נקרופוביה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

"פוסט טראומה" - למה זה קורה?

אירוע טראומטי מערער את התחושה שאנחנו יודעים מי אנחנו ומה קורה איתנו, ומעורר פחדים מפני המוות עוד בנושא : טיפול פסיכולוגי, שיטיון"פוסט טראומה" (Post traumatic stress disorder) היא הפרעה נפשית היכולה להופיע לאחר חשיפה לאירועים טראומטיים. טראומה נפשית היא אירוע בו נחשף האדם לחוויה המאיימת על חייו או על שלמותו הגופנית והמלווה בחרדה עזה ובתחושה של חוסר אונים. פעמים רבות, לאחר חשיפה לאירוע טראומטי, האדם מתחיל לחוש, לחשוב ולפעול אחרת מכפי שהכיר את עצמו קודם לאירוע. "פוסט טראומה" היא תסמונת בה מתבטא השינוי בקיומם של תסמינים נפשיים משלוש קבוצות:1. זיכרונות חוזרים ומעוררי חרדה של האירוע הטראומטי. זיכרונות אלו מופיעים שוב ושוב, אך בעיקר בעת חשיפה למצבים המזכירים את הטראומה ובסיוטים ליליים. לעיתים הזיכרונות של האירוע הטראומטי נחווים כאילו הם מתקיימים שוב, עכשיו, בהווה, עם תחושה של...
ללמוד עוד על נקרופוביה
"פוסט טראומה" - למה זה קורה?-תמונה

אירוע טראומטי מערער את התחושה שאנחנו יודעים מי אנחנו ומה...

מאת: ד"ר גיא אור
10/01/2008
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לנקרופוביה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

נקרופוביה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום רב בארבעת החודשים האחרונים סבלתי מדיכאון והיה לי פחד מהמוות נגשתי לרופא שלי והוא נתן לי פלוטין 20 מג כדור אחד ביום למשך חודש עברו רק 13 ימים מאז אני נוטל אותם אבל לאחרונה התחלתי לפתח הרבה תחושות של דזה וו כל דבר שקורה איתי אני משכנע את עצמי שזה דזה וו הייתכן שזה אחד מתופעות הלוואי של התרופה ?

שלום. לא יודע למה הכוונה לדה ג'וו אבל ברור שדבר שלא היה קיים לפני מתן תרופה ומופיע עם לקיחת התרופה יכול להיות קשור לחומר החיצוני שהחל לזרום בגוף. יש להתייעץ עם הרופא המטפל. פרופ לאון גרינהאוס מיינד קליניק mindclinictlv.co.il 036962733 036962745

29/05/2012 | 09:50 | מאת: מעיין
מתוך פורום בריאות הנפש

שלום, אני בת 28 ויש לי פחד גדול מהמוות לעצמי.. זה מפריע לי במשך 24 שעות הפחד הזה.. מה אפשר לעשות כדי לצאת מהפחד מהמוות???

אניממליץ להפגש עם פ סכאטר ןבמקביל להתחיל טיפול פסכולוגי

בשנות ה30 לחיי ויש לי פחד ממוות מגיל ילדות ממה זה נוביע ואך יוצאים מזה ..כתגלה שהוא פחד שהיה סמוי לי ואני לא צריך להגיד לאין זה הוביל אותי במשך כל השנים האלה

שלום לך, פחד מהמוות מלווה את כל בני-האדם והוא לובש צורות שונות אצל כל אחד, לעיתים עיסוק מוגזם בענייני בריאות, לעיתים מציאת אמונה דתית או מיסטית באשר לחיי העולם הבא ועוד. לא ניתן במסגרת פורום באינטרנט לתת לך הסבר יחיד, בלי להכיר את ההיסטוריה האישית שלך מקרוב. הכתובת לכך צריכה להיות ייעוץ פסיכולוגי פנים אל פנים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

אחת הבעיות המרכזיות ממנה סובלים חולי הסרטן היא ההתמודדות הנפשית עם המחלה. הכוונה היא - כל דבר המפריע לאותו אדם שהוא לא במישור הפיזי. לא פעם שמעתי מאדם המתמודד עם סרטן "זה לא הטיפולים, את אלה אני יכול לסבול, זה המצב הנפשי שמקשה כל- כך!". הרופאים והאחיות עושים עבודת קודש, ועושים כל שביכולתם לעזור ולתמוך במישור הפיזי. רוב הצוותים הרפואיים מאומנים ומיומנים במענה רפואי, אך אין להם את היכולת לתמוך ברמה הנפשית, בדרך כלל מבחינת זמן ולעיתים גם מבחינת ניסיון והכשרה מתאימה. * קיימים רופאים המטפלים באדם כמכלול של גוף פיזי ונפש, אך לצערי רופאים אלה הם עדיין יוצאי דופן, ד"ר ברני סיגאל, רופא מנתח סרטן מארצות הברית, היה מהראשונים בעשורים האחרונים שהתחיל לטפל בצורה הזו. מחלת הסרטן לצערנו מאוד נפוצה, ואחוזיי האנשים המתמודדים עם מחלה זו רק עולים משנה לשנה ואיתם מתמודדים גם הסביבה הקרובה, משפחה וחברים. רוב האנשים מתארים את חוויית גילוי המחלה כחוויה של "הרצפה נשמטה תחת רגליי". תמיכה נפשית היא היכולת לעזור לאדם המבקש תמיכה בדרך הנכונה והמתאימה לו עצמו. האדם התומך מתמודד עם בעיה מאוד קשה, גם הוא שותף לאותה רצפה שנשמטה, ויחד עם זאת הוא קיבל ג'וב נוסף שעליו לבצע אותו, ומיד, ברוב המקרים ללא שום ידע מקדים, הדרכה או הכשרה מתאימה למצב שכזה. בחברה שלנו סרטן ומוות נכנסים לקבוצת הנושאים שלא מדברים עליהם. כולנו יודעים שהם קיימים, אך הפחד מהם כל כך גדול שרובנו משתתקים רק לשמע המילה. יש כאלו שאפילו לא קוראים לסרטן בשמו אלא "המחלה". מספר נקודות החשובות על מנת לתמוך בצורה חיובית ובונה במתמודד עם מחלת הסרטן: תקשורת פתוחה: הרבה אנשים חושבים שעליהם להיות "חזקים" בשביל המתמודד עם מחלת הסרטן. הדרך השגרתית היא שהתומך לא ישתף וידבר עם המתמודד על כל קושי, פחד או כאב שיש לו בנושא. התנהגות מסוג זה גורמת באופן מיידי לריחוק ולערפל, דבר המקשה יותר על החולה. הדרך הטובה ביותר לתמוך, היא ע"י ביטוי אנושיות- כן לדבר, כן לשתף, להגיד מה כואב, כן לבטא אינטימיות ופגיעות ובכך לאפשר לחולה לבטא את עצמו באותה הדרך. שאילת שאלות: בהרבה מקרים אנחנו "יודעים" איך לעזור לאדם השני, מה הוא "צריך" עכשיו, ההנחה הזו מוטעית ומסוכנת. הדרך הפשוטה ביותר והנכונה לתמוך באדם הספציפי תבוא ממנו ע"י כך שנשאל אותו את השאלות- איך אפשר לתמוך בך? מה אתה מצפה ממני? וכו' לקבל את המתמודד: כל אדם מתמודד עם תקופת הטיפולים והמחלה בדרכו שלו, עלינו לאהוב אותם ולהיות שם בשבילם. ההתמודדות עם סרטן יכולה בהרבה מקרים לגרום למתמודד לעשות שינויים מהותיים בהתנהגות, דרך חיים, או כל דבר אחר. עלינו לתמוך ולקבל כל שינוי המתחולל בו. אופטימיות ותקווה: אחד הנושאים החשובים ביותר בהתמודדות עם סרטן הוא פחד מהמוות, בעצם "סטירת הלחי" מהיקום- אתה לא תחיה לנצח, הסטירה הזו עלולה לגרום לאותו אדם ולתומך בו לדאוג ולפחד מהמוות. הדבר הכי טוב שנוכל לעשות באותו הזמן הוא להפנים את המשפט הבא- "השאלה היא לא מתי אמות? אלא איך אוכל למצות את חיי עד אז". כשהמשפט הזה מוביל את דרכי, כל ההתייחסות וההסתכלות תשתנה. מידע: חקור ומצא מקרים דומים בפן הרפואי לזה של האדם שבו אתה תומך בהם החולה החלים, הבריא וחי באיכות חיים גבוהה. סטטיסטיקה לעולם לא עוזרת בהסתכלות על מקרה יחיד (המקרה האישי), לפחות לא סטטיסטיקה שלילית. לעומת זאת סטטיסטיקה חיובית מביאה כוחות נפשיים מתוך אופטימיות ותקווה, כוחות שהם כלי עזר חשוב להצלחת הטיפול. לסיכום, תמיכה באדם קרוב החולה היא מטלה מורכבת, עלינו להתמודד עם אותו קרוב, בנסיבות שונות לחלוטין מהרגיל, לקבל אותו ולהיות איתו שם, עם כל הפחדים שיעלו, הכאבים, השאלות, הכעסים, וכל דבר אחר שיעלה. עלינו להתמודד עם עצמנו, עם הפחד עם החולי והמוות שלנו. אני רואה במצבים קשים אלו הזדמנות, אני רואה בכך הזדמנות ליצירת שינוי, שיפור מערכות היחסים וסיכוי ליצירת איכות חיים טובה יותר מתוך הקושי והסבל. *** את המאמר כתבתי מתוך התמודדות עם סרטן שחזר פעמיים. גיא תבורי קבוצות תנופה - קבוצות העצמה לחולי סרטן ערב היכרות חינם לתוכנית קבוצות תנופה יתקיים ב- 16/2 בשעה 20:00 ב-"תות במרכז" בתל אביב.

.