פיה ברוכה הבאה.
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
מקווה שיהיה לך חמים ונעים אצלנו. שבי בנוח. רוצה קפה? תה צמחים? עוגה? חשבת שתכנסי בשקט ? מקווה שלא קילקלתי לך... יופי של כינוי יש בו אופטימיות תקווה וחלום. אנחנו זקוקות לכל אלו וליותר. בייחוד עם פתיחת השנה הנוצרית החדשה.
תודה, אופיר. נעימה קבלת הפנים שלך. וגם הטון של הפורום הזה. עם שתי נשות מקצוע. מרגיש מאוד מוגן. זקוקה מאוד למקום כזה עם העומס של החיים בחוץ. עם משהו קשה שעברתי לאחרונה. האימהות, הלבד, הסוד. מתי וכמה לספר. ראיתי שכתבת שאת יודעת שאמך עברה משהו כזה. אם מתאים לך לספר איך נודע לך ומה עבר עליך בעקבות הגילוי. זה מסקרן. אני מגוננת על בנותי מפני התכנים האלו. גם ברוח העצה הטיפולית שקיבלתי. למרות שהן יודעות בגדול שחוויתי התעללות במשפחה שלי. אבל לא ניתקתי את הקשר לחלוטין. העימותים שהיו כבר תוך כדי טיפול נתקלו אצלי במשהו מעורפל ומוזר שהוא כנראה לא הכחשה אלא מעין התעלמות והסטה של הנושא הצידה. כאילו לא אמרתי משהו שראוי להתייחס אליו.
תודה עבור המחמאות כן...הדילמה של לספר לילדים.... בני כמה הילדים שלך? הגיל הוא קריטי . לילד בן תשע לא מומלץ לספר לי אמא שלי ספרה לי כשהייתי מעל גיל עשרים השפיע עלי מאד קשה גרם לי לרגשי אשם אבל גם לסוג מסויים של קבלה והשלמה להבין שהזעם או הדכאון או הניתוק שלה או הבושה והשנאה העצמית שלה לא קשורים בי שזה שלה ולא ממני או בגללי כל ילדותי ניסיתי לגונן עליה לפצות אותה לשרת אותה ולא ידעתי למה כשהיא ספרה וככל שלמדתי נפל האסימון והבנתי כמה הרגשתי שהיא בעצם נשארה ילדה קטנה תלותית מפוחדת וללא ריפוי. לצערי רוב הקשרים שלה היו לא בריאים וגם איתי היחסים היו קשים עד שבגרתי מעט ולמדתי לשים לה גבולות ומצד שני לשדר לה קבלה. קשה מאד. בייחוד ההתקפות על בן הזוג שלי כי גברים זה הרי דבר רע.... בעצם זה לגדול עם אמא מאד פגועה שלא מתפקדת תיפקוד מלא ולמרות שלמדתי לפצות על כך עדיין בגדול אני יכולה לומר שני דברים אחד שלא היתה לי אמא שלמה שניים שהיא מאד מאד השתדלה. מאמץ הרואי של ממש. ולכן הרגשות מאד אמביוולנטיים. בגיל מסויים לדעתי כדאי לספר כדי שהילדים יוכלו לדעת מאיזה מקום את מגיעה. נסי להעריך מתי הם בשלים לכך. ולספר בצורה שמכילה את כל הרגשות שמתעוררים אצלם בעקבות הגילוי.
