציבה? חשוב לתת על כך את הדעת - גם מהצד שלו וגם מהצד שלך. את מוזמנת לחזור ולשתף. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
אינני יודעת מדוע. הוא ילד אהוב ומפונק. מקבל המון נשיקות וחיבוקים. אין לי מושג מאיפה נובעת התנהגות כזאת. הוא דורש תשומת לב אבל התנהגות כזאת מדאיגה.
הי ירדן, יש לי 4 ילדים 2 בנות ו- 2 בנים כאשר הבנות בגילאי 8 ו- 4 . כרגע, כיוון שחופש, הילדים נמצאים במהלך היום אצל ההורים של בעלי. בתי הקטנה מסרבת ללכת לסבא וסבתא כיוון שטוענת שסבא מציק לה, שבוע שעבר היא חזרה מהם בוכה ולא הפסיקה להתלונן על כאבי ראש ממש ברמה של בכי תמרורים. לקחתי אותה לרופאה והכל תקין. בעבר היו מקרים שהסבא היה מציע לילדה הגדולה ממתקים אם תיתן לו נשיקה. הוא גם היה מעיר לה הרבה ומבקש שתראה לו איך היא רוקדת (הייתה בחוג ריקוד) אני הערתי על כך ולמיטב ידיעתי זה הפסיק. משהו בהתנהגות שלו לא נראה לי. הוא מתנהג שונה לגמרי עם הבן שלי מאשר עם הבנות. דיברתי על כך עם אמא של בעלי וגם עם בעלי והם טוענים שאני מגזימה. אבל אני מאוד לא שקטה ולא יודעת מה לעשות כיוון שאני מאוד תלויה בעזרתם. וגם לא רוצה לייצור עימותים משפחתיים, הם גם עוזרים לנו הרבה. אודה מאוד לעצתך. אני דואגת ומרגישה חסרת אונים.
אני רוצה לציין ששלחתי אותה לשם היום כי לא היתה לי ברירה אחרת . אבל איך אפשר לוודא שבאמת הכל בסדר איתה שם.איך לברר ולשאותה אותה. תודה רבה מראש. אני מאוד דואגת .
שלום לך, אני רוצה להתייחס במלוא הרצינות לשאלה שלך ולכן עלי להתייחס במלוא הרצינות לתחושות של ביתך. לי זה נשמע שהיא מרגישה מוטרדת -וזה מה שמטריד אותך. לדעתי בהחלט לא כדאי להתעלם מזה. חשוב שביתך תוכל להרגיש שגופה הוא ברשותה בלבד, גם אם מדובר בסבא, סבתא, דוד. כולם צריכים לבקש רשות לנשק וללטף, בעיני - זה כולל גם את אמא ואבא. עכשיו את שואלת איך מעבירים את המסר הזה לסבא וסבתא מבלי להעליב אותם ומבלי לייצר עימותים? אז התשובה היא בעניניות, ברגישות אבל גם מאוד באסרטיביות. כמו כן רצוי שהמסר יעבור משני ההורים בצורה שמסבירה ומלמדת וגם שמה דגש על כמה הנושא הזה חשוב לכם בחינוך ביתכם - ללמד אותה שגופה הוא ברשותה בלבד, וזה כולל גם עמידה על כך שלא לשחד אותה ולשים אותה בקונפליקט של בחירה בין ממתק (משאת נפש בגיל הזה) שמגיע עם הכרח לאפשר מגע שלא נעים או מתאים לה לבין עמידה לא נעימה ולעיתים בלתי אפשרית מול רצון של מבוגר קרוב - שתי האפשרויות קשות מנשוא. חשוב לי להדגיש לך שזו צריכה להיות שיחה. לא איום, לא טענה, לא האשמה, אלא שיחה המלווה בהסבר ובאפשרות שלהם להגיב, לדבר. שמאפשרת גם לכם לברר ולהבהיר..שיחה לכל דבר ועניין אבל שהמסר והבקשה גם ברורים. מעבר לכך איני חושבת שאת צריכה או יכולה להיות אחראית על הרגשות שלהם, אבל אם המסר יוכל לעבור בצורה ענינית ורגישה כאמור, אז אני רוצה להאמין שהם גם יוכלו להתגבר על כל סוג של עלבון או פגיעה אם יעלו.. לסיכום עלי לומר לך במלוא הרצינות, אם אינך שלמה עם היותה שם, עם כל הקושי אי הנוחות ואולי גם הכאב (המשפחתי), אל תתעלמי מן האינסטינקטים שלך ומיצאי לה סידור אחר איתו תוכלי להיות שלמה ושקטה. את חבה את זה לביתך. את מוזמנת לחזור ולשתף בהשתלשתלות הענינים. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
היי, בני בן חמש ובחודשים האחרונים מראה התנהגויות שאני מכירה היטב מעצמי (בילדותי ואף בבגרותי) שלימים לאחר טיפול פסיכולוגי הבנתי שמדובר ב ocd. ההתנהגויות : חזרתיות על שאלות ששואל אותנו למרות שמקבל תשובה, נגעל מכל מיני דברים -למשל לא מוכן שאניח את הראש שלי על הכרית שלו, נגעל לשכב על כתם קטן על סדין , נגעל לתת ביס מאוכל שלו או לאכול ממזון שהוא חושש שנגע בפה של מישהו אחר וכדומה. לי אישית מאוד קשה עם זה כי אני יודעת בכמה סבל של הילד זה כרוך. בעלי פחות מתרגש מזה אבל הוא לא חווה את זה בתור ילד. אני אישית חושבת שהצלחתי להתגבר על ההתנהגויות האלה רק בעקבות נטילת ציפרלקס (שקיבלתי בכלל עקב חרדות), עשיתי טיפול cbt אך ההתנהגויות נעלמו רק זמן מה לאחר נטילת הכדורים. שאלתי היא -האם יש צורך לטפל בנושא אצל בני או שמא אני עושה מזה סיפור גדול מידי ופשוט להתעלם ולחכות שיעבור (לגישתו של בעלי). אשמח לעצה תודה מראש
הי יעל, את מסכמת את התיאור שלך בשאלה האם להתייחס למה שאת רואה, חווה ומרגישה ביחס לבנך או להתעלם. אז התשובה שלי לעולם לעולם לא תהיה - כן להתעלם. חובה עלייך כהורה להתייחס במלוא הרצינות להתרשמויות שלך וזאת גם אם אחרי בירור מעמיק יתברר שאלו הם רק פחדים והשלכות שלך עצמך (שגם זה גילוי חשוב שעומד בפני עצמו ומוביל למקומות אחרים...). כרגע אני שומעת שההתיעצויות שלך עם בעלך ועם הסביבה, אינך מצליחות להניח את דעתך בנושא ולכן במצבים כאלה אני ממליצה בחום על מספר פגישות של הדרכה הורית עם מטפל המתמחה בטיפול בילדים והדרכת הורים. שם תוכלי להקדיש מחשבה עמוקה לעניין וביחד עם איש מקצוע להגיע להבנות בנוגע לבנך, איתן תהיי יותר שלמה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
בבקשה עזרי לי קשה לי ואני עייפה. בני בן השנתיים היה בבית חולים שבועיים ומאז הוא לא מוכן לחזור לישון במיטתו בשום אופן ! רק איתי ובנוסף מתעורר כל לילה בסביבות 1 ונותר ער ומשגע אותי עד 4 וזה ממש קשה אני סוחבת עייפות בשעות הללו הוא מצליח להרגיז אותי הוא מרגיש זאת ועושה זאת לילה לילה... מה לעשות ? עשינו את כל הבית חשוך ניסתי להרדים אולן
היי מתנצלת המשך ... בני אושפז בבית חולים במשך שבועיים עקב מחלה. יש לציין שבשבועייים הללו גם אני חליתי והיה יום אחד רצוף שנותר עם בני משפחה אהובים אך בלעדיי.. אני חד הורית מאז הוא מתעקש רק לישון איתי ולא במיטתו וכן מתעורר בלילה מהשעה 1 עד 4 עושה הכל על מנת שיחזור לישון עושה עצמי ישנה .. הבית חשוך אך הוא עושה דברים להרגיז ובודק אותי... בבקשה העייפות גדולה מה ניתן לעשות על מנת לחזור לשגרה ? כרגע אין גן הוא בחופשה לכן משלים שעות שינה בבוקר אך עוד מעט חוזרים לגן חייבת לטפל בבעיה מה עושים ? תודה מכל הלב על הפורום
הי מיה, זה נשמע שבנך סובל מחרדה וחשוב לבחון כיצד ניתן לסייע לו להתמודד עם החרדה שנוצרה עקב, במהלך ומאז שחזר מאשפוז. הדרכה הורית שתסייע לך לתמוך בו היא בהחלט רצויה כרגע. לגבי השינה, אני אישית מציעה לך לאפשר לו לישון במיטה שלך בשבוע - שבועיים הקרובים (אולי אפילו יותר), זאת בכדי שגם את וגם הוא תוכלו לישון בשקט, לצבור כוחות חדשים, להרגיע את כל המערכות בגוף ובנפש..כל זאת תוך כדי שאת בודקת כיצד את יכולה להיענות לצרכיו הרגשיים כלומר בעיקר להרגיע את החרדה החריפה שהתעוררה. לאחר שהוא יקבל את ההתיחסות המתאימה ויחזור להרגיש יותר בטוח, אפשר יהיה להחזירו לישון בהדרגה בחדרו. ליל מנוחה... ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום רב אמא לשני ילדים בגיל ההתבגרות בתי בת 14 ילדה חכמה חברותית וטובת לב. בבית הספר היסודי היתה תמיד מוקפת בחברות וגם בבית ספר העל יסודי. כעת עולה לכיתה ט שמתי לב כי בשנתיים האחרונות מנסה מדי פעם למנוע מריבות עם החברות ושתמיד יהיה נחמד ונוח. לעיתים אני מתרגזת מאוד כי כשצריך להחזיר את הבנות הביתה הן לא יכולות למרות שיש להם יותר מרכב אחד בבית ואני כן צריכה להחזיר ואני מאוד כועסת וזה יוצר צעקות ומריבות בכל הבית למרות נסיונית להסביר לה שזה ניצול מצד הבנות ויש להם הורים שידאגו להם ושזה לא עניינה . אני כמובן בעד לעשות הסעות אך לא חד צדדי. איך ניתן בכל זאת להסביר לה שזה לא באחריותה ולעיתים זהו ניצול
הי חני, חישבי על זה, כמו שהיא מנסה לרצות את חברותיה, ועושה שמיניות באוויר לשם כך (או מפעילה אותך שתעשי אותם), כך את מנסה לרצות אותה, ופועלת לפי רצונה (לרוב אם אני מבינה נכון). אם את באמת רוצה ללמד אותה משהו חשוב על גבולות אישיים, פשוט העמידי אותם מולה בעצמך. תודיעי לה שמעתה ואילך, את תהיי זמינה להחזיר את חברותיה רק פעם אחת בשבוע ובתיאום מראש - וזה הכל. בלי ריבים, בלי צעקות ובלי לנסות לגרום לה לפעול בצורה כזו או אחרת מול חברותיה. היא אחראית על מעשיה, ואת על מעשייך. כאן זה צריך להסתיים, והאמיני לי, זה יהיה המסר הכי יעיל. מעבר לכך לפעמים צריך "להתאפק" ולאפשר לילדינו "ללמוד את החיים" בכוחות עצמם, גם אם בדרך הארוכה או הקשה לפעמים. דוגמא אישית ונכונות להיות שם עבורם, קשובים תומכים ולא שיפוטיים - רק זה יקצר את דרכם, בטח לא מריבות עולם... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
ביתי בת ה2.8 ילדה מאד מאד חכמה וורבלית. מפותחת מאד ועצמאית. יחד עם זאת יש לה מה שהוגדר ע"י צוות הגן - בשיינות מבוגרים. היא לא ממעטת עד מאד לדבר עם מבוגרים גם כשפונים אליה, יכולה לשתוק ולענות בכן ולא. עך ילדים היא פתוחה הרבה יותר ומשתתפת. אציין כי בכל מקרה לוקח לה זמן להסתגל לסיטואציות חדשות. עם המשפחה - פתוחה ובמרברבת ואף "מנהלת" את כולנו. המצב נראה לי קיצוני ככל שמדובר בצוות הגן או אפילו דודים איתם היא עצורה מאד. אשמח לשמוע דיעה.
הי שירה, תשמעי, לא כל הילדים דומים, יש כאלה ויש אחרים..גם הילדים עצמם משתנים והולכים כל הזמן..אם היא מצליחה לבטא את צרכיה בגן, ולקבל עליהם מענה - תקני אותי אם אני טועה - אז בעיני זה הדבר הכי חשוב, וכל השאר לא ממש משנה לה את איכות חייה בשלב זה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
יש לי ילד בן 9, בדרך כלל שאנו לבד ומשעמם לו , אוהב לגעת בחזה שלי ומשש אותם , אני מדברתי איתו ובפעם אחרונה אמר לי שזה טוב לזוגיות שלנו , כמובן שהוא מבטא אותו רק בחיוך וצחוק
הי שרון, לפני שאענה לך, אשמח אם תכתבי כמה מילים על איך זה גורם לך להרגיש ומה דעתך בנושא. לא כתבת דבר.. מבטיחה תשובה מהירה לאחר שתגיבי. ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
מרגישה שהילד שלי עדיין נשאר תינוק, וצריך את החום של אמא, אולי בגלל שהנקתי אותו, מרגישה שהילד שלי זקוק לי ולחום שלי, יחד עם זות אני מבינה שהוא עוד מעט בן 10, וזה לא אמור להיות, אז אני כועסת עליו, ואני מסבירה לו על הגוף שלי ושלך, מה עלי לעשות בנדון. ולמה זה קורה? האם לכעוס עליו בתוקף ? האם זה אומר שהוא סוטה? כי הוא ילך חביב ומושלם
הי שרון, אני רוצה להתייחס ברצינות להבנות החשובות שלך על הילד שלך, וחשוב שגם את לא תתעלמי מהן. ראשית את כותבת שאת מרגישה שבנך זקוק לחום שלך. אני מסכימה איתך, כל ילד זקוק לחום של אמא, גם אם הוא כבר ילד גדול, ויכול להיות שבנך זקוק לך כרגע אפילו יותר. שנית את אומרת שאת מבינה שההתנהגות הזו אינה הולמת ואת רוצה ללמד אותו משהו על מה מותאם לעשות ומה לא. אני חושבת ששילוב של שתי ההבנות האלה אמור להוביל אותך למסר אחד - והוא שההתנהגות הזו לא מתאימה כרגע לקשר בינכם, ושאת יכולה להציע לו במקום חיבוק או נשיקה או כירבול. המסרים על פרטיות הגוף וכיוב' הועברו לדברייך אך אינם משפיעים...לכן צריך לעבור ממך מסר ברור לגבי הגוף שלך והוא שזה פשוט לא מתאים לך, ושאת מוכנה ורוצה להציע חום בדרך אחרת שיותר מתאימה לך. שימי לב שהדגש צריך להיות כרגע על הגוף שלך. מעבר לכך כדאי להעמיק את המחשבה עליו, אולי הדחפים המיניים שלו מתעוררים ביתר עוצמה בתקופה זו וצריך לבחון כיצד עוזרים לו להבין את שעובר עליו ואיך הוא יכול להקל על עצמו. אולי הצורך שלו בקרבה וחום מוגבר יותר בתקופה זו לאור משהו שקורה/קרה/השתנה בחייו וגם לזה שווה להקדיש מחשבה ולפעול בכיוון. בכל מקרה, אין כאן סיבה ממשית לכעוס עליו, אלא המסר אליו צריך להיות עניני וחד משמעי ובמקביל לדאוג לכך שיוכל לקבל את כל החום ותשומת הלב האימהית לה זקוק. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
אפשר גם לגעת
היי, הבן שלי בן שנתיים פתאום נהיה ממש מפוחד ברמה שמפחד להיכנס לקניון נבהל מכל דבר אפשרי נתלה עליי ומתחיל לצעוק כל הזמן .... רודף אחריי בבית בחשש ובצעקות אני מאוד מנסה להרגיע בכך שאני קודם כל מחבקת אותו מנסה לגשת איתו לכל מיני דברים שהוא חושש מהם כמו תמונות,חיות, בובות אך עדיין הוא לא מוכן לשתף פעולה . מה עליי לעשות ?
הי, אין הרבה מה לעשות מעבר למה שאת כבר עושה... החרדה תתמתן עם הזמן, ובין אם מדובר בשינוי התפתחותי או דבר מה שקרה שעורר את החרדה באופן הזה, ההתנהגות שלך צריכה להמשיך להיות כפי שתיארת וחשוב מכך, לחפש ולמצוא חמלה סבלנות ואורך רוח בתוכך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
צהריים טובים, בני בן 8, היה בן יחיד עד לפני 8 חודשים שנולדה לו אחות. לאחרונה מרבה להשתמש במשפט בא לי למות. חשוב לציין שאני משתדלת להיות איתו עד כמה שאפשר אך עדיין כמות הזמן שאני מבלה איתו קאנה בהרבה מאשר קודם. מה ניתן לעשות/ איך אפשר לעזור לו?!
הי דנה, בנך מבטא את רגשותיו הלא נעימים באמצעות הביטוי הזה. מה שצריך לעשות הוא להתקרב אליו עוד יותר, להיות מכווננים לקשייו וצרכיו. לתת לו מקום לבטא את רגשותיו, לדבר איתו יותר, לשאול להתעניין. להבין שכנראה מדובר בתגובה לאחות החדשה ובעצם למצבו החדש בעולם. לפעמים להיות קשוב במיוחד אל הילד, ממש בהאזנה, ולשקף את אשר את שומעת, יכול לייצר עבור הילד הקלה רבה. מילים כמו "אני שומעת שקשה לך לראות אותי מחבקת את אחותך" " לא נוח לך" "אתה מקנא וזה בסדר, זה טבעי.." כל אלה, כאשר יבואו בזמן בזמן הנכון והמתאים, ויהדהדו בדיוק וברגישות את רגשותיו, יוכלו לייצר עבורו הקלה משמעותית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
הי בני בן 6 עולה לכיתה . אני מאד מוטרדת מהשיבוץ של בני ים ילד מהגן מאותה כיתה . לצערי בני חווה התנהגות בריונית מאותו ילד . במשך תקופה לדעתי לפחות 3 חודשים עד שהתפוצץ הסיפור אותו ילד היה מתישב על בני מחזיק אותו ללא יכולת לזוז מאיים עליו שאם יצעק לגננת הוא יהרוג אותו והמקביל מכניס לבני חול לאוזניים בכוח . לדברי בני למה לא סיפר לאף אחד "האמנתי לו שיהרוג אותי ופחדתי שיתעצבן עלי " . הנושא התפוצץ עירבתי את מנהלת הגן והצהרון ובמשך תקופה היתה הפרדה בחצר בינהם. אני מאד דואגת שיהיו באותה כיתה רק לפני שבועיים בני חטף בוקס ובעיטה מאותו ילד . קבעתי פגישה עם היועצת והמנהלת ואני אבקש להעביר אותו לכיתה שיש לו שם חבר טוב מהגן. אני מאד מתלבטת אם לשתף את היועצת והמנהלת במה שקרה שבני לא יתוייק כאחד שעבר טראומה . מצד שני לא רוצה לעצר סטיגמה כלפי הילד הפוגע בבני . אשמח מאד לעיצה . אם במי היה משובץ עם עוד בנים מהגן הייתי פחות מוטרדת . הוא שובץ רק עם הילד הפוגע וזה מאד מדאיג אותי. תודה רבה
שלום לך, קראת בצער את דברייך, ובעיקר הצטערתי על חוסר היכולת של הצוות החינוכי לשמור על בנך. עצוב מצער ומכעיס. אני אישית מציעה לך להעביר את בנך כיתה, וליידע את כל הנוגעים בדבר במה שקרה לו. תיוגו כפי שאת אומרת, כמי שעבר "טראומה" רק תגייס אליו תשומת לב ורגישות מיוחדה לה הוא בהחלט זקוק, מה גם שטראומה זו מילה מדויקת לתאר את שעבר כך שאין טעם לטאטא את זה מתחת לשטיח. צריך לדאוג לכך שדבר כזה לא יקרה לו שוב ושהוא יוכל לקבל את כל התמיהה והרגישות לה הוא ראוי, ובמקביל שהילד השני יוכל לקבל אף הוא את הטיפול המתאים. כל טוב ובהצלחה בשנה החדשה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
תודה רבה על התשובה המפורטת והאמפטית .
שלום רב, בתנו בת 17.5. סיימה השנה תיכון. נערה מוכשרת ויצירתית, תלמידה מעולה, בעלת משמעת ומודעות עצמית. עם סיום הלימודים גם סיימה קשר ראשון - אהבה ראשונה רצינית בת שנה וחצי. לאחרונה היא ביקשה ממני ללכת לפסיכולוג כי היא מרגישה שהיא בדיכאון. אנו קישרנו תחושה זו ליציאה מהמסגרת וסיום הקשר עם החבר. מאחר ורצינו לעזור לה היא החלה ללכת לפסיכולוגית. לי היתה פגישה ראשונה עם המטפלת בה נשאלתי לגבי בתי, הרכב המשפחה וכו'. בינתיים לבתי היו 3 פגישות ונראה שהמפגשים האלה מסייעים לה בעיקר ברמת השיח עם מישהו אובייקטיבי. אך איני רואה שיפור במצב רוחה הירוד. רציתי לברר אם מקובל שההורים יוצרים קשר עם המטפל ומבררים מה קורה בפגישות, איך הילדה... מה לעשות או שפשוט לחכות עד שהמטפלת תקרא לנו לשיחה. איך בעצם מתנהל התהליך הזה של טיפול במתבגרים. תודה
הי איילה, הכל תלוי במה סוכם מול המטפלת. בגילאים האלה מעורבות ההורים אינה ברורה מראש, כמו במקרה של טיפול בילד או במבוגר אלא בהתאם לסיכום שנעשה. ישנם טיפולים בהם ההורים לא נוטלים כל חלק וישנם טיפולים בהם ההורים לוקחים חלק קבוע בטיפול בצורה של פגישות חודשיות למשל. לכן זה תלוי במה סיכמתם עם המטפלת ועם ביתכם. בכל מקרה את תמיד יכולה להרים טלפון למטפלת ולברר ולהבהיר מולה את הדברים, אין בכך שום פסול. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום . אני אמא לילד אחד בן 12.5. ילד שנולד מתרומת זרע. ילד מקסים חייכן והכל מצוין כשאני הולכת לישון בלילה, הוא מיד מתארגן למיטה ומסרב להישאר ער לבד.. נניח שהוא באמצע משהו מסיים והולך למיטה.. למה.. מה לא בסדר
הי אתי, ניסית לשאול אותו? הרי יכולות להיות סיבות רבות להתנהגות הזו, אבל הבירור צריך להתחיל בלשאול את בנך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום רב יש לי ילד שעוד חודשיים בן שנתיים והוא אינו מוכן לאכול כלום מלבד סימלאק מעדנים ופרוסה שרק מרוחה בחמאת בוטנים טבעי. הוא אינו מוכן לאכול שום דבר אחר לא משנה כמה אני מנסה עושה פרצופים ופשוט מתרחק.. יש לציין שהתחלתי בטעימות הוא כן היה פתוח לטעמים וכרגע פשוט לא. השאלה שלי מה אני יכולה לעשות כדי שייפתח ויאכל? אשמח לתשובה, תודה.
הי אורית, אני יכולה לתת לך טיפים כלליים, אבל ייתכן ואת כבר עושה את כל זה, ואז ההתיעצות צריכה להיות אישית ויותר ספציפית. אז קודם כל חשוב לא לעשות עניין גדול מאוכל ומאידך ולהקפיד להציע היצע גדול. לאכול ביחד איתו מתוך מעין "בופה". לאכול ביחד עם עוד ילדים כי ילדים נוהגים לחקות ילדים אחרים. לשנות דברים קטנים בתור התחלה - מעדנים מסוגים שונים, ממרחים מסוגים שונים, ולהמשך לעשות את כל זה, גם אם הוא מתעקש ולא אוכל דבר שונה במשך זמן מה. להקפיד על זמני ארוחה, ולדאוג שיגיע יחסית רעב לשולחן האוכל בו את מתחילה עם היצע שאינו דווקא האהוד עליו ביותר. לשנות את מקומות האוכל - פיקניק בחדר למשל... אני חייבת לומר שאני הרבה פעמים מוצאת שהתנהגויות כאלה קשורות דווקא לדינמיקות בין אישיות, ולכן אני מאמינה ש-2 , 3 פגישות של הדרכה הורית, במקביל לעשיית כל זה, בוודאי תאיר עיניים ותסייע. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום, בני בן ה12 חווה התפרצויות זעם המופנות בעיקר כלפי אחיו, פורץ בבכי בקלות ובשנתיים האחרונות גם התחילו לו טיקים. בבית ספר התלונה היחידה זה חוסר ריכוז , ביחס לחברים הוא גם ילדותי מאוד ואני לא מצליחה לשים אצבע על כוון בדיקה אשמח להכוונה ואפילו להגדרה כללית שאפשר להתחיל לנסות לבחון ממנה
הי הילה, את יכולה לבחון כיוון של הפרעת קשב וריכוז כמובן,זה עשוי להתיישב עם התיאור שלך. עם זאת כדי באמת "לשים את האצבע" על העניין כפי שאת אומרת, חשיבה יתר מעמיקה דרושה כאן. כמה פגישות של הדרכה הורית יוכלו לסייע לך מאוד להבין אותו יותר ולהבין לאיזה סוג של מענה/טיפול/התייחסות הוא זקוק. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום רב! ברצוני לדעת אם יש המלצה לגיל בו כדאי להכניס ילד למסגרת. יש לי בן בגיל 1.5 ואני איתו ועם עוד תינוקת טריה בבית. אני מרגישה לפעמים שמשעמם לו אבל חושבת שבגיל הזה במיוחד הוא זקוק לטיפול של אמא. מה גם שהזוועות ששומעים בחדשות לא ממש מעודדות אותי להוציא אותו. האם הנושא נחקר? האם ישנם יתרונות במסגרת של גן בגיל כזה? בתודה מראש
הי דקלה, כנראה שאם תשאלי שלושה פסיכולוגים תקבלי 3 דעות שונות. על אף שקיימת הסכמה על כך שלפחות עד גיל שנה, עדיף לתינוק להיות בבית עם אימו, אחרי גיל זה כאמור הדעות מעט יותר חלוקות. בעיני, ללא ספק כדאי להישאר עם התינוק לפחות עד גיל שנתיים, ולהקפיד לייצר עבורו אפשרויות לאינטראקציה איתך, עם מבוגרים אחרים, עם ילדים אחרים בגינה או בחוג קבוע, וכמובן לתעסוקה בבית - לספק לו חומרים שונים, משחקים וליצור עבורו סביבה שתאפשר לו לפשוט לשחק. אם יש באפשרותך לספק את כל אלה, אז בהחלט עדיף בשבילו להישאר איתך עוד. חשוב גם שתדעי שבגיל הזה פעוטות עדיין לא מאוד מתענינים במשחק משותף עם פעוטות אחרים (יותר משחקים ומתנהלים זה לצד זה) אלא יותר עם מבוגרים, ובגלל שהרמה המילולית עדיין לא מפותחת, טיפול קרוב ורגיש הוא חשוב מאין כמוהו כדי לבסס תחושת ערך וביטחון בעולם. מקווה שסייעתי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
לא יודעת לאן לפנות, הבת שלי רק בת שנתיים..מתישה כשהיא רוצה משהו ולא מקבלת היא פותחת בסאגת בכי ארוכה להחריד עד שתקבל את מבוקשה, כמובן שלא אתן לה אך כוחותיי אוזלים ואני חשה אומללה..אנא עזרי לי
שלום לך, אני שומעת את הקושי דרך שאלתך...אכן גיל לא פשוט גיל שנתיים. אני קודם כל מציעה לך כאמא, להעזר כמה שרק ניתן בסביבה. למצוא לך זמנים בהם את יכולה לנוח/להתאוורר/לנקת את הראש ובעיקר לנשום בנחת. פעמיים שלוש בשבוע, וזה נותן כוחות להכיל את השלב הזה בו ילדים תובעניים, בוכים הרבה כי הרמה הורבאלית לא מספיק מפותחת ולמעשה בונים את עצמם דרך יצירת נפרדות מהאם וזה אומר לפעמים מאבקי כוחות. בשלב הזה אפשר וצריך להתחיל לתת לה מילים - את כועסת נורא, את עצבנית, את עצובה, את נורא רוצה את השוקולד. לספק הסבר קצר מאוד מדוע אי אפשר ואז להציע חיבוק. זה מעביר את הסיטואציה ממצב של מאבק בין שתיכן, למצב שבו את זו שעוזרת לה ומנחמת אותה (כן, למרות שאת זו שלא מספקת את מבוקשה). אחרי כל זה אם הבכי נמשך, פשוט העבירי עצמך למקום אחר והמשיכי להתנהל כרגיל. השילוב של שני אלה בד"כ מפחית דרמטית את תדירות אורך ועוצמת ההתנהגדות, כי היא למדה א. שאת לא נגדה. ב. את לא מתרגשת והיא לא תקבל את מבוקשה. בנוסף זה שאת תעברי למקום אחר בבית, יעזור גם לך להכיל את הבכי והתובענות. שולחת לך כוחות ועידוד! כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלוםרב, בתי היא ילידת אפריל 2016, התחילה השנה ללכת למעון בפיקוח בכיתת פעוטות, והשתלבה מצוין. היא אמורה לעלות שנה הבאה לכיתת הבוגרים אך לצערי כיתה זו אינה מסובסדת על ידי המדינה והדבר יקשה עלינו מאוד מבחינה כלכלית. האם ניתן להשאירה שנה נוספת בכיתת הפעוטות למרות שתהייה שם הכי גדולה בחצי שנה-שנה משאר הילדים? יש לציין כי היא ילדה ביישנית ועדינה, לא מדברת הרבה בגן מביישנות למרות שבבית היא דברנית גדולה, אך מאוד מפותחת לגילה גם פיזית וגם קוגנטיבית.
הי יעל, החיים הם לא אידיליה לצערי.. ונזק לא יוסב לה אם תישאר שנה נוספת עם הקטנטנים... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום רב! לבעלי יש ocd שמתבטא בין השאר ברגישות יתר כך שלעיתים קרובות הוא נפגע ממני ונכנס לחרדה וכעס מדברים שאדם אחר כלל לא היה מייחס להם חשיבות. לפני שנולדו הילדים היתה לי יותר יכולת להכיל את זה ולהרגיע אותו אבל כיום כשאני עם שני תינוקות ( בן 1.5 ובת 3 חודשים) הדבר הפך להיות משימה קשה מאד. הסיבה שאני פונה אליך היא מה שמטריד אותי יותר מכל וזה הילדים. כשבעלי נפגע הוא מרוכז אך ורק בעצמו ובכעס שלו גם אם התינוקת צורחת עליו הוא לא מסוגל לנחם אותה באיזשהי צורה הוא פשוט יושב קפוא וכועס כשהיא מסתכלת עליו בבכי היסטרי ורק יותר נלחצת מהפנים הקפואות שנמצאות מולה. אם הבן שלי ניגש אליו שמח ומחוייך הוא נתקל בפני פוקר והוא נשאר מבולבל כשלא מקבל שום תגובה רגשית חמה בחזרה. אציין שבעלי אבא מקסים, חם ואוהב אבל המקרים האלה מפחידים אותי וממוטטים אותי נפשית. אני מעניקה לילדים את כל כולי ודואגת לבריאותם הנפשית כמו זו הפיזית. מפחידות אותי מאד ההשלכות של ההתנהגויות האלה עליהם. הוא נמצא בטיפול פסיכותרפי כבר 4 שנים אבל לא מטפל ממש בocd אלא בדרך עקיפה. מה את ממליצה לי לעשות?
הי מיכל, את מספרת שבעלך הוא אבא טוב, חם ואוהב ושהקושי מול הילדים מתקיים ברגעי הכעס. את גם אומרת שאת מוטרדת בעיקר מההשפעה על הילדים ברגעים הללו בהם הוא כעוס. אז ראשית אני מציעה שברגעים אלו תקחי את פיקוד על הילדים, ופשוט תתרחקו קצת עד אשר יעבור זעם. לילד במצוקה מספיקה דמות אחת מנחמת ומטפלת, הם לא זקוקים לשניכם בו זמנית בכל רגע נתון. אם אכן לוקה בOCD סביר שלא יוכל לשלוט בעצמו ברגעים הקשים בהם המחלה תוקפת. את גם אומרת שהוא מטופל, אז אני מניחה שאת וגם הוא יודעים ששילוב של טיפול תרופתי עם טיפול פסיכותרפויטי/CBT עשוי לשפר מאוד את מצבו. כדאי בהחלט להמליץ לו על השילוב הזה אם אינו כבר מודע לו. מעבר לכך, אם כל מה שניתן לעשות נעשה על ידו(טיפול פרטני, תרופתי וכיוב') אז מה שנותר לך לעשות הוא לתכנן מעין תכניות פעולה למצבים בהם הקושי עולה, כפי שכתבתי לך- למשל ברגעים אלו קצת להתרחק. עם כל הקושי, לפעמים הסביבה צריכה להיות זו שמתאימה את עצמה למצבי החולי כי מי שחולה לא תמיד יכול לעשות את השינוי ולשלוט בתגובותיו. ייתכן שכמה פגישות ייעוץ/טיפול יסייעו לך לעשות את זה ובנוסף גם לקבל את התמיכה לה את בוודאי זקוקה במצב מאתגר ולא קל של גידול שני תינוקות בבית לצד אב שלוקה בOCD. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום רב, בני בן 15.5 ילד מחונן ואינטליגנט. לאחרונה החל לחשוב על נושא המוות. הוא סיפר לי כי מתים מבוגרים ואז פשוט האדם אינו קיים, וגם כשמבוגרים ויודעים שעתידים למות אז איך ההרגשה כשיודעים שאין כמעט זמן . אמרתי לו שאני שמחה כמובן ששיתף אותי וניסיתי לנרמל עד כמה שניתן ואמרתי שבסוף כולם מתים וזו דרכו של האדם ולכן צריך לעשות דברים לשמוח להנות כרגע וגם נתתי מס' דוגמאות של קרובי משפחה מבוגרים ואמרתי שהם שמחים ועושים כל מיני דברים וטוב להם. הוא הודה לי ואמר שעזרתי לו אך בד בבד אמר שהמחשבות לא מרפות הולכות וחוזרות. מה עוד ניתן לומר? אנא עזרתך בהקדם האפשרי
שלום לך, פעלת בצורה מאוד נבונה ולראייה הוא הצליחה להעזר. דעי לך חני שזה די טבעי שבני נוער יתחילו לתהות על נושאים שברומו של עולם או פילוסופיים יותר אם תרצי, עם זאת מה שחשוב לשים לב אליו כאן הוא שהוא לא נכנס למעגל של מחשבות טורדניות וכפיתיות. פיקחי עין על עליו ואם את מבחינה שבאמת זה הכיוון, שהמחשבות מטרידות את מנוחתו והוא מאבד שליטה על כמה ומתי הוא חושב אותן, כדאי לפנות לטיפול אצל פסיכולוג/ית קליני/ית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום רב, אני גננת ותיקה ומנהלת גנים עם גן ילדים גדול ו5 נשות צוות. אחד הילדים בן שלוש, ילד חייכן ושובב, התחיל לאחרונה לדאבוני להשתין על ילדים, או במקומות לא ראויים, הילד ידוע כילד שצורך תשומת לב גדולה ומקבל אותה ממני אישית ומהצוות במשך כל היום. בימים האחרונים הוא שולף את איבר מינו ועושה על ילדים פיפי, בשירותים בחצר ובג'ימבורי. ברצוני לציין שהילד חכם ואינטלגנט , גמול כבר כחצי שנה למרות שהגמילה היתה ארוכה עם עליות וירידות. פעמים רבות במשך היום הוא צריך זמן רגיעה ובו הוא מגיע אלי למשרד ונרגע. ביחס של אחד על אחד הוא רגוע מדבר מספר ומשתף פעולה. אך כאשר משהו לא מוצא חן בעיניו הוא מרבה לעשות דווקא, אם זה להפוך דלי של שטיפה, לחטוף להרביץ וכו. ממש אובדת עצות.. דברתי איתו היום לאחר שהשתין על ילד , ואחרי כעשרים דקות הוא נעמד על הסולם בבריכת הגימבורי והשתין על כל מה שהיה מתחת.
שלום לך, אני חושבת שבהחלט כדאי להזמין את היועצת/פסיכולוגית של הגן לתצפית זאת לצורך עבודה משותפת עם המשפחה. בגן אני מציעה להיות מאוד עקביים עם נושא הגבולות. בכל פעם שחורג מהכללים באופן כזה, רצוי לקחת אותו הצידה למה שיוגדר כ"זמן רגיעה", להרחיק אותו מיתר הילדים ולהציב איתו איש צוות שישהה עימו בזמן הזה. חשוב לעשות זאת בלי לכעוס עליו או לנזוף בו, אלא להיות עניניים ורק לציין שהוא עבר על חוקי הגן. בתום זמן הרגיעה, כדאי להזכיר בקצרה את חוקי וכללי הגן ולעשות שיקוף קצר של מה שהתרשמתם שקרה שם "רצית לשחק עם דנה והיא לא הסכימה אז כעסת/נעלבת.. בוא נחשוב ביחד מה אתה יכול לעשות בפעם הבאה שזה קורה במקום להרביץ..". במקביל אפשר להציב איש צוות בהשגחה יותר קרובה עליו בזמן הקרוב, כך שאותו איש צוות ינסה לצפות מראש תרחישים כאלה ויוכל לעזור לו באמצעם שונים לנהוג אחרת בזמן אמת ועוד לפני שהמצב מדרדר. לסיכום, השילוב של תיווך חברתי לצד שיקוף רגשי חשוב מאוד וכמובן הקפדה על הרחקה מיידית שלו כאשר עובר על כללי הגן. מיותר לציין אני חושבת ששבח ועידוד חשובים כאשר מתנהג לפי הכללים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום אני גרוש , ויש לי שני ילדים בני 16 ו-12. מאז שאני לא גר בבית, אני מעורב פחות בחיי הילדים באופן מובן. בכל פעם שאחד הילדים ירצה להגיע, אם אני בבית אני לא אגיד להם שלא ניתן . אני מרגיש שאני זקוק לכמה ימים רק לעצמי, וכשאני מנסה קצת להתנתק אז אחד הילדים רוצה להגיע ואני כמובן אומר לו לבוא. חבר אמר לי שזה בסדר אם פעם אחת אגיד שהיום אני לא יכול (למרות שאני בבית) ואקבע עם הילד למחר,כדי לקחת לעצמי קצת אויר. אני לא מסוגל להגיד לא יכול כשאני בבית, אני רוצה שהילדים ירגישו שהם יכולים להגיע תמיד. אשמח לשמוע את דעתך המקצועית. תודה
שלום דן, התשובה בעיני היא קצת יותר מורכבת אם זה כן בסדר שתיקח יותר זמן לעצמך בלי הילדים או לא בסדר. יש כאן כוחות שונים שפועלים עלייך ושחשוב לבחון אותם. אולי עייפות או מותשות מסוימת שאתה חווה ביום יום, אולי תחושה שה"אני" שלך קצת הולך לאיבוד, אשמה מול הילדים מסיבות שונות וקושי להציב גבולות, שאלה של עד כמה אתה מרגיש לגיטימציה לקחת דברים לעצמך ולעמן עצמך, שאלה של עד כמה אתה מרגיש שילדייך מקבלים כל מה שהם זקוקים לו מגרושתך ועוד...כל אלו הם נושאים שחשוב לבחון לפני שאתה מגבש לעצמך דרך שתהיה נכונה לך ולילדייך, ושתכוון אותך בדרכך להיות ההורה הכי טוב שאתה יכול להיות עבורם - שזה גם אומר אדם יותר מסופק ורגוע בחיי היום יום. באופן כללי אומר שבתור התחלה אפשר בהחלט להיצמד לימים הקבועים בהסדרי המשמורת, זאת כל עוד אתה מוכן באמת לבחון את כל מה שציינתי לעיל, אחרת אתה כנראה תרגיש מאוד אשם בעשותך זאת. החלטה כזו לטווח הקצר, אני מקווה שתאפשר לך להיות נוכח באופן יותר מלא איתם כאשר הם אמורים להגיע ולהיות איתך. ממליצה בחום לא לוותר על בחינה מעמיקה יותר של הכוחות הפועלים עלייך, הדרכת הורים או טיפול בהחלט יוכלו לסייע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום הבן שלי עוד מעט בן שבע ויש לו לאחרונה לא מעט פחדים. הוא פוחד מסרטים בקולנוע/הצגןת ומסרב להיכנס לאולם. בנוסף כששמים מוסיקה בצהרון הוא צורח מפחד. נותנים לו לצאת החוצה בשל כך. האם אני צריכה להיות מודאגת או שזה פחדים התפתחותיים? תודה ענבל
הי ענבל, זה לא נשמע כמו פחדים התפתחותיים כלל לכן אני מסכימה איתך שבהחלט כדאי לבדוק את העניין. אני מציעה לך להתייעץ עם פסיכולוג/ית קלינית פנים מול פנים. ייתכן שבנך פיתח איזשהן פוביות, שלפי דברייך אני לא מצליחה לזהות, אולי חרדה מוכללת, לא ברור בדיוק ולכן כדאי להתייעץ. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
היי, יש לי בת, בת שנה. אני מודעת לזה כשהיא רוצה משהו הצורת תקשורת שלה היא בבכי אבל..היא בוכה מהכל =\ כלומר, אם לוקחים לה משהו היא בוכה אם מניחים אותה על הרצפה היא בוכה אם נותנים לה משהו טעים וזה נגמר היא בוכה. הכל מהכל. בדרכ היא משטחת על הרצפה וממש מתנהגת כמו ילד בוגר שיודע מה הוא רוצה. אני לא נותנת לה לרוב את מבוקשה אבל כשהיא בוכה אני מחבקת אותה ומנסה להרגיע אותה. אבל מיד אחרי זה היא מוצאת על משהו אחר לבכות. אני כבר לא יודעת איך להתנהג כדי לא לעודד את הבכי. אשמח לעצה מה ניתן לעשות כדי לעודד אותה להפסיק לבכות מכל דבר. והאם בכלל ניתן לעשות זאת בגילה או שכרגע אני צריכה לחכות. תודה
הי חן, את צודקת בדברייך, זוהי בהחלט צורת תקשורת דומיננטית בגיל הזה. יחד עם זאת זה שלב שפעוטות מתחילים את השימוש הראשוני במילים, למעשה מבינים הרבה יותר ממה שהם מצליחים להביע. הפער הזה בין הרצון הברור שביתך חווה לבין יכולתה לתקשר אותו,לעיתים בפני עצמו עלול לייצר תסכול. אז כדאי לך להתחיל לתת לה מילים קודם כל כדי שירגיעו אותה ויעזרו לה להרגיש שהיא מובנת, ובהמשך גם לצורך שימוש. מעבר לכך, אם את מרגישה שביתך רגישה מהרגיל, והדבר מתבטא בכל המסגרות, גם בבית וגם בגן למשל, יש מקום לבחון רגישות יתר חושית. בכל מקרה, העצה הכי טובה היא למצוא עבור עצמך דרך לנשום...כדי להכיל את השלבים המאתגרים האלה בחיי ביתך. תמצאי דרכים לנוח יותר, להתנתק מעת לעת, תמצאי מקום שיוכל להיות עבורך...כל זה יעזור לך להכיל את הרגשות הסוערים שלה, ואת שלך שמתעוררים בעקבותיהם, וזה כמובן גם יעזור לביתך להרגיש מוחזקת ומוכלת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בתי בת שנתיים מתנהגת בימים האחרונים בצורה שונה היא מכה אותי בכל הזדמנות לא מתייחסת למה שאני אומרת המצב לא נעים ... אני אם יחידנית השקעתי בילדה את הנשמה מרגע לידתה, לקחתי חופש מעבודתי ונותרתי בבית עד גיל 7 חודשים ואז מטפלת .. אני חשה שהיא לוקחת את אהבתי כמובן מאליו ומרשה לעצמה להתנהג אלי כך אנא עזרי לי ... מה ניתן לעשות כדי להפסיק התנהגות לא נעימה אני אומרת לה אסור והיא ממשיכה תודה
שלום לך, אני חייבת להודות ששאלתך נגעה לליבי והתלבטתי מאוד כיצד לענות לך כדי להצליח להעביר אלייך את מחשבותיי. אני יכולה לספר לך למשל שבגיל שנתיים התנהגויות מרדניות הן שכיחות. הפעוט מנסה לייצר נפרדות מאמו ולבסס את עצמאותו בעולם, וזה כאמור מתבטא בתוך היחסים עם האם דרך הרבה וויכוחים והתנגדויות. גם אגרסיה היא אלמנט התנהגותי רגשי וביולוגי טבעי. הורים צריכים לדעת מחד לתת לה מקום ומאידך לא לאפשר לה להיות הרסנית. ללמוד כיצד לשים לה גבולות הוא דבר חשוב אבל זו לא כל התורה..לפעמים היחסים קצת יותר סבוכים ומסתבכים ומצריכים בחינה יותר מדוקדקת. הדבר החשוב ביותר שאני רוצה לומר לך הוא שביתך אוהבת אותך ותלויה בך בכל נים ונים מגופה. ההתנהגויות שאת מתארת אינן מבטאות דבר מלבד ניסיונה לבסס את עצמה בעולם וזה ייעשה בראש ובראשונה מולך, מול הדמות המטפלת העיקרית, מול האמא. היא עושה את מה שהיא צריכה לעשות ולא יותר מזה, ועלייך מוטלת החובה ללמוד למה היא זקוקה ממך כדי שהיא תוכל לצמוח ולגדול להיות אדם שמח בריא ומתפקד בעולם. העובדה שתחושות שעולות בך מולה כמו ש"היא לקחת את אהבתי כמובן מאליו" מאותת לי שאת ככל הנראה חווית לא מעט אכזבות ביחסים בין אישיים בחייך, אולי מבני משפחה אולי מחברויות קרובות, מזוגיות, וכרגע אסור שתשחזרי את היחסים הבעיתיים האלה מול ביתך. אני מציעה לך בחום לגשת להדרכה הורית, ועדיף כזו שנעשית על ידי מטפל/ת העובד/ת בגישה דינמית (לרוב פסיכולוגים קליניים), וביחד איתה להשכיל את עצמך ביחס לשלבים ההתפתחותיים הנורמאליים שביתך עוברת ועוד תעבור, וגם תעזור לך לעבד את כל אותם תכנים מן העבר שלעיתים רודפים אותנו אל ההוווה כמו רוחות, ומאיימים להרוס חלקות טובות שבנינו, כמו האימהות הטובה שאת רוצה לבנות עבור ביתך. אני מאחלת לך שתצליחי להנות מן ההורות שלך, להמשיך לתת אהבה מכל הלב ובעיקר להצליח להרגיש את האהבה שאת מקבלת בחזרה מביתך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הי, בני הקטן בן שנה וחצי. נמצא במעון. בחודשים האחרונים הוא בעל חרדת נטישה גדולה מאוד. בכל בוקר שאני הולכת לעבודה (בעלי מכניס למעון) הוא בוכה ליד הדלת ולא מאפשר לי לי ללכת, וכך גם בכל פעם שאני צריכה לצאת מהבית. כשאני מכניסה אותו למעון הוא גם נתקף בבכי. גם במהלך אחר הצהרים כשהוא איתי בבית , הולך אחריי לכל מקום, אפילו לשירותים באופן קבוע. הבנתי שכשהגננת שלו הקבועה יוצאת הביתה מוקדם הוא בוכה גם כן וגם אחריה "עוקב" במהלך היום בגן. הוא הבן הקטן מבין 4 ילדים. אודה לתשובתך מה ניתן לעשות, בתודה מראש.
שלום לך, אם אין ברקע שום דבר מיוחד שעלול להעיד על בעיה, וכדאי כמובן לבחון את הסביבה שלו (מעון, סביבה משפחתית וכיוב') אז אני רק יכולה להרגיעך ולומר לך שמדובר בשלב התפתחותי נורמאלי ותקין. הילד הופך אט אט ער לכך שהוא נפרד מאימו ומאחר ועדיין לא קיימת פונקציית קביעות אובייקט (ההבנה שמה שנעלם/לא מולי עדיין ממשיך להתקיים) מתעוררת חרדת פרידה באופן תדיר. העבודה כאן היא של האמא, להצליח להכיל את זה, להרגיע ולנחם, מבלי להילחץ ולהיסחף אל תוך חרדות הילד. בסביבות גיל שנתיים-שנתיים וחצי, ההתנהגות הזו בדרך כלל מתמתנת בהדרגה וגם חולפת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
