פורום הרזיה ללא דיאטה

שלום אולי מישהו יודע להסביר לי למה ? מזה שנים רבות שאני אוכלת מאכלים בריאים ואורגני ללא ממתקים שום ממתק ! מתעמלת כל יום כל יום כבר 20 שנה כ40 דקות שותה כל יום אלו-ורה + עשב חיטה ללא קמח לבן וכל המשתמע מזה אומנם ירדתי במשך כ3 שנים כ20קילו אבל זה לא מספיק לי אני בעודף של 30 קילו אבל מה שמענין כשאני הולכת לדיטאנית והיא שוקלת אותי היא מאמינה שזאת אני אני ניראת קצת מלאה אבל לא שמנה אז תמיד אומרים איך זה יכול להיות את לא ניראת במשקל שמופיע על המשקל וזה עוד יותר מעצבן אני לא יודעת מה לעשות. אולי יש למישהו יש איזה עצה טובה ומועילה אני אשמח מאוד תודה ויום טוב דבי

שלום דבי. יש לי מספר שאלות. 1 מי אמר שאת בעודף של 30 קג ? 2 למה את נותנת לו כל כך הרבה כח? 3 האם את מאושרת מסופקת ובריאה במצב שאת נימצאת בו היום (בלי קשר למספרים המופעים על צג המשקל) ?אם כן למה את מטרידה את עצמך עם הנושא אם לא למה לא? 4 מה יקרה בחייך אם תעזבי לגמרה את ההתעסקות עם משקל ומה צריך להיות ותתני לגופך את ההובלה ותסמכי עליו? בברכה, בלה

שלום היום פעם ראשונה נכנסתי לאתר שלכן והוא נראה מעניין. שאלתי היא כזו אני מאד אובססיבית במחשבתי לרצון לרדת במשקל, אך מצד שני אני אוכלת הכל וכשאני אפילו חושבת "דיאטה" אני אוכלת כפול, ז"א שלפי מה שאתם אומרים לא לעשות דיאטה ולעזוב את עניין המזון, אוקי עזבתי אבל בסוף אני ממש אשמין אם אמשיך כך והיום גם קיבלתי "מחמאה" שהשמנתי. איני יודעת מה לעשות כי אני כל כך רוצה לרזות אבל לא מסוגלת להתחיל דיאטה (אין לי כח לחישובים ואין לי כח נפשי) אין לי מושג איך אני יוצאת מהפחד מדיאטה ומתחילה לשיל ק"ג כי בקצב הזה של הכחשה עצמית אני רק אשמין. מנסה ליישם את שיטת "הסוד" אבל לא בדיוק מצליח.מה לעשות? בדילמה.

שלום. אני מזהה רעב, וגם מה אני רוצה לאכול, אבל קשה לי להפסיק לאכול. איך מפסיקים? איך עוצרים? תודה.

אכן שאלה מצוינת. זיהוי שובע כמו זיהוי רעב הוא מיומנות נלמדת המשלבת בתוכה מודעות גופנית/נפשית,התבוננות בתחושות,מחשבות רגשות המתעוררים תוך כדי אכילה, דיאלוג פנימי מול כל הדמויות - אלו שרוצות להמשיך לאכל כי (יש בצלחת, זה כל כך טעים, זה הפעם האחרונה שאני אוכלת את זה כי ממחר דיאטה) ואלו שאומרות מספיק . זיהוי שובע ותגובה נכונה אליו מורכב לא פחות מזיהוי רעב.פרמטרים רבים יכולים להשפיע על חווית השובע החל מדרגת רעב אתה התחלנו לאכל ועד רמת הסיפוק שהגוף והנפש שלנו חשים מהמזון שקיבלנו. בקיצור זה מורכב ואישי כמו כל התהליך. מקווה שזה הבהיר קצת. בלה

תודה רבה.

שלום רב, את הכתוב למטה כתבתי לפני כמה ימים וטרם ענו לי. אני רוצה לציין מאז אותו יום באמת שמתי לב לעצמי לגבי רעב ואכלתי רק כאשר הייתי באמת אבל באמת רעבה, עד למצב של קרקור בטן (שנים רבות לא שמעתי את הבטן שלי מקרקרת) והנה סוף סוף ירדתי ק"ג שלם אחד. אז אם אפשר בבקשה עוד הנחיות להמשך הדרך ועל מה לשים את הדגש. בברכה ובתודה, מ.מ. פנייתי מלפני מספר ימים: אני חדשה בפורום זה. קראתי את "מכתב הפתיחה" ואני מסכימה עם הכתוב. אני עשיתי דיאטה בעבר רזיתי יפה ושמרתי על כך ורק משום שבאמת זו לא הייתה דיאטה בעבורי אלא אורח חיים. בעבר ניסיתי להפריד פחממות וחלבונים וזה פשוט עבד מצויין, רזיתי כל שבוע באופן קבוע 1 ק"ג (ובסה"כ 17 ק"ג) וזה לא היה עונש בשבילי זה התאים לי בול, לא הרגשתי שאני בדיאטה או שאני מפסידה דבר מה. אך אז הגיע ההריון השני שלי שבו עליתי בסה"כ 8 ק"ג אך אצלי הבעיה היא אחרי הלידה כאשר אני מניקה . . . אני פשוט רעבה!!! ובקיצור 3 שנים לאחר הלידה הנה אני שוב עם עודף של 17 ק"ג. שוב ניסיתי להפריד פחממות וחלבונים אך הפעם זה לא עבד המשקל סרב לרדת. מתחילת יוני אני נלחמת במשקל ספורט דיאטה ושום דבר עולה קג ויורדת קג המשקל מסרב לרדת!!! מה לעשות? אשמח לשמוע את דעתך/דעתכם אני מרגישה שזהו זה שאני חייבת לרדת במשקל ולהפטר אחת ולתמיד מהעול הזה. אמרתי לעצמי שאני לא בדיאטה והאמנתי בכך ואכן אני אוכלת בריא, אורגני מחיטה מלאה והרבה ירקות ופירות ובכל זאת, כאמור לא יורדת. מצפה לשמוע את דעתך. תודה מראש,

שלום רב לך ממ. אני מאד שמחה שזה עובד בשבילך. אבל כפי שכתבתי כבר בעבר לשאלות דומות אין אפשרות לעשות תהליך שלם בהתכתבות בפורום ,וזה לא מתוך קמצנות או רוע אלא מתוך מקצועיות ואחריות כלפי אנשים שואלים. איך אוכל לתת לך הנחיות בלי שאני מכירה אותך ובלי שאוכל לקבל ממך פידבק ואנפורמציה ? לפי מה שכתבת ברור מאד שאת מנוהלת על ידי מנטליות דיאטתית אשר שלטה בחייך הרבה מאד שנים. אורח חיים זו מילה יפה לדיאטה. ובעיני הפרדה בין פחממות לחלבונים זה דיאטה לכל דבר. כך שלדעתי, היית בדיאטה גם אם לא קראת לזה כך, והיום את חווה את תופעת הלוואי של הדיאטה מה שנקרא נקמתו של מרדן הדיאטה. ממ היקרה את לא עלית בגלל הנקה ואל לך להעביר למצב הזה את האחריות לעליה במשקל. נכון, בהנקה רעבים יותר ולכן הגוף מבקש לאכל יותר אבל לא בצורה כזאת שתגרום לו לעלות הרבה במשקל. אז אם את מאמינה שזה עובד אני מאד ממליצה על תהליך אישי, מותאם, ומעצים עבורך. את שווה את זה. בברכה בלה

חוזרת על הודעתי. בלה ענתה לי, אך אשמח לשמוע את דברייך, לאה. נכנסתי היום לגמרי במקרה אל הפורום ולא האמנתי למראה עיני. השיטה שלכן פשוט מדהימה, בתיאוריה כמובן מכיוון שעוד לא ניסיתי אותה. אני חברה זה מספר שנים בקבוצות של "דיאטה קלאב" וזה המקום היחיד שבאמת הצלחתי לרזות בו. השיטה שאתן מתארות היא מבחינתי "לכבוש את האוורסט". נשמע פנטסטי ולדידי נשמע מעט לא מציאותי. להלן אסביר: אני בת 35. רוב חיי הייתי עם עודף משקל גדול. גובהי 1.65 ולשיאי הגעתי ל- 108 ק"ג. אומללות לשמה. בעייתי היא, שאינני זוכרת מהי הרגשת רעב טבעי. אנסה להסביר: אינני מחוברת למקום הזה שבו אני "בודקת אם אני רעבה או לא". אני אוכלת הרבה כי המחשבות על המזון רודפות אותי כל היום. אינני צוחקת. יש לי הפרעת אכילה קשה. טופלתי ע"י פסיכולוגית והיום אני יודעת שהדבר היחיד שיכול לעזור לי הוא אכילה של מנות קטנות כל 3 שעות. אני עושה את זה כרובוט ועל מנת שלא אתעמת עם האוכל. לומר את האמת - אני ממש מפחדת מאוכל. כשאני עושה קניות לבני הבית, לבעלי ולילדים, אני רוצה לעיתים לקנות דברים בריאים אך מפתים, אך הפחד שאוכל לילדים את האוכל ה"אסור", פשוט גומרת אותי. אני עסוקה באוכל, במה אסור, במה מותר, במתי אוכל לאכול שוב - כל יום, כל היום, כל היום, כל היום. זה מתיש מאוד. אני מרגישה כמי ששוחה בים ומאחורי כריש ואני עסוקה כל היום בבריחה. אני במצוקה. המקום שאתן מדברות עליו בלתי נתפס בעיני. האם באמת אוכל להגיע למקום הזה? איך? מה עושים? איך אוכל לאכול מעט ולהקשיב לגוף שלי? כשאני כותבת את השורות הללו ואני חושבת על כך שאוכל לאכול דברים "אסורים", אני מתרגשת. באמת, אל תצחקו עלי. אוכל היה תמיד בעיני דבר "אסור", דבר שיעשה לי רע. נראה לי בלתי נתפס לאכול ולהקשיב לגוף תוך כדי ולדעת מתי לעצור. אני מסוגלת לאכול כמויות בלתי סבירות, גם בהשוואה לאכלנים רציניים. אני יכולה להעלות בשבוע 6-9 ק"ג. בשבוע! אצלי האכילה כלל לא קשורה לרעב אמיתי אלא האכילה נובעת מתוך מצוקה רגשית; שעמום, שמחה, צער, כאב אך בעיקר אני אוכלת כי אני אוהבת לאכול. כן. אוהבת לאכול. אוהבת מאוד. איך משנים את הדפוס הזה? איך מתחילים לאכול "כדי לחיות" ולא לחיות כדי לאכול? איך? מה עושים? לאה, אודה לתגובתך.

ערב טוב גילי. תקיעות במציאות כזו או אחרת היא תוצאה של הגבלת אפשרויות. אני נפגשת מדי יום ביומו עם אנשים שתקועים במקום עבודה לא מספק, בזוגיות לא משביעת-רצון, בגוף לא נוח. העצוב הוא קבלת המציאות הזו כעובדה, כגזירת גורל. כשאנו מקבלים משהו כעובדה, ואיננו מערערים עליו, הוא מכתיב את כל שרשרת צעדינו ולבסוף את מציאות חיינו. והמשהו הזה הוא בד"כ מגביל. אני קוראת לו "הגורם המגביל" (מושג שלקחתי מעולם הכימיה דווקא). "הגורם המגביל" הזה מושיב אותנו בפינה, ללא שום יכולת לבחור אחרת. הגורם המגביל הזה, מגביל את זויות הראייה שלנו ואת מרחב הבחירה החופשית שלנו. ואדם ללא חופש בחירה (של אמונותיו, רגשותיו ומעשיו) הוא אכן טייס אוטומטי שעושה שוב ושוב אותו הדבר, מייצר וממחזר שוב ושוב אותה מציאות. הגורם המגביל הוא מערך האמונות שלך על עצמך. מערך אמונות שהוזן וטופח במשך שנים על-ידך וע"י כל מי שאיפשרת לו לתרום. אמונה שמזון הוא אוייב, שאוכל הוא בסופו של דבר מקור למתח ודחיה עצמית אינה יכולה לאפשר לך לחוות הן את האוכל והן את האכילה באופן אחר. אני מאמינה לך שאת אוהבת לאכול, אך מתקשה להאמין שאת אוהבת אוכל. זו אחת האבחנות שיש לעשות, האבחנה בין אוכל לאכילה. רזים נהנים מאוכל הרבה יותר, שמנים נהנים מהאכילה עצמה, מהאקט עצמו. תפישת האוכל והאכילה שונים. כפי שכתבת ונראה לי הגיוני לחלוטין, האכילה שלך אינך מתבצעת מתוך מטרה לחוות את המזון אלא מתוך רצון לתת לעצמך מענה לצורך רגשי כלשהו. אני לא רואה את "בעייתך" חריגה ושונה משל אחרים (ורצוי שגם את תפסיקי להאמין בכך), כל השמנה, 5 ק"ג, 10 ק"ג, 20 ק"ג וכ"ו מתפתחת על רקע רגשי ולא אחר. המפתח להצלחה הוא שינוי האמונה שלך על גופך, על מקומו של המזון ועל יכולותייך. כל תיוג שלך, כבעלת "בעיה אמיתית, חריגה" מקשה עלייך לפתוח דלתות להצלחה אמיתית. בטח, כל גוף יכול לעלות 6-9 ק"ג בשבוע. גם שלי. שרליז ת'ורן, שחקנית ודוגמנית, עלתה טיק-טק במשקל לטובת תפקיד בסרט. לגוף האנושי יש את היכולת להשמין ובקלות. אין זו תופעת טבע ייחודית לך. חשוב שתפנימי זאת. ובדיוק כמו שאנשים יכולים להשמין הם יכולים גם לחזור ולהיות רזים, מבפנים ומבחוץ. אני כותבת לך ובזכרוני עולה מתאמן אחד שסיים מזמן את התהליך שלו, השיל 30 ק"ג ומאז הוא רזה בראש ובגוף. אם תרצי אוכל לקשר בינכם, על מנת שתוכלי להיווכח ששינוי כזה הוא אפשרי לכל אחד. האופן בו אנו משנים את אמונותינו וגישתנו נעשה בצורת תהליך מובנה, לאט לאט. תהליך הבנוי על למידה והתנסות. אמונה איננה משתנה בן-לילה. אך חשוב להבין ששם הכל מתחיל. האמונות שלך מייצרות את המציאות שלך. שני את אמונותייך, תשתנה מציאות חייך. האכילה המכנית של כל 3 שעות, היא דרך להנציח את השמנתך, היא דרך לשמר ולטפח את צורת התייחסותך ופרשנותך לגופך , למזון ולעצמך. זו הבעיה האמיתית. אני מאמינה שגם את יכולה לעשות זאת בגדול, אם תעבדי נכון. גילי, עם כל שאלה ותהייה שתעלה, אל תהססי, שאלי ואשמח לענות. מאחלת לך יום נעים ופורה שלך לאה פינטו

אני בת 13 ושוקלת בערך 80 מה עליי לעשות כדי לרזות ללא דיאטה ? תענו ליי בבקשה !...

שלום לך בת 13 . עליך לשתף את הוריך וכל המשפחה ביחד צריכה להרתם כדי שכולכם תלמדו לחיות בצורה בריאה ומאוזנת וכדי שתרדי נכון בריא, בלי דיאטה ולתמיד.

בסדר,אני יודעת שהמפתח זה זה אך מה עליי לעשות בינתיים כדי לרדת ?

קראתי את הספר " הדיאטה ללא דיאטה" ורציתי לשאול אם מדובר בשיטה דומה לזו שאתן מציעות, או שרק השם דומה? אחרי שקראתי קצת בפורום וקראתי את הספר, ברור לי ששניהם עוסקים בלא לעשות דיאטה, כי דיאטות תמיד נכשלות בסוף ורק מובילות להשמנה. מצד שני, הספר עוסק כולו בשינוי הרגלים שלכאורה בכלל לא קשורים לאוכל ואילו בקריאה בפורום ראיתי שמתעסקים גם בזיהוי מנגנוני רעב ושובע וכן ישנה התייחסות לאוכל בקיצור, השאלה שלי היא האם מדובר ב2 שיטות שונות לגמרי, בגישות דומות שתוקפות את הנושא מכיוונים שונים, או שמה שמובא בספר הוא חלק קטן מכלל השיטה של הרזיה ללא דיאטה תודה מראש

בוקר טוב דניאלה. קראתי על הספר קלות, ושמעתי עליו אך לא קראתי את הספר עצמו. על פניו עושה רושם שמדובר באותה גישה. תהליך שינוי הוא תהליך מורכב ואישי ביותר, לכן עבור שני אנשים בעלי אותה מטרה, יכול ספר מסויים לתת מענה מלא ועבור האחר לא. לכן, ספר, כמו גם עבודה עצמית, לא תמיד יכול להחליף ליווי אישי. עדיין לא קראתי ספר שהקיף הכל ובאופן מעמיק דיו כדי לתת מענה לכל (אחרת, חיי כמאמנת בתהליכי הרזייה ללא דיאטה, היו מאוד מאוד קלים). בתהליך, כפי שאני מכירה אותו ומנהלת אותו, הקונספט הוא רחב מאוד ונוגע להרבה מאוד היבטים, כשאלה משתנים מאוד מאדם לאדם. בתהליך האימון אצלי, מנגנון הרעב והשובע הוא אחד הכלים שאנו מתאמנים ליהם, אך בודאי לא המרכזי שבהם. מבחינתי הוא כלי למידה חשוב שמאפשר לנו ליצור גישה חדשה לתהליך ההרזייה, מאפשר לנו לראות את גופנו באור אחר. אך כפי שכתבתי הוא איננו ה- main event. בנוגע לעיסוק במזון - גישת הדיאטה מתמקדת מאוד בתרומת המזון להשמנה שלנו. גישתנו, גישת ההרזייה ללא דיאטה, מסירה ממנו את האחריות, נוטלת ממנו את הכח ומסבה את המיקוד לגופנו ולעצמנו. באופן זה נבנית מערכת יחסים שפויה, בריאה וטובה עם מזון. מחזירים את המזון למקומו הראוי והמכובד, לא יותר ולא פחות. חיבור למנגנונים הטבעיים שלנו, כגון מנגנון רעב-שובע, הוא חיבור לגוף שלנו ולא עיסוק באוכל. למזון עצמו אין שום משקל. וזה מסר חשוב ביותר, מה שמשמין אותנו הוא האופן בו אנו מתרגמים את צרכינו הביולוגיים והרגשיים במערכת העיבוד שלנו. כל עוד ההרזייה בגישת הדיאטה מתמקדת במזון, היא נותנת לו כח שאין לא, וככל שאנו חוזרים על תהליכי דיאטה, אנו מעצימים את הכח הזה באופן בלתי נסבל ובלתי ראוי. בתהליך הרזייהללא דיאטה, אנו מחזירים את הכח לעצמנו, לגופנו. מקווה שהתמונה ברורה יותר. ותודה על השאלה שאיפשרה לי לחדד את הענין. שלך לאה פינטו

שלום רב האם אורז מלא וספגטי מלא עשויים להקל בעצירות כמו כן דגנים כמובן שבדיקות הרפאיות תקינות. בכבוד רב מאיר

מה שעשוי להקל על עצירות הוא: שתייה מרובה של מים, פעילות אירובית סדירה (כגון הליכה, ריצה, רכיבה על אופניים וכד'), חיזוק שרירי הבטן, ותזונה עשירה בסיבים. אורז מלא ופסטה מלאה עדיפים על אחיהם ה"לבנים", אולם בנוסף חשוב גם לאכול ירקות ופירות.

הי, קראתי כמה עמודים מהפורום ומאד התרשמתי. אלה דברים שאני חושבת כבר הרבה זמן, אבל לא היה לי אומץ לנסות בגלל הפחד להשמין. אף פעם לא הייתי שמנה, אבל מזה 6 שנים אני צמחונית (אידיאולוגיה) ובנוסף לכך אני כבר מעבר ל-30, כך שמה שהיה פעם כבר לא תקף. אני שונאת דיאטות והגבלות, תמיד הרגשתי, כשניסיתי אותן, שזה עינוי. הבעייה היא שכרגע הגוף לא מרגיש טוב. אין לי חוסר בכלום, אני משלימה חסרים ונבדקת כך שזו לא הבעייה כנראה. אני גם מתעמלת 3-4 פעמים בשבוע ואני משתדלת לאכול נכון (או כמו שלימדו אותי לחשוב שזה נכון, לא להגזים וכו'). ועדיין, הצמיג שלי מסרב להעלם וגורם לי להרגיש נפוחה, כבדה ועייפה. אתמול הייתי אצל חברה וכמובן שהשיחה נדדה לנושא, ושתינו הודינו שרק בתקופות בהן לא חשבנו על אוכל, הצלחנו לרזות...מה שאני שואלת בעצם, האם אני חושבת נכון? פשוט לתת לגוף לבקש אפילו אם הראש אומר שזה אסור? איך אני יכולה לדעת, לפחות בהתחלה, אם התחושה שהגזמתי היא תוצר של דרך החשיבה שהורגלתי אליה או שבאמת הגוף אומר לא? למשל, אני מסוגלת לחסל קילו פירות בלי למצמץ ולהרגיש ממש טוב אחר כך (אפילו לרצות עוד)...איך מתחילים? אפשר לבד?יש קווים מנחים? תודה מראש על כל תגובה :)

לאותה חברה יש ילד בן 3 שלא משתגע על ממתקים שלא כמו שאר חבריו...איך? יש לו מגירת ממתקים בבית, תמיד מלאה בכל טוב ויש לו גישה חופשית מתי שהוא רק רוצה. חברים באים אליו ומתעסקים במגירה עד לשיגעון והוא? אפילו כבר לא זוכר שהמגירה הזאת שם...לא מעניין אותו. יש המון מה ללמוד מזה אם אני מבינה נכון.

אם את מצליחה לחסל ק"ג פירות ואפילו לא למצמץ אני מאמינה שאת לא קשובה לגוף שלך , תנסי לאכול לאט לנסות לעשות עצירות קטנות ולהקשיב , להקשיב,להקשיב ... זאת מילת המפתח. גם אני עדיין אוכלת לא תמיד כשאני מרגישה רעב אבל אני עובדת על זה. שיהיה לך המון בהצלחה. זה אכן עובד!

הכל באויר אין המלצות אין תפריטים אין כלום מזכיר לי את בגדי המלך החדים שחשב שהוא לובש בגדים אך היה בעצם עירום אנא מכם תסבירו את עצמכם לעומק אתן נותנות תשובות מעורפלות ודיפלומטיות

נטלי היקרה. - מטרת הפורום היא לענות לאנשים שמתענינים בשיטה. השיטה היא ברורה מסודרת ומדעית לחלוטין. היא נחקרה ונמצאה יעלה מאד בשיפור איכות החיים , מדדים מטבוליים, תחושת איזון פנימי וירידה מתונה ובריאה במשקל. השיטה וותיקה יחסית בארצות הברית ורצינו לחשוף את האנשים בארץ לאפשרות הזאת. את כותבת שאין המלצות ותפריטים ובכך מגיע למסקנה שהמלך הוא עירום. את דורשת שנסביר את עצמנו לעומק . אני יוצאת מנקודת הנחה שהשיטה נשמעת לך לא ברורה וגורמת לך לבילבול . אנשים מגיבים לבילבול בדרכים שונות . יש כאלה שינסו להבין יותר לעומק ויקחו על כך אחריות, ויש כאלה שיהדפו את מה שהם לא מבינים ויבטלו. אני מקווה שאת שייכת לקבוצה הראשונה ובאמת רוצה להבין. אם זה המצב אנא ממך - תקראי את כל התשובות בפורום (אני יודעת שזה הרבה אבל אם את רוצה להבין את תעשי את זה) ,תראי את החווית של האנשים שהתנסו בה, תראי את התשובות המאד מעמיקות שאנשים קיבלו. נסי באמת להבין . אם לא ברורים לך דברים תשאלי שאלות ספציפיות (בלי לפגוע או להעליב סתם) ואני מבטיחה לך שאענה בחפץ לב. אגב, זה בסדר גמור אם את לא מסכימה לגישה וחושבת שהדרך הנכונה היא להמשיך לעשות דיאטה. אם זה מה שעובד עבורך אז נפלא. הפורום נועד לכאלה שדיאטה לא עובדת עבורם. מבחינתי , אנחנו נותנות תשובות מקצועיות ואחריות העומדות באני מאמין אישי ומקצועי שלנו. צר לי שאת רואה בזה כלום. בברכה, בלה

לאה ובלה שלום רב התרשמתי מאוד מהרעיונות המקוריים והמרעננים של השיטה, כפי שהם באים לידי ביטוי בתשובות הרחבות והמעמיקות שלכן. אני נמצאת כעת בתהליך של דיאטה ש(כמעט) כולם סוברים שהיא ה"נכונה" וה"טובה" - 1500 קלוריות הנצרכות במשך 6 ארוחות קטנות ביום, 3-4 שעות פעילות גופנית בשבוע. בהתחלה ירדתי מהר יחסית, ואחרי 10 ק"ג בערך המשקל "נתקע", למרות שאני ממשיכה בדיוק באותה המתכונת. המנחה של קבוצת התמיכה שאני הולכת אליה אומרת שזה מאוד נפוץ, ואחרי זמן מה הגוף ימשיך לרדת. השאלה שלי אליכן היא כזאת: נניח שאני רוצה בשלב זה לערוך שינוי אמיתי, לזנוח את הדיאטה לתמיד ולנסות את השיטה שאתן מציעוות. אני מניחה שהגוף שלי יכול פתאום לדרוש יותר ממה שאני נותנת לו עכשיו. אם בשלב זה הוא כבר לא יורד יותר במשקל, האם ייתכן שאני אצרוך (ע"פ השיטה שלכן) יותר קלוריות ועדיין ארד במשקל? לתשובתכן אודה, איילה

שלום איילה. עליך לבחור . אין באמצע, זה או דיאטה או לא דיאטה אין אפשרות לעשות שילוב זה לא ילך ופשוט יתסכל אותך. בדיאטה מדברים בשפה אחרת, יש שם הנחות יסוד אחרות וכל פירוש המציאות פשוט שונה. אם הדיאטה שאת עושה טובה לך את נהנית מתוצאות למה את רוצה פתאם לעבור לשיטה אחרת? האם זה בגלל שנתקעת ואת חושבת שבשיטה של לא דיאטה התקיעות תשתחרר או אולי בגלל שבאמת נמאס לך מדיאטות? בכל אופן מניסיוני שום דבר טוב לא יצא לך אם לא תיהיי נאמנה לדרך מסוימת. לכן, אם את רוצה לנסות את גישת הלא דיאטה תבדקי האם את מוכנה לוותר על כל הסיפור של הדיאטה -ספירת קלוריות, שליטה מדומה על הגוף, תכתיב חיצוני של מה איך כמה ומתי לאכל תראי האם את בשלה לכך אם כן אפשר לעבור הלאה. אם לא אז המסגרת בה את נמצאת נשמעת לי טובה והגיונית ואין סיבה לעזוב באמצע. מאחלת לך המון הצלחה בכל בחירה שתעשי. בלה

מה לעשות?

שעות כמה מתי אוכלים? מה רצוי לאכול?

כל עינייני הדיאטה לקחו חלק מאוד גדול בחיי,ואחרי שגרמתם לי להבין שזה לא נורמאלי וזה לא אמור להיות ככה החלטתי באמת לנסות להקשיב לגוף שלי. אז קמתי היום בבוקר ובדרכ אני רגילה לאכול איך שאני קמה (כי יש לי שעות מאוד קבועות של אוכל ,3 פעמים ביום) וניסיתי לבחון האם אני רעבה או לא והבנתי שלא אז שמחתי והלכתי להתעסק בדברים אחרים ואז עבר עוד שעה ועוד שעה ואני חושבת לעצמי כל הזמן נו מתי אני אהיה רעבה ולאט לאט הגיע שעת הצהריים שבה אני נמצאת עכשיו אני תוהה אולי אני לא יודעת לקרוא את סימני הגוף שלי כי הייתי רגילה להחזיק הרבה שעות בין ארוחה לארוחה בלי לאכול וזה לא היה בעיה ,השאלה היא אם יש באמת סיכוי שאני יצליח להפסיק לחשוב על אוכל אפילו כשאני נותנת לגוף שלי להוביל ואיך באמת מזהים את הרעב הזה אולי יש לי בעיה כבר יותר עמוקה ואני צרכה ללכת אחורה ולא לנסות את השיטה הזאת בהתחלה אשמח לתגובה לי

היי היי לי תאמיני לי יקירה, אם היית רעבה היית יודעת. התרגלת לחשוב ולהאמין שמדי יום גופך זקוק לכמות מסויימת של מזון ושהוא "רעב" בשעות מסוימות ואולי אפילו למוצרים מסויימים. ה-פ-ת-ע-ה. יופי שאת תוהה לגבי היכולת שלך לזהות, תני לעצמך את הזן לטעות וללמוד. בטח שיש סיכוי ויותר מכך, זוהי ההתנהלות הטבעית שלך, כך את בנויה לפעול. אין צורך להכניס לעצמך לראש כל מיני מחשבות שלא מקדמות אותך לשום מקום. תהני מהגילויים ומהדרך המענינת. לא נשמע שאת מתעסקת באוכל אלא בגוף וזו כבר התחלה טובה. יחד עם זאת, אני תמיד אמליץ על עבודה מובנית ויסודית יותר. העובדה שאת משחררת ומתנסה עומדת לזכותך בגדול. בהצלחה רבה שלך בשמחה ובהנאה לאה פינטו

שלום לי. עוד לפני שבכלל הכרת את השיטה, רק מהכרות חלקית ביותר, כבר החלטת שאולי זה לא מתאים לך.את יודעת למה זה דומה בעיני? אם אחרי קריאת הסילבוס של קורס מסוים לדוגמא - שיאצו - תנסי ליישם משהו , לא תצליחי , ותחליטי שאולי זה לא מתאם לך. את לא מכירה את השיטה ולכן אין לך את האפשרות לדעת האם היא מתאמה לך או לא. אומר שוב - לאכל על פי רעב ושובע זה רק חלק אחד קטן מהגישה ,יש דברים רבים אחרים חשובים הרבה יותר. את מגדירה את החוויה שלך כניסיון ראשון ואני לא חושבת שאפשר להגדיר זאת כך.מה שהיה לך זה תירגול של אחד העקרונות, יחסית מתקדמים בשיטה. אם אין לך את התשתית המחשבתית הנכונה - לרעב ושובע אין הרבה משמעות בתהליך השלם שצריך להתרחש כדי שתוכלי לרזות לאט ולתמיד וכדי שתוכלי להפוך להיות לרזה מבפנים. זה כמו שתנסי לעשות מסז מסובך של שיאצו שעושים בשנה שלישית בלי שיש לך מושג על העקרונות של רפואה מזרחית אשר פיתחה את הטיפול של השיאצו - אין בזה הרבה טעם ומן הסתם לא באמת תחווי הצלחה. אז לפני שאת אומרת שזה לא מתאים לך קודם כל תכירי את השיטה , תביני את העקרונות שלה, תתנסי בה בצורה מובנת הדרגתית ומסודרת ואז תגדירי את זה אולי כניסיון לא מוצלח. בכל מקרה אני שמחה שעקרונות הגישה נראים לך ומעודדת אותך להמשיך ללמוד , להעמיק ולהתנסות. בברכה בלה בברכה, בלה

אווףף ,אני קוראת את מה שאתם כותבים ואני כ"כ רוצה להיות שם אני לא יודעת מה לעשות יש לי פעם בשבוע התקף אכילה אני ממש מיואשת , פשוט אני אוכלת את הכול מהכול זה בדר"כ קורה משעמום שאני מול הטלביזיה , אז אמרו לי כבר להעסיק את עצמי כמו ללכת ולצעוד בחוץ וניסיתי אבל כשאני חוזרת זה משתלט עלי שוב אני לא שמנה בכלל ואחרי ההתקפים הגוף שלי מוציא את זה באופן טיבעי בשירותים אז זה לא גורם נזק מירבי לגוף שלי אבל לעצמי זה גורם הרבה , אני אוכלת בדרכ מאוד בריא ולא מרעיבה את עצמי בדיוק 1200 קלוריות בשביל להרזות ומשתדלת לצעוד הרבה אז למה למה למה אני בבעיה הזאת כבר שנתיים וזה לא עובר לי אני ככ שנאת את עצמי אחרכ וכל המצברוח שלי הופך להיות מדוכא וחסר ביטחון אני לא מצליחה לצאת מהמחשבות של מאכלים אסורים ולהקשיב לגוף שלי אני חושבת על אוכל 24 שעות ביממה רק מחכה לארוחה הבאה. איך עושים את זה? אני סטודנטית ואני לא רואה איפה יהיה לי זמן ללכת ליעוץ ולקבל עזרה אם תצליחו להנחות אותי דרך אי מיילים או משהו כזה אני אהיה אסירת תודה,כי אני כבר באמת לא יודעת מה לעשות עזרה פליז..

שלום לך . זו הבחירה שלך להיות במקום בו את נימצאת. להיות בדיאטה של 1200 קלוריות (מה זה אם לא הרעבה?). לא להתמודד נכון עם רגשות קשים. להיות מדוכאת מהמצב בלי לעשות עם זה משהו. העזרה הכי גדולה שאוכל לתת לך זה לגרום להבין שזה לחלוטין בחירה שלך ובכל רגע את יכולה לבחור אחרת. ברגע שתביני את זה תוכלי לראות את המציאות אחרת לגמרה. וברגע שתראי את המציאות אחרת תוכלי גם לבחור בחירות אחרות. בברכה, בלה

בוקר טוב ל-אחת. מלאת ניגודים את, חביבתי. מצד אחד את מכירה בעובדה של"התקף האכילה" שלך, אין שום השפעה על המשקל ומצד שני, את בוחרת לראות בו אבי-אבות כל האסונות. מצד אחד את לא שמנה בכלל ובד"כ אוכלת מאוד בריא. מצד שני, את בוחרת להפוך את האכילה שלך ל"בעיה". מצד אחד את מביעה צורך היסטרי לפתור את ה"בעיה" מצד שני, אין לך זמן לטרוח ולהשקיע בענין. קשה לך לבחור צד. אז בשלב ראשון, אני מציעה לך לקרוא שוב את מה שכתבת, התייחסי לזה כאילו זו מישהי זרה הפונה אלייך לעזרה.....מה היית אומרת לה? מה היית מציעה לה? יקירה, לי עושה רושם שאת בורחת מהתמודדויות בחייך, בענק. וזו הבחירה האמיתית. את מזינה את סיפור "בעייתך" ומטפחת אותו לרמת סיפור חייך. זה מאפשר לך לעסוק במשהו שהוא לא ממש הבעיה (את הרי לא שמנה ורוב הזמן אוכלת בריא). ואת יודעת שהוא לא ממש הבעיה, כי הרי לא ממש תקדישי בזה משאבים, כשה"תירוץ" הוא "אני סטודנטית" נשים המתאמנות אצלי, הן לעיתים גם סטודנטיות, גם אימהות וגם עובדות במשרה מלאה. אפילו, אני הייתי כזו. להשקעה בעצמך יש אפקט על הישגייך בכל תחום בחייך (לימודים, עבודה, הורות, זוגיות, פיננסים וכ"ו). את, ורק את היא המשאב של עצמך, לא תשקיעי במכונה הזו, תיפקודה יישחק. אין אנו מנהלות תהליכים משמעותיים של שינוי פנימי באמצעות הפורום או מיילים. כאן, אנו חושפות את הגישה ונותנות לה במה רחבה ככל הניתן. "ככל הניתן" בכל זאת קצת מוגבל. כל אחד צריך לשחרר משהו קצת אחר. אצלך, רמת השיפוטיות והביקורת העצמית מרקיעה שחקים. היא מונעת ממך הסתכלות רחבה ומקיפה, גורמת לך למזער את ה"טוב" ולהעצים את ה"רע". אצל כל אחד ההתנגדויות הפנימיות והאתגרים עולים וצצים במקטעים שונים של התהליך. אז לך, אחת, יחידה ומיוחדת במינה, כתבתי מתוך איכפתיות כנה, לשקף ולעורר מחשבה. מאחלת לך אושר ובעיקר קבלה. שלך לאה פינטו

שלום! בנתיים הספקתי לעיין קצת בפורום שלכם, ואני כ"כ מסכימה עם השיטה שלכם, אבל להסכים זה משהו אחד וממש לעשות את זה זה דבר אחר לגמרי. אשמח אם תתנו לי עצות איך להפוך את השיטה הזו לאורח חיים, כי כרגע אני דיי בבעיה. אז ככה, הייתי בדיאטה ממרץ וירדתי יפה ועכשיו אני דיי מרוצה מהמשקל שלי (52 על 1.62). הייתי מאד קפדנית- הקפדתי מאד להתעמל לפחות 3 פעמים בשבוע, ולא התקרבתי למתוקים או לג'אנק פוד בכלל עד לקיצוניות מוחלטת והייתי מ-א-ד קשה עם עצמי. עם הזמן התחילו לצוץ אצלי בעיות כמו נשירת שיער ולא קיבלתי מחזור כבר חצי שנה בערך.. הייתי אצל דיאטנית שאמרה לי שאני צריכה לאכול יותר ושאסור לי לרדת במשקל אפילו גרמים בודדים, בהתחלה זה היה לי דיי קשה כי כמו שאמרתי קודם הייתי מאד קפדנית ופחדתי להגזים ולהשמין, אבל בחודש האחרון לגמרי סטיתי מהמסלול ועכשיו אני מוצאת את עצמי זוללת! ואני נורא מתלבטת, כי מצד אחד אסור לי להגזים ולאכול יותר מדי כי אז אני ישמין, אבל מצד שני אני דואגת לבריאות שלי, אז זה כמו מין תירוץ שלי כדי לאכול יותר. אני לא מתעמלת כבר חודש וחצי (לפני כן אם הייתי מתעמלת פחות מ-3 פעמים בשבוע זה היה אסון!) ואני כל הזמן מנשנשת דברים כמו שוקולד ועוגיות (דבר שלא הייתי נוגעת בו לפני חודשיים!) בלי שליטה, ובגלל תחושות האשמה אני מדלגת על ארוחות כדי "לאזן" את הקלוריות שאכלתי. משום מה אני פשוט לא מצליחה לחזור לעצמי, ועכשיו אני רואה את עצמי חוזרת בדיוק למקום אליו כ"כ נאבקתי להתרחק ממנו, אני חוזרת לאיך שהייתי פעם ואני פשוט מבועתת מזה. אני אוכלת מכל הסיבות הלא נכונות ואני רוצה לשנות את זה אחת ולתמיד! חבל לי שזרקתי את כל המאמץ והעבודה הקשה שלי לפח, ועכשיו אני לא יודעת איך להציל את המצב, כי אני לא רוצה לוותר. אני כ"כ רוצה לחזור למסלול אבל אני לא מצליחה ובנוסף אני נחבטת בהתלבטויות: האם לאכול יותר בשביל להבריא (מחזור, נשירה..) ולהסתכן בהשמנה, או לחזור לדרך הקודמת שלי ולסכן את הבריאות שלי? ניתן לציין שאיני מעוניינת בהפחתת משקל, אלא בללמוד להקשיב לגוף שלי ולאכול בריא ומהסיבות הנכונות, ובכך לשמור על המשקל הקיים ולא להשמין. אשמח מאד אם תעזרו לי. עינב.

עינב היקרה. חוששני שלא אוכל לעזור לך. את שבויה עמוק מאד בתפיסת עולם דיאטתית - זאת האומרת שכדי לרזות צריך להתעמל, לסבול ,לאכל מעט ,לשלוט על הגוף, ולהיות כל הזמן במלחמה עם עצמך. זאת תפיסת עולם - מה שנקרא פרדיגמה שעל פיה את חיה. תפיסת עולם שלנו היא הפוכה לגמרה וכדי להשתמש בה עליך להיות אמיצה ולהרפות מהדיאטה לגמרה ,לתמיד, עד הסוף. אני מאמינה שיהיה לך קשה לעשות את זה לבד. מה שאני מציע לך לעכשיו - תתרשמי מפורום מהגישה וממה שכתוב פה. אם את מצליחה להאמין שזה אפשרי - לאכל הכל לא לעשות דיאטה ולרזות אני ממליצה לך לעבור תהליך אישי של שינוי. מקווה מאד שתסכימי לנסות להאמין שאפשר אחרת. המון הצלחה - בלה

שלום רב, אני חדשה בפורום זה. קראתי את "מכתב הפתיחה" ואני מסכימה עם הכתוב. אני עשיתי דיאטה בעבר רזיתי יפה ושמרתי על כך ורק משום שבאמת זו לא הייתה דיאטה בעבורי אלא אורח חיים. בעבר ניסיתי להפריד פחממות וחלבונים וזה פשוט עבד מצויין, רזיתי כל שבוע באופן קבוע 1 ק"ג (ובסה"כ 17 ק"ג) וזה לא היה עונש בשבילי זה התאים לי בול, לא הרגשתי שאני בדיאטה או שאני מפסידה דבר מה. אך אז הגיע ההריון השני שלי שבו עליתי בסה"כ 8 ק"ג אך אצלי הבעיה היא אחרי הלידה כאשר אני מניקה . . . אני פשוט רעבה!!! ובקיצור 3 שנים לאחר הלידה הנה אני שוב עם עודף של 17 ק"ג. שוב ניסיתי להפריד פחממות וחלבונים אך הפעם זה לא עבד המשקל סרב לרדת. מתחילת יוני אני נלחמת במשקל ספורט דיאטה ושום דבר עולה קג ויורדת קג המשקל מסרב לרדת!!! מה לעשות? אשמח לשמוע את דעתך/דעתכם אני מרגישה שזהו זה שאני חייבת לרדת במשקל ולהפטר אחת ולתמיד מהעול הזה. אמרתי לעצמי שאני לא בדיאטה והאמנתי בכך ואכן אני אוכלת בריא, אורגני מחיטה מלאה והרבה ירקות ופירות ובכל זאת, כאמור לא יורדת. מצפה לשמוע את דעתך. תודה מראש, מ.מ.

אני אספר לך מהי עבורי הרזיה ללא דיאטה. אין חוקים, אין כללים, אין תאכל ואל תאכל. יש כלללים אחרים עכשיו: א. הרבה מים (אני שותה לפחות 3 ליטר ביום) ב. אם את רעבה, אבל באמת רעבה, בבטן, לא בראש, תאכלי. תאכלי מה שבא לך, לאט, וכשנדמה לך ששבעת, תורידי את המזלג, או את הסנדוויץ מהיד. ג. אם את לא רעבה, אל תאכלי. ד. אם נדמה לך שאולי את רעבה או שאולי תהיי רעבה אח"כ, אל תאכלי. ה. הרבה מים כבר אמרתי? זה הכללים שלי, ירדתי כ 1 ק"ג בפחות משבוע, אתמול בצהריים אכלתי אנטריקוט וצ'יפס, בחיי. אבל בגלל שאכלתי לאט, 1/3 מנה ושבעתי. ואני שמנה שבעבר אכלתי 3 סטייקים בלי לעפעף.

אתמול הרגשתי לא טוב עם עצמי ואכלתי בצורה לא פוסקת אני הרגשתי שבעה ולמרות הכל אכלתי כן אני יודעת שזה טעות וזה היה מתוך אכילה ריגשית אבל למדתי לקח ולמדתי מה לעשות כשאני מרגישה רע היום קמתי והרגשתי רע עם עצמי אז החלטתי שאני ילך לרקוד כן כן לרקוד שמתי מוזיקה ורקדתי הוצאתי את כל הרגש בריקוד אני אומרת לכם זה עובד תנסו כל פעם שאתם מרגישים רע או כעס או משהו דומה אל תתעצלו שימו מוזיקה ותתחילו לרקוד תוציאו את כל הרגשות בריקוד לא תפסידו רק תרוויחו גם תוציאו את כל הכעס בריקוד וגם תעשו ספורט הרי ריקוד זה חלק מספורט אל תחשבו שלי אין בעיות ואכילה רגשית לפעמים אני נשברת אבל כל פעם שנשברים צריך לדעת לקום ולהמשיך מאותה נקודה שנשברתם אבל בשום אופן לא להתייאש אני סומכת על כולכם אתם מוזמנים לשתף אותי גם בסיפורכם אוהבת אתכם דיאנו'ש

דיאנה תודה על השיתוף שלך. תודה שסיפרת מה עובד בשבילך אבל עליך להבין ,אכילה רגשית זה סימפטום לקונפליקט עמוק וכואב מאד. אי אפשר להעלים אותו רק על ידי ריקוד או אמירה שצריך להתגבר, זה לא מה שיעזור לטווח ארוך. אכילה רגשית דורשת טיפול מקצועי ומיומן וחשוב מאד לזכור את זה. חשוב לי להבהיר את הנקודה כדי שכולם יבינו שאין להתיחס לאכילה רגשית בקלות ראש. זו חוויה קשה וכואבת הדורשת התיחסות רצינית. תמשיכי לשתף אותנו ואל תהססי לפנות לעזרה אם צריך. בברכה, בלה

לאה ובלה היקרות, לפני מספר שבועות התחלתי בהתליך של הרזיה ללא דיאטה. זה הלך טוב, כל יום גיליתי דברים חדשים על עצמי, התחלתי לזהות מדי פעם רגעים של רעב, ואפילו ירדתי מעט במשקל. אבל פתאום נתקפתי פחד, אולי בגלל הלחץ של הסביבה - מה פתאום אני אוכלת מה שבא לי, בלי מסגרת, בלי הכוונה, בלי לספור קלוריות ובלי להישקל כל 3 דקות... נבהלתי וחזרתי לדפוסים הישנים שלי. בחופשת סוכות האחרונה הייתי עם בני משפחתי במלון "הכל כלול" ושם אכלתי עד שכבר כאב לי הגוף. הרגשתי רע, כבר לא יכולתי לנשום יותר מרוב אוכל, והמשכתי לאכול. כשחזרתי היה לי קשה כל כך להפסיק את האכילה המטורפת הזאת. הרגשתי רעבה כל הזמן, במיוחד רעב לדברים מתוקים. עליתי 5 ק"ג. ניסיתי לחזור לאחת הדיאטות המוכרות שלי אבל אני לא מסוגלת שוב להרעיב את עצמי. לא פיזית ולא נפשית. אני כבר מרגישה איך אני מתעסקת שוב עם האוכל כל היום, חושבת מה מותר ומה אסור לאכול, לא מסוגלת יותר. היום החלטתי להפסיק את הדיאטה. גם ככה אני לא עומדת בה באמת ומשקרת לעצמי. אבל כדי שאוכל לחזור שוב אל התהליך רציתי להתייעץ איתכן בכמה נושאים: 1. יש רגעים שאני מרגישה שאני לא בטוחה אם הרעב הוא פיזי או נפשי אבל כל הזמן יש לי תחושה שאם אני לא אתן לגוף את מה שהוא רוצה (אפילו שהסיבה נפשית לגמרי) הוא פשוט יתנקם בי אחר כך. האם כדאי לאכול ברגעים האלה או להילחם בגוף עד יעבור זעם מתוך הידיעה שזה כנראה רעב רגשי? 2. אחרי ארוחת צהריים, גם אם היא טעימה ומספקת, תמיד מתחשק לי לאכול משהו מתוק. האם לספק לגוף משהו מתוק או להילחם בהרגל הזה, כי ברור שאני כבר לא רעבה באמת. עוד כמה נקודות -* שמתי לב שכאשר אני גוררת עייפות של כמה ימים זה מגביר אצלי באופן משמעותי את הצורך במתוק ואת הרעב בכלל. בימים שאני ישנה מספיק הצורך הזה פוחת. * מכיוון שבעלי עובד בשעות הפוכות ממני אני רואה אותו מעט מאוד, רוב היום אני מרגישה בודדה, למרות כל האהבה והאיכפתיות אני מרגישה שאני אוכלת כי רע לי. איך אפשר להתגבר על זה?

שחף היקרה שלום רב. ראשית אני שמחה מאד שהחלטת להתחיל תהליך של הרזיה ללא דיאטה. אני מבינה שהחלטת לעשות אותו לבד, ללא ליווי ועל זה אני פחות שמחה. תהליך של הרזיה ללא דיאטה הוא תהליך מורכב המערב רבדים רגשיים תודעתיים ונפשיים רבים. בנוסף ,הוא מערב גם רבדים גופניים וביוכימיים. כל אדם הוא ישות מיוחדת בפני עצמה ולכל אחד יש את הצרכים/האתרגים/ההתמודדויות האנדיבידואליות שלו. אדם זקוק ללוי מקצועי כדי לתת מענה לכל הרבדים האלה וכמובן שהוא זקוק לשיקוף, תמיכה והעצמה. את מתארת מצב קלאסי של התחלת התהליך - תחושה נהדרת של חופש ושיחרור ,ואז חזרה לדפוס הקודם מתוך פחד הנובע בין השאר מן האמונה "לא יכול להיות שזה כל כך פשוט, אם זה כל כך פשוט כולם היו עושים את זה" . אמונה זו המושרשת בך כל כך הרבה זמן ונתמכת תרבותית וסביבתית היא זו שגרמה לך להפסיק את התהליך, להתבלבל, לחזור שוב לדיאטה , לראות כמה רע לך שם ואז להכנס למצב לו אני קוראת מבוי סתום. שחף היקרה, יש לך שאלות חשובות אבל לדעתי אם אענה להם אחטא לך ולמקצועיות שלי. אזיק לך יותר משאעזור לך ,ואשאיר אותך באותו מצב. מכיון שכדי לענות על שאלות אלו ולמצוא להם פתרון אני זקוקה להיות אתך בקשר שהוא מעבר לקשר של הפורום. את מעלה פה נקודות חשובות מאד ולכולן יש מענה ופיתרון פשוט, בהיר ועובד. אבל מענה ופתרון זה לא יכול להינתן דרך הפורום בלי שאני אכיר אותך לעומק. לכן, עם כל הרצון שלי לעזור לך - לא אוכל לתת לך תשובות. אוכל למקד את תשומת לבך למילים שאת משתמשת ונסי להבין מהם למה התהליך לא מצליח בנתים. את משתמשת הרבה במילים של מלחמה, נקמה ומאבק ומכך אפשר להתרשם שאת וגופך בקונפליקט גדול. מתוך מלחמה, פחד וקונפליקט יצא רק פחד מלחמה וקונפליקט. כדי לרזות בלי דיאטה חשובה אנרגיה אחרת של לסמוך, של לאהוב,של לכבד. ומי לדעתך אחראית לעשות את השינוי הזה בדיאלוג בינך לבין גופך את או הוא? שחף, אני מאד ממליצה לך ללמוד את השיטה בתהליך אישי ממוקד מעצים ומקדם. מקווה שתבחרי לפרגן לעצמך. בברכת יום מקסים. בלה בברכה, בלה

אני מזדהה איתך בכל מה שאמרת לא רק לך זה קורה להרבה אנשים זה קורה לאכול מתוך רגש אני רוצה להתייחס לדברים שאמרת אמרת שהתחלת לאכול רק מתי שאת רעבה יפה כל הכבוד אבל לפי מה שסיפרת אני רואה שזה לא כזה נכון גם אחרי שאכלת עד מכניסה עוד אוכל לגופך אני רואה שיש בך פחד את פוחדת כי זה הרגל חדש להפסיק לספור קלוריות כשאת מפסיקה לספור קלוריות את לפעמים חושבת ואיי אולי לא אכלתי מספיק אז נאכל עוד או להפך ואיי אכלתי הרבה זה מספיק מה שאני מייעצת לך בתור סתם אחת שרוצה לעזור כי גם אני עברתי את זה תשאלי את הגוף שלך לפני שאת אוכלת האם אתה רעב? האם הגוף שלך רעב או שזה בגלל המוח שלך שאומר כן אני רעב אני רוצה עוד תשאלי את הגוף לא את המוח מכיוון שאנחנו חכמים מידי אנחנו חושבים וחושבים ולפעמים חוזרים על הטעויות שלנו ושוב סופרים קלוריות כי כשאת לא סופרת את חושבת שאכלת הרבה וגם לגבי אחרי שאכלת אוכל את מרגישה שאת עוד רעבה ובא לך משהו מתוק זה טבעי אם בא לך משהו מתוק קחי פרי תאכלי אותו כשאת מודעת לכך שאת אוכלת לפעמים אנחנו אוכלים ורואים טלוויזיה ועסוקים בזמן האכילה זאת טעות כשאת רעבה פשוט תקדישי את כל הזמן לאוכל תשאירי הכל בצד זה לא יברח אני מאוד מזדהה איתך בנושא הזה מקווה שעזרתי אוהבת דיאנו'ש

כגון בנפייבר לצורך הפחתה במשקל ?

ערב טל סיבים תזונתיים הם רכיב תזונה חשוב לתיפקודה של מערכת העיכול. ממליצה על צריכה ממקורות טבעיים כגון, פירות, ירקות, דגנים מלאים וקטניות. הייי ממליצה על תוסף למי שצריכתו נמוכה ו/או ידועות הפרעות עיכול בהן יכולים הסיבים להביא לשיפור. להרזייה, בשו פנים ואופן לא. זוהי מניפולציה מיותרת. כשגופך רעב לרכיבי תזונה ולאנרגיה ואת ממלאת אותו בעשבים רק כדי לחוש כאילו-שבעה, זה לא הוגן, לא מכבד, לא נכון ולא מחזיק מעמד. סיבים אינם תחליף לאוכל. ואם זה מיועד לטפל בבעיה של רעב רגשי, גם כאן את מחטיאה למטרה כיוון שאת בורחת מהצרכים הרגשיים שלך ומונעת מעצמך מענה הולם וראוי. זוהי עמדתי וחופש הבחירה בידייך. בהצלחה שלך לאה פינטו

ניסיתי להיזכר איך זה היה פעם כשהייתי בגיל בית הספר והייתי רזה טבעי לפני שהתוודעתי לכל הידע על דיאטות אבות מזון,אוכל בריא,מרזה וכולי ונזכרתי שהאכילה שלי הייתה מאד אינטואיטיבית לא הקדשתי לה בכלל גרם מחשבה או תשומת לב הייתי פשוט עסוקה בחיים במין זרימה טבעית ותמימה ואז עלה בי ברעיון שכל הידע הזה על אכילה נכונה רק בילבל אותי והכניס אותי למשהו כפוי ומאד לא זורם ושלפעמים מרוב שאנו מפוצצים בידע אנו שוכחים את תבונתינו הפנימית ומה שהוא כל כך טבעי ופשוט עבורינו מה שתמיד ידענו לבד בלי ללמוד כלום לפני שאולפנו ומאז שכחנו מה הרצון האמיתי והמתאים לנו ביותר ללא צריך, חייב ,מוכרח להיות, אסור ומותר, והחלטתי לנסות לחזור למקום ההוא כאילו למחוק כל מה שאני יודעת ולהתחיל להקשיב ואז גיליתי שבבוקר בכלל לא בא לי לאכול לחם עם גבינה כמו תמיד שזו תבנית דיאטטית ואני אוכלת את זה מתוך איזשהו קול שאומר "תתחילי את היום עם משהו משביע ובריא" מתוך הקשבה אמיתית גיליתי שאני רוצה רק מעדן קרלו שוקולד קטן -זה משהו אסור מבחינתי שאף פעם לא חשבתי בכיוון של אפשרות להינות ממנו רק בגירסה הדיאטטית של 0% ואחר כך גיליתי שאני לא רעבה המון שעות יתכן וכמו בילדותי ארצה בצהריים לאכול עוד מעדן או רק שוקו או לחמניה עם ביצה בלי שום כללים כאילו אני לא יודעת כלום על תזונה מדהים בעיני עד כמה הכמויות מעטות כשאני אוכלת בדרך הישנה הזו שהייתה פעם טבעית לי לגמרי ושהספקתי לשכוח דרך אגב אני מגלה כיוון של ירידה במשקלי וזה מאד משמח יום ניפלא ושתמשיכו לגלות דברים נפלאים על עצמכם אוהבת,גילה

יופי גילה . תודה שאת משתפת אותנו. תמשיכי בדרך ותמשיכי לשתף. ואם יהיה קשה או מבלבל לא להרים ידיים אנחנו פה. בברכה, בלה

לאה ובלה שלום,לפני חודשיים הגעתי לפורום שלכן והחלטתי לאמץ את דרך החיים שאתן דוגלות בה. איתי אימץ את השיטה בנאמנות בעלי והוא אכן מצליח להגיע להשגים ,אבל לי אין שום הצלחה ואני לא מצליחה להתנתק מהראש הדיאטטי והגעתי למסקנה שאני זקוקה לסיוע שלכן.מקריאת ההודעות כאן, הבנתי שאתן נותנות סייוע טלפוני.אני זקוקה לסיוע שלכן.אם אפשר לקבל מספר טלפון כדי לתקשר איתכן ולהבין אך אפשר להתחיל טיפול עם אחת מכן.אגב ניסיתי לשלוח לכן מייל אבל יש לי בעיות במחשב ולא הצלחתי אז אני צריכה מספר טלפון. תודה רבה ושבוע מקסים.

קליק כפול על השמות אשר מתחת לתמונות. לאה: 052-550-66-88, 077-9-623179 בלה: 052.8303005

שמחתי מאוד לראות את הודעתך חח חיכיתי לזה הרבה אני גם מאמינה בעצמי ומאמינה בכל אחת ואחת פה בפורום שיכולה להצליח אם מישהיא תרצה תמיכה אני כאן בשבילכן תודה לך לאה אוהבת אותך שלך דיאנו'ש

שלום לכולם. כבר זמן רב אני מתעניינת בשיטה, וברור לי שזה הכיוון עבורי. אני קוראת על הרבה נשים פה בפורום שהגיעו לתובנות ולמעשים לבד, אבל רואה שבד"כ אתן ממליצות על הכוונה וייעוץ. האם זה באמת הכרחי? (לאור העובדה שבפועל יש שמגיעים ליישום הדרך לבד ומצליחים? אשמח אם תוכלו להאיר את עיני. גלי

גלי שלום רב. בני אדם הם יצורים מורכבים ויחודיים מאד. הם תוצר שילוב של כל כך הרבה דברים - גנים, השפעה סביבתית ותרבותית, התנסויות במהלך החיים, הדרך בה התנסויות האלו קודדו לתוך המח ולתוך הגוף נפש, הדרך בה זה השפיע עלהם והפך אותם למה שהם. כל זה יוצר אדם יחודי אינבידואלי ושונה מאד האחד מהשיני. יש אדם היכול ללמוד לבד שפה תוך זמן קצר ויש כזה שגם אחרי קורסים ארוכים עדיין לא יוכל להשתמש בשפה החדשה. אנשים מקבלים מידע ועושים אתו דברים שונים. יש כאלה שיכולים מיד ליישם ולהתשמש ולקבל תוצאות ויש כאלה (ולדעתי זה הרוב) לא ידעו מה לעשות עם המידע ,ינסו יתבלבלו, וירימו ידיים - יגידו שהמידע לא טוב. למה הדבר דומה? - נניח שפותח מכשיר מצויין לאפיית לחם - פרי מחקר רב שנים. מכשיר שאם משתמשים בו נכון וטוב יש תוצאות מדהימות, ונניח שכדי להשתמש בו טוב ונכון צריך קורס כדי להעביר את רזי השימוש במכשיר והקורס כמובן דורש כסף וזמן. יהיו אנשים שבלי הקורס, אולי בזכות הידע הטכני הקודם שלהם ,אולי בזכות כשרון מיוחד, או בזכות דברים אחרים ידעו להפיק את המקסימום מהמכשיר בלי הקורס. לעומתם, רבים אחרים ינסו אותו ,יתקלו בקשיים ובבעיות, ובלי מדריך יתאשו ויאשימו את המכשיר, או יגידו שזה לא בשבילם. גישת הרזיה ללא דיאטה לא שונה במובן זה. היא פרי פיתוח ואנטגרציה של שיטות עבודה שונות וכדי להפנים אותה יש צורך בתהליך . כמובן שאפשר לעשות אותו לבד ואפשר בליווי. איך יודעים האם את צריכה ליווי - מאד פשוט - אם את מרגישה שמה שקבלת בפורום מספיק לך על מנת להתחיל ליישם ולראות תוצאות - אז יתכן, שלפחות בשלב הראשון ,את לא צריכה את הלווי. אם לעומת זאת את מתחילה ונתקלת בקשיים - לפני שתגידי שזה לא בשבילך נסי בכל זאת את הטיפול האישי. מניסיון שלי, מכיון שהשיטה דורשת שינוי עמוק ברמת הליבה שלנו - רמת הbeeing חשוב הליווי ולו רק לצורך שיקוף, תמיכה והעצמה. מקווה שעכשיו סקרנותך באה על סיפוקה. בברכת יום נעים, בלה

איך לא חשבתי על זה. כנראה שבתחום ההרזיה ללא דיאטה אני די קשת תפיסה, בכל אופן כשאני מנסה לבד. הבעיה היא שאני קצת תפרנית בשלב זה של חיי וכל כך רציתי להצליח לבד. בכל מקרה - תודה לכל המשתפות - זה נותן הרבה כח ותקוה.

ראשית , לאה תודה רבה על תגובתיך ונוי נחמד לקרוא שיש עוד מישהי שמרגישה כמוני.. היום הייתי בפיקניק עם משפחתי וחברים , היו מלא ממתקים ובורקסים ועוגיות שוקולד כל מיני סוגים,בקיצור כל מה שהיה מפתה אותי עד היום. ואני רוצה לדווח שזה לא הזיז לי בפעם ה-1 בחיי זה לא עשה לי כלום!!! וכל פעם שהציעו לי אמרתי עוד מעט אני לא רעבה עכשיו וכו'. בסופו של דבר קינחתי באיזו עוגיית שוקולד אבל לא המשכתי לנשנש ,זה היה זה וזהו , ממש תענוג :-) ועוד משהו קטנטן , בערב כשחזרנו יצאתי להליכה לא כי חלילה אני מרגישה שאני בדיאטה ואני מחוייבת אלא כי באמת היה בא לי לנשום קצת אוויר ולהפעיל את הגוף. אבל זה לא העיקר , באיזה שהוא שלב נכנסתי לקיוסק לקנות ממתק לילד ועל הדרך קניתי לי גם שוקולד אגוזים , שיהיה משהו מתוק בבית. ולכל השואלים הוא עדיין סגור בארון וגם אם אני אפתח אותו זה לא נורא כי לראשונה בחיי אני מרגישה שהפעם לי יש שליטה על האוכל ולא האוכל שולט בי !

סילבן יקרה אלה הן חוויות של מרזים ע"פ גישה זו. נכון שהרזייה יכולה להיות דבר מהנה, מרגש ומרתק? אבל מי יאמין לנו? רק מי שמתנסה וחווה. מי שמתמסר ב- 100% ומרשה לעצמו לשחרר. למי ששבוי עדיין בקסמה של הדיאטה זה נשמע כמו מדע בדיוני. תמיד כיף לשמוע על עוד אדם ש"מגלה את אמריקה". ...ולחשוב, שזה כל הזמן היה שם. יקירה, המון תודה על השיתוף, את מחזקת את כולנו. בהנאה רבה שלך לאה פינטו

כתבתי לא מזמן הודעה נראלי שלא קראתם אותה חח אולי פספפסתם אז הנה שוב: שלום לבלה וללאה המדהימות שמי דיאנה אני בת 18 אני חדשה פה בפורום לפני שבוע נכנסתי לפורום והתלחתי לדפדף ולקרוא והבנתי עד כמה שאני טעיתי בחיי מגיל צעיר התעסקתי בכל מה שקשור לתזונה עשיתי מלא דיאטות תמיד לא הייתי מרוצה מגופי תמיד היו לי טענות שהגוף שלי לא נראה טוב שאני צריכה לרזות עוד 3-4 ק"ג כל הזמן אותן טענות הייתי תמיד סופרת קלוריות אני יודעת בעל פה כבר כמה קלוריות יש בכל מאכללל ואיי זה היה סיוט אני מדברת בלשון עבר כי אני לגמרייייייי לא בראש של דיאטות עכשיו פתחתם לי דלתות חדשות במוחי הקטן חח באמת עכשיו אני יותר רגועה עם עצמי טוב לי עם עצמי אני לא משתגעת "ואיי כמה אכלתי" "כמה קלוריות אכלתי" וכו' עכשיו אני לגמרי יותר רגועה ואוכלת יותר נכון משתדלת לאכול מתי שאני רעבה באמת ומרגישה צורך לאכול ומנסה ללעוס לאט ולא לטרוף כאילו אין מחר והשבוע גם ראיתי כתבה על "דיאטה ללא דיאטה" שגם שם בלה אגמון כותבת את דעתה בקיצור אני רוצה להגיד לכן שאתן מדהימות ואני מקווה שאני יצליח לרדת לבד בלי להיות מתוסכלת ולספור קלוריות ולהרגיש רעע אני יתן לחיי לזרום ויותר להעריך את גופי תודה לכן אוהבת דיאנו'ש

ערב מקסים לך. קראתי כבר את הודעתך הראשונה והתרשמתי מאוד. את נותנת לעצמך מתנה לחיים ועושה זאת בהצלחה. ואין דבר משמח יותר מלחוות אדם המגשים את שאיפותיו ושבע רצון בדרכו ובעשייתו. מעטות הן בנות גילך הנפתחות לרעיון ומגייסות את האומץ לפעול אחרת וללכת נגד הזרם. את בחורה צעירה ומיוחדת. את תצליחי. אל תקווי, האמיני. גם אם תגלי שחסרים לך אי אילו כלים בדרך, האמיני שתשיגי אותם, בכל מיני דרכים וצורות. את תצליחי. קומי בבוקר עם שיר בלב. ושחררי את הספקות לאויר העולם. המון בצלחה לך יקירה שלך לאה פינטו

בת 32, שמנה כל החיים. לפני 10 שנים הורדתי 40 ק"ג בעזרת OA אני יודעת לזהות היום מצבי רעב, לא מנשנשת, (שותה נס קפה במקום), יודעת שהנשנושים רק עושים רע לנפש ולגוף שלי, אבל אם מתחשק לי פרי מידי פעם, אז אני מפנקת את עצמי. לפני שנה שנתיים העליתי בהדרגה 15 ק"ג, התנחלות! אני לא עושה דיאטה, לא רוצה לאמלל את הגוף שלי, הוא יקר מידי ויש לי רק אחד. אני עושה המון ספורט, מהנאה: רצה 6 ק"מ, ספינינג ועיצוב, הכל באותו יום, 5 פעמים בשבוע, מוגזם לכל הדעות, אבל אני נהנית, מכורה אמיתית איפה כן הבעיה שלי? בארוחות גדולות ומאד טעימות, אצל ההורים בסופי שבוע, במסעדות, וגם בבית. אני אוכלת מתוך רעב, מרגישה שאני נסתמת, עושה הפסקה... וממשיכה ומסיימת את הצלחת ואף שתיים... כאילו כנזק עצמי, כאילו שאני מפחדת להיות רזה, כאילו הגוף שלי מפחד להגיע לשם

הי למרזה הותיקה ההשערות שלך אינן בהכרח האמת. הפחד להיפרד מהשומן ולהפוך לאדם רזה? אולי כן, אולי לא. אך לפני כן, הייתי בודקת איתך את ההקשרים שאת עושה לארוחות הספציפיות הללו. כמי שיצא לה לעבוד עם לא מעט בוגרי ה- OA, יש לי כמה הסתייגויות משמעותיות כלפי הגישה שמתייגת וכופה המנעות. אני בטוחה שמשהו טוב קרה לך שם, אני אומרת זאת בכנות רבה ומתוך הבנה והכרות עם התהליך.....ועדיין, ישנם דפוסי חשיבה שמתבטאים בהודעה הזו ממש, אשר מהווים מחסום, ואני מבינה את מקורם. זה כולל את היחסים עם המזון ואת הפרשנויות שאת נותנת לעצמך, לגופך ולמזון. יקירתי, עד מתי תהיי "מרזה ותיקה"? את יכולה להיות פשוט "רזה" גם אם את זוכרת את עצמך שמנה "מאז ומתמיד". לצורך כך יש מקום לעבודה על העולם התפישתי שלך, העולם הפנימי שלך. הארוחות "הגדולות והטעימות" אינן הבעיה. גם את יודעת זאת. כנסי לתהליך אישי מסודר שיעבוד איתך על סוגיות ספציפיות לך ולא עקרונות כלליים, הם כנראה לא ממש רלוונטיים לך לאור התוצאה. שלך באיכפתיות רבה לאה פינטו

מאמינה שכן, אני יכולה להיות רזה, את צודקת. אני באמת צריכה לעשות בדיקה עם עצמי אם הגיעה העת לתהליך עמוק נוסף

אני בת 28 ושוקלת 75.5 נשואה עם שתיים ורוצה לחזור למשקל שלי שהיה בין 58 ל-60/62 . אני כמעט ולא אוכלת נשנושים. לא אוהבת שוקולד, ולא מתה על בשר. אוהבת הרבה חלבי ופירות וירקות. אני מניקה באופן מלא, כך שאיני יכולה לסגור לגמרי את הברזים באופןלא אחראי.. ואיני רוצה בכך . הפסקתי כמעט לגמרי שתיית מוגז, שאת ההשפעה אני הרגשתי כבר כמה ימים אחרי. שותה בעיקר מים, ומים עם אבקת מיץ (נוסח זיפ שלפעם) אך בכל זאת רוצהלרדת במשקל. ורציתי לדעת אם יש אפשרות לבנות איזשהו תפריט כללי משהו שדי יתאים לכל אחד, למרות שכולנו שונים, אך משהו בהגדרות כלליות שכזה. אציין עוד שני דברים, איני עושה ספורט, אך מתרוצצת כמו כולנו עם עבודות הבית, וסידורים בחוץ, וגם- אני גרה בחול. וחשבתי לפנות אליכן בבקשה לעזרה לפני שאפנה לדיאטנית פה.אה, כן- ואני גם מעשנת., אם זה משנה משהו בנוגע לעצות להרזיה. תודה .

ערב טוב קארין, ואולי זה כבר בוקר טוב (מהיכן את כותבת?) כתבתי לך הודעה אחת שמשום מה נעלמה. אכתוב שוב והפעם בקצרה. קארין את כבר מבינה שבעיית השמנה לא נוצרת משוקולד, משקאות מוגזים ונשנושים. כמו כן, את ודאי מבינה שפעילות גופנית מרובה, מים, פירות וירקות אינם ערובה להרזייה. עושה רושם שאת "יודעת" לא מעט על מה את צריכה ולא צריכה כדי לרזות, שהעקרונות התזונתיים הכלליים ידועים לך. מה אמורה לחדש דיאטנית? קארין, בקצרה אומר שלדעתי המקצועית, אינך בכיוון הנכון. פורום הרזייה ללא דיאטה הוא פורום הנותן חשיפה ובמה לגישת הרזייה אחרת, שונה מהדיאטה, ובעצם 180 מעלות הפוך מדיאטה. וזאת על מנת לאפשר תהליך הרזייה בריא לגוף ולנפש שיוביל לתוצאות נפלאות ויציבות. דיאטה היא אחד מגורמי ההשמנה המרכזיים בעידן המודרני. לכן, מי שרוצה להיפטר מההשמנה שלו, רצוי שיפטר קודם מכל הלך רוח דיאטטי. קרין יקרה, שוטטי לך בפורום נסי להכנס לעובי הקורה ולהתערות בגישה. על כל שאלה שתעלה, נענה בשמחה ובהרחבה. שלך לאה פינטו

היי קרין. ראשית מזל טוב. שינית יש שתי אפשרויות או שהגעת לפה בטעות או שאת עוד לא מוכנה באמת להרזיה ללא דיאטה. שאלותיך מראות על מנטליות דיאטתית טהורה. אנחנו לא מאמינות בעקרון הזה. [ אז צר לי. תפריטים אני לא נותנת מזמן. אם זה מה שאת צריכה יש הרבה פורומים של דיאטה ואת מוזמנת לפנות אלהם. בברכה, בלה

שלום! הנני בחורה כבת 18 וחצי גובה 156 משקלמתנדנד בין 53-55. כעת אני בדיאטה מסודרת בה יש תפריט מגוון בכל אבות המזון אך מגיע עד כ550 קלוריות ליום.(לעיתים אני חוצה את ה550 בקצת.) אני עושה פעילות גופנית מינימום כשעת הליכה ביום כל יום,לעיתים זה מגיע גם לשעתיים עד שלוש שעות הליכה. אני עושה 30 כפיפות בטן כל לילה לפני שינה,ורוקדת חצי שעה בזמני הפנוי. השאלה הנשאלת כאן היא,האם אני יכולה לרדת ככה קילו בשבוע כל שבוע? והאם אני נעצרת באמצע הדיאטה,מה עלי לעשות כדי שאני אמשיך לרדת ולא ייעצר? בתודה מראש והמשך יום נעים!

שלום לחיילת. לא רק שאינך מספקת לגופך את צרכיו האנרגטיים, את כופה עליו מאמץ בעל עלות אנרגטית לא מבוטלת. נראה לך שמנהל הבנק שלך, יתן לך להמשיך להוציא כסף חופשי מהחשבון, כשאת לא מכניסה כלום ומשתוללת בביזבוזים? לא נראה לי. כך גם גופך. חביבתי, את נוהגת בחוסר כבוד לגופך. וצר לי לבשר לך שדרך זו לא תביא אותך רחוק. כהתחלה, אני מציעה לך לשוטט בין דפי הפורום ולהבין מהי מהותו ומהי גישתנו לענין. כשתפנימי שהקושי שלך מתחיל בצורת ההתייחסות לגופך, נשמח לעמוד לרשותך, עם כל שאלה שתעלה. בהצלחה שלך לאה פינטו

טוב אז ככה , קראתי הפנמתי ועכשיו אני בתהליך של יישום.. אבל יש קטע מאוד מוזר והוא שכשאני מנסה להקשיב לקול הקטן שאמור להודיע לי שהגיע הזמן כבר לאכול אני ממש לא שומעת אותו. סתם דוגמא היום קמתי עם הבן שלי והכנתי לו ארוחונת קטנה לפי בקשתו ואצלי כלום. אחרי שעה עדיין כלום , אחרי שעתיים כלום. בסוף יצא שבסביבות 10 אכלתי קצת קורנפלקס עם חלב וזהו.ושוב לא הרגשתי שום רעב אבל בסופו של דבר לקראת 3 שתיתי קצת מרק עם שקדי מרק והרגשתי מפוצצת. הגיוני? למה זה? לא חלילה שיש לי התנגדות אבל זה מוזר לי שמכמויות כל כך ענקיות של אוכל פתאום אין הרגשת רעב.או שאני לא יודעת לקרוא את האיתותים. ולמשל בערב הייתי אצל חמתי ואכלתי {מתוך הרגל} צלחת עם אורז וחתיכה עןף אבל כבר כשאכלתי הרגשתי שזה סתם מיותר ואני בעצם לא רעבה בכלל. מה שכן שמתי לב שפתאום אין לי חשק לנשנש סתם או להתנפל במכה על כל מה שיש בבית. הנה אני יושבת פה וכותבת למרות שבשעה כזאת בדרך כלל הייתי חוגגת עם במבה/ביסלי/תפוצ'יפס ולקינוח גלידה. פשוט לא בא לי וזה בהחלט מוזר. אבל איך אתן מסבירות את חוסר התיאבון או צימצום הכמות באופן כל כך משמעותי?

כמה האכילה עד כה הגיעה ממקום שלא קשור לרעב ביולוגי. בוקר טוב ושבת שלום סילבן. כל מה שתארת נורמלי לחלוטין. מין גילוי מרגש כזה על צרכיו הנורמליים של גופנו (בניגוד אולי למה שהאמנת כ"כ עד כה). אני רוצה לספר לך משהו על הורמון שנקרא לפטין. לפטין הוא הורמון שעולה בדם, ביחס ישר לרמת מסת השומן בגוף. כלומר, כשמסת השומן גבוהה מהרצוי הוא יהיה גבו, כשמסת השומן נמוכה הוא ירד. תפקידו הוא לתת למרכזי הרעב והשובע (יחד עם אינסולין) אינדיקציה בנוגע למאגרי האנרגיה בגוף (מאגרי שומן וסוכר). כשהורמון הלפטין גבוה, הוא ידכא את מרכז הרעב ויעורר את מרכז השובע. המח מקבל מידע "יש מספיק אנרגיה" ולכן לא מפעיל אותנו, ביולוגית, לאכילה. הסברתי מנגנון מורכב בפשטות על מנת לבאר את ההגיון שבחוויתך. מדהים כמה הגוף שלנו זקוק למעט מזון ולהרבה הקשבה ותשומת לב. אחת התבניות מהן אני מבקשת ממתאמנים להיפרד היא תבנית התזונה הנכונה הקלאסית שמחלקת את את היום שלנו ל- 3 ארוחות (6, כולל הביניים. גם כן יצירה מלאכותית בלתי רלוונטית) ומפצלת את הצלחת שלנו לכל אבות המזון. תנו לגוף להנחות אתכם, ללא תיוג של ארוחה כזו כארוחה עיקרית, אחרת כארוחת ביניים ושלישית כנשנוש. לזרום עם הצרכים של הגוף, זוהי התזונה המושלמת. נכונים לך עוד גילויים רבים. דרך צלחה שלך לאה פינטו

מאז שאימצתי את שיטת ההרזייה ללא דיאטה (ותודה לno diet man שהפנה אותי לכאן :) יש הרבה מאוד ימים שפשוט אין לי תאבון.. אתמול למשל זה קרה לי - אכלתי בבוקר מנגו, ולא הייתי רעבה עד הערב! כשישבנו לארוחת ערב חשבתי לעצמי "איזה כיף, אני אוכל באמת להנות מהאוכל" אבל לא - שבעתי אחרי מרק וחצי דג. ולמרות שזאת היתה אמורה להיות רק מנה ראשונה, עזבתי את החצי דג שנשאר בצלחת(!) ואת שאר האוכל הטעים ש"פספסתי" (או יותר נכון - הרווחתי) אני אוכל במהלך השבוע (יש המון שאריות תמיד). לקינוח טעמתי כפית אחת(!) של עוגה. סתם בשביל הטעם המתוק, לא הייתי זקוקה ליותר. יש ימים שהגוף שלי פשוט משדר שהוא מסתדר כמעט לבד (מחוץ לבית אני בד"כ מסתדרת עם פירות בלבד..אפילו כשלוקחת איתי עוד משהו כמו כריך, לא מתחשק לי משהו 'כבד'..) ולעומת זאת יש ימים שהגוף מבקש הרבה יותר (היה השבוע יום שאכלתי על הבוקר שקשוקה + פיתה שלמה מחיטה מלאה ועוד מנה כזאת לארוחת ערב - וזה לא כל מה שאכלתי באותו יום..)

אני נמצאת בדיאטה , בעצם נתקן את עצמי ונאמר באכילה בריאה - תזונה נבונה במשך 4 שנים שהמון זמן כבר אני לא אוכלת פחמימות הוספתי את הפסטה בזמן האחרון שמאוד משביעה וכייף לאכול אותה פסטה פשוטה בלי תוספות משמינות ברוטב עבגניות - האם יש מצב שעוד מספר שבועות אני אראה עלייה במשקל שלי בגלל זה? ועד כמה אפשרי לאכול את זה ביום?

את נמצאת בדיאטה. שינוי של הסמנטיקה לא ממש משנה את המהות. בוקר טוב ושבת שלום רחלי. קראי קצת את הפורום שלנו ותביני שהאוריאנטציה שונה לחלוטין. נשמח לעמוד לרשותך, בכל עת. ...רק לא בעניניי דיאטה. דרך צלחה שלך לאה פינטו

ממש עושה חשק לשתף כל מה שכתבתן... אני נמצאת בתהליך עכשיו,התחלתי בו לפני כ-8 חודשים בתמיכה ובליווי,הגעתי לבד למסקנה שמדיאטה יצא רק רע,אבל הדבר שבו רציתי לשתף אתכן הוא ההתרגשות הגדולה וההנאה הגדולה שאני חווה בכל פעם שאני מרגישה רעב. זה ישמע מוזר לכל רזה טבעי באשר הוא, אבל בכל פעם שאני חשה רעב קטן כזה,אני נהנת מכיוון שעד לא מזמן יכולתי לחוש בו רק שכבר עמדתי להתעלף וגם אז לא תמיד. גילית הרבה דברים על עצמי,האוכל הוא רק זוית הסתכלות אחת והתמיכה שקיבלתי גרמה לי להבין דברים בקשר למערכות יחסים עם משפחתי והורי, ועזרה לי לטפח אני עצמאי ובוגר שמחליט על פי צרכיו לא רק באוכל אלא בכל דבר אחר. ענת-קראתי בעיון את שכתבת,ואני חייבת לציין שלפי הבנתי התהליך תמיד נמשך,אנחנו לא מפסיקים להתפתח ולהבין דברים,ואת תמשיכי לגלות עוד ועוד כי גופנו הוא עשיר בתובנות פנמיות עתיקות ורבות שנים,אנחנו רק צריכים לגלות אותן ולהתפעל מהן. בכל מקרה,אני מוצאת שהפורום הזה מחזק אותי ותומך בי בעצם הידיעה שיש עוד אנשים במצבי ושתחושותינו דומות, והוא הולך ללוות אותי הרבה זמן (הוא כבר במועדפים). שיהיה סופשבוע נעים לכולם ובהצלחה ובהנאה בגילוי העצמי באשר הוא. שלכן נעמה

:-) בכיף. תמיד טוב לשמוע עוד שיתופים. זה מחזק. שבת שלום

שלום לכולם! אני חדשה בפורום. קראתי היום חלק מהתגובות ומאוד החכמתי. אני בת 22.5, 1.67 מ', 62 ק"ג. אני עושה המון ספורט:בכל שבוע: 4 שעות הליכה מהירה+3שע' פילאטיס+ 2 שע' אירובי+4 שע' עיצוב גוף. התחלתי את הפעילויות הנ"ל לפני כ-9 חודשים (לפני כן ייתי עושה רק 4 שע' הליכה מהירה בשבוע) שאלתי היא: לפני כשבוע נשקלתי ואני שוקלת כ-62 ק"ג. לפני כשנה שקלתי כ-58 ק"ג. האם ייתכן שהעליה במשקל נגרמה כתוצאה מעליה במסת השריר? אני מרגישה שהבטן שלי קצת גדלה אבל לא ברור לי כ"כ מדוע.מכיוון שאני לא אוכלת יותר מאשא מלפני שנה.(ואולי זה בגלל החגים?) יש לציין שגם לפני שנה רציתי להפחית ממשקלי כ-5 ק"ג, אז עכשיו אני בכלל קצת בבאסה. אשמח אם תשיבו לי בהקדם (בבקשה לא בשבת) תודה, מיכל.

מיכל . משקלך תקין לגמרה. את לא צריכה לרדת . תשאלי את עצמך : 1 למה אני רוצה להוריד את 5 הקג האלה? 2 מה בחיים שלי ישתנה אם אשיג זאת? 3 מה יהיה המחיר של שינוי שאצטרך לעשות כדי לרדת? 4 האם המחיר שווה את התוצאה. עצתי הכנה - עזבי את זה. אל תעשי שום דבר. אם תתחילי דיאטה תתחילי מחול שדים שאת סופו אין לחזות.

בלה, שלום! ראשית, תודה רבה על התגובה! שנית: מה שמפריע לי שאני מרגישה נפיחות בבטן ואני חושבת שאם הבטן תהיה פחות נפוחה המראה האסתטי יהיה יפה יותר והביטחון העצמי וההרגשה הטובה שלי יגברו. נשקלתי שוב השבוע וכבר ירדתי (בעזרת השיטה שלכן) כ-2.4 ק"ג כמעט ללא מאמץ מצידי. פשוט חשבתי איך לכבד את הגוף שלי ומה באמת הגוף שלי צריך. תודה בינתיים. מיכל.

קורים לי דברים מעניינים מאד שרציתי לשתף בהם ראשית מאד השתכנעתי מהגישה של הרזיה ללא דיאטה וקיבלתי על עצמי באומץ רב לערוך ניסיון על עצמי ולהפטר מהראש הדיאטטי אני מוכרחה לציין שזה לא היה קל אבל הכרחי ביותר ראשית נפטרתי מהלחם קל סוכרזית ואוכל בריאותי והתחלתי בתהליך של שחרור אמיתי אכלתי כל מה שרציתי גם מרעב וגם מרעב רגשי, הייתי מודעת לכך שאני אוכלת רגשית אך סרבתי בתוקף לשפוט או לבקר אותי על כך. כן אכלתי פיצה, בורקס עוגות וכל מה שנחשב אסור, ותמיד הבנתי את עצמי ונתתי לעצמי כל מה שאי פעם החסרתי בשלב זה עדיין הרגשתי חוסר יכולת להפרד מהמשקל אך הזכרתי לעצמי שאני בתהליך וגם זה יגיע רק כשאהיה מוכנה לכך, לא דקה לפני- כן בלי שום כפייה, הייתי נשקלת כל יום וצופה איך המשקל עולה לו כן- עליתי 3 ק"ג לא נבהלתי- למדתי להסתכל על העליה כמשהו זמני וכחלק מתהליך הריפוי שלי והזכרתי לעצמי שאני הורסת תשתית ישנה כדי לבנות חדשה וזה תהליך שדורש זמן הרי גם לא קלקלתי ביום אחד אלא בשנים של דיאטות .בטחתי בעצמי שמתישהו העליה תעצר ולא אשמין בעשרות קלוגרמים. סרבתי להתחיל דיאטה נוספת רק בגלל העליה שהאמנתי שהיא זמנית. תוך כדי נהנתי מהרגשת החופש מכבלי הדיאטה ונהייתי מודעת לכמה שאני מפסידה כשאני בדיאטה ואז הרגשתי מוכנה לאתגר נוסף- החבאתי את המשקל פתאום הרגשת השחרור התעצמה מאד פתאום קיבלתי את עצמי יותר ושמתי לב כיצד כבר כל אותו אוכל אסור" לא מושך אותי יותר כי הוא שם תמיד. פתאום אכלתי באמת כשאני רעבה וזה היה כל כך נעים להרגיש חופשיה מהאוכל יכלו לעבור שעות רבות בלי כל צורך שלי באוכל נדהמתי לגלות כמה מעט הגוף שלי דורש פתאום במקביל נוצר זמן רב-שאותו בחרתי למלא בדברים שאני אוהבת לעשות פתאום נהייתי מודעת יותר למה כיף לי לעשות ומתי הזמן המתאים בשבילי לכל דבר גיליתי שמאד טוב לי לבלות הרבה מזמני עם המשפחה ושזה משמח אותי להקשיב הרבה לילדי, וגיליתי כמה הפסדתי כשהראש שלי עסוק היה בדיאטות גם הזוגיות השתפרה וכל מערכות היחסים שלי שהם כניראה מראה למערכת היחסים האוהבת שאני מנהלת עם גופי פתאום לא כל כך חשוב לי כמה קלוגרמים ארד אני יודעת שאני מרזה גם בלי להשקל וההרגשה הטובה שמלווה אותי מוכיחה לי שאני בדרך הנכונה אני מבקשת מכן בנות -תפסיקו עם הדיאטות אתן לא מתארות לכן מה אתן מפסידות נדמה לכן שאתן בשליטה- כי זו ההרגשה של להיות בדיאטה אך זו שליטה מדומה וכוזבת, השליטה האמיתית היא בחופש לבחור בעצמכן מתי לאכול מה לאכול וכמה תוך כריתת ברית שלום עם גופכן ונפשכן, אוהבת,שבוע מקסים ונטול דיאטה גילה.

בוקר טוב גילה רק מי שמרשה לעצמו להתמסר לדרך ומגלה חמלה כלפי אי הנוחות הזמנית, יגיע אל ההצלחה וההישג (בכל תחום). ומשם....הכל נראה אחרת. כל מילה בסלע. שליטה אמיתית מגיעה רק ממרחב של בחירה חופשית. ובחירה חופשת יכולה להתממש רק כאשר אנו חושפים את עצמנו למרחב רב של אפשרויות.(הכל מותר והכל בסדר) כל נסיון שליטה אשר מגיע ממקום של הגבלה מוכתבת מן החוץ, יתגלה כחלש. מה שמוביל רבים לחשוב שהבעיה היא עם כח הרצון שלהם או המשמעת העצמית שלהם. וזה מזין ומטפח את דפוס השיפוטיות והאשמה שלא תורם דבר ואפילו מזיק. יישר כח, גילה. ברגע שהרשית לעצמך לקבל את מה שיש בהווה, ללא שיפוטיות וביקורת, יצרת את האוירה ההנכונה לתהליך פורה. מחזקת אותך בדרכך הנכונה מאוד. שלך בהנאה רבה לאה פינטו

שלום גילה, אני עוברת תהליך דומה לשלך בשנתיים האחרונות. עליתי 8 קילו ולא 3 אבל התחושות מאוד זהות. כמה זמן נמשך כבר התהליך שלך? ענת

צהריים טובים ענת ראשית הרשי לי לחזק אותך בבחירתך ללכת בדרך שפויה ומכבדת זו. מה שחשוב לי לציין בפנייך הם שני דברים: 1. ראשית, לא חייבים לעלות במשקל בתהליך הזה. אם כי שום אסון לא קרה וכפי שכתבתי לגילה, הכלת אי הנוחות היא מיומנות לכשלעצמה ובעלת חשיבות רבה. 2.אכן, לכל אחד ואחת הדרך אותה הם צריכים לעבור כתלות במקום בו הוא מתחיל (ואין כוונתי למשקל התחלתי), לכן אין זה רלוונטי כמה זמן לקח לאחד וכמה לאחר. מיקוד בתהליך האישי על רבדיו השונים, חיוני להצלחה. אשמח אם תתארי את אשר את חווה במהלך השנתיים האחרונות..אם בא לך, כמובן. שלך באיכפתיות רבה לאה פינטו

היי גילה, רק אתמול הכרתי את השיטה והתחלתי בתהליך. תודה לך גילה על מילותייך החמות ועל השיתוף.

התהליך שלי נמשך כשנתיים וחצי כאשר בשנתיים הראשונות התוודעתי לשיטת הרזיה שפויה של סמדר פרגר מאז הפסקתי לעשות דיאטות והמשקל עלה מעט והתייצב למשך שנתיים אבל עדיין הראש הדיאטטי ניהל אותי כי הייתי עסוקה בגבולות החיצוניים של שמירה על אחוזי שומן וספורט די אינטנסיבי ומבחינתי זה עדיין שימר אצלי מנטליות של דיאטה אם כי נעשיתי מודעת יותר לרעב פיזי ורגשי ושחררתי -נתתי לעצמי לשבוע ולפני חצי שנה גיליתי את השיטה הזו שבה יש שחרור לגמרי לא חייבים לעשות ספורט אין הגבלה של סוגי מזון השחרור ממנטליות דיאטטית הוא מושלם בשלב זה של שחרור נוסף הרשתי לעצמי לעלות עוד קצת ואני עכשיו מיוצבת ומאמינה שתוך יצירת מרחב של אימון והתנסות אגיע גם לירידה הכל באהבה וקבלה ללא מדידה של זמן ותאריכי יעד מקווה שעזרתי המשך יום טוב גילה

שלום לבלה וללאה המדהימות שמי דיאנה אני בת 18 אני חדשה פה בפורום לפני שבוע נכנסתי לפורום והתלחתי לדפדף ולקרוא והבנתי עד כמה שאני טעיתי בחיי מגיל צעיר התעסקתי בכל מה שקשור לתזונה עשיתי מלא דיאטות תמיד לא הייתי מרוצה מגופי תמיד היו לי טענות שהגוף שלי לא נראה טוב שאני צריכה לרזות עוד 3-4 ק"ג כל הזמן אותן טענות הייתי תמיד סופרת קלוריות אני יודעת בעל פה כבר כמה קלוריות יש בכל מאכללל ואיי זה היה סיוט אני מדברת בלשון עבר כי אני לגמרייייייי לא בראש של דיאטות עכשיו פתחתם לי דלתות חדשות במוחי הקטן חח באמת עכשיו אני יותר רגועה עם עצמי טוב לי עם עצמי אני לא משתגעת "ואיי כמה אכלתי" "כמה קלוריות אכלתי" וכו' עכשיו אני לגמרי יותר רגועה ואוכלת יותר נכון משתדלת לאכול מתי שאני רעבה באמת ומרגישה צורך לאכול ומנסה ללעוס לאט ולא לטרוף כאילו אין מחר והשבוע גם ראיתי כתבה על "דיאטה ללא דיאטה" שגם שם בלה אגמון כותבת את דעתה בקיצור אני רוצה להגיד לכן שאתן מדהימות ואני מקווה שאני יצליח לרדת לבד בלי להיות מתוסכלת ולספור קלוריות ולהרגיש רעע אני יתן לחיי לזרום ויותר להעריך את גופי תודה לכן אוהבת דיאנו'ש

כרגע נשברתי בדיאטה בגלל שהפסקתי את הרדוקטיל שקלתי בתחילת הדיאטה 92 בדיאטה ירדתי עד ל74 קילו ועכשיו אחרי החגים והפסקת הכדורים אני 78 וחצי אני מתה מפחד עוד חודשיים אני מתחתנת וכבר עם ה4 קילו הנוספים האלו אני מרגישה כמו פרה הרופאה לא מסכימה לתת לי מרשם נוסף לדעתה אני כבר לא מספיק בעודף משקל מה אני אעשה יש לכם רעיונות אני אשמח לשמוע אגב אני רוצה לשקול 70 בחתונה מה שאומר 4 קילו בחודש בבקשה בבקשה תנו לי עצות

לא תשקלי 70 ק"ג ביום חתונתך...היא תבוטל? תיגמר אהבתך הגדולה? יידעך רצונך להקים משפחה ובית? לא תהיי ראויה לאורחייך או לבחיר ליבך? מה יקרה? רעות מקסימה, את עומדת בפני רגע גדול שתדעי להעריך רק בעוד שנים. אל תעשי טעות ותצמצמי את הצהרת האהבה שלך למספר על מאזני השקילה. את רוצה להתמודד עם בעית המשקל שלך, מצוין. אך לא כך. לא תחת לחץ ומגבלת זמן, לא מתוך פחד, תסכול ויאוש. ממקומות כאלה, קשה לייצר תוצאות טובות. קראי מה הפורום שלנו מציע, ומקווה שתמצאי מענה. נשמח לעמוד לרשותך עם כל שאלה שתעלה. המון מזל טוב, אושר ונחת. שלך לאה פינטו

שכל הזמן הסביבה לוחצים אחי אבא שלי .. קשה לי לשמוע את זה שאם אני אשאר ככה אני אהיה כלה מכוערת ..! קשה לי לשמוע "את בחורה יפה רק חבל שיש לך בעיית משקל.." דייייי אני רוצה להתמודד נמאס לי מכדורים מרדוקטיל ממשלשלים למיניהם אני רוצה ללמוד לחיות כמו שצריך אבל לצערי אני לא רואה את זה קורה . תודה בכל אופן

בלה ולאה היקרות, נכנסתי היום לגמרי במקרה אל הפורום ולא האמנתי למראה עיני. השיטה שלכן פשוט מדהימה, בתיאוריה כמובן מכיוון שעוד לא ניסיתי אותה. אני חברה זה מספר שנים בקבוצות של "דיאטה קלאב" וזה המקום היחיד שבאמת הצלחתי לרזות בו. השיטה שאתן מתארות היא מבחינתי "לכבוש את האוורסט". נשמע פנטסטי ולדידי נשמע מעט לא מציאותי. להלן אסביר: אני בת 35. רוב חיי הייתי עם עודף משקל גדול. גובהי 1.65 ולשיאי הגעתי ל- 108 ק"ג. אומללות לשמה. בעייתי היא, שאינני זוכרת מהי הרגשת רעב טבעי. אנסה להסביר: אינני מחוברת למקום הזה שבו אני "בודקת אם אני רעבה או לא". אני אוכלת הרבה כי המחשבות על המזון רודפות אותי כל היום. אינני צוחקת. יש לי הפרעת אכילה קשה. טופלתי ע"י פסיכולוגית והיום אני יודעת שהדבר היחיד שיכול לעזור לי הוא אכילה של מנות קטנות כל 3 שעות. אני עושה את זה כרובוט ועת מנת שלא אתעמת עם האוכל. לומר את האמת - אני ממש מפחדת מאוכל. כשאני עושה קניות לבני הבית, לבעלי ולילדים, אני רוצה לעיתים לקנות דברים בריאים אך מפתים, אך הפחד שאוכל לילדים את האוכל ה"אסור", פשוט גומרת אותי. אני עסוקה באוכל, במה אסור, במה מותר, במתי אוכל לאכול שוב - כל יום, כל היום, כל היום, כל היום. זה מתיש מאוד. אני מרגישה כמי ששוחה בים ומאחורי כריש ואני עסוקה כל היום בבריחה. אני במצוקה. המקום שאתן מדברות עליו בלתי נתפס בעיני. האם באמת אוכל להגיע למקום הזה? איך? למי פונים? מה עושים? איך אוכל לאכול מעט ולהקשיב לגוף שלי? כשאני כותבת את השורות הללו ואני חושבת על כך שאוכל לאכול דברים "אסורים", אני מתרגשת. באמת, אל תצחקו עלי. אוכל היה תמיד בעיני דבר "אסור", דבר שיעשה לי רע. נראה לי בלתי נתפס לאכול ולהקשיב לגוף תוך כדי ולדעת מתי לעצור. אני מסוגלת לאכול כמויות בלתי סבירות, גם בהשוואה לאכלנים רציניים. אני יכולה להעלות בשבוע 6-9 ק"ג. בשבוע! אצלי האכילה כלל לא קשורה לרעב אמיתי אלא אני אוכלת מתוך מצוקה רגשית; שעמום, שמחה, צער, כאב אך בעיקר אני אוכלת כי אני אוהבת לאכול. כן. אוהבת לאכול. אוהבת מאוד. איך משנים את הדפוס הזה? איך מתחילים לאכול "כדי לחיות" ולא כדי לאכול? איך? האכילה שלי היא תמיד באמצעות העיניים, אינני נהנית מהאוכל והייתי מאוד, אבל מאוד, רוצה להגיע למקום הזה. מה עושים?

היי גילי, ראשית, אשמח מאד גם להתיחסותה של לאה. נראה לי שמגיע לך שתי תשובות על שהיית כנה ואמתית כל כך ,אז לאה אנא ממך תתיחסי גם את. תראי גילי , לפי מה שאת כותבת את פועלת מתוך תפיסת עולם של פחד. ברור שאם אני חיה בעולם בו צריך לפחד ולהזהר אני אשים על עצמי שיריון, לא אבטח באף אחד ,כל הזמן אפרש את מה שקורה לי כאיום על הקיום שלי, ואחיה בצימצום רב. כשאת חיה בפחד כזה מול אכל, כשאת לא מסוגלת לסמוך על הגוף שלך, כשהאמונה שיצאת ממנה מטיפול היא אמונה שעליך לאכל כל שלוש שעות וזו הדרך היחדה שלך להיות באיזון , ברור שזו תיהיה התוצאה. הרי המציאות תמיד תחזק לך את האמונות החזקות הפנימיות שלך. אני מבינה שמהמקום הזה של הפחד את לא מצלחה לדמיין אפלו עולם אחר. עולם של חופש, של הקשבה, של כבוד כלפי הגוף, ושל שמחה ורזון אמיתי. כדי להגיע למציאות הזאת עליך קודם להרוס את האמונות הישנות שלך כדי שתוכלי לבנות חדשות. ממש כמו בית ישן שקנית וכדי לחיות בבית חדש ויפה עליך להרוס את הישן ולבנות מהתחלה. אין זה תהליך פשוט הוא גם לא מהיר . זהו תהליך רציני ועמוק המטפל בכל הרבדים שלך. אם תקראי בפורום תראי עדויות של אנשים שהצלחו בגדול בגישה הזאת.אבל כדי להצליח דרוש אומץ, פתיחות ואמונה. כדי להצליח את צריכה להאמין שמגיע לך קיום אחר , כדי להצליח את צריכה להיות מוכנה להאמין אחרת ממה שהאמנת עד עכשיו וזה בהחלט לא פשוט. את אומרת שבשבילך זה חלום לחיות בשלום עם אכל, לאכל מה שאת רוצה ולגם לרזות , חלום שלא נראה לך שהוא אפשרי . אבל הרבה אנשים הצלחו . אז תשוטטי קצת בפורום תתרשמי מהתשובות ואם תרצי את מוזמנת לפנות אלי או אל לאה. נשמח מאד לעזור בכל דרך שנוכל. בהצלחה בלה

לגוף שלי אמון אחרי ההתעללות שלו בי. זה קשה ואפילו בלתי נתפס, אודה לכן ולכל מי שיכול לעזור לי .. מאיפה אני מתחילה?

שלום סילבן היקרה. אני שומעת את התסכול והכעס שלך כלפי גופך אבל נראה לי שהתבלבת. לפי מה שהבנתי את היא זאת שהתעללת בגוף שלך שנים רבות כשכפית עליו דיאטה. עליך להבין שגוף שנכפת עליו דיאטה מרגיש מתוסכל, כועס, חסר אונים ,מפוחד ורעב, מאד רעב. הוא מחכה להזדמנות לפצות את עצמו על כל הסבל שנכפה עליו ונראה לי שהגוף שלך קיבל עכשיו את ההזדמנות שלו בגדול.פתאום כבר אין לך כח לכפות עליו את המשטר והוא פורק כל עול לדבריך.סילבן, עליך להבין במלחמה עם גופך שנכם תפסידו ולא תקבלי את מה שאת רוצה. את שואלת מה לעשות? ובכן דבר ראשון - תני גט לדיאטה גט לתמיד. תביני שזו לא הדרך . בשלב הבא תלמדי דרך מחשבה והתנהגות אחרת עם עצמך ועם גופך - דרך של אכילה טבעיות או אנטואטיבית כפי שקוראים לה בגישת ההרזיה ללא דיאטה. אחרי זה עליך להתחיל להכיר את הדרך בה גופך מתקשר אתך ומודיע לך מה הוא צריך , כמה ומתי. כמובן שעליך ללמוד לכבד את הצרכים האלו ולמלא אותם. לפי מה שאת כותבת אני מבינה שיש לך לא מעט אכילה רגשית . אכילה רגשית נובעת מקונפליקטים מודעים או לא מודעים וחשוב מאד להביא את הקונפלקטים האלו למודעות ולפתור אותם. אני ממליצה מאד על תהליך ליווי אישי שאיפשר לך לעשות שינוי עמוק ותמידי. שמחה שהגעת לפורום שלנו ואשמח מאד להמשיך להדריך אותך ולתמוך בך. בברכה, בלה

הרבה תודה על התשובה היפה שלך,האמת כשקראתי את מה שכתבת לי לגבי האכילה הריגשית עמדו לי דמעות בעיניים. לא רק שאת צודקת את הרבה יותר מזה! עכשיו אני מבינה את המשמעות שבאמת התעללתי בגוף שלי ולא הוא בי!! אני אנסה .לא...בעצם מה זה אנסה הרי זאת לא עוד דיאטה או משהו בסגנון. אני לוקחת על עצמי את האחריות והרצון לשנות את אורח חיי עד היום בכל מה שקשור לזלילה שלי ולאכילה הריגשית שהרבה זעם וכאב מסתתר שם. שוב, תודה על המילים החמות זה עזר לי ואני יותר מאשמח לזכות בליווי אישי. ערב טוב.

אני בת 32 + 3 ילדים גובה 159 משקל 72 אני כרגע מתחילה דיאטה לבריאות ולא ליופי מה שאותי מעניין איך אני מורידה את הצמיגים הצדדים של הבטן ואיזה תרגיל מומלץ לחיזוק שרירי הידיים בעיקר האחורי. ומה עושים שיהיה חילוף חומרים טוב.

דנה שלום. טעית בכתובת . זהו פורום להרזיה ללא דיאטה . עליך להפנות את השאלות שלך לפורום של דיאטה או למדריך כושר.

אני רוצה להוריד שומן בבטן

שלום דנה. אין זה משנה מאיזו סיבה אנו בוחרים לרזות, הדרך צריכה להיות ברורה ולדרך יש חשיבות עליונה. הצמיגים הצדדיים הם חלק מגוף אחד שלם. ראיית גוף כזו, מונעת ממך הסתכלות רחבה לא רק על גופך אלא על כל מה שקשור בו וזה כולל צורת התייחסותך אליו ואל עצמך. אז מעבר לעובדה שישנן שאלות שכדאי להפנות למדריכי כושר, אני ממליצה לך לבחון את האפשרות שמציעה גישת ההרזייה ללא דיאטה. שוטטי לך בהנאה בפורום ונסי להבין את המהות וההבדל בין מה שאת מכירה לבין מה שמוצג כאן. בנוגע לחילוף חומרים, חדדי את השאלה ואשמח לענות. מה זה "טוב"? למה הכוונה "חילוף חומרים טוב"? בהצלחה שלך לאה פינטו

בלה בוקר טוב. אני לא ממש הבנתי מה צריך לעשות אני אשמח לחשוב בצורה אחרת. את יכולה לעזור לי?

אני בהחלט יכולה לעזור . את מוזמנת ליצור קשר ונחשוב ביחד איזה סוג של עזרה את צריכה. רק תזכרי שאני עובדת בשיטה של הרזיה ללא דיאטה. מה שאומר תהליך שמטרתו לשנות את צורת החשיבה. במידה ואת מעונינית את מוזמנת ליצור קשר איתי או עם לאה הפרטים שלנו תחת התמונות. בברכה, בלה

שלום רב, זו פעם ראשונה שנכנסתי לפורום ואכן ההתרשמות חיובית רק שהייתי רוצה לדעת קצת יותר. אני בת 30 ומגיל העשרה במאבק במשקל, כמו כולנו ניסיתי המון דיאטות חלקן הצליחו וחלקן פחות. לפני 4 שנים כשהגעתי למשקל 97 ק"ג (ואני בסה"כ 1.62 ס"מ) החלטתי שאני לא רוצה לחיות ככה ויישמתי את כל מה שלמדתי עד אותו שלב והתחלתי בדיאטה המוכרת של ספירת קלוריות, אני מאמינה שדיאטה מוצלחת קשורה להרגשה הפנימית ואכן מלאה בהרגשה טובה ובמוטיבציה ירדתי כ-27 ק"ג. אמנם לא הצלחתי לרדת מעבר לזה אך המשקל נשמר במשך המון זמן כך, עד לפני כמה חודשים שהתחלתי לעלות וכרגע אני עם תוספת של למעלה מ-10 ק"ג מהשיא. אמנם המשקל החל לעלות לפני אך לפני כחודשיים עברתי הפלה בחודש 2. שמתי לב שהתחלתי לזלול בהריון- למרות שמבחינה פזיולוגית לעובר אין כל השפעה על המשקל בשלב הזה- ההשפעה היא בעיקר הורמונלית. כרגע יש בי רצון לרדת במשקל ולנסות שוב להכנס להריון. לפי הגישה שלכן יש לאכול לפי דרישתו של הגוף, אין לי ספק שאכילה אצלי נובעת ממניעים פסיכולוגיים ואם אני אקשיב לגוף אני מסוגלת גם לא לאכול כמעט כלום יום שלם ואני לא ממש ארגיש צורך גופני לאכול. האם זה גם בסדר? האם לאכול רק כשאני ממש מרגישה צורך? שאלה נוספת- מה לעשות כשאכנס להריון? מניסיון העבר הגוף מסמן לי רעב למרות שאני יודעת שזה בהשפעה הורמונלית, איך לעשות את ההפרדה בין מה שאני באמת צריכה לבין מה שהגוף מסמן לי? תודה מראש קרן

מדוע את שוב מתמודדת עם משקלך? שלום קרן וברוכה הבאה לפורום הרזייה ללא דיאטה. פתחתי בשאלה כדי להעלות נקודה. אם נרצה לתאר שינויי משקל תחת השפעה דיאטטית באופן גרפי, נראה פרבולה הפוכה (ירידה, מישור על משקל נמוך, ועליה). למה את מתכוונת כשאת מתייגת דיאטה ככזו שהצליחה וככזו שנכשלה? הנטיה של רוב בני האדם היא לייחס לדיאטה רק את חלק הירידה ולהתעלם מהעליה שבאה לאחר מכן. אם תבחני את כל הדיאטות שעשית, תיווכחי שלכולן היתה אותה צורה גרפית. בין אם היתה ירידה כזו או אחרת ובין אם הצלחת להשאר במישור הנמוך לפרק זמן כזה או אחר. נקודה נוספת שארצה להתייחס אליה בהודעתך, היא נושא ההריון. בהריון, אנו לא אמורות להשמין, אלא לעלות במשקל. יש הבדל בין השניים. מספר מתאמנות הריוניות שעברו אצלי את התהליך, רזו במהלך ההריון באופן משמעותי, על אף העובדה שהיתה עליה קלה במשקל. זהו משקל ההריון - נוזלים, שיליה, עובר וכ"ו. הצרכים הביולוגיים של הגוף, מתאימים עצמם לסטטוס שלך כל העת. אם את פעילה גופנית, או בהריון, או חלילה חולה - הסיגנלים הביולוגיים לוקחים זאת בחשבון לא רק באמת ה"כמה" אלא גם ברמת ה"מה". זה הפלא והיופי בגישה הזו. הריון או לא הריון, כשאנו לומדים להקשיב ולהגיב לגוף שלנו, אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאנו עושים את הדבר הנכון. בין אם ישנם ימים בהם אנו צריכים יותר ובין אם אנו חווים ימים שאין לנו כמעט צורך בדבר. למה שהגוף מאותת לך זה מה שאת צריכה, תצטרכי ללמוד לתת לו את הקרדיט, חרף נסיונך המר עד כה. קרן, השאלות האמיתיות הן: 1. האם את מיומנת בזיהוי הרעב הביולוגי שלך? ויודעת להבחין אותו מרעב רגשי (פסיכולוגי, אמרת)? 2. האם את בשלה קוגניטיבית, תפישתית, לעשות שימוש נכון במנגנון הרעב-שובע שלך? אינני מתרשמת כך, כמו בכל דיאטה אחרת שעשית, את קופצת ישר אל אקט הפעולה ברמה ההתנהגותית. אני אומרת זאת לך, ולכל מי שקורא את השרשור שלנו, זה לא נכון לעשות כן. בתהליך האימון אצלי, עוברים המתאמנים דרך עד שאנו בשלים להתייחס ולהשתמש במנגנון הזה. מי שמחפש דרכים קצרות, רק מאריך את הדרך ומעלה את סקלת התסכול. הדרך המהירה ביותר היא הדרך הארוכה. לפני הכל, עלייך לפתח את המודעות העצמית שלך , ללמוד את הגוף שלך מזויות חדשות ולשנות את התפישה שלך בכל הנוגע להרזייה. רק אז, תוכלי להנות מהמנגנון הזה ולייצר הצלחה של ממש. מקווה שהארתי ועוררתי לחשיבה מחדש. שלך לאה פינטו

כנראה שעד כה למרות הירידה המשמעותית במשקל ושמירה על אותו משקל למשך פרק זמן ארוך אני נאבקת בכדי לא לעלות בחזרה אז כנראה שבאמת בסופו של דבר הדיאטה לא ממש הצליחה לי. אני בהחלט מאמינה שהגישה שלכן היא מעולה, כי בסופו של דבר למי שיצליח ליישם אותה היא תשנה את כל דפוסי ההתנהגות וזו הדרך היחידה לשמור על משקל תקין לאורך זמן. הבעיה היחידה היא אכן ליישם, זו לא פשוט- זה ממש ללמוד לשנות צורת התנהגות שמושרשת בנו מגיל הילדות, ומעבר לכך זה נורא קשה להבחין בין צורך פיזי לרגשי, כי כמו שאמרתי ישנם ימים שפיזית אני לא מרגישה שום צורך לאכול ויכולה לתפקד עם ממש מעט מזון, השאלה אם אני לא מרגישה צורך לאכול בגלל שאני באמת לא זקוקה למזון או בגלל שאני כל כך רוצה לרזות שזה גורם לי פיזית לתחושה שאני לא צריכה לאכול. ציינת שעברו אצלך את התהליך מתאמנות, והייתי רוצה לדעת עוד, מדובר בקבוצת תמיכה/יעוץ פרטני? אשמח אם תוכלי לפרט

שלום בלה תודה על תשובתך המהירה נכון. אין מאוד מתוסכלת מגופי,הוא משפיע על החיים שלי בצורה מאוד תובענית. אשמח מאוד אם תעזרו לי בדיאטה נכונה. אני מוכנה לעשות הכל בכדי שזה יצליח. תודה מקרב לב שרית.

אבל פה לא עושים דיאטה!!! בעיני אין דבר כזה דיאטה נכונה. צריך לדבר שפה אחרת שרית - לא דיאטה . את אומרת שאת מוכנה לעשות עוד דיאטה סימן שאת מחפשת דיאטה אחרת, מאוזנת אולי, מתוחכמת אולי ,אבל דיאטה. כשתיהיי מוכנה לתמיד לתת גט לדיאטה תוכלי לרזות באמת. כך לפחות אני מאמינה ואם את שואלת אז אם לא דיאטה מה כן הנה אתן לך חומר למחשבה. את אומרת משהו מאד מוזר - אני מאד מתוסכלת מגופי הוא משפיע על החיים שלי בצורה מאד תובענית. המשפט הזה ממש לא ברור לי - מה זאת אומרת משפיע עליך בצורה תובענית ? מה את מצפה ממנו? שיהיה בידיוק כמו שאת רוצה? וכי מה את עשית בשבילו כדי לקבל ממנו את השרות הזה? האם אהבת? האם כיבדת? האם הערכת? האם אמרת לו תודה על שהעניק לך את הילד/ילדה שלך במתנה? זה לא נראה כך. לפי מה שאת כותבת את כעסת עליו והחלטת להעניש אותו בדיאטות שונות ומשונות. ועכישו את מאשימה אותו על כך שהוא הורס לך את החיים ומכביד על חייך. תראי שרית, גופך לא עושה לך כלום גוף הוא גוף . הדרך שבה את מטפלת בו ,מתיחסת אליו , וממלא את צרכיו היא החשובה. אם תכבדי אותו ותאהבי תזכי בשיתוף פעולה ממנו . אם תתעלמי , תענישי ותעשי דיאטות תיהיה בינכם מלחמה. זו הבחירה שלך. אז שוב, אם תרצי דיאטה יש מספר פורומים בדוקטורס שישמחו לתת לך טיפים דיאטתיים רבים. אם תרצי משהו אחר. אני פה. בברכה, בלה

שלום קוראים לי אורית אני בת 25 לפי שלוש וחצי שנים ילדתי מאז אני מאוד מלאה ומאוד קשה לי לחזור לגוף שלי (למרות שאומרים שלא חוזרים לגוף שהיה לפני הלידה) לפי הלידה שלי הייתי בחורה רזה עם גוף יפה מאוד. נסיתי המון דיאטות כדורים,תה,מלטאות,צום,שומרי משקל, ומכון כושר . שום דיאטה לא הצלחתי לעמוד בה. עכשיו שאני חושבת על זה כמעט שלוש וחצי שנים אני בדיאטה כמובן עם הפסקות שהספיקו לי לעלות את כל מה שירדתי. הגוף שלי מאוד משפיעה אלי אפילו עם היחסים עם בעלי . אני לא מקבלת את הגוף שלי איך שהוא נראה היום. אני מאוד מקווה שתוכלי לעזור לי מחכה לתשובה תודה שרית!

שרית היקרה שלום רב לך. מדבריך אני מבינה שלא טוב לך. את לא מרוצה מאיך שהגוף שלך נראה ,את לא מצלחה לחיות עם השינוי שחל בו בעקבות הלידה ,ואת עושה המון דיאטות מזיקות שלא עוזרות לך (כמה מפתיע...) לחזור למה שהיית לפני הלידה.את אומרת שהמשקל שלך משפיע לרעה על איכות החיים שלך ועל יחסיך עם בעלך. את מקווה שאוכל לעזור לך ויותר מאשמח לעשות את זה. תעני לי בצורה פשוטה - איזה סוג עזרה את צריכה ממני? אני מקווה שאת מבינה שהגעת לפורום של הרזיה ללא דיאטה הפועל על פי עקרון של הקשבה לגוף, אכילה מתוך רעב ושובע ,שינוי התודעה לתודעה של אדם רזה טבעי והפסקה מוחלטת של עשיית דיאטה. . אם עקרונות האלה נראים לך ואת רוצה להכיר וללמוד אותם אשמח לעזור לך. בברכה, בלה

את יכולה לעזור לי בבקשה ? אני ממש לא יודעת מאין להתחיל אני בת 20 70 קילו 170 ס"מ אז יש לי 10 קילו להוריד כל חיי הייתי שמנה ואני לא סובלת את זה יותר , זה גורם להרבה בעיות לאישיות שלי כי אני נותנת לזה הרבה תשומת לב וכל פעם שאני רואה את עצמי אני אומרת אוקיי ממחר אני מתחילה דיאטה או שאני מתחילה חיים בריאותיים אך אני תמיד מאכזבת את עצמי ומושכת את זה ועדיין אין תוצאות אז לפני שבוע החלטתי שוב שזהו אני רוצה להיות רזה ובריאה ואז השתתפתי במכון כושר התחלתי בשבוע הראשון ועשיתי 3 ימים וכל יום התאמנתי שעה או שעה וחצי והתחלתי להפחית אוכל ולהתחיל עם אוכל בראיותי כלומר אני שותה המון מים ואני מתחילה את הבוקר עם נס קפה (חלב 1%) בלי סוכר עם 2 פרוסות לחם שחור וגבינה 5% ובשעה 2 אוכלת מה שיש בבית אך בכמות קטנה יותר ושותה דיאט קולה וכך אך בסוף השבוע הרגשתי שזהו אני לא יכולה יותר ומאז אני כל לילה אוכלת ממש מה שבא לי (שוקולד וכו) ועכשיו אני מרגישה ממש רע עם עצמי ואמרתי שזה בסדר אני מתחליה שבוע חדש עם אורח חיים חדשה אבל הבעיה היא שאני פשוט לא יודעת מאין להתחיל או איך אתה יכולה לעזור לי בבקשה ?

שלומית היקרה, את בתהליך הקלאסי - עושה מה שכולם עושים ומגיע לאן שכולם מגיעים. את עושה דיאטה ולא מצלחה להחזיק מעמד יותר משבוע. ראשית, ברוכה הבאה לפורום של הרזיה ללא דיאטה. פה לא עושים דיאטה. פה לא נותנים כל כך הרבה משקל ומחשבה לאכל. פה לומדים לכבד את הגוף ולהענות לצרכיו. פה אכולים מה שהגוף מבקש ולא מה שהראש הדיאטתי מרשה. פה נהנים מאכל, מחיים וגם מרזים - לתמיד. מעניין אותך? יופי - תקראי קצת את התשובות ואת התכנים ואם תרצי לדעת יותר את מוזמנת ליצור קשר איתי או עם לאה. הפרטים שלנו תחת התמונות. את כמובן מוזמנת להמשיך לשאול אם יש לך עוד שאלות. הרבה הצלחה

לאה, בלה, בוקר טוב מצאתי את הפורום הזה אתמול בערב, ומאז אני עוברת על ההודעות, ואני פשוט בשוק. השיטה שלכן מתארת במדויק את הדרך שעשיתי באופן אינטואיטיבי. אני בת 32, מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי ילדה שמנה, מתבגרת שמנה, אישה שמנה. עיניתי את גופי ואת נפשי באינספור דיאטות, ירדתי ועליתי, עליתי ו.. עליתי. לפני שנים, כשהייתי בהודו, בתוך איזה תהליך סמי-רוחני שעובר על הרבה מטיילים במזרח, משהו התחיל להשתנות. אני חושבת שזה התחיל מזה שהייתי כל כך מאושרת, שלא היה לי צורך לפצות את עצמי על כלום. ואז, נהייתי מודעת פתאום לתחושות שהיו לי חדשות לחלוטין: רעב, שובע, מרקמים שונים של מזון, התחושה השונה שהם נותנים בפה בעת לעיסה, גווני טעמים שונים באותו אוכל, ריחות, וכך הלאה. חוויית האכילה הפכה להיות חוויה מספקת, מהנה, פתאום אוכל הפך לכיף. מכיוון שהתחלתי לאכול לאט וביתר תשומת לב, כמויות המזון פחתו מאליהן, בלי שאשים לב. פתאום זה לא היה כל כך חשוב! עוד 100 קלוריות, פחות 100 קלוריות, אפילו העיסוק בזה נראה לי טפל וקטנוני: למי אכפת!!! הקילוגרמים נשרו מבלי שאשים לב. יותר מכך: ההרגלים האוטומטיים שלי השתנו. פעם כל שינוי רגשי כמו עצב, שמחה, דכדוך, עצבנות, התרגשות וכו' תורגמו אצלי מיד לזלילה. היום כל שינוי כזה דווקא חוסם לי את התיאבון, כמו איסטינקט של רזים. פעם הגדרתי את עצמי מכורה למתוק, והיום בא לי משהו מתוק רק לעיתים נדירות ביותר (ואז אני מתפנקת על הקינוח הכי "מושחת" בשטח) בכל הנוגע לספורט, אחרי שנים של פעילות גופנית כפויה, הגעתי לשתי מסקנות: 1. ספורט גורם לי להרגיש טוב יותר, רגועה, בטוחה בעצמי, ממוקדת יותר, מצב הרוח משתפר 2. אני שונאת ספורט לפיכך, מצאתי לעצמי פיתרון מסוג "להיות עם להרגיש בלי": מדי בוקר אני יוצאת להליכה רגלית של שעה. זאת הליכה רגועה, כיפית, בלי לקרוע את עצמי, קל לי מאוד להתמיד בה, כי כאמור אני נהנית. היום אני רזה. המשקל שלי די יציב, אבל אם אני עולה קילו או שניים, אני מסתכלת עליהם בחיוך סלחני, בלי היסטריה. אני יודעת שהם בדרכם החוצה, כי אין לי שום יחסים איתם. אני פשוט משחררת אותם. היו ברוכות על הפורום המושקע, ובהצלחה לכולם. זה פשוט ואפשרי.

בוקר טוב הדר ראשית רב תודות על שהגעת ושיתפת. אני מאמינה שדברייך מחזקים לא מעט אנשים שנחשפים לגישה ומתחברים אליה. כל שתארת, זה בדיוק זה. הרגשתי שאת מתארת את התהליך האישי שלי, עצמי. למעט הודו, שם עוד לא ביקרתי. קראתי אותך וחיוך רחב מלא שמחה והתרגשות התרחב לו מבחוץ ומבפנים. התהליך הסמי-רוחני שציינת, סייע לך להיות נוכחת. הנוכחות הזו, בין השאר באכילה (ובודאי, לא רק) איפשרה לך לחוות חוויות שהיו שם כל הזמן מבלי שתהיי מודעת להן. למען הגולשים אציין, כי הנוכחות המלאה הזו מתאפשרת בקלות מתוך מרחב של חופש, ללא אג'נדה פנימית סמויה המעוררת לחץ ליצור תוצאות כאן ועכשיו. אני משערת שלא עשית זאת למען ההרזייה, אלא למען החוויה וההנאה. ההרזייה, בדיוק כמו ההשמנה היא תוצר לוואי. גם ההתייחסות שלך לפעילות גופנית היא התייחסות בריאה ונכונה. אין ספק שהמחוייבות שלך להנעת הגוף הרבה יותר גבוהה משל כל מי שמשתמשם בה ככלי וכאמצעי להרזייה. את מחוייבת להנאה ולרווחה הפיזית והמנטלית שלך. מכאן שאינך מגדירה לעצמך תבנית פעילות קשיחה ומסרסת. כמוך, גם אני נהנית מהליכה בבוקר (לסרוגין עם רכיבה על אופניים, בהתאם למה שמרגיש הכי כיף בבוקר נתון). אני זוכרת בוקר אחד בו הרגשתי שבכיף שלי דווקא להשאר בבית ולגלוש באינטרנט, הרעיון של לתת לעצמך לבחור כל בוקר מחדש ולתת לגיטימציה לכל בחירה הוא חשוב מאוד. אך משהו היה חסר. הבנתי שזה האויר הצח והנקי של הבוקר, מראה השמש העולה. הבחירה באותו בוקר היתה לצאת ל- 5-10 דקות. נעלתי את נעלי הספורט, הרכבתי את אוזניות ה- MP3 ויצאתי לנשום אויר. זה כמובן הסתיים לאחר שעה. זה היה לגמרי נפלא אם זה היה נמשך 5-10 דקות, אלא שההנאה היתה מניע רב עוצמה. אני מניחה שאצל רבים שקוראים זאת עכשיו, עולה המחשבה: "אני לא נהנה/נהנית מפעילות גופנית" או "הלוואי ואני הייתי יכול לראות זאת כך" או "לי זה אף פעם לא קורה" וכ"ו. אז למען כל אלה אומר, שגם אותי ניהלו מחשבות כאלה בעבר, אני מניחה שגם אותך, הדר. מחשבות מעין אלה הן תולדה של אמונות עבר. כשהאמונה היא "כדי לרזות אני חייב לעשות ספורט". הפעילות הגופנית מבוססת על מתח ולחץ. היא הופכת לעול, נטל, עונש. תזכורת יומיומית ל"בעיה" שלנו. מעבר לכך, המחשבה שצריך להרשם למכון כושר או שחייבים לפעול כך וכך פעמים בשבוע כי אחרת זה לא שווה - גורמת לנו במשב מוטיבצית על, לקבוע תוכנית לא ריאלית. שוב הדפוס הדיאטטי המפורסם של "הכל או לא כלום" הראיה האחרת מתגבשת לה תוך שינוי התייחסות מוחלט לסוגית הגוף וההרזייה, כמו גם לפעילות גופנית ולמזון. הדר, מעריכה את העובדה שמצאת לנכון לבקר בפורום שלנו ולתרום מנסיונך. יישר כח ושנה נפלאה שלך לאה פינטו

נשמע לי מאד הגיוני הדרך שאתם מציעים אבל אין לי מושג איך להתחיל. לא חושבת שאני יודעת להקשיב לגופי ולצרכיו. נמאס לי ממה שעשיתי עד היום שלא הוביל לשום מקום. אני צריכה עזרה - איך מתחילים?

היי מיכל. ברוכה הבאה. תתחילי מלקרוא מגוון תשובות כי הרבה אנשים פונים עם שאלה דומה . התהליך הוא מורכב ועובד על רבדים רבים ולכן אנחנו ממליצות מאד על ליווי אישי. שתינו עובדות בדרכים שונות כאשר המטרה היא אותה מטרה. את מוזמנת ליצור קשר טלפוני או במייל במידה ותרצי יותר פרטים. בברכה, בלה

את יכולה לעזור לי בבקשה ? אני ממש לא יודעת מאין להתחיל אני בת 21 70 קילו 170 ס"מ אז יש לי 10 קילו להוריד כל חיי הייתי שמנה ואני לא סובלת את זה יותר , זה גורם להרבה בעיות לאישיות שלי כי אני נותנת לזה הרבה תשומת לב וכל פעם שאני רואה את עצמי אני אומרת אוקיי ממחר אני מתחילה דיאטה או שאני מתחילה חיים בריאותיים אך אני תמיד מאכזבת את עצמי ומושכת את זה ועדיין אין תוצאות אז לפני שבוע החלטתי שוב שזהו אני רוצה להיות רזה ובריאה ואז השתתפתי במכון כושר התחלתי בשבוע הראשון ועשיתי 3 ימים וכל יום התאמנתי שעה או שעה וחצי והתחלתי להפחית אוכל ולהתחיל עם אוכל בראיותי כלומר אני שותה המון מים ואני מתחילה את הבוקר עם נס קפה (חלב 1%) בלי סוכר עם 2 פרוסות לחם שחור וגבינה 5% ובשעה 2 אוכלת מה שיש בבית אך בכמות קטנה יותר ושותה דיאט קולה וכך אך בסוף השבוע הרגשתי שזהו אני לא יכולה יותר ומאז אני כל לילה אוכלת ממש מה שבא לי (שוקולד וכו) ועכשיו אני מרגישה ממש רע עם עצמי ואמרתי שזה בסדר אני מתחליה שבוע חדש עם אורח חיים חדשה אבל הבעיה היא שאני פשוט לא יודעת מאין להתחיל או איך אתה יכולה לעזור לי בבקשה ?

לפני חודשיים התחלתי ליישם את השיטה ואני מאמינה בה בעניים עצומות ובכל זאת עם כל האמונה שיש לי בדרך ועם כל ההבנה שלגוף שלנו יש צרכים משלו ואני צרכים ללמוד להיות קשובים לו ולספק את הצרכים שלו,לאכול רק כשרעבים לסיים כשבעים.ובכל זאת אני עדיין לא ממש נאמנה ב100% לדרישות הגוף שלי.אני מוצאת את עצמי בימים מושלמים בהם אני קשובה לגופי,ובימים בהם אני לא קשובה לצרכיו אלא קשובה לצרכי הראש השמן שלי או הדיאטתי שלי, יותר נכון להגיד. עדיין קיים בי מנגנון ההגנה מפני הדיאטה הבאה,כלומר לאכול עכשיו מהכל כי מחר אני מתחילה דיאטה חדשה,למרות שאני יודעת שאני לא בדיאטה ומה שאכלתי היום אני אוכל לאכול מחר. אני מבינה שלפני שמתחילים את התהליך אתן ממצליצות וכך גם הסברתן שאתן פועלת,צריך לנקות את עצמנו מהחשיבה הדיאטתית ואני מאמינה במה שאתן אומרות ומקבלת בחום ובאהבה את ההסברים שלכן אך אני עדיין לא יכולה להתנתק מהרצון לאכול היום הכל כי מחר אני לא יכולה. יכול להיות שאין כאן כלל קשר למוטיבציה אלא לשינוי החשיבה הדיאטתית שלי,אבל השאלה הנשאלת היא,אך עושים את זה? אך מוחקים את החשיבה הזו את ה"כול כפי יכולתך"כי מחר יום חדש ואני אתחיל מחדש,אך מתגברים על הדחף לאכול משעמום או מדיכאון. הידע שאתן מוסרות כאן מתקבל על הדעת ,אמצתי אותו במהירות הבזק,אני מבינה את הצרכים של הגוף שלי ובימים טובים אני קשובה לו ואני מספקת את צרכיו,אך אתמול לדוגמא(שישי) היה לי יום טעון רגשות,העלתי זכרונות עם קרובת משפחה והיו הרבה רגשות שמחה ועצב,ולאחר אותה שיחה אני הייתי במצב של התקפה,תקפתי את האוכל,זללתי ממנו ללא הפסקה,בראש קיימת המחשבה על הגוף שלי על העוול שאני עושה לו עכשיו על כך שאין הוא צריך את כל כמיות השוקולד והעוגיות שהכנסתי לו,אך הראש היה חזק ממני,הגוף צעק לי להפסיק הראש השתיק אותו מהר מידי. מבלבל אני יודעת אך כך הרגשתי אתמול,כמו שני אנשים עם רצונות שונים. הראש רצה לאכול כי כך הוא התנהג עד לא מזמן וכך הוא רגיל לחשוב שנים או יותר נכון כך אני רגילה לחיות ולחשוב במשך שנים,ומצד שני התובנה החדשה שקיימת בי בידיעה שגופי אינו זקוק לכל המזנות שאני מכניסה לו,ואין הוא רעב כלל. זיהיתי את הרעב כרעב נפשי,ובכל זאת לא ידעתי אך להתמודד עם המצב ובחרתי בשיטה הישנה והקלה עבורי,האוכל כמפלט. אני חוזרת לעצמי אבל אני רוצה לשמוע מה דעתכן האם זה חלק מן התהליך והאם זה בסדר. אני מחפסת כאן מכן פייוס כדי שאני אסיים לכעוס על הנפילה שלי ואחזור להיות קשובה לצורכיו של גופי. אני גם אשמח לשמוע מאנשים שפועלים לפי הדרך המבורכת הזו ולשמוע איך הם מתמודדים עם מצבים שכאלו,ורק כדי שתדעו אתמול במהלך המתקפה האוורית על גופי הייתי מאוד עסוקה ועדיין מצאתי זמן לאכול שני חטיפי שוקולד,עוגיה עם קפה,ועוד קצת עוגיות בלי קפה,ועוד קצת ציפס,ולא לא הייתי רעבה כלל וכלל. שבת שלום ושבוע שפוי לכולנו.

נועה המקסימה, ראשית נהנתי לקרוא את ההודעה שלך. ממש כייף לראות שאת מוכנה ופתוחה לנסות משהו אחר. הרשי לי לברך אותך ,התחלת מצוין . אבל , הדגש הוא על התחלת . אכן השלב הראשון בעבודה שלנו זה לנקות את השטח ולהיפטר ממנטליות דיאטתית - שלב אגב לא פשוט בכלל כי הדיאטה שהייתה שולטת בתודעה שלך משך כל כך הרבה זמן לא בקלות כזו תפנה את מקומה. אבל גם אחרי שעברת בשלום את השלב הזה מחכים לך שלבים רבים בדרך. אמנה כמה מהם. ישנו השלב של התחברות והתידדות עם הגוף שלנו - בשלב זה אנחנו לומדים לאהוב ולכבד אותו כמו שהוא עם המשקל שלו - גם זה שלב לא פשוט בכלל כי יש לנו קולות שמתנגדים להשלמה הזאת.(בעקר כי הם אומרים לנו שאם נשלים עם מה שיש , למה שהגוף ירזה). בשלב הזה אנחנו לומדים את שפת הגוף - איך הוא מדבר אלינו ,מה הוא אומר, ואיך לפרש נכון את האמירות האלו. שלב אחר לא פחות חשוב הוא התמודדות עם רגשות - זה המקום שאת תיארת. בני אדם הרבה פעמים פוחדים מרגשות ומאמצים אסטרתגיות שונות על מנת להתחמק מהם - לדוגמא את דיברת על בריחה לאכל . חשוב מאד ללמוד להתנהג נכון עם רגשות - החל מפירוש מציאות שונה אשר ייצר רגשות אחרים, ועד ללימוד טכניקות של מיקוד, התבוננות נשימה או הגדלה אשר עוזרות מאד לפגוש את הרגשות בדרך מעצימה ומועילה. ישנו גם שלב של למידה של אכילה בצורה בריאה ,מהנהו חופשית תוך לימוד זיהוי רעב ביולוגי מול רעב פסיכולוגי, לימוד הנאה מחווית האכילה, לימוד חווית השובע והפסקת אכילה מתוך שובע וסיפוק. וישנו השלב המאד חשוב של לימוד על תודעה והדרך בה היא פועלת תוך שינוי התודעה של הראש השמן ודיאטתי לראש של אכלן רזה טבעי. וישנם עוד דברים נוספים שחשוב ללמוד. כפישאת רואה נועה,הגישה היא רחבה ועמוקה ,והיא הרבה יותר מרק להתחיל להקשיב לרעב ושובע - זה חשוב ועקרוני אבל זו רק תחילת הדרך. אז לא להרים ידיים, להמשיך להתקדם ואם יש בעיות ותהיות - אנחנו פה. המון הצלחה בהמשך הדרך. בלה

היי נועה את מבינה את המטריה הלוגית ואף מתחברת אליה. הקושי נובע ממרחב החשיבה שלך, שעושה עיבוד ללוגיקה הזו, בכלים הלא נכונים. נועה, אני מזהה כאן מספר גורמים מעקבים ומקשים, אציין שלושה בולטים במיוחד. 1. את פועלת ממקום מאוד ביקורתי ושיפוטי להבדיל ממקום בו יש מרחב בטוח לחוויה וללמידה. 2. את פועלת מתוך דפוס חשיבה כפייתי של "צריכה/חייבת" אשר מזין את השיפוטיות שלך כלפי עצמך וכלפי התנהגותך. 3. את פועלת ממקום שנותן למזון המון תשומת לב וכח. על חשבון תשומת לב חיונית וחמלה מקדמת הבנה כלפי עצמך. די באלה, כדי לטפח את דפוס יצירת רגשות האשם, שהם, יקירה, הם גורמי השמנה משמעותיים ביותר. כל אלה באים מדפוס חשיבה של "הכל או לא כלום", דפוס חשיבה דיאטטי, כפי שציינת. ומתוך אותו דפוס ממש, את מחפשת את הפרקטיקה אצל אחרים, מבלי להפנים כי הפרקטיקה המעשית היא תוצר של הוויה. כל עוד בהוויתך, לא יתקיים השינוי, כל כלי עזר שתקבלי יישחק. כשאני אומרת "הוויה" אני מתייחסת לאוירה בה את פוסעת בתהליך, להלך הרוח המלווה את התהליך שלך. אני חווה ממך הרבה תסכול ולחץ - אלה אינם עוזרים, אלה מעכבים ובולמים. לא סתם בחרת בכותרת בה בחרת, "מוטיבציה" - זה לגמרי שייך לעולם הדיאטה. לטעמי את מחברת את המוטיבציה הזו לכח רצון ומשמעת ברזל וכאן הטעות. מוטיבציה יש לך, בגלל זה את כאן, בגינה את מתנסה. בתהליכים נכונים, איננו לוחצים על כפתור ומיד משתנים ומשנים. זו הסיבה שלצערנו איננו יכולות להענות לבקשות חוזרות ונשנות, לקבל טיפים והכוונה ספציפית על במת הפורום. אין זה נובע מקמצנות בידע או מרוע כפי שאת יכולה להתרשם. אינני יכולה לכתוב לך, "נועה, אל תחשבי כך...נועה, תחשבי אחרת" (מנסיון רב, לא זו הדרך בה דברים עובדים). אין אנו ממשים למידה אמיתית מנאומיהם של אחרים אלא מנסיוננו ומחוויותינו אנו. כל שאני יכולה, בפורום זה, הוא לעורר אותך להסתכלות חדשה, לחשוף אותך לאפשרות אחרת עבורך. תהליך השינוי עצמו הוא תהליך בעל רבדים מגוונים ואישיים מאוד. תהליך שינוי מתרחש תוך כדי תנועה מבלי שנבחין ברגע מסוים בו הוא מתרחש, הפנמה והטמעה דורשים זמן. כך קורה שאני שומעת כמעט מכל מתאמן/ת שלי, בשלב זה או אחר, את המשפט הבא: "את יודעת, שמתי לב שאני כבר לא....שזה כבר לא באוטומט שלי" תהליך הרזייה במסגרת גישת ההרזייה ללא דיאטה הוא תהליך שינוי. וכמו כל תהליך שינוי הוא בעל רבדים רבים ומגוונים שנוגעים בנישות חיינו ולא במקרר. שאלת, כיצד להתמודד עם אכילה רגשית? אינני יודעת איך לענות לך, לא בגלל שאין לי מה לאמר בהקשר זה אלא מפני שכל תשובה שאתן, תעובד אצלך, בשלב זה, בדפוס החשיבה שתובע ממך מחוייבות לעשייה על פני מחוייבות ללמידה ולתובנה העמוקה, זו שיוצרת מציאות חדשה באמת. לשיטתי, עלינו לתת לגיטימציה מלאה לאכילה הרגשית שלנו. מתוך הלגיטימציה הזו, בעבודת בוננות נכונה, היא תצטמצם ותהפוך לשולית. כל עוד תחששי ממנה ותראי בה איום, היא תמשיך להיות כזו וכוחה יתעצם. זה כמו להגיד לך "אל תחשבי על פיל ורוד" - האם כשאני מבקשת זאת ממך, את מצליחה לא לחשוב על פיל ורוד? ברור שלא. בתהליך הזה אנו לא מסתכלים על הקיר בו אנו עלולים להתנגש אלא לכיוון אליו אנו רוצים להגיע. לחיות עם אכילה רגשית פה ושם בשלום, זה אחד המקומות אליהם אני מכוונת. אכילה רגשית היא מנת חלקנו, כולנו. ההבדל בין רזים לשמנים איננו בקיומה אלא במינון הנובע מהפרשנות שאנו נותנים. הנסיון להמנע מאכילה רגשית והמיקוד בכך כמטרה, לא רק מפספס את הפתרון אלא מעצים את הבעיה. איך לעשות זאת? איך להגיע לראיה כזו שמאפשרת תפקוד זורם ונעים, מהנה ומקדם? זה כבר סיפור אחר. והסיפור הזה נבנה תוך תהליך של מודעות עצמית. "מודעות עצמית" היא מושג שבימינו התרוקן מתוכן. כמעט כולם טוענים למודעות עצמית ברמה כזו או אחרת, וכמעט כולם לא יודעים מודעות עצמית מהי. כך שגם למושג הזה לא הייתי מתייחסת כברור מאליו. העובדה שאת מסוגלת להיות מודעת לצרכים שלך (למרות שאינך מכבדת אותם כל הזמן) זו בהחלט כבר התחלה (אם כי גם האבחנה הזו דורשת בירור). אך לצידה, ההזדהות הטוטאלית שלך עם החשיבה השופטת והמבקרת שלך מעידה על חוסר יכולת לראות עצמך על גופך, מחשבותייך ורגשותייך באופן אובייקטיבי ולומד. את היכולת הזו אפשר לפתח וכשתשיגי אותה, היא תהיה לך כלי רב עוצמה בכל תחום ולא רק בתחום ההרזייה. כשתלמדי לתפוס מרחק ממה שאת קוראת לו "אני" , ליצור מרחב שאינו מזדהה ואינו מזין, תוכלי להגיע לרמת מסוגלות נהדרת. נועה יקרה, מצאי דרך להרחיב את יכולת הלמידה האישית שלך, ממליצה לך בחום על תהליך אישי מובנה. היכולת קיימת בך, זה ברור. מצאי את הדרך לממש אותה. שבוע נפלא ומלא השראה שלך לאה פינטו

להבין את השיטה..אני קוראת את התגובות של הבנות ולא ממש מבינה...האמת שהתחלתי תוכנית כמעט של צום ואני די מתוסכלת...מהצום אבל שמחה מהתוצאות היומיות...אז אם אפשר אודה לכן על תשובתכן....

ערב טוב גלית. וכשיסתיים הצום, מה את חושבת שיהיה? האם זו נראית לך דרך לחיות את חייך? הדחף להשיג תוצאות כאן ועכשיו מעוור את עינינו. בשלב ראשון, הלחץ, היפטרי מהלחץ, קחי הרבה אויר. באוירה הלחוצה הזו, יהיה לך קשה לייצר תוצאות ולהנות מהדרך. אני בטוחה שאת רוצה וזוהי זכותך הלגיטימית לממש את רצונותייך. אך לי נדמה שהפכת רצון לכורח אשר מגביל את הסתכלותך ואת משאבייך. יקירה, חדדי את בקשתך ונסי לעשות סדר גם לעצמך וגם לנו כדי שנוכל לעזור. מה הבנת ומה לא הבנת בנוגע לגישת ההרזייה ללא דיאטה? העלי שאלות קונקרטיות יותר ונשמח לענות בהרחבה ובתשומת לב רבה. ערב נעים שלך לאה פינטו

אני נמצאת כרגע בתהליך ירידה במשקל,בקבוצה בה מקבלים תפריט לפיו אוכלים וכך יורדים.. לפני שלושה חודשים התחלתי את התהליך ירידה ועד עכשיו הורדתי בסביבות השבע קילו.. קראתי כמה מהשאלות והתשובות ולפי מה שהבנתי אנשים יורדים ללא ספורט וללא תפריט שיכוון אותם. נשמע בדיוק בשביל בחורה כמוני שאוהבת לאכול ופחות אוהבת להתאמץ ולעשות ספורט. הייתי שמחה אם מישהו היה מסביר לי את השיטה. תודה

כדי להיכנס לעניינים מהר אני ממליץ לך לקרוא כמה שיותר שאלות ותשובות בפורום. השאלה שלך נשאלה הרבה מאוד פעמים ככה שתוכלי למצוא את התשובה בלי בעיה. יש כאן בפורום כל כך הרבה אינפורמציה שאת יכולה לצאת פרופסור. בעמוד 48 בפורום, למטה לקראת הסוף, ורד שואלת שאלות ומקבלת תשובות מפורטות ומרתקות. כנסי ותהני.

שלום, קראתי בפורום והבנתי התפיסה/הגישה אך נורא קשה ליישם ולרזות ללא עקרונות מובנים ותפריט מסודר. אין חוכמות בכדי לרזות צריך לאכול פחות ולהוציא יותר אנרגיה - וזה לא פתרון קל לכולנו אך הגיוני. "הרזיה ללא דיאטה" נראה קצת כמו חלום שלא ממש יתממש.... אשמח להכוונה כיצד לאכול פחות עפ"י שיטה זו כי מהתכתובות זה לא ממש ברור כיצד להתנהג ובטח אי אפשר לפני כל מה שמכניסים לפה לבדוק אם באמת זקוקים לכך. כמו כן, המלצות לתפריטים וקצת סדר בעניין. תודה, גלית

שלום גלית, בינתיים עד שתקבלי תגובה מבלה ולאה אני רוצה להבהיר כמה דברים ולתת לך הכוונה שתעזור לך. את אומרת שקשה ליישם את הגישה ללא תפריטים ואני אומר לך מנסיון שזה מעולם לא היה קל יותר. אין הגבלה על איזה אוכל, לא צריך את כל מאכלי הדיאט למינהם שמלאים בכימיקלים מסוכנים. התפריט שלי מעולם לא היה עשיר כל כך. אני מרזה בלי לעשות כלום. את שומעת? בלי לעשות כלום, חוץ מלאכול את מה שמתחשק לי והכי מתאים לי באותו רגע. אז על מה בדיוק את מתלוננת תזכירי לי? העקרונות פה הכי ברורים בעולם. אם תאכלי על פי הצרכים של הגוף שלך ( הגוף ולא הראש) את תרזי נקודה! הגוף שלך מחשב את הקלוריות בעצמו וברגע שהוא מקבל את מה שהוא זקוק לו הוא מודיע לך. זה לא חשוב מה את אוכלת: גבינה,פסטה, עוף, סלט, גלידה, פירות. אני אוכל היום כל דבר שאת תגדירי "שמן" או "לא בריא" , לא עושה כמעט ספורט( ספורטאי מלידה אבל כרגע אני נח) ומרזה בלי קושי. שנים שאני אוכל רק מוצרים נטולי שומן לחלוטין וזה לא מונע ממני לעלות במשקל. ברגע שנחשפתי לשיטה זרקתי את כולם , אני אוכל מה שאני אוהב ומרזה.קל לי מאוד להבחין בין רעב ביולוגי לרעב ריגשי, אני יכול ללמד אותך אם תרצי. הגישה הזו לא רק הגיונית, היא ממש גאונית. אין יום שאני לא מתפעל ממנה. זה לא רק אני, זו גם אישתי שעושה את אותו הדבר. בגישה הזו אומרים שעם הזמן ההעדפות שלנו משתנות. כלומר, העובדה שיש שפע לא תגרום לנו לאכול אוכל פחות מזין( ממתקים, אוכל מטוגן, המבורגר וכו) שמאוד אהבנו לפני ונמנענו כמה שאפשר כי זה לא טוב לדיאטה. להיפך, נעדיף אוכל מזין יותר, בריא יותר לגופנו. אני זה דוגמא קלאסית : לפני שהתחלתי בגישה הייתי אוכל ירקות מעט מאוד וגם זה רק כי "צריך" וזה "בריא". מספר ימים אחרי שהתחלתי בגישה החדשה, התחלתי לרצות סלט בכל יום וכשאני אוכל אותו אני נהנה כמו שלא נהיניתי אף פעם. המשפט שלך: "אין חוכמות, בשביל לרזות צריך לאכול פחות ולהוציא יותר אנרגיה". זו ממש קלישאה, אני עשיתי ספורט כל חיי , רוב הזמן במסגרת מקצועית מאוד ותמיד שרפתי יותר ממה שאכלתי וזה לא ממש עזר. את עדיין עמוק מאוד בתוך הראש הדיאטטי וזה מה שמונע ממך לראות את מה שברור כשמש: לא צריך לסבול כדי לרזות. את ממש מתעקשת לסבול, תפריטים, הגבלות, קלוריות, מאזני ארגיה, דיאטנית שתכוון, מה לא נמאס לך לחיות בתוך הכלא הזה? נותנים לך פה חיים חדשים, תאכלי מכל טוב, אל תהרגי את עצמך עם הספורט, תרזי בלי מאמץ, תרגישי טוב, תאכלי הכי טוב אי פעם ואת? את מתעקשת לסבול. וואלה לא מבין אותך. "הרזיה ללא דיאטה" נראה לך כמו חלום? חלומות מתגשמים ולא רק שמתגשמים, את יכולה לחיות את החלום הזה כל יום, כל ארוחה מחדש. את לא תאמיני כמה זה מדהים. את תשאלי את עצמך יותר מפעם אחת :"איך זה שלא ידעתי על זה קודם? " למה הדיאטנית שלי לא אמרה לי על הגישה הזו?" אם תביני את הגישה ותשני את תפיסתך לא תבדקי כל דבר לפני שתכניסי לפה. תלמדי שאכילה בריאה היא אכילה שנועדה למלא צורך פיזי של הגוף, צורך ביולוגי. את תדעי להבחין בין הרעב הפיזי לרעב הריגשי,יהיה לך מאוד ברור מתי את צריכה לאכול. אין דבר קל יותר מזה. לא צריך לשבור את הראש, לעשות חישובים. זה ממש פינוק, הגוף עושה הכל עבורך, . תאכלי, תיהני ותרזי. יותר טוב מזה? אם את רוצה לקבל עוד אינפורמציה, תחזרי לעמוד 48 בפורום, לקראת סוף העמוד ורד שואלת ומקבלת תשובות מפורטות ביותר. בהצלחה!

שלום רב, האמת היא שבעיני אין תשובה יותר טובה מזו שקיבלת. אין כמו אדם שהתנסה בשיטה וראה שהיא עובדת כדי לגרום לך להאמין. אני לא מכירה באופן אישי את האדם שענה לך אבל רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לו על שהפך להיות מליץ היושר של הגישה הזאת. אני ממליצה לך להפסיק לאחוז בפרדיגמות שכולם אוחזים בהם ולנסות להאמין במשהו אחר. כל קפיצה משמעותית בהתפתחות אנושית (ואני לא משווה) קרתה כשהיה אדם שקרא תיגר על הפרדיגמה המקובלת - כמו למשל ניוטן שניסח את חוקי הפיזיקה המכנית ואינשטיין שהציג את תורת היחסות - היום זה נראה מובן מאליו אבל אז זה נחשב כשערוריתי יוצא דופן ולא יכול להיות. יש דוגמאות רבות לכך . חשוב שתביני אם דרך הדיאטה עובדת עבורך - כלומר נותנת לך איכות חיים טובה, מאפשרת תוצאות ואת נהנית ממנה - תמשיכי בה. הגישה שלנו מיועדת לכאלה שהדרך הזאת לא רק שפתרה להם את בעיית עודף המשקל אלא הגדילה אותה מאד והפכה אותה לבעיה מעיקה ובלתי פתירה . אני מבינה שקשה לך להאמין וזה בגלל שאת לא רואה את כל התמונה וכשרואים רק חלקים של פזל קשה מאד להבין איזו תמונה הוא מרכיב סהכ. אני שמחה שהצצת ונפגעת. את מוזמנת להצטרף לפורום - לגלוש, לשאול ולעורר , זה תורם לכולנו. בברכה ושוב תודה לnodiet men האלמוני ולאשתו על העזרה שהם מושיטים לנו. בלה

שלום לך, תודה על תשובתך,אני רואה שאתה מאוד מחובר לגישה ופועל לפיה, מניחה שגם ירדת במשקל בשיטה זו אחרת לא היית ממליץ עליה כל כך באמונה שלמה - יישר כוח. שוב גם לי נמאס מכל הדיאטות שמתענים בהם, יורדים ועולים במשקל בחזרה ללא מוטיבציה, ניסיתי כמה ימים לספור קלוריות מול ספורט בחדר כושר {60 דקות} אך זה לא החזיק יותר משלושה ימים והתייאשתי. כרגע אני צריכה ללמוד לבחינה וכל רגע מתחשק לי לאכול בכלל חגים/סופי שבוע עם המשפחה הרבה אוכל ונשנושים. במקרה נקלעתי לפורום הזה ואני אשמח לדעת הכלים להצלחה. אני בטוחה שכמוני יש כאן עוד אנשים שישמחו להבין כיצד לנהוג עפ"י התפיסה החדשה, כי מההודעות רק מדברים על הרגש והצד הפיזיולוגי של הגוף וזה נשמע נכון, אך עדיין לא ברור בתור מתחילה כיצד ליישם בפועל הגישה. אתמול פורסמה כתבה ב- MSN במדור "תזונה ודיאטה" באותו עניין בדיוק. אשמח לשמוע המלצות ליישום ואם בא לך לשתף בפורום כיצד אתה פועל עפ"י גישה זו (אני מבינה שאין חוקים "תעשה או אל תעשה" אך בכל זאת כיצד זה עובד). תודה רבה, גלית

לבלה, לאה וקוראי הפורום שלום. אני בת 32, וכל חיי נאבקת בהשמנה. לעיתים יורדת במשקל, שומרת עליו לתקופת מה, שוב עולה וכו'. אני אמנם לא מצדדת בדיאטות כפתרון אולטימטיבי (הן לא ממש עזרו לי בטווח הארוך), אבל בכל זאת אני גם ספקנית לגבי השיטה שאתן מציגות. השאלה העיקרית שלי היא: למה שהגוף שלי יבחר לוותר על הקילוגרמים העודפים? זה כמו שנבקש ממישהו לבזבז את כל הכסף שהוא חסך בקפדנות ליום סגריר. יכול להיות שההשמנה לא תתגבר, אבל האם ניתן לראות תוצאות ממשיות של ירידה משמעותית במשקל? האם נתקלתן בעבודתכן באנשים שהיו ממש שמנים והשילו על פי השיטה קילוגרמים רבים? אודה לכן מאוד על תשובתיכן, שאני משערת שמגיעות מתוך ניסיון עשיר בתחום. בברכה, אריאלה

אראלה היקרה. משאלתך עולה הנחת יסוד ברורה - הגוף שלי רוצה להיות שמן וכדי שהוא לא יצליח במזימתו עלי כל הזמן לפקח עליו , להגביל, לאסור, לפחד.הנחה זו מבוססת על גישה הרואה את הגוף כאויב שלנו שמונע מאתנו לחיות בהנאה בעולם הזה. ברגע שזו אמונתך נוצר קרע גדול בינך לבין גופך - גופך המסכן לא מבין מה רוצים ממנו ומנסה בכל כוחו לשרוד במציאות המבלבלת הזאת שנחתה עליו (שפע מזון מצד אחד, איסורים מצד אחר, אכילה מצומצת מאד לפעמים ולפעמים אכילה הרבה מעבר למה שהוא זקוק). בגדול, חווה גופך מצב בו הוא מרגיש שלא באמת מכבדים אותו, מכירים את צרכיו ומקשיבים לו. הוא חווה התעלמות, כפייה וזילזול. במצב זה הוא מנסה לשרוד כמיטב יכולותו על ידי אגירת שומן (בשביל הרעב=הדיאטה הבאה המחכה מעבר לפינה). הדבר דומה לאדם שהיה פעם עני מרוד - ניהיה עשיר אבל לא השתחרר מהפחד לחזור להיות עני הוא מחכה לתקופה הזאת ובנתים מסרב להשתמש בכסף הרב שיש לו בחשבון אראלה, כל עוד את מנוהלת על ידי האמונה שבאה לידי ביטוי בשאלה שלך את תתקשי לוותר על רעיון הדיאטה. כל עוד רעיון הדיאטה ישלוט בתודעה שלך לא תוכלי לאכל מתוך גישת הלא דיאטה - זה בסיסי, עד שלא נזרוק את הרהיטים הישנים לא נוכל להכניס חדשים ואם נתעקש ניצור בלאגן. ולשאלתך - כן, ברגע שאנשים מפנימים את האמונה שגופנו לא נולד להיות שמן ולא בריא, ברגע שהם מוותרים על הפחד מהגוף של עצמם, ברגע שהם לומדים לאהוב, להוקיר ולכבד אותו, ברגע שהם לומדים את השפה שלו ואת הפירוש שלה ובוחרים להענות לצרכיו - בוודאי שהוא יורד במשקל וכי למה שישאר שמן? זה הרי מכביד עליו כמו שזה מכביד עליך. אם תסכימי להתיחס אליו אחרת ותוצאי את המשטרה מהבית יהפוך גופך לאט לאט לבן ברית הכי טוב שלך. עליך רק להאמין. בברכה, בלה

שלום! עיינתי מעט בפורום והשיטה נשמעת מעניינת ו"נכונה" למרות שאני לא יודעת אם הייתי יכולה ליישם אותה בחיי היומיום... כי לפעמים אני מרגישה שאני פשוט לא כל כך יודעת איך להיות מחוברת וקשובה לגוף שלי במאה אחוז... אם לפני כל ביס אני אשאל את עצמי "הגוף שלי באמת צריך את זה? זה מה שהוא רוצה כרגע?" יכול להיות שהרבה פעמים אגיע למסקנה של "לא עזבי לא באמת..." ועדיין אני לא יודעת אם זה הגוף או הראש... אוף זה נשמע מבולבל כזה אבל ככה אני נהיית כשזה מגיע לדברים כאלה של "להתחבר לגוף... לנפש..." :) אני מקווה שאני לא נשמעת מזלזלת פשוט זה קשה לי ואני לא יודעת איך, ואיך באמת לדעת שזה נכון ואני מניחה שבגלל זה גם הרבה אנשים לא בדיוק תופסים את השיטה (לפי מספר תגובות שראיתי). בעיקר בחיים המודרניים שיש מסביבנו כל כך הרבה זבל שהגוף בכלל לא צריך, ולפעמים יוצא שבחיים אתה מוקף בדברים האלה בלבד (לדוגמא אני כשאני רצה מעבודה ללימודים וכו'- אם זה בסוג האוכל או בכמויות שמוכרים אותו)... אז איך מיישמים את השיטה בחיי היומיום? ועוד סתם שאלה שעלתה לי- מהי דעתכן על אלכוהול? האם יכול להיות מצב שהגוף מבקש אותו? או שזה הראש? בקיצור- אפשר במידה או להמנע? תודה רבה מראש וסליחה אם זה נשמע מבולבל אבל כך אני מרגישה עם אוכל בשנים האחרונות ובאמת הייתי רוצה סופסוף להתחיל לתת לגוף שלי בדיוק מה שהוא צריך אבל זה לא הולך לי והוא קצת כועס עלי נראה לי P:

הי מיכל, את באמת נשמעת קצת מבולבלת ,אבל תחשבי לרגע ,נניח שאת רוצה ללמוד משהו חדש לדוגמא - שפה חדשה את לא מכירה את השפה בכלל לא את כללי הדיקדוק לא את המילים לא את הכללים את מנסה להבין , לכתוב או לקרוא בשפה החדשה הזאת וברור שאת מתבלבלת. אם תשאלי אנשים איך את יכולה להכיר ולהשתמש בשפה זו , יגידו לך כולם שעליך לעבור תהליך למידה מסודר . להתחיל מהיסוד , לסבול חוסר ודאות וחוסר הבנה וואז לאט לאט להפנים, לתרגל, לטעות ,ללמוד מהטעויות ובסופו של דבר להיות בעלת שליטה מלאהעל השפה הזאת. זה ברור שזה תהליך שלוקח זמן ומצריך התמדה וסבלנות. הגישה שאנחנו מציגות היא גישה חדשה שדורשת תהליך מסודר של למידה. על מנת ללמד אותך לזהות את הרעב הגופני מול רעב רגשי, לדעת להבדיל בין רעב לצורך הזנה לאכלה לצורך כייף ובילוי ,ולדעת להענות נכון ומדויק לצורכי הגוף צריך לתרגל וללמוד. השאלות שלך מצוינות ומעידות על פתיחות אנטלגנציה ונכונות ללמוד וזה חשוב כדי להפנים את השיטה. את צודקת, המצב כיום בנושא של אכל הוא מורכב ודורש אחריות ומחויבות מלאה ולכן אנחנו מציעות תהליך של ליווי אישי בו את מקבלת הסבר ואימון מלא על השיטה והגישה. בקשר לאלכוהול - אין זה רכיב מזון שהגוף זקוק לו זה ללא ספק צורך יותר של בילוי והנאה ולא שאנחנו אומרות שצריך לוותר על הצורך הזה אבל כשתלמדי להקשיב לגוף ולהנות ממלוי צורך של הנאה ,תראי שאחרי כמות יחסית מועטה ישדר לך גופך שדי לו. רק אם תתעלמי לאורך זמן יווצרו בגוף תנאים הדורשים כמות הולכת וגדלה של אלכוהול , דבר העלול לייצר מצב של התמכרות. מקווה שהבהרתי לך קצת וזה יקל על הבילבול. בלה

אני בת 19 גובה 1.65 שוקלת 68 קילו. אני רוצה להוריד במשקל אני במשטר דיאטי כבר שנה ולא נוכחתי לתוצאות! שמעתי על הכדור המשלשל לקסדין. הלכתי לקנות חפיסה, הכדור מאוד זול ולא מצריך מרשם רפואי. כעת אני בקונפליקט עם עצמי אם לקחת או לא לקחת, עשיתי קצת תחקירים באינטרנט וראיתי דיונים נוראיים על הכדור אבל מצד שני ראיתי גם דיונים חיוביים. מאחר ואני מאוד מפחדת ומודעות לתופעות הלוואי הנוראיות שכדור זה עלול לגרום, החלטתי שאני הולכת רק לנסות אותו, האם זה בסדר שיקח אותו פעם אחת, כדור אחד, רק לראות אם הוא פועל כראוי? או שחייבים להמשיך לקחת? האם זה מותר חד פעמי?

שלום סיון הדחף שלך לרזות, כאן ועכשיו, מגביל את ראייתך ואת מודעת לכך. את מחפשת אישור ולגיטימציה למשהו שבתוך תוכך את יודעת שהוא לא נכון. אני לא יכולה לתת לך את האישור שיטשטש את ראייתך הרציונלית. כיוון שאת כבר ילדה גדולה ובעלת האחריות הבלעדית לבריאותך ולרווחתך, רק את תקבלי את ההחלטה, לבד. מה שאני יכולה לעשות זה לעזור לך לפתח חשיבה בנדון באמצעות מספר שאלות שכדאי לך לשאול את עצמך: 1. מדוע לא כדאי (פרטי רשימה ברורה)? מהן ההשלכות של שימוש בכדור? 2. איך אני אחיה עם השלכותיו? איך זה ישפיע על מהלך וסגנון חיי? 3. כמה זמן אשתמש בכדור? 4. מה יקרה לאחר שאפסיק את השימוש בו? 5. האם זה מה שיהפוך אותי לאדם רזה שאינו מתמודד יותר עם משקלו? (או שמא ישמר את השמנתי ויהיה לי ככביים לעד?) 6. מה חוו אנשים שעשו שימוש בכדור זה ודומיו בעבר? מה קורה איתם היום? (לא כאלה שמשתמשים בו היום) 7. מה הציפיות שלי בנוגע ל"נסיון" הזה? מה יגרום לי להמשיך? מה יגרום לי להפסיק? 8. האם אני מכירה רזים אמיתיים שחיים על כדורים כאלה? חפשי את התשובות בתוכך ובחוץ. שאלי את עצמך לאחר מענה, האם את חשה כנות מלאה עם תשובותייך? בהצלחה סיון. חג שמח לאה פינטו

שלום , אני הבנתי שצריך מרשם רופא לכדור הזה . איפה השגת אותו בלי ?

גם תה טיבתי עושה את העבודה-משלשל אבל קחי בחשבון שהוא יכול לגרום לך להתמכר אליו אם את לוקחת אותו לאורך זמן(כמה חודשים טובים) וכאבי בטן כמובן שהיציאות לעיתים יותר תכופות. ניסיתי את הקטע של המשלשל-עצה שלי? תפסי כיוון אחר.

אל תבחרי בדרך הזה את מרעילה את עצמך אי אפשר לדעת מה תהיה התוצאה.

כדורי לקסדין גורמים להתמכרות פיזית מהירה של הגוף וממילא שהוא מרזה, הגוף יתרגל לכמות מסויימת וידרוש עוד מהכדור כדי שההשפעה תהיה יעילה יותר. המשלשלים הורסים את המעיים ויש מופרעות אכילה במחלקות מסוימות שצריכות לעבור כריתת מעיים בניתוח. הכדורים הללו גם הורסים את הכבד ובסך הכל זה לא טבעי ולשלשל זה לא בריא לגוף.

שלא תגעי בכדור אני אני השתמשתי בו הרבה הוא גורם לשילשולים והתמכרות אומנם הוא מרזה אבל גורם לבעיות גופניות ונפשיות

מה היא בקשה טיפול פסיכולוגי? ניתוח אנליסטי? היא בסך הכל רצתה לדעת אם לקחת את הלקסדין או לא.יאללה את כזו קשקשנית למה את לא יכולה לענות לה מבחינה רפואית אם היא יכולה לקחת התרופה או לא? למה את צריכה לסבך ולנתח לה תחיים ?תעני על מה ששאלו אותך.

התלבטתי אם לפתוח בנתונים מספריים על עצמי - גובה, גיל , משקל,.. הרי לפי השיטה שלכן . שדרך אגב אני מסכימה איתה לחלוטין , נראה לי שזה חסר משמעות , ובכל זאת -אני בת 27 גובה 1.62 מטר ושוקלת 60 קילו. אני מגיעה מרקע קשה של משפחה הרוסה וחלק גדול מחיי סבלתי מאכילה רגשית שלולא המאבק הנורא בה ואולי גם גנים יחסית טובים הייתי מגיעה בקלות לעודף משקל חמור. אבל המשקל שלי תמיד היה בטווח התקין ואולי בגלל זה הסביבה לא שמה לב שיש לי בעיה רצינית שפוגעת באיכות החיים שלי בצורה משמעותית. בגיל 20 , אחרי שנים של סבל , עברתי לגור במקום חדש מסיבות של לימודים וגם התחלתי טיפול פסיכולוגי שנמשך שנתיים . התקופה ההיא חוללה בי פלאים ומצאתי את עצמי מפסיקה לההתעסק כל הזמן בדיאטות ובמחשבות האלה ומשתקמת רגשית . עם ההפסקה בהתעסקות התחלתי באופן טבעי לאכול מתוך רעב , הגוף שלי דרש וקיבל 3 ארוחות ביום בכמויות סבירות , עול נפשי אדיר שגזל ממני המון משאבים ירד וירדתי במשקל ל 50 ק"ג . זה המשקל שיש לי כשאני פשוט אוכלת מסודר בלי דיאטות , בלי התחזרות ובלי הרעבה - פשוט מתון. הכל היה בסדר עד שעברתי { אחרי שנתיים}לעיר אחרת ומצאתי את עצמי במסגרת חדשה , עיר חדשה , ובלי בן זוג { נפרדנו} זו היתה תקופה איומה . סבלתי נורא ובעיות האכילה חזרו ובגדול. לפני כחודשיים שוב עברתי מקום מגורים לסביבה הרבה יותר נעימה ולמסגרת חדשה שאני אוהבת . חשבתי שהמעבר ישקם אותי חזרה . אבל לצערי הרב !!! אני רואה שהבעיה עם האכילה ואיתה מחשבות מציקות על דיאטות וירידה בביטחון העצמי פשוט לא מוכנים להניח לי . אני סובלת ומבקשת עזרה

לי המקסימה. איזה אדם מדהים, אמיץ ,וחזק את!! הסיפור שלך מלא עוצמה, יכולת ,והתמודדות. תודה ששתפת אותנו. ממה שאני רואה יש לך הרבה משאבים להתמודד, לצאת ממשברים ולהצליח .הבעיה הגדולה שאני מזהה על פי מה שאת כותבת זה שעוד לא הפנמת את היכולות שיש לך להתמודד היטב בכל מצב, לפנות אל הכוחות שלך ולצאת מנצחת. כאשת נותנת כח לדברים חיצוניים כמו מקום מגורים,בן זוג ואפלו טיפול ,ושוכחת שלא הטיפול הוא זה שגרם לך להתגבר אלא את והכוחות שלך, את הופכת למישהי שתלויה בכוחות חיצוניים שיעזרו לך. מה שחשוב לך לדעתי להבין זה שאת ידעת לצאת מהמשבר, להשתמש נכון במשאבים של טיפול, לשנות את תפיסת המציאות ולהרגיש הרבה יותר טוב. את עשית את זה בעבר ואת יכולה לעשות את זה שוב. אולי עם הדרכה מתאימה, אולי עם תמיכה ועידוד אבל יש לך את היכולת לחזור לאיזון מלא סביב נושא של אכילה ומשקל. אז תשאלי את עצמך למה את זקוקה עכשיו על מנת לחזור ולאכל על פי רעב ושובע כמו שהצלחת בעבר , מה יכול לאפשר לך לחזור למצב הזה ותני לעצמך את המשאבים האלה. מגיע לך. המון הצלחה בהמשך הדרך. בלה

אני לא מבינה למה בתחומים מסוימים בחיים הצלחתי להשתמש במשאבים שלי ולהגיע להשגים משמעותיים - וזה המצב עדיין . אבל נראה שבכל הנוגע לאכילה ובנושאים הקרובים לה אני פשוט שבר כלי . אני יודעת לגשת למשאבים שלי ולנצל אותם אבל משום מה לא למטרה הזו. אני כל הזמן שואלת את עצמי, אולי יותר מידי, אילו שינויים אני צריכה לעשות כדי להתגבר על הבעיה { ולא מדובר רק על דיאטות}. לא עובר יום שאני לא חושבת על זה ומוכנה לעשות אבל פשוט לא מצליחה . הייתי כלואה במעגל הקסמים הזה גם בעבר , לפני התקופה הטובה שהיתה לי. כל הזמן רציתי להתמודד וחשבתי מה לעשות , אבל כל המחשבות עייפו אותי והביאו יותר נזק מתועלת . זה היה פשוט סיוט כי זה גלש לעוד תחומי חיים - בריאות , זוגיות, ביטחון עצמי,.... אחד המאפיינים של התקופה הטובה הוא שלא הקדשתי כל כך הרבה מחשבות לנושא , הייתי הרבה יותר שלמה עם עצמי והקילוגרמים פשוט נשרו עד שהגעתי למשקל המתאים כנראה למבנה הגוף שלי { מבנה צר}. אין לי אפשרות לחזור לטיפול פסיכולוגי, אני פשוט לא מסוגלת לעמוד בזה כספית . אז מה כן לעשות ? איפה ואיך אני יכולה להשיג את אותה הדרכה ותמיכה שאת ממליצה עליה? לא מצפה לפתרונות קסם לי