בכי לפני השינה

בתי בת ה-13 חודשים תמיד היתה "תינוקת מופת" כשהגיע הזמן ללכת לישון. מאז שהתחילה לאכול מוצקים (בערך בגיל 7 חודשים) היא היתה יונקת את יניקת הלילה שלה בסביבות שבע וחצי ואז או נרדמת על הציצי או מתעוררת קצת אבל ללא שום בעיה נכנסת למיטה ונרדמת שוב לבד כעבור כמה דקות. לאחרונה - לפני כשבוע - היא פשוט מסרבת להפרד ממני ובוכה אימים כאשר שמים אותה במיטה. אפילו אם אני יושבת ליד המיטה זה לא עוזר כי היא נעמדת ומושיטה ידיים כאומרת, "קחי אותי!!!" שום דבר לא עוזר. אתמול היא נרדמה אחרי שעה וחצי של צרחות נוראיות וכשיצאתי מן החדר היא התעוררה כעבור מספר דקות וכל הסיפור חזר על עצמו במשך עוד שעה! אם אני מחזיקה אותי והיא נרדמת עלי מיד, אך ברגע ששמים אותה חזרה במיטה היא מתעוררת ובוכה. אני לא מבינה מה גורם לזה - זה כנראה לא גזים או בעיה 'רפואית' כי ברגע שהיא עלי היא נרגעת ונרדמת. שום דבר לא השתנה בסדר היום שלה - היא לא התחילה מעון, או קיבלה מטפלת חדשה או נאלצה להפרד ממני לתקופות ארוכות - ממש לא. הכל כשהיה תמיד. אם הבעיה היא "חרדת נטישה", איך מתמודדים? מה עושים?

קשה לדעת מה הסיבה לשינוי בהתנהגות. ילדים עוברים שלבים ושינויים, חלקם לא מוסברים. יתכן וזה סוג של חרדת פרידה לפני השינה, יתכן, וקשה לה השינוי והמעבר, שעד כה לא התמודדה איתו כי נרדמה כל כך בקלות. עכשיו לא קל לה להרדם, והיא נלחצת. בכל אופן, מאוד חשוב שלא תוותרו. תהיו נחושים וחד משמעיים שהיא צריכה להרדם. ולאט לאט היא תתרגל ותישן בהצלחה חלי

תודה על העזרה חלי. כשאת אומרת שעלינו להיות נחושים - מה עלינו לעשות כשהיא עומדת במיטה ובוכה? להשאיר אותה לעמוד? כרגע הדרך היחידה היא לחזור ולהשכיב אותה בכל פעם שהיא נעמדת ולהשאר בחדר עד שהיא נרדמת, אך זה לוקח כשעה וחצי כל ערב וקשה מאד נפשית לשבת בחדר כשהיא בוכה כך. האם יש דרך אחרת??