פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום לך, אני לגמרי מבינה את הדאגה אבל רוצה להרגיע אותך. לתחושתי ומתוך מה שכתבת, בנך פשוט מחפש ואף מוצא דרכים לבטא את התסכול והכעס שלו. נושם, יושב בצד, מבקש להיות לבד, מביע כעס כלפיכם וגם לפעמים מבטא במילים גדולות את כעסו. זה חשוב שאת תוכלי להכיל את הכעס הזה שלו מבלי להיכנס לחרדה מיותרת. כפי שאני כותבת כאן לא מעט, מוטל עלינו ההורים לעשות את עבודת העיבוד של תכנים שאינם קשורםי לילדינו, כאלה שמעוררים בנו רגשות קשים. בנך אינו בן דודך, וזה חשוב שתוכלי לראות את בנך כפי שהוא ואת מה שהוא מבטא כפי שהוא, כדי שתוכלי להתייחס אליו במציאות, ולא מתוך חרדות או השלכות. יחד עם זאת קחי בחשבון שהתיחסותי לשאלתך נעשית מרחוק ומבוססת על מעט פרטים. חשוב מאוד שתוכלי להקשיב גם לתחושת הבטן שלך. אם את מרגישה שיש מקום לדאגה אז אני בהחלט ממליצה לך ללכת להתיעצות עם איש מקצוע. פורום מקצועי לעולם לא יוכל להחליף התיעצות פנים מול פנים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי דפי, לפני שאני עונה על שאלתך אני רוצה להקדים ולומר לך שבסיטואציה הזו חשוב ביותר יהיה לאפשר לה להיפרד מכל ילדי הגן ומהצוות בצורה מסודרת ואפילו הדרגתית אם אפשר. לשאלתך, לא הייתי מעבירה אותה תהליכי הסתגלות מיותרים כאשר זמן קצר מאוד קודם לכן נפרדה (או עוד לא נפרדה) מהמסגרת הקודמת. לכן במצב הנתון דעתי היא שהדבר הטוב ביותר עבורה יהיה להיפרד מכולם בצורה מסודרת ולהישאר בבית עד לתחילת השנה הבאה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי נלי, באופן כללי גיל שנתיים הוא גיל כזה שמתאפיין במידה מסוימת של מרדנות אבל מדברייך ייתכן ויש כאן משהו נוסף שמתרחש. אני לא באמת יכולה לעזור לך להבין מה קורה מכאן משום שאת מספקת מעט מאוד פרטים. ייתכן וזה משהו שקשור להתנהלות בגן, אולי זה בכלל קשור אליכם ההורים כמו למשל קושי שלכם להציב ולאכוף גבולות או פשוט שלב התפתחותי שמצריך השתנות והתגמשות של כל מי שבא איתו במגע. לא ברור לי כאמור בדיוק מה הגורם לשינוי ההתנהגותי. את יכולה להתייעץ עם איש מקצוע כמובן או לכתוב לי שוב בצירוף הרבה יותר פרטים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי אירה, אני בהחלט מבינה כמה זה יכול להיות כואב כהורה, לצפות מהצד בילדינו מתנהגים באופן שאנו כהורים רואים ויודעים, שאינו נכון עבורם, מכאיב להם ובעצם רק גורם להם סבל. העניין הוא שהרבה פעמים למרות הקושי, זה נכון יותר לא להתערב באופן ישיר בנעשה (ובוודאי שישנם גם מקרים בהם כדאי ורצוי להתערב). הסיבה היא שלמעשה ביתך עדיין מאוד צעירה ונמצאת בתהליך למידה של איך נכון לה לחיות את החיים. לצערי אי אפשר לדלג לגמרי על טעויות, כאבים ולפעמים גם ייסורים בדרך לשם...זה חלק מהחיים...מה שאת כן יכולה לעשות כהורה, ושגם יהיה אפקטיבי, הוא לחזק את תהליך הלמידה שלה. זה אומר קודם כל לבוא מעמדה תומכת שמסייעת לה להתחבר לרגשות שלה סביב הסיטואציה, למניעים שלה, לצרכים שלה. ברגע שאלו יהיו לה בהירים יותר, היא תוכל לגם להרחיב את אפשרויות הבחירה שלה ואולי לבחור אחרת - לבחור להתרחק מקשר שגורם לה סבל. בהחלט הייתי גם מציעה טיפול פסיכולוגי, כלומר שיחות. עם כל הכבוד לנו ההורים, מגיע רגע בחיי כל מתבגר/מתבגרת, שהם מעדיפים להרחיק את ההורים מעט או הרבה.. זהו גם שלב התפתחותי נורמאלי שחשוב לכבד, אבל אני מציעה טיפול גם בגלל יתר הקשיים שציינת. אני בהחלט חושבת שביתך תוכל להפיק תועלת רבה מטיפול. לסיכום אירה, נסי להיות עבור ביתך כרגע אוזן קשבת ותומכת, לא שיפוטית ולא מייעצת, בוודאי אם היא אינה מעונינת או מבקשת עצה. חשוב שתוכל להרגיש שלא משנה מה קורה שם בחוץ בעולם הגדול, שבבית ואצל אמא, תמיד יבינו אותה, יקבלו אותה ויתמכו בה, זה בפני עצמו יגרום לה לרצות לחפש "בחוץ" את הטוב שהיא מוצאת בבית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום ספי, צר לי מאוד לקרוא את שאלתך. צר ממש. כמובן שאף ילד לא בדיוק מפיק תועלת מלהיות נוכח בכזה סוג של מצב, ואני מניחה שהפרידה בינכם נועדה בין היתר, לחסוך מילדיכם את השפעת יחסיכם העכורים עליהם. אני מציעה לכם, לך ולפרודתך, לפנות בהקדם האפשרי למגשר שיסייע לכם לעבור את תהליך הפרידה עם מינימום נזק לעצמכם ולילדיכם. אין טעם שהיחסים המופרעים ימשכו ושילדיכם ישלחו לטיפול, זה הרי לא הגיוני... שולחת לך הרבה כוח ועידוד והמלצה חמה לפנות למגשר בהקדם! יש גם פסיכותרפיסטים שהם מגשרים, וזה בעיני הכיוון הנכון עבורכם כרגע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי אביב, במצבים אלה יש לעצור אותו מלפגוע בעצמו ולנסות להרגיע אותו. לנחם אותו, להסיח את דעתו, להרים אותו ולחבק אותו וכיוב'. זוהי תגובה שמבטאת תסכול וצריך פשוט לעזור לו להתמודד עם הרגש הלא נעים הזה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום סימה, שאלתך נוגעת ללב וחשובה מאוד. את בהחלט צודקת בחששות שלך. לטראומות שלנו יש את דרכן להשתחזר, במיוחד כאשר הן לא מספיק מעובדות. גם המודלים הפנימיים הטבועים בנו, של ההורות שאנו חווינו, בין אם עירבו אירועים טראומטיים ובין אם לא, גם הם בעלי השפעה חזקה מאוד בפני עצמם. לכן אני מאמינה שעל כל הורה לערוך היכרות מעמיקה עם כל אותם מודלים פנימיים לא לגמרי מודעים, עם הצרכים שלנו שנשארו לא מסופקים, עם הכמיהות, האכזבות, הטראומות ובעצם כל ה"שדים והמלאכים" הקדומים. ככל שנהיה מודעים יותר לכל אלו, כך נוכל להרחיב את אפשרויות הבחירה שלנו כהורים (ולא לפעול כמו תוכנות מתוכנתות של עברנו) ובעצם להיות פחות עיוורים לצרכי הילדים הממשיים הניצבים לפנינו ומסוגלים יותר גם לספק את צרכיהם. סימה, אני מעריכה אותך מאוד על עצם המודעות שלך לסכנות האלה, ובכך בעיני את כבר מעט יותר חסינה מכל הורה אחר שכלל לא מודע לאפשרות הזו. בוודאי שטיפול יוכל לסייע מאוד, ובמיוחד גישה הנקראת "טיפול בהורות" או הדרכה הורית "דינמית" יותר אם תירצי, שמתמקדת אמנם בפרט אבל גם שמה דגש על ההשפעות השונות על ההורות. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, השלה מאוד קצרה, ללא פירוט כלל, אפילו לא גיל ומכאן תשובתי הכללית והמוגבלת. ככלל, יש למנוע מהילד מלפגוע בעצמו, לפעמים חיבוק חזק, מעין "חיבוק דב" יכול לעזור. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי מלי, את שואלת האם ההתנהגות היא חריגה או נורמטיבית. על זה רק את תוכלי לענות כי למרות הפירוט שלך, אני לא יודעת מה התדירות של המקרים האלה, כמה הוא מעורב במקרי אלימות, כיצד הוא מתנהג בבית ועוד. המוקד בעיני הוא אחר והוא איך את כהורה מרגישה ביחס ליכולת שלך להציב לו גבולות. האם מקבל את הגבולות? האם כהורים זה משהו שקשה לכם לעשות איתו? וכאמור כיצד הוא מתנהג בבית. את מוזמנת לחזור ולשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי שרון, בואי נצא מנקודת הנחה שכל דבר שלא מייצר מצוקה לעצמו או לאחר, הוא בגדר "נורמאלי". זה כלל אצבע שלדעתי בהחלט אפשר להשתמש בו... מעבר לכך, מה בדיוק מדאיג אותך? לעיתים הקשיים בהורות נוגעים לנו וכלל לא לילדינו... מוזמנת לשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי סיסי, עירבת את הגננת ו...? מה היא אמרה, כיצד היא מסייעת? בשלב ראשון צריך לעבוד מאוד צמוד עם הגננת ולפעול מתוך מה שהיא מספרת. אולי ביתך מגזימה? אולי זו רק תחושה? כאמור אינני יודעת מה אמרה הגננת כך שאינני יכולה לעזור לך. את מוזמנת לחזור ולשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי יעל, קראתי בעיון את שאלתך ואני כרגע מרגישה כמו בעבודה בלשית..אמנם פירטת הרבה אבל אני לא באמת יכולה לדעת בוודאות מנין נובע הקושי שלו/שלכם. בכל זאת יש לי כמה השערות, אבל אלו הן רק השערות. התיעצות עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים מומלצת בשלב זה. אני אתן לך שני כיווני בדיקה, שלתחושתי עשויים ליצר את הקושי. האחד הוא שאני חושבת שהבן שלך לא מרגיש שהוא מספיק מוחזק. הרגשה זו מביאה ילדים להמשיך ולאתגר את ההורים על ידי בחינת גבולות חוזרת ומתמדת. הרס של דברים, תוקפנות לא מווסתת, חוסר קבלת סמכות ועוד. אלו הם בדרך כלל ילדים שצריכים להרגיש שהוריהם מספיק חזקים כדי לשמור ולהגן עליהם מפני העולם וגם מפני עצמם (מפני ההרסנות, האלימות וכיוב'). ילדים קטנים עדיין לא מסוגלים לווסת את עצמם כראוי, ובגילאם הצעירים, זוהי פונקציה שההורים נדרשים להמשיך למלא. אם אתם מוצאים שאתם מתקשים בהצבת גבולות, אם אינכם עקביים בכך , אם שני ההורים נוהגים לחבל זה לזה או להתווכח זה עם זה על סגנון הסמכות וכיוב', אזי זו ככל הנראה הבעיה וצריך לעבוד על זה. כאמור מטפל רגשי של ילדים הוא הכתובת. הכיוון השני הוא לבחון קשיי וויסות ו/או קשיי קשב וריכוז ואת זה אפשר להתחיל לעשות אצל פסיכולוג התפתחותי או מרפא בעיסוק. לעיתים התנהגות כזו נובעת מתוך קשיים כאלה ואז הטיפול הוא אחר. מקווה שסייעתי, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי דנה, ביתך בגיל שהיא שמחה ומוכנה להתנגד לכמעט כל דבר שאיך אומרים "לא בא לה". יש אומרים שכך הם מתרגלים עצמאות, מבססים נפרדות מן ההורים, בוחנים גבולות וכך למדים על העולם ועוד ועוד. הכל נכון במידה מסוימת, וחשוב לבחון מה הכי נכון לגבי ביתך. לפעמים אגב לא מדובר בשום דבר מכל זה אלא בדינמיקה מסוימת מול ההורים או מול הורה מסוים שדורשת פיענוח והתנהלות ספציפית יותר. נקודת מבט אחרת, כפי שלא היית חוששת להרימה באמצע הכביש, חרף התנגדותה, לו הייתה פשוט מחליטה להעמד, כך גם צריך לפעמים לבצע חלק מהפעולות האלה. ב"אסרטיביות רכה", תוך נחמה חיבוק ונישוק.. יש עוד כל מיני טקטיקות לעקוף את זה, למשל לשאול "את מי את בוחרת - אבא או אבא לצחצח איתך שיניים". באיזה חדר את בוחרת בסלון או בחדר וכיוב', לאפשר להם בחירה אבל בטו שמסמן "עסקים". אבל...תמיד יגיע הרגע, שתאלצי פשוט לעשות את זה "כאן ועכשיו". אז "אסרטיביות רכה" היא הדרך וכפי שאמרתי, תמיד שווה לבחון אם מדובר בדינמיקה שנוצרת רק מולך ומאותת לך לחשוב יותר לעומק על צרכי הילד. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, את שואלת שאלה אחת קטנה לכאורה, אבל מניסיוני כל הנושא הזה דורש חשיבה משותפת הרבה יתר מעמיקה על הילד, על מה שזה מעורר בך ובאבא ועוד. באופן אישי עלי לומר שההתנהגות הזו לא בהכרח מנבאת נטיה מינית, אבל היא עשויה. כרגע הדבר הכי חשוב הוא להמשיך לתמוך בבנך לחקור ולגלות את עצמו, ולתמוך בו לא משנה מי הוא ואיך הוא בוחר בהווה או יבחר בעתיד להתנהג. אני מניחה שבגיל הזה הוא כבר שמע לא פעם ש"שמלות זה של בנות ומכנסיים לבנים" וכנראה עדיין בוחר לנהוכ כך. ייתכן וזה מאוד חשוב לו לנהוג כך ואולי הוא מוכן לשאת בהשלכות החברתיות שסביר שיפגוש בעתיד או אולי כבר פגש. מה שחשוב הוא שלא ישלם את ה"מחיר ההורי" כלומר שיוכל להמשיך להרגיש שהוריו אוהבים אותו וגאים בו ותומכים בו לא משנה איך הוא בעולם. ברמה המעשית, לא הייתי עושה דבר, אלא מוודאת שהוא מרגיש שאת שם עבורו כדי שיוכל גם להרגיש מספיק בטוח לשתף כאשר נפגע . כך את תוכלי גם לתמוך בו וגם לעזור לו לבחור איך הוא רוצה להמשיך לבטא את עצמו (אולי רק בבית ולא בחוץ ואולי כן בחוץ - הבחירה צריכה להיות שלו והתמיכה חייבת לבוא מצידכם). לפעמים כל זה הוא Easier said then done, לכן לא לחשוש לפנות להדרכה הורית מקצועית במידת הצורך. מקווה שסייעתי, כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי אפרת, חיבבתי את הניסוח שלך "אשמח לתובנות" :) זו באמת שאלה שאין עליה תשובה נכונה, רק דעות, תפיסות שונות ונקודות מבט. אז אשמח לספק לך תובנות משלי. ראשית אני חושבת שכדאי להקדיש מחשבה עמוקה לרעיון שבגן החדש הגננת תוכל "לקדם אותה" ולתקוות שמגיעות איתו. תהיה טובה הגננת ככל שתהיה, תמיד יהיו ילדים מופנמים יותר ומופנמים פחות, מקובלים יותר ופחות. אני אישית חושבת שהפונקציה העיקרית של גן הוא לספק סביבה חברתית, אינטראקציה ומספיק גירויים נגישים (צעצועים, אפשרות לבוא לידי ביטוי ביצירה ובמשחק וגם בין היתר המפגשים המונחים) וכמובן תיווך חברתי, בשביל שהילד יוכל לחקור את העולם על כל מימדיו, ולהתנסות בתוכו. המשמעות היא שבגילאים האלה בעיני, מה שחשוב הוא שהגננת תהיה מכילה, אמפטית, ושתצליח לשמור על כל ילדי הגן כך שירגישו בטוחים וחופשיים לחקור ולהתנסות. מעבר לכך את אומרת שלביתך קשה יותר מן הבחינה החברתית, אם כן חבל יהיה להעבירה לגן בו כולם גדולים ממנה, ומגובשים ואז כפי שאת אומרת - בוודאי הקושי שתחווה רק יגדל. כמו כן מעברי גנים הם בהחלט לא קלים לילדים, במיוחד למופנמים שבינהם. זיכרי, גם אם הגננת החדשה באמת מאוד טובה, לא בטוחה שביתך תשתנה כ"כ מן הבחינה הזו בשנה אחת, דווקא בזכותה. לבסוף, אני חושבת שאת בהחלט יכולה להיות זו שעוזרת לה ומקדמת אותה. ייתכן שכדאי לשקול ייעוץ הורי, ולבדוק כיצד אפשר לחזק אותה או לחילופין אולי פשוט לקבל את העובדה שביתך מעט יותר מופנמת מאחרים..וזה גם בסדר. כמו כן ילדים בגיל 4 5 ו6, לעיתים משתנים, נפתחים... השפה מתפתחת, הביטחון גדל, צריך לתת גם לזמן לפעול פה. מקווה שסייעתי מעט, אכן החלטה לא פשוטה לפנייך.. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי שירן, ראשית תודה על הפירגון! כיף לשמוע. תראי, את מתארת פה מצב מורכב. ראשית קושי כללי לשלוט בסוגרים בשעות הלילה, דבר שקיים מאז ומתמיד. שנית רצון להתיילד ואולי נסיגה עקב הריון מתקדם שלך. אז קודם כל הייתי שוללת בעיות פיזיולוגיות, קשיי וויסות חושי ובהנחה שהכל תקין שוקלת אפשרות של טיפול נקודתי בבעיה למשל שיטות פעמון למינהן. יחד עם זאת לא הייתי מתעלמת מהביטויים הרגשיים החדשיםו ובודקת כיצד אפשר לתת לו מקום לביטוי רגשות מולך. אפשר לעשות זאת דרך משחקי תפקידים במשחק משותף, משחק בובות (כמו פליימוביל) או כל סוג אחר של משחק בו אפשר לבטא רגשות באופן עקיף ולכן לא מאיים. כמובן שהגדלת זמן האיכות איתו תסייע לאפשרות של קירבה רגשית גדולה יותר בינכם. לסיכום הייתי פועלת במקביל - גם פיזיולוגית (בדיקה רפואית, בדיקות הוויסות החושי ושיטת פעמון) וגם לא מתעלמת מהצרכים הרגשיים החדשים שאת מזהה, שייתכן מאוד שתורמים לנסיגה בזמן האחרון. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, אני חייבת לומר שלקרוא לרצון שלו להצחיק חברים, ונניח שגם בזמן השיעור - "נסיגה" מעורר אצלי הרבה מאוד אי נוחות. אולי אפשר לקרוא לזה במקום "התפתחות חברתית"? אני לא בטוחה שמה שקורה כאן הוא דווקא דבר רע, כאמור תלוי מאיזו סביב מביטים על זה, ומי מביט על זה.. כשאת שואלת אותו על כך הוא אומר בכנות שהוא רוצה להצחיק חברים. אני לא הייתי עוצרת שם. נסי לברר יותר מה קורה איתו מבחינה חברתית בזמן האחרון, האם מצליח לרכוש חברים חדשים, האם מרגיש טוב יותר כעת בבית הספר ובפרט מבחינה חברתית מאז שמבטא כך את חוש ההומור שלו? ואם את מתרשמת שבנך מצליח לשפר את מצבו דרך חוש הומור, הרי שמגיעות לו רק תשבוחות על כך. כמובן שחשוב לעזור לו להבין שהשיעור הוא פשוט לא הזמן לזה..אני מאמינה שאם ירגיש באמת ובתמים את הגאווה שלך בו, עידוד ופירגון ממך, גם יוכל לקבל ולהפנים עוד איזה חוק או שניים כמו למשל שאסור לדבר בזמן השיעור.. בשמחות, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך אמא, שאלתך חשובה ונוגעת מאוד. ראשית רוצה לומר שצר לי מאוד שנאלצת לעבור חוויות כ"כ קשות בילדותך שהותירו בך צלקות עד היום ואת למעשה מתארת תגובה פוסטראומטית כפי שמרחשת מול בנך. מאחרת ואת בטיפול, לא נותר לי אלא לומר לך להמשיך ולעבד את המקום הכאוב הזה. כמו כן ייתכן שטיפול דיאדי (ביחד עם בנך) יוכל לסייע לקשר בינכם עד מאוד, אבל אין באמת דרך להסביר לו מדוע אמא מרוחקת ומרחיקה.. הכיוון הוא עבודה קשה, סיזיפית ומפרכת על עיבוד הטראומה כדי שזו לא תעבור הלאה בתורשה בין דורית כואבת. שולחת לך עידוד ומאחלת בהצלחה רבה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי ליאור, ראשית הייתי מנסה להבין מה הסיבה לירידה בלימודים. מדוע ה"חשק" השתנה מקצה לקצה. מה שהיה לו כה חשוב כבר לא חשוב כלל..נשמע לי מעט תמוה וייתכן שהתשובה לשאלה שלך טמונה כאן. באופן כללי אומר שבעיני חשוב מאוד ללמד אותו לעמוד במחויבויות שלו ואחת מהן היא ללמוד. אם אין חובות אז אין זכויות וזה בעיני מסר שחשוב להעביר. זה לא בדיוק עונש אלא זו המציאות בחיים. שים לב, לא הייתי דורשת ממנו לספק ציונים אלא רק להקדיש זמן מסוים בכל יום ללימודים, ועמידה בכל המשימות שלו. למשל שעה וחצי שמוקדשות ללימודים בכל יום. לסיכום נסו לחשוב עליו בצורה קצת יותר מעמיקה ולנסות להבין מה הביא לשינוי הקיצוני הזה בעמדתו. כמו כן אל תדרשו ממנו הישגים אלא המסר צריך להיות החשיבות שבעמידה במחויבויות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, אתה מוזמן לשלוח מייל פרטי אליו יוכלו גולשי הפורום לכתוב לך את המלצותיהם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי הודיה, בנך מתנהג כמו רוב הילדים בני השנתיים, הוא רוצה משהו, דורש אותו ומוחה כאשר אינו מקבל אותו. מה שכן, אני מזהה שאת מתקשה להכיל את מחאותיו, מרגישה אולי קצת אשמה, אולי בהלה ואת אכן שואלת אותי האם דרכך נכונה. אז תני לי להרגיע אותך - כן, את פועלת נכון. ברור שלא נוכל לתת לקטנטנים האלה את כל מה שהם רוצים, ויותר מכך, זו הדרך שבה את שומרת עליו ומטפלת בו נכון. אז כאשר תהיי קצת יותר בטוחה בזה שהגבולות שאת מציבה לו הם אלו שבין היתר מיטיבים איתו ושהוא בעצם מאוד זקוק להם ו-שגם את וגם הוא פועלים בדיוק כפי הנדרש (את מגבילה לפעמים והוא דורש ומוחה), תוכלי להכיל את מחאותיו קצת יותר בקלות בלי להיבהל ומבלי להיסחף איתו לדרמה שלו. דבר נוסף, בגלל שהוא כבר בן שנתיים ומבין הרבה דברים, אפשר בהחלט להכין אותו מראש וגם תוך כדי למשל "עכשיו אתה תראה סרט קצר, עוד מעט נסגור ונלך לישון..עוד קצת וזהו..". לסיכום הודיה, נסי להיות יותר בטוחה בעצמך, מה שיעזור לך להכיל את מחאותיו, ואת תראי שעם הזמן המחאות תהפוכנה פחות ארוכות ופחות עוצמתיות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי איילת, אינני רואה בכך כל בעיה וגם ממש לא בטוחה שהולכים ללעוג לו בשל כך בכיתה א' או אי פעם. את כנראה מזהה נכון שזו התנהגות שמבטאת התרגשות ותו לא, ולכן הייתי פשוט מניחה לזה. בנוסף זה נשמע שכבר הסבתם את תשומת ליבו לעניין והוא מבין שהוא עושה זאת, אז אם מתישהו יבחר לשנות זאת הוא כבר יעשה את זה מתוך עצמו בכוחות עצמו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי ליבי, השינויים ההתפתחותיים הרבים החלים בתקופה זו בקרב פעוטות - רגשיים, קוגניטיביים, מוטוריים - מייצרים מן הסתם גם שינויים בהתנהגות. חשוב במיוחד שאנו ההורים נוכל להתייחס לשינויים האלה ברגישות ובגמישות כלומר להיות מסוגלים להתאים את עצמנו לשינויים האלה, לפחות במידת מה. אם למשל ביתך זקוקה ליותר זמן "הפשרה" מהעבר, כדאי לאפשר לה את זה. להכין אותה היטב לפני כל יציאה או אירוע.להסביר מה הולך להיות, ואיך הדברים יראו, כל זאת כדי לכבד את צרכיה ולתת להם מענה. אני ממש לא הייתי מתייחסת לשינויים האלה כאל בעיה שיש לטפל בה, אלא יותר כאל שינויים התפתחותיים טבעיים. אז אל דאגה, המשיכי לשמוח בביתך ולספק לה מענה לצרכיה המשתנים, שעוד ישתנו שוב ושוב עם השנים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, זה נשמע שהנכד שלך משחק איתכם...:) וצריך לעזור לו להבין את ההבדל בין מה מקובל עליכם ומה לא, מה בגדר משחק ומה לא. צריך לחזור על המסרים פעמים רבות, להרחיק אותו מסכנה, להרחיק אותו ממצבים בהם יכול לשים אחר בסכנה, ולהעביר את המסר בעקביות, בבירור ולעיתים אף בתקיפות, כל זאת מבלי לשכוח שאין שום דבר חריג בהכרח בהתנהגותו. בגיל הזה צריך לגייס כלפיו הרבה סבלנות, הרבה אהבה ויכולת להעמיד גבולות בצורה ברורה עקבית, תקיפה ולא תוקפנית - שוב ושוב ושוב.. כל טוב, רדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי הילה, הייתי מתחילה בלנסות להבין מה קורה איתו בלילה, ולא פחות חשוב לעזור לו להבין מה קורה. ממש להתעניין וכמו "לחקור" את הנושא, האם הוא מתעורר בעקבות חלום, האם הוא זוכר את שחלם, איך מרגיש כאשר מתעורר, האם זוכר רגש. כלומר לרדת לפרטי פרטים כדי להבין את המצב הזה ואת החוויה הנלווית, עד הסוף. זה בפני עצמו יכול להניב מידע חשוב, האם למשל מדובר בחרדות או אולי סוג של הפרעת שינה. אחרי שיהיה לך את כל המידע, תוכלי להבין יותר איזו מין התערבות נדרשת. את מוזמנת להתייעץ איתי שוב או להתייעץ עם רופא הילדים שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, הקושי שאת מתארת קשור לגבולות וסביר שגם לדינמיקה שמתרחשת ביחסים בינכן. לגבי הסיטואציה הזו, חשוב לא לתת לה להזיק לעצמה. אם היא לא נשמעת לך כשאת אומרת לה "אני לא מרשה לך לנשוך את עצמך" את יכולה לחבק אותה חיבוק גדול - כזה שחצי מחבק וחצי מחזיק ולמנוע את זה. כמובן שחשוב להיות עקבית ולא לאפשר לה את הדבר שרוצה בעקבות ההתנהגויות האלה. בכל מקרה כדאי לחשוב על כל נושא הגבולות והיחסים בינכן קצת יותר לעומק, אני מנחשת שהקשיים מתפרסים לעוד נושאים. כמה פגישות עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים יוכלו מאוד לסייע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי ירון, למען האמת יכולות להיות סיבות נוספות להתנהגות מעין זו, על אף שצורך בשליטה הוא אחד מהם. בתור התחלה הייתי מניחה לעניין, מולה לפחות, וממעיטה בדיבור על הנושא. מאפשרת לה לעשות את צרכיה בדרך שלה, שזה אומר בשינה כרגע. יחד עם זאת לא הייתי מתעלמת מהאיתות לעזרה כאן, מהמסר שהיא מנסה להעביר. האם היא באמת מנסה לחזק את תחושת הביטחון שלה בעולם דרך השגת שליטה בדרך הזו? האם היא חרדה מדבר מה? על זה חשוב לתת את הדעת בהחלט ולפעול ברמה המהותית בכיוון הנכון על מנת להיות עבורה באופן מיטיב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לכם, אתם מתארים תופעה אחת קטנה, בהינתק מכל הרקע שלו ושלכם כמשפחה, וזה מעט מקשה עלי לתת לכם את חוות דעתי השלמה. אז אם מדובר רק בזה, באמת אין טעם לעשות מזה "עניין" כמו שאתם אומרים. זוהי כנראה הדרך שלו להרגע, במיוחד כאשר עייף (או במתח? לא ציינתם), וכאשר תרגישו בשלים לגמול אותו ממוצץ, הוא כנראה ימצא דרך אחרת להרגיע את עצמו. אם יש לכן סיבות נוספות לדאוג בגינן, למשל שבנכם נראה לכם מתוח במיוחד, חרד, מתקשה להרגע וכד', אז הייתי מציעה לכם לגשת להדרכת הורים או להתיעצות עם פסיכולוג התפתחותי או קליני המתמחה בטיפול בגיל הרך. כל טוב, רדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי אלנה, ראשית אני רוצה לומר לך שאני שומעת היטב את הדאגה הכנה שלך לביך ואת הרצון שלך לעזור לה ולגונן עליה. העמדה הזו חשובה ואני מקווה שביתך תצליח להרגיש אותה. אז אקדים ואמר שאם יש לך איזושהי ידיעה שמדובר בקשר פוגעני, עלייך לעשות כל שרק אפשר על מנת להפסיק אותו. במידה ואין לך ידע כזה, הייתי קודם כל מנסה להתעודד מכך שביתך הפעם כן פונה אלייך ומשתפת אותך. זה נשמע שהיא דווקא מעונינת ורוצה בקירבתך כרגע, ופה יש הזדמנות פז שלא כדאי לפספס. אז למרות כל החרדה שבוודאי מתעוררת אצלך סביב העניין, אני מציעה לך לעשות כל שביכולתך כדי להכיל אותה ולשאת אותה, על מנת להצליח לשמר את הקירבה הזו ולא לפספס את ההזדמנות הזו. הייתי מזמינה את ביתך לבית קפה ומשוחחת איתה, בעיקר שומעת ממנה על הקשר, על רגשותיה, ומייצרת מצבים כאלה כל אימתי שרק אפשר כדי לתת לה הזדמנות לשתף אותך, ובבוא העת גם לשמוע אותך, לשמוע את מה שיש לך לומר לך מניסיון חייך, מהיכרותך איתה וכאדם בוגר שעבר כבר לא מעט בעולם הזה, בוודאי ובוודאי ביחס אליה. אבל זה יוכל לקרות אך ורק אם תצליחי להישאר פתוחה ותומכת כלפיה, קודם כל, ורק לאחר מכן היא תוכל גם לשמוע אותך. העצה הזו שלי אלייך מגיעה מתוך הבנה אלנה, שלפעמים דווקא הקשיית העורף, חוקים קשוחים, הגבלות וסנקציות, הם אלו שבסוף מגבירים את ההתנגדות וכך גם את החרדה שאותה הם נועדו לשכך. ביתך אינה ילדה קטנה, אפילו על פי חוק מותר לה לנהוג כך אם היא רוצה בכך, ולכן הדרך היחידה כרגע לשמור עליה, הוא להישאר קרובה אליה, כדי שכאמור גם היא תוכל להתקרב אלייך ולשמוע ממך את מה שתרצי לומר לה. לגבי בעלך, אם הוא מאוד מתנגד ומתקשה להכיל את המצב, כמה שיחות משותפות עם פסיכולוג/ת או מטפל משפחתי יוכלו לסייע לכם להתוות את הדרך ולתמוך בכם לתמוך בה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044ו י

הי כוכי, מחזורי שינה ועירות בגיל הזה צריכים להישמר סדירים ככל האפשר. לפי דברייך לפעמים היא נרדמת בצהריים, לפעמים לא, לפרקי זמן שונים בכל פעם, ואז שוכבת לישון בכל ערב בשעה שבע וחצי. התחילי להקפיד על שעות שינה סדירות, השכיבי אותה לישון למשך שעה אחת בלבד בצהריים, כ-7 שעות לאחר שמתעוררת, והצמידי להרדמה טקס שנת צהריים קבוע. כמו כן חשוב שלא תאפשרי לה לישון בזמנים אחרים. בערב נסי לאחר מעט את שעת ההשכבה, במקום שבע וחצי, שמונה וחצי, וכאמור קיימי טקס שינה. כמו כן כדאי להרגיל אותה להרדם לבד. לפעמים ילדים לא נרדמים דווקא בגלל שההורים ישובים איתם בחדר, כלומר נוכחות ההורים בעצם קצת מפריעה לילד להרדם.. לסיכום חשוב לשמור על סדירות בשעות, טקסים קבועים, אם היא ילדה שזקוקה לפחות שינה, קצרי את שנת הצהריים והאריכי מעט את זמני השינה מרגע ההתעוררות. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, את מעלה הרבה אפשרויות ומחשבות, ואני חושבת שבמידה מסוימת כנראה שמדובר בשילוב. היציאה מן השיגרה, אי הנוחות הפיזית, שלבים התפתחותיים משתנים..כל אלו מביאים לשינויים בהתנהגותה. כל שצריך לעשות הוא להמשיך להיות אמפטיים כלפיה, לשים לב לצרכים המשתנים, ההתפתחותיים והנקודתיים, ולהיות מוכנים להיות גמישים במידת הצורך..אם פעם הייתה יותר מרצה, אז להתכונן לקצת יותר מרדנות ודעתנות, ליותר דורשנות ובמקביל גם ליותר צורך בהרגעה רגשית מצידה. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי שרה, כמו במצבים דומים, כל שצריך לעשות הוא למצוא זמן בו אפשר לברר איתו בנינוחות וברוגע מה מניע אותו. אם תנסי לעשות זאת כשאת מופתעת או בלחץ, כועסת או במתח כלשהו, כמובן ששיחה ממשית לא תוכל להתקיים בתנאים כאלה. יכול להיות שהוא לא מרוצה מהמראה החיצוני שלו, אולי זה סוג של חוסר ביטחון עצמי שמופיע, ייתכן וזה מסמל קשיים חברתיים, אולי בעיה של דימוי עצמי, ויכול להיות גם שהוא באמת לא אוהבת את איך שהספר מספר אותו. בכל מקרה, שיחה נינוחה ורגועה תסייע לשניכם להבין טוב יותר את מניעיו. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי שוב, אז את נותרת לבדך כרגע לחשוב עליו ולבחון את ה"השערות" שהעליתי, או אחרות.. זה לא באמת משנה אם גזר את השיער או לא, או אם יעשה זאת בעתיד, בעיני לפחות. מה שחשוב הוא שתוכלי לזהות מצוקה אם קיימת, ואת זה הורה יכול לעשות דרך התבוננות וחשיבה מעמיקה על הילד, גם אם זה לוקח תקופה מסוימת וגם אם הילד לא משתף ברגשותיו או חוויותיו. כל טוב וחג שמח, ירדן

שלום לך, את מתארת מצב מצער..חבל שפני הדברים הם כך. אני חושבת שהאתגר שלך הוא לנסות ולמצוא דרך לייצר נפרדות מאחותך. כשאני אומרת נפרדות אני מתכוונת לא לפרידה ולניתוק קשר ממשי כפי שניסית לעשות בעבר ללא הצלחה, אלא ליכולת לתפוס ממנה מרחק ריגשי. כמובן שזוהי אינה משימה קלה, והיא כרוכה בהרבה מאמץ נפשי, במיוחד כאשר מדובר בדמות כ"כ קרובה וככל הנראה גם משמעותית עבורך, אבל למעשה זוהי הדרך היחידה בה אפשר גם להיות בקשר עם אדם (שקשה לנו איתו) כשהחיים מצריכים זאת, וגם להצליח לשמור על תחושה אישית טובה. הדרך לשם תצטרך לעבור דרך הבנה וקבלה שאחותך לא תשתנה - לעולם. היא תמיד תתנהג כפי שהיא מתנהגת, ולצד זה לנסות להבין שההתנהגות הזו למעשה לא באמת קשורה אלייך למרות שהיא מופנית כלפייך. השלב הבא הוא בדרך כלל סוג של אבל על מה שלא היה וככל הנראה גם לעולם לא יהיה בינכן. בהמשך הדרך תגיע הקבלה..הקבלה השלמה יותר של מה שיש, ומה שאין. ללא ספק, טיפול מסייע מאוד בתהליכים מעין אלה, אבל עם התכוונות פנימית, אינטרוספקציה ומאמץ נפשי, תוכלי להתחיל את הדרך לשם גם בכוחות עצמך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רונן, אני מסכימה עם בת זוגך, בין היתר מהסיבות שהיא הזכירה ועוד. משום מה אני מתרשמת שאתה חש דחיפות מסוימת לערוך את ההיכרות הזו בינהם, ואני מציעה שתחשוב מדוע. איזו סיבה יש לך לא להמתין ולהתאזר במעט יותר סבלנות? אז מה אם היא בחיך כרגע..אול לא תהיה מחר..(זהו קשר מאוד מאוד טרי). גם רופא השיניים שלך נמצא בחייך כרגע, זה לא מצדיק היכרות עם ילדייך. אני באמת מציעה לך להקדיש מחשבה ולבחון היטב מה הסיבה האמיתית להחפז ולערוך את ההיכרות הזו בינהם. מעבר לכך, רצוי שההחלטה תהיה משותפת, ואם בת זוגך לא חשה בנוח כרגע לערוך את ההיכרות הזו, הייתי בהחלט מתחשבת בה, ולא דוחקת בה. שנית, רצוי שהקשר יהיה מספיק יציב כדי שילדייך לא יצטרכו לעבור היכרויות כאלה יותר מידי פעמים, שזו אגב חוויה לא פשוטה כלל בשביל ילדים (היכרויות נשנות עם בני זוג חדשים של ההורים). מקווה שסייעתי.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי טטיאנה, זה שאביו מופנם ופחות חברותי, לא בהכרח ישליך עליו. אם את חברותית בעצמך כלומר מספקת מודל כזה, ואת מעודדת אותו להיות כזה (מפגשים עם חברים, חוגים וכיוב'), אין שום סיבה שלא יפתח כישורים חברתיים. שימי לב עם זאת, יש הבדל בין מופנמות להתבודדות. בנך לא חייב להיות מוחצן ו"מלך הגן והכיתה". מספיק שיש לו כמה חברים שהוא שמח לשחק איתם, אין סיבה או צורך לדרוש או לשאוף ליותר מזה, בוודאי לא בשלב זה בחייו. חשוב לתת לו להיות מי שהוא, והאופן שיהיה בחברה, קשור גם למזג, לשלבים התפתחותיים ואינדיבידואליים, וגם לאישיות - מופנמות או מוחצנות -וזיכרי כי מופנמות אינה שוות ערך להתבודדות חברתית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי יגאל, אני לא נוהגת לתת עצות מסוג זה ללא מידע מקיף וכולל. כמו בכל תחום, אני מאמינה שגם בנושא ההרדמה והשינה, יש לקחת בחשבון גורמים רבים בינהם- סדר היום, כמות השינה במהלך היום, זמן האיכות עם אמא ואבא כולל גם הרגלי שינה והרדמה שמקנים ההורים. אני מציעה לשבת עם זוגתך ולבחון היטב את כל הגורמים שציינתי. אם אתם מסופקים מבחינת כולם - ללא יצא מן הכלל, אז ייתכן שכל שצריך לעשות הוא להרגיל אותו בהדרגה לכך שאתה יוצא מהחדר בזמן שהוא ער. בתחילה כאשר הופך ישנוני, וכאמור בהדרגה, כל פעם קצת קודם. כדאי לשוחח עם ילדך עוד קודם, להסביר שהוא כבר ילד גדול, שאבא גם רוצה לישון, שאתה תשב איתו קצת , תיתנו נשיקה ותלך. אני בד"כ מציעה גם טקס פרידה קטן כמו למשל, נשיקה לכל יד, לכל רגל, לדובי וכו' או כל טקס (קטן ותואם) אחר יצירתי. כאמור שם המשחק הוא הסבר מקדים ברור והדרגתיות. אם בוכה, נכנסים, מסבירים שוב..נותנים נשיקה ויוצאים שוב.. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום מודי, כהורה אל הורה, אני מבינה את התפילות שיבקיע גולים...באותו הרגע שבנך סוף סוף מגיע אל הכדור.. הדבר הזה מרגיש כמו שווה אלף תפילות. אבל כאשת מקצוע עלי להצביע על כך שכגודל הציפייה של -ההורה, כך גודל מפח הנפש של הילד. חשוב שאנחנו ההורים נוכל קודם כל -אנחנו- לקחת את הדברים בפרופורציה כדי להעביר אל ילדינו את הפרופורציה האמיתית של כל סיטואציה. זה בסה"כ חוג, בס"הכ ספורט. מתאמנים, באים במגע עם ילדים, מתפתחים, משחקים, מצליחים ומפסידים. אם באמת אבל באמת תצליח בעצמך לקחת את הדברים באופן הזה, תוכל להעביר את זה גם לילדך, ומפחי הנפש לא יהיו כ"כ דרמטיים. אם תצליח לעשות את השינוי בתפיסתך, אבל באמת באופן עמוק ומהותי, אז בהחלט יוכל בנך להמשיך בחוג, בשקט ובלי לחצים מיותרים. להמשיך לשחק להתאמן ולהתקדם מהמקום בו הוא נמצא - וזה מה שחשוב באמת. ו/או להחליט עבור עצמו אם די לו. וגם אם די לו, זה לא סוף העולם... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי מודי, דווקא הבנתי שכדורגל אינה משאת נפשך, אבל מתוך תיאורך את הדברים זה נשמע שמתחיל להיות לך קשה להמשיך לתמוך בו. אם אתה חושש שאכזבות מחוג כדורגל ישאירו "צלקות בנפשו" ואתה כבר מוצא עצמך "מתפלל" שיבקיע גול, אז למרות מה שאתה אומר, ייתכן שאיפשהו אתה נסחפת ביחד איתו והכל הופך כעת לדרמה אחת גדולה שלא לצורך. אני מציעה לך להמשיך לעודד אותו לךהתנסות, לתמוך בו, בלי בהכרח לנקוט בעמדה ברורה - תמשיך או תעזוב. ההחלטה אינה שלך. כרגע בנך בחוג, וכל עוד הוא שם, תתמוך בו ככל יכולתך. תן לו להתאכזב, תן לו להתאמן, תן לו לעשות הכל, ושים לב שאתה לא יוצא מפרופורציות -בהרגשה שלך - קודם כל. אם יאמר שהוא רוצה לעזוב למשל אתה יכול לומר משהו כמו "אני מבין שזה מרגיש כ"כ קשה שבא לוותר כבר..." , תן לו חיבוק חם -וזהו. לא חייבים לקפוץ ולממש את זה. אם וכאשר באמת ירצה לעזוב, זה יהיה רצון מתמשך לאורך זמן ואז תוכל להחליט את באמת לסיים את החוג כרצונו. כפי שכתבתי עוד קודם, חשוב להבין שתמיכה מתוך מקום חרד (אם לא ימשיך אולי לא יצליח להתמודד בעתיד עם קשיים, אולי האכזבות יותירו צלקות בנפשו) לעומת מתוך מקום נינוח ורגוע - היא תמיכה אחרת לגמרי ובעצם בלי להיות נינוח ורגוע, אי אפשר באמת לתמוך.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום מאיה, את מספקת לי קמצוץ מידע על ילד שלם..קשה לי לחוות דעה כך ולומר היכן הסיבות למצבו/קשייו אם בכלל אכן מדובר בקשיים. את יודעת, לא כל הילדים מוחצנים ופתוחים, וזה בסדר. זה לא בהכרח מצביע על בעיה. מאידך בהחלט כדאי ואפשר תמיד לעבוד על חיזוק תחושת הביטחון של ילד, וזו כמובן משימה הורית בגיל הזה, לא משימה של הילד עצמו. את כמובן יכולה לגשת להתייעצות והדרכה הורית אם תרצי. תוכלי להתייעץ ולחשוב יחד עם פסיכולוג/ית האם באמת יש כאן בעיה שמצריכה התערבות או שזוהי אישיותו, ובעצם הכל בסדר.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי שרי, איזה כיף לקבל מחמאות על הבוקר :) תודה על הפירגון ובעיקר שמחה לשמוע שאת מצליחה להעזר בפורום. לשאלתך, אני בהחלט מסכימה איתך ואסביר מדוע. לכל אדם, גדול או קטן, ישנו מה שנקרא שעון ביולוגי. זהו מנגנון משוכלל של מעין שעון פנימי, המתזמן ומווסת את מרבית פעילות בני האדם אשר נעה כידוע סביב מחזורי ערות ושינה. תפקידו של השעון הביולוגי הוא לקבוע את מחזוריות התהליכים בגוף, החל בתהליכים הראשוניים ביותר כגון חלוקת תאים או למשל שחרור הורמונים וכולל תהליכים שהם בעלי השפעה נרחבת על כל מערכות הגוף, דוגמת שינה, רעב וכו'. תקינות השעון הביולוגי עלולה להיות מופרת ע"י גורמים פיסיולוגיים וגם על ידי גורמים סביבתיים. כדי שהשעון יעבוד בצורה תקינה, חשוב לשמור על סדר יום קבוע פחות או יותר, ובעיקר על שעות שינה ועירות סדירות, בוודאי ובוודאי כאשר מדובר בפעוט שהשעון בגופו עדיין לא סדיר במאת האחוזים. מחקרים מראים שאי סדירות השעון עלולה להוביל לתסמונות מטאבוליות שונות, השמנה, קשיי ריכוז, שיבושים הורמונאליים, בעיות נפשיות ועוד. לסיכום, אני ממליצה מאוד לא לייצר את השיבושים האלה אצל בנך בימים שאינו איתך. זה נהדר ונפלא שיש לו אב אוהב, שרוצה לבלות מקסימום זמן במחיצתו - הוא באמת בר מזל במובן הזה, אך זה רק הוגן שבני משפחתו של תינוקך הם אלה שיעשו את המאמץ כדי לבלות כמה שיותר זמן במחיצת בנך ולא שבנך התינוק יעשה הוא את המאמצים ויישאר ער עד שעות מאוחרות למענם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי אמיתי, התלבטתי איך לענות לך כדי באמת להמחיש לך את מה שיש לי לומר. אני מוצאת שהרבה מאוד פעמים הכל (או לפחות חלק) הוא עניין של פרספקטיבה, ואם רק יכולתי לשנות לך אותה קצת, היית יכול להפוך בין רגע ממוטרד ומודאג לשמח. אז קודם כל תן לי להרגיע אותך - הילד שלך תמיד אבל תמיד יעדיף אותך על פני סבא וסבתא (בטח בילדות המוקדמת ובטח כשיש לכם יחסים כ"כ טובים איתו כפי שאתה מתאר). זה נתון - ועלייך לקחת אותו כמובן מאליו, לנסות למצוא בו ביטחון ושלווה, נחמה ושמחה. ועכשיו מתוך נקודת המוצא הזו, תביט על כל היתר. יש לך ילד שאוהב אותך ואת אימו, שמח איתכם ובכם, וגם - יש לו עוד זוג אנשים מיוחדים בחיים. שלא עסוקים בחינוך, בגבולות, ביום יום..שיש להם מעין פריוויליגה נחמדה להיות כל הזמן רק "טובים". זו הפריווליגיה של סבא וסבתא. איזה כיף שיש לו את זה. איזה כיף שהוא מרגיש כ"כ בטוח איתכם ובכם שנוח לו לעשות בדיוק מה שבא לו ולהיות איתם כשבא לו. הוא יודע שאתם שם ושאתם מחכים לו. אמיתי היקר, בהקשר הספציפי הזה שאתה כותב לי עליו, הכל טוב..נסה להאמין בזה, ותיווכח כיצד המכתב המודאג שלך הופך למכתב הודיה... הורים יקרים, נסו לא להיפגע כ"כ מילדכם הקט, נסו לשמוח בשבילו ולעבוד על עצמכם כדי למצוא בתוך עצמכם את הביטחון בהורות שלכם אליו. ביטחון כזה שיאפשר לו לבטא את כל מה שהוא מרגיש מולכם, בחופש ובביטחון. רק ככה באמת תוכלו להיות הכי הכי קרובים אליו שאפשר, קירבה כזו שאף מתנה או "שוחד" (כאילו שוחד כן..) לעולם לא יוכלו להחליף. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי חופית, זו בהחלט יכולה להיות סיבה לרגרסיה. אם את חשה שהמעברים והשינויים גורמים לו למתח , עשי כל שביכולתך כדי לסייע לו להתמודד עם גורמי המתח ועם התחושות שעולות בו. אני מאמינה שזה לצד הזמן שיחלוף, יסייעו לו להרגיש נינוח יותר ואז יוכל לחזור גם להיות יותר עצמו, על כל המשתמע מזה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי ענת, אני שמחה על שאלתך. היא חשובה מאוד ומאפשרת לי להעביר לך ולכל ההורים מסר חשוב. אז לשאלתך, הגנת כנראה מתכוונת לכך שילדתך היא ילדה עצמאית, יודעת להביע את עצמה וגם בעלת יכולת לעמוד עד שלה - יכולות מרשימות שביתך הקטנה בת השלוש פיתחה. אני מניחה שלו הייתה רוצה להעביר לך מסר מדאיג, הייתה משתמשת בטון ובמילים קצת אחרות, אבל איכשהו את בכל זאת יצאת מודאגת..ובדיוק כאן, במקום הזה נוצר אצלך אותו בלבול מוכר וידוע, בין איפה אנחנו כהורים מתחילים ומסתיימים, והיכן ילדינו מתחילים... בעיני אחת המשימות ההוריות החשובות ביותר היא לשאוף להיות ער ומודע ככל האפשר לבלבול הטבעי יש לומר, שנוצר אצלנו ההורים- בינינו לילדינו. בין צרכינו לצרכיהם, הפחדים שלנו לשלהם, בין הילד שהיינו לבינם ועוד... מתוך הבלבול הזה עלול להיווצר מצב בו לא נצליח לראות את ילדינו כפי שהוא/היא, להבין אותו לקבל אותו, על כל מי ומה שהוא, על צרכיו ורצונותיו. אינני יודעת אם ביתך דומה לך או תהיה דומה לך בעתיד, אני כן יודעת שחשוב שאת כהורה תפתחי מודעות להשלכות אפשריות עליה (כאמור, זו משימה ששותפה לכל ההורים אשר הם) ולהתאמץ כל הזמן, לעשות הפרדות בינך לבינה, כדי להצליח לראותה כפי שהיא. ילדינו הם לא באמת שלוחה או בבואה שלנו. הם מושפעים מאיתנו ותלויים בנו, מאוד, ובדיוק זו הסיבה מדוע חשוב להבין שהם - זה לא אנחנו, על כל המשתמע מזה.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי סיוון, זה נשמע לי לגמרי נורמאלי ותואם גיל. בד"כ בגיל 8 חודשים עוד לא ממש מדברים, אלא חוזרים על איזו הברה או צמד הברות שמקבל חיזוק מהסביבה. כמובן שכדאי לדבר אליו כל הזמן, לעודד אותו לחזור על הברות חדשות, כאשר מבקש משהו, במקום להצביע, עודדו אותו להשתמש במילה. תשאלו "מה זה" על כל מיני חפצים אהובים (כדור, ספר בובה). כאשר מבטא רצון אימרו בקול "אתה רוצה גלידה, לאכול, לשחק". דיבור תדיר מעודד תינוקות לדבר ובהחלט מקדם התפתחות ורבאלית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי הילה, כדי לכוון אותך באמת, חסרים לי המון פרטים. הרי בתכלס, לא קיים שטאנץ שאני יכולה לשלוף לך במקרה כזה כמו למשל לשמור על קור רוח, לא להתרגש, להיות תקיפה או להיות רכה...על פי תיאורך ביתך מביאה את עצמה למצבי קיצון, וזה אכן מדאיג מעט במיוחד אם זה קורה באופן תדיר. לכן במקרה זה בהחלט הייתי מציעה לך לגשת להדרכת הורים ולהתיעץ, לעיתים מספר מועט של פגישות מספיק כדי להאיר עיניים ולהבין דבר מה חשוב. עדיף כמובן איש מקצוע מוסמך המתמחה בהדרכות הורים לגיל הרך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי מיקה, בעיני המדד, כרגע לפחות לפי תיאורך, צריך להיות תחושת הנוחות או אי הנוחות שמתעוררת בך. הרי לא שאלת אותי את השאלה הזו לפני שנה או שנתיים, אבל היא עולה כעת. אז אם יש ספק, אין ספק, פשוט עשי הפרדה תוך התייחסות והסבר באשר לפרטיות הגוף, וצייני זאת לטובה בהקשר לבגרותם המתפתחת. ילדייך גדלים, כבר "ילדים גדולים" ובהחלט אפשר להפוך את ההפרדה לציון דרך חיובי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי עדי, את בהחלט צודקת בדאגה שלך, ולכן חשוב שתבחני כמה דברים. ראשית, האם היו איזשהם שינויים משמעותיים נוספים בחייכם שעשויים היו להשפיע על שינוי ההתנהגות (הריון, לידה, מוות, פרידה ממישהו קרוב וכיוב'). חשוב גם לבדוק את הסביבה הביתית, האם למשל אתם מציבים את הגבולות באופן נכון (ואת זה אפשר לבחון ביחד עם איש מקצוע למשך כמה פגישות) וכיוב'. והדבר החשוב ביותר הוא לבדוק ביתר בדקדקנות מה קורה בגן (וכאן כל האמצעים כשרים בעיני). ייתכן מאוד שהוא מושפע מחוסר היציבות ומהאגרסיה בגן אם אין לה רסן מתאים או אולי מדבר מה אחר, אינני יודעת. תחלופה תדירה של דמויות מטפלות בהחלט יכולה להשפיע על מצבו הרגשי של פעוט, וכדאי בהחלט לשקול המשך השארתו בגן אם את מגיעה למסקנה שמשהו בהתנהלות הגן הוא לקוי, ומוביל להתנהגות הזו אצל בנך. הדבר הכי חשוב כרגע הוא לבחון ולבדוק לעומק את הדברים, להקשיב לתחושות הבטן שלך ולא לשים את הדברים בצד עד אשר את מגיעה להבנה ברורה יתר של מה משפיע לרעה על בנך ועל איך נכון לך לפעול במציאות כרגע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, אם אין המלצות ספציפיות בדוח אז אני מציעה לפנות למכון להתפתחות הילד כדי להעביר את ביתכם אבחון מסודר, הבודק בדקדקנות את כל היכולות, הרגשיות והקוגניטיביות, ומספק המלצות ברורות. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, אתה שואל שאלה כללית ולכן אקח את ההזדמנות לכתוב כמה דברים בנושא. באופן כללי ובוודאי בגיל הזה אני מאמינה שלא נכון ואף אין טעם לחנך ילדים באופן ספציפי לדחיית סיפוקים, מאחר וזו כמו רבות אחרות, היא יכולת רגשית אשר מתפתחת עם הזמן להבדיל מידע נרכש שמלמדים ואז יודעים. יתר על כן חשוב שתדע שדחיית סיפוקים היא יכולת שמתפתחת עם הבשלת המוח, וכידוע אתה מדבר על ילד מאוד מאוד צעיר שמן הסתם המוח שלו רחוק עד מאוד מלהיות בשל. לכן מוטב לנו כהורים לעשות כמיטב יכולתנו על מנת לספק לילד סביבה בטוחה, נינוחה, בה הפעוט מוכל וצרכיו הפזיים כמו גם הרגשיים נענים בצורה טובה דיה. כאשר פעוט נמצא בסביבה כזו לאורך זמן, הוא יפתח את היכולת לדחות סיפוקים כמו גם יכולות רבות אחרות. גורם חשוב במיוחד במקרה זה הוא היכולת של ההורה להכיל את המחאה והתסכול של הפעוט כאשר לא יקבל את רצונו באותו הרגע, כפי שקורה הרבה פעמים באופן טבעי. כאשר ההורה יוכל להכיל את הרגשות הסוערים של ילדו או ילדתו, מבלי לכעוס, להתעצבן, להתאכזב או להתעמת עם הפעוט (ובמובן הזה ההורה צריך לדחות את סיפוקיו שיהיה לו ילד שיודע לדחות סיפוקים :), כך הפעוט ילמד לאט לאט גם הוא להתמודד עם מינונים גוברים של תסכול ובשאיפה, יפתח אף הוא יכולת טובה להכיל את רגשותיו בעצמו עבור עצמו, מה שבשלב הזה ההורה נדרש לעשות עבור הילד במובן מסוים...מסובך? קצת :) לסיכום ובמילים פשוטות, אני מציעה לך להתנהל באופן טבעי, מה שאפשר ונכון לתת לו ברגע שמבקש פשוט תיתן, מה שלא אפשרי אל תיתן. הוא יגיב כפי שיגיב, ואתה ואימו תצטרכו לעשות כמיטב יכולתכם להכיל את רגשותיו, להישאר נינוחים (גם אם איתנים בדעתכם שלא יקבל עכשיו ארטיק למשל) וגם אמפטיים או מנחמים כאשר צריך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי שני, זה נשמע שביתך זקוקה לזמן כדי לעכל את השינוי הגדול שחל בחייה, וייתכן שברגעי תסכול מוצף בעוצמה הגעגוע, הכאב התסכול והכעס על הפרידה שלכם ומכאן הקריאה לאבא. ראשית הייתי מנסה לשים לב לביטויים רגשיים נוספים סביב הפרידה למשל מתח מוגבר, עצב, שינויים התנהגותיים בגן, בתאבון, בסגנון המשחק, וכמובן פועלת כדי להתייחס לכל אלו. לגבי ההתנהגות שאת מתארת. אז חשיפה לסגנונות הורות שונים הם חלק מתהליך ההתסגלות לפרידה, ובהחלט ייתכן כי התנהגותה קשורה גם לזה. בכל מקרה מה שאני מציעה לך לעשות הוא להכין אותה היטב לפני כל יציאה מהבית למה צפוי - מה תקני לה, מה לא, איזה ממתק, איזה לא וכיוב'. תגדילי את הבהירות עד כמה שניתן. מעבר לכך, ביתך כנראה יודעת שאת מופעלת מאוד מאותם "מופעים" שלה, אז אני מציעה לך לנסות לא להתרגש מהם יותר מידי. תהיי שם לידה, תראי לה שאינך מתרגשת מזה (ונסי באמת אבל באמת לא להתרגש מזה..אל תדאגי לכל הצופים, כל ההורים חווים את זה מידי פעם, שזה לא יטריד אותך..), וכל כמה זמן תציעי לה בנינוחות חבל כדי "לרדת מהעץ ". ברגע שביתך תראה שאת כבר לא מופעלת מזה, ובטח לא נכנעת לה, היא תפסיק לנהוג כך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי יעלה, המצב הוא באמת קצת מורכב..הוא לא סתם אדם בביתך, הוא הבן של בן זוגך, הוא מתבגר, על כל המשתמע מזה, ונוסף על כך אביו אינו מצליח לשים לו גבולות או תומך בך בעניין הזה אם אני מבינה נכון. בעיני את תהיי חייבת לגייס את בן זוגך לעניין. מבחינת הנער, אביו הוא הסמכות, לא את. ואם כל הסמכות שאת מנסה להפעיל, אינה מגובה בבעל הסמכות האמיתי, כאמור אביו, אז הוא באמת לא יקשיב לך. בעיני חשוב שאת ובן זוגך תגיעו להסכמה לגבי החוקים והכללים שאת רוצה להנחיל, ולאחר מכן הוא יצטרך לעמוד לצידך ולהציב ביחד איתך את הגבולות או לגבות אותך כאשר את מציבה את הגבולות. אני כן מציעה לך להמשיך להשקיע בבניית מערכת יחסים חיובית איתו, כפי שאני שומעת שאת מנסה לעשות. כמובן שהפגנת כבוד לצרכיו רצונותיו ורגשותיו - כל עוד אינם מתנגשים עם שלך, הם דרך טובה להתחיל. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044