לגילי

גילי מקווה שזה בסדר שאני כותבת שוב היום בעבודה קרה משהו שמאוד הכעיס אותי ופגע בי. בדרך כלל כשאני חווה רגשות שליליים בעבודה אני מטיילת למטבח לנשנש משהו. היום לא. היום לא רציתי ללכת לאכול כדי להירגע. להיפך. היום הדחף היה לא לאכול. לא אכלתי בכלל. דילגתי על ארוחת הצהריים. כאילו באמצעות הלא לאכול אני מוכיחה שאני לא אפס כמו שהם אולי חושבים עליי. אני לא כישלון. גילי, אין לי כוח. אני רק רוצה להשיג שליטה ולאכול כמו בנאדם נורמלי, בצורה מסודרת. מה אני עושה?

תודה אני אצל תזונאית כבר יותר משנה ואצל פסיכולוג יותר משנתיים... היא לא ממש מבינה את הקושי שלי (מה הבעיה, היא אומרת לי, פשוט אל תאכלי, פשוט תאכלי בזמנים מסודרים, את פשוט צריכה כוח רצון) ואיתו אני לא ממש יכולה לדבר על זה... לפעמים מעלה את הנושא ואז בורחת. אני קצת חושבת שאולי היא צודקת ופשוט חסר לי כוח רצון לשנות. את חושבת שאפשר לעשות הפרדה בין אוכל לרגש?