שאלה דחופה !
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שמי איתי, בן 25 מאובחן עם הפרעת קשב וריכוז ADHD, סטודנט באוניברסיטה ונוטל ריטלין. ברשותי ריטלין רגיל, SR 20 מ"ג, ו- LA 40 מ"ג. המינון שאני בד"כ נוטל הוא בין 15-20 מ"ג למנה (לא ליממה), פעמיים ביום, אף על פי שאינו יעיל והומלץ לי בשל כך להעלות את המינון (רופא). לדאבוני, אני חושש שגרמתי לעצמי לנזק בלתי הפיך בשל אירועים אחרונים בחצי שנה האחרונה. בתקופה זו הייתי נתון בלחץ בעבודה ובאוניברסיטה ורוב שעות היום למדתי כמו מטורף. בתקופה זו בת 6 חודשים, "פימפמתי" כל מס' שעות ריטלין (סוג של התמכרות) במינון שאני בד"כ נוטל שוב ושוב. לדוגמה יכולתי לקחת שני SR בצהריים אחרי שעה כדור שלם רגיל, אחרי 4 שעות כדור שלם LA + כדור רגיל שלם, אחרי 3-4 שעות עוד LA וכן הלאה.... הרגשתי ממש מכור !!! ואגב, אין זה קרה בעבר כלל !!! למעשה שנאתי את התרופה ולא לקחתי אותה הרבה !!! בנוסף לכך היות ולמדתי כמו מטורף גם לא ישנתי מס' ימים רצוף (כמובן על ריטלין בזמן זה). בד"כ לא הייתי ישן בין 2-4 ימים רצוף (ועל ריטלין) ולבסוף כשהלכתי לישון הייתי ישן 24 שעות מלאות, ובימים שלמחרת ישן חצי יום. וחוזר חלילה שוב ושוב. הדבר גרם לי אפילו לסבול מעיוותים בתפיסה. כיום אני במסלול הרגיל והבריא לאחר שהחלטתי לקחת את עצמי בידיים, ישן כמו בן אדם, ונוטל ריטלין 15 מ"ג בבוקר ו-15 מ"ג אחה"צ. היות ומדובר בריטלין היינו אמפטמין, ולא ישנתי ימים שלמים, אני חושש מהאפשרות שגרמתי לעצמי נזק בלתי הפיך ואולי אפילו "דפקתי" לעצמי את המוח. לא שיתפתי את הרופא שלי בדבר ולא נשלחתי לבדיקות. החשש נובע מאחר ואני יודע שסמים (בכללי) יוצרים חורים במוח וחוסר שינה מונע "ניקיון" של רעלניים המצטברים בתאים במוח ההורגים את גוף האדם בסופו של דבר. אני לא יודע מה לעשות או מה ההשלכות של מעשיי. אשמח לקבל תשובות בנדון. ברצוני לדעת מהם ההשלכות של מעשיי.... האם סביר שאכן גרמתי לעצמי נזק בלתי הפיך או שהוא הפיך.... האם יצרתי נזק כתוצאה מנטילת ריטלין במינוניי יתר.... או שמא מחוסר שינה מצטברת... היכן הנזק מתרחש בגוף אם בכלל... במוח... בלב.... בכבד... וכו'.... ואם זה המצב מה עליי לעשות... אשמח לקבל תשובה מפורטת... תודה רבה, איתי
הבנתי מהנירולוג שטיפל בי שאני סובלת מדכאון. עד כה הייתי בטוחה שאני סובלת מבעיות קשב וריכוז .על פי ממצאי "טובה " אינני מאובחנת כ-adhd.קראתי באתר שלכם על סוגי דכאון. על פי עניות דעתי אין לי מחשבות אובדניות, אני אימפולסיבית גם מתפרצת חסרת מנוחה אבל בעלת שמחת חיים מתפקדת בעבודה ובבית מצויין הסביבה חושבת שאני היפר .. ובעלת אנרגיות בלתי מסתיימות הרופא יעץ לי לגשת לפסיכיאטר לקבלת תרופה אכן כך? טיפול פסיכולוגי בשלב מסויים אינו עוזר .כיוון שפסיכולוג מביא אותך למודעות משהו ,אך לצערי אינו נותן לך כלים להתמודד. ןלשנות התנהגות. מה גם שאם הבעייה היא כימית אז.. יש לי פחד מתופעות לוואי מה עושים למי באמת פונים?
תאור מקרה: בחורה בת 18 התגייסה, עברה קורס של כחודש והכל היה תקין, לאחר שקיבלה הצבה התחילו בעיות ביחס של המפקדים אליה, כולל מצבים שבהם שיקרו לבחורה וכאשר רצה להיפגש עם קב"ן אמרו לה שאין בעיה שהיא יכולה להיפגש - בסופו של דבר נתנו לדבר עם גורם אחר שהוא בכלל לא קב"ן כלומר עבדו עליה כביכול. הבחורה לקחה את זה מאוד קשה את שאמרו לה קב"ן , והדבר התבטא בכך שהיא כל פעם שיחזרה בפני המשפחה את מה שעבר עליה והתחילה לבכות, ולבכות בכי היסטרי, בנוסף הייתה לה גם באותו שלב של הבכי הבלתי פוסק התקפת עצבים דבר שאף פעם לה היה לה היא הייתה בחורה נורמאלית לחלוטין, שמחה, עובדת, בחורה חרוצה. בנוסף במקביל לאותו סיפור בצבא, הבחורה עישנה מדי פעם וממש לא לעיתים קרובות סמים "קלים". הבחורה נפגשה עם פסיכיאטר והוא נתן לה טיפול של פרפרנאן 8 מייג, לוקחת אותו כחודשיים ויותר, הבחורה לאחר מכן כחודש חודשים החלה להרגיש שאין לה שמחת חיים, והיא עצובה, וגם המשפחה מרגישה שמצב רוחה ירוד, היא ניתן להגיד קצת מסתגרת, ואולי איטית מעט, נפגשה שוב עם אותו פסיכיאטר תיארה לו את הרגשתה והוא נתן לה בנוסף לכדור הראשון את הפאקסט 1 ליום. חשוב לציין שהבחורה נורמלית בחשיבתה לגמרי רגילה, וגם בהתגפי הזעם דיברה לעיין רק הייתה עצבנות מוגרברת, הבחורה לא סובלת מהתקפי פסיכוזה לגמרי מציאותית. אנחנו מאוד רוצים לעזור לה ולדעתנו יכול להיות שהיא לא קיבלה אבחנה טובה וסתם מעמיסים עליה כדורים שמתאימים לאנשים במצבים קשים יותר, אנה רוצים לקבל תשובה בהקדם האפשרי. האם ניתן להוריד את הכדורים בהדרגה? האם היא צריכה בכלל את הכדורים האלו? האם היא יכולה להשתמש רק בקלונקס? נשמח לתשובה ממצאה תודה רבה מראש.
