פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום תמר, באופן עקרוני כל מה שנאמר בין מטפל למטופל בטיפול הוא חסוי, למעט מצבים מאוד מאוד מסוימים וחריגים. אני בוודאי לא יודעת על מה את מדברת וממה את חוששת. עצתי היא להפנות את שאלתך לפסיכולוגית עצמה. ממליצה לך מאוד לעשות כך. במידה ואינך מעונינת לעשות כך, את יכולה להפנות את שאלתך ביתר פירוט לוועדת האתיקה של הפסיכולוגים הקליניים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי דוד, פסיכומטרי...כזה מבחן מלחיץ ויכולת התמודדות עם לחץ היא אחד הדברים שהמבחן הזה בודק בסופו של דבר. בהחלט חשוב למצוא דרכים שיכולות לעזור לך להתמודד וזה באמת מאוד אישי. כמו כן ככל שתתרגל את החומר, ו"תשחה" בו, תפגוש יותר ויותר את סוגי התרגילים השונים, ותתרגל פיתרון מבחנים המדמים את אותם תנאים מגבילים של הבחינה- כך גם רמת הלחץ תרד באופן דרמטי. מעבר לזה אתה תצטרך למצוא מה עוזר לך באופן אישי להפחית את תחושת הלחץ והחרדה (מדיטציה, נשימות, יוגה או במקרה הצורך טיפול פסיכולוגי להפחתת חרדת בחינות). לגבי הקלות, אני מציעה שתבדוק עם וועדות הבחינה לגבי הקלות, ואני מניחה שהארכת זמן תסייע להפחית את תחושת הלחץ שאתה חש נוכח מגבלת הזמן, יחד עם זאת כפי שכתבתי אני בטוחה שאם תמשיך לתרגל כפי שהיצעתי - והרבה! - אתה תרגיש שגם רמת החרדה יורדת מעצמה, לפחות במידה מסוימת. כל טוב ובהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, לשאלתך זה בהחלט מקובל, ורוב הפסיכולוגים מסכימים לעשות זאת. אני למשל עושה זאת ללא תשלום נוסף, אבל איש איש ודרכו. קטונתי מלענות עבור כל המטפלים... בהצלחה בטיפול החדש! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ובוגרים 0523873044

הי דנה, היא חמודה הבת שלך שרוצה לשים אותך בכלא :) גם אני רוצה להרחיק ממני לפעמים את מי שפוגע בי, מעליב אותי או לא נותן לי את מה שממש ממש בא לי עליו באותו הרגע. וזה מה שביתך מבטאת. את הרגשות שלה נוכח מה שקורה. אני מציעה לכם לא להילחץ מזה יותר מידי, אלא פשוט להמשיך במשימה ההורית (והחינוכית בגן) לעזור לה ללמוד עוד על עצמה ועל העולם..לעזור לה להבין מה היא מרגישה ולהיות אמפטיים לרגשות שלה- זה הכל. אם למשל היא לא מקבלת משהו שהיא רוצה ואז היא אומרת מה שהיא לא אומרת - פשוט תאמרו לה "אני מבינה שאת מאוכזבת/מתוסכלת וכועסת עלינו שאנחנו לא נותנים לך את מה שאת רוצה. זה באמת יכול להיות מעצבן לפעמים לא לקבל מה שרוצים..אני מצטערת, אבל טלוויזיה תוכלי לראות רק מחר בבוקר" למשל...כלומר להמשיך בחיים כרגיל עם קצת יותר שיקוף, קצת יותר אמפטיה, וסימפטיה לקטנטונת שמשתדלת מאוד שיבינו את הרגשות שלה (ובעצם זקוקה בעצמה להבין מה היא מרגישה ואיך נכון לדבר/לנהוג). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי שגית, תראי אני יודעת שנוטים לדבר על שימת גבולות כמו על סכימה והיא בד"כ הולכת כך: מציבים את הגבול, מאפשרים את המחאה ועם זאת לא נכנעים לה, מתעלמים מן ההתנהגות הלא רצויה או לחילופין במידת הצורך מרחיקים את הילד למקום בו יוכל להירגע ובשום אופן לא מאפשרים התנהגות מטרידה באופן מיוחד (למשל השתוללות שיכולה להזיק לילד או לאחר) או מסוכנת. אם מצליחים להיות עקביים - וזה שם המשחק, עם הזמן ביתכם אמורה ללמוד לקבל את הסמכות שלכם יותר בנחת ולהפנים את הגבולות שאתם מציבים לה. אז קודם כל חשוב שתבדקו עד כמה אתם עקביים. אם אין עקביות, מצד שני ההורים, ביתכם תתבלבל ותתקשה להפנים גבולות. כמו כן חשוב להבין שגיל שנתיים וחצי הוא גיל שמתאפיין מאוד במרד, בבדיקת גבולות והתנגדות לסמכות. בד"כ עוצמת ההתנהגות תלויה בטמפרמנט הילד ו/או בהתנהגות של ההורים. כמו כן יכולת ההכלה של ההורה היא מאוד חשובה - הוא צריך גם להכיל את ההתנהגות האנטגוניסטית של הילד, את ההתנגדות שלו לגבול ששמים לו וגם להכיל את הרגשות המבלבלים שעולם אצלו עצמו -אצל ההורה - כשכל ה"בלאגן" הזה מתרחש. בנוסף תמיד חשוב לבחון את צרכי הילד, האם ביתכם במתח מוגבר, האם מקבלת מספיק תשומת לב וזמן איכותי עם ההורים. בבואכם לדבר על ביתכם, כל הנתונים חשובים ואי אפשר לבודד התנהגות כזו או אחרת. נסו לחשוב על כל מה שהעליתי וכמובן שחשיבה משותפת עם איש מקצוע, אפילו למשך 2-3 פגישות, תוכל לסייע מאוד. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי רוני, ברשותך הקדמה קצרה..את יודעת שכמנהלת הפורום הזה, אני מקבלת כל מיני סוגים של שאלות. אני בד"כ מאוד נהנית לקרוא אותן כי כשם שאני מעניקה ידע אני גם מקבלת ומחדדת את הידע שנמצא אצלי - דרכן. במובן הזה אני מרוויחה לא פחות ממה שאני מעניקה ועל כך אני רוצה לומר תודה לכל הקוראים והשואלים. יחד עם זאת, חלק מהזמן, כפי ששמת לב בוודאי אם את במקרה מבקרת חוזרת של הפורום, אני לא באמת יכולה לספק דעה/עצה אלא לכוון לחשיבה או להפנות לטיפול (מה שלעתים יכול להרגיז אנשים אני מניחה, אבל חשוב לי לומר שהפניה לטיפול היא עצה שבאה אף היא לאחר חשיבה והתעמקות רבה בשאלה המופנית אלי, וכאשר כל תשובה אחרת היא מבחינתי בגדר חוסר אחריות). גם השאלה שלך מעוררת אצלי הרבה מחשבות. באופן עקרוני, בצורת החשיבה שלי, אני לא פועלת כדי "להפסיק" התנהגות, אלא יותר כדי להבין אותה. מה שמניע אותי בעבודתי עם הורים וילדים הוא לחתור להבנת צרכי הילד, המניעים שלו וכיוב'. הסיטואציה שאת מתארת היא מורכבת ולתחושתי מצריכה בירור מעמיק. האם למשל משהו שקורה לה ושמעורר מידה של אי נחת או מצוקה, הוא זה שמועצם אצל הסבים והסבתות, אולי היא "מביימת" סיטואציה כדי לאותת לך על משהו. במילים אחרות, האם ביתך בעצם מנסה להעביר לך איזשהו מסר בהתנהגות שלה. לגבי הורייך. אני מסכימה ומבינה את הכעס שלך כלפיהם, על ההתערבות שלהם בהורות ובחינוך. מנגד, אולי יש להם משהו חשוב להגיד ששווה להקשיב לו...או מנגד, ייתכן ותגלי שהעבודה המרכזית שלך כאן היא בעצם להציב גבול להורייך. אז מקווה שלא תתרגזי :) אבל אני כן רוצה להפנות אותך לפגישה או שתיים עם איש מקצוע, כדי שתוכלי לברר באמת מה קורה כאן, מבלי להחסיר שום פרט (מה שלא אפשרי בפורום הזה). אני בטוחה שדי יהיה במספר פגישות כדי להאיר את עינייך, לרווחת המשפחה ולרווחת ביתך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי נופר, התשובה תלוית הרבה גורמים ולכן אין לכך תשובה חד משמעית בספרות המקצועית. אני כן אספק לך מעט מידע כדי שתוכלי לקבל בעצמך את ההחלטה הנכונה לך ולתינוקך. קחי בחשבון שהצרכים החברתיים עדיין לא בשלים בשלב זה, כלומר סביר כי תינוק/פעוט בגילו יעדיף את החברה של מבוגר קרוב ורגיש, שיטפל בו וגם ישחק איתו, על פני חברת עוד תינוקות, מאחר ומשחק משותף ממשי עם ילדים לא מתרחש לפני גיל שנתיים וחצי - שלוש (להבדיל ממשחק משותף עם מבוגרים שמתרחש הרבה קודם). כמו כן רצוי שמספר המטפלים במסגרת יהיה גבוה, כדי שהתינוק יוכל לקבל את הטיפול המיטבי בשלב זה בחייו בו הוא לא יכול לבטא את צרכיו באופן מילולי, ומכאן שטיפול אחד על אחד הוא לכאורה אידאלי. אני כותבת לכאורה כי אני יודעת שלפעמים ההכרעה בין מטפלת למשפחתון נופלת על ה"גורם האנושי" כלומר לאיזו מטפלת ההורים יותר מתחברים ולמי יש את היכולת לדעתם, להעניק הכי הרבה לתינוקם - וזה ללא ספק הגורם החשוב ביותר. ולגבי מעון, באופן אישי לא הייתי ממליצה לשלוח למעון לפני גיל שנתיים וחצי כאשר חלק מהתינוקות גמולים או לקראת גמילה, והשפה מפותחת דיה כדי לבטא צרכים בסיסיים לכל הפחות או לבטא בבית משהו מהחוויה במעון. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב, אני מפנה אותך לפורומים המיועדים למבוגרים, בתקווה שתקבלי מענה מספק. לנוחיותך מצרפת כמה לינקים. https://www.doctors.co.il/forum-5042/ https://www.doctors.co.il/forum-6/ https://www.doctors.co.il/forum-402/ כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, אני שומעת שאת מאוד מודאגת בנוגע לבנך, ופועלת בדרכים שונות כדי לנסות להבין אותו ומה קורה איתו. אני מציעה שהדרך תהיה לנסות לשוחח איתו ופחות לקרוא את כתביו האישיים, גם כי זה יכול מאוד לבלבל אותך...הביטי, את הרי לא יודעת אם אלו הם דמיונות, חרדות או פשוט תסריטים שכותב במגמה....גם אני לא יודעת מה כתבים אלו משקפים, אבל ברור שבנך נמצא במצוקה, גם בלי קשר לכתבים האלה. אני מציעה מאוד לעזור לו להגיע לטיפול נפשי, לשיחות עם פסיכולוג/ית שמתמחה בטיפול בבני נוער. אין לי ספק שטיפול יכול לייצר אצלו הקלה, ואם במקרה גם הוא מבולבל לגבי כל התכנים האלה שהוא כותב/מרגיש/מדמיין, אז טיפול יוכל לסייע לו לעשות סדר ולהבחין בין עולמו הפנימי (רגשות, דמיונות, מחשבות) והחיצוני (העולם הממשי "בחוץ"). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ובוגרים 0523873044

שלום, מניסיוני סוג ההתנהגות הזה נועד להעביר מסר, לפעמים לאותת על מצוקה כלשהיא או להשיג רווח כלשהו. שווה להקדיש לנושא מחשבה עמוקה - למשל האם מדובר במסר שקשור בשליטה ("אני אחליט מתי ואיך אלך לשירותים/אני אחליט על גופי") האם קשור בצורך מוגבר בתשומת לב או אולי דבר מה אחר. .. נסו לחשוב האם גורמי המתח התגברו בחייה, אולי קשיי הסתגלות מתמשכים לגן וכיוב'. ברגע שאתם מבינים משהו, פעלו בכיוון הנכון כדי לסייע לה. לאחר שפעלתם כך, ורק אז, אני מציעה לפעול באופן הבא: לא להתייחס כלל להתנהגות עצמה, וכאשר צריך להחליף בגדים, לעשות זאת בצורה מאוד מהירה וענינית כמעט בלי תקשורת (אם היא מתלבשת לבד אז עדיף שתעשה זאת לבד). באופן הזה תרוויחו כמה דברים: 1. אם היא רוצה להשיג שליטה, אתם מאפשרים לה את זה. 2. אם היא זקוקה לתשומת לב או מנסה לאותת על מצוקה, אתם תקראו את האותות ותסייעו לה באופן הנכון (כפי שכתבתי, חישבו היטב מה הצורך שלה כרגע) אבל תשומת לב ורווח מיידי מהאקט הזה עצמו - את זה היא לא תרוויח ולכן ההתנהגות תיכחד. נסו להקפיד להיות עקביים, גם אם זה ממשיך עוד שבוע שבועיים. מאמינה שבסוף ההתנהגות הזו תיפסק. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ובוגרים 0523873044

שלום שיר, את מספרת שבנך סובל מחרדות אולם לא פירטת מאיזה סוג, תדירות וכו'. נוסף על כך האירוע הזה בוודאי ובוודאי שיכול להשפיע על כל ילד, אם נחשף לכך בהפתעה, ללא כל הכנה מוקדמת, כפי שלצערי קורה הרבה פעמים בעידן הזה בדיוק לילדים בגיל שלו ואף צעיר יותר. אני לא מופתעת שהאירוע השפיע עליו כ"כ. הוא נשמע לי כמו ילד מאוד חכם ורגיש, וכאמור בצדק הושפע. כרגע הייתי מציעה לך לערוך לו חוויה מתקנת. למצוא ספר עם איורים אנטומיים, תואמי גיל, ולהסביר באופן כן ופתוח על יחסי מין בין גבר לאשה (ואני מתכוונת להסבר כמו פין חודר לפות, זרע מפרה ביצית וכיוב'). הייתי אפילו מציעה לערוך את השיחה ביחד עם אבא, באווירה נעימה, נינוחה ולאפשר לו לשאול את כל השאלות שעולות בדעתו. אגב קצת רומנטיזציה לא הרגה אף אחד..אפשר בהחלט להוסיף שיחסים מים מתרחשים בד"כ בין אנשים שאוהבים, וככה נולדים ילדים חמודים.."ככה אתה נולדת, כי אמא ואבא מאוד מאוד אהבו, ונולד לנו פרי אהבה". כמו כן ייתכן כי הסרטון, בין יתר הדברים, גם עורר אותו ולכן הוא חש כעת אשמה ו"כועס על עצמו" כפי שאת כותבת. אז כמובן שגם על עוררות יש לשוחח איתו באותה שיחה שציינתי, להסביר מהי התגובה הזו וכמובן להעביר את המסר שהיא טבעית ונורמאלית. לצד כל זה, חשוב להסביר היטב גם את טיב אותם סרטונים בהם צפה, מדוע הם כלל אינם משקפית את המציאות, אינם מיועדים לילדים ולכן מאוד מבלבלים ומטרידים. לסיכום, הסבר עניני, פתוח וכן, מצד שני הורים שפתוחים ונכונים לשמוע שאלות תהיות וכיוב', יכול מאוד להרגיע חלק מהרגשות סביב האירוע. לצד זה, אם בנך סובל מחרדות באופן כללי, לא הייתי מזניחה את הטיפול בזה , ופונה להתייעצות אצל איש מקצוע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום ליאת, לפי מה שאני מבינה מדברייך, חל שינוי התנהגותי בביתך. כל שינוי בד"כ נובע ומבטא חוויה רגשית חדשה - יותר מתח, חרדה, אולי שינויים בנסיבות חיים אליהם טרם הסתגלה . צריך להקדיש מחשבה למה קורה לה או קרה לה לאחרונה שגרר את השינוי הזה, והשינוי מבטא למיטב הבנתי רגישות רבה יותר וניסיון להשיג תחושה גדולה יותר של שליטה בעולם- וכמובן לפעול ולעזור לה בהתאם. לגבי השיחות שלכן, יופי שיש לך את האפשרות להקדיש לה כך מזמנך. אני כן מציעה שהשיחות שלך איתה יכוונו אל עבר עידוד לשיתוף, בירור והעמקה ברגשותיה. חשוב לנסות עד כמה שניתן לשים בצד את העצות והשיפוטיות, ולחתור פשוט להבנה משותפת של מה בעצם קורה לה, מה מעורר את תגובות התסכול והעלבון. בשלב מאוחר יותר אפשר יהיה לחשוב יחד על אלטרנטיבות התנהגות - אבל זה רק אחרי שתביני מה באמת קורה איתה. לשאלתך, את תמיד יכולה להתייעץ גם עם מטפל רגשי של ילדים (שזה אגב יכול להיות פסיכולוג קליני, עו"ס קליני או מטפל באמנות - כולם מספקים טיפולים רגשיים). אני תמיד מפנה הורים קודם כל להתיעצות ראשונית כדי שביחד עם המטפל ניתן יהיה לחשוב מה הכי מתאים בכל שלב (אולי רק הדרכת הורים שתסייע להורים לתמוך בילד או מאידך טיפול רגשי עבורה). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום ענת, הבת שלך ככל הנראה זקוקה להרבה מאוד חיזוקים כדי להגביר את תחושת הביטחון שלה בעולם ולפתח את הביטחון העצמי שלה. אני לא יודעת מה מצבכם מלבד שתי השורות שכתבת לי, וחשוב שהצעדים שתנקטי בהם לא יהיו דרסטיים או לא מותאמים לסיטואציה. לכן אני מציעה שתיגשי להדרכת הורים אצל פסיכולוגית קלינית של ילדים ותתיעצי כיצד ניתן יהיה לסייע לביתך בשלב זה. ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום בן, קודם כל אני מצטערת לשמוע על המצב הקשה. מכיוון שהעניין כבר עבר לתוך כותלי בית המשפט, אני מציעה שתיקח עורך דין טוב, ותתייעץ איתו מה עליך לעשות. הוא כבר ינחה אותך אם כדאי שתפנו לקבלת חוות דעת מקצועית נוספת מטעמכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום מאיה, לא הבנתי מה האלטרנטיבות שלך... באופן כללי אומר שבוודאי שטוב שיהיה עם סבתא אוהבת, ובוודאי שכדאי שיפגוש ילדים כשאפשר. מציעה שתעשי מאמץ כדי לנסות לגשר בין השניים בכל זאת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום דנה, נדמה לי שהגעת בטעות למקום הלא נכון. לנוחיותך מצרפת לינק למספר פורומים אליהם תוכלי להפנות את שאלתך ואני מקווה מאוד שתעני בהקדם כי שאלתך חשובה: https://www.doctors.co.il/forum-6/ https://www.doctors.co.il/forum-6343/ https://www.doctors.co.il/forum-402/ בהצלחה רבה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום אינה, אני מבינה את הקושי, הצבת גבולות היא עניין לא פשוט כלל... היא מעוררת אצל ילדים ואצל הורים גם יחד, הרבה מאוד תגובות רגשיות ולכן אינה תמיד קלה לביצוע באופן ה"נכון" כלומר כזה שגם מצליח להשיג את התוצאה הרגעית הרצויה אבל ברובד העמוק יותר, מצליח להרגיע את הילד ולספק לו תחושה בטוחה בעולם. ידיעה עמוקה שיש שם בחוץ מישהו גדול וחזק ממני, ושהצד החיובי בזה הוא שאותו גדול וחזק ממני- גם ישמור ויגן עלי. אז הצבת גבולות משמע לא רק אמירה של מה הגבול, אלא פעמים עם האמירה צריכה להגיע פעולה שממשת ונותנת תוקף להצבה התיאורטית של הגבול. זאת במיוחד בתקופות או במצבים מסוימים, כפי שנשמע במקרה שלכם, שהילד בוחן ובודק את הגבולות. לפעמים צריך לקום ולכבות את הטלוויזיה למשל, או לקחת את הילד פיזית ממקום אחד לשני אם מדובר במצב מסוכן. קשה לי לכוון אותך באופן מדויק יותר מזה, מלבד לומר לך שעלייך לשים לב שאת גם אוכפת את הגבולות שאת מציבה. מעבר לכך תמיד חשוב להודיע לילד לפני מה מקובל ומה לא, לתת לה זמן להערך ולהבין מה מצופה ממנה, וכאמור כאשר אינה נשמעת לגבולות, אז באופן תקיף ועניני, לא תוקפני, לממש את קיומו של הגבול שהיצבת ולהיות מוכנה להכיל מחאות. לך מותר לאכוף גבול, ולה מותר למחות..זה משחק התפקידים. את מוזמנת לחזור ולשתף.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום אינה, היא לא תעבור את זה אם אתם לא תעזרו לה לקבל את הסמכות שלכם. אמנם מותר לה למחות, ועליכם להכיל את מחאותיה, אבל כאמור כל מקרה לגופו. אם אתם חשים שאתם חסרי אונים מולה, מספר פגישות של הדרכת הורים בנושא יוכלו לסייע לכם מאוד. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום ליאת, ראשית אני מציעה לך לדבר איתו על המקרה וכמה שיותר. בקשי שיתאר את הזיקוקים ששמע, חקו יחד את הקולות שנשמעו באזניו- כל הבומים והפצצות, תשאלי אותו מה ראה דרך החלון, תשאלי איך הרגיש, ותחזרי אחריו - פחדת..זה היה מלחיץ..רצית להתחבא. חיזרי על השיחה הזו הרבה מאוד פעמים, כך יוכל להרגיש שהוא מעבד את החוויה, שאתם שם איתו ויודעים מה עבר עליו ונותנים לגיטימציה לפחד שחווה. במקביל מציעה שכן תישארי לידו עוד כמה לילות עד שנרדם, ובהדרגה היפרדי מעט מוקדם יותר. לא הייתי חוששת מהתקבעות הרגל חדש..זה לא קורה כ"כ מהר. אם המצב לא משתנה תוך כשבועיים, התייעצי שוב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שבועיים מאז שאת מיישמת את עצתי...עבר בנתיים רק שבוע. כאמור הקפידי לשוחח איתו על הנושא, ולאחר שבועיים, היפרדי בהדרגה.

שלום, אני מבינה שבנך שואל עוד ועוד שאלות, אבל לא ברור לי אילו תשובות הוא מקבל. אנא הסבירי מה בדיוק נאמר לבנך. מדוע פתאום אביו נעלם? מתי הוא מתכוון לחזור? האם תוכלי לומר לי איך את מתרשמת ממצבו הרגשי של בנך? האם לדעתך הוא כועס? האם מתגעגע? כיצד אביו עונה על שאלותיו בטלפון? להשתמע, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, תראי, אם נשים את הדברים על השולחן, עד כמה שלפעמים לא נעים ולא מתחשק לעשות את זה...ההסברים והתשובות שילדכם מקבלים מבוססים על שקרים. מאחר והמצב הוא כה מורכב, אני במקומך הייתי פונה לייעוץ משפחתי, ומנסה לחשוב ביחד עם המטפלת איך נכון לנהוג מול ילדיי במצב זה. כאמור זה מצב מאוד מורכב, ואין להקל בו ראש. ילדים אמנם מקבלים את ההסברים שנותנים להם, אבל מה הם קולטים, מרגישים..זה כבר עניין אחר. חשוב לברר לעומק מה ילדייך מרגישים נוכח המצב, אילו שאלות יש להם שלא מצליחות לקבל מענה, ואיך נכון שתעני להם בהינתן כל ההתניות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום דוד, כפי שאתה כותב, בנכם הוא בן יחיד, ואתה אבא מבוגר. טבעי שתעלינה אצלו שאלות ואפילו חששות בנוגע לעתיד. כדי שהשאלות האלה יוכלו לקבל מענה, ולא יגדלו ויתפתחו לדאגות ולחרדות אמיתיות, חשוב שאתם ההורים תהיו קשובים אליו מאוד. תתנו לשאלות האלה לעלות, ולא רק לשאלות, לכל מה שקיים סביב זה, כל הרגשות, התהיות וכו'. היו פתוחים לשמוע ולהקשיב להם, בלי למהר מידי לחסום אותם, להרגיע אותם או לשלול ולהפריך. אתם יודעים..לפעמים רק לתת לכל הפחדים הכי גדולים שגדלים בתוכנו קול וביטוי, כבר ממוסס חלק מהם. זה לא יהיה קל, כי לשמוע כאלה דברים מילדים, יכול מאוד "להלחיץ" אותנו המבוגרים, מה שמקשה עלינו באמת להטות אוזן ולהקשיב. אבל זיכרו שרק כך, רק אחרי שתבינו בדיוק מה עובר על ילדיכם, איך הוא מרגיש ובאיזה מקום רגשי הוא נמצא, רק כך תוכלו באמת להרגיע אותו. להרגיע אומר לומר לו את כל אותם דברים שאתם באמת מאמינים שיכולים להרגיע אותו למשל שלמרות שאתם אמנם מבוגרים אבל עדיין מתכוונים לחיות עוד הרבה שנים... :) שאתם דואגים לו ולכל צרכיו גם בהווה וגם בעתיד. להזכיר לו מי עוד קיים בחייו ונמצא שם עבורו אבל הכי הכי חשוב בעיני, לספק לו חוויה רגשית כזו בה אתם נמצאים שם איתו בזמן שהוא חווה את כל הרגשות האלה- מקשיבים, מחבקים, מרגיעים ופשוט נמצאים איתו. מאחלת לכם בריאות ואריכות ימים, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 052387304

שלום לך, נתת תיאור מאוד קצר, אז באופן כללי אומר לך שכל שיש לעשות הוא להמשיך להציב את הגבולות, לפעמים יותר בתקיפות, לפעמים פחות, בלי לכעוס. זיכרי כי בגיל הזה, וגם בהמשך, תינוקות ופעוטות לומדים על העולם דרך בדיקת גבולות. אין כאן כל התרסה אמיתית כלפייך, כזו שאנו מכירים מהעולם הבוגר, אלא דרך חשובה ללמוד את העולם. למשל מה מותר מה אסור, מה תהיה התגובה שלך, איזו תגובה שלה תואמת ואיזו פחות, מי בעל הכוח והסמכות, מה מסוכן ומה לא... חשוב להמשיך ללמד אותה, באהבה, בחמלה והכי חשוב, בלי לכעוס. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 052387304

שלום דנה, ראשית עלייך לזכור שהשילוב של להיוולד קטן, ושל עיכוב התפתחותי פיזי, ובוודאי שבין אלו קיימת גם השפעה הדדית, יניב גם קשיים אחרים, שאיתם צריך לדעת איך להתמודד. אני מאמינה שהחשש שלה מלהתנסות בכל מיני הרפקאות בגינה, יתמתן כאשר תצליח גם להתפתח יותר פיזית. אולם מניסיוני, התגובות של ילדים בגיל הזה הוא בחלקו שיקוף של עמדות ההורים. בהמשך לשאלתך, פעוטות בגיל הזה לא מקבלים טיפול רגשי, אלא הטיפול הוא תמיד דיאדי כלומר - ההורה או האם במקרה שלך כמטפלת עיקרית, והפעוט ביחד באותו החדר, כאשר בין לבין נערכות פגישות בנפרד עם האם לשם עיבוד תכנים שעולים במפגשים המשותפים. אני שומעת ככה מבין השורות את החשש הגדול שלך מהמצב, את הייאוש וגם את אי שביעות הרצון. אני מנחשת שמתחת לכל זה גם קיים הרבה פחד וחרדה. סביר שבגלל שביתך נולדה קטנה, חשת צורך לשמור אתה קרוב אלייך. התחלת להגיד נכון - אם אשחרר, אולי גם היא..אבל השאלה היא איך לעשות את זה, זה כבר יותר מורכב. איך לזהות איפה ומה צריך לשחרר, מורכב לא פחות. כאמור אם רצונך בטיפול, טיפול דיאדי הוא הכתובת עבורך. ברמה המיידית והקונקרטית, אני מציעה לך לעודד אותה מאוד על כל הישג קטן שלה, כל ביטוי של תעוזה, של עצמאות. זה יכול להיות כאשר היא אוכלת לבד, או אוחזת לראשונה בטוש ומציירת, זה יכול להיות כאשר את ניגשת לשירותים והיא מסכימה להישאר לבד בסלון לכמה דקות ("כל הכבוד..איך נשארת לבד, והעסקת את עצמך..ולא פחדת..") וכיוב'. בהדרגה הגדילי את המרחק בניכן, הסבירי לה שאת הולכת לכך וכך זמן, ושתיכף תחזרי. שבחי אותה כאשר עומדת בזה בהצלחה, ואם בוכה, דברי אליה והרגיעי אותה מרחוק. עודדי עצמאות ותעוזה קודם כל בתוך הספירה הביתית, והניחי בנתיים לביטויי תעוזה ועצמאות בגינה. בידקי בינך לבינך היכן את עושה עבורה את מה שהיא כבר מסוגלת לעשות לבד, ובעיקר, האמיני במסוגלות של ביתך ובו בעת בכך שהיא תעשה את הכל בזמן ובקצב הנכון לה, בהינתן התנאים הסביבתתים המתאימים ואלו הם -להאמין בה ולא "לדחוף אותה", להניח לה לפעמים מבלי להתייאש. לשמוח על כל הישג קטן חדש ולא להתבאס ממה שעדיין לא עושה. שימחי איתה ובה, אני באמת מאמינה שהכל יסתדר בקצב שנכון לה.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

תודה רבה לך! אני מקווה שהצלחת להיעזר. הפרגון והבעת התודה שלך מחממים את הלב, ומעודדים להמשיך בעבודתי מתוך אהבה גדולה לילדים.

שלום נינה, אין לך מה לדאוג, רק להינות מהיכולות של ביתך. את יודעת, כמו בכל דבר, ילדים נבדלים אלה מאלה, אבל בסה"כ הרצון להראות ולקבל התפעלות כלל איננה חריגה בגילאים האלה, להיפך. בנוסף אומר לך, שככל שהיא תרגיש שהיא באמת נראית ומוערכת בביתה שלה, כך הצורך הזה לקבל התפעלות מהסביבה תתמתן. כן הייתי מציעה לך, ולהורים רבים, לשים לב שההתפעלות וההערכה שהיא מקבלת בבית תהיה פרופורציונאלית (איזה ציור יפה ציירת, כמה הוא צבעוני, אני רואה איך התאמצת- לעומת - וואו, מחיאות כפיים על הציור, הוא מדהים!!!). זה לצד חום ואהבה ללא תנאי - מתכון טוב לבניית הערכה עצמית חיובית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום ליטל, חסרים לי המון פרטים בשביל להבין את המצב. אני מציעה שתיגשי לגננת ותבררי איתה את העניין. האם לדעתה הקושי קשור לשפה, אולי הכיוון הוא חרדה. האם זו שנתה הראשונה בגן? האם ההתנהגות שלה היא שונה אחד על אחד? לגבי קשרים חברתיים. ילדים בגיל הזה מקיימים המון אינטראקציות לאורך היום, אבל לא בהכרח משחקים אחד עם השני. המשחק המשותף מתחיל בשלב קצת יותר מאוחר, הייתי אומרת אפילו לקראת גיל שלוש. השאלה היא האם ביתך מסתדרת בגן? האם נראה שטוב לה? היא היא מקיימת אינטראקציות, מצליחה להביע את צרכיה, ובסה"כ נראה שטוב לה? אם כן, לא בטוח שיש כאן בעיה ממשית. כאמור, נסי לקבל עוד מידע מהגננת ואת מוזמנת לחזור ולשתף. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום טלי, אז ערכתם את כל הבדיקות האפשריות כך נשמע, ופתולוגיות נשללו לשמחתי. מה שמשאיר אותך עם ילד קטן, שעדין צריך המון המון עזרה בללמוד את העולם, את עצמו, אינטראקציות חברתיות, רגשות ועוד ועוד. ייתכן שבנך הוא ילד עם קצב קצת אחר, רגישויות אחרות, צרכים אחרים מאלו שלך בנך בן השלוש ואולי גם של ילדים אחרים, אבל זה עדיין בנך, ולכן חלה עלייך ועל אבי הילד, ה"חובה" להבין אותו ואת יחודיותו, את צרכיו היחודיים ובעצם כיצד להיות איתו באופן שיצליח להיטיב איתו, ללמד אותו ולעזור לו לגדול ולפתח את כל אותן מיומנויות שיהפכו אותו לילד מסתגל והכי חשוב מאושר. אני מציעה לך כעת, משערכת את כל המבדקים, לגשת להדרכת הורים אצל פסיכולוג/ית קלינית שמתמחה בהדרכת הורים, ולהתחיל מסע למידה שכל מטרתו בעצם ללמוד לעומק כיצד להיטיב עם בנך הייחודי והמיוחד במינו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לירון, כדי שאוכל לסייע אצטרך פרטים נוספים על שעות שינה ועירות, כמות השינה, פעילויות בזמן עירות, כמות זמן האיכות שמבלה עם ההורים וכיוב'. ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום אסתר, כמובן שחסרים לי המון פרטים בשביל להבין את מניעיה של ביתך. אז כפי שאת אומרת, למרות שאת מסבירה ומבהירה לה את הסכנות, ביתך ממשיכה לברוח מהבית שוב ושוב, מה שגורם לי להניח שהיא מנסה להעביר לכם ההורים מסר. מהו המסר ומדוע היא בוחרת להעבירו בדרך הזו? זה משהו שצריך לחשוב עליו. במקביל וחשוב לא פחות כמובן, לעשות כל שביכולתכם כדי לתת לה להרגיש מוגנת. חישבו על כך, אם היא מצליחה שוב ושוב לשים את עצמה בסיטואציה מסוכנת, כפי שאת מסבירה לה, אז המשמעות היא שאתם ההורים לא מצליחים לשמור עליה. לכן הייתי עוברת ל"נוהל חירום" ונוהגת איתה כאילו הייתה בת שנתיים כלומר - מהדקת מאוד מאוד את ההשגחה, ובכך בעצם מעבירה מסר חשוב מכם אליה והוא -את באחריותי ואני שומרת עלייך. אני מאמינה שאם היא תצליח להרגיש את ההגנה שלכם באופן ברור, משהו בה יירגע ויבוא על סיפוקו, זו תחושתי. בכל מקרה, שווה כפי שהצעתי, לחשוב לעומק על ביתך ונסיבות חייה הנוכחיות (גורמי מתח, שינויים, מצב חברתי, לימודי וכיוב') ולאורם לפעול. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי אסתריקה, אני שומעת שאת כבר כמעט מיואשת מהמצב, מנסה כך מנסה אחרת..לא מצליחה להתמודד. קודם כל עצה חשובה אחת - וותרי לגמרי על האלימות. היא בטח לא עוזרת, היא מחריפה מאוד את המצב וייתכן שאף גורמת לו. בכל מקרה אני שומעת שבנך בטיפול אצל מטפלת באמנות, מדוע שלא תיעזרי בה? הרי איש טיפול, שמכיר את בנך, את משפחתכם ואת המצב הנוכחי, בוודאי יוכל לסייע לך הרבה יותר ממני כאן. בכל זאת שני דברים כן אומר לך - 1. קודם כל חשוב להבין לעומק את הצרכים של בנך שאינם מצליחים לקבל מענה. זיכרי כי תגבותו, אלימה ומסעירה ככל שתהיה, עדיין מבטאת צורך לא מסופק ובוודאי מצוקה. 2. את חייבת להיות עקבית בתגובות לחלקים האלימים, אחרת שום שיטה, טובה ככל שתהיה לא תעזור. לסיכום אסתריקה, פני למטפלת של בנך, בקשי הדרכות הורים אינטנסיביות וכדאי שלא תתמהמהי עם זה כי המצב בהחלט נשמע לא טוב. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום הילה, האם ניסית לדבר איתו ולהבין ממנו מהן סיבותיו? אם כן, נשמח לשיתוף. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום הילה, נראה כי יש צורך בבירור מעמיק יותר. אז ראשית הייתי מציעה לגשת איתו גם לרופא - זה מעין "תו תקן" אחר. העלי את הבעיה מול הרופא ונסו לברר יחד את הסתירה שעולה בין הבדיקה התקינה, אם תישאר תקינה, לבין תלונותיו. את יכולה גם לגשת איתו לבית הספר, להושיבו במקומו ואז לבדוק בשביל עצמך וגם בשבילו אם לא רואה את מה שאת כותבת על הלוח. הכיוונים הנוספים שאת צריכה לבחון הם חרדות למיניהם, חרדות ביצוע, חוסר ביטחון, קושי בלימודים שמיוחס לעניין הראיה, רצון להראות כמו דמות או ילד מסוים ועוד. הייתי אפילו שולחת איתו משקפי "כאילו" כדי לבדוק את אכן מדובר בבעיה "פסיכולוגית". בקיצור, כדאי להמשיך ולברר ולא להסתפק בתשובתו השטחית, כי ייתכן והוא עצמו אינו יודע מנין נובע הצורך שלו. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום אודליה, תרשי לי לתת לך כמה כיווני חשיבה שאולי יעזרו לך להבין טוב יותר כל ילד בנפרד ו/או את הדינמיקה בינהם. שמתי לב שלפעמים מתקיימת תופעה כזו בתוך משפחות, בה כל אח נכנס לתוך מעין "תפקיד " משפחתי למשל, אחד קל השני קשה, אחד מופנם, השני מוחצן וכיוב'. חשוב מאוד לא להמשיך ולהנציח את התפקידים האלה, כי אז מה שקורה הוא, שגם אם הם באמת נבדלים במזג וכיוב', כל ילד יטה לגדול לתוך אותה תבנית שיצרו עבורו, או לחילופין ינסה לפרוץ אותה בזמן ובאופן הכי לא נכון.. שנית, כדאי לבדוק מדוע הם כ"כ "שונאים", וזה משהו ששווה להקדיש לו מחשבה ממשית. מתוך התובנה הזו תנבע הדרך האפקטיבית ביותר לקרב בינהם. מניסיון, שווה להורים לבחון את יחסם אל כל אחד מהילדים ולדינמיקה הנוצרת בינהם (למשל תמיד לצדד באחד, להתערב יותר מידי, או לחילופין לא להתערב מספיק כאמור להנציח את התפקידים של כל אחד מהם ועוד) ואז לפעמים מגלים שבאופן לא מודע אנחנו כהורים בעצם מייצרים ואף מחזקים את הדינמיקה הלא רצויה. שלישית, אם הילדים מנסים לבדוק גבולות, אז כמו תמיד, חשוב להמשיך וללמד אותם באופן עיקבי ולא כעוס מהם הגבולות. את צודקת, זה לא הגיוני שאת נאלצת לבקש כל דבר עשרות פעמים, מנגד אם זו התקשורת הרווחת, אז זה מה שהיא למדה-שכך הדברים צריכים להתנהל. כמו כן, אם את יודעת שהיא באמת טיפוס כ"כ דעתן וכיוב', אז דווקא עבור ילדה כזו חשוב לבחון היכן וכיצד מאפשרים לה יותר עצמאות. זה חלק ממה שיבנה ויבסס אצלה תפיסה עצמית חיובית. במקביל יש לייצר בהירות במקומות בהם היא לא יכולה לעבור את הגבול ושני אלו חייבים לבוא יחד. אני מניחה שכמה פגישות הדרכת הורים יוכלו לסייע לך לחשוב על כל אלה אם תרגישי צורך, אבל מניסיון, שווה מאוד מידי פעם לעצור, לערוך בחינה מחודשת של ההתנהלות המשפחתית שלנו - כיחידה וגם של הפרטים בתוכה, זאת על מנת להבין מה הצרכים המשתנים והמתחדשים של כל אחד מכם ושלכם כמשפחה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, אפשר לשלוח הודעת המשך עם מייל פרטי אליו יוכלו גולשי הפרום לשלוח המלצותיהם. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, אני מניחה שאם הוא בכיתה קטנה, הוא אובחן בעבר וקיבל המלצות להמשך טיפול. אם זה לא קרה, אני מציעה בחום לערוך לו אבחון פסיכולוגי, שיסייע להבהיר את מצבו הרגשי והקוגניטיבי, כמו גם המלצות ייחודיות עבורו להמשך טיפול וסיוע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום נדיה, לפי מה שאת מתארת, ההתנהגות האלימה מתרחשת אך ורק בצהרון. אם אכן זהו המצב, אז כדאי לשקול להעבירו משם. ייתכן שהפיקוח שם באמת לקוי כפי שאת כותבת, וכתוצאה מכך האווירה מתוחה והילדים לא מקבלים מענה לצרכיהם, וזה מה שמעורר מהם, ובבנך, תסכול ואגרסיה. בידקי את נושא הצהרון לעומק ולאחר מכן החליטי כיצד את ממשיכה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רותי, זוהי דרכו להביע תסכול. כיצד אתם מתמודדים עם התופעה עד כה וכיצד הוא מגיב אליכם? אני שואלת כיוון שבמקרים שונים, "שיטות" שונות (הנובעות מהבנות שונות לגבי מצבו), יכולות לעזור. מחכה לתשובה, יירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום שוב, זה בדיוק הגיל לעזור לילד להחליף את הג'סטות במילים. כדאי למשל למלל את הסיטואציה תוך ביטוי אמפטיה למצוקתו, למשל "אוי..אתה מאוד רוצה את הכדור הזה..נכון? אבל אי אפשר עכשיו, הכדור מלוכלך". או לעזור לו להתבטא, להסית את המוקד אל עבר הביטוי הרגשי והמילולי "אתה כועס" או "תגיד, אני רוצה את המשחק, תגיד משחק". כמובן שהוא לא יאמר הכל או יבין הכל אבל הוא בהחלט בגיל שהוא יכול להבין חלק גדול מהדברים שנאמרים לו. ככל שהוא ירגיש שהוא מובן על ידי הסביבה, ומקבל הסברים לסירובים שמקבל (ויש הרי המון כאלה בגיל הזה), ובמקביל לומד יותר ויותר מילים כדי לבטא את עצמו, ביטויי התסכול החריפים יתמתנו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי ספי, יש הגורסים, ובינהם אנשי מקצוע רבים, כי הישארות הילד בבית עד גיל שנתים בטיפולה של האם או דמות המטפלת העיקרית, הוא בגדר מצב אידאלי. נדמה לי שעניתי לשאלתך.. בנתיים תהנו לכן יחד! כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום אלונה, קודם כל הייתי רוצה להרגיע את הרוחות... בואי תצאי מנקודת הנחה שגם את וגם הגנת רוצות בטובת ביתך וזאת גם אם הסגנונות וההבנות שלכן לגביה מאוד שונים, ועדיין זו צריכה להיות נקודת המוצא. אני מציעה לך לחזור לגננת ולנסות להבין לעומק במה מדובר. למה היא בדיוק מתכוונת? ניחוש שלי הוא שביתך באמת עדיין לא לגמרי מבינה את השפה ואת כל מה שמדברים איתה, ואולי מול דמות סמכותית היא יותר נבוכה או מבוישת ופשוט מעדיפה לא להגיב. אם זה אכן המצב, כדאי לבחון אותו יחד, אולי אפילו לערב ולשתף את הפסיכולוגית של הגן ולהגיע לאיזושהי תכנית פעולה יחד שתיושם על ידי הצוות בגן. במידה והגננת מתכוונת למשהו אחר, אז בררי לעומק את כוונתה. תשאלי שאלות עד שתביני בדיוק למה כוונתה ואם אינך מסכימה נסי להבהיר לה מדוע את לא מסכימה איתה. כמו כן אני חייבת לומר שאבחון בפני עצמו אינו דבר שמזיק לילד או פוגע בו באיזושהי צורה. נהפוכו, לפעמים הוא ממקד את הקושי, גם אם הוא למשל כרגע רק קושי שפתי הנובע מנסיבות חייה עד כה כפי שציינת אותם. לסיכום עצתי, חיזרי אל הגננת וקיימו שיחה שבה המטרה היא להבין זו את זו, ולא להתנגח. זיכרי שטובת ביתך קודמת לכל, ושאבחון בפני עצמו אינו דבר פוגעני או מזיק. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, האם ניסיתי לדבר עם בנך על המקרה? מציעה קודם לברר איתו, לעומק, את שהתרחש, מה הרגיש וכיוב'. את מוזמנת לחזור ולשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלו נעמה, הטיפול לו את זקוקה נקרא טיפול רגשי( ניתן ע"י פסיכולוג קליני, מטפל באמנות או עובד סוציאלי קליני) והוא בהחלט טיפול המסובסד ע"י קופות החולים. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

אתה מוזמן לכתוב הודעת המשך עם כתובת מייל, אליה נוכל אני והגולשים לשלוח המלצותינו. בהצלחה!

שלום, התנהגות מעין זו בקרב פעוטות בד"כ מהווה ניסיון לקבל מענה לצורך עמוק שלא נענה בדרך אחרת. יש שיאמרו שזה ניסיון לשליטה מצד הפעוט, למניפולציה וכיוב'. לא הייתי מתייחסת לדברים כך כלל. לכן לצערי לא אוכל לייעץ לך בצורה מספיק אחראית מכאן מכיוון שאני לא מכירה אתכם, את בנכם ואת אורחות חייו וחייכם מספיק טוב בכדי להבין את הסיבה מדוע נוהג כך וכמובן כיצד לסייע. מציעה בחום לגשת למספר פגישות התייעצות עם פסיכולוגית התפתחותית או פסיכולוגית קלינית של ילדים. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום נטלי, ההתנהגות שלה נשמעת לי כמו תגובה למכלול השינויים הגדולים שהיא עוברת השנה. מה שצריך לעשות כעת הוא לבחון את צרכיה העכשווים בתוך המצב החדש בחייה ובחייכם, וכיצד להענות להם בצורה טובה יותר. חישבו למשל על איך אתם הופכים את ההסתגלות שלה לגן לקלה יותר - אולי לקצר את הימים, לשלוח איתה חפצים שהיא אוהבת ושקשורה אליהם, אולי לשלוח איתה אוכל שאוהבת, לשהות איתה יותר זמן בבוקר בגן וכד'. לגבי האוכל. אני מציעה להפסיק להילחם בה. היא רוצה רק חלב ופירות, אפשרו לה את זה למשך שבוע שבועיים (כמובן כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה קודם). הראו לה שאתם שומעים את מחאתה, מבינים את הקושי שלה ולא נלחמים איתה. קיימו שיחות עם צוות הגן, ונסו ללמד אותם מה לדעתכם ירגיע את ביתכם בעת התקפי הזעם ומצבי הקושי- האם חיבוק, או אולי רק לשבת לידה כאשר בוכה ולהזמין אותה בעדינות למגע, כלומר לאפשר לה לבחור את צורת ההרגעה בזמן שהיא רואה שמשיהו נמצא שם לידה ומביע אמפטיה למצבה. אני כותבת לך כאן כל מיני דוגמאות, אבל הנקודה היא שאתם צריכים לחשוב לעומק על ביתכם, ממש לשבור את הראש, ולהבין מה יכול להקל עליה כרגע ומה היא צריכה מכם ומצוות הגן. אני מניחה שמספר פגישות התייעצות והדרכת הורים יוכלו לסייע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום ליאת, לו היה מדובר בסבב נסיעות לחול בו בכל פעם ילד אחר נוסע (והלוואי והיינו כולנו כאלה ברי מזל ;), או באירוע מיוחד כמו טיול בר מצווה לילד אחד, אז בעצם לא היו מתקיימים תנאים להיווצרות תחושה עמוקה אצלו שהוא ננטש מאחור, "מסומן" ומתויג כילד ה"קשה" (וכל זאת בלשון המעטה). הרי גם ילד "קשה" בוודאי בגילאים האלה, הוא ילד שלא מקבל איזה מענה לצרכיו (ובלי קשר לשאלה, מציעה בחום לגשת להדרכת הורים בנושא), ולכן בנוסף על כך גם לתת לו את התחושה שהוא "נענש" על ידי כך שאתם משאירים רק אותו בבית ונוסעים כולכם יחד בלעדיו.. בעיני לפחות, זוהי החלטה שהיא בפירוש לא נכונה לא עבורו, ולא עבורכם כמשפחה. עצתי היא או שתיסעו כולם יחד - כי מה לעשות, זוהי משפחתכם, או שתיסעו שניכם יחד לטיול זוגי. נסיעה טובה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

מוזמנים לצרף כתובת מייל בהודעת המשך, אליו גולשי הפורום יוכלו לשלוח המלצותיהם. בהצלחה!

שלום הילה, קשה לי לייעץ לך באופן מדויק מאחר וישנם דברים רבים שאני לא יודעת עליכם (למשל איך הוא ישן במהלך היום, כמה זמן ישן במהלך היום, כמה תנומות, ובלילה-מהי שעת השינה שלו ועוד). ובכל זאת אנסה לענות לך. את בעצם בעצמך מבינה שעדיף שלא תרגילי אותו לישון איתך במיטה, אבל מוסיפה ואומרת שאין לך כ"כ ברירות כרגע, כי את חייבת את זמן השינה הזה כדי לתפקד. אז אני רוצה לספר לך שבקרוב מאוד כל הרגלי השינה של בנך ישתנו שוב. הוא יוותר על שינה אחת במהלך היום, ואט אט שנת הלילה תתחזק, שנת היום תתרופף ותתקצר, כלומר ברמה הביולוגית שנתו תסתנכרן ויותר יותר עם זו שלך - כלומר עם שנת המבוגרים (שינה בלילה וערות ביום). אז בעצם גם אם את "מושכת" את ההרגל "המגונה" הזה עוד כמה חודשים, בסופו של עניין, אני מאמינה שעם הזמן הדברים יוכלו להסתדר ויהיה קל יותר למגרו, אולי לא בלי מאמץ בכלל, אבל כן, זה כנראה יהיה קל יותר מאשר בשלב זה בחייו. אז בנתיים תמשיכי להנות לך מהשינה המתוקה עד הבוקר ומריחו הנעים של בנך התינוק.. כל טוב וליל מנוחה.. ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום אלעד, מה יכול לעזור אתה שואל? אתה. ילד בגיל עשר עדיין זקוק להוריו כדי ללמוד איך לארגן את מערכת הזמנים שלו. שבו יחד, נסו לעבור על כל העיסוקים, מטלות, שאיפות רצונות, ולבחון איך אתם מחלקים את השעות שלו במהלך היום, ואפשר אפילו לעשות את זה ברמה השבועית לאור המטלות המשתנות (זה אפילו יכול להחשב לזמן איכות וזמן של ביחד-שתי ציפורים במכה). לאחר שבניתם תכנית עבודה, ביחד(! )אתה תצטרך לעזור לו גם ליישם אותה וכן זה אומר להזכיר לו את שסוכם, לפעמים גם לעזור לו באופן קונקרטי לעבור מדבר לדבר וכיוב'. בהצלחה לכם! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום שירז, אני קוראת את דברייך, ומבין השורות אני שומעת שאת בעצם מבינה שהקושי של בנך אינו עניין ההרטבה, אלא נושאים אחרים לגמרי. ישנו שם כעס, תסכול, קושי להתמודד עם כניסת בן משפחה חדש ואולי עוד. הוא מבטא את רגשותיו דרך ההרטבה - את הכעס וגם את הנזקקות. אם את תחפשי דרכים כדי לנטרל את נושא הפיפי בלבד, לצערי אומר לך מראש כי לא תצליחי במשימתך. את חייבת להבין לעומק מהם הצרכים העמוקים של בנך, עליהם הוא לא מצליח לקבל מענה ובאיזו דרך הוא זקוק לכם ההורים. לשם כך אני מציעה לכם בחום לגשת להדרכת הורים עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, הייתי קודם מנסה לברר מנין הגיע הפחד הזה. נסו לדבר איתו, לשאול, להבין. פחות לשכנע אותו מדוע אינו צודק, יותר להבין לחקור ולשאול..האם ארע אירוע כלשהו או אולי שמע על אירוע כלשהו שנסך בו את הפחדים האלה, מתי הם תוקפים אותו בעוצמה ומתי פחות וכיוב'. הבנה שלכם אותו, והבנה טובה יותר שלו את עצמו, כבר יפעלו כדי להרגיע את החרדה. שנית, כדאי לבחון האם רמת המתח והחרדה הכלליים שלו עלו לאחרונה - אולי מעברים כאלה או אחרים, שינויים בחיים וכיוב', ואם אתם מוצאים שכן, פעלו באופן ישיר כדי להפחיתם. במידה ואין שינוי ברמת החרדה, כמובן שתוכלו להתייעץ עם פסיכולוג או אפילו פסיכיאטר ילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

שלום ריקי, אני חושבת שטוב עשיתם שלקחתם את ביתכם לטיפול רגשי, וצר לי שהמטפלת לא מצאה כל דרך להיות עבור ביתך ולסייע לה, ולכם ההורים, רק משום שבמשחק אחד על אחד לא בא לידי ביטוי מה שאת מתארת. אני הייתי מציעה לחזור לטיפול אצל פסיכולוג/ית קלינית של ילדים, ומבקשת גם הדרכת הורים עבורכם. לרוב העמדות התפיסות ואולי גם המשאלות העמוקות שקיימות בקרב ההורים עוצמתיות ומשפיעות הרבה יותר על הילד מהמסרים הגלויים שעוברים . בנוסף, להיות ילד יחיד לעיתים מגיע עם הערצה כמעט בלתי מותנית מצד ההורים, וכך ילדים יחידים עלולים לפתח רגישות ואפילו פחד מכל תגובה אליהם שאיננה הערצה. כל אלו הם נושאים שכדאי יהיה לבחון בטיפול, הם מצידה והן מצידכם ההורים. כאמור, ממליצה על כך בחום. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

מוזמנת לשלוח מייל המשך אליו יוכלו גולשי הפורום לשלוח המלצתם.

שלום אתי, אם אינך חשה שהעניין מטופל כיאות על ידי הנהלת בית הספר, אז בהחלט כדאי לפנות לגורמים אחרים (משטרה, שירותי רווחה) ולטפל בנושא באופן מספק. אני בהחלט מבינה את בנך שאינו חש בטוח להמשיך ללכת לבית הספר לאחר שכל הניסיונות שלו להתמודד עם העניין לא נשאו כל פרי, ובפועל הוא ממשיך לסבול מאותו ילד. אני מציעה גם לגשת למנהלת בית הספר ולהודיע לה באופן רישמי על החלטתך לפנות לגורמים נוספים אם העניין לא יטופל כיאות. כמו כן אני בהחלט מסכימה שמדובר בהטרדה מינית שחייבת להיות מטופלת ככזו. הייתי מבקשת התערבות מפקחת, פסיכולוגית בית ספר, ואף פונה למשרד החינוך אם יש צורך בכך - ומיידעת את המנהלת. אמא יקרה, אם את מאמינה לבנך, חשוב שתעמדי לצדו ותעזרי לו להרגיש בטוח במקום אליו את שולחת אותו, ומול האנשים בהם את שמה את מבטחך שישמרו עליו בהעדרך - אחרת מה כל זה שווה.. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044