פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

לפעמים אני כל כך אגואיסטית בעיקר ברגעים האלו שאתה כל כך חסר לי.. ואני רוצה לדבר איתך לבכות לך לקבל את החיבוק שהוא רק שלך... סרטים מצויירים / מאיה מרון לי יש עוד כל כך הרבה להגיד לך כל יום יש עוד משהו לספר אני חולמת, אני קטנה עכשיו נעלמת כל יום שעובר ואני רק מוציאה מילה להגיד לך אתה רחוק יותר ויותר יותר ויותר... עכשיו כשאתה זיכרונות מטושטשים הכל פה נראה כמו סרטים מצויירים עכשיו כשאתה זיכרונות מטושטשים הכל פה נראה כמו סרטים מצויירים לי יש עוד כל כך הרבה לספר לך כל יום יש עוד משבר ולא נותרו בי עוד כוחות אבל אתה לא שומע יותר לא שומע יותר... לו רק היית כאן... שונאת את הימים האלה שהלב מתמלא בכאב חד שמפלח אותי בזכרונות יש לי כל כך הרבה אנשים בחיים שלי ומכולם רוצה רק אותך... רק לך היו הכוחות להרגיע את הנפש הלא שקטה שלי.. מוות הוא סופי.. ואתה עוד חי בתוכי אוף אתה פה חסר לי...

בלרינה בלרינה שתיים שמאלה אחת ימינה אחורה וקדימה ריקוד של חיים לצלילי מנגינות רחוקות פלייה רלווה טונדו יציבות ובאלנס המגיעים כשאת עומדת זקופה ידיים למעלה רגל מתוחה סיבוב ועוד שניה את מרחפת מעל העולם מתוך עצמך עפה אל מחוזות שאיש לא מכיר מתמכרת למנגינה שמחייה את איברייך כיראוגרפיה של הגוף הנפש מחול של חיים מתערבב בתוך מחול שדים צעדי רדיפה לימין שמנסים לתפוס את החיים שחולפים נעה מנותקת תוך כדי התפטלויות והתלטלויות השקועות בנקישות טוף מחרישות איזון מושלם של גוף נגד חוקי הכבידה קומפוזיציה של חיים טראנס המתגרה במוות התנגשות של רצונות משחקי כוחות היוצרים סערות הקובעות את קצב התנועה פיראוט לימין עוד אחד לשמאל לרקוד כאילו החיים תלויים בצעד הבא. בלרינה בלרינה שתיים שמאלה אחת ימינה...

ילדונת אני נפעמת כל פעם מחדש מיכולת הכתיבה שלך...כל כך הרבה כאב בכל מילה...מאחלת לך זמנים קלים יותר דמעה

כל מילה קשה או מתקתקה- בועטת לי בבטן הרכה. אני מניחה שהשיר השני אינו פרי עטך. התוכלי להפנות אותי למקור השיר? ולקופרייטר שעומד מאחוריו? שדה ניר- בריקנות כרונית- מונוטונית

השיר בהודעה לך.. נקרא סרטים מצויירים של מאיה מרון מתוך הסרט כנפיים שבורות...

ביקרתי אצל רופא המשפחה בעקבות עצירות וכאבי בטן.הוא ביקש שאתפשט ועיסה לי את פי הטבעת בג'ל, החדיר לי אצבע ואח"כ עוד אצבע לפי הטבעת.מאחר והייתי מכווצת הרגשתי כאב חד, בקשתי שיפסיק אך הוא לקח את ידי ליטף אותה והניח לי אותה מתחת לאגן, ליד הדגדגן.אמר לי :"כך לא יכאב לך".הוא הכניס והוציא את האצבעות והרגשתי שהוא ממש מנסה לאונן לי בפי הטבעת.הוא שוב החדיר אצבע ועוד אחת רטט עם שתיהן בפנים ובו זמנית עיסה לי את פי הטבעת, כאשר אצבע אחת מרפרפת ליד הפות שלי וכאילו מנסה לחדור.הוא שאל אותי אם אני מקימת יחסי מין אנאלים והשבתי לו שלא.הוא הסביר לי שמין אנאלי עם שפיכה בפנים יכול לסיע לי בעצירות ואמר לי שלפנים ממנהגו הוא מוכן "לעזור "לי בכך על מנת שאבין על מה הוא מדבר.אמרתי לו שאני לא מעונינת ואז הוא התחיל ללטף לי את הטוסיק ולפתוח את מכנסיו.הוא משך אותי כשאני שכובה על הבטן מהרגליים אל קצה המיטה, פיסק לי הטוסיק והחדיר לי בפראות את איבר מינו.צעקתי לו שיפסיק אבל הוא אמר לי שהכל במסגרת הטיפול.כשהוא גמר לי בפנים הוא ביקש שאשאר לשכב על המיטה בכדי שיוכל להחדיר לי ויברטור לפזר את הנוזל שבפנים.שכבתי קפואה ובוכה.הרופא שכנראה קצת נבהל הסביר לי שזה בד"כ טיפול לא נעים וקצת מביך ושהתגובות שלי נורמליות.הוא רק ביקש שלא אספק בכדי לא להלחיץ בנות אחרות.הרגשתי ואני עדיים מרגישה מושפלת ומטומטמת שלא קמתי ברגע הראשון ועזבתי את המרפאה.בנות, תקשיבו לתחושות שלכן.אל תהיו תמימות כמוני.אל תקבלו כל מה שאומר לכן בעל סמכות.אני מקווה שאנעל את החויה הנוראית הזו ואמשיך הלאה.אשמח לקבל תגובה

קראתי והזדעזעתי..חשבת לדווח עליו? רופא כזה אסור שיטפל באנישים. אני מקוה שתמשיכי לכתוב כאן..שולחת לך חיבוק .. דמעה

מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב. מסכימה עם דמעה במקרה הזה אם יש לך כוחות להגיש תלונה במשטרה אם לא אז במשרד הבריאות תדאגי שישעו אותו מעבודתו. לא יתכן שהוא ימשיך לנהל חיים רגילים ויתכן מאד שיש עוד נפגעות אחרות שהתביישו להתלונן ואם תתלונני יצטרפו אלייך ויטו את הכף כנגדו. תודה ששיתפת אותנו.

מצטערת לשמוע את מה שעברת. אל תרגישי אשמה על שלא יצאת, אני מבינה בדיוק את התחושה, כאילו יכולת למנוע את זה ולא מנעת. אבל לא יכולת לדעת שזה מה שהוא יעשה כשניכנסת לבדיקה. לא התנהגת בתמימות. צעקת לו שיפסיק והוא לא הפסיק. חשוב שתדווחי עליו לפחות למשרד הבריאות אם לא למשטרה, אסור לתת לו להמשיך לעסוק ברפואה. מקווה שעד עכשיו התאוששת קצת. שולחת לך חיבוק חם.

איך רופא עושה ככה, בת כמה את ?

איך רופא עושה ככה - בת כמה את ?

חוגגים 17 שנים ביחד היו שנים טובות והיו שנים טובות יותר היו שנים קשות של מאמץ והיה תהליך שלך גדילה ביחד עדיין ארוכה הדרך להגיע למטרות הכלכליות בעיקר שקבענו לעצמנו אולם הקשר הרגשי העמיק מנקודת ההתחלה של בת לאם שהזהירה אותי שלימדה אותי בדרך הקשה שקשר בינאישי פירושו אכזבה ונטישה מרגישה שעברתי כברת דרך ארוכה בזכות המעורבות והקבלה בקשר הזוגי. בזכות האהבה. התלבטתי אם להכניס את ההודעה הזו לפה. אולם מרגישה שחובה למצוא מקום גם לדברים החיוביים שבחיינו גם לרגעים שבהם אנחנו מודעים לאור שנכנס . בתקווה שהשיתוף וההתחלקות יעוררו הרגשה טובה כללית. אחרי השבוע המאד קשה שעובר פה על הבנות בפורום.

קודם כל אני רוצה להגיד מזל טוב מכל הלב..עשה לי טוב לקרוא את ההודעה שלך כי יש בה תקוה ואני מתקשה לראות את התקוה בימים האחרונים. אני חושבת שכל מערכת יחסים מצריכה עבודה קשה כדי להצליח וכל הכבוד לך שהשקעת את המאמץ כדי להגיע לאיפה שאת היום. תודה ששיתפת אותנו, את צודקת, צריך גם לתת מקום לדברים חיוביים. מאחלת לך לפחות עוד 17 שנים מוצלחות עם המון אור ואהבה כי מגיע לך רק טוב.. http://anatweb.com/anniversary04.htm מחבקת דמעה

הודעתך כה מלבבת ומדובבת. שינוי מרענן ומעניין. את מוכיחה, פעם אחר פעם, כי יש חיים לאחר המוות. מאחלת לכם המשך חיים הרמוניים ופרודוקטיביים- בצוותא. את מוכיחה בנחרצות ובלוליאליות: כי טובים השניים מן האחד- אינו עוד קלישאה. וכי על אדם לשאוף להזדווגות נשמתית/נשימתית עם הנפש התאומה שלו שבותקה ובותרה מעמו בתוהו ובוהו של יסוד בריאת העולם והאדם- המוכנה ומזומנה לו מ-6 ימי בראשית! שדה ניר- רצוצה ומרוקנת- כליל.

אופיר היקרה המון מזל טוב זוגיות היא עבודה קשה צריך לעבוד קשה ולהשקיע בה...כל יום... צריך לעבור משברים....עליות וירדות לא קל לא להרים ידיים..... רבים בוחרים בדרך אחרת.. תמשיכו להשקיע , לטפל, להשקות ולטפח את הגינה רק כך היא תפרח אידה

בילינו ערב נעים הלכנו למסעדה הסתכלנו בירח המלא וחזרנו לישון רדומים בעקבות יין השזיפים... מקווה שימשיך להיות טוב ושעוד ישתפר.

את הביחד,,נישואים הוא סוג של מסע ,לגילוי עצמי ולגילוי בשניים והגבול הוא השמים

להבליט את הנשיות,לבין להתלבש כמו טום בוי עם פנים של פוקר,ולהעלם בתוך החולצה הרחבה,כל פעם לפני יציאה מהבית אני עומדת מול הארון ומתלבטת אייך להתלבש ואייך אני יוצאת לרחוב עם איזה צד הנשי או הטום בוי בעבודה שאני מגיעה עם האישה שבי אני מקבלת מחמאות ואז מרגישה שרוצה להתחבא ולמחרת אני מגיעה בקיצוניוות השנייה, היתה תקופה שהייתי הולכת עם חולצות צמודות וזה הבליט לי את החזה והרגשתי שאני רוצה להתבלט בנשיות שלי, היה בי בעבר את הקטע של פתיינות ואז לזרוק,עכשיו אני בצד השני די מסתתרת, אני מנסה להעלם שלא יראו שלא יגידו לפעמים בא לי דוקא ללכת שונה אולי במידה מסוימת צועק אבל אני לא מעיזה, מפחדת ממשיכה תמיד מכינה את הצבתות שבי שלא יתקרבו יותר מידי. יש כאילו מלחמה בין הילדה הקטנה הפגועה לבין הבוגרת והאישה כולם בגוף אחד בא לי לצאת מהגוף ולהשאיר אותם שם כמו נחש שמשיל את עורו. לפעמים אני מדמיינת את עצמי שרע לי בעיקר כמו גבר נראה יותר כמו קאובוי עם אקדחים מוכן לירות ושותה בפאב עד שיכרון. כנראה אני יותר מוזרה ממה שחשבתי.

חושבת כמוך הלבוש לא אחת מספר על הדימוי העצמי שלנו גם כנשים הלבוש הצמוד מדי או הלבוש הגברי אולם יש מגוון של אפשרויות בין לבין. יש לבוש כפרי רענן לבן ופרחוני מתנפנף ורך חצאיות ושמלות עליזות ולא צמודות יש סגנון לא דוקרני בדים טובים גזרה מעודנת ומה בעניין הנעליים? זה בכלל עולם ומלואו...

נעלים קונים מהר וגרבים לא חסר,זה מה שעלה לי שכתבת על נעלים,גם שם אני לא בדיוק אשה רוב הנעלים שלי הם נעלים לא נשיות שונאת עקבים ובכלל.

הייתי בקשר עם .... העניין טופל והכל בסדר עכשיו. תודה לכן על הדאגה, האיכפתיות ותשומת הלב....כל הכבוד לכן אני יודעת שזה היה קשה ולא קל בכלל... מצרפת את ההודעה של .... יום טוב לכולם!!!!!!!!!!!!!!!! אידה

מילים.. למילם יש כח בל יתואר. מצטערת על הדאגה על הטירוף של הלילה. עכשיו בוקר עכשיו הייתה צריכה לבוא הקלה. אך התחושות של הלילה מציפות את הבוקר כפי שהציפו מעל גבול החיים בליל אמש. לא התכוונתי לפגוע בכן... אני עוד בין החיים... כבר אמרו שלעיתים החיים והמוות בידיי הלשון.. אני מתנצלת. זאת ההודעה האחרונה שלי תחת הכינוי הזה. לא אינני עומדת למות. הכינוי הנ"ל של נקודות בלבד איפשר לדברים לצאת בעוצמות. כנראה כשהכל נעול בפנים הדברים מקבלים הד ועוצמות הלא ניתנות להכלה. שתבוא על כולנו השלווה.. להתראות וסליחה...

אתמול הייתה לי פגישה עם המטפלת..פגישה קשה שיצאתי ממנה עם הרגשת נטישה מאוד חזקה. הייתי בסערת רוחות...מוצפת בכאב ובכעס עצום כלפי עצמי..ובדרך החוצה מהקליניקה עברתי ליד המטבח וראיתי סכין חדה ובלי לחשוב הרבה לקחתי ושמתי בתיק. התחלתי ללכת ברגל לכיוון האוטובוס וההצפה התגברה והתגברה עד שהרגשתי שאני חייבת להפסיק את הכאב לפני שאני טובעת..הוצאתי את הסכין ןחתכתי..קצת..לא רציני כי בכל זאת הייתי בחוץ בין אנשים...וכשהגעתי הביתה כבר חתכתי יותר..גם לא רציני..אבל למדתי לחתוך ברגליים איפה שלא רואים ולא שואלים שאלות..ואני מאוכזבת מעצמי וכועסת על עצמי כי חשבתי שהשטויות האלה כבר מאחורי...בפגישה הבאה אני אדבר על זה לפני שזה שןב יציף ככה...אני מבטיחה לעצמי שלא אעשה את זה שוב... דמעה

נאבקת עם כל הכוח בדחף לחתוך ושומעת בתוך ראשי את אבאמפלצת שלי..מתוך הקבר שלו הוא לא מניח לי...מדבר בלחש באוזני ואמר לי שזה בסדר לחתוך...יותר מכוערת ממה שאני אני כבר לא אהיה אז למה לא להשחית? אני מנסה לא לשמוע אותו..הבטחתי שלא אתקרב לסכין..והדחף כל כך חזק..להכאיב..להרגיש את הצריבה של החתך ואז..רק אז..אולי הכאב הזה יפסיק להציף אותי..מנסה להסיח את דעתי ולא מצליחה...כותבת במקום לחתוך ומקוה שזה יספיק..מקוה.. http://www.ourchurch-graphics.com/member/c/cuttertochrist/cutter_(2).jpg דמעה

האבא שלך שנפטר בינתיים האם הוא אמר לך גם דברים טובים? זכור לי שתארת גם חמימות ותחושת שייכות אליו שגרמו לך לבלבול רב. האם קראת את הספר של לואיז היי רפאי את חייך? מומלץ מאד. לשנות את ההקלטה בראש. לומר לעצמך דברים אחרים. מחזיקה לך אצבעות.

השקט צורם!!! עוצרת את הנשימה... מחכה... מה יקרה?..

מתחברת יותר מדי למילים שלפני הדממה... קופאת במקום... נאלמת... מתפוגגת בתוך רעידות זעירות של הגוף... בוהה... מתמזגת עם הכאב של מישהי שאיני מכירה... אני זו היא... היא זו אני...

שתפי לא רק בסערה טרום השקט המצמית. כי אם בהבארת ההארה, האורה והתאורה לאחר השקט המבעית. והעיקר: לא לפחד כלל! אני איתך ומושיטה יד אימהית רחימאית- לקראתך! שדה ניר.

http://www.soon.org.uk/pictures/lonely.gif דמעה עצובה מאוד מאוד

הי יקרה! מצטערת שאת מרגישה כך. אפשר לעזור באיזו שהיא דרך?

בקשי- עד חצי המלכות ואעש! שדה ניר- מושיטה לך ידיים ואינה יושבת בחיבוק ידיים!

תודה יקרה. אני רואה שאת ערה בשעות הקטנות..מה קורה? את לא ישנה? דמעה

שולחת חיבוק חם ומאחלת רק טוב.

יום ראשון התחלתי לעבוד אחרי שנים מאז השבר דוקא שהכול צריל להיות טוב יש מתח כתבתי לאכי מיכתב פעם ראשונה שלא היזקתי לעצמי לא קראתי לא דרך הפגיעות שלי מה גם שלא בא שזה קרה ככהשתדלתי להיות ילדה טובה לידו שיעריך אותי וישים לב אילי כמו ילדה פגועה אני חוזרת אליו במן התרצות אנח לא מבינה לפעמים אני מיתגעגעת אליו לפעמים אני רוצה שיראה אוחי ולפעמים אני חושבת שכולם לא קרה בעיקר שהוא מיתקשר לעתים רחוקות הקול הזה שפיתה פעם ומפתה אותי שוב ליפול לזרועתיו ואני פוחדת עיזרו לי שוש

שוש יקרה כל כך מבינה על מה את מדברת...המשיכה הזאת לחום למרות שהחום פוגע...כל כך מוכר...אני איתך דמעה

אני קוראת בדברייך שיש לך כמה התחלות חדשות: עבודה, לא הזקת לעצמך ועוד. לפעמים כשאנו עושות שינוי וקורים לנו דברים טובים, מגיעות גם מחשבות קשות - כאילו שקשה לנו באמת להיות בטוב - כאילו לא מגיע לנו להיות בטוב כי כך הרגילו אותנו מגיל צעיר. יש לי חדשות עבורך: מגיע לך כל הטוב שבעולם!!!!! וכדי לחזק זאת אחזור שוב: מגיע לך הכי טוב שיש!!!!!

לאחר שנים שהורגלנו לסירחון, להסתאבות, לניתוק ולבדידות! תתחילי להכיל ולקבל את שפע הטוב. לעכל על מנת שהמצב שיתגלגל ויתקבל, שיתרגש ויתרחש- לא יתקלל! הטוב בהתגלמותו ובשיאו מגיע לך- בזכות ולא בחסד! לאחר ההרגל הרוטיני של עשרות שנים של פגיעה ופציעה עצמית מזוכיסית קשה לנו להתחיל התקף מאני:- - לאהוב עצמנו, להכיל את גופנו, תחושתנו, עצמאותנו, פיתוח עתידנו ותחביבנו ולזכות בהכרת הערך העצמי ובתחושת הקיום ביקום (לאחר הריקנות הכרונית התהומית- האין סופית)ולחוש שאנו קיימות, נושמות ובועטות ולא רק מכח ההשרדות והאינרציה כי אם מתקופת שיקום הכרוכה בקושי ובמוטיבציה- ללא פציעות עצמיות, ללא כוויות מתוזמנות ונטולות הר של יסורים מחמירים ונמהרים! בהמשך חייך, בשיקומך, בתיפקודך ובפיתוח עצמאותך אינך מבטלת ומגמדת את מימדי אסונך! כי אם גאת יבורה המנצחת על סימפונית חייך וקומפוזיצית חושיך ולא נכנעת לגורל השבט שהמיט עליך שרביט החנק של תוקפך! יקירתי: את זקוקה לתקופת הסתגלות! זכרי ונצרי: כל ההתחלות קשות. מאחלת לך דרך צלחה. שדה ניר

בייחוד כשזה אבא שלך שניצל בלי רחם ובלי מודעות הטירוף שלו נראה כל כך בנאלי נורמלי מובנה אל תוך השגרה. שקשה לעצור ולהגיד רגע אחד. עד פה. אתה פושע. אני נפגעתי ממך. למרות שזו המציאות הנכונה הוא פושע את נפגעת ממנו. מבינה שהוא עדיין בקשר איתך? הגבולות עד היום פרוצים? ממליצה שתקראי את הורים מרעילים של דר סוזן פאוורד שמחה שכתבת מכתב והתחלת להביע את עצמך. מחזיקה לך אצבעות בעבודה החדשה.

קורבן אני צווחת ומקיצה בבהלה משנתי קורבן אני בוכה קורבן של עצמך היא לוחשת לי קורבן מעלים עולה רק על המזבח יש קורבנות היא מסבירה ואני ממשיכה הוא העלה אותי את גופי על מזבח הגיהנום הקריב את חיי לשטן והיא בקול רגוע ושליו :קורבן מעלים רק לאות אהבה את השטן של עצמך וגיהנום, גיהנום את בונה סביביך אל תאמיני ברוחות ילדתי וגם לא באש הרעה הכל אהבה הכל אהבה נומי לך ילדה... זה רק עוד חלום רע... ושוב שתיקה..

ילדונת השארת אותי ללא מילים...המילים החזקות שלך עשו לי צמרמורת..הלוואי והיו לי את המילים להביע את עצמי טוב יותר... דמעה

ילדונת יקרה אולי הרצון התקווה...שזה רק חלום... להתעורר ולגלות שלא היו הדברים מעולם? יודעת שקשה.. מחזקת אותך אידה

נמאס לי מחוסר השינה, מהסיוטים, מהכאב הבלתי פוסק הזה...אין לי כבר עצבים לראש שלי שלא שוכח..בסדר..הבנתי..הפנמתי..קרה ונגמר כבר מזמן אז למה אני חייבת לחיות את זה שוב ושוב ושוב..דייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!! נמאס לי לחיות ללא מגע אנושי..ללא חום...נמאס לי כבר מהכמיהה האינסופית הזאת לאמא...לחיבוק...נמאס לי להיות אמא..לדאוג..רוצה להיות ילדה קטנה ומוגנת..מחובקת...נמאס לי כבר מהמלחמות..פשוט נמאס דמעה

חווה את עומק תחושותייך וכה מזדהה! תני לזמן לעשות את שלו! את כרגע בשלב ההוקאה, ההלקאה וההוקעה! טרום עלות השחר ישנה עוצמה בלתי נסבלת של אפלה! תני לשחר לעלות, להפציע ולא לפצוע בך. תני לעצמך להתעלות על ידה. שהשמש תהא: שמש צדקה ומרפא ולא רווית כוויות ועיקצוצים! מחבקת ותומכת. שבוע טוב. שדה ניר נ.ב- האם את נושאת בתואר הנכבד של אימהות?

תודה....אני מעריכה מאוד את התמיכה שלך...וכן אני אמא לשתי בנות.. מאחלת גם לך שבוע טוב דמעה

נגמרט לי המילים אני איתך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

דמעה, כ"כ מבינה אותך מקווה שעכשיו קצת יותר טוב חיבוק

דמעה יקרה צר לי על הימים והלילות הקשים.... צורך בסיסי של אהבה ...של מגע....של חיבוק.... כנראה שאי אפשר לוותר.... כנראה שאי אפשר לא לצרוך- להזדקק לדבר כל כך בסיסי מחזקת אותך שולחת חיבוק מחזק אידה

הלוואי ולא הייתי זקוקה...והלוואי שידעתי לקבל חיבוקים אמיתיים ולא רק וירטואלים... דמעה עצובה

הייתי בן 10 . פגע בי. הורי לא ידעו כיצד להתמודד עם המקרה. בבירור שלהם עם התוקף עוד תמכו בו כי הוא גדל ברקע סוציואקונומי נמוך. בשל כך, זכיתי ללעג מהתוקף , את הורי בהמשך חיי תפסתי כדמויות שאין לסמוך עליהן ובמשך השנים האשמתי את עצמי : מה היה פגום בי שאותי דווקא תקף. הדחקתי את הארוע , אבל כל ההתנהלותי סביב גידול הילדים כוונה באופן הסטרי במודע או שלא במודע לגוננן עליהן למנוע חשיפתם למצבים דומים. בני כיום חייל חסון יצא ממעגל הסיכון מפגיעה מסוג זה . אני חרד לגורל ביתי על אף העובדה שאינה ילדה קטנה אבל נשים תמיד בפוטנציאל לפגיעה מינית. עברו שלשים שנה מאז: רק כיום אני קושר את הדכאונות, חרדות הפרנויה להתעללות שעברתי. היה לי ככל הנראה את הכוחות לשקם את עצמי. מעולם לא שיתפתי איש בפגיעה בי אפילו את המטפלים. את אשתי שיתפתי לאחר כ15 שנות נשואין ואת הפסיכולוגית שטיפלה בי רק לאחרונה. לא ברור לי למה עדיין אני חש רגשות אשם ובושה שהרי הייתי קרבן חסר אונים, ילד בן 10 מול דמות ענקית ומגעילה. מוזר שאני לא חש שנאה כלפ האיש אלא בוז עצמי על כך שלא התגוננתי או מנעתי מבעדו לבצע את זממו. תוך כדי כתיבה אני מובל למקום ההוא ומתמלא.. . הייתי רוצה לעקור את הזכרונות האלה. לילה טוב

שלום אילן מצטערת לשמוע על מה שקרה לך. אני מזדהה מאוד מכיוון שגם אני נפגעתי בילדותי, וגם לי לקח שנים להבין את הקשר בין מה שעובר עלי לבין מה שקרה. טוב שאתה בטיפול, וטוב שיש לך בת זוג שאפשר לשתף אותה. אני גם מכירה את הדאגה ההיסטרית סביב הילדים..כל כך מוכר וכל כך מובן. מקוה שתשאר פה איתנו. דמעה

תודה. מאחל לך הרבה שקט ,רוגע ושלוות נפש. אילן

ברוך הבא לפורום אתה מוזמן להשאר ולהיות חלק מהפורום לחלוק לספר לקבל תמיכה.... הכל בקצב שלך.. צר על החויה הקשה...קשה כל כך... חויה שנותרת בה לבד.... נותרתה לבד מתמודד עם רגשות אשם , השפלה, בושה וחוסר אונים... כל התגובות מסביב חיזקו את הרגשתך הלא מוצדקת כמובן : אשמה ובושה והרבה לבד.. כל השנים היית לבד עם הסוד הנורא.... טוב שיכולת לשתף את אישתך... וחשוב ששיתפת את המטפלת שלך...כך תתחילו לטפל בדבר האמיתי ולא רק בסיפטומים... דכאון וכ"ד..\ מקווה שתשאר איתנו מחזקת ואנחנו כאן אידה

היא מוסרת שתחזור ברגע שהמחשב יתוקן דמעה

לכתם היקרה קודם כל...בריאות לך ובריאות למחשב שובי במהרה אידה

היי לכולם, יש כאן מישהו / מישהי?

היי, אני כאן

היי שחף

The ButterFly יקרה ברוכה הבאה לפורום מה שלומך? מצטערת על החויה הקשה והטראומטית וגם על הטיפול אחרי...צר שאת צריכה כעת לעבור כל זאת... יש מי שאיתך? סיפרת להורים? חברה? מישהו שאפשר לסמוך עליו? אל תשארי עם זה לבד... אל תחששי להתקשר שוב למרכז סיוע... ויש כאן יוזמה מבורכת לעזור!!!! את לא לבד אנחנו כאן אידה

מבט חטוף ומקרי בראי לא מזהה את עצמי כמו מישהי אחרת, לגמי מטורפת אימה בעיניים עור לבן וחיוור בהלה כבר כמה ימים, שעות שרועדת בכל הגוף כ"כ קר , מכווצת מתחת לשמיכה אומרים שחם היום וגם אתמול ורק לי כ"כ קר הצוואר מכווץ וכואב לסתות נוקשות לפעמים רועדות זרמים בכל הגוף המחשבות כואבות בגרון בנשימה כמו לחישות שלא מפסיקות לא מבינה מה קורה :-(

לא ממש יודעת מה להגיד..איך לעזור..רק רוצה להציע לך יד..להציע חיבוק עוטף ומחמם שבעזרתו אפשר להפשיר קצת את הגוף ואת הנשמה מחבקת דמעה

חיבוק בחזרה

מותשת יקרה מה שלומך? מצטערת שכל כך קשה... שהגוף מגיב כמו הנפש הפגועה קר מבפנים וקר מבחוץ... ולבד מי איתך יקירה? שיכול לחזק ? לחמם? את הפנים ? את הלב? אנחנו כאן בשבילך אידה

תודה אידה המועקה הזו לא הולכת ממני, בקושי נושמת למרות שהיום ואתמול יותר טוב מהימים שלפני אני לא לבד וכן לבד.. יש לי את המטפלת שלי, היא כ"כ שם איתי במיוחד בשבועיים האחרונים ובכל זאת אנילא יכולה עם האשמה על הנדנוד הבלתי פוסק הזה ונעזרת כמה שפחות וגם על הפעמים האלה אני מתייסרת. יש לי עוד 2 חברות אחת לא יודעת למה רק יודעת שאני "לא משהו" השניה יודעת הרבה יותר, אבל שוב האשמה על המעמסה הזו, הבריחה למיטה לשמיכה ולכרית שסופגים הכל במילא לא יכולה לדבר.. :-(

ואני רק רוצה להיות ילדה שלה לנוח בין זרועותיה לנשום בשקט לאט לבכות דמעות גדולות ועגולות לתת לכאב להשפך מתוך עיניי להרגיש את ידה מלטפת מנגבת את הדמעות ואומרת ששש אני כאן איתך את לא לבד את בסדר אני רק רוצה להיות ילדה שלה וזה כל מה שאני רוצה ובזה אני מוכנה להסתפק לעולם דמעה

מחבקת ותומכת. וכל שתבקשי- לו יהי. שבוע טוב. שדה ניר.

תודה....שולחת חיבוק... דמעה

אולי לא במיקרה ואולי שכול הכתבות האלה שמזעזעים אותי במקום הכי כואב אבל ממשיכים בעיתון ליפני שבוע או יותר חבר של הורים אנס את בת החברים לאורך זמן וקיבל עונש מגוחך ואז הפרשה עם הנערים שאנסו במשך זמן ארוך ושוב האשמות כלפי הנערה מושגים כמו היא נתנה היא מיזרון של השיכבה וכאלה ועוד אבא של אחד הנערים חיזק את הנערים באמירה שהיא נותנת ....הכול ביחד מסחרראותי וכואב עד משקט אני יודעת איזה גהנום היא עברה אני יודעת על השפלה על הכאב ועל השתיקה ועל כמה זמן לוקח להשתקם ועם ביכלל אני קוראת את המילים של כאלה מהפרום וליבי איתן אני רוצה לחבק לגונן במקום שהכאיבו הזמן לא עושה את שלו הזמן לא מרפה אבל יש רגעיפ קטנים שמתחלים יותר לחיות לאט לאט ובזהירות מגיע לכם לכולכם באהבה שוש

על המילים החמות והמנחמות שיוצאות מהלב. תודה.

הכי לבד בעולם הדמעות זולגות ואני לא שולטת בכאב אין עם מי לדבר כולם עסוקים בעולמות שלהם לאף אחד אין מקום בשבילי אין מי שמנחם אין מי שמחבק הכי לבד שרק אפשר מותשת ונטושה צורחת בשקט ואין עם מי לדבר כי לאף אחד לא ממש אכפת דמעה שמרחמת על עצמה

שולחת לך חיבוק גדול ומזכירה לך שאיכפת לי ממך. מאוד

אינך בגפך! אומנם אנו וירטואליות. אך נטולות אינטרסים ופניות! איתך- לטוב ולמוטב. שדה ניר

כתבה כאן ילדה בכינוי ...., הילדה הזאת היא קטינה ונמצאת בסיכון ולכן יש חובת דיווח. אני מבקשת מאוד שתטפלו בזה. תודה

אני אולי ילדה אבל כבר לא קטינה ואני ביקשתי שההודעה תמחק ואינני בסיכון זה העבר שלי... תודה על הדאגה והאיכפתיות

תודה על ההבהרה. באמת דאגתי כי כתבת כאילו זה עדיין קורה. אני מאוד מקוה שתמשיכי לכתוב פה.

תודה וכל הכבוד על העריינות. חשוב מאוד!!! אנו דואגות לנושאים הנ"ל ובד"כ זה לא מדווח בפורום. כמו כן אם יש חשש תמיד לפנות אליינו. אידה

שבת שלום שבת נעימה חמימה שלווה שבת של שמחות קטנות איך יודעים אם זה טוב או רע ? היה פעם זקן סיני ולו בן צעיר וסוס. הסיני חי בכפר קטן. יום אחד הסוס ברח מהאורווה. באו אנשי הכפר ואמרו לסיני הזקן, "כמה שזה רע." שאל אותם הזקן, "מאיפה אתם יודעים אם זה טוב או רע ?. למחרת חזר הסוס. יחד עמו הגיעו סוסי בר רבים. האיש ובנו פתחו את דלת האורווה וכל הסוסים נכנסו פנימה. באו אנשי הכפר ואמרו לזקן, "כמה שזה טוב." ענה להם, "מאיפה אתם יודעים אם זה טוב או רע?" יום אחר כך נפל הצעיר בעת שניסה לאלף את אחד מסוסי הבר ושבר את הרגל. באו אליו אנשי הכפר ואמרו לזקן: "כמה שזה רע." ענה להם הזקן, מאיפה אתם יודעים אם זה טוב או רע ? לאחר מכן, באו אנשי צבא ולקחו את צעירי הכפר למלחמה, שבה נהרגו חלק מהם. אבל את הבן של הסיני לא לקחו, כיוון שרגלו הייתה שבורה. אז מאיפה אנחנו יודעים אם משהו שקורה הוא טוב או רע? מה שקורה הוא אירוע. ואירוע אינו טוב או רע. הוא רק אירוע. ההתייחסות שלנו לאותו אירוע הופכת אותו לטוב או רע בעינינו. זאת בהתאם להתנסויות שעברנו בדברים דומים, או בהתאם לחינוך שלנו שלימד אותנו לשפוט דברים, או בהתאם לאמונות שלנו. שבת שלום אידה

חזרתי לפורום אחרי זמן ארוך שלא כתבתי. קצת מבחירה וקצת כי המחשב שלי שבק. חזרתי עם הרבה רגשי כעס ותוקפנות בגלל תהליכים שאני עוברת עם עצמי. סיפור כזה בקונטקסט של הפורום הוא מכעיס. לכותבות כאן ולאנשים שהפורום פונה אליהם קרו דברים איומים לפי כל קנה מידה. תקיפה מינית היא לא "אירוע" גילוי עריות הוא לא "אירוע". אלו טרגדיות. קו שבר שאחריו החיים לא יהיו מה שהיו יכולים להיות. וכדי לחיות חיים תקינים אחרי "אירועים" כאלו נדרש מאמץ אדיר. בכלל לא רוצה לספר מה עובר עלי או עבר עלי ואם קשה לי או קל ומה האתגרים שאני עומדת בפניהם... הבנתי השבוע עד כמה שאולי לצערי (ואולי לא) אני לא אמצא מקום בין נפגעות אחרות בגלל מי שאני לטוב ולרע. אבל בלי שקראתי הודעות אחרות, על ה"סיפור לשבת" היה לי צורך חזק מאוד להגיב.

מזדהה עם מה שכתבת - הרגשתי אותו דבר כשקראתי.... מקוה שכן תצליחי למצוא את מקומך עם עוד נפגעות בסופו של דבר זה מעודד ומחזק

למי שנפגעה מהסיפור לשבת חלילה לא רמזתי כי תקיפה מינית הוא ארוע הנתון לפרשנות!!!! .....אני חושבת בדיוק כמוך. צר לי אם נפגעת או מישהו אחר שקרא.... לעומת זאת הסיפור כן נתון לפרשנות... שבוע טוב אידה

הי אידה! באופן כללי זה נכון אבל מה לגבי מה שקרה לנו? הפגיעה המתמשכת בילדה קטנה וחסרת אונים במיוחד ממי שאמור להגן עליה? איך זה מסתדר עם "טוב" או "רע" בהתייחסות שלנו? האם אין טוב או רע מוחלט שצריך להיות מוקע???? (והוא ממש לא לצערי הרב!!!) כי אחרת כל דאלים גבר - מותר לרצוח ולאנוס ואנחנו רק צריכים לראות זאת בעיניים אחרות?????!!!!!

חייבת לומר קודם כל לפיה היקרה שלנו שתמיד יש לך מקום פה אני אישית שמחה שאת פה וכשאת לא כותבת את חסרה לי. אשמח אם תבהירי למה את חושבת שאת לא שייכת? כאילו צבע מסויים בציור יחליט שאין לו מקום... איך יכול להיות? לא לשתוק לא להעלם ולא להיות פחות ממה שאת מסוגלת להיות... שולחת חיבוק ונשיקה אם אפשר. לגבי הסיפור של אידה סיפור מקסים ומעורר מחשבה. כל אחת יכולה לקחת אותו הלאה לתוך העתיד שלה. מבלי לבטל את תוצאות הטראומה אלא לאורה למשל מכירה מישהי צעירה וחמודה שבגלל מעשה מגונה שבוצע בה בגיל 12 בערך לא יכולה שמישהו ייגע בה. פעם באה מישהי מאחוריה ונגעה בה ידידה שלה והיא התנפלה עליה בצעקות ואפילו היכתה אותה. אז הנה דוגמא לארוע בהווה שלה לאחר הטראומה שעברה שהפרשנות שלה אותו גרמה לה להגיב בצורה שמפריעה גם לה עצמה. הפרשנות שלפיה מגע הוא רע. שלפיה אסור לגעת בה בלי רשות וגם מגע ברשות היא לא מאפשרת... שלפיה כל מגע הוא תקיפה מכוונת עליה. אם תצליח לשנות את הפרשנות הזו ולמתן את התגובות שלה איכות חייה תשתפר ללא ערוך. ואין הכוונה להמעיט או לבטל בעומק הטראומה שהיא עברה. בכלל לא. אונס של ילדה של נערה של אשה הרי זה אסון. מעשה של אכזריות ורצח נפש. תהליך השיקום שאחרי כן הוא ממושך וכרוך גם בשינוי תפיסתי לגבי ארועים שיבואו. מחזקת אתכן רגע רגע בכל הרגעים של הייאוש והמחנק ושמחה על כל רגע אופטימי ושל קירבה.

קשה לי גם עם עצמי. עם התחושה שברגעים הטובים צריך להספיק המון בגלל שהנפילה הקרובה מחכה מעבר לפינה. ובפנים תהליך עמוס כל כך, מפחיד כל כך. הלכתי לראיון לעוד קבוצה. לא בטוח אם יקבלו אותי אפילו אבל אני מרגישה כבר שלא רוצה. לא יכולה לעמוד בלהכיל סיפורים של אחרות. והתגובות שלהן. נכון, זה בא ממקומות פגועים. אבל בקושי יכולה להתמודד עם עצמי. לא יכולה לשאת את התכנים האלו במרוכז עוד יום בשבוע. כמו להיות תקועה באמצע המסע בג'ונגל כשהרגליים כבר לא נושאות אותי. והפרשנות שלך? מגע זה מסובך. למרות שלאחרונה ניצחתי עוד מפלצת מהעבר... בנושא של טיפול במגע. אז מה? הרבה פעמים הכתיבה שלך קצת מעוררת רגשי אשם. אני יודעת שאת לא מתכוונת. אבל רק מזכירה לך שזה תענוג מפוקפק להיות במלכודת ה"אל תגעו בי" כשבפנים יש מישהי שמשוועת למגע נעים ובטוח בלי סימן רשום. שקשה לי כשמשתפת חברה בקושי מסויים והיא ישר מתחילה עם ביקורת בלי שמץ של מושג על מה היא מדברת ואפילו אם כן בדרך כלל עושה את זה ברגעים הלא מתאימים. אז אני מבליגה אבל בפנים כועסת ולא נעים לי. עוד אכזבה. בסך הכל במקום חינוך רציתי שכמו המטפל תגיד שהיא מתארת לעצמה כמה זה קשה. עוד פעם כמו אמא שלי. אולי אוהבת, אבל לא יודעת מה עושים עם ילדים... והטיפול? מרגישה כמו ילדה מפונקת. אף פעם לא מספיק לה, אף פעם הבטן הזאת לא מתמלאת. והרגעים שטוב? הם ישנם. אם רק הייתי יודעת איך לשכפל אותם. עייפה.

מזמן לא חזרתי הביתה כל כך "מוקדם". מזמן לא השתכרתי כמו שהשתקרתי היום. המוזר הוא שאני אף פעם לא באמת משתכרת. אני יכולה לשתות המון ויכולה לראות כפול אבל אף פעם אינני מאבדת שליטה. תמיד הראש נשאר צלול. אף פעם אף אחד חוץ ממני לא יכול לזהות שאני שיכורה. תמיד אני ממשיכה לדבר ולהתנהג בהיגיון. תמיד אני נשארת אני. יש רק את ההרגשה הפנימית שלי של ההשתכרות, אבל אף אחד לא יכול לראות את זה. ככה זה היה מאז שהייתי ילדה בת 12. ההורים שלי אף פעם לא יכלו לנחש שהשתכרתי, כי פשוט לא רואים את זה עלי, לא ניתן להבחין בזה. עכשיו אמרתי לחברה שלי שאני שיכורה לגמרי והיא אמרה לי שאני נראת ממש צלולה. איך זה יתכן?

שחף היקרה ההשתכרות עוזרת? את מצליחה לשכוח? או לישון? מדהים איך גם במצב של השתכרות את כל כך בשליטה..מדהים אבל אני מאוד מזדהה איתך...בי יש פחד עצום מאיבוד שליטה בכל צורה..לך גם? מקוה שהבוקר את בסדר דמעה

ומצד שני שאיפה ואפילו כמיהה כן לאבד שליטה... להתמזג... להתאחד... מבינה את הצורך להשאר תמיד למעלה מי שנפגעה כל כך כשכן נתנה אמון והתמסרה שומרת אחר כך על עצמה מפני כל טעות בשיקול הדעת שעלולה לעלות מאד ביוקר. אולי הפתרון נעוץ בהבנה שלא היתה טעות שלך שגרמה לארוע להתרחש. היה חוסר מזל היית במקום לא נכון ברגע לא נכון עם אדם לא נכון. אין צורך לשמור כל הזמן על שליטה מותר להרפות ולהשתחרר. כי זו לא את אשמה. ואת יכולה לתקן על ידי מציאת דרכים ונתיבים חדשים אל האנשים שסביבך. דרכים שבהן את לא חייבת להיות בהגנה ובמתקפה לסרוגין . וחוץ מזה מה שלומך?

כן, דמעה, גם לי יש פחד עצום מאיבוד שליטה, כמובן. איך לא? אני חייבת תמיד להרגיש שהכל תחת השליטה שלי. ואם אני מרגישה שהשליטה היא בידיים של מישהו אחר אני מתחילה להרגיש חוסר אונים וכעס ומנסה בכל דרך אפשרית להחזיר את השליטה לידיים שלי.

איך אפשר לשכוח אם אני אף פעם לא באמת משתכרת? יש רק את התחושה הפיזית של השתכרות, אבל הראש שלי נשאר צלול. ולישון זה אכן עוזר, במיוחד אם לקחת בחשבון שאני מוצאת את עצמי במיטה ב-5 בבוקר.

חשבתי עלייך אתמול והיום ניסיתי להכנס יותר לעומק להרגשתך לתחושת חוסר האונים שלך מול הרגשות שמציפים אותך בגלל הנקודה שאליה הגעת בתהליך הטיפולי מול המטפלת. רגשות של דחיה של נטישה של אשמה של פחד לתת בה אמון ולחשוף פגיעות ותלות מצאתי את המלים של יונה וולך שהיטיבו לתאר את המקום הזה ולא יכולתי לעשות עם זה כלום לא יכולתי לעשות עם זה כלום זה היה אצלי בידיים ולא יכולתי לעשות עם זה כלום יכולתי לגמגם..גמממ מה רציתי להגיד? יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר ואתה עומד מולי כמו ילד קטן וחוזר שוב ושוב על השאלה מה עשית עם זה? שואלים כולם ועכשיו תצטרך להתחיל שוב הכול מחדש.. ובשורה האחרונה אני מוצאת הרבה מאמץ אבל גם נחמה... שאם תתחלי מחדש אולי תגיעי למקום אחר. אל תפחדי המקום הקשה הזה יש לו סוף כעת את חווה במודע רגשות שאי אז הציפו אותך בלא מודע ובחוויה הזו שהיא בדיוק החוויה הטיפולית הנחוצה למרות הקושי יש גם שחרור. את לא לבד. אנחנו איתך.

איך זה מרגיש להיות מחבוקת חזק? להרגיש בטוחה? איך זה מרגיש לשים ראש על כתף? לנוח בתוך זרועות של מישהו? של מישהי? איך זה מרגיש להתנשק? כבר שכחתי. איך זה מרגיש לא לפחד מהחושך? איך זה מרגיש לישון בלי סיוטים? איך זה מרגיש לסמוך על אנשים? להאמין שלא יפגעו בך שוב? איך זה מרגיש לרקוד סלו צמוד? כבר שכחתי. איך זה מרגיש לראות זוגות מאוהבים ולא להרגיש קנאה איומה? איך זה מרגיש לזכור דברים יפים ולא לבכות מתוך כאב שהכל נגמר? איך זה מרגיש לראות שקיעה או לטייל יחפה על חוף הים ולא להתגעגע למשהו שלא יהיה שוב לעולם? איך זה מרגיש להיות אהובה? כבר שכחתי. דמעה

מי ייתן וכל החלומות האוטופים שאת עורגת ואורגת -באספמיה. התגשמו להן במהרה ויחבקו אותך, יקירה. מאחר ואת ראויה ובנויה לאהבה- אהבת אמת. מחבקת ותומכת. שדה ניר- מותשת ונואשת......

כן, באמת, איך זה מרגיש? האמת היא שפעם ידעתי איך זה מרגיש, אבל כבר שכחתי. כנראה שאז הייתי בהכחשה גמורה, אבל אינני מסוגלת להכחיש יותר שום דבר כבר זמן רב...

אם המבנה הזה קיים אצלך בתודעה ובנשמה אני מאמינה שגם תגיעי אליו. סבלנות תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.

עייפה כל כך.... אבל מה שכתבת מזכיר לי שגם אני רוצה כבר כמעט את כל הדברים האלו.

השיר הזה שיצא מלבך כל כך דיבר אלי וריגש אותי!!!! גם אני עכשו בתקופה שאני רק יכולה להיזכר בחוויות האלו.... אבל אני מאמינה שאם את חושבת על זה ומתגעגעת לזה - זה יגיע ברגע שבאמת תוכלי ותהיה מוכנה מאחלת לך מכל הלב שזה יקרה ממש בקרוב!!!

שבר כלי. והנירוטיות לבעיותי הנה חרב פיפיות. ויצר ההשרדות הנו עקב אכילס (נקודת תורפה)שלי. נשבר בי משהו רציני היום בנחישות..בהאבקות.....בעיקשות......בהשרדות. שבר כלי- ללא תקנה! שדה ניר- שדה חרוש ונטוש...

קרה היום משהו מסוים שגרם להרגשה הקשה הזאת? אני איתך....יושבת איתך בשקט ומקוה שהקושי יחלוף או לפחות יהפוך לנסבל יותר... שולחת חיבוק דמעה

כל המרעין בישין התאגדו במחול שדים- והתרגשו לבוא עלי/אלי. ממוטטת פיזית, נפשית, רוחנית, קוגנטיבית ואמוציונלית. שבר כלי מעורער טוטאליסטית. תודה על החיבוק, יקירתי. שדה ניר

רציתי גם לעדכן שמחקתי הודעה שכתבתי בקשר לשאלה ששאלת אותי בעץ קודם כדי שלא לחשוף פרטים מרובים מדיי.. אני מניחה שהספקת לקרוא את התשובה. שאלת אם גם אני עברתי תקיפה מינית ועניתי שמאז ילדותי כן. לא מישהו קרוב אלא פה נער ופה רופא ושם במאי וכאן בעל של חברה ושם חבר לחוג והתרגלתי מגיל צעיר לנסיונות הכיבוש הגסים של חלק מבני האדם לא למדתי לצפות ליחס של כבוד מכל בני האדם אפילו ההיפך בבית אמי הדגישה לפני שכל הגברים רוצים רק דבר אחד... ולקח לי זמן להבין שיש גם גברים שרוצים משהו אחר.... ועדיין את הילדים שלי אני מזהירה זה הציל אותי לא אחת וגם את הילדים לפני שבועיים עצר את הבן בן השמונה גבר צעיר ברחוב ליד הבית כשחזר מחברה שגרה בדיוק ממולי ושאל אותו מה שמו ? ואיפה הוא גר? הבן לא ענה וברח. אתמול נודע לי ששתי ילדות בשכונה עברו מעשה מגונה בידי פדופיל שמסתובב בשכונה. אם לא הייתי משננת להם חזור ושנן להזהר מזרים האם גם הוא היה מתפתה? מה שאני מנסה לומר זה שהסכנה אורבת כל הזמן אבל כמוה גם האהבה והחברות אורבות כל הזמן וכל אחת מחליטה מה יותר מסוכן לה...

לדעתי בהיותנו חיים בקוסמוס אכזרי ובהיותנו בג'ונגל החיים, על מנת לשרוד בו- עוד ועוד, עלינו להשתמש בחוקי הג'ונגל המתבקשים והנוקשים. ילדים הנו עם נאיבי שבנקל מתפתים לכל מאן דהוא שמאיר להם פנים. על כן, על מנת להפנים, עלינו להדגיש להם, חזור ואדגש להיזהר מפני זרים ולהזהירם מפני הסכנות האורבות לשכמותם- תחת כל עץ רענן. (תרתי משמע) ודווקא ביודענו במישרין מהן ההשלכות אף של פגיעה חד פעמית, אקראית (במרכאות) וכנכוות ברותחין- המתמודדות עם ההשלכות הכרוכות שעולות בטפחות אף ממימדי הטראומה בשעתו- להזהירם אף בצוננין. את מהווה לי הוכחה ניצחת כי ניתן לגבור על המפלצות והפצצות שמילכדו ויירטו לעברנו! את גיבורה אמיתית ואמורה להוות מודל לחיקוי, עקב הזיכוך והניקוי לפעמי השיקוי. שדה ניר.

כל כך מבינה אותך מקוה שבינתיים הצלחת לעשות משהו עם זה. תגלי לי את הפטנט?

חן חן על גילוי האמפטיה והסימפטיה שלך... פטנט ביקשת? הזמן הוא מרפא לכל תחלואי הגוף והנפש. מה שאינו עושה השכל, עושה הזמן! כמו כן להגיע אל מרגלות הים ולשחרר אגרסיות עצורות ואצורות בשאגות כבירות המתנפצות לחלל הים האין- סופי. זה עובד, זה מנקה, משחרר רעלים והכי חשוב אינו פוגע בקורבנים תורנים וביקרים לנו מכל. על תכונתיו הסגוליות של הבכי, סבורני ששמעת, בנת, נשמת וידעת! שבוע טוב. שדה ניר.

הייתי צריכה ללכת לביקורת אצל ההמטלוגית שמטפלת בי בבית חולים,הבוקר התחיל שבקושי קמתי רציתי להתקשר ולבטל ומשהו בי אמר שאני חייבת לקום,אז עם עינים חצי עצומות לקחתי את עצמי לשם, הביקןרות הקודמות היו בסניף קופת חולים בעיר אחרת,אבל בגלל שהאיזון בזמן האחרון משחק היא רוצה שאני אגיע פעם בחודש לבית חולים הפעם האחרונה שהייתי שם היתה לפני שנה אם לא יותר פחדתי שאני אתקל באחי כי גם הוא בא לבית חולים לביקורת כי גם לו יש את אותה מחלה זכרתי את הדרך וגם את המבנה עצמו הגעתי לשם ואני לא מכירה את המקום חשבתי שאולי טעיתי אבל לא המקום היה בשיפוצים הגינה הפכה לחניון,ולא מצאתי את הדרך התחלתי ללכת ואני גם באיחור בגלל החיפוש ונכנסתי ללחץ,הכל נראה שומם בלי כלום רק קירות בלטות וצינורות בולטים,התחלתי לאבד את הכיוון,למזלי בדיוק חברה התקשרה אליי והרגיע אותי לדבר איתה אמרתי לה שאני לא מוצאת את המקום והלכתי ואין שום נפש במקום, ואז החלטתי ללכת ישר והגעתי למיון ושאלתי שם וההיא חסרת סבלנות והסבירה לי ואמרה למה את נלחצת חזרתי שוב חזרה וכבר רציתי לקחת את הרגלים ולעוף מהבית חולים הזה ואז ראיתי שני רופאים ושאלתי אותם אמרו לי זה שם והסבירו ואמרתי להם אני לא זזה הלכתי לאיבוד ואז הם ראו שאני עצבנית ולקחו אותי לשם אני לא יודעת מה גרם לי להרגיש ככה,אולי המקום הסגור,אולי המקום הלא מוכר פתאום אולי תחושה של אין אף אחד, אולי גם הפחד שאני אראה את אחי שם,לא יודעת, יודעת רק שזה העלה לי משהו,אולי זה הזכיר את החוסר אונים שאין פתח מילוט כמו תחושת מילכוד וידים כבולות.

נשמע שעברת חוויה מתסכלת ..מלחיצה....לא נעימה בכלל..אני מזדהה מאוד עם מה שאת מתארת...מקוה שנרגעת ושאת מרגישה טוב יותר... (((((((((((((((((((((((((((((((((((כתם)))))))))))))))))))))))))))))) דמעה

עם כל הקטע הקשה בסופו של דבר היו שם אנשים שעזרו לך טוב לשמוע על זה וחשוב לזכור זאת

אם שתיקתי יכלה לדבר היא הייתה צורחת אם הבעות פני היו מראות מציאות הן היו בוכות אם גופי היה ממחיש את אשר אני חשה היא היה כבול מילים צורחות פנים בוכות וגוף כבול תיאור מדויק למה שמתחולל בפנים לפעמים אני תוהה האם אין קץ לתהומות? אם אין גבול לזוועה אפילו בגיהנום? חיי רצופים טירוף בתוך אי שפיות הגיהנום יורקת דם לאסלה ומורידה את המים מים טבעם לנקות לטהר הכל מים כבר מזמן לא מנקים אותי רחוקים מלטהר אותי כתמים של עבר מותבעים על כולי כוויות של מגע מקשטות את גופי ליבי שוטט דם עם פצעים שלעולם לא יגלידו נפש מצולקת פרח מורעל ילדה כבולה בתוך כלא חייה והוא עוד משוטט ברחובות מחייך חיוך מנצחים מחזיק בגביע החיים.. שותה לחיים בעודה מקדשת יהי זיכרה ברוך..

ילדה מוזרה בתוך הרים של בדידות נאחזת בשתיקות מפחדת להרגיש מנסה להיות מה שאיש לא הצליח להילחם בצרכים בסיסים היא לא מסוגלת להיות כמו כולם היא חייבת להיות שונה סודות חבויים בתוכה אחרים מלמלים שהיא סנובית היא בליבה יודעת שהיא פשוט פחדנית הם רואים בה חזקה ובטוחה בעצמה היא יודעת כמה היא הצליחה לעבוד על העולם היא מפגינה בהליכתה שליטה לא מסתכלת על איש מבעד למשקפי השמש שלה אבל מאחוריהן זולגות הדמעות היא רוצה קירבה היא רוצה חום ואהבה היא רוצה חיבוק אבל היא מפגינה קור כמו משב של רוח סערה היא חולפת מבעד לחיים אטומה ליבה חם והיא מסרבת להכיר בעובדה בידיים קפואות היא אוחזת בעצמה מנסה להקפיא כל חלק של רגש בתוכה היא מעל הטבע היא מעל כולם היא לא מרגישה הי לא תרגיש לעולם להרגיש זאת חולשה והיא לא יכולה להרשות לעצמה להיות חלשה אפילו בזה היא חייבת להיות מוצלחת היא חייבת להצליח בהכל אפילו שבילי המוות חייבים להיות בשליטתה היא כל כך שונה מתיימרת להיות חזקה אבל בתוך תוכה היא ילדה שזקוקה לידיים חמות וללב אוהב ולחיבוק חם היא תמימה למרות נסיון חייה שמכפיל גילה זורם בתוכה דם אדום לא דם כחול של מלוכה היא כמו כולם אבל היא לא יכולה לחיות בתוכה היא צריכה שליטה מלאה גופה בשליטתה מוחה נשלט על ידי כוחה היא מפחדת ומפחדת להודות בכך שהיא עוד כל כך ילדה...

פתאום התעורר בי בולמוס מילים... זה קורה בזמן האחרון.. סליחה שהתפרצתי ככה...

שמחה שאת פה ויכולה לשתף ולהביע את מה שאצור בך ומכאיב בדיוק בשביל זה אנחנו כאן תרגישי בנוח ותמשיכי לשתף.

ממש לא התפרצת!!! זה נפלא שאת יכולה לבטא בכזו בהירות וכנות את מה שאת מרגישה מזדהה עם כל מילה אשמח לקרוא דברים נוספים שתכתבי אל תהססי - זה בדיוק המקום

בית פתוח לנפגעות תקיפה מינית היום 19.5.05 בשעה 19.00 לפרטים נוספים: [email protected] http://www.hebpsy.net/community.asp?id=33 אידה

:-P

ברור!!! אני רואה שאידה לא ענתה לך. היכנסי לאתר ודברי איתה בטלפון...

קבוצת בית פתוח- בוקר נפגשים: יום רביעי 25.5.05 בשעה 11.30 מוזמנות לצור קשר ולהגיע.... אידה

לילה לא שקט עבר עלי..לילה של סיוטים וזכרונות...ישנתי אולי שעה וגם זה לא רצוף...יותר מכל דבר אחר אני כרגע רוצה לדבר עם המטפלת שלי..כל כך זקוקה לה עכשיו ולא יכולה להתקשר אליה. לפני כמה זמן התקשרתי אליה והיא הייתה באותו הרגע לחוצה ממשהו אחר וכעסה עלי...זה קורה כי בסך הכל גם מטפלים הם בני אדם אבל אצלי התגובה שלה שברה משהו..משהו באמון הבסיסי שהיה בינינו נסדק ואני לא יודעת איך לתקן את זה. דיברנו על זה והיא הסבירה את עצמה ואת התגובה שלה ובכל זאת אני כבר לא מסוגלת להתקשר אליה..גם כשרע לי מאוד..גם כשאני מתמוטטת..גם כשיש סכנה שאפגע בעצמי.. עצוב לי שזה ככה דמעה עצובה

עצוב לי לקרוא... מקוה שלאט לאט ישכך...

דמעה יקרה מצטערת על הלילה הקשה...החלומות, התמונות והפלשים שעולים לאחרונה.... אל תאפשרי לילדה הקטנה לפגוע ולא לקבל עזרה.... אם את צריכה להתקשר...תתקשרי... לכל אחד יש את הרגעים שטרודים בכל מני דברים... זה חלק חשוב בתהליך: להבין שאפשר לכעוס ועדיין זה לא אומר שזה שווה דחיה...שנאה... שבר.... משבר אמון וכ"ד....אפשר לכעוס וגם להמשיך לקבל ולרצות להיות איתך.... כל אמא כועסת לפעמים....זה לא אומר שהיא לא רוצה יותר את הילדים שלה..... תרגישי טוב אידה

את צודקת..אני באמת מגיבה מהמקום של הילדה הקטנה..אותה הילדה שאיבדה כמה אימהות בחייה...אותה הילדה שעדיין מרגישה שהכעס שלה כלפי אמא גרמה לאמא להתאבד..אותה הילדה שהכעס כלפיה כילדה תמיד נגמר באלימות או בנטישה..לא סובלת שהמטפלת כועסת עלי..זה מרגיש כמו סוף העולם דמעה

לא מצליחה לראות חיים אחרים בשבילי..חיים ללא זכרונות כואבים..חיים ללא פחד..חיים עם מגע..עם אהבה..עם ביחד..לא מצליחה לראות שהדברים יהיו אחרת פעם..שמשהו ישתנה..שאוכל מתישהו לסלוח לעצמי..לקבל את עצמי...היום אני כל כך עצובה על כל מה שנלקח ממני..על כל מה שחסר לי..והיום אני לא מצליחה לראות את הטוב..את ה"יש"..אלי מחר הכל יראה אחרת..היום אני לבד בחשיכה ורע לי דמעה

דמעה יקרה, נראה לי שמה שהכי חשוב הוא זה שלמרות כל הכאב של היום את עדיין זוכרת ש"אולי מחר הכל יראה אחרת"... לי, בכל אופן, הידיעה הזאת תמיד מאוד עוזרת לעבור את הימים הקשים. מקווה שגם בשבילך זה מהווה לפחות קצת הקלה למעשה עצם האמירה הזאת היא סימן לכך שכל הדברים הקשים שאת מרגישה היום הם אינם אין-סופיים מקווה בשבילך שהכל יראה אחרת מהר ככל שאפשר איתך שחף

תודה שחף....האמת היא שאני אומרת לעצמי את זה בכוח..מנסה לשכנע את עצמי שיש תקוה..לא ממש מרגישה ככה דמעה

מחר את כבר במקום אחר. לא קל עם הזכרונות הקשים שתיארת מעריכה את היכולת שלך לכתוב אותם להתמודד איתם ולנסות להשתחרר מהם מאמינה בך מבחינתי את והנשים האחרות פה מייצגות את הכוח והיופי והיכולת לתקשר ולרפא ולהיות בקשר ולתת שיש בטבע האנושי. למרות שאני יודעת שאת עדיין לא רואה את זה אצל עצמך. כל אחת והדרך שלה להתמודד. העיקר לא לעשות את זה לבד.

מרגישה כרגע עמוק בתוך בור של יאוש...לא ממש רואה את המחר או את הכוח...תודה על העידוד http://www.amasa.co.il/בור%20מים%20עתיק%20בעמשא.jpg דמעה

היכולת שלך לשחרר ולמגר את התחושות הקשות הוא יכולת מופלאה ונפלאה. ניחנת ביכולת להשתפך, להתמך, לשתף ולהשתתף, להרגיש ולרגש. יכולת עצומה ומעצימה- שלא תסולא בפז. יכולת ההתערטלות הנפשית שלי לעומתך- הנה בעירבון מוגבל ודל. אני סוחבת מטענים טעונים מאז שחר ילדותי ובכלל מהיותי. והכל אגור, אצור ועצור. קשר שבשתיקה כפי שלימדו אותי. אני בחורה הכי ליברלית ופתוחה בקוסמוס אך בד בבד, מנגד, הכי סגורה עם סודותי הכמוסים, נעה בריתמוס בד' אמות צר של רדיוס. עולמי מאידך- רחב מני ים, ומאידך גיסא ידי הכבולות צרות- כנמלה. מי שצולח להקיא ולהתערטל יזכה לחוש הקלה ולהסתגל.

בלאגן שכמעט הגעתי לאיבוד דם,אחר כך הסיפור עם הרגל,והיום התעוררתי מתוך שינה ואני מרגישה שיורד לי דם מהפה,נבהלתי וקפצתי מהמיטה,כנראה שהדם שלי דליל מידי אולי הזריקה שקיבלתי במיון דיללה אותו יותר מידי, לא יודעת למה היתה לי הרגשה לא לקחת כדור אתמול ולא לקחתי וכנראה האינטואציה שלי היתה נכונה, הגוף שלי מאותת לי כל פעם לא לזלזל במחלה שלי, פוחדת לחזור לישון שלא יחזור לי הדימום. אוף עם המחלה הארורה הזאת. אייך מעבירים עכשיו את הלילה והבוקר המוקדמים,ואני עייפה מאוד והעינים נעצמות לי אבל פוחדת ללכת לישון

מה שלומך הבוקר? כן...הגוף מסמן כל הזמן לא להזניח. אף אחד אחר לא יכול לעשות זאת במקומך... תרגישי טוב אידה

את מטפלת בעצמך וזה מה שחשוב. לא מזניחה יותר והרופאים יעשו כמיטב יכולתם לאזן את מה שאפשר. האם שקלת תוספי תזונה או טיפול הומאופטי במקביל? האם זה יכול לעזור?

כתם יקרה, במה הנך חולה? מאחלת לך בריאות איתנה ושלא תזלזלי באיתותי גופך חלילה ו באינטואיציות המבורכות- שחוננת בהם.

מחרתיים בעלי טס לחול לשבוע. עד עכשיו הרגשתי עם זה בסדר גמור. אפילו הרגשתי שמתאים לי להישאר קצת לבד עם עצמי. ועכשיו פתאום התחלתי להרגיש חרדה. אני אפילו לא יודעת למה. אני בקושי אהיה לבד. שישי-שבת אני עם חברה שלי ואחר כך יש לי רק עוד 4 ימים עד שהוא חוזר ואם ארצה אוכל להיות כל הזמן הזה עם חברות שלי אחרי עבודה ולימודים. וגם זה קורה מדי פעם שאני לא נמצאת בבית כמה ימים ולא רואה את בעלי. אז לפי ההיגיון אין שום סיבה להיות בחרדה. ובכל זאת... אבל יש את ההרגשה שאני נשארת לבד, שאין מי שיגן עלי... אולי זה שיחזור של ההרגשה שלי מהילדות המוקדמת, כשהוריי השאירו אותי לבד בבית בלילה והלכו לבלות. אני לא זוכרת את ההרגשה הזאת. אני זוכרת שאהבתי כשהם הלכו ויכולתי לעשות כל מה שבא לי. אבל אלו הם זיכרונות החל מגיל 6 והם התחילו להשאיר אותי לבד מאז שהייתי בת שנתיים וחצי. אז סביר להניח שאם הייתי מתעוררת ומוצאת את עצמי לבד זה היה מפחיד אותי מאוד.

מרגישה כמו ילדה קטנה שרוצה חום, אהבה, הגנה ואין לה ממי לקבל את זה ודווקא כן יש לי ממי לקבל את זה, אבל אני לא מצליחה להרגיש את זה, להפנים את זה

ביום יום. גם אם הוא נוסע הוא יחזור אבל הרגש הזה של הקירבה של הגעגוע של ההשתייכות הוא טוב. לא יודעת מה הייתי עושה בלי האהבה והתמיכה שלו. ועברנו משברים קשים ביותר ובכל זאת... היום חשבתי על זה על כמה כאב כמה רעל כמה פחד יצאו ממני והוא לא ויתר ודחק בי להוציא ועמד בכל המבחנים שעשיתי לו ועדיין הוא חושש שאעזוב אותו ולא מעריך את מה שעשה עבורי ואני לא יודעת איך להרגיע ולהעביר אליו את הרגשות שלי מאד מתסכל להיות עם מישהו שלא מספיק אוהב את עצמו. אם הייתי מאחלת לך משהו זה היה שתוכלי לאהוב את עצמך. ואז תאמיני שאת ראויה לאהבה. שאת ניתנת לאהבה. ותרגישי אותה גם חודרת לפנים שלך ...

יכולה להגיד לך שגם אני פחדתי להשאר לבד,הייתי ממש נכנסת לחרדה בתקופת הנישואים לא הייתי כמעט לבד ואם האקס יצא למילואים הייתי מתאכסנת אצל חברות וככה זה המשיך עד שהתגרשתי והמציאות היתה שנשארתי לבד אז בהתחלה הייתי בורחת מהבית לישון אצל חברות אז זה היה טוב לכמה זמן אבל הרגשתי שכבר אין לי כוח לכל התזזית הזאת והחלטתי להשאר לבד,התקופה הראשונה היתה לי מאוד קשה הייתי הופכת את הימים בבוקר הייתי ישנה כי כל הלילה הייתי ערה,הייתי סוגרת את כל הבית בודקת מיליון פעם שהכל בסדר,עד שהחלטתי לישון עם אור בחדר ואור במרפסת אז בהתחלה ישנתי שעתיים בלילה ומתעוררת בבהלה,ולאט לאט הגדלתי את הטווח של לישון בלילה,לא היתה לי הרבה ברירה,כי התמוטטתי מעייפות היום אני כבר רגילה להיות לבד ואני כבר פחות חוששת,וזה כוחו של הרגל וחוסר ברירה וכן התחושות שאת מרגישה באים מהמקום ההוא בילדות,זה הרגשה מפחידה לקום בלילה ילדה בת שנתיים וחצי ולמצוא שאבא ואמא לא בבית, הצעה שלי תנסי להתאמן להשאר אפילו קצת,ותמיד יש לך את האופציה להיות אצל חברות הרשת הביטחון הזאת תמיד תהיה קיימת בשבילך.

אני לא באמת מפחדת להיות לבד ואני נשארת לבד מדי פעם, אבל תמיד אני יודעת שבעלי איפשהו בסביבה. ועכשיו המצב הוא שונה. הוא יהיה ממש רחוק. ולהתאמן להישאר לבד כמו שעכשיו זה אומר לשלוח אותו לחו"ל מדי פעם. זה נשמע לי לא ממש ניתן לביצוע. ואני זוכרת שיש לי את האופציה להיות אצל חברות או להזמין אותן אלי. ואני גם בונה על זה :)

זו נשמעת חויה קשה וטראומטית. הזכון הקשה, הפחד להתעורר להיות לבד , הוא ללא ספק תוצאה של טראומת הילדות הזו.. אני שומעת שבסך הכל דאגת לעצמך כיצד את מעבירה את התקופה ....שזה בפני עצמו מצויין... עכשיו את גם מבינה את משמעות הפרידה והלבד... מאוד חשוב לתת מקום לרגשות האלה....לדבר עם הסביבה...עם הבעל... כך שכל הרגשות האלה לא יפרצו פתאום..... תזכרי לעצמך כמה את חזקה...כמה כוחות יש לך.... גם אם יעבור קשה....זו עוד התמודדות שתגלי שאת יכולה לעבור.....לא רק לשרוד... מחזקת אותך אידה

אני יודעת גם עכשיו שאני מסוגלת להתמודד עם זה. אני לא חייבת לעבור משהו כדי לדעת שאפשר להתמודד איתו. לפחות לא תמיד זה נחוץ. ויחד עם זאת, אני יודעת את זה רק בשכל ולא ברגש. הבעיה היא שכדי לדעת ברגש משהו שהייתי צריכה ללמוד בילדות ולא למדתי, עכשיו, בגיל מבוגר, צריך לעבור את אותו המסלול עשרות פעמים על מנת שזה יחלחל פנימה.

אני יודעת גם עכשיו שאני מסוגלת להתמודד עם זה. אני לא חייבת לעבור משהו כדי לדעת שאפשר להתמודד איתו. לפחות לא תמיד זה נחוץ. ויחד עם זאת, אני יודעת את זה רק בשכל ולא ברגש. הבעיה היא שכדי לדעת ברגש משהו שהייתי צריכה ללמוד בילדות ולא למדתי, עכשיו, בגיל מבוגר, צריך לעבור את אותו המסלול עשרות פעמים על מנת שזה יחלחל פנימה.

שחף. אל נא תשכחיכי יש לך בעל (לרובנו אין בן זוג כלל, כל שכן- קבוע ותומך באש ובמים) יש לך שלל חברות, הצעות, הזדמנויות והזמנות. ובקיצור נמר. ולא נמלץ: שלל מתנות. והריחוק יגביר בכם את הצורך בקירוב. השהות וההשתהות בחו"ל תיישר את ההדורים בינכם, תביא לפסק זמן, להעירכות נוקבת, לחשבון נפש, לרצות לחבור לזוגיות אמיתית ולא לשנינו פורמאלית וכל אחד לחוד! הלוואי עלי. צרות של עשירים, יקירתי.

אני מאוד הייתי רוצה לקוות שאת צודקת בקשר להשפעה של נסיעתו לחו"ל. אבל אני לא יכולה להאמין שהכל כל כך פשוט. ובקשר לזה שאני נסועה ושיש לי חברות. כן, אני מאוד מעריכה את זה. לא יודעת איך הייתי סורדת בלעדיהם.

נמצאת במצב של טריגר היסטרי..חייבת להקיא את התחושות..המראות..הזכרונות החוצה ממני...יש הרבה זכרונות אבל אני מוצפת כרגע באלה שחוזרים בגלל המחזור..בכל חודש....תקראו בזהריות.. זכרון ראשון מגיל 7...אני על רצפה של שירותים ציבוריים מטונפים..פדים וטמפונים משומשים זרוקים סביבי..שתי נשים מחזיקות את רגלי..אישה שלישית יושבת על הפנים שלי..אין צורך לפרט...אני נחנקת..לא מצליחה לנשום..אחרכך הן מתחלפות ביניהם..באיזהשהו שלב אני מתעלפת...לא זוכרת יותר... זכרון שני מגיל 12...אני נמצאת אצל אחותה הגדולה של החברה הכי טובה שלי..זו פעם שניה שאני אצלה..בפעם הראשונה התעללה בי משך יום שלם..אנסה אותי עם בקבוק זכוכית שבור של קוקה קולה..כיבתה עלי סיגריה בוערת..גילחה אותי בכל גופי...קשרה אותי ברגליים פסוקות למיטה שלה ושיחקה עם גופי משך שעות..חלק מהזמן הייתה שם גם הנאה..את זה הכי קשה לי לקבל. כעבור שבועיים קראה לי לחזור אליה הביתה..אני הלכתי בלי להסס..ילדה מטומטמת הייתי...הפעם היא הייתה במחזור..הכריחה אותי להריח..לטעום..קשרה אותי שוב ונשארתי חסרת אונים..בלי יכולת לזוז..בלי יכולת לסרב...שוב נחנקתי..שוב התעלפתי...לא זוכרת יותר ומקוה גם לא לזכור יותר... לא טוב לי.....מצטערת על הטריגרים בהודעה הזאת... דמעה שנגעלת מעצמה

תודה אופיר..אני רק רוצה לישון ולא מצליחה....נמאס לי כל כך דמעה עייפה

יקירתי! קראתי ואין לי מילים. זכרונות קשים כל כך.... חשבתי על העיתוי שלהם: אני מניחה שאם היו מגיעים קודם לכן היה בודאי הרבה יותר קשה או בכלל בלתי אפשרי לשאת אותם. גם היום זה מאוד קשה אבל כבר יש לך כלים. מחזיקה את ידך. מקוה שבזה נגמרו כל הזכרונות הקשים ואם בכל זאת יעלו - אני פה לעזור לשאת אותם (כשאנו מחלקות את המשא הקשה הזה הוא באופן טבעי נהיה יותר קל) אוהבת

עלייך ולא במעט ,אני יכולה רק לשבת לידך בשקט עכשיו.

תודה שאתן כאן..מוצפת מידי כרגע ולא ממש מסוגלת להגיב כמו שאני רוצה אבל שוב תודה שאתן כאן איתי דמעה

דמעה יקרה מצטערת על הטראומה הקשה....על הזכרונות והתמונות המציפות... כל טראומה מלווה לאחריה את התמונות והפלשים...כמעט שזה בלתי נפרד... טריגרים נגרמים מדברים פשוטים וקטנים ...מעלים את התמונה- הפלש .... אפשרות לזהוי יכולה לעזור ולפעמים גם להערך לטריגרים- ולפלשים. האם את יכולה לזכות מה גרם לפלש? האם היה משהו בסביבה...? מילה? סרט? רייח? מחזקת אותך אידה

אני יודעת מה גרם לפלאשים..זה המחזור..זה קורה לי כל עם מחדש וכמה שאני מנסה להיות מוכנה זה לא עוזר...הפעם הפלאשים קשים יותר..יש גם זכרון חדש שעלה...אני חושבת שזה בגלל שפיזית גם המחזור קשה יותר מהרגיל הפעם.... תודה שאת איתי דמעה

קראתי והתקוממתי. דממתי ודמעתי. הטריגרים הללו מבתקים את כל המיגננות שיצרנו לעצמנו ומעלים באדוסיציאציות הכל מחדש. תובעים בכוח את קיומם ועלבונם. מקווה כי לאחר ההקאה וההוקאה הפומבית הוקל לך בפינכו ובתחושת ההשרדות הקיומית. איתך. שדה ניר. האומנם את התקיפות המיניות עברת אך ורק עם נשים לסביות? ולא עם גברים שובינסטים נרקסיסטים???

שאלת אם הוקל לי..לא ממש אבל מניסיון זה עלול לקחת כמה ימים ..ובקשר לתוקפים שלי..היו נשים אבל לא רק...אבא שלי גם כיכב בסרטים האפלים של ילדותי דמעה

הייתי שבוע שעבר בשיעור עזרה ראשונה ולמדנו לקבע פצוע לקרש גב, המדריך ביקש מתנדב להדגמה והתנדבתי. הוא ביקש שאני ישכב והדגים איך מקבעים אותי, מה שמפתיע הוא שזה לא העלה לי טריגרים, פשוט שכבתי שם נתתי לו לקשור אותי ולא פחדתי לרגע, חייכתי והחיוך היה אמיתי. זה היה רגע מיוחד, הרגשתי כמו משהי נורמלית, משהי שלא "קיבעו" אותה בכוח וזה קצת עודד אותי. זהו, חוויה טובה שרציתי לשתף אתכן.

בהחלט חויה טובה ומתקנת.... להות במקום מקובע אך ללא תחושת חוסר אונים...להפך להנות לחייך אמיתי... כל הכבוד על האומץ .... כל הכבוד על היכולת לאפשר לעצמך.... גם לחייך ולעבור זאת ממקום אחר... אידה

המסר שאת מעבירה לנו שורדות תקיפה מינית הוא: לא להתייאש! תודה לך. שגה ניר

נופלת..נפילה כזאת ללא מעצורים..זה המחזור שגורם לי ליפול ככה...כל כך טריגר עבורי המחזור הזה..בכל פעם מחדש...מרגישה איך אני עפה לעבר..בשניה אחת אני שוב שם..שם עם המראות..הריחות..ההרגשה של חוסר האונים..שונאתתתתתתתתתתתתת את המחזור הזה..שיפסיק כבר!! דמעה

מהעולם בחוץ,מעצמי,יש בי כעס עצום ובא לי להשתולל ולהרוס ןלשבור ולחתוך את עצמי ולהעלם. רוצה להכנס לתוך הקונכיה שלי ולא לראות אף אחד.ולא לשמוע אף אחד,מחזירה את היד שהושטתי בחזרה. נשבר בי משהו היום.

זה מן יום כזה דפוק מלא כעס שמתפרץ החוצה במלוא העוצמה תרדי שורה למטה ומיד תרגישי שאת לא לבד עם ההרגשה שלך

אייך אפשר להרגע,אני לא מצליחה להרדם,אני כמו תזזית,ויש לי בחילות, ניסיתי לשחק במשחק יריות במחשב וזה גם לא הרגיע,לא יודעת דברים חדשים מתחילים אולי לעלות, לא בזיכרון,בתחושות, ואני לא מצליחה לתעל את הכעס למשהו חיובי,אלא למחשבות שליליות, מחר פשוט בא לי להגיד למנהל שלי בטלפון שאני מתפטרת,לא רוצה לתת לעצמי יד יותר לא רוצה לתת לאף אחד יד יותר, אני יודעת את אפקט הדומינו אחרי שאני אתפטר אבל עכשיו זה אפילו לא מזיז לי רוצה לשקוע.המלחמות בחוץ מידי מעייפות.החשיפה כואבת מידי. השמש שורפת.

דרוש קורבן מתנדב/ת מעוניינים מוזמנים לפנות ישירות אלי לדירה

מעיניין גם לי בא לרצוח מישהו עכשיו..ואני מתוסכלת..כי אי אפשר לרצוח..או אפילו לצרוח...ואני כועסת ועצבנית כל כך.....שולחת לך קצת רוגע... http://www.discoverawatershed.org/Photo%20Album/Grand%20Canyon/18%20Reflection%20on%20Calm%20Water.JPG דמעה

מקום פשוט מושלם - שם יהיה אפשר להסתיר את הגופות ואף אחד לא יגלה אותן ולצרוח תמיד אפשר - אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה................. להמשיך?

כל האור שרק אפשר לשאת ביצוע: יזהר אשדות מילים: אלונה קמחי לחן: יזהר אשדות " ככה סתם, כמו כלום, אחת ושתיים שדדו ממך את הילדות לא היו שריטות על הברכיים לא שמחות, לא יום הורים לא מחניים, לא צבים בתוך קופסא של נעליים כי ההוא נדפק לו כל המוח ככה זה והחיים קשים מה היית בסך הכל - גוזל, אפרוח, ואפשר לצעוק לבעוט, לצרוח להכות באגרופים בכל הכוח כל האור שרק אפשר לשאת בלי להסתנוור, בלי להשרף עד כלות כל מה שבהיר כמו האמת כל מה שהיה צריך להיות לך יביאו המוני פיות שדונים ומלאכי שרת לחייך! ליופייך! לכאבך! כל האור שרק אפשר לשאת." דמעה

התמוטטתי. שיר שהנו טריגר מעורר ומהרהר.. שדה ניר- מעורערת....

(((((((((((((((((((((((((((((((((שדה ניר))))))))))))))))))))))))))))))))) דמעה

נפגעת תקיפה מינית בילדותה הרכה מזל טוב אמא הרבה אהבה החלמה אור ותקווה אוהבת אותך מבינה מה שעברת ככל שאני גדלה ומתבגרת ונשארת מלאת הערכה והוקרה.

אופיר מרגישה במילותיך לאמך כל כך הרבה אהבה..חום וגם כאב. הלוואי ולי הייתה אמא שיכולתי לברך ביום הולדת שמח אבל אמא שלי לא שרדה את מה שהיא עברה..היא בחרה בבריחה..בנטישה..במוות..ובמשך שנים רבות חשבתי שזה אולי הפתרון הטוב ביותר גם עבורי..היום אני יודעת שהנקמה הטובה ביותר היא לשרוד..לחיות..למרות מה שקרה. מאחלת לאמא שלך רק טוב..ואור..ושלווה..ושולחת לה ברכה קטנה...מקנאה בך שיש לך אותה..ובה שיש לה אותך... http://www.atlanticwraps.com/newwebfolder/Happy%20Birthday%20Gallon%20Bsample.jpg דמעה

והרבה צער על איך שהדברים התגלגלו עבורה. תמיד יש את החומה הבלתי עבירה הזו עם אמא שלי. היא לא באמת יכולה להיות בקשר עם מישהו אחר גם לא איתי.

אני כל כך מבינה על מה את מדברת...ממה שאני זוכרת מאמא שלי היא גם לא הייתה מסוגלת להיות בקשרים עם אנשים..ובטח לא עם ילדה קטנה ומורכבת כמוני..היום בתור אמא גם לי קשה מאוד לפעמים לשמור על הקשר עם הבנות שלי..לתת להן גישה אלי..להרשות לעצמי להיות פגיעה לפעמים מולן..זה משהו שאני עובדת עליו קשה כל הזמן..זה לא מובן מאליו בכלל..שולחת לך חיבוק (((((((((((((((((((((((((((((אופיר)))))))))))))))))))))))))))))) דמעה

אופיר יקרה מזל טוב לאימך אני בטוחה שהיות אימך נפגעת השפיעה עלייך.... אני רואה ופוגשת יש דור שני לנפגעות... על כל אחת זה משפיע אחרת.... מאמינה שאחת הבחירות שלך להתנדב, לעזור לתמוך בנפגעות אינה מקרית... איתך אידה

היא כיום במוסד סיעודי ואני לא ממש מצליחה לראות אותה היא חומקת לי מבין האצבעות וכיום אני במקום כל כך מפוייס איתה שחבל לי על כל רגע אני יודעת שעוד מעט יהיה מאוחר מדי. אמא שלי היתה האהבה הגדולה שלי ריחמתי עליה הצטערתי בצערה חשתי שהיא סובלת ולא יכולתי לסייע והייתי תלויה בה אחר כך באה המרידה שלי והכעסים לא הסכמתי להיות המטפלת והבעל והעולם שאין לה. כשעזבתי היא התחילה לצייר... ומצאה עולם שלם משל עצמה. אני מאמינה ביכולת השיקום של האדם את נפשו ראיתי את זה קורה... לפעמים רק אחרי שכולם הלכו ואת יודעת שאין יותר על מי להתלות את מתחילה לשקם את עצמך. ולפעמים אוהבים אותך ואת לא ממש מצליחה לראות או להרגיש את זה לעומק.

כתם מוסרת שהיא נמצאת עדיין בחדר מיון ומחכה לתוצאות של בדיקות..לא לדאוג היא מבטיחה לעדכן בהמשך דמעה

מקווה שאת יותר טוב. אידה http://www.hebpsy.net/community.asp?id=33

מקווה שאת יותר טוב. אידה http://www.hebpsy.net/community.asp?id=33

מקווה שאת יותר טוב. אידה http://www.hebpsy.net/community.asp?id=33

טוב שאת דואגת לעצמך. אני בטוחה שהטיפול יהיה טוב ושתרגישי טוב במהרה.

היום בבוקר התעוררתי עם כאב ברגל ושאני הולכת זה מגביר את הכאב,לא קיבלתי מכה, או כייוצתי שריר,זה כאב מוכר אז שהיה לי את הקריש דם ברגל,מפחדת ללכת להבדק, יודעת מה מחכה לי,כל הבדיקות במיון,ביחוד בדיקת גזים בדם,אין לי קוצר נשימה או משהו כזה אבל זה הרוטינה של הבדיקות עם אחת עם עבר כמו שלי,שהיה לי תסחיף ריאתי גם, אומרת לעצמי זה בטח יעבור ומושכת זמן,גם התחושה להיות לבד עם כל זה,וגם ללכת למיון לבד,לא רוצה להדאיג או להטריח אף אחת מהחברות שלי, הכאב הוא לא בשוק והוא לא חם אדום או כואב,אני כבר מומחית לזה,זה ברגל למעלה, פוחדת ללכת,מנסה להרגיע את עצמי שזה כלום,אבל הכאב בא בפתאומיות ,ובגלל הבלאגן שהיה ,לי לפני שבוע הורידו לי את האיזון נמאס לי כבר מהמחלה הזאת,אצלי אין מצב שעוברים על זה וזהו,אמרו לי אז כל כאב פתאומי לא לזלזל,והנה אני כאן לא רוצה ללכת להבדק.

אל תשחקי עם החיים שלך!!! רק לפני שבוע אמרת שאת לקחת החלטה לטפל בעצמך כמו שצריך ולעשות את כל הבדיקות הנחוצות אולי זה באמת כלום... ומה אם לא??? אני מבינה שמיון וכל הבדיקות שם זה מטיש ומייגע, אבל בשביל השקט הנפשי שלך וכדי למנוע סיכונים, לדעתי, את חייבת לעבור את זה את חייבת את זה לעצמך!!!

מקוה שאת יותר טוב... וכל הכבוד לחברה שלך שדאגה וליוותה אותך במיון... זה לא פשוט לגשת לשם... בטח לבד... חיזוק לשתיכן אידה

מקוה שיהיה בסדר וזאת תהיה אזעקת שוא בזמן האחרון הגוף מאותת לי שאני לא אשכח שיש לי מחלה לא פשוטה,ואני צריכה להיות במעקב המטלוגי.ולהתיחס ברצינות,ולא לזלזל נמאס לי כברררררררררררררררררררררר קודם הבלאגן לפני שבוע ועכשיו בכאב הפתאומי הזה.

כתם יקרה אני איתך....((((((((((((((((כתם))))))))))))))))))))))))) טוב שהחברה תהיה איתך ולא תהיי שם לבד..מחזיקה לך אצבעות דמעה

ירדתי עם הכלבה..היא הרימה משהו מהדשא שמתחת לבית..פתחתי את הפה שלה לראות מה היא מנסה לאכול ומה אני רואה??? את האבן האבודה שלי!!!! אני בהלם מוחלט!!! כנראה שאני עדיין זקוקה לאבן הזאת...רציתי לעדכן אותכם דמעה

זה באמת לא יאומן!!! אני כל כך שמחה בשבילך

עתה כאשר האבידה שבה -לבעליה היא תפעל להסרת כל העול שהצטבר בהעדר- מעליה.... כה הולם הביטוי: אבן מקיר תזעק!!! והנה הוכחה מוחצת נוספת לנאמנות הכלב- לאדוניו... שמרי נא בדבקות על האבן הסגולית! שבוע טוב. שדה ניר

אלא גם לטלפטייה שלו ושלך אני שמחה על הנס שהיתחולל שלך ו.

מה שמלמד אותי לפחות לא להתייאש - תמיד יש תקוה...

טוב לראותך איתנו... מוזמנת להשאר ולהיות חלק... כאן בשבילך אידה

טוב לראותך איתנו... מוזמנת להשאר ולהיות חלק... כאן בשבילך אידה

בקרוב עומד להיפתח אתר חדש בנושא הפרעה דו קוטבית (מאניה דיפרסיה). דרושים אנשים המוכנים לכתוב את סיפורם (באנונימיות כמובן). כל המעוניין מוזמן לפנות אליי במייל: [email protected]

הגיע הזמן שמישהו יעשה את זה

אני מביאה לכן את הדיאלוג האהוב עלי בין שתי דמויות שאחת מהן מייצגת את הטוב והשנייה מייצגת את הרע האם אחד יכול להתקיים אם השני לא קיים? האם אפשר להבחין באחד מהם כשלא מכירים את השני? - באתי אליך, רוח הרע ושליט הצללים, - ענה הנכנס, וירה בוולנד מבט לא-ידידותי מתחת לגבות זעופות. - אם באת אלי, מדוע לא בירכת אותי לשלום, גובה-מיסים לשעבר? – אמר וולנד בחומרה. - מפני שאינני רוצה שתחיה בשלום, - ענה הנכנס במצח נחושה. - אבל תצטרך להשלים עם זה, - חלק עליו וולנד, וגיחוך עיקם את פיו, - בקושי הספקת להופיע על הגג וכבר פלטת שטות, ואומר לך בדיוק במה היא מתבטאת: בנימת קולך. אתה הגית את דבריך בקול כזה, כאילו אינך מכיר לא בצללים ולא ברע. התואיל בטובך לשקול את השאלה: מה היה עושה הטוב שלך אילמלא קיומו של הרע, ואיך היתה נראית האדמה, אילו נעלמו ממנה הצללים? הלוא הצללים מוטלים מעצמים ומאנשים. הנה הצל של חרבי. אבל קיימים גם צללים של עצים ושל יצורים חיים. הרוצה אתה להפשיט את כדור הארץ כולו, לקרוע מעליו את כל העצים וכל חי בגלל הפנטזיה הזאת שלך להתענג על האור העירום לבדו? אתה טיפש. (האמן ומרגריטה/ מיכאיל בולגקוב)

...בכל זאת, מי אתה? - אני הוא חלק מאותה עצמה, שלעולם רוצה ברע ולעולם עושה רק טוב. (פאוסט/ גתה)

שחף מעורר מחשבה...תודה שהבאת לנו את זה...ומישהו חכם (לא זוכרת מי) כתב ש "ללא החושך לי ניתן לראות את הכוכבים" וגם "אם יש צללים סימן שיש גם אור בסביבה" דמעה

http://anatweb.com/colored_olam.htm לפתוח רמקולים

http://anatweb.com/colored_olam.htm

שתהיה לכולנו שבת שלום שבת של אור ולא של חושך שבת של להרגיש ביחד ולא לבד שבת של רוך ולא של כעס שבת של שלווה ולא של מתח שבת של חלומות ולא של סיוטים שבת שלום http://seezohar.brinkster.net/seezohar/Download/prim04-26cs3.jpg דמעה

אתן חושפות עולם ומלואו בהודעות שלכן. קוראת ומתרגשת. ילדות נערות נשים יפות. מאחלת לכן רק טוב מעומק הלב.

וכן למרת הנכבדה ולכולכן.

ללא יכולת שליטה ובקרה. אני כאן למענך. כשתתאוששי ותתעשתי קימעה וכשתמצאי לנכון לפרוק ולשתף.

שלום, אני מאובחנת כDID ויש לי את כל הסימפטומים של PTSD מבלי שאני יודעת מה הטראומה: חורים שחורים בזיכרון בילדות,סיוטים חוזרים ונישנים ומתמשכים,ציורים שלא משתמעים לשני פנים,(2 פסיכיאטרים ראו אותם). לאחרונה פגשתי מישהו שבסופו של דבר ניסה לכפות עצמו עליי בכוח ולאחר שברחתי לא ראיתי אותו יותר. לפני חודש וחצי ראיתי אותו במקרה שוב. הוא התעלם ממני ומאז החלו לי סחרחורות איומות. סביב אותם ימים (יחד עם לקיחת פרוזאק) חויתי מה שהמטפל קרה להם גלישות פסיכוטיות ופרץ התקף מאני חריף. מה שמוביל אותי לשאלה: בשבועיים האחרונים אני מרגישה חוסר עניין מכל דבר שהיה לי עניין בו קודם. אני לא מעוניינת לראות אף אחד, לדבר עם אף אחד, לצאת, אני מרגישה חוסר עניין בטיפול, חוסר עניין לא אופייני בסקס, בחבר, במשפחה - בכל. אני מרגישה אפאטיות ואדישות די מוחלטת לכל. חשוב לי לומר שתחושות אלו לא מלוות בדיכאון. (בעבר טופלתי בנוגדי דכאון ואני יודעת איך מרגיש דיכאון וזה לא נראה לי זה..) מה זה יכול להיות? האם זו בעיה? (אני מתפקדת-אני הולכת לעבודה, אני הולכת לטיפול) האם יש לטפל בכך? והאם יכול להיות שזה דיכאון במסווה של לא דיכאון? ואם כן-למה הוא מופיע בצורה כזו? -אני מוטרדת מכך שעברתי פעם טראומה מינית אך אין לי זכרון בכך. יחד עם זאת קראתי ש DID מופיע כמעט תמיד עם טראומה מינית. אני נמצאת בטיפול כבר שנה וחצי אך שום זכרונות לא עולים ועדיין אני מוטרדת. מה עליי לעשות?

אני מניחה שאת די מיואשת. אחרי הכל את כותבת לאנשים אנונימיים שאת לא יודעת עליהם כלום בפורום שלא ממש מכיר אותך וקשה לצפות שתקבלי תשובה מוסמכת יותר מזו של אנשי מקצוע שמטפלים בך. אני כבר חוויתי דיכאון ש"לא מתנהג" כמו דיכאון טיפוסי אבל זה לא אומר דבר לגביך. טיפול בPTSD וDID מנסיוני הוא ארוך ומתיש. מצטערת שלא הצלחתי לעודד אותך. חשוב שתהיי בטיפול אצל אנשי מקצוע שאפשר לסמוך עליהם. יותר מזה לדעתי כל מה שמישהו ינסה לייעץ לך בפורום כזה או אחר על שאלות כמו שאת שואלת הוא חסר אחריות.

קראתי בתשומת לב פעמים מספר את ההודעה שלך עולה ממנה סימן שאלה שכנראה מטריד אותך ביותר לגבי האמת של מה שקרה בילדותך האם השאלה עצמה גוזלת ממך כוחות או שלהערכתך הטראומה שעברת שאת מהותה את משערת גרמה לסימפטומים? במילים אחרות במה את רוצה לטפל קודם? את מציינת שאת בטיפול מה הדעה שקיבלת מאותם פסיכאטרים? או מהמטפל או המטפלת הנוכחיים שלך? להערכתי כדאי לחזור ולשתף אותם במה שעובר עלייך כרגע. יתכן שמדובר בדכאון יתכן שתופעות לוואי של טיפול תרופתי יתכן שיש פריצה של משהו לתודעה שלך ואת מנסה לבלום. כדאי שמומחה שמכיר אותך ואת ההיסטוריה הטיפולית שלך יחווה דעה. אני מקווה עבורך שהמצב יתייצב וישתפר מחזיקה לך אצבעות.

בוקר טוב ותודה על התשובה, ברוכה הבאה לפורום שכזה זה לא הרגשה נעימה כי ני לא רוצה להשתייך לכאן, את מבינה? אך אני מודה לך על הקבלה החמימה. אני נמצאת טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. לגבי הדיכאון או הדיכאון הסמוי - אני מניחה שיש לחכות. הפסיכיאטר חושב שאני בדיכאון אבל אני לא חושבת, כי זה לא מרגיש דיכאון רגיל או כזה שאני מכירה. מה שמטריד אותי זה האם קרה או לא קרה. לפסיכולוג קשה לגיב כי הוא אומר שאם אין זיכרון בכלל אז זה בעייה. אז זה כאילו לא קרה כלום. אבל יש לי פחד שמעורב בהרגשה פנימית שמשהו כן קרה. אין מישהו "פוטנציאלי" שאני חושבת שיכול היה אך אני לא מבינה למה לי לרצות מחשבות מעין אלו אם לא קרה כלום, כל חיי הסתובבתי עם תחושה שמישהו מסתיר ממני משהו במשפחה, את הציורים שלי ראו אנשי מקצוע ואמרו שזה חייב להיות זה- ואני נשארתי מבולבלת בתוך הכל. האם יכול להיות מצב שבו אני בולמת משהו שרוצה לצאת? אם זה רוצה לצאת כבר אז למה יש חסימה? אם זה כבר החליט שזה רוצה החוצה? אני לא מבינה.

אבדה לי אבן הים שלי אבן הים הכחולה שקיבלתי מהמטפלת אבן הים שהרגשתי איכשהו שהיא שומרת עלי פשוט נקרעה השרשרת והאבן נעלמה מוזר כמה לא מוגנת אני מרגישה עכשיו בלעדיה דמעה :(

אומרים, שכשקורה משהו לאבן זה אומר שהיא מגנה עלייך מפני משהו שהיה אמור לקרות לך - לוקחת את המכה על עצמה...

תודה שחף...יכול להיות שת צודקת..בכל מקרה זאת דרך טובה להסתכל על זה דמעה

אבן נעלמת או נסדקת או נשברת למעשה היא סיימה את התפקיד שלה,שימי לב שהתקדמת המון,בהסתכלות שלך על הדברים,בחשיבה,בעשייה,את עברת תהליך וכנראה שהיית אז צריכה את האבן שהיא מסמלת את החזקת היד של המטפלת שלך,את ההרגשה של לא להיות לבד,ושהיא איתך כל הזמן גם אם לא פיזית.האבן זה חלק ממנה משהו שהיא נתנה לך לכוח להלחם ביום יום בכל המכשולים. ועכשיו את מתחילה לצעוד לבד. וכל הזמן אנחנו אוספים אבנים בחיים כל אבן תגיע בתקופה שלה,ותצא שהיא תסיים למלא את תפקידה.

יש אמת בדברייך..רק הבעיה היא שאני עדיין זקוקה לאחיזת היד הזאת של המטפלת שלי..אני יודעת שהפנמתי אותה..שהיא איתי כל הזמן גם כשהיא רחוקה ממני פיזית ולמרות זאת אני בכל זאת זקוקה לתזכורת דמעה

בכל אובדן ישנו אלמנט של פורקן. סביר להניח כי האבן סיימה את תפקידה בהתגוננות עליך. ואתה הנך בשלה- מוכנה ומזומנה להתמודדת בגפך. ללא התגוננות ותלות האבן המסמלת בעייניך- את המטפלת הרחימאית. עברת מהפך, טרנספורמציה כבירה. ואני מצדיעה לך- בשל כך. מחזיקה לך אצבעות. שדה ניר.

קרה לי משהו דומה לא מזמן. זוכרת כמה חרדה ואי שקט זה מעורר למרות שידעתי להגיד לעצמי דברים שנשמעו נכונים והגיוניים אבל הרגשתי אחרת. בסוף קיבלתי אבן אחרת... אולי אם תספרי לה היא תתן לך אבן אחרת וכך לא תצטרכי להשען רק על הזיכרון אלא יהיה משהו מוחשי שממלא את החלל. ואז יש סמליות באבדן ומציאת התחליף שאת יכולה לקחת איתך הלאה...

מה שלומך? איך עבר החג? אני אחשוב על מה שאמרת..קשה לי לבקש ממנה אבל אני אשתדל דמעה

עד שאני מגיבה... ממוש מצער ומרגיז לאבד מתת אהבה אבל זו היתה אבן האהבה והקשר והזכרון של מה שיצרת ביחד עם המטפלת כל אלו שלך שמורים אצלך. ואת עצמך אבן ים מסתורית. שולחת הרבה חיבוקים. ליל מנוחה.

אני יודעת שאת צודקת..זה רק אבן..וכל הדברים שהאבן יצגה עבורי עוד קיימים רק אין לי תזכורת מוחשית..יומיומית.. דמעה

אתמול בחלום שלי היית חלש ישבת על הרצפה הקרה בהית בקיר ממול לא דיברת לא הגבת היית נעול בתוך הבועה שלך ליטפתי לך את הלחי העור שלך היה יבש וחם שאלתי אם אתה רוצה כוס מים הנהנת הרגשתי צורך לטפל בך איך לא? ה"אמא" שבתוכי לא מסוגלת לראות כאב באחר ולא לטפל שתית את המים ניגבתי לך את הפה איש מסכן וחולה וחלש כל כך חלש החזקתי את ידך בידי אתה רעדת אני בכיתי משהו בי התגעגע התגעגעתי למה שהיית איש חזק איש גבוה איש שרמנטי וכן גם איש פוגע אבל לא הייתי מסוגלת לראות אותך שבור לראות אותך שפוף לראות אותך מושפל התעוררתי והזעקה שלך מתוך הקבר שלך מהדהדת בחושך בחדרי ילדה שלי אתה זועק תוציאי אותי מכאן קר לי ואני בוכה.... דמעה

גם אני חלמתי משהו דומה על אבא שלי. הוא שכב במיטה חסר כוחות חוסר יכולת לזוז נגעתי לו ביד אמרתי אבאב התעורר מה יש לך? אך הוא בכה ולא ענה רק אמר: אני מתנצל על הכול אוהב אותך אוריתי. אבל זה חלום והנה יום עצמאות הראשון בלי אבא.

אורית אבא שלי היה קרוב מאוד למצב הזה לפני שהוא מת...אם היה חי עוד קצת היה כבר מגיע למצב שהיה בחלום שלי...כשהיה חולה נקרעתי בין לטפל בו ולהתעלם ועל שתי הברירות יש לי עדיין רגשות אשמה... דמעה

אורית מה שלומך? לא יודעת מה היו היחסים עם אבא..... אך מבינה שנפרדתם....ואת מרגישה- יודעת שהוא צריך להתנצל?! הוא מופיע חלש חסר כוחות...חסר אונים.... מקום מתנצל...אוהב...מקום מפנק....אוריתי.... לא סיפרת אך את הרגשת עם החלום? יום עצמאות ראשון בלי אבא מה המשמעות? האם מרגישה את העצמאות שלך? אידה

אבא אותה הדמות שהייתה תמיד חזקה...כוחנית...לא משאירה ברירות... הדמות שרצית שתגן ...תשמור...תאהב...תחבק.... ואת אהבת וגם פחדת? והיום מתגעגעת לדמות...מתגעגעת לאבא.... ואז אבא מופיע חלש....לא פוגע....לא יכול להזיק...לא יכול...לעשות רע... הוא זקוק לך.... ושוב... נוגע ומעורר את רגשות האשם....ועוד...עוד רגשות... איתך מחזקת אידה

תודה אידה על תגובתך...לפעמים מרוב שאני מוצפת ברגשות אשמה..כלפי אבא..כלפי אמא..אני לא רואה שום דבר אחר מול העיניים..אני שוכחת את המילים הפוצעות שלהם כלפי כילדה..אני שוכחת את המכות..אני שוכחת את הניצול..את הפגיעה..ואני צריכה להזכיר לעצמי מי היו האנשים האלה ומה הם עשו לילדה שרק רצתה והייתה כל כך זקוקה לחום..לחיבוק...ואני ממשיכה להרגיש שאני אשמה במוות שלהם...מרגישה אשמה על דברים שלא היו אף פעם בשלטתי... דמעה

גם אני לא מזמן חלמתי על אבא שלי אבל בחלום שלי אבא נפטר. והייתי בהלוויה שלו וכולם היו עצובים ובכו ואני לא הייתי עצובה ולא בכיתי. עד כמה שאני זוכרת פשוט לא היה אכפת לי או שאפילו הרגשתי הקלה אני לא לגמרי בטוחה מה שאני זוכרת בבירור, זה שהרגשתי מאוד אשמה על כך שאני לא עצובה ולא בוכה כמו כולם ואני לא יודעת האם החלום משקף את הרגשות האמיתיים שלי כלפי אבא, שאני לא מרשה לעצמי להודות בהם, או שזה רק מה שהייתי רוצה להרגיש, כי למעשה אני די אוהבת את אבא שלי, למרות שהוא פגע בי. כי הוא גם אבא שמאוד אוהב אותי ומאוד משתדל לתמוך בי נכון להיום. אז יש לי רגשות מעורבים כלפיו. מצד אחד הפחד ממנו ולפעמים שנאה וסלידה בגלל כל מה שסבלתי ממנו בילדות, ומצד שני הרגשות החמים, האהבה כלפיו. ויכול להיות שאיפשהו אני כן רוצה שהוא לא יהיה קיים, כי אז אני לא אצטרך להיקרע בין הרגשות המנוגדים הללו. אבל יחד עם זאת גם אם הוא ימות, הרגשות עדיין ישארו איתי.

מזדהה איתך גם לי יש רגשות מאוד מעורבים לאבא שלי למרות שתעלל בי רק מינית הוא היה אבא טוב תומך אוהב מקשיב חסרות לי המילים שלו חסר לי השם הזה שקרא לי: אוריתי. אני לא מאחלת לו למות כי אם זה יקרה אני לא אוכל לחיות בלעדיו אני אוהבת אותו וכמו שאמרת נקרעת בין האהבה לבין הכעס. אבל אני לא שונאת אותו ולא אשנא לעולם. וכיף לך שיש לך קשר איתו. אני לא יכולה עד שהסתיים המשפט. אוהבת אותו מתגעגעת אליו ורוצה את אבא בחזרה.

כמה אמביבלנטיות וכמה קשה להרגיש את הבילבול הזה...וכמה אשמה שאנו מרשות לעצמנו להרגיש כעס או רגשות אחרים שליליים על אבא... מזדהה איתך דמעה

מילה רכה שהפכה להיות נוקשה,פוגעת,פוצעת,מתעתעת,גם אני עדיין לא יכולה לנתק את האבא ממני,משהו בי מתרחק,מתקרב,רוצה אבא,ופוחדת ממנו,היום הוא גם חלש וחסר אונים,שנראה שהוא כבר לא יכול להזיק אפילו לזבוב,היום אני מסתכלת עליו בעינים של אשה בוגרת,שאני מדברת איתו בטלפון מידי פעם אני מתנתקת,לא חושבת על הרע שעשה לי, שהוא עבר ניתוח לפני כמה זמן באתי אליו לבקר בבית חולים,בגלל שזה אבא קשה לנתק בגלל שזה אבא הכל מתבלבל,אהבה ושנאה אליו, הולכים יחד, אבא מילה שהשאירה הרבה צלקות נפשיות. יום אחד אני רוצה להגיד לו הכל,להגיד לו שאני יודעת הכל,להגיד לו שהוא מפלצת בדמות אדם,שהוא רצח את הילדה שבי,את הנפש הרכה,שבעצם אני לא הצלחתי להשתקם מבחינת אינטימיות וקשר בינו ובינה,שאני לא מצליחה לבנות זוגיות בגלל כל המורכבות,יש לי כעס עליו,כעס שלקח לי את הילדות,את התמימות,את האמון. מזדהה איתך דמעה ושולחת חיבוק

כל כך מבינה את מה שכתבת... אני מצטערת שלא הספקתי להגיד לאבא שלי שאני יודעת מה הוא עשה...שאני זוכרת..אמרתי לו רק על קברו וזה לא מספיק.. דמעה

אכן זו מילה טעונה ביותר עובדה שמילה זו הצליחה להצמיח שירשור באורך שלא כל כך אופייני לפורום הזה וגייסה כמעט את כל המשתתפות - שגם זה דבר די נדיר כאן

אכן טריגר מעורר- מילאת כוס מרורי, ביגון ותוגה ובאמביולנטיות לשמה- עד תומה. ליבי ליבי עליך. את גיבורה וגדולה- מהחיים!(תרתי משמע) חזקי ואמצי! שדה ניר.

לא גיבורה..רק שורדת..או מנסה לשרוד..תודה על התמיכה דמעה

כמה כאב כמה תמיכה ועידוד ויכולת הבנה והזדהות נתינה ואמפטיה מצד מי שלא זכו לקבל את כל אלו בילדותן. היכולת שלכן לצמוח מתוך הכאב והמועקה היא יכולת מופלאה אני יכולה רק להעריך ואפילו להעריץ אתכן על מי שאתן למרות מה שעברתן.

עצמאות למדינה.... עצמאות של כל אחת.... מה המשמעות עבורכן? עצמאות שלכן? אני מקווה שחזרתי .... בלי תקלות יותר.... שוב התגעגעתי ואז המחשב השתגע עוד יותר..... אז אני כאן... אופיר....שליחי לי מייל ....הכל נמחק... אידה

חג העצמאות בצורה סימבולית וסימלית חודר לי לעצמות. אף אני מעוניינת לחוש כמדינה שאחרי 9 ירחי לידה מפרכים- כיולדת היושבת על המשבר- חווה הולדה מחדש שהנה תולדה של אחריות, עבודה עצמית ותחושת עצמאות כשל יישות אוטונומית. בבחינת:"הזורעים בדימעה ברינה יקצורו" האם ישנו חזון למועד?

היי שדה ניר יקרה מה שלומך? את כותבת אני מעוניינת? עדיין לא מרגישה? עצמאות? אולי בתוך התהליך? בתוך תשע ירחי הלידה? ובהחלט....:"הזורעים בדימעה ברינה יקצורו" אידה