פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום רב אני כותבת מתוך יאוש רציני... יש לי בן 4.5 הוא בגן טרום חובה, הבעיות התחילו בגיל 3.5 באמצע השנה בגן עירייה. כל דבר שלא מוצא חן בעיניו הוא מרביץ או זורק דברים: אם זה בגלל שלא שיחקו איתו, אם זה בגלל שלקחו לו, או שלא נתנו לו, או שאמרו לו משהו, או שעקפו אותו ולא נתנו לו להיות ראשון במשהו...בקיצור כל דבר בלי יוצא מן הכלל גורם לו לאלימות פיסית וגם מילולית. אז בגיל 3.5 זה היה מידי פעם ולא כל הזמן וחשבנו שזה סתם תקופה וזה יעבור. לפני 7 חודשים נולדה לו אחות (עד אז היה יחיד), ומאז המצב קטסטרופה! הוא מכה ברמת יומיומית, אין יום שלא משתמש באלימות, אפילו לפעמים מול הצוות! הוא מרביץ, זורק, מקלל...מה לא. היום הוא זרק חפץ על ילד ופתח לו את הראש ושנייה אחרי נשך ילד אחר. בגדול עד לפני שאחותו נולדה הוא ילד ילד חלום, ילד טוב, מקסים, שמח, חיובי, חברותי, אדיב..מלאך! באמת... היום הוא ילד שהרבה כועס, מלא זעם, תוקפני... ממש לא מה שהיה. וגם אי אפשר לדבר איתו על זה, הוא מתנתק ומשנה נושא או אומר שלא רוצה לדבר על זה כי פוחד שיכעסו עליו... אני לרוב לא מענישה אותו ומשתדלת גם לא לצעוק, אבל אני מדברת בתקיפות ומבהירה שההתנהגות אינה מקובלת בשום אופן. בבית הוא לא מרביץ לנו לעולם, אבל לפעמים פה ושם אומר מטומטם/מטומטמת וכמובן שאנחנו מבהירים לו שהשפה הזאת לא מקובלת אצלנו בבית. גם בחוג שלו הוא מרביץ ועוד שניה זורקים אותנו משם... מדובר בילד שמפותח כראוי ואפילו מעבר לגילו, מכל הבחינות, והוא מאוד חכם. היינו בהתפתחות הילד והם התרשמו שאין לו שום בעיה ואולי אולי יש בעיית ויסות וכרגע אנחנו ממתינים לאבחון של תראפיסטית. דבר אחרון, בגן המצב לא הכי יציב, הצוות כל הזמן מתחלף והגננת הראשית מחסירה המון, יש הרבה ימים שפתאום מגיעה מישהי לא מוכרת... זה הפרטים בגדול, אשמח לעצה כי אני ממש נואשת כבר.
שלום לך, ייתכן ולבנך בעיות בוויסות חושי כפי שהציעו אולם להתרשמותי, המפנה בהתנהגות חל בזמן שההריון שלך הפך יותר בולט וניכר לעין, וייתכן והחרדה שזה עורר יצר את אותו מפנה בהתנהגותו. כעת הנוכחת הגוברת של אחותו בבית, בוודאי אינה מסייעת להרגיע אותו ולכן בעיני מה שנדרש כאן הוא הדרכת הורים שתסייע לכם לזהות את צרכיו ולהיות עבורו בדרך שתיטיב עימו. בהתייעצות עם המטפל/ת כדאי לשקול בבוא העת גם טיפול רגשי עבורו. כל טוב וחג שמח! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
הבת שלנו בת 4 וחמישה חודשים. עברה היום מבדק סטנפורד בינה מהדורה חמישית. תפקודה הקונגטיבי הוערך ב80 עם פער קטן לטובת התחום המילולי -85 עד 86. אם כי נכתב שיש לה השפעה מנמיכה של קושי משמעותי בוויסות קשב-שעשוי להסביר חלק מהבעיות. מומלץ שנה הבאה לגן שפתי. מה המשמעות של זה לעניין העתיד שלה? עד כמה הסיכוי שלה להשתלב במסגרת רגילה?
שלום אביב, בכל הקשור לנושאי שילוב, אני מציעה לך לפנות לפסיכולוג חינוכי, אולי אפילו לפסיכולוג הגן או למי שערך את האבחון, ולהתייעץ בנושאים האלה שכן הידע שלי במערכות חינוכיות, בתור מי שבאה מהתחום הקליני, הוא בכל זאת מוגבל. לגבי העתיד שלה...ביתך רק בת 4, אינני רואה השפעה מיוחדת של אבחון בגיל הזה על העתיד שלה :) מה גם שהתוצאות הן בתחום הנורמה בסה"כ. כמו כן ידוע כי מדדי התוקף והמהימנות של תוצאות אבחון בגיל הזה הם בד"כ נמוכים יותר בשל גורמים שונים שיכולים להשפיע על התוצאות בינהם קושי להשיג שיתוף פעולה מלא של הילד, קשיי קשב וריכוז המושפעים מהסיטואציה ולא בהכרח מגורמים אורגאניים ועוד. אני כן אומר שבעיני שילוב הוא לא הדבר החשוב ביותר או הדבר החשוב היחיד, אלא הילד בא קודם, יכולותיו, מגבלותיו ואיזו מסגרת תענה בצורה הטובה ביותר על צרכיו, על האפשרות לחזק את הידע הקיים ולהקנות ידע חדש ומיומנויות חדשות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום בני בן 14 התחיל בשבועיים האחרונים למצוץ אצבע הוא הפסיק למצוץ בגיל 3 ואחשיו הוא התחיל עוד פעם כשמאירים לו הוא מפסיק אבל אחרי 2 דקות ממשיך דיברתי אם המורה שלו וגם הוא סיפר שלפעמים בשיעור הוא עם אצבע בפה עד שאחד הילידים אומר לו משהוא ואז הוא מפסיק מאיפה זה בא ולמה הוא עושה את זה
שלום, אני מציעה שתיגשי לפגישת התייעצות עם פסיכולוג/ית קליני/י או מטפל המתמחה בטיפול בבני נוער, מאחר ומכלול הקשיים/התנהגויות שאת מתארת אכן מטריד ואינו מתאים למענה אינטרנטי. כל טוב! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום יש לי ילד בן 14 שבשבוע האחרון התחיל להרטיב בלילה מה אפשר לעשות רצינו לשים לו חיטול בגלל שבעוד יומים יש לו טיול שנתי
שלום יש לי ילד שכל הזמן לומד הוא מגיע הביתה בשעה 5 ואוכל תוך כדי שהוא אוכל הוא לומד וקורא ספרים לא רוצה לצת לשחק בחוץ דיברתי אם המורה שלו וגם בבית ספר הוא כמעת לא יוצא להפסקות הוא בגיל 14 ויש ילדים בכיתה שלו שקוראים לו ילד חנון גם את הבגדים שלו הוא מבקש חולצת מקופטרות ומכנסי אלגנט ואת החולצה הוא מכניס בתוך המכנסים אני לא יודעת מה לעשות תודה
שלום רב!! יש לי ילד בן 3.5 - שנה ראשונה בגן. מתחילת השנה לא רצה ללכת לגן ובכה בכי כבד כל פעם שההינו משאירים אותו שם. לאחרונה הפסיק לבכות, אבל עדיין לא מדבר בגם עם אף אחד - לא עם הצוות ולא עם הילדים אחרים. משחק לבד. אבל משתף פעולה בשיעורים. ברגע שיוצא מהגן מתחיל לדבר ללא הפסקה גם עם הילדים של אותו גן. מה עושים? למי ניגשים לאבחון וטיפול בבעיה?
שלום, אני מציעה לכם קודם כל להתייעץ עם הגננת ופסיכולוג/ית הגן, לבקש אפילו שהפסיכולוג/ת יתצפת על בנכם. לאחר מכן חשוב יהיה שתנסו ביחד להבין מה מקור הקושי, ומה יכול לסייע לו בגן. נסו לגבש תכנית פעולה משותפת -לכם ההורים, לצוות החינוכי ולבנכם, ובידקו מעת לעת מה קורה איתו בגן, מה עוזר, מה פחות. תהיו עם האצבע על הדופק וזה אומר קשר קרוב ויום יומי עם אותם גורמים חינוכיים. אין טעם לפנות לגורמים טיפוליים חיצוניים לפני שניסיתם לסייע לבנכם בתוך ודרך המערכת. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, בני בן 5.5, אמור לעלות השנה לכתה א ואנחנו ממש מתלבטים: לצד ההשארה בגן: כנראה שיש לו הפרעת קשב (מתקשה להתרכז במפגש יותר מעשר דקות), לפעמים בוגר אך לפעמים גם ילדותי, מתקשה במעברים (למשל מתקשה להפרד מההורים בכניסה לגן למרות שיש לו חברים שם), ובעיקר קטן בגיל ולפעמים נוטה להגרר אחרי ילדים גדולים יותר. בצד הלהעלות: מבחינה קוגנטיבית מתאים לכתה א, כל החברים שלו עולים וארבעה שנשארים הם לא כאלה שמתחבר אליהם (הם שקטים והוא אנרגטי ומשתעמם לצערי בחברת השקטים וגם הם פחות רוצים אותו. כנראה לא יכנסו ילדי-חובה חדשים). יש לו גם קשיים במוטוריקה עדינה אבל זה השתפר לאחר מספר חדשים של ריפוי בעיסוק, והמרפאה בעיסוק בקופת החולים אמרה שזה לא מה שצריך להפריע לו בכתה א ושנחליט לפי החברים. מה להעדיף: הקניית ביטחון עצמי ע"י השארות שנה בגן או עליה עם החברים? האם סביר שכשיהיה בגן רק עם הילדים השקטים והמופנמים הוא יתחיל פתאום להתחבר אליהם, או שיותר סביר שתהיה לו שנה של דחיה חברתית?
שלום יעל, תודה על הפירוט בשאלתך אבל בכל זאת, לא יהיה זה נכון שאביע דעה מאחר וחסר הרבה מאוד מידע חשוב שבוודאי יסייע לקבל החלטה מושכלת בעניין. ראשית כדאי להתייעץ עם הגננת ופסיכולוג/ית הגן בנושא. שנית יש צורך לבחון באופן מסודר האם בנכם באמת סובל מהפרעת קשב וריכוז והייתי אף מבקשת את חוות דעת הנוירולוג המאבחן באשר לשאלה של עלייה לכיתה א'. כמו כן חשוב שתדעו שברגע שעולה שאלה בנוגע לעלייה לכיתה א', מומלץ פשוט לגשת למה שנקרא "אבחון בשלות לכיתה א'" שבסופו בד"כ המלצה אם להעלות או לא להעלות לכיתה א'. לפעמים יוצא שההמלצה אינה חד משמעית, ואז כל יתר השיקולים שהעלית בשאלתך הופכים רלוונטיים מאוד ויכולים להטות את הכף לכאן או לכאן, אולם ללא כל המידע החשוב הזה, לא הייתי ממליצה לקבל החלטה בנושא כ"כ חשוב. אם תרצי את מוזמנת להביא הנה את המידע הנוסף ולהתייעץ שוב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
מה המושג בפסיכולוגיה ל"הורות מפמפמת"? "הורות מפמפמת" (הרגע המצאתי את זה) היא הורות שנראית לכאורה אידיאלית: 1. לא מגינים על הילד הגנת יתר כנגד קשיי החיים. 2. לא מכסחים קשיים עבור הילד ונותנים לו להתמודד עם כל הקשיים. 3. לא מייפים דברים לא טובים שהילד עושה ומחזירים אותו באסרטיביות למסלול הנכון. 4. וכולי וכולי... 5. אבל עושים רק מערכת אחת של חיזוקים לא טובים: א. אומרים לילד שהוא ממש מוכשר למרות שהוא לגמרי ממוצע בכשרונותיו ב. אומרים לילד שהוא מאוד מקרין בטחון עצמי למרות שהוא לפעמים עם חששות, כמו כולם. ג. אומרים לילד שכשהוא מדבר הוא יכול להיות בטוח שיקשיבו לו, כי הוא אומר תמיד דברים נכונים ומעניינים ד. אומרים לילד שהוא מרשים בהופעתו למרות ששוב, הוא לגמרי ממוצע. אז חיפשתי "הורות מגוננת" "הורות בולדוזר" "הורות מחזקת" והמושגים לא מתאימים. חשבתי על "הורות מפמפמת" מה דעתכם ואיך נקראת התופעה באנגלית?
שלום עמנואל, אתייחס נקודתית לשאלתך ואומר שלי באופן אישי לא מוכר מושג ספציפי שכזה המאגד בתוכו את כל הביטויים שציינת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
מדי פעם אני מציצה לטלפונים של הילדים. ראיתי בהיסטוריית הגלישה של הבן (13), שהוא צופה בסרטיי סקס. הייתי המומה. האם צריך לדבר על הנושא ולהסביר שזה לא כמו בסרטים? השבוע שאלתי אם יש להם חינוך מיני בבי"ס כדי לפתוח בשיחה, לבנים אין. הסברתי שגם בנים צריכים להיזהר ודיברנו על כבוד. מאיפה מתחילים?
אני ממתינה לתשובה בקוצר רוח. ראיתי תשובות לשאלות דומות של הגבלת התכנים במחשב, איך אפשר גם בטלפון? אם אמנע לא יחפש לצפות במקום אחר? אף פעם לא הייתי בעד איסור, אלא מניעה מתוך הבנה.
שלום ליאורה, כיום קיימות אפליקציות שונות המאפשרות להורים להגביל את הזמן שילדים מבלים מול המסך, לפקח ולחסום גישה לתוכנות, שירותים ואתרים עם תכנים לא הולמים, ובסוף גם מדווחות להורה על האתרים שהילד ביקר בהם. אני מציעה לבחון את העניין הזה לעומק. אני מסכימה איתך שחסימה ומניעת גישה אל אתרים אינם יכולים לעולם להחליף הסברה וחינוך. לכן חשוב שתקיימי איתו שיחה פתוחה ופשוט תסבירי לו בישירות ובאופן עניני, עד כמה מה שהוא צופה בו הוא חומר מעוות, מזיק ופוגעני (מעוות את תפיסת הגוף הן של גברים והן של נשים, מעוות את ההבנה של יחסים בין נשים וגברים ,תעשיית המין הפוגעת בחלשים ובעיקר בחלשות וכיוב'). אני יכולה להבין את המבוכה שלך, אבל זיכרי, בנך כבר צפה בתכנים הללו ובוודאי כבר מבולבל ונבוך בעצמו. אני מציעה לך פשוט לדבר איתו בגובה העיניים. היי מוכנה לענות על שאלותיו, ובאופן כללי נסי לשאוף לדוח שיח בו את מצליחה להעביר מקסימום מידע והוא מצליח לקבל מענה לכל השאלות והתהיות שבוודאי יש לו. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 052387304
מה אופי האבחון או הטיפול לילד איסטניס שלא מוכן לאכול ממשהו שמישהו נגע בו או שחשוד בעיניו ככזה שמישהו נגע בו, רק דברים סגורים באריזות שנפתחות מול עיניו או כאלה שההורים הכינו. חייב לקחת ראשון לפני שמישהו נוגע, סכום חייב להיות על הצלחת ולא לגעת בשולחן, באירועים מחוץ לבית לא אוכל כלום, יכול ימים לא לאכול, בטיולים לא אוכל כלום חוץ מחטיפי אנרגיה. לפני כל אינטראקציה עם אוכל שטיפת ידיים מוגברת. מחפש אפיק אבחון וטיפול שיקל עליו ועלינו. בברכה
שלום אייל, זה נשמע שבנך סובל מסוג מסוים של חרדה (ייתכן מאוד ש - OCD). אני מציעה לפנות בהקדם לאבחון אצל פסיכולוג/ית או פסיכיאטר/ית ילדים. אופי הטיפול הוא בהתאם לאבחנה, לכן חשוב להתחיל משם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 052387304
שלום, בני בכיתה ג' ומזה ארבעה חודשים לא מגיע לבית ספר בשל חרדת בית ספר. אנו מלווים בהדרכת הורים אך לצערי אין הרב התקדמות בעניין. האב (גרושים) מסרב לטיפול תרופתי ואינו משתף פעולה עם טיפול פסיכולוגי. המליצו לנו לפנות למרפאה כגון מרפאת גשר בכפר סבא. ברצוני לדעת מהן ההשלכות לעתידו של הילד בעקבות טיפול במרפאה מהסוג הזה? והאם ישנן מרפאות נוספות שנותנות אותו מענה תודה
שלום עירית, מצבים כאלה מצריכים התערבות שירותי רווחה וקב"ס (קצין ביקור סדיר). האם גורמים אלו עורבו כבר? ירדן
בימים אלו הרווחה נכנסת לתמונה וגם קבס...תוך כמה זמן ביהס מחוייב להעביר דיווח לקבס? (נראה שביהס לא תפקד כהלכה)
שלום עירית, אינני יודעת בדיוק מה הפרוטוקול, אבל אולי זה משהו שכדאי שתתעסקי בו אחרי שתפתרי את הבעיה, כי בהחלט יש מקום לביקורת אם אכן בית הספר פעל לא כשורה. בנתיים שתפי פעולה עם הקב"ס ושירותי הרווחה, תוך תיאום עם מדריכת ההורים שלכם. מקווה שבקרוב מאוד בנך יחזור ללכת לבית הספר והרגשתו תשתפר, בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 052387304
שלום אני מחפשת פנימיה מתאימה לבני. אני מגדלת אותו לבד והתיסכול גודל כל שנה.
שלום איזבל, אני מציעה לך בחום לא לחכות ולפנות בהקדם לשירותי הרווחה כדי שיוכלו לסייע לך בכל דרך אפשרית, ובמידת הצורך, גם במציאת פנימייה מתאימה עבור בנך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, הבת שלי מגיל שנה וחודשים נמצטת בפעוטון וסה בסדר גמור וכיף לה,, אבל מרגישה אצלה תלות בי כאמא כשאנחנו נמצאים אצל קרובים במשחקיה או בכל מקום היא מסרבת לשחק לבד ותמיד אוצה אותי לידה מושכת אותי בידיים ולא מוכנה לשחק לבד או עם אחיינים או ילדים ממה זה נובע ?? האם זה פחד נטישה או חוסר ביטחון איך ניתן להתגבר על זה
שלום, בגיל שנה ועשרה חודשים, זה מאוד טבעי שפעוט עדיין יהיה "תלוי" באימו, וירצה להיות בקרבת הדמויות המטפלות והמוכרות לו, במיוחד בסביבה שאינה הסביבה הטבעית. מתוך התיאור שלך אני מתרשמת שבגן הכל בסדר גמור, למרות שאת לא שם איתה, אז אני רק יכולה להניח שהבת שלך מאותתת לך שהיא זקוקה ליותר זמן קרוב איתך/אבא. נסי לבדוק איך את מספקת לה את זה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום וברכה ירדן, בתי נכנסה השנה לכיתה א' יחד עם חברה טובה מהגן. לאורך התקופה שהן חברות שמתי לב שאותה ילדה מדברת בקול תינוקי ו"מתקתק". בתחילה לא ייחסתי לנושא חשיבות, גם כאשר בתי החלה לדבר כך בנוכחותה ושלא בנוכחותה, מתוך מחשבה שזה יעבור ושהן משחקות. אולם החל מהכניסה לכיתה א', ומאחר והקשר אף התהדק בין שתיהן, הדבר מפריע לי ומאוד מרגיז. אותה ילדה כמעט ולא מדברת בקול ובאינטונציה רגילים, כאשר מאז החזרה מחופשת פסח אני שמה לב שבתי "נכנסה" לזה עוד יותר חזק- היא מדברת כמוה, עם אותן המימיקות בפנים ובגוף, מעוותת מילים ואת קולה. כיצד היית מציעה להגיב? כרגע אני משתדלת מאוד לא להגיב ברגשיות ובכעס, מה שלא תמיד הולך. תודה רבה על תשובתך ועל הפורום המצוין.
הי הילה, תודה רבה על המחמאה! יש לי כמה שאלות. איזה אחוז מהזמן ביתך מדברת כך? אולי הצלחת להבחין באילו מצבים היא בוחרת לדבר כך? האם היא מדברת כך גם לא בנוכחותה? האם ביררת עם המורים באיזה אופן היא מדברת בכיתה? שנית, האם תוכלי לנסות לומר לי מה בעצם כ"כ מעצבן אותך בזה שהיא מדברת כך, ואולי כמה מחשבות על מדוע לדעתך זה מעצבן אותך? ירדן
אב שהסית את בנו ע" מ להעביר משמורת, כעת גרם לילד להגיד לבית משפט שיתאבד אם יחזור לאמו, ולכן בית משפט הרחיק את הילד מהאמא, למרות שהאם גדלה אותו 13 שנה באהבה ובמסירות וכעת הילד לא רוצה להסתכל או לדבר איתה , האב התחתן אבל רוצה למחוק את דמות האם מחיי הילד, מה ניתן לעשות , איך ניתן כן לקרב את הילד חזרה? ומה הנזקים שיכולים להיות במידה ולא תהיה לילד דמות האם בחייו?
שלום, צר לי מאוד לשמוע את הדברים האלה. נראה לי שכולם סובלים במצב הזה וזה בהחלט מצב מורכב מידי בשביל שאוכל לייעץ אודותיו מכאן. באמת קטונתי. אני מציעה לפנות לגורמי הרווחה שבוודאי מעורבים בנושא, או לחילופין לקבוע פגישה אישית עם איש מקצוע ולהתייעץ. מאחלת רק טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום וברכה! יש לי בן בגיל שנה ושמונה חודשים. הוא עדיין יונק ומבלה את מרבית יומו עם סבא שלו (אבא של אשתי) או עם אשתי בעצמה, אשר עובדת כארבע פעמים בשבוע עד שעות הצהריים ולאחר מכן נמצאת עימו. בימים שהיא עובדת היא מארגנת אותו בבוקר (כשאני כבר לא נמצא בבית-הוא מתעורר אחרי שאני יוצא) ומביאה אותו לסבא שלו עד שהיא חוזרת. אני עצמי חוזר הבייתה מהעבודה באיזור השעה 18:30 בכל יום ובימים אחרים מוקדם יותר כדי לבלות עם בני כמה שיותר זמן. העניין הוא שבני לא מוכן להתקרב אליי וזה מתבטא בכך שהוא מתחיל לבכות אם אני רק מסמן לו שאני רוצה לקחת אותו בידיים או לגעת בו וירוץ לאימא שלו (במיוחד אם הוא כבר בידיים שלה ואני מעוניין לקחת אותו אליי) ואם בכל זאת אעשה את זה הוא יתחיל לבכות בכי היסטרי ואף ישתולל עד אשר אעזוב אותו ויילך לאימא שלו. איני יכול לשחק איתו, אני יכול לחבק אותו או להרים אותו או לעשות לו מקלחת בזמן שלא כך הדבר עם אשתי, סבא שלו או סבתא שלו. אני מתוסכל מכך מאוד מאוד ומעדיף לוותר לו כדי שלא יבכה ולא ייגרם לו סבל. מה אני יכול לעשות כדי לשנות את המצב? אם חסרים פרטים מסויימים אשמח להשלימם.
שלום מתן, אתה אולי יודע בעצמך שאבות או גברים בכלל (מתנצלת מראש על הסטריאוטיפ), לא מאוד משתפים בינהם חוויות מההורות שלהם, אבל מה שאתה מתאר הוא מצב מאוד רווח בקרב אבות, מהסיבה הפשוטה שתינוקות נקשרים ונוח להם יותר בחברת מי שנמצא עימם זמן רב יותר, ומה לעשות שבחברה שלנו המצב הוא כזה שבסופו של יום, האבות רואים ומטפלים בתינוקות פחות זמן בנטו (ואל תתפסו אותי במילה, אני מדברת באופן כללי). אז התגבוה של תינוקך אלייך מעידה על כך שהכל בסדר איתו..שהתינוק שלך בריא, נורמאלי ופשוט מעדיף להיות עם מי שיותר מוכר לו ברמה הפיזית, זה הכל (וזה בהחלט יכול היה להיות האמא במצב הפוך). יותר מזה, אם תמשיך להיות כפי שאתה, נוכח ככל יכולתך, נכון ומוכן לקחת חלק פעיל בחייו, המצב בוודאות ישתנה בעתיד, אני מניחה שסביב גיל שנתיים -שנתיים וחצי תוך התמתנות התגובות עם הזמן (הנה, אני גם מגדת עתידות לפעמים :). אז מתן, נסה לא לקחת ללב, לא להעלב, לא להיפגע, אלא לנסות לקבל את המצב כמצב טבעי ונורמאלי שישתנה בעתיד. מה שאני בכל זאת מציעה לך לעשות בשלב זה הוא להמשיך לחזור מוקדם, ולנסות לתקשר איתו בנועם, אבל - יותר מרחוק. למשל להיות נוכח לצד אישתך כשהיא מטפלת בו, ליצור איתו קשר עין נעים, לחייך אליו, להצחיק אותו. לגעת בו עם בובה, או צעצוע פרוותי שאוהב. כשהיא עושה לו אמבטיה למשל או מחתלת אותו, היה שם גם, נעים ושמח להיות איתו, מבלי לנסות לקחת אותו אלייך או להתעקש לשחק איתו לבד. כשאתה נדרש לטפל בו בעצמך, עשה זאת גם אם הוא בוכה, תוך שאתה משתדל בכל מאודך לא להעלב (חשוב מאוד), ולהרגיע אותו שתיכף אמא תחזור ושבנתיים אתה איתו שומר עליו ודואג לו(כן, רצוי לדבר אליו את זה). זה בסדר שכרגע התקשורת בינכם תהיה קצת יותר מרחוק. תזכור שההתנהגות של בנך בסה"כ מאותתת על הצורך שלו להרגיש בטוח, ולהרגיש בטוח כרגע זה בחברת הדמויות הקרובות שמטפלות בו. עם הזמן, כאשר העצמאות שלו תתפתח, והוא יתחיל לחפש קשרים קצת יותר רחוק מ"בסיס האם", זה יהיה השלב בו תוכלו להתקרב אליו יותר, וככל שתצליח לשמור על קור רוח ולא להעלב, כך השלב הזה יגיע מוקדם יותר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
כיצד ניתן להסביר שכך קורה גם עם אימא של אשתי, אשר רואה אותו הרבה פחות ממני ואם אני חוזר הבייתה והיא במקרה איתו הוא צורח כשאני מנסה לגשת אליו ומשתולל והולך אליה. שאלה נוספת, אמרת איזור גיל שנתיים כשהוא כבר היום רחוק 3 חודשים מגיל שנתיים
מתן, הייתי מציעה שאשתך תחבק ותהיה קרובה אליך, הוא יראה זאת וירצה לעשות כמוה..תשחק במשחק קוביות שלו, לבד, תבנה, תפיל, מי רוצה לעזור לי? תדבר לעצמך, הוא יהיה סקרן ויגיע. ועצתי הראשונה היא חזקה יותר, כי ילדים מרגישים בטוח במקום שגם אמא מרגישה טוב. שתגיד לו: נחבק את אבא. אני אוהבת את אבא. בהצלחה. 😊
הי מתן, ראשית אודה לליאת על תשובתה הנהדרת. יחד עם זאת אסייג ואומר שייתכן ודווקא הקירבה שבנך קולט, בינך לבין אימו, היא זו שמעוררת את זעמו ואת ה"דחייה" כלפייך. מעין רכושנות ילדותית שכזו. בכל מקרה, כפי שאמרתי, במצבים מסוימים עם ילדים, כל החוכמה היא לא להיות חכם מידי, ולא לקחת ללב. היה רגוע ובטוח שהמצב ישתנה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 052387304
שלום, ביתי לומדת בכיתה א ויש לה חברה טובה שלפעמים מציקה לה. כשהיא הציקה לה פיזית, פניתי לאמה, למרות התנגדות ביתי, וההצקות פסקו. לאחר מכן היא החלה להשחית לה משחקים שהיא הביאה לבית ספר. תחילה דיברנו עם הילדה ולא עזר, אבל כשפנינו למורה ההשחתות נפסקו. לאחרונה, לאחר החזרה מחופשת הפסח, החברה שוב פגעה במשחק שביתי הביאה. ביתי לא רוצה לפנות בנושא למורה וביקשה ממני שלא אתערב. מה לעשות ?
שלום אור, אני מתרשמת שמתוך ניסיון ורצון לעזור לביתך את כבר פנית לכל הגורמים מסביב אבל בעצם הדבר הכי חשוב ונכון במצב הזה הוא לסייע לביתך להתמודד עם אותה ילדה. יתר על כן, את מכנה אותה בשאלת "חברה" כך שככל הנראה יש בינהן גם יחסים חיוביים. בתור התחלה אני מציעה לך לנסות לחשוב יותר לעומק על הדינמיקה בין השתיים ומה בכל זאת ביתך מקבלת מהקשר הזה. נסי להבין כיצד ביתך מרגישה בתוך הקשר הזה באופן כללי ועיזרי לה להבין מה היא מרגישה במצבים האלה שאת מתארת ומדוע הם קורים לדעתה(אולי הן רבות בינהן? כיצד ביתך בד"כ מגיבה וכיוב'). בהמשך תוכלי גם לעזור לה למצוא דרכי התמודדות יעילים מול אותה חברה. כדאי מאוד שהשיח בינכן יתקיים בצורה נעימה, לא שיפוטית, לא ביקורתית, אלא שיחה בה את מתענינת, שואלת, מקשיבה ואפילו כדאי להסתכל על זה כאל שיחה מתמשכת ולא כזו שמתחילה ומסתיימת במועד אחד ויחיד. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, לפני כשלושה חודשים, בני בן ה 2.1 ראה פסל חי בקניון. מאז הוא אינו מפסיק לבכות "אין בובה", כל פעם שצועדים בכיוון הקניון (כן גם 3 חודשים אחרי) הוא בוכה ומבקש ללכת הביתה, מצביע לכיוון השני של הקניון ומתחיל לבכות ללא הפסקה "אין בובה". ניסיתי לדבר איתו ולהסביר שאין לו מה לדאוג, שאני שומרת עליו, שהפסל לא יכול לעשות דבר, אבל הוא לא מפסיק לבכות. זה מגיע למצב שלפני כמה ימים הוא בכה מתוך שינה "אין בובה" היום ניסיתי ללכת לכיוון הקניון ואחרי 5 דק' הליכה בכיוון הוא התחיל לבכות הביתה ולהגיד "לא לשם, אין בובה". אני ממש לא יודעת כיצד להתמודד עם הבעיה, אשמח להצעות.
שלום יעל, מה שאת מתארת בהחלט יכול לקרות בגילאים האלה ואף בגילאים מאוחרים יותר. אין לדעת מה יצית פחד או בהלה בקרב פעוטות, ואם כל שאר הדברים מתנהלים כשורה, אז אין ממש סיבה לדאוג כי במוקדם או במאוחר הפחד יחלוף. מה שכן, אני מציעה לך בכנות פשוט לא ללכת איתו לקניון הזה עוד זמן מה, עד שהזיכרון ידעך. אפשר אפילו לומר לו שיותר לא הולכים לבובה ושאין יותר בובה. אם את נאלצת ללכת בכיוון, פשוט חבקי אותו חזק ואימרי לא שלא הולכים לבובה. הוא בוודאי ימשיך לבכות אבל עם הזמן הוא יראה שאת באמת לא מתקרבת ל"אזור הסכנה" וגם הבכי הזה יעבור. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
תודה על התשובה. מאז שכתבתי עברו כ- 3 שבועות וזה עדיין לא נרגע. אנחנו לא הולכים לקניון הזה מאז , אני אומרת לו שאין בובה ושאין מה לדאוג ושאימא נמצאת שם בשבילו נכוןשזה דועך אבל לא פסק לגמרי. לאחרונה ראינו ליצנים והסברתי לו שמדובר באנשים בתחפושת - הוא לא נבהל מזה. כשהוא דיבר על הבובה ואמר אין בובה- ניסיתי להסביר לו שמדובר באיש בתחפושת ואין מה לדאוג . מאז הוא אומר איש בתחפושת וחוזר על זה, מדהים איך שהפחד לא עובר לו. כדי לחזק את כל זה, אחי שם בחצרו (וכן אני יודעת שזה נשמע קצת פסיכי), ראש של בובת ראווה (כמו שיש בחלונות ראווה) והפך אותה לעציץ. אני לא שמתי לב לזה עד לרגע שבני נבהל והתחיל לזוז בפחד וכשהוא ראה את זה הסברתי לו שזו כלום, זה בובה מפלסטיק , זה לא מפחיד ולא כלום. מאז הוא לא מעיז לעבור באזור הזה בחצר של אחי וחוזר על המילים "בובה פלסטיק". אני מבינה שזה צריך לעבור מתישהו אבל מתי? חוצמזה שבקרוב יהיה ליד הבית שלנו פסטיבל של "פסלים חיים" ונכון שאפשר לא לעבור שם אבל זה יהיה די קשה כי זה ממש לידנו - אני לא יודעת איך הוא ישרוד את זה. מה עוד אפשר לעשות כדי לעזור לו? תודה
שלום רב,אבקש מאוד לדעת מה ההבדל בין טיפול רגשי לילד אצל פסיכולוג קליני לעומת אצל מטפל באומנות. מדובר בבעיה של ויסות רגשי ושליטה בכעסים אצל ילד בכיתה ד. אילו מהטיפולים עדיף במקרה כזה?תודה רבה
שלום, ממש לארחונה עניתי על שאלה דומה. התשובה רלוונטית גם לשאלתך, למרות ההבדל באבחנה. לנוחיותך מעתיקה אותה: שלום, את שואלת שאלה חשובה ואני שמחה שיש לי הזדמנות לענות לך ולספק את נקודת מבטי עבור כל המתחבטים בשאלה זו/ ישנם שם בחוץ מטפלים רבים המגיעים מתחומים שונים- בינהם עבודה סוציאלית, טיפול באמנות ופסיכולוגיה קלינית, וברשותך כרגע אתייחס רק לשלושת אלה. לאורך השנים זכיתי להכיר אנשי מקצוע רבים, טובים ולצערי גם טובים פחות - המגיעים מכל אחד מהתחומים הללו. מטפלים באמנות שהמשיכו את התפתחותם המקצועית הרבה מעבר לתואר השני שלהם ואל מולם פסיכולוגים קליניים שאת השכלתם הפורמאלית סיימו בתואר השני, ולהיפך. ישנם פסיכולוגים רבים המקבלים בעצמם טיפול אצל מטפלים וותיקים וטובים באמנות, ומפסיכותרפיסטים המגיעים מתחום העבודה הסוציאלית במקור, וגם להיפך כמובן. שלושת המקצועות הספציפיים האלה הם מקצועות מוכרים, מורשים (למרות שהמעמד הרשמי של מטפלים באמנות נידון מזה שנים במשרד הבריאות, אולם מדובר בעניין פוליטי/בירוקטי להבנתי), המצריכים תואר שני (מלבד עבודה סוציאלית). אסייג ואומר שישנם כאלה הטוענים לתואר מטפלים באמנות אולם למדו "רק" לימודי תעודה, וחשוב בעיני, שפניה למטפל באמנות תהיה לבעל/ת תואר שני. פניה דרך המלצה היא תמיד כדאית, התרשמות אישית מהמטפל/ת, כימיה, התקדמות בטיפול וכמובן השכלת המטפל והרלוונטיות שלה לבעיה המוצגת- כל אלו הם גורמים חשובים שיש לקחת בחשבון כאשר באים לקבל החלטה באשר לבחירת מטפל ולהמשך טיפול. אם לביתך יש כימיה עם המטפל/ת, אם את מבחינה בהתקדמות במצבה, אם ההתרשמות האישית שלך מהמטפל/ת היא חיובית - אני מציעה לך להמשיך את הטיפול שם ולא לעבור. מעבר בין טיפולים בטרם עת ומבלי שיש סיבה טובה ומוצדקת לכך עלולה לגרום נזק רב מאוד ולעיתים בלתי הפיך. לצערי אנשי מקצוע רבים, בכללם חברי הפסיכולוגים הקליניים, אינם מבינים או אולי לא מאמינים, שטיפול טוב באמנות אינו נופל בדבר מטיפול פסיכולוגי טוב (וכאמור בעיני איכות הטיפול קשורה באופן ישיר לאיכות המטפל ולגורמים האחרים שציינתי קודם)- וששניהם למעשה עוסקים בטיפול פסיכולוגי -נפשי בדרכים מעט שונות, וגם זה לא תמיד נכון... בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
תודה רבה!!! עזרת לי מאוד!!
שלום רב, אני מתלבטת רבות איך לנהוג בקשר לבן שלי, ילד בן 13, שלא מגלה שום עניין בלימודים ובעבודות שצקבל בבית הספר. הוא מכין שיעורי בית רק לאחר שאני מכריחה אותו ואחרי סאגה שלמה של ריבים וצעקות. לדבריו הלימודים משעממים אותו ואחר הצהריים אינו מעוניין להכין שיעורים או עבודות אלא לנוח. מה עמדתך בנושא? איך עלי לנהוג? עייפתי מכל האיומים והצעקות אבל אני יודעת שאם אעזוב אותו לנפשו אין מצב שיעשה זאת מרצונו. תודה :)
רציתי רק להוסיף, שעשינו אבחון של הפרעות קשב וריכוז ואין לו הפרעות קשב.
שלום יעל, אני מציעה שתרחיבי קצת. האם בנך ילד פעיל, סקרן, חיוני, חברותי? האם מקיים פעילויות אחרות מלבד שיעורי בית אחה"צ? איך מצב הרוח שלו? הקשרים שלו עם בני המשפחה? ירדן
שלום, שירה בת 4 כמעט ומגיל חצי שנה עושה תנועות לא רצוניות כשמתלהבת ממשהו, היא באותו זמן פותחת פה גדול, מניפה ידיים ומקפצת קלות. זה משהו שהיא עושה המון וקורה בכל רגע של התלהבות ולו הכי קטנה - לדוגמה בעת משחק קוביות, בכל פעם שזורקת קוביה, בכל פעם שבועטת בכדור, וכדומה. אחזור על כך שזה בכל פעם שמתלהבת, כשהיא עם חברים זה גם יכול להיות בכל דקה כי כיף לה. ניסיתי להציע לה חלופה,הצעתי שבכל פעם ששמחה שתמחא כפיים, זה לא ככ עבד... היא ילדה מאוד אינטליגנטית ואחרי שפעמיים דיברתי איתה על זה אמרה שהיא לא יכולה להפסיק אז שלא אציע לה משהו אחר במקום. אשמח לחוות דעתכם, תודה
שלום דנה, מה שאת מתארת עשוי לענות להגדרה של טיקים שהנם בעצם תנועות שריריות בלתי רצוניות. חשוב מאוד לא להעיר לילד במצבים כאלה מאחר וזה בדיוק מה שמחמיר ומחריף את התופעה. טיקים פשוטים בילדות בדרך כלל חולפים עם הזמן אולם מכיוון שאת מתארת שהתופעה קיימת מעל שנה, אני ממליצה לך לגשת לנוירולוג ילדים ולהתייעץ. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 052387044
הבן שלי כמעט בן 15 בכיתה ט׳ יש לו חברים בודדים בכיתה, מרגע שמגיע הביתה משחק בסוני או בפלאפון לא נפגש עם חברים לא יוצר קשר טלפוני עם אף אחד, הציונים שלו בינוניים אך לא משקיע בבית, כמעט כול יום מבקש ממני לצאת מוקדם מהבית ספר בטענה שיש לו כאב ראש או לא מרגיש טוב, הוא לא מבלה עם חברים לא יוצא בכלל מהבית, אני ממש במועקה מהמצב ולא יודעת מה לעשות, מבקשת הכוונה בעניין? תודה רבה.
שלום רוני, את מתארת מצב עכשווי נקודתי, ללא כל רקע, ולכן קשה לי מאוד להתרשם מהמצב, להבין את הסיבתיות ולהציע הכוונה. נסי אולי לבדוק בעדינות אם בנך יהיה מעוניין לגשת לשיחות עם פסיכולוג/ית או לחילופין את יכולה לשקול לגשת בעצמך ולהתייעץ לגבי בנך. נדמה לי שבמקרה הזה יהיה צורך בהתייעצות קצת יותר מעמיקה מאשר התיעצות אינטרנטית. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 052387044
שלום לך הבן שלי בן ה13.5 עולה לכיתה ט' בילדות אובחן adhd היה לסירוגין עם ריטלין שהופסק לגמרי כי הילד לא אוהב כדורים עם הזמן המצב החמיר ונוצרה לקות למידה קשה שהתלוותה עם תסכול מצד הילד ומצדנו עבר אבחון פסיכולוגי ואבחון דידקטי שהראו על רמה של משכל 73 שזה גבולי ישלנו וועדת השצה בסוף החודש השאלה שלי על דרכי התמודדות עם ילד כזה שגם מתבגר +ואיזה מסגרת לימודית חינוכית מתאימה לו תודה
שלום סינדי, הפרעת קשב וריכוז, עם היפראקטיביות, היא הפרעה שכפי שאת יודעת יכולה ליצור הרבה מאוד בעיות נלוות אם היא אינה מטופלת כיאות ובזמן- חברתיות, רגשיות ולימודיות. הבן שלך כרגע מראה מנת משכל של 73, אולם אם אינו נוטל טיפול מתאים, מעולם לא נטל טיפול, וספציפית לא היה תחת השפעת טיפול תרופתי בעת האבחון, לא בטוח שהתוצאה אכן משקפת את הרמה האמיתית שלו (שעשויה בהחלט להיות גבוהה יותר). צר לי לשמוע שהוא לא טופל עד כה, וייתכן מאוד ש"לא אהב כדורים" כי הכדורים שקיבל היו לא מתאימים ויצרו תופעות לוואי. במקרה כזה כדאי לנסות להתאים כדור אחר, לשחק עם המינונים וכיוב', כל זאת בהתיעצות עם הנוירולוג או הפסיכיאטר. אני מציעה לך להתחיל מחדש תהליך של אבחון וטיפול. תתחילו בלפנות למטפל רגשי שמתמחה בטיפול בילדים עם הפרעות קשב וריכוז, שיעזור לכם לבנות תכנית טיפולית הכוללת: הדרכת הורים, טיפול תרופתי וטיפול רגשי אם יש צורך בכך עבור הילד. כדאי לבקש מהמטפל להדריך אתכם כיצד לגייס את בנכם לתהליך הטיפולי הזה, ובכלל זה איך לשתף אותו ולערב אותו בתהליך.חשוב גם לערב גורמים חינוכיים בתהליך הזה בכדי שירתמו לסייע לבנכם על פי צרכיו. כרגע בוועדת ההשמה תוכלו לומר שאינכם בטוחים שהציון אכן משקף את הרמה האמיתית של בנכם, ושהייתם רוצים אבחון חוזר לאחר כמה חודשים - אחרי שהילד יהיה מטופל כיאות ותחת השפעת הטיפול התרופתי בעת האבחון. אם באמת "תעלו על הסוס" ותתחילו בתהליך, דרככם לא תהיה קלה, אבל בוודאי ובוודאי קלה הרבה יותר מהדרך הקשה בה בנכם פוסע כרגע, שככל הנראה פוגעת לו קשות בדימוי העצמי. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 052387044
שלום, אנחנו הורים פרודים מזה שנה וחצי ויש לנו ילדה משותפת בת 7. אנחנו חולקים הורות משותפת וזה אומר שהילדה גדלה בשני הבתים חמצית ווה בזמן אצל כל אחד מאיתנו ואנו בשיתוף פעולה מלא בגידולה והתווית דרכה בחיים. עם כל זאת אני חשה תסכול גדול בכל הנוגע לתזונה של הילדה. האבא נורא רוצה ליצור שינוי אבל בסופו של יום לא מגלה עקביות בעניין, ולאחרונה אני שמה לב שהילדה עולה במשקל. כמובן שאני לא חוששת מהמצב כרגע אך תוהה לגבי העתיד, אם זה ימשך כך. אצלי בבית אני חושפת לתזונה מזינה וטובה. יש מתוק! אבל במידה. ואני בודקת עם עצמי את האפשרות שאני יותר מהדקת חגורה בעניין המתוק כי אני יודעת שבמחצית השבוע שהיא אצלו התזונה לא מזינה וביראה במיוחד... מה הייתם מציעים לי לעשות במקרה כזה? איך והאם אני יכולה לדבר עם האב בצורה אחרת שישכיל להבין את המשמעות העתידית. הוא פשוט מתקשה להיות עקבי בדברים... יומטוב
שלום קטי, זה נשמע שבן זוגך מבין היטב את חשיבות העניין, פשוט כפי שציינת, מתקשה להיות עקבי. יחד עם זאת לא הייתי מוותרת על הניסיון לשוחח איתו ולהבהיר לו שוב ושוב, בדרכים שונות מדוע זה נושא חשוב שכדאי להתאמץ למענו. בנוסף קחי בחשבון שהשמנה בקרב ילדים לפעמים נובעת כתוצאה מניסיונות לא מוצלחים של ילדים להתמודד עם לחצים ומתחים דרך אכילת יתר או אכילת ממתקים. מציעה לבחון גם את הכיוון הזה ולפעול בהתאם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 05238704
שלום רב, בני בן 5 וחצי ילד מתוק ומקסים החל לאחרונה לנשוך/ למצוץ/ להכניס לפה בדים מסוגים שונים כמו למשל צווארון החולצה, בובה, תווית הכרית. כששאלתי אותו מדוע עושה זאת ענה שזה נעים לו. על מה זה יכול להעיד? תודה רבה על התייחסותך ועל הפורום המעולה.
שלום אמא, מאחר ובנך הוא כבר בן חמש והתופעה החלה רק לאחרונה, אני מנחשת שהכיוון הוא שזוהי דרכו לפרוק מתחים (ולא בעיה בוויסות החושי), בדומה לכסיסת ציפורניים למשל. בידקי את הכיוון הזה קודם ואם זה לא זה לדעתך, התייעצי שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 052387044
חג שמח. מדובר על תאומים העולים לכיתה ה' אנחנו עוברים דירה לעיר סמוכה.ההתלבטויות קשות לגבי מעבר בית ספר.לילדה בעיות חברתיות.היא מופנית שקטה.אחת שלא נחשבת בכלל בחברה.הבן יותר פעיל. חשבתי שזאת הזדמנות נהדרת שעוברים דירה עוברים בית ספר. עם סיכוי לילדה להשתלב במקום חדש. אך הבן מתעקש להשאר באותו בית הספר. הילדה "זורמת" מה שיהיה זה בסדר. החלטה קשה. האם עדיף להשאיר עד כתה ו' במקום הנוכחי ואז יעברו ישר לחטיבה?או עדיף לשכנע את הבן לעבור בית ספר.ובמקום החדש כיתה ה,ו, יכירו את החברים שאיתם יעלו לחטיבה. זאת התלבטות אחת. ההתלבטות נוספת להשאיר את הבן איפה שהוא לומד עכשיו. ורק את הבת להעביר לבית ספר חדש. מדובר על ערים סמוכות.שבשני המיקרים מרחק הליכה לשני בתי הספר. כואב לי להפריד אותם. וכואב לי להשאיר את הילדה בכיתה שלטענתה "כייף" לה. אבל מעבר לשעות הלימודים אף אחת לא מתקשרת ומבקשת להיפגש. הבת שלי יותר מידי טובה. שקשה לה להתמודד עם הבנות החזקות/שולטות. וההיפך מהטוב שלה. אודה לעזרתכם ותודה
שלום שנידן, משאלתך עולה סתירה. מחד את מספרת שקשה מאוד לביתך בכיתתה ומאידך את מספרת שלדבריה דווקא כיף לה שם. איך את מסבירה את הסתירה הזו? האם ייתכן שלמרות שהיא אינה מובילה חברתית, עדיין טוב לה שם? היא מרוצה ומסופקת? ירדן
שלום רב תודה על התשובה. רשמתי כייף במרחאות. אני יודעת שהיא משמיעה מה שאני רוצה לשמוע. כי היא יודעת שהנושא מכאיב. למשל היא סיפרה לי שהיא סיפרה בכיתה שהיא עוברת דירה. והבנות אמרו לה : "מה את עוברת בית ספר? איזה באסה. ובאותה הנשימה היא אמרה לי : "אפשר לחשוב שבאמת אכפת למישהי מימני......" לילדה לא כייף. והפחד שלי שבגלל השקט שלה והחוסר בטחון שלה גם בית ספר חדש לא יהיה טוב עבורה. או שלקחת את הסיכון לתת צאנס למקום אחר. תודה שוב על תגובה
הי, תודה על ההרחבה. לפי דברייך את מייחסת את הקושי שלה לחוסר הביטחון שלה. בנוסף זה נשמע שקשה לה להעזר בך/בכם ההורים, מאחר והיא עסוקה גם בבית כנראה, בניסיונות לרצות אתכם, לדאוג לכם ו"להשמיע את מה שאת/אתם רוצים לשמוע". אז בכל מקרה כדאי מאוד יהיה לבחון כיצד ניתן לעזור לביתכם, ואני הייתי מתחילה בתהליך של הדרכת הורים ובהמשך לשקול ביחד עם המטפלת טיפול עבור ביתכם. לגבי בית הספר. גם כאן אני מסכימה איתך שייתכן ומה שיקרה הוא שידור חוזר של מה שקיים, וזה עשוי להכניס את ביתך למפח נפש גדול עוד יותר. לכן ההצעה הקונקרטית שלי היא כזו. אם אתם מסוגלים להיכנס בהקדם האפשרי לתהליך של ייעוץ וטיפול, אז בהחלט אפשר לקחת סיכון ולעבור לבית ספר חדש בשנה הבא. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 052387044
בתי בת ה5, ילדה מאוד אינטיליגנטית, נחשפה לאחרונה לעובדה שכולם מתים וגם היא תמות ביום מן הימים. בשנה האחרונה נחשפה לשיחות על מוות- סבא שלה סיפר לה על אמו שנפטרה, אני סיפרתי לה על הכלבה שהייתה לי כשהייתי קטנה ובכל פעם אמרתי לה שלה זה לא יקרה כי זה קורה רק למי שמאוד חולה- פשוט הרגשתי שהיא לא בשלה ובגלל שהתגובה המיידית שלה הייתה בכי היסטרי.ביומיים האחרונים היא הבינה (שיחה על מאובנים ומעגל החיים) שכולם מתים וכך גם יקרה לה. מאז היא בוכה ואומרת שהיא לא רוצה למות והיום אף הקיאה מתוך פחד. כיצד אני יכולה להרגיע אותה מבלי להסתיר את האמת? מהו הדבר הנכון לומר והאם סף החרדה שלה הוא משהו שמצריך טיפול?
שלום יעלה, יש לי תחושה שהמסרים שהיא מקבלת מהמקורות השונים אינם אחידים וזה בפני עצמו יכול מאוד לבלבל ואף להפחיד. בנוסף אני מסכימה איתך לגבי זה שהמסר בגיל הזה צריך להיות מאוד מסוים, ובעיני כדאי להסתפק בכך שרק מי שמאוד חולה - מת (ובעצם גם לא באמת מתים מזיקנה, אלא ממחלות). אני מציעה שאת ואביה, תשבו איתה לשיחה שתוגדר כשיחה מאוד חשובה. בשיחה תעבירו לה מסר ברור ואחיד שהיא לא תמות כי היא בריאה, ושאתם תשמרו עליה בריאה. היו מוכנים לענות על שאלות אבל בכל מקרה המסר החוזר צריך להיות שלה זה לא יקרה כי היא לא חולה. אם למשל תשאל "כולם מתים" תענו - לא, רק מי שמאוד מאוד חולה. "גם אני אהיה חולה?" לא, אנחנו נשמור עלייך בריאה. "גם אתם תמותו?" לא כי אנחנו בריאים ונישאר בריאים. אל תחששו מכך שאתם "מסלפים את האמת" מאחר ומה שחשוב הוא להתאים את המסר לילד, ובשלב זה ביתכם אינה מסוגלת לעכל את זה שכולם כולל היא ימותו. עליכם לפעול כרגע כדי להחזיר לה את תחושת הביטחון בעולם וזה הדבר העיקרי שצריך לעמוד לנגד עינכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 052387044
שלום רב בני בן שבע וחצי גמול מגיל שלוש יום ולילה. פתאום אתמול בלילה עשה פיפי במיטה והמשיך לישון כך. שאלתי מה קרה ןאמר שהיה צריך פיפי דחוף. האם זה נורמלי?מעיד על בעייה רגשית כלשהי. עזרתכם בבקשה
שלום דניאל, פספוס אחד לא בהכרח מעיד על בעיה רגשית כלשהי, אבל אני כן אני מציעה לך לנסות ולהתרשם מקרוב מגורמי המתח בחיים שלו - ולפעול לצמצמם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 052387044
שלום רב. בתי בת 12.5 ילדה חכמה מאוד, חברותית עם הרבה חברות ושמחת חיים. ביומיים האחרונים החלה להיות עצובה וטוענת שזה בגלל שהיא חושבת כל הזמן על המוות וכן מטרידה אותה המחשבה שאחר כך לא מרגישים כלום. ניסיתי להסביר לה שכולם בסופו של דבר מתים ושהיא צריכה לחשוב על כך שהיא ילדה צעירה בריאה תודה לאל, ויש לה עוד המון שנים של כיף ואושר ובריאות. שתנסה לחשוב על הדברים הטובים שיש לה בחיים ולא על המוות אך היא אומרת שהמחשבות חוזרות על עצמן כל הזמן וקשה לה להיפרד מהן. היא גם בכתה כל פעם ברגע שחשבה על כך. חיבקתי אותה ועודדתי אותה ואמרתי לה שאם המחשבות מגיעות שתעסיק את עצמה בכל מיני דברים ואז הם ילכו. אני יודעת שבערך בגיל 11 מתעוררים פחדים אצל ילדים וכן שאלות העוסקות במוות. מה את מציעה? אינני רוצה למהר ולהפנות אותה לפסיכולוג. אנא עזרתך בהקדם האפשרי.
שלום חני, ההתעסקות במוות באופן הזה יכולה להחשב נורמטיבית בגילאים האלה. לכן על אף אי הנוחות שהמחשבות האלה מעוררות בה, לא הייתי ממליצה לך לייעץ לה להסיט את המחשבות ולהתנתק מהן, אלא דווקא לקבל בברכה את העיסוק החדש במוות, ואפילו אולי לקיים איתה שיחה פילוסופית בנושא. כך תוכלי לנרמל עבורה את הסיטואציה בה מחשבות על מוות מעסיקות אותה, מענינות אותה, גם אם חלקן מטרידות, שהרי המוות הוא בעצם חלק מהחיים ומן הראוי שנקדיש לו מחשבה בשלב כזה או אחר. אני מאמינה שברגע שהיא תבין באופן יותר ברור שבעצם מדובר בעוד נושא מיני רבים בחיים האלה, שאפשר לחשוב עליו, לדון בו, ושדורות על גבי דורות של פילוסופים, מדענים, אנשי דת ורוח עסקו בו לפניה, היא תוכל להרגיש פחות חרדה מעצם המחשבות שעולות, ואולי לחפש לה בן או בת שיח לשיחה (כמוך למשל) שיוכלו לספק לה נקודות מבט שונות על הנושא, השערות הגיגים וכיוב'. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
ירדן בוקר טוב, הכלב האהוב של ילדיי בני ה-7+8 מת בפורים. הכלב גר אצל אביהם והם לא הספיקו להיפרד ממנו. הוא נקבר ומאז כבר ביקרו בקבר פעמיים. אני נגד ההליכה לקבר. מהי דעתך ? תודה
שלום לך, על פניו, אינני רואה בעיה בהליכה לקבר כדי להמשיך ולהיפרד מהכלב האהוב, בדיוק כשם שכולם עושים עם האהובים שלהם שאינם עוד. אשמח לשמוע מנין נובעת ההתנגדות שלך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
אני לא חושבת שבגילאים האלה צריך להיחשף לקברים ולהתעמק בנושא אלא לתת לילד להתמודד עם הכאב בדרכים אחרות ולהמשיך הלאה
שלום, מה שחשוב הוא באמת - לאפשר להם להתמודד. אם יש לך דרכים נוספות אולי אפילו יצירתיות, לעזור להם להתמודד עם המוות והכאב שהביא עימו, אז זה בהחלט מבורך. ירדן
שלום רב, בתי בת השלוש מאוד ביישנית בחוץ. בבית היא מאוד וורבלית, פעילה, מדברת המון, משלימה משפטים מספרים כשאני קוראת לה, אולם בחוץ היא משתתקת כמו דג. במעון המטפלת אמרה לי שהיא מדברת מעט, אבל גם לפעמים לא עונה למטפלת כשהיא שואלת אותה משהו. גם כשהולכים לחברים או קרובים , כאשר שואלים אותה משהו היא לא עונה ולא מדברת. היא כן משתתפת בפעילויות עם הבני דודים, כן תשחק איתם ותחייך אליהם, אבל רק אם תרגיש ממש משוחררת תדבר מעט ולא כמו בבית, אלא יותר בשקט או לא תדבר בכלל. יש לציין שגם אני וגם בעלי בילדותינו היינו ביישנים ובעלי עד היום ביישן ולא דברן גדול אבל אני לא ביישנית. השאלה איך אפשר לשנות את זה , אם בכלל ? האם יש טיפול לביישנות בגיל שלוש ? האם לחכות עוד שנה ולראות איך תתפתח בגן עירייה ?
שלום שרי, אפשר להתייחס לביישנות דרך הרבה מדדים, לאו דווקא רק המימד הוורבאלי. מתוך התיאור שלך זה נשמע ביתך משתתפת בפעילויות משפחתיות, למיטב הבנתי כך גם בגן, כך שאינני בטוחה שנכון יהיה להגדיר אותה כביישנית, מה גם שהיא עדיין גדלה, משתנה ומתפתחת. חשוב גם לזכור שגיל שלוש הוא גיל דרמטי מבחינת התפתחות השפה, וחלק מההתפתחות כולל גם יכולת ותעוזה הולכים וגוברים להשתמש בשפה יותר. כל ההקדמה הזו נועדה להרגיע אתכם מעט, ולעזור לכם לתת לה את הזמן ואת התמיכה הנדרשת (שהיא כרגע בעיקר סבלנות) כדי שתוכל להמשיך ולפתח את הביטחון הנדרש לה כדי להשתמש בשפה על פי צרכיה ובקצב שלה. מה שכן אפשר לעשות שעשוי לעזור לה מעט, הוא שאתם ההורים תדברו איתה יותר כשאתם מחוץ לבית. אולי קצת יותר בבוקר במעון בנוכחות הגננות, או בצהריים כשאתם אוספים אותה, במפגשים משפחתיים, בגינה. לעזור לה להשמיע את קולה בתוך מתחם שיח בטוח - בינכם, בתוך המרחב הציבורי. בנתיים כאמור הרפו מעט והמתינו עוד כמה חודשים כדי להתרשם מההתפתחות. כל התפתחות קטנה, מעידה על התקדמות וככל הנראה על מצב תקין, אולם אם המצב נותר סטאטי, התייעצו שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
האם פסיכולוג בית הספר יכול להפנות לבדיקת מסוכנות ילדה ללא מפגש עם הילדה ו/או הוריה?"
שלום עופר, לא הבנתי את השאלה. אנא פרט את מי הפסיכולוג הפנה לבדיקת מסוכנות, איזה סוג של בדיקת מסוכנות וכדאי אולי שתפרט בעקבות מה ההפניה נעשתה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום רב. ברצוני לברר כיצד עליי לנהוג עם בתי. עד כה הייתה ילדה טובה חייכנית תלמידה טובה מוקפת תמיד בחברות רבות. השנה עלתה לחטיבת הביניים - כיתה ז' והכל היה בסדר. הכירה חברות חדשות היה לה כיף וכמעט ולא הרגשנו את המעבר החד מביהס היסודי לחטיבת הביניים. בזמן האחרון היא לפתע הפסיקה להיפגש עם חברות, יותר יושבת בבית ותמיד הייתה מתעניינת בעיצוב מאוד מוכשרת בתחום אלא שעתה כל הזמן היא טרודה איך לעצב. אין לי בעיה עם זה למעט העובדה שכל החומרים עולים המון כסף. אי אפשר לקנות כל יום חומרים חדשים לעיצוב. כל הזמן מתעסקת רק בזה רק במה לקנות ואיך אפשר לעצב את כל הבית שהיה יותר יפה. אנו גרים בשכונה שנחשבת לאחת השכונות הטובות ביותר אך ביתינו צנוע קטן. אני מניחה שהיא רואה בתים יפים יותר בהרבה אצל חברותיה אך עדיין. בקיצור אין רגע דל שאין דרישות לקניות חדשות כאילו זה כל מה שמעסיק אותה כרגע. כמעט והכרחתי אותה להיפגש עם חברה ולראות אולי להתחיל להיפגש יותר עם חברות ופשוט להיות טרודה בעיצוב כל הזמן. אנא עזרתך כיצד לנהוג איתה.
שלום חני, אינני יודעת אם ניסית לשאול ולברר מה קורה שפתאום אינה יוצאת ונפגשת עם חברות כמו פעם. זה יהיה טוב אם תצליחי לשמוע ממנה ולהבין מה באמת קרה כדי שאולי תצליחי לתמוך בה באופן שיהיה עבורה קצת יותר אדפטיבי. אז הצעד הראשון הוא כמובן להבין מה בעצם קרה, וזו תורה בפני עצמה לפעמים... לגבי העיסוק בעיצוב. זה נשמע שהבת שלך מנסה להעסיק את עצמה כרגע במשהו שהוא על פניו חיובי. הוא מערב עשייה, יצירה ובאמת נשמע מאוד משמח עבורה. מנגד הקו הדק בין המנעות או בריחה מהתמודדות לבין התמודדות אדפטיבית עם בעיה, הוא לעיתים מטושטש וחשוב כאמור לבחון האם צריך לעזור לה בעוד כיוונים. כמובן שאם זה קשה מידי עבורכם כלכלית, להמשיך ולקנות חומרי עיצוב, פשוט הסבירו לה את המצב. ייתכן אמנם שתאלצו לעמוד מולה ולשמוע דברים שיהיו לא נוחים עבורכם ושהייתם רוצים להמנע מלשמוע (נניח הכיוון שרמזת שיש בתים יפים יותר, או אולי אז היא תספר כמה היא אומללה) אבל המציאות היא כפי שהיא, וחשוב יהיה שתוכלו לתמוך בה ולעזור לה במסגרת מגבלות המציאות והמבגבלות שלכם. אשמח לשמוע מה עלה בשיחה איתה, את מוזמנת להמשיך ולשתף. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
היי ירדן יש לנו בת יחידה בת שנתיים ועשרה חודשים ולאחרונה עניין החרדה שלה מתגבר.אתן מספר דוגמאות ורציתי לשאול האם ההתנהגות תואמת גיל, האם יש צורך בהתערבות? בטיפול? היא פוחדת מאוד מרעשים חזקים, של מקדחה, אופנועים וכו. בפורים מאוד התלהבה להתחפש וכו' אך נבהלה ברמה היסטרית שאחת הגננות התחפשה לליצן. לא רצתה ללכת לפעילויות פורים ברחבי העיר. דיברנו איתה שבפסח מתכננים קמפינג (פעילות שכבר עשינו בעבר והיא מאוד נהנתה ממנה) אמרה שהיא לא רוצה לבוא, שיהיו שם נמרים ואריות (תחפושות) שאשאיר אותה אצל סבתא ואבוא לאסוף אותה אחכ. כמו כן, חרדה מאוד מרופאים, בדיקות וכו.. שבוע שעבר שהיתה חולה היה קושי רב בבדיקת הרופא ולקיחתה לקופת חולים. היא ילדה מאוד דעתנית, עקשנית וורבלית ופיקחית מאוד. אנא ייעוצך מה לעשות תודה רבה
שלום שרון, את יודעת, ילדים הם מאוד שונים אלה מאלה, באישיותם, ברמה ובקצב התפתחותם. באופן כללי אומר שהופעה פתאומית לכאורה, של פחדים וחרדות הוא דבר שבחלט מאפיין את הגילאים הצעירים ומבטא התפתחות קוגניטיבית. מהתיאור שלך יש לי תחושה שבזה מדובר, ושנוכחות סובלנית וסבלנית שלכם ההורים, מרגיעה מנחמת, מגנה וגם מסבירה ומלמדת, עשויה בהחלט לסייע לה לעבור את השלב ההתפתחותי הזה בהצלחה. מה שחשוב הוא שאתם לא תיכנסו לפאניקה, שלא תחששו שקרתה איזו טראומה נוראית, שהילדה שלכם משתנה והופכת לילדה חרדתית וכיוב'. היו סבלניים אליה, אל תכריחו אותה להשתתף בפעילויות שאינה מעונינת להשתתף בהם, והתייחסו למתרחש כאל שלב בר חלוף. כלומר מצד אחד כן להראות שאתם נוכחים ושומרים, ומאידך להישאר בפרופורציה מול התגובות שלה, ולכבד עד כמה שניתן את רצונותיה הנוכחיים. קחו בחשבון שתשובתי מסתמכת על המעט שסיפרתם. אם תחושת הבטן שלכם אומרת לכם שהחרדות והתגובות הן קיצוניות ואינן עולות בקנה אחד עם תשובתי, גשו לייעוץ מקצועי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום רב, בן ה-5 שלי נגמל מחיתולים בקלות ובמהירות, למרות שלא ממש רצה, לפני שנה ו-10 חודשים. חודשיים היה יבש באופן מושלם, גם בלילה - למרות שבלילה בכלל לא ציפיתי. ואז החלה נסיגה. זה התחיל בגן, עבר לבית, מאז גם עברנו גן ואזור מגורים וזה נמשך ונמשך. הוא בכלל לא הולך ביוזמתו, וגם אם שולחים אותו לעתים תכופות, בין לבין הוא עדיין רטוב. מדי פעם יש שיפור, פתאום הוא יבש תקופה (אז גם מסוגל להיות יבש כמה שעות! ולא הולך להישורתים לעתים תכופות), אני מתעודדת ומצליחה לעודד אותו, ואז שוב רטוב. הסבר אין לו - טוען לפעמים שהוא לא מרגיש, אבל עובדה שזה לא כך. לאחרונה כבר שמתי לו בבית חיתול, גם מייאוש וגם כי קיוויתי שאולי ה'איפוס' הזה יעשה לו טוב והוא יחזור להיות יבש (כבר היה כך בעבר). בשבת, בגלל טריגר נוסף (היו כבר המון כאלה), קיבלתי כוחות חדשים, הוא היה יבש, היום היה יבש בגן, סיכמנו שאני לא אומרת לו מתי ללכת לשירותי והוא ילך כשיהיה לו פיפי. אבל הוא שוב עשה במכנסיים ושוב התעצבנתי. וזה אחרי שאתמול כן פספס, בגן פעם אחת ופעם אחת אחה"צ, והצלחתי להישאר רגועה. פשוט לא יודעת כבר מה לעשות. אחרי שנתיים כבר הגעתי למצב שיש לי רגשות שליליים כלפיו כשהוא רטוב ואפס סבלנות בהיבט הזה. פעמים רבות אני לא מסוגלת לא לכעוס כשהוא מפספס, במיוחד אחרי שרואה שכשהוא מתאמץ הוא כן מצליח להישאר יבש. מה לעשות?
קראתי תגובה אחרת שלך במקרה דומה - כואבת לי כבר הבטן מרוב עצבים, ובכל זאת אני אנסה - עכשיו אמרתי לו שמעכשיו הוא יעשה רק בשירותים ואם רטוף - שיחליף לבד (עד עכשיו אני הייתי מקלחת ומחליפה לו כל פעם), אמרתי לו שהוא יכול גם לשטוף לעצמו את החלק התחתון של הגוף אם ירצה. שמתי לו בחדר 3 זוגות תחתונים. אנסה בכל הכוח עוד כמה ימים לא לכעוס כשהוא מפספס. כבר באמת קשה לי להאמין שזה יעבוד..
אמא יקרה, אני שומעת את המצוקה והנואשות, זה אכן נשמע מתסכל מאוד ולא קל. את כ"כ משתדלת ומנסה, אבל להישאר רגועה לאורך זמן - לא מצליחה. ואולי בעצם כנ"ל לגביו, הוא משתדל ומנסה אבל לא מצליח להישאר יבש לאורך זמן. במובן מסוים אתם עוברים תהליכים מקבילים. אחד מכם צריך להראות וללמד את השני שלמרות הקושי הגדול - אפשר גם אפשר להתמיד, לא לוותר, לא להתייאש, ובסוף גם להצליח (את להישאר רגועה, ולא לכעוס עליו, והוא - להישאר יבש). את בטח כבר מבינה על מי מוטל התפקיד הזה..:) אז נסי לנהוג כפי שכתבת והטילי את האחריות לניקיון עליו. תזכרי - התמדה ועקביות הם שם המשחק כאן, בלעדיהם לא ישתנה דבר. בפאן האחר, אני מציעה לך לגשת לכמה פגישות ייעוץ בכדי לחשוב ביחד עם מישהו מקצועי על בנך ועל היחסים שלך איתו. בד"כ התנהגות כמו זו שאת מתארת קשורה לנושאים רחבים ועשויה לבטא חסכים, מצוקה, צרכים, וכדאי יהיה כאמור לחשוב יותר לעומק על מה בעצם בנך מנסה לבטא באמצעות ההתנהגות הזו ועל האופן בו תוכלי להיות עבורו באופן מיטיב. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
תודה רבה לך על התשובה! עכשיו קראתי, וגם הקראתי לבעלי, אחרי כמה ימים בהם השתדלתי, ואפילו הצלחתי (כבר לא לראשונה..) לשמור על רוגע, ובעלי היום איבד סבלנות. אז כל מה שכתבת לגביי, מתייחס כמובן לשנינו, ואנסה, גם כן לא פעם ראשונה, לגייס אותו כדי ששנינו ננהג באופן דומה (אם כי האמת שהוא כמעט לא נמצא בבית בלעדיי). ננסה גם לחשוב בנוגע לצרכים שלא מקבלים מענה.. בדיוק אמרתי לבעלי מקודם שהוא צריך יחס, ולא כשהוא עושה משהו לא בסדר או לא מקשיב.. יש דברים להם אני מודעת אך שלא קל ליישם. תודה רבה לך!
שלום, בני כמעט בן 3. מאז ומתמיד הוא יותר קשור לאביו אפילו שאני משחקת איתו המון ומשקיעה בו. בסה"כ רוב הזמן הוא נהנה מחברתי ורוצה שנעשה דברים ביחד. הבעיה היא שבכל פעם אחרי שהוא עם ההורים של בעלי אני מרגישה ריחוק מצידו. יכול להיות שזה קורה בעוד הזדמנויות, פשוט שמתי לב לזה כשהוא איתם. הוא בדרך כלל רץ לאחר מכן לבעלי ומתעלם ממני. הלילה הוא ישן אצלם וכשהגעתי לקחת אותו מהגן הוא פשוט הזיז אותי ורץ לאבא (במצב רגיל הוא רץ אלי). הוא התנהג לא יפה ואמר שהוא לא אוהב את אמא. לפני זמן מה בעלי חזר מהוריו ועשה איתי שיחה על כך שהילד יותר קשור אליו והייתי בהלם כי אני משקיעה בו מעל ומעבר ולא הבנתי את מטרת השיחה. ניסיתי לסחוט ממנו מאיפה זה בא וכנראה הוריו יזמו איתו שיחה כזאת. אני לא יודעת מה לחשוב. האם הם מסכסכים ביני לבין הבן שלי? מה הם כבר יכולים להגיד לו?
שלום גלי, טוב לשמוע שאת מבלה עם בנך, משחקת איתו משקיעה בו כפי שאת אומרת ושאתם מצליחים להנות זה מחברת זו, וזה באמת באמת כל מה שחשוב! לגבי ההעדפה של בנך את בעלך. תרשי לי להציע שאולי זה לא מדויק. ייתכן ששאת מבחינה בשמחה ובעליצות למראה אביו דווקא כי הוא מבלה יותר זמן איתך. לפעמים הדמות שאיתה הכי טוב ונוח להיות, היא זו שאפשר בקלות להזיז הצידה (נניח כשרואים את האבא) דווקא מתוך הביטחון שאותה דמות מספקת לילד, להרגיש ולהתנהג באופן טבעי. גלי, אני שומעת שאת מאוד מאוד רגישה לעניין הזה..אבל בעצם מה זה משנה למי הוא "יותר קשור" כל עוד הוא קשור גם אלייך ויש לכם קשר טוב ונעים? לגבי הורי בן זוגך. אני מציעה לך לנסות לייצר תנאים מתאימים כדי לשוחח עם בן זוגך ובעיקר לשתף אותו ברגשותייך. כדאי להיות כנה ואותנטית בשיחה, אולם קחי בחשבון שמה שאת חושדת שמתרחש לא בהכרח קורה, ולכן חשוב שעיקר השיחה יהיה שיתוף וניסיון לקבל ממנו תמיכה ואישור לכך שהקשר בינך לבין בנך הוא טוב - וזה כאמור מה שחשוב באמת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום הבת שלי בת 3.5 אובחנה בסלקטיב מוטיזם.התחלנו טיפול עוד לפני האבחון אצל מרפאה באומנות- במשחק שהיא בהשכלתה עובדת סוציאלית שלמדה תירפיה באומנות. בהתפתחות הילד אמרו שמומלץ טיפול אצל פסיכולוג ואל אצל מישהי שאיננה פסיכולוגית. אפשר לדעת מה עדיף? מה אני כאמא יכולה לעשות כדי לעזור לה? האם להזמין הרבה חברים זה יכול לעזור? תודה אלה.
שלום, את שואלת שאלה חשובה ואני שמחה שיש לי הזדמנות לענות לך ולספק את נקודת מבטי עבור כל המתחבטים בשאלה זו/ ישנם שם בחוץ מטפלים רבים המגיעים מתחומים שונים- בינהם עבודה סוציאלית, טיפול באמנות ופסיכולוגיה קלינית, וברשותך כרגע אתייחס רק לשלושת אלה. לאורך השנים זכיתי להכיר אנשי מקצוע רבים, טובים ולצערי גם טובים פחות - המגיעים מכל אחד מהתחומים הללו. מטפלים באמנות שהמשיכו את התפתחותם המקצועית הרבה מעבר לתואר השני שלהם ואל מולם פסיכולוגים קליניים שאת השכלתם הפורמאלית סיימו בתואר השני, ולהיפך. ישנם פסיכולוגים רבים המקבלים בעצמם טיפול אצל מטפלים וותיקים וטובים באמנות, ומפסיכותרפיסטים המגיעים מתחום העבודה הסוציאלית במקור, וגם להיפך כמובן. שלושת המקצועות הספציפיים האלה הם מקצועות מוכרים, מורשים, המצריכים תואר שני (מלבד עבודה סוציאלית). אסייג ואומר שישנם כאלה הטוענים לתואר מטפלים באמנות אולם למדו "רק" לימודי תעודה, וחשוב בעיני, שפניה למטפל באמנות תהיה לבעל/ת תואר שני. פניה דרך המלצה היא תמיד כדאית, התרשמות אישית מהמטפל/ת, כימיה, התקדמות בטיפול וכמובן השכלת המטפל והרלוונטיות שלה לבעיה המוצגת- כל אלו הם גורמים חשובים שיש לקחת בחשבון כאשר באים לקבל החלטה באשר לבחירת מטפל ולהמשך טיפול. אם לביתך יש כימיה עם המטפל/ת, אם את מבחינה בהתקדמות במצבה, אם ההתרשמות האישית שלך מהמטפל/ת היא חיובית - אני מציעה לך להמשיך את הטיפול שם ולא לעבור. מעבר בין טיפולים בטרם עת ומבלי שיש סיבה טובה ומוצדקת לכך עלולה לגרום נזק רב מאוד ולעיתים בלתי הפיך. לצערי אנשי מקצוע רבים, בכללם חברי הפסיכולוגים הקליניים, אינם מבינים או אולי לא מאמינים, שטיפול טוב באמנות אינו נופל בדבר מטיפול פסיכולוגי טוב (וכאמור בעיני איכות הטיפול קשורה באופן ישיר לאיכות המטפל ולגורמים האחרים שציינתי קודם)- וששניהם למעשה עוסקים בטיפול פסיכולוגי -נפשי בדרכים מעט שונות, וגם זה לא תמיד נכון... בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
לילה טוב בני בן שבע ושלושה חודשים. לאחרונה התחיל לפחד מהחושך,לפחד ממכשפות,מפחד שמישהו יכנס הביתה ויקח אותו ועוד. רוב מוחלט של הפחדים קורה בהליכה לישון אבל לעיתים הוא גם קם בלילה מתוך שינה ולא רוצה להיות לבד-רואה מכשפה בחדר,רואה מפלצת בתקרה ועוד. בשעות הערב לא אוהב להישאר לבד בחדר ןפותח את האורות. דיברתי איתו והוא טוען שסיפרו להם בבית הספר על המכשפה באבא יגה ושהוא רואה אותה. זה הפך להיות מטרד אמיתי.רוצה שישבו איתו עד שנרדם ולעיתים קורא לנו בלילה או בא אלינו לחדר. האם זה נורמלי?מה לעשות? תודה רבה מראש.
שלום מלי, פחדים וחרדות הם חלק מחייו של כל ילד כמעט, והם משקפים את ההתפתחות הקוגניטיבית שלו, במיוחד את היכולת לחשיבה לא רק על ה"כאן ועכשיו", אלא גם על מה שיתכן. פחד ממפלצות הם עניין נורמטיבי, והתייחסנו לזה לא פעם כאן בפורום. ממליצה לך להיעזר במילות החיפוש ולקרוא כמה מהן. נראה שכרגע הילד שלך חווה איזו הצפה והתגברות של החרדה, עד כדי התרופפות רגעית של תפיסת המציאות. בעיני, חשוב לעשות הכל כדי להקל עליו, ולכן המלצתי היא להגיע להתייעצות עם גורם טיפולי המתמחה בילדים , ולפעול בעצתו. הוא יוכל להתערב הן דרך הילד עצמו והן דרככם, באמצעות הדרכת הורים. בטיפול ילדך יוכל לעבד את רגשותיו (פחד, כעס, תסכול) במרחב בטוח, ולקבל כלים שיסייעו לו לפתח עמידות ונחישות מול מצבי החרדה שהוא חווה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
ביתי בת 5 ו10 חודשים, היסטרית מאוד לגבי היגיינה, כאשר היא מנוזלת, היא רצה לשטוף ידיים אחרי כל קינוח , לפני שינה חייבת להתקלח , בעקרון עודדתי אותה ואני מחנכת לנקיון אך אין היסטריה בבית סביב הנושא. היא ממש מוטרדת מחיידקים ואני מנסה להסביר לה שלא צריך כל פעם לשטוף ידיים אחרי קינוח האף, אז היא מסכימה איתי להשתמש במגבון. איך אפשר להוריד לה את חרדת החיידקים והסטריליות?
שלום יעל, ביתך כבר גדולה מספיק בשביל שתוכלי לא רק לחנך אותה לניקיון ולהרגלים, אלא גם אלא גם ללמד אותה כמה חוקים ועובדות, תוספת ללימודי מדעים..:). למשל אילו סוגי חיידקים קיימים, אילו מהם מזיקים ואילו פחות, היכן הם חיים וכיוב', כל זאת כדי שתוכל ללמוד מתי חשוב להתנקות ולנקות, עד כמה, ומתי פחות נורא... ייתכן שתצטרכי בעצמך לעשות עבודת הכנה קטנה, אבל לפי התיאור שלך, הסברים כאלה בהחלט יספיקו בשביל שביתך תוכל לשנות את התנהגותה. בנוסף ממליצה בכל זאת לשים לב למסרים סמויים העוברים בבית סביב היגיינה וניקיון. פעמים רבות המסרים עוברים מבלי שאנחנו אפילו מודעים לכך, ולכן כדאי לחדד את תשומת הלב גם לזה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, הילד יהיה בן 8 במאי. עד לפני ימים ספורים מעולם לא היו לו פחדים מיוחדים, או סיוטי לילה. לפני כמה ימים קראנו על אוכלי אדם בספר די פופולרי (ג'קסון פרסי). קראנוט יחד ומאז יש לו פחדים, כנראה תמונות שמרצדות מול העיניים)בעיקר לבד ובעיקר בערב. אם הוא קורא ספר אחר ש"תופס אותו" זה מסיח את דעתו לחלוטין (קל וחומר משחקים ב IPAD וכיו"ב :) ). חשוב להדגיש שלא רק שלא היו לו פחדים מיוחדים, הוא קורא ספרים עם מפלצות כמו השרביט והחרב, או ספרי מתח כמו דנידין, מנהרת הזמן וכיוצא בזה. אני לא יודע אם זה קשור, אבל מכלבים כן יש לו פחד "מעל הממוצע". תודה
שלום ינון, אני מציעה שתתחיל בלדבר איתו על הפחד החדש הזה- להתעניין ולהסתקרן בחוויה שלו - ממה פוחד, מה באמת רואה לנגד עיניו, מתי חושב על זה, כמה חושב על זה, כיצד עוזר לעצמו, האם זה עולה ביום או רק בלילה, האם זה קשור רק לספר הזה או לעוד דברים שראה/חווה. ההתענינות הזו תעזור לך להבין אותו טוב יותר ולהבין את הפחד הזה טוב יותר, ואולי כך תצליח לחשוב על דרכים ספציפיות ויצירתיות לעזור לו. כמו כן לפעמים לדבר את הפחד, להבדיל מרק להשאיר אותו בראש, מסייע "לשחרר" קצת ויכול ליצור הקלה מסוימת. אם תרצה אתה מוזמן לשתף בכל מה שעלה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
יש לי ילד בן 10 מפחד מכול דבר.לא רוצה לישון לבד,לא רוצה לקנס לבד הביתה,תמיד שהיו איתו מישהו בבית תמיד ישן איתנו כבר לא יודעת מה לעשות. כול זמן ילד בפחדים
שלום נינה, אם הילד כל הזמן בפחדים כפי שאת מתארת, כדאי מאוד לפנות בהקדם להתייעצות וטיפול אצל פסיכולוג/ית קלינית של ילדים או מטפל רגשי אחר המתמחה בטיפול בילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, בני ילד רגיש, ואם מעליבים אותו או מעירים לו, גם אם הוא לא ממש נעלב, מיד נקוות דמעות בעיניו מה שמביך אותו מאוד. אשמח לשמוע על פתרונות. תודה מראש
שלום, אנא נסחי בדיוק ובפירוט רב יותר את איך את רואה את הבעיה ולאיזה מצב את מבקשת פתרונות. רגישות בפני עצמה איננה בעיה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
תודה רבה מאוד ירדן על תגובתך. הבעיה היא שהוא מובך מאוד מאוד. תהיתי האם ישנם "תרגילים" שהוא יכול לעשות כשברגע האמת מישהו מעליב אותו או פוגע בו (ולא מדובר על משהו חמור בכלל, כזה שהוא בעצמו ישכח אחרי דקה), הוא יוכל לבצע על מנת למנוע את הופעת הדמעות בעיניו. אולי יש משהו שהוא יכול לעשות תוך כדי, או באופן קבע בבית. הבעיה שהתלמידים חושבים שהוא פגיע ברמות לא פרופורציוניות מה שלא ממש נכון.
שלום לך, תשמעי...דמעות לא נקוות סתם כך.... אני מציעה בכל זאת לבדוק מה עובר על בנך, ולתחושתי שיחות עם פסיכולוג/ית יוכלו לסייע לו לעבד את רגשותיו, להבין אותם, לחלוק אותם, לדבר אותם וכל הדברים הטובים שקורים בטיפול...זה בעצם מה שיעזור לו לבנות חוסן נפשי אמיתי, ולא חוסן מדומה שמושג באמצעות התנתקויות כאלה ואחרות - מרגשות, מהמציאות וכיוב'. לפתח סוגי ניתוק כפי שאת מציעה, הוא פיתרון מאוד לא רצוי שבטווח הארוך מזיק מאוד לאיכות החיים, ובד"כ מתפתח רק במצבים טראומטים. ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, בני בן הארבע גמול כמעט שנה ועושה פיפי בשירותים אך קקי הוא מסרב ללכת לשירותים ומתחבא ועושה את צרכיו ואז יוצא מהמחבוא. הוא רואה שאנחנו (ההורים) כבר מתעצבנים ואנחנו עושים איתו אינספור של שיחות ומנסים דרכים שונות ושום דבר אינו עוזר. מה עוד ניתן לעשות? תודה מראש על תשובתך ..
שלום סיוון, לתחושתי ההתנהגות של בנכם קשורה לקשר שלו איתכם וכמובן לאופן שבו אתם ההורים מגיבים להתנהגותו. על מנת לייעץ לכם, יש צורך בהבנה מדוקדקת של האופן בו אתם מתנהלים מולו, בעניין הזה ובכלל, ורק אז אפשר יהיה להדריך אתכם ו"לתקן" טעויות. ממליצה על מספר פגישות הדרכת הורים לשם כך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, בתי בת 4, נכנסה השנה לגן חדש במקום מגורים חדש. בשיחה עם הגננת עלתה סוגיה שאני לא יודעת כיצד להתמודד איתה. הילדה כל הזמן מרוצה בגן. מחייכת חיוך ביישני ואף פעם לא מתוסכלת. לא בוכה, לא מתלוננת, לא רבה עם חברים, לא מבקשת כלום. כביכול ילדה מושלמת אבל מרגיש כאילו היא שומרת הכל בפנים ולא באמת מרגישה פתוחה ומשוחררת בגן. בבית כמובן מתנהגת שונה ומרשה לעצמה לשחרר, לבכות ולכעוס (ולזה אנחנו כמובן נותנים מקום). איך ניתן לעזור לה להשתחרר? לא מצפה שתהיה מסמר הגן ותשתתף בהתהלהבות בכל המפגשים אבל לפחות שתרגיש בטוחה במעשים וברגשות שלה. תודה
שלום תמרה, מכיוון שמה שתיארת מתרחש רק בגן, נכון יהיה לשוחח על העניין בפרוטרוט עם הגננת בכדי להבין כיצד היא מבינה את ההתנהגות של ביתך. במצבים כאלה לא די בדיווח ותיאור כללי, אלא ירידה לפרטים והבנה של העומד מאחורי ההתנהגות שלה. במידה והגננת מודאגת ואינה יודעת כיצד להתייחס להתנהגות של ביתך(שכן לו באמת חשבה שהיא רק מרוצה בגן, לא הייתה מעלה זאת בפנייך), כדאי לבקש שיחה משותפת עם הפסיכולוג של הגן, ומומלץ לאחר תצפית על ביתך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
לא ייתכן שמדובר בחוסר ביטחון?! אולי צריך להעצים את הילדה כמו שכתוב במאמרים כדוגמת זה - http://www.noony.co.il/להעצים-את-הילד-דרכים-ושיטות-להעצמת-ילד/
שלום שירן, תמיד טוב "להעצים את הילד", כשם שטוב לעודד אותו, לשתף אותו לבלות איתו זמן וכיוב', אולם לטעמי לפחות, האמירה הזו היא מאוד כללית ולא בהכרח עונה על צרכים אינדיבידואלים. בשאלה מתוארת התנהגות המתרחשת, לדברי האם לפחות, אך ורק בגן, ולכן חשוב שהבדיקה המדוקדקת, ההבנה והפקת הלקחים יעשו על ידי צוות הגן בשיתוף עם ההורים, על מנת להתחיל תהליך התערבות משותף שמטרתו סיוע לילדה בתוך הסביבה בה מתקשה לבטא את עצמה, בזמן אמת, תוך תמיכה של ההורים בתהליך. האם (או את) שואלים כיצד ניתן לעזור לה, וזה בדיוק הנושא עליו חשוב לחשוב ביחד עם הצוות הפדגוגי של הגן - בהתייחס לילדה הספציפית ולאופן המסוים בו הקושי בא לידי ביטוי כל זאת בתוך הסביבה הספציפית של הגן על כל דרישותיו, נוהגיו ואנשי הצוות שבו. לעיתים בעקבות תהליכים מעין אלו, ההורים יכולים בעצמם להפוך מודעים יותר למסרים שונים, ישירים או סמויים המועברים לילד סביב בקשות, צרכים, ציפיות, כך שבמקביל עשוי להתרחש גם שינוי בסביבה הביתית. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, אני מקווה שתוכלו לענות לי על השאלה (או להפנות אותי למקום אחר אם לא): אני אמא לתינוק ראשון בן 5.5 חודשים. לאחרונה התחיל להתהפך מהגב לבטן ולהכניס מכל הבא ליד לפה אף יותר ממקודם. הוא מגיע למצב של תסכול מאוד גדול כאשר אינו מצליח להכניס לפה את הצעצועים בדיוק בצורה שבה הוא רוצה. זה קורה כל פעם שמשחק ומאוד מהר, לפעמים תוך דקה מרגע שהתחיל. הוא בוכה וצועק וממש "זורק" את עצמו. אני לא יודעת איפה עובר הקו הדק בין תמיכה ומתן עזרה לבין מתן עצמאות, כלומר כמה ומתי לעזור לו ולנחם אותו ולהסתכן בכך שלא יתקדם בכוחות עצמו, וכמה ומתי לתת לו להתמודד בעצמו... תודה רבה מראש :)
שלום, את צודקת בכך שמידה של תסכול היא טובה על מנת להתפתח ולהתקדם, אבל כאן מילת המפתח - מידה. על פי תיאורך זה נשמע שכדאי לך להתערב ולסייע לבנך להשיג את מבוקשו, ולא לחכות שיגיע לרמה גבוהה של תסכול ואף ייאוש. בגילאים האלה כדאי להתייחס לכל פעולה כמורכבת מחלקיקים רבים של תתי פעולות. אם הוא רוצה להכניס חפץ לפה למשל, הוא צריך קודם לזהות אותו בעזרת עיניו, לאחר מכן להתקדם לעברו, להושיט יד, לפתוח את אגרופיו, לכוון לחפץ ולהצליח לאחוז בו, לקרב את החפץ לפיו ולאחר מכן לסובב אותו באופן שיצליח להיכנס לפה. יש כאן המון שלבים! וזיכרי כי כל היכולות של בנך כרגע מאוד מוגבלות. לפי התיאור שנתת, בנך מצליח לעבור כברת דרך ארוכה מאוד בדרך למטרתו בכוחות עצמו, ואת בהחלט יכולה לעזור לו בשלבים האחרונים (וגם לפני..). כמו כן תיאוריות רבות בפסיכולוגיה גורסות כי בשלבים המוקדמים לא קיימת יישות פסיכולוגית שנקראת תינוק, אלא רק הדיאדה תינוק-אם. במובן הזה חשוב ואף רצוי שהוא יוכל להרגיש אותך כשלוחה שלו, וככל שתסייעי לו להשיג את מבוקשו, ולא להגיע למצבי תסכול גבוהים, כך הוא יוכל לבנות תחושת מסוגלות מאחר וייחס את ההישגים, גם אם הושגו בעזרתך, לעצמו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום רב, בתי בת ה 5 וקצת עתידה לעלות בשנה הבאה לכיתה א'. בגן כבר מכינים את הילדים ומשוחחים עמם על כך. בתי מאוד בוגרת לגילה, מודעת מאוד לסביבה ורגישה לסובבים אותה, בעלת יכולת הבעה עצמית מופלאה. עד לעת האחרונה היתה ילדה מאושרת, חברותית וסקרנית אם כי תמיד היתה רגישה מאוד. לאחרונה היא מתעוררת בלילות ואומרת שיש לה חלומות מפחידים. עם זה אנחנו מתמודדים ויודעים שזה טבעי ורגיל לגילה, אך בשבועיים האחרונים היא מתחילה לבכות כך לפתע באמצע היום (בכי שקט, כמו של אדם מבוגר) ואומרת שהמחשבות הרעות באות אליה שוב. אפילו כשיש אצלה חברה היא פתאום מתכרבלת במיטה ובוכה ולא רוצה לשחק. אני נוטה להאמין שהלחץ בשל העליה לכיתה א' משפיע אך לא בטוחה שזו הסיבה היחידה, וגם אם כן, אני לא בטוחה איך להתייחס. אני זוכרת את עצמי כילדה נוטה למצבי רוח כאלה ואת הורי המפטירים בזלזול "היא רק רוצה תשומת לב" ואכן שיוועתי ליחס. מחד אני לא רוצה לחזור על הטעות האומללה של הורי אך מאידח אני לא רוצה "לטפח את המפלצת" בכך שאתן יחס עודף ואעטוף אותה יותר מדי בכל פעם שהיא מצוברחת. אשמח לעיצה מקצועית תודה :)
שלום מיכל, אל תחששי מ"טיפוח מפלצת" מאחר והמפלצת היחידה כאן היא המצוקה של ביתך, וביתך זקוקה לעזרתך כדי להתמודד איתה. לכן חשוב מאוד שתתייחסי למצוקתה בכל דרך אפשרית. המשיכי להתעניין בה, לחשוב עליה, לבדוק ולבחון מנין נובעת מצוקתה. דברי איתה, בקשי ממנה לתאר את חלומותיה בפירוט ולימדי ככל הניתן על מקור מצוקתה כדי לפעול בהתאם על מנת להקל עליה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
אני חד הורית בת 47. יש לי תאומות בנות 11. עם אחת מהתאומות יש לי קשיים . היא מרבה לכעוס ולריב עם אחותה. מתחצפת אלי ובימים האחרונים היא משתמשת במילים אלימות ומאיימות כלפי אחותה וכלפי. היא נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר 4 פגישות. יתכן שיש החמרה כשמתחילים טיפול ?
שלום רחל, אכן תיתכן רגרסיה מסוימת, אולם מאחר והיא בטיפול, אני מציעה לך לבקש פגישות הדרכת הורים ולהפנות את השאלות/תהיות/חששות שלך למטפלת. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום יש לי שני ילדים בת 12 ובן 11 אני נכה וקשה לי פיזית בקניונים רכשתי לאחרונה קלנועית שעלתה לי המון כסף בכדי שאוכל להתנייד הילד לא מוכן לטייל אתי בקניון שאני על הקלנועית הוא פוחד שיראו אותו החברים לכיתה אותו דבר לגבי קביים הילדה לאומתו אומרת שלא מפריע לה ושמקבלת אותי כמו שאני איך להגיב? בתודה מראש
שלום דפנה, את יודעת, בגיל הזה ילדים יכולים לפתח בושה מהוריהם, גם אם הוריהם כוכבים בערוץ הילדים. זהו שלב טבעי, שאמנם לא מתבטא באותו האופן אצל כל הילדים, אבל בהחלט קיים שם בצורה כזו או אחרת. אני מניחה שהפגיעה בך היא חזקה יותר, לאור המגבלה הפיסית, אבל לא הייתי מייחסת את זה למי שאת אלא באמת לשלב הזה בו ילדים מתביישים בהוריהם. במצבים כאלה, אין מנוס מאשר לקבל ולהבין את הרגשות של הילד - במקרה זה מבוכה. מציעה אפילו לומר לו את זה. ומאידך, את מה שיש, לא תמיד אפשר לשנות, וגם את זה הוא יצטרך להבין. הוא לא חייב לצאת לבלות איתך אם אינו מעוניין בזה, אבל בוודאי יצטרך להתמודד עם מבוכתו במצבים אחרים. טיפ קטן, אני מציעה לך לשכוח לרגע מהנכות שלך. איך היית מתמודדת עם מבוכתו אז? התנהלי באותו האופן ונסי לא לקחת ללב את התנהגותו. איך אומרים? זה לא את, זה הוא...:) בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, הבת שלי בת 5 כל יום רוצה ללכת לחברים או מבקשת שיבואו אליה, כאשר רוב הילדים לפי מה שאני רואה פחות נחושים. הבעיה שבהרבה מקרים היא מקבלת סירוב מצד הילדים ולוקחת את זה קשה. עצוב לי לראות את זה. למה היא כ"כ מתעקשת להיפגש עם חברים אחרי הגן? מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לה? תודה.
שלום רווית, ראשית כדאי להביט על הטוב שישנו בסיטואציה שאת מתארת. יש לך ילדה חברותית, שרוצה ומעונינת בחברת בני גילה, רוצה לפתח ולחזק קשרים חברתיים, נהנית מאינטראקציה ועוד הרבה דברים טובים. מדוע היא מתעקשת כשאחרים פחות ? אינני יודעת אם אחרים אכן לא מעונינים בזה או מתעקשים פחות. בכל אופן, יכולות להיות סיבות רבות לרצונה העיקש להיפגש אחה"צ. ייתכן שהיא מתקשה להנות מאינטראקציות חברתיות בסביבה האינטנסיבית של הגן - בה המון ילדים נמצאים יחד על חלקה קטנה. אם תחשבי על זה, להתנהל ככה ברמה החברתית הוא דבר מאתגר מאוד, וייתכן שביתך מנסה, באופן אדפטיבי יש לומר, להתמודד עם הקושי האובייקטיבי הזה. אני מציעה לך לבחון מהו הקושי הספציפי איתו מתמודדת ביתך (תדברי עם ביתך על העניין, קבלי מידע מהגננת) ולעזור לה בהתאם. נחמי אותה כאשר המפגשים שמבקשת לא מצליחים להתקיים, וחזקי אצלה את החלקים החיוביים שהרצון הזה מבטא (כמה שאת חברותית, יוזמת וכיוב'). בנוסף, כדאי למצוא עבורה פעילות חברתית חלופית לשעות אחר הצהריים. למשל חוג שמוצא חן בעיניה וכיוב'. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
שלום, יש לי ילדה בת 12 וחצי (יש לי גם בן, בן 8). היא פרפקציוניסטית לגבי הכל. תלמידה מעולה, יפה, חתיכה, מקובלת בכיתה. הבעיה היא שהיא פרפקציוניסטית מדי באשר לאסתטיקה. היא לא אוהבת את הגוף שלה.. ברגע שיוצא לה פצעון הכי קטנטן בפנים, זה "סוף העולם" עבורה. היא לא הולכת לבית הספר פעם בשבועיים בגלל שהיא לא מוכנה שיראו אותה עם פצעון שפתאום צץ. היא לא מוכנה ללכת לחוג אליו היא רשומה, מאותה הסיבה. לפני כמה ימים, נאלצתי לשבת איתה ברכב, בחניון הבניין, כיוון שהגיעו שכנים והחנו גם והיא לא הייתה מוכנה שהם יראו אותה בלי איפור (שכנים מבוגרים שרואים אותה אולי פעם בשנה). היא קמה בכל בוקר ב 5:30 בבוקר, כדי למרוח קרם מטשטש על הפנים (העיסוק הזה לוקח לה שעה לפחות) ובכל בוקר שואלת אותי איך הפנים (לאחר האיפור). אני כמובן נותנת לה חיזוקים ואומרת לה שהיא יפהפייה וחתיכה אבל היא לא מסכימה איתי. יש לה טיול שנתי שאליו היא לא רוצה ללכת, כי "איך אני אקום בבוקר ואתאפר ליד החברות?" ומתרצת את אי רצונה ללכת לטיול כיוון שבהליכה מרובה, מתחיל לכאוב לה בצד (שאולי זה גם נכון). בעלי חושב להעניש אותה על הגישה הזו ולהחרים לה את הטלפון הנייד, אך אני חושבת שזו לא גישה נכונה. צריך לעזור לה בבעיה הזו ואשמח לדעת איך? תודה
שלום עינת, קודם כל אומר שאני בהחלט מסכימה איתך. לעונשים לא יהיה שום אפקט חיובי על בתכם במצב הזה. מדובר יהיה באקט כוחני ומיותר שלא קשור כהוא זה למצבה. לצערי במצב זה עליי לייעץ לך לחומרא ולא לקולא. המצב שאת מתארת הוא מצב קשה, שמונע מביתך לנהל חיים נורמטיביים ואדפטיביים. בכל פעם שקיימת פגיעה באיכות החיים, המתבטאת למשל בהמנעות, בטקסים או בקומפלוסיות וכיוב', יש צורך באבחון מדוקדק ובטיפול בהתאם. אני מסכימה איתך ששורש העניין עשוי להיות דימוי עצמי ירוד, אך ההתנהגות יכולה לנבוע כתוצאה מחרדה לסוגיו, עיוות בתפיסת הגוף, נטייה לפתח OCD (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית) ועוד ומכאן הצורך באבחון. מציעה לגשת בהקדם להתייעצות עם פסיכיאטר ו/או פסיכולוג ילדים, ובהמשך לקבוע עבורה טיפול פסיכולוגי, בו אתם ההורים תקחו חלק באופן ועל פי התרשמות המטפל/ת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
