פורום תמיכה לסובלים מכאב כרוני

אמי בת 70 סובלת מכאבים חזקים באגן השמאלי. נקבע לה תור ליום ראשון לאורטופד, אבל בינתיים הכאבים חזקים . קשה לה לעמוד , לשבת וכו... מה אפשר לעשות בינתיים? תודה.

שלום רב, עד לבדיקת הרופא ביום א' הקרוב הייתי מציעה לנסות ליטול משככי כאב רגילים שאינם מצריכים מרשם רופא. מכיוון שמדובר באישה מבוגרת, ויתכן ונוטלת תרופות אחרות או קיימות מחלות נוספות ברקע, כדאי להתייעץ אולי, אפילו טלפונית, עם רופא המישפחה שמכיר את מצבה הבריאותי, איזה מבין התרופות הללו- אופטלגין, פרוקסול, אדוויל, וכו' מתאימים לה, ובאיזה מינונים. כל טוב ובהצלחה בהמשך. דניאלה

שלום לך מאשה, זה ודאי מאוד קשה לראות את אימך סובלת, ללא יכולת לסייע אך מכיוון שעניתי רק היום, אתייחס למה שעדיין רלוונטי, ממקומו לא כרופאה אלא כחולה מנוסה.... בהמשך לתור של אימך שנקבע להיום: א. אני מקווה שהרופא יוכל לסייע לאימך ולבצע את כל הבדיקות הנדרשות. ב. חשוב לציין בפני הרופא ולהדגיש את עניין הכאבים, זאת, בעיקר משום שניתן לתת לה טיפול לכאבים על מנת להקל עליה- לשם כך, חשוב להגיע עם רשימה מסודרת של כל התרופות שהיא נוטלת על מנת למנוע התנגשות של תרופות וכן, אם יש לכם בדיקות רלוונטיות, הביאו גם אותם. זה שאדם הינו מבוגר, בהחלט אינו אומר שצריך להשלים עם הכאבים! ג. לאחר התור, אם לא תרגישו שקיבלתם את מלוא העזרה לה אתם זקוקים וגם אם אתם פשוט רוצים לשתף אותנו, נשמח לנסות לכוון אתכם למומחים הנדרשים. הרבה הצלחה ובתקווה שאימך תחוש הקלה בקרוב, מנדי

שלום אי חולה במחלת הפיברומיאלגיה והיתה כתבה, שכדור בשם ליריקה הוא טיפול למחלה האם זה כך? והאם הא בסל התרופות? תודה רחל

רחל שלום, ליריקה נמצאת בהתוויה של כאב עיצבי בלבד. יש המיתיחסים קלינית לכאב של פיברומיאלגיה ככזה ומטפלים בו בתרופות דומות. מבחינת הגדרות ה"סל", אם הרופא יבקש זאת עבור פיברומיאלגיה, בוודאי שלא תהיי זכאית, צריך יהיה לנסות להציג אולי ככותרת באבחנה כאב עיצבי, ואז הסיכוי טוב יותר. כמו כן, למרות שיש מקומות שהם גמישים יותר, אך עדיין ההנחייה, היא מתן רק בקו שלישי, כלומר אחרי ניסיונות של שתי תרופות אחרות לכאב עיצבי. בהצלחה

הי רחל, בהמשך למה שכבר נאמר - כעמותה שהוציאה הודעה לעיתונות בדבר התרופה הראשונה בארה"ב בהתוויה לפיברומיאלגיה, חשוב לציין שזו הפעם הראשונה שתרופה כלשהי קיבלה התוויה לטיפול בפיברומיאלגיה. שמעתי מחולות לא מעטות, אילו שלא סבלו מתופעות לוואי, שליריקה מקלה עליהם ומאפשרת להם לתפקד מעט יותר טוב. כרגע, כפי שדניאלה ציינה, התרופה בסל התרופות רק לכאב עצבי וכעת עלינו להתחיל את המלחמה לכך שתוכנס לסל התרופות ליריקה בהתוויה לפיברומיאלגיה אך זה לא דבר שיקרה תוך יום. ממה שהבנתי מקופ"ח מכבי, כעת- משניתנה ההתוויה ע"י ה- FDA הם יאפשרו קבלת תרופה זו למטרה זו דרך הביטוח הנוסף שלהם. לידיעתך, מנדי

לפרטים http://www.metaplim.co.il/a.asp?a=41058

.

למה למחוק ? זה מאוד חשוב לחולים

מזה מס' ימים אני חש תחושה שרגל שמאל במיוחר מהברך מעלה די רדומה ומעט שורפת.לפני שבוע עשיתי סי טי גב שהצביע על שינויים ניווניים+פריצת דיסק .יד ימין לעיתים גם נרדמת אך ללא אותה שריפה אותה אני חש ברגל. איני סובל מסכרת.קראתי קצת חומר על נוירופתיה. האם יש קשר לבעיית הגב ממנה אני סובל? האם נוירופתיה מחלה מסוכנת?השריפה מורגשת במיוחד במנוחה בלילה.

דני שלום,לא ציינת בדבריך מדוע ביצעת CT ,האם אתה סובל מבעיות גב כרוניות? מי שלח אותך לבדיקה, האם נבדקת ע"י אורטופד לפני כן? והם השינויים הם בכל עמוד השידרה או רק בחלקים ממנו? כמו כן באומרך רדימות- האם כוונתך לתחושת רדימות של העור או שמא לרדימות עם ירידה בכוח וחולשה, שכן אם מדובר לא רק בשינויי תחושה, אלא גם בירידת כח ברגל שהיא חדשה, אזי הדבר שיש לעשותו הוא לפנות לחדר המיון לבדיקת אורטופד, אם מדובר בהפרעות תחושה בלבד, אז יש לחזור לאורטופד ששלח אותך לבדיקה זו בהקדם ולהתייעץ איתו לנוכח ה-CT ותלונות אלו האם נראה לו שקיים קשר. בהחלט יתכן שקיים קשר, אך לצורך מתן תשובה יש לראות את ה-CT ואת כל הגבהים בהם יש לחצים על דיסקים ושורשים, ולראות האם זה תואם את תלונותיך. נוירופתיה-זהו שק של אבחנות בו קיים נזק לעצבים, כך שזו הגדרה כללית לתוצאה של הפגיעה העיצבית ,אך הגורמים יכולים רבים, ולכן לא ניתן לתת תשובה חד משמעית אם זה מסוכן או לא, כי הסכנה יכולה להיות טמונה במחלה שגרמה לכך אם זה טרשת נפוצה או תרופה שגרמה נזק בילתי הפיך. דניאלה

הי דני, סליחה על העיכוב במענה אך הייתי מחוץ לעיר ללא גישה למחשב. אני מבינה שהמצב בו אתה פתאום נתון הוא מעורר אצלך פחדים. זה אכן לא רק לא נעים וכואב עד מאוד לחוש פתאום שריפה באיבר בגוף, בייחוד כשאתה לא בטוח ממה זה נובע... אינני רופאה ועל כן, אינני יכולה לסייע באבחנה. נוירופתיה כשלעצמה איננה מחלה מסוכנת אלא קשה להתמודדות בשל הכאבים (זאת, מעבר למה שדניאלה כבר ציינה שזה תלוי במה גורם לנוירופתיה) וחשוב לטפל בכאבים הללו על מנת שתוכל לתפקד באופן הטוב ביותר. אני מבינה שאתה מטופל כרגע ע"י אורטופד? אני ממליצה לך לפנות גם לנוירולוג על מנת לעבור בדיקה נוירולוגית מלאה. אם לאחר שני הרופאים המומחים הללו ולאחר שביצעת את כל הבדיקות הנדרשות, אתה עדיין במצוקה, אני ממליצה לך בחום רב לפנות למרפאת כאב באחת מבתי החולים על מנת לקבל טיפול טוב ככל שניתן לכאבים עצמם. כדאי לך גם לברר אם אתה צריך לעשות פיזיוטרפיה או הידרוטרפיה. אם אפשר לסייע בעוד דרכים, אנו כאן לשירותך וכל דבר שתרצה להעלות בפורום זה, יתקבל בשמחה. תחזיק מעמד! מנדי

נוירולוג בכיר במרפאת כאב המליץ לי על הטיפול הזה דרך הוריד. אפשר קצת פרטים לגבי הטיפול בנ"ל ולגבי החומרים האלו במקרה של כאבים נוירופתיים ? תודה

מוטי שלום רב, לא הבנתי האם התכוונת למתן משולב של התרופות או לא. בכל אופן, בעוד שלגבי המגנזיום נראה לי שהניסיון הוא פחות ברור, כמו גם התוצאות, אך בכל תרופה תמיד יש תוצאות לכאן ולכאן. לגבי הלידוקאין שזהו חומר הרדמה מקומי שפועל על יציבות של קרומי התאים ולכן משפיע על מערכת העצבים, מקובל לטפל בו במיקרים של כאבים עיצביים, ביחוד בתקופות פחות טובות. המתן הוא ע"י עירוי איטי במשך כשעתיים, אותו ניתן לתת לפי הצורך ובתדירות של כפעם בשבוע, אם נדרש. יתכנו תופעות לוואי של סחרחורת, דופק מהיר, בחילה ומקובל להיות מחובר למוניטור בעת הטיפול. גם אם יש תופעות מרביתן חולפות די מהר לאחר מכן. התגובה שונה מאוד מאדם לאדם, כאשר יש כאלו שהטיפול אינו מועיל להם כלל, לאחרים יש עזרה רק מיידית ולמס' שעות אל מול אלו שמשיגים תועלת ממושכת ורבה, ויש המתמידים בכך כטיפול משמר בתדירות גבוהה יותר בתקופות קשות ופוחתת כשמשתפר,ומאד מרוצים.כל טוב, דניאלה

הי מוטי, בהמשך למה שכבר נכתב כאן - שני הטיפולים הללו ניתנים בעירוי לוריד במסגרת של אשפוז יום במרפאת כאב. כפי שדניאלה ציינה - יש אנשים שזוכים להקלה זמנית בדרך זו ומגיעים באופן קבוע לקבל את הטיפול, יש כאלה שזה עוזר לזמן ארוך יותר ולאחרים לזמן מוגבל ויש כאלה, כמוני למשל, שזה לא משפר את המצב בכלל אך אינני מתחרטת שניסיתי את שני סוגי הטיפול הללו. בקשר לתופעות לוואי- עוד תופעה שיכולה להתרחש, מתוך נסיוני ונסיונם של מספר אנשים, הינה תחושה של חום/שריפה מבפנים שמתפשטת בגוף כמו בעירה. לפעמים אפילו אפשר לטעות ולחשוב שיש לך חום אך זה בדרך כלל רק תחושה. זה יכול להיות מפחיד, אם לא יודעים מה זה, אך פשוט צריך לנוח לאחר הטיפול וזה עובר תוך יום-יומיים לכל היותר. הלוואי שאחד משני הטיפולים יקלו עלייך. בהצלחה, מנדי

גם נוירולוגים רשאים לרשום סימבלתה - לפחות זה שמטפל בי, בקופ"ח לאומית, רשם לי, והחידוש מבוצע גם ע"י רופאי המשפחה בקופה.

המון תודה על עדכון זה- ייתכן שכבר נכנס השינוי שגם לנוירולוגים מותר (זה אמור להתחיל ואבדוק עניין זה ואעדכן) אך רופאי משפחה יכולים רק לרשום מרשם חוזר. עד לשינוי, מותר לרופאים העובדים במרפאת כאב ולמומחים לסכרת לרשום תרופה זו ורק לרופאי כאב מותר לרשום ליריקה וגבאפנטין אך כמובן שכל זה חל רק על מי שיש לו אבחנה של כאב עצבי! לגבי השאר- לצערי זה עדיין לא בסל תרופות אך מאחר שכעת ליריקה בסל בארה"ב לפיברומיאלגיה, אנחנו מתחילים לפעול בעניין זה גם פה! מנדי

אני סובל מזה שנתיים מכאב ראש כרוני. כל הבדיקות שעשיתי ( כולל MRI ) יצאו תקינות. לקחתי תרופות שונות , אך הם לא עזרו. נסיתי את הרפואה המשלימה וגם זה לא עזר. מה עוד אפשר לעשות? האם יש לך רעיון? אני ממש מיואש!

גיא שלום רב, לא ציינת בדברייך על ידי מי טופלת במהלך שנתיים אלו-רופא משפחה בלבד, נוירולוג? בכל אופן, כאבי ראש כרוניים יכולים לנבוע מסיבות רבות. כאשר בדקית ה- MRI תקינה, זה סך הכל שולל את מרבית הסיבות המדאיגות. פעמים רבות למרות בדיקות מקיפות לא נמצאת סיבה לכאב, ואז יש להתרכז בניסיונות של שיכוכו ושיפור איכות החיים, שכן בדרך כלל מרבית כאבי הראש הללו אין להם סיבה לדאגה.אני מבינה את התסכול והיאוש שלך, אך עלייך ךהבין שהוא נובע מכך שלא טופלת עד כה במיסגרת מיקצועית מתאימה. קיימים כיום טיפולים רבים וטובים לכאבי ראש, ואין כל סיבה שתמשיך לסבול. איני אומרת שזה יהיה טיפול קסם, בהחלט יתכן שמצפה לך תהליך, אך מבטיחה לך שבקצהו אור. בשלב זה היתי פונה למרפאת כאב להתייעצות, שם יוכלו להתאים לך טיפול תרופתי מתאים, ובמידת הצורך גם טיפולים נוספים כגון- ביופידבק ,תמיכה פסיכולוגית ועוד, כל טוב והצלחה, דניאלה

שלום גיא, יש כיום לא מעט תרופות וטיפולים היכולים להקל על כאבי ראש גם בתוך הרפואה המערבית. לדוגמא, במקרים מסוימים הנטייה היא לתת שילוב של טיפול להתקף עצמו יחד עם טיפול מנע שלוקחים באופן קבוע כל היום שמטרתו לצמצם את ההתפקים ואת עצמתם ואז יש שנותנים תרופה שמטרתה להקל על ההתקפים עצמם. לדעתי, כדאי לך לפנות למרפאת כאבי ראש כי שם היכולים להקל עלייך באופן המקצועי יותר. מומחים לכאבי ראש הם בדרך כלל נוירולוגים שעברו התמחות בתחום של כאבי ראש. מקווה שבדרך זו יצליחו להקל עלייך..... מנדי

שוב שלום! תודה על תגובתך המהירה אני מודה לך מאוד1 אני לא יודעת מה זה אוסטופתיה ? תודה דבי

דבי, יש את הכירופרקטיקה שהיא היותר מוכרת שזו מניפולציה ,די גסה לפעמים, של עמוד השידרה ,על ידי אנשים שהוסמכו לכך, במטרה לשפר את היחסים בין החוליות ואת היציבה בכלל ובכך להקל כאבים. אולם, המניפולציות בשיטה זו על החוליות יכולות להיות לפעמים אפילו מכאיבות, ובידיים לא מיומנות, חלילה, אפילו יכול להיגרם נזק. האוסטאופתיה- משתמשת באותם עקרונות פחות או יותר, אבל מעשית הטיפול מבוצע בצורה הרבה יותר עדינה. העיניין כמובן כמו בכל טיפול מהסוג הזה, הוא שיש מטפל טוב ומוסמך, ולא שרלטן. אם זה דרך מרפאת כאב (לא בכולן יש) אז לרוב אפשר להיות שקטים לגבי המיומנות של המטפל והכשרתו. אם הולכים לאיזה טיפול באופן פרטי, יש לברר בשבע עיניים, ולא להסתפק שיש תעודה יפה על הקיר.בכל אופן במירפאה, רופא כאב יפרוס לפנייך את האפשרויות שעומדות לפנייך, ויסביר על כל אחת ואחת,ובשלב הנוכחי הייתי ממתינה לחוו"ד הזו. כי כל הדברים שכתבתי הם טיפולים כלליים, אך רק לאחר שרופא יבדוק אותך וישמע את מיקרה שלך, הוא באמת יוכל להתאים את שיטת הטיפול שמתאימה לך, או לפחות כיצד יש להתחיל. מקווה שעניתי לך, שבת שלום, דניאלה

הי דבי יקרה, לדעתי, כשמתחילים תרופה חדשה לטיפול בכאב, חשוב מאוד להתחיל במינון מזערי ואז להעלות את זה לאט , לאט, בשביל להימנע מחוויות לא נעימות כמו שעברת ולתת לגוף זמן להתרגל. מעבר לכך, זה טוב שהפנו אותך למרפאת כאב ובקרוב, רופא מצוין עומד לנהל את מרפאת הכאב באיכילוב כך שתהיי בידיים טובות. הידרוטרפיה זה רעיון מצוין ולדעתי, איך המפתחות לחיים יותר טובים, יחד עם הכאבים ולכן, מומלץ בחום. לגבי אפידורל- הייתי מחכה ומתייעצת עם מרפאת הכאב כי אפידורל גם יכול, במקרים מסוימים, להחמיר כאבים. לגבי אוסטיופתיה- זהו סוג של טיפול משלים- מעין מניפולציות לעמוד השדרה אך בעדינות רבה. אין זה כמו כירופרקטיקה. אני מכירה אנשים עם בעיות דומות לשלך שממש זכו להקלה מסוג טיפול זה אך כרגיל, זה תלוי הרבה בהכשרה של המטפל. אני מציעה לך לקרוא על סוג טיפול זה לפני כן- את יכולה לקרוא על זה דרך הקטגוריה רפואה משלימה באתר העמותה למאבק בכאב. תרגישי טוב ותחזיקי מעמד מנדי

לעוד מידע על אוסטאופתיה וכאבי גב http://www.osteo.co.il/heb_osteopathy_lower_back_pain.html בברכה שנן שר: אוסטאופט מוסמך

דניאלה שבת שלום! אני מאוד מודה לך על ההתיכסות שלך , זה מאוד עוזר לי! תודה! את זוכרת שכתבתי לך שהרגשתי לא טוב היו לי כאבים עזים רציתי ללכת לבית ולבסוף הלכתי לפלומן הוא הציעה לי לקחת טרמדקס 100 שעה אחרי שלקחתי את הכדור חשבתי שאני הולכת למות דופק מהיר, לחץ דם בשמים, הרגשת מחנק כאבים יותר חזקים בקיצור הרגשתי שאני הולכת לעבד את ההכרה המשפחה היזמינה אמבולנס והגעתי לחדר מיון עשו לי המון בדיקות מה שהיה חשוב שלחץ הדם ירד בינתיים היזמינו לי רופא נאוכירוג כדק אותי וראה את m.r.i ואז הוא חזר אלי ולפי המבט שלו הבנתי שאין לו שום תרופת פלא אלה משככי כאבים והפנה אותי למרפאת הכאב של איכלוב לדר' סלמה הוא חושב שהדעה שלו מאוד חשובה. יש לי תור אליו 23 ביולי ניראה מה הוא יגיד אתמול היה תור למרפאה הניורוכירוגית של בית חולים תל השומר וגם שם הרופא שואל שאלות ואחרי זה הוא בודק את m.r.i ואז כבר לפי המבט שלו אני מבינה שאין מה לעשות . וגם הוא נתן לי הפניה למרפאת הכאב של הבית חולים. ואולי לשקול לעשות היפודרל לעמוד שידרה מה את אומרת האם יש בזה סיכון דבר שני לעשות הידרותרפיה.וכמובן לקחת משככי כאבים קראתי היום בפורום על דני שסבל מכאבים והוא עשה טיפול תרופתי שמאוד עזר לו האם זה יכול גם לעזור לי ואם זה מסוכן מאוד חשובה לי הדעה שלך. אני מאוד מודה לך שבת שלום דבי

דבי יקרה, ראשית מחמיא לי שאת מחשיבה את דעתי. שנית לגבי הטרמדקס, לא הייתי פוסלת את התרופה על הסף למרות מה שקרה לך, כי יתכן ועשויה בכל זאת להועיל לך, פשוט אדם שלא רגיל לקחת תרופות חזקות, אין להתחיל בפעם הראשונה במינון של 100 מג', אלא ברבע מכך ולעלות בהדרגה, ולכן יש טרמדקס בטיפות שמאפשר עליית מינון הדרגתית ואיטית יותר, עם פחות תופעות לוואי. שילוב טוב למי שלא אלרגי לאופטלגין זה טרמדקס במינון נמוך של 20-25 מג' בהתחלה, ואח"כ אפשר להכפיל אם זה נסבל ביחד עם אופטלגין 1 מל'.אז יתכן שאם היית מתחילה במינון נמוך לתרופה יש פוטנציאל. כמו"כ כפי שכתבתי בעבר, יש עוד תרופות גם חזקות יותר וגם ממשפחות אחרות שבוודאי יכולות לעזור לך, כל שדרוש הוא רופא מבין, ולפעמים סבלנות, כי לא תמיד ניסיון ראשון מצליח, ויש לעיתים להתנסות במס' תכשירים ו/או טיפולים עד שמוצאים את השילוב. לגבי אפידורל, זו פעולה שפעמים רבות יכולה להועיל בכאבי גב, העיניין שלבצעה לאיזור הצווארי זה פחות מקובל ויותר בעייתי מאשר באיזור גב תחתון ששם זה המקובל, ולא רבים מומחים ו/או מוכנים לכך, וצריך לכן לוודא זאת אצל מי עושים, מה ניסיונו, ומה הסיכון. יש פעולות פחות פולשניות של הזרקות לטריגר פוינט או למיפרקי פסט שלפעמים יכולים להקל במיקרים מסוימים. הידרותרפיה פעמים רבות מועילה, וכנ"ל אוסטאופתיה שעדינה הרבה יותר מכירופרקטיקה. אין סיבה לחשוב שלא יהיה יותר טוב, אפילו אם לא תמיד, אבל לרוב, תאמיני בכך, וכך יהיה, דניאלה

אני כותב למנדי...איני מכיר אותך ,אבל דבר אחד ברור לי : את בחורה מדהימה !!! התמיכה שאת נותנת לאנשים דרך הפורום הזה...האיזון שבצורת החשיבה שלך-את פשוט מקסימה !! הסיפור שלי-היו לי שתי פריצות דיסק,כרגיל L5-L4ו אוד אחת L5-S1 ..טיפולים עם סטרואידים-שאיבת דיסק-nucleotomy גלי רדיו-Rhyzothomy,,,בקיצור כיף!! בסוף-ברור: ניתוח אצל גפשטיין -עמוד שדרה -הכל הצליח -אבל כאן "ה"-נקודה : מסוף 2003 לא היתה בררה והכניסו אותי לאוקסיקונטין החמוד !!! נכון שהוא אדיר ואפשר לי בכל אותם שנים לעבוד (המעבדה של מח. הנדסה במפעל לציעוד רפואי ) -זאת אימפריה של ממש -חדרים נקיים-הכל באשורים של ה-FDA אם את רוצה-כנסי לאתר ותראי בעצמך איפה אני עובד :זה בקיבוץ בצפון-קיבוץ ברעם ,מקום חלומי !!<www.elcam-medical.com> אז אני על 30 מ"ג אוקסיקונטין ליום-עובד-עושה ספינינג-מצבי לא רע ...אבל אין לי כיום שום אפשרות סבירה לצאת מהאופיאט ללא התקופה הנוראית של תסמיני הגמילה !! הסובוטקס הוא עדיין לא ממש תשובה-חסימת הקולטנים דרכו היא חלקית...השערוריע היא שבישראל מודל 2007 הנושא הזה-גמילה ממשכך כאב כמו האוקסיקונטין -פשוט לא קיים במערכת בתי החולים הרגילה !! על קופות חולים ,בכלל-אין מה לדבר ! לפני כמה ימים הגעתי לראש הפירמידה-דר. פאולה רושקה-מנהלת מח. התמכרויות במשרד הבראות...נחמדה מאוד-אבל בשורה תחתונה ,לא ממש סימנה לי את האור בקצה המנהרה...דיונים...כנסת....תקציבים...בלה בלה בלה ! אצל וויסמן ב"ברזילאי" זה טירוף!-עולה המון כסף ,עם מע"ם משהו כמו 27.000ש"ח !! על יום אשפוז וזריקה של בופרונורפין !!! "פנינה" על גבול השוד לאור יום !! יום שני אני פוגש מישהו בכפר סבא-דר. רזניק...זה כבר סביר מבחינת המחיר ,אבל אני רוצה לבדוק ב100% שמדובר בעניין מקצועי וללא סיכונים בריאותיים...3000ש"ח אני מוכן לנסות...אם גם מזה לא ייצא כלום-אז ברור לי שעד להודעה חדשה ,אני אמשיך עם האוקסיקונטין שלי !! האמת שזה ממש לא נורא-בוא ניראה את החצי כוס המלאה ...לוקח לי את הכאב ב100%...שלא נדבר על המצב רוח הטוב שלו...(את מחיכת מנדי??...)-אני עובד,עושה ספורט..בבית הכל פיקס-אשתי וארבעת הבנות המקסימות שלנו...אז מב אני בוחה !? מנדייייי יקרתי--אני שמח שאולי הכרתי אותך...ושיהיה לך רק אושר מנדי !!-וכמה שאפשר....חיוך ולהיות חזקה !....אהיה מאושר אם תכתבי לי כמה מילים ! ביי מנדי ושבת שלום ! ואני מחזיק לך אצבעות -את גיבורה ודוגמה לי ולכולם כאן !!

שלום רב, אומנם פנית למנדי, אך הרשיתי לעצמי להגיב גם כן, ואני מקווה שמקובל עליך הדבר. ראשית אני תוהה האם כאשר בנוכחות מינון לא גבוה של אוקסיקונטין, אשר לא גורם לתופעות לוואי, אין לך כלל כאב, ואתה בעל תפקוד נפלא -עובד ותחביבים, האם אתה בטוח באמת שאתה מעוניין לחדול לקחת את התרופה רק כדי לבחון את הגבולות ולראות האם הכאב חוזר? האם אתה מסתדר באותו האופן גם בלעדיה? נכון שזה יהיה נהדר אם יתגלה שאכן אינך זקוק לה, אך מה יקרה אם זה לא כך והמצב היציב בו היית יחמיר, שווה לסכן זאת?! שנית, איני יודעת באיזה אופו ניסית בעבר להפסיק את האוקסיקונטין, אך איני יודעת אם אתה מודע לכך שיש טבליות של 5 מג', אשר בעזרתן אתה יכול לבצע הפסקה ממש הדרגתית ואיטית.שבת שלום וכל טוב, דניאלה

אח שלי, אני לוקח מינון יותר גבוה והרבה שנים כבר ויצא לי להפסיק כמה פעמים ואני חייב להגיד לך שלא חייבים לעבור גמילה. הכי כדאי זה לרדת במינון בהדרגה או קצת פחות מומלץ על ידי הרופאים אבל יש לי גם חברים שעשו את זה ואני כמובן הרבה פעמים.. פשוט להפסיק וזהו. לחתוך. גג יום, יום וחצי הרגשת שפעת קלה וזהו ונגמר. סליחה שאני בוטה אבל רק לחשוב על לבלות בשירותים בלי "קריעת תחת" עושה לי חשק להפסיק כל פעם מחדש (-: בהצלחה גבר, מתיתיהו הגילעדי

שלום רב לך, ראשית כל, המון תודה על כל המילים החמות - זה מרגש ומביך יחדיו.... ועכשיו לעניינו- א. כפי שכבר נאמר כאן, הכי טוב אם אתה באמת רוצה להפסיק או לרדת במינון של האוקסיקונטין, לעשות זאת בצורה מאוד הדרגתית בפיקוח רפואי. ידוע לי גם על מרפאות כאב בבתי חולים אשר מאשפזים אנשים הרוצים או שרופאים רוצים, לגמול אותם ממשככי כאבים ואפילו ניתן לחזור מכן למשככי כאבים אך בדרך כלל צריך מינון נמוך יותר כי הגוף "התנקה" מכל התרופות. רופא הכאב שסיפר לי על זה קרה לזה "DRUG HOLIDAY " וידוע לי שזה נעשה באשפוז. ייתכן שזה הסיוע שאתה צריך וזה ממומן, ככל הידוע לי, ע"י קופת החולים. ב. לעניין העקרוני - חשוב שתתייחס גם למקום של האוקסיקונטין בחייך: כיום אתה לוקח מינון יחסית נמוך של תרופה אשר מקנה לך למעשה את העצמאות שלך ומאפשרת לך לעבוד ולתפקד. חשוב שתשקול את כל הנתונים לפני שאתה מקבל החלטה וחשוב שתדע שהטיפול עליו סיפרתי לך איננו חוויה נעימה כלל וכלל ואתה צריך להיות מוכן לתהליך. אינני מביעה כאן את דעתי אם כדאי לך להפסיק ליטול תרופה זו או לאו כי זו צריכה להיות ההחלטה שלך. על מנת להקל עלייך בקבלת ההחלטות תשאל את עצמך שאלות כגון: איך אתפקד ללא תרופה זו? מה האופציות הטיפוליות במקום אוקסיקונטין אם אני לא מסתדר ללא תרופה כלשהי? האם הייתי מפסיק את התרופה אם זו הייתה תרופה למחלת לב?האם אני מוכן לתקופה קשה שאצטרך לעבור בשביל לנקות את הגוף מתרופה זו.... לאחר שתדון עם עצמך, וכמובן אם אתה מעוניין אז גם אם חברי הפורום הזה, תוכל וודאי להגיע להחלטה הנכונה לך. הרבה הצלחה ותרגיש טוב, מנדי

שלום ! רציתי לשתף אתכן מה עבר עלי היום, בבקר חטפתי התקף כאבים עזים ביותר ופשוט החלטתי שאני הולכת לחדר מיון כי אני לא יכולה לשאת יותר את הכאבים, לקחתי כל מיני כדורים בכדי להרגיעה קצת את העוצמה של הכאב, אחרי התיעצות עם עצמי חשבתי מה יעשו לי בחדר מיון, אולי אני אלך לפרו'פ פלומן צלצלתי לאסותא , הפקידה אמרה שאין סיכוי להכנס אליו,בכל זאת לקחתי החלטה ונסעתי לפרו'פ פלומן, אני מגיעה לפקידה ובקשתי ממנה שהוא יראה את m.r.i ויחליט אם זה דחוף. לשמחתי לא היה אף אחד אצלו ואז נכנסתי אליו. הוא מסתכל על m.r.i מתשאל אותי. ואז הוא אומר אני מצטער מאוד בגלל הבעיות הרבות אין אפשרות לעשות ניתוח. מה שהוא הציעה לעשות גלי רדיו אולי זה יקל עלי במעט ולא יהיה לחץ על עצבים. לקחת פרמדקס 100 . ישבתי אצלו וממש בכיתי ובקשתי שיעזור אני כבר לא יכולה לסבול כאבים . בגלל הכאבים כל שמחת החיים הלכה לי אין חשק לעשות כלום. לא אני לא בדכאון אני פשוט סובלת מעבר שבן אדם יכול לסבול. וזה קשה מאוד. אולי ידוע לכן על כדורים חדשים שיצאו לשוק לכאבים חזקים אני אשמח לקבל כל הצעת יעול שיכולה לעזור לי לעבור תקופה כל כך קשה. בקיצור הלכתי לכל כך הרבה רופאים ואין שום פתרון לבעיות מסוג זה. וזה מצער אותי מאוד .אני שמחה שיש לי אותכן ואני יכולה לשתף אנשים שיודעים מה זה כ א ב י ם באהבה רבה דבי

דבי, אני מצטערת לשמוע שיש לך יום/תקופה לא טובה. מס' דברים לי אלייך- ראשית: איני יודעת מי מטפל בך כעת, אך לפי דברייך כי התלבטת בעת משבר לפנות למיון, אני נוטה להבין שאין לך רופא או כתובת קבועה לפנות אליהם, ולכן עצתי הראשונה להפנות את עצמך לטיפול מסודר וקבוע במירפאת כאב באחד מבתי החולים הסמוכים לאיזור מגורייך. כך יוכלו להמליץ לך טיפולים הן תרופתיים (בשלב כרוני ובעיתות משבר),אלטנטיביים ופיזיותרפיים אם מתאימים (כגון אוסטאופתיה,טיפול קרניו-סקרלי, דיקור סיני, מגנטים וכו') ותמיכה פסיכולוגית, תוך מעקב ,ניטור, אפשרויות התאמה ויעוץ, על ידי צוות מיקצועי שמבין וקשוב לבעיות הללו. שנית- כשרע לנו סף הסבל שלנו והסבלנות הולכים ודועכים. ולדאבוני, מניסיון עשיר גם בשנים ולא פחות מכך בכאבים, אני יכולה לאמר לך שפעמים רבות נראה לנו שהגענו לקץ גבול יכולתנו לשאת, שלא ניתן לעמוד יותר בכאב שכזה, ופעם אחר פעם, אני מגלה, שקיים כאב חזק יותר, ושאפילו שנראה שכלו כל הכוחות, אין זה כך, זה פשוט כי קצת עייפנו, אך תמיד ניתן למצוא ולגייס, אפילו אם כרגע זה נראה קשה. סך הכל, אם את כרגע רק ניסית טרמדקס לראשונה, הרי שלפנייך מגוון רב של תרופות ושילובים, וטיפולים, ומן הסתם שמשהו מהם יועיל. כן, יתכן שיהיו תקופות של החמרות, אך יהיו גם הרבה תקופות טובות, ולכן אל לך לאמר נואש. נכון שכעת קצת קשה, אבל זה רק משום שטרם הגעת למקום הנכון, וטרם ניסית את התכשירים המתאימים למצבך. ודרך אגב, זה גם לא בושה להיות בדיכאון, להפך, זו תגובה אך ורק נורמלית לאדם שמתמודד לאורך זמן עם מצב שכזה שמשבש את כל חייו. וחלק מההחלמה תהיה ההכרה שהכאב השפיע על חייך בכמה מובנים, ושיש להתייחס לכולם כעת כדי להשתקם. בהצלחה בדרך, מאחלת-כוחות, סבלנות ובריאות, דניאלה

דבי יקרה, אני באמת מצטערת לשמוע את שעובר עלייך ואת הייאוש המובן שלך. זה בהחלט מובן, במיוחד שבראש אנו חושבים על פתרון שיקל עלינו ואז כשאי אפשר במציאות ליישם את הפתרון, התחושה היא שזהו, אי אפשר יותר ומשהו חייב לקרות..... ואכן, זה מתסכל ומייאש. מה שאת צריכה לעשות עכשיו זה להתייחס לעובדה שכאבים הם חלק מחייך ולנסות למצוא טיפול קבוע ועקבי למצבך כי חשוב להיות בטיפול רציף. כפי שכבר נאמר, חשוב מאוד להיות מטופלת בצורה קבועה אצל רופא כאב טוב באחד מבתי החולים. לגבי תרופות- טרמדקס היא בהחלט לא סוף הדרך, יש עוד תרופות חזקות בהרבה אך עצתי אלייך היא להתחיל עם טרמדקס, כפי שהוצע לך, לנסות להגיע למינון אופטימלי כי בהחלט ייתכן שתרופה זו תקל עלייך, במינון הולם. אם לאו, תתייעצי עם רופא כאב המכיר את כל התרופות והטיפולים האחרים שניתן להציע לך הכולל גם את הטיפול בגלי רדיו שיכול לעזור, ויכול גם לא....(כמו מרבית הטיפולים לכאב). תראי את זה בתור נסיון חדש לטפל בכאבים ולא רק המשך של כל מה שנכשל. לבינתיים, כולי תקווה שהטרמדקס יקל עלייך ואני כל כך מצטערת על התחושה הקשה והייאוש. אני מקווה שבקרוב תתחילי להרגיש מעט יותר טוב. לבינתיים, אני שולחת לך חיבוק עידוד, מנדי

דניאלה שלום! אני כתבתי בעבר בפורום על כאבים עזים בעמוד שידרה צווארי, בהמשך לכאבים החזקים ושום טיפול לא עזר הוחלט לעשות לי m.r.i והנה הממצאים . מעבר קרניו צרוויקלי בגדר הנורמה ללא צניחה של הטונזילות מתחת לפורמן נגנום. מודגמים שינויים ניוונים בולטים ב - c 1-2 עם עיבוי של הטרנסוורס ליגמנט. שינויים ניוונים במבנה הגרמי ובמרווחים בדיסקלים עם הנמכה שלהם.אנגולציה קיפוטית של ע"ש צווארי עליון והצרות קלה של התעלה הספינלית בגובה c5-7. שינוי מודיק ב - end plate ב - c5-6, c6-7, c7-d1, d1-2. ליסטזיס ניוונית קלה קדמית c4-5 ו - c5-6. ללא עדות לתמטיםת, תזוזות או שינויים הרסניים בחוליות. ללא עדות למסה פרה או ורטברליות. חוט השדרה בעובי תקין ללא עדות לאותות חריגים מתוכו. בהסתכלות ספציפית על המרווחים הדיסקלים: c1-c2 בגדר הנורמה. c2-c3- בגדר הנורמה. c3-c4 -מודגם בלט דיסק דיפוזי עם לחץ קל על השק הדורלי ללא עדות לחץ על חוט השדרה, הצרות הפורמינות הנוריליות משמאל. c4-c5 - מודגם בלט דיסק דיפוזי עם לחץ קל על השק הדורלי ללא עדות לחץ על חוט השדרה. פורמינות נוירליות תקינות. c5-c6 - מודגם בלט דיסק דיפוזי עם לחץ קל על השק הדורלי ללא עדות לחץ על חוט השדרה. הצרות קלה של פורמינה הנוירלית מימין. c6-c7 - מודגם דיסק מרכזי וימני וקרע של האנולוס בתוכו עם לחץ קל על השק הדורלי ללא עדות לחץ חוט השדרה. הצרות של הפורמינה הנוירלית מימין. c7-d1 - ללא עדות לבלט דיסק פורמינות נוירליות תקינות. שינויים ניוונים ובלטי דיסק. בקע דיסק קל c-6-7. זאת התשובה של הבדיקה שעשיתי בשבוע שעבר. אני סובלת מכאבים בלתי פוסקים יש לי תור למרפאה נוירוכירוגית בתל השומר ביום חמישי הקרוב ניראה מה הרופא יגיד האם אפשר בכלל לעזור לי? אני מאוד ההיתי רוצה לישמוע את ההתרשמות שלך מהבדיקה ואם בכלל יש לי מה לצפות מהמרפאה. תודה רבה דבי 0505617070

דבי יקרה,הייתי שמחה לספק לך מענה חד וחלק על שאלותייך, אך גם חסר לי מידע רב, כמו הבדיקה הרפואית שלך בשלב ראשון, מידע על הכאבים עצמם-טיבם, האם ממוקמים, מקרינים ליד/כתף, מה מחריף אותם או מקל ,אלו טיפולים קיבלת עד כה ועוד, וגם אם היה ברשותי, לא תמיד אפילו אז ניתן באמת לחזות מה יהיה, ניתן רק לנסות ולקוות. לגבי ה-MRI ,ראשית יש להבין שזו בדיקה, וזו בדיקה רגישה, ושכזו נוטה לתאר מימצאים אנטומיים, אך לא בהכרח קיים קשר בין המימצאים שמתוארים בבדיקה או בין כולם, לבין תלונותייך, ולכן החשיבות שרופא מיקצועי אחד יוכל לרכז את כל המידע-אנמנזה, בדיקה גופנית והדמיה, ולהסיק מה רלוונטי ומה לא. יש לזכור כי כשליש מהמבוגרים אם יבצעו להם CT או MRI ,גם ללא כל תלונות, ימצאו בהם פריצות דיסק, והקשר בין מימצאים בצילומים למידת הסבל הקליני אינו בהכרח במיתאם. עם שזה נאמר, הבדיקה עצמה מדגימה שינויים ניווניים דיפוזיים במספר גבהים, אך לפחות לפי התאור עצמו, לא נראה שהשינויים הם קשים מדי. פה נכנסת הבדיקה הקלינית, כי למשל אם יש הקרנה לצד ימין, יכול להיות שהרופא בכל זאת יתרשם יותר מגובה אחד יותר מהאחר (למשל הדיסק המרכזי ב-C6 עם הקרע באנולוס שמצר את הפורמינה הימנית). החלטה על ניתוח היא רק כשאין ברירה, כשמוצו כל הטיפולים השמרניים מבחינת כאב וניכשלו, או כשיש פגיעה נוירולוגית דחופה, כמו חולשת יד, למשל. אישית, הייתי שומרת ציפיות להקלה על רקע ניתוחי, באמת לאין ברירה. וצריך לזכור שלפעמים נראה לנו שהגענו לאותו השלב של כילוי הכוחות, ושאנו מוכנים לאותו קיצור הדרך, למרות הסיכונים, שנראה לנו שאנו מודעים להם, והעיקר שהכאב יעבור, אך ניתוחים במיקרים רבים לא מעלימים את הכאב, לא מרפאים, ולהפך, לאחריהם צריך להתמודד כיפליים, ולכן למרות תחושת המשבר, והעובדה שמנתחים-תמיד יהיו מוכנים לנתח, יש לעשות הכל כדי לדחות זאת, ובטוחני שיש די טיפולים אחרים,תרופות ודרכים בהן עוד ניתן יהיה לעזור לך, אך השלב הראשון לעזרה-הוא להאמין שיהיה טוב יותר, לא חשוב כמה רע עכשיו, כי ללא גישה חיובית, ורצון לעזור לעצמך, איש לא יוכל לעזור לך, כל טוב, דניאלה

לדבי ולכולם, דניאלה העלתה כאן נקודה מאוד חשובה שלצערי, רבים מאיתנו כבר מודעים אליו ולמדנו אודותיו בדרך הקשה - כישלונות ניתוחיים. לנו, הכואבים, יש נטייה להמשיך לקוות שיימצא פתרון ואמונה זו הינה חשובה, מבחינת שמירת מקום לתקווה ולחיים טובים יותר אך אסור שזה יבוא על חשבון החיים עכשיו. כלומר, לא צריך לחכות שיהיה יותר טוב בשביל לחיות, למרות שרק אנו יודעים כמה זה קשה במציאות וכמה כל יום הוא מאבק בפני עצמו. דרך אגב, כאן המקום להזכיר לכם שהפורום אינו רק בשביל להתייעץ רפואית אלא גם מקום בשביל להביע את כל מה שעולה מתוך החיים עם הכאב וכן, מותר גם להביע רגשות שליליים- חשוב שיהיה מקום גם לזה... ובחזרה לעניינו- מעבר לכך שלא כדאי לשים את החיים ב"HOLD", יש לנו נטייה להאמין, גם אחרי כשלונות קודמים, שהניתוח הבא יפתור את הבעיות שלנו. אמונה זו היא לעיתים נכונה אך פעמים רבות, אין כך המקרה והכאבים אינם נפתרים בצורה ניתוחית ולעיתים, אף נוצרים כאבים חדשים בעקבות הניתוח, בין שאר הסיבוכים. לכן, חשוב מאוד לדעת ולהבין היטב כל טיפול שאתם עומדים לעבור וכמו כן, לנסות כל אופציה שקיימת, לפני שהולכים לפתרון הניתוחי. כל זה נכון שבעתיים כשמדובר בניתוחי גב וצוואר. אני מכירה אנשים שנותרו משותקים או שנפגעו להם איברים כמו שלפוחית השתן כתוצאה מניתוחים כאלה. עם זאת, אני גם מכירה אנשים שניתוח שינה להם את החיים באופן חיובי. למה אני מספרת את כל זה? כי חשוב לא להתעלם מהסיבוכים שיכולים להתרחש כשמדובר בניתוחים, למרות שאנו רוצים לקוות לטוב. המודעות לגבי החיובי והשלילי עוזר לנו להיות יותר בשליטה ולקבל החלטות בוגרות ושקולות ולא רק מתוך רצון להיפטר מהכאב. דבי- שיהיה לך הרבה בהצלחה עם הרופא המומחה והלוואי שתצאי מרוצה מן הפגישה. מנדי

שלום רב, חלקכם מכיר אותי, אולם זו הפעם הראשונה בה אני כותבת מצד זה של המתרס, ולא בתפקיד המשיבה. אני סובלת מ-CRPS קשה מזה 15 שנים, שהחל בברך אחת ועם השנים התפשט והחמיר לכלול כיום את שתי הרגליים במלואן כולל העכוז (עם קשיי ישיבה לכן),ומזה שנה לאחר חבלת ראש קשה, פיתחתי גם כאב עיצבי במחצית פנים וקרקפת. דל המקום מלהכיל את מס' הפעולות, אישפוזים, ניתוחים, וטיפולים שעברתי, ניסיתי וניכשלו. כל טיפול או תרופה קיימים,קונבנציונלים או לא-בארץ או בחו"ל, עברו דרכי,כולל הפולשניים שבהם (אלקטרודות, משאבה, קטמין-קומה), ובכל זאת אני מרותקת לכיסא גלגלים. ולמרות הכל, עד לאחרונה, מצאתי את הדרכים להגשים את מטרותי, שרתתי בצבא, השלמתי 2 התמחויות וכל העת עבדתי במישרה מלאה ללא לאות. כעת, מצבי החמיר עוד, ורק לאחרונה השתחררתי אחרי אישפוז ממושך שלא נשא לצערי, פרי במטרה לנסות לאזן את ההיתלקחות הנוכחית. לראשונה בחיי אני באמת חוששת האם אוכל לעבוד כמיקודם (כשאפילו לשבת כמעט איני יכולה כעת?!).שלא יהיה ספק, עבודה במישרה מלאה ומחייבת למרות CRPS קשה,מעולם לא היתה התחיבות שקל לעמוד בה: לא להחמיץ ימים, למרות ה"לילות הלבנים", להישאר אמפטי , חביב ומרוכז למרות שכעת יש לך כאבים עזים,העייפות המתמדת, ובכל זאת-המאמץ שווה הכל, וכשחושבים שקיים סיכוי לאבד את זה, ולו חלקית, אני מוכנה להשקיע את נפשי , ולכאוב כפליים, ורק שזה לא יקרה. אז למה כתבתי לכם זאת- בשביל המסר: לא חשוב עד כמה המצב נראה מתסכל וחסר אונים, עד כמה נראה לכם שיותר גרוע לא יכול להיות, רק אתם יכולים לקבוע באמת מה תעשו בגורלכם וכיצד יראה עתידכם. רק אתם מחליטים כיצד לעצב אותו, וכמה שווה או לא שווה לכם להשקיע-זה לא תלוי בחומרת המחלה או הכאב, רק בכח הרצון ובחזון. אני אדאג להזיז את ההר שלי, מה איתכם?!

דניאלה יקרה, ראשית הרשי לי לאחל לך שמצבך יתאזן בקרוב. אני מבינה עד כמה זה נורא. שנית - הרשי לי לומר משהו בפעם, אף שאיני רופאה, ואיני "מומחית" כמוך לעניינים הרפואיים, ובכל זאת - אין חכם כבעל ניסיון, כידוע לך ו.... אני התעקשתי לשמור על המשרה שלי במשך ארבע שנים. לא רק התעקשתי לשמור אלא אף התעקשתי שלא יהיה מה לומר עליי - השקעתי יותר, הייתי יותר שעות מכולם, היו ימים וליולות שלא הלכתי בהם לישון בבית, אלא נשארתי כל הלילה במשרד כדי לגמור את העבודה שהצטברה. העבודה שלי גם היתה עבודת שטח, כך שמצאתי את עצמי מתניידת במוניות ועולה מדרגות על גבי מדרגות עם קביים ועזרים אחרים, רק כדי שלא יגידו שלא הגעתי לפגישה או לא עשיתי את המצופה. אחרי 4 שנים ואחרי הניתוח האחרון (לעת עתה) - נשברתי . לא יכולתי ותר. מצאתי שהשחיקה של גוף רק הולכת וגוברת והופכת לבלתי הגיונית. עזבתי את העבודה ופניתי למלאכת שיקום (שאז עוד האמנתי שהיא אפשרית...). אמנם המצב שלי קצת שונ המשלך , ואני הכיתי במשך זמן ארוך על חטא, כי חשבתי שאילו הייתי עוזבת את העבודה בזמן ולא מתעקשת להמשיך למרות המצב הגופני, אולי הייתי יכולה לטפל יותר טוב ולהשקיע בריפוי יותר משהשקעתי - ובכל זאת - אני רוצה לומר לך: להמשיך לעבוד זה ללא ספק חשוב מאוד!!!! זה שומר על שפיות ומפנה את המחשבה מהדברים ה"שגרתיים" של הכאב והסבל שלנו, אבל - וזה אבל גדול - אם הגוף אומר שהוא עכשיו בהחמרה - אולי הוא אומר בעצם הוא רוצה קצת מנוחה. מהניסיון שלי - לפעמים המנוחה היא הדבר הנכון ביותר, ואז - אחריה - פתאום מתמלאים כוחות חדשים. מאחלת לך מכל הלב רק טוב ומהר! אני

לפשוט אני, תודה על דברייך והיתייחוסתך. אין ספק שלעבודה יש חשיבות רבה, ומי כמוני מכירה בכך, ולמרות כל הקשיים, כל השנים הקפדתי שלא לתת למצבי הבריאותי לפגוע בעבודתי ובשאיפותי המיקצועיות, ולמרות שזה דרש ממני מאמץ יומיומי רב, ופעמים רבות בוודאי גם תרם להחמרת הכאב, אין ספק שהתמורה הנפשית, שווה הכל. אני גם מסכימה שלעיתים יש לשים הכל בצד ולטפל בעצמך, אולם יש לזכור שהקו בין התלקחות זמנית של המצב שבה מנוחה וטיפול עצמי עשויים לגרום לשיפור ותועלת, ולבין החמרה כחלק מהמהלך של המחלה,אשר יתכן ולא יחול שיפור נוסף(כפי שקרה לי לאורך השנים, וכנראה הפעם שוב), ואז המנוחה לא תורמת עוד בשלב מסוים, וצריך להחליט האם למרות המצב החדש, ולמרות שקשה יותר, ניתן להתמודד ולעשות את הדברים שבוצעו קודם, אפילו אם זה קשה שיבעתיים או נראה כרגע בילתי אפשרי, או נסוגים, מתפשרים או אפילו מוותרים כי זה נעשה קשה מידי בשלב מסויים, והמחיר הגופני הופך ליקר למרות התמורה הנפשית.בסופו של דבר, כל אדם מקבל את ההחלטות שלו.אני רוצה לקוות, שלמרות התקופה המתישה והמתסכלת הזו,נותרו בי די כוחות להתמודד עם המצב החדש,רע ככל שיהיה, מבלי לאבד את כל העבודה שהשקעתי בשנים האחרונות, בדיוק ברגע שבו אני מתקרבת לקטוף את פרות עמלי, אך ימים יגידו. דניאלה

הי דניאלה, ראשית כל, הרשי לי להתנצל בפנייך על העיכוב החמור בתגובתי, אני מבינה וודאי שזה נראה שבמכוון לא עניתי אך אין זה כך. היה לי חשוב להגיב בצורה רצינית להודעתך ודווקא משום כך טעיתי- כעת ברור לי שעדיף להגיב במיידי מתוך תחושת בטן מאשר לבנות בראש את "התשובה האידיאלית"-אז סליחה! אני מודה לך על ששיתפת אותנו בתקופה הקשה שעוברת עלייך אך צר לי שאת עוברת תקופה כה קשה. דווקא משום שעצם העובדה שאת עובדת ושהצלחת להגיע כה רחוק בקריירה שלך מצביעה על כך שוודאי הנוכחות של אפשרות שלא תצליחי בהכרח להמשיך לעשות זאת, וודאי מפחידה ומדכאת עד מאוד. אין ספק שיש לך הרבה להרגיש גאה עליו- אני יודעת בעצמי כמה שכל יום של חיים עם כאב הינו מאבק בפני עצמו אז גם לשרוד וגם להשיג הישגים כל יום - זה נצחון לא קטן. אוסיף רק שדבר אחד שלמדתי מאז שהקמתי את העמותה זה שאנשים מתמודדים אחרת עם הקיום של הכאב וכי אין דרך אחת אידיאלית ומה שחשוב זה להמשיך לנסות כל הזמן ולא להתייאש אל מול נוכחות הכאב וכי חשוב ללמוד לחיות ולתפקד, על אף הכאב, אך זהו כישור שצריך ללמוד אותו (וזה למעשה מה שאנחנו מנסים לעשות בקבוצות ההתמודדות שלנו). לחלקנו יש את היכולת הזו מולדת ולחלקנו לאו, אך כולנו צריכים לעבוד על עצמנו בשביל לחיות חיים מספקים, למרות המצב הרפואי. עבורך, אני בטוחה שאת לא היית עוצרת, ללא קשר לחומרת מצבך, מלהתקדם כרופאה ולהיות הכי טובה שאת יכולה בתחומך וזה כאמור, הישג עצום. עבור אחרים, הנצחון אל מול הכאב הוא להצליח לנהל קשר תקין עם בן הזוג ועם הילדים ועבור אחר, השתתפות באירוע לימודי או חברתי פעם בשבוע זה נצחון ענק. מה שהבנתי היום זה שמה חשוב זה לנסות ולשאוף למרות המצב אך שאינני יכולה לצפות שכולם יתמודדו באותו אופן שאני מתמודדות, כי כולנו אחרים ובנויים אחרת. מה שאת עושה בעצם העובדה שאת חיה עם כאבים קשים ובכל זאת עובדת יום, יום נותן כוח גם לאחרים, לראות שיש דרכים לנצח למרות הנוכחות של הכאב וזה כמובן חשוב. אך אדגיש גם שאנו נעריך את הישגייך ואת כושר ההתמודדות שלך, גם אם לא תצליחי בעתיד לעמוד בכל מה שהצלחת לעשות עד היום, למרות שכמובן אני מאחלת לך שתצליחי להמשיך לעשות את מה שחשוב לך בחיים... הייתי גם אני ומן הסתם עוד אשוב לבורות שחורים והדבר היחידי הטוב שאפשר להגיד על בורות שכאלה זה שבשלב כלשהו מצליחים לצאת מהם - כמו שאת תמיד מעודדת אחרים, וכולי תקווה שבקרוב ההחמרה הנוכחית תהיה מאחורייך. עד אז, אחזיק לך אצבעות! עצם זה שהשתתפת הפעם בפורום לא רק כנותנת עצה מצביע על ייחודו של הפורום הזה- למעשה, אין כאן יועצים מצד אחד ונתמכים מצד אחר אלא כולנו למעשה קצת מהכל. טוב שיש לנו אנשים כמוך שגם בתקופות הקשות שלהם שממשיכים לתמוך ולייעץ לאחרים מתוך מאגר ידע עצום ועל כך, אני בטוחה שכולם בפורום מודים לך! בתקווה שתרגישי יותר טוב בקרוב ותודה על שהרגשת שאת יכולה לכתוב את ההודעה הזו, מנדי

הכתף השמאלית שלי מאוד כואבת ומקרינה לאזור השמאלי של עצם הבריח (ע"י הצואר) אני לא בטוחה לאיזה מומחה עלי לפנות קשה לתאר את הכאבים לפעמים הכאבים גורמים לי לכאבי ראש ואני מתחילה לפחד שאולי הראש מקרין לכתף תרגיעו אותי ותכוונו אותי למי עלי לפנות??? בבקשה זה דחוף

אליה שלום, על סמך הדברים, לא הבנתי כמה זמן נמשך הכאב, האם קשור לפעילות כלשהי שמחמירה אותו, האם הופיע לאחר מאמץ או חבלה וכו'. בכל אופן, אם טרם לא עברת כל בדיקה שהיא, אז בשלב ראשון הכתובת היא ללכת לבדיקה אצל אורטופד שיחליט האם דרוש המשך ברור (צילומים,CT , אולטרסאונד וכד') או טיפול (תרופתי, פיזיותרפי, אחר),או התיעצות נוספת (מומחה כתף, ראומטולוג, יועץ כאב וכד').מה שאת מתארת מתאים לכאב גרמי שמקורו יכול להיות בכתף עצמה או בחוליות הצוואר, ולכן כאבי הראש (אך מאוד לא סביר שהראש הוא המקור ויקרין עד לכתף). במרבית המיקרים, השד אינו נורא, וניתן לטיפול ברגע שמאובחן. אז גשי להיבדק, ובתקווה שתרגישי במהרה טוב יותר. דניאלה

הי לך אליה, בהמשך להכוונה של דניאלה, שאני מסכימה עימה לחלוטין, חשוב לדעת שהפחד מלא יודע/ אי-ודאות הוא הרבה פעמים גרוע יותר מהבעיה עצמה ולכן, כל עוד אינך בודקת את הבעיה, הבעיה בעצם גדלה בראשך ועל כן: גשי בהקדם לאורטופד והוא יכוון אותך בהמשך. אם לא יצא דבר מהפגישה עם האורטופד, לדעתי, כדאי לך להמשיך לנוירולוג אך אין ספק שהצעד הראשון צריך להיות אורטופד. נשמח לשמוע מה היה אצל המומחה, לאחר התור, וכמובן שנתמוך בכל דרך אפשרית. הרבה בהצלחה, מנדי

אמי, בת 73, סובלת מזה שנים מדלקת פרקים ומכאבים בכל חלקי הגוף. עברה ניתוח באגן ששיפר מעט את הליכתה. לאחרונה התגלה קרע בגיד הכתף באורך 7 מ"מ. מזה כחודשיים היא מזיעה בלילות, נוטפת זיעה ובוכה מכאבים. טופלה בכדורים, משחות וזריקות, אך ללא הועיל. שמעתי שכדור בשם אלטרון, כדור פסיכיאטרי, יכול לסייע לה בשכוך הכאבים. האם זה נכון? האם זה יכול להזיק? אנא סייעו לי בעצות ובאינפורמציה. תודה מראש.

מירית שלום רב, אני מבינה את התסכול בלראות סבל של אחר ואי יכולת לסייע. התכשיר שהזכרת, הוא תכשיר אנטי-דיכאוני הקרוי אלטרול, שתואר שעשוי לסייע בסוגי כאב מסוימים. לרוב התועלת היא בכאב על רקע פגיעה עיצבית, ופחות בכאבים על רקע בעיות של פרקים או בעיות במערכת השלד,כך שאני בספק אם דווקא במיקרה בנוכחי זוהי תרופה המתאימה.לשאלתך האם הוא יכול להזיק, הרי לכל תרופה יש תופעות לוואי שלה, ובוודאי בגיל מבוגר יותר כאשר יתכן ונוטלת תרופות אחרות או יש בעיות רפואיות ברקע, יש לקחת גם זאת בחשבון, שלא תהיינה אינטראקציות שליליות, וכמובן שאין להתחיל שום תרופה על דעת עצמכם מבלי להתיעץ עם רופא המכיר אותה. בשלב ראשון הייתי הולכת להתייעצות עם ראומטולוג טוב. במידה ולא ימצא מזור, ניתן תמיד לפנות למרפאת כאב באיזור מגוריכם להמשך טיפול., בברכה, דניאלה

תודה דניאלה, המידע שסיפקת לי יעזור בהמשך.

מזה כמה חודשים אני סובלת מכאב שורף בכפות הרגליים. האם מישהו שמע, מכיר את התופעה הזו? האם יש דרך להפטר מהכאב?

שרונה שלום, לא ציינת בדברייך האם את סובלת ממחלות אחרות, כגון סכרת?, האם את נוטלת תרופות כלשהן? האם הכאב מחריף במנוחה או בהליכה? לכאבים מסוג זה תיתכנה סיבות רבות, ולכן בשלב ראשון הייתי ממליצה לגשת להיבדק אצל נוירולוג. אם בדיקותיו יהיו תקינות, ובמידה ולא יצליח להקל על מכאובייך, ניתן תמיד לפנות לייעוץ גם לרופא כאב במסגרת מרפאת כאב, ובטוחני שיוכלו לסייע לך. בברכה, דניאלה

בהמשך לדבריה של דניאלה, חשוב לי לציין בפנייך שאכן קיימות תופעות הגורמות לכאב שורף מן הסוג שאת מתארת ואת וודאי לפעמים חשה שאת יוצאת מדעתך בגלל הכאבים הללו. אז....חשוב לבדוק את הנושא ולהגיע לשלב של ניסיון להקל עלייך מכיוון שכיום, ישנן דרכים שבהם ניתן להקל לפחות על כאבים מסוג זה, אך כמובן שזה תלוי בסיבת הכאבים/מקור וכו'. על כן, הייתי פונה, כפי שהמליצה דניאלה, ראשית כל לנוירולוג ואם לא תמצאי תשובה/טיפול הולם, גשי לאחר מכן למרפאת כאב באחת מבתי החולים. הרבה בהצלחה, מנדי

אני מחפשת מומחה למחלת הפיברומיאלגיה באזור תל ביב והמרכז המשתייך לקופת חולים מכבי אשמח להמלצותיכם אודה מראש

אם תרצי המלצה על מורה ליוגה שמתמחית בפיברומיאלגיה - אשמח לעזור. אני בכללית, כך שאני לא מכירה מספיק...

הי לך מירה, באופן עקרוני- ראומטולוגים מתמחים בתחום של כאבי מפרקים וכו' ואין למעשה התמחות של ממש בפיברומיאלגיה. עם זאת, ישנם רופאים היום בתחום הראומטולוגיה שחוקרים ולומדים לעומק את נושא הפיברומיאלגיה וככאלה, נחשבים היום כמומחים לתחום זה ובראשם, נחשב היום פרופ' דן בוסקילה. עמותת אס"ף הפיצה רשימה של מומחים בכל הארץ אז ייתכן ששווה לך לפנות אליהם אך ממה שידוע לי, בבית חולים איכילוב ישנה מרפאה מיוחדת לפיברומיאלגיה כך שאני הייתי מבקשת מן הרופא המטפל שלך שימליץ/יפנה אותך למרפאה זו. הרבה בהצלחה, מנדי

אני מטופלת מזה ארבעה חודשים בלאמיקטאל 200 מ"ג ליום, וזריקה דו שבועית של רספרידאל קונסטה. מזה חודש יש לי בעיה בתכיפות מתן שתן (כל שעה וחצי), בנוסף יש לי תחושה לאחר מתן השתן של רצון למתן שתן שוב-כאילו כי אין התרוקנות מלאה של שלפוחית השתן. עברתי ברור ובדיקות אורולוגיות -והכל תקין. שאלתי- האם הטיפול הנ"ל יכול לגרום לתופעות שתארתי.,

שלום רב, לתרופות מדווחות מגוון רב של תופעות לוואי. יש להבין שכאשר מתיחסים לתופעות לוואי שדווחו או תוארו עבור תרופה מסוימת, מדובר בתופעות לוואי שתוארו ב-2% או לפעמים ב-5% בלבד מהמטופלים, ועבור חלק מהן (הנדירות יותר),לעיתים מציינים גם כאלו שתוארו בפחות מ-1% מהאוכלוסיה שנטלה את התרופה,כך שהעובדה שתופעת לוואי אכן תוארה עבור תרופה מסוימת, עדיין לא אומרת שזו תופעה שכיחה או שבמיקרה זה קיים קשר בין התופעה לתרופה גם כן. לאחר שזה נאמר, לשאלתך, תכיפות במתן שתן, לאחר שבדיקות אורולוגיות שללו בעייה-תופעה זו תיאורטית יכולה להיגרם על ידי שתי התרופות, כשסביר יותר שהריספרדל יגרום לכך מאשר הלמיקטל, אך הכל יכול להיות. לפני שהייתי שוקלת להפסיק תרופות מסוג זה, האם ביצעת בדיקות לשלילת זיהום בשתן? האם נבדקת על ידי רופא נשים?-כגורמים אפשריים לתלונותייך אלו. כל טוב, דניאלה

למנדי שלום לך.מה שלומך?בעת שיחרור של הבת מבית החולים נאמר לי שעיקר הכאבים שלה באים מהמחלה הניורולוגית שלה.והבעיה היא הספסטיות וקישיון השרירים.רופא המליץ לי על רספידל.מה דעתך זה יכול לשחרר את הספסטיות או שבמהלך הפורום מישהו סיפר על תרופה אחרת שעזרה לו.תודה

שלום רב לך, לא ידוע לי הרבה על התרופה שהמליצו לך עליה אך ידוע לי שאכן זה עוזר לספסטיות. לידיעתך, קיימת אופציה נוספת אך היא חודרנית ועל כן כדאי לבדוק את העניין לעומק לפני כן ולמצות אפשרויות לא פולשניות - אך ישנה אפשרות להשתיל משאבה ליד עמוד השדרה (לא נכנסים עמוק לתוך הרקמות) וממלאים אותה בבקלופן-תרופה נגד ספסטיות וזה יכול לחולל שינוי של ממש באיכות החיים של ילד/אדם הסובל מספסטיות קשה ולאפשר תנועה חופשית יותר. כמובן, שאינני מביעה כאן את דעתי מכיוון שאינני רופאה - אני פשוט משתפת אותך בעוד אופציות הקיימות. אם תיכנסי לאתר EMED לדף הכאב (את יכולה להיכנס לזה גם דרך דף הבית של העמותה למאבק בכאב), את תוכלי לקרוא מאמר שלם על משאבה זו כאשר משתמשים בה בתור טיפול לספסטיות (כי משתמשים בשיטה זו גם כמשאבה שממלאים במורפין בהתאם לצורך). אם תרצי לשאול/לברר עוד- אני לשרותך!

שלום, לגבי הבקלופן, התכשיר יכול להינתן כאנטי-ספסטי גם במתן פומי-דרך הפה, בתגובה לא רעה בחלק מהמטופלים, וזהו סך הכל טיפול די קל, וללא תופעות לוואי מיוחדות,כמו כן כפי שמנדי ציינה קיים מתן ע"י משאבה מושתלת, ואז המתן הוא ישירות לחלל הספינלי לחוט השידרה, דבר המצריך התערבות ניתוחית חד פעמית, ומילוי תת עורי בהזרקה של המשאבה כל חודש-שזה כמובן פעולה פולשנית יותר, עם סיכונים אפשריים, שמתאימה למצבים עקשנים וקשים, ובהם לעיתים השיגה תוצאות מפתיעות,אם כי גם טיפול זה, כמו כל טיפול, אינו מתאים לכל אחד,ואינו מועיל לכל אחד.בברכה, דניאלה

בוקר טוב, שאלתי היא : דוד שלי בן 50 לערך חולה סכרת ומאובחן בחסימת כלי דם רופא נוירולוג מבית חולים סורוקה המליץ במכתב על תרופה בשם ליריקה וגם נתן לו מספר כדורים המספיקים לשבוע ימים , לאחר שבוע דוד שלי הרגיש הקלה בכאבים אך לאחר בירור נמצא כי התרופה לא בסל ועלותה הוא 160 שח לכדורים שיספיקו לשבוע רופאת המשפחה (כללית) פנתה לועדה לאישור התרופה והועדה נענתה בשלילה. השאלה היא האם ישנה דרך נוספתלקבל את התרופה ( כמו עמותה שעוזרת ברכישת תרופות)? האם רופא משפחה צריך לפנות לועדה או רופא יותר מוסמך? האם יש כדורים תואמים שנמצאים בסל? האמצעים דלים ולא ניתן לרכוש את התרופה במחיר הנוכחי. אשמח לקבלת עזרה . תודה ויום טוב

סופי שלום, ליריקה אומנם הוכנסה ל"סל התרופות" עבור כאב עיצבי ,כמו כאבים מהם סובל דודך עקב הסכרת, אולם היא הוכנסה ל"סל הבריאות" עם מגבלות מסוימות, ולכן הבעיה היא שאינה מותווית כתרופה לניסיון ראשון אם לא נוסו תרופות אחרות קודם לכן ,ולכן אינה מאושרת. הליריקה תאושר רק לאחר שנוסו ונכשלו לפחות 2 משפחות אחרות של תרופות לכאב. קיימת תרופה דומה ביעילותה לליריקה, אשר כן קיימת בסל התרופות, ויתכן שאם הליריקה עזרה, שגם היא תועיל, ושווה יהיה לנסותה- נוירונטין (גבפנטין),כדאי להתיעץ עם הרופא המטפל לגבי האפשרות לניסיון של תכשיר זה. בברכה, דניאלה

בהמשך לדיון כאן על הליריקה, האם הוכנסה לטיפול גם בכאב נאורופטי שאינו מסוכרת? כלומר - RSD או כל פגיעה עצבית אחרת? תודה, אני

אני מקבלת זריקה של רספרידאל קונסטה (אחת לשבועיים)-וגם 200מ"ג של לאמיקטאל. בעייתי הנוכחית -את הטיפול הנ"ל אני מקבלת כשלושה חודשים-כעת ישנה תופעה של מתן שתן בתדירות גבוהה , ותחושה של חוסר התרוקנות של שלפוחית השתן. בבירור אולולוגי מקיף, לא נמצאו בעיות כלשהן. שאלתי-האם הטיפול התרופתי הנ"ל יכול לתופעה הנ"ל

טוב, אני מוסיםה כאן עוד שאלה כי אני מוצאת שאולי לכם יש כאן תשובות - גם על זסמ ההתנסות האישית וגם על סמך ידע רפואי ואחר. מורפיום (MCR,MIR,אוקסיקונטין, דורוג'סיק) שלוקחים אותם תקופה ארוכה - כ-שנתיים, למשל) - האם הם משפיעים על הזיכרון, על הריכוז? על יכולת ההבעה, הקריאה והתרגום? ועוד משהו - האם משפיעים על עייפות כללית של הגוף? מין מצב של להתעורר אחרי שעתיים-שלוש של שינה, ולא להיות יכול לקום מהמיטה מבחינה פיזית? כאילו מרגישים כפותים למיטה ולא יוכלים לקום, מין כבדות כזאת? (לא בטוחה שאני אפילו יודעת לתאר את זה כמו שצריך, אבל מין מצב של אין אנרגיה כללי כזה?) והאם כל אלה נעלמים? האם אחרי חצי שנה של הפסקה של תרפות כאלה, עדיין הגיוני שיש תופעות כאלה? האם התופעות האלה (אם הן שייכות למורפיום) נמשכות מרגע שנוצרה הפגיעה לעד? אה ועוד משהו אחד, שגם הוא נראה לא הגיוני בכלל, אבל - האם ידוע משהו על פגיעה בשיניים כתוצאה משימוש ארוך טווח בתרופות מסוג זה (בשילוב , כמובן, של גאבאפנטין, נוירונטין, NSAIDs, ועוד כל מיני ...)? כלומר - האם יכול להיות סוג של הידרדרות דראסטית במצב שיניים? התפרצות של עששת, התפוררות שיניים או היחלשות שלהן ממש? מאוד אודה לכם על כל מידע. אנחנו (חבורה של אנשים שעוברים בערך את אותו מסלול רפואי-טיפולי) מדברים על הדברים האלה הרבה בזמן האחרון, כי חלק מאיתנו, אלה שהפסיקו את הטיפול הנרקוטי (חלק גם ללא הוראת הרופא המטפל ולא בהדרגהף אלא בבת אחת, והכל בסדר ...) , ונרשמו ללימודים או לכל מיני דברים שדורשים ריכוז - גילו שהיכולות הקוגניטיביות שלהם אחרות לגמרי ממה שהיו לפני תחילת נטילת התרופות. השאלה - האם זה אכן קשור אחד לשני? אודה לכם על כל מידע בעניין, (אם יש על זה גם מחקרים כתובים שראיתם או נתקלתם בהם - אשמח לקבל לינקים) שוב, תודה מראש, אני

פשוט אני, שלום, למיטב ידיעתי, לא ידוע על השפעות ארוכות טווח של נזק קוגניטיבי מישנית לאופיואידים. כמובן, שבעת הטיפול עצמו מתוארות תופעות של הפרעות ריכוז, עייפות, ושינויים כאלו ואחרים בדרגות שונות בתפקוד הקוגניטיבי, אך גם הם עבור מטופלים כרונים נחשבים לא משמעותיים בטיפול יציב, ורק לנוכח שינויי מינון, או נטילת מינון חריג או "מנת הצלה" במינון גבוה או תכוף מהרגיל, יכול להיות שינוי בר זיהוי או משמעות. מבחינת פינוי תרופות מהדם, חצי שנה לאחר הפסקתן, אין כל הגיון רפואי להישארות של תופעות לוואי הקשורות לכמעט אף תרופה בשלב זה (בוודאי לא לאף תרופה מאלו שציינת ברשימה,שאף אחת מהן לא נשארת בדם כל כך הרבה זמן). מאידך, תופעות אלו, של קשיי ריכוז, ירידה בזיכרון, עייפות וכו'- ראשית לא בהכרח אכן זו ירידה קוגניטיבית אמיתית, לפעמים ירידת ריכוז, עייפות שמובילה לכך, הכאב בעצמו ועוד, הם לכשעצמם גורמים לנו לתפקד פחות טוב מפעם. ניתן לבצע תבחינים נוירוקוגניטיבים שנותנים מענה היכן הבעיה באמת. דבר שני, יש מחקרים שמראים שאנשים עם כאב כרוני ממושך, יתכן ולאורך השנים קיימת אצלם איזושהי פגיעה קוגניטיבית כלשהי באמת שקשורה לכאב הכרוני והשפעותיו במוח (אבל אם למרות 15 שנות CRPS אני למשל,הצלחתי לסיים 2 התמחויות, אני לא חושבת שצריך לדאוג לבעיות המוח שלנו, לא?!) מה שכן, לגבי העששת,יש תרופות שגורמות יובש בפה, וזה מחמיר עששת ונזקי שיניים. שווה לשים לב אם אינך/אינכם סובלים מתחושת יובש פה מוגבר. אם כן, ופעמים רבות לא ניתן לבטל את הגורם לכך, אז מומלץ 2-3 פעמים ביום, לשים על הלשון, מס' טיפות של מיץ לימון טיבעי (אפשר לסחוט מלימון אמיתי) וזה מגרה את פקעיות הרוק להפריש יותר רוק, ועדיף על להסתןבב עם בקבוק מים כל הזמן, כל טוב, דניאלה

היי דניאלה, ראשית - תודה על תשובתך לשאלתי הקודמת (לסוגיית הסלקוקסיב). את כנראה צודקת, ואצטרך להתפשר על ה-200 שנית - תודה על תשובותיךף על המורפיום . נכון יובש הוא בהחלט עניין לא פשוט אכן, לא חשבתי על זה שזה קשור לזה. מה שכן - לגב ההתמחויות שלך - את צודקת. לא אומרת שזה בלתי אפשרי, רק אומרת שפתאום זה נראה לי קשה יות רמאי פעם, והאמת - די מיאש. מחזיקה לך אצבעות שתאזני את הכאב ותשובי ככל האפשר לחייך השגרתיים. אני

שלום לכולם כבר זמן רב אני עוקב אחרי פורום זה ועד היום לא היה לי אומץ לכתוב. מנדי - את עושה פה עבודת קודש בלהקשיב ולעזור לכל הסובלים - כל הכבוד לך. אני כבר לא ילד (בן 48), וסובל מאוד מאוד כבר כמעט שלוש שנים ממחלה קשה של הפרקים שקוראים לה AS אנקילוזינג ספונדיליטיס. יש לי כאבים מאוד מאוד קשים בעיקר בלילה שלא מאפשרים לי שכיבה ישר או להסתובב במיטה. ובכלל לקום מישיבה לוקח המון זמן ואני ממש צולע. הרופא שמטפל בי כאן בעפולה אומר לי כל פעם שאני מתלונן על כאבים שבמחלה הזאת כאב זה חלק גדול ואני צריך להתרגל לזה. בסוף בגלל מה שקראתי כאן בפורום (למרות שלא קראתי על אף אחד עם המחלה הנדירה שלי - אבל הרבה פעמים מנדי המליצה לפנות לרופא כאב) עקפתי אותו והלכתי פרטי ליעוץ אצל רופא כאב בחיפה שרשם ארקוקסיה וגם אטופאן . אבל אני חסר אונים כי הרופא כאב אמר שלא טוב לסבול אבל התרופות שלו לא עוזרות והרופא פרקים לא מתייחס לכאבים - אני במבוי סתום. לא יודע מה לעשות. אולי תוכלו לייעץ לי ? אולי עוד משהו סובל מהמחלה הזאת ויכול לעזור לי ? וגם רציתי להגיד לדניאלה שלום ושמח שחזרת לפורום. הבנתי שהיית בבית חולים אז הרבה בריאות ותודה שאת עוזרת למנדי. לא הבנתי איזה רופאה את - אולי של המפרקים ? כי אני מחפש רופא נחמד ומקצועי כמוך (-: שוב תודה רבה והלוואי שתעזרו לי זאב לוריא

זאב שלום רב, אנקילוזינג ספונדיליטיס, היא מחלת פרקים ממנה סובלים בעיקר גברים צעירים יחסית, כלומר בגילאים כשלך, ולפעמים אף צעירים יותר, שעיקר הפגיעה במפרקי שלד של גב ואגן, וקיים לעיתים גם רקע גנטי. בעיקרון ראומטולוג אמור לטפל במחלה, וגם בכאב שהינו חלק בילתי נפרד ממנה. למותר לציין, שאם רופא הפרקים שלך, גישתו הכללית היא שאין צורך להתייחס לכאב או לטפל בו, ויש להתרגל אליו כאל חלק מהמחלה, אז אולי פשוט צריך לשקול כדבר ראשון להחליף את הראומטולוג לאחד אחר. אני אישית ממליצה לקבל לפחות חוות דעת מפרופ' רוזנר מ"בני ציון". לגבי הכאב, יש להבין שטיפול בכאב הוא תהליך,שיכול להיות לעיתים ממושך, לא תמיד קל, ומצריך אורח רוח, ולא תמיד התרופה הראשונה או הטיפול הראשון- יועילו.מעבר לאטופן ו/או ארקוקסיה, ששיכות לאותה מישפחה, יש מיגוון רב של תרופות ו/או אפשרויות טיפול אחרות נוספות. אם אתה חש שהטיפול אינו עוזר, אין ספק שאין סיבה לכאוב, והדבר הנכון לעשותו הוא לחזור לרופא הכאב שהמליץ לך על תרופות אלו, לאמר לו שאינן מועילות דיין ולבקש את המלצותיו להמשך. נ.ב-לשאלתך,למרות שבעבר ראומטולוגיה היתה בראש עדיפויותי, עקב הנסיבות, אני כעת אונקולוגית ועוסקת במתן טיפול תומך ומקל לחולים סופניים בעיקר,צר לי, דניאלה

שלום רב לך, בהמשך למה שכבר נאמר, ברצוני לחזק את מה שדניאלה ציינה: טיפול במרפאת כאב איננו תהליך של פגישה אחת וזהו. גם רופא הכאב הטוב בעולם לא בהכרח ימצא את הטיפול שמקל או את שילוב הטיפולים שמקל על אדם כבר במפגש הראשון או השני- טיפול בכאב הינו טיפול אישי ויש להתאים את הטיפול לבעיות הספציפיות של כל אדם. לכן, יש להתמיד ולחזור כל פעם לאותו רופא כאב, כל עוד אתה מסתדר עם הרופא, ולתת הזדמנות לטיפולים השונים עד שתצליחו למצוא את ה"סוס המנצח" כי אין ספק שממש לא עברת את כל הטיפולים הקיימים לטיפול בכאב ויש אופציות רבות. על כן, אני ממליצה לך בחום לחזור לרופא כאב. אם תרצה הכוונה לרופא כאב טוב באיזורך- אסייע בשמחה. הרבה הצלחה בתקווה שבקרוב יצליחו להקל עלייך במעט, מנדי

שלום לכולם. לא הייתי כאן זמן רב ככותבת, אבל מדי פעם עדיין קוראת. הפעם לראשונה אני מבקשת כאן עזרה, ולא מסיעת לאחרים, מקוה שאוכל להסתייע בכם. נפלה עליי "צרה" שאני לא יודעת מה לעשות איתה, ואולי מכם יבוא המזור: בנוסף למורפיום ולאחרים שאני לוקחת כטיפול תרופתי, נהגתי לשלב מעת לעת משככי כאבים מסוג NSAIDs, ובמקרה שלי celecoxib של טבע. בחודשיים האחרונים - אין תוצרת טבע בקופ"ח, ומסתבר - שגם לא באף בית מקרחת באזור המרכז. הבעיה היא שהתחליף הגנרי (סלקוקס) לא טוב לי, וכל יתרת החבורה מאותה משפחה - עושים לי תופעות לואי כאל הואחרות, ועד שכבר מצאתי את המשהו הטוב לי - אין אותו יותר. אולי מישהו מכיר או יודע על מקום שבו עדיין יש אותו (סלקוקסיב, טבע, 100 מ"ג)? אולי למישהו יש "עודפים" מהעבר שאינו זקוק להם והם עדין בתוקף? אני בהתקף כאב קשה ולא מוצאת מה יעזור לי. כמעט מתייאשת. תודה מראש, אני

פשוט אני, שלום רב, מצטערת לשמוע שאינך חשה בטוב, במיוחד לאור העובדה שזה עתה יצאתי מאישפוז ממושך,עקב התלקחות מחלתי, כך שאני מבינה היטב את המצוקה בה את מצויה. לי אישית אין טבליות מסוג זה, שכן איני משתמשת בתרופות אלו, אך מברור קצר בבתי המרקחת שערכתי, הבנתי, שסלקוקסיב 100 מג' של טבע בעצם יצא כבר מיצור ולכן אינו נמצא בשום מקום, וגם לא ניתן להזמינו, או להשיגו (אלא אם אנשים פרטיים עודם מחזיקים עודפים כלשהם להם אינם נזקקים),מאידך, התכשיר במינון הגבוה יותר, של 200 מג'-גם מבית היצור של "טבע" עדיין ביצור פעיל, וללא בעיית מלאי, ואותו אין בעיה להשיג בבתי המרקחת השונים על המדף, ו/או תוך הזמנה של יום (לפחות בבית המירקחת איתו אני דיברתי בחיפה,דיברתי עם יוסף,ומכירים אותי שם-את יכולה ליצור קשר ישירות אם את רוצה בטלפון 04-8381979).אני מניחה שאין כל סיבה לנסות ליטול מינון של 200 מג'. שזהו בעצם המינון המקובל,אך אם מסיבות כאלו או אחרות את מעדיפה את המינון הנמוך, אולי ניתן לחצות את הכדור, אפילו אם מאבדים חלק ממס' שעות היעילות שלו , (אם כי איני זוכרת כיצד נראה). מקווה שהועלתי במיקצת, ושתזכי להקלה בקרוב, כל טוב, דניאלה

היי דניאלה, ראשית - תודה. כן, טוב, גם אני ביררתי היום. דיברתי עם חברת טבע בכבודה ובעצמה, ואכן נמסר לי שאין ייצור של הכדור. איזה באסה. מבחינתי - אחד הכדורים היותר מוצלחי . הענייןה וא שאני אכן לוקחת אותו במינון של 200-300 מ"ג ליום, אבל כולה לפזר אותו ככה על כמה פעמים ביום, וגם לא ישר לוקחת את המכימום,, ויותר מכל - לא יוצרת את תופעות הלואי הגסטרואיות שנוצרות, כידוע עם הכדורים הללו. אני עדין מקוה שמישהו כאן אולי ירים את הכפפה ויאמר שיש לו עודפים שנותרו בידיו, אשמח אפילו לשלם עבורם, כמובן (לא מצפה לחינם, בכל זאת מי שיש לו - שילם עבורם). בכל מקרה - אם לא - אני אתפשר על ה-200. בעיה אחת נוספת איתם -היא שה200 הוא קפליה, וקצת נראה לי לא מעשי לחותוך לשניים....................... דניאלה, אגב, למה את אחרי אשפוז, אם מותר לשאול? מה קרה? ועוד משהו - אין לי עדיין מושג מה תפקידך או מקצועך. תמיד נראה לי שאת יותר מאשר "סתם" חולה, או מנוסה בכאב. נשמע שאת אכן באה מהתחום הרפואי או הפרא-רפואי. תספקי את סקרנותי בעניין? שוב תודה, אני

http://enter-system.com/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=496822 אני מרגישה צורך עז לספר לכם על צמח נפלא שריפא אצלי כאבי ראש שאף רופא לא הצליח לעזור אפילו בקצת הכתובת היא של האתר הישראלי לאוזן הארי האפריקני עד עכשיו אני ואחרים נאלצנו להזמינו במחירים מופקעים מהאינטרנט

איילת, תודה ששיתפת אותנו בטיפול שעזר לך- זו הדרך הכי טובה ללמוד על דברים שמקלים. ברצוני לשאול כמה שאלות: 1. כמה זמן סבלת מכאבי ראש עד שהתחלת לקחת את הצמח הזה? 2. כמה זמן השתמשת בצמח עד שהתחלת להרגיש השפעה חיובית? 3. האם הכאבים חלפו לחלוטין או שישנו שיפור ופחתו ההתקפים? 4. מאיזה סוג של כאבי ראש סבלת ומה ניסית בעבר, שלא עזר? אני שואלת את השאלות הללו על מנת להבין יותר טוב - כאשר מישהי מספרת על משהו שעוזר לה שאינו מוכר לי, חשוב לי להבין לעומק, עד כמה שאני יכולה. המון תודה, מנדי

גב' מנדי שלום רב! בהמשך לתשובתך הקודמת, וסליחה על השאלות, רוצה לספר לך את הסיפור במלואו. קודם כל הנני נכי צה"ל בגין ליקוי שמיעה וטינטון קבוע בשתי האוזניים. לפני חצי שנה ובמהלך תרגיל ריצה במשטרה נפלתי על הראש וכתוצאה מכך קבלתי מכה בראש, איזור אוזן ימין וכתף ימין (יש בידי דו"ח פציעה). לאחר חודשים, בקרתי אצל נוירוכירוג - רופא אזרחי ולא במשטרה בעקבות כאבי ראש, אשר שלח אותי לבדיקת רנטגן, ממצאי הבדיקה הייתה תקינה, אך הנני סובל מכאב ראש כרוני במצח, ונוטל משכך כאבים לפי הצורך, דבר שלא שלא היה בעבר. זאת ועוד, אחרי הנפילה על הראש, כלומר לאחר חודשים בערך, ומרוב כאבי הראש, שכחתי את מספר כרטיס האשראי דבר שחייב אותי בהחלפת הכרטיס (רופא נוירוכירוג רשם את זה בסיכום ביקור אצלו) וגם רשם בי הנני סובל מכאבי ראש כרוניים במצח. יחד עם זאת, ברצוני לציין כי מרגיש באיבוד זכרון - כלומר, הזכרון אצלי לא חזק כמו בעבר, קשה לי לפעמים לזכור דברים זה לוקח לי קצת זמן. השאלות : 1. האם כאבי הראש קשורים לטינטון באוזניים ו/או כתוצאה מהמכה בראש ? 2. האם שכיחת מספר כרטיס האשראי אחרי חודשים בערך כתוצאה מהנפילה על הראש ו/או בעקבות כאב הראש ? 3. האם הקושי בזכרון דברים מסמן אצלי מחלה אמנזיה פוסט טראומית קלה והאם זה קשור בכאבי הראש ? אבקשך להדריך אותי מה לעשות על מנת לא לאבד את זכותיי. אני מודה לך מאד על העזרה ומאחל לך חיים יפים ומתוקים. לילה טוב וחלומות פז ותודה מראש.

שלום לך מוני, תודה על ההסבר המלא - עכשיו אני מבינה טוב יותר! 1. אינני רופאה ועל כן, למרות הבקשות החוזרות, אסור לי ואינני יכולה לתת לך אבחנה. זה גם לא היה נכון אילו הייתי רופאה כי רופא צריך לבדוק אדם על מנת לתת לו אבחנה מדויקת.אני מוכנה לשתף אותך בדעותיי בנושא, אך אנא זכור שזו אינה דעת של רופא/אחות. 2. כפי שכבר ציינתי בתגובתי הקודמת, ממחקרים שקראתי, יש לעיתים קשר בין טיניטוס לבין כאבי ראש, כפי שאף כתוב באתר ששלחתי לך וכפי שדניאלה, שבאה מן התחום הרפואי, ציינה בפנייך. 3. כאבי ראש יכולים מן הידוע לי, בהחלט להתפרץ בגלל נפילה על הראש, גם אם הבדיקות היו תקינות. 4. מן הידוע לי, מכות בראש (כמובן שזה תלוי במיקום ובעצמה) יכולות לגרום לתופעות של שכחה וכו' ואני חושבת שהתופעה יכולה לחלוף, במיוחד שלא מדובר באמנזיה של ממש שבו אתה שוכח הכל בטווח הזכרון הקצר או הכל בטווח הזכרון הארוך. שכחה מן הסוג שאתה מתאר גם יכול אולי להתרחש בגלל עצמת כאבים - כשיש לי התקפים קשים במיוחד או/וכשיש לי סחרחורות, המילים לא תמיד יוצאות לי נכון מן הפה, למרות שאני מנסה ואני יכולה לשכוח דברים חשובים. זה גם יכול לנבוע מלחץ נפשי/פחד כתוצאה מן הפציעה וכו'. תזכור שכבר נבדקת ע"י רופא מומחה וביצעת C.T ולא מצאו נזק ספציפי, ואמנזיה וכו' זה דבר שנדמה לי שרואים בבדיקות מן הסוג הזה. חשוב כמובן שיידעת את הרופא בתופעות הללו ותמשיך לעדכן את הרופא שלך בתופעות המתעוררות ואם משהו מדאיג אותך במיוחד, כי הוא צריך להיות מעודכן. אם הכאבים מפריעים לך, אני ממליצה לך בשנית לפנות למומחה לכאבי ראש - הוא גם ישלח אותך לבדיקות נוספות, אם יש בהן צורך. בהצלחה, מנדי

מוני שלום שנית, כאמור כעת, התמונה מובנית גם לי יותר. בהמשך לדבריה של מנדי, יש להבדיל בין אובדן זיכרון אמיתי לבין תחושה של ירידה בזיכרון או החלשותו שיכולה לנבוע מסיבות רבות כגון- ירידת ריכוז, עייפות, שימוש בתרופות, כאב כהסחת הדעת ,מצב רוח ירוד, ושילוב ביניהם בצורה כזו או אחרת, כאשר כל אחד מהגורמים הללו בהחלט יכול להוות סיבה אפשרית לתלונותיך. אין זה מקומי לתת אבחנות רפואייות, מה גם שלא ראיתי אותך, ובמיוחד שאין זהו תחום התמחותי, אך באופן כללי, הסבירות לאחר חבלת ראש, ללא איבוד הכרה, שבר בגלגולת ו/או דימום מוחי כלשהו (כמדד לחומרת הטראומה) לפתח אח"כ אמנזיה, היא קלושה. כמו"כ בעיות אמנזיה אחרי חבלה לרוב הן סביב הארוע ו/או לזיכרון קצר,כך שאין זה נראה לי מתאים. אם הדמיה תקינה, אחרי חבלה כאבים יכולים לעיתים להימשך תקופות ממושכות ללא סיבה ברורה. אם אתה בכל זאת מודאג בעיניין הזיכרון, תמיד ניתן לבצע מיבחנים נוירוקוגניטיבים שיתנו לך הערכה אוביקטיבית של מצבך., כל טוב, דניאלה

גב' מנדי שלום רב! הנני סובל מליקוי שמיעה וטינטון קבוע בשתי האוזניים. מאז הלליקוי בשמיעה והטינטון הקבוע, הנני סובל מכאב ראש כרוני דבר שלא שלא היה בעבר. השאלה : האם יש קשר בין "ליקוי שמיעה וטינטון קבוע" לבין כאב ראש כרוני. המשך יום טוב ותודה מראש.

שלום רב לך, בעבר גם אני סבלתי מבעיה זו ויודעת עד כמה קשה לשאת אותה, בנוסף לכאבי הראש וכו' ולפעמים מרגישים שממש משתגעים. מן הידע שלי וממה שקראת/שמעתי, התופעות שמתלוות לרעשים באוזניים תלויה בסיבה הגורמת לטיניטוס אך נראה שיש קשר בין טיניטוס לכאבי TMJ שיכול לגרום לכאבי ראש/פנים ועוד. הנה אתר מעניין שמצאתי בנושא: http://www.headaches.com/tinnitus.htm בעוד אתרים גם הזכירו כאבי ראש יחד עם הצלצולים. אני מציעה לך לפנות לטיפול במרפאה לכאבי ראש/פנים - אם תציין היכן אתה גר, אוכל לכוון אותך למרפאה מן הסוג הזה באיזורך. אשמח להרחיב עוד ולנסות לכוון אותך לטיפול הולם - עלי להתגלגל ברגעים אלה אך היה לי חשוב לענות לך לפחות התחלה של תשובה.... מנדי

מוני שלום, לא ציינת בדבריך האם ביצעת ברור או בדיקות כלשהן עקב ליקוי השמיעה/טינטון מהם אתה ידוע כסובל.ישנם מספר מצבים בהם בנוכחות הפרעת שמיעה וטינטון מופיע כאב ראש. בדרך כלל אין מדובר במצבים דחופים ועיקר ההתיחסות היא על ידי טיפול להקלת הכאב, בכל אופן מומלץ לשלול את אותן אופציות פחות שכיחות אך שעשויות להיות מסוכנות יותר.לפיכך, הייתי ממליצה לפנות בהקדם ליעוץ נוירולוגי (והייתי שואלת לגבי צורך בביצוע CT מוח אם טרם ביצעת). כדאי גם יהיה להתייעץ במקביל עם אא"ג מטפל ולגשת לבדיקה. בברכה, דניאלה

מנדי שלום לך.היום אני משחררת את הבת מבית חולים כרמל.נאמר לי שם שאם אני רוצה המשך בירור למחלת הבת לפנות לבית חולים שניידר אצל דר שופר.רציתי לדעת דרך מי עליי לקבל הפנייה ואיך להגיע אליו.תודה.

שלום רב לך, קודם כל, אני שמחה שבתך משתחררת היום ואני מקווה שטיפול בה טוב. אין ספק שבית חולים שניידר הינו בית חולים מצוין עבור טיפול במחלות ילדים מורכבות. אינני מכירה את הרופא הספציפי הזה אך אם יש לך המלצה של רופאי בית החולים, עלייך לגשת עם מכתב זה לקופת חולים לקבלת טופס 17 ובמקביל, להזמין תור. כדאי לך אפילו להזמין תור לפני שיש לך התחייבות כי הרבה פעמים צריך לחכות זמן מה עבור התורים. לידיעתך, בבית חולים שניידר יש מרפאת כאב ילדים מצוינת שמנוהלת על-ידי ד"ר רחל אפרת. אם תגשו אליה, תגידי לה שאני שלחתי אותך. הרבה הצלחה, מנדי

למנדי היקרה שלום, בתוך כל התהפוכות של התקופה האחרונה איבדתי את האימייל שלך ואני לא מצליחה למצוא אותו. האם תוכלי לתת לי אותו שוב? רציתי לכתוב לך. אייר (ליבי) נ.ב. אם הוא נמצא במקום נגיש ואני לא רואה אותו, אני מתנצלת ומאשימה מראש את משככי הכאבים ואת מצבי הנוכחי. לא לוקחת אחריות.. :) אייר

הי לך, אין שום בעיה - הנה המייל שלי: [email protected] המייל הכללי של העמותה זה: [email protected] מחכה לשמוע ממך, מנדי

בתי בת כשנתיים, נולדה עם הפוטוניה, שנט בלב ופזילה. במהלך שנת חייה הראשונה גילינו כיהיא מתקשה להשיג אבני דרך התפתחותיים בעיקר במוטוריקה הגסה. היא מטופלת במרפאת מ"גן בבי"הח ולפסון. לאחרונה הבחין הקרדיולוג כי יש התרחבות בעורקי הלב וטען כי הדבר יכול להצביע על מחלת ריקמת חיבור. כמו כן אבחן אצלה שקע בבית החזה, וטען כי זהו סימן תומך לחשדו בנוסף לכל מכלול הבעיות. נתבקשנו לבצע מספר בדיקות כגון אולטראסאונד בטן C.T חזה, אולם משום שהילדה מאוד לא משתפת פעולה, בלשון המעטה, נתבקשנו לבצע C/T או MRI בהרדמה מלאה. מה תוכלי לאמר לי על מחלות מסוג זה, ומה הסיכוי שזו אכן המחלה, מי הרופא שמטפל במקרים כאלו, ומה עדיף לבצע מבין סוגי הבדיקות? תודה מראש.

חגית שלום, רקמות החיבור הן אותן הרקמות המסיעות בתמיכת השלד ליציבותו, כגון- שרירים, גידים ומה שמרכיב אותם. קיימים מיגוון מצבים הגורמים לליקויים שונים במערכת רקמת החיבור, וכאשר נגרמים ליקויים שכאלו, הסבל הראשון יתבטא בחוסר יציבות בשלד, גמישות יתר של מפרקים, פריקות/תת-פריקות גם במיפרקים וגם ברקמות רכות. מחלות ברקמת החיבור, יכולות להיות על רקע מחלה זיהומית-סיפיליס, על רקע חסרים תזונתיים- כמו חסר בויטמין סי וישנן תסמונות גנטיות מולדות גם כן עם נטייה לפגמים במערכת זו. בנתונים שתארת, של שקע בבית החזה,היפוטוניה, פזילה, הרחבת עורקי הלב,אני תוהה האם הרופא התכוון כשאמר מחלת רקמת חיבור- לתסמונת ע"ש מרפן (?). למי לפנות?! האפשרות האופטימלית, היא כנראה לראומטולוג ילדים, שזה אמור להיות ההתחום שלו. לדאבוני, אני לא מכירה רופאים שמתמקצעים בנושא זה. אפשרות נוספת, להתייעץ עם גנטיקאי, לגבי התסמונות הקליניות הקימות, ואולי יש כאלו שניתנות לאבחון ודאי ע"י דנ"א למשל ולא רק על סמך מראה. בכל אופן, אפשר תמיד להתחיל ביעוץ אצל רופא הילדים המטפל הקבוע, ושהוא יפנה הלאה לאחד מהאחרים, בהנחה שאת אכן סומכת על רופא הילדים שלך ונותנת בו די אמון כדי לשמוע את דעתו ולהעזר גם בו מקווה שסייעתי מעט, כל טוב, (חזרתי), דניאלה

חגית, שלום שוב, לגבי שאלתך אגב איזו בדיקה עדיף לבצע- CT או -MRI ,אז כאן בעצם תלוי, לאיזה איבר נתבקשתם לבצע את הבדיקה, אם הבדיקה היא לברור המפרקים, אז ה- MRI עדיף, אבל אם לעומת זאת זו בדיקה של החזה למשל, בגלל המיבנה שלו וכלי הדם, אז פרט ליתרון שב- MRI אין קרינה כי זו קרינה אלקטרומגנטית ולא רנטגן, זה סה"כ מבחינת המידע אותו דבר, ולמרות שהיא בטח מורדמת, MRI בכל זאת בדיקה יותר ארוכה וקשה, וכל תזוזה עשויה לפגום בה, כך שאם לא חייבים, נראה לי שתמיד עדיף להרדים ילד ל-5 דקות ולא לשעה. אבל כאמור, מה שיקבע, זה האחזור שיש לצלם, כי יש בכל זאת כאלו שבהם ה- MRI עדיף. דניאלה

שלום רב לך, לא אחזור על דברי דניאלה אשר כוונה אותך היטב. אני סובלת בין השאר ממחלת רקמות חיבור שמהווה "בן דוד" של המחלה ע"ש מרפן ואשמח לשוחח איתך ולסייע היכן שאוכל. כל טוב לך, מנדי

אני סובל מבעיה בברך כבר כשנה...מתהלך עם קביים בסביבות עשרה חודשים..משהו כזה.. לפני ארבעה חודשים עברתי ארטרוסקופיה מחשש לקרע ברצועה קדמית וקרע במיניסקוס..אך החשש התפוגג ומצאו שהיה לי הופה(פד השומן ע"ש הופה) וכרתו אותה... בגלל כל מיני בעיות התחלתי טיפולי פיזיותרפיה לאחר הניתוח רק לפני קצת יותר מחודש וחצי... עברתי כל מיני צילומים והיחיד שמצאו בו משהו הוא מיפוי עצמות+ספקט..שבו מצאו קליטה מוגברת של איזור מסוים(טיביה,פמור..והאיזור החיצוני של הברך) אך לא ידעו להגיד מה זה בדיוק..רק קליטה מוגברת... כמו שאמרתי אני כרגע עושה כבר חודש וחצי פיזיותרפיה (מפני שהשרירים שלי במצב ממש מזעזע..) וכרגע יש הבדל מינימלי מאוד אם בכלל..מאז שהתחלתי... השאלה שלי היא...האם מישהו מכיר סיבה כלשהי מדוע השרירים לא מתחזקים למרות שני טיפולי פיזיותרפיה בשבוע ותרגילים במשך כל השבוע ?? תודה מראש...ואם צריך עוד מידע אני אשמח לספק..

הי לך, כמי שסובלת גם ממגוון בעיות בברך, אני בהחלט מכירה מצבים כמו המצב בו אתה נמצא כרגע. מאוד חבל שרק לאחרונה התחלת בפיזיוטרפיה מכיוון שזה דבר חיוני בתהליך השיקום של הברך אך אין טעם להביט לאחור ויש להסתכל על הווה והעתיד. לאחר תקופה כה ארוכה שהשרירים בברך לא עבדו, אין זה מפליא שההתקדמות בפיזיוטרפיה איטית ושעדיין לא התחזקו השרירים. עם זאת, לדעתי האישית, חשוב שתמשיך בפיזיוטרפיה, בתרגילים ואני הייתי מוספיה גם שחייה/הידרוטרפיה מכיוון שאפשר במים לעשות תנועות שכואב מדי מחוץ למים ובגלל שאתה לא נושא את המשקל, קל יותר לעשות תנועות והגוף מוגן. שחייה היא דרך מצוינת לחזק את השרירים. מה שחשוב זה לא לחשוב שבגלל שאתה עדיין אל מרגיש הבדל משמעותי, שהטיפולים אינם עוזרים אלא להבין שזהו תהליך שלוקח זמן ומאוד חשוב להתמיד. האם יש לך אורטופד טוב? האם אתה כל הזמן בכאבים ואם כן, האם אתה מקבל טיפול לכאב? מקווה שהועלתי במקצת, מנדי

בקשר להערה על הידרותרפיה...אני אמור להתחיל בקרוב...בעיות בירוקרטיות מפריעות ותורים ארוכים..אבל בקרוב אני אתחיל...האורתופד שלי טוב וכבר ביקרתי גם אצל פרופסור הלפרין לייעוץ אך הוא הפנה אותי למרפאת כאב ברעות לד"ר וטין..(התור בשבוע הבא..) לפי מה שאת אומרת ישנו מצב שבו למרות פעילות של השרירים ותרגילים השרירים לא מתחזקים,לפחות לתקופה מסויימת? כי זאת בעצם מה שרציתי לדעת ואני מבין שזה לוקח זמן אבל כרגע אין שיפור אפילו לא קטן....

לידיעתך מנדי ולידיעת כמה חברים בפורום שבטח מכירים אותי. ולידישת כל הסובלים מגופים ענקים שמסרבים לקחת אחריות. זוכיתי בבית המשפט מכל אשם של התחזות והצגת שווא ומרמה, הגוף שדחה אותי באשמה זו חזר לטפל בי מתוקף החלטת וצו בית המשפט. אך זה כבר מאוחר, אני הרוס יותר ופגוע יותר נפשית. מאז אני הרוס יותר, הכאבים כואבים יותר והנפש ממוטטת ופצועה עד כדי אבדון ורצון למות. המאבק עם אותו גורם קשה, אך אני אנצח, גם אם אמות יום לאחר הנצחון זה יהיה שווה לי. חכרים, אלו שתובעים להכרת נכות ו/או טיפול רפואי, אל תתיאשו המאבק קשה מנשוא אך אמת יש רק אחת. התעקשו ואחזו באמת שלכם למרות הקושי בכך, למרות הכאבים העזים ולמרות הקושי הנפשי העצום והכלכלי הכרוכים בהתמודדות משפטית והתמודדות עם המחלה או הכאב עצמו. לכל הסובלים מכאב, שלכם, ______ המכיר יכיר.

הי לך, טוב לשמוע ממך ואני שמחה לשמוע שלפחות חלק מן הדברים מתחילים להסתדר לך בחיים. על אף התשישות שאתה ודאי חש מן המאבק ועל אף התחושות הקשות שוודאי מלוות אותך עדיין, כל הכבוד על החוסן הנפשי, על כך שאתה ממשיך ולא מתייאש, זאת, למרות שאני בטוחה שלפעמים הקשיים נראים קשים מנשוא. מאבקים/משפטים וכו' זה דבר קשה ובודד אך אני מקווה שהתפנית החיובית שסיפרת לנו עליה, תהיה התחלה של דברים טובים יותר עבורך. מנדי

ד"ר מנדי שלום רב! הנני בן 29, נכה צה"ל (בגין ליקוי שמיעה), לפני כחצי שנה בעת תרגיל ריצה, במסגרת שירותיי בצבא, החלקתי על הרצפה ונחבלתי בכתף ובראש (בראש אין סימני חבלה), יש בידי דו"ח פציעה, לאחר חודשיים בקרתי אצל רופא נוירוכירורג והתלוננתי על כאבי ראש כרוניים שלא היו לי בעבר ושלח אותי לבדיקת c.t לראש ממצאי הבדיקה היו תקינים, בעקבות האירוע הזה, הנני מרגיש לעיתים קרובות כאבי ראש דבר שלא היה לי בעבר ונוטל כדורי אופטלגין להורדת כאבי הראש. השאלה שלי : האם ניתן להגיש תביעה נגד משרד הבטחון בעקבות כאבי ראש כרוניים ולמרות שבבדיקת ה- c.t הראתה שהכל תקין בעקבות המקרה הנ"ל ותודה מראש.

שלום ניל, ראשית כל, תודה על מתן התואר ברפואה אך עלי לתקן אותך - אינני רופאה ואני מביעה פה את דעתי בלבד!!! לדעתי, הינך יכול להגיש תביעה על כאבי הראש אך כמובן שבגלל שה C.T תקין ואין עדות לחבלה, המאבק יהיה קשה יותר. בכלל, הכרה על כאבים הינה בעיה קשה להוכחה מול הגופים הללו אך חשוב שתדע שהרבה פעמים כשיש כאבי ראש ומיגרנות, גם כאשר הן מאוד קשות, לא בהכרוח רואים תוצאה לא תקינה ב- CT ראש. העובדה שהתוצאה תקינה, אינה מצביעה על כך שאין כאבי ראש אלא על כך שאין עדות לכך בבדיקה זו! אתה תצטך מכתבים מרופאים, גם מן התקופה מיד לאחר שהתרחשה החבלה, בה כתוב שאתה סובל מכאבי ראש מאז החבלה ומן הסתם תצטרך להוציא כסף על חוות דעת רפואית. זה שאתה לא מטופל כיום עבור כאבי הראש גם יכול להפחית את הסיכוי שלך לנצח מולם אך כל עוד יש לך את הכוחות לכך, תמיד כדאי לנסות להגיש תביעה. העובדה שהיית כבר אצל נוירוכירורג, שמן הסתם ציין את בעיית כאבי הראש, הינה חשובה- אל תאבד את המכתב שלו. דרך אגב, ישנו נכה צה"ל שהינו עו"ד מצליח אשר פירסם כמה ספרים על הנושא של תביעות נגד משרד הביטחון, ייתכן שהספרים שלו/הוא עצמו יוכלו לכוון אותך כאנשי מקצוע כי אינני מומחית בתחום. בכל אופן, עבור ההתמודדות עם כאבי הראש שבסך הכל, זה הדבר החשוב ביותר- לטפל במצב- כדאי לך לגשת למומחה לכאבי ראש. בהצלחה, מנדי

שלום לכולם,ושלום מנדי! הסיפור שלי הוא ארוך,אך אנסה לקצר כמה שאפשר. אני חייל ,בן 21,ועובד בתור מכונאי של כלים כבדים בצבא. זה כבר שנה אני מתלונן על עייפות קשה וכאבים כרוניים,וסופסוף אחרי שנה והמון המון בדיקות לא-יוצלחות,ראומטולוג אזרחי אבחן אצלי פיברומיאלגיה. לצערי הרב כיום אני בריבים קשים עם הצבא,מכיוון שהרופאת יחידה שלי פשוט החליטה שאין דבר כזה פיברומיאלגיה ושאני ממציא את הכל,והמצב שלי רק הולך ומחמיר ואני מתקשה מאוד לתפקד ולהמשיך בתהליכי הפסילת מקצוע,וכל זה גם מאוד מייאש אותי נפשית. דבר מוזר קרה לי השבוע: אדם מבוגר העובד יחד עם אימי ודודתי גילה להן "כוחות מיוחדים" שלו ויכולות לאבחן מחלות אצל אנשים בגוף. דבר זה כמובן נשמע לי קצת לא אמיתי בהתחלה ולאחר ששוחחתי איתו פתאום הוא הפתיע אותי בידע שלו עליי אפילו בלי שהוא ראה אותי בכלל... בכל אופן,החלטתי להקשיב לו והוא אמר שהוא אבחן אצלי חוסר איזון בין בלוטת האצטרובל לבין בלוטת יותרת המוח ושזהו הדבר הגורם אצלי לכאבים ולכך שהגוף בעצם "משתגע". שאלתי היא האם יש מישהו היכול מבחינה רפואית אולי לאשר לי שאכן יש קשר לעייפות ולכאבים לבין הממצאים הללו,וכיצד אני יכול במסגרת הצבא לבקש שייבדקו לי את אמיתות הדברים,מכיוון שיכול להיות שהפיתרון נמצא כאן. סליחה על האורך,ותודה מראש למי שיודע ויכול לעזור!

הי לך, סליחה על העיכוב במענה. כנכת צה"ל שהתמודדה עם אטימות המערכת הצבאית, אני מבינה לגמרי את התסכול ואת הקשיים שעימם אתה מתמודד. הצבא אכן נוטה לא להאמין לחיילים שמתלוננים על כאבים כרוניים כאשר לא ניתן לראות בבירור מה הגורם, ולפעמים גם כשיודעים מה הגורם- במיוחד עם זה משהו נדיר כי הגישה הבסיסית בצבא הינה שכולם תחמנים שמנסים לצאת מן הצבא. אני ממליצה לך בחום לפנות למרפאת פיברומיאלגיה באיכילוב (אתה יכול לקבל התחייבות מהצבא) או תיגש למרפאת כאב באחת מבתי החולים. במקום זה יאבחנו את סיבת הכאבים וימליצו על טיפול הולם להקל עלייך. עם מכתב זה תיגש לרופאת היחידה ואז היא תהיה חייבת להתייחס ברצינות. אם אינך מקבל טיפול מספק מרופאת היחידה, תפנה גבוה יותר. מעבר לזה, אני ממליצה לך להיכנס לאתר שלנו, של העמותה למאבק בכאב על מנת לקרוא יותר על פיברומיאלגיה, טיפולים, דרכי התמודדות ועוד. מעבר לזה, חשוב לי גם ליידע אותך על קיומה של עמותת אס"ף - ארגון של חולי פיברומיאלגיה כי יש להם הרבה ידע על הנושא. אם תצטרך עוד הכוונה או עזרה, אני לא בורחת לשום מקום. אל תתייאש ותזכור שאתה יודע מה קורה לגוף שלך ותנסה להקשיב לו!

אני מודה לך מאוד מנדי על התמיכה,ההשקעה והעזרה. אני אמשיך לעדכן ומקווה רק לטוב! זה היה שווה את העיכוב... :)

אמנדה וכל חברי הפורום שלום, מצבי הידרדר מאד מבחינת כאבים בכל הגוף, מבחינה מוטורית, וזאת כמובן גם מבחינה נפשית. בבדיקת ה-MRI האחרונה הסתבר שבמקום הניתוח שנעשה בחוט השדרה לפני כ-5 שנים נורצו הידבקויות שאותן צריך להפריד. מאחר שחוט השדרה כבר פגוע יתכן שהפגיעה כתוצאה מנתוח נוסף יחמיר את המצב לשמצב של המשך כאבים ריתוק לכסא גלגלים, והרע מכל לדעתי אי שליטה בסוגרים. הרופאים מודים כי אין להם ניסיון בנתוח מסובך כזה. ולכן אני מרגישה כשפן נסיונות. ביקרתי אצל מיטב הנוירוכרוגיים בנושא חוט שדרה והתשובה כמעט זהה. הם לא מבטיחים שיפור וכן יש סיכוי להחמר. איך מתמודדים אם אי שליטה בסוגרים, כאשר יושבים כל הזמן בכסא גלגים? האם למישהו יש נסיון בנושא או לפחות שמע על מקרה דומה. איך מתמודדים עם מצב כזה קשה כאשר הרופאים עצמם טוענים כי מעט מאד נתוחים כאלה מבוצעים בארץ ובעולם.. אני משתפת אותכם כי כולכם אוזן קשבת. תודה רוחמה

רוחמה יקרה, קודם כל, צר לי כל כך לשמוע על ההתדרדרות וכל מה שעובר עלייך וליבי איתך! הנה דעתי הצנועה של "לא רופאה".... התופעה של הדבקויות באיזור שבו בוצע ניתוח הינה תופעה המתרחשת אחרי הרבה ניתוחים ובעיה שאני מכירה אישית היטב גם כן. ממה שידוע לי, כשמנסים להוציא הדבקויות, בדרך כלל רק נוצרים חדשים לאחר מכן כך שזה לא בהכרח פותר את הבעיה או לפחות לא בהכרח לאורך זמן. מעבר לכך, מחולים אחרים שפנו אלי ידוע לי שניתוחי הגב הנדירים יחסית אשר לא נעשים לעיתים קרובות בארץ, הם הרבה פעמים מתכון לכישלון, במיוחד כשמבצעים את זה כאן בארץ בגלל מיעוט הניסיון. שמעתי כמה סיפורי זוועות! כמובן שאין הכרח שזה יקרה לך אך אני מאמינה שצריך לדעת את כל הצדדים שבסיפור על מנת להגיע להחלטה מפוכחת ומכיוון שזה הגוף שלך, את זו שצריכה לקבל החלטה המבוססת על ידע רב ככל שניתן. האם שקלת נסיעה למומחה עולמי? בנוסף לכך, הכאבים בדרך כלל לא חולפים לאחר הניתוח ואף מחמירים בחלק מן המקרים. מעבר לכך, במקרים מורכבים של כאבים כרונים קשים וכו', ניתוחים כשלעצמם יכולים לעורר את כל מעגל הכאבים בגוף ולהחריף את כל הכאבים- במקום בעיקר ובכלל. כמובן שזו דעתי בלבד וכאמור, אינני רופאה כלל וכלל אך ביקשת דעות של אחרים, אז הנה שלי - דעה, אשר מבוססת לא רק על ניסיוני אלא על הקשבה לחולים רבים. שולחת לך חיבוק, מנדי

רוחמה שלום. אני מצטרפת לתשובה של מנדי בנושא ההידבקויות. זה דבר כמעט בלתי נמנע שיש הידבקויות לאחר ניתוחי גב, וגם לי נאמר על ידי הרופאים שאין שום טעם לנסות לעבור ניתוח לטיפול בהידבקויות כי זה רק יחמיר. כך שהייתי אומרת לך, לנסות לקבל עזרה נגד הכאבים ולא לנסות להחמיר אותם בניתוח אשר יגרום כנראה להידבקויות נוספות. אני יודעת שזו לא התשובה שהיית מייחלת אליה, אבל תשובה זו תימנע ממך מפח נפש עתידי. כל טוב - מירה בולבה

איך איך לא שמעתי בקולכן והלכתי לנתוח הזה .שכמו שהזהרתן אותי החמיר לאין ערוך את המצבי במקום להקל. לאחר הנתוח שהיה ביולי הועברתי לשיקום ברעות, הם הצליחו לשקם חלקית את התפקוד המוטוריץ\ אבל לא פתרו את בעית הכאבים שכעת בנוסף לכאבי גב התרכזו ברגלים ובעכוז. מס' ימים אחרי שחזרתי הבעית מהשיקום חשבתי שאני עצמאית אוכל לקום לשרותים ואז נפלתי ונחבלתי בכל חלקי גופי ובמיוחד כמובן הרגלים ובעיקר ברגל ימין. אין תרופה שלא ניסיתי לבד ובקומבינציות וכלום לא עוזר. מכיון שכך אני עוד יותר מוגבלת בתנועה, וכעת גם למרחקים קצרים עם הליכון בבית מוליכים אותי.ובמיטה אינני מוצאת מקום לאברים. לדברי הרופאים הדבר גורם לדיכאון וזאת מובן מאליו למרות שאני מטופלת בבונסרין עדיין אין בי החשק והרצון לפגוש אנשים, לקום בבוקר מהמיטה ובכלל לעשות כל דבר אפילו לקרוא עיתון. נכון לעכשיו מצבי נואש והולך ומחמיר יום יום . רופאה מקסימה ממרפאת כאב הרימה ידיים לאחר שנתנה לי אדולן כמוצא אחרון ןוגם הוא לא עזר. חבל חבל שלא שמעתי בקולכן אני מכה על חטא.

בעקבות אבחון של כאבים נוירופתיים בכפות הרגליים, אמי - 82 - התחילה לקחת סימבלטה לפני כעשרה ימים. בימים האחרונים יש לה טשטוש בראייה. האם ייתכן שזו תופעת לוואי של התרופה? אם כן, האם היא מדאיגה? האם להמשיך ליטול את התרופה? וכעבור כמה זמן אמורה התופעה לחלוף? הפניתי את השאלה לפורום נוירולוגיה, אך משום מה הוא לא פעיל כבר כמעט שבוע. אני מקווה שאתם תוכלו לעזור לי. בתודה מראש

שלום רב, הנה קישור http://www.infomed.co.il/drug4.asp?dID=391 לדף מידע על תופעות לוואי ועל תופעות בין תרופתיות היכולות לנבוע מתרופה זו (השם הגנרי של התרופה הינה דולוקסטין). ציינתי תופעות בין תרופתיות כי התופעה יכולה אולי לנבוע מן התרופה בעצמה או בעקבות שילוב עם תרופות אחרות והשפעה של שילוב זה. אינני מכירה מחולים אחרים (עלי להדגיש שאינני רופאה!) את התופעה הספציפית הזו אך הדבר דורש התייעצות עם הרופא המטפל. השאלה היא כמה זמן התופעה מופיעה כי טוענים שרב התופעות חולפות תוך שבוע אך מכיוון שזו תופעה שאיננה מצוינת במסמך, חשוב במיוחד להתייעץ ולא לסמוך על האינטרנט בלבד. לדעתי, הדרך הנכונה לפעול הינה ליצור קשר טלפוני בהקדם האפשרי עם הרופא המטפל ולהתייעץ עימו כי הוא היחיד שיכול להגיד לכם אם להמשיך את הטיפול או להפסיקה. במיוחד משום שתרופות מן הסוג הזה הן תרופות שלא בהכרח ניתן להפסיק בבת אחת. במקרה ואינכם מצליחים לשוחח עם הרופא המומחה, צרו קשר עם רופא המשפחה כי הוא יכול לתת לכם את דעתו וגם ליצור קשר ישיר עם המומחה, אך אל תזניחו את העניין!! הרבה בהצלחה ותרגישו טוב, מנדי, יו"ר העמותה למאבק בכאב נ.ב אנחנו פה אם אתם צריכים עוד משהו...

אני סובל מזה כארבע שנים מטרגמינל נוירולוגיה, ומטופל בטגרטול cr200 פעם ביום. רציתי לדעת אם זהו הטיפול היעיל ביותר, והאם ישנם אפשרויות רפואיות אחרות. תודה רוני

כשה לי לחשוב על זה שאנשים אחרים יכולים להגיע לאותם רופאים וליסבול מהם כמוך אבל מיצד שני את באמת עברת המון ואני שמחה בישבילך שהחלטת להוציא את הענרגיות על משהוא חיובי יותר ולשפר את איכות חייך עד כמה שאפשר כמובן, מהחלת לך בריאות שלמה והמון כח להמשיך ולהיתמודד עד הרפואה שתבוא אמן אמן ואמן נ.ב זה טוב ליבדוק מזוזות כל שנה, יש המון דברים שמגלים שם שאולי גרמו לבעיות יש המון סיפורים כאלה אבל זאת כמובן בכירה שלך שלך הלואי קסם

רציתי לישלוח את זה בשירשור למטה בנושא אמנדה ובטעות שלחתי בנושא חדש

מכיוון שהמקרה שלי מאוד נדיר ומאוד מסובך, מה שקרה לי אצל הרופאים הללו, לא יקרה לאנשים אחרים בתקווה - בעיקר כי אני משקיעה כוחות רבים בדברים כמו הרצאות לרופאים, אחיות ועוד. לדעתי, אילו הדברים שיביאו לשינויים בהתייחסות של המערכת- הבנה אמיתית של הצרכים של חולי כאב ולא תביעות שאין כמעט סיכוי להצליח בהם בגלל שאין זה סיפור פשוט. רב הסיכויים שלא הייתי מצליחה לתבוע בהצלחה כי זה מורכב מדי ועל כן, היה לי ברור כי המקרה שלי לא יכול לשמש תקדים לאיש. נראה לי שקשה לטעון שאינני עושה דברים עבור אחרים הסובלים!

אנסה לשחזר: בהחלט אי אפשר ליטעון שאינך עושה למען אחרים אני חושבת שאת עושה המון למען אנשים עצם זה שהפורום הזה קיים ואת נותנת תשובה ומאנה לכל מי שצריך זה נותן המון מיצידך וכמובן שגם לא ידעתי שאת מקימת הרצאות לרופאים וכו... ואני חושבת שזה בהחלט יכול ללמד את הרופאים להיות יותר זהירים בצורות הריפוי שלהם שתדעי שאני מעריצה אותך על העבודה שאת עושה למען אחרים ועל הוצאת הענרגיה שלך שאת מוציאה על זה וכמובן שאת צריכה גם לישמור כצת ענרגיות לעצמך זה בהחלט דבר נחוץ לפי דעתי שאלה: האם הרופאים הם אלה שגרמו למיקרה שלך להיות נדיר ? למה כונתך כשאת כותבת שהמיקרה שלך נדיר? כמובן שאם אין לך כח או רצון לשתף אינך חייבת כמובן תודה שלך הלואי

"ככה זה" "החיים לא קלים" "לכל אחד לפעמים קשה" ו-"להרבה אנשים יש כאבים" ואני יודעת שזה לא נכון רק מעט באמת יודעים רק מעט באמת מתמודדים כן, אנחנו שחיים באופן כרוני לצד כאבים, אנחנו מעטים. אמנם זה נכון שאיני יחידה אך בחברה ממוצעת אני די בודדה וגם אם כאב מעצם טבעו הוא בדידות- לו הייתה הבנה לפחות הייתה קלה יותר ההתמודדות.

הלואי שלא תיכאבי יותר לעולם והלואי שלא תחווי יותר בדידות אני כל כך מבינה אותך והשיר מאד יפה ונוגע ללב שלך הלואי קסם

את פשוט חיממת לי את הלב אם התשובה שלך.תודה.אנחנו גרים בעכו.הרגע הבת מאושפזת בבית חולים כרמל בחיפה עם חום גבוה.היגעתי איתה לשם בירור הכאבים הבלתי נסבלים ונראה לי שאני יחזיר אותה הביתה באותו המצב הלא ברור מהיכן הכאבים ברגליים .אם באמת יש מרפאה שמתייחסת יותר ברצינות לבעיות האלה אני אשמח אם תוכלי לעייץ לי היכן זה.

ממש מצטערת לשמוע על האשפוז ובמיוחד מצטערת שהם לא מנצלים את ההזדמנות למצוא דרך מוצלחת יותר לסייע לה עם הכאבים. אני ממליצה לך בחום לפנות למרפאת הכאב בבית חולים רמב"ם בניהולו של ד"ר אייזנברג היקר. אופציה נוספת הינה ד"ר ירון ריבר בבית חולים בני ציון. אם את רוצה להגיד להם שהפניתי אותך - בשמחה! דרך אגב, אני ממליצה לך קודם כל לקבוע תור ורק אח"כ לרוץ לגבי התחייבות כי יש המתנה לא קצרה לתורים במרפאות כאב. שיהיה לכם לפחות קצת יותר טוב, מנדי

והאם הרגשתם שזה עזר במיקצת?

במרפאת כאב ברמבם, חיפה, ניתנים טיפולים אלטרנטיביים, נגד כאב: דיקור סיני, טיפול בלייזר, ביו פידבק. טיפולים מאד מומלצים ומקלים, לא מרפאים אלא מעלים את סף הכאב. בהצלחה

ניסיתי לפני מספר שנים דיקור סיני רק פעם אחת, אבל הרגשתי שהכאבים רק מחמירים, לכן וויתרתי. אבל אולי זה אינדיבידואלי, שמעתי שלאנשים אחרים זה עוזר בצורה משמעותית. שווה לנסות. אני מכירה מומחה מירושלים שנאמר לי שהוא מצוין ואוכל להמליץ לך עליו. אייר

קראתי את הסיפור שלך וירדו לי דמעות מהעינים אני מורידה את הכובע בפניך על ההיתמודדות היום יומית שלך אם הכאב ותוך כדי גם להצליך לילמוד וביכלל להצליך בחיים נ.ב: לפחות תבעת חלק מהרופאים אשר ביצעו בך ניתוחים לא נכונים? זה נישמע כאילו הם ניסו בך מה שבה להם החוצפנים שלך הלואי כסם

תודה רבה לך על המילים החמות והמרגשות. כתבתי לך אתמול תגובה לא קצרה אך היו הרבה בעיות עם האתר הזה אתמול וההודעות שלי לא נקלטו, לפחות חלקן, כך שאנסה לשחזר כעת: כשאני עוברת בראש על כל הזוועות שעברתי, על כל עשרות ההרדמות המלאות, הטיפולים האלימים והמזעזעים וכו', זה מדהים אותי שאני כל פעם שורדת ואכן, הרופאים פישלו לא פעם אך החלטתי לא לתבוע. זאת, משום שלאחר לפחות שבע שנים של מאבק מול משרד הביטחון הייתי מותשת ממלחמות והיו לי יותר חשוב להתחיל ליצור חיים למרות המצב ולא להתעסק עוד בעבר ובפאשלות. יש לי מעט מאוד אנרגיות ועלי לבחור היכן להשקיע אותם ועבורי, אני חושבת שזו הייתה ההחלטה הנכונה. מן הסתם, זו לא הייתה ההחלטה הנכונה עבור כולם, אך נכון לחיי בשלב זה, אינני מתחרטת. .מצד שני, יש הרבה אזרחים אחרים שהתביעה הינה הדרך היחידה לאיכות החיים בגלל היעדר מימון, היעדר תמיכה מביטוח לאומי וכן הלאה, ועל כן אני חושבת שהחלטות כאלה הן אישיות.... עצתי למי שעסוק בתביעות וכו': חשוב להשקיע חלק מן האנרגיות במשהו חיובי במקביל, כי אחרת טובעים בתוך ההתעסקות והמאבק! שוב תודה, מנדי

גב' מנדי שלום רב! הנני בן 29, נכה צה"ל, לפני כחצי שנה בעת תרגיל ריצה, במסגרת שירותיי בצבא, החלקתי על הרצפה ונחבלתי בכתף ובראש (בראש אין סימני חבלה), בעקבות האירוע הזה, הנני מרגיש לעיתים קרובות כאבי ראש דבר שלא היה לי בעבר ונוטל כדורי אופטלגין להורדת כאבי הראש. השאלה שלי : האם ניתן להגיש תביעה בעקבות כאבי הראש בעקבות המקרה הנ"ל ותודה מראש.

שלום לך ניל, לדעתי בהחלט ניתן לתבוע על כאבי ראש שנגרמו בגלל התאונה מכיוון שלא צריך להיות קשה לקשר בין הכאבים הללו לבין הפציעה שכן נחבלת באיזורים שיכולים לגרום לכאבי ראש - אפילו חבלה באיזור הכתפיים יכולה לעורר כאבי ראש מן המתח השרירי וכו'. מעבר לכך, ייתכן שאופטלגין איננו הטיפול הטוב ביותר עבור כאבי הראש שלך - האם הם מעלימים את כאבי הראש? אם לא, אני ממליצה לך לפנות למרפאת כאבי ראש על מנת לקבל עזרה מקצועית מן הסוג הטוב ביותר. הרבה הצלחה, מנדי

שלום לכולם! יש לי CRPS בכף רגל ימין. טופלתי דרך משרד הבטחון בפיזיוטרפיה (3 פעמים בשבוע) והידרוטרפיה (פעמים בשבוע). גם אני כמו רבים סבלתי מוועדה רפואית לא הוגנת והוכרתי ב-10% בלבד (למרות שאני צולעת ובכאבים תמידיים). אני עכשיו נאלצת לעזוב פיזיוטרפיסיטית והידרותרפיסתית מדהימות וצריכה לחפש חדשות (או חדשים) עד לעירעור. אני גרה במושב ליד תל מונד ואני מחפשת באיזור של רעננה, כפר סבא או הרצליה מטפלים טובים של סניף מכבי, אשמח אם למישהו יהיו המלצות. תודה מראש לכולם, נגה

נגה שלום אני אם לחייל הסובל מ crps ,לפני שבוע הועבר לטיפול ע"י משרד הביטחון, ומתכוננים לועדה הרפואית. האם יש אפשרות ליצור איתך קשר לקבל עצה או טיפים לקראת הבאות? אשמח ליצור קשר, אנא שלחי לי מייל ל [email protected] מקווה שתמצאי צוות טיפולי טוב להמשך הדרך, אגב, האם הופנית למרפאת כאב? כדאי ורצוי היות ויש להם מענה לטיפולים בכאב כרוני. יום טוב ברכה

למנדי: מה את יודעת על דרכי הטיפול בשלפוחית נוירוגנית, הבת שלי בת שנתיים וחצי סובלת מזה.

שלום רב לך, גם אני סובלת בין השאר מבעיה זו ואכן קשה לטפל בה. השאלה הראשונה היא באיזו דרך זה משפיע עליה? האם היא מרגישה כשהשלפוחית שלה מלאה? האם היא סובלת מזיהומים רבים בדרכי השתן? האם יש לה בעיות בריאותיות נוספות? אנסה לכוון אותך כמיטב יכולתי לאחר שאשמע את תשובתך.

למנדי שלום, לביתי בת השנתיים וחצי שלפוחית נוירוגנית עקב מום/פגם מולד בחוט השדרה. היא עברה ניתוח לשחרור עגינת חוט השדרה בגיל חמישה חודשים אז נוצרה אצירת שתן מוחלטת. היא צונטרה מספר חודשים כמה פעמים ביום לבסוף נגמלה והתרוקנה באופן עצמי אבל עם שאריות. מכיוון שנוצר אצלה לחץ בכיס השתן הגוף שלה ייצר רפלוקס לכליות והיא עברה שלושה ניתוחים לתיקון הרפלוקס. בימין הצליח ובשמאל הצליח בפעם השניה. כעת היא מצונטרת חמש פעמים ביום ונותנת שתן מעט מאוד בחיתול. באופן ממומצע חמישית בחיתול וארבע חמישיות בצינטור. אני חוששת שכיס השתן כבר לא מתכווץ לחלוטין. והיא פשוט דולפת ואם כן משתינה אז ממש מעט. לגבי דלקות בשתן יש הרבה פחות לאחר שתוקן הרפלוקס. ניסינו גם דיקור סיני אבל זה גרם לאצירת שתן לכמה ימים עד שההשפעה חלפה. אני חושבת לנסות אולי רפלקסיולוגיה. היא קטנה מידי כדי ללמד אותה להשתמש בשלפוחית ואיננה יודעת אם זה אפשרי בכלל. אני גם רוצה לגמול אותה מהחיתולים ולא יודעת מה לעשות. האם ידוע לך כיצד לטפל בבעיה זו. האורולוג אומר שאין פתרון. תודה, איריס

הי איריס יקרה, קודם כל, צר לי שאת צריכה להתמודד עם כל כך הרבה - אני מניחה שכאמא, אין דבר קשה יותר מלראות את התינוקת שלך סובלת ועוברת ניתוחים כואבים וכו'. אני בכל אופן מחזקת את ידייך ושולחת לך הרבה עידוד. הסיפור של שלפוחית נוירוגנית היא בהחלט לא פשוטה ואם אני מודה באמת, לגבי עצמי, אני מנסה להתעלם מן הבעיה עד שהיא יוצאת משליטה ומסתבכת (אם תרצי לשמוע על ההתמודדות שלי אשמח לפרט באופן אישי בטלפון).... בנוסף, אני לוקחת אנטיביוטיקה מניעתית כל יום בשביל למנוע זיהומים, כגון הזיהומים החוזרים בשלפוחית. אני שמחה לשמוע שהניתוח לפחות עזר לבעיה זו. ידוע לי שיש סטימולטור שאליו מחברים אלקטרודות שניתן להשתיל באיזור הנדרש, אשר מגרה את העצב הפגוע לעבוד טוב יותר. אינני מכירה פתרון זה אישית כי ניתוחים, גם קטנים, מסבכים את מצבי ולכן לא ניתן להשתיל זאת עבורי. אני חושבת שלחברת מדטרוניק יש סטימולטור לאיזור זה אז ייתכן שאת יכולה ליצור קשר עם החברה הזו. אם לא תצליחי לברר מידע, תודיעי לי ואנסה לעשות זאת עבורך. מעבר לכך, באמת אין לי הרבה ידע להוסיף - בעיקר בגלל שהיא תינוקת. את כמובן מוזמנת להמשיך לשאול שאלות נוספות או להמשיך בדיון הזה ואנסה לסייע ככל שאוכל. כפי שאת רואה, כשאינני יכולה לתרום ידע או לסייע בדרך אחרת, אני מודה בפה מלא. חזקי ואמצי, מנדי

נמצאה אצלי כמות/אחוז גבוה מהרגיל של חיידק אליקובקטור מה שמסביר כאבי אולקוס אחת לתקופה שאני חווה. קיבלתי שתי חוות דעת, אחת שאומרת שארידיקציה (טיפול אנטיביוטי מאסיבי שאמור לקטול את החיידק) זה טיפול הכרחי כדי להימנע ממצב שהחיידק יגיע לכדי התפתחות תאי סרטן והשנייה, שגם לאחר הטיפול, החיידק חוזר שוב ושוב במהלך החיים. מה דעתכם? תודה!

שלום רב לך, פורום זה איננו הפורום שיכול לתת לך מענה הולם - אני ממליצה לך בחום לפנות לפורום רפואה פנימית או גסטרו'. כמו כן, חשוב להיות בטיפול של גסטרואנטרולוג טוב. הרבה הצלחה ותרגישי טוב בקרוב, מנדי

מנדי האמת הבת שלי היא לא בדיוק ילדה קטנה היא כבר בת 23 .עד גיל 12 היא היתה ילדה רגילה כיום היא מרותקת למיטה עם צינור בבטן .עם בעיות פירכוסים וכבר חודש היא גם כנראה איבדה את הראייה.כל הבעיות שלה התחילו עם הרגליים ועד היום לא בדקו ממה הכאבים.אין לה רופא מטפל.היא לא מקבלת ביקורי בית.היא סיעודית והכי כואב הוא שאני בעצם עד היום לא יודעת מה יש לה.איזו בעיה רפואית.למי אני צריכה לפנות בשביל לקבל תשובות על המחלה שלה.אני בשום אופן לא מוכנה לשלוח אותה למוסד.בבקשה תנחי אותי מה לעשות אם יש באפשרותך.

הי לך, צר לי כל כך לשמוע על מה שאת ובתך עוברים. כעת אני מבינה שההנחיות שלי לא היו מתאימות לגיל של הבת שלך. אני בעצמי חייתי מעל שנתיים עם צינור הזנה בקיבה כך שאני יודעת כמה זה קשה ולא נעים. האם היא אוכלת בכלל? האם יש לה כאבים כשהיא אוכלת? נשמע לי שכדאי מאוד שהיא תגיע למרפאת כאב טובה בבית חולים - אם תגידי היכן אתם גרים, אנסה לכוון אותך למרפאה טובה שבה עובדים רופאים שבאמת עברו התמחות בכאב. כדאי שתדעי שהארגון "עזר מציון" יכול לספק אמבולנס שיסיע אתכם לבית החולים חינם. יש גם את ארגון יד שרה שמספק הסעות תמורת תחום סמלי מאוד. אם אוכל לעזור בכל דרך נוספת - אני פה לשירותך. לבינתיים, שולחת לך חיבוק ומאחלת לך שתצליחו למצוא רופא מסור שידאג לכם. מנדי

היי כולם, בא לי לשפוך את הכאב. נמאס לי כבר מ-4 שנות משככי כאב מסוג אוקסיקונטין הידוע לשימצה. נכון שהכדור די מצליח להתגבר על חלק ניכר מהכאב אבל תופעות הלוואי פשוט הורגות אותי. קשה לי לנהל את החיים בצורה סדירה כי הכדור ממש ממסטל, מדובר במורפיום טהור. עברתי תאונת דרכים קשה ורסקתי המון עצמות, בבית חולים קבלתי זריקות מורפיום+כדורי מורפיום. תוך כמה חודשים הגוף שלי הסתגל למינון ולא הייתה לרופאים ברירה אלא להעלות לי את המינון. היום אני במצב די מחורבן, ללא הכדור אני סובל מכאב כרוני, ועם הכדור אני ממש מתמסטל. ניסיתי לבדוק איך אני חי ללא המורפיום ותופעות הלוואי היו כל כך קשות שחזרתי ממש מהר לתרופה. שלא לדבר על הכאבים שחרו במלוא עוצמתם... אני ממש אובד אובד עיצות לא רוצה מורפיום ולא יכול בלעדו. יש למישהו נסיום עם משככי כאב נרקוטים????? בבקשה עזרה בא לי למות כבר!!!

בס"ד שלום לך עוז!!! אין לך מושג עד כמה אני מבין אותך, ושותף לסבל הפוקד אותך. לצערי אני נמצא באותה סירה, "אחי" חייבים לפתח מיומנות כדי לעבור סבל נוראי שכזה, לגבי "אוקסיקונטין" הוא פשוט קטלני מחד, אך מצד שני קצת נותן מענה{איני יודע כמה אתה צורך ביום ובטוחני שקשה לך מאוד} כמו-כן אני אשמח לשוחח עימך בעניין שתרצה צור עימי קשר: ירון לוי- 050-6341136 050-9200586 אל תתביש פשוט תתקשר ה' ישלח לך רפואה שלמה במהרה- {דרך אגב מחר אני נפגש עם אשיות מכובדת, תשתדל ליצור עימי קשר עוד היום, והלוואי וה' יזכני קצת לסייע לך ולוא במעט}

התחלתי עם 2 של 20 מ"ג ועוד כמה פרקוסטים עם הזמן זה עלה ל-3 של 40 מ"ג ליום. אני שוב אומר הכדור פשוט מעולה למי שסובל מכאב כרוני אבל הוא גם ממסטל כי מדובר בסם לכל דבר ועניין.

הבנתי שאתה נוטל 60 מ"ג ליום רציתי לשאול אם יש לך מצב כמוני שללא הכדור אני ממש עצבני ואין לי כוח וחשק לכלום עד שאני מזרים לגוף מורפיום ואז הכל מסתדר... איך אתה ללא הכדור??? אין תופעות לוואי??? תודה

הי לך עוז, אני מאוד מבינה את המצב שאתה נתון בו וגם אני משתמשת במספר אופיואידים ביום וסובלת מן התופעות לוואי הקשות. אני חושבת שמאוד חשוב להיעזר בתרופות מן הסוג הזה, למרות העובדה שאלו הן תרופות מאוד חזקות עם תופעות קשות, אם הן מאפשרות לתפקד עם פחות כאבים שכן הכאבים עצמם מגבילים אף יותר מתופעות הלוואי כל עוד הן לא משתלטות לגמרי על החיים. מצד שני, יש מספר לא קטן של תרופות נוספות ממשפחת האופיואידים מעבר לאופיואידים וייתכן שכדאי להתייעץ עם הרופא המטפל שלך על לשנות את האופיואיד שלך מאוקסי' לתרופה אחרת שתגרום לתופעות לוואי פחותות. למרות שהתרופות הללו הן כולן מאותה קבוצה, כל אחת משפיעה אחרת. מבחינה חשיבתית, למרות התסכול המובן בלהיות תלוי בתרופה כל כך חזקה, תחשוב על כך שאם הבעיה שלך היתה מחלת לב, לא היית חושב פעמיים על נטילת התרופה. על כן, נסה לחשוב על האופיואידים כאל הכלי שלך לתפקוד. עם כל זאת, אין ספק שתופעות הלוואי יכולות להיות מאוד קשות ויש מחקר הטוען שהתופעות לוואי יכולות להשפיע אף יותר מן הכאבים המקוריים. אני מודעות במיוחד לכל תופעות הלוואי שנגרמות לכל מערכת העיכול ואני למעשה מעורבת בהעלאת מודעות לכל הבעיות הנגרמות במערכת העיכול בגלל האופיואידים ואף הרציתי בנושא בארץ ובחו"ל. הידעת שאפילו חומציות יכולה להיגרם מאופיואידים? אני נאלצתי לעבור ניתוח בגלל זה ורק גיליתי את הקשר בין הדברים כשהתחלתי להרצות בנושא וכהכנה קראתי המון מחקרים וזה היה כמו לקרוא את ההיסטוריה הרפואית שלי. האור בקצה המנהרה הוא שמפתחים היום תרופה לתופעות לוואי אילו ותרופה אחת כבר בשימוש בגרמניה. עד אשר יגיע השלב הזה צריך למצוא את האיזון העדין בין לקיחת מספיק משככי כאבים לצמצם עד כמה שניתן את הכאבים מבלי לתת לתופעות הלוואי להשתלט עליך. האם אתה לוקח תרופות לעצירות וכו'? אילו תופעות הכי קשות לך? בוודאי גם לך אפילו הליכה לשירותים איננו דבר נטול כאבים, אה? כשאשמע אילו תופעות הכי קשות לך, אנסה לכוון אותך כמיטב יכולתי. בינתיים, תחזיק מעמד!

שלום עוז. קראתי את הנאמר כאן והחלטתי לחזק את ידייך באשר לתרופה הזו. כמו שמנדי כתבה לך, הכאבים הם המחלה והתגובות לתרופה הם חלק מהתשלום שאתה צריך לשלם על הרגשה טובה יותר עקב המחלה. אבל, אולי כדאי לך לבדוק עם הרופא שלך, להוריד את המינון של האוקסיקונטין ולקחת בתוספת תרופה אחרת שתעלה לך את הסירוטונין במוח, שהוא הורמון שגם לו יש חלק נכבד בעוצמת הכאב. אני למשל, לוקחת קבוע כדורי רסיטל ומוסיפה להם תרופות נוגדות כאב לפי הצורך באותה עת. נסה לבדוק זאת. בכול מקרה, אל תתיאש ואל תישבר. בברכה מירה בולבה - 04-6127360

שלום עוז, מה שאתה מתאר נשמע מאוד מוכר, כולל התסכול. אני לוקחת משככי כאב נרקוטיים מדי יום, לפעמים קודאין ולפעמים טרמדקס או מורפין. אני אלרגית לאוקסיקונטין, אבל אני מכירה את תופעות הלוואי היטב משאר התרופות. לפני שנתיים בערך החלטתי - בשיתוף עם רופא הכאב שלי - להוריד את המינון של משככי-הכאבים, וכתוצאה מכך אני סובלת מרמה מסוימת של כאב קבוע אבל בו-זמנית התפקוד שלי עלה ומצב-הרוח השתפר, כי אני לא מרגישה מסוממת. זו היתה החלטה לא קלה, ולפעמים, בשעות מסוימת ובימים מסוימים, אני מעלה בחזרה את המינון כי הכאב גובר על כל השאר. אבל לטווח הארוך, זו היתה החלטה שהקלה עליי. אני מעדיפה לנסות להתמודד עם רמה מסוימת של כאב (לא יותר מדי, אני פחדנית) מאשר עם חוסר יכולת להתרכז והתמסטלות. הלוואי ויכלתי לעזור, אני יודעת עד כמה זה יכול להיות קשה! אייר

הבת שלי סובלת מאוד מרותקת למיטה בוכה בלי סוף .לא יודעת מה לעשות יותר...כואבות לה הרגליים וכל הגוף.ואני מפחדת מעצמי כי כבר חשבתי לתת לה תרופות במינון גבוה ביותר כדי לסיים את הסבל שלה.עזרו לי.אני נואשת............

שלום רב לך אמא דואגת, אין ספק שאין דבר קשה יותר מלראות את ילדתך סובלת מכאבים כשאת ניצבת מולה חסרת אונים. לא תיארת די במכתבך על מנת להבין מהו מצבה אך בכל אופן, אני ממליצה לך בחום לפנות למרפאת כאב ילדים בבית חולים שניידר בפתח תקווה, תפני לד"ר רחל אפרת ותצייני בפניה שאני הפניתי אותך. במפראה זו ינסו לבדוק מה גורם לכאבים של בתך וכיצד אפשר להקל עליה. יש היום סוגי כדורים רבים היכולים להקל על סבלה של בתך ולסייע לה לחזור לתפקוד. על כן, פני בהקדם האפשרי לקבוע תור למרפאה שהמלצתי. ד"ר אפרת הינה רופאה מסורה בעלת ידע רב בטיפול בכאב אצל ילדים ואני מאמינה שהיא תוכל להקל לפחות על בתך. אם נוכל לסייע בכל דרך נוספת, אנחנו פה בשבילך, מנדי

אולי מישהו יוכל לעזור לי, כבר זמן ממושך יש לי כאב באיזור הצלע מתחת לחזה, אני בת 51 יש לי בקע בסרעפת והרבה שיהוקים, אני משתמשת באומפאדסק, ייתכן שהבקע גדול, אתמול בערב אכלתי שעועית ואחרי חצי שעה קיבלתי התקף נוראי , הפעם הכאב היה כמלחציים והבטן היתה נפוחה, היו לי הרבה שיהוקים, ומה שהבהיל אותי שהכאב בצלע כמו שיש לי איזה פצע נוראי ועליו מופעל לחץ של הגזים, לא יכולתי לשבת , הצלע כואבת אפילו בנגיעה, ברור שהריאקציה של האוכל גרמה לשיהוקים, אבל הכאב המוזר הזה מדאיג אותי אני פוחדת מסרטן בעצמות. , גם שפניתי לרופא בעבר, אמר שהכאב במקום זה אינו מסמל שום דבר, ושלח אותי לאולטרא סאונד טחול..למרות שהאברים מתחת לצלע לא כואבים לי ביכלל . שם היה הכל תקין. מה יש בצלע הזאת? למה הכאב יותר מחמיר? כבר חודשים המקום מהבהב, , אגב בקולונוסקופיה בשעה שניפחו לי את המעי התעוררתי מהכאב שבאותו איזור בצלע, כאילו יש שם משהו, אנא עיזרו לי בבקשה

סליחה, הכוונה לצלע בצד ימין מתחת לחזה, בעצם עצמה.

שלום לך, הכאבים שאת מתארת יכולים לנבוע ממספר סיבות ורק ניתן לאבחן בבדיקה יסודית של רופא טוב. אני ממליצה לך לפנות קודם כל לרופא/ה פנימי באחת מבתי החולים הטובים באיזורך על מנת לבצע את הבדיקות הדרושות. מעבר לכך, רופאים פנימאים חושבים בצורה רחבה וייתכן שיהיו לו רעיונות או כיוונים שטרם הועלו. אם לאחר שעשית את כל הבדיקות שימליץ הרופא, עדיין תישארי עם הכאבים, כדאי לך בהחלט לפנות למרפאת כאב בבית חולים- אשמח לכוון אותך, אם תרצי בכך. אם תרצי עצות/ייעוץ או עזרה נוספת, ננסה לסייע לך. שיהיה לך רק טוב, מנדי

אני בן 48 סובל ממחלה כרונית בכבד ומטופל בסטרואידים לאורך שנים. אין דרך להוריד מינון סטרואידים כי המחלה יכולה להתפרץ. לאורך השנים כאבים חזקים בכל חלקי הגוף וחולשה מרובה. כדורים למניעת כאב לא מועילים כמעט בכלל מה אפשר לעשות כדי להקל ולו רק במעט?

שלום רב לך, צר לי עבורך על כך שבנוסף למחלת הכבד, אתה סובל גם מכאבים קשים. אני מניחה, כמו רובנו, שהכאבים הם הדבר הקשה ביותר להתמודד עימו, אף יותר מן המחלה עצמה. האם אתה מטופל במרפאת כאב? אחכה לתשובתך בנושא זה ואז אמשיך לפרט. בינתיים, תחזיק מעמד, מנדי

תודה על ההבנה מצידך. שכחתי לציין שברקע גם פריצת דיסק ובריחת סידן עקב שימוש בסטרואידים (טיפול במחלה היסודית) כמו כן מקבל אקטונל. במרפאת כאב הציעו מתיחות וזריקות סטרואידים מקומיים - לא המשכתי בטיפול יעוץ אצל אוטופד - המלצה לניתוח מבקש לדעת אם יש דרכים לא פולשניות תודה

שמי לילך ואני מתייעצת לגבי אבא שלי לפני כמעט חודש התקשרה אליו רופאת המשפחה באמצע הלילה ודרשה שילך למיון באופן מיידי בעקבות תוצאות בדיקות הדם שקיבלה. בתוצאות היתה רמת הC.P.K. בדמו של אבי 3900 כשהנורמה היא 0-190 . במיון ישר בדקו את שריר הלב והוא נמצא תקין הם ערכו עוד בדיקות שנמשכו יותר זמן מתוצאות ולא מצאו כלום ובעקבות כך שלחו אתו הביתה. אבי סובל מסמפטומים כגון : ראש אדום, אף נפוח וכואב, רגישות רבה ואודם בקצוות האצבעות של הידים, וורידים בולטים בשוק - שוק אחת יותר נפוחה מהשניה עם אזור שנרדם ורגיש במיוחד, כאבים בפרקים - חוסר יכולת לגרד מאחורי הגב או לסרוגין להוציא ארנק מכיס המכנס, קושי להרים את הרגליים. מאז המיון ראה אבי רופא אחד בשערי צדק בירושלים שטען שהוא לא רואה את הביעה ולכן כדי לקבוע תור לעוד רופא מומחה שהתור שיש הוא רק לעוד 3 חודשים. בנתיים המצב מחמיר ואבי מתקשה כמעט בכל פעולה , מצב רוחו ירוד מאוד והוא עובד עצות היום בבוקר דרך פרוטקציה כמובן הצלחנו להפגיש אותו עם רופאה מומחית בשערי צדק והיא החליטה לאשפז אותו לצורך בדיקות נוספות. לא הזכרתי שאת בדיקת הc.p.k.עשה אבי 3 פעמים והתוצאה לא ירדה מ-3100 אני מודאגת ועובדת עצות הרפואה הקונבנציונליות מאחזבת שוב ושוב אין אף רופא שמצליח להסביר מה לא בסדר ואיך יתכנו תוצאות כאלו גבוהות לאדם שלא נדרס או נמחץ על ידי מחבש אני מבקשת אם יש רופא שיש לו צל של מושג מה קורה לאבא שלי ויכול לעזור בתשובות בבקשה צור איתי קשר במייל. בתודה ותקווה לילך.

שלום רב לך לילך, צר לי לשמוע על הסבל שאביך עובר ואני מניחה שזה בוודאי מפחיד ומלחיץ מאוד עבורו ועבורכם. עם זאת, חשוב לי לא להטעות אותך ולסייע לך להגיע לייעוץ הולם. הבעיות שאת מתארת לא נראות לי בעיות של כאב כרוני אלא בעיה אחרת ועל כן, אני מציעה לך לפנות לפורום של מומחה בתחום רפואה פנימית, היכן שתוכלי וודאי לקבל עזרה אמיתית- עד כמה שניתן להסתמך על עזרה הניתנת באינטרנט. שיהיה לכם הרבה בהצלחה ורפואה שלמה, מנדי, יו"ר העמותה למאבק בכאב

תירגול יום יומי של "מעטפת המגן" מביא להפחתה בכאב ובחרדות,התרגיל משלב גימיון מודרך, וגורם לך במשך 20דקות להכנס לגלי אלפא ולשינה עמוקה ומרעננת כנסו לאתר של דוקטור ברוך אליצור ותנסו,מניסיוני זה עובד פצצה.כתובת האתר של תרגלי ההרפיה הוא baruch-elitzur.com

האם אתה כותב בתור אדם שסבל מכאב וקיבל עזרה או שאתה מטפל בתחום זה?