פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומוסקסואלים, ביסקסואלים וא-מיניים

2216 הודעות
2155 תשובות מומחה

מנהל פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומוסקסואלים, ביסקסואלים וא-מיניים

מאמר חדש של פרופ' גידי רובינשטיין על השימוש בפסיכולוגיה חיובית בטיפול בגברים הומואים וביסקסואלים https://www.shrink-friendly.co.il/?p=1334 . השאלות בפורום זה מתפרסמות רק לאחר אישורו של מנהל הפורום. חשוב: יש לציין את הגיל בפנייה.
26/04/2011 | 11:29 | מאת: סטרייטית

אני בחורה סטרייטית שכל חיי הייתי רק במערכות יחסים מיניות וריגשיות עם גברים סטרייטים. החבר שלי מזה מספר חודשים סיפר לי שהוא חווה בלבול בזהותו המינית עוד בילדות המוקדמת. בצד מערכות יחסים רבות מיניות וריגשיות עם נשים הוא חווה החל מגיל עשרה מאוחר ובעיקר בשנות העשרים שלו גם קשרים מיניים עם גברים. בתחילת שנות השלושים שלו הוא היה במעכרת יחסים עם גבר במשך כמה חודשים ואותה הוא מתאר כניסיון שלא צלח מבחינתו וקשר יותר חברי מאשר רומנטי. הוא סיים את הקשר הזה ומאז היו לו עוד נשים שונות כולל חברה רצינית שנתיים. בשנים מאז אותו קשר הוא אמר לי שאינו מרגיש משיכה לגברים ואין לו עוד צורך בקשר מיני עם גבר. הוא מגדיר את עצמו כיום כסטרייט. הבעיה היא שאני לא מבינה את כל זה... המחשבה עליו עם גבר מינית ורגשית דוחה אותי (לא בגלל שהומואים מגעילים אותי אלא כי מדובר בגבר שאני אוהבת ומנהלת חיי מין טובים ואינטימיים איתו) אני מבינה שאם אני רוצה להיות איתו אני צריכה להניח לעבר... וזה מאוד קשה לי. לא יודעת לומר למה אבל חשוב לי כסטרייטית להיות עם סטרייט ולא עם דו מיני. זה פשוט מה שנכון לי. האם יש מצב שהוא יימשך בעתיד לגברים ואני מפתחת קשר רציני עם מישהו שלא מתאים לי? אנחנו מאוד אוהבים וזה מכשול בבניית העתיד המשותף שלנו מבחינתי.

27/04/2011 | 16:54 | מאת: סטרייטית

מאוד מחכה לתשובה... רצוי דווקא ממך ד"ר גידי בשל נסיונך הרב בטיפול בהומוסקסואלים, בי ומצבים של זהות מינית מעורפלת. האם יכול להיות מצב בו מישהו מאבד את המשיכה שלו לגברים והצורך לסקס איתם? האם כל החיים אצטרך לחיות עם החשש שמשיכה כזאת עדיין קיימת?

27/04/2011 | 18:12 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום סטרייטית, בקרב ביסקסואלים קיימת תופעה שכיחה מאוד של "סדרתיות", כלומר, קיום מערכות יחסים עם גברים ועם נשים לסירוגין. מבחינת הביסקסואל עצמו, אני סבור שמדובר בחוויה מינית ורגשית מאוד מעשירה, אך אני מבין לחלוטין את רצונך לחלוק את חייך עם גבר הטרוסקסואל "לחלוטין". לאור שיעור הגירושין הנמצא בעלייה מתמדת ושיעור קיום יחסי מין מחוץ לנישואין בקרב גברים נשואים, מבחינה רציונאלית קצת פחות חשוב עם מי מקיימים יחסי מין מחוץ לנישואין - אם גבר או או אישה, אך לך אישית זה חשוב ולמיטב הערכתי, משיכתו של חברך אל בני מינו לא תיעלם, גם אם ברגע מסוים, אולי מתוך חרדת נטישה שתעזבי אותו כי מצא אצלך "חוף מבטחים", הוא אמר לך זאת ואולי גם לעצמו. אמנם קיימת כיום מגמה חדשה לדבר על "נזילות מינית" (sexual fluidity), כלומר, שהנטייה המינית אינה קבועה אלא משתנה, אך עד כה הדבר הוכח רק בקרב נשים ולא בקרב גברים. בשורה התחתונה, אין לך מה לבנות על "הבטחותיו" של בן זוגך שהוא הפך להיות "סטרייט", גם אם בשלב זה של חייו הוא אפילו מספר את זה לעצמו. אם הוא רגיש אלייך יותר מאשר גברים הטרוסקסואלים שיצאת איתם, את צריכה לעשות את המאזן בינך לבין עצמך, תוך מודעות לכך, שמשיכה אל בני אותו מין אינה חולפת (כמו שמשיכה לבני המין השני אינה חולפת). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

23/04/2011 | 00:31 | מאת: דודה מודאגת

בדרך כלל ילד שמח מאוד חביב ופתוח ולא מסתיר שום התנהגות מכל מה שאני מספרת להלן : הילד מאז פורים הקודם, מתחפש רק לנשים- כולל פאה, עקבים וכו,) הוריו הוציאו מן הבית את כל זה. בחנות נעלים הוא מודד כל נעל עקב שמונחת ליד הלקוחה - נכנסתי לחדר ומצאתיו רוקד מול המראה כשר גבו אליה ומנעמע את עכוזו. בחופשה הילדים שחקו מורה ותלמידים וכש ה"מורה" קראה בשמות הילדים לשם נוכחות הוא שינה את שמו לשם של ילדה. לפני מס' ימים אימו ביקשה שיבחר מתנה עבור האפיקומן שמצא ואכן בחר מתנה: חצאית נייר. האקט האחרון והמקרה עם שינוי השם מעלים בי מחשבות ודאגה לא לגורלו אלא לעובדה שאינני יודעת לעייץ על דרך התנהגותנו המבוגרים כלפיו. אביו אנטי כל הסיפור הזה וזה עלול להוביל לתגובות לא נעימות שלא לומר לא טובות. הוא נולד תיאום לאחות (כלומר הוא בן היא בת) אני אודה על הנחייה בעניין ואם יש דרך לבדוק זאת לעומק בכבוד רב.

27/04/2011 | 14:38 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לדודה המודאגת, קראתי בעיון את פנייתך והדאגה שלי מכוונת פחות לאפשרות שמא ההתנהגות שאת מתארת מנבאת הומוסקסואליות בעתיד, אלא הרבה יותר מיחס ההורים, ובמיוחד יחסו של האב, לתופעה. ממחקרים שהשוו את סיפורי החיים של הומוסקסואלים לאלה של הטרוסקסואלים בוגרים נמצא שהתנהגות הפיכת-מגדר לא זו בלבד שהיא שכיחה הרבה יותר בעברם של ההומוסקסואלים שנבדקו, אלא שלא הייתה קיימת כלל בילדותם של ההטרוסקסואלים הבוגרים. זהו אמנם ניבוי רטרוספקטיבי (מההווה אל העבר ולא מההווה אל העתיד), אך הוא בהחלט שיטתי ומופיע גם במחקרים שונים על תחביבים ומקצועות של הומוסקסואלים לעומת הטרוסקסואלים הן בילדותם והן בבגרותם. המסר הוא שלמרות שאין ודאות שהילד יתפתח כהומוסקסואל, אך יש בהחלט להיערך לאפשרות כזו. היערכות זו מחייבת תמיכה רבה מאוד מצד שני ההורים, כולל קבלה מוחלטת של ההתנהגות הפיכת המגדר, שאינה ניתנת לשינוי. מדיווחי מתבגרים הומוסקסואלים אנו למדים על כך שריחוק מהאב וניסיונות להפוך אותם "גבריים" יותר הגבירו במידה ניכרת את הקשיים שהומוסקסואלים נאלצים להתמודד איתם מאוחר יותר. במילים אחרות, הבית צריך להוות "חוף מבטחים", מקום בטוח שממנו אפשר לצאת אל ההתמודדות הלא-פשוטה ואליו ניתן לחזור ממנה ולקבל תמיכה ונחמה - ולא ביקורת ותביעה לשנות את הבלתי ניתן לשינוי. אנו אכן עדים להתנהגות הפיכת מגדר כבר בגיל חמש! המלצתי היא דווקא לאפשר לילד מקום לבטא את זהותו הנשית, אך להבהיר לו חד-משמעית ולהציב בעניין הזה גבולות ברורים, שבשלב זה "מותר" לו לעשות זאת רק בדל"ת אמות של חדרו או ביתו, משום שמחוץ לבית הדבר עלול לעורר תגובות שליליות. משימה זו אינה פשוטה כלל ועיקר ומחייבת שינוי עמדות מאוד בסיסי מצד ההורים. אינני יודע איך כדודה תוכלי להיכנס לתמונה כמי שלא מתערבת יותר מדיי. אחת הדרכים, גם היא עלולה לעורר תחושה של פולשנות לתא המשפחתי, היא להפנות את ההורים לתשובתי זו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

27/04/2011 | 14:55 | מאת: בעילום שם

בעצם אפשר לומר שישנם הרבה הומוסקסואלים שבילדותם בחרו והיזדהו עם נשיותם, ולאחר שיצאו לעולם בלית ברירה ומתוך כוח ההרגל עברו להיות יותר במגדר הגברי, למרות שבמקור מוחם נוטה להיות יותר במגדר הנשי?

דוקטור שלום רב וחג שמח! אני משוטט הרבה בפורום שלך וגם השתתפתי,ומוכרח להודות כי אני מאוד נהנה לקרוא את תשובותיך המקצועיות והרהוטות. אני שם לב כי כול תשובה שלך מנוסחת באריכות ובסובלנות, אתה מאוד משרה אוירה טובה ורוגע ואני בטוח כי כול שואל בפורום יעיד על כך. לי באופן אישי עזרת מאוד ואני בטוח שלרבים אחרים גם כן עזרת. על פעילותך המבורכת, סבלנותך ואורך הרוח שלך פשוט תבורך. אין מילים אחרון. חג שמח!

אכן מסכימה עם זה....... תנו כבוד לד"ר גידי -והו............. סבלני,עונה מהר,אדיב. מה עוד בחורה יכולה לבקש??? חה......אני צוחקת . חג שמח לך ולמשפחתך.

20/04/2011 | 02:16 | מאת: אלה

אני נימשכת לגברים מבוגרים הכוונה אני בת 20+ והם בדרך כלל בני 40+, האם זה טעם אישי או בעיה פסיכולוגית?

02/05/2011 | 12:38 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום רב, אני מתנצלת על העיכוב בתשובתי עקב החג. במובן מסוים, שתי האפשרויות שהעלית באשר למשיכתך לגברים מבוגרים נכונות. בוודאי שמדובר בטעם אישי, שהרי את מרגישה שזהו טעמך שלך, אך הסיבה לכך היא פסיכולוגית, אם כי "בעיה פסיכולוגית" היא כבר שאלה של הגדרה, כפי שמיד אפרט. מקור משיכת אדם לבן זוג מסוים מעוגנת בהרבה אסוציאציות, רגשות, זכרונות וחוויות הקשורים לדמויות משמעותיות בשלבים מוקדמים של התפתחותנו. לעיתים נמשכים לדמות המזכירה דמות הורית -ולו גם בקו מסוים אחד - ואליה אנו נמשכים דווקא, הגם שהיא יכולה להיות בהרבה מובנים ותחומים אחרים שונה מן ההורה. משיכה לדמות של גבר מבוגר יכולה בהחלט להיות רצון לא מודע למצוא את האב בבן הזוג ולהתקשר עימו דווקא. אולם, זו לא חייבת להיות בעיה, אלא אם כן האדם עצמו חש שזו בעיה ורוצה להבין את המקור לכך ושואף לשנות זאת. אם אכן בכך מדובר, הייתי מייעצת לך לפנות לטיפול פסיכותרפויטי על מנת להתמודד עם הבעיה. באופן אובייקטיבי יש קושי בהתקשרות של בני זוג בפער גילים גדול, אך יחד עם כך, יש הרבה זוגות מאושרים שבנו חיים זוגיים ומשפחתיים יפים ומספקים למרות פער הגילים הרב. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

אני קוראת בהמון אתרים שסרטים אינם מעידים על נטייה אך קראתי בתגובות פה באתר ואתה די חד משמעי טוען שצפייה בסרטים מעידה על נטייה, משיכה.. למה ברוב המקומות טוענים שלא ואתה טוען שכן, על מה אתה מתבסס? למה יותר הגיוני שגברים יראו סרטים של לסביות וההפך, נשים יראו סרטים של הומאים?

28/04/2011 | 23:30 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום רב שרון, אני מתנצלת על העיכוב בתשובתי לפנייתך בעקבות החג. אמנם, לא אני כתבתי באתר על הנושא בעבר, אך ברצון אסביר את אשר ידוע ומקובל בהבנה המקצועית כיום על הנושא שהעלית, דהיינו: האם צפייה בסרטים על נושאי לסביות מעידים על נטייה מינית או משיכה מינית לנשים. בדרך כלל, אנו נמשכים לצפות בסרטים המדברים אל לבנו, היות שאנו מזדהים עימם יותר ועל כן, הם מרתקים אותנו, מעסיקים אותנו ולא פעם "פורטים על הנימים הנפשיים" שלנו, - אם ניתן להשתמש בדימוי זה. הצלחתו העולמית והעקבית של המדיום הזה –סרטים- הוא בכך שהוא מדבר אל האנשים ברמות המשמעותיות של חיינו: הרמה הרגשית והרמה השכלית. סרט מוצלח הוא זה "שמדבר" אל האדם במובנים הללו. אחרת הוא יהיה משעמם עבור הצופה ולא יהווה משיכה עבורו. על כן סביר, שמי אשר יש לו עניין ומשיכה לצפות בסרטים על הנושא האמור , אכן מועסק בנושא: הוא מסקרן אותו, מעניין אותו, מושך אותו וכאמור, גם מזדהה עם חלקים מסוימים בו. זה עדיין אינו אומר שאותה אישה, למשל, הינה לסבית, הן במובן המודע או באורח חייה, בבחירת בת זוג וכיו"ב, אך העובדה שיש לה עניין מיוחד דווקא בסרטים בנושא מעידים על נטייה. בברכה, דליה גלבוע

19/04/2011 | 18:23 | מאת: מוטי

אנחנו 2 בחורים שהכירו בנסיבות חברתיות לפני 4 שנים. שנינו היינו עם בנות זוג ולמרבה ההפתעה התאהבנו קשות אחד בשני. חווינו את הנסיון הראשון של זוגיות מסוג זה. אחרי פעמיים של נתק בקשר במהלך התקופה חזרנו לקשר לפני כחודש אחרי שהבנו שאנחנו לא יכולים אחד בלי השני ואין מה לעשות אנחנו מאוהבים אחד בשני בצורה מטורפת. הוא עשה צעד גדול למען הקשר כנפרד מהחברה שלו אחרי שנתיים וחצי כשהבין שאני זה מה שהוא רוצה ואוהב. אנחנו מדברים על מעבר משותף לגור ביחד, ואופציית ניתוק הקשר אינה מקובלת הפעם על שנינו. יש לנו מספר בעיות בקשר שעליהם נאלץ להתגבר (כמו הסביבה שמכירה את שנינו ואינה מעלה על דעתה שהקשר ביננו רומנטי וכו..) הבעיה שאני רוצה לקבל עליה עזרה היא שבן זוגי נמצא בתסכול ואינו מצליח להתמודד עם המחשבה שזהו קשר בין 2 גברים, זה נראה לו מוזר! הופתעתי שאחרי 4 שנים לסרוגין בקשר עולה כלל סוגייה כזאת שלמעשה הייתה צריכה להיות אם בכלל אך ורק בשלבים הראשונים של הקשר. בשיחות ביננו הוא אומר אני יודע שאני רוצה ואוהב רק אותך והצעד של עזיבת חברתו היא גם הוכחה לרצינות דבריו. אבל בכל זאת מטרידה אותו בעיה אחת. שאלתי היא איך ניתן לעזור לו לקבל את אהבתנו באופן ה"טיבעי" ביותר וללא הדילמות הללו שהקשר בין 2 גברים נראה לו מוזר? האם ישנו מקום או סדנה שנותנת דרכי חשיבה והתמודדות עם בעיה מהסוג הזה? נשמח לתשובה וייעוץ מוטי-ומאיר

24/04/2011 | 12:11 | מאת: מתעניין

שלום- האם תוכל קצת להוסיף מידע על גילכם, האם חוויתם בעבר יחסים הומוסקסואלים ו/או הטרוסקסואליים, כולל מין? האם בעקבות הקשר ההומוסקסואלי שלכם אין לכם משיכה או רצון לקשר עם נשים? והאם בילדותכם או בעברכם משכו אתכם גברים אך לא העזתם לממש? תודה וחג שמח!

27/04/2011 | 14:23 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום מוטי, אני מבין שהסתירה בין הקשר הטוב בינך ובין מאיר ובין קשייו של מאיר לקבל את נטייתו המינית למרות זאת אינה מתיישבת לך מבחינה הגיונית. לעיתים גם הקשר הטוב ביתר בין שני גברים, בעיקר כאשר הוא בא לאחר קשרים עם נשים, אין בו כדי למחוק חיים שלמים שבמהלכם הופנמו מסרים אנטי-הומוסקסואליים ע"י ההומוסקסואלים עצמם בחברה ההטרוסקסואלית בה גדלו. הדבר מוכר בספרות המקצועית העוסקת בכך כ"הומופוביה מופנמת" ואני דווקא הייתי ממליץ על מספר שיחות של מאיר עם מטפל גיי-פרנדלי, שיעזור לו ליישב את הדימוי הגברי שלו עם נטייתו המינית, בניגוד לסדנה שבה יש נטייה לעבוד על הדברים הכלליים יותר על חשבון סיפור החיים האישי של כל אחד מהמשתתפים. עוד על הומופוביה מופנמת תוכלו לקרוא כאן: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=432 http://www.shrink-friendly.co.il/?p=158 בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

18/04/2011 | 22:01 | מאת: בעילום שם

איך מעירים לבן הזוג על ריח לא טוב מהפה,שזה דבר שקורה לכולנו, בלי להעליב אותו?

27/04/2011 | 14:10 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לך, למרות שהבעיה טבעית ושכיחה, היא עלולה להיות מביכה ולעיתים אף פוגעת. אינני יודע מה הדרך שתפגע הכי פחות בבן זוגך ואת מכירה אותו הרבה יותר ממני. במקום לומר שיש לו "ריח רע מהפה", שהריח קצת מפריעה לך ולקנות את מי הפה החביבים עלייך. אפשר בטיפת הומור וטאקט גם לעשות מזה טקס שבו את תשתמשי במי הפה לפניו ותזמיני אותו לעשות כן, מעין "טקס" שיש בו גם הזמנה למגע אינטימי וגם מסר כללי יותר ששוטפים את הפה לפני המגע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

27/04/2011 | 14:57 | מאת: בעילום שם

17/04/2011 | 07:52 | מאת: חסוי

בוקר טוב,- כתבת בפורום זה שמחקרים ודיווחים רטרוספקטיבים של הומוסקסואלים בוגרים הצביעו על כך שבילדותם הם נטו בעיקר לגינונים נשיים, למשחקי בנות וכו. האם תוכל לומר, האם כולם מתפתחים להומואים הוא שיש עדיין בנים כאלה שמתפתחים להטרוסקסואלים? האם אפשר להצביע מבחינה אחוזית (בערך), כמה בנים עם גינונים של נשים והמשחקים במשחקי בנות ועוד שאר הסימנים שהצבעת עליהם- יתפתחו לבסוף להטרוסקסואלים בעתיד? שאלה נוספת, בנים בגיל הילדות שהם עדינים ומופנמים- קיים סיכוי שבעתיד עם התבגרותם הם הופכים לגבריים יותר? הכוונה היא האם מתחוללים שינויים בהתפתחות בנים והם הופכים בבגרותם גבריים יותר מאשר בילדותם? תודה

17/04/2011 | 09:24 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום חסוי, כל המחקרים שנערכו על הומוסקסואלים אינם מבוססים על מדגמים מייצגים. הומוסקסואלים הם מיעוט מסתתר מבחינה מחקרית ולא ניתן לדגום מהם מדגמים מייצגים (כמו למשל כאשר רוצים להשוות נשים לגברים ויש על כך רישום מדויק במרשם האוכלוסין). לכן תמיד קיים מקום להטיות רציניות במחקר. היום, בעידן האינטרנט, חלק מהמחקרים נערכים דרך האינטרנט ואז גם להומוסקסואלים שלא יצאו מהארון ואינם מבלים במקומות בילוי של הומוסקסואלים או נוטלים חלק בפעילות של אגודת ההומואים יש סיכוי להיכלל במדגם. מעבר לכך, במחקרים שתוארו לא היה מעקב אחר ילדים שגילו גינונים נשיים או שהיו עדינים ומופנמים, אלא נבדקו הומוסקסואלים והטרוסקסואלים בוגרים שנשאלו על עברם, כך שאין תשובה (בוודאי לא ברמה של התפלגות אחוזית) לשאלה אם יש ילדים עדינים ו"נשיים" שאינם הופכים להיות הומוסקסואלים, לפחות לא ברמה המחקרית השיטתית. לעומת זאת, ההטרוסקסואלים שהשתתפו במחקר כקבוצת ביקורת לא דיווחו כלל על התנהגות הפיכת מגדר בילדותם. הניבוי במקרה של מחקרים רטרוספקטיביים הוא מן ההווה לעבר, כלומר, מדיווחים של נבדקים בוגרים על עברם. ילדים עדינים ומופנמים בהחלט יכולים להפוך גבריים יותר וגם מאוחר יותר, בחורים הומוסקסואלים צעירים יכולים להפוך בגילים מבוגרים יותר לגבריים יותר. התפתחות האדם אינה מתרחשת רק על ציר המיניות אלא בתחומים שונים המשפיעים זה על זה. ניקח, למשל, "חנון" שבתור ילד ונער מסתגר עם המחשב, הלך ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטה, עסק בשירותו הצבאי במחשבים, נקלט בהי-טק, הצליח שם, הפך ראש צוות, עשה תואר שני - הרי מתוקף עמדתו המקצועית הוא נדרש לסמכותיות לפחות בתחום המקצועי ואותה סמכותיות/גבריות עשויה להיות מועברת לתחומים אחרים. לגבי מופנמות - העניין קצת יותר מורכב משום שמדובר בתכונה מולדת ולכן אם אותו ילד-נער-בחור-גבר היה גם מופנם ייתכן שיסבול מחרדה חברתית, אך כיום יש סדנאות התנהגותיות יעילות מאוד להתמודדות עם חרדה חברתית שהפונים אליהם הם דווקא גברים מתחום ההייטק שנאלצים להתגבר על החרדה כדי לעשות פרזטנציות מקצועיות במקומות עבודתם ובכנסים. לסיכום, התפתחות האדם אינה לינארית, אלא רב-גורמית ורב-תחומים ובין הגורמים והתחומים יש השפעה הדדית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

08/04/2011 | 00:37 | מאת: חסוי

בפורום ענית לשואל כי "קבוצה נוספת שנחשבת כפוגעת פחות בתפקוד המיני מעכבת ספיגה חוזרת של סרוטונין ונורנאלין (SNRI) ונמנות עליה תרופות כגון אפקסור/ויפקס, סימבלטה, אקסל ומירו - אבל למרות שרופא המשפחה מוסמך רשמית לרשום תרופות מסוג זה, הוא לא ייתן אותן כתרופת הבחירה הראשונה ויעדיף להפנות אותך לפסיכיאטר" רציתי לדעת למה פסיכאטרים לא נותנים ישר תרופות SNRI אלה קודם SSRI?

08/04/2011 | 03:50 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

04/04/2011 | 16:22 | מאת: אלון

אני בחור בן 19 עוד מידות תמיד נמשכצי לנשים מלאות בפרט באזור הבטן הדבר מטריד אותי מאוד כיון שזה הדבר היחיד שיש לי משיכה מעוררת בגופה של אשה בפרט אני מאוד נמשך לבחורה רזה שהשמינה מה עושים???

04/04/2011 | 20:40 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

אלון היקר, זו בכלל-בכלל לא בעיה. הכול בסדר! למעשה, יותר מבסדר כי גם יהיה לך הרבה יותר קל למצוא בת זוג. היו תקופות בהיסטוריה שנשים שמנות נחשבו סמל הנשיות והיוו השראה לציירים. גם בימינו יש גברים הנמשכים לנשים מלאות/שמנות ואם תעשה סיור באתרי פורנו תמצא קטגוריה FAT המיועדת לעיני אותם גברים הנמשכים לנשים שמנות. ממש-ממש אין שום בעיה! עובדה שטעמך בנשים שונה מטעמם של רוב הגברים (וגם זה לא נבדק מחקרית) אין בה כדי להפוך את המשיכה לפתולוגית. נסה לשים פס על מה שאנשים חושבים - ולך על זה! ובינינו, גם הרזות מתמלאות עם השנים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

04/04/2011 | 21:31 | מאת: רינת

היי אלון אני רינת הייתי רוצה לדבר איתך על כמה נושאים ובקשר למה שכתבת בכלל אבל בכלל אין לך שום בעייה יש מלא ידידים שלי נמשכים לשמנות ואני בעצמי מלאה ויש לי מלא ידידים נורמליים ממש חתיכים שנימשכים אלייי אם בא לך לדבר אס תירשום לי תשם שלך בפייסבוק ואני ישלח לך בקשת חברות או למקושרים אם יש לך המשך ערב נעים בייי

04/04/2011 | 11:07 | מאת: אחד

יחסיי עם זוגתי היו מעולים ונהדרים מכול הבחינות. הבאנו ילד משותף ואנו מאוד אוהבים ומאוהבים. יחסי המין שלנו היו מצויינים בתדירות של פעמיים עד שלוש בשבוע. לפני מספר חודשים נכנסתי לחרדות שמא בני יתפתח להומוסקסואל בגלל מספר סימנים מחשידים שראיתי. כדי לשמור על כולם , שמרתי מידע זה לעצמי כדי לא להטריד את זוגתי ולהכניסה גם כן למחשבות מיותרות אשר יסיטו אותה ויכניסו גם אותה לדאגות מיותרות. לפיכך, בנתיים אני סובל וזאת למרות שיתכן שהחשד שלי הוא לא מבוסס. בבקשה אל תנסה לשכנע אותי לקבל זאת אם זה אכן יקרה בעתיד. בעקבות חרדות אלו נפגע לי התפקוד המיני ומספר חודשים לא קיימתי יחסי מין עם זוגתי. האם קיים טיפול תרופתי משולב המפחית חרדות ומחזיר את החשק / הליבידו, או כזה שמאפשר לקיים יחסי מין, כדי שאוכל לעבור את התקופה הזו עד שיתבססו חשדותי?

04/04/2011 | 11:25 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום אחד, בהחלט ניתן לטפל באופן תרופתי ונקודתי מאוד בחרדה ולשם כך עליך לפנות לרופא המשפחה או לפסיכיאטר. לרופא המשפחה אתה יכול לומר שמדובר בלחצים בעבודה, אם אינך מרגיש נוח לחלוק איתו את הסיבה. אם תלך לפסיכיאטר סביר להניח שהוא יחקור יותר את הסיבה. באופן טכני, ניתן לשלב טיפול תרופתי כזה גם עם ויאגרה לפני יחסי מין. עם זאת, אני חייב לציין שמצבך קצת מדאיג אותי. נתקלתי באבות רבים המתקשים לקבל את ההומוסקסואליות של בניהם ולבקשתך, אני לא נכנס כרגע לנקודה הרגישה אם לקבל את התופעה או לא. מעולם לא נתקלתי בתגובה קשה כל כך כפי שאתה מתאר ונראה שהחשש פגע בך בנקודה רגישה שלך עד כדי פגיעה בתפקוד המיני. לכן, יש לי ספקות עד כמה טיפול תרופתי יפתור את הבעיה בטווח הארוך ומסיבה זו אני ממליץ לך לא להסתפק בכך ולפנות לעזרה פסיכולוגית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

06/04/2011 | 09:04 | מאת: אחד

תודה דר' האם יש באפשרותך להמליץ על תרופות שאוכל להציע לרופא המשפחה, אשר שילוב של שתיהן (לחרדה ותפקוד המיני) אינו פוגע בתפקוד המיני, או לפחות, הפגיעה היא מינימלית. כמו כן חשוב לי כמה שפחות לפתח תלות בתרופות כי אני פוחד מתופעות לוואי. כפי שאני מכיר את עצמי, אני זקוק רק לעבור את התקופה כדי להירגע ואני בטוח שלאחריה אני אשוב לעצמי. כמובן שאני מבקש רק המלצה ממך שתהיה בגדר המלצה,ולא כקביעה, כדי שאוכל לבוא לרופא המשפחה ולשאול את דעתו. תודה רבה

04/04/2011 | 10:32 | מאת: הורים מהצפון

שלום, בננו הבכור בן 8.5 ומאז ומתמיד התנהג ונמשך לתפקידי המגדר שלו, צעצועים, משחקים, בגדים, תחפושות צבעים וכו'- כול השייך לבנים משך אותו ולא נתקלנו בדבר חריג.הוא ילד מקובל על חבריו, משחק כדורגל, השתתף בעבר בחוג קראטה , ולא זכור לי כי בילדותו בעבר הוא התעסק עם דברי ומשחקי בנות. לפני כחצי שנה הוא זרק הערה כי זמר מסוים,שנחשב אליל בנות, הוא בחור יפה עם פנים יפות ושר שירים יפים שהוא אוהב. ובשבוע שעבר הוא העיר הערה בעת שצפה במשחק כדורגל כי "השחקן הזה הוא יפה ואם דודתו תתחתן איתו היא תרוויח - (גם שחקן טוב וגם יפה)" . אם אני מקשרת בין הדברים ומחברת זאת עם התנהגותו העדינה והרגישה האם יש בזה כדי להצביע על נטייתו המינית העתידית? לא שמתי לב למשל שהוא העיר "כמה הבחורה הזו יפה" כמו שהוא העיר על הזמר ושחקן הכדורגל. האם זו התפתחות תקינה ? מה אמור לדעת, להרגיש ולבטא ילד בגילו מבחינה מינית ? אני יודעת שזה משתנה מילד זה לילד אחר אבל אני שואלת באופן כללי. תודה

04/04/2011 | 10:50 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לכם, אינני רואה כל סיבה לדאגה בשלב זה. הדבר החשוב ביותר בשלב זה בהתפתחותו של בנכם הוא שהוא מקובל בקרב קבוצת בני גילו ומשתלב בחברתם. בהערות שאת מתארת אין התנהגות הפיכת מגדר, אלא יותר הזדהות ומשאלה להיות כמו אותו זמר או שחקן כדורגל. הזדהות כזו אופיינית יותר לגיל ההתבגרות, אך היא שכיחה גם בקרב ילדים בגיל של בנך. אי אפשר, כמובן, לשלול התפתחות בכיוון הומוסקסואלי, אך בסימנים שאת מתארת אין כדי לבשר זאת. בכל מקרה, חשוב שתירגעי, תעמדי מן הצד ותתני לבנך לגדול באופן טבעי עם מה שפחות התערבות מצידך. גם אם באופן תיאורטי הוא עתיד להיות הומוסקסואל, אין שום דבר שאת יכולה לעשות כדי למנוע זאת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

04/04/2011 | 01:51 | מאת: גניפר

היי אני גניפר בת 21 לסבית חיה אם בת זוגתי כבר שנתיים ובין כל זה תמיד שאני שוכבת איתה אני מצליחה ליגמור רק אם אני מפנטזת שכלב מלקק לי תכוס או שזיין של סוס ניכנס לי אני יכולה לקבל אורגזמה רק מי זה שאני מפנטזת על סוס או כלב ואני נהנת רק אם אני רואה סרטים אדומים של סקס אם חיות תאמת שבחיים לא שכבתי ואני גם לא רוצה לנסות אבל יש לי שאלה אלייך לא משנה לי מי יענה לי על השאלה יש לי גור בן 3 שבועות ופתאום לא יודעת מה קרה לי הייתי חרמנית עליו כי הוא ליקק לי תשפתים אני לא יודעת למה אני מרגישה ככה לחיות הוא התחיל ללקק אותי והתחלתי להרגיש זרמים חמים בכוס כאילו אורגזמה כזאת שבא לי ליגמור ואז לקחי גבינה ושמתי טיפה גבינה על הדגדגן והוא ליקק לי תדגדגן כמה שניות ואז כאילו הפסקתי את זה כי זה מוזר לי להיות אם חייה וכי אני רוצה לדעת אם יכול להיות לי נזק אחרי שהבאתי לגור ללקק לי כמה שניות תעיבר מין שלי ותאמת שבכמה שניות האלה נהנתי יותר מי כל סקס שהיה לי בחיים אני רוצה בבקשה לדעת אם זה מסוכן עבורי שהבאתי לגור כלב ללקק לי או יכול להיגרם לי נזק תודה רבה גניפר ואפ אפשר בבקשה תשובה דחופה כי אני בחרדות שלא יקרה לי משהו תודה

04/04/2011 | 23:52 | מאת: גניפר

ועוד שאלה קטנה בבקשה אני רוצה לדעת אם יש לי זואפוליה תודה רבה ואיזה טיפול לקחת אם כן תודה

05/04/2011 | 16:20 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שוב שלום גניפר, לפניתך תוכלי למצוא תשובה ברורה בדברים שכתבתי לך כמענה לשאלתך הקודמת. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

04/04/2011 | 23:52 | מאת: גניפר

ועוד שאלה קטנה בבקשה אני רוצה לדעת אם יש לי זואפוליה תודה רבה ואיזה טיפול לקחת אם כן תודה

05/04/2011 | 14:44 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום רב גניפר, מה שאת מתארת אכן מתאים למה שנקרא "זואופיליה", שפירושו באופן כללי: משיכה מינית לבעלי חיים. הכוונה לתופעה המתייחסת לפנטסיה,דחף מיני ו/או התנהגות מינית הקשורה לבעלי חיים. בעבר, עד לשנת 1994, הדבר נחשב, בקובץ האבחנות הפסיכיאטריות המקובל בעולם, כסטייה או הפרעה השייכת לקבוצת הסטיות הנכללת במה שקרוי"פארהפיליה". המדובר בהתנהגות מינית, דחפים ופנטסיות הגורמים לאדם גם קשיים בתחומי החיים השונים בחברה, בתעסוקה או בכלל בתפקוד בתחומי החיים השונים. כאמור, מאז השנה הנ"ל, הדבר הוצא מקובץ האבחנות הפסיכיאטריות ואינו מוגדר כבעיה פסיכיטרית. אך, אין זה אומר שאדם שהינו זואופיל אינו סובל מנטיתו המינית, כפי שאכן תיארת. לדבריך, ההתעורות וההנאה המינית אכן קשורה אצלך לבעלי חיים, למרות הקשר שיש לך עם בת זוגך, והינך מוטרדת מכך. יש להניח שאת מוטרדת לא רק בעקבות ההתנסות המינית עם הכלב שלך, אלא הרבה מעבר לכך. בכל זאת, לא הבהרת אם הינך מחפשת עזרה בנושא הפסיכולוגי של המשיכה המינית שלך לבעלי חיים. אם אכן הינך מחפשת עזרה בנושא (כאמור, איני בטוחה בכך)תוכלי לפנות ליעוץ וטיפול נפשי לפסיכולוגים או פסיכיטארים שמטפלים בבעיות בתחום המיני,הגם שבגלל נדירות התופעה איני יודעת אם כל מטפל מכיר את הנושא מניסיונו הטיפולי. אך אפשר לברר, כמובן, במיוחד עתה כשאת יודעת איך מוגדרת הבעיה, שעימה את מתמודדת. באשר לחשש אודות הנזק לבריאות עקב המגע עם הכלב אשר אליה התייחסת, כדאי ורצוי לברר זאת עם רופא גניקולוג. בברכה, ד"ר דליה גלבוע הייתי מציעה לך ל

05/04/2011 | 15:52 | מאת: גניפר

ד"ק דלייה גלבוע ץ אני ממש מודה לך מי קרב לב אבל ברצוני לציין לך רק שאני בחיים לא מסוגלת לשכב אם בעל חיים בחיים רק פעם אחת שהבאתי לכלב שלי ללקק לי כמה שניות וזהו אני מאוד נימשכת לגברים ולנשים זה עדיין זואפיליה וחוץ מי זה שיש לי לספר לך סיפור חיים מאוד קשה ובשל כך אולי תגיעי לבעייה שליי אני מאוד ישמח ליכתוב לך אותה כאן ואולי וכלי לעזור לי רק תגידי לי שזה בסדר מי בחינתך תודה רבה

04/04/2011 | 00:44 | מאת: אימא מודאגת

שלום רב, בני בן 19, הומוסקסואל שלא מזמן יצא מהארון (רק אנחנו ההורים יודעים בשלב זה). במחשב המשפחתי נחשפנו פעם אחת לתכתובות שלו עם הומוסקסואלים אחרים (מבקשת לציין כי מדובר במחשב משפחתי ולא במחשב אישי שלו..וכי לא חיפשנו באופן יזום את התכתובות אלא נחשפנו אליהן ). התכתובות היו מעט סוטות לטעמנו. מדוע יש הרושם כי בין הומוסקסואלים היחסים הם יותר "מלוכלכים" מאשריחסים בין גבר לאישה ? הרי אם גבר היה רוצה להתחיל עם בחורה דרך האינטרנט, סביר להניח שלא היה אומר לה דברים "מלוכלכים" .. האם מדובר בתופעה מוכרת אצל הומוסקסואלים או שמא זה רק אצל הבן שלנו ? אני יודעת שקיימים יחסים אחרים ויפים בין הומוסקסואלים אבל אולי בגלל שבני עדיין חווה את הדברים לראשונה,ועדיין בתחילת ההתבגרות המינית שלו- מדובר בהתנהגות כזו. האם עלינו להיות מודאגים ? האם זו סטיה ? אודה לתשובתך ולהתייחסותך בהקדם

04/04/2011 | 03:07 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לך, בהחלט מדובר בהתנהגות נורמאלית והיא אינה מופיעה רק בקרב הומוסקסואלים, אלא גם בקרב גברים הטרוסקסואלים בגילו של בנך. בנך בן ה-19 נמצא בגיל ההתבגרות, ההורמונים שלו סוערים וגועשים והוא משוחח עם בחורים אחרים בני גילו. אני מניח שלא הזדמן לך לשמוע שני בחורים הטרוסקסואלים בגיל הזה מחליפים חוויות מיניות על התנסותם עם בחורות. ההשוואה שאת עורכת בין יחסים בין בחורים בין יחסים בן בחור לבחורה מוטעית מאוד. בחורות בחברתנו עדיין מחונכות לצניעות מינית הרבה יותר מאשר בחורים ולכן אף בחור לא יעז לדבר כך אל בחורה. דבר נוסף שיש להביא בחשבון הוא את המדיום של האינטרנט. בנך העדין, ואולי גם המופנם בד"כ, לא ידבר כך פנים אל פנים. באינטרנט האנשים רעולי פנים ואנונימיים זה לזה. מחסומים רבים שקיימים באופן טבעי במגעים פנים אל פנים מוסרים בשיח הווירטואלי ומחקרים מצביעים על כך שדווקא אנשים מופנמים וביישנים נוטים לפרוק עול באינטרנט, כמעין "פיצוי" על כל מה שאינם מעזים לעשות במציאות. לסיכום, אין לך אלא לברך על שהתפתחותו המינית של בנך תקינה ומתאימה לגילו, אך כן הייתי ממליץ שאם אין לו מחשב אישי, יהיה לו אחד כזה ואם יש לו, ניתן ומומלץ לבקש ממנו להשתמש רק בו, דבר שישמור על הגבולות ביניכם ובינו לטובתכם ולטובתו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

03/04/2011 | 15:21 | מאת: יוני

האם אני יכול להמשיך את חיי באורח חיים של הטרוסקסואל ? כלומר להתחתן עם אישה להקים משפחה ולגדל ילדים ? וכמובן מבלי שיהיו הפרעות שונות... תודה.

03/04/2011 | 17:37 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום יוני, התשובה לשאלתך תלויה בשני גורמים: (א) האם קיימת, בצד המשיכה לגברים, גם משיכה לנשים שאותה תוכל לממש לאורך זמן? במילים אחרות, האם תוכל לתפקד מינית עם נשים (כאשר רמה מסוימת של משיכה היא תנאי לכך)? מעבר להבאת ילדים לעולם והקמת משפחה, גם לנשים צרכים מיניים לגיטימיים משלהן ואת צורכיה המיניים של אשתך תצטרך לספק. (ב) גם אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית, עליך להביא בחשבון שהמשיכה לגברים לא תיעלם, ולא ניתן לגרום לה להיעלם. היא תדרוש את סיפוקה בשלב זה או אחר, דבר שמכניס אותך מראש לקושי לשמור על נאמנות מינית לאשתך. זו, כמובן, בעיה ערכית-מוסרית ולא רק פסיכולוגית, אך היא קיימת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

02/04/2011 | 21:17 | מאת: אימא מהדרום

שלום רב לפני כשבוע יצא בני (בן 19) מהארון. יש לציין כי בעלי ואני לא ממש היינו מופתעים כי בשנה האחרונה היתה לנו תחושה לגבי נטיתו המינית.אנחנו נותנים תמיכה מלאה לבננו אבל בכל זאת, יש מספר שאלות עליהן הייתי מעוניינת לקבל תשובה : א. באיזה גיל מתעצבת/מתייצבת הנטייה המינית ? ב. מניחה כי אף אחד לא קם בוקר אחד ומחליט לבחור להיות הומו.. אז בכל זאת, מה הם אותם גורמים לנטיות המיניות ... ג. האם יודעים מה משפיע על אותם בני נוער שהופך אותם להיות עם נטיות מיניות אחרות ? אני הולכת אחורה בזמן ומנסה לשחזר ולשאול את עצמי שאלות .. האם לנו כהורים יש קשר ישיר לנטיה המינית באיזה אופן ? אשמח לקבל תשובות בתודה אימא מהדרום

02/04/2011 | 21:43 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לך, הדעה הרווחת כיום בקרב אנשי מקצוע היא שמדובר, כנראה, באינטראקציה (השפעה משולבת) של גורמים ביולוגיים, שעד כה קשה להצביע עליהם בבירור, עם גורמים סביבתיים. המחקר הגנטי לא העלה כל תוצאה משמעותית. יש שורה של הבדלים מתונים יחסית בין הומוסקסואלים להטרוסקסואלים במספר מדדים פיזיולוגיים, בעיקר הורמונאליים (בעיקר ברמת הטסטוסטרון), אך לא די בהבדלים אלה כדי להפוך להסברים. מבחינה סביבתית, מהשוואת ביוגרפיות של הומוסקסואלים לאלו של הטרוסקסואלים מסתמנת תמיכה לטענות הגישה הפסיכואנליטית, לפיה בנים הומוסקסואלים מגלים מגיל צעיר קרבה גדולה יותר לאם ותופסים את האב כמרוחק יותר וכן העדפה של חברת בנות ופעילויות הפיכות מגדר (למשל, משחקי בנות). לא מדובר בשום אופן בהורות לא נאותה, כך שאל לכם להאשים את עצמכם. התקופה שבה מתעצבת הנטייה המינית היא בגילאים 3-5 כך שבגיל של בנכם לא צפוי כל שינוי. מכיוון שכך חשוב מאוד לתת לבנכם את מלוא התמיכה לה הוא זקוק בהתמודדות בתוך חברה הטרוסקסואלית. חשוב שהבית יהווה לו חוף מבטחים ממנו ייצא ואליו יוכל לחזור מההתמודדות הלא פשוטה שמצפה לו. ייתכן מאוד שבנכם יוכל למצוא תמיכה ולהרגיש חריג פחות באמצעים שמעמיד סניף ארגון הנוער הגאה בדרום www.igy.co.il וייתכן מאוד שאתם, כהורים, תפיקו תועלת ותמיכה כדי לתמוך בו בסניף תהל"ה שבדרום http://www.tehila.org.il/ . גם אם אינכם מרגישים צורך או בשלות להיעזר בשני הארגונים הללו כרגע, מומלץ לשמור את הכתובות הנ"ל לעת הצורך. בשניהם הצטבר ניסיון אישי ומקצועי רב. אני מאחל לכם התמודדות קלה ואשמח לעזור בהמשך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

01/04/2011 | 23:29 | מאת: אמיר מזרחי

שלום רב לד"ר ד"רשאלה אחת כמה מ"ג יכולים אפשר להגיע עם הכדור מכירו שהוא נגד דיכאון. תודה על תשבותך מאת:אמיר

01/04/2011 | 23:38 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום רב, בהנחה שמדובר במירו, טווח המינון הוא 15-45 מ"ג ביום. כמובן, אך וק לפי הוראות הפסיכיאטר המטפל! בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

28/03/2011 | 21:54 | מאת: יוני

שלום, אני בן 17, אני נמשך לגברים אך אני לא מקבל זאת ולא רוצה לקבל זאת. אני חי בחברה הטרו-סקסואלית ומסתדר איתם טוב (הם אינם יודעים על זהותי המינית). אני רוצה לשנות את זהותי המינית ולהפוך בעצמי להטרו-סקסואל האם יש דרך ? אשמח לקבל תשובה, יוני.

29/03/2011 | 00:33 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

יוני היקר, ניסיון קליני רב-שנים של מטפלים רבים, וכן מחקרים בנושא, מעידים על כך שחיסול המשיכה לבני אותו מין הוא משימה בלתי-אפשרית. לצערנו, הניסיונות הטיפוליים לעשות זאת לא זו בלבד שנחלו כישלון, אלא גם הסבו נזק רב לטווח ארוך והמטופל נכנס לדיכאון, לעיתים עד כדי מחשבות אובדניות ואובדנות של ממש, משום שנותר קרח מכאן ומכאן. אם יש בך מידה מסוימת של משיכה לבנות, אתה יכול לגשש בכיוון ולראות איך אתה מרגיש מבחינה מינית עם בנות, ואולם את המשיכה לבני מינך לא ניתן יהיה לחסל. כמו כן, אם אין לך כל שמץ של משיכה לבנות, אי-אפשר ליצור יש מאין והטיפול הפסיכולוגי יכול לעזור לך לקבל את עצמך כמו שאתה ולעזור לך למצוא מסגרות תמיכה, בצד קשריך המבורכים והטובים עם חבריך ההטרוסקסואלים. קשה מאוד לקבל את הנטייה המינית בגיל ההתבגרות בתוך הסביבה ההטרוסקסואלית בה אתה חי וגם לא הייתי מציע לך בשלב זה של חייך לצאת מהארון בפני חבריך ההטרוסקסואלים, הנמצאים גם הם בגיל ההתבגרות, מלא היצרים מחד והחרדות מאידך. לעומת זאת, הייתי ממליץ לך מאוד לפנות תחילה לאתר האינטרנט של ארגון הנוער הגאה www.igy.co.il ולגשש בכיוון. הארגון מציע תמיכה ברמות חשיפה שונות, הן בפורומים שבאתר, הן במייל והן פנים אל פנים בקבוצות תמיכה לבני גילך, הפזורות ברחביהארץ ומונחות ע"י אנשי מקצוע מוסמכים. צר לי שאינני יכול לומר את מה שהיית רוצה לשמוע. קשייך מובנים וטבעיים, אך הם יתמתנו עם הזמן. הומוסקסואליות אינה עניין של בחירה אלא תופעה שיש ללמוד לחיות איתה. הומוסקסואלים רבים חיים בזוגיות, חלקם בתוך הקהילה ההומו-לסבית וחלקם מחוצה לה - איש-איש וסגנונו שלו. בטוחני שבאמצעות ארגון הנוער הגאה תוכל להכיר בחורים שתמצא עימם שפה משותפת ולחלוק עימם את הקשיים המשותפים. אשמח להתעדכן מעל גבי הפורום בקורות אותך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

28/03/2011 | 11:02 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום רב, כפי שכתוב בראש הפורום, בתשובותיה של ד"ר גלבוע עלול לחול עיכוב של עד 72 שעות וזאת בהתאם לזמן המוקצב למומחים ע"י הנהלת האתר למתן תשובות. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friedly.co.il

03/04/2011 | 15:17 | מאת: יוני

האם ניתן לחיות חיים הטרוסקסואליים רגילים למרות משיכתי לבני מיני ? אינני מתכוון לצאת מהארון לא בזמן הקרוב ולא בזמן הרחוק. תודה.

26/03/2011 | 17:04 | מאת: מישהי

אני נמצאת מס שנים במערכצת יחסים עוטפת ואוהבת עם בת זוגתי.אנחנו נורא מאוהבות.מאוד קשה לנו עם החוסר קבלה של החברה וההורים שלה לא יודעים.כרגע אנחנו מתגוררות אצלם .המצב מאוד חונק שאנו צריכות להסתיר אהבה כמו שלנו.אנחנו גם תלויות בהם כלכלית מכל מיני בחינות.אז בכלל אי אפשר שהם יגלו עלינו.הם בטוחים שאנו כמו אחיות.הם גם ממשפחה מאוד שמרנית..אני יודעת שזה לא אמור להיות לי עקרוני .אך זה מאוד כואב לי וגם לבת זוגתי.וגם אנחנו צריכות מהם טובות כספיות..המצב בכלכלי שלנו קשה...מה לעשות...

29/03/2011 | 00:15 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום רב לך מישהי, אין לי ספק שאת וחברתך נמצאות במצוקה רבה. מצד אחד, הבינותי מדבריך, שאתן מאושרות במסגרת הזוגית שיצרתן וכפי הנראה גם אינכן רוצות לוותר עליה, ומצד שני, אינכן מעיזות (ואף מפחדות) לגלות את "סודכן", בעיקר עקב חוסר עצמאות כלכלית ותלות בהורים. בדרך כלל, קשה לשמור על "סוד" כשלכן לאורך זמן, במיוחד כאשר אתם גרים במחיצת ההורים. כאשר זה מתגלה מבלי שאתם יזמתם את הגילוי - בצורה המתאימה לכם ובאופן שיש לכם שליטה עליו - התוצאה מאד קשה (וזאת בלשון המעטה). אתן חייבות לזכור שגם להורים קשה מאד לקבל את המצב ועוד קשה שבעתיים אם זה מתגלה ללא הכנה מוקדמת ובצורה לא צפויה. תחושת חוסר האימון והכעס שבני המשפחה יכולים לחוש כלפיכן עלולה להיות מאד קשה, ואז קשה מאד לתקן את המצב. כדאי לחשוב איך להביא זאת לידיעת המשפחה בצורה הדרגתית. למשל , על ידי שיתוף מישהו מבני המשפחה או אולי חבר קרוב של המשפחה, שאתן יכולות לתת בו אימון. יתכן, גם שכדאי לכן לזמן מה לא לגור יחד אצל משפחת בת זוגך, כדי לאפשר תפיסת מרחק, שיקל על הגילוי. האמת, שאין כללים באשר לעיתוי הנכון לשתף את הסביבה המשפחתית או החברתית באשר ל"יציאה מן הארון" וכל אחד בוחר לו את המועד שנראה לו מתאים או בשל לגילוי, לפי נסיבות ותנאי חייו. אך במקרה שלך ושל חברתך – יש קושי נוסף, שעליכן להביאו בחשבון. המצב הקיים כיום אינו רק מציאת העיתוי לגילוי של היותכן לסביות, אלא גם העובדה שאתן כבר חיות מזה זמן מה עם המשפחה תוך העמדת פנים והסתרת האמת. בטוחה אני, שזה מה שיקשה על קבלתכן ויעורר הרבה כעסים עליכן. אי לכך, אני סבורה שטוב תעשינה אם תבחרנה באחת משתי האפשרויות: גילוי הדרגתי של מצבכן, תוך שיתוף של דמויות נוספות, שיודעות לשמור סוד כמובן, אך יכולות להוות גם מקור תמיכה עבורכן. או לקיחת אחריות בוגרת על מה שנראה מאד חשוב ורצוי לכן, ולגלות למשפחה את המצב בזמן הקרוב. זאת, כל עוד יש לכן שליטה על הגילוי. בנוסף, לא הייתי מוותרת על האפשרות להינתק - ולו, כאמור, לזמן מה – מן המשפחה ולהיות יותר עצמאיים. ניסיון החיים בתחום מלמד, כי קל יותר להתמודד עם הנושא כשקיימת עצמאות כלכלית, ולו גם חלקית. בהצלחה, ד"ר דליה גלבוע

24/03/2011 | 20:18 | מאת: אני

רציתי לשאול כמה שאלות- כתבתי פה כמה פעמיים ולאט לאט אני יותר ברורה לגבי עצמי אז כנראה אני דו מינית.(in the end) אבל יש לי שאלה לגבי דו מיניות . האם אתה אכן מאמין שזה יכול להיות? כמה מקהילות הלטה"ב אומרים שזו הכחשה ז"א אני שומעת אנשים שמספרים על זה וגם אני מרגישה את זה. אבל האם זה נובע מהכחשה? או-שתופעת הביסקסואליות באמת יכולה להתקיים.???זה נורמלי??? 2.האם מצאו תשובה שקרובה לשאלה שלי: מה גורם להומואים וללסביות להיות אכן כאלה? גן מסוים? משהו בגוף? או שזה בכלל הנשמה שלהם (כי עובדה שהומואים יותר רכים ולסביות יותר גבריות-בד"כ)איך זה קורה? 3.כמו שאמרתי אני דו מינית הבת של אחות של אמא שלי לסבית-הבן של אח של אמא שלי הומו . ויש לי עוד ספקות בנטיות לכמה מבני דודי.. מצד אמי. מה זה אומר שיש כזה ריבוי של נטיות מיניות במשפחה אחת?(דודים וכל זה) מקווה ששאלתי ברור .תודה על כל התשובות המהירות שלך . אתה מדהיםםםםםם :)

24/03/2011 | 23:32 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום אני, בי-סקסואליות היא בהחלט תופעה שקיימת והיא מתבטאת במשיכה מינית ורגשית ברמות שונות לגברים ולנשים. בי-סקסואלים אכן נתונים ללחץ כפול (המכונה בי-פוביה - כלומר, פחד מביסקסואליות) הן מצד החברה ההטרוסקסואלית בשל הפחד שלה מהומוסקסואליות והן מצד החברה ההומוסקסואלית, אשר חלקים בה מתקשים לקבל את העובדה שיש אנשים שנמשכים לשני המינים ומאמינים שמדובר בהומוסקסואלים ובלסביות המכחישים את משיכתם לבני מינם: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 הגישה המקצועית המקובלת היא זו של אלפרד קינסי שמצא רצף בן 7 דרגות הנע מהומוסקסואליות מוחלטת להטרוסקסואליות מוחלטת כשבאמצע רמות שונות של ביסקסואליות. מאמצים רבים מושקעים מזה עשרות שנים למציאת הסבר ביולוגי להומוסקסואליות (גברית ונשית), אך עד כה לא נמצאו כל עדויות חותכות, פרט לאוסף של הבדלים פיזיולוגיים קלים שלא די בהם כדי לשמש הסברים לתופעה. הגישה המקובלת בקרב אנשי מקצוע היא שמדובר כנראה בשילוב בין נטיות מוקדמות ביולוגיות ובין השפעות סביבתיות, כאשר מבין ההסברים הסביבתיים ישנה תמיכה מחקרית מסוימת להסבר הפסיכואנליטי, לפיו קיים ליקוי כלשהו בהזדהות של הילד או הילדה עם ההורה בן אותו המגדר (הבן עם אביו והבת עם אמה) וזאת בשלב הפאלי בהתפתחות המתרחש בגילאים 3-5. מסיפורי חיים של הומוסקסואלים בוגרים (בעיקר גברים) קיימת עדות שיטתית לכך שבילדותם הבנים גילו העדפה למשחקי בנות, קשר קרוב מאוד לאימותיהם וקשר מרוחק עם האב וזאת בהשוואה לקבוצות ביקורת של הטרוסקסואלים בוגרים. הדפוס ההפוך בהתפתחותן של לסביות זכה לפחות עדות מחקרית, אם כי בחלק מן המקרים לסביות מדווחות שמאז ומתמיד היו TOM BOYS (כלומר, התנהגו כבנים והעדיפו חברת בנים כבר בילדותן). אין בשלב זה כל הסבר גנטי משביע-רצון לריבוי הומוסקסואלים ולסביות במשפחה מורחבת אחת. קיימת אפשרות שבימינו, בניגוד לעבר, כאשר יותר ויותר הומוסקסואלים, ביסקסואלים ולסביות יוצאים מן הארון, אנו פשוט מגלים יותר מקרים כאלה באותה משפחה מורחבת. במילים אחרות, הדבר היה קיים תמיד, אבל כיום התופעה גלויה ומדוברת יותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

23/03/2011 | 17:07 | מאת: רני

שלום ד"ר גלבוע. אני בחורה דתיה בת 28 -דו מינית (היה לי קשר מיני עם חברה), טרם התחתנתי ואני בקשר עם בחור שבסה"כ בחור טוב.קשה לי מאד להחליט להתחתן איתו.בנוסף לזו אני נמצאת בקשר טיפולי עם אישה מדהימה פסיכולוגית (בת 60) שאני מאוהבת בה קשות-על כל המשתמע מכך.אני מרגישה המון געגועים אליה.אנחנו מדברות על הכל כבר שנתיים אבל ככול שעובר הזמן אני מרגישה יותר רצון להיות איתה-ומשתגעת בין הפגישות אני מרגישה רצון לגעת בה-ולהיות איתה.היא מבחינתה מנסה להחזיק אתזה איתי.אבל זה קשה מאד. אני מרגישה ממש רצון לקיים איתה יחסי מין. ומרגישה שלא אוכל להתחתן כי אני מאוהבת בה. מה עושים? האם זה יפחת? האם כדי לסיים תטיפול?

28/03/2011 | 00:54 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום רני, מתוך פנייתך עולות שתי שאלות, האחת באופן פחות ישיר (האם להתחתן עם הבחור הטוב שעימו את בקשר) והשנייה באופן ישיר (מה עושים עם האהבה למטפלת). התשובה לשאלה הראשונה פחות קשה: מאד היה מצער אם היית מתחתנת מבלי להיות שלמה עם כך בכל מובן אפשרי, כולל אהבה, עניין משותף, כבוד הדדי, קשר רגשי וכמובן, גם משיכה גופנית. צעד שאינו מבוסס על הדברים הנ"ל, נועד לכישלון וסופו שיביא להרבה סבל ובעיות. מכל אלה עדיף להימנע מראש. יש לזכור, כי "סוף מעשה במחשבה תחילה" ובמיוחד כשמדובר במעשה כה משמעותי כמו נישואין. על כן, עצתי לך אל תיחפזי להינשא למי שהינו "בחור טוב" (למרות שזה דבר חשוב, כשלעצמו). זאת , במיוחד כאשר את עדיין מתלבטת ועסוקה בקשר רגשי ומשיכה מינית לדמויות אחרות. באשר לשאלתך בנושא ההתאהבות שלך במטפלת: רגשות אהבה ומשיכה כלפי מטפל/ת הם דבר שכיח והינו חלק מן התהליך הטיפולי. מדובר ביחסי "העברה" (טרנספרנס בלעז), שמפתח המטופל בעקבות תהליך של העברת רגשותיו מדמויות המשמעותיות ביותר בחייו - כמו הוריו, כלפי המטפל. התייחסות זו המתרחשת כאן ועכשיו בחדר הטיפול, מאפשרת ללמוד על רגשותיו של המטופל לדמויות הנ"ל ובתוך המפגש הטיפולי מתאפשר גם שינוי ותיקון בהמשך לכך. כלומר, אין להבין את ההתאהבות שלך במטפלת באופן ממשי, קונקרטי, אלא כמשל או כסמל לרגשותיך האמיתיים במהלך חייך, לדמויות משמעותיות. יתכן אפילו שמדובר בחיפוש קשר והתייחסות חמה שאת מקבלת מן המטפלת, דבר שחסר לך בעבר, וזה מה שמעורר בך בלבול רגשי ומשיכה . במקרים כגון אלה, המטפל מנווט את הדברים ומפרש למטופל את הרגשות המתעוררים בו כלפיו ובאמצעות התובנה או ההבנה הפנימית שחווה המטופל – מתאפשר השינוי המיוחל, שלשמו מגיע המטפל לטיפול. אם נחשוב בהיגיון, הרי אין ממש התאהבות בוגרת בתוך הקשר בטיפול שאליו את מתייחסת. בעצם, את מכירה את המטפלת רק בתוך חדר הטיפול כשעה בשבוע (כך בדרך כלל זה נעשה), כאשר במפגש המדובר את עצמך מרכז השיחה וההתייחסות. כלומר, זה אינו אותו מצב של קשר בין שני בני אדם שמאפשר התפתחות של אהבה בוגרת. זה יותר דומה להתאהבות בדמויות של שחקנים או מורים, מדריכים וכדומה בגיל ההתבגרות. גם אם עוצמת הרגשות והמשיכה יכולה להיות בהחלט עזה, עדיין אין זו אהבה במשמעותה הרגילה. אי לכך, אני מציעה לך לדבר על כך עם המטפלת ולעשות ברגשות שהתעוררו בך כלפיה שימוש טיפולי, שיעזור לך להתקדם לכוון השינוי, שבגללו בוודאי הגעת לטיפול. אם רגשותיך, שעליהם כתבת, לא ישמשו לך להבין את העובר עליך (במשמעות של ההעברה, שציינתי) וגם כעבור זמן מסוים בעתיד הקרוב לא יחול שינוי בתחושותיך, כדאי לך לשוחח עם המטפלת על האפשרות של הפסקת הטיפול. השארת המצב כמות שהוא אינו מסייע לך ובוודאי שאינו מקדם אותך ומאד חבל... בהצלחה ובברכה, ד"ר דליה גלבוע

23/03/2011 | 09:50 | מאת: הורים

שלום. הבוקר התפרסמה כתבה במגזין "זמנים מודרנים" בעיתון ידיעות אחרונות על הורים ש"מורדים" בתפקידי המגדר. כלומר, לבנים הם נותנים במודע צעצועי בנות , מורחים להם לק, מלבישים אותם בבגדים בצבעי בנות וכו. וכמובן גם ההיפך, לבנות הם נותנים צעצועי בנים, מלבישים אותם בבגדים עם צבעי בנים וכד'. אנו לא יודעים אם הספקת לקרוא את הכתבה אך נראה לנו כי זה ממש לא בריא לילדים. האם תוכל לחוות את דעתך בנושא מאחר ולא ראינו בכתבה שום תגובות /התייחסויות לנושא מצדדים מקצועיים. תודה!

23/03/2011 | 10:08 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום הורים, לא קראתי את הכתבה, אך אני מתנגד נחרצות לכל שימוש בילד לסיפוק צרכיו של ההורה באופן כללי ולפי תיאוריכם, זהו מקרה פרטי של התופעה הכללית הזו. הבחנה בין צורכי ההורה לצורכי הילד, גם כשנדמה שההורה פועל לטובת הילד (בעיקר במקרים של הגנת-יתר עליו), היא אחד היסודות החיוניים ביותר להתפתחות תקינה של הילד. במקרה המתואר בהחלט קיים חשד שההורים פועלים מתוך מניעים פרטיים שלהם (כנראה אידיאולוגיים) על חשבון צורכי ילדיהם. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

אודה לעזרה כלשהי, בנושא הזהות המגדרית.

22/03/2011 | 22:51 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

23/03/2011 | 19:49 | מאת: אני

אני בחורה דתייה גם . אומנם כן אני בחורה אבל אני נגעת לליבי . הכאב שלך המצוקה וכל הרגשות הקשים האלו . אני כרגע עוברת מין התלבטות מינית אולי אני דו מינית.אבל אני ממש מבינה אותך אז אם תרצה לדבר לשוחח וכל מה שצריך אני פה בשביך ואשמח לעזור תחזיק מעמד!!! אם תרצה אתן לך את המייל שלי.

22/03/2011 | 13:29 | מאת: נירית

הי- האם תוכל להסביר כיצד מתפתחת זהות לסבית ובעקבות מה? האם אלו אירועים שקשורים לילדות? מבנה כימי?

27/03/2011 | 22:57 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום רב נירית, שאלתך היא שאלה מאד חשובה והתשובה לה יכולה להיות מאד ארוכה. אענה לך בצורה תמציתית ככל שניתן. הדעה המקצועית כיום בנושא היא, שהזהות המינית נקבעת בתקופת ההתפתחות המוקדמת של האדם. הנטייה המינית אף היא מתפתחת בשלבי החיים הצעירים. כאשר מדובר בלסביות, הרי שהחוויות במסגרת המשפחה בשנות ההתפתחות, כלומר בילדות המוקדמת ובשנות הילדות היותר מאוחרת, כולל בתקופת ההתבגרות, משפיעות על הנטייה המינית. בשלבים אחרונים אלה מתבצע כנראה גיבוש הזהות והנטייה המינית, שאליה אנו מתייחסים עתה. טרם נמצא מרכיב ביולוגי או פיזיולוגי כלשהו, שאחראי לכל מה שאנו מגדירים כלסביות. יתכן, שבעתיד יגלו דברים אחרים, אך כיום מבינים את הנטייה הנדונה, במונחים הקשורים להשפעת הסביבה. יש לומר שמדובר גם בהשפעת הסביבה ההורית המיידית בשלבי החיים המוקדמים וגם בהשפעה סביבתית חברתית במובנה הקרוב וגם הרחב יותר. לדוגמא, מאז עלית הפמיניזם התופעה הרבה יותר נפוצה ומקובלת ואף לבשה פנים נוספות. כלומר, כיום כשמדובר בלסביות, אין מדובר רק במשיכה מינית ורגשית בין נשים אלא גם בקשרים תרבותיים, חברתיים ונפשיים אינטנסיבים. יש לזכור, כי כל נושא הזהות והנטייה המינית הוא מנעד (זו המילה העברית כיום לספקטרום או קו רצף) מאד ארוך, החל בזהות ונטייה מינית התואמות את מינו הביולוגי של האדם בקצה האחד ועד לחוסר התאמה מוחלט בקצה השני. על גבי המנעד יש הרבה מאד אפשרויות וגוונים. ואולם, בעקבות שאלתך נתרכז עתה באותן נשים, שאין להם ספק כי הינן בנות חווה, אך אין הן מרגישות מחויבות לסטריאוטיפים הנשיים בתחומי החיים השונים. הן מוצאות עניין בנשים אחרות, מעדיפות את חברתן וחשות משיכה רגשית ומינית אליהן. דבר זה יכול להיווצר ממגוון של אפשרויות: למשל, מהזדהות מורכבת שאינה חד משמעית עם האם, שהרי מצד אחד היא בת/אישה כאימה, אך מצד שני היא חשה בתוכה גם בגבריות הקיימת בה, בצורה יותר אינטנסיבית ואינה מפנימה עד הסוף את המשיכה לגברים, שאופיינית לאישה כמקובל ושכיח. לא פעם יש קשר חזק מאד לאב ורצון להתרחק מן האם, אך קורה גם ההיפך. בהרבה מאד מקרים הדברים מתרחשים במהלך שנות הילדות, בעקבות ניסיון קשה, משפיל או אף אלים (באופן מילולית או פיסי) עם דמות האב או גברים נוספים. אזי, במקרים כאלה, נוצרת רתיעה מגברים ומתפתח דפוס של חיפוש קשר רגשי לנשים אחרות: קשר, שיש בו הבנה וקבלה באופן מרגיע, נעים ורצוי ובכלל זה גם קשר מיני לנשים. לסיכום ניתן לומר, כי מדובר במספר רב של אפשרויות להתפתחות הלסביות, בעקבות חוויות בגיל המוקדם ובילדות היותר מאוחרת, בעקבות המגע עם הסביבה הקרובה. התנועה הפמיניסטית נתנה, כאמור, לגיטימציה לדבר ואפשרה הרבה פתיחות וקבלה לנשים הלסביות. כיום, בחברה המערבית, מקבלים זאת בהרבה טבעיות ומאפשרים לקיים זוגות ומשפחות של נשים לסביות גם במסגרת החוק בלא מעט ארצות. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

22/03/2011 | 11:14 | מאת: גיל

שלום ד"ר גידי רובינשטיין. בכללי אני מסתובב בחברה רק של סטרייטים והם גם חברים מאוד טובים שלי והם לא יודעים שאני הומו וגם אני עדיין לא בטוח. אני בן 15. אני דיי נמשך לבנים ולרוב שאני רואה את איבר מינם איבר מיני ישר נעמד. מה זה אומר עליי? והאם זה רק תקופה שחולפת ושתעבור עם הזמן?

22/03/2011 | 16:50 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום גיל, לפי תיאוריך, רוב הסיכויים הם שאתה אכן הומוסקסואל, כפי שחלק ממך באמת מרגיש. הזיקפה נוכח איבר מין גברי היא אינדיקציה די ברורה לכך. מטעמים חברתיים ובשל כישוריך החברתיים המפותחים חבריך הם הטרוסקואלים, בין היתר משום שאלה האנשים המקיפים אותך במסגרת הטבעית שלך. בטוחני כי כישוריך החברתיים המפותחים יעזרו לך רבות גם בחברת הומוסקסואלים ולקבל את נטייתך המינית. המשיכה לבני מינך לא תחלוף, סביר להניח, אך אם אתה נמשך גם לבנות, אתה יכול לנסות לממש משיכה זו גם אם היא פחותה ממשיכתך לבנים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

21/03/2011 | 21:20 | מאת: אמא

דוקטור שלום, בני הבכור בכיתה ג'. הוא ילד עדין, רגיש, קצת מופנם, ביישן וחסר ביטחון. הייתי אומרת שגם קצת פחדן. יחד עם זאת הוא מתנהג בצורה האופיינית למגדר שלו, משחקי בנים, ספורט, כדורגל , כדורסל, וכד'. מעולם לא נתקלתי במשהו שהוא חריג או הפוך למגדר שלו. האם מה שתארתי לעיל מעיד או יכול להעיד על משהו מבחינת נטיותיו המיניות לעתיד? בנוסף, מה ניתן לעשות בכדי להחדיר לו ביטחון, שישתחרר קצת. הוא ילד מאוד מקובל על חבריו, אבל משגע אותי חוסר הביטחון, הפחדנות, הרגישות והעדינות שבו תודה על תשובתך ועצתך

21/03/2011 | 21:36 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לאם המודאגת, נראה לי שהמפתח לשאלותייך נמצא במשפט "משגע אותי חוסר הביטחון", כלומר, התנהגותו של בנך מעוררת יותר אי-נחת אצלך מאשר אצלו והדבר מונע בעדך לשמש לו מקור תמיכה הורי. המלצתי החמה לקחת צעד אחד או שניים אחורה ולסמוך על הילד שיתפתח בכוחות עצמו. ההתנהגות שאת מתארת בפירוש אינה הפיכת מגדר, אך אנו מכירים גם ילדים "גבריים" מאוד וגם כאלה ששיחקו בכדורגל ובכדורסל בילדותם שהתפתחו להיות הומוסקסואלים. כך או כך, לא ניתן לשנות וגם לא למנוע התפתחות משיכה לבני אותו מגדר ולכן חשוב מאוד שתרפי מהעניין למען התפתחותו התקינה של בנך. הילד מקובל בקרב חבריו בשלב התפתחותי שבה יש לקבוצת בני אותו גיל חשיבות מכרעת. אינני מכיר שיטות ל"החדרת ביטחון", אך ישנן דרכים רבות מאוד להחדיר "חוסר ביטחון", אחת מהן שידור ספקותייך ודאגנותך לבנך במקום לשדר לו שאת סומכת עליו שיסתדר בלעדייך. במקרה הצורך, תוכלי כמובן לפנות להדרכת הורים אצל פסיכולוג התפתחותי או חינוכי, אם כי ככל שתעשי פחות, כן ייטב לילד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

22/03/2011 | 12:09 | מאת: אמא

דר' שלום. נהניתי לקרוא את תשובתך. אולי לא הובנתי נכון אבל אני מאוד מעניקה ומשדרת לבני תמיכה וקבלה וכול מה שצריך, ואני גם יודעת שלא אוכל לשנות דבר. אבל כאמא יש לי משום דאגה , כי אני פוחדת שמא יקשה עליו להסתדר בחיים בגלל חוסר הביטחון שלו שמגיע יחד עם עדינותו ורגישותו. אני רוצה לעזור לו כמובן מהצד ובלי שירגיש ואני מחפשת את הדרך. לא הבנתי למה התכוונת כאשר כתבת "הילד מקובל בקרב חבריו בשלב התפתחותי שבה יש לקבוצת בני אותו גיל חשיבות מכרעת". האם מהתנהגותו העדינה והרגישה , חוסר הביטחון וחוסר האומץ שלו ניתן להסיק משהו לגבי נטיותיו המיניות לעתיד? האם תכונות אלו הן משותפות לגברים ונשים?

21/03/2011 | 01:19 | מאת: הגבר האלמוני

ד"ר שלום רב, אני בן 26, הומו הבטוח ושלם במיניותו. בן הזוג שלי, איתו אני נמצא כבר כשנה, הוא בן 21 ודו-מיני. אני לא יודע בוודאות למי הוא נמשך יותר - לגברים או לנשים, אך ככל שאני יודע ומאמין וגם ע"פ שיחותיי איתו, הוא נמשך במידה רבה לשני המינים - לפניי היו לו קשרים/סטוצים רבים עם בנות. (כלומר ע"פ הבנתי, לא מדובר כלל בהומו בהכחשה אלא בדו מיני). אני רוצה לציין שהוא שלם עם עצמו ועם עצם הקשר הזוגי הממושך והרציני שלו עם גבר, "יוצא מהארון" בפני חבריו הקרובים וקרוב מאוד גם לספר להוריו על הקשר שלו. לא די בכך - אנחנו גם מדברים וחושבים קדימה על העתיד שלנו ביחד- והוא נשמע בטוח ושלם בזוגיות שלנו, בעתיד שלה, ובעתיד שלו איתי בתור גבר. הטיעון הכללי שלו הוא "לא משנה לי אם אני עם גבר או אישה - כל עוד טוב לי איתו/איתה אני אשאר איתו/איתה". בהסתכלות קדימה, אני לא בטוח כיצד לעכל את הסיטואציה. מצד אחד הקשר ביננו טוב, וע"פ דבריו הוא גורם לי להרגיש שהוא ישאר איתי ואין לו כל בעיה לחיות עם גבר ואף להקים איתו משפחה. מאידך - אני חושש שיתכן שהוא צעיר ונאיבי, ועוד מספר שנים יבין שקשר עם אישה יהיה עדיף לו מסיבות ברורות של נוחות ופרקטיות. כמו כן,קראתי בפורום זה על הרבה דו-מיניים נשואים, שאחרי שהם חיים עם אישה הרבה שנים הם חשים צורך לממש את משיכתם לגבר - כך אני חושש שלאחר תקופה מסויימת, יהיה לו דחף לממש את משיכתו לאישה. (ואני אמנם גבר והומו אך טיפוס מאוד מונוגמי). ככל שאני קורא יותר על בי-סקסואלים ועל הדילמות בו הם נמצאים, כך אני חש חוסר ודאות גדולה יותר. אשמח לשמוע את דעתך על המצב שתיארתי, כמו כן אשמח אם תוכל להגיד לי מניסיונך עם ביסקסואלים, האם בסופו של יום רובם יעדיפו לבחור בחיים עם אישה ו"יתעסקו" עם גברים מהצד? כי זו ההתרשמות שלי לפחות מהחומר שאני קראתי. תודה רבה הגבר האלמוני

21/03/2011 | 09:53 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לגבר האלמוני, להרגשתי, אתה מחפש ודאות במקום שבו אי-הוודאות שלטת, עולם היחסים הבין-אישיים ויותר מכך, התחום הרומנטי. הביסקסואלים שתיארתי ואשר בחרו בקשר עם אישה כקשר הזוגי של חייהם ובקשרים עם גברים מחוץ לקשר זה, לא היו מעלים על דעתם לחלק את חייהם עם גבר, כמו שחברך עושה ובוודאי שלא היו אומרים את המשפט הנפלא שלו: "לא משנה לי אם אני עם גבר או אישה - כל עוד טוב לי איתו/איתה אני אשאר איתו/איתה", המעיד על שילוב נדיר בין מין ורגש ויכולת לקבל החלטות לגופו של עניין/אדם. גם אם חברך היה הטרוסקסואל לחלוטין ולצורך העניין נישא לבחורה, אין כל ודאות שלא היה מתאהב בשלב מסוים בבחורה אחרת ולהפך, גם אם לא היה נמשך כלל לבחורות, אין כל ודאות שלא היה מתאהב בבחור אחר תוך כדי הקשר אתך. עם זאת, לפי תיאוריך את הבחור ואת הקשר איתך, וכן את נכונותו לצאת מהארון, אין כרגע למשיכתו לנשים או לגברים אחרים כל משמעות. לכן אני מזמין אותך לטפל בעצמך, להבין שאף קשר אינו טומן בחובו ודאות והבטחה לזוגיות נצחית,ללא קשר לנטייה המינית של המשתתפים בו. חשוב מאוד שתקבל מציאות זו בשלווה וכמובן ככל שתפגין חרדה בעניין בתוך הקשר, הדבר עלול לפעול כנבואה שמגשימה את עצמה, להכניס לחץ לקשר ופחות סיבות עבור חברך להישאר בו. רוב הקשרים אינם מתפרקים בגלל גורמים חיצוניים אלא משום שמשהו בתוכם נשבר ולכן חשוב מאוד לשמור על האוצר הגדול שיש בידיך מתוך שלווה יחסית שאולי כדאי לך לשקול שיחת ייעוץ פה ושם כדי להגיע אליה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

20/03/2011 | 20:55 | מאת: לילך

וואי ממש תודה על התשובה.אגב אני הרבה יותר מחפשת ריגושים והוא הרבה יותר יציב-גם נפשית.מה שמפחיד אותי זה שהעקשנות שלו תהיה בקשר כלפיי.עוד דבר יש לציין שאנחנו דתיים לא חרדים! דתיים של בני עקיבא :-) , היו לי כמה חברים אך מעולם לא נגעתי בגבר. אני חייבת לציין שכשיצאתי עם טיפוסים כמוני(רגשיים ולא תמיד הכי יציבים) מאד פחדתי מהם.אני מרגישה שהנפש שלי רוצה טיפוס יותר מקובע ומייבש -אבל מצד שני זה כבד לי. בקיצר האם זה הגיוני שהוא כן מתאים ודרוש עוד זמן? אבל אני באמת צרכה להרגיש אוהבת..

20/03/2011 | 23:01 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לילך, מוסד הנישואין אכן מספק יציבות וביטחון - ולא ריגושים. את שביל הזהב בין שני הצרכים הסותרים הללו אני ממליץ לך לחפש בעזרת איש מקצוע מתחום בריאות הנפש, לפני שאת מתפנה לבחירת בן זוג. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friedly.co.il

20/03/2011 | 19:58 | מאת: לילך

שלום ד"ר גידי. אומנם אני סטרייטית אבל מאחר ואני מאד אוהבת את תשובתיך אני פונה לפורום הזה.מקווה שזה בסדר. אז-אני בת 28 הייתי בקשר עם בחור 4 חודשים-לכאורה קשר טוב ,מדובר בבחור שמאד יודע מה הוא רוצה-בחור שבגילי ועושה דוקטורט-ובכלל בחור חכם. גם מבחינת אופי -בחור טוב.דבר אחד שמאד הפריע לי זה שהוא עקשן-וזה הפחיד אותי לגבי דברים מסוימים. ועוד דבר שלא ממש פיתחתי אליו אהבה-זה היה יותר חברות טובה. הוא לא הבחור הראשון שלי והאמת שמעולם לא יצא לי ממש להתאהב בבחור (נשמע הזוי?) עברה חצי שנה מאז סיימנו את הקשר -ועדין הוא בליבי -אני חוששת שהוא בליבי לא מהסיבות הנכונות-אני לחוצה להתחתן ,ומאז שיצאתי איתו כל הבחורים לא התקרבו אליו מהרבה בחינות. מצד שני אני מפחדת שבגלל הלחץ אני יעשה שטות.יש לציין שהוא רוצה לחזור. אני מרגישה שיש בו קצת כפייתיות (לא תמיד מודעת) אבל שוב הוא בחור טוב. שאלותיי הם כאלו: 1.האם כדי לנסות שוב? 2.האם יש סיכוי שאתאהב? בו? 3.האם 4 החודשים שיצאנו משקפים את מי שהוא באמת. 5.האם יש ממה לפחד מהעקשנות שלו והכפיתיות. אני ממש חייבת תשובה. תודה ד"ר.

20/03/2011 | 20:19 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לילך, קשה לי לענות לך באופן ישיר על השאלות ששאלת, אבל באופן הכללי ביותר ניתן לומר שרמה מסוימת של אובססיביות בהחלט עוזרת בהתמודדות עם פרויקטים עם דוקטורט (ומחקר באשר הוא) ואנשים בעלי כושר התמדה ודבקות במטרה הם בד"כ גם יציבים בתחומים אחרים. אלה אכן לא הטיפוסים ההרפתקניים ומחפשי הריגושים ודווקא משום כך הם מתאימים לקשר ממושך ומחייב. מצד שני, קשה מאוד להמליץ לך בגילך הצעיר להינשא למי שאינך אוהבת כבר בשלב כה מוקדם של הקשר. עם זאת, הואיל ומעולם לא התאהבת, כדאי אולי בכל זאת ללבן את הסוגיה עם עצמך מול איש מקצוע. לחץ ללא ספק אינו צריך להוות שיקול בשיקולי הנישואין שלך, אך הקושי להתאהב דורש עיבוד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום לד"ר כיום אני בן 21. אני בכלל לא יודע איך להתחיל.. החיים שלי הם פשוט אסון ואני כל כך בודד וקרוע פנימית שזה דקה לפני התרסקות ושגעון. אז ככה, הבעיה היא שמאז שאני זוכר את עצמי(גיל 3) אני מרגיש כמו אישה. בגיל 5 דמיינתי שיש לי קוקו של בנות כשאני רץ, עד היום כשאני הולך ברחוב אני בדמיוני נראה כמו אישה מהממת שגברים מסתכלים עליה ובתת מודע אני שואלת את עצמי תוך כדי איך זה שגברים לא מתחילים איתי אני הרי מרגישה כ"כ אישה ונקבה מבפנים ואפילו הגוף שלי וההליכה שלי הכי נשית בעולם, חלמתי להיות ועד היום משאלת הלב הכי גדולה שלי היא פשוט להיות מי שאני. לבינתיים אני מממשת את עצם הנשיות שלי כאישה ומוח נשי בגוף של גבר בכל מיני צורות-לייזר בכל הגוף והפנים, גוף רזה ונשי , שיער ארוך, גבות וכל מיני דברים קטנים שגורמים לי להרגיש מי שאני, אישה. אני בד"כ מדברת בלשון נקבה על עצמי אבל כאן אני כותב לך כזכר בכדי שתבין שאני עדיין בחור. בחור קרוע לגמרי. אני מפחדת לצאת מהארון ולהתחיל בתהליך בגלל איך שהמשפחה שלי ואבא שלי יגיב. מה גם שחונכתי בבית דתי, ויש לי שמרנות טבעית בכל הנוגע לשינוי מין למרות שאני אישה בגוף של גבר!!! ובגלל זה בעצם מלקה את עצמי בכל יום ויום שאני נשארת בו גבר. אני כ"כ בודדה, מרגישה לא מחוזרת, אישה גברית ומכוערת, מרגישה שמתייחסים אלי כגבר וכשקוראים לי "אדוני" זה הדבר הכי פוגע בעולם מבחינתי. כשגבר ברחוב יטפח לי על השכם אני ירגיש שאמנם הוא מחבב אותי כ"בחור"-ונעלבת מזה- בזמן שאת כל הכוסיות האחרות הבנות האמיתיות הוא רק חולם יומם וליל בעוד אני אומרת לעצמי שאם רק הייתי אישה הייתי הכי נשית כוסית ומהממת בעולם. אני מרגישה שנאת אדם בגלל שלא מתאפשר לי לחיות בכלל. אין לי חיים כ"גבר". אין לי אהבה, אני שמה כל יום ג'ינס וטישרט בלית ברירה והסיוט הכי גדול שלי אלה נעלי הגברים שאני נאלצת לשים ובסתר הולכת על עקבים. אפילו התחפשתי לאשה אמיתית בפורים וכ"כ נהניתי שנשארתי כל הלילה עד 6 בבוקר עם התחפושת וחיפשתי רק שאנשים ישימו לב אליי,"היי, תראו, אני אישה!" והאמת, שהיה קשה לאנשים להבחין שאני גבר מתחת לתחפושת, אני ממש נשית כבחור. אני חושבת שהמעגל הזה לא ייגמר לעולם, ומפחדת להגיע לגיל 60 מובטלת ולא ממומשת וחסרת כל כי כגבר אני לא באמת מסוגלת להצליח כי אני מרגישה שזה לא שווה לי הרי גם ככה אני מתכוונת לעבור שינוי מין, ולהצליח בגדול כגבר לא מתאים לי כי אז אהיה דמות ציבורית ואין לי בכלל ייצוגיות גברית אלא רק נשית, ודמות ציבורית שמשנה את מינה לעיני העולם זה לא דבר כיפי לא לה ולא לסובביה. אני הכי רוצה בעולם להתחיל שינוי כבר עכשיו!!!!!! אבל אני פשוט משתתקת ליד ההורים שלי ולא מסוגלת אפילו להגיד להם בתור התחלה שאני נמשכת לגברים, "הומו". אני חושבת לעצמי לפעמים, שאני כבר רוצה לעבור את החיים האלה ולמות כמה שיותר מהר, ולחזור לעולם כנקבה ואישה. אני נאחזת בקדוש ברוך הוא ומתפללת אליו שיעזור לי, אך לבינתיים כלום לא קורה ומצבי הנפשי מחריף. אני כבר מתחילה להראות נשית מדי כגבר ואני לכאורה באמצע נכון להיום, ואלו לא חיים להיות באמצע...אבל זה עדיף לי לבינתיים על להיות "גבר". וזה בעייתי במיוחד, אני גרה באזור של דתיים, אנשים הומופובים ומלא ערסים ושמרנות. מרגישה כ"כ שונה ופגומה ולא ראויה לכלום. אין לי אף אחד שיעזור לי בתהליך ובכלום ואני מרגישה שהשעון מתקתק ואני לפני קריסת מערכות. הנפש שלי מתרקבת ואני מרגישה שזה הגיע לכדי פיקוח נפש של ממש, קרתה פה טעות איך לעזאזל נולדתי גבר וכל החיים שלי אני חיה ומרגישה אישה?!?!!! כל יום מחדש אני מסרסת לעצמי את הנשיות בגלל מה שהחברה תגיד. אני נאלצת להסתגר בבית רוב הזמן בגלל דיכאון וקונפליקטים פנימיים שקורעים אותי. שלא לדבר על העין של אבא שלי שצופה בי כמו בזכוכית מגדלת וזה לא נעים לי אני מרגישה שהוא נגעל ממני ומסוגל לעשות לי משהו אם רק אעיז לעלות על שפתיי את המילה "אישה". אני לא חיה, אני 21 שנה מבחינתי מתתי ורק כשאני יהיה אישה ואקח הורמונים כדי להיות מי שאני, אני ייוולד. אני על סף בכי כל הזמן. רואים לי את זה בעיניים ואף אחד לא עוזר לי. מצטערת מראש על המגילה ואני מקווה שאיכשהו תעזור לי, אני חייבת עזרה פסיכיאטרית דחוף, אני רועדת כולי ואני על סף קריסה נפשית . מקווה שתקראו הכל, ד"ר נכבדים, ותנסו לעזור לי! תודה

23/03/2011 | 22:35 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום רב עדן, דבריך היוצאים מן הלב אכן נכנסים אל הלב. מצוקתך ברורה ובהחלט קשה. למעשה, כל מה שאתה מתארת (אני פונה אליך בלשון נקבה, היות שרוב הזמן כך את כותבת על עצמך, אני מקווה שזה בסדר מבחינתך...) מאד מוכר ואופייני לטרנסקסואלים או טרנסג'נדרים בראשית דרכם. בשלב שבו את נמצאת כיום, קיים הקושי הגדול ביותר. זאת מפני,שכיום ברורה לך מהי זהותך באופן נחרץ, אך אינך מעיזה כלל לממש אותה בגלל תגובת הסביבה ובמיוחד ומעבר לכול זו של ההורים. ניכר שאת ממש מפחדת מתגובתם ובמיוחד מזו של אביך. את אכן זקוקה לתמיכה על מנת להתמודד עם החששות או הפחדים הללו ולהתחיל ולחיות בצורה שאת שואפת אליה. דבר כזה נעשה בהדרגה ובאיטיות, היות שגם ההורים צריכים לעבור תהליך של הסתגלות למשהו שכיום מאד קשה עבורם ואולי אפילו בלתי אפשרי לקבל. האמת, שפנייתך לעזרה (בדברייך אף כתבת "עזרה פסיכיאטרית") מעידה על כך שאת מבינה שאת זקוקה לתמיכה להתחיל ולהניע את כל התהליך של החיים כאישה וטוב שכך. ללא תמיכה או עזרה מאד קשה לבצע את השינוי הראשוני. ישנן דרכים אחדות לקבלת תמיכה ועזרה, שתאפשר לך להתחיל בחיים, שאת שואפת אליהם: ראשית, במרכז הגאה בגן מאיר בתל אביב, תוכלי לשוחח עם אנשים שעברו דברים דומים ואף להגיע לקבוצת תמיכה, שחשיבותה יכולה להיות מאד משמעותית וחיובית עבורך. יש שם גם ייעוץ פסיכיאטרי אשר לאור המצב שאת נמצאת בו, חשוב שתקבלי. למען האמת, אינני יודעת היכן את גרה, אם הינך גרה בצפון הארץ, ניתן לפנות למרפאה לבריאות הנפש בביה"ח רמב"ם ולהיעזר באנשי מקצוע שם. כמובן, שאת יכולה גם לפנות לכל מרפאה לבריאות הנפש ברחבי הארץ ובטוחתני שתיעני בחיוב רב. יש גם אפשרות לפנות לאנשי מקצוע בתחום הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה הקלינית באופן פרטי, אך זה רק במקרה שיש לך אפשרות כספית. אני רוצה להוסיף לדברים היבט מאד מאד חשוב אשר לא פעם מתעלמים ממנו וזה חבל.: היבט זה מתייחס אליך כאדם באשר הוא אדם (גבר או אישה). את חייבת להמשיך להתפתח (וזאת ללא קשר או אפשר לומר גם במקביל), לבעייתיות בזהות והקושי לממש אותה. הכוונה ל התפתחות אישית ומקצועית. לא פעם צעירים במצבך מזניחים את ההיבט הזה מתוך שקיעה בדכדוך עקב התסכול שמקורו באי מימוש הזהות והתוצאה מאד עגומה. למזלנו, אין זה תמיד כך ורבים ממשיכים ללמוד, לרכוש מקצוע, לעבוד ולהתנסות בחיים עצמאיים. מנסיוני, חבל ביותר להזניח את הצד הזה, שבסופו של דבר גם עוזר לטרנסקסואל, לחיות בצורה שהוא רוצה, שכן זה מאפשר גם עצמאות כלכלית ואי תלות בעזרת ההורים. בכלל, ללא מקצוע או יכולת טובה להתפרנס ולהגשים עצמנו בתחום התעסוקה, אין חיים בריאים דיים ואיכותם נפגמת. לכן, אני מייעצת לך, לא רק לשקוע בקושי הרגשי שיוצר המצב, אלא גם לחפש אפיקי תעסוקה או לימוד. זה אינו סותר את הפנייה לעזרה/תמיכה שיכולה לעזור רבות בשלב שבו את נמצאת. אני מאחלת לך הצלחה ואשמח לשמוע כיצד נעזרת והתקדמת. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

16/03/2011 | 04:51 | מאת: איב

אנחנו ביחד כבר שנה וחצי. משכירים ביחד דירה, כשהכרנו הוא סיפר לי שבעבר עבד כנער ליווי עם גברים (לטענתו מכיוון שהיה צעיר ותמים וזקוק לכסף) לדבריו זה נעשה רק במקרים שלקח סמים ממריצים אומנם סיפר שקרו כמה פעמים שהיה מסומם ועשה זאת לא בשביל כסף (לדבריו הוא רק פאסיבי מכיוון שלא עומד לו באקטיבי). כשהכרנו היו בסביבתו כמה "חברים" הומוהים שהרחקתי אותם לא כי דאגתי למיניות שלו אלא בגלל הקשר לסמים איתו, אני בהתחלה באמת האמנתי שנכנס לזה מתמימות וניסיתי לעזור לו להפסיק עם הסמים כי הוא היה משתמש בתדירות יומיומית (הוא טען שזו הדרך שלו לברוח מרגשות אשם על מה שעשה ושקילקל את שמו) חשוב לי לציין שהבחור לפני שהגיע לסמים ולהומוהים דיגמן שכמה חברות מוכרות מאוד ושמו הולך לפניו. אנחנו רבנו המון כמעט פעם בחודש היינו נפרדים ליום יומיים ולרב זה היה קשור בסמים או בשקרים בזמן הפרידה זה בעיני היה המפלט שלו לסמים שהתנגדתי שיעשה כשאנחנו ביחד אחרי שהיה עושה היה בא ומתחנן ובוכה ומבטיח כל דבר שבעולם כדי שנחזור. תמיד הייתי שמה תנאים וזה היה בדיעבד עניין של שבועיים גג חודש עד שיפר אותם בחלק מהבעיות אף עירבתי את הוריו וניסיתי שילך לגמילה אך הוא לא רצה. הבום דווקא הגיעה בתקופה האחרונה כשגיליתי הודעה שאחד ה"חברים" ההומוהים שהוא טען שהם ניפגשים רק כי הוא מספק לו סמים בלי כסף כתב דברים המעידים שהיה ביניהם אקט מיני רבתי איתו והייתי פגועה מאד ביקשתי שיספר לי את האמת לפחות והוא אמר שהבחור היה נותן לו סמים בתמורה לזה שהיה יורד לחבר שלי! וזה היה קורה בדכ בפרידות שלנו אני כבר לא יודעת אם הסמים באים בגלל ההומוהים או להפך מצידו הוא טוען שהוא ניגעל ולא עומד לו מגברים אבל אני לא כל כך מאמינה כי פעם סיפר לי שהוא היה נהנה וגומר ממין פאסיבי. יש לנו דירה וחוזה ביחד ואני חלוקה מצד אחד באהבה שלי אליו ובעזרה שהוא מבקש ממני לבין זה שאני שואלת את עצמי אם הוא לא הומו ואני בכלל מבזבזת כוחות ומאמץ רב בשביל קשר שלא נועד או שבכלל הבעיה היא רק התמכרות לסמים שהוא מוכן לעשות הכל בשביל להשיג אותם? למרות שבתקופה האחרונה לידיעתי הוא לא נוגע בכלל כמעט חודשיים אלא אם כן דברים קורים מאחורי גבי.

16/03/2011 | 11:05 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום איב, לפני שנים רבות כתבתי טור על חייהן של נשות הומוסקסואלים: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=128 והודעתך המרגשת מדהימה באופן כללי הרבה יותר וממחישה כמה נשים מוכנות לעשות למען גברים. עם זאת, הואיל ואת זו שפנית לפורום, אני רואה את תפקידי לדאוג בעיקר לטובתך במגבלות המובנות מאליהן של פורום באינטרנט. אין ספק שחייו של הבחור קשים ביותר ואני יכול להבין את ההזדהות שלך עם סבלו, אך נראה לי שהרחקת לכת הרבה יותר מדיי ואת עושה זאת על חשבון רווחתך ואולי אפילו בריאותך הנפשית. מעניין גם שבתוך כל מסכת הקשיים והמצוקות של הבחור את נתפסת דווקא לנטייתו המינית. ראוי, לכן, להדגיש שהרוב המכריע של ההומוסקסואלים אינו מכור לסמים ואינו עוסק בזנות ולהערכתי, שכיחותן של שתי תופעות אלו דומה בקרב הומוסקסואלים והטרוסקסואלים. איב היקרה, באמת אינני רואה משהו חיובי שיכול לצאת לך מהקשר הזה - והשאלה המדאיגה עוד יותר היא מה הביא אותך לשקול זוגיות דווקא עם הבחור הזה. ברור שרגשותייך אליו עזים ביותר אם את מוכנה להכיל את מצוקתו הרבה מאוד, אך להרגשתי הגעת לגבול ההרס העצמי שלך עצמך ולכ אני ממליץ לך מאוד לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי להבין מה בתוכך גרם לך להיקלע למצב הזה מלכתחילה כדי למנוע הסתבכויות כאלו בעתיד. שוב אדגיש כי ליבי גם עם הבחור ואילו הוא היה פונה עבור עצמו, הייתי מתייחס לעניין לגמרי אחרת, אך הואיל ואת פנית עבור עצמך - זו תשובתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

22/03/2011 | 03:58 | מאת: איב

קודם כל תודה על התשובה, קראתי גם את הכתבה אבל התקשתי להבין את השורה התחתונה לצערי... יש לי מספר שאלות לגבי מה שהגבת: בקשר אלי- כשניתקלתי בשאלתך לגבי מה גורם לי בכלל להיות בקשר כזה ושאולי זה לא יהיה מקרה חד פעמי ויכול לחזור על עצמו בצורה כזו או אחרת בעתיד העמקתי מחשבה לגבי הנושא והיה משפט בטור שלך שכתבת שזה איזשהו רגש אמהי שנמצא אצל הנשים האלו, האם עצם העובדה שאימי ניפטרה שהייתי בגיל 12 ועם אבי אין לי קשר עוד לפני כן קשור למצב שאני מגיעה בקשר הזוגי? כשאני מנסה לענות על זה הדבר היחיד שעולה לי זה שמגיל קטן היו לא מעט אנשים שעזרו לי, האמינו ותמכו בי כדי שאצליח בחיים ואקבל ערכים נכונים הם עשו זאת מרצונם הטוב בלי שום תמורה וגם לי ישנו דחף לעזור ולאמין בכל אדם. אך אולי הדברים לא נובעים מזה ויש סיבות אחרות לזה שאני נכנסתי למערכת יחסים כזאת? בקשר לבן זוג שלי- ציינת שאילו הוא היה פונה בפורום הייתה מתייחס לגמרי אחרת, למה התכוונת? והאם ישנם דברים שאוכל להמליץ לו לעשות בלי קשר אם ניהיה יחד או לא שיכולים לעזור לו או שכדאי שיבדוק? שאלת למה מבין כל הבעיות התעמקתי יותר בזהותו המנית ואני יענה לך: אנשים שמכורים לסמים יוצאים מזה אם הם רוצים בעזרת גמילה ולפעמים בעזרת כח רצון חזק, לגבי העבודות בעבר אני מרגישה שזה מייסר אותו ואני לא אשפוט אדם שמנסיבות החיים מגיע לזה במיוחד שאחכ מצטער על כך ומבין את גודל המעשה אולם לגבי היחסים עם אנשים מאותו מין כידוע לי אם הוא אכן הומוסקסואל זה לא ניתן לשינוי וזה לא עניין תקופתי ולכן היה חשוב לי לשמוע ממך אם אחרי הדברים שציינתי זה יכול להעיד על נטייתו המינית או שזה לא בהכרח מספיק בשביל לדעת בוודאות?

13/03/2011 | 23:40 | מאת: ליאור

שלום ד"ר רובינשטיין וגלבוע, שמי ליאור, בן 26. מאז ומתמיד ידעתי שאני הומו. גם בתקופה הקצרה שהיתה לי חברה, ידעתי שזה לא זה וחזרתי לגברים. העניין הוא שיש דבר אחד לא פתור כנראה (למרות שהרבה זמן חשבתי שהוא נפתר) - ההשלמה שלי עם העובדה שאני לא סטרייט. תחושת האי נוחות, החוסר קבלה עצמית ולפעמים גם הבושה מלוות אותי, לעיתים יותר ולעיתים פחות, ובמיוחד באירועים משפחתיים או לחילופין - כשאני נמצא בקשר אבל לא מסוגל להזיז אותו לאף מקום משמעותי כי יש בי חסם כלשהו. השאלה היא אם זה טבעי - האם זה טבעי לרצות להרגיש "כמו כולם" ושתהיה לי משאלת לב להתחתן ולחיות חיים "נורמליים"? אני מבין שבהגדרות שלי אני כבר מקבע את הסטרייטיות כנורמלית ואת ההומוסקסואליות כלא נורמלית, ואף על פי כן חשוב לי לציין שאני בנאדם פתוח מאוד, ליברל ומודע לעצמו, אבל דווקא בדבר הזה, הכל כך משמעותי, אני לא מצליח לשים את הדעות הקדומות בצד ולחיות את חיי כפי שהם. לאחרונה נכנסתי לקשר רציני, משהו משמעותי יותר מהקשרים האחרונים שלי - אבל חוסר ההשלמה מתחילה לתת את אותותיה. אני לא יכול להיפתח לגמרי, להנות מהקשר כדבר לגיטימי שמגיע לי או לראות בו משהו ארוך טווח - להפך.. תמיד, אחרי התחלה טובה, מגיעה הירידה וכך גם במקרה הזה - לבטים, חוסר חשק ורצון להמשיך, ומשאלת לב שרק צפה יותר למעלה ככל שהזמן עובר - למה אני צריך את זה בכלל.

14/03/2011 | 00:00 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

ליאור היקר, מניסיוני בטיפול בהומוסקסואלים רבים, הקושי לקבל את הנטייה המינית הוא רק מקרה פרטי של חוסר השלמה של האדם עם עצמו באופן כללי הרבה יותר. כולנו גדלנו וחונכנו בחברה הטרוסקסואלית, אשר על אף כל גילויי הליבראליות שלה כלפי הומוסקסואלים (בעיקר במישור המאקרו-חברתי - באמצעי התקשורת ובשינויים בחקיקה), רואה במיניות ובזוגיות הטרוסקסואליות ברירת מחדל. נורמות אלו מופנמות בצורה עמוקה ע"י הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד ובכל זאת קיימים הבדלים בין-אישיים משמעותיים בין הומוסקסואל אחד לרעהו (כמו בין אדם לאדם באופן כללי) ביכולת לקבלה עצמית. אתה מתאר מציאות אקטואלית ספציפית - קשר משמעותי עם בחור, רציני יותר מאלה שהיו לך עד כה - אך לפי תיאוריך, הנורמות החברתיות שהוטבעו בך, מונעות בעדך ללכת איתו עד הסוף. למה אתה צריך את כל זה? משום שקשר מהסוג שאתה מתאר אינו דבר של מה בכך, לא בקרב הומוסקסואלים ולא בקרב הטרוסקסואלים. כידוע, שיעור הגירושין בקרב זוגות הטרוסקסואלים נמצא בעלייה מתמדת וחלפו הימים שבהם נישואין קונבנציונאליים הם "תעודת ביטוח" נגד פירוק הזוגיות. המלצתי לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי שיעזור לך לקבל את עצמך, לרבות נטייתך המינית, קודם כל למען עצמך וגם כדי שתוכל לקבל את מי שמקבל אותך ומעוניין בך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

04/03/2011 | 21:41 | מאת: יאיר

ואוו, יש לי הרבה מה לכתוב והתלבטתי אם לספר את זה בכלל. אקצר למרות שזה בטח יפגע באיכות התשובה אבל בכל זאת לכיוון כללי וייעוץ ראשוני, אני בחור צעיר, לומד מקצועות טיפוליים מסוימים במכללה, בארון, ברקע בעיות של השלמה עם הנטייה המינית וסוגיות רבות הקשורות ונלוות לכך, השאלה שלי לעצמי והנושא ,בין היתר, שמעסיק אותי הוא איך אוכל לטפל באחרים, לא משנה באילו שיטות, כשאני עצמי במקום בעייתי אם ננסח את זה ככה? הקונפליקט, ההסתרה, וכו'..? תודה מראש. (יש אפשרות למחוק את ההודעה לאחר הדיון?) שוב תודה

05/03/2011 | 22:15 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום יאיר, אתה מעלה סוגייה הרבה יותר כללית מאשר השפעת ההשלמה עם הנטייה המינית על היכולת לטפל באחרים והיא האם מטפל חייב להיות "בריא בנפשו" ו"שלם עם עצמו" "במאת האחוזים" כדי לטפל באחרים. ההשלמה היא רק מקרה פרטי של סוגייה כללית זו. המחקר בתחום הערכת תוצאות טיפול מעיד על כך שככל שלמטפל יש פחות סימפטומים פסיכופתולוגיים, הוא אכן מצליח יותר בטיפול באחרים, לפי מדדים שונים (שביעות רצון של המטופל ועוד), ואולם מניסיוני בטיפול באנשי מקצוע מוסמכים, במתמחים ובסטודנטים למקצועות טיפוליים נוכחתי לדעת שגם אנשים מופרעים מאוד מצליחים לטפל באנשים אחרים, בתנאי שהם מצליחים להפריד בין חייהם האישיים ובין התנהלותם מול המטופל, כלומר, אינם משליכים את קשייהם האישיים על המטופל. יתר על כן, מזדמן לי להכיר גם באופן אישי עמיתים רבים למקצוע, הסובלים מקונפליקטים רבים בחייהם האישיים והם מצליחים מאוד בטיפול. עם זאת, אם אתה מרגיש שאינך שלם עם נטייתך המינית, מוטב כי תימנע מטיפול בהומוסקסואלים עד שתגיע להשלמה עם עצמך מבחינה זו. ניתן באופן טכני למחוק שאלות ותשובות, אך אינני רואה סיבה לעשות זאת, משום שלא מסרת כל פרט מזהה והסוגייה שהעלית חשובה מאוד לטובת הכלל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

08/03/2011 | 07:13 | מאת: יאיר

מה לגבי טיפול בסטרייטים? תודה מראש

03/03/2011 | 15:19 | מאת: תמי

שלום, אני בטיפול שנתיים וחצי.הרבה פעמים כעסתי על המטפלת ורציתי לחתוך. כעסתי בעיקר כי היא לא מוכנה לחבק. יש לציין שאני ביסקסואלית. הבנתי מדוע אין חיבוק אבל התקשתי להכיל אתזה. השבוע רבנו ממש והיא אמרה לי שזה לא לדיון.אני כן יודעת שהיא אוהבת אותי ומאד מושקעת בי. מרוב כעס אמרתי לה שהקשר ביננו נגמר. ומאז לא נוצר קשר. האם לדעתך היא תיצור קשר? נראה לי שאני כן חשובה לה.. היא תתקשר אלי לראות מה שלומי? אני ממש רוצה שזו תהיה יוזמה שלה להשיב את הקשר.

08/03/2011 | 22:35 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום רב תמי, מדבריך משתמע שמדובר בטיפול ממושך למדי, שבו מתקיים קשר טוב בין המטפלת לבינך. אם אכן, הבעיה טמונה רק בכך שהמטפלת אינה מוכנה למגע גופני –חיבוק – עימך, הרי שאין זו סיבה מוצדקת לניתוק הקשר. יש לזכור שמטרת הטיפול אינה סיפוק צרכיו המיידים של המטופל, כגון זה שציינת, אלא להביא לשינוי בהתמודדותו של האדם, דהיינו במצבו הנפשי, החברתי, ההתנהגותי, הקוגניטיבי וכיו"ב. כל זאת, דווקא באמצעים פסיכולוגים של הבנה, הארה, התבוננות פנימה, בדיקה של הקשרים החברתיים ויכולת להתנסות באפשרויות חדשות בתחומי חיים שונים ומגוונים. אם הינך מתמידה בטיפול במשך שנתיים ואף חשה קשר רגשי חיובי למטפלת, הרי שבלי ספק את נותנת בה אמון שתוכל לסייע לך בשינוי דפוסים בלתי יעילים בחייך, ואף לסייע לך ליצור דפוסים חדשים יעילים יותר עבורך. אם כך, מדוע לא תוכלי לכבד את העמדה המקצועית של המטפלת ולקבל את דרך הטיפול שלה? בסופו של דבר, משתמע מדבריך שמדובר באשת מקצוע המבינה מהו טיפול נפשי ומה נכון וראוי להתקיים בו. ואגב, אין זה קשור אם הינך ביסקסואלית או בעלת כל נטייה מינית אחרת. חוששת אני, שאם לא תוכלי לכבד את עמדתה של המטפלת ולהבין מהי דרך הטיפול הפסיכולוגי או הפסיכו- תרפויטי, תפסידי קשר טיפולי טוב עבורך, שבו תוכלי להיעזר בעתיד. כמובן, שאנני יכולה לענות לשאלתך אם היא תיצור עמך קשר ותשאל לשלומך. באמת קשה לדעת. יתכן דווקא, שהיא סבורה שאת היא זו שצריכה לעבד את רגשות הכעס שמקורם, בין השאר, בתסכול שמקורו בחוסר סיפוק מידי (החיבוק) ולקחת עמדה יותר מכבדת ונותנת אימון בה,- כזו שיש בה גם משום גילוי של בגרות רגשית. נסי לחשוב על כך ואפשר שתוכלי את להתקשר ולחדש את הקשר הטיפולי. בהצלחה, ד"ר דליה גלבוע

01/03/2011 | 22:09 | מאת: אהוד

ד"ר רובינשטיין ערב טוב. אולי תוכל לספר ולדווח מה מתבצע כיום מבחינת המדע או איזה מחקרים נעשים לצורך בירור הסיבות להומוסקסואליות? האם משרד הבריאות הישראלי משקיע משאבים לגילו הסיבות המביאות אדם להיות הומוסקסואל?

02/03/2011 | 00:02 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום אהוד, המחקרים הנערכים כיום בדבר הסיבות להומוסקסואליות רובם ככולם מתרכזים בהשוואת פרמטרים פיזיולוגיים (ובעיקר הורמונאליים) שונים בין הומוסקסואלים להטרוסקסואלים, כאשר הלהיט התורן הוא הטסטוסטרון. משרד הבריאות הישראלי אינו משקיע כל משאבים במחקרים מסוג זה, בין היתר משום שלא מדובר במחלה. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שאלתי מופנית לגב' גלבוע. בתור פסיכולוגית שעובדת הרבה שנים עם טרנסג'נדרים, ברצוני לשאול מהי דעתך על פנייה לטרנסג'נדרים במין הישן בו נולדו? שמעתי דבר שהדהים אותי, שבתל השומר נהוג לפנות לטרנסג'נדרים המטופלים בניגוד לזהותם האמיתית ולטיפולים הגופניים שהם עוברים. האין פנייה לטרנסג'נדרים במגדרם האמיתי, ללא תלות בחיצוניותם או בטיפולים שעברו, היא הכלל הבסיסי והראשון לטיפול בהם?

03/03/2011 | 23:48 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום לך גל, כל בני האדם פונים בדיבור לאדם האחר,שעימו באים הם במגע, לפי האופן שבו הוא נראה, כזכר או כנקבה- באופן אוטומטי. זה קורה בעקבות תהליך טבעי של למידה חברתית, שמתרחש מגיל מאד צעיר. מחקרים מורים, כי כבר בגיל שנתיים – שלוש פונה הילד או הילדה לאחרים, שעימם הוא או היא בא/ה במגע חברתי, על-פי המין שבו הם נראים וללא טעויות. כך גם קורה, לגבי טרנסג'נדרים, בכל מקום וגם בתל השומר. הפנייה הטבעית- האוטומטית הזו, בעת שיש התאמה בין זהותו של הטרנסג'נדר, לבין הופעתו כבן המין שאליו הוא שואף לעבור, יוצרת אצלו, ללא ספק, תחושה טובה של קבלה ושל הכרה הן בזהותו הפנימית והן בהופעתו החיצונית. אי אפשר להתעלם מכך, שיש מקרים לא מעטים שבהם הטרנסג'נדר אינו נראה בהופעתו כבן המין שעמו הוא מזדהה. זה קורה כאשר טרם הושלם התהליך של המעבר הגלוי למין האחר, בלבוש או בהופעה בכללה (ואגב, אין מדובר דווקא בלבוש או הופעה פרובוקטיבים או מוגזמים). כך למשל, במקרה שההופעה הנשית קיימת, אך עדיין ישנו שיעור בולט בפנים. במקרים כאלה הסביבה החברתית מתקשה כנראה להגיב באופן חד משמעי ונוצרים בלבולים בתפיסת מינו של האדם וכתוצאה גם בדרך הדיבור אליו. בלבולים אלה גורמים לא אחת לעוגמת נפש לטרנסג'נדר. דווקא משום כך, במסגרת שמכירים היטב את האדם ואת תחושתו הפנימית לגבי זהותו, נעשה כל מאמץ לפנות לטרנסג'נדר במין שאליו הוא מבקש לעבור, שהרי אין כוונה לפגוע בו, כי אם להפך. יחד עם כך, בלי ספק, יכולה להתרחש טעות בפנייה אליו, כאשר המראה אינו חד משמעי, וזאת למרות שנעשים מאמצים מצד הפונים- שלא לטעות, על מנת לא לפגוע בו. ככל הידוע לי, במקרה כזה מתנצלים ומסבירים לאדם, שאין כוונה לפגוע בו בכל דרך שהיא ומשתדלים שזה לא יקרה בהמשך. מאד חשוב שגם הטרנסקסואל מצידו יבין, שיש קשר אוטומטי בין הופעתו של האדם וצורת הפנייה אליו, וידע לקבל את הטעות בדיבור אליו בצורה הנכונה מבלי לייחס לכך כוונות שליליות, שאינן במקומן. זה נכון לגבי כל מסגרת שבה הטרנסג'נדר נמצא ולאו דווקא לגבי מפגשיו בתל השומר. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

10/03/2011 | 07:22 | מאת: מטופלת לשעבר, ויתרתי על מתל השומר

כמו שכתב השואל, כלל בסיסי בטיפול עם אנשים טרנסג'נדרים היא לכבד אותם. לא לספר לנו סיפורים על מראה מבלבל, בתור בעלת מקצוע את צריכה להיות מעל זה אך את טועה בפנייתך לרוב מטופלייך ואפילו לא מתנצלת בצורה מכבדת. בנוסף, גם כשהמראה החיצוני תואם את המגדר האישי של מי שמטופל אצלך את משתמשת בידע שלך על כך שהאדם טרנסג'נדר ולא מצליחה להתגבר על זה ובשל כך ממשיכה לפנות בלשון המין השגוי.

28/02/2011 | 12:13 | מאת: אישה של הומו

גיליתי לא מזמן שבעלי נמשך לגברים. יש לנו ילד קטן. איך אני יכולה לגדל אותו בסביבה מיטבית שלא יהפוך להיות הומו?

28/02/2011 | 12:47 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לך, כפי שעניתי בתגובה לשאלות קודמות (כולל היום), לא נמצא כל קשר בין הנטייה המינית של ההורים ובין זו של צאצאיהם. שיעור ההומוסקסואלים והלסביות שגדלו אצל הורים הומוסקסואלים ולסביות דומה לשיעורם באוכלוסייה הכללית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

27/02/2011 | 18:23 | מאת: אורח בפורום

ערב טוב. ראיתי שציינת במספר תשובות כי הנטייה ההומוסקסואלית נוצרת בהתקיים מספר תנאים. אם א+ב+ג מתקיימים אז קיים סיכוי שתיווצר הומוסקסואליות. או שילוב של הורמונים ותנאים סביבתיים. יש לי שתי שאלות. אם נעזוב לרגע את הדברים ההורמונליים/גנטיים ונתמקד בסביבתיים. מה כוונתך לומר, שיכול להיות מצב בו התנאים ההורמונליים יטו לכיוון ההומוסקסואליות והתנאים הסביבתיים יכול שיהיו נתונים לשינוי ואז כאילו הם יכולים לגרום לכך שאדם לא יהיה הומו לבסוף? מה הם אותם תנאים סביבתיים עליהם אתה מדבר ומתכוון? שאלה (שאלות) שנייה היא, סתם מסקרן אותי לדעת את תחושת הבטן האישית שלך. מה דעתך האם בעתיד יהיה מצב בו יהיה טיפול כלשהו ואדם יוכל לשנות את נטייתו המינית? והאם לדעתך בתחושת הבטן שלך ההומוסקסואליות היא דבר העובר בתורשה מאב לצאצא? והאם ילד שבא לעולם מזרעו של אב הומוסקסואל סיכוייו להיות הומו גדולים יותר מילד שנולד מזרעו של הטרוסקסואל?

27/02/2011 | 18:37 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום אורח, דעתי האישית והמקצועית כאחת היא שיימצאו הבדלים ביולוגיים כלשהם בין הומוסקסואלים והטרוסקסואלים, אך אין בהבדלים אלה כדי להוות הסברים סיבתיים. אישית ומקצועית, על סמך הכרות עם הומוסקסואלים רבים, מטופלים ולא-מטופלים כאחד, אני דבק בהסבר הפסיכואנליטי המקורי של פרויד, לפיו קשר הדוק ואינטימי של הבן עם אימו וקשר מרוחק עם האב חוברים יחדיו להזדהות-יתר של הבן עם אימו ולהיעדר דמות הזדהות נאותה עם האב, דבר שבסופו של דבר מוביל בחלק גדול מהמקרים למשיכה של בנים לבני מינם. פרויד עסק פחות בהסבר התפתחות הומוסקסואלית אצל נשים וגם לי אישית יש פחות ניסיון בטיפול בלסביות. לעיתים קרובות הקשר ההדוק בין הבן ואימו מתבטא כבר בילדות עצמה בהתנהגות נשית אצל הילד (משחקי בנות, היצמדות לעיסוקים הנשיים של האם ועוד) ולעיתים המשיכה לבני אותו מין פורצת למודעות רק מאוחר יותר. זו ה"סכימה" שיש לה וריאציות רבות ומגוונות בכל משפחה ומשפחה. סימוכין להסבר זה ניתן למצוא הן במחקרים שהשוו ביוגרפיות של הומוסקסואלים לזו של הטרוסקסואלים והן מהניסיון הקליני שהצטבר אצל מטפלים רבים. עם זאת, אציין שהסבר זה רחוק מלהיות פופולארי היום בעיקר בקרב הומוסקסואלים ומטפלים הומוסקסואלים בעצמם וה"טרנד" האופנתי כיום הוא להשקיע את מירב המאמצים בהסבר אחר הסברים ביולוגיים (לא רק בקשר להומוסקסואליות). בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

28/02/2011 | 10:22 | מאת: אורח בפורום

תודה דר' על תשובתך. כלומר, מה קורה במצבים כאשר אין דמות אב והבן צמוד לאימו כמו שתיארת, ופתאום , עדיין בגיל הילדות, הכול מתהפך ויש דמות אב אפילו חזקה מאוד, כלומר האב הופך מעורב יותר, פעיל יותר ומעניק דמות אב רצינית וחזקה, וכוונתי לא בצורת כפייה של לאלץ את הילד לעשות דברים גבריים או דברים בניגוד לרצונו. האם זה יכול להשפיע ולגרום שלבסוף "הפאזל" לא יושלם והילד לא יצא הומו? כאשר כתבת "שהבן צמוד לאימו" האם כוונתך הייתה צמוד לצורך אהבה וחום שכול ילד זקוק, או שהוא נצמד לאימו לצורך עשיית דברים נשיים כגון עוגה, איפור וכד'. עוד רציתי לשאול האם ההבדלים הביולוגים שאתה מדבר עליהם הם הבדלים שנוצרים בשעת ההריון והלידה או שהם תוצאה של תורשה, כלומר עוברים מאב לצאצא ואם האב הומו סיכוי גדול יותר שהבן יהיה גם הומו. מדוע לדעתך רמה גבוהה של טסטסטורון יכולה להיות הסיבה להומוסקסואליות? הרי ידוע כי רמה גבוהה של הורמון זה גורמת לאדם להיות גברי, שעיר, אלים, שרירי ומקנה גבריות. אבל רמה נמוכה גורמת לעדינות המאפיינת יותר נשים. האם אתה חושב, שוב, דעתך האישית, שבעתיד כן יהיה ניתן למצוא "תרופה" או משהו כדי לגרום לאדם לשנות את נטייתו מהומו לסטרייט?

26/02/2011 | 09:10 | מאת: ח.ח

שלום. אני בן 36 נשוי+, מאוד מבולבל,אני אוהב להסתכל על גברים, מצוטט כולל סייברים, מעולם לא התנסיתי עם גברים, מאוד רוצה (סקס, לא מעבר)אבל יותר משאני רוצה אני יותר מפחד, זה משגע אותי, מצד אחד חיים פעם אחת בחיים וצריך להינות מצד שני זה נוגד את הערכים שלי, שזה למעשה בגידה באישתי,אני בלבטים אדירים,מה עושים????

26/02/2011 | 12:38 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ח.ח, ביסקסואלים מגיעים להסדרים שונים בינם לבין עצמם ובינם לבין הסביבה עד שהם מוצאים איזון. תגובתם הראשונית למצבם היא ברוב המקרים היא לחץ ובלבול, הנובעים מתוך תחושה שעליהם לבחור אחד מבין שני הכיוונים המיניים, אך למעשה הם אנשים בעלי טווח בחירה רחב יותר מזה של הומוסקסואלים מחד והטרוסקסואלים מאידך: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 הקונפליקט הערכי שלך, כפי שאתה מתאר אותו, אינו ספציפי לדעתי למשיכה לבחורים. באותה מידה, היית יכול להימשך לאישה אחרת במקום עבודתך או במסגרת אחרת ולעמוד בפני אותה דילמה: "חיים רק פעם אחת, הנה אישה שאני מאוד נמשך אליה, אבל זה נוגד את נאמנותי לאשתי". יתר על כן, בשני המקרים, יחסי המין עם גבר או עם אישה מחוץ לנישואין בהחלט טומנים בחובם את הפוטנציאל שהם לא יסתיימו ביחסי מין והם עשויים להתפתח לקשר רגשי שיש בו איום של ממש על נישואיך. ייתכן, וזה באמת עניין ערכי ואישי מאוד, שביקור אצל נער ליווי יקל על תחושת הבגידה. שם לפחות ההסדר מכתיב ניתוק רגשי לפחות מצידו ואולי במצב הספציפי שאתה מתאר של רצון להתנסות ו"לטעום" זה פתרון מסוים שכדאי להעלות על הדעת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

26/02/2011 | 12:46 | מאת: ח.ח

תודה על התשובה המהירה הקלת עליי..קצת אבל בכל זאת הקלת:) תודה

24/02/2011 | 17:44 | מאת: ליאם

יש ל בעיה מוזרה אולי בשבילי.. אבל אני מאוהבת או מתאהבת בהומואים. אני יכולה לפנטז את עצמי איתם בכל המובנים אני יודעת שיש כזה כינוי: Fag hag למרות שאין לי חברים הומואים(חוץ מ1 שאני מכירה ככה) אבל אני פשוט אוהבת אותם . כל דבר בהם. אם הגברים הסטרייטים היו כמוהם מבחינת האופי(בדברים עיקריים)העולם היה טוב יותר.\ פשוט אני עכשו אפשר גם לומר בפרשת דרכים בחיי אני לא יודעת מה אני. אני לא יודעת אם הפחד הזה שאני דו מינית (אם אני אכן כזו) או משיכה לבנות קשור לזה. בקיצור יש לי משיכה לבנות עד גבול מסוים ויש לי משיכה ענקית להומואים יותר מסטרייטים. אני לא יודעת אני משתגעת כי אני רוצה כבר אהבה ואין לי בעיה עם הגוף הגברי והסקס שם-משיכה לגברים רגילים! על אף שאני דתייה אבל אני מבינה בכאלו דברים) אבל לראות את עצמי עם גבר או עם אישה זה קשה לי. למה?? כי אני מפחדת שידחו אותי שלא יאהבו אותי.??? אני זוכרת שמגיל קטן הייתי יכולה לאהוב גם בנים וגם בנות. אז האם זה נכון שאפשרי להמשך ל2 המינים? לסיכום: בעיית ההומואים. הסטרייטים והמשיכה לבנות. מערכת יחסים בקיצור. תשובה בבקשההה אני מיואשת. בת 20.

02/03/2011 | 12:26 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום רב ליאם, לא קשה להבין כמה את מרגישה, כפי שאכן כתבת, "מבולבלת". אם אנסה לעשות סדר בדברים (ואגב כך לבדוק אם הבינותי אותך היטב), הרי שאת מודאגת מכך שאת נמשכת לגברים הומוסקסואלים ובעיקר בגלל אופיים הטוב, כך לפי דבריך. מצד אחר את חושבת שאת נמשכת לבנות וחוששת מן האפשרות שאת דו-מינית. מצד נוסף, את חוששת מקשר בכלל עם בני שני המינים, שאפשר שמקורו בחשש מדחייה, כך לדבריך, ולמרות כל זאת, את מציינת שאין לך בעיה עם גוף גברי ואפילו עם קיום סקס עמו. זה באמת מאד מורכב, אך יתכן שלכל המורכבות הזו יש בסיס אחד וזה צורך לקשר רגשי, אוהב ומקבל , שיש בו רכות, התחשבות נאמנות ושאר הדברים שניתן להבין מתכונות אופי שעושות עולם טוב יותר (שוב, כפי שאת ביטאת זאת בלשונך). היות שתכונות כאלה הן באופן סטריאוטיפי משויכות למין הנשי, הרי שניתן להבין שאת בעצם מחפשת תכונות כאלה בבן הזוג,שעמו תרצי ליצור קשר של אהבה ומיניות. לכן גם נוח לך עם בנות. עם כך, אין מקום לראות עצמך כדו-מינית או לסבית, בוודאות. יותר סביר, שאת זקוקה להרבה קבלה רגשית (שמקורו אולי בחוסר ביטחון או חשש מדחייה) עם אדם שיש לו היכולת להעניק אהבה מתוך התחשבות, רכות ונאמנות. מאחר שיש לך משיכה או נטייה לגברים הטרוסקסואלים, הרי שחשוב, כי תחפשי בן זוג ,שאינו הומוסקסואל אך הינו בעל תכונות אופי שאת קולטת אותן כנשיות יותר, כפי שציינתי לעיל. בטוחתני, שתמצאי גברים בעלי תכונות כאלה, שכן הסטריאוטיפ כלל אינו מתאים לכל הגברים. כפי שאנו יודעים מתוך החיים, יש גברים מאד רכים ועדינים בהתנהגותם, שבחברה קולטים אותם לא פעם כהומוסקסואלים, בזמן שאינם כלל כאלה. הם נתפסים "כנשיים" וכנראה שעימם תחושי יותר בנוח ובביטחון. החשוב הוא שתתנסי בקשר קרוב עם אדם כזה ותבחני עצמך איך את חשה במצב כזה. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

22/02/2011 | 12:50 | מאת: יהלי

הי ד"ר גידי, קראתי את תשובתך. המטפלת הינה מבוגרת ואחראית לא נראה לי שההצעה לעלות את מס הפגישות -קשורה לרווח כלכלי מצידה... אני אכן בתנמצאת בתקופה לא קלה עבורי וחווה כל מיני מצבי משבר. אני עובדת חינוך (שוב הנני בת 27) ובוא נומר בלשון המעטה שמשכורתי אינה גבוהה. גם ככה קשה לי להחזיק את הטיפול ולעיתים יש חודשים שיותר ממחצית מהמשכורת הולכת על הטיפול. אבל כרגע הוא נמצא בראש סדר העדיפיות שלי. את כל זה המטפלת יודעת. ולמרות זאת גם כשהציע את הרעיון להעלות את הפגישות ל-2 היא לא הציעה שום הנחה. האמת שכבר לא אכפת לי עניין הכסף..לפעמים אני מרגישה שכל הטיפול תלוי כל כך בכסף.. אם אין גם הקשר נגמר-וכל התלות האהבה והקשר הולך לאבדון. עצוב לי ממש.ואין לי כוח לשתף אותה בזה אני מרגישה שהיא לא תבין.

22/02/2011 | 16:20 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום יהלי, הרבה יותר רצוי לשתף את המטפלת בתחושותייך מאשר אותי, גם סביב העניין הכספי. לא רק שזה לגיטימי, אלא גם רצוי. מטופלים בהחלט מבקשים הנחות והרבה ומטפלים רגילים לכך ולעיתים קרובות נענים. אם קשה לך, את יכולה לשאול אותה עניינית מה התעריף לפעמיים בשבוע. זו שאלה אינפורמטיבית ולגיטימית הקשורה למסגרת (setting) הטיפולית, כפי שבוודאי ביררת את התעריף לפגישה שבועית עם פנייתך הראשונית למטפלת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

22/02/2011 | 11:29 | מאת: גיי

שאלה. היו לי התנסויות מיניות עם גברים, אבל מעולם לא הצלחתי ואני לא רואה את עצמי מצליח להתאהב בגבר. למרות שנפגשתי עם גברים שהיו לטעמי, אבל זה היה רק לסקס וזהו. ללא רגש בכלל. לעומת זאת לא הצלחתי לפתח קשר אינטימי עם אשה מסיבות חרדת ביצוע וביטחון עצמי, אבל לעומת זאת הצלחתי להתאהב באשה מסויימת, אהבה אמיתית, פרפרים בבטן, דפיקות לב שאני פוגש אותה, געגועים ועוד. וגם הצלחתי לראשונה לקיים יחסי מין מלאים איתה. איך אתה מסביר את זה? אם מלכתחילה היה לי ביטחון עצמי גבוה והייתי מתאהב בנשים, אולי לא הייתי מגיע ליחסים עם גברים? הרי לא הייתי מעולם קרוב אפילו להתאהב בגבר למרות שהייתי עם גברים לטעמי וכול המפגשים היו רק חצורך סקס והרגעת היצר המיני. מה קורה איתי?

22/02/2011 | 11:43 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום גיי, מעניין שלמרות כל מה שאתה כותב, בחרת בכל זאת בכינוי "גיי". אני בעד הסברים שהם בבחינת "אהבת מרדכי" ולא "שנאת המן". לכן, קשה לי לקבל את ההסבר לפיו חרדת הביצוע מיחסי מין עם נשים היא זו שדחפה אותך לזרועות גברים. אני מאמין ששתי המשיכות, לגברים ולנשים, אינן תלויות זו בזו ויכולות להתקיים זו בצד זו: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 ייתכן מאוד שקושי רגשי שלך (מובן בהחלט) לקבל את משיכתך המינית לגברים מונע בעדך להתאהב בהם וייתכן שלא מצאת את הגבר המתאים לך. קיימים גם הומוסקסואלים וגם הטרוסקסואלים, גם גברים וגם נשים, שעדיין לא מצאו את בן או בת הזוג המתאימים להם ועדיין לא התנסו בהתאהבות. ברוח המאמר שקישור אליו מופיע לעיל, אני ממליץ לך בחום לראות במשיכתך לשני המינים ברכה ולא קללה, רפרטואר מיני ורגשי עשיר יותר וטווח בחירה רחב יותר. במילים אחרות, לראות את עצמך אדם עשיר יותר הן מהומוסקסואלים והן מהטרוסקסואלים, בהיותך כנראה ביסקסואל. עם זאת, בחרדת הביצוע שלך ביחסי מין עם נשים יש מקום לטפל כמו בכל חרדה אחרת ונדמה לי שאת "סוד הטיפול" גילית בעצמך בקשר עם אותה בחורה שבה התאהבת ואיתה גם קיימת יחסי מין מלאים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

21/02/2011 | 22:32 | מאת: יהלי

הי , אני בטיפול מזה כשנתיים.הטיפול תומך ועוזר.את הטיפול אני משלמת מכספי (אני עובדת-בת 27) הטיפול יקר אבל הצלחתי לעמוד בו עד עכשיו. לאחרונה המטפלת הציעה שאבוא פעמיים בשבוע-היא אמרה שכדי..היא שאלה אותי אם אוכל לעמוד בזה כספית -אמרתי לה שאין מצב.. היא לא הציעה שום הצעה מעבר ונשארנו רק בפגישה אחת לשבוע. אני גם מרגישה שהייתי רוצה להיפגש פעמיים-שזה ייתן לי יותר באיכות חיי. מדוע היא לא מציעה להוריד במחיר? מדוע היא הציעה אתזה אם ידעה מראש שלא אוכל לעמוד בזה? אשמח לשמוע את דעתך המקצועית.

22/02/2011 | 10:58 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום יהלי, מבחינה מקצועית, הצעה להעלות את תדירות השיחות מפעם לפעמיים בשבוע יכולה באופן תאורטי לנבוע משתי סיבות: (א) הזדקקות ל"מינון מוגבר" של שיחות בגלל מצב משברי ו-(ב) הגברת האפקט הטיפולי ורצון להעמיקו, בעיקר בטיפול בגישה פסיכודינאמית. בלי לרמוז דבר על מניעי המטפלת שלך, באופן הכללי ביותר לא הייתי שולל לחלוטין אפשרות שהצעה כזו, כשהיא באה מצד המטפל, חפה מכל אינטרס כלכלי שלו. אני אישית ומקצועית סבור שפרט למקרים בודדים של משבר נקודתי קשה, שבוע הוא פרק זמן סביר לעיכול ולעיבוד של התכנים שעולים בשיחה הטיפולית בין המטופל לבין עצמו ודווקא כאשר הטיפול תומך, הגברת התדירות לפעמיים בשבוע עלולה להגביר את הסיכון לתלות מיותרת. אבל, זו דעתי ורבים מעמיתיי יחלקו עליה. מתיאורך עולה שהמטפלת כן שאלה אותך אם תוכלי לעמוד בעלות של פעמיים בשבוע מבחינה כלכלית וירדה מהרעיון ברגע שאמרת שלא תוכלי. במעבר מפעם לפעמיים בשבוע מקובל שינוי מסוים בתעריף (למשל, אם עלות פגישה שבועית היא 400 ש"ח, עלות פגישה פעמיים בשבוע תהייה 350 ש"ח). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

21/02/2011 | 22:27 | מאת: אילן

האם כול ילד אשר משחק במשחקי בנות , מתעניין בלבוש בנות , באיפור וכדומה עתיד להפוך הומו לכשיגדל? האם ישנם מקרים ששמעת של בנים שתארו מקרים כאלה בילדותם והפכו הטרוסקסואלים לבסוף? איך בכלל ניתן לבדוק זאת ? האם גברים הטרוסקסואליים מספרים על עברם ועל כך ששיחקו במשחקים של בנות? ניתן לכמת זאת באחוזים? הרבה תודה

22/02/2011 | 10:44 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום אילן, מעולם לא נתקלתי בהטרוסקסואלים בוגרים, אשר בילדותם שיחקו במשחקי בנות. זה, כמובן, לא אומר שאין כאלה, אך אני אישית לא נתקלתי בהם או שמעתי עליהם. אף פעם (גם לא ברפואה!) אין דבר שנכון לגבי כולם. גם כשהמחקר כמותי/סטטיסטי, מדובר בהכללות עם טעות סטטיסטית מסוימת, או במילים אחרות, בכלל שיש לו יוצאים מן הכלל. מה שהופך את העניין ל"מדעי" הוא שבמחקר על מדגם מייצג של האוכלוסייה ניתן לאמוד את גודל הטעות. מעצם היותם של הומוסקסואלים מיעוט מסתתר שאין עליו רישום מסודר (בניגוד לנתונים כמו מגדר, ארץ לידה וכד') גם המחקרים הסטטיסטיים המבוססים ביותר לא נערכו על מדגמים מייצגים. חלק גדול שנערכו על גברים הומוסקסואלים אינו כמותי אלא איכותני (שיטת מחקר שזוכה ליותר ויותר הערכה כיום) ובאשר ללסביות רוב המחקר הוא איכותני ולא סטטיסטי. המחקרים שכן נעשו על גברים הומוסקסואלים נעשו על הומוסקסואלים והטרוסקסואלים בוגרים ובמקרים מסוימים נערכה השוואה סטטיסטית. מחקרים אלה מצביעים באופן עקבי על כך שהגברים ההומוסקסואלים מדווחים בשכיחות גבוהה הרבה יותר מעמיתיהם ההטרוסקסואלים על קרבה גדולה מאוד לאם, לעיתים ריחוק מהאב ולעיתים אימוץ התנהגויות הפיכות מגדר בילדות. התנהגות הפיכת מגדר לא דווחה בקרב הנבדקים ההטרוסקסואלים במחקרים אלה. תמונה זו נתמכת גם ע"י סיפורי חיים של הומוסקסואלים שמגיעים לטיפול וגם ע"י התנהגותם של ילדים בעלי התנהגות הפיכת מגדר המגיעים לטיפולם של פסיכולוגים קליניים של הילד, פסיכולוגים התפתותיים ופסיכולוגים חינוכיים. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

21/02/2011 | 22:20 | מאת: מיכאל

מאוד רציתי לדעת ומשוטטות בפורום עולות לי שאלות שלא חשבתי עליהן. אני גיי בארון בן 30 ואחי הוא גם גיי אבל לא בארון. יש לי שתי אחיות נוספות. מבדיקה שערכתי במשפחת אימי ואבי לא מצאתי הומואים או לסביות או אפילו כאלה שאפשר לחשוד עליהם. אבי ואימי לבטח אינם כאלה. איך לדעתך יצאנו הומואים אחי ואני? מי מהורי , אבי או אימי, לדעתך או על סמך מחקרים שתרם לכך שיצאנו גייז? האם יתכן שאבי הוא הומו ולכן אנחנו כאלה? שאלה נוספת , האם טיפול בהיפנוזה יכול להחזיר אותי לעברי לחטט וללמוד אולי את הסיבות , נסיבות, ארועים ודברים שהתרחשו בילדותי וגרמו להיותי הומו? לפי מה שאני קורא הומוסקסואליות זה מולד וגורם סביבתי יחד. את המולד - לא אדע. אבל את הסביבתי ניתן לדעתך ללמוד בהיפנוזה?

22/02/2011 | 10:17 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום מיכאל, אתה מעלה שאלות חשובות ומשמעותיות ביותר, שמן הסתם נובעות גם ממקום כואב, אם לא יצאת מהארון בגיל 30. אתחיל דווקא מהסיפא - השימושים שנעשים כיום בהיפנוזה הם, ברוב המכריע של המקרים, שונים מהשימושים שנעשו בהם בעבר במסגרת טיפולים פסיכואנליטיים. בניגוד לתפיסה הרווחת בציבור, כיום היפנוזה אינה עוסקת ב"התגברות" על המטופל כדי לשכנע אותו לעשות דברים מסוימים או לעקוף הגנות ולהגיע לילדותו, אלא הרבה יותר בהקניית מיומנויות שיעזרו למטופל "להפנט את עצמו" כדי להירגע (למשל, בטיפול בפוביות שונות). מעבר לכך, גם אם מקבלים את הגישה הפסיכואנליטית במלואה, לא מדובר על איזה אירוע אחד ויחיד שהוביל להתפתחות הומוסקסואלית, אלא בדינמיקה משפחתית מורכבת, אשר יש לה אמנם כמה קווים משותפים, אבל הווריאציות שלה שונות מאדם לאדם (כמו כל דבר אחר שקשור בבני אדם). על כל פנים, ההסברים הסביבתיים וגם המאמצים שנעשים כיום בתחום הביולוגי אינם מתייחסים להעברה בין-דורית בצורה שתיארת ולכן הבדיקה שעשית דורות אחורה במשפחתך מיותרת. ההסברים הסביבתים מתייחסים כאמור לדינאמיקה המשפחתית (יחסים בין הבן וכל אחד מהוריו ולעיתים גם בין שני ההורים) וכיום עיקר המאמץ הביולוגי הוא לאו דווקא בתחום הגנטי אלא יותר בתחום ההורמונאלי ובעיקר בניסיון למצוא הבדלים ברמות הטסטוסטרון בין הומוסקסואלים להטרוסקסואלים, הסברים שאין להם עדיין כל שורה תחתונה ברורה. המלצתי לך לפנות לייעוץ כדי להשלים עם נטייתך ולצאת מהארון כפי שאחיך עשה. אני מבין שהימנעותך מלעשות כן נובעת אולי בין היתר מהחשש לגרום כאב להוריך על כך ששני בניהם התפתחו כהומוסקסואלים, אך הדבר אינו "באשמתך" ואינו "באשמתם". אסיים את תשובתי בהפניה למכתבו של פרויד לאם אמריקנית בנושא זה: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=179 בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

22/02/2011 | 10:43 | מאת: מיכאל

תודה דוקטור, אני מבין מתשובתך שלמעשה מה שידוע היום למדע הוא שזה לא גנטי. כלומר, גם אם אבי הוא הומוסקסואל זה לא מה שגרם להיותנו הומוסקסואלים (אחי ואני), או שאם אימי לסבית, או שניהם. זה נקבע בהריון או בלידה עצמה. אבל באותה נשימה אתה מציין סיבות נוספות כמו סביבתיות , יחסים עם ההורים וכו'. איך זה מתלבש יחד עם הסיבה ההורמונלית לדעתך ואז נוצר הומו?

21/02/2011 | 20:47 | מאת: הומו גאה

חבל דווקא כל כך קיוותי מסתבר שאין בשביל מה...

21/02/2011 | 23:14 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום הומו גאה, כאדם וכמטפל אני בהחלט יכול להעיד שיש גם יש אהבה בין גברים הומוסקסואלים, וגם זוגיות יציבה וממושכת. צר לי שהגעת למסקנה הזו ואשמח אם תספר לנו פרטים נוספים שיעזרו לנו לעזור לך. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

21/02/2011 | 12:57 | מאת: אלומני

שלום אני בן 25 מאוד מחובר לנשיות שלי אני חושד שאני טרנסג'נדר אני מאוד רוצה חזה כמו של אישה מה אני יכול לעשות בנידון ? הגוף הטבעי שלי די נשי וחלק ככה זה מה שאני רוצה כרגע זה רק חזה

21/02/2011 | 22:37 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום רב, מדבריך הקצרים אשר כתבת, התרשמתי שאינך בטוח אם אכן אתה טרנסג'נדר, הרוצה לשנות מינו מזכר לנקבה. כידוע, הזהות המינית היא רצף מאד מורכב, שיש בו דקויות רבות של הבדלים בין הקצוות של זהות מגדרית ברורה של גבר מחד, ושל אישה בקצה השני. כנראה, שאינך חש עצמך בקצה אחד מוגדר וברור, אלא מתלבט באשר למקומך על הרצף האמור. כך גם יתכן, שהרצון לחוות גוף נשי עם חזה/שדיים הוא חלק מן הצורך להבהיר לעצמך מהי זהותך המינית. הדבר יכול להיות הן בהיבט האישי- גופני, כחלק מן הצורך לבחון את הדימוי הגופני שלך עצמך, והן בהיבט החברתי, כלומר לחוש את התייחסות הסביבה החברתית להופעתך הנשית. מדבריך אין זה ברור, האם הצורך בחזה נשי תואם גם את נטיותיך המיניות, כלפי גברים. גם הכרת ההיבט הזה של הנטייה המינית, יכול לסייע בהבהרת זהותך, הגם שאין הם חייבים להיות תואמים לחלוטין בכל מקרה. מאחר, שהדברים אינם מגובשים והחלטיים אצלך, בכל הקשור לנושא המגדר שלך, אינני ממליצה לך כלל לעבור ניתוח פלסטי ליצירת חזה נשי. אמנם ניתוח כזה הינו הפיך, כלומר ניתן לשינוי, שהרי אפשר לחזור ולנתח לצורך הוצאת הסיליקון, שהוכנס בניתוח הראשון שיצר חזה נשי, אולם זה מיותר ולא רצוי כלל. אני מניחה ואף מקווה, שכל פלסטיקאי שאליו תפנה לצורך ניתוח יסביר לך, מתוך אחריות מקצועית, כי חשוב שהניתוח יתבצע רק כאשר אדם משוכנע בזהותו ושינוי הגוף נדרש לו להתאמת מבנה ומראה הגוף לזהות המגדרית. אי לכך, אני ממליצה בפניך לנסות וליצור חזה מלאכותי בביגוד וכך לחוות את תחושת הנשיות, הן בגישת הסביבה כלפיך והן, כאמור בהרגשתך שלך עם עצמך. זה בהחלט עדיף על ניתוח. בברכה, ד"ר דליה גלבוע.

21/02/2011 | 12:37 | מאת: אחת

אודה לתשובתך. כתבת מספר פעמים כי התנהגות הפיכת מגדר יכולה להצביע על נטייה מינית הומוסקסואלית בעתיד. שאלתי היא למה כוונתך להפיכת מגדר? אם לילד יש ארגז צעצועים והוא בוחר ומשחק תמיד במשחקי בנות , או בוחר מהארון תמיד את התחפושות והבגדים של הבנות? או לחילופין, שהוא משחק ומעדיף משחקי בנים אבל מדי פעם הוא ישחק עם אחותו- יחד איתה, בבובות שלה, כי היא בקשה? העדפה שאליה אתה מתכוון צריכה להתבטא בכך שאם אציע לילד צעצוע הוא יבחר צעצוע של בנות? איך להתייחס לכול מצב ומצב? תוכל לתאר מספר מצבים ולהתייחס אליהם בקצרה. למה אני שואלת? בני בן 8.5 משחק ומעדיף משחקי בנים לפי מה שאני רואה, בבחירת תחפושת הוא מעדיף תחפושות של בנים, אבל לפעמים בא לו להכין איתי עוגה או לשחק עם אחותו הקטנה בבובות שלה. אבל כפי שזה נראה לי זה רק כי מתחשק לו באותו רגע להכין עוגה או מתוך סקרנות, ולא מתוך העדפה כמו גם המשחק עם אחותו בבובות. אני מרגישה שהוא דווקא נמשך לדברים הקשורים למגדר שלו מתוך בחירה חופשית, אבל אני לא יודעת איך להתייחס לדברים הקטנים אשר כתבתי. מה הסימנים שאליהם אני צריכה להתייחס ולומר כאן זה לא נראה תקין או זה כבר חשוד. אני מציינת כי ידוע לי שלא אוכל לשנות דבר ותמיד אקבל את בני בכול מצב. אבל זה מטריד אותי תודה

21/02/2011 | 15:36 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום אחת, חשוב להכניס את הדברים להקשרם: כתבתי את מה שכתבתי בתגובה לפניות הורים מודאגים שתיארו התנהגויות הפיכות מגדר (קיצוניות יותר מאלו המתוארות בפנייתך) - ולא כ"אזהרה" שלי שמשהו לא תקין או מבשר משהו לא תקין. ציינתי גם שלא ניתן לנבא מההווה לעתיד, אלא שבוגרים הומוסקסואלים מתארים התנהגויות כאלו בעברם. את מתארת התנהגויות פחות קיצוניות ובתדירות נמוכה יותר, אך חשוב גם לציין שיש לא מעט הומוסקסואלים ששיחקו במשחקי בנים בילדותם, היו גבריים לכל דבר ונשארו גבריים ובכל זאת בשלב מאוחר יותר גילו את משיכתם לגברים. לכן, הייתי מציע לך להניח לעניין ולהתרכז בסיפא של דברייך, כלומר, בהכרה שאין לך השפעה על הנטייה המינית של בנך לכאן או לכאן ושתשדרי לו קבלה ללא תנאי בכל מצב. כולנו זקוקים לזה בכל גיל, קל וחומר ילדים ועוד יותר מכך ילדים שאולי יימשכו בעתיד לבני מינם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

20/02/2011 | 15:14 | מאת: אורחת

שלום לדוקטור ראיתי שכתבת כי ילדים הקשורים לאמא וילדות הקשורות לאבא, יכול להיות שקשר זה מצביע על נטייה הומוסקסואלית/לסבית בעתיד. לא כול כך הבנתי את זה שהרי ידוע וזה כמעט בכול משפחה שהבנים הם לאמא, והבנות לאבא. אז מה זה אומר? אם בני קשור אלי יתכן ויהיה הומו בעתיד?

20/02/2011 | 19:50 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום אורחת, בתגובתה של דר' גלבוע לפנייתך נכתב על "התקופה האדיפאלית" והמפתח לתשובה גם לשאלתך הנוכחית נמצא בשלב התפתחותי זה. מדובר בגילאים 3-5, שבו עפ"י התיאוריה הפסיכואנליטית, הבן אמור להזדהות עם אביו והבת עם אימה ותוך כדי הזדהות זו ללמוד ולהפנים את תפקידי המגדר. גם החומר הקליני וגם החומר המחקרי בנושא מצביע באופן עקבי על כך, שלפחות הומוסקסואלים בוגרים מדווחים על קשר הדוק ואינטימי (לא מינית) עם אימותיהם הרבה יותר מאשר הטרוסקסואלים בוגרים. קשר הדוק זה מתבטא, בין היתר, בלמידת תפקיד המגדר הנשי המסורתי (למשל, בן שהולך עם לחנויות בגדים ומייעץ לה איזו שמלה לבחור ו/או אם שמתייעצת עם הילד איזו שמלה לקנות; ילד שעוזר לאמא להכין עוגה ועוד). חשוב, עם זאת, להביע את ההסתייגויות הבאות: א. מדובר בעדויות של בוגרים על ילדותם ולא על תצפיות בילדים ולכן קשה לנבא את הנטייה המינית על סמך התנהגותו של הילד, אלא רק להבין אותה בדיעבד ע"י דיווח של מטופלים בוגרים על ילדותם. ב. בכל מקרה, לא ניתן לשנות את הנטייה המינית ולא ניתן למנוע אותה (למשל, אם הילד קרוב לאימו ונוקט בהתנהגות הנ"ל, הפניית הילד לתפקידי מגדר גבריים בצורה מלאכותית - כמו להכריח אותו לשחק כדורגל עם בנים - תזיק יותר מאשר תועיל). ג. כיום מקובלים הסברים ביולוגיים (שעדיין לא הוכחו) והנטייה הכללית של פסיכולוגים היא לדבר על אינטראקציה בין גורמים ביולוגיים/מולדים ובין גורמים סביבתיים. השורה התחתונה החשובה ביותר היא שלא ניתן "לעצב" את הנטייה המינית ו"למנוע" התפתחות הומוסקסואלית ולכן התפקיד החשוב ביותר של שני ההורים הוא לספק קבלה ללא תנאי לילד באופן שיאפשר התפתחות תקינה ופיתוח חוסן אישי בין אם יתפתח כהטרוסקסואל ובין, ובעיקר, למקרה שיתפתח להיות הומוסקסואל. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il