מולה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

טראומה נפשית לאחר אירועים רפואיים

טראומה נפשית עלולה להתרחש לאחר התקף לב או מוח, המפגישים אותנו עם הפחד מפני המוות. איך נזהה תסמונת פוסט טראומתית וכיצד גרייה מוחית מגנטית יכולה לסייע? במהלך החיים, רובנו חווים מצבים אשר נהוג לקרוא להם "טראומה", אבל רק אירועים המפגישים אותנו באופן ישיר עם פחד מפני המוות, בהם קיים איום ממשי על חיינו, או על חיי יקירינו, נחשבים בעולם הרפואה כטראומתיים. כאשר אנחנו מדברים על טראומה, הכוונה היא לא רק להתרחשות האירוע עצמו, אלא גם להשלכותיו. למעשה, זוהי הפרעה "פוסט-טראומתית", מכיוון שהאירוע משאיר חותם לאורך זמן ומשפיע באופן מהותי על דפוסי החשיבה וההתנהגות של הפרט. מהם גורמי הסיכון ללקות בפוסט טראומה נפשית (PTSD)?ריבוי גורמי דחק, כמו מוגבלות פיזית וקשיים כלכליים, עלול להוות גורם סיכון להתפתחות ההפרעה. ישנה חשיבות רבה לתמיכה סביבתית. היעדר מערכת תמיכה עלולה להחמיר את המצב. אירועים טראומתיים בעבר, במיוחד...
ללמוד עוד על מולה
בדיקת בטא: זיהוי הריון ומעקב-תמונה

המחזור החודשי מתעכב? בדיקת בטא HCG המודדת את רמות הורמון...

מאת: ד"ר קריידן...
09/08/2017
לא לוותר על הרחם-תמונה

ניתוח כריתת רחם עשוי אמנם להציל חיים, אך לעתים מדובר בניתוח...

מאת: חבצלת שוורץ
03/11/2013
טראומה נפשית לאחר אירועים רפואיים-תמונה

טראומה נפשית עלולה להתרחש לאחר התקף לב או מוח, המפגישים...

מאת: ד"ר מיכאל...
07/01/2015
מציאות: אלימות במערכת הבריאות-תמונה

מחר: כנס של המי"ל על האלימות הגוברת במערכת הבריאות והדרכים...

מאת:
27/02/2005
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל למולה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

מולה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

הי אודי, אני רוצה לשתף במשהו שקורה לאחרונה מול המטפלת שלי. הקליניקה של המטפלת שלי היא ממש קרובה לעבודה שלי, מרחק דקה וחצי הליכה. קרו מקרים בטיפול שהמטפלת לא יכלה להיפגש וביקשה בהתראה של חצי שעה מראש לאחר את הפגישה ובעקרון הייתי מסכימה. לפני שבועיים לא רציתי להגיע לפגישה, כעסתי עליה וביקשתי לבטל. שלחתי לה הודעות שאני כועסת ולא יכולה להגיע והודעתי שלא אבוא. 40 דק' לפני הפגישה שלחתי לה הודעה האם היא בקליניקה כי התחרטתי ורציתי לבוא, אבל היא כבר לא הייתה. פגישה לאחר מכן היא הייתה כעוסה עליי שהפגישה פוספסה סתם ודרשה ממני שאשלם בעבור הפגישה . למרות שהודעתי לאורך כל השבוע בהודעות שלא אגיע. ואמרה שלא לעניין לסמס חצי שעה מראש, למרות ששוב קרה בעבר שאפילו הודיעה בהתראה קצרה ממש. היה בינינו ויכוח ובאיזשהו שלב במהלך הפגישה ביקשתי ללכת לשירותים. ואז כשהייתי בשירותים פיזרתי לה דפי ממו צבעוניים גזורים על הרצפה. יצאתי מהשירותים והמשכנו לדבר, אך לא אמרתי לה על מה שעשיתי. היום נפגשנו שוב, והיא הודתה שהכעס שלה נבע מתסכול שאני לא משתפת פעולה. והיא לא הזכירה במילה את מה שעשיתי בשירותים, וגם אני לא אמרתי כלום. היא הרי יודעת שזו הייתי אני. למה היא לא אומרת כלום? אני מתקשה להעלות זאת מולה

הי מיקה, אני משער שהיא נותנת לך את החופש להעלות את זה כשיתאים לך. כמו במקרים דומים - אני מציע להתחיל עם לתאר לה את הקושי, לפני התוכן עצמו. אודי

הי, לפעמים גם סוריקטה מציפה. פחדתי לרשום הודעת המשך על עץ, אז פתחתי חדש. מחר (כנראה) כשאראה את הכינוי הארור הזה מופיע כמה וכמה פעמים, מניחה שלא פשוט יהיה עבורי לסבול את זה. רציתי להבהיר לגבי עצמי - יש בי חלקים תוקפניים (כשם שיש בכולם), אבל כנראה שהם קצת לא כמו כולם בכל זאת. אולי באופן שהם חלשו על החיים שלי. לא אוהבת אותם. למשל, טרם הגעתי למצב בו בדימיון אני ראויה להקים משפחה, זה גם לא ריאלי בכלל בדרכים ה'רגילות'. אבל הטראגיות, אולי, שאפילו בדימיון זה לא קרה. מי שהקימה משפחה משלה, אוכל להניח, שהיה בה חלק שמצא בה היות ראויה וטובה יחסית. אין לי את זה. כשחווים אותי כסדיסטית וכה איומה, אחד מהקולות שמהדהדים בי הוא - וואלה אזה מזל שהסוריקטה הזאת לא אמא. צדקה אמא שלך בחינוך שלה כבר מגיל צעיר מאד. רוב הזמן, עד כדי כל הזמן, חווה את עצמי כדבר מאד לא מוצלח בכלל. זאת חווייה מנצחת ואולי אין מה לומר מולה. לילה טוב, סוריקטה

ועד שתצליחי לבד אנחנו כאן להזכיר לך.. השם שלך לא ארור ומקסים שאת כותבת יש לך כאן מלא מקום . ומזל שכתבתי לך אתמול ככה תאמיני לי ....בדיוק לעניין המשפחה והילדים

סוריקטה שמחה שבאת שכתבת בהמשכים להראות שאת כאן פחדתי שלא תבואי יותר שוב אני אמא, יש לי משפחה ועדין אני חשה לא ראויה, ודאי לא אחראית במצבי. היו שנים שקטות בהן הכל מודר בנבכי השכחה, לא ידעתי. ויש את עכשיו, יותר מחצי עשור של לרצות לא ולא לרצות, לעשות בלי להרגיש ולשאול שאלות כמו למה. זה מורכב. תחושת חוסר הערך מלווה אותי כל רגע, עד כדי חוסר ביטחון בכל פעולה יומיומית אפילו הפשוטה ביותר. זר לא יבין ואיש לא רואה. מעולם לא חוויתי אותך כסדיסטית ולא חדבתי שאת כזו. כולך אומרת עדינות ורוך וחמלה לאחר (הלוואי לפעמים גם לעצמך) שלך שירה

סוריקטה הי, מאוד חבל לי שאת כה ממעיטה בערכך, אני מקווה לפחות שאת כן יודעת שפה כולם כולל כולל מאוד יודעים להעריך את סגולותייך הרבות שניחנת בהם. לא בטוח שהייתי נענית לאתגר לכתוב על עצמי בעניין הוותק שלי בפורום,לו לא את היי זו שביקשת ממני.וכמוני גם שאר הכותבות שנענות לאתגרים שאת מציבה כאן מפעם לפעם. הקמת משפחה או אי הקמתה, לא בהכרח מעיד על כשל אישי , או הצלחה אישית מסחררת, בכל מקרה כך אני רואה את הדברים. ואנא, אל תחמירי עם עצמך יותר מידי.. איתך ריבי. ,

יפה שלי מצער אותי לקרא שכל מה חווה את עצמך כ..דבר לא מוצלח בכלל.. מילים קשות שבכלל לא מאפיינות אותך ולא את מה שהישגת בעצמך...לעצמך .. גמני לא מסכימה עם כל ...

תודה שנתת מילים יפות למחשבות שלי פשוט תודה

קראתי אתכן בנות יקרות, אוסיף קצת ואומר, שאז, וגם היום, חייתי תחת האימה, שלו היו לי ילדים, האמא שלי (הסבתא) הייתה דואגת לספר סיפורים בדויים כדי שיקחו ממני את צאצאיי. היא ידעה לחבל באופן כזה ומשכנע וכך פעלה כל השנים. גם מתארת לעצמי שבשום אופן לא הייתי משאירה אותה לבד עם תינוק שקשור אליי. עכשיו תשאלו למה אני לא רוצה לחיות... סוריקטה

הי שירה, אולי אנחנו כאן קצת מבינות... מחשבה שעלתה בי, ואני מניחה שהתשובה לרעיון שלי חיובית, היא, שאם את מאפשרת לילדים מסגרות שונות שאינן רק את - זה המון, בעיניי. שלך, סוריקטה

הי שירה, אכן עדיין מאד מאד חוששת לבוא שוב. אבל באתי כדי לומר זאת... אולי יעזור לי אם תשתפי בהזדמנות (יהיה לך כוח ותרצי) בעניין החששות שלא אחזור. כי ראו לי דברים אסורים? אין לי מילים כדי לתאר את הכאב המייסר הזה. סוריקטה

הי ריבי, אמרת שאני מציבה אתגרים. מעניין. (או אבוי...?) תרצי לפרט, אולי? כשלון אישי - כנראה שיש לי נטייה לקחת לכיוון הזה. תודה בינתיים וליל מנוחה, סוריקטה

הי סוריקטה, מי ומתי חיבק את הילדה העצובה הזו ונתן לה להרגיש שהיא טובה ומוצלחת, גם כשהיא עצובה? אודי

16/08/2019 | 07:58 | מאת: סוריקטה
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי, זו כנראה לא הייתה ילדה עצובה. זו הייתה ילדה קשה וכועסת ואפילו לא יפה. היא נולדה עם התכונות האלה. רצה הגורל וגם נפלה על אמא חולה ועל דמויות אחרות שאולי ידעו להגיד לפעמים שאמא לא בסדר. לא זוכרת חיבוק מאף אחד. אלא רק עיוורון שלא ראה שיש לילדה בעיה והיא באמת לא יכולה. היום מזכירים לי שאני כבר מזמן לא ילדה. ויש את הקול שאומר מה באתם עכשיו. אחרי שכבר 'הסתדרתי' לבד. הדמויות שכן שיבחו אותה בהגזמה היו אלו שניצלו אותה מינית ורגשית במשך שנים. ואחר כך אמרו שגם בתור זונה היא לא שווה. סוריקטה

דברנו.. דברנו הרבה... שוב הסברתי לה, בקשתי ממנה יפה, שביום הטיפול לאחר הטיפול שתשלח סמס קצר להזכיר שהכל בסדר .. אבל היא עסוקה מדי... ואני מרגישה נטושה למרות שאני "מבינה" שהיא עסוקה .. אני שונאת את התלות בה... אני שונאת שצריכים אותה.. ואני לא יודעת מה לעשות... אם יכלתי הייתי מפסיקה טיפול כי קשה לי מדי תחושת הנטישה ובא לי לנטוש אותה.. ואני יודעת שאני סתם יגרום לעצמי צער.. אני כל כך כואבת את תחושת הנטישה.. זה קרה כבר פעמיים ברצף איתה ... ואין מה לעשות.. צריכים ללמוד לחיות עם זה, להבין אותה, ולכאוב את תחושת הנטישה שוב ושוב ושוב... הלוואי שלא הייתי צריכים אותה... הלוואי..

יש גם כעס... אפילו זעם.. אולי לא מגיע לי הסמס הזה.. אולי אני מפונקת יותר מדי.. אני לא מצליחה להרפות...

ינשופי יקרה. אני מבינה שאת רוצה שתיצור איתך קשר אחרי לבדוק איך את...גם לי היו תקופות כאלה. זה לא שחור/לבן, אני מאמינה שאכפת והיא איתך, פשוט קשה לך לקלוט שהיא נמצאת איתך גם כשאת לא פיזית יושבת מולה או מדברת איתה, ניסיתן חפץ מעבר?לפעמים זה עוזר... האם ישנה אפשרות שאת זו שתשלחי לה אם את צריכה ולא היא לך? כך היה אצלי, כשהייתי צריכה כשיצאתי ממנה הייתי שולחת. קשה להתנהל בתלות מוחלטת, מבינה אותך. היא מנסה לעזור דווקא בכך שלא יוצרת איתך קשר כדי לא להשלות אותך...וגם נניח שהייתה שולחת הודעה, אני מאמינה שסה עדיין לא היה מספיק עבורך בגלל התלות כרגע. מקווה שתביני את כוונתה וכוונתי שזה לטובתך למרות שקשה כל כך. איתך.

ינשופית מתוקה שלי את צודקת תחושת הנתישה כואב מאוד ולמרות שאת יודעת שהיא מאוד עסוקה בכל זאת כואב אייך אפשר להרגיש פחות נתושים ? על ידי זה שאת נכנסת לכאן וכותבת כל מה שכואב לך וכאן את מקבלת קצת תמיכה יודעת שזה ממש לא אותו הדבר ושהכאב נשאר אבל אייך עוד אפשר להקל על התחושה .. ניסית לשלוח לה הודעה ולכתוב לה אייך אתם מרגישים ?? אולי זה יכול לעזור אין מה להפסיד יקרה שלי אוהבת אותך ינשופית שלי חטולית

הי ינשוף, נדמה לי שבאופן פרדוקסלי - באם ננסה 'לחסל' את התלות - כך נהפוך עצמנו לתלויים הרבה יותר. אני מדברת על תלות באופן מורחב - בפרט אולי במטפל, אבל גם בכלל באנשים, בחומרים, בסביבה, במזג האוויר ועוד. אמרתי פה לא פעם, שעצמאיים יודעים להיות תלויים. במידה הנכונה. אין דבר כזה שלא צריך משהו שהוא זולתך. ונתחיל גם באוכל ואוויר, למשל. אנשים משתמשים זה בזה וגו' (עמיחי ציטוט מעמוד ההדדיות של אודי). סוריקטה

מיכלי יקרה תודה יקרה האמת שלרוב כן עזר ששלחה סמס לאחר פגישה שלנו.. אני חושבת שבעקבות הנסיעה לבית ההורים כל הכאב הזה עולה. ראיתי את אימא . עכשיו מבינה שאני משליכה על המטפלת את הנטישה שחווינו בילדות מאימא שראתה את ההתעללות ולא עשתה כלום/נטשה הכאב הוא בלתי נסבל תודה שעזרת לי להבין...

חטולית יקרה המילים שלך היו כל כך מה שהיינו צריכים. מילים מקבלות ורכות ומבינות... תודה רבה

סוריקיטה יקרה כמה שהתגעגעתי למילים הנבונות שלך ואליך כמובן. תודה רבה

הי ינשוף, נכון כתבת שזו 'תחושה' של נטישה. היא לא נטשה אותך, אלא שאתן נפגשות עם מגבלות סיפוקה של המשאלה לקשר מוחלט. זה באמת מכאיב מאוד... אודי

הבת שלי בת 2.8 התחילה לאחרונה להרביץ לאחריה הקטן 1.3, כל פעם שהוא מתקרב אליה לשבת לידה או לקחת לה משחק הוא חוטף ממנה בעיטות או מכות בראש. זה התחיל לפני חודשיים בערך. אני יודעת שבגן שהיא נמצאת (יש 30 ילדים בגן) יש ילדים שחזקים ממנה. לדעתי היא למדה את זה בגן. השאלה היא איך לגרום לה להפסיק להתעלל באחיה... ואיך לגרום לה לשחק איתו ביחד, כרגע כל דבר שנמצא אצלו בידיים זה שלה, היא חוטפת לו משחקים ומרביצה לו. הוא מאוד מהופנט מכל מה שהיא עושה ומאוד רוצה את תשומת הלב שלה. כואב לי לראות אותה מתנהגת אליו ככה. יש עוד תינוק בן 3 חודשים שאליו שניהם מתייחסים מאוד יפה, מנשקים ומחבקים אותו.

הי דנה, בואי נחלק את השאלה לשניים -איך לגרום לה לא להרביץ לאחיה הקטן והחלק השני - איך לגרום לה לשחק איתו. אתחיל דווקא בחלק השני. זה לא סוד שאחאים רבים רבים בינהם כי בתוך תא משפחתי מתקיימת מטבע הדברים תחרות על משאבים ובעיקר על המשאבים ההוריים. לכן חשוב לשים לב שעם כל הקושי, כל ילד מקבל מספיק זמן איכותי עם ההורה, מה שיפחית באופן כללי את הצורך להתחרות ולהפעיל אגרסיה. כמו כן אני לא חושבת שאת בהכרח תצליחי לגרום לה לשחק איתו אבל כן תוכלי לייצר זמן מהנה משותף של שניהם יחד, עליו את מנצחת לפחות בפעמים הראשונות. אולי לבנות מחנה יחד.. משחק משפחה, לנדנד את שניהם יחד בגינה וכיוב'. זה מוביל אותי לחלק הראשון של השאלה - כיצד לגרום לה לא להתעלל באחיה. אז כל שצריך לעשות הוא לעצור את ההתנהגות האלימה באופן ברור וחד משמעי. זה אומר לעצור את הכל וברגע שהיא מרביצה לו לעמוד מולה, להעביר מסר ברור שאסור להרביץ, ולהרחיק אותה ממנו. זה צריך לקרות כמה פעמים באופן עקבי וברור ורק אז האלימות תעצר. זיכרי אמא, הכוח נמצא אצלך בידיים ולא אצלה. אינך צריכה לגרום לה לא להרביץ לו, אלא פשוט לעצור ולמנוע ממנה לעשות זאת. ברגע שביתך תצליח גם להנות מזמן איכותי איתך מבלי שהיא תרגיש שהיא נדרשת להלחם על כל רגע וכשהיא תוכל להרגיש הנאה משותפת עם אחיה לצד זה שתפנים את איסור האלימות רק אז תתחיל להיווצר תשתית ליחסים יותר קרובים וחבריים בינהם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

תודה רבה על תשובתך!!! אנסה ליישם את מה שכתבת. ומה בעניין הצעצועים? מבחינתה כל הצעצועים בבית הם שלה, כל משחק שהוא לוקח היא רצה וחוטפת לו ואומרת "זה שלי". האם יש דרך להסביר לה שהצעצועים משותפים ושגם לו מותר לקחת משהו? (גם אם אני נותנת לה את המשחק שהוא לקח ומביאה לו משחק אחר, היא חוטפת לו גם את זה)...

הי דנה, מה שיכול להנחות אותך בתנהלותך מולם הוא לנסות לחשוב מה צודק, לתבל את זה בחמלה ולהרבות בתיווך. הרי ברור לך שאין זה צודק שהיא תיקח לו כל צעצוע,ומנגד התנהגויות רכושניות הן טבעיות בגילאים האלה. אז כאמור מה שצריך לעשות הוא לתווך את ההחלטה ה"צודקת" שלך למשל "זה עכשיו אצלו, כשהוא יסיים את תוכלי לשחק עם זה. כל הצעצועים בבית משותפים ואני לא מרשה לחטוף". עלייך לעמוד על הכללים באופן ברור גם אם זה אומר לקחת לה את הצעצוע ולהחזיר לו (חרף מחאותיה הרמות). כמובן שאת תעמדי לצידה גם כאשר יקרה ההיפך וחשוב שתנסי לעשות את הדברים האלה בקור רוח, מבלי לכעוס עליה, אלא הטון צריך להיות מסביר ומלמד. בטווח הארוך המטרה שלך היא להנהיג בבית נורמות של כבוד ואיסור אלימות מכל סוג. לאגרסיה בהחלט יש מקום אבל ברגע שזה הופך לאלימות כלפי הזולת - שם צריך לעבור קו ברור שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044