מנסה להחלים מאנורקסיה וסובלת מדיכאון

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה ואכילה רגשית

23/02/2011 | 11:59 | מאת: שחר

שלום, שמי שחר אני בת 19, סבלתי מאנורקסיה מגיל 15 עד גיל 18.5 (מבחינת משקל נמוך מאוד) ועכשיו בגלל שעליתי הרבה במשקל ואני כבר במשקל תקין, אני מאוד מאוד מדוכאת. אני סובלת ממחשבות אובדניות, סיוטים, חוסר רצון לעשות כלום בעצם. אני בטיפול פסיכולוגי וגם אצל דיאטנית, ומנסה כבר הרבה זמן לרדת במשקל בצורה נכונה עם ספורט, אך המשקל לא משתנה,הוא תקוע- כנראה בגלל הטראומה של הגוף. עכשיו אני מרגישה שאני חזרתי לנקודת ההתחלה של המחלה, ואני רק רוצה להפסיק לאכול עוד פעם, או פשוט למות. אני כבר לא יודעת מה לעשות ואף אחד לא מבין את המצב, במיוחד ההורים שלי שרק רוצים שאסיים שירות לאומי.

לקריאה נוספת והעמקה

שחר היקרה. עשית כברת דרך משמעותית אם הצלחת להגיע למשקל תקין וטוב שעשית אותה, אך למרבה הצער אינך נהנית מהישג זה אלא ליהפך. את סובלת ממנו כעת מאד עד כדי רצון להפסיק לאכול או חלילה למות. אני חייבת להגיד שזהו שלב מוכר ומשמעותי בדרך שלך להלחמה מלאה. אני יודעת שקשה לך להאמין לי כעת, אבל, יכול להיות מצב, בו המשקל הנוכחי יפריע לך פחות. אולי לא תהיי מרוצה ממנו ב100%, אך ייתכן שלא תרגישי את גופך ככל כך בלתי נסבל. לשם כך עלייך להמשיך בטיפול הפסיכולוגי (בהנחה שאת חשה שהוא מקום שמתאים לך), אבל הייתי מציעה להוסיף טיפולים משלימים שמסייעים להתיידד עם הגוף מחדש. אני כל כך מקווה שאת לא קוראת את זה וחושבת לעצמך שגם אני לא מבינה אותך. אני מאד מאד מאד מבינה. אני רק מנסה לעזור לך להבין שעל מנת להרגיש טוב יותר, לווא דווקא ירידה במשקל היא הפתרון ולראייה, אני מניחה שגם כשמשקל גופך היה נמוך יותר, לא היית מרוצה ממנו. טיפולים שיכולים לסייע הם: טיפול בתנועה, הידרותרפיה (טיפול במים), רכיבה טיפולית על סוסים, תרפיה באמנות. אני גם מציעה לך לחפש תחום אחר שאת יכולה לבטא דרכו את תחושותייך, כגון כתיבה, מוסיקה או אמנות. כל אלה יעזרו לך להסיט את מוקד תשומת הלב מהגוף לתחומים אחרים, ויהפכו את הירידה במשקל לפחות בוערת. ייתכן שתקופה כזו של הפוגה בשנאה לגוף שלך תקל עלייך, ואז תוכלי לשקול מחדש האם את אכן רוצה לרדת במשקל או שיכולה להגיע לפשרה עם המשקל הנוכחי. אם משהו ממה שכתבתי לא הרגיש לך מתאים חשוב לי שתכתבי לי את זה. מחכה לשמוע ממך גילי

23/02/2011 | 23:30 | מאת: שחר

גילי תודה רבה שעניתלי כל כךמהר! אני מבינה את כל מה שאת אומרת, הבעיה היא שאני מוסיקאית וניסיתי להיעזר בזה ובעוד הרבה דברים אחרים על מנת לשפר את המצב, ושום דבר לא עוזר. אני גם מרגישה שחזרתי לנקודת ההתחלה של המחלה. אני גם באה מבית מאוד בעייתי, וכרגע לצערי אני עדיין גרה עם ההורים. הפסיכולוגית שלי חושבת שאני צריכה להיעזר בטיפול תרופתי נגד הדיכאון, ולכן היא קבעה תור בשבילי עם פסיכיאטרית, בשבוע הבא. זה פשוט הורס לי את החיים, חוץ מהכל יש לי גם הפרעות שינה קשות וסיוטים. יש לך דעה מסויימת בקשר לטיפול תרופתי? אשמח לשמוע..ותודה רבה!

מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית