שלום וערב טוב לד"ר גידי,

שבוע טוב לך ד"ר, כתבתי פה לך בערך הרבה פעמים בפורום הזה. ענית לי תשובות אבל אני נמצא במצב שאני לא יודע שאיזה כיון לפנות. אזכיר לך בפשטות. אני נולדתי למשפחה דתיה (סרוגה). יצאתי מהארון בגיל יחסית צעיר (20, והיום אני 27.5) ולקח כמובן להורים לקבל - זה לא 100% זה המצב... מאז המקרה, הבנתי שגם אחי הצעיר ואחותי יודעים שאני חילוני וגם הומו.. אבל שום דבר לא השתנה לגבי היחס שלהם אליי, ובכלל לא מדברים על הנושא הזה... לא שואלים, לא מתעניינים. גם שיש לי בעיות חברתיות רבות.. אולי באמת בגלל שאני חילוני והומו אז לא מדברים או שבאמת אני שותק וקשה לי לדבר.. כנראה מאז ומעולם היה לי אכשהו סוג של דכאון כזה של מצבי רוח, קושי לדבר עם אנשים, בלי בטחון עצמי וכו'.. לפני הרבה שנים פסיכיטאר המצליץ לקחת רסיטל ולקחת אותה בתקופה של שנה. לקחתי כמה פעמים אבל הפסקתי כי הרגשתי שיש שיפור אבל לא התמדתי בזה... היום אני לוקח את הכדור כבר תקופה דיי ארוכה נגיד, חודש ושבוע בערך אבל לא רואים שיפור עדיין. בשבת היה לי אירוע בר מצווה של הבן דוד/ה שלי. וכמובן לבשתי צורה שזה לא אני בעצם.. כן אתה מתאר.. שמתי כיפה, התלבשתי הכי יפה ובצורה דתית כמה שאני יכול, ולא חיללתי שבת (רק בלילה הדלקתי את הטלפון שכולם ישנו). מצד אחד פעם בכמה שנים יש איזה אירוע או שמגיעים לשבתות להתארח אז אולי זה יהיה בסדר להגיד לא נורא... המשפחה המורחבת והמצומצמת לא יודעים על נטיותיי המיניות וגם לא על העולם החילוני שלי. אני פשוט מפחד לצאת מהארון או לספר על כל דבר על עצמי, זה יכניס בשוק אנשים.. לא שאני דברן גדול. הנה פה מגיע הקטע להזכיר שוב, שיש לי בעיות חברתיות ומצבי רוח שאני לא יודע מאיפה הם באים... (הייתי אצל פסיכולוגים ולא עזרו לי...) אז גם ככה אני מדבר על אנשים בקושי, גם כי אין לי על מה לדבר.. כולם מדברים על הצבא על המלחמה ואני בשקט.. זה כמו פקק שתקוע בגרון.. על גמרות, פסוקים, הלכות וכו'.. ואני כלום.. אני שוב מזכיר, שאני מגיע לאירוע כזו שבו אני מראה את מה שלא אני.. זה מתסכל.. ולא אמיתי כלל! אני גם לא יכול להראות את השוני שלי כלפי האחרים.. כי אין לי עמוד שידרה אין לי כוח להאבק בעיקר ובעיקר עם האמא הדומיננטית ביותר היא תמיד הייתה ככה ומעולם. אז אני מתלבט. חשבתי אם תוכל לעזור לי ולנסות לפתור את הבעיות שלי. 1. חשבתי לנתק איתם את הקשר ולחיות את חיי לבד, אבל המצב לא פשוט כי גם ככה אין לי חברות ועוד עם הבעיות שלי עצמי.. 2. האמא הדומיננטית מאוד קשה ועדיין לאחר שנים רוצה כמה שאני לא אדבר על זה.. לא אזכיר את זה.. כלום, לשכוח וזהו.. ככה בגלל זה המסכות והכל.. 3. האם באמת כדאי לי לעשות את הכל שלא יהיה ריב ומלחמות? האם כדאי להניח לזה ככה? לתת לעולם לזרום כמו שהוא? ואז זה יחזור כמו בומרנ'ג לאמא שלי? אני לא שאני רוצה שהיא תפגע אבל זה מונע ממני את החופש שלי. שההורים שלי התגרשו באתי להתרגש עם אמא ולתת לה יד על הכתף והרגעתי אותה.. אבל בהתחלה שדיברו על ללכת לגירושים לא ראיתי שאמא היה לה אכפת לבכות לידי ולקבל חיבוק ותמיכה, הרגשתי הלבון וכעס שהיא הולכת לאחים הקטנים ולקבל חיבוק ונשיקה.. עוד מקרה שהרגשתי עצוב : לאחותי יש לה חבר, ופעם אחת הוא הגיע לשבת, והמשפחה שלי ידעה שאני מחלל שבת והבינו שאני לא יעשה קידוש ולא אברך המוציא וכו'.. אז הם נתנו לחבר של אחותי לעשות קידוש ופשוט הייתי בהלם,בשוק, הייתי המום!!!!! כעסתי בפנים אבל לא רציתי שהבחור לא ירגיש בנוח, אז פשוט שתקתי ולא דיברתי. יכלו לפנות אליי ולעשות קידוש ולא שהייתה לי בעיה לעשות. להפך... אני מדלימה שוב מה לעשות. איך להסדיר לעצמי את חיי.. אשמח לשמוע שוב את חוות דעתך... תודה ושבוע טוב.

כל פעם שאני הולך לפגישות חברתיות יש לי קשוי עצום לדבר עם אנשים.. להכיר.. והכל.. הפה לא נפתח, לא יוצאים לי מילים מהפה.. אני מתבייש לדבר.. אני באוטמט נעלם.. כמו רוח רפאים שלא מרגישים אותה... יש לי קושי להתחבר לאנשים מהקהילה וזה לא רק מדובר על חברים בקהילה, זה בכללי. בעבודה, בכל מקום שאתה יכול לדמיין.. שאני נמצא אם משהו/י לבד אני מצליח לדבר והכל.. אבל שיש רוב של אנשים מסביבך זה קושי עצום וגדול.. והרבה פעמים אני מרגיש לבד ובודד וחסר מנוחה וכל הזמן במצבי רוח ולחץ ודיכאון. כתבתי לך בהודעה שלי פה שמקווה שיעלה, שאני מטופל כרגע אצל עו"ס מהאגודה בבש. בחור סטרייט צעיר. אני מרגיש שיש הבנה בייני לבינו. יש לי השבוע לתור בבית חולים הנפש באיזור מגוריי, לפסיכיאטרי לגבי כדור פסיכאטרי שמאמין שיכול לעזור בבעיות הנפשיות הדכיאוניות שלי.. הרבה פעמים אני לא מצליח להיות "אני" אני לא חושב שאני צריך לשנות את הדמות שלי כלל.. אבל בשביל להגדיר להכיר את עצמי יותר טוב אני צריך להגדיר את עצמי כבחור מעניין מתעניין באנשים, מושך אינטלגנטי והכל.. אפשר להגיד שאין בי טיפות רוח חיה.. או משהו שיעלה בי אנרגייה לעשות ולשנות...