פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

דמעה, ראיתי את ההודעות שלך לגבי הפרישה מהטיפול. לא כל כך קראתי מה שכתבו לך אחרים אבל רציתי לכתוב לך כמה מילים. אני יכולה לתאר לעצמי כמה עצוב לך. אבל רק תדעי שהמטפלים שלנו הם בני אדם. גם להם יש ימים עם יותר ופחות אנרגיות. את לא צריכה להיות שם בשבילה או להבין את הקשיים שלה. רק אולי לא לייחס את הכל לעצמך. אולי האנרגיות שלה קצת מדולדלות . זה לא ישר אומר שנמאס לה. אולי מישהו בכיר יותר שהתייעצה איתו האיר את עיניה שהיא מטפחת תלות במקום להעצים אותך. מניסיוני אני יודעת כמה קשה להיות במקום הזה כשדמות מטפלת אומרת לך "עד כאן" או לא זמינה כשצריך אותה. או לא נענית בלי תנאי. אבל תנסי לשאול את עצמך אם זה לא מוסיף גם לאמינות שלה. אני מאמינה שאנחנו זקוקות לגבולות האלו, שזה עוזר לנו למצוא כוחות בתוך עצמנו. קשה להתייצב מול החור הזה. אבל אם היא היתה אומרת לך שהיא אוהבת אותך כאילו היית בתה זה לא היה קצת מפחיד אותך למרות שאולי זו משאלת הלב שלך ושל כולנו? גם לי היה שבוע עמוס רגשית ומבלבל. אלו לא רק הקשיים של עכשיו שמאוד מוחשיים... כאילו שהחור שבפנים מתעתע בי. פעם הוא קטן ופעם מתחיל לגדול ומאיים לבלוע אותי שוב...אולי דרך התהיות שלך זה עוזר לי גם להסביר דברים לעצמי. וכן, התקופה הזאת של החג היא לא קלה... מקווה שתמצאי דרך לחזור ולהתחזק.

שלך. נהנית לקרוא אותך. תביאי עוד מעצמך. את יפה.

בתגובה שלך. וזה מאוד נעים.

לאחרונה פרשתי מהפורומים באופן מנטלי וכמעט טוטאלי. ומידי פעם הנני מציצה ונפגעת:- אך תדיר- מתמוגגת אנוכי לקרוא את מימרותייך ותובנותייך! ניחנת באינטלגנציה ריגשית מחוננת, מקוונת ומכוונת! גאה בך על כיברת הדרך שעברת ואזרת באומץ ובגבורה! שדה ניר- שעוברת טלטלות עזות הדורשות תעוזות והעזות................עזות!

טיפול המשלב שיחה עם התייחסות גופנית בתנועה, מגע ונשימה ויצירת מקום בטוח לנפגעי/ות תקיפה מינית. הטיפול מוכר ע"י המרכז סיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית, ואינו מחייב מגע, אלא שואף ליצירת סביבה בטוחה ומוגנת כמטרה ראשונית. ניתן להתאים מטפל/מטפלת ע"פ הצורך. הטיפול מתאים לחוווים קשיים בקירבה גופנית ואינטימיות ריגשית ופיזית, ולהקלה במכלול הסימפטומים הפוסט-טראומטיים. לפרטים: מירב לב 052-8537156 או במייל לשאלות ובירורים נוספים.

אשמח לקבל פרטים קונקרטים נוספים! מהו מקום הטיפול? מהי העלות הכרוכה? ועל פי הרקורד הטיפולי מהן התוצאות המוכחות, הברוכות והבטוחות בסוג הטיפול דנן? שבוע טוב. שדה ניר.

שם השיר: אני הילד מבצע: רונן עניא אני הילד שאינו יכול לישון אני הילד שמחכה לאור ראשון פוחד מחלומות מחושך מדמעות ומלחמות ומשמועות רעות אני הילד שנולד בגשם עז אני הילד שאתם חבקתם אז הבטחתם לי עתיד המשכתם להגיד שתתגברו על כל מה שמפחיד הזמן עובר שנים חלפו אך המילים לא התעייפו ועליהן אני לא מוותר אני הילד שהקשיב והאמין אני המסרב להתבגר אני הילד שעוד מתפלל לנס אני הילד שמבקש להכנס אל תוך האור הרך בבית המובטח מחכה עד שהשער יפתח הזמן עובר שנים חלפו אך המילים לא התעייפו ועליהן אני לא מוותר אני הילד שהקשיב והאמין אני המסרב להתבגר אני הילד שאינו יכול לישון אני הילד שמחכה לאור ראשון פוחד מחלומות מחושך מדמעות ומלחמות ומשמועות רעות

מאחלת לך את כל החום שיש בלב. יקרה שלי. האמיני בטוב. הוא עוד יגיע.

יש לך מחיר. אבל את שווה. החירות היא להרגיש. ולראות את הניואנסים שבגוונים. אין אדם שכולו רע ואין אדם שכולו טוב. אתמול ראיתי מההתחלה ועד הסוף את הסרט "מלאכים בשמי ברלין" הקשבתי היום לטקס האשכבה של אהוד מנור ברדיו. בכיתי. חשבתי שהרבה אנשים היו יכולים לגרום לי לבכות ובכמה לוויות לא הזלתי דמעה וזה לא לפי קרבת הדם בהכרח. איך אני אוהבת אנשים אבל לא בכל מחיר ולא מוכנה יותר למכור את הנשמה שלי. ועכשיו... כשהבנות רוצות את תשומת הלב שלי... זו בחירה. עוד סוג של חירות. והפסח הזה? פעם ראשונה שאני מוזמנת לחברה שמתארת את זה כסדר של אנשים מדליקים כולם והזמנה שבאה מהלב. איך אפשר לסרב למשהו כזה?

כהרגלך בקודש- מרגשת עד דמעות... בכיתי עמך! מחזיקה לך אצבעות! ומקווה כי השתא כולנו נהא בנות חורין!

ברצוננו להזמינכם להשתתף ביום עיון מרתק בנושא פסיכודיאגנוסטיקה, משפט ואתיקה שיתקיים ב- 30.5.05 באוניברסיטת חיפה הרשמה מוזלת עד 15.4.05 ! יום העיון, בהשתתפות מיטב המומחים בתחום, יעסוק באבחון והערכה פסיכולוגיים בנושאים: קטינות קורבנות של פגיעה מינית, ילדים שחשופים להזנחה פיזית ונפשית, לקות למידה, אבחון תסמונת PTSD העולה לדיון בתביעות נזיקין, מסוגלות הורית למשמורת ולאימוץ, הערכת אחריות פלילית ויכולת לעמוד לדין, פיגור שכלי, חוות דעת מקצועיות וסוגיות אתיות ומשפטיות בפסיכודיאגנוסטיקה. להזמנה ליום העיון ופרטים לחץ על הקישור לאתר להלן - http://virtualnew.haifa.ac.il/users/www/25863/פסיכודי%20הזמנה%20מייל.htm בברכה, המחלקה לפסיכולוגיה ומשפט המרכז הבינלאומי לבריאות משפט ואתיקה

http://virtualnew.haifa.ac.il/users/www/25863/פסיכודי%20הזמנה%20מייל.htm מידע אודות יום העיון והזמנה אליו באתר "פסיכולוגיה עברית"

http://www.hebpsy.net/calendar.asp?cat=2&date=30/5/2005&id=422 קישור להזמנה ולמידע באתר "פסיכולוגיה עברית"

אין אפשרות להרשם בפועל. ממש חבל.

סוף סוף הצלחתי להכנס. לא קראתי את כל ההודעות שפספסתי. חושבת שלא אוכל לעמוד בהכל... לחץ זמן וגם רגשית. שאלתי את עצמי הבוקר כשבזמן ההסעות שמעתי רדיו אם יש לנו פוטנציאל להיות מקום רגיש ואמיתי פעם בגלל שפתאום המוות של פזמונאי אהוד ומה שלאנשים היה להגיד עליו ועל השירים שלו היה בראש החדשות ולא המשחקים הציניים של הפוליטיקאים. אני אוהבת לגלות בעצמי שלא חייה רק את הפגיעה כבר הרבה זמן ויש לי חיים שמאלצים אותי להתייחס להמון דברים אחרים. לפעמים מאוד עמוסה ומתוסכלת ומבוהלת ואפילו אשמה כשלאחרים קשה יותר מאשר לי. שואלת המון "ומה הייתי עושה אם פתאום היה נופל עלי דבר כזה?" ויש לי ימים יותר קשים ויותר קלים.... פוחדת שכל דבר קטן יכול להפר את האיזון שנבנה במאמץ גדול כל כך.

טוב לשמוע על דיווחים אופטימיים שכלה גם המצב של הראייה הכוללת וגם ההתיחסות אל עצמך.את לא רק חוקרת ומנתחת את גם שומרת על קיים רק עדיין מרשה לרגשות האשם להיסתנן ומקומם רחוק רחוק כל טוב פיה

מעודדת ומחבקת ומאחלת כל מה שתרצי נתחיל בבריאות. לך ולילדות. הרבה אהבה. לילה טוב. אנחנו פה עבורך.

לא רואנ כבר את האור...רוצה להתנתק מכולם...אין מקום מוגן...אין מפלט...אין לאן לברוח...לא רוצה כבר כלום..לא רואה פתח מילוט.. דמעה

סוף לסיפור מילים: יענקל'ה רוטבליט לחן: יהודית רביץ " שום הפתעות אין בסיפור שוב הדמעות על האיפור החגיגה נגמרת המסכה נושרת ושוב הדמעות על האיפור והחיוך שעוד תפור נפרם משפתותיך נפרד כבר מעליך וסוף לסיפור. כל הקסמים תמו חלפו כל האורות כבר נאספו הזמן שאין רופא לו חמק חלף כמו פלא ורק הזיעה על הפנים כובע מעוך ריק משפנים כל הצופים כבר קמו כל התשואות נדמו פרחו היונים. גם האמת, גם הבדיה מה שהיה, כמו לא היה נמוג כהרף עין ורק אתה עדיין ושוב הדמעות על האיפור והחיוך שעוד תפור נפרם משפתותיך נפרד כבר מעליך וסוף לסיפור."

אני רוצה לצרוח.. אלוקים עזור ליי לצרוח למד אותי להוציא קול חרישי למד אותי להגיד לא למד אותי מי אני ובזכותי מי הזכר לי כל בוקר למה התעוררתי תן לי סיבה להמשיך את היום כבר אין בי תכוח להחזיק מעמד אין בי.. אני נחלשת נכבת... "אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי, ותבונה להבחין בין השניים.." אמן

של חסד של חמלה של מגע אנושי מלטף ומרפא של חברות שבאה ממקוםשל קבלה והבנה ותמיכה.

או להגיד מילים :-(

להתקשר ודיברתי עם מתנדבת מקסימה,ודיברתי כאילו אני קוראת בספר על מישהי אחרת כאילו בכלל לא אני הייתי,דיברתי בהגיון,בחוזק,בהבנה,כאילו אני שני אנשים,שמרתי על פני פוקר,לא להתפרק,לא להתמוטט,משהו בי כנראה משקר,משהו בי כנראה מוזר,אייך לא בכיתי צעקתי התפרקתי. אייך הדברים עוברים ליד ולא נכנסים פנימה,אולי הכל המצאה של המוח המעוות שלי אולי אני בכלל לא נמצאת,אולי אני במימד שלישי.או בסרט של מדע בדיוני לא יודעת אם אני מובנת כי אני לא מובנת כבר לעצמי.

לקום וללכת, לא לראות, ובטח לא לבכות לרוץ, להתעייף, אסור לחשוב, אף פעם לא לטעות לשתות ולעשן, לשתוק הרבה או סתם לומר שטויות. להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך. לשבור ולנפץ בלי לתרץ, ובלי לתת תשובות את הכאב, לרצוח את הרגש, לכבות את כל האהבות. לברוח ולשכוח להעלם להרדם להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך.

חופים\ נתן יהנתן "חופים הם לפעמים געגועים לנחל ראיתי פעם חוף שנחל עזבו עם לב שבור של חול ואבן והאדם והאדם הוא לפעמים גם כן יכול להישאר נטוש ובלי כוחות ממש כמו חוף..." עוזבת את הטיפול..... דמעה

שלא תשארי עם שאלות ומילים לא פתורות. אם זו הבחירה שלך כנראה שזה היה הכרחי עבורך כרגע . תעשי את זה בצורה שלא תפגע בך. עוד מפגש אחד לסיכום. תחווי פרידה מסודרת ולא נטישה. אנחנו פה .

החג המתקרב נושא איתו משמעות של שחרור. של חופש. של יציאה ממצב מעיק ובלתי נסבל שבו נשללו כל הזכויות האנושיות הבסיסיות למצב של הגדרה עצמית ושל שוויון. איפה החג הזה מוצא כל אחת בתהליך ההשתחררות האישי שלה? למשל ילדה שעוברת התעללות ולפתע ההתעללות נפסקת אולי עברו דירה אולי המתעלל נכלא אולי הוא עבר לקורבן אחרת האם יש מילים לתיאור ההקלה שהיא חשה? למשל אשה שהתגרשה ויצאה מקשר לא בריא ומעיק למצב שבו יש לה חופש בחירה כיצד ואיך לחגוג השנה ואם בכלל לחגוג? החופש להסתגר בדלת האמות ולהגיד רע לי וככה אני מרגישה ולשם שינוי אני עושה בדיוק כפי הרגשתי ... החופש לבחור להסתפק ולשמוח במה שיש ובמי שנמצא ולעשות מהלימון לימונדה טעימה קרה ובריאה.... האם כשהטראומה עברה עדיין אותה ילדה נשארת כלואה? מפוחדת? זועמת? מדוכאת? מתי וכיצד נשחרר את אותה ילדה פנימית? אז מה משמעות החירות עבורנו השנה?

אופיר יקרה נתת לי הרבה חומר למחשבה וזה מסיח את דעתי קצת מההחלטות הקשות שאני נאלצת לקבל. אני החלטתי לעשות פסק זמן בטיפול למרות שרק המחשבה שלא אראה את המטפלת ליותר מכמה ימים מפחידה אותי כל כך. אני מרגישה כל כך אבודה וכל כך פגועה... דמעה

לילה בחוץ וכל העולם ישן בשקט..או ככה זה מרגיש לפחות..אני מתהפכת מצד לצד ולא מצליחה להרגע...דואגת כל כך..כואבת כל כך..חשובת מה יהיה..ומאיפה יהיה כסף..ומה יקרה כשיבואו מההצואה לפועל לעצור אותי..פוחדת כל כך...מרגישה נטושה..הייתה פגישה קשה ומגעילה עם המטפלת אתמול..כל כך נמאס לה ממני כמו שלי כל כך נמאס מעצמי כבר...תמיד יכלתי להתקשר אליה אם הייתי במצוקה בין פגישות ועכשיו פתאום היא לא מרשה..ובתוך כל המחשבות אלה פתאום גם אמא שלי שם..שתיהן פתאום שם...האמא שילדה אותי וויתרה עלי והאמא שאימצה אותי והתאבדה..והן שתיהן מדברות איתי בדימיוני ואומרות לי שאתכונן כי שוב עומדים לעזוב אותי..והרי זה היה ברור שגם המטפלת תבין בסופו של דבר שהיא מטפלת באישה זבל ושלא מגיע לי שיטפלו בי בכלל...סוף סוף יש אור בחוץ...

http://www.twinkle.com.hk/commposter/poster/cm0012.jpg

האתמול מביט בך בגבך ואת מצידך לא שוכחת תמיד את משוחחת עם מה שהיה ארוכים שורשי הפחד את פוסעת בעולם לאט ובקוצים רבים את נדקרת האם זהו ורד או קוץ בבשרך שממנו את יוצרת? שמרי נפשך מן התהום ומן הגובה האיום מיאושך שמרי נפשך את שומעת נשמה ואימה, ריקמה עדינה הילדה הקטנה שלא נרדמה האישה את ראשה משעינה ציפור זרה עברה בחלומה על שקיפות עורך מאיר היום כמו נגיעה מיוחלת עכשיו את מסוגלת לראות את עצמך מקבלת אות של חסד שמרי נפשך מן התהום... נשמה ואימה, ריקמה עדינה הילדה הקטנה שלא נרדמה האישה את ראשה משעינה ציפור זרה עברה בחלומה

מה שלומך הערב? פורשת לישון. נשתמע מחר.

זאת שאלה שגם אני שואלת את עצמי,בימים של טרום חג הפסח,בימים שהאין משפחה כמו בכל שנה מתחדד,התחושה שאין מקום משלך,וצריך לחפש מקום שיאמץ ללילה אחד, שכולם מסובין,יש לי שתי אפשרויות,אחד אצל הידיד ואחד אצל השכנים שלי,אבל לא מרגישה חיבור,לא מרגישה תחושת שייכות,כאילו אני מסתפחת לערב הזה,המשפחה הגרעינית כרגיל מסובין יחד הם ואחי ומשפחתו,ן כל הפוגעים יושבים יחד,ויצרו להם עץ משלהם עם שורשים,ואני נטולת עץ,נטולת שורשים,רק לדמיין את הביחד שלהם,שכולם יודעים על כולם ובוחרים להתעלם ולשתוק,העיקר שהמראה שלהם שזאת אני לא תהיה שם להזכיר את מה שעוללו לי,כל אחד בדרכו שלו, נמאס לי להרגיש באויר,בלי מקום משלי,בלי שורשים משלי,השורשים שהיו לי המשפחה שאני בניתי בעצם נחתכה,וכל אחד פנה לכיוון אחר, ועכשיו שכולם עסוקים בשאלה אצל מי להיות בליל הסדר ולהתחיל בהכנות,הדבר היחיד שאני רוצה זה להתחפר ולישון עד צאת החג,לא יכולה לראות משפחה,לא יכולה לראות ילדים,תינוקות,לא יכולה לשבת בחג ולשים מסיכה שאני מרגישה שאני רוצה רק לבכות וצריכה לשחק את השחקנית שהכל בסדר, לא רוצה יותר לקחת אחריות על עצמי,להתמודד עם כל המציאות הזאת,עם המציאות הכואבת הזאת,המציאות הזאת שנראיית לפעמים בלתי אפשרית,שנראיית שזה יותר מידי למישהו אחד,להתמודד עם כל כך הרבה אובדנים,זה בלתי אפשרי בשבילי לשבת עם החבר לשעבר,שעדיין אני אוהבת אותו,ולא מסוגלים להיות זוג ,זה צביטה בלב שזה התפספס,או לשבת עם השכנים שלי שהם משפחה מרובת משתתפים,ולהבלע שם,ואני לא יכולה להגיד לעצמי שרק בשביל לא להשאר לבד אני אחגוג,את מה אני אחגוג בדיוק,החג עצמו הסמלים שלו אני אוהבת,אבל את כל נושא המשפחה אני שונאת שונאת את הזמן הזה שבו אתה מרגיש הכי לבד בעולם כמה שתהיה מוקף באנשים כי הגרעין הוא שאתה באמת לבד. אני שונאת להרגיש,ולא רוצה לשים מסיכה,רוצה להיות כמו שאני,ואני לא יכולה לאפשר לעצמי להיות אחרת,כי הכאב הוא עצום.אז הבחירה שלי זה להיות עם עצמי,בלי הסתפחויות לאף מקום.כי זה מה שמרגיש לי. בלי לסמן נקודת וי שהייתי במקום אחר,ולא "במשפחה שלי" .עד כאן מה שאני מרגישה הכאב מדבר מתוכי.

לא יודעת איך לבלום את הנפילה הזאת אל תוך הבור השחור ללא תחתית שמאיים לבלוע אותי. מיואשת כל כך מהכל...לא רוצה לחיות ככה כל הזמן..בלי כסף..בלי שקט..לא רוצה להיות אמא כל הזמן..נמאס לי כל כך מגיל ההתבגרות הקשה והמעצבן כל כך של בנותיי...אתמול בלילה מתוך וויכוח קשה עם הבת שלי הגדולה פתאום שמעתי את עצמי מספרת לה על אבא שלי..על מה שהוא עשה לי..והבת שלי תמיד העריצה את אבא שלי..והיא התחילה לצרוח עלי..לקלל..להגיד לי שאני סתם שקרנית..שסבא שלה היה איש נפלא...לא הגבתי ובסוף היא הלכה לישון והבוקר אנחנו לא מדברות על זה..כאילו כלום לא קרה...ואני חושבת לעצמי כל הזמן שלא ברור לי מה כוחות היקום רוצים ממני..למה אני כל הזמן בנפילות? וגם אם אני מצליחה לקום משהו בא ומפיל אותי? ואני אומרת לעצמי ששרדתי עד עכשיו אז בטח יש בי את הכוחות להמשיך ולשרוד גם הלאה אבל הבוקר אני מרגישה מרוקנת מכוחות... http://nightwitx.blogs.sapo.pt/arquivo/sadness.jpg דמעה

בת כמה הבת שלך? האם היחסים ביניכן בדרך כלל טובים? ועל מה נסבה המריבה? כל כך מבינה את הבדידות שלך שדוחפת לחפש קירבה והגנה אצל הילדה אולם הציפיות שלך ממנה כנראה היו גבוהות מדיי. תני לזמן לעשות את שלו לידיעה לחלחל ותשאירי קווי תקשורת פתוחים איתה בזמן שלה בקצב שלה כשהיא תהיה מוכנה היא תשאל או תתיחס לרגשותיך לא קל לך להתקל שוב בהתנגדות ובהכחשה וגם לה לא קל עם השבר בדמות הסב שלה ועם ההפתעה שבגילוי. גם העיתוי לספר תוך כדי מריבה לא פותח פתח להידברות אלא יוצר התנגדות. הטלת פצצת הלם וההדף העיף את שתיכן . חכי מעט. תני לענני האבק לשקוע... ותזכרי שלמרות שהיא מתבגרת היא עדיין ילדה. הילדים - חליל גובראן ילדיכם אינם ילדיכם כי פרי געגועי החיים אל עצמם. באים המה דרככם אך לא מכם, חיים עמכם אך אינם שייכים לכם. תנו לידיכם את אהבתכם אך לא את מחשבותיכם, כי להם הגיגיהם...

אופיר רציתי שתדעי שקראתי את תגובתך אך אינני מסוגלת כרגע להגיב כי אני מוצפת מידי בהמון רגשות קשים..תודה על תגובתך ואני אכתוב תגובה יותר עיניינית כשארגיש קצת יותר טוב דמעה

מקווה שזה בסדר לכתוב ככה כאן.. אני פגועה ומאוכזבת מהמטפלת שלי, אחרי תקופה ארוכה שהיא מאד מאד עודדה אותי להיעזר בה אם אני מרגישה רע בין הפגישות, להקדים /להוסיף פגישה, לשתף אותה במה שמציק לי ביחס אליה וכו', בפגישה האחרונה פתאם היא אמרה לי שכל הדברים האלה הם "תוקפנות" ושהיא רוצה להגדיר את המושג הזה מחדש. וכל זה אחרי שכ"כ פחדתי להעזר בה, או לשתף אותה בדברים שהציקו לי ביחס אליה. הבנתי שהיא רוצה בעצם להגיד לי שזה קיים בי בכל מקרה, ושאם אני רוצה לחיות אני חייבת להשתמש ב"תוקפנות" הזו כדי לשרוד. ובכל זאת זה עשה לי כ"כ רע :-( מרגישה מרומה, פתאם כל הנחמדות שלה וההמצאות שלה שם תמיד נכנסה לסימן שאלה אחד גדול. ההגיון והרגש לא מתחברים מבינה בראש, לא יכולה להבין בלב.. :-(

כמה שאני מבינה אותך....אולי יש לנו את אותה המטפלת :)))...אני רק יכולה להציע לך מה שאת הצעת לי..לדבר איתה שוב ואלי תראי את הדברים אחרת..בהצלחה..שולחת חיבוק דמעה

זהו יצר בסיסי מאד אצל בני האדם. מה שאני שומעת ממך זו תחושה של מסר כפול מצד המטפלת איזו תחושה של מעילה באמון. ואת זה דווקא כדאי לפתוח איתה בצורה ישירה ולומר לה. הבנתי ממך שרצוי שאומר מה מציק לי וכשעשיתי זאת חשתי שהדברים התקבלו בצורה לא טובה. האם תוכלי להבהיר לי את העניין? אולי היה זה הסגנון ולאו דווקא התוכן?

חיבוק בחזרה

מותשת יקרה בודאי שזה בסדר לכתוב כאן...זה אפילו מאוד בסדר.... בשביל זה אנחנו כאן!!! לגבי המטפלת.... טיפול כמו שכתבתי לדמעה....הוא לגעת בכאב, בעבר, בפחדים, החרדות....בעצמנו...דרך מערכת היחסים של מטפל מטופל.... דרך היכולת והלמידה שלנו לתת אמון.... אמון....דבר בסיסי שנפגע והפר את האיזון ואת היכולת להאמין לעולם.... והינה פתאום טיפול - צריך להפתח ...לתת אמון...לסמוך על עוד אדם.... וזה קשה כל כך.... כל מעידה קטנה מזעזעת את כל כולך.... ובצדק... כך החיים לימדו אותך.... אני באמת מצטערת על הרגשתך....אך גם ממך אני מבקשת לקחת נשימה עמוקה... לחשוב על עצמך.... על המטפלת... על המסר שהיא ניסתה להעביר לך... האם יש משהו מאחורי....האם הוא רלוונטי או לא? עם כל המחשבות.....הרגשות....ומסקנות....לחזור למטפלת... לדבר איתה על כך... הטיפול הוא האפשרות שלנו לבדוק, לדבר, ולהבין מה קורה לנו במערכות יחסים .... מול דברים שאומרים לנו... מול מסקנות שלנו.. פגיעות שלנו... זה אמור להיות המקום הבטוח בו אפשר לדבר על הכל.... כולל הדברים הלא נוחים- פוגעים בטיפול... יודעת שזה קשה.... בהצלחה וכמובן תעדכני אותנו.. אידה

תודה על הדברים שכתבת... כרגע לא מסוגלת להגיב אבל מבטיחה לעדכן בהמשך

אחרי יותר משנתיים בטיפול למטפלת שלי נמאס...אני מרגישה את זה ביחס שלה כלפי וזה כואב..היא כמובן טוענת שזה לא נכון אבל לצערי אני קוראת אותה טוב ומרגישה שהיא כבר רוצה להעיף אותי מהטיפול רק לא יודעת איך לעשות את זה כי היא יודעת עד כמה אני קשורה אליה. היא חוששת שאפגע בעצמי אם היא תפסיק לי את הטיפול...נראה לי שאני פשוט אפסיק ללכת..לא רוצה להקשות עליה ולא רוצה שהיא תסבול בגללי. אתמול הייתה לי פגישה איתה...נשארו חמש דקות לסוף הפגישה והיא התחילה להסתכל בשעון..אני מדברת על משהו כואב והיא כל שניה מסתכלת בשעון כאילו נו כבר..תלכי כבר...הרגשתי נורא..שאלתי אותה מה קורה והיא סיפרה איזה סיפור שהשעון שלה לא מכוון טוב..לא יודעת..לא מאמינה לה כבר..כל כך כואב לי.. דמעה של עצב

היי דמעה אני מבינה אותך מאד, גם לי קרו המון פעמים שהרגשתי ככה היכולת לקרא אותם ולהבין מעבר למילים מה קורה איתם.. במבט לאחור אני לא יודעת אם צדקתי או לא, כי ברגע שאמרתי לה היא נכנסה לפירושים והסברים שבסופו של דבר הרגיעו אותי... מציעה לך לדבר איתה על זה שוב.. תרגישי טוב

תודה על תגובתך מותשת...הבעיה היא שלמרות ההסברים שלה אני מרגישה שממש אבל ממש נמאס לה ממני...לא יודעת כבר מה לעשות דמעה

התגעגעתי מאוד.... דמעה

http://www.sonnimaus.de/images/hug.jpg

עכשיו תחזור גם שדה ניר? שמתי לב שנעלמתן בערך ביחד... נשיקות לילדים איך עבר החג? למה התחפשו? מביאה לך ולכולן קישור מרתק בנןשא מושג הסליחה מושג טעון במיוחד כשמדובר בפגיעה כה עמוקה וכה מהותית.... http://www.eol.org.il/site/HE/life.asp?pi=308&doc_id=5684

מנסה לראות עם איך מתקשרים. סליחה על ההפרעה.....

מוזמנת....

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

שולחת לך חיבוק הכי חם ואוהב http://www.spotsylvania.k12.va.us/saes/images/Hug(640).jpg

לאחר כ-4 שנים קשות של התמודדות הייתי בטוחה שסוף סוף הכל מאחורי, שאני יכולה לפתוח דף חדש בחיים. שכל התקיפה המגיעלה הזאת שדפקה לי 4 שנים מהחיים לא תפריע לי יותר, קיבלתי את ההזדמנות להנות מזה. יצאתי היום עם בחור וכבר חשבתי שהכל בסדר, ואני לא צריכה לדאוג - כי אני אחרי זה. בסוף הערב הוא נישק אותי וניסה למשוך קצת יותר, ושלטתי בזה. עצרתי אותו. לא נתתי לו לעשות דברים שאני לא רוצה, ובכל זאת פתאום, ניהייתי היסטרית לחלוטין! זה אף פעם לא קרה לי לפני. הרגשתי שאני חייבת לברוח משם ורעדתי כולי. מאז המקרה הייתי במצבים שלא הרגשתי בהם הכי נוח אבל אף פעם לא הגבתי ככה. הייתי ממש מבועתת ובדיוק כשחשבתי שעברתי את זה. מה קרה??? יכול להיות שאי פעם המצב ישתנה? אני הייתי בטוחה שזה לא ישפיע עלי יותר, ודווקא עכשיו. אני מתוסכלת, מיואשת רוצה ללכת לישון ולקום אדם אחר. אני כבר לא יודעת מי אני אבל מה שבטוח אני לא רוצה להיות האדם הזה יותר.

רק כדי לומר לך שקראתי שהבנתי את הקושי והרצון להיות כבר אחרי לתפקד כרגיל כמו לפני הטראומה ואת ההכרה בכך שדרושים תהליך והחלמה. כמה עצות אלף להכיר בכך שהדברים השתנו כולל הפעילות הגופנית האינטימית בית לעשות תרגילי הרפייה תוך כדי לנשום עמוק להרפות ולשחרר אפילו אם בהתחלה המעשה מכני אחרי כמה פעמים יכול להיות שהתחושות יחזרו וכמו שבפעמים הראשונות נופלים עד שלומדים ללכת או לרכב על אופניים כך גם עכשיו הרגש והגוף לא תמיד יילכו ביחד עד שבמהלך הזמן התהדקות הקשר ומערכת היחסים האמון והשיחרור יבואו ותוכלי לשלב ביניהם ולהנות הן פיזית והן נפשית ורגשית. מחזקת את ידייך.

היום בערב ניסיתי להוציא את עצמי מהדיכאון והצעתי לבעלי ללכת לסרט. בחרתי בסרט "הנרקוד?" כי שמעתי שזה סרט קליל ומאוד נחמד עם הרבה ריקודים. חשבתי שהוא יצליח לנער אותי, לרענן קצת. אבל בקטע הכי שמח ומלא חיים - כשהייתה תחרות ריקודים וכולם רקדו ורקדו, אני התחלתי לבכות, ולבכות, ולבכות... ולא יכולתי לעצור את הדמעות. בכיתי על עצמי, על מה שהייתי פעם ואולי כבר לאולם לא אהיה... נזכרתי שעד לפני 5 שנים הייתי מלאת חיים, מלאת אנרגיות, אהבתי מסיבות, אהבתי לרקוד. הייתי מנצלת כל הזדמנות בשביל לרקוד. וידעתי לרקוד טוב. אני זוכרת שכשהייתי אצל חברה שלי בארצות הברית, הלכנו לדיסקוטק בניו יורק ושני בחורים שחורים שרקדו הכי טוב מכל מי שהיה שם, בחרו דווקא בנו בתור בנות זוג לריקודים, כי רק שתינו רקדנו עם אותה אנרגיה, חושניות ומיומנות שהתאימה להם... אבל זה מה שהייתי אז... עד שמשהו נשבר בפנים, התנפץ לרסיסים קטנים... עד שהסתגרתי בתוך עצמי, עד שאיבדתי את הרצון לחיות...

שחף יקרה אני שמחה שנסית ויזמת...ניצלת את הכוחות הפנימיים שלך....לעזור לעצמך... בחרת ללכת לסרט... חשבת סתם... אבל לך יש רגשות בפנים... געגועים... לעצמך... השבר היה שם בפנים...אך יכולת להתעלם ממנו...כנראה שהיום כבר לא... אני בטוחה שאת עושה בכדי לעזור לעצמך.. מאחלת לך את היכולת... לחזור לרקוד ולרקוד מתוך אושר... אושר....פנימי... שהשבר הצטמצם...והגליד כבר... מחזקת אותך אידה

ברגע אחד התהפכו לי החיים,לא האמנתי שאני אתגרש פעם,חיינו המון שנים יחד, עברנו הרבה דברים יחד לטוב ולרע,ואז הוא פגע פגיעה בלתי הפיכה,שעד היום אני מנסה לאסוף את הקרעים ולהמשיך הלאה עד היום אני מנסה להבין מה הניע אותו לעשות את מה שעשה,אייך הוא יכל לפגוע בנפש רכה כל כך,והוא ידע שאני באתי מבית כזה, והדרך שבה הודה במעשיו,אני הייתי המומה,מנסה לקלוט את השתלשלות הדברים את האבן הראשונה של הדומינו שנפלה והפילה אחרי את כל המבנה ברעש חזק היום לפני שנתיים יצאתי מהרבנות אחרי טכס מוזר,לא ידעתי מה אני מרגישה בכלל הכל נראה לי זז ואני עומדת במקום, אני זוכרת שחברה שליוותה אותי אמרה לי בואי נצא לשתות משהו ואני אמרתי לה לא יכולה לסבול את הרעש בחוץ,לא מרגישה צורך לחגוג בכלל אני מתגעגעת לא אליו, אני מתגעגעת למישהו אחד יקר לי כל כך,שהכניס אור לעולמי ושיצא ממנו כיבה את האור, מסתכלת על עצמי עברו שנתיים,אז הייתי בהלם ומקבלת מכה אחרי מכה,עד רצון למות הסתגרתי,הפסקתי לחיות רגשית. היום אני ברשות עצמי,עובדת,שוכרת דירה,אפילו היה לי כבר חבר אבל נפרדנו,מנסה לצוף לעבור את היום יום ,לא קל לי עם הבדידות,לא קל לי עם ההשרדות,לפעמים אני אפילו מרגישה שאין לי כוח להתמודד הלאה,או הגעגועים והכאב מפילים אותי,אבל אני מנסה להמשיך ללכת בשביל החדש,למרות שהוא לא מוכר כל כך,שאין לו עדיין מטרה,או משהו באופק, דבר אחד אני מרגישה למרות הקושי שאני חופשיה,חופשיה לעשות את מה שאני רוצה, חופשיה לבנות מחדש בצורה חזקה יותר,שלא רוח פתאומית תפיל את הכל שוב, בונה לבנה לבנה עם יסודות חזקים יותר,לפעמים בא לי להרוס את הכל שוב,לבעוט בהכל להרים ידים,לוותר,ואז שוב קמה וממשיכה, לא יודעת מה צופן לי השביל החדש הזה,אבל אני לא יורדת ממנו,ואני ממשיכה ללכת זה כמו יער נסתר שנראה וחבוי לפעמים,יודעת שיש אנשים איתי לאורך הדרך הזאת כמו גחלילות קטנות שמנצנצות בחושך,שנותנות לי כוח להמשיך. יש לי מטרות שנראות רחוקות מאוד עכשיו,והמון מכשולים בדרך,ואני רוצה לקוות שיום אחד אני אגיע למטרות האלה,ואחווה שוב יחד.

התחיל בארוחת שבת אצל השכנים שלי,הצטרפו גם השכנים הנוספים,בעל ואישה ושני הילדים שלהם שאני מאוד אוהבת,בסיום הארוחה הבעל מוציא מכתב שהגיע מעורכת דין של אקסתו,והקריא לנו אותו,היא בעצם לא רוצה שהילדות שלהם ישנו אצלו כי הוא פגע בהם מיניתכשהיו קטנות ושהיו עדיין נשואים ,וכאן הוא קרא את התיאורים ואני הרגשתי אייך אני מתיבשת בכיסא,והוא הקריא את זה כמה פעמים,רציתי פשוט לקום ולללכת אבל לא היה נעים לי מהבעלתיים שלי,אחרי הארוחה ישר לקום אז המשכתי לשבת והוא המשיך,וכולם אמרו שהיא לא נורמלית אקסתו,והיא ממציאה,ואני רציתי להגיד שאין המצאות כאלה, אפילו שמדובר במשפט גירושין,היא לא רוצה להתגרש ממנו,וככה המשיך הויכוח וההשמצות עליה,ואני לא הצלחתי להגיד כלום,ולא לקום גם וללכת, הרגשתי שותפה בגלל ששתקתי,ולא אמרתי מה שיש לי להגיד לא היה לי אומץ להגיד כלום,שאני מאמינה למה שהיא כתבה ולא יכול להיות שסתם היא תגיד כאלה דברים ואם זה נכון אז גם היא שותפה לדבר עבירה כי היא ראתה ושתקה כל השנים,זה זרק אותי למה שהיה עם אבא שלי זה זרק אותי לזה שאמא שתקה ואפילו שיתפה פעולה בתיאורים שהיא תיארה והוא חוזר על זה שוב ושוב ואומר אייך יכול להיות שהיא אומרת עלי ככה אני פוגע מינית בילדה שאני מאוד אוהב,אני מסתכלת עליו ואני מכירה אותו טוב ויש לו בת קטנה שהיא שכנה שלי,ואני לא מצליחה להגיד כלום,רק רוצה כאילו לגונן על הקטנה,ואשתו הנוכחית איתו היא מאמינה לו, הוא גרוש כבר כמה פעמים,אני הייתי בהלם שזה מה שהאקסית כתבה,עכשיו אני יושבת פה ומנסה להרגע אבל הכל חוזר לי שוב ושוב, אבא שפגע אמא ששתקה,והעולם ממשיך כאילו כלום,אני מקוה מאוד שהאמת תצא לאור ויומצה הדין אם הוא באמת פגע בבנות שלו. אני בהלם לא מבינה,לא קולטת.אני מבולבלת.

הראש לא מפסיק לחשוב,הגוף לא מפסיק להרגיש,הזכרונות שבים, להציף, להציק, :-(

כתם יקרה תזכרי תמיד את החופש הזה.... החופש להיות את.... גם ברגעים קשים... את השתחררת... אף אחד אין לו את הזכות לפגוע בך... את יודעת זאת!!! מחזקת....מחזקת אידה

מאחלת לכן הכנות טובות לקראת השבת שמתקרבת. שתהיה מוארת. שתהיה מה שאתן זקוקות לו. ביחד או לבד, טיול או שקט ורגיעה, עם ספר טוב עם סרט מרגיע עם משהו טוב שיקרה. http://www.geocities.com/~knighty_m/indexUS.htm

שבת שלום לכולם שלווה ואושר פנימי... סיפור לשבת.... מוקדש לכל אחת בפורום, תיקראו עד הסוף יש מסר חשוב ! יום אחד ביקשה מורה מהתלמידים שלה שירשמו את רשימת שמותיהם של התלמידים האחרים בכיתה על גבי שני גיליונות נייר , בהשאירם רווח ליד כל שם. אז היא ביקשה מהם לחשוב על הדבר הנחמד ביותר שביכולתם להגיד על כל אחד ואחד מחבריהם לכיתה ולרשום אותו. במשך כל הזמן שנותר מהשיעור גמרו התלמידים את המטלה שלהם, ובעוזבם את הכיתה, מסר כל אחד מהם למורה את הדפים . באותה השבת, ישבה המורה ורשמה את שמו של כל תלמיד על דף, וכתבה את כל מה שהתלמידים האחרים אמרו עליו . ביום שני נתנה המורה לכל תלמיד את הרשימה שלו/שלה. לא לקח זמן רב, וכל הכיתה חייכה. "באמת?" היא שמעה את הלחישה. "מעולם לא ידעתי שהייתי בעל/ת משמעות למישהו!" ו- "לא ידעתי שהאחרים אוהבים אותי כל-כך". אלה היו מרבית התגובות . אף אחד מעולם לא הזכיר את הדפים האלה בכיתה שוב. היא מעולם לא ידעה אם הם דיברו עליהם ביניהם בהפסקות או עם הוריהם, אך זה לא היה חשוב . התרגיל השיג את מטרתו . התלמידים הרגישו טוב בקשר לעצמם וביחס אל האחרים . עברו שנים, התלמידים בגרו והמשיכו הלאה עם חייהם. מספר שנים לאחר מכן, אחד מהתלמידים נהרג בויטנאם והמורה הוזמנה להשתתף בלווייתו . זאת היתה הלוויה הראשונה שנקראה להשתתף של אחד מתלמידיה לשעבר. הכנסייה הייתה מלאה בחבריו . אחד אחרי השני, עברו אלו שאהבו אותו ליד הארון לחלוק לו כבוד אחרון. גם המורה חלפה על פני הארון. היא מעולם לא ראתה קודם חייל בארון צבאי. הוא נראה כה נאה, כה בוגר . היה לה קשה להאמין שהיא למדה אותו בעודו ילד . אחד מהחיילים שתפקידו היה לשאת את הארון, ניגש אליה. "האם את היית המורה של מארק למתמטיקה?" שאל . היא הנהנה : " כן ". " מארק דיבר עליך רבות", אמר לה החייל . המורה היתה נבוכה . לאחר הלוויה, הלכו מרבית חבריו של מארק לביתו לנחם את הוריו. גם המורה הלכה לביתו - לומר כמה מילות תנחומים להורים הכואבים . הוריו של מארק המתינו לה. "ברצוננו להראות לך דבר מה", אמר אביו והוציאו מכיסו את הארנק. "הם מצאו את זה על מארק כאשר הוא נהרג. חשבנו שאולי תזהי את זה ." בפותחו את הארנק, הוציא בזהירות שתי פיסות נייר מהוהות שנראה שקיפלו אותן חזור וקפל מספר רב של פעמים. המורה ידעה אפילו מבלי להסתכל שפיסות הנייר הללו היו אלה שעליהם היא רשמה את הרשימה של הדברים הטובים שכל אחד מחבריו כתב עליו . " אנחנו רוצים להודות לך כל-כך על שעשית את זה," אמרה אמו של מארק. "כפי שאת יכולה לראות, מארק שמר על זה מכל משמר ." חבריו לכיתה לשעבר החלו להיאסף מסביב . צ'ארלי חייך די במבוכה ואמר, "אני עדיין שומר את הרשימה שלי במגירה העליונה בשולחן שלי בבית ". אשתו של צ'אק אמרה, " צ'אק ביקש ממני שאשים את שלו באלבום החתונה שלנו ." " גם לי יש את הרשימה שלי," אמרה מרילין . " היא בתוך היומן שלי ." אז ויקי, חברה אחרת לכיתה, הושיטה את ידה לתיק שלה , הוציאה את הארנק והראתה לכולם את הרשימה שלה לכל הקבוצה. "אני נושאת את זה תמיד איתי," וללא הנד עפעף הוסיפה ואמרה: "אני חושבת שכולנו שמרנו את הרשימות שלנו ." ברגע זה התיישבה המורה והחלה לבכות. היא בכתה על מארק ועל כל חבריו שלא יוכלו לראותו עוד לעולם . צפיפות האוכלוסייה בחברה שלנו היא כה גדולה שאנחנו נוטים לשכוח שהחיים יגמרו יום אחד, ואנחנו לא יודעים מתי היום הזה יגיע . אז בבקשה, הגידו לאנשים שאתם אוהבים ואיכפת לכם מהם, שהם מיוחדים וחשובים. אימרו להם , לפני שיהיה זה מאוחר מידי . זיכרו , אתם פורמים את מה שאתם תופרים, מה שאתם שמים בחייהם של האחרים יחזור פעם לחייכם שלכם . מי ייתן וימיכם יהיו מבורכים ומיוחדים כפי שהנכם . ולסיום: זכה מארק ששמע את שיבחו בעודו בחיים! הלא תמיד נשמעים השבחים מאוחר מדי - כשהוא כבר לא שומע ...

אנסה ליישם אותו מדי פעם בקבוצות שאני מפעילה.... חזרנו מהים עכשיו יום נהדר שיחקנו קצת בחול הסתכלנו על הצבעים על המצנחים והמטוסים היאכטות והצוללים ים רוחש חיים צבע ופעילות וכולם עסוקים בהנאה שלהם משמח לראות אנשים פשוט נהנים. עכשיו אני שותה תה לשים מים לעוד כמה מצטרפות? ליפטון הולך? http://www.geocities.com/gilposters10/animals/ph0029.jpg

מחפשת מקום בעולם הבריא. שלא יגידו לי "רעה" או "תוקפנית" ואני ישר אפנים. שארגיש שלוות נפש במשך ימים רצופים. שלא אסתכל על טקסט שחזר עם הערות וארגיש חרדה סתומה כשאני מתיישבת לעבוד ולתקן כך שלא אדע מה לעשות. שאפסיק להתרגש מהפסקול המעצבן של בני המשפחה שלי, שרסיסי הזכרונות יפסיקו לעלות (עולה לי הדימוי של גרעיני תירס מתפצפצים לקראת הסוף כשהרווחים בין הפיצוצים הולכים וגדלים).... וגם: כתם, כתבתי לך למטה. מקווה עדיין שתיצרי איתי קשר במייל רוצה לעדכן אותך למרות שעזבתי את הסיפור ההוא בינתיים. מרגישה על הגדר. אשמה שלא נרתמת למאמץ "ליישר את העולם" ולא מסוגלת לתת אנרגיות שנחוצות לי כל כך במקומות אחרים למשהו שמרגיש כמו מלחמה בטחנות רוח.

את מאד אהובה פה את יודעת.. נסי להחליף את המלים הפוצעות במילים מרפאות אסרטיבית ברורה דעתנית אלו מילים חיוביות.... ואני בהחלט חווה אותך כמלאת חוכמה נדיבות נתינה והעשרה שמחה שאת פה שתהיה לך שבת טובה.

פיה מבינה את הכאב..הפחד.....את רגשות האשם.... רגשות קשים שמלוים את אותה הילדה הקטנה.... מקווה שתוכלי לתת לה יותר מקום....לקבל אותה....להבין אותה...פחות להאשים אותה... אל תתני לה להרגיש מה שכולם נתנו לה להרגיש... מגיע לה הרבה יותר... ובטח שגם לך מחזקת אותך אידה

אני לא רוצה להרגיש יותר כלוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר...

ריקוד האלים ישבנים בתולים אשכולות ענבים בשיער תלתלים מקצבים וצלילים כוכבים שנופלים וונוס שותה עוד כוס יין הילולים. יפה, שיכורה, יחידה בעולם יש לה נפש מורעלת בתוך גוף מושלם צוחקת בקול פעמון שנסדק משנים של סיגריות, לילות של מחנק, בן תמותה לא יבין ריקוד בלי מנוחה האלים חוגגים אבל ונוס בוכה. ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ריקוד האלים ביצוע: המכשפות מילים ולחן: ענבל פרלמוטר

ילדונת יקרה מה שלומך? אידה

שלומי??? במילה אחת.. חפש"ש.. "בסוף עוד יהיה לנו טוב"

אני בטוחה שזו בעיה שמשותפת להרבה בנות אבל אולי משהי מצאה לה פתרון. אני המון פעמים מוצאת את עצמי לא סומכת על בחורים שאני יוצאת איתם ואני אף פעם לא יודעת אם זה בגלל מה שעברתי או בגלל שאין שום סיבה שאני יסמוך עליהם. אני לא רוצה לפסול כל אחד בגלל שאני קצת פרנואידית, איך מבדילים? והאם לוותר על שכבת ההגנה הזאת שיצרתי על מנת לפתח קשרים חדשים?

ברוכה הבאה. אכן, המציאות נושכת. ויש להשמר ולבדוק ולאתר מראש דפוסים אלימים או לא מכבדים מצד הגבר שאיתו את רוקמת קשר. ולנהל משא ומתן לא מתפשר איתו. לשים לו גבולות. להבהיר מה את מוכנה ומה לא . אולם, יש תהליך. יש הפשרה ככל שאתם מכירים ונקשרים יותר את אמורה לסמוך עליו יותר ויותר. לשתף איתו פעולה. לא להסתיר ממנו קלפים בשרוול. עבודת צוות. בייחוד אם אתם הופכים ביחד להורים לא ליצור קואליציות עם הילדים כנגדו למשל דבר שנפגעות תקיפה מינית נוטות לעשות לזהות בגבר שחי איתן את האוייב ולהרחיק אותו מהילדים . כשהילדים משלמים את המחיר על המדיניות הזו. או לשקר, לכחש, להפוך למארטיר או לקדוש מעונה ולהתמלא בכעסים כלפיו או להתכחש לצרכים שלו בתוך הקשר הזוגי ולהתעלם מהכעסים שלו כלפייך... בקיצור מראש לספר על מה שעברת להסביר שאת בטיפול ואולי לעשות כמה מפגשים טיפוליים ביחד לקבל סיוע בהגדרת הצרכים שלך ושלו מראש. לשים הכול על השולחן ולדאוג לזה שהוא מבין את הנקודה שבה את נמצאת בה כרגע ומוכן לכבד אותך בה. בהצלחה.

רציתי לשאול... אני בשנות העשרים המאוחרות, ועברתי כל מיני סוגים של טיפולים, הרבה בעיות בריאותיות והרבה בעיות רגשיות. עברתי אונס, תקיפה מינית בתור בחורה ופגיעה מינית בתור ילדה. מילדות אני סובלת מדכאון, ייאוש ורצון עז לוותר ולהרים ידיים. יש כוחות גדולים ממני, שעוד שומרים אותי כאן. מעבר לזה אני סובלת מהפרעות אכילה מגיל ההתבגרות - אנורקסיה, בולימיה בגיל יותר בוגר ואכילה כפייתית. אני יכולה לדבר על הדברים האלו, לא עם כל אחד, אבל עם האנשים הנכונים אני יכולה להגיד,עשיתי הרבה עבודה עם עצמי, ועם מטפלים וקבוצות. רציתי לדעת מה בדיוק אמור לתת טיפול, כי לדבר ולדבר לא נראה לי עוזר. אין בי כעס לא עלי ולא על אף אחד, אין לי רגשות אשמה, רק בור גדול של ריק, כאב, יאוש ודכאון. האם זה יכול באמת להעלם פעם? איך אפשר לשים הכל בצד ולחיות חיים טובים ומאושרים? יש בכלל אופציה כזו? מחכה לתשובה שתעזור לי להעביר עוד יום, עוד שבוע, עוד שנה....

אגב שכחתי להגיד, שאני כבר בקושי עובדת, ניתקתי קשר עם המון חברים, ואני לא מסוגלת לפתח קשר נורמלי עם גברים.... :(

מותר לשאול איך את יודעת שאין בך כעס? כי לפעמים הכעס מוחבא עמוק... טיפול טוב הוא יקר. יקר כספית אבל גם יקר כי אין לו תחליף. ובמקומות הציבוריים גם כשיש כבר אנשי מקצוע טובים, יש תקופת המתנה, והגבלה לפעם בשבוע כשלפעמים מה שהנפגע זקוק לו הוא לפחות שעתיים טיפוליות בשבוע אם לא יותר ולפעמים התערבות מתחומים אחרים כמו טיפול באמנות או תנועה שעוקף את המחסומים המילוליים. את נושא הכעס יש דרכים מדעיות לאבחן היום (בעזרת שאלונים מיוחדים). בעניין הבור הנסיון שלי מראה שהוא ניתן למילוי גם אם לא עד הקצה. אבל הנסיון שלי הוא רק הנסיון שלי והקשר הוא מסובך, כי מארג של חומרת הפגיעה, מבנה האישיות המולד ואיכות הטיפול והקשר שנוצר עם המטפל הוא שמשפיע על יכולת ההחלמה. אין תרופות פלא וקשיי הקיום ממשיכים להעיק גם כשניצני ההחלמה כבר נראים לעין. אני חושבת שהמחוייבות האישית לתהליך גם היא חשובה. הנכונות להשקיע ולא להפוך ליצור חסר ישע שמחכה שירפאו אותו וידאגו לו.

כן כן.

יש תקווה. יש התחדשות. יש התנערות מדפוסים ישנים. ראיתי מקרים שהוגדרו כחסרי תקווה אבל ההחלמה והשיקום וכוח החיים שמים ללעג לעיתים כל אבחנה מלומדת. מדובר בתהליך. אמר המלט מילים מילים מילים.... מילים כשהן רק טחינת מים ללא אפקט רגשי הולם בלי הרגש הנלווה אליהן הן אכן דקלום שאינו משרת אף מטרה לא בטיפול ואף לא בחיים. איך להתחבר אל עצמך, אל הרגשות שלך, שהם כרגע ייאוש וכאב ריקנות ודכאון לא תמיד הטיפול המילולי הוא הדרך להתחבר למקום כל כך בסיסי וראשוני של חסכים. הייתי מציעה לך לשקול טיפול באומנות. בייחוד פסיכו דרמה. כשהמטרה אינה לדבר על אלא לחוות מחדש בסביבה בטוחה את ולהוציא את כל המורסה שנוצרה . לא כל מטפלת יודעת ורוצה להגיע לשם. חפשי מישהי שלא מנסה לברוח מהכאב שלך ולהרגיע אותו. והשימוש באומנות ובתאטרון בהחלט משרת מטרה זו. עם זאת כמובן שליווי של בריאות הנפש גם תרופתית וגם אולי בשיטה של עבודה קבוצתית כשהקבוצה מלאת אנרגיה ואינה ערפד אנרגטי...הם הכרחיים. יש חיים אחרי התקיפה המינית אחרי האונס וההתעללות ויש חיים טובים. האמיני בכך.

אופיר, מילא אותי תקווה לקרא את ההודעה שהשארת לי. המון תודה אני לא יודעת איך יתקדמו התהליכים, אבל יש לי הרגשה שאני עוד אהיה פה לקבל חיזוקים וחיבוקים. ובכל אופן מבטיחה להיות כאן כשהכל יהיה יותר טוב, לעזור לאחרים.

מקווה יקרה ראשית ברוכה הבאה לפורום.! מוזמנת להשאר ולהיות חלק ...להתחזק ...ואולי אף עם הזמן להחליט על טיפול... טיפול זוהי הדרך העיקרית לעזור לעצמך...לגעת בדברים הקשים, הכואבים....מה שאת מרשה ולא ...לא מרשה לעצמך להרגיש ולדעת על קיומם. להחזיר את האמון באנשים , במערכות יחסים, באינטמיות שלא פוגעת ועוד... הדרך לעשות זאת היא דרך טיפול...דרך בניית האמון ,הבנת ההשפעות של החויות הקשות, התמודדות....ובעיקר לשתף ולא להיות לבד... אני מבינה ומצטערת שעברת חויות קשות... שמשפיעות עלייך בהתמודדות שלך בתחומים שונים..... אני מקווה שתוכלי לשים עצמך במקום ראשון.... להבין שמגיע לך יותר... ולאפשר לעצמך לבקש עזרה ולפנות לטיפול בהצלחה ואנחנו כאן אידה

אני בת 17 ולפני כמה שנים עברתי הטרדמה מינית ע"י בחור שאני לא מכירה.זה היה בניגוד לרצוני והא ניסה לגעת בי באיברים אינטימיים.זה היה בחושך וזה היה מפחיד מאוד.

זה רק הכינוי שלי, רציתי לשאול אותך איך את מתארת את הפחד הזה מה הביא אותך לכתוב עליו נישמח לשמוע ולהשתתף איתך

רק להשמיע קול ולהגיד שלום.. לבנתיים.. עוד אשוב.. כשהמילים יחזרו אלי...

ילדונת יקרה ברוכה הבאה מוזמנת בהחלט להשאר איתנו.... עד וכשהמילים יחזרו אנחנו כאן בשבילך אידה

ברוכה הבאה. כאן למענך. כצור איתן שדה ניר

כשהמילים יחזרו אלייך אהבתי את הניסוח. מקווה שאת בכי טוב. וברוכה הבאה.

שלום לכולם רצתי לסספר שהייתי מטופלת שנים על ידי מטפלת טובה ןתמיד אך שהוא הפגיעה לא עלתה בטיפול באופן גלוי היום המטפלת לשעבר אמרה שלא התעקשה מספיק עברתי הרבה אישפוזים וכמה וכמה ניסיונות התאבדותהוגדרתי כסובלת מהפרעת אישיות גבולית שאופינית לכאלה שעברו התעללןת מינית ניום אני בת 42מתחילה טיפול חדש ישן אבל אחר יותר דגש על הקשר שלי עם בני המישפחה ובעיקר עם בתי שנימצאת בדיוק בגיל שפגעו בי מינית יש מקום בבת חולים רוטשליד שניקרא מרכז רב תחומי שעובד עם נשים שעברו טראומה הנשים במרכז מנוסות ונחמדות אני בדרכי אני מאוד מקווה שיהייה לי תיקוה אשמח אם מישהי תענה לי תןדה שוש

במהלך הטיפול. לא שמעתי על ההגדרה של הפרעת אישיות גבולית כאופיינית לנפגעות תקיפה מינית. אולם ההגדרות עצמן אינן אלא תוית. מאחוריהן יש אדם. אשה חיה ופועמת שהאישיות שלה נאלצה להתאים ולהבנות סביב מצוקה רגשית איומה. צר לי לשמוע על גלוי העריות שעברת. אני שמחה עבורך שמצאת מקום טיפולי בטוח והולם ושיש לך תקווה זה אולי הכי משמח ומעודד לדעת שיש תקווה שיש החלמה שיש שליטה. כמו שיש ימים קשים ווליות קשים לא פחות. שמחה שהצטרפת אלינו. והארה קטנה לגבי השם האם לא תעדיפי לתת לעצמך כינוי אחר או לקרוא לעצמך רק בשמך הפרטי? אם כן פני אלינו ונוכל למחוק את ההודעה בשמך המלא . בברכת שבת שלום לך ולכל הבנות שלנו ובייחוד לדמעה שכה חסרה . מקווה שהמחשב יחלים במהרה.

לשוש, האם הטיפול החדש ישן שאת מתחילה זה בבת חולים רוטשילד בחיפה? את יכולה לתת לי יותר פרטים? או שאת מדברת על שני טיפולים שונים? הסיפור שלך מאד דומה לשלי ואני גם מחפשת פסיכיאטר טוב באזור של חיפה שיכול לעזור לי. תודה רבה, עדי

את גיבורה אמיתית..ואשה אותנטית. מאחלת כי אכן יבליחו לקראת פעמיך ומירב משאב מאמציך- מיטב אבוקות של אורה במנהרה הארורה.... חזקי ואמצי. את בדרך הסלולה- העולה........ שלך, שדה ניר(אשה במלא רמ"ח איבריה ושס"ה גידיה)

שלום לכולם רצתי לסספר שהייתי מטופלת שנים על ידי מטפלת טובה ןתמיד אך שהוא הפגיעה לא עלתה בטיפול באופן גלוי היום המטפלת לשעבר אמרה שלא התעקשה מספיק עברתי הרבה אישפוזים וכמה וכמה ניסיונות התאבדותהוגדרתי כסובלת מהפרעת אישיות גבולית שאופינית לכאלה שעברו התעללןת מינית ניום אני בת 42מתחילה טיפול חדש ישן אבל אחר יותר דגש על הקשר שלי עם בני המישפחה ובעיקר עם בתי שנימצאת בדיוק בגיל שפגעו בי מינית יש מקום בבת חולים רוטשליד שניקרא מרכז רב תחומי שעובד עם נשים שעברו טראומה הנשים במרכז מנוסות ונחמדות אני בדרכי אני מאוד מקווה שיהייה לי תיקוה אשמח אם מישהי תענה לי תןדה שוש

שלום שוש וברוכה הבאה ישנם מטפלים טובים ומוכשרים באמת בתחומם שאינם מעיזים לגעת בנושא כואב זה... פגשתי זאת פעמים רבות...בנות שעוברות מטיפול לטיפול ולא מבינות מה באמת חסר... ויתכן שמה שחסר היא היכולת לגעת בנושא הכואב והכל כך מרכזי בחיים...שעברת... אני שמחה שהיגעת למקום שמתמחה בתחום ואת יכולה לגעת בנושא האמיתי: גלוי עריות שעברת... אני חושבת שחשוב לבחור מטפל/ת שמתמחה בתחום....נפגעות תקיפה מינית: זו אמירה חזקה ןמשמעותית למי שפונה לטיפול...זה להכיר בבעיה שלי.....זה לדעת שאני הולכת לטפל ולגעת בבעיה האמיתית... לא שזה קל....כלל וכלל לא.... ההחלטה להכנס - להתחיל טיפול זה כמעט מחצית הדרך.... כל כך קשה לחשוב....להחליט על טיפול....לבחור מטפלת....כל כך הרבה מחשבות, פחדים, חשששות.... כל כך הרבה בכדי לגעת....לטפל.....ולהאפשר לעצמך להגיע להחלמה... הדרך קשה...כואבת....אבל זו הדרך היחידה... מחזקת אותך אידה

קוראת אתכם בשקט כבר כמה זמן מקווה שזה בסדר להצטרף... מוצפת וכואבת :-(

שתהיה לך שבת מוארת וחג פורים של נהפוך הוא מעצב לשמחה מעייפות לשפע של אנרגיה אוהבת ומגנה. שמחה שהצטרפת אלינו.

מותשת יקרה ברוכה הבאה את מוזמנת להצטרף ולהיות חלק מהפורום... לספר, לשתף....לקבל תמיכה....הכל בקצב שלך וכמובן להשאר פחות לבד אידה

מאחלת כי מלחמת ההתשה היום- יומית תעלה ליגה לסיפוק אתגרי ולהטבה של התחושה הקיומית... כאן למענך..בקצב שלך.

.

חזרתי מהעבודה עכשיו ועליתי על אוטובוס הלכתי הכי לפינה ואז שמתי לב שמישהו שישב בצד השני הסתובב והסתכל עלי ראיתי את זה דרך השיקוף של החלון לידי ישב והסתכל והסתכל והרגשתי אייך אני רוצה לקום ולברוח מהאוטובוס,ואז עלו לי גם תסריטים ונכנסתי לחרדה אמרתי לעצמי שאם הוא ירד איתי אני לא ארד אלא אמשיך עד לתחנה סופית העיקר שהוא לא ילך איתי וככה התפללתי שהוא ירד לפני וזה נראה כמו נצח ואז הוא קם והלך לכיוון הדלת וירד מיותר לציין אייך הרגשתי אחרי שראיתי אותו יורד עכשיו אני מרגישה בחילות וכאילו הוא עדיין נועץ בי עיניים אני שונאת את הנסיעות האלה בלילה שונאתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

תודה על ההתיחסות המיוחדת למה שכתבתי,אולי נמאס לכם ממני אז אני לא אכתוב יותר

אני חושבת שאת צריכה להחליט על חלקך בפורום לפי מה שנוח לך. יכולות להיות המון סיבות לכך שלא כתבו לך. אני למשל פותחת הודעות בסלקטיביות כדי לשמור על עצמי כי הרבה פעמים זה סוחב אותי למקומות שאחר כך קשה לי לצאת מהם ופורומים כמו שהבנת הם מקום בעייתי בשבילי... יש בי הרבה בלבול וכעס על המקומות האלו. לי קשה גם עם כך שלא נכתבים כאן דברים יותר מעוררי תקווה ואז אני מרגישה אשמה לדבר על תהליך ההחלמה למרות שההתמודדות הלא פשוטה עם החיים כולל נפילות נשארת. וכן, ההתנהלות הזאת בעולם של גברים מטרידים בשולי הפגיעה נשארת גם היא. אני מקבלת לכך תזכורת עדכנית ומפחידה אחת לכמה זמן. אני לא מוכנה למרות זאת לוותר על התקווה, להפסיק לטפח את עצמי או לרצות תשומת לב של מי שאולי יהיה ראוי לי אבל לא רוצה להיות מוטרדת וזה קשה.

טיפול זה כמו ניתוח ללא הרדמה. רק שהבעיה שהניתוח הזה הוא כמעט אין סופי וזה מטיש, זה סוחט, זה כואבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב ואין קיצורי דרך, אי אפשר להפחית את הכאב והכי גרוע זה להיות מודעת לכל מה שקורה לי בתוך הטיפול ולמה זה קורה לי ולא להיות מסוגלת לעשות עם זה כלום זה מתסכל, זה מכעיס, זה יוצר תחושה של חוסר אונים ואין לאן לברוח

זה לא אומר שבעתיד הקרוב הדברים לא יחלחלו ויעשו מטאמורפוזה. ותהיה לך יותר שליטה על הרגשות ועל הדפוסים ועל המציאות שלך. ראיתי את זה קורה. שוב ושוב כמו נס. גם במקרים הכי קשים שסווגו פסיכאטרית במגוון שמות חד משמעיים הנס שיש בהחלמה. תהליך לוקח זמן. חוץ מזה הזדהיתי עם כל מילה שכתבת.

נכון, זה כואב לשמוע ולספר שוב ושוב את כל מה שקרה ולהתמודד עם התחושות שהציפו אותנו באותם רגעים, הרבה יותר קל להכחיש מה שקרה. אבל, לצערי זו הדרך היחידה להבין מה היה - וכשמבינים מה היה הדברים נראים פחות מפחידים. טוב לדעת שהדבר הכי גרוע שהיה בחיים כבר מאחורנו וזה לא יקרה שוב כי הפעם אנחנו יודעות מה קרה, למה זה קרה ואיך ניזהר שזה לא יקרה שוב. אל תתיאשי, ההליך המייגע הזה יגיע לסופו ותוכלי לחיות משוחררת. בהצלחה!

וכן אני יודעת שזו הדרך היחידה ושהתהליך ארוך ושבסופו אוכל להגיע למקום טוב יותר (או לפחות מקווה) אך הדבר אינו מבטל לצערי את הכאב והתיסכול הכרוכים בתהליך זה

אמא כל כך רחוקה אמא כבר לא מגינה והיא לא תרגיע בכל פעם שנפתח הפצע לא תמיד את אשמה לא תמיד את יכולה להביט עלייך מפנייך אין לך הגנה חזרי מהר אל בדידותך כאב בבטן הרכה נשאר כמו מחלה ואין שיקוי מרפא לו

היא לא אומרת כלום מטרופולין היא לא אומרת כלום לא מספרת כלום רק לפעמים בלילה, בוכה קצת אבל לא אומרת כלום והיא סגורה בחדר, בשקט ולא אומרת כלום אבל היא לא שומעת כלום אולי היא לא יודעת כלום וגם שמתקרבים ו... לוחשים לה זה לא עושה לה כלום. רצינו שתזכור שיש סיבה לחזור והיא לבד בחדר, שוכבת ולא אומרת כלום.

לפני כשבועיים הופיעה בעיתון ידיעות אחרונות ידיעה על נערה שהייתה קרבן לתקיפה מינית החיה עם אמה בכרמיאל. לאור מצב הנערה, האם אינה יכולה לצאת מהבית ולעבוד. הכתבה נגעה מאד לליבי וברצוני לבחון האפשרות לסייע להן אשמח מאד אם משהו יוכל לתת לי קצה חוט שיאפשר לי איתורן. איתן

איתן האם אתה הגעת אלינו מפורום רייקי או שזה צירוף מקרים? בכל מקרה נסה להשאיר הודעה במרכז סיוע באיזור כרמיאל טלפון 1202 אני בטוחה שישמחו לעשות שימוש בכישוריך. או באגף הרווחה של עירית כרמיאל בתקוה שיהיו פחות אטומים מרוב המוסדות הבירוקרטים וייצרו קשר עם המשפחה וישאירו עבורה את פרטייך. בהצלחה.

אני בקשר עם עובדי רווחה בכרמיאל. אין לי מושג מהיכן ההודעה הגיעה אליך

הכי טוב להיות עם מחלקת הרווחה... זה לא נשמע טוב לחפש אותה דרך הפורומים באינטרנט... אידה

פותחת עץ הרהורים על פורים חג המסכות אובדן הגבולות בין הטוב לרע אובדן הזהות אז...למה התחפשתן בילדותכן? מה התחפושת שהכי אהבתן? אצלי היו אריה ואינדיאנית מלכת הלילה ואוליב של פופאי מלכת אסתר וכיפה אדומה בוקרת הכי אהבתי את האינדיאנית נהניתי מהקשת ומהחץ.... למרות שהיינו משפחה חד הורית חסרת כל בכל פפורים הקפידה אמי לקנות תחפושת מפוארת מהמיטב שבמיטב ואת זה אני זוכרת לה בחמימות רבה. ההשקעה שלה.... שיהיה לנו חג שמח . לכולנו. http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1587,00.html

חג שמח גם לך אופיר..וברוכה השבה....מחשבך חש בטוב? ןחג שמח לכולם מצטרפת לאופיר לעלות ערעורים על מסכות היומיום... איזו מסכות אנו לובשות? מה הכי אוהבות... שונאות? קשות? האם זה עוזר? חג פורים שמח

האמת שאני לא זוכרת למה התחפשתי כל פעם בפורים,אולי רק תחפושת אחת שאותה אני זוכרת ואהבתי זה פרפר היו לי כנפיים ומשושים ואם אני לא טועה הייתי לבושה הכל באדום גם הכנפיים זה נראה כמו כיפה אדומה שהתחפשה ופורים בשבילי זה חג עצוב לא שמח,כי הוא תזכורת מכאיבה שהספקתי לחפש את הבן שלי לפיל פילון מתוק.ואז בתקופה הזאת התחיל הבלאגן שסופו ידוע.סליחה שמזכירה את זה במקום לשמוח.

כתם צר לי כל כך על אובדן הבן. אין מילים. אולי תנסי לספר לנו קצת על עצמך? למרות שקשה. לנסות להפנות חלק מהזכרונות שלך אל עצמך. האם כולם היו רק זכרונות קשים?

לאחר 10 שנים של להיות ילדה טובה לשבור את כל הגבולות לחורר את כל האוזניים להשתכר לעשן ג'וינט להיות גסת רוח לשמוע מוזיקה על פול ווליום להבריז מהלימודים לא לכתוב עבודות לא להתחשב באף אחד להיות מגעילה ודוחה לשגע את כולם מיום ליום הרשימה הולכת ומתארכת...

היי שחף מה שלומך? אני מבינה ש10 שנים חיית עשית ופעלת כפי שמצופה ממך... בבית...בחברה.. נורמות... לצאת ולמרות זו הדרך לעצמאות...זה מתן בטוי עצמי... מתן מקום לעצמך.. לרצונות ..לצרכים...לחלומות...לציפיות...שלך... הדרך מובילה לעצמאות...לזהוי- מודעות והכרה עצמית האם את יכולה להתחבר לדברים? אידה

אידה

את הדרך הזאת כבר עשיתי ובגדול לפני שהתחלתי לחיות לפי הנורמות כל העולם מתנהל לפי הנורמות. לחיות לפי הנורמות זה לא אומר לא להיות עצמאית ובדרך שעליתי עליה עכשיו אני בטוח לא אצליח להגיע לאן שאני באמת רוצה להגיע. אני רק הולכת ומתרחקת משם בצעדי ענק

אני כמו כולם אבל אחרת הצחוק שבחוץ הבכי שבפנים כמו כדור ביליארד נחבטת לכל הצדדים מנסה לעצור לשכוח מנסה לחבר סיפור אחר שם אני לא שחקנית ראשית אני מסרט אחר השקט שמכיל אלפי מילים שנבלעות אחת בשניה נוגעות לא נוגעות מרגישות לא מרגישות השקט והסערה חוברים יחד למערבולת מסתירות את הילדה שצמחה בתוך החלל בתוך האין בתוך הגלים של הים קבורים הסודות בתוך הקירות נבלעו הצעקות בתוך החושך קבורים הפחדים הפלאש שמבזיק ומקפיא את הרגע מותיר הרבה שאלות מדפדפת בספר של חיי דף אחרי דף זכרון ועוד אחד תמונה ועוד אחת מחול של זכרונות מרקדים בזדוניות רוצה לקרוע את הדפים לחתיכות קטנטנות להעיף ברוח האין סופית המחניקה מאבק דרכים רוצה למחוק את הזכרונות לקרוע כמו סליל הקלטה שחוזר על עצמו לא רוצה להמחק פעם אחת היתה ילדה קטנה שגדלה בתוך בית עם גג אדום וארובה ועשן כמו באגדות פעם אחת היתה ילדה קטנה שלמדה לגדול מהר והשאירה את תומתה ותמימותה כמו באגדות

האמירה הזאת מעוררת אצלי שתי תגובות מנוגדות: מצד אחד - האם קיים דבר כזה "כמו כולם"?! הרי כל בן אדם הוא מיוחד במינו ולא ניתן למצוא עוד אחד כמוהו. ומצד שני - האם את באמת כל כך שונה מכולם? אני יודעת שישנם עוד כל כך הרבה אנשים (ואני ביניהם) שהרגשות שאת מתארת שותפים גם להם.

את כמו כולם מגיבה לדברים קשים.... לאובדן התמימות.. בוכה וגם צוחקת... רוצה לשכוח... להפסיק לפחד... להפסיק לחיות את אותם הימים... להתחיל לחיות.. לגעת באושר את יחידה ומיוחדת... כמוך יש רק אחת!!! אידה

אידה אני לא מרגישה יחידה ומיוחדת,ואני מרגישה שתמיד זה ילווה אותי מה שעברתי שם, אני לא אצליח לבנות זוגיות נורמלית,או לחבוק שוב ילד, פרי בטן ,כי אינטמיות בשבילי זה בלתי אפשרי,ואם זה אפשרי אז עד גבול מסוים, ואיבדתי הרבה דברים בדרך גדילתי,שאני לא יודעת אם פעם אני אצליח למלא את כל החלל הזה ואושר היה לי פעם והוא נגמר מהר,לא מאמינה בזה יותר. ואני עדיין מרגישה כמו כדור ביליארד שנחבט כל פעם במקום אחר,ונזרק לפינה והחבטה כואבת מאוד ומסחררת אותי.

מבקשת את עצותיכם:מה אפשר לומר לנערה בת 16,דתייה,שנסחפה להרפתקאה שלא ממש מרצונה עם בחור שהיא בקושי מכירה.החוויה שחוותה אולי לא נוראה(לא היה מגע מיני וכשהיא נבהלה ורצתה לעצור הוא עצר,אבל כן היה לחץ ושידול עד חוסר יכולת לעמוד בו).מכיוון שזו נערה דתייה שהקודים האישיים והחברתיים שלה חמורים וגם היא חסרת נסיון לחלוטין עם בנים,היא לקחה את זה קשה,וזה מה שמדאיג אותי-שכנה מבוגרת שהנערה פנתה אליה.היא מרגישה שכל הקטע של הפעם הראשונה שאמור להיות יפה לא היה כך,שהיא אשמה,שהיא "פגומה" מבחינה רגשית ,וגם היא נגעלת מעצמה איך זה קרה לה.כל הזמן חושבת על זה,בקושי ישנה,בקושי אוכלת.

את יכולה להגיד לה הרבה, אבל לא בטוח שזה יעזור. מה שעבד אצלי זה רק ההבנה שאני עומדת להעניש את עצמי כל החיים בגלל שעשיתי טעות. רק כשהיא תצליח לסלוח לו (לא בקטע של איזה בנאדם טוב הוא, בקטע של להוריד את הכעסים עליו) ואז כשהיא תצליח לסלוח לעצמה, היא תוכל להמשיך בחיים. איך עושים את זה - שוב מה שגרם לי לסלוח גם לו וגם לעצמי היתה הידיעה שעשיתי טעות, והוא חלאה, אבל זה לא אומר שאני צריכה להעניש את עצמי כל החיים, השליטה היא בידיים שלי. בהצלחה!

לצערי זו כן תקיפה מינית...ברגע שאמרה לא או די או כל דבר אחר שמעביר מסר ש...לא!!!! אז לא... מצב זה מכניס לחוסר אונים, מעורר רגשות אשם (ובטח שהיא לא אשמה), פחד, בושה ועוד רגשות קשים אחרים... המקרה הוא טראומטי...אם היא תוכל לשתף ולדבר על הדברים ...זה יוכל לעזור...ויכול להיות שכדאי לפנות לעזרה מקצועית בכדי למנוע מעצמה סבל של שנים וחוסר אמון וקושי עם בני המין השני... אידה

נכנסתי לאחרונה לכתבה של משהי אמיצה מספיק בשביל לספר את הסיפור שלה, ונדהמתי מהתגובות! בין התגובות התומכות והמעודדות (בדר"כ של בנות שעברו משהו דומה) היו גם תגובות שהאשימו את הנערה. כל המקרים האלה קורים בגלל שלא כולם יודעים מתי הבחורה באמת מסכימה. חלק מהמגיבים ראו את השתיקה וההלם שלה כהסכמה למרות שמראש היא ביקשה ודרשה ממנו להפסיק. מתי אנשים יבינו שמספיק פעם אחת שאומרים לא בשביל שזה יחשב לאונס? מתי אנשים יבינו ששתיקה כתוצאה מהלם ופחד לא הופכים את זה להסכמה? צריך להבהיר ששתיקה לא מהווה על הסכמה. עד שלא תהיה הבנה כללית מזה "הסכמה" ירבו מקרי התקיפה והאונס והנאנסות ימשיכו להאשים את עצמן שלא בצדק!

כן זה עצוב וכואב...וגם מזעזע... אחת מתוך שלוש נפשים נפגעת מינית במהלך חייה... ויש עוד כאלה שחושבים לאישה / נערה יש אחריות על הדברים... אין סיבה שבעולם שמאפשרת למישהו לפגוע במשיהי .... גם היא רצתה והתחרטה...גם אם לבשה מה שלבשה...גם אם הלכה ...גם אם הזמינה...צחקה או כל דבר אחר.... אין סיבה כזו!!!! עכשיו זה גם מכעיס.. אידה

מה שלוכן הבוקר? די שקט כאן לאחרונה? אידה

STILL HAVING A VIRUS SORRY HOPE ALL IS WELL WITH EACH AND EVERY ONE. HAVE A GOOD WEEKEND.

היי בעיה כואבת...לצערי גם מוכרת... חזרח אליינו במהרה.. אידה

אני רוצה לשאול אותך שאלה אבל זה לא לפורום.. איך אני יכולה לפנות אליך?????

HAVING PROBLEMS WITH MY COPUTER YOU ARE WELLCOME TO WRITE TO MY E MAIL ADRESS OFIR

HAVING PROBLEMS WITH MY COPUTER YOU ARE WELLCOME TO WRITE TO MY E MAIL ADRESS OFIR

ללכת איפה שההורים שלי גרים,יש להם בר עם המון משקאות,לקחת ובהינף יד להעיף את הכל,על הרצפה לשמוע אייך הכל מתנפץ,והמשקה נשפך על השטיח שלהם ומשאיר כתמים,תמיד הבית היה נקי יותר מידי,אסור היה ללכלך,הספל תמיד צריך לחזור למקום שלו משטר וסדר היו שליטים שם בא לי להרוס להם את הכל,להכאיב להם על מה שעשו לי,וגם מה שהם עושים היום אמא שלי משאירה לי הודעה במשיבון שיהיה לך שבוע בריא וטוב,ולא אומרת אמא אלא את שמה הפרטי, אולי היא כבר לא רוצה להיות אמא שלי,אף פעם בעצם היא לא אמא שלי,כי אמא לא מתנהגת כאילו אין לה בת בכלל, אז אני בועטת בהם ובעצמי,שוב לא הלכתי לעבודה וגם לא אכפת לי בכלל, כבר לא אכפת לי כלום בעצם,ואולי אכפת לי וכואב יותר מידי וזה בעצם הפוך על הפוך כמו ילדה מרדנית וכועסת על כל העולם ילדה שרוצה להשתולל ולהרוס את הכללללללללללללללללללללללללל ושלא יתקרבו אליה, יש בילדה הזאת הרבה זעם,הרבה כאב,ואני אפילו לא מצליחה להתקרב ולחבק אותה כי גם אותי היא מעיפה היא הקול הצעקני והצווחני שלי,היא הקול שרוצה לנקום באלה שפגעו בה.

ללב שלי אין בית אין לו קירות אין לו תקרה אין בו חלון לסגור מול הרוח הרעה ללב שלי אין בית אין לו חצר אין בו ברז מטפטף שיכבה אותו כשהוא בוער ללב שלי אין בית אין לו דרך אין לו שביל

לעזורררררררררררררררר לעצמיייייייייייייייייייייי יותר, לתתתתתתתתתתתתתתתתת לעצמממממממממממייייייייי ידדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד לאאאאאאאאאאאאאא אכפתתתתתתתתתתתתת לייייייייייייייייייייייייייייייי מכלוםםםםםםםםםםםםם נהייתיייייייייייייייייייייייי אדישההההההההההההההההההההההההההההההההה

אפשר להפנות אלי או בפורום של רייקי ורוחניות... אשמח לעזור ככל יכולתי

גם אלי אפשר לפנות אשמח לעזור ככול יכולתי.

והאם עברתם הכשרה מקפת, מוכרת ומוסמכת ברת שנים ארוכות בתחום? תודה על שיתוף הפעולה.

אולי תוכלו לפרט מעט על עקרונות הרייקי וכיצד ניתן לדעתך ליישם אותן לאוכלוסיה של נפגעות טראומה ? אולי הקשר שבין טיפול אנרגטי לפצע בנפש אינו כה ברור? למשל תלונה מוכרת מצד נפגעות טראומה היא שכל דבר מתיש אותן. כל מגע עם אנשים ולו שגרתי ויומיומי מצריך המון מאמץ וכוח. האם יש הסבר או טיפול אנרגטי לכך? ושוב תודה מקווה שאתם עדיין בסביבה.

אני אכולת דאגה לגורלך..... התשמיעי נא את קולך הנאווה? דורשת בשלומך. שדה ניר-מתוסכלת לשעבר.

תודה שאת שואלת. ליטוף נעים לאגו. שלומי לא רע בכלל. רק שהחלטתי שפורומים.... זה לא כל כך בשבילי. מתסכל קצת שאין לי כוח לשנות, ליצור את השיח שהייתי רוצה לראות מתפתח במקום כזה. לתחום את הגבולות שנראים לי נכונים. אחרי חוויית מחיקה חוזרת גם כאן החלטתי שזו קצת מלחמה בטחנות רוח. רואה שדברים שלא היו צריכים להכתב, נכתבים ומונצחים ואחרים שחיוניים להשמיע, נמחקים. כאן ובמקומות אחרים. אני תוהה ביני לביני אם הדחף לניהול פורומים כאלו היא איזו חויית שליטה על מי שמוכנים לשים עצמם בעמדה שמוגדרת כחלשה ופאסיבית. גם דמויות טיפוליות הם קודם כל אנשים... ופורומים שמנוהלים בצורה של "עזרה עצמית" בכלל הרבה פעמים מנציחים דברים שאולי צריך להשקיע מאמץ בלהשתחרר מהם. ואני זקוקה לאנרגיות שלי בכל כך הרבה מקומות ומקום שגורם לי להרגיש כך... הוא כנראה לא נכון לי. מאחלת לך ולאחרות הרבה טוב. שוב תודה ששאלת לשלומי. נעים להתחיל כך את היום.

האם לא שאלת מדוע זה קורה לך בפורום אחר פורום פעם שלישית ,, מה ו הדבר שגורם לפרווקטיביות ולמחיקה ועליהום כזה. אני חושבת שהיה מתאים לך לנהל פורום ,תהיי בתפקיד החזק ולא תצטרכי להתרפס מידי פעם לפני כבוד המנהל או למחות או להמרות כללים,,, יהיה לך כוח לשנות, ליצור את השיח שהייתרוצה לראות מתפתח במקום כזה. לתחום את הגבולות שנראים נכונים. בכל אופן אני איתך בכמה פורומים תמיד סיקרנת אותי ואני גאה על התקדמותך למרות מצבך אני בעד לומר כל מה שיש בלי סתימת פיות (או פייות) ובעד למצא מקום שבו מרגישים הכי טוב שאפשר. וומאחלת לך שלא תשקיעי מאמץ בפורום הבא ,( אנו מכורים לזה ) פשוט תתני לעצמך לזרום כל טוב ומקווה להיפגש בהמשך

עיקר המניות בפורום יזקפו לזכותך. בתקווה כי תשני את החלטתך..... שדה ניר.

אני יודעת שאת כועסת.... לא הייתה כוונה לפגוע... אבל אני באמת שמחה שאת כאן ...ומקווה שתחליטי להשאר איתנו... אידה

החל מהיום בעקבות תובנות חדשות שניבטו לי משדה הניר שלי. הנני מחליפה את שמי לשדה ניר. משנה שם משנה מזל אומלל? שבת שלום לכולם

ברוכה המשנה כנוי... שיפתח ויבא הרבה מזל... הצלחה ואושר אנחנו כאן

מאחר ואני גולשת בפורום רייקי מדי פעם חשבתי לבקש ממשתתפי הפורום הקבועים לבוא אלינו לביקור בסוף השבוע הזה ולשלוח רייקי לכולנו. מה דעתכן? http://www.reiki-home.co.il/disks.htm שיהיה סוף שבוע מלא כוחות ריפוי אהבה וקבלה.

דעתי המתוחה- נוחה ונינוחה מכך. ורואה ניכוחה את נפלאות הרייקי המשפיעות על היקום וכוח המחשבה! מקדמת בברכה על היוזמה..... שבת שלום שדה ניר....טיר ללא טיר....