נגישות
נגישות

מולה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

טראומה נפשית לאחר אירועים רפואיים

טראומה נפשית עלולה להתרחש לאחר התקף לב או מוח, המפגישים אותנו עם הפחד מפני המוות. איך נזהה תסמונת פוסט טראומתית וכיצד גרייה מוחית מגנטית יכולה לסייע? במהלך החיים, רובנו חווים מצבים אשר נהוג לקרוא להם "טראומה", אבל רק אירועים המפגישים אותנו באופן ישיר עם פחד מפני המוות, בהם קיים איום ממשי על חיינו, או על חיי יקירינו, נחשבים בעולם הרפואה כטראומתיים. כאשר אנחנו מדברים על טראומה, הכוונה היא לא רק להתרחשות האירוע עצמו, אלא גם להשלכותיו. למעשה, זוהי הפרעה "פוסט-טראומתית", מכיוון שהאירוע משאיר חותם לאורך זמן ומשפיע באופן מהותי על דפוסי החשיבה וההתנהגות של הפרט. מהם גורמי הסיכון ללקות בפוסט טראומה נפשית (PTSD)?ריבוי גורמי דחק, כמו מוגבלות פיזית וקשיים כלכליים, עלול להוות גורם סיכון להתפתחות ההפרעה. ישנה חשיבות רבה לתמיכה סביבתית. היעדר מערכת תמיכה עלולה להחמיר את המצב. אירועים טראומתיים בעבר, במיוחד...
ללמוד עוד על מולה
בדיקת בטא: זיהוי הריון ומעקב-תמונה

המחזור החודשי מתעכב? בדיקת בטא HCG המודדת את רמות הורמון...

מאת: ד"ר קריידן...
09/08/2017
לא לוותר על הרחם-תמונה

ניתוח כריתת רחם עשוי אמנם להציל חיים, אך לעתים מדובר בניתוח...

מאת: חבצלת שוורץ
03/11/2013
טראומה נפשית לאחר אירועים רפואיים-תמונה

טראומה נפשית עלולה להתרחש לאחר התקף לב או מוח, המפגישים...

מאת: ד"ר מיכאל...
07/01/2015
מציאות: אלימות במערכת הבריאות-תמונה

מחר: כנס של המי"ל על האלימות הגוברת במערכת הבריאות והדרכים...

מאת:
27/02/2005
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל למולה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

מולה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

דברנו.. דברנו הרבה... שוב הסברתי לה, בקשתי ממנה יפה, שביום הטיפול לאחר הטיפול שתשלח סמס קצר להזכיר שהכל בסדר .. אבל היא עסוקה מדי... ואני מרגישה נטושה למרות שאני "מבינה" שהיא עסוקה .. אני שונאת את התלות בה... אני שונאת שצריכים אותה.. ואני לא יודעת מה לעשות... אם יכלתי הייתי מפסיקה טיפול כי קשה לי מדי תחושת הנטישה ובא לי לנטוש אותה.. ואני יודעת שאני סתם יגרום לעצמי צער.. אני כל כך כואבת את תחושת הנטישה.. זה קרה כבר פעמיים ברצף איתה ... ואין מה לעשות.. צריכים ללמוד לחיות עם זה, להבין אותה, ולכאוב את תחושת הנטישה שוב ושוב ושוב... הלוואי שלא הייתי צריכים אותה... הלוואי..

יש גם כעס... אפילו זעם.. אולי לא מגיע לי הסמס הזה.. אולי אני מפונקת יותר מדי.. אני לא מצליחה להרפות...

ינשופי יקרה. אני מבינה שאת רוצה שתיצור איתך קשר אחרי לבדוק איך את...גם לי היו תקופות כאלה. זה לא שחור/לבן, אני מאמינה שאכפת והיא איתך, פשוט קשה לך לקלוט שהיא נמצאת איתך גם כשאת לא פיזית יושבת מולה או מדברת איתה, ניסיתן חפץ מעבר?לפעמים זה עוזר... האם ישנה אפשרות שאת זו שתשלחי לה אם את צריכה ולא היא לך? כך היה אצלי, כשהייתי צריכה כשיצאתי ממנה הייתי שולחת. קשה להתנהל בתלות מוחלטת, מבינה אותך. היא מנסה לעזור דווקא בכך שלא יוצרת איתך קשר כדי לא להשלות אותך...וגם נניח שהייתה שולחת הודעה, אני מאמינה שסה עדיין לא היה מספיק עבורך בגלל התלות כרגע. מקווה שתביני את כוונתה וכוונתי שזה לטובתך למרות שקשה כל כך. איתך.

ינשופית מתוקה שלי את צודקת תחושת הנתישה כואב מאוד ולמרות שאת יודעת שהיא מאוד עסוקה בכל זאת כואב אייך אפשר להרגיש פחות נתושים ? על ידי זה שאת נכנסת לכאן וכותבת כל מה שכואב לך וכאן את מקבלת קצת תמיכה יודעת שזה ממש לא אותו הדבר ושהכאב נשאר אבל אייך עוד אפשר להקל על התחושה .. ניסית לשלוח לה הודעה ולכתוב לה אייך אתם מרגישים ?? אולי זה יכול לעזור אין מה להפסיד יקרה שלי אוהבת אותך ינשופית שלי חטולית

הי ינשוף, נדמה לי שבאופן פרדוקסלי - באם ננסה 'לחסל' את התלות - כך נהפוך עצמנו לתלויים הרבה יותר. אני מדברת על תלות באופן מורחב - בפרט אולי במטפל, אבל גם בכלל באנשים, בחומרים, בסביבה, במזג האוויר ועוד. אמרתי פה לא פעם, שעצמאיים יודעים להיות תלויים. במידה הנכונה. אין דבר כזה שלא צריך משהו שהוא זולתך. ונתחיל גם באוכל ואוויר, למשל. אנשים משתמשים זה בזה וגו' (עמיחי ציטוט מעמוד ההדדיות של אודי). סוריקטה

מיכלי יקרה תודה יקרה האמת שלרוב כן עזר ששלחה סמס לאחר פגישה שלנו.. אני חושבת שבעקבות הנסיעה לבית ההורים כל הכאב הזה עולה. ראיתי את אימא . עכשיו מבינה שאני משליכה על המטפלת את הנטישה שחווינו בילדות מאימא שראתה את ההתעללות ולא עשתה כלום/נטשה הכאב הוא בלתי נסבל תודה שעזרת לי להבין...

חטולית יקרה המילים שלך היו כל כך מה שהיינו צריכים. מילים מקבלות ורכות ומבינות... תודה רבה

סוריקיטה יקרה כמה שהתגעגעתי למילים הנבונות שלך ואליך כמובן. תודה רבה

הי ינשוף, נכון כתבת שזו 'תחושה' של נטישה. היא לא נטשה אותך, אלא שאתן נפגשות עם מגבלות סיפוקה של המשאלה לקשר מוחלט. זה באמת מכאיב מאוד... אודי

הבת שלי בת 2.8 התחילה לאחרונה להרביץ לאחריה הקטן 1.3, כל פעם שהוא מתקרב אליה לשבת לידה או לקחת לה משחק הוא חוטף ממנה בעיטות או מכות בראש. זה התחיל לפני חודשיים בערך. אני יודעת שבגן שהיא נמצאת (יש 30 ילדים בגן) יש ילדים שחזקים ממנה. לדעתי היא למדה את זה בגן. השאלה היא איך לגרום לה להפסיק להתעלל באחיה... ואיך לגרום לה לשחק איתו ביחד, כרגע כל דבר שנמצא אצלו בידיים זה שלה, היא חוטפת לו משחקים ומרביצה לו. הוא מאוד מהופנט מכל מה שהיא עושה ומאוד רוצה את תשומת הלב שלה. כואב לי לראות אותה מתנהגת אליו ככה. יש עוד תינוק בן 3 חודשים שאליו שניהם מתייחסים מאוד יפה, מנשקים ומחבקים אותו.

הי דנה, בואי נחלק את השאלה לשניים -איך לגרום לה לא להרביץ לאחיה הקטן והחלק השני - איך לגרום לה לשחק איתו. אתחיל דווקא בחלק השני. זה לא סוד שאחאים רבים רבים בינהם כי בתוך תא משפחתי מתקיימת מטבע הדברים תחרות על משאבים ובעיקר על המשאבים ההוריים. לכן חשוב לשים לב שעם כל הקושי, כל ילד מקבל מספיק זמן איכותי עם ההורה, מה שיפחית באופן כללי את הצורך להתחרות ולהפעיל אגרסיה. כמו כן אני לא חושבת שאת בהכרח תצליחי לגרום לה לשחק איתו אבל כן תוכלי לייצר זמן מהנה משותף של שניהם יחד, עליו את מנצחת לפחות בפעמים הראשונות. אולי לבנות מחנה יחד.. משחק משפחה, לנדנד את שניהם יחד בגינה וכיוב'. זה מוביל אותי לחלק הראשון של השאלה - כיצד לגרום לה לא להתעלל באחיה. אז כל שצריך לעשות הוא לעצור את ההתנהגות האלימה באופן ברור וחד משמעי. זה אומר לעצור את הכל וברגע שהיא מרביצה לו לעמוד מולה, להעביר מסר ברור שאסור להרביץ, ולהרחיק אותה ממנו. זה צריך לקרות כמה פעמים באופן עקבי וברור ורק אז האלימות תעצר. זיכרי אמא, הכוח נמצא אצלך בידיים ולא אצלה. אינך צריכה לגרום לה לא להרביץ לו, אלא פשוט לעצור ולמנוע ממנה לעשות זאת. ברגע שביתך תצליח גם להנות מזמן איכותי איתך מבלי שהיא תרגיש שהיא נדרשת להלחם על כל רגע וכשהיא תוכל להרגיש הנאה משותפת עם אחיה לצד זה שתפנים את איסור האלימות רק אז תתחיל להיווצר תשתית ליחסים יותר קרובים וחבריים בינהם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

תודה רבה על תשובתך!!! אנסה ליישם את מה שכתבת. ומה בעניין הצעצועים? מבחינתה כל הצעצועים בבית הם שלה, כל משחק שהוא לוקח היא רצה וחוטפת לו ואומרת "זה שלי". האם יש דרך להסביר לה שהצעצועים משותפים ושגם לו מותר לקחת משהו? (גם אם אני נותנת לה את המשחק שהוא לקח ומביאה לו משחק אחר, היא חוטפת לו גם את זה)...

הי דנה, מה שיכול להנחות אותך בתנהלותך מולם הוא לנסות לחשוב מה צודק, לתבל את זה בחמלה ולהרבות בתיווך. הרי ברור לך שאין זה צודק שהיא תיקח לו כל צעצוע,ומנגד התנהגויות רכושניות הן טבעיות בגילאים האלה. אז כאמור מה שצריך לעשות הוא לתווך את ההחלטה ה"צודקת" שלך למשל "זה עכשיו אצלו, כשהוא יסיים את תוכלי לשחק עם זה. כל הצעצועים בבית משותפים ואני לא מרשה לחטוף". עלייך לעמוד על הכללים באופן ברור גם אם זה אומר לקחת לה את הצעצוע ולהחזיר לו (חרף מחאותיה הרמות). כמובן שאת תעמדי לצידה גם כאשר יקרה ההיפך וחשוב שתנסי לעשות את הדברים האלה בקור רוח, מבלי לכעוס עליה, אלא הטון צריך להיות מסביר ומלמד. בטווח הארוך המטרה שלך היא להנהיג בבית נורמות של כבוד ואיסור אלימות מכל סוג. לאגרסיה בהחלט יש מקום אבל ברגע שזה הופך לאלימות כלפי הזולת - שם צריך לעבור קו ברור שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב נקלעתי למערכת קשר זוגי עם בחורה שסובלת מהפרעת אישיות ושינויי מצבי רוח תקופה ארוכה אני מנסה לסיים איתה את הקשר ופשוט לא מצליח והיא בכלל לוחצת על חתונה ובטוחה שנגור יחד ונתחתן ולי כבר מאוד קשה איתה מבחינה נפשית לא יודע איך להיפרד ממנה אני כל עולמה והיא מאוד תלויה בי רגשית אני במבוך נוראי

היי עמי מבינה מאד את תחושתך נשמע שמצד אחד אתה דואג ואיכפתי אולי גם קשור אליה ומאידך אתה רוצה להפרד עם כמה שפחות נזקים וכאב. הייתי ממליצה לך לערב מישהו בסביבתב שיכול לעזור לך לעמוד מולה אולי בן משפחה שקרוב אליה או חברה טובה או גם לבדוק אם היא הולכת לטיפול...יתכן שיהיה לך קל יותר לעשות את הפרידה כאשר תדע שהיא מטופלת ומוחזקת "בידיים טובות" ליאת

בתי חגגה יום הולדת 17 לפני שעות ספורות..יום הולדת ...העצוב ביותר בחיי ואסביר מדוע: בתי נמצאת בקשר עם בחור ממשפחה לא טובה בלשון המעטה. משפחה שהיא חמולה בפני עצמה..הרבה אחים וכולם כפופים לאמא שתלטנית ביקורתית. הבעיה שבתי מאוהבת בבחור ולא מוכנה לשמוע דבר. היא החליטה להזמין ליום ההולדת את משפחתו...אולי כדי שאכיר אותם. אנחנו משפחה מסורתית, וכך נוהגים. הבעיה הגדולה שהמשפחה הגיעה שוב בחמולה אחת. ישבו כולם במרפסת הדירה ופשוט התעלמו מכל ההשקעה של בתי באירוע. זה היה כאב בלתי נתפס לראות, עמלנו כל כך על האירוע... והם באו ופשוט החלו לשוחח בקול רם שיחות בניהם ושכחו לאן הגיעו..כולל בן זוגה שלגמרי התעלם ליד אימו. אפילו את הזמן לחתוך את העוגה לא היה לה היא לא הצליחה לקבל את תשומת לב הנדרשת. לבסוף חתכה לכולם..עצוב עצוב. ומפחיד אותי שהיא מתקשרת למשפחה כזו נוראית...חסרת רגישות. ומדוע הבת שלי כה מרצה?? איך יפה כמוה ומוצלחת חסרת ביטחון?? אחרי האירוע אמרה לי "אמא זה לא מזיז לי למה שזה יזיז לך???? לא מצליחה לעצום עין. יש לי קשר טוב עם הבת שלי, אך איני יודעת איך להציל אותה<?תרתי משמע. היא כל כך רוצה להתחבב עליהם והם כל כך זילזלו..בבקשה ממתינה לתשובתך כיצד אסביר לה לאיזה בור נפלה? ושמגיע לה יחס הולם?

הי ליאת, זה נשמע שניסיתי כבר כמה וכמה פעמים לומר לה את שאת רואה מנקודת מבטך. הבעיה היא שמה שזה גורר בדרך כלל, הוא התבצרות בעמדה ההפוכה. אם הקשר בינכן באמת בעל תשתית טובה, אני מציעה לך להסיר את המבט הביקורתי שמאלץ אותך לעמוד מולה, ולחזור להתייצב לצידה. אם היא תצליח להרגיש ולהאמין שאת באמת לצידה, לא משנה מה את חושבת בתוך תוכך, היא אולי תוכל להרגיש גם יותר בנוח לשתף אותך בכל מה שהיא חווה שם בתוך מערכת היחסים (להבדיל ממה שקורה כרגע- לך היא מספרת אך ורק מה שטוב לה ומתכחשת לכל מה שאולי מפריע לה). דבר נוסף שכדאי לך לבחון הוא האם יש אמת בדבריה..אולי את משליכה כאן השלכות מעולמך הפנימי, מעברך, או מציפיותייך העתידיות, ולא מצליחה לראות שלביתך ולחבר שלה באמת ובתמים טוב יחד למרות הכל..נקודה למחשבה. ליאת יקרה, ביתך כבר ילדה גדולה, ומלבד העובדה שמשפחתו אינה מאוד מנומסת נאמר כך, אין סיבה ממשית להתערבות מידית וישירה מידי. לכן כל שאת יכולה לעשות בעיני הוא לנהוג בעצתי ולקוות לטוב בשלב זה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044