אופיר המשך לשאלתך.
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
הי, אז ככה, אני יודעת להבדיל בין משחקי אונננות תמימים של ילדים נקרא לזה משחקים להכרות הגוף שלך של חבר\ה שלך. לבין משחקים ששיחקתי ולרוב יזמתי. זה היו משחקים של מלכה ועובד שלה (כבר בגיל 7-8) משחקי שליטה שאני אומרת קובעת איפה יגעו בי ואיפה לא, וכמובן שמגיע תור שלי אז גם שם אני קובעת. אני חושבת שאם זה היה משחקים תמימים זה לא היה מפריע לי כל כך. ברור שעדיף להיות יוזמת ושולטת ואשר נגררת, אני מרגישה שכבר אז זה היה מאוד אגרסיטי. וככל שאני חושבת על זה ומנסה להזכר בדברים שלקח לי שני להדחיק(לא ממש הצליח) אם זה צף עכשיו אני נזכרת בעוד פרטים ובהרגשה שלי שמאוד רציתי להיות שם, מאוד נתתי לכולם תפקידים ורציתי לראות מה יהיה איך ארגיש עד איפה נגיע הפעם. איך ילדה בת 6 יכולה לחשוב בצורה כל כך קרה, כל כך לא מתחשבת באנשים אלא רק רוצה "לספק" את יצרים שלה.מוזר... בקשר להורים שלי הם לא הכי התערבו, אני הבכורה במשפחה בין 4 אחים. תמיד הם סמכו עלי. אמרו עלי שאני "המושלמת שלא צריך לדאוג לי, שאני אסתדר לבד, או שלא היו גבולות בכלל אמא, כל דבר היתי צריכה להחליט לבד אפילו ברמה של מה אוכלים היום כבר בגיל הגן, או אבא עם המון גבולות. אפילו עכשיו שאני רושמת אמא ואבא מילים מוזרות לי הם. ההורים שלי אף פעם , עם המון גבולות של אבא שלי לא היו שם בשבילי לא זכורה לי שיחה שלי ושל אמא שלי של אמא ובת. מאז התגייסתי לצבא הייתי קצינה (שזה כמובן עוד מדד להורים שלי בערך לשלמות) עזבתי את הבית כבר מגיל 18 אני לא גרה שם, עברתי לתלאביב הגדולה, עבדתי השנה סיימתי תואר ראשון, כמובן שהורים שלי חושבים שאני מושלמת והכול ורוד, התחתנתי. הם לא יודעים כמה קשה היה לי בקורס קצינות, או כמה קשה לחיות בתלאביב כשאתה לא מכיר אף אחד. כמה קשה לממן את הלימודים ללמוד,ולעבוד וכו'. בעקבות זה ועוד המון דברים אחרים הקשר נותק, ולא רק בגלל המרחק. עכשיו אני מוצאת את עצמי עם המון שאלות ולחקם יש לי תשובות. ולחלקם לא. אשמח להתיחסותך. תודה.
לא יודעת אם זה עוזר. יכולה רק לומר לך שאני מכירה כל כך טוב את מה שאת מתארת. מגיע שלב שפשוט אי אפשר יותר. העבר משיג אותנו. אולי את כבר בשלה לטפל ולהוציא. אם את בתל אביב או ניידת ממליצה לך מנסיון להשקיע בטיפול אצל איש או אשת מקצוע בעלי התמחות בטיפול בנפגעות התעללות בילדות. אחרי שלוש שנות טיפול יכולה לומר לך שלפעמים עדיין מאוד קשה אבל איכות ועומק החיים שלי השתנו ללא הכר.
היי וסליחה על העיכוב היתה תקלה טכנית... מתוך מה שרשמת עולים הרבה דברים אנסה לשתף אותך בחלק ממה שעלה אצלי. ראשית נשמע שהורייך די ציפו ממך להיות המלכה! לא פלא שהגשמת תפקיד זה גם במשחקי המין שלך כילדה. בסך הכול היית ילדה מאד צייתנית וטובה נכון? שנית נשמע שיש פיצול בין מה שאת מרגישה לבין התדמית החיצונית ובעיקר לבין רמת התפקוד הגבוהה שלך. חזרת ואמרת הם לא יודעים כמה קשה... האם חשוב שיידעו? האם תרצי לספר לנו כמה קשה? מה בעצם קשה?
