למה גם אני

צריכה להיות במצברוח כזה? עם כל מה שעולה בטיפול? עם הבעיות הכלכליות? עם הלבד? עם השפעת? עם הפחד לאבד את כל מה שאני רוצה בחיים? מן לילה נאחס כזה... דווקא כשאני מנסה להיות בשליטה ולעבוד הכי קשה שאני יכולה דברים מתפקקששים לי ואין מי שיבין וינחם ויתן גם לי להיות איך שאני צריכה כמה שאני צריכה...

החורף ייגמר וגם ללילה יש סוף ויש זריחה. פייה עשי הפרדה . המצב הכלכלי בנפרד והדברים שעולים בטיפול בנפרד. רוצה לשתף אותנו? אם הבנתי נכון את גרושה? כמה זמן? ספרי לנו על בעלך לשעבר...אולי את קצת מתגעגעת אליו? רק אם בא לך לספר כמובן. ואם לא אז קבלי מאיתנו את אהבתנו ואיחולי בריאות. רוצה צלחת מרק עוף? מצרפת לכן קישור בנושא התמודדות גופנית עם דכאון http://naturemed.co.il/article/article_03.html אולי יוגה טאי צ'י אומנויות לחימה ואפילו ריקוד בחוג על בסיס קבוע יכולים לחולל ריפוי קטן? לאהוב ולקבל את הגוף.... משימה קשה אני יודעת.

דווקא... אני מאוד אוהבת את הגוף שלי. עושה יוגה באופן קבוע (כלומר כשאין לי שפעת והראש מרגיש כאילו הוא שוקל טון). אולי חלק מהבעיות הכלכליות הן כי פינקתי את עצמי יותר מדי... אומנם טיפלתי בזה אבל אתמול פשוט היה יום לחוץ נורא. אולי על הגירושין בפעם אחרת. אני בעיקר לא מתגעגעת וכבר לא אוהבת. אבל תמיד יש את החלק שעדיין אחרי יותר משלוש שנים המום מהשבר והבגידה מהאלימות הפיזית ומהמילים הפוצעות. כן, זה לא במקרה. אני יודעת. וכמה אדם שנותנים לו כל כך הרבה מעצמך יכול להכאיב...

הגורמים לעלית הסרוטונין בגוף... מהות הבעייה נעוצה בדחיפה הראשונית בעת שאופף אותנו מלנכוליה, לצאת לפעילות גופנית, ולא להתחפר ולהתחבר לפוך ולכוך הקשה אליו נלכדנו.... מעגל סגור על מנעול ובריח, עם ריח טרמפנטין, שסוגר לנו דלתות. המתוסכלת הניצחית.

פיה יקרה כמה כוח צריך בכדי....להגיע לטיפול....להגיע...להשאר...לגעת ולאפשר לעצמך... כמה קשה וכואב...כמה אמיץ... להיות בטיפול זה להיות פחות לבד... לגעת ולנסות לתקן...לקבל את עצמך... כמו שאת... יודעת שקשה.. מחזקת אותך אידה