פעוטה בת שנה ושמונה חודשים מרביצה בגן

בוקר טוב חלי, אני מעוניינת להתייעץ איתך לגבי בתי שמה נעמה.נעמה בתי היא בתי הבכורה(אנו כמובן זוג נשוי ומאושר).כמובן שמכיוון שבתי היא הבכורה היא מפונקת קצת וגם הסבתא והסבא תורמים לכך. נעמה היא מדברת די הרבה מילים (אבא, אמא , סבתא ,סבא , בואי , קח, תן ועוד כל מיני מילים שאפשר להבין שהיא רוצה משהו או לא רוצה וכמובן ההבנה שלה היא גדולה) היא יודעת שני צבעים ולשים צורת במקום(עגול, משלולש, רבוע) סיפרתי לך את זה כדי שתקבלי אינדיקציה על בתי שהיא גם ילדה מפותחת שיכלית לגילה. אז ככה היא מרביצה לילדים בגן לפעמים כדי לעמוד על שלה - ולפעמים סתם ככה לילדים והגגנת מסבירה לה שאסור. בבית לפעמים היא מרביצה גם לי (כאילו מכה על הפנים) ואני כמובן מסבירה לה שאסור, אומרת לה שלא מרביצים כי זה כואב ואם רוצים משהו אז מבקשים, אבל אני עומדת על זה שאסור להרביץ. בגן הגננת תפסה אותי נושכת אז היא אומרת לה גם שאסור. בבית לפעמים היא גם משליכה צעצוע אז גם אני עומדת על זה שאסור להשליך צעצוע. (נוסף על הכול היא גם עקשנית ושאני אומרת לה לא היא לא תמיד שומעת) היא תתחיל לשמוע יותר. מה אני צריכה לעשות? יש טעם לפנות לבעל מקצוע ? אשמח לשמוע עצות??? אני ממש נואשת !!! תודה - מצטערת על המכתב הארוך

מיטל, לא הגעתי עוד לכל השאלות בכל מקרה, חשוב להמשיך להעביר לבתך מסר חד משמעי שאסור להרביץ. לא להאריך בהסברים ובמילים, לא לצפות שהיא תבין, אלא פשוט לומר שוב ושוב, 'אסור להרביץ', לקחת לה את היד שמכה, להרחיק אותה. בלי כעס אבל חד משמעית. היא אמורה להפנים בהדרגה זה חלק מתהליך משמעת שמתחיל בגיל שלה. זה לא חריג שילדים מכים או נושכים, אבל מאוד חשוב שתגובת המבוגרים תהיה חד משמעית ונחושה נסי בכוחות עצמך, את יכולה לקרא פרק בנושא משמעת מהספר שלי 'בגובה העיניים', מופיע באתר שלי,וגם פרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. אם לא תראי שיפור לאורך זמן, את יכולה להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי אשמח להתעדכן, בהצלחה חלי

היי חלי , תודה רבה לך על תגובתך. אז אני שמחה להודיע לך על שינוי בהתנהגותה של בתי עכשיו היא יותר שומעת לי לאחר כמה ימים שהצבתי לה גבולות חזק. בהתחלה זה היה בצעקות ( היא פתאום לא הבינה למה אני אומרת לה לא) אבל עכשיו הרבה יותר טוב כאשר אני אומרת לה משהו היא שומעת. לפעמים היא כאילו רוצה לבחון אותי היא מסתכלת עליי לדוגמא שהיא רוצה לפתוח את המזנון היא מסכלת אני רק אומרת לה לא! והיא פשוט לא עושה את זה. אני מניחה שזה העניין של ההצבת גבולות. שצריך גם אני מרימה את הקול אבל בסופו של דבר היא שומעת- וגם התחילה להגיד סליחה על משהו שהיא עושה לא טוב( שהיא מבקשת ממנה). אין מה להגיד זה קשה אבל מתחילים לראות תוצאות. שאלה אני רוצה לגעת אם עשיתי דבר נכון.. אתמול אכלנו ארוחת צהריים(שזה לאחר ההארוחה שלה בגן) בשעה 17:00 היא התחילה לזרוק את האוכל לאחר פעמיים שאמרתי לה לא - היא עשתה שוב. אז פשוט לקחתי לה את הצלחת ואמרתי לה מי שזורק אוכל --לא אוכל! ואז אחר כך היא נשכבה על הרצפםה ובכתה לא התיחסתי אמרתי לה שהיא בוכה אני לא שומעת ושהיא תפסיק לבכות אני פה ואני אקשיב לה. ואחרי דקה היא באמת באה אליי הביאה לי נשיקה - וישבה לאכול יפה. זה צעד נכון? (פשוט כאב לי הלב!!!!) שמתי לב גם מאז שאני מציבה לה גבולות היא הרבה יותר קשורה אליי - כאילו זה באמת שינה הרבה - יש מצב כזה?????? אשמח לעוד הצעות ממך!!! תודה רבה רבה!!!(סליחה שוב על המכתב הארוך , זו בתי הבכורה ואני קצת לחוצה) מיטל