מחלת הסכיזופרניה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אני הבנתי שלא ידוע רבות על המחלה הזו, למשל: עדיין מנסים לפתח תרופה לסימנים השליליים. רופא אחד הסביר לי...שלפעמים נותנים סתם אבחנה של סכיזופרניה, כי זו הברירת מחדל שלהם במחשב. בנוסף, אני לא מבינה את כל הסייגים שבדבר, למשל: ד"ר הידש הסביר שלעיתים מתרחשת ירידה קוגניטיבית ורגשית ...בלי לתת עדיין הקשר למחלה עצמה והמשיך ואמר שככל שהזמן עובר הסיכויים להשיב את אותם יכולות קטנים והנזק הוא בלתי הפיך. לכן, אני מרגישב שאני כאילו "נופלת בין הכסאות" מחד, לתת לי אבחנה שאני סכיזופרנית היא כנראה עדיין לא ברורה..כי לא היו לי הזיות או שמיעת קולות...והפסיכוזה התרחשה במשך 5 חודשים ולא 6. היו רק מחשבות יחס וקצת פראנויה שלא לגמרי איבדתי את בוחן המציאות, היו חששות...ולא לא אובחנתי שיש לי הפרעת אישיות גבולית, לשאלתך. אני חושבת שאני תעלומה ....בעיניי הרופאים אך לא בעיניי, אני יודעת כי חליתי או לפחות שנגרמו לי הנזקים הקוגניטיביים והרגשיים וייתכן כי לעולם יותר לא יהיו התקפים (דבר שאני מאמינה בו חזק, כי הגלישה הפסיכוטית שלי ארעה הסיטואציה מאוד ספציבית שאפשר להמנע ממנה להבא)אך, עדיין זה לא אני כיום, ייתכן כי הנזקים אינם כה חריפים לעיניי הרופאים אך בעיניי הפער ממקודם הוא כה משמעותי שהוא משנה לגמרי את איכות חיי. אני מרגישה אשמה גדולה שיכולתי לצאת מזה ולא עשיתי כלום, הייתי אולי צריכה להיות בעשייה מרובה ולא לשבת בבית שנתיים וחצי אחרי. ואני מרגישה אשמה גדולה יותר שבכלל דבר זה החל וקרה, יכולתי למנוע את הסיטואציה שארעה שהחלה את המצב הזה. זה התחיל אצלי בלחצים רגשיים קשים, איום על נפשי ודימוי העצמי שלי, פגיעה רגשית קשה ומומשכת. אני אשמח לשמוע את דעתך בעניין, כי לדעתי בגלל שהמצב שלי לא כזה אקוטי לכאורה, הוא לדעתי כרוני וע"פ מה שקראתי בנושא. הדבר העיקרי שמטריד אותי הוא הסוג דכאון הזה שוב זה לא דכאון שהרופא חושב אותו..אני נראיץ לו בסדר...בדכאון יש יותר כח , כעס וכו'יב.. אצלי יש פאסיביות ...וכאילו נתק אבל זה למעשה ירידה קוגניטבית ורגשית משמעותית כאילו שהתובנה שלי נעלמה ואולי גם כושר השיפוט נפגע האם אתה מכיר רופא שיכול לעזור לי בעניין זה ...ולא יבטלו אותי ויאמרו חרדה ודכאון. האם בכל זאת ניתן להשיב את המצב לקדמותו לדעתך?
יש הבדל בין מחשבות יחס לבין מחשבות שווא של יחס. מחשבות יחס אינן פסיכוזה להבדיל ממחשבות שווא. תיאור ה"פסיכוזה" שלך מעורר ספק אם מדובר בפסיכוזה. יותר סביר שחווית חרדה גבוהה ולא פסיכוזה. גם בדיסתמיה- דיכאון כרוני ברמה בינונית יש את רוב הדברים שאת קראת להם "סימנים שליליים". שורה תחתונה אני לא חושב שיש לך סכיזופרניה. כמו כן, לחולים בסכיזופרניה יש מודעות נמוכה למחלה שלהם והם בד"כ לא מוטרדים מהנושאים שאת שואלת לגביהם. את יכולה לפנות לפסיכיאטר פרטי ליעוץ נוסף. אם את רוצה המלצות תרשמי היכן את גרה והיכן את מטופלת כיום.
דור- האם דיסטמיה במובן המילה כרוני, הכוונה לצמיתות? כמו כן אני סובלת מחרדה 24 שעות 7 ימים בשבוע גם עקב הטראומה שמבחינתי ארעה...פסיכוזה או לא, היא הייתה מבהילה, מאיימת, חשבתי שאני משתגעת... התכנים של מחשבות היחב היו מאין תוקפנות שהפנמתי פנימה בצורה חריגה וייחסתי לעצמי דברים מעליבים ופוגעים בערך העצמי בצורה משמעותית. בשל כך או לא, אני כאילו איבדתי את זהותי, אין חיות ואין שמחה, יש מחשבות פולשניות של האירוע ותכנוי , דהיינו מחשבות שליליות נונסטופ על עצמי, זכרון האירוע אינו מרפה ולו לרגע אחד, הוא מלווה אותי בכל רגע נתון. איבדתי עניין בחיים, יש יאוש גדול, אכזבה מעצמי ומהחיים, מהמשפחה ומחברים. די התנתקתי, אני לא מבלה, אין הנאה ורצון שוב בשל מחשבות אובססיביות שליליות . אני חוששת כי דבר זה ילווה אותי כל חיי בצורה זו או אחרת, קראתי שישנו אחוז לא מבוטל של אנשים שאירוע פוסט טראומטי מלווה אותם כל חייהם. כמו כן, אני נמנעת מלעשות דברים, מרגישה חשופה, כאילו ללא עור שיכול להגן. מה לדעתך, סוג הטיפול הנכון לי, התנהגותי קוגניטיבי או דינמי, תרופות לא עוזרות לי. לעיתים אני חשה זעם נרקסיסטי על המטפלת שהביאה אותי למצב זה, רגשי רשמה שאני איפשרתי את המתקפה הזו על עצמי וויתרתי על עצמי וכבודי. נ.ב לגביי הפסיכוזה זה סימן שאלה גדול, נכון שהיתה חרדה גדולה אך, הייתי גם מנותקת מהמציאות. דור תודה שאתה עונה לי בשיא הסבלנות ובצורה עיניינית וקולעת.