פורום הורים וילדים במצבי גירושים

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
177 הודעות
84 תשובות מומחה
גולשים יקרים: הפורום נסגר. ניתן להפנות שאלות בנושא לפורום פסיכולוגיה קלינית של הילד והמתבגר.
05/02/2013 | 23:01 | מאת: קרן

אני גרושה עם ילד התהליך החל שהיה בן כ9 חוד הסיבה לכך היתה אלימות שהיתה בעיקר מילולית היה שתלטן וצרחן ללא שליטה לאחר מס אירועים אחרי שנולד בני וחווה את זה בביית החלטתי להתגרש כיום מתגוררת עם הורי . כהגענו לשלב של הסדרי ראייה לאחר גירושים מכוערים שבהן גם היתה מעורבת רווחה התקיימו הסדרי ראייה רגילים שבו האב לוקח את בנינו פעמיים בשבוע וכל שבת שנייה בשלב הראשוני הילד היה צורח מבכי שאביו בא לקחת אותו וזה היה קורע את ליבי ולא ידעתי כיצד לנהוג והיו בי חששות אם הכל תקין לאחר מס חוד זה נירגע והילד שמח ללכת לאביו ומאוד שמחה על כך . כיום זה הגיע למצב שהילד חוזר מאביו הוא לא רוצה לבוא אלי אני מאוד שמחה מצד אחד שזה המצב וחשוב לי רק שהילד יהיה לו טוב אבל מצד שני יש בי כל מיני חששות ופחדים שיש סיבה לכך שהילד כאילו לא רוצה אותי גם כל דבר קטן שלא ניראה לו והוא בוכה אז הוא ישר אומר אבא , חשוב לציין שבני בין שנתיים סהכ ואין לי מושג אם זה בסדר כלומר אולי אני לא בסדר זה יוצר בי פחדים . אני אעיד על עצמי שאני אמא מאוד טוטלית שמרעיפה עליו חום ואהבה אבל בכל זאת עוברת תהליך רגישי כרגע ואולי זה משפיע עליו . למרות כל זאת אפילו הצעתי לאביו שיבוא אולי לעיתים יותר תכופות כי הילד מתגעגע אליו אך הוא בא רק בעמים הרלוונטיים . חשוב לי לדעת האם זה בסדר וטיבעי שבני נוהג כך ומה עלי לעשות ? בא נאמר שגם המגורים אצל הורי הם לא כאלה פשוטים וישנה מידי פעם אוירת מתח וויכוחים והילד חש בזאת ואני חושבת שזה גם גורם משפיע אני אפילו לאחרונה מרגישה שאני גם לא דמות דומיננטית לגמרי בחייו כי זה לא ביית רגיל . חוץ מזה גם באופן זמני אנו גרים עם אחותי בעלה ושני ילדיה ולכן שרוי הרבה מתח . מצד אחד הוא מקבל אהבה מכולם אבל הוא יותר נעשה מרדן פחות מושמע ואני גם מאוד רכה איתו לאור המצב . כל הגורמים האלה גורמים לי תחושת חוסר ביטחון ומועקה . הייתי רוצה לשמוע עצה מאוד

01/12/2012 | 15:10 | מאת: מיקה

בן זוגי גרוש עם ילדה מקסימה בת 3 וחצי, בכל פעם שבן זוגי או אני קונים לה משהו חדש תגובתה הראשונה היא : גם אמא קנתה לי/ יש לי כזה אצל אמא וכיוב. חשוב לציין שהגירושין קרו ממש עם לידתה והיא חיה עם אמה בישוב המרוחק מאביה ( בן זוגי מגיע לביקור פעם בשבוע ואחת לשבועיים היא נמצאת איתנו סופשבוע) . האם יש משמעות לתגובתה שדורשת תשומת לב?

08/06/2008 | 10:10 | מאת: מירב00000

אני התגרשתי מאז בני היה בן חצי שנה הגרוש שלי מעיר אחרת כשעה וחצי נסיעה מביתי הוא בא לקחת את הילד רק סופ"ש שני הבעייה היא שאני חילונית לחלןטין והוא חוזר בתשובה הדוק מאוד ולאחרונה נהייה ביננו ויכוחים ומלחמות בקשר לחינוך הדתי של הילד אצל אבא שלו משגעים את הילד אביו ומשפחתו בקשר לדת מה יהיה עם הילד??????? יש לציין שהאבא הוא שתלטן כעסן ומלחיצ אותי ואת הילד

24/05/2008 | 17:15 | מאת: פרפקט

בעלי ואני הודענו לילדינו אתמול כי אנו עומדים להפרד , אני ביום שאחרי מרגישה הרבה יותר גרוע מאתמול מצליחים להרים את הראש?

20/05/2008 | 08:12 | מאת: מישהו

יש לי ילדה בת 9 חודש אישתי ואני החלטנו להתגרש לאחר שנה וחצי נישואים הבעיה היא שאני גר במרכז והיא רוצה לחזור לאילת. מה עליי לעשות עם הילדה? האם עליי לתת לה לגדל אותה לבד בלי לראות אותה?? אני שואל את זה כי אני יודע שיהיה לי מאוד קשה לנסוע לשם כל חודש וגם כשאני אסע במשך הזמן הילדה בקושי תכיר אותי והיא רק תסבול או שלא? בהתחשב בזה שאני לא כל כך אמיד.

היי, אני ובעלי בתהליכים ואני אמורה לעבור עם הילד בעוד שבועיים לדירה חדשה. איך אני אמורה או מה אני צריכה לעשות ואיך להתחיל להסביר זאת???

04/12/2007 | 06:18 | מאת: סתם אחדMMM

--------------------*דגש*----------------- אני בעיקרון ילד בן 15 ואני יכול להגיד לך שאם ההורים שלי היו מתגרשים הייתי מתוסכל אבל ילדים קצת יותר קטנים ממני שאני מדבר על הילדים שלך... הם לא הכי יתרגשו הם לא עוד לא מספיק בוגרים בשביל להביןן את המשמעות של זה אבל עדיין הם יבינו שקרה משהו רע

12/11/2007 | 13:03 | מאת: אחת

אני אמא ל- 2 ובהריון -- לפני כשבוע בעלי הכה אותי בנוכחות הילדים הגדול בן 4 הקטן בן 2 זו הפעם הראשונה שדבר מסוג זה קורה ( אלימות פיזית) אלימות מילולית היתה מאז שהקטן נולד לא פעם רציתי להתגרש ועכשיו אני ממש לא מוכנה לוותר אבל אני פוחדת שזה יהיה בצורה מגיעילה מצידו ושזה יפגע יותר בילדים היחס שלו לילדים הוא מאוד נוקשה וזה תמיד גורם לי לגונן עליהם יותר וכך לחילוקי דעות ומריבות קולניות ביננו אנחנו שנינו עובדי ציבור ויש בי פחד שזה יפגע בפרנסתנו. פחד נוסף שאולי לא יהיה ניתן למנוע לעולם זה שהגדול יפלוט מפיו את מה שראו עינו מול המשפחה ובגן מה עושים? יש טעם ליעוץ זוגי?

24/01/2007 | 10:05 | מאת: חגית

שלום! בתי בת ה - 4.5 מגרדת את ציפורניה (הציפורניים נראות כמו של מישהו שכוסס) ועושה זאת לא במודע ופוצעת את עצמה. ניסיתי כל דבר, עונש, פרס / מתנה, אך שום דבר לא עוזר. אשמח לעצה ועזרה. תודה חגית

18/01/2007 | 06:35 | מאת: פסיכולוגית

מחפשת חומרים כדי לגבש קבוצת תמיכה לילדים להורים גרושים בכיתות ג-ד בבי"ס שבו אחוזי הגירושין במשפחות גבוהים. יתקבלו בברכה הצעות לפעילויות, תמונות וכד' לשם יצירת דיון או טיפול רגשי בקבוצה.

17/01/2007 | 13:03 | מאת: חלי

שלום לכולם.. אני אמא לילדה בת 7 ו 4 עברתי גירושים קשים של אלימות במשפחה.. אבל אני כבר אחרי זה ביום הגט אבא של הבנות טלפן ואמר להם.. אני יותר לא אבא שלכם..אבא מת! מאז עברה שנה.. עברנו המון.. כמובן שאחרי כמה חודשים הוא יצר קשר.. הם בקשר טלפני.. ופעם בשבועיים שלושה הוא לוקח אותם שבת. מה שקרה שמחנוכה.. הם היו אצלו כמה ימים ושם הוא שיגע אותם שהוא נלחם בבית משפט שהם יעברו לגור איתו, ומאז הילדה מורדת בבית הספר, מרביצה שברה דברים בבית הספר וגם בבית, והילדה כל הזמן צועקת" אני רוצה לעבור לגור אצל אבא" אני כאמא עושה הכל כדי שלבנות יהיה טוב, והלכת להדרכת הורים, ומנסה באמת הכל אתמול היא עברה את הגבול, לקחתי אותה מהצהרון קודם כי היא לא הרגישה טוב.. והיינו בדרך לרופא.. כל הדרך היא נסתה לפתוח את הדלת של הרכב שהגעתי לגן של הקטנה.. ושם היא ברחה לי.. רצה לכביש הראשי, עצרה טרמפ.. וחזרה לצהרון (ילדה בת 7).. אני נלחצתי.. הזעקתי את כולם כי הילדה נעלמה לי, כל הרווחה הייתה על הרגליים, עד שטלפנו מהצהרון שהיא שם, בזעם אמרתי למנהלת הצהרון שהיום זה הסוף שלה(של הילדה) הם נבהלו מאד.. ובאו להרגיע אותי, כבר אמרתי לכולם שאני לא יכולה יותר.. שאני מוותרת ושהילדה תעבור לגור עם אבא שלה, בתוך תוכי אני יודעת שזה לא צעד נכון.. כי שם היא לא תקבל את החינוך הנכון (להזכיר שהוא גבר אלים) וגם מהרווחה אמרו לי שהם לא מוכנים לזה.. ושאני אמא טובה והלוואי והרבה הורים ילמדו ממני, לצערי אני תשושה כבר, מרגישה שאין לי כבר כוחות.. מהרווחה המליצו לי ללכת עם הילדה לפסיכיאטר, וזה שובר אותי יותר.. כי הילדה כרגע פגועה.. והיא צריכה טיפול פסיכולוגי שאני נלחמת עליו כבר שנה, הם זורקים את הכל לגורמים חיצוניים שנראה לי שיפגעו בילדה לעתיד.. (אולי אני טועה) אני מרגישה גמורה נפשית.. הילדה במצוקה ואני לא יכולה לעזור בבקשה אם יש ביכולתכם לעזור לי רציתי לדעם אם אתם יודעים על מ'קרים דומים או לקשר אותי עם אנשים שגם עברו או עוברים את זה בתודה... האמא הכואבת חלי

01/12/2006 | 20:03 | מאת: מירב

שלום, אני ובעלי בהליך גירושין, אשמח לקבל ייעוץ איך ומה אומרים לילדים (בן 11 ובת ה-7)? מה נכון, מה לא נכון.. כדאי ייעוץ מקצועי ומתי? תודה וסופ"ש נעים לכולם

17/02/2007 | 00:52 | מאת: זיו סופר

שלום רב, באופן כללי, כדאי לומר לילדים את האמת. ילדים הם מאד רגישים וחכמים (לעיתים הרבה יותר ממה שאנחנו מצפים שיהיו). הם ירגישו מהר מאד שהמשפחה במשבר. צריך לומר להם שאתם נפרדים (לא צריך להיכנס להסבר מדוע). חשוב מאד להעביר את המסר שאתם לא מתגרשים מהם (זה אחד הפחדים הגדולים של ילדים), אם האב עוזב אז להסביר שהוא לא עוזב אותם וימשיך תמיד להיות איתם בקשר. תשדרו להם הרבה אהבה. ניתן לשתף גם את יועצת ביה"ס ו/או המורה. הילדים יעברו משבר ולכן כדאי שבביה"ס יידעו מזכך. בנוגע לייעוץ - ניתן לפנות לאנשי מקצוע בעלי ניסיון בתחום. חשוב להיות עירניים לרמת המשבר שהילדים חווים. אם המשבר נמשך ויש ירדיה בלימודים (לא ירידה זמנית הקרובה למועד הגירושין אלא מתמשכת), אם מתחילות התפרצויות כעס, בכי, ירידה במצב רוח. במקרים כאלה בוודאי שכדאי לפנות לייעוץ מקצועי. זיו סופר, עובד סוציאלי יועץ אישי, זוגי ומשפחתי www.zivsoffer.co.il

להורים שמחפשים סידור לילד 035749542 0575749542

12/08/2006 | 21:17 | מאת: אודי

שלום שמי אודי ואני בהליך גירושים עם אשתי יש לנו ילד בגיל 3 בחודש הקרוב אנו עומדים להתגרש סופית ואני לא יודע איך לספר לילד שלנו לידיעתך הוא יהיה אצלי בהסדרי ראיה בימי שני ורביעי קבוע כולל לינה ושישי שבת שני כולל לינה אני מבקש מספר טיפים לאיך לספר לילד על הגירושים

05/08/2006 | 23:58 | מאת: פורומים עוקץ עוקץ פורומים

עוקץ,פורומים,פורומים,עוקץ קהילות עוקץ פורומים בשלל נושאים משחקים תוכנות שירים סרטים מידע חדשותי חם פורום דת ומדינה ועוד www.okets.co.il

שלום לכולכם, מכתב פרידה זה בא לסכם את חייו הקצרים של פורום זה. הגיתי אותו מתוך חיי האישיים שסייעו גם לעבודתי המקצועית, ושמחתי לחלוק עמכם - אתם שהצטרפתם ושיתפתם. לצערי בשבעה החודשים האחרונים אני מטופלת בנכדה הזקוקה לי באופן מיוחד, ואין באפשרותי להתפנות לניהול הפורום. מאחלת לכולכם שלווה ורוגע, פרידות נבונות מתחשבות ושקולות, ורק טוב שלכם נוחי

14/07/2006 | 00:04 | מאת: אמא מודאגת

שלום, הבת שלי בת 4. אני ובעלי פרודים כבר חצי שנה (הוא לא גר בבית כל התקופה). בעלי מגיע לראות אותה פעמיים בשבוע בימים קבועים ובשעות קבועות ואני גם מודיעה לה תמיד שמחר אבא יאסוף אותה מהגן. בכל התקופה לא דיברנו איתה מפורשות על הגירושים. בשבועיים הראשונים היא שאלה כל הזמן איפה אבא שלה ואמרתי לה שהוא יבוא ביום בשבוע שבו הוא אמור להגיע והתירוץ היה שאבא עובד והוא לא יכול לבוא עכשיו. בעלי בשנים האחרונות עבד בעיקר לילות כך שזה נשמע די הגיוני (לפחות בשבילי). אחרי שבועיים היא הפסיקה לחפש אותו ונראה שהיא הבינה והתרגלה למציאות החדשה. כל התקופה האחרונה היא מתפקדת כרגיל ולא נראה שיש איזשהי התנהגות חריגה מצידה. אך בכל זאת הייתי רוצה לדעת אם זה בסדר להשאיר את המצב כך או שצריך להסביר לה יותר? ואם יש צורך בהסבר נוסף, מה להסביר לה ואיך להסביר לה? האם יש צורך בהתערבות של יועץ/פסיכולוג ילדים? האם לעדכן את הגננת שלה?. אגב, הילדה נשארה לגור איתי באותה דירה בה גרנו קודם כך שמבחינת התנאים הסביבתיים הכל נשאר ללא שינוי.

הילדים לרוב מניסיון נפגעים ועלולים לשאת איתם טראומה לא קטנה. עורך דין גירושין - גנים דווקא היה ער לנושא הילדים מההתחלה. הוא מציין כמה דברים מועילים באתר שלו לגבי זה. http://www.isr-law.com ותודה לך גנים.

09/07/2006 | 21:34 | מאת: מיכל

שלום, אנו גרושים כחודש, לא גרים ביחד 5 חודשים. היא בת שנתיים וחצי, פקחית ועקשנית. בכל פעם שהוא בא לקחת אותה היא "מחפשת" מה לעשות- עוד בקבוק שתייה, ועוד חיבוק לאמא, ועוד בובה ועוד ספר ולבסוף פורצת בבכי גדול והסטרי שבו היא אומרת שהיא לא רוצה ללכת לאביה. גפ כאשר אני מכינה אותה לבואו, מודיעה לה בטרם עת היא אומרת שהיא לא מעוניינת ללכת אליו. חשוב לציין כי שוחחתי עמה על המצב החדש, אביה מגיע לראות אותה בימים קבועים, אך מספר שעות מאוד מצומצם, ובסופי שבוע היא אף אמורה לישון אצלו רק שהיא מגלה התנגדות. ידוע לי כי הוא אב מסור אך עם זאת לרוב הוא לא לוקח אותה לביתו אלה לחבריו או למשפחתו- אולי לכך יש איזשהי משמעות עבורה. גם כאשר הוא מנסה לשכנע אותה בעזרת דברים /חפצים/מקומות שהיא אוהבת היא מסרבת. מה ניתן לעשות? האם להכריח אותה? לוותר לה? תודה

06/07/2006 | 10:50 | מאת: א' מהצפון

אלה שלום, אני מכירה את הנושא הזה מקרוב ואכן לדעתי אין לתת עצות. יש לי ספר על זוגיות "הקשר הזוגי" ד"ר רינה קורן הוצאת "אח"-עמ' 300-306.-זה מדבר בדיוק על הבעיה שלך ואולי זה יתן לך זווית ראייה. למיטב זכרוני היא מדברת שם גם על הפתרון להפריד בתים-פתרון שגם קראתי עליו פעם בעיתון (אנשים אפילו ילדו ילדים משותפים אך הפרידו בתים ושמרו על הזוגיות) . מאחלת לך שיהיו לך הכוחות להחליט החלטות בכל אשר תחליטי.

24/06/2006 | 15:19 | מאת: סיגי

שלום. אני צריכה עזרה דחוף ,אני לא מסתדרת עים בעלי בכלל אנחנו רבים יום יום במיוחד ימי שבת כשאנו בבית יחד כל היום,הוא לא עוזר בכלום ,הוא לא מקלח את הילדים לא מאכיל אותם ,לא עוזר במטלות הבית וכשאני מבקשת משהו הוא אומר את לא יכולה לראות אותי יושב ? אבל כל הזמן אתה יושב מלבד שאתה בעבודה אני אומרת לו,ניסיתי לשוחח איתאו להסביר לו אך אין שינוי,אני עובדת בבית יחד עים הילדים מתמרנת עבודה ניקיון בישול וילדים אני לא יכולה להמשיך ככה בעייתי העיקרית היא :בני בן ה 5 לא מוכן שהוא ילך הוא בוכה ומשתולל שאבא לא ילך די אפסו כוחותי אין לי מושג איך לסיים נישואים אלו דבר חשוב שלא ציינתי הוא מתעלל בי מילולית אומר דברים קשים עלי ועל משפחתי וכשאני לא יכולה לשמוע עוד אני מאבדת עשתונות וזורקת עליו משהו וייי ואז אני זאת שלאבסדר

03/07/2006 | 11:14 | מאת: טל

היי סיגי.. לדעתי הדברים שכתבת מאוד קשים, ואני מבינה אותך כל כך... אני הייתי בסרט הזה עם תינוק אחד בלבד, וגם כך היה לי מאוד קשה. אני מייד הבנתי שעדיף לעשות את הצעד ולהתגרש, אך אני אדם חזק עם יכולת התמודדות גבוהה (לפחות כך זה נראה לי ולאחרים). את היא זו שצריכה להחליט על המשך חייך, אך לא לפני שתבררי את כל מה שתוכלי לפני ההחלטה. להתגרש זה לא תהליך פשוט, ולילדים לא תמיד קל לקבל את זה. זה קשה להם בתהליך עצמו וגם אחר כך (לאורך זמן). כך זה אצל בני לפחות (הוא בן 5). שיהיה לך בהצלחה בכל החלטה שתיקחי. טל

23/06/2006 | 01:12 | מאת: אלה

אני בשנות ה-40 , רווקה ללא ילדים, חיה עם בן זוג גרוש ואב לשלושה ילדים . הסדרי הילדים הם כאלה שהילדים מגיעים לכאן פעמיים בשבוע באמצע השבוע וכל שישי שבת שניה מיום שישי עד יום ראשון בבוקר . לא מעט ...הם בגילאי 10,15 ו-18, שתי בנות ובן. אנחנו שנה שלישית ביחד . בשנתיים הראשונות חיינו ביחד בשני בתים כאשר למעשה חייתי אצלו רוב הזמן אולם היתה לי דירה משלי . בחודשים האחרונים פיניתי את דירתי ועברתי אליו. הילדים שלו לא רוצים אותי ועושים הכל כדי לחבל ביחסים. נפרדנו למשך תקופה בת חודשיים. אי אפשר היה יותר לסבול את התלונות של וכלפי בגלל שהילדים לא רוצים... הוא ביקש לחזור, והבטיח שהכל יהי בסדר הוא יעמיד את הילדים במקום שאלה החיים שלו ויש לו זכות לחיים חדשים , וכו' . שכרנו דירה ביחד. בחודש הראשון הדברים היו סבירים. הילדים בדקו גבולות מה עוד אפשר לעשות אבל גם אני נאלצתי לשים גבולות., כי הם קיוו מאוד שבסופו של יום אלך לבית אחר. ומאז התחילהההתדרדרות. הם מתנהגים אלי לא יפה , לא אומרים שלום , מתעלמים ומעושים הכל להמאיס עלי את השהות. אני מצידי משתדלת "להיות בסדר" ...קונה מתנות לימי הולדת, לא שואלת יותר מידי שאלו אישיות כי הם לא רוצים את זה , אבל גם לאמכונה שיתחצפו אלי - מה שקורה לעיתים תכופות. הם לא מרפים והפעילו אולטימטום עליו שלא אכפת להם שיהיה איתי בקשר אבל בבית אחר כי אחרת הם לא רוצים לבוא אליו. בקיצור הם שמים תנאי שנפריד בתים. כל המצב גורם למריבות ביננו ולמעשה הזוגיות שלהו נהרס מכל זה. הוא הבטיח להם מאחורי גבי ללא ידיעתי כי בעוד 10 חודשים כאשר יגמר החוזה נפריד בתים. אני מאוד כועסת על כך. הוא לא נמצא איתי בחזית אחת. לפני שבוע צעק עלי בנוכחות בנו , למרות שלבסוף התברר שאני הייתי צודקת , גם לדבריו. הם פשט מפעילים עליו לחץ בלתי פוסק. יש לה תלונות על "הפרצוף שלי " ... על התנועות שלי...על כל דבר שלא יהיה ... אני באמת לא ידועת מה לעשות . נראה לי שהסיפור גמור אבל אנחנו סגורים עם חוזה לעוד שנה כמעט. אני לא ערוכה לעבור דירה מכל מיני סיבות והוא לא מוכן לעזוב את הדירה /) . הכל התקלקל בינינו. לא מרגישה שום הערכה כלפי , לא פירגון, לא יחס טוב לא הבנה עדכמה קשה גם לי . הוא לא רואה כמה קל לו שאני הגעתי ללא ילדים, וללא ספיחים קודמים ( חייתי במערכות יחסים ממושכות אולם ללא נישואים וללא ילדים, לצערי). אני מאוד כאובה , עצובה ומבולבלת . מה לעשות ? הוא לא מוכן בשום אופן ללכת ליעוץ וגם לא קצר מעוד ולו כדי לשמוע עוד דיעה . אודה מאוד על עצתך הטובה .

אלה שלום, ממכתבך ניכר שהשקעת זמן ותעצומות נפש כדי להצליח אך הדבר אינו עולה בידך והזוגיות מתפרקת מול עיניך. להרגשתך, בן זוגך אינו מעריך את השתדלותך ברם מסרב לשתף גורם מקצועי שיכול לתת מענה לקשר ביניכם, מה שמותיר אותך בודדה ומתוסכלת וודאי גם עצובה. מגיעה לך פינה עבור עצמך, שלצערי המדיום האינטרנטי אינו מאפשר כזו או יעוץ ראוי למקרה מורכב כזה שהעלית כאן, ואני ממליצה לך לפנות לייעוץ עבור עצמך, בו תוכלי לעבד את הקשר. מאחלת לך ימים קלים יותר נוחי

18/06/2006 | 15:16 | מאת: דני

הוריי רבים כל הזמן. האם עדיף לטובתם שיתגרשו?

שלום דני, שאלתך מצומצמת מכדי שאוכל להשיב עליה. אנא שתף יותר, אם ברצונך לקבל התייחסות הולמת. מאחלת לך ולמשפחתך להגיע להרמוניה. נוחי

30/05/2006 | 10:19 | מאת: שרון

לדודתי בן בגיל 12 כאשר היא נישאה שנית ונולד בן נוסף , הבן הגדול החל להיות מרדן לא רוצה ללמוד בורח מבית הספר בקיצור עושה מה שהוא רוצה ואין משהו או מישהו שיכול להבין לאיזה מערבולת נכנס ואיך והוציא אותו ממנה , הוא מאיים בעיקר על אמא שלו והדבר היחיד שהוא מוכן לעשות זה לשחק במחשב כל היום אפילו לשכוח לאכול ואת זה דודתי אסרה ומאז המצב גרוע אפילו יותר , הם הולכים לטיפול וייעוץ אבל בתקופה האחרונה הבן בורח גם מזה . איך אפשר להחזירו למוטב ולייצב את המצב לפחות להגיע עליו ולהבין מה קורה ? הוא טוען שהוא לא אוהב את אימו יותר וגם חבל שהתחתנה שעדיף שבן הזוג "יעוף" מהבית , יש לציין שדודתי נשואה לאותו אדם ובטח אין סיבה שהבן יפריד בינהם גם אם כל מעשיו מכוונים למטרה זו .

סליחה שאני מתערב... אבל משהו חסר ...איפה האבא של אותו נער מתבגר ? את לא מזכירה אותו בכלל.....

האבא מתגורר בחו"ל גם הוא נשוי ומשוחח בטלפון עם הבן אבל זה לא עוזר , ומאז שכתבתי המצב אפילו גרוע יותר הוא אינו ממושמע לאף אחד אינו מוכן לקבל על עצמו שום מטלה , לא מכין שיעורים , לא מכין עבודות המורים מנסים להגיע אליו ומתנהגים איתו בכפפות משי כולל ההורים אבל כלום לא עוזר הוא רוצה לקבל את מה שהוא רוצה ואינו מוכן לשום מגבלה עם אומרים לו לא הוא משתולל מקלל זורק חפצים הכל בחוצפה . החוק קובע שאסור להכות ילד , אסור לצעוק עליו ההורים גם בענישה מאוד מוגבלים והילדים יודעים את זה ולכן סמכות ההורים הולכת ונגמרת תאמין לי דודתי בימים האחרונים יוצאת מדעתה .

שלום שרון, את מספרת שהילד כבר נמצא בטיפול אך אינו משתף פעולה. לדעתי, על המטפל/ת הנוכחי להנחות את האם כיצד לנהוג במצב זה, ואם אינו בעל מיומנות ספציפית לאלימות אצל בני נוער, יש לחפש מטפל/ת מומחה בתחום זה. אם פנית לפורום זה מתוך מחשבה שיש קשר לגירושי הוריו, אין זה משנה כהוא זה. ילד שהורגל בהתנהגות הרסנית, מצוי בסיכון גבוה מאד הן לעצמו והן כלפי סביבתו, וחשוב לטפל בו ומיד !! צירפתי לכאן קישור לראיון עם פרופ' חיים עומר בעיתון "הארץ" בנושא זה: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=33491 וכמובן שאפשר למצוא מטפלים נוספים מתאימים. מאד הייתי רוצה לדעת כיצד מתפתחים העניינים. תודה, נוחי

פסיכולוג/ית ילדים המנוסה בהפרדת הילדים מהורה ע"י הורה משמורן. ילדיי עוזבים את הארץ בסוף החופש הגדול עם גרושתי לחו"ל. למרות שחתמתי על הסכם המאשר האפשרות הזו לפני כשנה לטובת הילדים, היום אני די מתלבט אם עשיתי נכון. הילדים מתחננים להישאר עימי בארץ ואני קרוע בתוכי ולא יודע האם לפעול לטובת העניין ולנסות להשאירם איתי בארץ (וזה אומר שהם יחיו בנפרד מאימם במשך שנה שלמה ) או שאניח לעניין ואשלח אותם לדאבוני הרב כמובן, עם אימם ולא אראה אותם אני במשך שנה שלמה. אני מעוניין להתייעץ עם פסיכולו/ית ילדים שהתנסה באירוע דומה על מנת שיכוון אותי וידריך אותי מה עליי לעשות וכיצד עליי לנהוג במקרה כזה לטובת הילדים. אשמח לתגובתך הדחופה. גיל

http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2216-16106,00.html http://www.starmed.co.il/Forum/131

שלום גיל, ראשית ברצוני להתייחס לפנייתך "פסיכולוגית ילדים המנוסה בהפרדת הילדים"... אני מניחה שכוונתך היתה למצוא מטפל/ת שהתנסה כבר בעבודה עם משפחה גרושה, בה אחד ההורים עבר לארץ אחרת עם הילדים. אני מקווה שאין פסיכולוגית ילדים שכזו, שמומחית להפרידם מההורה המשמורן... ובהתייחס לסיפורך האישי, אני יכולה להבין את גלי האמביוולנטיות העולים בך בהקשר לפרידתך מילדיך לתקופה ארוכה בת שנה. אין זו החלטה קלה עבורך וגם עבור ילדיך הפרידה המתעתדת אינה קלה. קרוב לודאי שהם גם חשים אותך ומגיבים לקשייך, שייתכן ומצטרפים לקשיי פרידותיהם שלהם מחבריהם וממסגרות חייהם. הייתי מציעה לך למצוא בהקדם איש טיפול טוב/ה, שיפגוש את המשפחה כדי לסייע בהכנת כולכם לפרידה. אינני יודעת מהם גילאי ילדיך, אולם ישנם מקרים בהם ילדים בגילאי 16-17 בערך, נשארים בארץ להמשך לימודיהם ושירותם בצבא, גם כאשר המשפחה אינה גרושה ושני ההורים יוצאים את הארץ עם ילדיהם האחרים. מעניין לשמוע איך הסתדרתם. נוחי

הפרדה מהורה משמורן ? והפרדה מהורה שאינו משמרון היא מוסרית ? אני משוכנע שלא התכוונת לכך...אבל בלי משים מופרדים ילדים מאחד מהוריהם על ידי "מומחים"....אני חלילא לא חושד שאת אחת מהם...אבל בכול זאת "נפלט"....

22/05/2006 | 18:22 | מאת: holly & sheila

היי... אנחנו סטודנטיות לפסיכולוגיה ורצינו להתייעץ לגבי עבודת מצגת שאנו צריכות להגיש. מדובר במקרה הנ"ל : לילי, סטודנטית באוניברסיטה, שעברה חיים לא קלים, למשל: גירושי הוריה בגיל 6, אביה התחתן מיד לאחר מכן והיא נאלצה לשאת בנטל המשפחה והבית עקב יציאת אמה לעבודה. בגיל 13 אמה התחתנה מחדש ,ולילי סבלה מהתעללות מינית מצד אחיה החורג. במקביל, היא החלה להתחבר לחבר'ה מפוקפקים אשר השתמשו בסמים וניהלו אורח חיים פרוץ: סמים, מין לא מבוקר עם בנים ובנות, ציוניה התדרדרו. בגיל 15 אמה התגרשה.וכך הפסיקה ההתעללות, אך המשיכה באורח החיים כרגיל. גם לאחר שהחלה ללמוד באוניברסיטה, היא פיתחה קשר מיני תלותי עם סטודנט, וכאשר זה רצה לעזוב אותה, היא הגיבה בקיצוניות (שבירת כלים וחיתוך פירקי ידיה).התנהלות חייה סבבה סביב התנהגות פלרטטנית ("אתה המיוחד בשבילי"- משפט המפתח שלה) בקיצור, היא היתה מוצאת לנכון לפתור כל בעיה באופן מיני. אנו חושבות שמדובר בהפרעת אישיות גבולית, אולם הפרעה זו נחלקת לתתי הפרעות, ואנו מתלבטות מהי האבחנה המדוייקת... נשמח לשמוע מהי אבחנתך המקצועית. תודה רבה

22/05/2006 | 22:33 | מאת: גולשת

מנהלת הפורום איננה פסיכולוגית... מדוע שלא תפנו לפורום פסיכולוגיה קלינית ??

לסטודנטיות - מה הקשר לפורום? ולגולשת - ישנם מטפלים מתחומי עבודה סוציאלית וטיפול באמנות, שהתמחו בתחומים הפסיכיאטריים והם בעלי ידע רלוונטי. נוחי

זו שוב גלי. דבר חשוב ששכחתי: בעלי "מרעיל" את ילדיי כלפיי. אומר להם מליון פעם, כמו שטיפת מוח, שאני אמא לא טובה, שלא איכפת לי מהם, שאני חושבת רק על עצמי ושאני זונה שחושבת כל היום רק על גברים... בתי מתבגרת. המון פעמים היא כועסת על אבא שלה שמשפיל אותי בצורה כזו בוטה, אך אני מרגישה מדי פעם שמשהו מכרסם בליבה והיחס שלה אלי השתנה... כיצד אני יכולה להסביר לה מה קורה באמת? למה אבא מדבר בצורה כל כך מכוערת ולא מכבדת? בני בן ה- 8 שואל אותי כל הזמן מה זה זונה?? מה עלי להשיב? כיצד עלי להתנהג?? אני חסרת אונים ואובדת עיצות!!! דרך אגב, ילדיי וגם הוא יודעים שאני הולכת רק לעבודה ומשם הביתה. אני מעולם לא יוצאת לשומקום, לא לבלות ואפילו לא לחברות. את כל כולי אני משקיעה לבית ובילדים. כמעט מעולם לא אמרתי לילדיי כמה אבא שלהם הוא באמת אדם מגעיל ולא מכבד.

לקריאה נוספת והעמקה

גלי יקרה, המלצתי בתגובתי הקודמת אליך, תקפה גם כאן - לפנות לייעוץ זוגי. טיפול טוב אצל איש מקצוע, יתמקד בשלב זה של פרידת ההורים, בטובת הילדים. אין זו אחריותו הבלעדית של המטפל, אם בעלך אינו מסוגל לתפוס את הנזק שבמעשיו. ייתכן ואישיותו היא כזו שרק טיפול עמוק יותר ואישי אולי יסייע, וזאת אך ורק כאשר הוא יפנה אליו מרצונו. באשר לילדיך - הצעתי לך ליזום שיחה עם שניהם, ביחד או לחוד, ולהודיע להם שאינך מתכוונת יותר לשתפם ביחסים שבינך לבין אביהם. אולי תוכלי לחזקם ולעזור להם בדרך זו, לומר לאביהם, שאין זה נכון להם לשמוע בגנותך. במידה ולא יצלח בידך הדבר, הדרך היחידה היא לפנות לאיש מקצוע בעצמך, לשתפו, ולבקש ממנו שיפנה בעצמו לאב ויזמינו אליו לפגישה, אפילו אם חד-פעמית, בה יסביר לו את השלכות התנהגותו על ילדיו. בהזדמנות זו יוכל המטפל גם להציג בפניו אלטרנטיבות אחרות להתערבות לטובת ילדיו. מצפה לתגובתך. נוחי

20/05/2006 | 11:41 | מאת: גלי

אני בת 36 ואם לילדה בת 16 ובן 8. בעלי ואני נשואים זה 17 שנים אך מסוכסכים מזה זמן רב. ניסיתי להתגרש אך ללא הצלחה, ביקשתי ממנו מספר פעמים לעזוב את הבית ולהיפרד, גם ללא הצלחה. בשנה האחרונה הוא החליט להשתמש בילדים כנשק כשראה ששאר הדברים שהצליחו בעבר כבר לא מועילים יותר. הוא משתף את הילדים בכל מה שעבר עלינו, בכל הילדות שלי (עברתי התעללות מינית ע"י אחי וסיפרתי לו על כך לפני 17 שנים), בכל שיחה שלנו, בכל מה שקשור במשפחה שלי (לדוגמא: אח חולה במחלה קשה, אב שעזב את הבית לאחר 36 שנות נישואים ובגד באמי..) הלב שלי נקרע לגזרים כשאני שומעת אותו משוחח עם הילדה ואני כועסת מאד על חוסר הרגישות. אני בטוחה שהוא פוצע את הנשמה של הבת בעיקר ואני מרגישה שאני לא יכולה לעשות דבר. ניסיתי להסביר לו איזה נזק בלתי הפיך הוא גורם לה, אבל חשתי שהוא מאושר שזה מרגיז אותי ומוציא אותי מדעתי. כמו כן, הוא אוסר על הילדים להיפגש עם משפחתי בשנה האחרונה ואינני רוצה שיהיו באמצע (לכן ניתקתי קשר כמעט עם כל המשפחה). אני חסרת אונים והילדים סובלים מאד!!!!!!!!!!!!! מה עלי לעשות???

לקריאה נוספת והעמקה

שלום גלי, כואב ומתסכל כאשר אינך יכולה למנוע מהאב מלפגוע בילדיכם. נראה שאינו מודע לנזק העצום לנפשם הנגרם מהתנהגותו. האם ניסיתם ייעוץ זוגי? מטפל/ת זוגי טוב, יכול לעבוד עם שניכם גם על פרידה נכונה עם כמה שפחות פגיעה בילדים. אשמח שתחזרי לכאן לעדכן. נוחי

הי גלי, שכחתי לציין דבר חשוב ביותר! אסור אסור אסור לך לנתק את קשרייך עם משפחתך. את וילדיך עומדים בפתח תקופה שבה תזדקקו לקרובייך, ועליך לשמור כל מי שיוכל להיות עמכם בעת הזו. נוחי

25/04/2006 | 09:17 | מאת: קרן

בן זוגי ואני חושבים על גירושים, ויש לנו ילד בן שנה וחצי האם תוכלי להפנות אותי ליועץ/ת שידריך אותנו איך לעשות זאת בצורה האופטימאלית מבחינת הילד.

10/05/2006 | 10:12 | מאת: נפגע פק"ס

תקראו גם את התגובות.... http://www.nfc.co.il/replyes/showReply.asp?docId=14924&subjectId=3&id=660150

שלום לך קרן, מאחר ועבר זמן רב מאז בקשתך, תקוותי שכבר מצאת לך מענה. ומעשית, כדאי שהטיפול יהיה ממוקם באזור מגוריכם, כך שתוכלו לעמוד בו. אם עדיין הינך מתלבטת, אנא חזרי. כל טוב, נוחי

17/04/2006 | 00:06 | מאת: a

שלום רב, ברצוני לשאול אותכם שאלה: אני בן 23, בן להורים שנשואים 28 שנה. להורים יש כל אחד סיפור חיים קשה עוד מהבית, שאותו הם נושאים הלאה איתם.חוץ ממני, יש לי עוד 2 אחים: אחות בת 17 ואח בן 27 שלא חי בבית כבר. זה מספר שנים שבכל תקופה מסוימת מתרחשת מריבה ביניהם, שלעיתים אף מגיעה לאלימות פיזית "קלה מאוד" (השלכת כוס תה וכדומה). הבעיה היא שהאמא עברה שינוי משמעותי בחייה, וקיבלה טיפולים ממספר גורמים (הילינג, הומאופתיה) ולעומת זאת אבא נשאר באותו מקום תקוע. האמא לא רואה אותו כשותף מלא וכאחד שנשאר ילד מאחור ולא התקדם, ולא רואה את העתיד. יש לציין, כי בכל ריב מחדש האיומים לגירושין חוזרים על עצמם, רק שהפעם התוצאה הופכת ליותר ממשית. בנוסף, אמי באופן קבוע מתחרה באחותי על היחס מאב המשפחה, כאילו שמדובר בתסביך אלקטרה, ולכן מבקשת תמיד שאב המשפחה יצדד אותה (את אמי) בכל מחיר, גם במחיר של אי כיבוד הבת (כבוד מינימאלי). אני בהתלבטות לאיזה טיפול לשלוח את אב המשפחה, מכיוון שהאמא נמצאת כרגע בטיפול הומאופתי צמוד. כמו כן, יש לציין שזו הפעם הראשונה שאב המשפחה מסכים ומכיר בעובדה שהוא זקוק לטיפול הזה, רק שמהידע הכללי שלי אני יודע שטיפול פסיכולוגי, לדוגמא, לא יעיל במקרים האלה והוא מתמשך לאורך זמן רב ללא הואיל. אשמח לקבל מכם ייעוץ בהקדם האפשרי. בכבוד רב.

שלום a, נישואיהם של הוריך מתוארים על-ידך כרצופי משברים, ואתה מעלה חשש שהפעם הם עלו על שרטון ממשי עד לפירוקם. כפי שאתה מציג אותם, אמך דאגה לפתח את עצמה לאורך השנים בעוד אביך נשאר מאחור, מה שגורם לה לחוסר הערכה כלפיו ולהרגשת פער בלתי ניתן לגישור ביניהם. איך אביך מרגיש עם יחסה זה? באשר ליחסים אב-אם-בת, פעמים רבות האם חשה נבגדת ומורחקת מבתה, כאשר האב מצדד בבת, בעוד היא מצפה ממנו כבן-זוגה, לסיוע ביחסים עם בתה. המלצתי להוריך היא לפנות לייעוץ אצל מטפל זוגי ומשפחתי, שבא ממקצוע הפסיכולוגיה או העבודה הסוציאלית או טיפול באמנות. אינ לי מידע על מטפלים בהומיאופטיה או בהילינג שהם גם מומחים לטיפול זוגי. בהצלחה ! נוחי

09/04/2006 | 19:34 | מאת: גילי

לך ולבני ביתך, חג שמח..... ולמשתתפי הפורום.

תוד לך גילי, על-אף התמהמהות תשובתי. מקווה שגם את השתחררת בחג זה... נוחי

נוחי שלום, לפני כחודש עזבתי את הבית. בני הגדול (בן 16) מסרב לבא לדירתי ובכלל לא מעוניין לדבר איתי. עלי לציין שעד ליום העזיבה היה בינינו קשר מצויין, עמוק וחם. לטענת בני, העובדה שעזבתי אותם בגלל שלא הסתדרתי עם אמא מראה על אגואיזם, ועל כך שאינני אוהב אותם. הוא אינו סולח לי על כך ועל כך שפגעתי באמא אשר לא רצתה בפרידה. לדעתו אני אדם מגעיל, אגואיסט והוא אינו מעוניין בקשר איתי. למרות הדברים הקשים, אני מקפיד להתקשר אליו 3 פעמים בשבוע ולהציע לו שניפגש. התגובות שלו עד עתה הן קשות ובלתי נעימות. שאלתי היא, מהי הדרך בה עלי לבחור על מנת לגרום לחידוש הקשר ביננו ? האם עלי להרפות ולחכות שהוא יחזר אחרי ? תודה, דורון

עיצה מנסיון , כולל התנסות אישית כבן, (אני לא בעל מקצוע בתחום). מהכרות עם מקרים דומים....לא תמיד יש פתרון. הבית החדש שלך מסמן עבורו את הפרידה .... נראה שאתה מנסה לכפות עליו את השינוי. עצתי- 1. תרפה. 2. פגוש אותו רק בסיטיואציות הדומות לקשר בינכם בעבר. 3. תשקיע בו גם כלכלית וגם זמן והרבה יותר (חובת ההוכחה עליך). 4. הילד קשור לאימו, הראה שאתה דואג גם לה. הפתרון האידיאלי הוא תמיד שלום בית..... בהצלחה וחג חירות שמח.

דורון שלום, ומתנצלת על השהיית התגובה. הניכור של בנך כלפיך הינו מכאיב ומתסכל. מצד אחד הוא מאשים אותך בפגיעה בו ובאמו, ומאידך, עליך לשמור על פרטי הגירושין בינך ובין גרושתך בלבד, מבלי לערבו בהם. מה שמותיר אותך חסר אונים מול האשמותיו. הצעתי הראשונה לך: לא לוותר על הנסיונות לקשר עימו. הוא זקוק לך, מה-גם שהקשר ביניכם עד לגירושין היה חם וטוב. וזכור שהוא בגיל ההתבגרות שבו הרגשות הינם עוצמתיים וקיצוניים. והצעתי הנוספת - לשלוח אליו מכתב בו תתאר לו את אהבתך אליו כאביו, מבלי להזכיר ולו במילה את גירושיך מאמו. המסר יכול להכיל זכרונות של שניכם מינקותו ומילדותו, את געגועיך אליו, ואת היותו בשבילו בכל זמן. אשמח להתעדכן בהמשך בסיפורך הלא-פשוט... בהצלחה ! נוחי

06/04/2006 | 09:18 | מאת: נאזי

16/06/2006 | 01:43 | מאת: דודו

אני גרוש כבר יותר מחצי שנה עם שלושה ילדים הגדול בן 10 השני בן 7.5 השלישי בן3.לפני כשלושה חודשים לערך הילד הגדול בא אליי לבית כאשר הוא טוען שאמא שלו הרביצה לו וזרקה אותו מהבית .מאז הוא לא רוצה לדבר איתה ולא רוצה לראות אותה .לציין כי כל הטיפול דרך רווחה ומשטרה מודעים לעיניין .הבעיה שלי כרגע היא המחשבות העתידיות איך להגיע למצב שהילד יוכל לשוחח או ליצור שוב מגע עם האמא שלו .מיתוך הבנה שיגרם נזק ליד יותר מנזק הגירושין שזה נזק בפני עצמו .כרגע הילד גר איתי וטוב לי עם זה אך מאד מפריע לי העיניין שהוא לא מוכן להיתקרב לאמא שלו .איך עליי ליפעול.?

02/04/2006 | 11:13 | מאת: hanita

ידיד שלי גרוש מזה שנתיים ויש לו ילד בן 3 ותשעה חודשים שלפעמים נכנס לקטעים של אגרסיות ומרדנות והוא לא שומע בקול אבא שלו!הוא עושה לו דווקא על כל מה שהוא מבקש ממנו!האגרסיות מתבטאות בעצבים והתפרצויות של בכי! מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום חניתה, ומתנצלת על עיכוב התגובה. אני מכבדת את היחס החברי שאת מגלה כלפי ידידך, ועם זאת, אני מציעה שידידך יפנה בעצמו לפורום, מה שייתן יותר מידע, וגם ינפיק מצידו יוזמה ומוטיבציה לחשיבה מחודשת ושינוי הטיפול בבעיה. הפרטים שמסרת אינם מספיקים, האגרסיות של הפעוט המופנות בתיאורך כלפי אביו, יכולות לנבוע מסיבות שונות, וייתכן גם שזו התנהגות המופנית כך כלפי כל אחד, גם בגן ובבית האם. אנא, מסרי לו את דברי, ולאחר שאבין יותר, ואשמח להשיב לו. כל טוב נוחי

01/04/2006 | 23:19 | מאת: מילי

נישאתי שנית כשבני היה בן 5 לאדם שאני אוהבת. בעלי הנוכחי גר איתנו מאז שבני היה בן 4 (היום הוא בן 8). ראוי לציין שלגרוש שלי ולבני יש יחסים טובים וחמים, הוא רואה אותו פעם בשבוע וכל שבת שנייה, וקשור אליו מאוד. הם מדברים גם המון בטלפון. הבעייה היא ביחסים בין הבן שלי לבעלי שהוא כאמור "האבא החורג"- הוא אף פעם לא מחבק או מנשק אותו, הפידבק היחידי שהוא נותן לו הוא מילולי וגם זה לעיתים רחוקות, הוא הרבה גוער בו ומפנה ביקורות אליו, אוסר עליו להתנהג כך או אחרת ואני בתור אמא תמיד מנסה לתמרן בין שניהם, מרגישה צורך לגונן על הבן שלי ומצד שני לרצות גם את "הצד השני". אני יודעת שזה מפריע לילד כי הוא אמר לי כמה פעמים שלא "נעים לו" ליד בעלי והוא "לא יודע למה". היום למשל לדוגמא הילד היה אצלנו בשבת ובעלי סרב לצאת מהבית, ולילד היה משעמם. כשהוא הוציא את הכלבה החוצה הוא ברח מהדלת האחורית כדי שהילד לא יבוא איתו, כשבא לצאת מהבית הילד שאל אותו לאן אתה הולך והוא בתגובה טרק את הדלת. הוא כל הזמן מסרב לו וזה קורע אותי. ניסיתי לדבר עם בעלי לפני כמה ימים והיחס לא משתנה. ראוי לציין שלבעלי אין ילדים וגם שאין לנו ילדים משותפים עדיין (מנסים) . האם לוותר ולעזוב הכל? אני מפחדת שהילד יגדל והבעיות יהיו גדולות שהוא יתחיל לענות לו. אני לא יודעת מה לעשות כי בעלי גם לא מסכים לטיפול משותף. אני גם מאוד אוהבת את בעלי וניקרעת בין שניהם. אנא עזרי לי וסליחה על אורך ההודעה.

מילי שלום, ומתנצלת על עיכוב תגובתי. המצב שאת מתארת בין בעלך לבנך הוא בלתי נסבל. הילד הוא רך בשנים ונזקק לקשר עם הגבר עימו את חיה, וזה דוחה אותו. אין ספק שילדך פגוע. ואת הבהרת לבעלך את כאבך על פגיעתו בבנך. כמובן שאת נקרעת ביניהם. תמוה בעיני מדוע בעלך מסרב להצטרף אליך לייעוץ, בידיעה שאת כואבת את סבלו של בנך, ויותר מכך, דחייתו את הילד אינה מובנת לי. האם היתה תקופה של קשר אחר ביניהם? האם בעלך אינו מצליח להתמודד עם בנך? האם הילד מתחצף אליו? האם בעלך משתעמם בנוכחותו? ואולי אין ביכולתו ליצור קשר עם ילדים - ואז השאלה היא האם כדאי להביא עמו ילד? לצערי, אני מוצאת את עצמי שיפוטית לגבי התנהגותו של בן-זוגך, שאליה אין ביכולתי להתחבר. גם אני, ביחד עימך, אשמח לקבל דעות נוספות. נוחי צר לי שאני שיפוטי

26/03/2006 | 22:53 | מאת: לוי

שלום, אני בהליכי גירושים כבר חודשיים. יש לי ילדה בת 3 , איך מספרים לה על הגירושים?

שלום לוי, ומתנצלת על השהות בתגובה. כמו שכבר נכתב כאן מספר פעמים, כדי לבשר לילדים על גירושי ההורים, יש לבוא מוכנים. אין זה רצוי עבור ילדים להיות מעורים בפרטי גירושי הוריהם, ועל אחת כמה וכמה, לילדה קטנה בת שלש. מה שחשוב זה שתגיעו להסכמים ברורים בכל הכרוך בקשר עם הבת. זה הדבר היחיד שחשוב לה. היא רוצה וצריכה לדעת היכן תתגורר, עם מי, מתי והיכן תפגוש את ההורה שיבוא לבקרה (בין אם האב או האם), מהם הימים והשעות הקבועים, האם תלון אצל ההורה שעמו אינה מתגוררת, וכו'. מציעה לך לקרוא הודעות קודמות בעניין זה.

23/06/2006 | 16:52 | מאת: לוי

שלום, הבת שלי בת 4. אני ובעלי פרודים כבר חצי שנה (הוא לא גר בבית כל התקופה). בעלי מגיע לראות אותה פעמיים בשבוע בימים קבועים ובשעות קבועות ואני גם מודיעה לה תמיד שמחר אבא יאסוף אותה מהגן. בכל התקופה לא דיברנו איתה מפורשות על הגירושים. בשבועיים הראשונים היא שאלה כל הזמן איפה אבא שלה ואמרתי לה שהוא יבוא ביום בשבוע שבו הוא אמור להגיע והתירוץ היה שאבא עובד והוא לא יכול לבוא עכשיו. בעלי בשנים האחרונות עבד בעיקר לילות כך שזה נשמע די הגיוני (לפחות בשבילי). אחרי שבועיים היא הפסיקה לחפש אותו ונראה שהיא הבינה והתרגלה למציאות החדשה. כל התקופה האחרונה היא מתפקדת כרגיל ולא נראה שיש איזשהי התנהגות חריגה מצידה. אך בכל זאת הייתי רוצה לדעת אם זה בסדר להשאיר את המצב כך או שצריך להסביר לה יותר? ואם יש צורך בהסבר נוסף, מה להסביר לה ואיך להסביר לה? האם יש צורך בהתערבות של יועץ/פסיכולוג ילדים? האם לעדכן את הגננת שלה?. אגב, הילדה נשארה לגור איתי באותה דירה בה גרנו קודם כך שמבחינת התנאים הסביבתיים הכל נשאר ללא שינוי.

05/08/2006 | 23:58 | מאת: פורומים עוקץ עוקץ פורומים

עוקץ,פורומים,פורומים,עוקץ קהילות עוקץ פורומים בשלל נושאים משחקים תוכנות שירים סרטים מידע חדשותי חם פורום דת ומדינה ועוד www.okets.co.il

26/03/2006 | 16:27 | מאת: אורנה

נוחי שלום, תודה על תשובתך משבוע שעבר (20.3).הצעת לי לנסות לדבר עם אביו של בני שגר בחו"ל ולשתף אותו אבל לצערי ההרגשה שלי היא שהוא לא ממש מבין מה קורה לבנו ומה שאומר יפול על אזניים ערלות. הוא גר בחו"ל עם חברתו ועם בתה וכשמגיע לביקור כפעמיים בשנה הוא מגיע איתם ואז בני בעצם פוגש את אביו שכמעט ולא מכיר בנוכחות משפחתו החדשה ואצל סבתו עם כל המשפחה המורחבת ולא באופן אינטימי .וכשהוא חוזר הביתה הוא מפנה אלי מעט כעסים ואין לי ספק שלא פשוט לו אם כי הוא מקבל פינוקים ומבלה בכיף ומקבל מתנות שבטח קונות אותו.ניסיתי להסביר לאביו שינסה לבוא אליו לבית לבד בלי בת זוגו ובתה שיקדיש לו זמן לבד אך הוא מכל מיני סיבות לא מוכן לכך . האם את חושבת שמפגש כזה יכול להזיק יותר מלהועיל לבני ,עכשיו כשהוא התבגר ובן 5.5 ושואל הרבה שאלות קשות אני חוששת שזה יכול לפגוע בו-עד שהוא זוכה לפגוש את אבא שלו הוא נקלע לתוך מפגש משפחתי ענק.לא בטוחה מה עדיף שלא יהיה שום קשר מאשר מפגשים לא קלים כאלו ולעיתים רחוקות..

שלום לך אורנה, ומתנצלת על העיכוב. האפשרות שעולה במוחי היא שבעלך בנה לו משפחה חדשה, ומהתנהגותו נראה שחשוב לו שיקבלו אותה וייתכן שמשום כך הוא מסרב להיפגש בלעדיה. אולי בקשתך מתפרשת אצלו כאילו אינך מקבלת חייו החדשים בנפרד ממך, מה שמעורר אצלו התנגדות. אולי אם תעבירי לו את הערכתך לבחירתו זו, ומשם תביאי שוב את הצעתך כשלב של לקראת התערות בנו במשפחתו, ייענה לך. לשאלתך האם לנתק את הקשר כדי למנוע את תסכולו של הבן, תשובתי היא שעדיף קשר כלשהו על פני נתק מוחלט. לכשיגדל הילד יהא הוא המחליט האם להתפשר או להתנתק. אשמח לשמוע את המשך ההתפתחויות, אם תשובתי אינה מאוחרת מדי... נוחי

שלום רב, אני מפנה כאן שאלה שנוגעת לחברתי (שאין לה נגישות לאינטרנט). חברתי בהליכי גירושין שמתנהלים די לאיתם. הנושא הרגיש בעניין זה הוא בתה בת השלוש ושמונה חודשים. ההורים גרים בבית משותף עדיין, עד שיסתיימו כל ההליכים המשפטיים וכל אחד ילך לדרכו. בינתיים חברתי ובעלה לא משוחחים ביניהם (בבוקר הילדה נמצאת בגן) ואין שום אינטראקציה ביניהם כך שהילדה "נודדת" כביכול בין האם לבין האב. הם ישנים בחדרים נפרדים - האב ישן במיטת ההורים (מה שהיה פעם המיטה של אבא ואמא) והאם ישנה בחדר של הבת במיטה נפרדת. הגננת רואה שחל שינוי בהתנהגותה של הילדה, היא צועקת, מתפרצת, מקללת וכו'....(עלי לציין כי בבית לא צועקים או כל דבר אחר, כך שהיא לא מחקה התנהגות מסויימת). סביר להניח כי בשל השינויים והקושי הרב היא שינתה התנהגות. שאלתה היא, האם רצוי לספר ולהסביר לילדה מה קורה ומה פשר השינויים המתחוללים בבית ושעוד יתחוללו (כי בעתיד הלא רחוק היא ואמא יעזבו את הבית הגדול ואת אבא ויעברו לבית קטן יותר, בלי אבא...) ואם כן אז איך עושים זאת? מה בדיוק אומרים? הנושא כל כך רגיש וחברתי פוחדת לעשות טעויות. תודה רבה

שלום לך אפרת, הילדה אכן נמצאת במצוקה, הבאה לביטוי בהתנהגותה בגן. האוירה בבית שלילית ורוויית מתחים, ייתכן גם שהילדה נחשפת למריבות קשות בין שתי הדמויות המשמעותיות ביותר עבורה. אי-לכך, יש להבהיר עבורה את הערפל הסגרירי שבבית, וליידע אותה לגבי השינויים העתידים להתחולל. אם אכן ההורים טרם שוחחו עימה, עליהם לעשות זאת בהקדם, ומוטב אתמול ממחר... הדרך הנכונה לשם כך, ראשית, היא הכנת השיחה בין ההורים. עליהם להתמקד במה שקשור לילדה בלבד - עם מי תגור בקביעות, היכן, מתי תפגוש את אבא והיכן וכו'. החשוב ביותר בעת השיחה - לתת לילדה מידע ענייני ומרגיע לגביה, מבלי להיכנס לסכסוך שבין ההורים. עליהם להימנע בכל מחיר מלהשמיץ צד זה או אחר, למען לשמור על בריאותה הנפשית. על ההורים לזכור, כי שניהם חשובים לה באותה מידה, וכי היא זקוקה לשניהם איתה, גם כאשר אינה מתגוררת עם שניהם. לעתים קרובות מתקשים ההורים להגיע להסכמה בנוגע לדרך בה הם מוסרים את הבשורה לילדיהם, או שהם מתקשים להסתיר את רגשותיהם, ולכן מוטב אם יפנו לאיש מקצוע שיהיה לעזר בשלב זה, בהתמקדו בטובת ילדיהם. מאחלת לידידתך דרך קלה... אם אפשר... וטוב שיש לה חברה כמוך. נוחי

25/03/2006 | 16:48 | מאת: גילי

יש לי בעיה רצינית. את זוכרת שסיפרתי לך שהגרוש הפסיק לילדים את הטיפול שלאחר מכן חודש?... אז שוב פעם זה חוזר על עצמו, ופסיכולוגית הפעם לא מוכנה בשום אופן לחזור ולטפל בילדים למרות הצו מבית המשפט. ולמרות שפקידת הסעד חייבה אותו לממן לילדים טיפול פרטי, הוא פשוט מושך את העניין, מסנן טלפונים של פקידת הסעד, כשהיא מצליחה בסוף להשיג אותו, הוא טוען שהילדים מתנגדים לטיפול, וזה לא נכון. ועוד סיפורים. בינתיים הילדים ללא טיפול. והבת שלי כבר לא לומדת...יושבת בכיתה בחוסר מעש מוחלט... גם המורה ויועצת בית הספר בדיעה שהילדה במצוקה קשה. ולמרות שהמורה יצרה קשר עם פקידת הסעד כלום לא זז!!! ואני עדיין חלשה מהניתוח, מנסה לעשות הכל למען הילדים. אך נדמה לי שלפקידת סעד נוח במצב הזה...שום יוזמה מצידה...היא מחכה שאני אעשה הכל לבד. מה עושים נוחי? אני תשושה כבר. גילי.

25/03/2006 | 22:15 | מאת: בעל נסיון

גילי, קראת את כל מה שכתבת ואנסה לעזור... ראשית כל את זכאית לטיפול חינם במשרד הבריאות. ושאלה ברשותך.... האם בית המשפט שנתן את הצו הוא בית משפט לחוק נוער או למשפחה ? האם פקידת הסעד היא לסדרי דין או לחוק נוער ? במקרה הזה זה מאוד משנה.

25/03/2006 | 23:43 | מאת: גילי

הטיפול היה אכן במסגרת משרד הבריאות, והפסיכולוגית טענה שבגלל שהוא מסית את הילדים, ומתנגד לטיפול היא חוששת שהטיפול יפגע בילדים ולא יועיל להם. וזה נשמע ממש תמוה, כי היא לא אמורה לקבל את הסכמתו בכלל. הפקידת סעד היא לענייני משפחה, ולא חוק הנוער. מדובר בילדים תמימים, ולא ילדי רחוב. וכל הסיפור מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה.

21/03/2006 | 15:04 | מאת: ג

שלום התגרשתי שבני היה בן 2.0 והוא לא שאל הרבה שאלות כעת בגיל כמעט 4 הוא יותר מבין כי אנחנו לא חיים ביחד עם אביו,אבי אמר לו כי:" יש משפחות שגרות עם אמא בלבד ויש כאלו בלי אבא ויש כאלו עם אבא", ושמעתי אותו אומר לחבר שבא לבקרו זאת לאחר ש החבר שאל אותו : תסביר לי למה אבא שלך לא גר עם אמא? רציתי לדעת מהי התשובה הנכונה לשאלה זאת?במידה והיא תכוון אלי? לילד בן 4.0 ומהי התשובה הנכונה לענות לילד בן 2.0? וכן במידה והילד לא שואל כלום בענין הגירושין האם צריך להסביר או להעלות את הנושא? בתודה

שלום לך ג', אם הבנתי נכון, בנך נשאל והשיב מענה ענייני ..."יש משפחות שגרות עם אמא בלבד ויש כאלו בלי אבא ויש כאלו עם אבא"..., מה שמראה שכך הועברו לו הדברים וכך הם נתפסים בעיניו, כפשוטם, וטוב שכך. בנך כבר יודע מהי התשובה ה"נכונה"... התשובה צריכה להינתן בהתאם ליכולת ההבנה והשלב ההתפתחותי של הילד, וייתכן שאותה תשובה שניתנת לילד בן שנתיים מתאימה גם לבן ארבע, ונראה שבנך הפנים מגיל שנתיים את התפיסה אותה העביר לחברו בגיל ארבע. בברכה, נוחי חשוב לשמור על מסר נקי ממגמתיות השחרת צד כלשהו.

20/03/2006 | 19:00 | מאת: ענת

שלום קראתי לא מזמן על ספר חדש שיצא בארה"ב לפני כמה זמן בנושא גרושים והשפעתם על ילדים התווך הארוך. לא זוכרת את השם אך מאוד רוצה לדעת האם יש לו כבר תרגום לעיברית. תודה מראש ענת.

שלום ענת שם הספר הוא: "גירושים והשפעתם על ילדים בבגרותם" מאת ג'ודית ולרשטיין. הוא תורגם לעברית ב-2001 בהוצאת 'מטר'.

20/03/2006 | 10:28 | מאת: אורנה

נוחי שלום, אני גרושה בת 33,אם לילד בן 5.5 .בעלי לשעבר גר בחו"ל כבר 4.5 שנים ובני מתקשר איתו באמצעות שיחות טלפון ורואה אותו פעם פעמיים בשנה.הייתי בקשר זוגי כשלוש שנים שכשל .וכיום אנו שוקלים לנסות שוב באמצעות ייעוץ זוגי (חברי לשעבר גרוש ללא ילדים) השבוע בני הימם אותי במשפטים כמו: "למה את לא מנסה למצוא בחור? את לא מנסה? אני רוצה שיהיה לי אבא קבוע שיקח אותי מהגן וכו'.אני מעדיף אבא במקום אמא " וודברים נוספים שפשוט קרעו אותי מבפנים וגם מלאו בי שוב כעס על אביו של בני שאמנם נסע לחו"ל בשל משבר שהיה לו שגם הוביל לגירושין אך ממשיך לגור בחו"ל עם החיים החדשים שיצר לעצמו ולא מבין מה ההשלכות לכך. מה לענות לבני ואיך לנסות להתמודד עם המצב הזה? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אורנה, הצורך של בנך, אותו את מתארת, הנו תמצית הקושי של ילדי משפחות גרושות - הצורך באיזון, הצורך גם באבא וגם באמא. דבריו של הילד פגשו אצלך מקום כואב כפליים, הן את כאב חסרון-האב אצלו והן תחושת דחייה מצידו כלפיך. טבעי שרגשות אלו מעורבים גם בכעס, על כך שאת זו שנותרת לבדך לטפל בו ולגדלו, ואילו הוא "בוגד" בך ומעדיף את אביו "הנעלם" אי-שם בחו"ל. וקיים גם הכעס על האב שנטש אתכם והשאירך להתמודד עם ההשלכות לכך. בנך מעמת אותך עם המציאות הקשה בה הוא חי, וחשוב לאפשר לו לבטא את רגשות הכאב והכעס הנלווים למצב. הכוונה היא, שיוכל להרגיש בטוח "לשים" אצלך את הקושי, לקבל אישור להרגשותיו מבלי שיחוש אשם על מה שמרגיש. האישור הוא לרגשות ולא להתנהגות פוגעת. את יכולה לומר לו למשל "אני יודעת כמה שהיית רוצה שאבא יהיה איתנו... כמה שאתה מתגעגע אליו... כמה שהיית רוצה להיות כמו הילדים האחרים שאביהם בא לקחתם מהגן... ". נכון שבכך המציאות לא תשתנה אולם ההתמודדות עימה תהיה אפקטיבית יותר עם קשר אותנטי ביניכם. ואפשרות נוספת, תלוי בטיב היחסים בינך לבין אביו, היא לשתף את האב במצב, כך שידאג לקשר אינטנסיבי יותר עם הילד. מקווה שדברי פרמו במשהו מסבך העומס הרגשי. ואודה לך אורנה, על שיתופך בהמשך. נוחי

לאחר שנים של מריבות בילתי פוסקות ופרדות אין ספור שהסיבה להמשיך היא הילדים דמעות בעני שאני חושב מה יהיה איתם איך לדבר איך למזער את הנזק שבטוח יגרם להם איך מתמודדים אני מול הילדים אני מול אשתי אני מול מערכת חיים חדשה ללא משפחה וההיתמודדות ביום שאחרי במישור הנפשי הכלכלי ובכלל אשמח לתגובה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום גדי, אתה עומד בפתחו של שינוי קיצוני בחייך, נסער ומוצף רגשות, ועליך להיערך מול הבלתי-נודע במישורים רבים ובהתחשב ב-4 ילדים רכים מאד בשנים. לשם כך זקוקים כולכם להכנה ולהדרכה לצורך התארגנות מתאימה עבור כל אחד מכם. כפי שהמלצתי עד כה, הדבר הנכון ביותר יהיה למצוא מסגרת מקצועית, בה תוכלו לתכנן את הפרידה ולבנות כללים חדשים שיהיו רלוונטיים בהמשך. ישנם שירותים פרטיים וישנם ממוסדים - דרך תחנות לייעוץ למשפחה. התרשמותי ממעט הפרטים שנתת, שאולי החמצתם ייעוץ בטרם הגיעכם להחלטה על גירושין. רק להפוך להורה לארבעה ילדים תוך שבע שנים, יכול להתיש ולשחוק את הזוגיות. כך שאתפרץ עם מנדט שונה מזה שבגינו פנית אלי, ואציע לכם לנסות ייעוץ זוגי, שייתכן ויועיל לכם לחזק את זוגיותכם ולצמוח זה לצד זו תוך מתן משמעות להתפתחות הורותכם הנרחבת. אם דברי נשמעים רומנטיים מדי, הרי זה מתוך איזשהו ניצוץ של סיכוי שראיתי ואשר בו נאחזתי - אם חייכם המשותפים היו כה גרועים לאורך השנים ובכל-זאת לא ויתרתם על הולדת ילדים נוספים, האין זה אומר משהו על הקשר החזק ביניכם? ואם שטויות דיברתי, פשוט הנח להם... תמיד קיימת בי תקוה. נוחי

18/03/2006 | 11:33 | מאת: גילה

אנו כרגע בשלבי פרידה, החלטתי להתגרש כיוון שלבעלי סטיה מינית של אוננות כפייתית דבר שגורם לו לצפות בפורנו מבלי להתחשב בעובדה שהילדים עלולים לראותו. כיוון שכך החלטתי להתגרש בכדי למנוע מילדי להיות חשופים לסטיה זו. היום החששות שלי הם לגבי מה יהיה כאשר הילדים ילכו לישון אצלו? האם אני יכולה למנוע זאת? היועצת הזוגית שלנו אישרה שבעלי בבעיה פטלוגית חמורה ושיקח זמן לעזור לו במידה ויחליט לטפל בכך. לא פעם הוציא בעלי את הילדים מהחדר בלילה בכדי שיוכל לגשת למחשב, כמו כן ישן עם הילד בסלון ובאמצע הלילה צפה בפורנו כשהילד ישן לידו, הצפיה מלווה באוננות. אני חוששת ולא יודעת איך להתמודד עם המצב, אנא עיזרו לי. (פרט לבעיה הנוראית הזאת הוא אדם טוב) אך זו בכל זאת הסיבה העיקרית לגירושים

שלום גילה, אין לי מלים... איך הפך לו האינטרנט לכל-יכול... טוב שהמטפלת ערה לבעייתיות אצל בעלך, ונשמע שהיא שמה את האחריות על התנהגותו עליו עצמו ולא על המחשב... "ושיקח זמן לעזור לו במידה ויחליט לטפל בכך"... במצב כה מורכב ופתולוגי, ייתכן ובעלך זקוק גם לסיוע תרופתי, אותו יוכל לקבל לאחר התייעצות פסיכיאטרית. ללא טיפול, איני רואה כיצד אפשר יהיה לסמוך עליו שישלוט בהתנהגותו בנוכחות ילדיו. מעניין מה תהיה תגובתו לכך... נוחי

שלום, אני אם לשתי בנות - בת 4 ושמונה חודשים ובת שנה ושמונה חודשים. בעלי כבר לא חי בבית כ- 7 חודשים. עד לפני חודש וחצי יחסינו היו סבירים. (לילדה הגדול לא היה קל, אך היא "שרדה"). לפני חודשיים וחצי (סוף ינואר) הגשתי תביעה למזונות והכל התפוצץ. מאז, הוא הורחק מהבית והסדרי הראייה שנקבעו בבית המשפט הם קשוחים והילדות רואות אותו פחות. ביתי הגדולה קשורה אליו מאוד ואוהבת אותו ואין לי שום בעייה עם זה. הבעייה היא שהחזרה ממנו הפכה לסיוט בלתי נסבל (השתוללויות, בכיות ומאבק אין סופי שכמובן הוא מאוד נהנה ממנו ואני פשוט נהרסת מזה). אני מרגישה שהילדה במצוקה אמיתית. אני בהחלט לא חושבת שהפלנו עליה את התיק. אך בהחלט חושבת שהיא נקרעת בין שנינו. אני חשה שממלאים לה את הראש ומזה תקופה שהיא זקוקה לכמות בלתי מתקבלת על הדעת של תשומת לב וזורקת לי כל הזמן שאני לא אוהבת אותה. היא ילדה נבונה ואומרת לי שהיא אוהבת אותי מאוד ויודעת שאני זו שמטפלת בה ובכל זאת, היא מתגעגעת אליו מאוד כך היא אומרת. לא אוהבת להעיד על עצמי ובכל זאת אני חושבת שאני אמא טובה, מסורה ודואגת שעושה בעצם את הכל לבד. הוא לעומת זאת, גם את הסדרי הראייה שנתנו לו מנצל רק חלקית ורואה במקום משעה 16:00 עד 19:00 רק מהשעה 17:30.(טוען שלא יכול להגיע קודם). מה שממש לא מפריע לו לדרוש משמורת משותפת ולהפחיד אותי במיני הפחדות. אני בטוחה שהילדה צריכה עזרה מקצועית אבל מפחדת מאוד שהוא יעשה שימוש בעזרה הזו כנגדי. איך מטפלים בהתנהגות שלה כשהיא נפרדת ממנו ומה את היית ממליצה לי לעשות? מירה

שלום לך נירה, נשמע מוכר ועצוב סיפורך. את מתמודדת די לבדך, לפחות לתחושתך, בגידול בנותייך ובמשבר הפרידה של הוריהן. תגובתה של הילדה במעברים ביניכם-הוריה, מובנת וטבעית מבחינתה. יכולתה לשתף אותך בגילוי לב בקשייה, משקפת את בטחונה באהבתך ובקבלתך אותה ללא תנאי. כדאי לשים לב אצל ילדתך הנבונה להבחנה שהיא עושה בין "יודעת" לבין "מרגישה". התבונה והרגש הינם תחומים שונים, והפער ביניהם מבטא את מצוקתה. היא אכן נקרעת בין געגועיה לאביה ונאמנותה לשניכם, ובגילה הרך היא מתקשה לקבל מציאות קשה מדי עבורה. גם אני מסכימה איתך שיש צורך בעזרה, אולם בניגוד לדעתך, את העזרה לבתך ניתן להציע דרך עבודה עם הוריה... משמע, המלצתי לכם ההורים לפנות לאיש מקצוע להתייעצות והדרכה בנוגע לילדותיכם. מבין השורות מבצבצת האשמתך את התנהגותו של האב, ה"תורמת" למצוקת בתו, ואם אכן כך, ייתכן ויסרב לשתף עימך פעולה. במקרה זה, אנא חזרי ונחשוב ביחד שוב. תודה לך שפנית לפורום, נוחי

20/03/2006 | 09:35 | מאת: מותר גם לבקר ?

ראיתי את השאלה לפני כמה ימים וחשבתי שהיא ראויה לגינוי ובוז לאם הנוקמת באבי ילדיה, מתעללת בו ובבנותיה ומנצלת את הטמטום והרוע של מערכת המשפט והרווחה לשם כך. אני לא חושב שבתור בעלת מקצוע צריך לגלות אמפתיה לכל התנהגות נלוזה של הורה. מותר גם לבקר ולהאשים.

14/03/2006 | 21:53 | מאת: גילי

חג שמח לך ולבני משפחתך.

תודה לך גילי, אף פעם לא שוכחת להתייחס.. אה? ומה איתך? מאד רוצה להתעדכן בעובר עליך. לילה טוב לך נוחי

08/03/2006 | 15:25 | מאת: גרוש מוטרד

שלום נוחי, אני גרוש מס' חודשים. הטריגר לגירושין היתה מערכת יחסים של גרושתי עם גבר אחר שנמשכה הרבה זמן ונתגלתה לי , לא היה מה לשקם כי היא התאהבה בו וכך התפרקו 2 משפחות(הוא התגרש גם כן ויש לו 3 ילדים). הילדים חיים עימה (היא עזבה את הבית) ואיתי כמעט חצי ובחצי (ישנים אצלי 3 לילות בשבוע). אני קשור אליהם מאוד וקשה לי מאוד , מטבע הדברים - גם לדעת שהם לא לידי וגם לדעת שיש לה מישהו אחר למרות שחיי הנישואין היו לא טובים בשנים האחרונות וחבל שלא טיפלנו בבעיות בזמן. השאלות שלי הם מספר : הילד הגדול כל הזמן מנסה להחזיר בינינו - מתי אמא חוזרת לבית שלך ? מתי תעשו שולם ? הוא בן 5. נועצנו עם פסיכולוג ילדים שהכין אותנו בצורה טובה ולכן לא ניכר בו טראומה כרגע (אני מדגיש כרגע). הילד הקטן (בן שנתיים) שמח ועליז ולא ניכר בו שינוי. הגדול התבגר מאוד ומדבר בצורה נבונה , הוא מבין אבל עצוב ("אלוהים יעניש אתכם על מה שעשיתם" ודברים כאלו) - קשה לי להקשיב לשאלות ולענות ב"קוליות" כפי שהמליצו לי , אני אומר כל הזמן "אבא ואמא לא מסתדרים ויותר טוב שנחיה לבד אבל אנחנו אוהבים אותך ואת אחיך מאוד וכו' וכו'" - בקיצור - אני מרגיש תקליט , לא מאמין לעצמי ולא מאמין שזה עוזר לו. מה שיותר קשה לי זו העובדה שהחבר של גרושתי עומד להיכנס לחיות עימה מתישהוא בקרוב וזה הורס אותי אישית ובעיקר מה יעבור על הילדים - אין להם מושג מה אמא שלהם עשתה ואני חייב לשמור על פאסון ולא להתעצבן לידם וזה קשה לי מאוד. אמא שלהם בעצמה מנסה לא לדרוך לי על יבלות אבל אני רגיש מאוד , עדיין. איך מתמודדים עם השאלות שישנן ועם אלו שעוד יבואו ? אני מבקש להדגיש שבלילות שהבנים אצלי , החבר של גרושתי גר עימה - הבנים עוד לא מודעים לנוכחות שלו בחייה. הבעיה קשה עוד יותר משום שאני מכיר אותו (מהשכונה) וצריך להתמודד גם מול גרושתו שנותרה לגור בסביבה שלי ועם הילדים שלו שאני רואה אותם באזור וגם אותו (!!!) כשהוא בא לראות אותם. בנוסף -האם זה יהיה נכון לצאת ביחד עם הבנים והאמא שוב כ"משפחה" למקומות בילוי (אני,אמם והם) כאילו לא קרה כלום מידי פעם ? זה לא יעשה להם אשליה שאנו שוב ביחד ? אני יודע שטוב ללכת כולנו מידי פעם למסעדה/בילוי משותף אבל האם זה לא יתן להם אשליות? יש בעיה נוספת-בגלל שהם עזבו עם אמם ואני נשארתי כרגע בדירה , הם באים הרבה (מחכים לי עם אמם כשאני חוזר מהעבודה,אני לא לוקח אותם ממנה כי אני לא יכול להגיע מוקדם כ"כ ולא מסוגל לראות איפה היא גרה,זה הורס אותי כי אני יודע מי נמצא שם) והנוכחות של כולנו בדירה בה אני גר מקשה עליי מאוד ולדעתי משלה את הבנים שאנו עוד ביחד או עוד נחזור. בקיצור-סיפור לא קל. נוחי,איך את רואה את זה? הגרוש המוטרד

08/03/2006 | 22:17 | מאת: הגרוש המוטרד

נוחי, עוד שאלה קטנה שאני מניח שיש עוד לרבים: כשהילדים איתי בלילות שהם מגיעים הם נלחמים על תשומת לב לפני השינה,במיוחד במיטה(אני מרדים אותם ביחד במיטה אחת ושכב לידם , מחבק ומרדים אותם)- ברגע שאני שם את היד ומלטף אחד,השני נכנס לעצבים ובכי-הם ממש מתחרים עליי וזה גורם לי לחשוב שאני לא נותן להם מספיק...לא משנה כמה אני אחבק ואנשק,לאחר זה תמיד יראה כאילו השני מקבל יותר...זה אופייני לקנאה בין אחים אבל כשמדובר על הלילות בהם הם אצלי לאור המצב,קשה לי לחשוב שאני לא מתמודד עם זה כמו שצריך. מה עושים?

שלום לך 'גרוש מוטרד' אכן בחרת לך שם מתאים בהחלט... המון שאלות מטרידות אותך עם השינוי שחל במשפחתך.. טבעי. מקריאת סיפורך כפי שאתה רואה אותו, עולות תחושות מעורבות של כעס, האשמה, אשמה, פגיעה באמון, כאב ואובדן ועוד. בצד אלו ניכרת מחשבה רבה המושקעת בטובת ילדיך, שלעתים קרובות עומדת בסתירה להרגשתך הקשה, ואתה נותר מבולבל. ילדיך מצויים גם הם בתקופה שאינה ברורה להם, והם חשים אותך וודאי גם את אמם, שגם אם היא זו שבחרה בפרידה, אין ספק שגם אצלה לא הכל פשוט. מתיאורך את תגובותיך והתיחסותך לשאלותיו של בנך הבכור ולטיפולך בהם, בייחוד בעת ההשכבה לשינה, ניכר הקושי שלך להשלים עם המצב, שבעצם נכפה עליך. גם קינאת האחים בתיאורך, נראית יותר כמו נסיונם של הילדים לקבל את תשומת לבך לא כתוצאה מעיסוקך באחד מהם, אלא יותר כנסיון להוציא אותך מתוך עצמך... אבא יקר, אני מאמינה שהדברים שכתבתי הם קשים אך גם בכוחותיך להתעשת. התרשמתי מרגישותך ומעדינותך וכן מרצונך הכן להיות לילדיך אב מלא ולא רק אבא-של-שבת. להרגשתי, עדיין דרך לפניך לעבד את הפרידה ולהגיע להשלמה, וייתכן שטוב תעשה אם תפנה לאיש מקצוע שיוכל לסייך לך בתהליך זה. ואתה תמיד מוזמן כמובן, להמשיך להתייעץ בפורום. תודה שפנית, נוחי

06/03/2006 | 10:15 | מאת: נוגה

מה אני עושה כשבמשך שנתיים אנו מדברים על גירושים וברגע שהחלטנו,הודענו לילדים, הוא מתחרט ומודיע לי שהוא לא עוזב את הבית "אני שלו"" הבית שלו", "הנישואים שלו" והכל יכול לקפוץ לו -אני לא רוצה להתחיל בכוחניות משפטית ארוכה, מכאיבה ויקרה ואני לא מצליחה להגיע אליו, מה עושים?

ותעזבי את הבית בעצמך, זו זכותו המלאה להישאר בביתו ועם משפחתו, זה שאת בחרת לפרק את משפחתך זה גם אומר שאת אמורה לשאת במחיר אישי, ולחפש לעצמך מקום אחר לגור בו. תחליטי מה חשוב לך - להתגרש או הבית.

חוסר הבנה מוחלט! -זה שהתהליך באחריותי זה לא אומר שאני יזמתי אותו וזה בטח לא אומר שהבית יותר חשוב לי, שנינו רצינו להתגרש, הוא פשוט נותן לפחד להכתיב ואני לא. האחריות שלי מתבטאת בלארגן את הבירוקרטיה, לתמוך רגשית בילדים ובעצמי ואני מנסה לחשוב על דרך לתמוך גם בו בלי שהוא יפרשן את זה כרצון לחיות איתו -לכן צריך צד נוסף, לכן ביקשתי עיצה. התגובה הזו גסה וכוחנית ומצעדים כאלו בדיוק אני רוצה להימנע...

התלבטתי גם אני באיזה סוג של ייעוץ להמשיך -דרך חברים (לא מספיק אסרטיבי אבל תומך), עורך דין (כוחני מדי ועלול לגרום להתבצרות מיותרת), הגעתי למסקנה שייעוץ משפחתי/זוגי דרך הקהילה הוא גם רך יחסית ולא דורש התארגנות טכנית - קרוב לבית וגם חינם (לא מוציאים כסף על משהו שלאו דווקא יעזור) בעצם המטרה היא להוריד את רמת הסטרס ולהזכיר לבעלי את מה שידע ורצה עד לפני שגם אני רציתי וזה להתגרש בידידות. אני מקווה שזה יצליח, זה עומד להיות ארוך, ואני רציתי מיידי, אבל זה כמובן גם יופי של תרגיל עבורי.תודה לכל מי שטרח והגיב.

היי נוגה, רב תודות לך על שאת משתפת את הפורום במעין סיכום או מסקנתך לאחר שהתייעצת כאן. בהצלחה וב?ר?כ?ו?ת נוחי

28/02/2006 | 20:01 | מאת: ריקי

מה עדיף לילדים (10. 7 ) פרוד ללא גרושים לתקופה של ניסיון או גרושים שעלולים להיות מלווים בקרב גדול?

ריקי שלום, ודאי ישנם נתיבי מחשבה נוספים על השניים שהצגת. אולי תפרטי קצת כדי שאוכל להתייחס לסיפור האישי של משפחתכם? לילה טוב, נוחי

שלום לך רקפת, תשובתי מגיעה אמנם באיחור, ועדיין אם יש צורך, מקווה שתסייע לך ולאביך. משתמע מדבריך עד כמה את קשורה לאביך ומודאגת בגינו, ורק אמירתו אליך שתבטיח את יכולתו להסתדר עם המצב החדש, תרגיע אותך. נראה כי התחלפו היוצרות כאשר את בתפקיד ההורה הדואג לילדו (אביך)... הצעתי אליכם, לפנות לייעוץ מקצועי: אביך - על-מנת לעבד את קשייו עקב מצבו ולהסתגל לחיים חדשים (גם דתיים חזקים נישאים בשנית). בנוסף, כתובת שתהיה שם רק עבורו, תאפשר לך להתפנות לחייך שלך מבלי לפגוע בתאך המשפחתי. ועבורך - לשחרר עצמך מהתפקיד שלקחת על עצמך, להגן על אביך במחיר ויתור על אמך, (אולי אני טועה בהשערתי זו). עם זאת חשוב גם לפתור את הקשר עם אמך, המשפיע גם על תיפקודך במשפחתך החדשה שיצרת. מקום מקצועי כזה תוכלו למצוא בשרותי הרווחה באזור מגוריכם. בהצלחה נוחי

שלום לך גילי יקרה, חשבתי עליך לא מעט, ושמחתי לקרוא שעברת את הניתוח המורכב בשלום. מאחלת לך להסתדר גם בתחום הפרנסה בהקדם. ותודה לך ששיתפת. נוחי

28/02/2006 | 23:44 | מאת: גילי

בדיוק היום לפני חודשיים עברתי את הניתוח הקשה. הלב עדיין מחלים, הילדים מבינים שאמא כבר לא ממש חולה, וחזרו להתנהגות רגילה, זאת אומרת לשגע אותי מידי פעם... מקווה שהסתדרו אצלך העניינים. לילה טוב ממני.

תודה לך גילי יקירה, גם אני התגעגעתי לפורום, ונעים לפגוש בך כאן ולהתעדכן בהתפתחויות. תמיד משמח אותי לפגוש בחברי פורום מוכרים וכמובן שגם בחדשים. שמחה לדעת שאת כבר אחרי הניתוח ומחלימה ושהשיגרה חוזרת לחייך. מאחלת לך בריאות שלימה והחלמה מהירה! נוחי