לגילי

גילי, שלום. אני סובלת מאכילה כפייתית ודיכאון,והתייעצתי איתך לפני זמן מה לגבי הטיפול שאני מצויה בו, ושינויים ושיפורים אפשריים. ובאמת הטיפול הפסיכולוגי הפך לפעמיים בשבוע, ויש לי כיום גם ליווי תזונתי.. כעקרון אני מרגישה שהטיפול הרגשי הפך הרבה יותר משמעותי עבורי, ונוצר קשר הרבה יותר עמוק. אך, דווקא האכילה הכפייתית והדיכאון לא השתפרו במבט כללי.. דווקא כי נוצר טיפול הרבה יותר משמעותי, ועדיין התחוות כל כך קשות, אז יש הרבה יותר יאוש. כי לכאורה, עשיתי כל מה שרק אפשר כדי לעזור לעצמי, ועדיין אין שינוי. ועולה בי כל הזמן ההרגשה שאין אף אחד בעולם שבאמת יוכל לעזור לי. נכון שהצלחתי להפוך את ההתקפים מיומיומיים ל-4 ימים בשבוע, וגם זה משהו, אך זה בהחלט לא מספק. וקשה לי עם כל התהליך הזה..להאמין שהסוף יהיה טוב ושיש סיכוי. עד מתי? מה שמכביד עלי עוד יותר, זה שיכלתי לתת יותר אמון וסבלנות לתהליך, אך ממש בתקופה הכי שחורה שלי, רגע לפני השינוי בטיפולים, העלתי איזה 7 קילו ומאז הגועל העצמי שלי ברמות שכבר אי אפשר לשאת. ובאטח לא לגלות הבנה לתהליך.. אני מרגישה שאני חייבת שינוי מיידי. וכמה שאני יודעת שדברים לוקחים זמן, אני לא יכולה לשאת את המצב הזה.. לוידעת בדיוק במה תוכלי לעזור לי.. הוד. הפסיכולוגית ממליצה לי כבר זמן מה להתחיל טיפול תרופתי בדיכאון כדי להשיג הקלה מיידית, אך אני לא תולה בזה את השינוי המיוחל, ולכן בינתיים נמנעת מלהחליט..