מחשבות טורדניות

שלום דר'. אני בת 31, ומעולם לא טופלתי בכדורים פסיכיאטריים או אובחנתי בידי פסיכיאטר. בשנה האחרונה אני חותכת את ידיי בעזרת זכוכית או כל כלי חד אחר ואף נהנית מכך. כמו כן אציין שמעולם לא עשיתי זאת ואף פחדתי מכאבים. כיום, אין בי שום פחד מכאב, ההפך, אני נהנית מכאב. אני יודעת שהדבר מורכב ולא סיפרתי על חיי האישיים, עיסוקיי, חיי זוגיות וכד' כי אולי הדבר נובע משם. חיי די שגרתיים, עבודה, בית, חבר, ביקור אצל הורים, שגרתי למדי כמו אצל כולם. כאב פנימי? אפשר לקרוא לזה כך? אם אגיד שעברתי בחיי הרבה מאוד ואף יותר מכל אדם ממוצע, יהיו כאלה שיצחקו ויגידו לעצמם "היא עוד לא עברה את מה שאני עברתי". ולעניין שלשמו נכנסתי הנה. החתכים וההנאה מכך. האם עליי ללכת לפסכיאטר לאבחון? האם אזדקק לכדורים? לתשובתך אודה. בברכה, ג'יין דו.

התשובה היא שצריך לטפל בבעיה חבל לפגוע בעצמיך אני חושב שכדאי ללכת לפסיכיאטר לאבחון יתכן ויהיה צורך בכדורים אבל לא לחשוש כיום הפסיכיאטריה מטפלת באיכות חיים וחבל לפספס ולא לקבל טיפול.