פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

ושוב מתחיל שבוע חדש..שבוע של ניסיונות נואשים למצוא קצת תמיכה...שבוע של לחשוב איך מסתדרים בלי אוכל..ובלי טלפון..ובלי כסף..שבוע שבו אני צריכה להגיד למטפלת שזהו...אני לא ממשיכה לבוא אליה...שבוע של איומים מכל מיני אנשים לא נחמדים שאני חייבת להם כסף...וגם שבוע חדש שבו אני בטח שוב אלמד שאני יותר חזקה ממה שנדמה לי כי אחרת איך יכול להיות שאני עדיין שורדת??

שבוע טוב דמעה יקרה מבינה שההתמודדיות קשות...התמודדיות בסיסיות של אוכל...חובות...כסף... מצטערת שאת צריכה לוותר על דבר כל כך חשוב - הטיפול....בגלל כסף.... האם יש משהו שאוכל לעזור? מקווה שהשבוע יהיה הרבה יותר טוב ממה שאת מצפה וחושבת.. כאן בשבילך אידה

דמעה יקרה מאיפה את בארץ? אין אוכל? האם זהו המצב? האם תסכימי שנפנה לגורמים שונים שיסייעו? האם את עובדת? מהו מקצועך? אולי בכיוון של שיקום תעסוקתי.... ואם לא. אאחל לך רק שהשמיים יתבהרו. שיהיה איזה נס קטן...ותמצאי תמיכה. תמצאי פתח וחלון הזדמנויות חדש.

אני לא עובדת וכן המצב הוא שהאוכל כמעט נגמר..אני מתל אביב..מוכנה לקבל סיוע בלי בעיה..אין לי ממש מקצוע..עבדתי בעבר בתרגומים..בעריכה של מסמכים באנגלית..ובכל מיני עבודות אחרות....

חזקי ואמצי יקירה... אם תזדקקי לתמיכה נפשית לכל הפחות, בדרך החתחתים.. תקבלי אותה מעמנו וממעונינו- בשפע! זכרי ותנצרי: אלוהים לא מנסה אותך בניסיונות שאינך יכולה לעמוד בהם! באם התנסת משמע את חזקה ובעלת כוחות נפש כבירים לצלוח את המשברים! מבירא עמיקתא נותר אך לנסוק לאיגרא רמא.. מאחלת ומיחלת למענך..שיהא זה בקרוב ממש... המתוסכלת האלמותית.

שבוע טוב מלא אנרגיות חיוביות תפילה. שמור עלי שלא אחשוב שבכל הזדמנות ועל כל נושא -עלי להגיד משהו. שחרר אותי מהדחף להסדיר ענייני כולם. עשה אותי בעל מחשבה, אך לא בעל מצבי רוח, בעל רצון לעזרה אך לא בעל רצון לתת הוראות לכל. יש בי, אמנם, אוצר גדול של חוכמה, ויהיה זה מצער לא להשתמש בו - אך בסופו של דבר - אני רוצה שיהיו לי גם מספר ידידים. עזור לי לא להכנס לפרטי פרטים תן לי את התנופה להגיע לנקודה העיקרית אינני מעיז לבקש זכרון משופר כי אם רק צניעות גוברת ובטחון. חתום פי - שלא אוכל להתלונן על כאבים. אינני רוצה להנות מספורי יסוריו של הזולת, אך עזור לי, לפחות, לשמוע אותם בסבלנות. תן לי להבין שלעיתים גם אני יכול לטעות. תן לי את היכולת לראות דברם טובים במקומות שלא ציפיתי להם ולהבחין התכונות יפות של בני אדם. והעיקר: הענק לי חסד - שאוכל לומר להם זאת - בישירות ומכל הלב.

שמחה שאהבת... מה שלומך? קשה לישון? אידה

ומשהו קטן מספר ילדים חביב יש בית קטן ירוק ובבית הקטן הירוק יש בית קטן חום ובבית הקטן החום יש בית קטן צהוב ובבית הקטן הצהוב יש בית קטן לבן ובבית הקטן הלבן יש לב קטן אדום, מלא אהבה וחום. מתוך שירי אמא אווזה.

כל פעם עוד חלק ועוד בובה יותר קטנה בפנים,

רגשת אותי... שבוע טוב- באמת ובתמים... ומי יתן ובזכות משכננו החמים...

מרגישה כאילו אני בתוך עין הסערה הכל מסביבי עף בעוצמה ואני בתוך משקיפה על כל המבחוץ שמשתולל,בתוך העין סערה יש תחושה של ואקום שעוד רגע אני נשאבת לתוך המשפך הענק של הסחרור,מרגישה שאני לא מוצאת מקום,שאני בעצם רק השתקפות של עצמי,מן משהו שקוף כזה חיוור, אני רוצה לברוח לקחת את עצמי ולנסוע לשום מקום בעצם,בלי שום מטרה,לברוח מכל הזכרונות של הילדות ושל ההוה שנהרס,להתרחק מכל הסובבים אותי,מהההשרדות הזאת היוםיומית שמתישה אותי, מחוזות הטירוף וההגיון מתחברים אחד לשני,רגע צוחקת רגע בוכה,רגע נלחמת,רגע רוצה להכנס לבור רגע רוצה לקרוע אותי מהגוף,אני לא מצליחה לראות את הדרך,אני לא יודעת לאיזה שביל לעלות אם בכלל לעלות על איזה שביל,הזכרונות מתעתעים בי.,הולמים בי בכל כוחם רוצה להרחיק את כולם,רוצה לקרב,רוצה לבעוט בהכל,רוצה לצאת מהמשחק,מהתמונה אני יודעת שהכעס והכאב חברו יחד עכשיו וזה כמו פצצה עם המון חוטים שצריך לדעת לחתוך את החוט הנכון כדי לא לפוצץ את הכל, אני חיה בתוך שיגרה מאורגנת פחות או יותר,אבל בתוך הרגש הכל סוער,כל הרגשות התחברו בבת אחת. אני לא יודעת מה אני רוצה בעצם,ולמה כתבתי את ההודעה הזאת,והמילים שותקות ונוקשות על הבועה שאני נכנסת אליה. תלושה זאת ההגדרה הנכונה אני מחוברת אבל מרגישה באויר ללא שייכות ללא זהות ילדה אבודה משום מקום ובשום מקום

פעם כתבתי שיר קטן כואב כואב כואב חייב לכאוב לא יכול להיות אחרת.... אבל אפשר. תאמיני בזה. שולחת נשיקה וחיבוק. את לא לבד עם זה וטוב שכתבת . בשביל זה אנחנו פה.

תודה אופיר,לא רוצה לעבור דרך הכאב,לא רוצה להרגיש או לראות את הזכרונות לא רוצה לחלום בלילה,אייך חבר ידיד שלי מנסה בכוח לשכב איתי,זה היה היום בלילה התעוררתי בבוקר עצבנית בגלל זה, ואנחנו אמורים להפגש היום ומשהו בי מתנגד להפגש י יש בי כעס עליו בגלל החלום ,לא רוצה להרגיש,האישה שבי רוצה,הילדה שבי פגועה,וזה מתעתע אותי ואותו גם,הוא מקסים הוא מאוד עדין ולא מנסה בכוח,אבל בסיוט הוא הפך לדמות אחרת,למפלצת,אולי התערבבו לי כמה דמויות,עד מתי אני אמשיך לשאת את כתם הלידה הזה,את החריצים שחרצו לי בנפש,את החתכים שלא מפסיקים לדמם עד מתייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

משתתפת בכאבך ובתחושת התלישות.. ובקלישות של החיים הנובעים מכוח ההשרדות... ובחיים מאולצים- מכח האנרציה הרויים בתשישות!!! מתי נחיה- פשוט?! בקשה טריויאלית וכה לא ליגאלית......בטירוף הזה!

כתם יקרה לא פלא שכל התחושות עולות בשבת בבוקר.... אמרת שאת בשגרת חיים מסויימת...וכשהיא נפסקת בשבת ויש זמן לחשוב ולהרגיש...הכל בעוצמה גדולה יותר... מבינה את הכאב...הטריגרים שעולים...הזעם הגדול... שאלה.... האם הזעם הוא משהו שתמיד היה? או רק לאחרונה את מרגישה אותו? יש לי הרגשה, שאת מרשה לעצמך מה שלא הרשת בעבר... תקני אותי אם אני טועה... מחזקת אותך אידה

שלום נכנסתי אליכם במקרה מותר לי להצטרף? בהזדמנות אני אשתף אתכם במה שעברתי א

אצלנו תורנות קפה שבת בבוקר עושות החדשות. לא חובה לספר שום דבר. רק מה שאת בוחרת לשתף אותנו בו. אנחנו פה בשבילך. טוב שבאת. אגב, לדעתי אין במקרה...כשצריך אז מגיעים לאן שצריך...

אז קודם כל זה בחור לא בחורה אם זה עדיין אפשרי:-)

מקרה בהיפוך אותיות=רק מה'! שבת של אור ואהבה. המתוסכלת הניצחית

פרח הלוטוס,לפי האמונה הויטינאמית,פרח הלוטוס מסמל טוהר ושלום,והפרח עולה טהור ונקי,מתוך מים עומדים ובוציים,

שפתתי מים בקומקום היקום לכבודך..מבלי לפשוט ולשפוט אותך:- כמה סוכר?אורחת נכבדה? שמך מתחבר לי בקונוטציה אסוציאטיבית אינסטנקטיבית עם שיר יחודי שכתבתי על פרח הלוטוס.... שם חינני ומיוחד! ושוב: ברוכה הבאה! המתוסכלת

מוזמן להיות חלק... להרגיש בנוח...לשתף ולספר בקצב שלך כאן בשבילך אידה

אני מעוניינת להצטרף למסע התמיכתי בדינימיקה הקבוצתית שיצרת לנפגעות תקיפה מינית... אבקש להתעדכן, מתי הארוע הקרוב ביותר, שיבוא עלינו לטובה ולברכה? מודה לך..מקרב לב. מחזקת את ידך בעבודתך הקדושה ומאחלת לך שבת של אור ואהבה. המתוסכלת.

אין מסע תמיכה יש קבוצת תמיכה שעובדת באילת בימי חמישי בין השעות 16:00 ל18:00 במתנ"ס קולייר אם זה אומר לך משהו... חוץ מזה יש קורס מתנדבות של קיבוצניקיות מהערבה ומחבל אילות ולצערי השבוע סגרנו את הקורס בפני מצטרפות חדשות אחרי שעברו סדנאת מיון ראשונית. שהיא תנאי בסיסי חובה לכל מי שרוצה להתנדב... מה קורה אצלך מבחינת סדנאת כתיבה יוצרת? מבחינת תאטרון? וקבוצות תמיכה שיש בירושלים? מצאת משהו? אני בטוחה שגם בבירה יש מקצועניות אמיתיות שיודעות להנחות קבוצה כמו שצריך ואולי יותר טובה ממה שיש לנו כרגע באילת... שלוש נשים וזה די מפרפר.... אבל לא מתייאשת. מחכה להן במתנ"ס עד שייצא פירסום. עד שיאזרו אומץ להגיע בקביעות. עד שיידעו שיש קבוצה ושהיא לא בורחת להן ושיש יציבות ויש על מי להשען זה תהליך...

או שמא זכרוני מתעתע בי וחטפתי דלוזיה טרם זמני?

מתוסכלת יקרה מוזמנת בהחלט.....ולכל מי שקוראת ומעוניינת בפרטים נוספים... בית פתוח לנפגעות תקיפה מינית- ניתן לצור עימי קשר ולהגיע... לקבוצה ניתן להצטרף תמיד בכל שלב... האוירה תומכת ומקבלת... יום רביעי 19.1.05 בשעה 19.00 בבוקר: יום ראשון 23.1.05 ניתן לפנות אלי באימייל המצורף בכרטיס האישי כשלוחצים על השם אור הנפש... אידה

אשמח לקבל פרטים קונקרטים נוספים.....

רוצה לבקש שירשור של כוח אם תוכלנה לציין דבר אחד חיובי שקרה לכן השבוע? נראה לי שזו יופי של דרך לסגור שבוע לא? חוץ מזה שסוף השבוע מתקרב.. איך אצלכן סוף השבוע ? בכלל סופי שבוע...מה הם עושים לכן? וסוף השבוע הזה בפרט יש תכניות ? ספרו... אחריכן אני. מבטיחה.

השבוע הגעתי לתובנות מאוד חזקות על עצמי שבזכותם אני יכולה לעשות 1+1 ולחבר כלמיני דברים שבעבר היו לי משונים ומוזרים... סופשבוע אני נחה. קוראת הרבה (במידה ומצליחה להתרכז) ולפעמים מעבירה את השבת עם חברה טובה... זהו! שבת נהדרת לכם אנשים!! L.L.B

נעים להפגש אף במעון החמים הלזה...... ודי לחכימה ברמיזה. שבת שלום, שבת של אור ואהבה. המתוסכלת האלמותית.

אפשר להמליץ לך על ספר? הורים מרעילים של ד"ר סוזן פאוורד? חולל שינוי אצל יותר מאשה אחת.... חברה טובה זה יופי. שיהיה סוף שבוע נעים ושיעבור הכול ממול...

שרשור מפתה... אני מלאה בעבודה. צריכה להכין תוכנית לשני קורסים (לא בטוח עדיין שאקבל אותם אבל אולי כן...), ופרזנטציה לכנס שנורא רוצה לנסוע אליו באביב... (הכלל החדש שקבעתי לעצמי הוא שמשקיעה זמן וכסף בדברים האלו רק אם גם מציגה וזה יכול לעלות על הרזומה... עוד לא כל כך בטוחה איך לממן אותו...) וגם להמשיך לעבוד על הפרוייקט הרגיל. הבנות לא אצלי בסוף השבוע, והשפעת בנסיגה אז מקווה שילך לי ושהחורים השחורים לא יסחבו אותי פנימה.....

ואם השפעת בנסיגה כבר דבר חיובי אחד... שמחה לראות אותך כאן. מציצה מבין הדפים. בטוחה שתהיי מעולה. נשמעת לי אשה מרשימה.... דבר חיובי שלי הבן הקטן למד למחוא כפיים הערב... מחר אחותי וילדיה מגיעים לטייל במדבר ואחר כך לעשות ביחד על האש וסוף סוף השתלטתי על נתח בשר צוואר ענקי שקניתי במבצע בסופר שבוע שהוא מסתכל עלי ואני עליו ולא יודעים מה לעשות ומה יהיה בסופנו אז ככה נתחי בשר ברוטב סויה ויין פלוס אורז עם נתחוני בשר סגנון פילאף פלוס חמין ענקי שיספיק לכל הקיבוץ אז אם אתן בסביבה אתן באמת באמת מוזמנות להכנס ולטבול חתיכת חלה טריה ברוטב...

משהו של כוח מנסה לחשוב על משהו ,קיבלתי משימה מהמנהלת שלי לא הישירה בעבודה לכתוב תמליל שיחה כדי שהיא תוכל להעביר את זה לכולם,האמת שקיבלתי את זה כבר לעשות לפני שבועים ובגלל השפעת (אולי זה תירוץ) לא עשיתי את זה עכשיו היא רוצה שאני אכין לה את זה עד יום ראשון הקרוב ואין לי מושג למה יש לי התנגדות להכין את זה זה בא ממקום שאני מוערכת ונחשבת אחת הטובות שם,ואני מרגדישה כאילו נחת עלי משימה בלתי אפשרית ואפילו קיבלתי תעודת הצטיינות,היום אני אנסה לעשות את זה ואצלי סוף שבוע זה קודם מנוחה מכל השבוע,אבל גם מחדד מאוד את הלבד ואת חוסר המשפחה הביולגית, וזאת שהיתה לי פעם, שבת של המון מחשבות ותהיות, מאחלת לכולם שבת חורפית חמימה ונעימה עם תנור וספל מהביל של מרק עוף עם שקדי מרק וספר טוב או סתם כזה להעביר את הסוף שבוע הזה.

מתקשה לשרוד, מתקשה לתפקד. הכל מסובך וקשה וכואב.

שאת כרגע לא רואה... אולי נוכל לסייע לך למצוא אותה? ספרי לנו את סדר יומך למשל. האם יש בה לפחות אדם אהוב אחד? מעשה אחד שגורם לך הנאה? יישות אחת? חתול? פרח שפורח במיוחד עבורך? מנגינה מעודדת? האם את יכולה להכניס אותם אל חייך? להעשיר אותם בעוד משהו? מה במיוחד קשה לך? האם תוכלי לשים את הדגש? לעשות רשימה חלקית?

לאופיר שלום ברור שיש נקודות אור. זה לא שאני לא רואה את היופי סביבי, זה רק שאוביקטיבית באמת מאוד קשה כרגע בכל המישורים, כלכלית, בריאותית, נפשית ועוד. הכל קורס בבת אחת, ואני נואשת כבר. אז כן יש מנגינות ויש פרחים אבל אי אפשר לקחת אותם לבנק ואי אפשר לקנות איתם אוכל לילדים ואי אפשר לקבל מהם חיבוק כשעצוב וגם אי אפשר לשען עליהם בזמן צרה. וכן קשה לי מאוד מאוד כרגע כי אני ללא כסף, מרגישה רע פיזית ונמצאת ללא תמיכה ממשית. אפילו המטפלת שלי נעלמה לה באופק:(((.

החזיקי מעמד, למעננו, אם לא למענך... שלך, אחותך לצרה. אך נחושה ונצורה... שבת שלום ומבורך... המתוסכלת

כל הזכויות שמורות לי ובלבד, וחל על השיר איסור חדר"ג. אסור לעשות בו שימוש כלשהוא: הן מסחרי והן אישי כל שכן, חל עליו צוו איסור פרסום, בכל המדיות הקיימות .(זולת המקום הלז, שראיתי לנכון לפרסמו) אין מנוס! בשוק: האנפלציה לויבראציה גאתה לעליית הטסטסטורון, בזדון הגתה וגהרת על שוקיי, שאינם נשקו לך עת השוק החשמלי לא יכל לך נהמת ככלב חוצות, לשת ממשולש ברמודה לא משת. גופי מסור, אנוס על פי הדיבור, אך נשמתי, ונפשי אינם- לך דממתי ודמתי לאנוסה בספרד קוממת וקייימת: " מתן בסתר" מתגופף המתאגרף בגופות כנווד וכל שנותר, לקרוא אותך לסדר: מורם מעם שבמו ידיו הפך ליורם. והיורה מורה כי הנך ממרה ואין בכוחו ליישר- עקמומיותך שבלב עורב, אורב ומסתאב חדל אישים ונשים: הוכחת חוסר גבריותך על ידי:"כוח הגברא" שאינו בר שליטתך- אין החומר נתון ביד היוצר, כי אם כחמור- בשליטת היצר. והמיטה נותרה סטורה ורק הסטירה אינה עומדת בסתירה. שלכם, המתוסכלת האלמותית.

ואני מאושרת שלפחות את היכולת הוורבאלית שנחנתי בה, הוא לא צלח לרמוס ולהרוס....

ברוכה הבאה... כאן חמים ונעים.... התכרבלי ובלי עמנו! מקווה כי דמעתך תהא רוויה וטבולה באושר, ששון, רינה וצהלה.... המתוסכלת האלמותית.

יש דמעות של אושר. מאחלת לך הרבה מאלו.... אישית הייתי ילדה שבוכה המון. מתבגרת שלא בוכה. אשה צעירה שלא בוכה. רק כועסת. ועדיין נוקשות מסויימת מונעת ממני לבכות. בהריון עם הבן השלישי בכיתי מכל דבר קטע פיוטי בסרט ואני מכלה ערמות של טישיו וכל כך נהניתי כל כך משחרר הבכי. חשבתי שים של דמעות לא ייגמר אבל מסתבר שיש גם לבכי סוף. יותר גרוע לא לבכות...

לא יכולה להיות כאן הרבה. עדיין חולה. מאוד עמוסה בתאריכי יעד למיניהם והנושאים שעולים כאן סוחפים מדי ודורשים אנרגיות שצריכות ללכת למקומות אחרים

אנו כאן למענך, על פי המקצב ההולם אותך........ אין צורך להתנצל..... מקסימום: להתקפל:-

בריתמוס שלך,וזה בסדר גם להיות, או לא להיות .

עדיין עמוסה בעבודה? עם הילדים? עם מה שעולה מבפנים? אם תרצי תתייעצי גם בגידול ילדים ובכל דבר כרצונך... קשה להיות אם חד הורית נפגעת תקיפה מינית מפרנסת יחידה אני בת לאם כזו זוכרת בעיקר את הצד השני. זוכרת שכשהחברות שלי נלחמו באבות שלהם שנכנסו ללחץ מהפריחה המינית שלהן אותי מסתכלת וחושבת בעצם...עדיף בלי אבא...

במשטרה! היזמות היתה מצדי, לא שתפתי אף גורם מהצד, לא עמיתים, לא מכרים, לא גורמים בכירים, לא מטפללים, ולא יועצים מוסמכים, משוררים או שרים! פשוט יצר החיים וההשרדות שלי הורה לי לפעול, לא לחדול, לא לקמול!!! לסגור מעגל! למצות עם התוקף את הדין, למנוע השנות מקרים אלו בעתיד, ולחזור לשלוט בחיי, בכל מה שהשגתי בעמל ויזע, בדם ואש ותמרות עשן! לא להשכיח את כוס מרורי על ידי טיפה מרה וגלולת אקמול! לנצח את הפחד המקנן והמקונן בי.., לבתקהימני את תחושת הכישלון והחידלון... ולא להעניק לאנס את תרועת הניצחון- שוב ושוב, במערכה הניטשה... הייתי בחקירה צולבת(ממש חשתי: בחקירה תחת אזהרה:-)וגבו ממני עדות על כל השתלשלות האונס, הנסיבות, אפקט גורם ההפתעה, האקט חסר הטאקט בפרוטרוט וכדומה... היה קשה לשחזר....היה איום ונורא להשתחרר, להתוודות, לספר........ אך כל האמצעים והמאמצים כשרים למטרה הנעלה... לחזור לחיים.. לא לסבול, לקמול.. לא לחדול! לא עוד!!! אנא עזרו לי בהמשך הדרך.....עוד נכונו לי ימים קשים בצל התלונה. רוצה להתחשל, ואת הפחד והבושה- לחסל! תושיטו לי יד כחודה של מחט! על מנת שאצא מן פחת השחת... ואושיט לכם יד כפתחו של עולם! המתוסכלת הבודדה.

דעי שיכולת לבקש מתנדבת שתהיה איתך בחקירה ותתמוך בך רגשית ונפשית. לדעת שיש עוד מישהי שרואה אותך. את צרכייך. את רגשותייך. מאד מחזק.

על פי מה שהבנתי, ברגע שהתלוננתי הענקתי את הסמכות למשטרה, קרי למדינה לדון בענייני, לשפוט כראות עינהם את האנס הברנש. האם אוכל להיות מלווה בסיוע משפטי בכל התהליך המפרך, עד(ובתקווה) לקבלת כתב אישום נגדו? שוחחתי עם 1202 בצורה אנונימית, ובמחילה, התומכת הרתיעה אותי ביותר... ועל כן הודתי לה ונתקתי. אופיר מקסימה, אנא תסייע בעדי, אני מול שוקת שבורה. תפני אותי לגורמים המתאימים בבקשה... תודה.

מאחלת לך חוזק למרות שזה מאוד קשה,ואני מציעה לך לקחת ליווי של מתנדבת כמו שאופיר אמרה,ממרכז סיוע שקרוב למקום מגורייך,כדי שלא תהיי לבד עם כל התחושות,שתלווה אותך פיזית ורגשית המון בהצלחהההההההההההההההההההההההההההההההההההה מושיטה לך יד וירטואלית

ולוואי והכתם לידה שהנו חלק אינטגראלי מהוויתך והיותך יהפוך לכתם חינני וחיוני... שייחד אותך מכל ברי האנוש! המתוסכלת הניצחית.

קראתי את ההתיחסויות שלכם ופשוט איבדתי שליטה על הדמעות. אני לא זוכר מתי בכיתי אי פעם. אבל זה בהחלט סייע. למרות הריקנות אני מרגיש יותר רגוע. לגבי ההצעות ללכת לטיפול, אני לא יכול בשום אופן שיהיה תיעוד של טיפול כזה. במעמד התעסוקתי שלי למידע כזה יכולות להיות השלכות תדמיתיות קטלניות ולך תדע, מרגע שהדברים נרשמו, לאן זה יתגלגל. לגבי מצב היחסים שלי עם אשתי. הם היו מצוינים, אני אוהב אותה מאד. מאז המקרה היא חושדת בי שבגדתי. אני לא יכול לספר לה על דבר כזה כי זה יגמור את היחסים בינינו. לא רק האונס אלא שהלכתי לזונה. היא לא תרצה לשכב איתי יותר ואני לא יודע אם לא יותר מזה. אני מנסה לעבוד על עצמי כדי שלאט לאט אוכל למחוק את זה מהזכרון ולחזור לעצמי. הכתיבה כאן בהחלט עוזרת ועל כך תודה.

אם מישהי הצליחה לגרום לך להרגיש קצת פחות נורא הפורום כבר הצדיק את עצמו. בטיפול פרטי אין תיעוד מהסוג שאתה חושש ממנו. במקרה שלך אם לא היו לך טראומות נוספות לא מדובר גם בטיפול מאוד ארוך. אז למרות שזה לא זול, האלטרנטיבה לא מומלצת... נסה לעיין שוב במאמר ששלחתי לך קישור אליו. אגב, האתר ההוא יכול מקום טוב להתחיל ממנו. האנשים שם ישמחו להפנות אותך אם המיקום לא מתאים לך .

קשה להתמודד לבד עם טראומה כזו. שמחה שיכולנו להיות לך לעזר במשהו. מאחלת לך רק טוב. ועוד קישור בנושא הדכאון אולי יהיה לך לתועלת? http://www.aish.com/hfamily/heart/Depression.asp

אמיר היקר, לא תוכל לשאת את מסת המעמסה בגפך.. אתה תכרע תחת העומס...תחת הבילבול, התסכול, תחושות האשמה על שהתפתת ללכת לזונה, תשא על גבך את האשמה על האונס שנכפה עליך, על האוננות המתעוררת כשהכל צף וגואה בך ומשתלט עליך- שמחזיר לך את השליטה והכוח שלך כגבר, באמצעים גבריים מובהקים. אומנם אתה גבר חסון וחסין, בעל עמדה ניהולית בכירה, אך נפגעת, הושפלת ורומסו כבודך ואונך, והתערערת: רגשית, נפשית, פיזית ואישיותית. זכור, שעצם ההסתרה מאשתך, גובה ממך מחיר יקר ואנרגיות עצומות ומתישות. ואם אשתך, בנסיבות הקימות ועל פי שיקול דעתך, לא תוכל להיות מעורה במאורע הטראומטי שחווית, ולהיות לך למשענת תומכת, לאחיעזר ואחיסמך, אתה חייב צד ג', מקצועי, טיפולי, שיסיע לך לעבד את החוויה הקשה שעברת עם כל ההשלכות ההרסניות שהיא גובה ממך...על מנת שתשוב לשלוט בחייך ותשיב לך את תחושת הגבריות, הרצון הכן לחיות עם אשתך ולא בצילה, לגבורעליהם, ולהתגבר חרף הכל, ובמיוחד את האמונה והביטחון בעצמך, ביכולתך להמשיך לתנהל זוגיות תקינה ומהימנה...והסרת הכפשת עצמך ויסורי המצפון המקננים בך...ללא הצדקה. שאם לא כן, נישואיך יעלו על שרטון בלהוו הכי, בשל איבוד עצמך לדעת(יתכן אף תרתי משמע), אף ללא ידיעת אשתך על החוויה וההוויה שנקלעת אליה..על לא עוול בכפך... (על אף תחושת האשמה: שפשעת והלכת לרעות בשדות זרים זנותיים..) וכאחות לחוויתך הקשה המסתירה מהוריה ומכל לבל מכריה את החוויות הסיזיפיות, המורבידיות והמלנכוליות שעברתי ועדיין עוברת עקב רקורד האונסים המאוסים והתקיפות המיניות שהותקפתי משחר ילדותי, אוכל לומר לך בוודאות, שבגילוי מוקדם יותר, לגורמים מקצועיים ומוסמכים, הייתי מונעת מעצמי צלקות ומועקות שלעולם לא יגלידו! מעולם לא סגרתי מעגל, ועל כן הייתי פוטנציאל לתקיפות חוזרות ונשנות. הפטר מן החוויה והלכותיה בהקדם האפשרי, על מנת שלא תהא נחלתך ותיוותר בך לדיראון ולא תהא לך לאות קלון, ועל מנת שלא תשפיע על הלך חייך מעתה ואילך, ותגדע לך החלטות חשובות, תשפיע על הכרעות קריטיות ותשבש לך את איכות החיים שהורגלת אליה...ותפר לך את שלוותך ואת האיזון הפנימי והחיצוני שלך.....שימוטט אותך ללא טיפול יסודי וסודי(במקרה שלך) כל המטפלים המקצועיים והמוסמכים, אמונים וחתומים על סודיות רפואית ואתית כלפי המטופל.. כך שאתה חסין מהדלפות וכדומה... לא ללכת לטיפול פירושו לתת ל-3 האנסים את הגושפנקא למעשה המזעזע שבצעו בך, בגופך ובנפשך, זה להעניק להם הכוח הבלתי פוסק לשלוט בך, בחייך, ביחסי האישות והזוגיות שלך, בחיי המשפחה שלך, בעסקים, בך ובכלל. אל נא תתן להם לנצח, ללא הרף! נכתב מנהמת הלב הדואב המתוסכלת האלמותית.

צריכה להיות במצברוח כזה? עם כל מה שעולה בטיפול? עם הבעיות הכלכליות? עם הלבד? עם השפעת? עם הפחד לאבד את כל מה שאני רוצה בחיים? מן לילה נאחס כזה... דווקא כשאני מנסה להיות בשליטה ולעבוד הכי קשה שאני יכולה דברים מתפקקששים לי ואין מי שיבין וינחם ויתן גם לי להיות איך שאני צריכה כמה שאני צריכה...

החורף ייגמר וגם ללילה יש סוף ויש זריחה. פייה עשי הפרדה . המצב הכלכלי בנפרד והדברים שעולים בטיפול בנפרד. רוצה לשתף אותנו? אם הבנתי נכון את גרושה? כמה זמן? ספרי לנו על בעלך לשעבר...אולי את קצת מתגעגעת אליו? רק אם בא לך לספר כמובן. ואם לא אז קבלי מאיתנו את אהבתנו ואיחולי בריאות. רוצה צלחת מרק עוף? מצרפת לכן קישור בנושא התמודדות גופנית עם דכאון http://naturemed.co.il/article/article_03.html אולי יוגה טאי צ'י אומנויות לחימה ואפילו ריקוד בחוג על בסיס קבוע יכולים לחולל ריפוי קטן? לאהוב ולקבל את הגוף.... משימה קשה אני יודעת.

דווקא... אני מאוד אוהבת את הגוף שלי. עושה יוגה באופן קבוע (כלומר כשאין לי שפעת והראש מרגיש כאילו הוא שוקל טון). אולי חלק מהבעיות הכלכליות הן כי פינקתי את עצמי יותר מדי... אומנם טיפלתי בזה אבל אתמול פשוט היה יום לחוץ נורא. אולי על הגירושין בפעם אחרת. אני בעיקר לא מתגעגעת וכבר לא אוהבת. אבל תמיד יש את החלק שעדיין אחרי יותר משלוש שנים המום מהשבר והבגידה מהאלימות הפיזית ומהמילים הפוצעות. כן, זה לא במקרה. אני יודעת. וכמה אדם שנותנים לו כל כך הרבה מעצמך יכול להכאיב...

הגורמים לעלית הסרוטונין בגוף... מהות הבעייה נעוצה בדחיפה הראשונית בעת שאופף אותנו מלנכוליה, לצאת לפעילות גופנית, ולא להתחפר ולהתחבר לפוך ולכוך הקשה אליו נלכדנו.... מעגל סגור על מנעול ובריח, עם ריח טרמפנטין, שסוגר לנו דלתות. המתוסכלת הניצחית.

פיה יקרה כמה כוח צריך בכדי....להגיע לטיפול....להגיע...להשאר...לגעת ולאפשר לעצמך... כמה קשה וכואב...כמה אמיץ... להיות בטיפול זה להיות פחות לבד... לגעת ולנסות לתקן...לקבל את עצמך... כמו שאת... יודעת שקשה.. מחזקת אותך אידה

היי זאת שוב אני רציתי להתייעץ בעיניי מסויים בעיקבות הדבר הזה עם גיסי שתפסתי אותו מסתכל עליי באמבטיה... לא הגבתי כי הייתי קטנה... זה היה לפני 3 שנים והיום אני בת 18 יש לי דילמה??? ללכת לישון אצל אחותי?? אולי זה יקרה שוב??? אף אחד לא יודע מזה גם לא אחותי אני לא מסוגלת לספר לה.. אבל אחותי ביקשה ממני לבוא אלייה לעשות יום כייף.. ולישאר אצלה מכיוון שהיא גרה לרחוק וחבל שאחזור הביתה.. וגם שאתרחק מכולם כי זה מלחיץ אותי כל העיניין של האוכל... מחכה לתשובה מישהי ותודה מראש:)

אבל את הרי יודעת שזה מצב כאוב. הוא לא בסדר. הוא עשה מעשה שלא ייעשה. וגרם לך לתחושה מוצדקת של סכנה. אחותך אינה מודעת כלל למתרחש ועשויה מאד להפגע מגילוי האמת אודותיו. תחושת הלב שלי אומרת לך לדבר עם מישהו מבוגר שאת בוטחת בו. למשל אביך או אמך. הם יידעו איך להנחות אותך? מה דעתך? האם במהלך שלוש השנים האלו יצא לך להתארח בבית אחותך שוב? האם המעשה חזר על עצמו? האם הוא המשיך להטריד אותך בעוד דרכים? האם את מרגישה מאויימת בנוכחותו? סמכי על תחושותייך ועל רגשותייך.... אם את חשה סכנה אז יש לזה סיבה. האם לדעתך היה זה רגע של חוסר מודעות מצידו? או הרגל שיש לו המשכיות?

הייתי בבית אצל אחותי אבל לא נשארתי לבד... צירפתי את עצמי עם עוד אדם נוסף.. אבל אני פוחדת ללכת.. אני אומרת בכנות אני פוחדת ללכת אני לא אגיד להורים שלי הם ישנאו אותו הם מספיק לא אוהבים אותו אז אני לא יכולה להגיד להם אני לא יכולה להגיד לאף אחד אני פוחדת שיגעו שיסתכלו אליי אחרת... מישהי... אני יודעת לא אני הבעיה-זה הוא! מה אני ילדה בת 15 מה יכולתי לעשות שיקרה לי דבר כזה...

מישהי יקרה מה שלומך? האם הלכת לאחותך? אני חושבת שחשוב שתסמכי על עצמך....אם יש מקום שנותן לך להרגיש לא בנוח או מאויימת...אל תיהיה שם... אל תיהיה שם לבד... שתפי... תתיעצי עם מי שמכיר את הנפשות... מחזקת אותך אידה

אל אל תאמינו לי בעיניים שלי הצחוק עוטף את הדמעות ובימים כמו בלילות מלטפת חרש את העצב שבתוך הלב בשקט אותי פוצע עד שהוא נרדם עד שנעלם ולא רואים ככה זה תמיד עובד אצלי לא רואים את הכאב שלי יש עיניים צוחקות ויש עיניים עצובות רק שלי הן משקרות לילה ויום חיה באותו חלום שם מאחורי הצחוק יושב העצב עמוק רק העייניים משקרות מוזגת לפצעים עוד טיפה של יוד מלטפת חרש את העצב שבתוך הלב בשקט אותי פוצע עד שהוא נרדם עד שנעלם ולא רואים ככה זה תמיד עובד אצלי לא רואים את הכאב שלי

באפיסת כוחות,לא הלכתי לעבודה וכבר לא הייתי בעבודה שבוע בגלל שהייתי חולה חזרתי ליומים ושוב היום אני לא הולכת, לא יודעת מה יש לי,אולי עייפה מהחיים,ומכל ההתמודדיות מבפנים ומבחוץ

מאד מבינה אותך. יש ימים כאלו. מותר לנוח להחליף כוחות לנסות להצמד לחיובי, לקולות שאומרים לך שאת בסדר. שאת מוגנת. שאת בטוחה עכשיו. אהובה ורצויה. שיש לך ערך. לגיטימי בהחלט. שולחת לך הרבה כוח. ערב טוב שיהיה.

כאן למענך.. אחותך לצרה הצרורה והנצורה...

שלום אני גבר בן 34 נשוי + 2, לפני מס' חודשים עברתי אונס על ידי 2 גברים. אני מיחס את האונס חוץ מהחלטה טיפשית שלי ללכת לזונה פעם ראשונה בחיים, גם למראה מאד צעיר שלי. זונה בת"א פיתתה אותי להיכנס אליה. דקה אחרי שנכנסתי לחדר נכנסו שני גברים לשדוד אותי תוך כדי איומים בסכין. בגלל שלא היה עלי כסף חוץ מ-100 שקל הם אמרו שאני אשלם להם במין. אני הרגשתי בהתחלה ממש שיתוק והתפשטתי כמו שהם דרשו. בהתחלה הם התרכזו במין אוראלי בלבד. שניהם מצצו לי די הרבה זמן ומה שקרה זה שהגעתי לצערי לזיקפה והרגשתי השתחררות מסוימת מהמתח. אחר כך הם עברו לאנאלי ועשו את זה "יחסית" די בהתחשבות אחד אחרי השני. הם הפסיקו לאיים בסכין, אפילו שמו אותה בצד. לא היה מכות או אלימות תוך כדי. הפעם היחידה שהם איימו היתה בסוף כשעמדו לגמור. כשסרבתי שיגמרו לי בפה הם שוב איימו שיפתחו לי את הפה עם סכין, ואז נכנעתי ושניהם גמרו לי בפה אחד אחרי השני. אחרי שהם התלבשו הם הלכו. בלי לאיים עלי שלא אתלונן. אני מסתובב עם מועקה עצומה בלב לא בגלל האונס אלא בעיקר בגלל התגובות שלי לאונס. העובדה שלא רק שלא התנגדתי, במידה מסוימת שיתפתי פעולה בפסיביות שלי שלא היתה מוצדקת לאור זה שלא איימו עלי רוב הזמן. כשהגעתי הביתה התקלחתי היטב והלכתי לישון, במיטה חלפו לי שוב התמונות ומצאתי את עצמי מאונן. האוננויות חזרו עד היום די הרבה למרות שאחרי כן אני מרגיש מושפל שזה בכלל קורה לי. לא הלכתי להתלונן במשטרה כי ההשלכות של זה על החיים שלי עלולות להיות דרסטיות. אני מרגיש ממש אימה מהאפשרות שיתברר שיש בי נטיות מיניות הומוסקסואליות שהתעוררו עקב המקרה הזה. זה פעם ראשונה שאני מתוודה על זה כי הייתי תמיד אופטימי ומאושר ואני מרגיש איזשהי שקיעה לתוך דיכאון, ואני חייב להסתיר את זה כמובן מאשתי. התחלתי לגדל זקן לאחרונה כדי להיפטר ממראה הביבי פייס ואשתי ממש לא מרוצה מזה. לא יודע איך להשתחרר מהמצב הזה, פשוט שחור בנשמה.

ככל שתמהר לפנות לטיפול כן ייטב. בינתיים אני יכולה לומר לך רק (ואיני יודעת באיזו מידה תוכל להפנים את זה) שאתה לא רע ולא עשית שום דבר נורא והצורה שבה נהגת רק היתה ביטוי של יצר החיים שלך וזה דבר טוב. אם אתה יכול תקרא את המאמר הבא ותנסה להחיל אותו על מצבך בשינויים המחוייבים. http://www.maytal.co.il/english/article_eli.htm בשלוש הערים הגדולות יש מרפאות לטיפול פסיכולוגי בנפגעי תקיפה מינית וגם דרך מרכזי הסיוע 1202 ניתן לשוחח בעילום שם ולקבל הפניה ותמיכה ראשונית.

העובדה שפנית לזונה לא הזמינה את כל ההתעללות בך. אל תרגיש אשם. הגירוי המיני שחשת הוא טבעי. גם נפגעות גילוי עריות מספרות שלפעמים המגע והחום ותשומת הלב והליטופים היו נעימים ואז מחריפה כמובן תחושת האשמה. וכן המבוכה והבלבול. הגוף לפעמים עובד על טייס אוטומטי וכשעושים לו נעים הוא מגיב. אין לכך קשר עם נטיות הומוסכסואליות. האוננות שלך יכולה להיות דרך שבה אתה מנסה להחזיר לעצמך שליטה ולו חלקית ורגעית בזכרון ובשחזור של הארוע. גם אני מציעה לך להעזר במרכזי הסיוע ובטיפול נפשי מאחר וללא ספק עברת טראומה משמעותית. העובדה שהסכין הונחה לפרקים עדיין לא העלימה אותה או את הנסיבות הכוחניות כולל העדיפות המספרית שהיתה לתוקפים עליך. מאחלת לך הרבה בריאות והצלחה. האם אתה שוקל לספר לאשתך? או שאתה חושש שהדבר יפרק את נישואיך?

יש איזה מספר אפשר להתקשר אליו בנוגע להטרדה מינית בגברים בלי שיידעו מי אתה? ובלי שיבקשו פרטים לגבייך?

יש איזה מספר אפשר להתקשר אליו בנוגע להטרדה מינית בגברים בלי שיידעו מי אתה? ובלי שיבקשו פרטים לגבייך?

תחושת העונג שלך כביכול מאז קרות הארוע הטראומטי, הנו לצורך השגת שליטה וכוחניות בהתייחס למקרה ולאפיזודה בה היית חסר אונים, חסר ישע ובעמדת החלש ו"הקורבן"... אין בכך להעיד על נטיות הומוסקסואליות כלל ועיקר. והגוף הנו תבנית אינסטנקטיבית, טכנית, מכנית..שפועל על פי חיישנים וגירויים חיצוניים, ללא הקשר לגירוי פנימי מהותי. המלצתי לך, גש לטיפול בהול, לנפגעי תקיפה מינית. ויפה שעה אחת קודם. המתוסכלת האלמותית.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2745418,00.html מקווה שתבין שזה לא באשמתך. אשמח אם תרצה לשתף אותנו בנוגע לאיכות ולמהות יחסי האישות שלך עם אשתך קודם לאונס שעברת.

מצטערת לשמוע על החויה הקשה והטראומטית שעברת.... האיום וחוסר האונים בו היית השאירו אותך קפוא וללא יכולת תגובה....לא יכולת להגיב אחרת.. רגשות האשם המלוים אותך...בעקבות השתלשלות הענינים ועד האונס, מכאיבם ומקשים ..איני יודעת כמה תאמין ותשתכע ..אך לאף אחד אין זכות לפגוע בך גם אם הלכת לזונה....והאשמה על מה שקרה היא לא בך... התגובה לחזור הבייתה להיכנס לישון ולקוות שהכל יתגלה כסיוט שחולף....מובנת בהחלט ...הרצון לא להרגיש... לא להאמין שזה קרה...והנסיון להחזיר את השליטה....לבדוק ולהתמודד דרך אוננות גם כן... הרגשות שחשת במהלך האונס אינן מעידות על נתיותך....הגוף פועל באוטומט...גם שהרגש אומר את ההפך הגמור.... לכן לא פעם לאחר חויה קשה של אונס, יש קשיים סביב קיום יחסים, כאשר רגשות ההנאה מתערבבים עם רגשות שלילים (לפעמים של גועל, סלידה,...) מצטרפת לכל מי שהמליץ לפנות לטיפול במהרה.... מחזקת אותך ומזמינה אותך להשאר לשתף ולעדכן..

אני שותה עם שני סוכר ובשלב הזה אני מעדיפה להשאר עם הרבה שכבות לא עם טריניג ונעלי בית,תודה על קבלת הפנים הלבבית

גם אני. אותו הדבר. גם הסוכר, גם השכבות.

בעקבות ההודעה של כתם חשבתי שאולי כדאי לעשות הכרות קצרה למשל הכינוי שלי... איך בחרתי בו? ומה הוא מסמל עבורי? לו הייתי בוחרת כינוי חדש איך הייתי מכנה את עצמי? -

אני פיה. גם אם יהיו לי חיים ארוכים אני כבר במקום טוב באמצע... למרות שהכינוי הזה מקרי ואופטימי ולא כל כך קשור למה שעברתי שמשייך אותי לכאן... אם הייתה לי בחירה הייתי רוצה לכתוב בשמי... בחרתי את הכינוי כי כשהתחלתי לכתוב בפורום נפגעות אחר בדיוק הבנות שלי ואני נדלקנו על פיות והתחלנו לאסוף ולכל פיה היה אופי או תפקיד או יצוג של תכונה (קצת מזכיר תיאוריות יונגיאניות שמשלבות בין ארכיטיפים ומיתולוגיה). אז הרגשתי יש בה יחוד ויכולות של סיפורי אגדות אבל גם אנושיות. בימים הקרובים אני מאוד לחוצה יש לי המון משימות בצד איומים שאם לא אעמוד בהן הקריירה שאני שואפת אליה בסכנה... וחוששתני שאף פיה לא תבוא להציל אותי אם לא אספיק...

הכינוי שלי מורכב מהשם שלי, שם משפחתי וכינוי נוסף (הצלחתי לבלבל אתכם?). הכינוי הנוסף הוא ה-B, פירושו- BLUE. ולמה ב??לו?? חברות שלי העניקו לי ת'כינוי הזה מפני שמגיל צעיר מאוד הייתי ילדה מאוד סוטה. אם זה דיבור מלוכלך בכל מה שקשור במין, אסוציאציות מיניות, בדיחות גסות, ידע רב (מעניין למה...), גלישה באתרי פורנו לעיניי כל וכו'... הייתי ממש מגעילה. דוחה... הכינוי הנ"ל מלווה אותי כבר 4 שנים. לכל מקום שאלך - הוא אחרי. כל מי שמכיר אותי, מכיר גם את L.L.B וזהו! L.L.B

אני מאמינה שאותה פיה נמצאת בפנים אצלך... עם כל התכונות המקסימות והמופלאות שיש בפיה... יופי ...חוכמה...וכוח...הרבה כוח... וכל זה נמצא בפנים...אצלך.... תסמכי ותאמיני בעצמך... אידה

למה בעצם בחרתי את השם הזה יש ספר של סמדר שיר שנקרא כתם לידה שמאוד חיבר אותי לתחושות שאני מרגישה בתקופה האחרונה המון חיבורים והמון ענפים דוקרניים שיוצאים ממקום אחד שעוטפים וחונקים בד בבד ומסתירים אותי כתם לידה הוא בעצם קעקוע לכל החיים שאי אפשר להסיר אותו שסימנו אותו אנשים שבגדו ופגעו בי לאורך השנים הצעירות שלי

מקווה שאותו הכתם שאת מרגישה שחונק...דוקר......ומסתיר יהפך לפחות דוקר....פחות חונק ופחות כואב... איתך אידה

כל חיי רווים בתיסכולים...אני מתוסכלת ססטמתית...וזהו מקור שמי האנטישמי:- לו היה לי זכות נסיגה בבחירת השם, וזכות התנתקות בקדנציה הנוכחית, הייתי משנה את שמי מעורר הקונטציות השליליות ומהווה נבואה שמגשימה עצמה ל:אליטיסטית סטייליסטית....

אליטיסטית ס., למה את מחכה?

קראתי והתרגשתי גם חייכתי וגם התעצבתי כל הכבוד לכן על הכנות. על היופי על היצירתיות.... ולמתוסכלת נדמה לי שפיה שואלת למה בעצם להשאר עם הכינוי שמהווה כדברייך נבואה שמגשימה את עצמה כלומר איפה שיש בחירה כדאי להפעיל אותה השאלה שאני מוסיפה היא אם יש לך בחירה אם להרגיש תסכול או לא?

האמת שהשם שבחרת ..קשה... כמו שאמרת כשמך...כך את מרגישה.... וזה נשמע קשה...כואב.... מאחלת לך להרגיש אחרת...מתקדמת.... מאחלת שתוכלי להחליף את הכינוי ותאמרי כשמי כן אני...ממקום אחר... טוב יותר..שלם יותר... איתך אידה

למה אתן בחרתן בכינוי הזה? (אם מותר לשאול?) ולמה הייתן משנות אם הייתן יכולות? סליחה אם מחטטת... L.L.B

המקום שם,באחד גבר מנהל,בשני המנהלת התחלפה ואין מישהי אחרת ,בשלישי המון נערות,ואני כבר אחרי הגיל הזה, חיפשתי פורום ומצאתי אותכם בטעות אז כתבתי הודעה ראשונה ואולי סוף סוף אוכל להרגיש מקום אחר בלי לחפש עוד מקומות אז בינתיים צופה וסליחה אם זה לא מקובל אולי

שבי שימי נעלי בית וטרנינג שמה מים לקפה כמה סוכר?

ואני שותה עם שני סוכר טרינג ונעלי בית זה עדיין מוקדם מעדיפה להשאר עם הרבה שכבות בשלב הזה ותודה על קבלת הפנים הלבבית

ברוכה הבאה! כולנו לשרותך.. אחותך לצרה... המתוסכלת האלמותית.

ברוכה הבאה כתם לידה בהחלט מוזמנת להיות חלק לשתף ולספר... מחמאה עבורנו.. אידה

מביאה לכם משהו של ועל משוררת מדהימה יונה וולך. שיהיו רק בשורות טובות בסוף השבוע הזה. http://www.virtzberg.com/music/albums/goodvintage/

יש לי את הדיסק המקורי ואני אוהבת להקשיב לו במצב רוח מיוחד. רציתי לבקש שתכתבי קצת מה את יודעת על פסיכו דרמה ואיך אפשר לוודא שקבוצה שמוצאים מתאימה לחוויות שעברנו... לראש השנה האזרחית פרגנתי לעצמי סדנת תיפוף לפנויים פנויות ונאלצתי לעזוב באמצע כי הרגשתי בשלב מסויים חנוקה, מוצפת ומבוהלת... כך שהאינטראקציות האלו בעייתיות עבורי. בכלל, לפעמים אני מרגישה כמו חייזר. כלפי חוץ, מתקשרת, מתפקדת ובפנים נדמה שעוד רגע הכל יתפרק. כל הזמן בתוך חוויה לא מובנת עד הסוף. לא בטוחה שמבינה את עצמי. אני מעמיסה כל כך הרבה על הטיפול ועל המטפל. כל הזמן נדמה שעוד שניה הכל ישבר לרסיסים. קשה להיות גרושה (עדיין לא התגברתי על חוויית הנטישה הזאת), אמא, דוקטורנטית, לבנות קריירה בצעדים מהססים, להתמודד עם אחזקת הבית וכלכלת היום יום. ועם הכל להיות בליבה של טיפול עמוק כל כך שלא משאיר אבן לא הפוכה וחושף חוויות קשות כל כך... בפעם הראשונה יש מקום בטוח וחלק כל כך גדול מהזמן הוא מעצים את החסר ואינות במקום שאהנה ממה שהוא נותן כי כל הזמן חיה בתוך תחושה שרוצה וזקוקה לעוד.

אגב פיה נשמע לי שגם ללא עבר של טראומה מינית את מנהלת אורח חיים תובעני אם כי גדוש הישגים. כל הכבוד. הנה קישור נוסף בנושא הפסיכודרמה אני מאמינה שיש ביכולת הנפש לנקות את עצמה ממטענים קשים לסגור פצעים לעבור התחדשות גם אם יש צורך לחיות מחדש רגעים טראומטיים במטרה לעשות סגירה שלהם. הדבר דורש אנרגיה ואם אין לך יכולת להתחייב לתהליך לא כדאי להתחיל בו כי פתיחת הפצע מבלי לסגור היא לא בריאה ומתישה במידת מה. כך אני יכולה להבין מטופלות שפרשו באמצע מטיפול והרגישו שהטיפול עצמו שחק אותן. האם יש תחומים בחייך שבהם תוכלי להוריד ולצמצם במעורבות על מנת שתפני משאבים טכניים וגם רגשיים נפשיים ואנרגטיים לצורך השלמת הטיפול? http://www.psychodrama.co.il/about-kivunim.asp

"החוויה הלא מובנת לך עד הסוף " כפי שכתבת היא חווית המציאות האמיתית והחיים סביבה. יתכן שלמרות השגייך המרשימים בתחום הלימודים וההורות והמשפחה הקטנה והבית , ההתחכחות עם המציאות ,היא לא קלה כלל לנו הפגועות, למרות שנהדר שפירגנת לעצמך, נירשמת וגם הלכת לקבוצה.,, האם נעשת תלוייה במטפל ?כי כפי שכתבת את מעמיסה עליו ועל הטיפול המון ". כי לפעמים כשהמציאות ניראת קצת יותר מידיי בשבילנו ,אנו במקום להתמודד, להישאר, ולנסות ,אנו משאירים את הכל לטיפול וכאילו בורחים אל המטפל שיצילנו. יחד עם זאת קבלי עידוד ממני ,אל תתיאשי פיה יקרה. כגרושה אוכל לומר לך שצעדים לפינוק עצמי עדיין לא עשיתי ואף לטיפול נפשי הכרחי לא הלכתי. לכן תתחזקי בידיעה שאת בדרך הנכונה .ומקווה שתצעדי את צעדייך הראשונים בפתיחות ובאומץ כמה שיותר מהר. ערב טוב ושבת שלום ורד.

שבת שלום לכל יקרות הפורום שבת של התחזקות אגירת כוחות שקט ושלווה אנא אלי - שולי נתן אנא אלי עשה אותי כלי לשליחותך במקום שבו מקננת שנאה תן לי לזרוע אהבה. במקום שבו עלבון - סליחה במקום שבו חושך - אור במקום שבו עצב - שמחה אדון העולם. אנא תן לי את השלוה להשלים- עם שאיני יכול לשנות. אנא תן לי את אומץ הלב לשנות דברים שביכולתי. ואנא תן לי את החוכמה להבחין בין אלה לבין אלה.

מה שלומכן בנות? אך עברה השבת? אידה

מתוסכלת אני לא יכולה אני יודעת אני לא מתפקדת אבל אני לא יכולה לעשות את זה סליחה ותודה מישהי אני יודעת טעות שלי בכלל לפתוח את זה הייתי צרכה לשמור את זה בפנים עד סוף ימיי אני מצטערת על הרגע שאני פתחתי את זה אני לא יכולה יותר אני מעדיפה לאכול את עצמי עם זה -וזה אוכל אותי הכל גם הבולמיה וגם המחשבות על אותו אדם שהטריד אותי במשך חצי שנה ועל גיסי ועל הכל הכל הכל אני מעדיפה לסגור את זה באמת אני לא מסוגלת לפתוח את זה שוב.. סליחה ותודה מישהי

מישהי יקרה אני מבינה שלגעת בדברים כואב מאוד... כל כך כואב שאי אפשר להשאר.... הדברים קיימים תמיד שם....אבל הם היו בקופסא מרופדת טוב טוב... את מוזמנת לשתף במה שאת מרגישה... כשתוכלי שוב לפתוח את הקופסא......גם אז את מוזמנת ...בקצב שלך מבינה ומחזקת אותך כאן בשבילך אידה

תני לי לעזור לך, ותני לך לעזור לי! סגרנו דיל?לא רגיל?(תרתי משמע) את תהיי בשבילי ואני אהיה בשבילך, ובעזרת כוחות משותפים ותעצומות נפש מגויסים ושיתופיים נצלח לפרוק ולהתפרק מתעוקת החוויות הטראומטיות המכלות כל פיסת חלקה טובה ורגבי אושר בקצה המנהרה הארורה... פותחת לי צוהר ודריסת רגל בהרגל המגונה של ההדחקה המעיקה ? שבסופו של דבר הנה לבה מתפוצצת ומתפרצת?? תשאירי לי מייל.. בואי נסייע אחת לרעותה! אחותך למסע החיטוט למען העיבוד והאיבוד של החוויות המעיקות... במקום לאבד עצמנו לדעת... מושיטה לך רזרבות של ידיים! המתוסכלת האלמותית

מאחלת לך שבת של שלום של אור של אהבה של אהבה עצמית ושל יתר שליטה בחייך.

אזרתי אומץ.. אנא עזרו לי לעזור לעצמי. תודה.

את נשמעת לי אשה מדהימה. עם כל מה שעברת וחווית יש בך את הכוח להתמודד ובכל דרך שתבחרי זו הבחירה שלך. העובדה שהוא איש עסקים ממש לא הופכת אותו ללא אנס. כל אחד יכול להיות אנס. מה שמבדיל אותו מאדם מוסרי אם יש דבר כזה היא העובדה שהוא אותו טיפוס של גבר אינו מהסס לעשות שימוש באנשים אחרים כדי להשיג את מטרותיו האישיות האנוכיות. דווקא מתאים לאיש עסקים ממולח לא? בזמן שאדם בעל רגש אנושי חברתי בסיסי עוצר כשהאשה מתנגדת או בוכה או מבקשת די או בשפת הגוף שלה משדרת די הרי שהאנס לא עוצר כי המטרות שלו חשובות לו יותר. ולא כתוב לאנס על המצח אני טיפוס שלא עוצר באדום. אי אפשר לדעת. זה יכול לקרות לכל אחת. החיפוש מה בנפגעת הזמין את זה זו טעות שיש לשרש מהיסוד. האישיות שלו היא הגורם לאונס או להטרדה. אני מאמינה שאם תתלונני הדברים ירוצו מהר מאד. יתכן שעצם פירסום שמו כבר יגרום להלם ולזעזוע. השאלה היא אם את מרגישה שאת רוצה להתלונן? האם את רוצה לעבור את התהליך המשפטי? עד כמה חשוב לך שהוא ייענש? אלו שאלות שרק את יכולה לענות עליהן. כמו כן, את זקוקה לליווי ולסיוע מקצועיים ואישיים. ואין לי ספק שתדעי למצוא ולהעזר גם בהם.

חן חן לך אופיר המקסימה. מימרותיך כטל צרי על נפשי היגעה. האם תוכלי להפנות אותי לגורמים המקצועיים והרצויים בתחום?

מחזקת אותך על ההחלטה.. מושיטה את ידי אלייך... אידה

וכל הצדדים הנוגעים בדבר בדינמיקה הקבוצתית מעל גבי האתר ומחוצה לו, עודדו אותי לפעול במישור של תלונה במשטרה על האנס(שלא יהפוך סידרתי) שאנס אותי בברוטליות בסילבסטר, איש האשכולות, איש עסקים משכמו ומעלה(במרכאות כפולות ומכופלות)... על אף כל ההשלכות הכרוכות בנקיטת צעד דרסטי מעין זה. מנוי וגמור עמי שאני צריכה להתלונן, ולו אך בכדי לסגור מעגל, לחוש שעשיתי כל שלאל ידי למצות עם התוקף את הדין המגיע לו, וכן למנוע השנות מקרים פוטנציאלים אלו- בעתיד. שאלת השאלות: מי יתמוך בי בכל ההליך התובעני, המתיש והמתסכל הלזה? החל מהגשת תלונה ועד בכלל?!? אנה אני באה?! המתוסכלת הניצחית.

טוב שאת לא שותקת. התקשרי 1202 משם כבר יכוונו אותך. כולל ליווי בהליך התלונה במשטרה. מתנצלת על השתיקה. לא ידעתי מה נכון לומר לך, מה קרה. מה את רוצה ומוכנה לשמוע. ואולי היה קשה לי להתמודד מול זה למול הסילבסטר שלי שלא היה כזה אבל היה בעייתי ופתח פצעים.

לעיתים "קשר של שתיקה" הנו קשר מיוחד במינו, בעל מסרים חדים ומחודדים מקשר וורבאלי גרידא. קשר שבשתיקה המבטא את הטראומה ומיחצן את עומק המצוקה. כולי תקווה כי את מטופלת כדבעי. מחזיקה לך אצבעות. אחותך לצרה.

זכרי שתיקה אחת שווה אלף מילים. ועת לדבר, ועת לחשות. עת לחדול(לעיתים:" שב ואל תעשה עדיף") ועת לעשות. הכל בהליך הדרגתי, בעיתוי הנכון ובמינון הנבון. כאן למענך. אחותך לצרה.

מתוסכלת יקרה אני חושבת שאת בחורה אמיצה מאוד ... כל הכבוד על הכוחות, על האומץ והיכולת שלך לחשוף, לשתף ולספר .... אני מקווה שמכאן תוכלי למצוא את הדרך לעזור לעצמך... לפנות לעזרה מקצועית... חשוב שתאמיני בעצמך.. ביכולות ובכוחות שלך... מחזקת אותך אידה

למה גם כשנפגעות שנמצאות בטיפול ממש טוב הן שואלות שאלות מקצועיות בנות בפורומים שהן בקושי יודעות עליהן משהו ולא את המטפל/ת שלהן? אותי זה מטריד גם כי מציב אותי במצב קשה. ולא מסוגלת לפרט יותר כרגע רק חייבת לומר שלא מדובר על כאן.

אני חושבת (וזו דעתי האישית) שבאיזשהו מקום זה רצון לבדוק את המטפל/ת. משערת לעצמי שהשאלה המקצועית שהועלתה בסופו של דבר כן תעלה בטיפול ואז יוכל המטופל להגיד ש"מישו" אמר לו בדיוק את ההפך וייווצר ויכוח בין המטפל למטופל. המטופל בסופו של דבר יחשוב בינו לבין עצמו: "האם המטפל שלי הוא באמת טוב? האם הוא חכם? ואולי לא...?" מין בדיקה כזו שחושבת שהרבה אנשים עושים... גמני הייתי עושה כך לפעמים. אבל הייתי מקבלת גם את דעת המטפל/ת כחוות דעת נוספת ולפעמים כי הוא הצליח לשכנע אותי בדעתו שלו...

אכן כדאי לזכור את מגבלות הפורומים והאינטרנט כל עצה או הכוונה היא כמובן מתבססת על מידע חלקי ולא שלם. אני יוצאת מנקודת הנחה שכל אדם לוקח את מה שמתאים לו באותו רגע. ועושה מכל העצות והדעות איזו סינתזה שתשרת אותו בסופו של דבר. אגב, האם בין השורות עולה השאלה של מתן אמון? בהחלט שמחה על ההארה שלך. כל אדם רואה חלק אחר של הפיל, וכדאי לזכור את זה. תודה.

לדעתי שאלתך לגיטימית מכיוון שכניראה זה קורה לעוד כמה מאיתנו . אני חושבת שללא עידן האינט' אני בחיים לא היתי מעיזה לשאול או להתיעץ בשאלות מקצועיות את חברותיי הפרטיים או חברים מהעבודה שהם לא הכי קרובים לי. האינט' נותן לנו עוד כלי ש"מזכיר" את חדר המטפל ומה שנעשה .מן אשלייה של המשכיות הטיפול והאשלייה ממשיכה כמובן בכך ש"אולי "ניפול על אדם דומה למטפל הטוב והחכם שלנו .ומכוון שעזבנו את השיחה לאחר ארבעים וחמש דקות לא סיימנו ודברים לא ניפתרו ונישארו פתוחים ,ובאינט' אנו כאילו "משלימים" את החסר עד לשבוע הבא בכדי להירגע....

יתכן כי בין המטפל למטופלת שוררים יחסי אי- אמון והמטופלת מפקפקת באלמנט כלשהוא שעלה על הפרק, במהלך הטיפול המקצועי שלה, ישנן אף החשות חוסר ביטחון בעצם בחירת המטפל או הליך הטיפול, והן מעוניינות בגיבוי סביבתי וחברתי לבחירתם, בחינת: מתן חוות דעת שנייה מגורמים מומחים יותר או פחות מהמטפל המקצועי שלהם, ובכך לקבל חוות דעת ומתן עצה ספציפית מהאוביקטים האוביקטיבים:-. מחזיקה לך אצבעות. אחותך לצרה.

פיה יקרה אם הבנתי נכון את שאלתך: את בעצם שואלת אם נמצאים בטיפול בשביל מה צריך לשאול כאן שאלות? או את שאר הבנות? אני חושבת שטיפול טוב הוא טיפול שאכן מאפשר את כל השאלות , אך לא תמיד התשובות מספקות, לא תמיד הן עולות בטיפול...לא פעם מגיעים לטיפול עמוסים..כואבים...מוצפים...ויש צורך לדבר על דברים רבים.... ויותר מכך, לא תמיד תשובה של מטפלת (הטובה ביותר) שווה לתשובה לחברתך שעברה חוויה דומה לשלך... הכוח שיש לתמיכה ולחוויה המשותפת, גדול ושונה מהתמיכה המקצועית... זה לא סותר ... ולהפך...זה רצוי ונחוץ... כל צד נותן מענה שונה.. אידה

אני מניחה שהתכוונתי יותר לשאלות כמו "אז אתן חושבות שיש לי הפרעה כזאת או אחרת?" אבל מבינה את ההסבר שלך. וגם זו הזדמנות לומר כמה המקום הזה נעים. אחרי הטראומה שהיתה לי במקום אחר שבעט אותי החוצה בלווית נידוי וחרם עם רצף עלבונות לקינוח בגלל שאמרתי את האמת...(כלומר בפורום אחר לנפגעות). פתאום נעים לבוא למקום שמקבל אותי, שהדינמיקה והקצב והטון וההתנהלות והתכנים לא פוצעים כל כך... נעים לדעת שהעזתי שוב ושיכולה להיות גם במקום כזה, חוויה מתקנת.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3027585,00.html האם באמת כך הדבר? והמלחמה בעיצומה.

המצב באמת נורא. אני לא מכירה את המצב במדינות אחרות אבל מוכרחה לומר שבעיני השקעה בטיפול חשובה הרבה יותר מניהול משפטים שהרבה פעמים משחזר את הטראומה אצל הנפגעות ולא נותן מענה של ממש לבעיה. רק טיפול הולם ומניעה יכולים להקטין איכשהו את מעגל האימה הזה. ממש זוכרת את עצמי בתור ילדה מפנטזת שמישהו כבר יראה מה קורה לי ויציל אותי....

אכן לדאבוננו כל מילה מילמיליאן. אמת לאמיתה. והלוואי והמדינה "הסוציאלית" תפנים ותסיק המסקנות המתבקשות... מתוסכלת האלמותית שסוחבת התעללויות מיניות לא מטופלות- מגיל 3 הגיע העת לשבור את קשר השתיקה שעובר כחוט השני אצלנ פגעי תקיפות מיניות.

עצוב.... עצוב וכואב... אין תוכניות הסברה מספקות למורים, גננות ומחנכים.... אין תוכניות הסברה לילדים.... אין עזרה...תמיכה למי שחווה את הנורא מכל ....לילד להורים... יש פחד גדול לגעת... אם נגע...אולי נפגע...אולי זה לא קיים... זה עצוב....אני נתקלת לא פעם בעניים פעורות ופחד להכניס הרצאה או פעילות בנושא של מניעה, התמודדות...בבתי הספר... כואב ומתסכל אידה

היא ריקה.

הי, אז ככה, אני יודעת להבדיל בין משחקי אונננות תמימים של ילדים נקרא לזה משחקים להכרות הגוף שלך של חבר\ה שלך. לבין משחקים ששיחקתי ולרוב יזמתי. זה היו משחקים של מלכה ועובד שלה (כבר בגיל 7-8) משחקי שליטה שאני אומרת קובעת איפה יגעו בי ואיפה לא, וכמובן שמגיע תור שלי אז גם שם אני קובעת. אני חושבת שאם זה היה משחקים תמימים זה לא היה מפריע לי כל כך. ברור שעדיף להיות יוזמת ושולטת ואשר נגררת, אני מרגישה שכבר אז זה היה מאוד אגרסיטי. וככל שאני חושבת על זה ומנסה להזכר בדברים שלקח לי שני להדחיק(לא ממש הצליח) אם זה צף עכשיו אני נזכרת בעוד פרטים ובהרגשה שלי שמאוד רציתי להיות שם, מאוד נתתי לכולם תפקידים ורציתי לראות מה יהיה איך ארגיש עד איפה נגיע הפעם. איך ילדה בת 6 יכולה לחשוב בצורה כל כך קרה, כל כך לא מתחשבת באנשים אלא רק רוצה "לספק" את יצרים שלה.מוזר... בקשר להורים שלי הם לא הכי התערבו, אני הבכורה במשפחה בין 4 אחים. תמיד הם סמכו עלי. אמרו עלי שאני "המושלמת שלא צריך לדאוג לי, שאני אסתדר לבד, או שלא היו גבולות בכלל אמא, כל דבר היתי צריכה להחליט לבד אפילו ברמה של מה אוכלים היום כבר בגיל הגן, או אבא עם המון גבולות. אפילו עכשיו שאני רושמת אמא ואבא מילים מוזרות לי הם. ההורים שלי אף פעם , עם המון גבולות של אבא שלי לא היו שם בשבילי לא זכורה לי שיחה שלי ושל אמא שלי של אמא ובת. מאז התגייסתי לצבא הייתי קצינה (שזה כמובן עוד מדד להורים שלי בערך לשלמות) עזבתי את הבית כבר מגיל 18 אני לא גרה שם, עברתי לתלאביב הגדולה, עבדתי השנה סיימתי תואר ראשון, כמובן שהורים שלי חושבים שאני מושלמת והכול ורוד, התחתנתי. הם לא יודעים כמה קשה היה לי בקורס קצינות, או כמה קשה לחיות בתלאביב כשאתה לא מכיר אף אחד. כמה קשה לממן את הלימודים ללמוד,ולעבוד וכו'. בעקבות זה ועוד המון דברים אחרים הקשר נותק, ולא רק בגלל המרחק. עכשיו אני מוצאת את עצמי עם המון שאלות ולחקם יש לי תשובות. ולחלקם לא. אשמח להתיחסותך. תודה.

לא יודעת אם זה עוזר. יכולה רק לומר לך שאני מכירה כל כך טוב את מה שאת מתארת. מגיע שלב שפשוט אי אפשר יותר. העבר משיג אותנו. אולי את כבר בשלה לטפל ולהוציא. אם את בתל אביב או ניידת ממליצה לך מנסיון להשקיע בטיפול אצל איש או אשת מקצוע בעלי התמחות בטיפול בנפגעות התעללות בילדות. אחרי שלוש שנות טיפול יכולה לומר לך שלפעמים עדיין מאוד קשה אבל איכות ועומק החיים שלי השתנו ללא הכר.

היי וסליחה על העיכוב היתה תקלה טכנית... מתוך מה שרשמת עולים הרבה דברים אנסה לשתף אותך בחלק ממה שעלה אצלי. ראשית נשמע שהורייך די ציפו ממך להיות המלכה! לא פלא שהגשמת תפקיד זה גם במשחקי המין שלך כילדה. בסך הכול היית ילדה מאד צייתנית וטובה נכון? שנית נשמע שיש פיצול בין מה שאת מרגישה לבין התדמית החיצונית ובעיקר לבין רמת התפקוד הגבוהה שלך. חזרת ואמרת הם לא יודעים כמה קשה... האם חשוב שיידעו? האם תרצי לספר לנו כמה קשה? מה בעצם קשה?

בנוסף לפני 3 שנים ראיתי את גיסי באמבטיה צופה עליי... מאז אני לא יכולה להסתכל עליי או ללכת לאחותי.. בעיקבות זה... אני לא יכולה לדבר עם אחותי על זה.. עם ההורים עם אף אחד!!!! מישהי

מישהי יקרה מצטערת לשמוע על החויות הקשות שעברת.... על ההתמודדות הכל כך קשה שלך.... ויש לי הרגשה.....שאת מאוד לבד עם הדברים שאת עוברת.... את זועקת לעזרה... ולא מצליחה למצוא יד מושטת...מספיק חזקת.. שתוכלי לאחוז בה בכדי לעזור לעצמך... אני חושבת שהדרך היחידה לעזור לעצמך ...היא להתגבר על הפחד להכנס לטיפול... הטראומה שעברת קשה מדי... מושיטה לך יד לעזרה..... אידה

הכאב שלי כבד אני לא ישנה טוב בלילה אני בקושי ישנה ועוד שאני ישנה אני קמה בסיוט.. לטיפול אני לא יודעת אם אני יכולה ליכנס.. אני יכולה אבל לא רוצה אנני רוצה לערב את משפחתי במה שקורה לי חשבתי ליכנס לטיפול פרטי שכך ההורים או הצבא או א, אחד לא ידע מזה אבל אני כנראה לי בשלה לזה אבל אנני יכולה ליכנס.. אנני בשלה.. אבל אני פוחדת שסופי יהיה מוות כי כמו שאת מבינה מצב לא טוב.. חוסר שינה בנוסף אני עם הפרעות אכילה.. תולשת לעצמי את השער- בקושי שיש בגלל הנשירה שאני גם בקושי אוכלת.. חתכים בידיים.. לא יכולה להסתכל לגיסי בעיניים.. פוחדת להיות בקירבתו הכל עולה לי כל פעם מחדש.. למה אני דפוקה כל כך יכולתי להיות נורמלית.. אוף.. בתודה מישהי

הכאב שלי כבד אני לא ישנה טוב בלילה אני בקושי ישנה ועוד שאני ישנה אני קמה בסיוט.. לטיפול אני לא יודעת אם אני יכולה ליכנס.. אני יכולה אבל לא רוצה אנני רוצה לערב את משפחתי במה שקורה לי חשבתי ליכנס לטיפול פרטי שכך ההורים או הצבא או א, אחד לא ידע מזה אבל אני כנראה לי בשלה לזה אבל אנני יכולה ליכנס.. אנני בשלה.. אבל אני פוחדת שסופי יהיה מוות כי כמו שאת מבינה מצב לא טוב.. חוסר שינה בנוסף אני עם הפרעות אכילה.. תולשת לעצמי את השער- בקושי שיש בגלל הנשירה שאני גם בקושי אוכלת.. חתכים בידיים.. לא יכולה להסתכל לגיסי בעיניים.. פוחדת להיות בקירבתו הכל עולה לי כל פעם מחדש.. למה אני דפוקה כל כך יכולתי להיות נורמלית.. אוף.. בתודה מישהי

היי יש לי בעיה אני עברתי התעללות מינית במשך חצי שנה לפני 8 שנים..במשך חצי שנה הוא היה נוגע בי..הייתי ילדה קטנה ולא מבינה לפעמים זה חוזר לי בסיוט ואני רוצה פשוט למות! לפני חצי שנה זה נפתח לי דרך מישהו חייבתי אותו לא לספר לאף אחד.. אני לא יכולה ליכנס לטיפול אני פוחדת.. בנוסף אני בולמית.. תולשת שערות לעצמי.. חותכת ורידים... אני יודעת שאני בבעיה גדולה.. ההורים אמרו אם אני אקיא.. הם יכניסו אותי לאישפוז אני פוחדת מבתי חולים.. ממחטים.. מישהי

את יכולה לפנות לאל"י או למועצה לשלום הילד. גם בעילום שם. הם יעזרו לך. אם תכתבי מאיזה אזור את בארץ אנסה לברר לך מספר טלפון או מקום שיהיה לך קל להגיע פיזית. אם זה כבר בחוץ, כדאי שתטפלי. כך הסבל לא ימשיך לענות אותך.

מצטערת אני לא יכולה קשה לי לדבר על זה אני מנסה לשכח אבל זה חוזר לי בסיוטים אני בקושי ישנה אני בקושי אוכלת.. אני במצב לא טוב מישהי

אמש נאנסתי(שוב!) ואני נושאת באחריות לאור הנסיבות שנקלעתי, קלעתי וכלאתי עצמי. אמש הכל צף ועלה, כבתחילה. ואת חג הסילבסטר חגגתי בחלחלה... שודרגתי בקדנציה להתעוללות והוללות מזעזעת. את אשר יגורתי בא לי. אוי לי מיוצרי ואוי לי מייצרי! המתוסכלת הניצחית.

דפוס חוזר אצלך? או אצל התוקף? צר לי לשמוע . אם את רוצה לשתף אנחנו פה. כמו כן את יכולה לפנו תלמרכז סיוע ולקבל מתנדבת שתלווה אותך ותתמוך בך אישית. כל כך עצובה בשבילך.

שכבתי מאובנת כל היום! אני עם 40 חום, מלווה בסחרחורות, כאבי אוזניים אקוטיים, כאבי גרון.. ושרויה בדיכאון וחידלון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני אשה חסונה וחסינה, אז מדוע אני נאנסת- כקטינה?!

מתוסכלת יקרה אני מצטערת לשמוע על החויה הקשה שעברת שוב.... אני שומעת אותך מאשימה את את עצמך....כואבת....לכודה .... חשה עצמך: איתנה, מחד וחלשה - חסרת אונים , מאידך.... אין לי ספק בחוזק ובכוחות שלך... אין לי ספק בחוסר האשמה שלך... אין סיבה שמישהו יפגע בך...ולא משנה מה... אני חושבת שכדאי שתעזרי לעצמך ותפני לעזרה....עזרה עם התמחות בתחום..... שתוכלי לעבד את החויות הקשות שלך....ולתת לעצמך תשובות... לחזור ולהאמין בעצמך... לצאת מתחושת התסכול... מחזקת אותך אידה

באיזה מסגרת אינטימית ודיסקרטית באזור ירושלים אוכל לעבד את החוויות הקשות מבלי לאבד את ביטחוני העצמי?

שלום ! בעיתון "ידיעות חיפה", התפרסם אתמול המידע הזה : בקרית מוצקין נפתח מקום שנקרא "מקום לנוח" המיועד לכל מי שעברה טראומה בתחום המיני. אפשר לבוא לשם לדבר, לקבל תמיכה או סתם לנוח. המקום פתוח בימי שני מ-19.00 עד 22.00 ובחמישי מ-16.00 עד 19.00. הכל בהתנדבות וללא תשלום. מקסים. רותי : 04-8705668.

כל הכבוד ובהצלחה שמחה שיש מקום כזה. באילת פועלת קבוצת תמיכה ללא תשלום בימי חמישי בשמונה במתנ"ס קולייר עבור נפגעות טראומה מינית. וחשוב לדעת על כל מרכז או קבוצה שקיימת ברחבי הארץ. לעיתים קרובות יש קושי כלכלי והידיעה שיש שירות פטור מתשלום יכולה מאד להקל . תודה עבור המידע .

כאלה בשאר אזורי הארץ? "מקום לנוח" רק בק.מוצקין? אין משו דומה בי-ם? או אפילו קבוצת תמיכה... או משו דומה. אשמח לשמוע אם ידוע לכם משו... L.L.B

זה הזמן למשאלות.... לתקוות חדשות.... לברכות ואיחולים... שנה טובה...יותר מהשנה שעברה... שנה של שלווה.. של אור.. אהבה.. תקווה.. צמיחה.. והגשמה... מכל ה-לב ובאהבה

נו ... אך להתעורר לשנת 2005..... לשנה חדשה? אני מקווה שלפחות דבר אחד ....התקווה... לא משנה מה החיים צופנים לנו בתוכם, או לאן החיים ייקחו אותנו, אל תאבד את האמון והתקווה ואז כל חלומותיך יתגשמו. ועוד... משל החבלים/לא ידוע שני חבלים כי ירצו להתקשר זה עם זה בכורח המציאות יהיה על כל אחד מהם לוותר על כלשהו ממידת אורכו. אם ירצה כל אחד לשמור על מלוא מידתו לא יווצר קשר לעולם. וראו נא: הקשר נוצר בתחום בו נעשה הויתור הויתור הוא איפה יסוד הקשר. שבת שלום מוזמנות לשרשר

הבטחתי (גם לעצמי) לעבוד היום, אז זה יהיה קצר. אני התחלתי מצוננת... מאמצת את התקווה. אמון? אולי אמונה? (בזה שבסוף יהיה טוב?) אמון מגיע רק למי שראוי לו. וגם... את יודעת אידה, מצד אחד אני נפעמת מאנשי מקצוע שעושים את מה שאתן עושות. אבל יש לטעמי בחיים שלנו בכלל אבל בהקשר של כאן, במיוחד בפורומים וירטואליים שימוש קצת בעייתי במילה אהבה. אולי כי נכוויתי כל כך הרבה פעמים. על ידי אלו שאמרו שאהבו ובכלל לא ידעו לאהוב או שהאהבה שלהם היתה מסוכנת. אלו שאהבו באמת ורק להם ראויה המילה אהבה, השימוש הנרחב הזה אולי מעליב את מה שהם נתנו. ואלו שאוהבים ובכלל לא משתמשים במילה הזאת? ואלו שאומרים שאוהבים ובכלל לא מתכוונים וזונחים דווקא כשצריך את המילה החמה והעידוד וההפגה של תחושת הלבד? מאחלת ש2005 תביא איתה לפחות חלק ממשאלות הלב שלכן

רוב תודות ותשבחות.. וכן למרת- שבעתיים!

סדנא יחודית, בת תשעה חודשים, להתמודדות עם משברים אישיים, מצבי לחץ ומחלות באמצעות כתיבה יוצרת נפתחת בתחילת פברואר. הסדנא תיערך בהנחיית הסופרת והמשוררת שז. לפרטים ולקביעת ראיון היכרות, ניתן להתקשר לטלפון: 050-7393095

אבקש פרטים נוספים על ההצעה המרנינה.. בתודה מראש. המתוסכלת הניצחית.

בעקרון אני מניחה שהטיפול שלי הוא באוריינטציה כללית פסיכודינמית. המטפל שלי מתמחה בפוסט טראומה (ובמיוחד פגיעות מהסוג ה"זה") ומעבר לזה שהוא "נחשב" (למרות שלא ידעתי את זה כשהגעתי אליו לטיפול) הוא פשוט טוב לפחות עבורי. אני בטיפול מעל 3 שנים וכנראה שכשהגעתי לטיפול הזה כבר הייתי "בשלה" להוציא את התכנים האלו. לפני כן לא הייתי אף פעם בטיפול ארוך טווח ולא הגעתי לגעת בתכנים הטראומטיים. כנראה שלכל אחת יש את השעון הפנימי שלה לגבי מתי לפתוח את הדברים אלא אם כן הדברים נעצרים באיזושהי דרמה בזמן אמת עוד בשנות הילדות.

חן חן לך פיה מהאגדות.:- תשתפי ותשתפכי כאוות נפשך. אחותך לחוויה ולהוויה הסיזיפיית הקשה. חזקי ואמצי ואל ירא לבבך. המתוסכלת האלמותית

כבוד הדדי מאוד חשוב. אבל מה נשאר מהדחף לחיים כשאסור לבטא תוקפנות (שקיימת ברמות גבוהות כל כך כמעט אצל כולנו), כשאסור להיות שיפוטיים (זה לא טבעי בעיני ואפילו בטיפול אני מחפשת כל הזמן את הביקורת של המטפל כדי שאדע שהוא עוזר לי לתקן ולא רק מכיל ומנחם) מה התחום המותר לאותנטיות כשכל כך הרבה מאיתנו חייבות לחיות את החיים הכפולים של בחוץ ובפנים עד לאינטגרציה המיוחלת? (אני פיה מתמרדת אבל גם טינקרבל היא לא תמיד טובה, והפיה של פינוקיו... עושה לו רגשי אשמה. כאילו שפיות הן משהו לא מפה אבל בעצם יש להן תכונות מאוד אנושיות....)

את חמודה.... מרד זה דבר חשוב. כשצריך לשבור את קשר השתיקה והסוד כשצריך למחות ולחולל שינוי חברתי. אני בעד מרד. נדמה לי שגם פרויד לא ממש סלד ממין ומתוקפנות שראה בהם מניעים בסיסיים אנושיים לגיטימיים . תרגישי חופשי לכעוס. גם אני כועסת . מאד. הרגע חזרתי מקבוצת תמיכה וכשאני שומעת את התיאור של המאורעות אני לא רק כועסת אני מתפוצצת. אבל מהר מאד אני נכנסת למקום של הכאב ולפעמים הכעס הוא קליפה אחרונה לפני עבודת עיבוד האבל. האבל על הילדה שהייתי עד לארוע ולא תהיה עוד. על השנים שחלפו בכאב. באשמה. בהרס עצמי. ולפעמים הכעס הוא מניע ומנוע שדוחף קדימה ליצירת שינוי. נושא חשוב הבאת לנו הערב. מעניין יהיה לשמוע עוד תגובות.

היי לכולם אני חדשה הרגשתי צורך לענות ולהזדהות עם פיה. הבנתי ממכתבך הכתוב דיי ברגש , שפשר התנהגותי האנטי חברתית היא למעשה התמרדות. גם אני שאלתי את עצמי מה קורה לי בעצם בתקופה האחרונה . לקרובים אליי התנהגות כזאת ניראת כמוזרה או יותר נכון לא ממש מתאימה והולמת אותי שלא כמוך פיה אני הפסקתי להרגיש גם את הכבוד. אולי את הכבוד אלי מהאנשים אני עדיין מקבלת משום מה ,,אך אני לא מחזירה. וזה מצב מביך .לא יכולה להיות עם אנשים ,קרובים או יקרים יותר מחצי שעה לא מסוגלת להעניק להם תשומת לב חום ואהבה כמו פעם. ולא מעוניינת את זה מהם. לא מוכנה לרצות אף אחד ולא מוכנה לשמוע עיצות סרק ושטויות . מעדיפה את הלבד . לא הולכת לארועים שמחים ועצובים וזה דיי חריגה מהנורמה,,אני שהיתי ידועה בליבי הטוב האחראי והנותן נעשתי קשוחה מבפנים,, אני מסוגלת לא לפתוח דלת ולא לענות לטלפונים . לא מחכה לאינטגרציה המיוחלת . כי אני יודעת שאין בכוחותיי לעשות כלום . אולי בושה מעצמי רב הזמן ,לא אוהבת אותי, מחוסר אונים תקוע וחנוק. מה שנישאר זה המרירות הנירגזות וחוסר הסבלנות. .אפילו אהבה לא נישארה בי. חוץ מלילדיי. ואני דווקא מחכה תמיד שאיזה פיה או משהו אחר יציל אותי ,,,, ורד

ואולי מה שאת מתארת היא צורה של הצבת גבולות שאת מאוד זקוקה לה? רק שאת עושה את זה כמו שאת יודעת אינטואיטיבית. את בטיפול? פיות זה דבר טוב אבל מנסיוני לטיפול בנזקים שגרמה התעללות מאסיבית צריך פסיכולוג/ית עם מומחיות בתחום ונכונות להשקעה כספית ומעבר לה.

מבינה מאד את התחושה של ההצפה. של שבירת כל הכללים הכאב והכעס התסכול והזעם מוכרים היטב. החשוב הוא לדעת לקוות לדעת שזה ניתן בעזרת טיפול נכון להכנס לשליטה רגעי השבירה הטריגרים שמפעילים את השרשרת ניתנים לזיהוי מאד מסכימה עם העצה שנתנה פיה להכנס לטיפול ולא להתייאש כמו כן אנחנו פה איתך ובשבילך אולי מה שיפה במדיה של הפורומים בנט היא הידיעה שהקשר הוא בשליטה מלאה שלך. רוצה מתחברת לא רוצה לוקחת קצת ספייס שאלת השליטה מאד מהותית למי שחוותה טראומה מינית שבה אפילו הגוף שלה כבר לא היה שלה. ומותר להרגיש שאנשים אחרים גוזלים כרגע כוחות שאין. זה באמת נכון. כשאת צריכה להתמודד עם כל הרגשות שעולים בך מבפנים אין לך מקום לאנשים אחרים. משק האנרגיה נמצא במינוס... נראה לי שחוץ מקבוצות תמיכה או טיפול מקצועי אולי טיפול אלטרנטיבי יכול לסייע לחדש מאגרי אנרגיה קבוצת הרפיה או דמיון מודרך או אפילו רייקי? גם לך וורד אני מאחלת רק טוב. והאהבה לילדייך שהזכרת היא כוח עצום. טוב שיש לך אותו. סימן שיש איזה חלק אצלך שכן שמר על היכולת לחוש. לתת. להענות. לאהוב.

ברוכה הבאה ורד! אני מבינה שאת עוברת תקופה קשה...כל כך קשה...שסגרת את כל הדלתות והחלונות לעולם..... סגרת כדי להתרחק....מהכאב..... מעצמך... לא להרגיש... לא להפגע... בחרת להיות לבד.... לא מאמינה שמגיע לך...לא מאמינה שאת ראיה לאהבה... הפיה שתציל אותך...זו רק את... אך ורק את... את הפיה...בידייך הכוח... ללמוד לאהוב ולקבל את עצמך... זה קשה אני יודעת.... מבינה שהאור היחידי הם ילדייך...שזה מצויין.... האם לך יש מי שתומך? עם מי לדבר? לשתף? האם פנית לטיפול? יודעת שקשה... מחזקת אותך אידה

מקווה שיהיה לך חמים ונעים אצלנו. שבי בנוח. רוצה קפה? תה צמחים? עוגה? חשבת שתכנסי בשקט ? מקווה שלא קילקלתי לך... יופי של כינוי יש בו אופטימיות תקווה וחלום. אנחנו זקוקות לכל אלו וליותר. בייחוד עם פתיחת השנה הנוצרית החדשה.

תודה, אופיר. נעימה קבלת הפנים שלך. וגם הטון של הפורום הזה. עם שתי נשות מקצוע. מרגיש מאוד מוגן. זקוקה מאוד למקום כזה עם העומס של החיים בחוץ. עם משהו קשה שעברתי לאחרונה. האימהות, הלבד, הסוד. מתי וכמה לספר. ראיתי שכתבת שאת יודעת שאמך עברה משהו כזה. אם מתאים לך לספר איך נודע לך ומה עבר עליך בעקבות הגילוי. זה מסקרן. אני מגוננת על בנותי מפני התכנים האלו. גם ברוח העצה הטיפולית שקיבלתי. למרות שהן יודעות בגדול שחוויתי התעללות במשפחה שלי. אבל לא ניתקתי את הקשר לחלוטין. העימותים שהיו כבר תוך כדי טיפול נתקלו אצלי במשהו מעורפל ומוזר שהוא כנראה לא הכחשה אלא מעין התעלמות והסטה של הנושא הצידה. כאילו לא אמרתי משהו שראוי להתייחס אליו.

תודה עבור המחמאות כן...הדילמה של לספר לילדים.... בני כמה הילדים שלך? הגיל הוא קריטי . לילד בן תשע לא מומלץ לספר לי אמא שלי ספרה לי כשהייתי מעל גיל עשרים השפיע עלי מאד קשה גרם לי לרגשי אשם אבל גם לסוג מסויים של קבלה והשלמה להבין שהזעם או הדכאון או הניתוק שלה או הבושה והשנאה העצמית שלה לא קשורים בי שזה שלה ולא ממני או בגללי כל ילדותי ניסיתי לגונן עליה לפצות אותה לשרת אותה ולא ידעתי למה כשהיא ספרה וככל שלמדתי נפל האסימון והבנתי כמה הרגשתי שהיא בעצם נשארה ילדה קטנה תלותית מפוחדת וללא ריפוי. לצערי רוב הקשרים שלה היו לא בריאים וגם איתי היחסים היו קשים עד שבגרתי מעט ולמדתי לשים לה גבולות ומצד שני לשדר לה קבלה. קשה מאד. בייחוד ההתקפות על בן הזוג שלי כי גברים זה הרי דבר רע.... בעצם זה לגדול עם אמא מאד פגועה שלא מתפקדת תיפקוד מלא ולמרות שלמדתי לפצות על כך עדיין בגדול אני יכולה לומר שני דברים אחד שלא היתה לי אמא שלמה שניים שהיא מאד מאד השתדלה. מאמץ הרואי של ממש. ולכן הרגשות מאד אמביוולנטיים. בגיל מסויים לדעתי כדאי לספר כדי שהילדים יוכלו לדעת מאיזה מקום את מגיעה. נסי להעריך מתי הם בשלים לכך. ולספר בצורה שמכילה את כל הרגשות שמתעוררים אצלם בעקבות הגילוי.

הי , קצת לא יודעת מאיפה להחתיל, אני בת 26 נשואה טרייה חצי שנה. מגיל גן עד בערך גיל 10-11 הייתי " משחקת" עם אחים שלי ובני דודים שלי משחקים אסורים. זה כלל ליטופים בערום ללא חדירות משחקי שליטה של מלכה ועבדים. כיום זה נוראה מפריע לי, שהיתי שם כשהיתי קטנה ואני יכולה להגיד שלא במעט מקרים היוזמת לכך........... אתם יכולים לתאר לעצמכם איך החיים שלי נראים כיום. המשפחה שלי שאני לא בקשר כלל, אני לא מבינה למה אז זה היה חשוב לי, כבר אז בתור ילדה קטנה רציתי לשלוט באנשים ולהיות הקובעת , הרעה ולא מתפשרת. כיום כאשר אני נמצאת במערכת יחסים (לא ראשונה היתה לי מערכת יחסים של 8.5 שנים), אני לא יודעת מה אני רוצה, אני רוצה לדאוד לעצמי לבד, אני לא רוצה \ או רוצה מאוד להיות עם מישהו בן זוג. כמובן שזה לא דבר היחיד שגרם לאישיות שלי להתפתח בצורה שהתפתחה. כיום אני יודעת את התשובות אבל אין לי מספיק כלים להתמודד עם זה ולסלוח לעצמי , ורק לצמוח עם זה ולהתקדם. כל המצב הזה "תוקע" אותי במקום ,בלנסות לנתח איך החיים שלי מופשעים מזה ומיהחסים מהגנות מחומות שבניתי לעצמי . וכמובן שיש עוד המון מה לדבר על זה ולספר. אני רוצה לדעת למי אני יכולה לפנות לאיש מקצוע פסיכולוג, אני חייבת כלים להתמודד עם הדברים כי כרגע אני נמצאת בשלב של לכעוס על עצמי ואני רוצה שהיו לי כלים יותר להבין את המצב ולהמשיך עם זה עם החיים שלי. אשמך לקבל כל עזרה, או כל דבר מה שאתם רואים לנכון. תודה.

מייל מעודכן

מחפשת תשובות יקרה ברוכה הבאה לפורום.... וכמובן גם מזל טוב לנשואים! אני שומעת מדברייך הרבה בילבול והצפה של דברים שעולים ולא נותנים מנוח.... אני מבינה שה"משחקים" עם האחים והבני דודים קשים עבורך ומשפעים עלייך בתחומים רבים...רבים בחיים...וגם ביחסים עם בן זוגך? כמו כן מבינה שהיחסים עם המשפחה נותקו בשל מורכבות הדברים ואני משערת שקשורים גם ב"משחקים" הנ"ל ואולי גם בדינמיקה במשפחה שאיפשרו משחקים אלו? עם כל זאת אני שומעת אותך עם מודעות ורצון לעזור לעצמך ובאמת למצוא תשובות. אני ממליצה בחום לפנות לטיפול- עזרה מקצועית...בכדי לעזור לעצמך. אני רואה בפנייתך המון כוח להתמודד עם קשים רבים ועם זאת כוח רב לעזור לעצמך...ולהגיע ולבקש עזרה. כל הכבוד מעריכה ומחזקת את כוחותייך אם תזדקקי לעזרה יותר ספציפית את יכולה לפנות אלי. אני כאן אידה

שלום וברכה. מזל טוב לנישואייך. משחקי המין כילדה השאירו אצלך משקע כבד. נשמע שאת חשה רגש של אשמה שואלת את עצמך אם הזמנת את הדברים שקרו מה בדיוק קרה? שומעת הרבה מבוכה ובלבול שעולים בין השורות. האם היו אלו משחקים תמימים? האם ארע עוד משהו מעבר למשחקים? מכיוון שילדים רבים וילדות רבות משתתפים ומשתתפות במשחקים בעלי אופי מיני אוננות וכו וזה חלק מהתבגרות מינית רגילה ותקינה. אם מדובר רק במשחקי ילדות אין מה לדאוג. את כמו כולן וכולם..... ולגבי הנקודה שאת אוהבת להיות בשליטה. זהו קו אישיותי שיש לחלק מהאנשים. יש פאסיביים ויש דומיננטיים לא בטוחה שלהיות נגררת טוב יותר מלהיות המובילה.... אם תוכלי לחדד מעט את הנקודה למה הדברים מטרידים אותך כיום? האם היה ארוע ספציפי שגרם למשל לניתוק הקשר עם משפחתך? הורים? אחים ואחיות?

שבת שלום שבת חמימה... של פינוק שקט ושלווה ..... למרות כל מה שיקרה במשך היום, הכול יהיה לטובה בסופו של דבר. עמדתם במצבים קשים בעבר, האין זאת? לבסוף אתם תמיד קמים ועומדים על הרגליים. לפעמים הרגליים אולי כושלות מעט, לפעמים אינכם בטוחים מהו הדבר הבא שכדאי לעשות, אך תמיד אתם תמצאו את הדרך להתגבר על הקשיים. במיוחד כאשר אתם שומרים על חוש ההומור, ואינכם מאבדים את החיוך. אם תתנו את דעתכם לכך, תכירו בעובדה שבייסודכם אתם איתנים מאוד. אולי אין לכם את התשובות לכל השאלות, אך לפחות יש לכם את הרצון לקוות, לנסות, להאמין. ביכולתכם לראות את המשך הדרך בכל מצב, הדבר תלוי בנקודת המבט. וכאשר מתבוננים בכם, אפשר לראות שאתם בעצם... אנשים נפלאים. סיל קארסון.

היי אידה נכנסתי לרגע מהשבת השקטה ומהסרטים בוידאו להגיד שבת נפלאה וחמימה לכולם. רוצה סוכריות מקליפות של פומלה? ומצטרפת לקטע הנהדר שציטטת כמה פעמים ספרת עד עשר? כמה פעמים? ושום דבר לא קרה? מקווה שהפעם יקרה. שתהיה פריצה חיובית אפילו קטנה של שינוי בתודעה איזו מחשבה חיובית שתפציע ותגיד היי הלוואי...

כאחת שחוותה על בשרה תקיפות מיניות רבות בחייה ואף אינוס בכפיה וכל מיני מרעין בישין בכל הנוגע למין. האם יתכן כי מקרי התקיפה היוו טריגר להפרעת אישיות גבולית שהתפתחה בבגרותי? המתוסכלת האלמותית.

מתוסכלת יקרה מצטערת לשמוע על החויות הקשות שעברת והתגובות להן. אני מניחה שאם את שואלת את השאלה לגבי עצמך, הוגדרת כבעלת הפרעת אישיות? בהחלט פגיעה מינית בילדות יכולה להשפיעה על המצב הנפשי, על תגובות וההתמודדויות בכדי להמשיך ולשרוד את התקיפה והטראומה הכל כך קשה. עם זאת הרבה פעמים בעיקר בעבר (אך גם היום) ישנה נטיה להתעלם להגדיר תגובות פוסט טראומטיות כהפרעות אישיות כאלה ואחרות. לעיתים מחוסר ידע או אינפורמציה על המטופלת. אני אציין כי רק ב1980 ניתנה לגטמציה למושג הפרעות לחץ פוסט טראומטיות, התברר שהתסמונת הפסיכולוגית שנמצאה אצל נפגעות אונס, הכאה במשפחה וגילוי עריות היא ביסודה אותה תסמונת שאוובחנה אצל נפגעי מלחמה. (הרמן, 1992). לסיכום כמו שאמרתי לחויות הטראומטיות ישנה השפעה על המצב הנפשי ועל התגובות לאחר הטראומה, חשוב מאוד להבין שאלה תגובות פוסט טראומטיות..."תגובות נורמליות למצב שהוא לא נורמלי". כמוכן חשוב ללכת למטפלת שמתמחה בתחום יודעת ומכירה את הנושא, ואת דרך הטיפול. מקווה שעזרתי ואני כאן אידה

אובחנתי באופן קליני וודאי כסובלת מהפרעת אישיות גבולית. לא מדובר בהפרעה פוסט טראומטית כי אם הפרעת אישיות כוללת, המשבשת לי את רוב תחומי החיים: אני שרויה בדיפרסיה לאחרונה, בעלת רפרטואר עשיר בניסיונות התאבדות, תסמיני מזוכיסטיות קלים וכדומה. האם ניתן לנכס את ההפרעה או התפרצוה לתקיפות מיניות קשות בינקותי ובבחרותי? או שהתקיפות הללו היוו טריגר להתפרצות ההפרעה שקיננה וקוננה בי מאז ומעולם?

אני עברתי הרבה תקיפות בבית ומחוצה לו במשך שנים. פיתחתי הפרעה או הפרעות בתוך האשכול של הפוסט טראומה. אף פעם לא ממש הפסקתי לתפקד ועד לפני כמה שנים אם היו שואלים אותי הייתי מכחישה. פשוט מה שזכרתי עשה לי לא נעים אבל זה לא היה "זה" ובכלל מי שעברה את "זה" היא מאוד מסכנה ולי היה הרבה מזל. רק בטיפול שהגעתי אליו עם הרבה מזל התחלתי להבין מה בעצם עבר ועובר עלי ולמרות שעדיין בכלל לא קל כבר הרבה פחות קשה. וגם הפתולוגיה והתסמינים שלה מציקים פחות. רק הערה אחת: יש גם מטפלים טובים. לא רק מטפלות. ומהנסיון שלי, נשים יודעות להתעלל טוב כמו גברים. לפעמים אפילו יותר טוב. אז זה עניין של אנשים טובים ורעים. המין לא ממש קובע.

ווי, איזה יופי! אני מכירה כמה פורומים בנושא הכאוב הנ"ל (הפורום בפורטל תפוז וב"מקום"- שאני במקרה גם פעילה בו כשנה...) אתם לא חושבים אבל שהכותרת צריכה להשתנות ל-"תמיכה הדדית?" או שאתם מעדיפים לנהל אותו נטו, בלי יעוץ הדדי...? (סתם נקודה למחשבה...) מאחלת המון-המון בהצלחה ורק טוב לכם, לכותבים, לקוראים ולכווווולללם!!! L.L.B

של כולם....והתמיכה כמובן שהדדית.... תודה על האיחולים... וברוכה הבאה

תודה תודה ושוב בהצלחה לך לחברות ולכולנו נשים שעברו תקיפה גברים שעברו תקיפה וילדות מקסימות ונהדרות שנשארו בתוך הנפש פנימה

הלוואי וידיכן תהיינה מחוסרות עבודה ........... מאחר וזו משאלת לב, אני מאחלת לכן שתוכלנה להעביר את האנרגיות הטובות שלכן את הנסיון שרכשתן , את הידע והכלים להתמודדות לכל הנזקקים והנזקקות בהצלחה מחבקת נגה

אם לא היה צורך במענה בנושא...כנראה שלא היינו בתחום וגם לא בפורום... אך למרבה הצער התמונה היא אחרת. יש הרבה נפגעים ועוד יותר נפגעות! אני שמחה שיש לי את האפשרות להיות כאן.... לפתוח את הפורום..... ולהיות בשביל מי שעברה את החויה הקשה והטראמטית ... כאן בשבילכם/ן אידה

לנגה היקרה לי מאד שמחה לשמוע ממך ותודה על הברכות טוב לדעת שאת בסביבה חיבוקי אין אייקון....

בהצלחה לאופיר ואידה בפורום תמיכה שעד היום היה כה חסר. נקווה כי באמת נצליח לנהל את הפורום עם כללי הכבוד: ללא שפוטיות, ללא התנשאות, ללא ביקורת, ללא תוקפנות או כל אלימות מילולית. בהצלחה, צוות אתר דוקטורס

ברוכים הבאים והבאות מוזמנים להצטרף לפורום, להרגיש בנוח...להיות חלק, לשתף, לתמוך ולקבל תמיכה,לשאול או כל דבר אחר!! אז קדימה... אנחנו כאן בשבילכם מצטרפת למיכאל: בהצלחה ....

מצטרפת למיכאל ולאידה שיהיה בהצלחה לכולנו

מזמינה אותכם/ן להצטרף לפורום... לשתף...לדבר, לקבל ולתת: כוחות, תמיכה , אהבה, ובעיקר לא להיות לבד כל אחת ואחד בקצב שלו/ה אנחנו כאן בשבילכם/ן מחזקות אותכם/ן מאחלת הצלחה לכולם....