אכילה כפייתית
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
שלום גילי, אני בת 21 וסובלת מהפרעות אכילה מעל לשבע שנים. זה נע בין אכילה תחת משטר דיקטטורי, ל-אי אכילה, לאכילה כפייתית (יתר על המידה), להתעמלות מוגזמת, ושוב אכילה מוקפדת מדי עד אי אכילה, ושוב אכילה רגשית וכן הלאה וכן הלאה... כמובן שהרבה יותר קל פיזית להתמודד עם אכילה יתרה מאשר עם רעב בלתי פוסק ולכן הפרקים הארוכים יותר היו בסימן אכילה מוגזמת. פסיכולוגים מעולם לא הצליחו לעזור לי לפתור *אף* בעיה בחיי ולכן אני מרגישה חסרת אונים, שאין לי יותר למי לפנות ואני לעולם לא אצא מהגלגל הספציפי הזה. נכון להיום אני מוצאת את עצמי אוכלת כמויות בלתי סבירות של אוכל ומציפה את עצמי בקלוריות, שומנים ואני מאמינה שבעיות כולסטרול יתווספו בהמשך. יתר על כך בשיא הבולמוסים מתעצמת הפרעת הנשימה, בחילה, דיכאון (-סלידה עצמית, אכזבה, שנאה, חוסר אונים וכל היוצא בזה) אני אובדת עצות ומיואשת, כל המחשבות שלי אפורות וסובבות סביב הדבר הבא שאוכל, נמאס לי לחיות ככה, אולי בטעות יש לך רעיון קצת יותר מעשי לבחורה במצבי מלכל שאר האנשים שנקרו בדרכי?
שלום לך! כתיבתך משקפת לא רק את המעגל הקשה שנקלעת אליו אלא גם את חוש ההומור שנחנת בו, האינטיליגנציה והשפה היפה. אולי אצליח למצוא בטעות כמה רעיונות :) אני לא יודעת מה ניסית כבר, אבל אכתוב כיצד אני רואה את הדברים ותוכלי להגיב ונחשוב יחד. הבעיה שלך מורכבת: מאלמנט רגשי (כפי שכתבת: סלידה עצמית, אכזבה, שנאה, חוסר אונים) מאלמנט התנהגותי (דפוסי אכילה קיצוניים ולא יציבים) ומשיתוף פעולה הדוק בין שני הנ"ל (השפעה של הרגשות על האכילה ושל האכילה על הרגשות). הדרך היחידה לצאת ממצב זה היא לקיים תהליך טיפולי שמתייחס לשני האלמנטים האלה גם בנפרד וגם ביחד. כלומר: חייב להיות בתמונה מטפל, שמסייע לך להבין את רגשותייך ומלמד אותך לווסת אותם בדרכים חלופיות פרט לאכילה. וחייבת להיות בתמונה תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה, שתסייע לך לארגן את האכילה בצורה שלוקחת בחשבון את הנטיה שלך לקיצוניות, ותסייע לך לרכוש מחדש הרגלים תזונתיים מתונים ויציבים. ושני אלה חייבים להיות בקשר מקצועי בינהם. ולמה זה כל כך חשוב? כי כרגע הנפש שלך מתרגמת סערות רגשיות להתנהגות הרסנית באכילה. ולכן טיפול רגשי ללא ליווי של תזונאית עשוי לגרור החמרה בסמפטומים, ואילו טיפול של תזונאית בלבד יגרור שינויים רגשיים שיחבלו בתהליך. השאלה היא רק באיזו מסגרת תעשי את השילוב בין השניים. זו דעתי. אשמח לשמוע מה חשבת. גילי
הלוואי וחוש הומור, אינטיליגנציה ושפה יפה היו המרכיבים לאושר... לא כל כך נוח לי לכתוב ככה בפורום אף על פי שזה חסוי, אבל אני אשתדל. ניסיתי כל מיני צבעים של פסיכולוגים, וטיפולים ורבליים בעיקר. (מגיל 14 ועד תום שירותי הצבאי-20) תמיד הצלחתי לסבן אותם במילים יפות וכואבות אבל אף פעם לא הצלחתי לדבר על מה שאני מרגישה בהווה, יש לציין שכך נהגתי גם בפגישות עם הקבנית שקבעתי מרצוני החופשי. לא סתם כתבתי בהודעה הקודמת שסיוע רגשי לא עובד עלי, המוח שלי מתוחכם מדי כדי לתת לאנשים לחדור את חומות הברזל שמגינות עד חונקות את הלב שלי. לכן אני נוטה לפקפק בטיפול רגשי לצד תזונאית. אני לא אשקר, לא הפתעת אותי בתגובה, אבל בכל זאת את בעלת הנסיון, אז אקח לתשומת לבי את מה שכתבת ואולי בעתיד אפעל בהתאם. בכל אופן בזמן הקרוב אין באפשרותי לגשת לטיפולים. מודה לך על ההתייחסות. אה, אגב, אני יודעת שאולי לא יהייה סמכותי מצידך לענות על השאלה הבאה לכן את מוזמנת להתעלם, אבל שמתי לב שכשאני מעשנת (לא סיגריות, לצורך העניין) אני לא מתעסקת עם אוכל להבדיל משאר בני התמותה, האם יש כדורים או משהו שנחשב חוקי בארץ ונותן אפקט זהה?
גם לי לא עזר שום טיפול, לא פסיכולוגי ולא פסיכיאטרי, באספקט של הפרעת האכילה שלי. האם שמעת על קבוצת אכלני יתר אנונימיים? אנחנו אנשים שמכורים לאוכל ומטפלים בעצמנו בעזרת 12 הצעדים (מבוסס על תכנית 12 הצעדים של אלכוהוליסטים אנונימיים). איננו אנשי מקצוע ואיננו גובים תשלום עבור השתתפות בקבוצות. אני מזמינה אותך להכנס לאתר שלנו ולראות אם זה מתאים לך. אין הרשמה או דמי חברות ולא צריך להודיע לאף אחד לפני שמגיעים. http://www.oa-israel.org/
מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
