אמנדה

קראתי את הסיפור שלך וירדו לי דמעות מהעינים אני מורידה את הכובע בפניך על ההיתמודדות היום יומית שלך אם הכאב ותוך כדי גם להצליך לילמוד וביכלל להצליך בחיים נ.ב: לפחות תבעת חלק מהרופאים אשר ביצעו בך ניתוחים לא נכונים? זה נישמע כאילו הם ניסו בך מה שבה להם החוצפנים שלך הלואי כסם

תודה רבה לך על המילים החמות והמרגשות. כתבתי לך אתמול תגובה לא קצרה אך היו הרבה בעיות עם האתר הזה אתמול וההודעות שלי לא נקלטו, לפחות חלקן, כך שאנסה לשחזר כעת: כשאני עוברת בראש על כל הזוועות שעברתי, על כל עשרות ההרדמות המלאות, הטיפולים האלימים והמזעזעים וכו', זה מדהים אותי שאני כל פעם שורדת ואכן, הרופאים פישלו לא פעם אך החלטתי לא לתבוע. זאת, משום שלאחר לפחות שבע שנים של מאבק מול משרד הביטחון הייתי מותשת ממלחמות והיו לי יותר חשוב להתחיל ליצור חיים למרות המצב ולא להתעסק עוד בעבר ובפאשלות. יש לי מעט מאוד אנרגיות ועלי לבחור היכן להשקיע אותם ועבורי, אני חושבת שזו הייתה ההחלטה הנכונה. מן הסתם, זו לא הייתה ההחלטה הנכונה עבור כולם, אך נכון לחיי בשלב זה, אינני מתחרטת. .מצד שני, יש הרבה אזרחים אחרים שהתביעה הינה הדרך היחידה לאיכות החיים בגלל היעדר מימון, היעדר תמיכה מביטוח לאומי וכן הלאה, ועל כן אני חושבת שהחלטות כאלה הן אישיות.... עצתי למי שעסוק בתביעות וכו': חשוב להשקיע חלק מן האנרגיות במשהו חיובי במקביל, כי אחרת טובעים בתוך ההתעסקות והמאבק! שוב תודה, מנדי